פרעה   ושרה

(ראה גם: אברהם-במצרים, שרה)

זהר:

תא חזי, אלמלא לוקחה שרי אל פרעה לא היה פרעה מוכה, והכאה זו גרמה הכאה לאחר מכאן, שיוכו המצרים בנגעים גדולים, (ביציאת ישראל ממצרים), כי כאן כתוב נגעים גדולים, ושם ביציאת ישראל ממצרים כתוב ויתן ה' אותות ומופתים גדולים וגו', (ויליף גזרה שוה גדולים גדולים), מה שם הם עשר מכות, אף כאן הוכה פרעה עשר מכות. וכמו שעשה הקב"ה לישראל נסים וגבורות בלילה, אף כאן עשה הקב"ה נסים וגבורות בלילה, הרי שבשעה שעשה המכות לפרעה, בשביל שרה, היה צופה ומביט לחזור עליהם ולעשות בגמר שלמותם לאחר זמן, בעת יציאת ישראל ממצרים. 

(ויש בזה עמקות מאד נפלא, ומוכרחני להאריך בו, להיות הקוטב של כל המאמר שלפנינו. והנה כבר נתבאר שסוד הכלים והניצוצין של מוח החכמה דאדם הראשון, שנשרו ממנו בסבת החטא דעץ הדעת ונמסרו לקליפות, המה נמסרו למצרים, שהוא סוד חכמת מצרים, שבשעה שישראל יבררו כל הכלים הללו מהם ויחזירו אותם לקדושה, נאמר אז, והאבדתי את חכמת מצרים. אמנם אין הבירור הזה יוכל להעשות אלא על ידי המצרים עצמם, ולא על ידי עובדי השם, כי אי אפשר לבררם לצורך הקדושה, זולת אם ימשיך לתוכם אור העליון ממעלה למטה, כי כמו שנפגמו על ידי המשכת האור ממעלה למטה, שהוא סוד איסור עץ הדעת, כן צריך להיות טהרתם מהקליפות על ידי המשכת האור עליהם מלמעלה למטה, שזה סוד הכתוב, כל דבר אשר יבא באש תעבירו באש וטהר, כי הכלים לא יפלטו מתוכם בליעת הטומאה, שהוא סוד זוהמא דחויא, שנבלע בהם בחטא עץ הדעת, זולת שיכשירו אותם באותו הדרך שבלעו האיסור, דהיינו על ידי המשכת האור ממעלה למטה, שהוא החטא דעץ הדעת, ולפיכך אי אפשר שיעשה זה אלא על ידי המצרים עצמם, שחטא דעץ הדעת וזוהמתו דבוקה בהם, והמה מבררים הכלים ונותנים אותם לישראל, בסוד הכתוב יכין רשע וצדיק ילבש. 

ובכדי שימסרו הכלים לישראל צריכים לזה ב' פעולות, א', בדרך כפיה, דהיינו שהקב"ה מכריחם על ידי מכות ויסורים עד שימסרו אותם לישראל. ב', שהמסירה עצמה צריכה להיות מדעתם ומרצונם הטובה, שהוא סוד הכתוב וה' נתן את חן העם בעיני מצרים וישאילום, הרי שלא יכלו ישראל לנצל את מצרים זולת על ידי מציאת חן שמצאו בעיני מצרים... ועל כן היה פרעה צריך לקום לילה ולומר לישראל מדעתו ורצונו קומו צאו מתוך עמי.

ואין המוחין הללו נגמרים שהם מדרגת אור החיה, אלא בג' פעמים, שהם ג' בחינות מוחין, א', בדרך נסיון, כמו אברהם, שלא צוהו הקב"ה לרדת מצרימה, אלא ששלח רעב בארץ, והכריחו בזה לרדת מצרימה מדעתו עצמו, ואחר שלוקחה שרה בית פרעה ונצטער כל אותו הלילה, חשב שהענישהו הקב"ה על החטא שירד למצרים ונתחבר ברשעים הללו, ואחר שעמד בנסיון ולא הרהר אחר מדותיו ית', זכה לקבל מפרעה את הכלים והניצוצין למוחין הגדולים שנפלו לרשותו בעת החטא דעץ הדעת כנ"ל, בסוד הכתוב ולאברם היטיב בעבורה וגו', וכן ויצו עליו פרעה אנשים וישלחו אותו, כדוגמת הכתוב ביציאת מצרים, ויהי בשלח פרעה את העם וגו', שבזה מסר לו פרעה את הכלים מדעתו ורצונו הטוב כנ"ל, ובחינה זו נבחנת לבירורי הכלים, למוחין דו"ק של המדרגה דאור החיה, והוא מטעם שלא השיג אותה על ידי דבר ה', זולת על ידי חטא ונסיון.

ב', הוא על ידי מאמר ה', שהקב"ה אמר לו לרדת למצרים... על כן הכלים שהוציאו משם חשובים ביותר וזכו בהם למוחין הגדולים דחיה, שהוא סוד המוחין דליל פסח. 

ג', בסוד המעמד הקדוש, שזכו לשמע מפי הגבורה אנכי ה' אלקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים וגו', שזה סוד ההמשך של גילוי המוחין דיציאת מצרים, והוא סוד המוחין דיחידה... והטעם שבפעם הא' המה מחויבים לבא בדרך חטא ונסיון הוא, משום שתחילת הבירור נעשה באיסור על ידי המצרים כנ"ל, ואם היה הקב"ה מצוהו לרדת מצרים היה מתדבק בהם ובמעשיהם הללו, ולא היה פורש מהם לעולם, ועל כן היה מוכרח לבא מעצמו בדרך חטא, כדי שימהר להסתלק מהם)... (לך לך קיז, ועיין שם עוד)

תא חזי, השכינה לא היתה מסתלקת משרה כל אותה הלילה, בא פרעה לקרב אליה, בא המלאך והכה אותו, בכל עת שאמרה שרה הך, הוא הכה, ואברהם היה מפציר בתפלה ברבונו על שרה, שלא יוכלו לשלוט עליה, וזה סוד וצדיקים ככפיר יבטח, וכאן היה נסיון, שנסה ה' את אברהם, ולא הרהר אחר הקב"ה... (שם קכג)

תא חזי, כל אותו הלילה ששרה היתה אצל פרעה באו מלאכים העליונים לומר לפני הקב"ה בשירות ותשבחות, אמר להם הקב"ה, לכו כלכם ונגעו נגעים גדולים במצרים, לרשימה וסימן, למה שאני עתיד לעשות לאחר כך, מה כתוב, וינגע ה' את פרעה נגעים גדולים.

תא חזי מה כתוב, ויקרא פרעה לאברהם, מאין ידע (ששרה אשת אברם היא), שהרי לא כתוב כאן כמו שנאמר באבימלך שכתוב, ועתה השב אשת האיש וגו', וכאן לא אמר הקב"ה לפרעה כלום, אמר רבי יצחק, הרי כתוב על דבר שרי אשת אברם, כי כן היו המלאכים אומרים, על דבר שרי אשת אברם, כי לא דבר עמו הקב"ה כמו שדבר עם אבימלך, אלא מלות אלו נאמרו לו ולא יתר...

ויצו עליו פרעה אנשים וכו', למה עשה זה, כדי שלא יקרב אדם להרע להם. וישלחו אותו, לויה עשו לו בכל ארץ מצרים, אמר לו הקב"ה (לפרעה), כן אתה עתיד לעשות לבניו, אתה תלוה אותם מארצך, שכתוב, ויהי בשלח פרעה את העם, שליווה אותם מכל ארצו. (שם קלט, וראה עוד אברהם-במצרים)

כתוב, ויראו אותה שרי פרעה ויהללו אותה אל פרעה, ותוקח האשה בית פרעה, מקרא זה הוא לדרש, ג' פרעה כתוב כאן, פרעה אחד הוא לזמן ההוא, ואחד על פרעה שבזמן של יוסף, ואחר על פרעה שבימי משה, שהוכה במטה.

פרעה הראשון, בשעה שנלקחה שרה אליו, רמז לאומנים וציירו צורתה בחדרו בכותל שעל מטתו, עוד לא נח דעתו, עד שעשו צורת שרה על לוח, וכשעלה למטתו העלה את הלוח עמו... (וארא קנד, וראה עוד פרעה כללי)

...ומשום שמלאך ההוא הלך לפניה לשמרה, מה כתוב, וינגע ה' את פרעה על דבר שרי, ודאי, (דהיינו על דבריה), שהיתה אומרת למלאך הכה, והוא הכה, ועל כן לא פחד אברהם בשבילה כלום, שהרי היא משומרת, ומה שפחד בשביל עצמו פחד, שלא ראה שמירה על עצמו.

תא חזי, עשר פעמים ציותה שרה את המלאך להכות את פרעה, ובעשר מכות הוכה, כי סימן עשתה שרה אל בניה אחריה למצרים... (תזריע קפד)

מדרש רבה:

ריש לקיש בשם רב קפרא אמר, פרעה בראתן לקה, אמר רשב"ג מצאני זקן אחד מוכה שחין בציפורין ואמר לי כ"ד מיני שחין הם, ואין לך קשה מכולם שהאשה רעה לו אלא ראתן בלבד, ובו לקה פרעה, א"ר אחא אפילו קורות ביתו לקו, והכל היו אומרים על דבר שרי אשת אברם. א"ר ברכיה עלו דטלולמוסין למקרב למסאנא דמטרונא, וכל אותו הלילה היתה שרה שטוחה על פניה ואומרת, רבון העולמים אברהם יצא בהבטחה ואני יצאתי באמונה, אברם יצא חוץ לסירה ואני בתוך הסירה, א"ל הקב"ה כל מה שאני עושה בשבילך אני עושה, והכל אומרים על דבר שרי אשת אברם. א"ר לוי כל אותו הלילה היה מלאך עומד ומגלב בידו, הוה אמר לה אין אמרת מחי מונא, אין אמרת לישבוק שביקנא, וכל כך למה, שהיתה אומרת לו אשת איש אני ולא היה פורש. ר' אלעזר תני לה בשם ר"א בין יעקב, שמענו בפרעה שלקה בצרעת, ואבימלך בעיצור, מנין ליתן את האמור של זה בזה ושל זה בזה, תלמוד לומר על דבר שרי, על דבר על דבר לגזירה שוה. (בראשית מא ב)

מדרש תנחומא:

...אמר לה מצרים שטופים בזנות, דכתיב אשר בשר חמורים בשרם, אלא נותן אני אותך בתיבה ונועל בפניך, שמתיירא אני על עצמי, והיה כי יראו אותך המצרים. כיון שעשו כך בא לעבור, נתקבצו המוכסין, אמרו לו מה אתה טוען בתוך התבה, אמר להן שעורין, אמרו לו אינן אלא חטין, אמר להם טלו מכס של חטין, אמרו לו הן פלפלין, אמר להן טלו מכס של פלפלין, אמרו לו אינן אלא זהובים, כיון שדחקו עליו פתחו את התיבה וראו אותה כחמה זורחת, אמרו לו אין דרך זו להשתמש בה הדיוט, ויראו אותה שרי פרעה ויהללו אותה אל פרעה, כיון שראה אברהם כך התחיל בוכה ומתפלל לפני הקב"ה ואומר, רבונו של עולם זה הוא בטחוני שבטחתי כך, ועכשיו עשה למען רחמיך וחסדיך ואל תביישני מסברי. ואף שרה צווחת ואומרת רבונו של עולם, אני לא הייתי יודעת כלום, אלא כיון שאמר לי שאמרת לו לך לך האמנתי לדבריך, ועכשיו נשארתי יחידה מאבי ומאמי ומבעלי, יבא רשע זה ויתעולל בי, עשה למען שמך הגדול ולמען בטחוני בדבריך. א"ל הקב"ה חייך אין דבר רע נוגע ביך ובבעליך, הדא הוא דכתיב לא יאונה לצדיק כל און ורשעים מלאו רע (משלי י"ב), ופרעה וביתו אני אעשה בהן דוגמה, דכתיב וינגע ה' את פרעה נגעים גדולים ואת ביתו על דבר שרי. מהו על דבר שרי, באותה שעה ירד מלאך מן השמים ושרביט בידו, בא פרעה לשלוף מנעלה היה מכהו בידו, בא ליגע בבגדיה היה מכהו, והיה נמלך המלאך בשרה על כל מכה ומכה, מנין שכך כתיב על דבר שרי, על דבור שרי לא נאמר ולא על עסק ולא על אודות ולא בעבור ולא בגלל אלא על דבר שרי, ואם אומרת שרי שילקה היה מכהו, ואם אומרת שימתין לו קימעה היה עושה, ואף אפרכין והשרים וכל בני ביתו לקו עמו, שנאמר וינגע ה' את פרעה נגעים גדולים מכל נגעים שבאו ושעתידין לבא על בני אדם באו עליו, ואת ביתו לרבות עבדים וכתלים ועמודים וכלים וכל דבר, לקיים מה שנאמר לא יאונה לצדיק כל און ורשעים מלאו רע... (לך לך ה)

פרקי דר' אליעזר:

ראה אברהם-במצרים (פרק כו).

ילקוט שמעוני:

וינגע ה' את פרעה, כתיב צדיק כתמר יפרח, מה תמרה זו כל העולה לראשה אם אינו משמר עצמו נופל, כך כל מי שבא להזדווג לישראל וסופו ליטול את שלו מתחת ידיהם, תדע לך שכן הוא, שכן שרה על ידי שמשכה פרעה לילה אחת לקה והוא וכל ביתו בנגעים, הדא הוא דכתיב וינגע ה' את פרעה. ריש לקיש בשם בר קפרא פרעה לקה בראתן, אמר רבי שמעון בן גמליאל מצאני זקן אחד מוכה שחין בצפורי, ואמר לי כ"ד מיני שחין הן, ואין לך מכולן שהתשמיש קשה לו אלא ראתן בלבד, ובו לקה פרעה הרשע. ואת ביתו - אפילו קורות ביתו לקו, והכל אומרים על דבר שרי אשת אברם, על דטולמיסון למקרב למסאנא דמטרונא. וכל אותה הלילה היתה שרה שטוחה על פניה ואומרת, רבונו של עולם, אברהם יצא בהבטחה ואני יצאתי באמנה... (בראשית פרק יב, סט)

רמב"ן:

ויקרא פרעה לאברם - יתכן כי בבוא הנגעים פתאום עליו ועל ביתו בעת אשר לוקחה שרה אל ביתו הרהר בדעתו לאמר מה זאת עשה אלקים לנו, ושאל אותה והגידה כי היא אשתו, ולכן קרא לאברהם והאשים אותו, או כאשר אמרו רבותינו שלקה בראתן שהתשמיש קשה לו, וחשש כי שמא אשתו היא ואמר לו בספק מה זאת עשית לי להוציא מפיו האמת, כי אם היתה אחותו היה אומר אמנה אחותי היא, ואמר ועתה הנה אשתך קח ולך לראות מה ידבר ומה ישיב על תוכחתו, ואברהם שתק ממנו ולא השיב אותו דבר מרוב פחדו, אז הבין פרעה כי היא אשתו כאשר חשב וצוה עליו פרעה אנשים לשלחם. (בראשית יב יח)

ואקח אותה לי לאשה - שהיה רצונו שתהיה זאת אשתו המולכת לא תהיה פלגש לו, והזכיר זה בעבור שיודה לו אם היא אחותו, כאשר פירשתי. (שם שם יט)

רד"ק:

ולאברם היטיב - ...ולהנאתו היטיב עמו, שהיה סבור שתהיה לו לאשה, אבל אחרי כן לא פייסו ולא בקש ממנו מחילה אלא ששלחו מארצו, ולא עשה כן אבימלך. וינגע - באותו לילה שלא יוכל ליגע בה. ואת ביתו - אנשי ביתו והם שריו שהללוה ולקחוה לו, או כל אנשי ביתו, כדי שיכירו כי אצבע אלקים היא. על דבר שרי - ...ועל דרך הפשט כי פרעה פשפש בדעתו למה היו אלה הנגעים, וחשב כי שמא אשת איש היא, ושאל את שרי שתאמר לו האמת, ואמרה לו. (שם שם טז ויז)

קח ולך - ולא תשב בעיר, שלא יקחנה אחד העם מרוב תאותם אליה, כי יפה היא מאד. ואברם לא חשש להשיב תשובה כמו שהשיב לאבימלך, כי לא האריך פרעה עמו בדברים כאבימלך, אלא דחקו לצאת מארצו. (שם שם יט)

כי בתם לבבך עשית - ...וטובה גדולה עשה עמו שמנעו בזה הדרך, לפי שהכיר בו כי בתם לבבו עשה... ולא היה לב פרעה כן, לפיכך מנעו בנגעים גדולים, ומה שעשה לאבימלך ולביתו לא היה רע, כי אין מניעת התאוה לשעתה ומניעת הלידה לשעתה רעה... (שם כ ו)

ספורנו:

נגעים גדולים - את פרעה לבדו בגדולים, ואת ביתו - נתן נגעים גם בביתו, אבל לא גדולים כשל פרעה, וזה למען יראו כי הצדקת לבדה נמלטת, ויכיר שהכל היה בעבורה למען ישובו מרשעם. (שם שם יז)

למה לא הגדת - שגם אם היית חושד את ההמון לא היה לך לחשוד את המלך אשר במשפט יעמיד ארץ. למה אמרת - אפילו אחר שהובאת לביתי, ואקח אותה לי לאשה ולא לפלגש, וזה בלתי רשותך כי חשבתי שבהיותה אחותך ייטיב בעיניך להתחתן במלך. (שם שם יט)

כלי יקר:

על דבר שרי - ...לפרעה הגידה האמת שהיא אשת אברהם וחשב שמלך יושב על כסא לא יעשה עוון, ופרעה לא השגיח בה, כי אמר לדבריך הראשונים אני מאמין, על כן נגעו ה' על דבר שרי אשת אברם - שאמרה אליו אשת אברם אנכי... (שם שם יז)

העמק דבר:

ולאברם היטיב בעבורה - היינו לטובתה, שאין כבוד לאשת המלך שיהיה לה אח הדיוט על כן נעשה לראש ושר גדול... על דבר שרי אשת אברם - שהאבות עסקו בג' עמודי ההשגחה, כל אחד הצטיין בעמוד אחד, אברהם בתורה, שהוא היה הראשון שעמל בשקידתה, ומשום הכי אף על גב שהיה מושגח בפרנסה וכו', כל הספורים באו בכח החרב להכות כל קמיו בדרך נפלא... (שם שם יז)