(ראה גם: אומות העולם-ד' מלכויות, אחשורוש, אסתר, מדי, פורים)
בני יפת גומר ומגוג ומדי ויון ותובל, ומשך ותירס. (בראשית י ב)
ויאמר הידעת למה באתי אליך ועתה אשוב להלחם עם שר פרס, ואני יוצא והנה שר יון בא... (דניאל י כ)
ועתה אמת אגיד לך, הנה עוד שלשה מלכים עומדים לפרס והרביעי יעשיר עושר גדול מכל ובחזקתו בעשרו יעיר הכל את מלכות יון... (שם יא ב)
כי עבדים אנחנו ובעבדותנו לא עזבנו אלקינו, ויט עלינו חסד לפני מלכי פרס לתת לנו מחיה לרומם את בית אלקינו ולהעמיד את חרבותיו ולתת לנו גדר ביהודה ובירושלים. (עזרא ט ט)
תניא אמר רבן גמליאל בשלשה דברים אוהב אני את הפרסיים, הן צנועין באכילתן וצנועין בבית הכסא וצנועין בדבר אחר. אני צויתי למקודשי, תני רב יוסף אלו הפרסיים המקודשין ומזומנין לגיהנם. (ברכות ח ב)
...והא הני פרסאי דכפיתי דמו, (שרוכבים מעוטפים בבגדים רחבים וגם הם עצמם מעונגין מהצג על הארץ), וא"ר יוחנן בן בתירא ור' נתן אמרו דבר אחד, התם רמות רוחא הוא דנקיט להו, דההוא פרדשכא דרתח מלכא עילויה ורהיט תלתא פרסי בכרעיה. (שבת צד א)
דהני פרסאי אכלי טבהקי (חתיכות) בלא נהמא... (עירובין כט ב)
ופרסאי מנא לן דמיפת קאתו, דכתיב בני יפת גומר ומגוג ומדי ויון ותובל ומשך ותירס... תירס פליגי בה ר' סימאי ורבנן, ואמרי לה רבי סימון ורבנן, חד אמר זו בית תרייקי וחד אמר זו פרס, תני רב יוסף תירס זו פרס... אמר רבי עתידה רומי שתפול ביד פרס, שנאמר לכן שמעו עצת ה' אשר יעץ על אדום ומחשבותיו אשר חשב על יושבי תימן אם לא יסחבום צעירי הצאן, אם לא ישים עליהם נוהם. מתקיף לה רבה בר עולא מאי משמע דהאי צעירי הצאן פרס הוא, דכתיב האיל אשר ראית בעל הקרנים מלכי מדי ופרס, ואימא יון... כי סליק רב חביבא בר סורמקי אמרה קמיה דההוא מרבנן, אמר ליה מאן דלא ידע פרושי קראי מותיב תיובתא לרבי, מאי צעירי הצאן, זוטרא דאחוהי, דתני רב יוסף תירס זה פרס. אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן משום רבי יהודה ברבי אלעאי עתידה רומי שתפול ביד פרס, קל וחומר, ומה מקדש ראשון שבנאוהו בני שם והחריבוהו כשדיים נפלו כשדיים ביד פרסיים, מקדש שני שבנאוהו פרסיים והחריבהו רומיים אינו דין שיפלו רומיים ביד פרסיים. אמר רב עתידה פרס שתפול ביד רומי, אמרו ליה רב כהנא ורב אסי לרב, בנויי ביד סתורי, (בוני המקדש ביד מחריביו), אמר להו אין, גזירת מלך היא. איכא דאמרי אמר להו אינהו נמי הא קא סתרי בי כנישתא. תניא נמי הכי, עתידה פרס שתפול ביד רומי, חדא דסתרי בי כנישתא, ועוד גזירת מלך היא שיפלו בונין ביד סותרין... (יומא י א)
אדהכי אתא ההוא חברא שקלא לשרגא מקמייהו (שיש לפרסיים יום איד שאין מדליקין אור באותו יום אלא בבית ע"ז שלהן), אמר, רחמנא או בטולך או בטולא דבר עשו. למימרא דארומאי מעלו מפרסאי, והתני רבי חייא מאי דכתיב אלקים הבין דרכה והוא ידע את מקומה, יודע הקב"ה בישראל שאין יכולין לקבל גזירת הרומיים עמד והגלה אותם לבבל, לא קשיא, הא מקמי דניתי חברי לבבל, הא לבתר דאתו חברי לבבל. (גיטין יז א)
עשרה קבין גבורה ירדו לעולם, תשעה נטלו פרסיים ואחד כל העולם כולו. (קדושין מט ב)
...והאידנא הוא דדליוה פרסאי (לקחוהו ממקומו ובנאוהו למעלה מאקרא)... וארו חיוא אחרי תנינא דמיה לדוב, תני רב יוסף אלו פרסיים שאוכלין ושותין כדוב, ומסורבלין כדוב, ומגדלין שער כדוב, ואין להם מנוחה כדוב. ר' אמי כי הוה חזי פרסא דרכיב אמר היינו דובא ניידא. א"ל רבי ללוי הראני פרסיים, אמר ליה דומים לחיילות של בית דוד, הראני חברין, דומין למלאכי חבלה... (קדושין עב א)
יצאת מלכות רומי ונכנסה מלכות פרס אחריה, מאי טעמא דהא חשיבא בתרה, ומנלן דכתיב וארו חיוא אחרי תנינא דמיא לדוב. ותני רב יוסף אלו פרסיים שאוכלין ושותין כדוב ומסורבלין בשר כדוב, וגדלין שער כדוב, ואין להם מנוחה כדוב. אמר להם הקב"ה במאי עסקתם, אומרים לפניו רבונו של עולם הרבה גשרים גשרנו, הרבה כרכים כבשנו, הרבה מלחמות עשינו, וכולם לא עשינו אלא בשביל ישראל כדי שיתעסקו בתורה, אמר להם הקב"ה כל מה שעשיתם לצורך עצמכם עשיתם, תקנתם גשרים ליטול מהם מכס, כרכים לעשות בהם אנגריא, מלחמות אני עשיתי, שנאמר ה' איש מלחמה... וכי מאחר שחזית מלכות פרס למלכות רומי דלא מהניא ולא מידי, מאי טעמא עיילא, אמרי אינהו סתרי בית המקדש ואנן בנינן. (ע"ז ב ב)
והתני רבי יוסי ברבי מלכות פרס בפני הבית שלשים וארבע שנה, מלכות יון בפני הבית מאה ושמונים שנה... (שם ט א)
אמר אמימר משיכה בעובד כוכבים קונה, תדע דהני פרסאי משדרי פרדשני (דורון) להדדי ולא הדרי בהו. (שם עא א)
י' חלקים של כנים בעולם, ט' בפרסיים וא' בכל העולם, י' חלקים של נוי בעולם, ט' במדי ואחד בכל העולם... דבר אחר חיל פרס ומדי, פעמים שהוא מקדים מדי לפרס ופעמים שהוא מקדים פרס למדי, כשהמלכות במדי פרס טפילה לה, כשהמלכות בפרס מדי טפילה לה. פרס למה קורין אותה פרס, שקבלה את המלכות פרוסות, אחד בימי תרדה, ואחד בימי אדכואן, ואחד לעתיד לבא, הדא הוא דכתיב (מיכה ה') והיה זה שלום אשר כי יבוא בארצנו... (אסתר א)
א"ר נתן דבית גוברין, ד' לשונות נאין הן שישתמש בהן העולם... פרסי לאלייה (קינה). (שם פרשה ד)
...אלו מלכי מדי ופרס שנמשלו לזאב, הדא הוא דכתיב (דניאל ז') וארו חיוא אחרי תנינא דמיא לדוב, תמן אמרין אלו מלכי מדי ופרס שאוכלים כדוב, ואין להם מנוחה כדוב, ומגדלים שער כדוב, העמיד הקב"ה כנגדן מרדכי ואסתר שהיו משבט בנימין דכתיב ביה זאב יטרף. (שם פרשה י)
שפנים עם לא עצום זה מדי, כשם שהשפן יש בו סימני טהרה וסימן טומאה כך במדי, אחשורוש ערל ואסתר יהודית, וישימו בסלע ביתם זה אחשורוש וכורש שבקשו לבנות המקדש. (פרשה ל)
קרנים - מלכי מדי ופרס. והגבוהה - אחשורוש שהוא אחרון ועשיר. (דניאל ח ג)
ושר מלכות פרס - אין חפץ להעמיד שר על כל עם אלא הוא קצף על ישראל. לעזרני - משר פרס המעכבני שלא אבא להודיע סוד הגלות. (שם י יג)
ג' מלכים - אחשורוש ארתחשסתא ודריוש וכורש, והרביעי כורש, יעור הכל - יתעורר עליו מלך יון ויקח עשרו. (שם יא ב)
והנה אימה - דא היא בבל, קבלא (חשכה) דא היא מדי, סגיאה דא היא יון, נפלה דא היא פרס, ועתיד למיפל ולית ליה זקיפא, ומתמן עתידין למיסק עמא בית ישראל. (בראשית טו יב)
צעירי הצאן - בזויי העכו"ם, ולרז"ל פרס הצעיר בבני יפת. (ירמיה מט כ)
כלי זעמי - הם גבורי מדי ופרס לחבל כל הארץ - של בבל. (ישעיה יג ה)
והא' גבוהה - שמלכות פרס גדולה ממדי, שהיתה רק שנה אחת, אבל קדמה בזמן. (דניאל ח ג)
עומד לנגדי - נלחם עמדי ברקיע, שואל ארך מלוכה לפרס ולשעבד אתכם, וכ"א יום עומד נגדי, ואני נותרתי שם - לשנק את שר פרס. (שם י יג)
עמדי למחזיק - מדי ופרס בקשו להכביד עולם על ישראל ועמדתי למעוז למיכאל שרכם. ג' מלכים - לרז"ל בסדר עולם, כורש, אחשורוש ודריוש, ורביעי למדי, וליוסיפון היה בן לכורש כמבישה. וכחזקתו - של דריוש, יעיר - מלכותו להלחם ביון. (שם יא ב)
עוד אחת מעט היא - משתכלה מלכות פרס המושלת עליכם תקום עוד אחת להצר לכם, אנטיוכוס, ומעט זמן ממשלתו... (חגי ב ג)
...ומה שהיה מבקשת האומות פרס והודו ויון וזולתם להקריב עליהם ולהתפלל בעדם בבית ההוא הנכבד, ומה שהוציאו ממונם על המקום ההוא... (מאמר ב כ)
עומד לנגדי - ומהשגחת ה' נלחמתי ברע שעומד לחדש עליכם, והועיל שלא הרעו לישראל אלא עבדום עבודה מתוקה, ומיכאל עזרו שמצדו תדבק השגחת ה' בישראל. (דניאל י יג)
ג' מלכים - לפי הלאטינים היו לפרס י"ד מלכים, ולדבריהם יהיה מרדכי בן ר"פ שנה בימי אחשורוש, ואומר שחז"ל לא שללו שהיו לפרס יותר מלכים מהג', ומנו רק את אלו שישראל קבלו מהם טוב או רע, ורבים מהם מלכו לפני כורש שהוא החל למלך בכפה, ואחריו רק ד' מלכיות, ודריוש בן אסתר היטיב ליהודים בהשלמת הבית, ושלח עזרא ונחמיה. ולפי שהיה מזרע היהודים מזלו רע, וגם לחמדת לבו על יון קם אלכסנדר והרגו. (דניאל יא א)
צעירי הצאן - במדרש נחלקו, ר' סימאי ורבנן לחד תורקי ולחד פרס. (ירמיה מט כ)
...ובפרק קמא דמגילה דרש רב נחמן בר רב חסדא אמר הקב"ה למשיח קובל אני לך על כורש, אני אמרתי הוא יבנה והוא ישלח, והוא אמר מי בכם וגו'. שהיה לו להשתדל בעצמו בדבר ובבנין, ובזה מתרץ מה שתהיה אז מפלה גדולה בפרס שיפלו ביד רומי, כבפרק קמא דיומא, כי גם כורש הרשיע... (ישעיה מה ז, וראה שם עוד על כורש)
וכן שמענו לדוד בן ישי משתעי בה בלשון חכמה כשאמר אל המלך שאול "גם את הארי גם הדוב הכה עבדך", מיעט מיתת הארי שהוא לא מת והדוב מת. ירצה גבורת הארי הטפלה אליו הכה עבדך שהשפיל גאות הארי ולא המיתו, שאלו מת הארי מתחת ידו לא היה נבוכדנצר מחריב בית קדשנו, שהרי מלכי מדי ופרס בקשו לבטלו ולא יכולו, שכן מת הדוב הרומז למלכותם מתחת יד דוד... (מאמר אם כל חי חלק ב סימן כב)
...ודניאל איש חמודות הודיע לדריוש כי לא נמלטו הכשדים אלא כדי שיפלו בידו, כמאמר ישעיה כל הנמצא ידקר וכל הנספה יפול בחרב. ולפי שמלך כשר וחסיד היה גלה לו שגאון כשדים גרם להם כמהפכת אלקים את סדום ואת עמורה, למען יכנע דריוש לפני המקום ברוך הוא ויעשה שליחותו בבבל כשומר מצוה לא בגאוה ובוז כמו שנתנבא עליהם ישעיה, כי זה גרם להם למלכי מדי ופרס שלא נמשכה מלכותם אלא זמן קצר הרבה מכל שאר המלכיות כדכתיב "גאות אדם תשפילנו". (שם שם סימן כה)
ופרק קמא דע"ז קאמר מאי שנא דחשיב טפי הני תרי מלכותא, דהיינו מלכות פרס ומלכות רביעית, משום דמשכי מלכותייהו עד ביאת המשיח. ויש לשאול אל שתי המלכיות אלו למה מלכות שלהם נמשכת עד מלך המשיח, ולא מלכות בבל ולא מדי, וכל אלו הדברים תבין מן הדברים אשר אמרנו, כי אלו ד' מלכיות מתחייבין ד' צדדין, כמו שאמרו, ואלו ד' צדדין יש בהן שני צדדין שהם צד הימין וצד השמאל שהם שקולים ושוים. ובפרק קמא דיומא אמר ר' יהושע בן לוי אמר ר', עתיד שתפול אדום ביד פרס... אמר רב עתידה פרסיים שיפלו ביד אדום... ומחלוקת החכמים האלו הם דברים נפלאים מאד, יש לך להבין אותם מן הדברים אשר בארנו לך, כי אלו שני מלכיות הם נמשכים עד המשיח, ומחלקותם איזה יהיה בסוף, כי אף שאמרנו כי אלו שני מלכיות הם מתדמים במשיכת המלכות, אבל שיהיו שניהם נמשכים לגמרי עד זמן המשיח דבר זה אי אפשר, כי יש לאלו ב' מלכיות בחינות מחולקות, שאין זה כמו זה...
אבל עיקר הפירוש כי מלכות ישמעאל ומלכות פרס הכל מלכות אחד, כי אלו ד' מלכיות הם מחולקים בהנהגתם, ואין זה כמו זה... כאשר הנהגותיהם ומעשיהם שווים ודבר ידוע הוא כי מלכות פרס ומלכות ישמעאל הם דומים ושוים בעניניהם והנהגותיהם. (נצח ישראל פרק כא, וראה שם עוד)
ואמרו בפרק עשרה יוחסין (קידושין ע"ב א') וארו חיוה אחרי תנינה דמיה לדב... פירש שהם מבקשים תמיד לבלע כך היא מדתם, ולכך כתיב אצל מלכות זה במגלת אסתר (אסתר י' א') "וישם המלך אחשורוש מס על הארץ ואיי הים", שבא לומר שכל זה כח אחשורוש שהיה חסד ומבקש תמיד למלאות נפשו מן העושר, וזה היה עצם מלכות שניה... וכל זה שרצה למלאות נפשו מן תאותו הגופנית, וכאשר ידע המן ענין אחשורוש רצה גם כן שימכור לו ישראל בעד כסף, שזהו ענין כח אחשורוש... (נר מצוה)
ויש לך לדעת כי בודאי הגבולים הם ג', ואחד הוא לפרסים והב' לאדום, וכבר ידענו כי הפרסיים הם הפוך אדום ומתנגדים זה את זה, ופרסיים וישמעאלים הם מצטרפים לכח אחד, ואדום הוא הפך שלהם... ואתה הבן כי הפרסים הם מעלים מרגליות הנמשך מצד הימין לטבע לבנותה, ודכותה נמשכים מכח המים, והרומים מסקים אלמוגים, שעיקר הוא אדום הנמשך מכח אדום, ודברים אלו מופלאים כי אלו האומות נמשכים אחר דביקות, ודי בזה אם תבין. (חידושי אגדות ראש השנה כג א)
י' קבין גבורה ירדו לעולם וכו' המדה הזאת מיוחדת לפרס, וכאשר ידוע שהם בעלי גוף מסורבלין בשר כדוב והם מקבלין מן הימין שהיא נאדרי בכח, וזה ידוע ממה שראה דניאל את הפרסיים והמשיל אותם בכסף. (שם קידושין מט ב)
...וכמו שבארנו במסכת ע"ז כי מלכות פרס ומלכות אדום ימשלו ביחד, ואין אחד מושל בלבד בעולם. וכאשר מתחילה מלכות הרשעה להתפשט בעולם מדי מתחיל לצמוח מלכות מלך המשיח... ובמסכת יומא איכא ברייתא דמלכות פרס תשלוט באחרונה, כי כאשר פרס יותר חשובה ויותר מתיחסת למלכות מלך המשיח, כמו שמפרש שם דפרס בנו בית המקדש ואדום החריבו אותו, ולפיכך הגיעו המלכות לפרס שיהיה מושל בלבד בעולם, ואחר כך למשיח, ולרב ראוי שתהיה המלכות בכל העולם לאדום, שהוא יותר בממשלה כמו שראה אותו דניאל. (שם סנהדרין צח א)
השאננים - מדי ופרס שאין לי עליהם קנאה כי לא הרסו הבית, אלא קצף על שבטלו בניתו. (זכריה א טו)
ואני נותרתי - וכך היה לי יתרון על שר פרס, ויש בידי להשפיע עליהם, כי השפעת השר הראשון עליהם תהיה על ידי. (דניאל י יג)
...וכאשר קמה מלכות החסד הפרסית על הריסות ממלכת בבל, אותה מלכות פרס שגאוותה היתה על איחוד עמים ולשונות כה רבים תחת שלטונה, ואשר ברוב אדיבותה הזמינה את גולי יהודה להתענג באורה ובחמימותה של שמש החצר הפרסית - לא יכלו בני יהודה לעמוד מפני אדיבות כה רבה. תמורת חיוך של חסד מצד מלך בשר ודם החלו דוחקים לקרן זוית את רצון ה', ונהנו מסעודתו. סבורים היו, כי לנוכח מדה כה מרובה של חסד ועין טובה כבר פטורים הם מלשמור אמונים לתורה, הלא יאה לשלם מחיר של סובלנות תמורת סובלנות... עד שבא המן ופקח את עיניהם לראות עד כמה שגו בחלומות השוא המסוכנים המובילים לאבדון... (במעגלי שנה ב עמוד רה)
מדינת פרס, אשר מגילת אסתר קורעת בפנינו אשנב להשקיף דרכו אל תוך החיים הפנימיים ששררו בה, קשה להתרשם ולהניח שהיתה שרויה אז בשפל. כשם שהשפע והפאר המטופח בטוב טעם לעת החינגא המלכותית מראה על רמה לא קטנה של השכלה ועדנה אופיינית לאניני הטעם, כך גם המדינה עצמה על כל אביזרי השלטון והשרותים המשוכללים שלה, על כל סידוריה המופתיים, למשל נתיבי התחבורה והדואר המהירים, נראית כגוש אחיד של הרבה גוונים, תוך מתן אפשרות לכל גוון, לכל לאום ומחוז, לשמור על תכונותיו ואופיו הייחודי. הדגשה מרשימה היא זו המתארת את החשיבות שמייחסים בכל אתר ל"דת ודין"...
גם אישיותו של אחשורוש אינה נראית, לכאורה גרועה כל כך... כל אימת שהשמחה במעונו, יודע הוא אחשורוש להרנין גם את לב נתיניו, על ידי הנחות של מסים ובתשורה ממלכתית, הוא שומר תמיד על כל צורות החוק, בהעריצו אגב כך את האידיאה של צדק, תמיד יושבים לפניו ראשונה במלכות "החכמים יודעי העתים", "יודעי דת ודין", אשר לפניהם יביא את כל דבר המלך... ובכל זאת אין תכלית לכל העדנה וההשכלה, כי אם בהנאות מגושמות גסות, הכל נרתם לשרות התאוה החושנית...
והחוק? והמשפט? אמנם קיימים חוקים הכתובים בספר, ועל גביהם רכונים "יודעי דת ודין", אבל לאמיתו של דבר אין זו אלא הצגה מבויימת, בעוד שהתאוה היא המושלת כאן בכיפה, התשוקה הבהמית, השתלהבות היצרים, מצב רוחו של הרודן בכפפות משי, הם המנחים את הקו המעשי. מפרשי החוק רואים את תפקידם כמות שהוא, בהלבשת צורה חוקית הולמת לפרי רגשנותו הארעית של המושל... כדי לדון את המלכה שחרגה מגדרי הנימוסין בחצר, מושיבים למשפט את כל הפרתמים והחכמים יודעים העתים ויודעי דת ודין - ואילו כדי להרוג לגרדום אדם חף מפשע (מרדכי), שאינו נסבל על ידי אחד המקורבים למלכות, מספיק ודי בביקור חטוף בבית המלך לפנות בקר! ואף זו, השמדת אומה שלמה, אנשים נשים וטף,מקבלת את אישורה לצאת לפועל "מטעם המדינה" על ידי חותמת טבעת פשוטה בשם המלך!... (שם עמוד רמט)
רבה בר עופרן פתח לה פתחא... אך יש לומר דכל ענין מלכות פרס ומדי תחילת צמיחתה וכבישתה את בבל הכל היה על פי נביא כמפורש בישעיה, וכל הנביאים עד דניאל שפירש פסת ידא ודכתבא ביה בליליא דקטיל בלשצר מה שלא היה כן בכל המלכיות, אם כן התהוות מלכות זו איננה מצד הסתרת פנים בלבד, אלא מצד הנהגת השי"ת בגלוי, והטעם שצריך לזה יש לומר משום שצפה השי"ת שעתיד המן מזרע עמלק לספח למלכות זו... על כן למען יהיה ביכולת ישראל להתגבר על עמלק, היה נצרך שיהיה כל ענין התהוות מלכות זו על ידי גלוי הנהגת השי"ת על ידי הנביאים מקודם, וזה ענין פתיחה זו "ושמתי כסאי בעילם", שבכוח זה התגברו על עמלק, וזכו לקריאת המגילה מלשון גלוי, שנתגלתה הנהגת מלכות עוד יותר... (פורים תרע"ג)
רק ששמעתי דקליפת פרס הוא צרות עין, ודלכן תקנו משלוח מנות בפורים שהוא ההיפוך דצרות עין. וכן נראה ממ"ש בסנהדרין (כ"ד) עילם זכתה ללמוד ולא ללמד... לא זכתה ללמד שלא זכו לטובת עין כזה מצד תוקף הצרות עין ששולט באויר אותה אומה שנכנס גם לבני ישראל שתחת ממשלתם... (חלק ב צדקת הצדיק רנה עמוד קלו)
וידוע דכל אומה יש בה כח טומאה מיוחד, ופרס נראה ששורש טומאתם בתאוות רעות, ובזה היה חטא ישראל באותן דורות שעל כן נשתעבדו להם בהנאה מסעודתו של אותו רשע ובנשואי נשים נכרים, דזהו החטא שגרם שלא נעשה להם נס בימי עזרא כבימי יהושע כמשאז"ל, אלא שאצל ישראל היה זה רק בלבושים... מצד השאור שבעיסה ושעבוד מלכיות המקיפם... והאומות בהיפך שורשם מטומאה, רק על הגוון מראים עצמן לא כן להתיהר ולהתפאר דעל כן חסד לאומים חטאת...
...כי ב' שרשי כחות הרע האלו לא יכלו לגמרי עד שיבוער רוח הטומאה מהארץ, ושורש יצר התאות הוא בתענוגים שהוא טומאת פרס, ועל כן הגוון שלהם היו צנועים באכילתם ובדרך ארץ, והצניעות מורה הגדרה בתאוה, והתוך ופנימיות הוא גנותן, רק על ידי זה יש בהתגלות קצת שבח למראית העין, ועל זה אמר רבן גמליאל אני אוהב וכו' שבדיבור זה רצה לקלוט אותו הניצוץ קדושה ולהוציא בלעם מפיהם שהוא על ידי האהבה וההתחברות לאותו ניצוץ קדוש שבהם, וכשיוחזר הוא למקומו ישארו הם מקודשים ומזומנים לגיהנם... (שם ישראל קדושים עמוד קיג)
...ומרדכי שנקרא ראש לכל הבשמים, דהיינו דהיה בחינת צדיק יסוד עולם, ועל כן היה הוא בזה לעומת זה נגד קליפת עמלק המנגד לבחינת צדיק... וכן היה מסוגל לברר קדושת ישראל במדת צדיק, נגד הפרסיים שהיה להם גוון יפה בצניעות, וכמו שאמרו (ברכות ח') אוהב אני את הפרסיים וכו' וצנועין בדבר אחר, ואמרנו שלזה נסמך אחר כך בגמרא אני צויתי למקודשי, אלו הפרסיים המקודשים ומזומנין לגיהנם, והיינו שמצינו באחשורוש מגנותו של אותו רשע למדנו שבחו (מגילה י"ג), ועל דבר זה נקראו ישראל קדושים (שבת פ"ו). ואז בהסעודה שנעשה על ידי מרדכי, נתבררה קדושת ישראל, שבאותו רשע ראינו שעל ידי היין נתגלה קלונו, שדרש דבר המגונה אף לאומות העולם... מה שאינו כן ישראל, שבאותה סעודה התחילו בדברי תורה ובדברי תשבחות, ואז נגלו מעמקי הלב, שבג' דברים אדם ניכר, בכוסו וכו', ונתברר שישראל באמת קדושים בשורש, מה שאינו כן הפרסיים הם רק לפנים, שהוטב בעיניהם הצניעות לדבר יפה, אבל בשורש הם מלאים טנופת מזוהמת הנחש, והם מקודשים ומזומנים לגיהנם... (פרי צדיק לחנוכה יד)