...וכן לא יפטר אדם מחברו לא מתוך שיחה ולא מתוך שחוק ולא מתוך קלות ראש ולא מתוך דברים בטלים אלא מתוך דבר הלכה, שכן מצינו בנביאים הראשונים שסיימו דבריהם בדברי שבח ותנחומים. וכן תנא מרי בר בריה דרב הונא בריה דר' ירמיה בר אבא אל יפטר אדם מחבירו אלא מתוך דבר הלכה, שמתוך כך זוכרהו, כי הא דרב כהנא אלוייה לרב שימי בר אשי מפום נהרא עד בי צניתא דבבל, כי מטא להתם א"ל מר ודאי דאמרי אינשי הני צניתא דבבל איתנהו מאדם הראשון ועד השתא... (ברכות לא א)
רבי יצחק ור' יוחנן ור' יודן גיורי הלכו לשמוע תורה מרשב"י, איכא דאמרי פרשת נדרים, ואיכא דאמרי פרשת נסכים, ונטלו הימנו רשות, והמתינו שם עוד יום אחד, אמרו צריכים אנו ליטול ממנו רשות פעם שניה, חד מנהון דרש וא"ל כבר כתיב (יהושע כ"ב) ויברכם יהושע וישלחם וילכו לאהליהם, מה תלמוד לומר וגם כי שלחם יהושע אל אהליהם ובירכם, אלא בשעה שהיו ישראל מכבשים ומחלקים את הארץ היה שבט ראובן וגד עמהם, ועשו י"ד שנה, נטלו רשות מיהושע ללכת לאהליהם, ושהו שם עוד ימים אחדים וחזרו ונטלו ממנו רשות עוד פעם שניה, לכך נאמר וגם כי שלחם וגו'. א"ר יודן שבט ראובן וגד בני פמליא של יהושע, וליוה אותן עד הירדן, וכיון שראו שנמעטה בני פמליא שלו חזרו וליוו אותו עד ביתו, הברכה האחרונה היתה גדולה מן הראשונה, הדא הוא דכתיב ויאמר אליהם לאמר בנכסים רבים שובו אל אהליכם וגו'.
ואוחרנא דרש כבר כתיב (מ"א ח') ביום השמיני שלח את העם ויברכו את המלך, מה תלמוד לומר (ד"ה ב' ז') וביום כ"ג לחדש השביעי שלח את העם וגו' אלא נטלו ממנו רשות, והמתינו שם ימים אחדים וחזרו ונטלו ממנו רשות פעם שניה... (בראשית לה ד)