פשטות   פשיטות

מהר"ל:

...ולא היתה הגאולה מצד העולם הזה, שהוא עולם המורכב, רק מצד עולם העליון הפשוט, ולפיכך צוה לאכול מצה לחם עוני שהוא לחם הפשוט, שהרי אין בו דבר רק עצם פשוט, כי לשון מצה בא על דבר שהוא פשוט, כמו שנקרא העור שהוא פשוט דלא מליח ולא קמיח ולא עפיץ, והוא עור פשוט בשם מצה... דמיון זה כהן גדול משמש בכל ימי השנה בבגדי זהב, וביום הכפורים בבגדי לבן לפני ולפנים, וזהו בשביל שהוא קונה מדריגה עליונה, שהרי היה נכנס לפני ולפנים, יש לו לסלק ממדריגות עולם הזה שמדריגתו אינו פשוט, ולכך יש לו לשמש בכל השנה בבגדי זהב בחוץ, אבל כשנכנס לפני ולפנים יש לו לשמש בבגדי לבן, לפי מעלת המדריגה שנכנס לשם, כי בגדי לבן הם פשוטים... וכל מדריגה העליונה יש בה פשיטות... (גבורות ה' פרק נא)

כי מה שאנו אומרים שהמשיח אתי על חמרא, דבר זה מורה על מעלת המשיח, מפני שהחמור הוא פשוט יותר מכל בעלי חי, שהוא בריה פשוטה שאין לו דעת וחכמה, וכאשר רוכב על דבר פשוט מורה שהוא נבדל במעלתו לגמרי. ואל תשגיח במה שהוא שהחמור חמרי, אין זה קשיא, דסוף סוף הוא חמור פשוט יותר, והוא הפך הנחש שיש בו ערמומית, ואין לה הפשיטה, והרוכב על הפשוט הוא נבדל לגמרי... וכבר הארכנו בזה בחבור גבורת ה' אצל וירכב משה את אשתו ובניו על החמור, ושם בארנו לך הטעם למה הובחר לו חמור, עיין שם, מפני כי שלמעלת המשיח שהוא נבדל לגמרי לכך ראוי שירכב על החמור שהוא פשוט בתכלית הפשיטות, לכך מוכן לקבל כל הגוונים, כי דבר שאינו פשוט אינו מוכן לקבל, שהרי יש בו התיחדות במה שהוא מיוחד, לפיכך אינו מקבל כל הצורה כאשר הוא מיוחד, אבל הפשוט מקבל כל הגוונים מפני שהוא פשוט. והרמב"ם בספר מורה נבוכים פירש כי מה שכתוב בתורה "ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר" רוצה לומר ותחת סבתו, שמסובב ממנו החומר הראשון, נקרא לבנת הספיר, שמפני שהספיר הוא פשוט אין בו גון כלל, לכך מקבל כל הגונים, וכך החומר הראשון לפשיטותו מקבל כל הצורה בזה אחר זה, ועם שבעיקר הפירוש אין דעתי נחה בפירושו, מדבריו ראיה לדברינו שהחומר הפשוט שהוא החומר הראשון נקרא ספיר, שמקבל כל הגוונים, ולכך אמר איך לך (סוס) אחד שיש לו מאה גוונים, ורוצה לומר, שהחמור הוא למשיח שהוא רוכב עליו, מפני שהמשיח מתרומם והוא נבדל מן החומר שהוא פשוט עד כי מפני הפשיטות מתיייס אליו הרבה גוונים... כלומר שהוא מקבל כל הגוונים, לכך ראוי שיהיה משיח דוקא רוכב על החמור... (נצח ישראל פרק מ)

...ולפיכך הדרך הרעה שהיא הפך הרואה את הנולד, אשר מעלת המדה הזאת שיש לו שכל פשוט וזך, ולכך שכלו רואה את הנולד, כמו שאמרנו, והנה מעלתו בודאי עליונה מצד שהוא מתדמה לעליונים, שהם פשוטים, ולפיכך אמרנו שמדתו יראת חטא, כי כל אשר קרוב אל העליונים יש בו יראת שמים והוא רחוק מן התחתונים שהם אינם פשוטים, ולפיכך הפך שלו מי שאינו פשוט כלל רק שמקבל מזולתו, כי מי שמקבל מזולתו אינו פשוט, ולפיכך הלוה ואינו משלם בשביל שהוא לוה ואינו מחזיר, דבר זה נקרא שמקבל מזולתו, ובשביל כך הוא אינו פשוט, שאם היה פשוט היה מסולק מן הקבלה מזולתו והיה מחזיר ומשלם. כי ההלואה בעצמה, אף על גב שהוא מקבל מזולתו, אין דבר זה יוצא מגדר הפשיטות כלל, כי כן הנבראים כולם צריכים זה לזה תלוים זה בזה, וזה אם היה בו מדת הפשיטות היה פורע לחבירו, כי מי שיש בו מדת הפשיטות עומד בעצמו אינו מקבל מזולתו.

...גם מצד אחר ראוי שיקרא מי שאינו משלם רשע, מצד כי כל רשע הוא יוצא מן הסדר הראוי, כמו שביארנו כמה פעמים ענין הרשע, ומי שיוצא מגדר הפשיטות, אשר הפשיטות הוא השווי הגמור, ראוי שיהיה נקרא רשע, ודבר זה ברור מאד... ואלו דברים אין ספק כי הם דברי חכמים, ואם כי אי אפשר לפרש הדברים כפי העומק שיש בדברים. (דרך חיים ב ט)

...ואנחנו כתבנו שם, כי הם שאומרים כי עצמותו שכל, הם שנותנים לו גדר, כי השכל הוא ידיעת הדבר בשכל כמו שהוא חוץ לשכל, והרי נותנים לו גדר, והוא יתברך לא יוגדר כלל, ולפיכך אמרנו שהוא ית' פשוט בתכלית הפשיטות, עד שלא יגודר בדבר מה, והידיעה היא מפעולה ולא מתחייב מזה שנוי כלל כאשר נשתנה הידיעה. ולא יקשה לך כי הפעולות שמתחייבות מן השי"ת אין הפעולה עומדת בו ולא מתחייב דבר זה שנוי ולא תוספות ולא רבוי בו, אבל הידיעה עומדת ביודע, ואם היה שנוי ידיעה היה השנוי הזה בו ית', כי בודאי אין קשיא כלל, כי הוא ית' יודע גבור ויכול הכל בכח אחד הוא עצמו, אשר מתחייבים מאתו כל אלו דברים, ולפיכך כאשר יודע דבר ואחר יודע שאין הדבר כך אין זה שנוי בעצמותו, כי עצמו ית' מה שהוא ית' יודע ויכול ואין עצמותו הידיעה, שאז אם היה משתנה הידיעה ההיא היה דבר זה שנוי בעצמו, ולא נאמר כך, אבל אנו אומרים שהוא יתברך יודע ויכול, ושאר כל המדות, ואם כן אין בו ית' שנוי כלל, רק הכל מתחייב מעצמותו. אבל מפני שהם אומרים כי עצמותו שהוא שכל, ולפי זה הידיעה היא עצמות, ולכך הוקשה להם שיהיה אם כן שנוי בעצמותו ית', ואין הדבר כך כלל, כי הוא ית' יודע ויכול חי הכל בכח אחד ית' הוא עצמו, ואין הידיעה עצמותו, רק שהוא יודע ומכיון שהידיעה היא שיודה, ומה שהוא יודע דבר זולת אין זה עצמותו, כי עצם הדבר אינו יוצא מעצמו, ואין בזה שנוי ידיעה, ואין מחייב בו שנוי כלל, כי הוא ית' פשוט בתכלית הפשיטות, ומפני כך כולל הכל, כי זהו ענין הפשוט שלא יגדור בדבר מיוחד, ומפני כך כולל כל הידיעות ואין חוץ ממנו ויודע הכל... כי אם כן לא היה פשוט רק היה לו גדר שיודע דבר זה ולא ידע דבר זה, אך מפני שהוא פשוט בתכלית הפשיטות, לא יאמר עליו שהוא יודע זה ואינו יודע הכל, רק הוא יודע הכל מצד הפשיטות שבו, שלא יוגדר בדבר מיוחד. ומה שהוא יודע כי דבר זה הוא כך, וכשנשתנה יודע שהוא בענין אחר, אין השנוי רק מצד המקבל, אבל אצל השי"ת אין כאן שינוי, כי פשוט בתכלית הפשיטות, ומצד הזה יודע הכל, ואם כן איך יחייב דבר זה רבוי או הרכבה, כי אדרבא הידיעה שהוא יודע היא מצד הפשיטות, כמו שאמר הכתוב, וכל עוד שאנו נותנין לו הפשיטות מתחייב מזה הידיעה שהוא יודע הכל ואין נעלם ממנו. ודבר זה ברור מאד ואין להאריך במקום הזה כלל. (שם ה ו)

...רוצה לומר כי המטה יש לו מדת הפשיטות לגמרי, לא כמו ההתרוממות שאין לזה מדת הפשיטות, כמו שיתבאר בנתיב הענוה באריכות, מדת הפשיטות היא קיום העולם, שאין לך דבר שיש לו קיום כמו מדת הפשיטות, כמו שבארנו שם... (נתיב השלום ג)

...אבל מפני שכל מקום שאתה מוצא גדולתו שם אתה מוצא הענוה, מזה תדע כי הענוה היא הגדולה על כל הגדולות, וזה כי בעל הענוה לא יוגדר ולא יגובל כלל, ודבר זה מורה על הפשיטות הגמור, שהוא פשוט, והפשוט הגמור לא יוגבל, ולפיכך אחר שזכר הכתוב גדולת השי"ת אמר, כי הגדולה על כל הגדולות היא ענותנותו, שהוא הפשיטות הגמור, שהרי הוא עושה משפט יתום ואלמנה, וזהו מצד הפשיטות שבו שלא יגודר להיות עושה משפט לגדול ולא לקטן, אבל עושה משפט אל הכל בשוה, וזהו הפשיטות הגמור, דבר זה היא המעלה העליונה על הכל...

אך מה שנותן לו הענוה, שהוא ית' משגיח בשפלים, ומה שהוא משגיח בשפלים מורה זה שהוא פשוט בתכלית הפשיטות, והפשיטות היא מעלה על כל, כי הפשוט בתכלית הפשיטות הוא ראשון אל הכל, ויותר מזה, כי הפשוט לא יגודר, ולכך אין לו קץ ותכלית כי לא יוגבל, ומפני כך כל מקום שאתה מוצא גדולתו של הקב"ה שם אתה מוצא הענוה, שהענוה היא יותר מעלה עוד על הכל... (נתיב הענוה א)

ופירשנו דבר זה לפני זה, כי חכמי האומות נתנו טעם בענין עמידת הארץ באמצע, והרבה דברים נאמרו בזה, אבל דברי חכמים הם חכמה אמתית, ודעתם כי הארץ ראויה היא לעמידה בעצמה מצד הפשיטות הגמור שיש בארץ, כי הארץ היא בתכלית המטה, אשר תכלית המטה יש לו פשיטות שאין לו גבהות ומעלה, וזה מדת הפשיטות, וזו עמידת הארץ באמצע, כי הדבר הפשוט לא שייך בו נושא כלל, כי אם היה שייך אליו נושא לא היה פשוט, כי היה מצורף ומחובר אל הנושא שלו, ואינו פשוט כלל, רק הוא בעל הרכבה, ולפיכך אמר הכתוב "תולה ארץ על בלימה", כי תלויות הארץ מצד שהיא ראויה אל המטה, אשר המטה מצד שהוא מטה הוא פשוט ביותר, לא כמו המעלה שאינו פשוט שהוא מיוחד במעלה, ולדבר זה יש נושא, ולפיכך המטה במוחלט הוא גורם עמידת הארץ באמצע. וזה שאמר אין העולם מתקיים אלא בזכות משה ואהרן, שאמרו ונחנו מה, והיה להם מדת הפשיטות הגמור, ובזכות הזה שהוא הפשיטות הגמור עומדת הארץ בעצמה מבלי נושא. ודברים אלו עמוקים מאד, רק שתבין מזה כמה גדולה מדת הענוה ועד היכן מגיעה הענוה. (שם ב)

...ומדת הענוה היא מדת הפשיטות כמו שביארנו במקומו, מה שיש במדה זאת הפשיטות הגמור, ומי שעושה עצמו הפקר, דבר זה בפרט הוא מדת הפשיטות, ולכך נתנה התורה במדבר שהוא מקום הפקר, כי התורה יש בה הפשיטות שהיא שכל פשוט, ולכך אמר כאן כי מי שעושה עצמו הפקר ויש לו הפשיטות הגמור, אליו ניתנה התורה שהיא שכל פשוט, כמו שנתנה התורה במדבר בשביל פשיטות התורה. ואמר כאשר מקבל התורה הוא חלק השי"ת, כי יוצא מן הגשמי להיות לו מדריגה השכלית ולפיכך נחלו א-ל... (חידושי אגדות נדרים נה א)

לעולם תהיה מן הנרדפים וגו', דבר זה ענין מופלג בחכמה, כי הרודף את אחר, מדה זאת שהוא יוצא מן הפשיטות, כי הרודף אחר מתנגד אל אחר, ואין זה פשיטות, כי מצד שהוא נוטה אל מדה מיוחדת הוא רודף את אחר, אבל מי שיש בו מדת הפשיטות אינו רודף אחר, שאין דבר מתנגד אל דבר רק מי שיוצא מן הפשיטות, כי האש יוצא מן הפשיטות אל קצה שהוא חם, הוא רודף את המים לייבשם... אבל הדבר הפשוט אינו רודף, ולפיכך אמר כי כל אשר הוא נרדף ואינו רודף קרבו הקב"ה מפני שיש בו מדת הפשיטות, והוא ראוי להיות אל השי"ת שהוא פשוט... (שם בבא קמא צג א)

...הנה לדעת כולם עמידת הארץ בשביל הפשיטות שיש למקום הארץ, ודבר זה הוא קיום העולם, כי הפשוט הוא ראוי שיהיה ראשון ויסוד, כי הפשוט עומד בעצמו, כי הדבר שאינו פשוט בזה שייך לומר שהוא מצורף אל אחר נסמך עליו, אבל הדבר שהוא פשוט הוא עומד בעצמו. ולפיכך אמר שהעולם עומד בזכות משה ואהרן, שהיה להם מדת הפשיטות בשביל הענוה, כי הענוה היא מדת הפשיטות, שלכך מדת הענוה היא עליונה על כל המדות, בשביל הפשיטות שיש אל בעל ענוה. ופירוש "ונחנו מה", כלומר להיות נחשבים בעלי מעלה מיוחדים, וזהו בודאי מדת הפשיטות גמור, כאשר אין כאן יחוד. ור"א אמר אין העולם מתקיים אלא בשביל מי שבולם עצמו בשעת מריבה, ודבר זה גם כן הוא פשיטות כאשר בולם עצמו בשעת מריבה, כי הפשוט אינו נוטה לשום דבר, שאם היה נוטה לא היה פשוט... 

אמנם יותר נראה לומר, כי למאן דאמר מי שבולם עצמו בשעת מריבה רוצה לומר, כי מי שבולם עצמו בשעת מריבה והוא סותם את פיו כאלו הוא בכח ולא בפועל, ולכך בלם עצמו בשעת מריבה, כאלו הוא בכח בלבד, ודבר זה הוא דומה לארץ, כי הארץ מפני שהיא כמו נקודה באמצע השמים כאלו היא אינה בפועל כלל, שהרי אינה יוצאת לשום קצה, ולפיכך נחשבת הארץ בכח ולא יצאה לפועל... בשביל שהיא כמו נקודה היא נחשבת בלימה מבלי שהיא בפועל, וכן הוא כי הארץ נחשבת בכח יותר מכל, וממנה יוצא הכל אל הפועל, כי הכל נברא מן האדמה, ואם לא היתה הארץ נחשבת בכח לא היה יוצא ממנה הכל אל הפעל. והדברים האלה סתרי החכמה.

אמנם מי שאמר אין העולם עומד אלא בשביל שמשים עצמו כאלו אינו, שסובר כי הארץ שהיא בתוך השמים כמו הנקודה שהיא בתוך העיגול, הנקודה נחשבת כאלו אינה, כמו שאמרנו, ודבר זה הוא הפשיטות הגמור יותר, וכבר התבאר כי הפשיטות הוא קיום העולם... לא בא לומר רק שהארץ עומדת בשביל הפשיטות, כמו שהיה אצל משה ואהרן שאמרו "ונחנו מה", והכל מודים כי עמידת הארץ היא בשביל הפשיטות... (שם חולין פט א)