פרעה   חלום

(ראה גם: יוסף, פרעה-כללי)

 

ויהי מקץ שנתים ימים, ופרעה חולם והנה עומד על היאור. והנה מן היאור עולות שבע פרות יפות מראה ובריאות בשר, ותרעינה באחו... ויישן ויחלום שנית, והנה שבע שבלים עולות בקנה אחד בריאות וטובות... (בראשית מא א)

זהר:

תא חזי, ברוך ה' יום יום, השם כתוב באל"ף דל"ת נו"ן יו"ד, (הרומז על הנוקבא), ומקרא זה סוד החכמה הוא... והנה מן היאור, כי מנהר זה, (שהוא יסוד) מתברכות כל המדרגות שלמטה, משום שאותו הנהר הנמשך ויוצא מעדן, (שהיא בינה), משקה ומזין לכל, ויוסף (שהוא יסוד), המקבל מבינה על ידי ז"א כנ"ל הוא נהר, שכל ארץ מצרים מתברכת בשבילו. ותא חזי, נהר ההוא (דהיינו היסוד) ז' מדרגות, (של הנוקב"א מחג"ת נהי"מ שבה, המתפשטות ממנה ועומדות בעולם הבריאה), נשקות ומתברכות ממנו, ואלו הן (שבע הפרות) יפות המראה והבריאות ותרעינה באחו, היינו בחבור באחוה, שלא נמצא בהן פירוד, וכולן לשבח הן עומדות...

אמר ר' ייסא וכי לאותו רשע, לפרעה, הראו לו כל אלו המדרגות. א"ל ר' יהודה כדמיון שלהם ראה, (ולא עצמות המדרגות), כי כמה מדרגות על מדרגות אלו לעומת אלו ואלו על אלו, ופרעה ראה באלו המדרגות שלמטה.

כי כפי מה שהוא אדם כן מראים לו בחלומו, וכן רואה, וכן עולה הנשמה להשיג, כל אחד ואחד כפי מדרגתו, כראוי לו, ועל כן פרעה ראה כראוי לו ולא יותר. (מקץ יח, ועיין שם עוד)

ויהי בבקר ותפעם רוחו, מהו ותפעם, ר' יוסי אמר הרי בארוה, בפרעה כתוב ותפעם, ובנבוכנצר כתוב ותתפעם, ובארוה, שעל כן כתוב בפרעה ותפעם משום שהיה יודע החלום ורק הפתרון לא היה יודע, אבל נבוכדנצר ראה החלום וראה הפתרון והכל נשכח ממנו.

אבל תא חזי ותפעם רוחו הוא כמו שאמר (ותחל רוח ה' לפעמו), שהרוח היה בא והולך בא והולך, ועוד לא היה מתישב בו כראוי, אף כאן הרוח העיר בו והלך, ושוה בעיר ולא היה מתישב בו להבין ולדעת... (שם כז)

מדרש רבה:

ויהי בבקר ותפעם, ולהלן הוא אומר (דניאל ב') ותתפעם רוחו, ר' יהודה אמר כאן חלמא ידע ופתרוניה בעא גביה, ולהלן חלמא ופתרוניה, ור' נחמיה אמר חלום הצלם וחלום האילן, ורבנן אמרי ותתפעם רוחו להלן ליתן גדולה לארבעה, כאן ותפעם ליתן גדולה לאחד... כאן על ידי שהוא סמוך לבקר ותפעם רוחו, ולהלן שהוא בא מבערב כתיב ותתפעם רוחו... (בראשית פט ו, וראה עוד פרעה-כללי)

וישלח ויקרא וגו', ר' יהושע דסכנין בשם ר' לוי, פתרין היו אותו אלא שלא היה קולן נכנס באזניו, שבע פרות הטובות ז' בנות אתה מוליד, ושבע פרות הרעות ז' בנות אתה קובר, וכן אמרו שבע שבלים הטובות ז' מלכיות אתה מכבש, ושבע שבלים הרעות ז' אפרכיות מורדות בך, הדא הוא דכתיב (משלי י"ד) בקש לץ חכמה ואין, אלו חכמי פרעה וחרטומי מצרים, ודעת לבנון נקל זה יוסף.

...אמר הקב"ה אם יבא יוסף תחלה ויפתור את החלום אין זה שבחו, יכולין החרטומים שיאמרו לו אילו שאלת אותנו כבר פתרנו אותו לך, אלא המתין להם עד שיתייגעו והוציאו את רוחו, ואחר כך בא יוסף והחזירה, עליו אמר שלמה (משלי כ"ט) כל רוחו יוציא כסיל, אלו חכמי פרעה, וחכם באחור ישבחנה, זה יוסף, שנאמר אין נבון וחכם כמוך. (שם שם ז וח)

מדרש הגדול:

דבר אחר ופרעה חולם, היה ראוי למקרא לומר פרעה חלם, אלא מלמד שראה יוסף את החלום תחלה ואחר כך ראהו פרעה. דבר אחר ופרעה חולם, היה לו לומר חלם, מלמד שכל אותן שתי שנים היה פרעה רואה את החלום בכל לילה ולילה ולא היה זוכרו עד שהגיע קץ יוסף לצאת מבית האסורים, השכים בבקר והיה זוכרו, ועליו הוא אומר שלח מלך ויתירהו מושל עמים ויפתחהו. (בראשית מא א)

והנה מן היאור עולות שבע פרות, למה הראהו פרות, שהתבואה והזרע אינן אלא בכוח הפר, שנאמר ורב תבואות בכח שור. (שם שם ב)

לקח טוב:

ותבלענה השבלים הדקות, שמא תאמר בליעה ממש, לא כי אלא שראה שהיו השבלים עולות ומכסות את שבע השבלים הטובות, והכיסוי נקרא לשון בליעה, וכן הוא אומר ולא יבואו לראות כבלע את הקודש. (שם שם ז)

ילקוט ראובני:

כשסיפר פרעה ליוסף אמר והנה מן היאור עולות ז' פרות, בריאות בשר, אבל בפרות רעות לא הזכיר מן היאור, למה כן, ללמדך שחלק פרעה כבוד לאלוהו ומזכיר שמו לטובה, וכסהו על הרעה, ומנין לך שהוא אלהיו, שנאמר לי יאורי, ומכאן את דן קל וחומר כלפי מקום... (מקץ)

רמב"ן:

והנה מן היאור עולות - בעבור כי ארץ מצרים תשתה מן היאור וממנו להם השובע והרעב ראה אותן עולות מן היאור, והפרות סימן לחרישה והשבלים סימן לקציר, כמו שאמר אשר אין חריש וקציר, ראה כי היאור לא יעלה רק מעט, ואין חריש, ואשר יזרעו מעט במקומות הלחים יבא קדים רוח ה' וישרוף אותם כאשר ראה אותם שדופות קדים... (בראשית מא ב)

ותעמדנה אצל הפרות - בצדן וקרוב להן, והוא סימן שלא יהא הפסק בין שני השבע ושני הרעב, ואף על פי שלא ספר זה ליוסף, ואולי המראה והספור היו שוים, והכתוב לא יחוש כאשר הוסיף בספור "ולא נודע כי באו אל קרבנה", וכן עולות בקנה אחד סימן שתהיינה שבע שנים רצופות. (שם שם ד)

וטעם ויקץ פרעה וגו' - הנה חלום שלם לשון רש"י, ולפי דעתי ירמוז כי עמד על מטתו מקיץ מחשב בחלומו אולי יראה עוד דבר פעם שלישית, וכאשר עמד בבקר ולא חלם עוד יפעם רוחו... והנה פרעה עצמו הכיר כי ענין אחד הוא, ולכך הזכיר "והנה חלום", וכך אמר "חלום חלמתי" ולא הזכיר חלומות, וזה טעם "וארא בחלומי", אבל הכתוב הזכיר "ואין פותר אותם לפרעה, לומר שאין פותר אפילו האחד מהם. (שם שם ו)

ועל השנות החלום - טעם השנות החלום שנשנה שני פעמים בלילה אחד כי היה אפשר שיראה בחלום אחד הפרות והשבלים להודיעו כי אין חריש וקציר, ועשה ממנו חלומות באים זה אחר זה בלילה אחד, ואין דרך החולמים כן, להודיעו כי הדבר מזומן וממהר האלקים לעשותו... (שם שם לב)

רשב"ם:

והנה חלום - אבל עד עתה היה סבור שראה ממש ולא חלום. (שם שם ז)

ר' בחיי:

אלקים יענה את שלום - הכל בא מכח אלקים שהוא בעל הכחות כולן, והוא יעזור אותך מצער החלום ופתרונו, והזכיר אלקים כי מאתו המענה בחלומות, והיא הה"א האחרונה שבשם...

ודע שאני חושב ענין חלום פרעה שהוא הולך בשבע על שבע, ידוע כי פרעה ועמו רשעים מאמינים הקדמות כופרים בידיעה ובהשגחה ובחדוש, והיתה דעתם בכל המעשים הנעשים בשפלים שכולם מסורים למקרים ותחת ממשלת כוכבי לכת המנהיגים את העולם, ומתוך שהיה נמשך אחר הטבע והחומר ויסוד העפר כנרמז בשמו, הראו לו מן השמים שתי חלומות אלו מתוך שני היסודות הכבדים שהם המים והעפר, שבע פרות עולות מיסוד המים ושבע שבלים צומחות מיסוד העפר, והרמז בהן לענין שובע ורעב שהוא מופת על ההשגחה בשפלים כמו שנזכר עליהם בראש השנה, ומזה תקנו בתפלה "ועל המדינות בו יאמר איזו לרעב ואיזו לשובע", והענין הזה היה מופת לפרעה מאתו יתברך בענין ההשגחה להודיע כי הוא יתברך המשגיח בעולם היסודות והנותן בו שובע ורעב, והוא השליט המושל על שבעה כוכבי לכת ובידו להגבירם ולהחלישם על פי השכר והעונש. והוצרך להודיע לו זאת לפי שהיה עושה עצמו אלוה, והיה אומר כי נילוס הנהר שלו כענין שכתוב, לי יאורי ואני עשיתיני. ומה שהיה החלום מתוך היאור יגיד מראשית אחרית, לרמוז על מפלתו בתחילת עשר מכות שלקה היאור בדם, ועל אחריתו שעתיד ללקות ולהאבד במים אם לא יחזור בו מדרך האמונה הזאת...

ותמצא בפרשה זו ספור שבע פרות ושבע שבלים ג' פעמים, האחד ספור התורה, והשני בפסוק פרעה ליוסף, והשלישי ספור יוסף לפרעה, ושלשה פעמים י"ד הם מ"ב, ולא ישאר הספור לבטלה כי נתקיים הכל במצרים ממה שאמר הנביא (יחזקאל כ"ט) "מצרים תהיה שממה ולא תשב ארבעים שנה", כי שתי שנים התחילו במצרים שנאמר "כי זה שנתים הרעב", ואחרי כן השלימו לארבעים ושנים כחשבון שלשה ספורים שבתורה. (שם שם טז, וראה שם עוד)

עקדה:

ופרעה חולם - חלומו נבדל מהשאר, כי היו הוראותיו כוללות לממלכות רבות, ולא רק נוגע לחולם וקרוביו, שמחשבתו תשוטט בהם, ועוד שנשנה החלום. והחרטומים פתרוהו רק על ענינים פרטיים של פרעה. (שם שם א)

אשר האלקים עושה - הוראת החלום מענינים הכוללים שה' עושה, ומדרכם להתגלות רק על ידי נבואה ורוח הקודש לשלמים ולא בחלומות מכח הדמיון. (שם שם כה)

ספורנו:

ותעמודנה אצל הפרות - קודם שתאכלנה אותן, להורות שיהיו הרעב והשובע יחדיו באיזה זמן, כענין "ויהי רעב בכל הארצות ובכל ארץ מצרים היה לחם". (בראשית מא ג)

ואין פותר אותם - מפני שחשבו שהם שנים טעו בפתרון, כי בחלק הראשון ממנו היתה הסבה הפועלת והחומרית בלבד, שהן הפרות חורשות והיאור המשקה, ובחלק השני היתה הסבה הצוריית והתכליתית בלבד, והם השבלים. (שם שם ח)

אלשיך:

ויאמר פרעה - שינה בספור החלום כדי שלא יפתור לו יוסף כהחרטומים, כדי שלא יפתר לו על ז' בנות וכו' שינה ואמר הנני עומד "על שפת" היאור, כי "על היאור" מורה על זרע. ואמר "רעות תואר" ולא "מראה" השייך באדם, וכן הקדים בריאות בשר ליפות תאר, שהוא עקר בבהמות, וכן בשבלים לא אמר בריאות השייך באדם כי אם מלאות, ונגד פתרון האפרכיות שיכבוש ויאבד השמיט "ותעמדנה אצל הפרות", שמשמע סמוכות לו, והפליג בחולשתן, והוסיף "ולא נודע כי באו אל קרבנה", להרחיק המחשבה שיוכלו לכבוש החזקות מעצמן או מסיוע עליון... ומה שפרט לספר החלומות והפתרון ועצת יוסף הוא, כי בכל אלו תלויה גאולת ישראל, וזה יפרש למה אמר יוסף לאביו בפירוש "וכלכלתי אותך שם", ומה שכרת ערלת המצרים... (שם שם יז והלאה)

הגר"א:

אמנם יש לומר דע כי מה שהחרטומים פתרו לו ז' בנות את מוליד וכו' מפני כי דרך החלומות שיחלום לאדם מה שנוגע לו, ולכן לא פתרו על רעב, כי מה יגיע אל המלך מן הרעב, לכן בבא יוסף לפתור החלום הקדים ואמר לו "את אשר האלקים עושה הגיד לפרעה", רוצה לומר מה שהקב"ה רוצה לעשות בעולם אף אם הדבר אינו מגיע לך, אך מדאגה שלא ישמע לו פרעה שיאמר היתכן להראות לו בחלום ענין שאין לו בזה שום נגיעה, על זה אמר שבע פרות הטובות מרמזים על שבע שנים וכן השבע השבלים הטובות, וזאת באמת אינו נוגע לך, אכן דע הלא השבע השבלים הרקות יהיו שבע שני רעב, לכן מן השמים גלו לך בחלומך שתזדרז לתקן שלא תכרת הארץ ברעב, וביאר לו עתה אופן התיקון... (קול אליהו מקץ)

כלי יקר:

בענין השינויים בין ספור החלום למה שראה, שפרעה היה מחזיק את היאור לאלוה, ולכן לא רצה לומר הנני עומד על היאור, ולא רצה לומר שהפרות הרעות עלו מן היאור, כי לא רצה לייחס דבר רע לאלוהו, בחשבו שהוא מושל על הטובות בלבד... ומטעם זה לא אמר "ותעמודנה אצל הפרות ותאכלנה" וגו' לפי שהיה משמע מזה שעשו מלחמה, עד כי הגדיל המושל על הרעות, וזה גנאי לאלוהו שלא היה לו כח להציל הטובות, על כן שינה ואמר ותבאנה אל קרבנה, שמרצונם נכנסו לתוך הרעות להשביע רעבונם ממדת טובו של אלוהו... ואמר בריאות בשר ויפות תאר, לומר לך לא זו שהעלה בריאות בשר, שזה אינו חדוש כל כך, שכל הימים יכולים לעשות זה בטבעם, אלא אפילו יפות תאר בצורה גם כן בראם היאור... ואחר כך אמר ותאכלנה הפרות הרקות והרעות וכו' ולא הזכיר שם תואר לפי שאינו מעלה ומוריד לענין האכילה... ומה שאמר ותאכלנה הפרות, ולא אמר שבע הפרות, לפי ששבע שני הרעב לא היו רצופים, שהרי משבא יעקב פסק הרעב וחזר במותו... (בראשית מא ב)

יהיו שבע שני רעב - התחיל הפתרון בשבלים והרעב, כי מהשבלים מוכח שהחלום מדבר על רעב ושבע, מה שאינו כן הפרות שיוכל להיות משל על מעשה בני אדם, ועיקר הוכחת יוסף על כל החלום היתה מבליעת השבלים השדופות, על כן התחיל בהן. אשר האלקים עושה - עיקר החילוק בינו לחרטומים הוא שהם פתרו על מעשה ה' על ידי שליח, והוא על מעשה ה' בעצמו, שסימנם מפת"ח, מטר, פרנסה, תחיה חיה, והנעשה על ידי הקב"ה הוא תכף ומיד בלא זמן. (שם שם כז)

אור החיים:

ופרעה חולם - ...עוד אפשר שיכוון לומר כי שנתים ימים ופרעה חולם בתמידות חלום זה, אלא שלא היה יודע שחלם, ולסוף שנתים חלם ולא שכח עוד, או שגם פרעה הרגיש בחלומו שהוא חולם חלום, לצד ראותו דברים מופלאים, והרגיש כי אין זה מהדברים ההווים בעולם. וכונת הכתוב בהודעה זו להגיד סימני החלום אשר יצטדק, והוא כאשר ירגיש האדם בחלום כי הוא שלם בדעתו להבחין דבר עד שישכיל לדעת דברים שלא יתכן היות בהקיץ, וירגיש שהוא חולם... (שם שם א)

ואין פותר אותם - ...ומעתה בא לתת לטעם למה לא נתקבל פתרונם אצלו, לצד שהחלום היה למלך, ואמרו חז"ל חלומות המלכים יגידו דברים הנוגעים לכללות המלכות, והדעת כן נותנת, והם לא היו פותרים פתרון שנוגע למלכות אלא של הדיוטות. (שם שם ח)

אשר האלקים עושה - בעצמו, כרז"ל ג' דברים הקב"ה מכריז עליהן, שובע, ורעב ופרנסה, וזה שאמר "עושה" שלא על ידי שליח, ועתה ירא פרעה וגו', והגיד לפרעה על ידי שמנע הפתרון מחכמיו וגילה את יוסף שיש סיפוק לתקן הדבר על ידו. (שם שם כה)

הכתב והקבלה:

בחלמי הנני עומד - האריכה התורה בספור פרטי חלום פרעה אל יוסף, ונראה כי בא זה הספור להודיענו גודל השגחתו ית' על יראיו, כי אף ששינה פרעה כמה דברים בספור פרטי החלום אשר ממשמעותם אין להם שייכות אל הפתרון, בכל זאת מהשי"ת היתה נסבה להודיע ליוסף ענין הפתרון כפי מה שראוהו פרעה באמת, אף שאינו מוסכם עם ספורו את חלומו. והוא זה, אחר שידענו כי כל מחית ארץ מצרים היתה מן היאור, הנה לפי זה מראית החלום היו הפרות העולות מן היאור שהוא עיקר ומקור מחיתם יפות מראה, והוא דבר פשוט, שזה יורה על שנות שובע, כי יפות מראה איננו שבח לפרות רק לבני אדם, ובימי השובע הבריות נראות יפות, וכן רעות מראה איננו גריעות כל כך בבהמה, אמנם בבני אדם היא אחת מהחסרונות הגדולות, והדבר פשוט שהפרות רעות המראה יורו על שנות רעב שיעשו רושם בזיו פני אדם, ועל כן במראית החלום אמר קרא "ותעמודנה אצל הפרות על שפת היאור", מזה הוראה עצומה ששנות השובע יהיה להן התחברות והשתתפות עם שנות הרעב שיבואו אחריהן על ידי רבוי ההשפעה מאלה לאלה. אמנם בספור החלום אמר פרעה "ויפת תואר", שהוא שם המונח לבד על צורת הפנים והאברים, הנה מכל אלה אין הוראה על השובע והרעב, כי אין פעולתם על התאר רק על המראה. גם לא הזכיר בספורו בפרות הרעות שהן היו עולות מן היאור, אשר יורה על חסרון המחיה הבא מן היאור, וכן לא הזכיר עמידת הפרות הרעות אצל הטובות, גם הוסיף בספורו מה שלא ראה כלל, והוא "ולא נודע כי באו אל קרבנה", הנה מדבריו אלה רמז ברור הפך מראות חלומו, דהיינו שלא יהיה לשנים אלה שום השתתפות והתחברות זה עם זה, גם בספור השבלים באו שנויים שאין משמעותם כל כך השובע והרעב, כי כפי מראית חלומו היו השבלים בריאות, והוא לשון שאין לו שייכות כל כך בשבלים אלא דרך השאלה, ועל כן יורה על שנות שובע שיבריאו בני אדם, אמנם פרעה לא אמר רק לשון מלאות אשר יורה על השבלים עצמן, גם הוסיף פרעה מלה אחת שמשמעותה חסרון מוחלט עד שאין בהם מאומה, כי אמר לשון צנומות... ואפשר שגם לחרטומיו וחכמיו ספר חלומו בשנויים כאלה, ולזה לא עלתה על דעתם לפתרו כראוי. אמנם בעל המסבות הודיע ליוסף פתרון החלום לפי מראיתו אף שאינו לפי הספור. ולזה כאשר שמע פרעה מיוסף את פתרון החלום נתן על דעתו פרטי חלומותיו כפי מה שראהו, ומזה הבין שכל ענינו מתאים ומסכים עם דברי הפתרון... (שם שם יז)

ועתה ירא פרעה - ונראה לומר שאין זו עצה מדעתו אבל גם זה הוא לפתרון, מדהזכיר בסוף החלום הראשון "ויקץ פרעה", וכן פרעה בספור חלומו ליוסף הזכיר ואיקץ, וכל זה מיותר, ומזה למד יוסף כי פרעה בעצמו צריך להיות מתעורר ולתת לבו על הענין הנודע לו בחלומו להיות זריז ומקיץ על הרע המעותד לבא על ארצו, ולעשות כל ההכנות וההזדמנות בזמן ההטבה... (שם שם לג)

מלבי"ם:

והנה מן היאור עולות - יען שהמצרים היו מאמינים בהנילוס שיש בו כח אלהות, וכן היו מאמינים בכח שור והיו עובדים להפרה, כי השובע והתבואה בא מן הנילוס ורב תבואות בכח שור, לכן הראו לו הפרות הטובות המורות על השובע עולות מן היאור. (שם שם ב)

ויישן - החלום השני היה פתרון של החלום הראשון, שהפרות מורות החרישה והזריעה, והשבלים על התכלית שהיא הקצירה. והיה פה חמשה ענינים שבעבורם ראוי שיתקיים החלום, א' שהיה חלום שנשנה, ב', היה חלום שנפתר בתוך חלום, כי השבלים פתרון הפרות. ג', ויקץ פרעה והנה חלום, שלא הרגיש שהוא חלום עד אחר שהקיץ. (שם שם ה)

ויהי בבקר - ד' שהיה החלום בבקר, ה', ותפעם רוחו - שנתרגש מאד מן החלום, וזה מורה שהוא חלום אמיתי. (שם שם ח)

הגיד לפרעה - כמגיד דברים כפשוטן מבלי משל וחידה, ורוצה לומר שהחלום הבא על ידי כח המדמה כל דבר מורה ענין אחר, וכן המדמה מרכיב דמיונותיו בדרך משל וחידה, אבל ההודעה האלקית באה על ענין כולל ובלא משל וחידה... והגיד לו הגזרה שנגזרה בסוד מלאכיו, שהוא החלום הראשון מהפרות, ואחר כך הראה לו בפועל שכבר הוכן שיבא הרעב בפועל תיכף, והראהו בחוש בחלום השבלים, כי כבר יצא הדבר לעולם השפל וקנה הויה ומציאות. (שם שם כה)

רש"ר הירש:

הנני עומד על שפת היאור - מענין להשוות את החלום כפי שסופר על ידי פרעה, עם החלום כמות שהוא, כפי שסופר לעיל, כאן מסופר לפי שמשתקף בנפש פרעה וכולל גוון סובייקטיבי ומשקף את הרושם שהמאורע עשה על המספר, וכך טשטש פרטים עיקריים. בחלום עמד פרעה "על היאור", שקוע בהרהוריו, והמפתח לחלום כולו תלוי בהערכה נכונה של חשיבות היאור, אך בסיפורו הוא עומד "על שפת היאור", וזו אינה אלא רקע, בחלומו היו הפרות "יפות מראה ובריאות בשר", ומציינים את הפרות מבחינת ערכן לאדם, אך פרעה מספר "ויפות תואר", אך למבנה האברים לא ישים הקצב לב, ומכאן פתרונות לחרטומים, שבע בנות שבע מדינות וכו'... רושם הפרות והשבלים הרעות היה חזק בהרבה מזה של הטובות, ופרעה מוסיף עליהן תארים כדי לתאר כל צרכו את הרושם שעשו עליו... (שם שם יז)

העמק דבר:

ופרעה חולם - צריך לומר ויחלום פרעה וכו', מזה העלו חז"ל בב"ר, אמר פרעה מי מתקיים על מי, אני על היאור או היאור עלי, פירוש פרעה חולם ומסתפק תמיד מי העיקר בהצלחה הנפלאה שהיתה אז למצרים, ונתגלה באותו מעשה שהוא עומד על היאור, שהרי כל ענין הרעב היה כדי שירדו ישראל למצרים, ונגרר פרעה בשביל המדינה והיאור. (שם שם א)

ותרעינה באחו - סמוך ליאור, ובא ללמד שהשבע לא יהיה כי אם במצרים סמוך ליאור, ותעמודנה אצל הפרות - מוכיח גם כן שלא יהיה הרעב כי אם במצרים, ולא כהרמב"ן. (שם שם ב)

ותאכלנה הפרות, - לא כתב שבע הפרות, שבג' שנים הראשונות אכלו יגיע ז' השנים הטובות ואחר כך הועילה מעט ביאת יעקב שלא יכרתו ברעב. (שם שם ד)

אשר האלקים עושה - תירוץ למה לא ידעו החרטומים שהם יודעים על ידי שדים מה שנשמע מאחרי הפרגוד, וחלום זה הוא נבואה, אלא שכאן הגדה במשל, ולכן אין ידיעה בו לחרטומים, אלא למי שרוח אלקים בו. (שם שם כה)

ולא יודע השבע בארץ - גם בשנות השבע, שישמרו התבואה מפחד הרעב שאחריו. (שם שם לא)

משך חכמה:

ראה פרעה-כללי.

שפת אמת:

בפסוק ולא נודע כי באו אל קרבנה, ובספור החלום בתורה לא נאמר זה, רק פרעה הוסיף זה, ומזה בא אחר כך "אשר לא ידע את יוסף", וביאור הענין כמו שאמרנו במקום אחר, כי שני הרעב שהם בחינת הסט"א יש בהם נצוצי קדושה משני השובע, רק הרשעים אין מכירין זאת, לכן אמר ולא נודע, אבל יוסף הצדיק ביטל זה ואמר חלום אחד הוא, שגם בו יש ניצוצות קדושה מהאחדות וגם פתר החלוקים שיכין אוכל שנים הטובות וכו', כי הכל היה רמז על גלות מצרים, אך על ידי עבודת אבותינו ויוסף הצדיק הכינו רפואה מקודם המכה, שבזכותם היתה הגאולה אחר כך, וכמו שפתר יוסף שיצמח טובה למצרים, שהכל הביאו הכסף למצרים, כן אחר כך יצאו ברכוש גדול, והחלומות הולכין אחר הפה, דרך רמז כי כל הגליות הם כמו חלומות ודמיונות כנודע, שאם היה ברור הבטחון בהשי"ת שהכל ממנו בא, היה נגלה הטוב בכל דבר, ועל ידי הפה שהוא כחן של ישראל בתורה ועבודה יכולין לבטל אלה הדמיונות והרהורים שמהם באים חלומות שוא... (מקץ תרל"ו)

שם משמואל:

ובזה יובן למה החרטומים לא מצאו הפתרון, דבודאי חכמים היו כלשון התורה, ובקיאין בפתרון חלומות אחר שהרהיבו עוז בנפשם לפתור למלך חלום במילתא דעבידא לאגלויי... אך הטעם שלא מצאו ידיהם ורגליהם בפתרון חלום זה יש לומר על פי דברי הזוהר הקדוש, א"ר יהודה חס ושלום דהוה ידע בלעם בקדושה דלעילא כלל, דהא קב"ה לא אתרעי בעם ולישן אחרא דישתמש ביקריה אלא בנוי קדישין, אם כן החרטומים לא היו יכולין לידע רק בענינים התלויים בסטרא דלהון ולא ידעו להבחין מהו בסטרא דלהון ומהו בקדושה דלעילא תליא, כי לא ידעו ממנה כלל, על כן פתרו לפי דרכם, שבע בנות אתה מוליד וכו', שכל חיותם משלש קליפות הטמאות, וכן שבע אפרכיות אתה כובש, שזהו ענין התלוי במלכות שלהם, שהיא מלכות הרשעה, אבל בדבר התלוי בקדושה דלעילא לא ידעו דבר...

ולפי האמור יובנו דברי המדרש בקש לץ חכמה ואין אלו חכמי פרעה וחרטומי מצרים, היינו שהם בקשו פתרון החלום בבחינת החכמה, כאמרם ז"ל יש חכמה בגוים תאמין, ואילו היתה בהם בחינת דעת להבדיל היו יודעין שפתרון חלום זה איננו תלוי בסטרא דלהון, אבל הלא אין בהם בחינת דעת אלא בחינת חכמה לבד, ואין, שפתרון חלום זה איננו תלוי שמה, ודעת לנבון נקל, שיוסף היתה לו בחינת הדעת, והוא הבדיל בין קודש לחול, והרגיש שחלום הטובות הוא בסטרא דקדושה, והרעות בסטרא דמסאבא, על כן נקל היה לו לעמוד על פתרונו. (מקץ תרע"ג)