(ראה גם: אברהם, גלות מצרים, יצחק, מצרים, משה, עשרה מכות, שרה)
ויקצף פרעה על שני סריסיו על שר המשקים ועל שר האופים. ויתן אותם במשמר בית שר הטבחים אל בית הסהר מקום אשר יוסף אסור שם. (בראשית מ ב)
ויהי ביום השלישי יום הולדת את פרעה ויעש משתה לכל עבדיו, וישא את ראש שר המשקים ואת ראש שר האופים בתוך עבדיו. וישב את שר המשקים על משקהו, ויתן הכוס על כף פרעה. ואת שר האפים תלה כאשר פתר להם יוסף. (שם שם כ)
ויהי מקץ שנתים ימים, ופרעה חולם והנה עומד על היאור... (שם מא א)
ויאמר פרעה אל יוסף אני פרעה, ובלעדיך לא ירים את ידו ואת רגלו בכל ארץ מצרים. ויקרא פרעה שם יוסף צפנת פענח ויתן לו את אסנת בת פוטי פרע כהן און לאשה, ויצא יוסף על ארץ מצרים. (שם שם כד)
ויבא יוסף את יעקב אביו, ויעמידהו לפני פרעה, ויברך יעקב את פרעה. ויאמר פרעה אל יעקב, כמה ימי שני חייך... (שם מז ז)
ויאמר פרעה מי ה' אשר אשמע בקולו לשלח את ישראל, לא ידעתי את ה' וגם את ישראל לא אשלח... ויאמר אליהם מלך מצרים למה משה ואהרן תפריעו את העם ממעשיו, לכו לסבלותיכם... (שמות ה ב)
ויאמר ה' אל משה כבד לב פרעה, מאן לשלח העם. לך אל פרעה בבקר הנה יוצא המימה ונצבת לקראתו על שפת היאר, והמטה אשר נהפך לנחש תקח בידך... (שם ז יד)
וישלח פרעה ויקרא למשה ולאהרן ויאמר אלהם חטאתי הפעם, ה' הצדיק ואני ועמי הרשעים. העתירו אל ה' ורב מהיות קולות אלקים וברד, ואשלחה אתכם ולא תוסיפון לעמד... ואתה ועבדיך, ידעתי כי טרם תיראון מפני ה' אלקים... (שם ט כז)
לא כן לכו נא הגברים ועבדו את ה' כי אותה אתם מבקשים, ויגרש אותם מאת פני פרעה. (שם י יא)
וימהר פרעה לקרא למשה ולאהרן, ויאמר חטאתי לה' אלקיכם ולכם, ועתה שא נא חטאתי אך הפעם והעתירו לה' אלקיכם, ויסר מעלי רק את המות הזה. (שם שם טז)
ויאמר לו פרעה לך מעלי, השמר לך אל תוסף ראות פני כי ביום ראותך פני תמות. (שם שם כח)
ויקם פרעה לילה הוא וכל עבדיו וכל מצרים ותהי צעקה גדולה במצרים, כי אין בית אשר אין שם מת. ויקרא למשה ולאהרן לילה ויאמר קומו צאו מתוך עמי גם אתם גם בני ישראל, ולכו עבדו את ה' כדברכם. גם צאנכם גם בקרכם קחו כאשר דברתם ולכו, וברכתם גם אותי. (שם יב ל)
ויוגד למלך מצרים כי ברח העם, ויהפך לבב פרעה ועבדיו אל העם ויאמרו מה זאת עשינו כי שלחנו את ישראל מעבדנו, ויאסר את רכבו ואת עמו לקח עמו. (שם יד ה)
אמר אויב ארדוף אשיג אחלק שלל, תמלאמו נפשי אריק חרבי תורישמו ידי. (שם טו ט)
בן אדם שים פניך על פרעה מלך מצרים, והנבא עליו ועל מצרים כולה. דבר ואמרת כה אמר א-דני אלקים הנני עליך פרעה מלך מצרים התנים הגדול הרובץ בתוך יאוריו, אשר אמר לי יאורי ואני עשיתיני. ונתתי חחים בלחייך והדבקתי דגת יאוריך בקשקשותיך, והעליתיך מתוך יאוריך ואת כל דגת יאוריך בקשקשותיך תדבק. ונטשתיך המדברה אותך ואת כל דגת יאוריך על פני השדה תפול לא תאסף ולא תקבץ, לחית הארץ ולעוף השמים נתתיך לאכלה. וידעו כל יושבי מצרים כי אני ה' יען היותם משענת קנה לבית ישראל... (יחזקאל כא ב)
תא חזי מלך במשפט יעמיד ארץ זה יוסף, ואיש תרומות יהרסנה זה פרעה, כי משום שהקשה את לבו כנגד הקב"ה נחרבה ארץ מצרים. ומקודם לכן על ידי יוסף נתקיימה הארץ באותו החלום שחלם פרעה, שכתוב ויהי מקץ שנתים ימים וגו'. (מקץ טז)
ר' אבא אמר, תא חזי, באותו רשע פרעה, שהוא אמר לא ידעתי את ה', והוא היה חכם יותר מכל חרטומיו, (ואיך לא ידע את ה'). אלא ודאי, שאת השם אלקים היה יודע, שהרי כתוב, הנמצא כזה איש אשר רוח אלקים בו, ומשום שמשה לא בא אליו זולת בשם הוי"ה ולא בשם אלקים, היה קשה לפניו, להבין דבר זה יותר מן הכל, שהוא היה יודע שהשם אלקים הוא השולט בארץ, ובשם הוי"ה לא היה יודע, ועל כן היה קשה לפניו שם הזה. (שם מג)
ויקם מלך חדש, ר' חייא אמר מלך חדש (פירושו) חדש ממש היה, ר' יוסי אומר מחדש גזירות, שלא חדש מלך אחר מקודם לכן. אשר לא ידע את יוסף (פירושו שלא ידע) כל טוב ההוא שעשה יוסף בארץ מצרים, שכתוב ויבא יוסף את הכסף ביתה פרעה, והחיה אותם בשני הרעב, כל זה לא זכר ועשה עצמו כאלו לא ידע.
ר' יוסי ור' יהודה היו יושבים ועוסקים בתורה לפני ר' שמעון. אמר ר' יהודה, זה שכתוב ויקם מלך חדש על מצרים, ולמדנו שהיה קם מעצמו, מי שהיה שפל קם למלוך, אף על פי שלא היה ראוי למלוכה, ובכח העשירות קם. אמר ר' שמעון הכל כן הוא, כעין אחשורוש, שלא היה ראוי למלוכה, ויקם למלוך מעצמו, וקם בכח העשירות, ורצה להאביד את ישראל מן העולם, אף כאן (בפרעה) לא היה ראוי זה למלך, וקם למלוך מעצמו, ורצה להאביד את ישראל מן העולם, שכתוב ויאמר אל עמו וגו', וכשקם מלך מלמעלה, (דהיינו מלאך הממונה) קם מלך למטה. (שמות פז)
ויקם מלך חדש, ר' יוסי אומר בכל יום עושה הקב"ה מלאכים שליחים לעולם, שכתוב, עושה מלאכיו רוחות, עשה לא כתוב אלא עושה, משום שבכל יום ויום עושה, ובעת ההיא נתמנה מלאך ממונה אחד על מצרים, וזהו שכתוב ויקם מלך חדש ודאי, (שהוא הממונה שהקב"ה עשהו עתה). (שם קנז, ועיין שם עוד)
ויאמר אל עמו וגו', א"ר שמעון תא חזי, כי על כל פנים מלאך מושל ממונה על מצרים היה, (מי שאמר אל עמו הנה בני ישראל וגו', וכן הוא ברובו של הפרשה, שלא נאמר אלא מלך מצרים סתם, היינו השר הממונה על מצרים. ואם כתוב פרעה מלך מצרים, הוא פרעה ממש, (ולא המלאך הממונה עליהם). (שם רצה)
א"ר יהודה, כתוב והנה מצרים נוסע אחריהם, וא"ר יוסי זהו השר של מצרים, (משמע שעוד היה בתקומתו בעת יציאת ישראל ממצרים), ואתה אומר וימת מלך מצרים זהו השר של מצרים, (שזה היה עוד לפני יציאת ישראל ממצרים). א"ר יצחק דבר זה (של ר' יוסי אינו סתירה, אלא עוד) מחזק הפירוש בהכתוב שלמעלה, (שהוא וימת מלך מצרים). כי כתוב כאן והנה מצרים, וכתוב שם וימת מלך מצרים, זה מלמד, שעתה (אחר יציאת מצרים) לא היה מלך, כי כבר הורידוהו מגדולתו, ולפיכך כתוב והנה מצרים ולא כתוב והנה מלך מצרים...
א"ר יצחק א"ר יהושע תא חזי, כל מלכי מצרים פרעה שמם, ובכאן לא נאמר אלא וימת מלך מצרים סתם, (ולא נאמר פרעה מלך מצרים, והוא מפני שהמדובר הוא בשרו של מצרים כנ"ל, ואם היה כתוב) במקומו פרעה, הוא פרעה ממש. תא חזי, כל עוד שיש ממשלה למעלה (בשר של העם), יש ממשלה בעם שלמטה, הוסרה הממשלה שלמעלה (מן השר של העם), הוסרה גם הממשלה שלמטה. (שם שדמ)
ר' חייא שאל לר' יוסי, הרי היה גלוי לפני הקב"ה שאלו החרטומים יעשו נחשים, ואם כן איזה חשיבות הוא לעשות לפני פרעה נחשים. אמר לו, הוא משום שמשם הוא התחלה אל העונשים, (דהיינו נחש הקדמוני שהכשיל את אדם וחוה), ומן התחלת הנחש מתחילה שליטתו של פרעה, (דהיינו מצד שמאל), אז, (כשראו התהפכות מטה אהרן לנחש), שמחו כל החרטומים, כי תחילת החכמה של הנחש שלהם היה כן, (כי המוחין דקטנות דקדושה הנמשכים משמאל, מכונה נחש, ושכנגדו הוא הנחש דטומאה, הנמשך משמאל, שמשם מושכים החרטומים את החכמה שלהם, ועל כן שמחו על מטה אהרן שנהפך לנחש), מיד חזר מטה אהרן לעץ יבש, ובלע אותם... (וארא קיח)
ותא חזי, פרעה, ממשלתו היתה בכח המים, שכתוב, התנים הגדול הרובץ בתוך יאוריו, משום זה, נהפך תחלה היאור שלו לדם, ואחר כך (יצאו משם) הצפרדעים, שהיו נוגפים אותם בקולות מרעידים שצעקו בתוך מעיהם... (וארא קמד)
כתיב ויראו אותה שרי פרעה ויהללו אותה אל פרעה, ותקח האשה בית פרעה, מקרא זה הוא לדרש, ג' פרעה כתוב כאן, פרעה אחד הוא לזמן ההוא, ואחד רומז על פרעה שבזמן של יוסף, ואחד רומז על פרעה שבימי משה שהוכה במטהו.
פרעה הראשון, בשעה שנלקחה שרה אליו רמז לאמנים ויציירו צורתה בחדרו בכותל שעל מטתו, עוד לא נחה דעתו, עד שעשו צורת שרה על לוח, וכשעלה למטתו העלה את הלוח עמו, כל מלך שבא אחריו היה רואה את הדמות ההיא המצוירת בציור, והיו באים לפניו בדחנים, וכשעלה למטתו היה נהנה מאותו ציור, משום זה הוכה המלך כאן יותר מכולם, היינו שכתוב, ובחדר משכבך ועל מטתך, ואחר כך ובבית עבדיך ובעמך, ובכולם לא כתוב על מטתם אלא בו לבדו. (שם קנד)
אמר ר' שמעון, עתה יש לגלות סודות שהם מתדבקים למעלה ולמטה. מה כתוב, בא אל פרעה, הלא לך אל פרעה היה צריך לומר, מהו בא, אלא שהכניס אותו (את משה) חדרים לפנים מחדרים, אל תנין חזק אחד עליון, שכמה מדרגות משתלשלות ויורדות ממנו, ומי הוא, הוא סוד התנים הגדול.
ומשה ירא מפניו ולא קרב אלא לאלו היאורים שהם מדרגות שלו, אבל לתנים עצמו היה ירא ולא קרב, משום שראה אותו משתרש בשרשים עליונים.
כיון שראה הקב"ה שמשה ירא, ושליחים ממונים אחרים למעלה לא יכלו לקרב אליו, אמר הקב"ה, הנני עליך פרעה מלך מצרים התנים הגדול הרובץ בתוך יאוריו, שהקב"ה היה צריך לערוך עמו מלחמה ולא אחר, כמו שאמר אני ה', (שדרשו, אני ולא שליח), ובארו סוד החכמה של התנים הגדול הרובץ בתוך יאוריו לאלו יושבי על מדין היודעים בסוד אדונם... (בא לו)
ותאנא, פרעה חכם היה יותר מכל מכשפיו, והסתכל בזאת הזו, (דהיינו מלכות), שתעשה בו דין ועתידה להחריב ארצו, כמו שאמר משה, בזאת תדע כי אני ה', ובו מה כתוב, ויפן פרעה, מהו ויפן, שהפנה את לבו מהרהור הזה כמו שכתוב ויפן אהרן. ויבא אל ביתו ולא שת לבו גם לזאת, (המלה גם שהיא מיותרת) באה לרבות אותה העתידה להחריב ארצו, ולא שם לבו אל זאת... (שם קיז, ועיין שם עוד)
ופרעה וכל האנשים שלו היו הולכים אחרי ישראל ללוות אותם עד שיצאו ממצרים, וכן כל השרים (העליונים) הממונים עליהם ועל שאר העמים לוו את השכינה וישראל כולם עד שחנו באיתם בקצה המדבר, זה שאמר ויהי בשלח פרעה את העם וגו'... (בשלח כז)
ויהי בשלח פרעה את העם, מה כתוב למעלה, ויקם פרעה לילה וגו', תא חזי נקמה העליונה שעשה הקב"ה במצרים, ג' מיתות היו, אחד שעשו הבכורים במצרים שהרגו כל אלו שמצאו, ואחד, שהרג הקב"ה בחצות לילה, ואחד, כשראה פרעה את המות בביתו ובבניו ובעבדיו קם וזירז עצמו והרג את השרים והמושלים וכל שיעצו לו למאן לשלוח את העם, עד שהתורה העידה עליו, שהוא קם בלילה ממש, (דהיינו בדיני הנוקבא הנקראת לילה), כמו שהלילה, (שהיא הנוקבא) הרג בכורות ועשה נקמות, כך קם פרעה בארץ מצרים והרג ועשה נקמות בשליטיו ושריו ופקידיו ובכל מיני השרים.
מדרך הכלב, כשמכים אותו באבן הוא בא ונושך את חבירו, כך עשה פרעה, אחר כך היה הולך בשוקים והיה מכריז ואמר קומו צאו מתוך עמי, אתם הרגתם לכל בני העיר, אתם הרגתם המושלים והשרים וכל בני ביתי, זה שאמר ויקרא למשה ולאהרן לילה, כיון שעל ידכם היה הכל, וברכתם גם אותי, שלא תהרגו אותי, ואחר כך הוא בעצמו ליווה אותם והוציאם מארץ, זה שאמר ויהי בשלח פרעה את העם. (שם כח)
ר' יצחק פתח ואמר, ויוגד למלך מצרים כי ברח העם, מי אמר לו, אלא בארנו, אבל חכמיו ומכשפיו נתקבצו אליו והודיעו לו, כי ברח העם, ולמה אמרו זה, אלא שראו בחכמתם היו ישראל הולכים יום ולילה, אמרו ודאי שבורחים הם, ולא עוד, אלא שראו שלא היו הולכים בדרך הישר, כמו שכתוב וישובו ויחנו לפני פי החירות, (והודיעו לו נס זה), ועל כן רדף אחריהם...
כתיב לסוסתי ברכבי פרעה, תא חזי, כדמיון סוסה נקבה נראה לסוסי פרעה (ועל כן רדפו אחריה אל הים) ובארוהו, אלא לסוסתי ברכבי פרעה, תא חזי, פרעה בשעה שהיה רודף אחרי ישראל מה עשה, לקח סוסות נקבות ואסר אותן במרכבה תחילה, וסוסים זכרים אסר לאחוריהן, והיו הזכרים מתחממים כנגד הנקבות, והנקבות לא רצו ומיהרו לרוץ, כיון שקרב לישראל לקח הנקבות ושם אותם לאחור, וסוסים הזכרים מתחלה, כדי להרע לישראל ולעשות בהם מלחמה, (כי למלחמה סוסים הזכרים חזקים מן הנקבות). (שם ס)
כעין זה וסוד הזה ממש, עשה הקב"ה בארץ, ששבר מלך זקן וכסיל, וזהו פרעה, בשעה שבא משה לפרעה ואמר, אלקי העברים נקרא עלינו, פתח ואמר, לא ידעתי את ה', ורצה הקב"ה שיתיקר שמו בארץ כמו שהוא יקר למעלה, (והכה אותו עשר מכות), כיון שהכה אותו ולעמו בא והודה להקב"ה.
ואחר כך נשבר ונכנע כהן און ההוא, יתרו, שמשמש תחתיו, עד שבא והודה להקב"ה, ואמר ברוך ה' אשר הציל אתכם וגו' עתה ידעתי כי גדול ה' וגו', וזה הוא כהן און. צד אחר שהוא צד שמאל, וזהו סוד שאמרה רחל, כשראתה שהיא מתה, כמו שכתוב בן אוני, ומשום זה מיהר יעקב ואמר בן ימין, ולא בן אוני, צד ימין ולא שמאל. (יתרו יג)
לסוסתי ברכבי פרעה דימיתיך רעיתי, רבי שמעון פתח ואמר, ויקח שש מאות רכב בחור וגו', תא חזי חכמת מצרים, שכל מה שעשו עשו על פי החכמה העליונה, ופרעה היה חכם יותר מכולם, כי אין מעמידים מלך במצרים אם לא יהיה חכם מכולם.
ועל כן כתוב ויקח, שלקח הכל בחכמה, לקח לו עצת חכמה, אמר העם הזה הם שש מאות אלף איש, נכנס לחדריו הפך בכל מיני הכישוף שלו, ועשה הרבה פתויים, וכישף בכשפים, ולקח שש מאות רכב ברורים, בחור, היינו שהם הברורים שבכשפים ועמוסים בכל מיני קסמים וכשפים בסוד שלמעלה, שלאותו ממונה שנתמנה עליהם, (דהיינו שר שלהם)... והיה פרעה נוסע טעון בכשפיו וקסמיו, שש מאות רכב בחור, שהיו נבחרים כנגד ישראל, וכל רכב מצרים, כל אחד ואחד טעון בכשפיו וקסמיו, לא היו חכמים במצרים שלא יהיו טעונים משאות של קסמים וכשפים... (זהר חדש שיר תקטז, וראה שם עוד)
מבכור פרעה היושב על כסאו, בא הכתוב ללמדך על פרעה שהוא בכור, או לא בא אלא ללמד על בנו שהוא בכור, כשהוא אומר היושב על כסאו הרי בנו אמור, מה תלמוד לומר מבכור פרעה, בא הכתוב ללמדך שהוא בכור והוא נשתייר מכל הבכורות, ועליו הכתוב אומר ואולם בעבור זאת העמדתיך... (בא פרשה יג)
ויהי בשלח, אין שלוח בכל מקום אלא לווי, שנאמר ואברהם הולך עמם לשלחם, הפה שאמר גם את ישראל לא אשלח, הוא שאמר אנכי אשלח אתכם ואת טפכם, מה שכר נטלו על כך, לא תתעב מצרי, הפה שאמר לא ידעתי את ה', הוא שאמר אנוסה מפני ישראל כי ה' נלחם להם במצרים, מה שכר נטלו על כך, ביום ההוא יהיה מזבח לה' בתוך ארץ מצרים. הפה שאמר מי ה' אשר אשמע בקולו הוא הפה שאמר ה' הצדיק ואני ועמי הרשעים, על כן נתן להם מקום קבורה. (בשלח הקדמה)
וישובו המים ויכסו את הרכב, אף לפרעה, דברי ר' יהודה, שנאמר מרכבות פרעה וחילו וגו'. ר' נחמיה אומר חוץ מפרעה, עליו הכתוב אומר בעבור זאת העמדתיך, ויש אומרים באחרונה ירד פרעה וטבע, שנאמר כי בא סוס פרעה ברכבו ובפרשיו בים, וישב ה' עליהם את מי הים. (שם פרשה ו)
אמר אויב, וכי מאין ידעו ישראל מה חשב עליהם פרעה במצרים, אלא רוח הקדש שרתה עליהם והיו יודעין מה פרעה חשב עליהם במצרים. וכשראה פרעה אמר לא דיינו לרדוף אחרי ישראל אלא בשביל כסף וזהב שלקחו כדי הוא, כיון שראו מקצת העם שאבדו ממונם מועט, אמרו נרדפם, כשראה פרעה אמר כולנו שוין בבזה, שנאמר אחלק שלל, ולא עוד אלא שאני פותח אוצרות כסף וזהב ומחלק להם אבנים טובות ומרגליות... (שם שירה פרשה ז, וראה שם עוד)
ויקם מלך חדש על מצרים, רב ושמואל, חד אמר חדש ממש, וחד אמר שנתחדשו גזירותיו, מאן דאמר חדש ממש, דכתיב חדש, ומאן דאמר שנתחדשו גזירותיו מדלא כתיב וימת וימלוך. ולמאן דאמר שנתחדשו גזירותיו הא כתיב אשר לא ידע את יוסף, דהוה דמי כמאן דלא ידע ליה ליוסף כלל. (עירובין נג א)
ואמר אביטול ספרא משמיה דרב (פפא) פרעה שהיה בימי משה הוא אמה וזקנו אמה ופרמשתקו (אמתו) אמה וזרת, לקיים מה שנאמר ושפל אנשים יקים עליה. ואמר אביטול ספרא משמיה דרב (פפא) פרעה שהיה בימי משה אמגושי היה, שנאמר הנה יוצא המימה. (מועד קטן יח א)
...ויאמר אל עמו הנה עם בני ישראל, תנא הוא התחיל בעצה תחילה, לפיכך לקה תחילה, הוא התחיל בעצה תחילה דכתיב ויאמר אל עמו, לפיכך לקה תחילה, כדכתיב ובכה ובעמך ובכל עבדיך. הבה נתחכמה לו, להם מיבעי ליה, א"ר חמא ברבי חנינא באו ונתחכם למושיען של ישראל, במה נדונם...
ונלחם בנו ועלה מן הארץ, ועלינו מיבעי ליה, א"ר אבא בר כהנא כאדם שמקלל את עצמו ותולה קללתו בחבירו. וישימו עליו שרי מסים, עליהם מיבעי ליה, תנא דבי ר' אלעזר בר' שמעון מלמד שהביאו מלבן ותלו לו לפרעה בצוארו, וכל אחד ואחד מישראל שאמר להם איסטניס אני אמרו לו כלום איסטניס אתה יתר מפרעה... (סוטה יא א, וראה עוד גלות מצרים-מילדות-שעבוד)
א"ר חייא בר אבא אמר רבי יוחנן בשעה שאמר לו פרעה ליוסף ובלעדיך לא ירים איש את ידו וגו', אמרו איצטגניני פרעה, עבד שלקחו רבו בעשרים כסף תמשילהו עלינו, אמר להן גנוני מלכות אני רואה בו. אמרו לו אם כן יהא יודע בשבעים לשון, בא גבריאל ולימדו שבעים לשון, לא הוה גמר, הוסיף לו אות אחת משמו של הקב"ה ולמד, שנאמר עדות ביהוסף שמו בצאתו על ארץ מצרים שפת לא ידעתי אשמע, ולמחר כל לישנא דאישתעי פרעה בהדיה אהדר ליה, אישתעי איהו בלשון הקדש, לא הוה קא ידע מאי הוה אמר, א"ל אגמרי, אגמריה ולא גמר, אמר ליה אישתבע לי דלא מגלית... (שם לו ב)
ואמר ר' יהושע בן לוי בשביל ארבעה פסיעות שלוה פרעה לאברהם, שנאמר ויצו עליו פרעה אנשים וגו' נשתעבד בבניו ארבע מאות שנה. (שם מו ב)
תנא משמיה דרבי יהושע בן קרחה פרעה שחירף בעצמו נפרע הקב"ה ממנו בעצמו... פרעה דכתיב ביה מי ה' אשר אשמע בקולו, נפרע הקב"ה ממנו בעצמו, דכתיב וינער ה' את מצרים בתוך הים... (סנהדרין צד א)
כי בא החלום ברוב ענין, אמר פרעה מי מתקיים על מי, אני על אלהי או אלהי עלי, א"ל אתה על אלהיך, הדא הוא דכתיב ויהי מקץ וגו'. (בראשית פט ג)
רבנן אמרי, למה קראו מלך חדש, והלא פרעה עצמו היה, אלא שאמרו המצרים לפרעה בא ונזדווג לאומה זו, א"ל שוטים אתם, עד עכשיו משלהם אנו אוכלים והיאך נזדווג להם, אילולא יוסף לא היינו חיים. כיון שלא שמע להם הורידוהו מכסאו ג' חדשים עד שאמר להם כל מה שאתה רוצים הריני עמכם והשיבו אותו, לפיכך כתיב ויקם מלך חדש. (שמות א ט)
...ולפי שהיה (משה) יפה הכל מתאוים לראותו, מי שהיה רואהו לא היה מעביר עצמו מעליו, והיה פרעה מנשקו ומחבקו, והוא נוטל כתרו של פרעה ומשימו על ראשו כמו שעתיד לעשות לו כשהיה גדול... והיו יושבין שם חרטומי מצרים ואמרו, מתייראין אנו מזה שנוטל כתרך ונותנו על ראשו שלא יהיה זה אותו שאנו אומרים שעתיד ליטול מלכות ממך, מהם אומרים להורגו, מהם אומרים לשורפו, והיה יתרו יושב ביניהן ואמר להם, הנער הזה אין בו דעת אלא בחנו אותו, והביאו לפניו בקערה זהוב וגחלת... (שם שם לא)
אמר ר' אלעזר לכך נהפך המטה לנחש כנגד פרעה שנקרא נחש, שנאמר (יחזקאל כ"ט) התנים הגדול, ואומר (ישעיה כ"ז) על לויתן נחש בריח, לפי שהיה נושך את ישראל, א"ל הקב"ה ראית פרעה שהוא כנחש, עתיד אתה להכותו במטה, וסוף הדברים יעשה כעץ, מה המטה אינו נושך, כך הוא לא ישך... (שם ג יז)
ויאמרו אל פרעה כה אמר ה' אלקי ישראל שלח את עמי ויחוגו לי במדבר, א"ר חייא בא אבא אותו היום יום פרוזבוטי של פרעה היה ובאו כל המלכים כלן לכבדו והביאו דוראות של עטרות והיו מעטרין אותו שהוא יום קוזמוקרטור, והביאו אלהיהן עמהן, משעטרו אותו היו משה ואהרן עומדין על פתח פלטרין של פרעה, נכנסו עבדיו ואמרו ב' זקנים עומדין על הפתח, א"ל יעלו, כיון שעלו היה מסתכל בהן שמא יעטרו אותו או שמא יתנו כתבים, ואף לא שאלו בשלומו, אמר להם מי אתם, אמרו לו שלוחיו של הקב"ה אנו, מה אתם מבקשים... אותה שעה כעס ואמר, מי ה' אשר אשמע בקולו לשלח את ישראל, לא היה יודע לשלח לי עטרה אלא בדברים אתם באים אלי, לא ידעתי את ה' וגם את ישראל לא אשלח. א"ל המתינו לי עד שאחפש בספר שלי, מיד נכנס לבית ארמון שלו והיה מביט בכל אומה ואומה ואלהיה, אמר להם חפשתי שמו בבית גנזי ולא מצאתי אותו... א"ל להם מתחלה שקר אתם אומרים, כי אני הוא אדון העולם, ואני בראתי עצמי ואת נילוס, שנאמר (יחזקאל כ"ט) לי יאורי ואני עשיתני. באותה שעה קבץ כל חכמי מצרים, א"ל שמעתם שמו של אלקיהם של אלו, אמר לו שמענו שבן חכמים הוא ובן מלכי קדם, א"ל הקב"ה לעצמכם קראתם חכמים ולי בן חכמים, שנאמר (ישעיה י"ט) חכמי יועצי פרעה עצה נבערה איך תאמרו אל פרעה בן חכמים אני בן מלכי קדם, ראה מה כתיב בהן אך אוילים שרי צוען חכמי יועצי פרעה, ואבדה חכמת חכמיו ובינת נבוניו תסתתר... (שם ה יח)
א"ל הקב"ה למשה, פרעה הרשע עשה עצמו אלוה, שנאמר (יחזקאל כ"ט) לי יאורי ואני עשיתיני, לפיכך יראה אותך ויאמר שזה אלוה. פרעה היה א' מד' בני אדם שעשו עצמן אלהות והרעו לנפשם, ואלו הן, חירם ונבוכדנצר ופרעה ויואש מלך יהודה... ופרעה מנין שעשה עצמו אלוה, שנאמר (יחזקאל כ"ט) לי יאורי ואני עשיתיני, מסרו הקב"ה ביד אויביו, שנאמר (ירמיה מ"ד) כה אמר ה' הנני נותן את פרעה חפרע מלך מצרים, מהו חפרע, כענין שנאמר (במדבר ה') ופרע את ראש האשה... (שם ח ג)
לך אל פרעה בבקר הנה יוצא המימה, לא היה יוצא אלא המימה בבקר, לפי שאותו רשע היה משתבח ואומר שהוא אלוה ואינו יוצא לנקביו, לפיכך היה יוצא בבקר בשעה שהוא נצרך, תפוש אותו, והמטה אשר נהפך לנחש תקח בידך כדי שיתיירא ממנו. (שם ט ז)
ויפן פרעה, לא חשש ולא הרגיש במכת האלקים. (שם שם י)
ויקרא פרעה וגו', כיון שהתחילה הפורענות בגופו מיד הרגיש והתחיל צועק העתירו לה' ויסר הצפרדעים וגו'. (שם י ו)
השכם בבקר והתיצב לפני פרעה, למה בהשכמה, א"ר ברכיה לפי שהיה פרעה הרשע אומר, ומה בנו של עמרם זה הולך ובא אלינו בכל בקר בקר, ואלא עד שלא יבא אלך ואצא לי מכאן, והקב"ה שהוא בוחן לבבות א"ל משה, הוי יודע שהרשע הזה כך מחשב בלבו, אלא עד שלא יצא קדם לפניו. ורבי פנחס הכהן ב"ר חמא אמר... שהקב"ה מצפה לרשעים שיעשו תשובה ואינן עושים, אפילו הם רוצים באחרונה הוא נוטל את לבם שלא יעשו תשובה... כך היה פרעה רוצה לעסוק בתפלה, ואמר הקב"ה למשה עד שלא יצא לך והתיצב לפניו... (שם יא ב)
...היה נותן כח במשה להשכים ולהתיצב לפני פרעה, והיה מורה דרך לפרעה כדי שיעשה תשובה, שכן כתיב ואמרת אליו כה אמר ה' אלקי העברים וגו', למה לא נאמר כאן הנה יוצא המימה, כיון שראה פרעה שבעת שהיה יוצא המימה משה מקדימו בדרך, נמנע שלא לצאת כדי שלא יפגע בו משה, א"ל הקב"ה לך אצלו בהשכמה עד שלא יצא מביתו. (שם יב א)
כי בפעם הזאת וגו' א"ל הקב"ה אי רשע, סבור אתה שלא אוכל להכחידך מן העולם, למד ממכת הדבר בעת ששלחתי אותו הדבר אילו הייתי משלחו עליך ועל עמך היית נכחד מן הארץ, אבל לא שלחתיו עליך אלא כדי שאראך כח גבורתי ותספר כחי בכל הארץ... עודך מסתולל בעמי, שהיה עושה אותם כמסלה שהכל דשין עליה... (שם שם ב)
וירא פרעה כי חדל המטר וגו', כך הם הרשעים, כל זמן שהם בצרה הם מכניעים עצמן, משהצרה עוברת חוזרין לקלקולן, וכן נבוכדנצר בזמן שהיה בצרה היה מקלס להקב"ה, וכיון שראה עצמו בגדולה התחיל מתגאה... (שם שם ט)
...כך הביא הקב"ה מכות על המצריים ולא הרגיש פרעה, כיון שנגעה בגופו התחיל מרגיש וצוח ה' הצדיק ואני ועמי הרשעים... (שם טו יא)
...ומתג לחמור, משל פרעה למה הוא דומה, לרועה אחד שהיה רועה חזירים, מצא רחל אחת משכה ביניהן, שלח בעלה אצלו ואמר לו לי רחלי, א"ל אין לך אצלי רחל, אמר הבעל הודיעו לי מהיכן הוא משקה בהמותיו, הלכו והודיעוהו וסתם את המעינות, אמר לו שלח לי רחלי, א"ל אין לך בידי... אמר הודיעו לי היכן בנו הולך ללמוד באסכולי, והלך ולקח בנו תחת ידו, אמר לו שלח לי רחלי, א"ל הרי רחלך... א"ל שאני מבקש ממך כל מה שילדה וגזותיה כל הימים שהיתה אצלך, התחיל צווח ואומר ולואי לא נתתיה... כך המלך זה מלך מלכי המלכים הקב"ה, רחל אלו ישראל, רועה חזירים זה פרעה, ירדו ישראל למצרים ונתן עליהם מסים ואומר כל הבן הילוד וכו', התחיל הקב"ה אומר למשה אמור לפרעה שלח עמי ויעבדוני, הלך וא"ל, התחיל אומר מי ה' אשר אשמע בקולו... א"ל היכן מצרים שותים, א"ל מנילוס, א"ל הפוך אותו לדם... הביא עליו כל המכות ולא רצה לשלחם, ואחר כך נטל בנו וחבשו, שנאמר וה' הכה כל בכור, באותה שעה אמר קומו צאו. רדף אחריהם תפשו וחבשו בצד בנו, שנאמר ונער פרעה וחילו בים סוף, התחיל פרעה אומר ולואי לא שלחתים, והם אומרים ראה איש שעמד בדבריו שמשלחן הרי הורגו, הוי (משלי כ"ו) ושבט לגו כסילים. (שם כ א)
...כך היה פרעה כששלח את ישראל לא היו לפניו כלום, א"ל גדולי מלכות מה עשית, אילו לא היה בידם אלא הבזה לבדה דיים, שנאמר (שמות י"ב) וגם ערב רב עלה אתם, ולא עוד אלא שכמה עשירים היו בהם, כמה חכמים כמה בעלי אומניות, שנאמר (שיר ד') שלחיך פרדס רמונים... באותה שעה התחיל קורא ווי ווי, הוי ויהי בשלח... אלא מלמד שהיה פרעה מלוה אותם וא"ל התפללו ובקשו עלי רחמים, שנאמר (שמות י"ב) גם צאנכם גם בקרכם קחו וגו' וברכתם גם אותי. ואין שילוח האמור כאן אלא לויה. דבר אחר ויהי בשלח פרעה, א"ל הקב"ה אני כתבתי בתורה (דברים כ"ב) שלח תשלח את האם ואת הבנים תקח לך, ואתה שלחת את האבות והבנים השלכת ליאור, אף אני משלח אותך לים ומאבד אותך, שנאמר (תהלים קל"ז) ונער פרעה וחילו בים סוף. (שם שם ב)
...פרעה ראה אותן שורות שורות כהנים לוים וישראלים, דגלים דגלים, התחיל צווח ואומר אוי לו לאותו האיש שכך הוציא מתחת ידו, לכך נאמר ויהי בשלח פרעה. (שם שם ג)
דבר אחר ויהי בשלח פרעה, כששלח פרעה את העם מי צווח ווי, פרעה, משל למלך שהיה בנו הולך למדינה אחת, הלך ושרה אצל עשיר אחד וקבל העשיר בנו של מלך בעין טובה, כיון ששמע המלך מי קבל בנו ובאיזה מדינה הוא, היה משלח אגרת אצל אותו האיש ואמר לו שלח את בני פעם א' ב' וג', היה משלח עד שהלך והוציא לבנו בעצמו, התחיל אותו האיש צועק על שיצא בנו של מלך מתוך ביתו, א"ל שכניו למה אתה צועק, אמר להם כבוד היה לי כשהיה בנו של מלך אצלי, שהיה המלך כותב אגרת לי והיה זקוק לי והייתי ספון בפניו, עכשיו שנמשך בנו של מלך מאצלי ואינו נזקק לי בדבר לכך אני צועק. כך אמר פרעה, כשהיו ישראל אצלי היה הקב"ה זקוק לי והייתי ספון בפניו והיה משלח לי אגרת בכל שעה ואומר כה אמר ה' אלקי העברים שלח עמי, והיה פרעה שומע מפי משה שלח את בני ולא היה מבקש לשלחם, כשירד הקב"ה למצרים והוציא את ישראל התחיל פרעה צועק ווי ששלחתי את ישראל, לכך נאמר ויהי בשלח פרעה. (שם שם ה)
דבר אחר ויהי בשלח פרעה, משל לאחד שמצא צרור של מרגליות ולא היה יודע מה בידו, אמר לאחד בדרך רצונך ליטול הצרור הזה שבידי, א"ל למה לי צרור שלך, א"ל טול אותן ואיני עומד בפניך, נטלם הימנו. כיון שנכנס למדינה ישב וחרז הגדולות לעצמן והקטנות לעצמן והבינונית לעצמן, נכנס אותו שמסר לו את הצרור בעיר וראה את האיש שנטלו הימנו שפתחן בחוץ, ואדם בא ליקח ממנו ואמר לו קטנה זו בכמה אמר לו בק' רבוא, והגדולה בכמה אמר לו באלף רבוא, כיון שראה כך קרע בגדיו, אמר, כל העושר הזה בידי היה וחנם הוצאתיו מידי, אוי לו לאותו האיש שכך הוציא מידו. כך פרעה, הצרור של מרגליות אלו ישראל שהיו בידו, שנאמר (שיר א') צרור המור דודי לי, התחיל צווח קומו צאו, התחיל משה מונה אותן ת"ר אלף חוץ משבטו של לוי שלא מנה אותן, כשראה פרעה כל האוכלוסין התחיל צווח ווי, הוי ויהי בשלח פרעה. (שם שם ז)
...פרעה על ידי שאמר מי ה', חזר ואמר ה' הצדיק, ועל ידי שאמר וגם את ישראל לא אשלח, הוא היה מחזר על פתחיהן של ישראל ואומר להם לכו לשלום, צאו לשלום, הוי ברב עוזך יכחשו לך אויביך. (שם שם ח)
דבר אחר כי מכבדי אכבד, זה פרעה שנהג כבוד במי שאמר והיה העולם, ויצא בראש פמליא שלו, שנאמר (שמות י"ד) ופרעה הקריב וגו', אמרו לו עבדיו אדונינו כל המלכים אינם יוצאים אלא לאחר פמליא שלהם, אתה מפני מה אתה יוצא בראש פמליא שלך, אמר להם וכי לפני בשר ודם אני הולך, הריני הולך להקביל פני מלך מלכי המלכים הקב"ה, לפיכך נהג הקב"ה בו כבוד ולא נפרע ממנו אלא הוא בעצמו, שנאמר (שיר א') לסוסתי ברכבי פרעה. (במדבר ח ג)
ולרשע זה פרעה, אמרו כשבא פרעה לישב על כסא שלמה כשלקח בכתובת בתו, לא היה יודע מנגניקין שלו, והכישו ארי ושברו, והיה צולע... (קהלת ט א)
פרעה אמר שוטה היה עשו, וכי לא היה יודע שאחיו פרה ורבה בחיי אביו, אני איני עושה כך, אלא עד דאינון דקיקין תחת כריסי אמותיהן אנא מחנק להון, הדא הוא דכתיב (שמות א') כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו. (אסתר ז)
פרעה בנה לו פלטרין בתוך המים, וסתם מי נילוס שלא ירדו לתוך הים, והמים מתגברין ותולין הפלטרין והגביהו אותו ונשאוהו למעלה, שנאמר (יחזקאל כ"ט) דבר ואמרת כה אמר א-דני ה' הנני אליך פרעה מלך מצרים התנין הגדול וגו'. א"ל הקב"ה, רשע נתגאית במים, במים אתה מת. דכתיב ונער פרעה וחילו וגו' (בראשית ז)
וירא יעקב כי יש שבר, זה שאמר הכתוב מונע בר יקבהו לאום וברכה לראש משביר (משלי י"א), מונע בר יקבהו לאום זה פרעה, לכך יקבהו לאום, שהיו הבריות מקללין אותו על שגנז את התבואות בשני רעבון... (מקץ ז)
ויאמרו אלקי העברים נקרה עליו, אמרו משה ואהרן שמא תאמר שנינו את הלשון שאמרנו לו כה אמר ה' אלקי ישראל, ובשביל כך הקשה כנגדו, חזרו ואמרו ליה ה' אלקי העברים נקרה עלינו, ויאמר פרעה הן רבים עתה עם הארץ, אמר רשב"י ומה עשה להם, התחיל מחרק עליהם שיניו ואמר נרפים אתם נרפים, לשון טנוף הוא, ישתחק עצמותיכם, קדשים אתם קדשים, על כן אתם אומרים... אמר להם אתה למה ודבריכם למה, כביכול דייכם, לכו לסבלותיכם... (וארא ו)
ראה נתתיך אלהים, א"ל הקב"ה למשה, פרעה הרשע עשהו אלוה, הודיעו שאינו כלום, הריני עושה אותך עליו אלוה. ומנין שעשה עצמו אלוה, שנאמר (יחזקאל כ"ט) לי יאורי ואני עשיתני, לפיכך יראה אותך ויאמר שזה אלוה. פרעה היה אחד מארבעה בני אדם שעשו עצמן אלוהות ונבעלו כנשים... פרעה מנין שנבעל כנשים, שנאמר כה אמר ה' הנני נותן את פרעה חפרע מלך מצרים ביד אויביו (ירמיה מ"ד), והוא חפרע שהיה זכר ופרע עצמו כנקבה, כמו דאת אמרת (במדבר ה') ופרע את ראש האשה, וכן הנביא אומר (ישעיה י"ט) ביום ההוא תהיה מצרים כנשים, ומי גרם לו, על שאמר לי יאורי ואני עשיתני, לפיכך אמר ליה הקב"ה למשה ראה נתתיך אלהים לפרעה, למה, כי גבוה מעל גבוה שומר וגבוהים עליהם, אמר ליה ראה נתתיך אלהים לפרעה, לך ועשה מי שעשה עצמו אלוה שחץ בעולם על שהגביה עצמו. (שם ט)
כי ידבר אליכם פרעה וגו', זה שאמר הכתוב כל רוחו יוציא כסיל וחכם באחור ישבחנה (משלי כ"ט) הכסיל מוציא את כל דבריו בפעם אחד כשבא לריב עם חבירו, חכם באחרונה הוא מסלקו. כל רוחו יוציא כסיל זה פרעה הרשע... (שם יב)
ופרעה הקריב, הקריב הפורעניות לבא עליו, והקריב את ישראל לתשובה, כיון שראו ששבו ישראל לאחוריהם וחנו לפני פי החירות לפני בעל צפון, אמר פרעה בעל צפון הסכים על גזרתי לאבדם במים, התחיל לזבח לקטר ולנסך לע"ז, לכך נאמר ופרעה הקריב. (בשלח ח)
...וכן פרעה במה שנתגאה בו נפרע ממנו, ויקח שש מאות רכב, לפיכך מרכבות פרעה וחילו ירה בים. (שם יב)
דבר אחר איום ונורא זה פרעה שהיה קוזאקרטור, שנאמר (תהלים ק"ה) מושל עמים ויפתחהו, ממנו משפטו ושאתו יצא, זה משה שהיה מתגדל בביתו והיה סבור שהוא בן ביתו, שנאמר (שמות ב') ויגדל הילד ותביאהו וגו', ועמד והביא עליו עשר מכות. (תזריע ח)
דבר אחר ויהי בשלח פרעה, למה הדבר דומה, למלך שנשבה בנו, לבש נקמה באויביו והלך והביאו, נטל את השבאי ותלאו בגרדון, התחיל לצער אותו ואמר למה עשית כך לבני, עם שהוא מצערו התחיל להודות, ואמר המלך ווי שהודה זה, הייתי מבקש לצערו הרבה והודה מיד, נתן לו אפופסין, כך פרעה שיעבד את ישראל במצרים, התחילו המכות באות עליו, ולא שילח את ישראל אלא אחר שבאו עליו כל המכות, התחיל לשלחן, אמר הקב"ה ווי ששילח אותן, ויהי בשלח פרעה. (בשלח ד)
...אמרו ישראל לפני הקב"ה אין כמוך במלאכי השרת, וכן כל כנוי שמן אליהם, מיכאל וגבריאל, מי כמכה באלים ה', וענה פרעה אחריהם שיר ושבח בלשון מצרים, ואמר מי כמכה נאדר בקדש נורא תהלות עושה פלא. (פרק מב)
רבי נחוניא בן הקנה אומר תדע לך כח התשובה, בא וראה מפרעה מלך מצרים שמרד בצור עליון הרבה מאד, שנאמר (שמות ה') מי ה' אשר אשמע בקולו ובאותו לשון שחטא בו בלשון עשה תשובה, שנאמר (שמות ט"ו) מי כמכה באלים ה', והצילו הקב"ה מבין המתים, ומנין שלא מת, שנאמר (שמות ח') כי עתה שלחתי את ידי ואך אותך, והעמידו הקב"ה מבין המתים לספר כח גבורתו, ומנין שהעמידו, שנאמר (שם) ואולם בעבור זאת העמדתיך, והלך ומלך בנינוה והיו אנשי נינוה כותבים כתבי עמל וגוזלים איש לרעהו ועשו מעשי זמה וכאלו מעשים רעים, וכששלח הקב"ה ליונה להנבא עליה להחריבה שמע פרעה ועמד מכסאו וקרע את בגדיו וילבש שק ואפר, והכריז בכל עמו שיצומו כל עמו שלשת ימים... (פרק מג)
וברכתם גם אותי, אף לנשי ולטפלי. דבר אחר וברכתם גם אותי מיכן אתה אומר שהיה פרעה יודע שהוא מחוסר תפלה, ואין המקום מוחל לו לאדם עד שמפייס את חבריו. מה שכר נטלו על כך, ביום ההוא יהיה מזבח לה' (ישעיה י"ט), הפה שאמר מי ה' אשר אשמע בקולו, הוא הפה שאמר ה' הצדיק ואני ועמי הרשעים, מה שכר נטל על כך, (דברים כ"ג) לא תתעב מצרי וגו'. הפה שאמר ארדף אשיג אחלק שלל הוא הפה שאמר אנוסה מפני ישראל, מה שכר נטלו על כך, נטית ימינך וגו', זכו ליקבר שלא יאכלו אותן חיה ועופות. (בא יב לב)
ויהי כי הקשה פרעה לשלחנו, מנין אתה אומר כשמצרים מתרככין פרעה מתקשה, תלמוד לומר ואני אקשה את לב פרעה (שמות ז' ג'), וכשפרעה מתרכך מצרים מתקשין, תלמוד לומר (שם י"ד י"ז) ואני הנני מחזק את לב מצרים, וכשאלו ואלו מתרככין המקום מחזק, תלמוד לומר (שם י' א') כי אני הכבדתי את לבו ואת לב וגו'. (שם יג טו)
ויהי בשלח פרעה, ר' נהוראי אומר רתיון היתה לפרעה שאילו לא רדף אחריהם העלה עליו המקום כאלו שלחם, אלא מתוך שרדף אחריהם גלגל עליו המקום ראשונות ואחרונות, כענין שנאמר (דברים כ"ט) למען ספות הרוה את הצמאה. (שם יג יז)
כי מכבדי אכבד זה פרעה מלך מצרים, שנהג כבוד לפני מי שאמר והיה העולם, שיצא בראש פמליא שלו, ואמרו לו עבדיו מנהג שבעולם כל המלכים אינם יוצאים אלא אחר פמליא שלהם ואתה יוצא בראש פמליא שלך, אמר להם וכי פני מלך בשר ודם אני הולך להקביל, איני הולך להקביל אלא פני מלך מלכי המלכים הקב"ה, לפיכך נהג בו הקב"ה כבוד ולא נפרע ממנו אלא הוא בעצמו, שנאמר (שיר א') לסוסתי ברכבי פרעה דמיתיך רעיתי. (כז א)
בשעה שיצא פרעה לרדוף אחרי ישראל אמר פרעה תנו לי סוס זכר שארכב עליו שהוא קל, מה עשה הקב"ה היה מדמה כנגדו, כשם שהביא פרעה זכר כך הביא הקב"ה סוס זכר ורכב עליו, שנאמר (חבקוק ג') כי תרכב על סוסיך מרכבותיך ישועה. חזר פרעה ואמר תנו לי סוס נקבה, שהיא יכולה לעמוד במלחמה, לפי כשהסוס רוצה להשתין עומד ומתעכב, אבל הנקבה מהלכת ומשתנת והיא טובה במלחמה, אמר הקב"ה אף אני כן אדמה לך, שנאמר (שיר א') לסוסתי ברכבי פרעה דמיתיך רעיתי. חזר והביא חצים וזרק על ישראל, והקב"ה מביא חצים של אדם והיה זורק עליו, שנאמר וישלח חציו ויפיצם, חזר פרעה והביא מיני צחצוחין של ברזל, ואף הקב"ה הביא ברקים שהן מצוחצחין, שנאמר וברקים ויהומם... (מזמון יח)
רבי יודן ור' נחמיה בר חנינא ור' יצחק בר חייא אמרי לעתיד לבא אומר לפרעה שתה כוסך, והוא אומר לו רבונו של עולם ולא שתיתי כוסי בעולם הזה, והוא אומר לו מה ששתית כמין אגורה אחת היתה, שנאמר ויגר מזה, אבל עכשיו אך שמריה ימצו כל רשעי ארץ, שתית אותו ולא מצית, (ישעיה כ"ט) שכרו ולא מיין נעו ולא שכר... (מזמור עה)
רבי יהודה ור' נחמיה, רבי יהודה אומר אפילו פרעה, שנאמר אחד מהם לא נותר, ר' נחמיה אומר פרעה לעצמו נותר, שנאמר (שמות ט') ואולם בעבור זאת העמדתיך, ויש אומרים אף הוא באחרונה טבע, שנאמר ונער פרעה וחילו בים סוף. (מזמור קו)
פרעה לא נעקר מן העולם אלא מתוך ח' דברים, שנאמר (שמות ה') ויאמר פרעה מי ה' אשר אשמע בקולו, ומתוך ח' דברים נעקר מן העולם. (פרק טו)
משיב פרעה ואומר להם איני צריך לו כלום, שאני בראתי את עצמי, שנאמר לי יאורי ואני עשיתיני, ומהו שאמר לי יאורי, מלמד שכך אמר להן, אתן אומרים לי הוא מוריד טל ומטר, הא כבר יש לי נילוס נהר... מה עשה, שיגר ופתח כל דלתי גנזי ספריו שמימי בראשית, והביאן לפני כנגד משה ואהרן, וקרא לשבעים סופרים יודעי ע' לשון כל א' וא', ונתן את כל הספרים ואת כל האגרות שהן כתובים בע' לשון ליד כל א' וא', לקרא אותן בפניהם בשעה אחת, וכיון שראה שלא כתוב בהן שמו של הקב"ה, אמר להן לא ידעתי את אלקיכם, לא הוא ולא שמו לא כחו ולא גבורתו. באותה שעה אמר לו הקב"ה רשע, אתה אומר לשלוחי איני יודע כחו וגבורתו של אלקיכם, הרי אני מעמידך בשביל אלו ואודיעך כחי וגבורתי למען תספר שם כבודי בכל העולם... (קוף)
...וכשקרא פרעה בפתחו של משה אמר לו מי אתה ומה שמך, אמר לו אני פרעה המושפל, אמר לו משה למה באת אלי אתה בעצמך, וכי דרכו של מלך לעמוד ולחזור על פתחי בני אדם, אמר לו פרעה למשה בבקשה ממך אדוני בא והתפלל עלינו עכשיו לא ישאר אדם בכל ארץ מצרים. אמר לו לא אוכל לצאת כי הקב"ה צוה אותנו ואמר לנו ואתם לא תצאו איש מפתח ביתו עד בקר, ואמר פרעה למשה בבקשה ממך צא אל החלון ודבר עמי, וכן עשה... אמר לו משה אף על פי כן אם תרצה אלמוד לך דבר ותנצל אתה ולא תמות, הרם קולך ואמור בני ישראל הרי אתם ברשות עצמכם, קומו צאו מתוך עמי, עד עכשיו הייתם עבדי פרעה, מכאן ואילך הרי אתם ברשות ה' עבדו את ה' אלקיכם, וכן עשה. אמר לו משה אמור כן פעם שניה, וכן עשה, וא"ל אמור עוד פעם אחרת וכן עשה. והקב"ה השמיע קולו של פרעה בכל ארץ מצרים...
מי כמוך, אמרו חז"ל בשעה שאמרו ישראל זאת השירה לפני הקב"ה שמע אותה פרעה שהיה מטורף בים,ונשא אצבעו לשמים ואמר מאמין אני בך שאתה הצדיק ואני ועמי הרשעים ולא יש אלוה בעולם אלא אתה. באותה שעה ירד גבריאל והטיל על צוארו שלשלת של ברזל, ואמר לו רשע, אתמול אמרת מי ה' אשר אשמע בקולו, ועתה אתה אומר ה' הצדיק, מיד הורידו למצולות ים ועברו שם חמשים יום וציער אותו כדי שיכיר גבורותיו של הקב"ה, ולאחר כך המליכו על נינוה העיר הגדולה... (מדרש ויושע, וראה עוד נינוה ועשר מכות)
ויהי בשנה השלישית ללדת משה ופרעה יושב על כסאו והגבירה יושבת מימינו ובתיה משמאלו, והנער יושב בחיקה וכל שרי המלוכה יושבים אצלו, ויהי הם יושבים אל השלחן ויושט הנער את ידו ויקח את העטרה מעל ראש המלך וישם אותה בראשו. ויבהלו המלך והשרים על זה ויתמהו תמיהה גדולה מאד, ויען בלעם הקוסם אחד מסריסי המלך ויאמר, זכר נא אדוני המלך את החלום אשר חלמת ואת אשר פתר עבדך, ועתה הלא זה העלם מילדי העברים אשר אלקים בקרבם, ומחכמה עשה זאת ויבחר לו את מלכות מצרים... ואם על המלך טוב נשפכה את דמו ארצה בטרם יגדל ויקח את המלוכה מידך ותאבד תקות מצרים אחרי מלכו. וישלח אלקים מלאך ממלאכים קדושים ושמו גבריאל, וידמה כאחד מהם, ויען המלאך ויאמר אם על המלך טוב יביאו אבן שהם וגחלת אש וישימו אותם לפני הילד, והיה אם ישלח ידו אל השהם דע כי מחכמה עשה זאת ונהרגהו, ואם על הגחלת ישים ידו דע כי לא מחכמה עשה זאת ונחייהו... (שמות פרק ב קסו)
ויהי כמלוך פרעה על מצרים ויכבד לבו על כל יושבי ארצו וגם על בית יעקב לא חמל בעצת בלעם הקוסם ושני בניו, כי יועצים למלך היו בימים ההם... ויען רעואל המדיני את המלך אם על המלך טוב אל תשלח ידך בם, כי אלקיהם בחר בם מימי קדם... ויאמר בלעם הפתורי למלך אם בלהבת אש תאמר להמעיטם הלא אלקימו מלט את אברהם מאור כשדים, ואם בחרב תאמר להשמידם הלא יצחק בא להאסף ויתן איל תחתיו, ועתה אדוני המלך אם תבקש למחת את שמם צוה להטיל ילדיהן המימה כי לא נסה אחד מהם בזה... (שם שם קסח)
אמר רבי יוחנן לפי שבאו משה ואהרן וזקני ישראל ורצו ליכנס, ראו סביב פלטין שלו כמה אוכלוסין ונזדעזעו, אמר רבי מאיר ת' פתחים היו לפלטין, ק' לכל רוח, ועל כל אחד ישבו ס' אלף גבורים, לפיכך בא גבריאל והכניסן. כיון שראה פרעה אותן אמר מה טיבן של אלו, מיד הביא שומרי הפתחים, מהן הרג, מהן הלקה, מהן העביר והעמיד אחרים תחתיהן, שוב למחר נכנסו לפני פרעה, קרא לשומרים אמר להם היאך אלו נכנסין, אמרו ליה אין אנו יודעין, כשפנים הם, שדרך פתחים אינן נכנסין. מיד אמר לאהרן שישליך מטהו ונעשה נחש. מי ה' אשר אשמע בקולו, אמר ליה הקב"ה אתה אמרת מי, חייך במי אתה לוקה, מי ים למפרע בים אתה יודע מי אני. אתה אמרת לא ידעתי את ה', חייך למחר אתה אומר ה' הצדיק, אתה אמרת וגם את ישראל לא אשלח, חייך למחר אתה אוחז ביד כל אחד לשלחו, שנאמר ויהי בשלח פרעה. (שם פרק ד, קעה)
כתיב כבד לב פרעה, אמרו למה הדבר דומה לארי וחיות ושועל שהיו הולכין בספינה וחמור גובה מכס מן הספינה, א"ל החמור תנו מכס, א"ל שועל לחמור כמה עזין פניך, אתה יודע שמלך שבחיות עמנו ואתה תשאל מכס, א"ל החמור מן המלך אני נוטל ולגנזיו אני מכניס, א"ל הארי קרבו לי הספינה ויצא וטרפו לחמור, ונתנו לשועל, א"ל סדר לי אבריו של שוטה זה, הלך השועל וסדרן, ראה לבו נטלו ואכלו, כשבא הארי מצא אבריו נתוחין, א"ל לבו של שוטה זה היכן הוא, א"ל אדוני המלך לא היה לו לב, שאם היה לו לב לא היה נוטל מכס מן המלך, אף כך פרעה הרשע אם היה לו לב לא היה אומר למלך מלכי המלכים תן לי דורון, ושכח מה שעשו לו העכברים, ועדיין היה אומר מי ה' אשר אשמע בקולו לא ידעתי את ה'. (שם פרק ז קפב)
ויקם פרעה לילה, שומע אני בשלש שעות שכן דרך המלכים לעמוד עד שלש שעות, תלמוד לומר לילה, אי לילה שומע אני על ידי שרים ושרות, תלמוד לומר הוא וכל עבדיו וכל מצרים, מגיד שהיה פרעה מחזר על כל בתי עבדיו ועל כל בתי מצרים ומעמידן כל אחד ואחד ממקומו. (שם פרק יב, רח)
...באותה שעה היה פרעה רואה אותם ומתנחם, שנאמר אותם יראה פרעה ונחם וגו', א"ל הקב"ה פרעה אתה מתנחם, אני איני מתנחם ממה שעשית לבני, ולא נחם אלקים. (שם שם רכו)
ואמר פרעה לבני ישראל נבוכים הם בארץ, אין נבוכים אלא מטורפים... דבר אחר אין נבוכים אלא מעורבין... דבר אחר אמר פרעה ולא ידע מה אמר, משה הטעה אותם ולא היה יודע להיכן מוליכן, שנאמר נבוכים הם, ואין נבוכים אלא משה, שנאמר עלה אל הר העברים הזה הר נבו. דבר אחר אמר פרעה ולא ידע מה אמר, ראה שעתידין ישראל לבכות במדבר, שנאמר ותשא כל העדה. דבר אחר אמר פרעה ולא ידע מה אמר, ראה שישראל עתידין ליפול במדבר שנאמר במדבר הזה יפלו... (שם פרק יד, רל)
בן אדם נהה על המון מצרים, התחיל פרעה מתגאה ואמר אני ארד אצלו, אמר לי ממי נעמת ממי את יפה, טוב אתה ממלך אשור או ממלך צור וצידון, רדה והשכבה את ערלים וגו', שם אשור וכל קהלה עילם וכל המונה... באותה שעה היה פרעה רואה אותם ומתנחם, שנאמר אותם יראה פרעה ונחם, אמר לו הקב"ה אתה מתנחם, אני איני מתנחם ממה שעשית לבני, ולא נחם אלקים. (יחזקאל פרק לב, שעב)
אשר לא ידע את יוסף, והלא עד היום הזה מצרים יודעין חסדו שליוסף, אלא שהיה יודע ולא השגיח עליו וכפה טובתו, ולבסוף כפה טובתו שלהקב"ה, שנאמר לא ידעתי את ה'. הא למדת שכפיית הטובה הוקשה לכפירה בעיקר. אמר ר' אבון למה הדבר דומה, לאחד שנטל אבן וזרקה באיקונין שלדוכוס, אמר המלך התיזו את ראשו, עכשיו בשלדוכוס, למחר הוא עושה בי... (שמות א ח)
ותניא בשעה שנתעברה אמו שלמשה ראה פרעה הרשע בחלומו רחל רבוצה וילדה שה, והיה רואה מאזנים תלוים בין הארץ לרקיע, ומביאין את השה ומניחין בכף מאזנים, ומביאין כל כסף וזהב שלמצרים ומניחין בכף שניה, והיתה מכרעת על כולן, ועדיין היו מביאין כלי זיין שלמצרים והיו מוסיפים על הכסף ועל הזהב והשה מכריע. לבוקר שלח פרעה והביא כל מכשפיו וחרטמיו וסיפר להן את חלומו, אמרו לו רחל זו שראית רבוצה אומה זו שהיא שרויה במצרים, והשה שילדה בן עתיד לצאת ממנה והוא עתיד להחריב מצרים, והוא מכבש את הארצות לאומה זו. אמר להן כבר נולד, אמרו לו עדיין לא נולד, אלא הלילה הזה נתעברה בו אמו. אמר להם מיתתו במה, אמרו לו במים, לפי שאסטרולגין רואין ואינן רואין... לכך נאמר כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו. (שם שם כב)
ולא שת לבו גם לזאת, מגיד הכתוב שלא ניזוק פרעה במכת דם, מפני מה, מפני שלשה דברים, אחד שמא יחזור למוטב, ועוד שהאריך לו הקב"ה שגדל משה בביתו, ועוד כדי שיתגדל בעיני המצרים ובאחרונה הוא לוקה, והוא לא חשב כן אלא ולא שת לבו גם לזאת. (שם ז כג)
דבר אחר למה בהשכמה היה בא משה אליו, אלא היה אומר לו תן לי תשובת דברים ששולחתי אצלך בשבילם. והיה אומר לו המתן עד שאפנה לנקבי, אמר לו הלא אתה אמרת שבראת עצמך עכשו העמד על נקביך, וכיון שהיה פרעה מבקש לצאת ולתקלס בבגדיו, אמר לו הקב"ה למשה המתן לו שהרבה דינין יש לי לדונו בבני מעיו, שנאמר ולמען תספר באזני בנך ובן בנך את אשר התעללתי במצרים. מהו ואת אותותי אשר שמתי בם, אמרו כשהיה פרעה נכנס ליפנות יטהר ולא יוציא כלום, לא לצוע ולא לשלשל, עד שיצאו בני מעיו ויפלו לפניו, ובאין העכברין ומשנין אותו בפני טבעתו, וצועק צעקה גדולה עד שישמעו בני ביתו ובני פלטין שלו, ובאין ורואין בזילותו ובקלקלותו, ואומרין זה לזה למה תכבדו את לבבכם כאשר כבדו מצרים ופרעה את לבם... (שם ח טז)
ויפרש כפיו אל ה', מאי שנא בכולהו כתיב ויעתר אל ה', ברם הכא ויפרש כפיו ומיד ויחדלו הקולות והברד, לפי כשראה פרעה שנוי מנהגו שלעולם התחיל משבח ומפאר ואומר ה' הצדיק, ואין הקב"ה חפץ בשבחו שלרשע, לפיכך לא הניח הקב"ה את משה להתפלל אלא כיון שפרש ידו נענו מיד, כדי שלא יאריך אותו רשע בהודייתו. (שם ט לג)
מבכור פרעה... מלמד שפרעה הרשע בכור היה ולא נגעה בו פורענות, וכל כך למה, כדי לפתות לבם שלמצרים שיהו אומרים קשה פרעה שלא נגעה בו פורענות, ועליו הוא אומר משגיא לגוים ויאבדם... (שם יב כט)
מפני מה נהפך לנחש, לומר לך מה נחש זה שהוא משים זנבו לתוך אזנו כדי שלא ישמע קול מלחשים, כך היה פרעה הרשע, לא ישמע אליכם פרעה למען רבות מופתי. (שמות ד ג)
ויאמר פרעה מי ה', לפי שאמר פרעה מי ה', לפיכך לקה חמשים מכות, עשר בכל אצבע כמנין מ"י. דבר אחר לפי שאמר פרעה הרשע מי ה', לפיכך סוס ורוכבו רמה בים, מ"י י"ם למפרע, וכן שמו של פרעה הפרע, זה שאמר יתרו כי בדבר אשר זדו עליהם, בדבור שאמר מי ה' בו נפל. (שם ה ב)
דבר אחר ויהפך לבב פרעה ועבדיו אל העם, אמרו הרי כל האומות מקשיות עלינו, ויאמרו ומה אלו שהיו משועבדים תחת ידם הניחום והלכו להם, עכשיו היאך אנו שולחים לארם נהרים ולארם צובה להעלות לנו מסים, להביא לנו עבדים ושפחות, למדנו שהיה פרעה שולט מסוף העולם ועד סופו. (שם יד ה)
מראש פרעות אויב, מלמד שאויבי ישראל כולם תלוים בפרעה ראש האויבים. (דברים האזינו)
מצאתי במדרש, פרעה קצף, מכאן אמר לא היה ממש שם אלא כינוי השם לענין גדולה, כגון אפרכוס, שאלו היה שם פרעה ממש, וכי קורין למלך בשמו כל שכן להדיוט ואינו מחייב ראשו למלך, ולכך כל מלכי מצרים נקראים פרעה. (מקץ)
וארא אל האבות בא-ל ש-די, ד' פעמים אלקים בגימטריא א-ל ש-די, שהוא תפארת, ומשה בגימטריא א-ל ש-די וגו'. כי מלך מצרים הוא סוד לילי"ת, גימטריא ת"פ, שרוכבת על ת"פ מחנות, וזהו לתת להם את ארץ כנע"ן בגימטריא ת"פ. (וארא)
ויאמר ה' אל משה בא אל פרעה, דע כי צירופי אלקים הם ק"ך, מפני שהם חמשה אותיות וכל אחת בונה עשרים וארבעה בתים, ולפרעה היו ידועים שני אותיות והם י"ם, ר"ל י"ם של אלקים, וכיון שישראל עובדי אלילים נשתעבדו ליה כתרים מסטרא אחרא, שכל כתר מהם כלולה חמשה קשרים אשר בה קושרים ואוגדים רוחין בישין באופן שלא יכלו לצאת לעולם, והיה ניכר אצל פרעה ארבעים ושמונה צירופי עשרים ושתים אותיות, שנתגלה אליו שם אלקים, והם מ"י, מ"ם יו"ד, ולכן אמר מי ה', כלומר אם ה' שאמרת הוא הידוע אצלי לא אשלחם, כי אני קשרתי אותם בקשרים שלי של סטרא אחרא, וזה לא ידעתי את אלקים אלא מ"י דוקא ולכן לא אשלח, ולכן מצרים קראו ח"ם שהם מ"ח צירופים, עשרים וארבעה בתים לכל אות עולה ארבעים ושמונה כנגד חם, וזהו למען שתי אותותי אל"ה, נכבשו במה שחטאו ישראל, לכן ימות יוסף וכל אחיו וכל הדור ההוא. כי בעוד שהם קיימים לא היה פרעה יכול לפעול פעולתו ועתה אמר לא אשלח, כי מצרים בנו של חם ומושלים ארבעים ושמנה צירופים של מ"י קשורים ובלתי פעולים למורה לפדיון אלא לדין. אבל הא-ל יתברך אמר למשה כי לא נודע לפרעה אלא מן שתי אותיות אלו, לכן אמר שלא יצאו ישראל לעולם, ואינו יודע מן שלש אותיות שהם אל"ה שחסר מידיעתם שהם תשלום אלהי"ם, וזהו סוד למען שתי אותותי אל"ה בקרבו, להשלים השם. (בא)
סיחון ועוג בטומאה הוא לקביל אהרן ומשה בקדושה, סיחון ממול ערפו של אהרן, עוג ממול ערפו של משה, וזה סוד שאמר פרעה למשה ואהרן ראו כי רעה נג"ד פניכם, רמז על תרין אילין שהם בסוד עורף, וכן סוד פרע"ה אותיות העור"ף. (שם)
פרעה איהו דיוקנא דנחש חייבא בתר דשבחה לשרה כתיב, ותקח האשה בית פרעה, ודא רמז לגלות דמצרים, דגלתה שכינה למצרים, ונחש בעא לקרבא ליה, מה כתיב והזר הקרב יומת, וינגע ה' את פרעה, ודא רמיז למחאן דמחא הקב"ה לפרעה ולמצרים ולממנן דלהון, מה כתיב ועתה הנה אשתך קח ולך, כגוונא דפרעה במצרים דאמר למשה ולישראל שלח מעל פני ויצאו... וכך עתידין אומות העולם לומר לישראל קומו צאו, והקב"ה לא אפקינון מבינייהו עד דנטיל מאניה, דאתמר ויצו עליו פרעה אנשים וישלחו אותו ואת אשתו ואת כל אשר לו, כגוונא דא בגלותא בתראה והביאו את כל אחיכם מכל הגוים מנחה וגו'. (שם)
פרעה הוה ידע מן ב' אותיות י"ם של אלקים, ואמר הקב"ה למשה לא יודע פרעה אלא מן ב' אותיות אלו, לכן אמר שלא יצאו ישראל לעולם ואין ידוע לו מן ג' אותיות אל"ה שחסר מידיעתם, וזה סוד למען שתי אותותי אל"ה בקרבו לתשלום השם. (כי תשא)
ויאמר מלך מצרים - פרעה דמך הוה חמי בחלמיה הוא כל ארעא דמצרים קיימא בכף מודנא חדא, וטליא בר אימרתא בכף מודנא חדא, והות כרעה כף מודנא מטליא בגוה, מן יד שדר וקרא לכל חרשי מצרים... ואמרין לפרעה ביר חד עתיד למהוי מתיליד בכנישתהון דישראל דעל ידוי עתידא למחרבא כל ארעא דמצרים, ובגין כן אתיעט פרעה מלכא דמצרים לחייתא יהודייתא... (שמות א טו)
ואמר פרעה שמא דה' לא איתגלי לי דאקביל במימריה למיפטור ית ישראל, לא אשכחית בספר מלאכיא כתיב ית שמא דה', מניה לית אנא דחיל, ואוף ית ישראל לא איפטור. (שם ה ב)
השכם בבקר - ותיתעתד קדם פרעה הא נפיק למנטר קוסמין עלוי מיא הי כאמגושא... (שם ח טז)
דהוה אמר פרעה רשיעא סנאה ובעל דבבא ארדוף בתר עמא בני ישראל וגרע יתהון שרין על כיף ימא, ומסדרא לקובליהון סדרי קרבא ונקטול בהון קטול רב וסגי ויביז מנהון ביזא רבא ונשבי מנהון שביא רבא ואיפלוג בזהון לעמי עבדי קרבי וכד תתמלי נפשי מן דם קטוליהון מן בתר כדין אשלוף חרבי ואשיצי יתהון ביד ימיני. (שם טו ט)
עלה עשן באפו - זדוני דפרעה רשיעא כתננא קדמוהי, ואש - בכן שלח רוגזיה כאשא. (שמואל ב כב ט)
אני פרעה - שיש יכולת בידי לגזור גזרה על מלכותי, ואני גוזר שלא ירים איש ידו. דבר אחר אני פרעה, אני אהיה מלך ובלעדיך וגו'. (בראשית מא מד)
כי כמוך כפרעה - ...ומדרשו סופך ללקות עליו בצרעת כמו שלקה פרעה על ידי זקנתי שרה על לילה אחת שעכבה. דבר אחר, מה פרעה גוזר ואינו מקיים מבטיח ואינו עושה, אף אתה כן. (שם מד יח)
וימת מלך מצרים - נצטרע והיה שוחט תינוקות ישראל ורוחץ בדמם. (שמות ב כג)
ויהפך לבב - נהפך ממה שהיה, שהרי אמר להם קומו צאו מתוך עמי, ונהפוך לב עבדיו שהרי לשעבר היו אומרים לו עד מתי יהיה זה לנו למוקש. (שם יד ה)
ואת עמו לקח עמו - משכם בדברים, לקינו ונטלו ממוננו ושלחנום, בואו עמי, ואני לא אתנהג עמכם כשאר מלכים, דרך שאר מלכים עבדיו קודמין לו במלחמה ואני אקדים לפניכם, שנאמר ופרעה הקריב, הקריב עצמו ומהר לפני חיילותיו. דרך מלכים ליטול בזה בראש, כמו שיבחר, אני אשוה עמכם בחלק, שנאמר אחלק שלל. (שם שם ו)
ופרעה הקריב - היה לו לכתוב ופרעה קרב, מהו הקריב, הקריב עצמו ונתאמץ לקדם לפניהם כמו שהתנה עמהם. (שם שם י)
כה אמר ה' - וזה השם לא שמעו פרעה, על כן הזכיר אלקי ישראל. (שמות ה א)
לך אל פרעה בבקר - מנהג מלך מצרים עד היום לצאת בתמוז ואב כי אז יגדל היאור, לראות כמה מעלות עלה... (שם ז טו)
ויאמר למחר - אמר רב שמואל בן חפני אין מנהג האדם לבקש רק שיסור המכה ממנו מיד, וחשב פרעה כי מערכת כוכבי שמים הביאה הצפרדעים על מצרים, על כן נסהו והאריך עד למחר. (שם ח ו)
...והכל רחמים מאתו באדם, כענין שנאמר (יחזקאל ל"ג) ואתה כי הזהרת רשע מדרכו לשוב ממנה ולא שב מדרכו הוא בעונו ימות ואתה נפשך וגו', ולכן לא התרה בו בכנים ולא בשחין ובחשך, רק בדבר בעבור שהוא מיתה וראוי שתחול גם באדם, כאשר אמר לו אחר כך "ואולם בעבור זאת העמדתיך", ולכן הודיעו הענין איך יהיה. ואמר במקצת המכות השכם בבקר הנה יוצא המימה, ועל דרך הפשט היה בעת צאת המלכים בבקר להשתשע על המים, וצוה הקב"ה למשה שילך שם, והטעם כי בדם בעבור היתה המכה הראשונה רצה שיעשנה לעיניו ובלי יראה ממנו, וזה טעם הנה יוצא המימה ונצבת לקראתו, שיעמוד כנגדו ביד רמה, וכן במכת הערוב נאמר השכם בבקר והתיצב לפני פרעה הנה יוצא המימה... כי הערוב והברד אשר בהן המיתה והעונש לבני אדם רצה הקב"ה שיהיה לעיני כל העם, כי בצאת המלך המימה ילכו מרבית העם אחריו, והנה יתרה אותו לעיניהם, אולי יצעקו אל אדוניהם לשוב מדרכו הרעה, ואם לא יעשו כן יהיו חייבין להענש, אבל בשאר המכות די בהתראת המלך, ועל כן נאמר בהן בא אל פרעה שיבא אל היכלו... (שמות ח טו)
גם אתה תתן בידינו זבחים ועולות - לא אמר משה דבר זה על מנת להעשות ולא עשה כן כלל, אבל הם דברי חיזוק, ויאמר כי תכבד מאד יד ה' עליו ועל עמו... ובאמת כי כאשר אמר להם וברכתם גם אותי היה נותן ברצונו כל מקנהו לכפר עליו, אבל לא עלה על דעת משה לעשות זבח רשעים תועבה, כי ה' חפץ דכאו לא לכפר עליו רק להענישו ולנער אותו ואת כל חילו בים... (שם י כה)
כמוך כפרעה - פרש"י מה פרעה גוזר ואינו מקיים וכו'. כדאיתא במדרש כתוב בנימוסי מצרים שאין עבד מולך ואינו לובש בגדי שרים, ובראשית מלכות המלך משביעין אותו לקיים חוקי הארץ, ופרעה הלבישך בגדי שש, ושם שמצינו שאף שבועתו אינו מקיים, ודאי אינו שומר הבטחתו שאין בה אלא דבור בעלמא, ועוד פרעה הכריז בכל ארצו כל מי שיבא לשבור בר ביאתו והליכתו לשלום, היינו מבטיח ואינו עושה. (בראשית מד יח)
ויקם מלך חדש - יש מפרשים מדלא כתיב מיתה במלך, שמע מינה שהוא עצמו היה שהיה כבר אלא שנתחדשו גזירותיו, ומהו ויקם, שקם על ישראל כאויב. (שמות א ח)
ופרעה חולם - ראוי שיאמר ופרעה מלך מצרים, אבל מפני שהיה החלום הזה בענין היאור והוא היה תחלת מפלתו, גם יש בו רמז למה שעתיד שילקה במים, על כן לא הזכיר בו הכתוב מלכות, כי אם השם לבדו. ומפני זה תמצא שיזכיר בכל הפרשה שם פרעה תמיד, ולא תמצא שם כלל מלך מצרים, רק בהיות המעלה ליוסף שהזכיר בו הכתוב מלכות לכבוד יוסף... (בראשית מא א)
מי ה' - דבר אחר מי ה' אשר אשמע בקולו שאתחייב לשמוע בקולו, הרי מעולם לא בא אצלי, בא אצל אבימלך בחלום הלילה, אבל לי וינגע ה' את פרעה נגעים גדולים וכיון שכן איני מכירו. (שמות ה ב)
והכפירה לפרעה ולמצרים היתה בשלשה דברים, בהשגחת השי"ת, ביכלתו, בנבואה, בהשגחת השי"ת הוא שכתוב והפליתי ביום ההוא את ארץ גושן וגו' למען תדע כי אני ה' בקרב הארץ, כמלך באמצע המדינה שהוא קרוב אל הקצוות ומשגיח על הכל ביכלתו, הוא שכתוב במכת ברד, בעבור תדע כי אין כמוני בכל הארץ, כלומר אין יכולת כיכלתי ואין שליט אחר דומה לי, בנבואה - משה, הוא שכתוב כצאתי את העיר אפרוש כפי אל ה' הקולות יחדלון וגו' למען תדע כי לה' הארץ, כלומר כיון שהבאתי אני הפורענות ואני הדוחה אותו בתפלתי, מזה תוכל לדעת כי לה' הארץ, הוא המשגיח והיכול והשם נבואתו בפי, ואז תתברר לך אמתת נבואתי... (כד הקמח פסח ב)
לא ידעתי את ה' - לא ידעתי שום נמצא מהוה אחר אפיסות מוחלט, וגם את ישראל לא אשלח - וגם שיתאמת מציאות זה הנמצא לא בשביל זה אשלח את ישראל. (שמות ה ב)
עד מתי מאנת - הנה מאחר שאינך נכנע אפילו עתה שראית יכולתי באויר המקיף אשר לא תוכל לחיות בלעדיו אפילו כרגע, אין לקוות שתשוב מכח שום גודל מכות, אבל אולי תשוב מכח התמדתה זמן ארוך, לכך ראוי לשאול עד איזה זמן יהיה גבול התמדת המיאון עם התמדת המכות. (שם י ג)
ה' הצדיק - שהכיר כי ה' מושל גם עליו, ולא רק על ישראל, והוא חייב לשמע בקולו, והיה צריך להעלות על דעתו שמשה צודק גם בזה. ואני ועמי הרשעים - בבחירתנו, ולא על ידי עכוב השר או מזל. (שמות ט כז)
ויאסר את רכבו - בעצמו, והרואה את המלך בכך יצטרף אליו, אם כן חטא פרעה במחשבה בדבור ובמעשה, והמצרים ברדפם גם כן חטאו אף במעשה. (שם יד ו)
ומה שאמרו שהביאו חרב שאין כמוהו וכרכוהו על צוארו י' פעמים, זה רמז על כח פרעה שהיה חפץ להרוג את משה, זהו שאמרו שהביא חרב שאין כמותו בעולם, וכרכוהו על צוארו של משה, והוא כחו ומזלו הגדול של מלך, וזהו כריכת י' פעמים, כי דברים העליונים כללים, והדברים הכללים הם י'. והקב"ה עשה צוארו של משה אבן שיש שלא היה אפשר לכח ומזל פרעה שיהיה פועל במשה, שהקב"ה החזיק את צוארו שלא היה מקבל התפעלות... (גבורות ה' פרק יט)
פרק אלו מגלחין אמר ר' אביטל משמיה דרב פרעה שהיה בימי משה הוא אמה וזקנו אמה וכו'. ודבר זה צחוק והתול בעיניהם, שיהיה אדם אחד בענין זה. אמנם למי שידע דברי חכמים אין זה קשיא כלל, כי כל מה שאמרו לא אמרו רק על הצורה העצמית שלו הפרטית, כאשר כל האדם יש בו שני דברים, האחד הצורה הטבעית הכוללת המין כולו, כמו זה שתאמר שכל אדם הוא בעל ידים ורגלים וכיוצא בזה, ולא תמצא שאין בו דבר זה מצד הצורה הטבעית המינית. אמנם יש לכל אדם צורה פרטית גם כן במה שהוא אדם פרטי זה, כי אין אדם אחד כמו אחר, ולפיכך אמרו פרעה שהיה בימי משה הוא אמה וכו', כי מצד הצורה הפרטית שהוא מיוחד בה, ראוי שיהיה בצורה זאת, ואם שיש לה מבטל מצד הצורה המינית הכוללת שהוא מבטל הפרטי... ומה שאמרו הוא אמה וזקנו אמה וכו', שאם היה הוא אמה וזקנו אין כל כך גדול אין זה שפל אנשים, אדרבה דומה לגבור ולא נקרא זה שפל אנשים, אבל עתה שהיה זקנו אמה וכן פרמשתקו אמה וזרת, נמצא כי גופו קטון יותר מדאי, ודבר זה נקרא שפל אנשים ממה שראוי שיהיה. אמנם מה שאמר ופרמשתקו אמה וזרת שהוא יותר גדול מן הגוף רוצה לומר כי היה הגנאי שלו יותר מצורתו העצמית שלו, וכל זה מה שהיה יוצא צורתו מסדר העולם, עד שהיה נמשך אחר צורתו הגנאי, מה שאין ראוי להיות... ודבר זה היה סבה לגאולה ולהיות מנשא ישראל על כל גם בשביל סבה זאת, שאם היה פרעה אדם מסדר העולם ובהנהגתו לא היה מתנגד אל השי"ת לסרב על דברו אחר כל האותות והמופתים אשר עשה השי"ת, כי סדר העולם היה מכריע אותו לזה שלא יצא כל כך מסדר העולם, כי אף שנמצא רשע שהוא אינו שומע לדברי השי"ת אבל לא כל כך אחר שעשה השי"ת האותות והמופתים, ועם כל זה לא שמע רק היה יוצא בעצמו מסדר העולם ולא היה בכל סדר הבריאה, והיה שפל אנשים כמו שאמר ואינו נכלל עם הנבראים כלל, וגם זה היתה סבה שהיה מסרב נגד השי"ת, כי כל שפל אנשים רוצה להראות תקפו ומעלתו, ולכך היה חולק על השי"ת שלא לשלוח את ישראל, ואם היה ענינו בסדר העולם לא היה עושה זה, כי האדם שהוא בעל טבע והוא סדר העולם איך יהיה חולק על יוצרו... ולפיכך אמר שם גם כן פרעה שהיה בימי משה אמגושי היה, כי אמגושי הוא מכשף והמכשפים הם מכחישים פמליא של מעלה, כי הם מתנגדים אל גזירת השי"ת, ודבר זה היה בפרעה, ומצד זה לא היה רוצה לשמוע אל גזירת המקום. ואין כאן מקום זה להאריך. (באר הגולה באר ה)
וכבר הארכתי בדרשתי לשבת הגדול לפרשת צו לכך בא משה בשם הוי"ה לפרעה הזכיר לו בכל עת זה השם ופרעה כפר בו, כי לא ידע רק שם אלקים שממונה על הטבעיות, כי זה השם קיבל ושמע מיוסף, שאמר לו אלקים יענה את שלום פרעה, את אשר האלקים עושה הראה לפרעה, כאשר אפרש, אמר פרעה "מי ה' אשר אשמע בקולו לא ידעתי את ה' וגו' ויאמרו אלקי העברים נקרה עלינו", רמז לו שלשת בחינת היה הוה יהיה במאמר כה אמר ה' אלקי ישראל בו נרמז שיש סיבה ראשונה גבוה מעל גבוה למעלה מהטבע, וזהו נרמז בקרית שם הוי"ה הגבוה משם אלקים, וזהו בחינת היה, כמו שאמרו רבותינו ז"ל קודם שנברא העולם היה הוא ושמו בלבד, גם נרמז בזה מציאות הוה, דהיינו ההשגחה וההשגחה הפרטית שהוא משגיח בפרטיות באומה הישראלית, וזה שאמר אלקי ישראל, גם נרמז במאמר אלקי ישראל בחינת יהיה שזולת אומה ישראלית ואלקותו ית' יהיה הכל בטל ומבוטל לעתיד, ופרעה הרשע שאמר מי ה' אשר אשמע בקולו בתיבת "מי" נרמזו שלשת אלה הבחינות, היה שמורה חידוש עולם, כמו שאמר "שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה", בחינת הוה, כמו שכתוב "מי ימלל גבורות ה'", שזה מדבר מענין השגחתו ית', בחינת יהיה שיודו לעתיד כל העמים באלקותו ית', ויאמר "מי כה' אלקינו" וגו'...
ועל כפירת פרעה ג' אלה רמזו רז"ל במסכת מ"ק י"ח, א"ר אביטול אמר רב פרעה שהיה בימי משה הוא אמה וכו', לקיים מה שנאמר ושפל אנשים יקום עליהם. לכאורה המאמר הזה תמוה, ואינו אומר אלא דרשני, ולעניות דעתי רומז למה שכפר בשלשה הנ"ל, אמר הוא אמה רומז על בחינת היה, שהכוונה בו השי"ת ב"ה בלתי תכלית אין לו מדה וגבול, כי הוא היה קודם הכל, שאין לו סוף, ופרעה כפר זה, וידוע שהאדם נברא בצלמו של השי"ת, לכך אמר דרך כינוי וכבוד כלפי מעלה שהוא אמה, כי אמה רומז למדה וגבוה, שהאמה היא כלי המדה. פרמשתו אמה וזרת זה רומז לבחינת הוה, דהיינו ההשגחה פרטית שכפר בה פרעה. והנה רש"י פירש פרמשתו אמתו, והוא על דרך דכתיב "ומספר את רובע ישראל", כמו שפירש"י על דבר זה ניסמית עינו של בלעם הרשע, איך שהשי"ת משגיח אפילו על דבר זה, דהיינו ריבעותיהן של ישראל, ועל זה אמר אמה, שרומז על המדידה וגובה, ואמה אצל ההשגחה אמה וזרת אמה, רוצה לומר שיש להשגחתו גבול, ואחר כך פירש עד היכן מגיע גבול ההשגחה, וזרת, על דרך שנאמר "שמים בזרת תכן", והוא כמאמר כל הכופרים "השמים שמים לה', והארץ נתן לבני אדם" לבחינתם.
זקנו אמה רומז על בחינת יהיה, כי לאחר כל המלחמות שיהיו לעתיד שיגלה השי"ת אלקותו ויסיר לב האבן, וידעו כולם כי ה' אחד ושמו אחד, יתגלה כזקן מלא רחמים... אבל פרעה ימ"ש כפר בזה, ואמר שאינו בלי תכלית וזהו וזקנו אמה... (מסכת פסחים מצה עשירה)
...היה פלפול פרעה עם משה רבינו ע"ה להבדיל, מי ה' וגו', משה רבינו ע"ה אמר "כה אמר ה' אלקי ישראל שלח עמי", הודיעו מציאות השם ושישראל קרובים אליו, וזהו אלקי ישראל, ואמר פרעה, מי ה' וגו', ודיבר דרך חקירה בכפירתו, ורמז כי לפי דעתו תרתי אלה סתרי אהדדי, אמר מי ה' כי כפר במציאותו יתברך בחידוש מאחר שלא נודע לו, ואמר אם כך מציאות השם וחידוש העולם איך אאמין כי מתייחד בעם זולת עם, כי אם חידש העולם, על כרחך צריך לומר כדי להטיב לזולתו בתורת נדבה, כי מציאותו מספקת בעצמותו, ואם כן לפי זה כל הנמצאים שוים לטובה, ואנכי לא ידעתי את ה', כי לא צוני בעבודה זו, ואיך יבחר בעם זולת עם, אלא ידעו חס ושלום לא הוא, ועל כן ישראל לא אשלח. השיב משה רבינו ע"ה "אלקי העברים נקרא אלינו", תרגום אונקלוס נקרא-נתגלה, רוצה לומר גילוי העולם בשביל ישראל, כי הם הפרי והשאר טפל, ומה טעם הם העיקר ואמר נלכה נא דרך שלשת ימים במדבר, רוצה לומר לקבל התורה... ומאחר שקלקול הבריאה בא מצד נחש הקדמוני, והנחש היה ערום, ירדו ישראל למצרים לכור הברזל, ושם נתקיים בהם "ואת ערום ועריה", ופרעה נקרא נחש התנין הגדול, ונחש עפר לחמו, וכן אותיות פרע"ה העפ"ר, והנס הראשון שעשה משה רבינו ע"ה היה יהי לתנין, וכדי לטהר את ישראל מזוהמת הנחש היה צריכים לזיכוך ולמירוק על ידי עבודת פרך... (תורה שבכתב שמות)
לפי הזהר מבואר "ואני אקשה את לב פרעה", לא שהקב"ה יעות משפט, רק היה לב פרעה מוקשה מכח אני, דהיינו אני ידו"ד, זהו ואני אקשה, כי לא ידע שם ידו"ד, וגם חרטומים כשהודו אמרו אצבע אלקים ולא אמרו אצבע ידו"ד. והענין אף כשקיבל פרעה מיוסף שם אלקים, וכי הוא תקיף ויכול מאלהים אחרים, מכל מקום היה סובר הכל כמנהג נוהג, ואין מלכות נוהגת בחברתה, כדרך מלכים שבארץ, שכל אחד נוהג מלכות אף שגדול וקטן ביניהם , או היה סובר פרעה אלקים הוא אדון העולם, אבל העולם סגולה בו מקצת פילוסופים שסוברים כן הוא, שהוא מעולם, וכן העולם הוא מעולם הוא דבר ובו וסגולה בו כאור השמש משמש, על כן כפר ואמר מי ידו"ד ונתמלא חמה ואמר "תכבד העבודה על האנשים"... (שם וארא)
...ופרעה היה דבק מאד במערכת, כי הראשון במערכת גבוה במאד, כי עבודתו טלה הנודע, על כן כל כח ניצוצות המתפשטות לו הוא מצד המערכת, על כן שערות זקנו היוצאים ומתפשטים מהראש רומזים על ההתפשטות מיני השפעת המערכת, אשר יש לו גבול, וזהו זקנו אמה. פרמשתו אמה וזרת, זה רומז לכח השר שלו, ודבר זה צריך הקדמה... (שם, וראה עוד פרעה - חזוק לבו)
לא ידעתי את ה' - וגם אם תודיעני כחו "ואת ישראל לא אשלח". (שמות ה ב)
ומאז באתי אל פרעה לדבר בשמך - מוסיף לטעון שכל זה מעת שהזכיר שמו לפניו נתמלא חמה, ומה שעשה הוא לשנאתו את ה' ולזלזל בכבודו, ואיך לא נתקנא לכבודו והצילם למען שמו. (שם שם כג)
בא אל פרעה - כל מקום שאמר בא אל פרעה יכוון שיכנס אל טרקלין שלו בלא שאילת רשות, הגם שהיו לו כמשפט המלכים שומרי הבית, אף על פי כן יעול בלי שאילת רשות, וכן היה עושה כמאמר חז"ל. ומצאתי ראיה לדבריהם ממה שאמר פרעה השמר לך אל תוסיף ראות פני, למה הוצרך להתרות במשה, היה לו לצוות על עבדיו שומרי הבית שלא יניחוהו להכנס, אלא ודאי שלא עמדו כנגדו ואפילו אריות, וזה נס עצום, ובזמן שהיה פרעה יוצא המימה אמר לו לך אל פרעה, כי שם אין שומרים לירא מהם... (שם ט א)
...והנכון בעיני שנתכון לומר לו כי באמצעות מכה זו יטה לבו להבין להרגיש במגפות שהביא ה' עליו, כי בכל מכה עד עתה לא היה פרעה מחליט בדעתו שהיא מאלקי היכולת, ותולה במכשפות ושדים, והאות שגם המכשפים עושים כן, והגם שהיתה מכה, שהחרטומים אמרו אצבע אלקים היא, יש לו מקום לחשוב, שאפשר שלא השיגו השגת משה ואהרן, ולעולם ימצא מכשף שיעשה כן, ולזה אמר לו שעתה תדע לכל המגפות שכבר הבאתי, לא מעשה כשוף ושדים אלא מעשה אלקים. בעבור תדע - אתה שאמרת מי ה'. (שם שם יד)
הטרם תדע - וטעות פרעה ועבדיו היתה על ידי שבקש דרך ג' ימים וכו', וחשבו שאין בו כח להוציאם לגמרי, ואחרי ז' מכות ראו שיש בו כח, ודעתו באמת שילכו רק ג' ימים, והערים פרעה לשאול מי ומי ההולכים, וסתר על ידי זה דעת עבדיו, וחזרו למיחוש הראשון שיברחו. (שם י ז)
אמר אויב - טעם החזרה על מה שנתחכם ה' שיעמד הנס כשורתו לאויב שבזה יטעה וחשב לרדוף כי ישיג שלל. אחלק - חשב א' שישלול כל שללם ולחלקו בשוה. ב' תמלאמו נפשי - שיקח אותם לעבדים, ורמז שיוסיף לעשות בהם חפצו בעינוי יותר מקודם, ג', אריק חרבי - להרג משה ואהרן וגדוליהם ותשיג ידו כאן מה שלא הצליח מקודם. (שם טו ט)
ואני ידעתי כי לא יתן אתכם מלך מצרים להלוך - רוצה לומר ידעתי טבע פרעה ורוע לבו שלא יתן לכם מרגוע אף זמן שלשת ימים. ולא ביד חזקה - רוצה לומר בל תאמר שאני אכריחהו ביד חזקה שלא ירצה להניח אתכם ללכת עד שיהיה משולל הבחירה במעשה זאת, על זה אמר, שמה שלא יתן אתכם להלך לא יהיה על ידי יד חזקה שלי שאני אשנה את בחירתו בידי החזקה, או שהידיעה הזאת תשנה את בחירתו, רק שהוא מרוע טבעו יעשה. (שמות ג יט)
לכו זבחו לאלקיכם בארץ - עד עתה חשב פרעה שאלקי ישראל לא נמצא בארץ מצרים שהיא מיוחדת לאלהי מצרים, ומשכן אלקי ישראל הוא במדבר דרך שלשת ימים רחוק ממצרים, שכן היו חושבים העמים הקדמונים שכל אלהים יש לו מקום אחר מיוחד למשכנו, ועל כן צריך שעמו העובדים אותו ילכו דרך שלשת ימים עד המקום אשר הוא חונה שם, אבל עתה שברר לו משה שאלקי ישראל נמצא גם בארץ מצרים, כמו שאמר "כי אני ה' בקרב הארץ", אם כן אין צריך שתצאו אל המדבר, ולכו זבחו לאלקיכם בארץ אחר שהוא נמצא גם פה. (שם ח כא)
העתירו בעדי - שפרעה חשב שלא תסור המכה עד שישלחם לעבוד את ה' ויתפללו בעדו בעת העבודה, ועל כן בקש שלא ירחיקו רק יעבדו במקום קרוב כדי שיתפללו עליו תיכף להסיר המכה ממנו. (שם שם כד)
חטאתי הפעם - מה שלא שלח את בני ישראל עד הנה לא נחשב אצלו לחטא באשר הם עבדיו ואין רוצה שיהיו בטלים ממלאכה, אבל מה שלא שמע לאזהרת ה' שיאסוף את האדם והבהמה אל הבתים וה' חס עליהם שלא יהרגו אנשים חנם, והוא ועמו פשעו בדבר וגרמו שנהרגו אדם רב, על זה התודה שמה שהזהירו ה' שלא יהיו בשדה היה מצד שה' הצדיק וחמל על בריותיו, והוא ועמו הרשעים בשפיכת דם נקיים. (שם ט כז)
מי ומי ההולכים - פרעה וכל עובדי ע"ז הקדמונים היו חושבים שיש פועל טוב ופועל רע, והיו עובדים לפועל הטובות שיעשה עמהם טובות, ולפועל הרעות לכפר פניו שלא יעשה עמהם רעות, והיתה עבודתם משונה, לפועל הטוב לא זבחו זבחים, כי הוא אינו חפץ בדמים ובהרג צאן ובקר, רק באו לפניו עם נשיהם ובניהם וטפם לשמוח לפניו בתופים ובמחולות כאשר רוצה בטוב ובשמחה. ולפועל הרע עבדו בזבחים ובקרבנות לרצות כעסו בדמים, ולא באו לפניו הטף והילדים פן יפגע בם ברעתו. ועל זה שאמר פרעה מי ומי ההולכים, כי אם תהיה עבודתם לפועל טוב ילכו גם הטף והנשים אבל לא יקחו עמהם המקנה והצאן... (שם י ח)
ופרעה חולם - פרעה אינו שם פרטי אלא תארו של מלך מצרים, המלה נגזרת ממקור מצרי, אילו היתה עברית או הוראתה שוה בשתי השפות הרי נגזרה משורש "פרע", להיות חפשי, בלתי כבול, ויהיה זה שם אופייני ביותר למלך מצרים. לא היתה מדינה בה הכל היה כבול וקבוע, בה כל חיי המדינה התנהלו במסגרת מוצקה, כפי שהיה דבר זה במצרים, היה שם אחד שהיה חפשי, והיה זה הראש, המלך, הוא החזיק בידיו את מוסרות המדינה... (בראשית מא א)
עד כה דבר פרעה, ועתה דובר מלך מצרים, הישר יפנה אל משה ואהרן, ולדבריו צליל אישי, נימה של התקרבות, מוכרים אתם לי היטב ישישי, הסיסמאות הללו "חגים נחוג", "הא-ל נגלה", יודעים אתם היטב שאני יודע, וידוע לי, כי גם אתם ידעתם כי כל אלה רק לעם נועדו, בין אנשים כמוכם וכמוני אין הדת ואין הערצת אלים אלא מדיניות... ולמה תכניסו לראשם רעיון זה, שאפשר גם שלא לעבוד... (שם ה ח)
התפאר עלי - עצם בקשתו של פרעה הוכיחה כי טרם שוכנע, רק פדות ביקש מן המכה, אחרת היה שולח את העם מיד, ולכן לא נענה משה לבקשת פרעה כמות שהיא, אלא עשה סילוקה של המכה עצמה לאות, אולי תהיה הסרת הצפרדעים אות מאלף מביא תוצאות... (שם ח ה)
ופרעה חולם - צריך להיות ויחלום פרעה וכו', מזה העלו חז"ל בב"ר אמר פרעה מי מתקיים על מי, אני על היאור או היאור עלי, פירוש פרעה חולם ומסתפק תמיד מי העיקר בהצלחה הנפלאה שהיתה אז למצרים, ונתגלה באותו מעשה שהוא עומד על היאור, שהרי כל ענין הרעב היה כדי שירדו ישראל למצרים, ונגרר פרעה בשביל המדינה והיאור. (בראשית מא א)
ביום ראותך פני תמות - ידע שלא יוכל לו, ולכן אמר כבתרגום יונתן שימסרהו ביד רשעי ישראל, שלא ידע כי מתו בינתים. (שמות י כח)
והנה פרעה היה קדוש למצרים ולא היה דרכו להביט על הליכות בני אדם ודרכי מדינתו, ובהיותו גבוה מעל גבוה שומר וגבוהים עליהם, אז ירבה עושק וגזל, כי אוי לארץ אשר שריה רבים, לכן היה במצרים עוות הדין כזה להושיב בבית האסורים על דבר פרטי איש ממדינה רחוקה כל ימיו ויהיה כלוא בלא משפט, ולכן עשה כל שר לפי רצון נפשו, ולכן הראו לו בחלומו הפרות תחלה, להראות שבשביל הבהמות מודיע ה' לפרעה אשר בל יגועו ברעב, ובשביל בהמה יושיע ה'... (בראשית מא לז)
במדרש ויהי בשלח וגו',אין שילוח אלא לויה, פירוש בראות פרעה הרשע כי בעל כרחו צריך לשלחם, חיבר עצמו אליהם ושילחם ברצון טוב, וטובתם של רשעים רעה אצל הצדיקים, לכן כתב ויהי, והיה על זה העצה מהבורא ית' להגביה אותם למעלה מן הטבע, כמו שאמר במדרש ולא נחם אלקים דרך ארץ וגו', כדי שלא יוכל להרע תערובות התחברות פרעה, שזה ענין ערב רב עלה אתם. ויוכל להיות כי אם היה נגמר כדברי השי"ת מתחילתו לא היה לפרעה שום התחברות, רק על ידי הפצרת משה רבינו ע"ה ברוב חמלתו על צערן של בני ישראל ומיהר להביא הגאולה, ולכן היה צריך פרעה ועבדיו להתחרט ולומר מה זאת עשינו וגו'... (בשלח תרל"ט)
איתא בגמרא שכפה עליהם הר כגיגית... וכמו שהיה פרעה ומצרים קליפה המסתרת בעורף קודם פתיחת הדעת והלשון, כמו כן יש קליפה המסתרת גמר הדעת, וזה שאמר והסר שטן מלפנינו ומאחרינו, ובזה הגמר עומד עמלק, ולכן בכל עת שיש מחיית עמלק יש קבלת התורה... (פורים תרנ"ד)
ונראה דהנה בלקוטי תורה מהאריז"ל ששלשה שרים היו לפרעה, שר הטבחים, ושר המשקים ושר האופים, והם לעומת קנה וושט והורידין... ובעניותנו יש לפרש דהנה המוח והלב צריכין להיות מאחדים, שהמוח משכיל והלב משתוקק לעבודת השי"ת, וקליפת פרעה היתה להפריד ביניהם, ופרעה אותיות העורף, כענין שכתוב (ירמיה ב') "כי פנו אלי עורף ולא פנים". והנה שלשה אלה מאחדים את הראש עם הגוף, הורידין מוליכין את הדם הצלול מהלב להמוח, והוושט והקנה מוליכין את המאכל והמשקה מהפה שבראש להגוף. ופרעה שהיה קליפה קשה להפריד כנ"ל היו לו לעומתם שלשה שרים בטומאה, שר הטבחים לעומת הורידין למנוע החיבור מהגוף להראש, שר המשקים ושר האופים למנוע החיבור מהראש להגוף ולהפריד ביניהם כמאמרם ז"ל (חולין כ"ז) אין הראש בכלל הפשט שכבר הותז בשחיטה... ובצאת ישראל ממצרים דחו את הטומאה שנסתעפה משלשת השרים, את שר הטבחים דחו בשחיטת הפסח, וממנה נסתעפה מכת בכורות, כבמדרש, אתם שוחטין הפסחים ואני שוחט הבכורות. את שר האופים דחו באכילת מצה, ואת שר המשקים דחו בשתיית ארבע כוסות, (ואף שלא מצינו בכתוב ששתו אז ד' כוסות, כי הכוסות מדבריהם, מכל מקום אחר שהכוסות תקנו חכמים כנגד ארבע לשונות של גאולה הנאמר אז, בודאי שתו גם אז, ואפילו אם לא שתו אז בפועל היה להם ענין זה בכח. ועוד שבמדרש שנרמזים בחלום שר המשקים. ונראה שיוסף עשה פתח לדיחוי שלשה השרים הללו... (וישב תרפ"ג)
והנה השפעה גורמת חיבור הנותן למקבל, ובזוהר הקדש ויאמר אל עמו, הוא השר של מצרים שהכניס המחשבה בלבם. ויש לומר שכניסת המחשבה באה באמצעות החיבור, ועל כן בעוד השפעת מצרים היתה באמצעות יוסף ומהשי"ת בכבודו ובעצמו כנ"ל, היה להם חיבור בהשי"ת, ומזה עצמו נמשכה להם ידיעה בצד מה, וכענין דכתיב (ישעיה א') "ידע שור קונהו", אך כאשר עשה עצמו כאילו לא ידע את יוסף וסילק עצמו מן החיבור אל יוסף, נעשה נפרד לגמרי, עד שאמר "לא ידעתי את ה'", היפוך משבת שגורם דעת ה'... ולפי האמור יובן עד כמה גדלה אשמתו בזה שאמר לא ידעתי את ה', ולא נידון כשוגג, באשר הוא ברוע בחירתו שעשה עצמו כאילו לא ידע את יוסף גרם לעצמו כן. (שמות תרע"ה)
ויאמר פרעה אנכי אשלח וגו' העתירו בעדי... אבל הכונה (בריבוי המכות) שיתפרסם שמו הגדול והקדוש בעולם על ידי ריבוי המופתים אחר סירובו של פרעה ואחר הבחנו עשר פעמים הוא וכל חכמיו וכל חרטומיו, עד שלא נשאר שום ספק בכל העולם ונתגלה ונתפרסם אשר הוי"ה הוא אלקים, וכמו שאמר יתרו שלא הניח ע"ז שלא עבדה, והיה בקי בכל ענינם, עתה ידעתי כי גדול ה' מכל האלקים, ועל כן היתה הכונה שפרעה ומצרים יעשו תשובה ויכירו את מעשה ה', ויקבלו עול מלכותו עליהם ויתנו לו כתר מלוכה כמו שיהיה לעתיד, ועל כן אם אמר העתירו בעדי ואשלחה וגו' לא היה זה נחשב לתשובה כלל, אלא כעין משא ומתן ותנאי קודם למעשה, אם תעשה לי כך אז אעשה גם אני לך כך, ועיקר התשובה היא מחמת הכרת החטא ולהצדיק עליו את הדין... וזהו שאמר פרעה ברישא אנכי אשלח אתכם בלי שום תנאי, ואפילו לא תסור ממנו המכה נמי בדעתו לשלח, ואז רק אז יתכן לבקש מהם שיעתירו בעדו, ועל כן הגם שבמעשה ההעתרה קודמת, שזה יתכן ברגע אחד, מכל מקום לכוונה הנ"ל נכתבה לבסוף... (וארא תרע"ח)
ונראה דהנה כבר הגדנו שהגלות היתה כפולה, כמו שכתוב עבדים היינו לפרעה במצרים, כברש"י בפסוק "אשר הציל אתכם מיד מצרים ומיד פרעה", אומה קשה ומלך קשה, והיינו שמה שישראל הם זרע אמת ושומרי ברית היה להם מירוק במצרים ערות הארץ המושכת לתאוות רעות, וישראל התחזקו בכל עוז... וקליפה קשה זו ערות הארץ מתיחסת לעם מצרים אשר בשר חמורים בשרם, אך פרעה בעצמו היתה לו קליפה עוד יותר קשה מזו, כדאיתא בספרים הקדושים שפרעה אותיות הערף, והיא לעמת מוח הדעת. ובספרי חכמי האמת שפרעה מצץ את לשד חיות הדעת מישראל, ויש לפרש זה גם בפשיטות, שבחינת הדעת היא קישור, היפך מה שכתוב כי פנו אלי עורף ולא פנים (ירמיה ב'), והכונה היתה שישראל יזכו למתן תורה, דכתיב (דברים ה') פנים בפנים דבר ה' עמכם, על כן היתה בחינה זו צריכה מירוק במצרים, וקליפת פרעה היתה מושכת לפנות עורף ולא פנים היפוך הדעת, ומחמת זה מצץ את לשד חיות הדעת מישראל.
והנה שתי קליפות אלו, פרעה ומצרים הן, פרעה היפוך הדעת שמשכנה במוח, ומצרים היפוך שמירת הברית. ויתר הענינים התלויים בבחינת הלב, היינו שלא שינו את שמם ולא שינו את לשונם ולא נחשדו על לשון הרע, הם ד' דברים טובים שהיו בישראל שאין כל העולם כולו כדאי להם, שכל ד' דברים אלו תלויים בלב... אך בענין מירוק הדעת, זה שייך רק באם היו בדעתם, והיתה קליפת מצרים שולטת כנגדם להפריעם מדעתם, והם לא היו מניחין את הדרגין שלהם, אבל הרי בלאו קליפת פרעה נמי היו בבחינת שינה, כמו שכתוב (שיר ה') "אני ישנה ולבי ער", והיינו שהושפלו ונדכאה לארץ חייתם... (שם תרפ"א, וראה שם עוד)
ונראה דהנה מצינו שלשה לשונות בכתוב, פרעה, מלך מצרים, מצרים, ובזהר הקדוש שמלך מצרים סתם קאי על השר של מצרים. ויש לומר דשלשה שמות אלו מהם שלשה כחות טמאים לעומת גוף ונפש ושכל, ומושכים לקנאה תאוה וכבוד, פרעה הוא לעומת השכל, שבזוהר הקדוש שפרעה בקדושה הוא מקום שמשם מתגלין כל נהורין, וזוהי פעולת השכל המגלה כל נעלם, ומובן אשר לעומתו להבדיל פרעה בטומאה הוא שכל הטמא ומושך לכבוד, וממנו מסתעפין גיאות ושניות וע"ז, (כי כל המתגאה כאילו עובד ע"ז), וכישוף, מלך מצרים שהוא השר של מצרים הוא לעומת הנפש הקדושה, כמו שפירש"י (הוריות י"ג) בגר שסורו רע, שר שלו רע, יצר הרע שלו רע... (בא תרע"ה)
במכילתא תבא אסרה שנאמר ויאסור יוסף מרכבתי ויעל וגו', ותעמוד על אסרה שנאמר ויאסור את רכבו. ביאור הדברים, דהנה ממה שאסר פרעה בעצמו את מרכבתו, שאין זה לפי כבוד המלך, מזה נראה שהיה כח למעלה מהטבע, היינו השר שלו שהיה מכשכש בקרבו עד שיצא ועבר חק וגבול הנימוס, ולעמוד נגד זה הכח היה זכות יוסף הצדיק, שמחמת מצות כיבוד אב ואהבת המצוה עבר גבול הנימוס, וזכותו היה גם כן אור מושפע ממקום עליון גבוה מאד למעלה מכולם, וזה שעמד נגד כח פרעה כנ"ל. (פסח תרע"א)
והנה בהאריז"ל שקליפת מצרים היא שכחה... כלל הדברים שיוסף באשר היתה בו מדת הקיום והיה תמיד מקשר הכל לשמים, בבא מעשה זה לידו אסר נמי כל כחותיו וכל חושיו ומדותיו ונימוסו ודרך ארץ הכל למצות כבוד אב. והנה פרעה בטומאה היה לעומת יוסף בקדושה, כי את זה לעומת זה עשה האלקים, והיה פרעה קושר כל מדותיו לצד הטומאה, כי הוא מרכבה לטומאה ערות מצרים, וכמו להבדיל יוסף ביטל את רצונו למצוה, שאפילו בדבר שהיה גם רצונו כן לא עשה מחמת רצונו אלא מחמת המצוה, כן היה פרעה בטומאה, שהיה עושה הכל מחמת הפקת רצון צד הטומאה, ועל כן נמי בבא מעשה לידו לרדוף אחר ישראל, אף שהיה לו טעם מצד הנימוס ודרך ארץ בשביל ממונם שהשאילום, ושיצאו על מנת לחזור ועתה מתעללים בו ואין מן הנימוס להשטות במלכות, מכל מקום הרשע הזה ביטל כל רצונו וכל הנימוס ולא עשה רק מפני עצם השנאה שסטרא דמסאבא שונא להקדושה, וזהו שאסר בעצמו את הסוסים, להבדיל, כמו יוסף כנ"ל. אך מכל מקום גדולה מדתו של יוסף בקדושה ממדתו של פרעה בטומאה, שמדתו של יוסף שיש לקישור שלו קיום, ומדתו של פרעה היא שכחה, על כן מדת וזכות הקישור של יוסף הכניע את הקישור של פרעה... (שם תרע"ד)
כל הבן הילוד, ודרשו רז"ל אפילו במצרים, כי אמרו האצטגנינים שאין יודעים אם מצרי או עברי. פירוש כי משה נתגדל על ידי בתיה, ואמרו ז"ל כל המגדל וכו' כאלו ילדו, וילפינן ממשה דנקרא בן בתיה, לכך לא ידעו אם מצרי שראו שהוא מצרי גם עברי. ומזה נמשך טעות מלך מצרים כשראה מתולדותיו יצא אור התורה בעולם וחשב כי הוא תולדה טבעיית, ובאמת משה רע"ה מלידה מבטן היה מזרע ישראל... (חלק א אור זרוע לצדיק עמוד טו)
וז"ש שם וקב"ה דכר תלת קטרי מהימנותא וכו' ועל ידם זכו לחירות דשער החמשים ונאבדו כולם ממילא, שעל ידי התשובה נסתלק ונתבער הרע כנ"ל, חוץ מפרעה שהוא שורש הרע אשר חלק ה' כנ"ל, דלכן יצאת ממנו בתיה מאותו שורש שהוא מקבל ממדת המלכות נוקבא דקדושה, והיא נקראת שילדה משה כי הוא לעומת פרעה דרע כנ"ל. ופרעה הוא מאותו שורש בהיותו פונה לעצמו ולפרטיו והתפשטותו ולא לעלתו, ולכן הוא רע גמור, אלא שמכל מקום לא נאבד עד לא נתקן עדיין השורש רע דאדם הראשון והתעלה למקורו עדיין... אבל מכל מקום לא נתקן בשרשו, ולכן במכות בכורות שהיה מבכור פרעה וגו', דבכור פירוש ראשית, והיא מכה עשירית כידוע דהמכות נגד י' ספירות מתתא לעילא שהוא לבער ראשית הרע, מזה היה משה דחיל ולא היה אפשר על ידו רק אני ה' בעצמו כידוע, דאני רוצה לומר מדת מלכותו ית', שמזה הוא נמשך להיות שורש רע, וכשהוא מתגלה כטעם העברה בארץ מצרים, שנתגלה והאיר לעין כל עול מלכותו ית' על הברואים, מכל מקום נלקח שורש הרע הגמור ממקומו הרע ונתמתק ונתבטלו כל אותן גופין שהיו כלים לאותו אור דשורש הרע, רק פרעה נשאר, כמשז"ל כדי שיראה עוד, והיינו כי אלו היה הגילוי הגמור שגם פרעה לא ישאר היה גלוי גמור גם לישראל והיה עת קץ הגמור, והיה מוכרח שיתבערו לא הבכורות לבד רק כללות הרע גם כן. אבל לא הגיע זמן עדיין כי לא היה מהשתדלות דישראל, ועדיין היו ישראל צריכין להמתין עד שיגיעו לזה מצד השתדלותם, ולכך נשאר גם פרעה... (חלק ג דובר צדק עמוד קל)
ואיתא בזוהר הקדש סט"א וכו' אית רזא דהוא מלך וכו' ותחותיה אית כהן און וכו'. והיינו דפרעה איתא בזהר הקדש דאיהו רזא דתנין הגדול, ופירש האר"י הק' שהוא אריך דקליפה, והנה בשורש הקליפה אי אפשר לתקן ולהכניסו בקדושה, רק לשברו ולבטלו, ולכן אחר שהכיר המלך זקן וכסיל אתר דאלקי ליה ולעמיה ואתא ואודי לקב"ה לבתר אתבר, וכמו שכתב בזוהר הקדש שלא היה לו תקנה להכניסו בקדושה, דראשית דקליפה אי איפשר להכניס בקדושה ונטבע בים, וכשחשבו בגמרא מבני בניו של המן וסיסרא וסנחריב דלמדו תורה לא מצינו שיחשבו מבני בניו של פרעה, ועמלק הוא גם כן ראשית דקליפה, כמו שנאמר ראשית גוים עמלק, רק ההבדל דפרעה אריך דקליפת התאוה דמצרים ערות הארץ, וכתב אשר וגו' וזרמת סוסים זרמתם, ופרעה התנים הגדול שמרמז לתאוה דמים בקדושה חסדים, ובהיפך מים הזידונים חמדות ואהבות זרות ויצר הרע דקליפה זו לא יתבטל לעתיד גם כן, רק אתלבן כמאן דסחי ומטביל ממסאבותיה ויושאר ממנו לעתיד שיהיה חדוותא דשמעתא, וזה שנשאר גם מפרעה מה שלקחו ממנו הניצוצות קדושה והטוב שבו, על דרך נוטל חלקו וחלק חבירו בגן עדן, וכן וינצלו את מצרים, והרכוש שלהם הותר לישראל ובהם היה הניצוצות קדושה והחיות שלהם, מה שאינו כן ראשית גוים עמלק, זה אי אפשר להכניסו בקדושה כלל, ואף הרכוש שלהם נאסר, והוא ראשית דקליפה מקליפת הכעס, וממנו לא יושאר כלל, רק שמוציאים ממנו כל החיות והקדושה, ואז לא יהיה שריד וגו'...
ואחר שנשבר פרעה ראשית דקליפה מלך זקן וכסיל, אתכפיא כהן און יתרו דמשמש תחותיה עד דאתא ואודי ליה לקב"ה... (פרי צדיק יתרו ג)
כשאנו מתבוננין במשא ומתן של משה ואהרן עם פרעה מלך מצרים, נעמוד משתוממים ותמהים מדוע סבל מהם פרעה את כל הצער והעלבון שהביאו לו תמיד ולא המיתם בבאם אליו בתוכחות והתראות, כי הלא לא נכנע לרצון ה' ובדבריו לא האמין, וכל אשר עשו לו חשד כי מעשה כשפים המה.
ואם נאמר כי נס מן השמים היה שיסבול מהם ולא ימיתם, הרי נס זה הוא לכאורה גדול משאר נסים ונפלאות שבתורה, ומדוע לא נזכר בה הנס הנפלא הזה?
...עוד דבר נפלא אנו רואים בהנהגתו של פרעה על ים סוף, כי ברדפו אחרי בני ישראל והים לפניהם, ופתאום מתגלה נס גדול כזה שהים נקרע לפני בני ישראל והם עוברים בו בחרבה, איך זה מלאו לבו לרדת אל תוך הים? וכי לא הבין כי לא בשבילו נעשה הנס אלא לפני בני ישראל, כדי שינצלו, ואיך אפוא חשב כי יעבור בו גם הוא וחילו לרדוף אחריהם ולהשיגם?
וכשמוצאים אנו בתורה דבר נפלא וקשה ביותר עלינו לדעת כי לא בקושיות ותירוצים יתישב הענין, אלא יש לגשת אל עצם הדבר מעיקרו בהבנה אחרת מאשר אנו רגילים בה...
וכן בענין הרעה שראה פרעה באיצטגנינות שלו, כי הכוכב הזה, שהוא סימן דם והריגה, עומד נגד פני ישראל, לא היה זה סימן על העתיד גרידא, אלא הכוכב הראה על מציאות הקיימת כבר, שהיתה מוכנת כבר להתגשם בדם והריגה על עם ישראל חס ושלום, כי הכוכבים והמזלות הם מן האמצעים שעל ידם משתלשלת ההשפעה מלמעלה למטה, ועל פי חכמת האצטגנינות היה אפשר להכיר את המציאות הקיימת כבר למעלה ונכרת בכוכבים, ועל פי מצבו של כוכב רעה ראה פרעה סימן דם והריגה על ישראל, והיתה סכנה זו גדולה בדרך הטבע יותר ממציאות נחש שרף ועקרב אשר בדרכם במדבר... אך לבסוף כשהפך הקב"ה את הדם שבכוכב רעה לדם מילה נרפא זה החולי, ולזה נאמר "היום גלותי את חרפת מצרים" וגו', כי על פי תנאי השתלשלות הענינים והתגשמותם נסדר ענין הפיכת אותו הענין עצמו מרעה לטובה, ושמש לחזוק בריתו של הקב"ה עם עמו ישראל...
וכשמתבונים אנו בכל המשא ומתן שהיה להם למשה ואהרן עם פרעה רואים אנו כי גם ביניהם התנהל משא ומתן מדעי להבין ולהכיר את דרכי הנהגת הבורא ב"ה ואת כחות כל עניני הבריאה עד כמה ישלטו, ואם יש מעצור להם, ולכן לא ראתה התורה הקדושה איזה נס בזה שלא המיתם, כי בהכירו את כחם הגדול לא-לה לא היה די לו להמיתם ולסלקם מן הדרך, אלא רצה למצא את שורש הכח הזה, מבלי שיצטרך להודות במציאות ה' וביתר יסודות האמונה אשר הורוהו על ידי כל הנסים והנפלאות, וכמפורש בתורה, שבהתראת כל מכה הורו לו לדעת על יסוד מיסודות האמונה, "בזאת תדע כי אני ה'"... ולכן לא היתה תפארתו על דרך כזו שימית את המוכיחים ומראים לו דרך האמונה באותות ומופתים, אלא רצה למצא את הכח המראה את כל האותות האלה ולנצח במלחמתו המדעית, ורק אז נקום ינקם מהם.
ומעתה לא יקשה כל כך מדוע ירד פרעה אל הים בראותו כי נקרע לפני בני ישראל, כי הם ידעו כי גם מה שלמעלה מן הטבע מתנהל על פי מערכה ידועה וחקים קבועים, ואם יש איזה כח המשנה את הטבע הרי גם זו היא מציאות טבעית, וכמו שהטבע הפשוט שקבע הבורא ית' לתכלית הטוב והאמת, משמש גם כן לעשות רע ולהכעיס לפניו ית', כמו כן היה מקום לפרעה לחשוב כי גם הופעה נפלאה זו היא הופעה טבעית על פי עניניה העליונים, אשר בהווצר בריאה זו יש בכח הרע להכריעה לצרכו ולהשתמש בה נגד רצונו ית' ולרדף אחרי בני ישראל בתוך הים שנקרע לפניהם. כן הוא הדבר בכללו, אמנם עדיין טעון בירור רב. (חלק א עמ קח והלאה)
...והפליאה האמיתית היא באידך גיסא, אם נמצא באומות חכם יציב, אשר לא יטה מדעותיו והבנותיו מהחל ועד כלה, וזהו אמנם שהעמידה לנו כאן התורה ענין פרעה, שאחרי שנתודע לו, אחרי שהבין והכיר את יוסף, הנה אף על גודל שנאתו לעברים, והרי גם תועבה היתה למצרים לאכול לחם עם העברים, ושר המשקים גם הזכיר אותו לפני פרעה לנער, עברי, ועבד, ואם כן לא היה חסר לו ודאי אמתלאות להטעות את שכלו, אלא נפלאות אנו רואים כאן, כי פרעה חכם היה, כי במדת חכמתו היה שלם,ומשפט החכמים להודות על האמת, ועל כן על אף כל המיית שנאתו לעברים, הודה על האמת, הכיר ואמר אין נבון וחכם כמוך, ומסר בידיו כל הנהגת המדינה... זהו באמת מן הפליאות הכי נפלאות שהביאה לנו התורה לדוגמא, ולא כזאת ואף לא מעין כזאת, נמצא כיום, ראו אמנם מה בין ראשונים לאחרונים אף באומות. (דעת תורה בראשית עמוד רמב)
פרעה מלך מצרים מרמז על תוכן מהותה המיוחדת של מצרים, שהיא חשיפת הטומאה, הוצאתה מן ההסתר אל הגלוי, (כלשון "ופרע את ראש האשה"). והיא שיטה מיוחדת בדרך הטומאה, להסיר כל הגבלה, לבטל כל זיק של בושה פנימית, זוהי בחינת "כי פרוע הוא כי פרעה אהרן אהרן" וגו' שנאמרה בחטא העגל...
גלות נפשית זו בבחינת "פרעה במצרים" אפשרית בכל הזמנים ובכל המקומות, ולדאבוננו עדיין היא מרקדת בינינו היום. "אילו לא הוציאנו ה' ממצרים הרי אנו ובנינו ובני בנינו משועבדים היינו לפרעה במצרים", היינו שיעבוד רוחני כנ"ל... (חלק ד' עמוד קלב)