(ראה גם: אלקים-ומציאות, מציאות, מקום)
הצמצום הוא מה שהאדון ב"ה כבש כביכול חוק טובו בבריאת נבראיו, שלא לעשותם שלימים אפילו לפי ערכם, כל שכן שלא עשאם לפי ערכו. (ספר הכללים כללים ראשונים ב)
ראשית הכל הוא לדעת שבין בבריאת העולם בין בהנהגת הקב"ה לא פעל בדרך כל יכול, כמו שהוא באמת, אלא בדרך בני אדם שעושים הדברים מעט מעט, כן כל המציאות עשאה ועושה אותה בהדרגה זאת. שאם היה פועל בדרך כל יכולתו לא היינו יכולים לדבר כלום במעשיו, כי לא היתה לנו הבנה כלל בהם, ומפני שפעל בהדרגה יש לנו מקום להתבונן בהם.
וזהו הצמצום שאמרנו, שצמצם אין סוף את אורו, שלא רצה להכנס בענין בריאת העולם בכל יכולתו אלא בדרך משוער, כי שתי דרכים למחשבה העליונה, דרך כל יכולתו ודרך ההדרגה, והנה קודם שברא העולם לא היה צורך בדרך ההדרגה, אלא כשרצה לברא העולם אז היה זמן שיתחלק הדרך הזה, ונמצא, שלא רצה שכל יכולתו יכנס בבריאת העולם, אלא דרך הדרגה, הרי שצמצם כל יכולתו, שלא ליכנס בענין זה, וקבע דרך ההדרגה, וחלקי הדרך הזה ומשפטיו הוא מה שאנו מבינים.
הענין הזה במלים הידועות בין חכמי האמת, לכל יכולתו אנו קוראים אין סוף ב"ה, דהיינו הרצון העליון בשלמותו, ולדרך ההדרגה אנו קוראים ספירות, נמצא, שהמאציל ית"ש שהוא המצוי הראשון, צמצם את רצונו הכל יכול, וקבע דרך ההדרגה, ולפיכך אנחנו אומרים שהאין סוף נתצמצם, ואז נגלו הספירות, מכאן והלאה נדבר בספירות ובהדרגותיהם... (שם כללים מספר מלחמת משה ב)
הנה ידוע מכבר שברצונו ית' הבלתי גבול ותכלית לא היה אפשר לברא עולם בעל גבול ותכלית, ואין זה חסרון בחוק הבורא יתברך, כי זה מן הנמנעות, כמו שאי אפשר בחוק האחד להיות גוף או כח בגוף, ואדרבה זהו עוצם גדולתו ותפארתו. על כן כשרצה לברא את העולם צמצם רצונו הבלתי תכלית על ידי עשרה מדרגות, הן הן העשר ספירות עד שבא לבחינה התחתונה מאלו עשרה והוא מלכות, ובבחינה זו משגיח על התחתונים על ידי השתלשלות עולמות בי"ע כאשר יתבאר בעז"ה לקמן. ואין להקשות אם כן הוי ליה לצמצם בתחלה על בחינה תחתונה שהיא מלכות, כי זה מן הנמנע, כי אלו היה זה תחילת הצמצום לא היה באפשר להנהיג את העולם על ידה בהשגחתה שהי' היא גם כן עדיין בלתי גבול ותכלית כמו שבארנו לעיל במשל... והנה סוד הצמצום הוא הסתלקות השי"ת ב"ה את כל יכלתו, וכמו זה היה בעשרה בחינות עד שעמדה בחינה הראויה להנהגת העולם השפל הבחינה העשירית היא מלכות, וגם על ידי הרבה השתלשלות כאשר יתבאר אי"ה. (חוקר ומקובל פרק ט)
הנה כאשר בארנו בענין השבעת ימי הבנין שנכללים בערך נקודה עם קווצתיה, כל אלו השבעה בחינות כמו כן תוכל לידע כי כל העשר ספירות בכלל נכללים גם כן בענין נקודה. כי ידוע דכל נקודה יש לה ג' קוטרים, דהיינו אורך ורוחב ועומק, מצד המקום המקור, אף על פי שאין לנקודה תפישה רק במחשבה, ואינה מתחלקת כלל, כי באם שהיתה מתחלקת היה לכל הפחות ב' נקודות, וב' נקודות היה כמו קו... ודע שכל אחד מהקוטרים מתחלקת לג' חלקים, לראש ותוך וסוף, נמצא יהיה לנו ט' חלקים והנקודה בעצמה משלמת לחשבון יו"ד, אף על פי שהנקודה נעלמה בהן, אך דבכל דבר צריך להיות דבר נעלם ודבר נגלה, כמו הנשמה שבגוף... וזאת ידענו מכבר, שכולם צמצום מא"ס ב"ה ובזאת הצמצום אנו מדברים ולא מא"ס ב"ה. והנה בחינה ראשונה מהספירות הוה צמצום של אין סוף ב"ה, למשל כמו נקודה מרכזית בתוך העיגול בתוך א"ס ב"ה, ומתחלקת לג' קוטרים, רוחב, היינו הרחבת החסדים, דהיינו חכמה גדולה, נצח שהן ראש תוך וסוף, וחכמה הוא המוח כנשמה שהיא במוח כדלעיל, והעומק הוא הבינה והגבורה וההוד שהן עומק הדין בראש תוך וסוף... (שם פרק יא, ועיין שם עוד)
ודע שקודם שנאצלו הספירות ונבראו העולמות היה אין סוף ב"ה ממלא כל עולם כולו ולא היה מושג שום ריבוי בחינות ולא פירוד בחינות כי כל הבחינות הן בסוד הצמצום דלעיל, ועל כן בעצמותו אין השגה כלל לא אור ולא נקודה, ומכל שכן אורך ורוחב ועומק, ובתוך וראש וסוף עם הנקודה עצמה היא עשר לא אפשר לומר כלל... (שם פרק יב)
ותבין גם כן ענין א"א עצמו עכשיו עם ענין ז"א. הנה כבר אמרתי שמעשה הצמצום אינו להמציא ההנהגה הזאת של הבחירה לבד שיתבטל בזמן ההנהגה הבאה שהיא הנהגת התיקון, או שיצטרך פעולה אחרת, אלא הוא עצמו מוליד ההנהגה הזאת להגמר בהנהגה הבאה, לפיכך נמצאת באמת הנהגה הזאת תלויה ונמשכת לפי העתיד לבא, ולכן נמצא הא"א עצמו בזמן תיקון ז"א כמו שהוא עכשיו, כי אריך הוא לפי סוף הרצון שממנו נמצא הרצון של עתה, רק שאין סוף הרצון מתגלה עתה אלא כמו טעם אל הרצון של עתה, ולכוונה תכליתית ובדרך חשק, כי אין ההנהגה על ידו, וההנהגה ברצון של עכשיו שהוא הנראה בצמצום והוא בז"א, וכשהיה הז"א כמו הא"א אז יהיה נקרא רצון מגולה באמת, וה"ס לקרוא שנת רצו"ן לה' ויום נקם וכו', כי באמת שני הדברים ימצאו, הנקם מצד ההנהגה התחתונה והרצון מצד העליונה... (אדיר במרום דף ס)
...דע כי הנה כל העולמות נבראו בסוד עצמות וכלים, וסוד הדבר כי בשעה שנעשה הצמצום אז נשאר רשימו לבד מן האור הא"ס וכמפורש במקומו, וזה הרשימו היא הארה המוגבלת שאינה עוד בלתי תכלית, אך אחר כך נמשך אור הא"ס עצמו שאינו מצומצם ומוגבל בעצמו, אלא שהוא משתוה אל החלל דהיינו הרשימה הזה, ולכן הוא מאיר כמו בגבול דרך קו א' לבד הבוקע מצד א' לבד, כי אינו נכנס אלא בבחינת מלכות של אותו הרשימו... (שם דף עה, ועיין שם עוד)
...וכשם שאין ביכולת שום שכל נברא להשיג בוראו, כך אינו יכול להשיג מדותיו. וכמו שאין ביכולת שום שכל נברא להשיג מדת גדולתו, שהיא היכולת לברוא יש מאין ולהחיותו, כדכתיב עולם חסד יבנה, כך ממש אין ביכלתו להשיג מדת גבורתו של הקב"ה שהיא מדת הצמצום ומניעת התפשטות החיות מגדולתו מלירד ולהתגלות על הנבראים להחיותם ולקיימם בגילוי, כי אם בהסתר פנים שהחיות מסתתר בגוף הנברא, וכאילו גוף הנברא הוא דבר בפני עצמו ואינו התפשטות החיות והרוחניות כהתפשטות הזיו והאור מהשמש, אלא הוא דבר בפני עצמו, ואף שבאמת אינו דבר בפני עצמו, אלא כמו התפשטות האור מהשמש, מכל מקום הן הן גבורותיו של הקב"ה אשר כל יכול לצמצם החיות והרוחניות הנשפע מרוח פיו ולהסתירו שלא יבטל גוף הנברא במציאות, וזה אין בשכל שום נברא להשיג מהות הצמצום וההסתר, ושיהיה אף על פי כן גוף הנברא נברא מאין ליש, כמו שאין יכולת בשכל שום נברא להשיג מהות הבריאה מאין ליש. והנה בחינת הצמצום והסתר החיות נקרא בשם כלים, והחיות עצמו נקרא בשם אור, שכמו שהכלי מכסה על מה שבתוכו, כך בחינת הצמצום מכסה ומסתיר האור והחיות השופע, והכלים הן הן האותיות ששרשן ה' אותיות מנצפ"ך, שהן ה' גבורות המחלקות ומפרידות ההבל והקול בה' מוצאות הפה... (שער היחוד והאמונה פרק ד)
והנה מכאן יש להבין שגגת מקצת חכמים בעיניהם ה' יכפר בעדם, ששגו וטעו בעיונם בכתבי האריז"ל והבינו ענין הצמצום המוזכר שם כפשוטו, שהקב"ה סילק עצמו ומהותו חס ושלום מעולם הזה רק שמשגיח מלמעלה בהשגחה פרטית על כל היצורים כולם אשר בשמים ממעל ועל הארץ מתחת. והנה מלבד שאי אפשר כלל לומר ענין הצמצום כפשוטו שהוא ממקרי הגוף, על הקב"ה הנבדל מהם ריבוא רבבות הבדלות עד אין קץ, אף גם זאת לא בדעת ידברו, מאחר שהם מאמינים בני מאמינים שהקב"ה יודע כל היצורים שבעולם הזה השפל ומשגיח עליהם, ועל כן אין ידיעתו אותם מוסיפה בו ריבוי וחידוש מפני שיודע הכל בידיעת עצמו, הרי כביכול מהותו ועצמותו ודעתו הכל א', וזה שאמר בתקונים תיקון נ"ז דלית אתר פנוי מיניה, לא בעילאין ולא בתתאין... וזהו גם כן ענין סובב כל עלמין, פירוש דרך משל כשאדם מתבונן באיזה דבר חכמה בשכלו או דבר גשמי במחשבתו אזי שכלו ומחשבתו מקיפים על הדבר ההוא המצויר במחשבתו או בשכלו, אך אין מקיפים על הדבר ההוא ממש בפועל ממש, אבל הקב"ה דכתיב ביה כי לא מחשבותי מחשבותיכם וגו', מחשבתו וידיעתו שיודע כל הנבראים מקפת כל נברא ונברא בפועל ממש, שהרי היא היא חיותו והתהוותו מאין ליש בפועל ממש. וממלא כל עלמין היא בחינת החיות המתלבשת תוך עצם הנברא שהיא מצומצמת בתוכו בצמצום רב כפי ערך מהות הנברא שהוא בעל גבול ותכלית בכמותו ואיכותו, דהיינו מעלתו וחשיבותו, כגון השמש שגופו יש לו גבול ותכלית בכמותו, שהוא כמו קס"ז פעמים כגודל כדור הארץ, ואיכותו ומעלתו הוא אורו גם כן יש לו גבול עד כמה יוכל להאיר כי לא יאיר לבלתי תכלית, מאחר שהוא נברא, וכן כל הנבראים הם בעלי גבול ותכלית, כי מהארץ לרקיע מהלך ת"ק שנה וכו'. ואם כן החיות המלובשת בהם היא בבחינת צמצום רב ועצום, כי צריכה תחלה להתצמצם צמצומים רבים ועצומים עד שיתהוה מכחה ואורה עצם הנבראים כמות שהם בעלי גבול ותכלית, כי מקור החיות הוא רוח פיו של הקב"ה המתלבש בעשרה מאמרות שבתורה. ורוח פיו ית' היה יכול להתפשט לאין קץ ותכלית ולברוא עולמות אין קץ ותכלית לכמותם ואיכותם ולהחיותם עדי עד ולא היה נברא עולם הזה כלל... אלא שצמצם הקב"ה האור והחיות שיוכל להתפשט מרוח פיו והלבישו תוך צירופי אותיות של עשרה מאמרות וצירופי צירופיהן בחילופי ותמורות האותיות עצמן ובחשבונן ומספרן, שכל חילוף ותמורה מורה על ירידת האור והחיות ממדרגה למדרגה, דהיינו שיוכל לברוא ולהחיות ברואים שמדרגות איכותם ומעלתם היא פחותה ממדרגות איכות ומעלת הברואים הנבראים מאותיות ותיבות עצמן שבעשרה מאמרות, שבהן מתלבש הקב"ה בכבודו ובעצמו, שהן מדותיו. והחשבון מורה על מיעוט האור והחיות מיעוט אחר מיעוט עד שלא נשאר ממנו אלא בחינה אחרונה שהיא בחינת החשבון, ומספר כמה מיני כחות ומדרגות כלולות באור וחיות הזה המלובש בצירוף זה של תיבה זו.
(ואחר כל הצמצומים האלה וכיוצא בהן, כאשר גזרה חכמתו ית' הוא שהיה יכול האור והחיות להתלבש גם בתחתונים, כמו אבנים ועפר הדומם, כי אבן דרך משל שמה מורה כי שרשה משם העולה ב"ן במספרו, ועוד אל"ף נוספת משם אחר לטעם הידוע ליוצרה, והנה שם ב"ן בעצמו הוא בעולמות עליונים מאד, רק שעל ידי צמצומים רבים ועצומים ממדרגה למדרגה ירד ממנו חיות מועט במאד מאד עד שיוכל להלבש באבן וזו היא נפש הדומם המחיה ומהוה אותו מאין ליש בכל רגע, וכמו שכתבנו לעיל, וזו היא בחינת ממלא כל עלמין, מה שאינו כן בחינת סובב כל עלמין). וכל כח ומדרגה יכול לברוא ברואים כפי בחינת מדרגה זו גם כן לאין קץ ותכלית בכמותם ואיכותם להחיות עדי עד מאחר שהוא כח ה' המתפשט ונאצל מרוח פיו ואין מעצור וכו', אך שלא יהיה איכותם במעלה גדולה כל כך כאיכות ומעלת ברואים שיוכלו להבראות מבחינת כח ומדריגת האותיות עצמן. (שם פרק ז)
והנה באדם התחתון למשל, מי שהוא חכם גדול להשכיל נפלאות חכמה ומצמצם שכלו ומחשבתו באות אחד מדיבורו, הנה זה הוא צמצום עצום וירידה גדולה לחכמתו הנפלאה, ככה ממש על דרך משל ויתר מזה לאין קץ היה צמצום גדול עצום ורב כאשר בדבר ה' שמים נעשו בששת ימי בראשית, וברוח פיו כל צבאם, היא אות ה' של שם הוי"ה ב"ה אתא קלילא כמו שאמרו בהבראם, בה' בראם, היא מקור הט' מאמרות שנמשכו ממאמר ראשון בראשית, דנמי מאמר הוא, היא בחינת חכמה הנקראת ראשית, אך אז היתה המשכה וירידה זו בלי אתערותא דלתתא כלל, כי אדם אין לעבוד וגו', רק כי חפץ חסד הוא ועולם חסד יבנה, וזהו בהבראם, באברהם, כי חסד לאברהם... (אגרת הקודש ה)
...כי מבואר בכל מקום בזוהר, שאדון יחיד אין סוף ב"ה ממלא כל עלמין וסובב כל עלמין, והיינו שמצדו ית' נקרא בבחינת ממלא כל עלמין, ומצדנו כפי אשר נצטוינו בתורה הקדושה בענין הנהגותינו בתורה ומצות וכפי השגתנו בחוש נקרא ית"ש בבחינת סובב כל עלמין, שבחינת ממלא כל עלמין הוא כבוד אלקים הסתר דבר מצדנו. והענין כי ודאי האמת שמצדו ית' גם עתה אחר שברא וחידש העולמות ברצונו הוא ממלא כל העולמות והמקומות והבריות כלם בשיווי גמור ואחדות פשוט, ואין עוד מלבדו כמשמעו ממש, וכמו שתקנו לנו קדמונינו ז"ל לומר קודם התפלה, אתה הוא עד שלא נברא העולם, אתה הוא משנברא העולם, רוצה לומר אף שכבר נבראו העולמות ברצונו הפשוט ית', עם כל זה אין שום שינוי והתחדשות חס ושלום, ולא שום חציצה מחמתם בעצמות אחדותו הפשוט, והוא הוא גם עתה כקודם הבריאה, שהיה הכל מלא עצמות אין סוף ב"ה, גם במקום שעומדים העולמות עתה. ולבך תשית לדברי קדוש ה' רבינו שמואל אביו של הקדוש ר"י חסיד בשיר היחוד שחבר, ביחוד יום ב', אין קצה וכו' ואין תוך מבדיל בינותיך וכו', וביחוד יום ג', סובב את הכל ומלא את כל, ובהיות הכל אתה בכל וכו'.
וזה שאמרו רז"ל בהדברים שדימו התחברותו ית' להעולמות להתחברות הנשמה להגוף, מה הנפש טהורה בגוף, אף הקב"ה טהור בעולמו, רוצה לומר כענין הנשמה אף שמתפשטת בכל פרטי אברי האדם, הנקיים וגם המלאים לכלוך טינופת וזוהמא, ועם כל זה אינם חוצצים כלל לענין טהרתה, ובקדושתה וטהרתה עומדת, כן הענין, אם שהוא ית' ממלא את כל וכל המקומות, מקומות הטהורים והמקודשים ואשר איננם טהורים, אף על פי כן אינם חוצצים כלל ולא גורמים שום שינוי חלילה לקדושת טהרת עצמותו ואחדותו הפשוט ית'... (שער ג פרק ד)
אבל עם כל זה הן הן גבורותיו ונוראותיו ית"ש, שאף על פי כן צמצם כביכול כבודו ית' שיוכל להמצא ענין מציאות עולמות וכחות ובריות נבראים ומחודשים, בבחינות שונים וענינים מוחלקים, וחילוקי מקומות שונים, מקומות קדושים וטהורים ולהיפך טמאים ומטונפים, והוא הבחינה אשר מצדינו, היינו שהשגתנו אינה משגת בחוש רק ענין מציאותם כמו שהם נראים, שעל פי זאת הבחינה נבנו כל סדרי חיוב הנהגתינו שנצטווינו מפיו ית' חק ולא יעבור. ומצד זאת הבחינה הוא שדימוהו רז"ל כביכול כענין הנשמה אל הגוף, וכמו שכתב בזוהר שהוא ית' הוא נשמתא דכל עלמין, שכמו שבאדם לא נראה בחוש רק הגוף והנשמה אף שהיא מלאה את כל הגוף הוא בבחינת הסתר לעיני בשר ונגלית לעיני שכל, כן כפי השגתנו הנגלית נראה מציאות העולמות והבריות כולם, ושהוא ית"ש מתפשט ומסתתר כביכול בפנימות כולם להחיותם ולקיימם, כענין הנשמה שמתפשטת ומסתתרת בפנימות כל פרטי חלקי אברי הגוף להחיותו. וכל השמות והכנויים והתארים והמדות עליו ית' שמצינו בתורה הקדושה, כולם מדברים מצד זאת הבחינה כפי שהוא מצדינו וסדרי חיוב הנהגותינו, שהוא מצד התחברותו ית' אל העולמות שמצדם ועל ידיהם נמשך כל השינויים של פרטי סדרי ההנהגה כולם...
ולכן נקרא הוא ית' בכל דברי רז"ל בשם הקב"ה, כי כללו בזה השם הנכבד אלו הב' בחינות יחד, כי קדוש פירושו מובדל ונעלה, והוא כפי אשר מצדו ית' שהוא באמת מופרש ומובדל ומאד נעלה מכל עניני החילוקים ושינויים חלילה, רק הכל מלא אחדות גמור לבד בהשואה גמורה, ומרומם מעל כל ברכה ותהלה, ואיננו צריך להתברך חס ושלום, וגם לא שייך כלל לפי זאת הבחינה שום ענין תוספת ורבוי ברכה, כיון שהכל אחדות פשוט לבד כקודם הבריאה... ומצד בחינת השגתנו מציאות הכחות והעולמות הוא נקרא ברוך כביכול, מצד התחברותו ית' אליהם, כי הם הצריכים לענין התוספת ורבוי ברכה ושפע על ידי מעשי האדם הרצויים, וזהו הקדוש ברוך הוא, רוצה לומר שהוא מצדו ית' קדוש, והוא הוא עצמו נקרא ברוך כביכול מצדנו, והכל אחד, ועל זאת הבחינה שמצדנו הוא שנאמרו המקראות א-ל עליון, יושב בשמים, והרבה כיוצא. (שם פרק ה)
והנה כל יסודי התורה הקדושה בכל האזהרות והמצות כולם עשה ולא תעשה כולם הולכים על פי זאת הבחינה שמצד השגתנו, שודאי יש חילוק ושינוי מקומות, שבמקומות הטהורים מותרים וגם חייבים אנחנו לדבר או להרהר דברי תורה, ובמקומות המטונפים נאסרנו בהם אף ההרהור דברי תורה, וכן כל עניני וסדרי חיוב הנהגותינו שנצטוינו מפיו ית' בתורה הקדושה. ובלתי זאת הבחינה שמצדינו אין מקום לתורה ומצות כלל, ואף שבאמת שמצדו ית' המשיג עצמותו הוא מלא את כל בהשואה גמורה בלא שום חציצה ולא שום חילוק ושינוי מקומות כלל, רק הכל אחדות פשוט כקודם הבריאה ממש, אבל אין אנחנו יכולים וגם לא הורשינו ליכנס כלל להתבונן בינה בזה הענין הנורא, לידע ולהשיג איך אדון יחיד ב"ה מלא את כל וכל המקומות באחדות פשוט ושיווי גמור, חלילה וחלילה... (שם פרק ו)
ואלו ב' בחינות הנ"ל שמצדו יתברך ומצדנו הן הן עצמן ענין הצמצום והקו הנזכר בדברי האריז"ל, ואשר מבואר שם שמצד הצמצום לא יצדק בו שום שינוי וחילוק משום מעלה ומטה פנים ואחור, רק השואה גמורה אמתית, וכל עניני השינויים וחילוק המקומות וכל השמות וכינויים, כולם נאמרים רק מצד בחינת הקו. ועיין בריש ספר אוצרות חיים, ומודעת שכל דברי האריז"ל בנסתרות משל הם, ופנימיות ענין הצמצום והקו, הכוונה על אלו הב' בחינות הנ"ל שהן בעצם בחינה אחת וענין אחד לגמרי, כי ביאור מלת צמצום כאן אינו לשון סילוק והעתק ממקום למקום להתכנס ולהתחבר עצמו אל עצמו כביכול להמציא מקום פנוי חס ושלום, אלא כענין שאמרו בבראשית רבה סוף פרשה מ"ה וצמצמה פניה ולא ראתה המלך... שפירושו שם לשון הסתר וכיסוי, כן כאן מלת צמצום היינו הסתר וכיסוי. והכוונה שאחדותו ית"ש בבחינת עצמותו הממלא כל עלמין בהשואה גמורה מכנים אנחנו בשם צמצום, מחמת שאחדותו יתב' הממלא כל עלמין הוא מצומצם ומוסתר מהשגתו, וכענין אכן אתה א-ל מסתתר, והשגתנו מה שאנחנו משיגים מציאות השתלשלות עולמות זה למעלה מזה בבחינות שונים, מכנים אנחנו בשם קו, שהוא כעין קו המשתלשל, וזה שאמר האריז"ל, שמצד הצמצום היינו מצד עצמות אחדותו ית' שבהעולמות המלא את כל, אשר אף שמאתנו הוא מצומצם ומוסתר, אבל בבחינת עצמותו לא יצדק ענין מעלה ומטה, רק מצד הקו, היינו מצד השגתנו שאנחנו מצדנו משיגים סדר העולמות דרך השתלשלות כעין קו, יצדק מצדנו מעלה ומטה.
(ואף גם זאת שמצד הצמצום, היינו אף שהוא ית"ש צמצם והסתיר מהשגתנו אור עצמו אחדותו הממלא כל, עם כל זה לא יצדק בו מעלה ומטה אף מצד השגתינו אם היינו משיגים הסתר שוה בהשואה גמורה בכל המקומות, כענין עיגול המקיף שלא יצדק בו ענין מעלה ומטה וחילוק מקום. אך מצד הקו, היינו שמאחר שגזרה רצונו ית', שגם אחר הצמצום וההסתר אין ההסתר שוה להשגתנו בכל המקומות בשוה, ואנחנו משיגים השגות שונים בחילוק בחינת פרטים דרך השתלשלות כעין קו אור המאיר השגתינו להשיג התגלות אורו יתב' בעולמות וכחות חלוקים, כל עולם וכח היותר עליון ההתגלות אור האלקי בו יותר, וגם השגתינו התגלות אורו יתברך בזה העולם, הוא גם כן בבחינת ומדרגות שונים במקומות חלוקים, כמו שמנו רז"ל עשר קדושות וג' מחנות מקודשות זו למעלה מזו בערך קדושתם, אז מצד קו אור השגתינו התגלות אורו ית' הוא שיצדק בו מעלה ומטה, וכל חילוקי המקומות והבחינות שונים ופרטיהם המבוארים בדברי האריז"ל, וכן ענין המקראות א-ל עליון, ואלקינו בשמים והרבה כיוצא שמצד השגתנו יצדק לומר שבמקום זה ניכר יותר גם אצלנו התגלות אור אלקותו ית"ש מבמקום אחר, שהתגלות אורו ית' הוא בבחינת הסתר מהשגתנו...
וזהו ענין החלל ומקום פנוי שהזכירו ז"ל, ושכלל ענין הצמצום היה להתגלות הכלים, היינו שגזרה רצונו מטעם הכמוס אותו ית' להסתיר אור אחדות עצמותו ית' בזה המקום שיעור עמידת העולמות והבריות כולם הסתר עצום, להמציא על ידי זה ענין נפלא כזה שיתראה וישוב מציאות עולמות וכחות אין מספר דרך הדרגה והשתלשלות, ולהאיר בהם התגלות אורו ית' אור דק בשיעור ודקדוק עצום ודרך מסכים אין קץ, ועד שיוכלו להמצא דרך השתלשלות ומסכים עצומים גם מקומות אשר אינם טהורים וכחות הטומאה והרע והקליפות בשפל המדרגות התחתונים, ונראה ומתדמה כאלו חס ושלום הוא חלל פנוי מאור אחדות עצמותו ית"ש, ואין אנחנו משיגים רק רשימה דקה מועטת ואור מועט כעין קו דרך משל, עד שבהגיעו דרך סדר ההדרגות והמסכים הרבים אל הכחות תחתוני התחתונים, כחות הטומאה והרע אין התגלות אורו ית' ניכרת כלל להשגתנו, וזה שאמר שם שהקו האור לא הגיע עד קצה התחתון ולא נדבק בתחתיתו, ועל זה ימצא בחינת מעלה ומטה, והוא מבואר למבין. והצמצום והקו הכל א' וענין א', ורוצה לומר עם כי ודאי שגם במקום כל העולמות והברואים הכל מלא גם עתה רק עצמותו וית"ש לבד כקודם הבריאה, אמנם הוא בבחינת צמצום, היינו בבחינת הסתר לבד מופלא ומכוסה מהשגתינו, כדי שעל ידי זה הצמצום וההסתר תהא כל השגתינו את העולמות דרך השתלשלות... (שם פרק ז, ועיין שם עוד)
ויאמר ה' - עתה הודיעו השער שהוא מצד אחד נמנע ההשגה, ומצד שני אפשרי ההשגה, שהוא להשיג איך ידע המציאות שהוא בעל תכלית מאת האין סוף שהוא בלתי בעל תכלית, ואיך יצא הרבוי מן האחדות, ואיך נתהוה המקום המכיל בתוכו כל העולמות ממי שנעלה מהמקום ומהזמן ומהגבול וכל שנוייהם, שבעיון הזה קבלו חכמי חרשים סוד הצמצום. וכתב בעץ חיים בתחלתו, תחלת הכל היה מציאות אור פשוט ונקרא אור אין סוף, ולא היה שום חלל ושום אויר פנוי, וכשעלה ברצונו להאציל ולברא וכו' צמצם את עצמו באמצע האור שלו בנקודת המרכז ונעשה חלל עגול שהוא המקום לכל העולמות אשר עשה. ופירוש שלהוציא את העולמות שהם בעלי גבול ותכלית ומתקוממים במקום מאת הבלתי בעל תכלית והאין סוף, מוכרח ששער את עולמו בדרך מוגבל, ושער את כל העולמות שיהיו בעלי גבול ושיתקוממו במקום, כי בהיותו בלתי בעל תכלית ונמצאו בכחו כל האפשריות עד בלי תכלית, ימצא בו גם כן האפשריות להמציא עולמות שהם בעלי גבול ותכלית, ולהמציא מציאות זה עזב דרכו הבלתי בעל תכלית שזה ימליץ שצמצם את עצמו וסלק אורו ממקום זה, היינו שסלק את אורו הבלתי בעל תכלית ונעשה חלל ומקום שיתקוממו שם ברואים בעלי גבול, שצריכים מקום המגביל אותם. ובכל זאת גם צמצום זה נמצא בכחו הבלתי בעל תכלית, שעל זה אמר הנה מקום אתי, שכפי מה שהוא אין סוף ובלתי בעל תכלית בהכרח נמצא בכחו גם אפשריות הצמצום, ומקום הזה היה המרכז שבו יעמדו כל היצור... (שמות לג כא)
כי השי"ת מחמת רחמנותו ברא את העולם, כי רצה לגלות רחמנותו, ואם לא היה בריאת העולם על מי היה מראה רחמנותו, ועל כן ברא את כל הבריאה מתחילת האצילות עד סוף נקודת המרכז של עולם הגשמי, כדי להראות רחמנותו. וכאשר רצה השי"ת לברוא את העולם לא היה מקום לבוראו מחמת שהיה הכל אין סוף, על כן צמצם את האור לצדדין, ועל ידי הצמצום הזה נעשה חלל הפנוי, ובתוך החלל הפנוי הזה נתהוו כל הימים והמדות, שהם בריאת העולם. וזה החלל הפנוי היה מוכרח לבריאת העולם, כי בלתי החלל הפנוי לא היה שום מקום לבריאת העולם כנ"ל. וזה הצמצום של החלל הפנוי אי אפשר להבין ולהשיג, כי אם לעתיד לבא. כי צריך לומר בו שני הפכים יש ואין, כי החלל הפנוי הוא על ידי הצמצום, שכביכול צמצם אלקותו משם, ואין שם אלקות כביכול, כי אם לא כן אינו פנוי, והכל אין סוף ואין מקום לבריאת העולם כלל. אבל באמת לאמתו בודאי אף על פי כן יש שם גם כן אלקות, כי בודאי אין שום דבר בלעדי חיותו, ועל כן אי אפשר להשיג כלל בחינת חלל הפנוי עד לעתיד לבא. (סד א)
ופרצת ימה וקדמה וכו', דרשו חז"ל על פסוק והאכלתיך נחלת יעקב אביך, המענג שבת נותנין לו נחלה בלי מצרים, ודאיתא שם ש-די שאמר לעולמו די, שהיתה מתרחבת והולכת בלי שיעור, והצמצום היה עבור הרשעים שאינם כדאי להשתמש וכו', כמו שאמרו חז"ל שלכך גנז אור הראשון וכו', נמצא כל גבולי ארץ מתבטלין להצדיק, כמו שאמרו שהמלך פורץ גדר ואין מוחין בידו, כי הצדיקים מקיימין העולם, ולכן אין המצרים עומדין בפניהם... (ויצא תרל"ו)
החיים שמבקשין בראש השנה, כי בראש השנה נברא האדם, והוא עיקר החיים, וכל החיים בעולם באמצעיות האדם, דכתיב אתה עשית את השמים וכו' ואתה מחיה את כולם, פירוש כי כל הבריאה של מעשה בראשית הוא צמצום אלקות בהתלבשות הטבע, כמו שכתוב בספרים שזה ענין הבריאה יש מאין מה שהיה מקודם הבריאה מלא כבודו, ולא היה מציאות שום דבר יש רק על ידי צמצום אורו ית' ונעשה יש, וכל מה שנתפשטו הברואים הרי זה בחינת מיתה, דכל ירידה והשפלה נקראת מיתה, ואחר כך ברא האדם ויפח באפיו נשמת חיים ויהי האדם לנפש חיה, פירוש שהוא הכלי שיחזוק ויתמשך החיים מחי החיים על כל מעשה בראשית, ולכן האדם קרא שמות לכל שהוא המעלה ומקשר כל הבריאה אל חי החיים... (ראש השנה תרנ"ז)
ומעתה נבוא לביאור הפרשה, דהנה ידוע דשם אלקים הוא שם הדין והצמצום, ועל כן בכל מעשה בראשית כתיב שם אלקים, ושם הויה הוא שם של רחמים כמו שפירש"י, וכן שם שי"ן דל"ת יו"ד הוא שם הצמצום, כאמרם ז"ל שאמר לעולם די, ואך ענין הדין והצמצום יש בשתי בחינות, יש בחינת דין ליתן לאיש רק כפי זכותו והראוי לו, וכענין לעשות לרוח משקל, שאפילו רוח הקודש השורה על הנביאים אינו שורה אלא במשקל, וזה מדת הדין בהחלט, ויש דין וצמצום שאין תכלית הכונה לצמצום ודין, אלא שהוא הכנה כדי להשפיע, כענין שאמר הכתוב שמאלו תחת לראשי וימינו תחבקני, שהנה ידוע ששמאל מתיחס למדת הדין, אך הפירוש שמאלו תחת לראשי בשביל שעל ידי שימין תהא מקרבת...
וכן היה הצמצום והדין בבריאת העולם, שכתיב עולם חסד יבנה, אבל אי אפשר היה לברא את העולם אלא על ידי בחינת הדין והצמצום, דאם לאו הכי היה תיכף בטל המציאות, ולפי זה אין זה נקרא מדת הדין בהחלו, כי תכלית הכונה היא חסד, אף כי מדת הדין בהחלט נמי הכל לטובה, מכל מקום יש שהוא עצות מרחוק, שעל ידי גלגולי הסיבות תתגלגל הטובה, ויש שהטובה תיכף... (שמות וארא תרע"ד)
...וכידוע שכל משלי ספר עץ חיים מצורת האדם, היינו כי כל הכחות שבאדם הכל מהשי"ת, ומי שמכיר זה באמת לאמיתו אז שופע בו אורו ית' הבלתי בעל תכלית. וזהו תכלית הבריאה להיות השגת השי"ת מצטמצמת בצורת האדם שברא, וזה נקרא צמצום אין סוף שצמצם עצמו והשגתו בקרב לב האדם. וסדרי הצמצום זה הוא כפי סדרי השגת האדם שהוא עצמות השי"ת המושג בו. ומוחין דקטנות של כל האדם מישראל בענין היהדות והשגת האלקות זה נקרא מוחין דקטנות של השי"ת. וכן כל שכיוצא בו, וזה דבר עמוק הכולל כל סתרי חכמת הקבלה שאין מוסרין אלא למי שהוא חכם ומבין מדעתו, שהאיר לו השי"ת, ואי אפשר להסבירו כלל רק בלבושים שונים כדרך התורה, רק שלפעמים מתגלו מלה מנרתיקה כדאיתא בסבא דמשפטים צ"ח ב'... (חלק ג דובר צדק עמוד קז)
...כי יש סוד עגולים ויושר כידוע מהאריז"ל, דהיינו בכלל אור פנימי ואור מקיף, כי השי"ת ממלא כל עלמין וסובב כל עלמין, סובב כל עלמין הוא מצד שהוא אין סוף, ושם אין שייך עבודה ובחירה כלל. וכידוע דכל השמות והכינוים להשי"ת וכן כל מעשה התורה ומצות הוא רק על ידי סוד הצמצום, היינו שכביכול צמצם אורו האין סוף ובלתי תכלית להיות נעלם ונסתר רק דרך קוים דקים והשגות קצרות ככף איש עד שיכול שכל אנושי להשיג שיש אלקות. ודבר זה נקרא ישות שהרי אומרים שיש א-לוה המנהיג הכל, וכיוצא בו בתוארים שעל כרחך אי אפשר לשכל אנושי שהוא תחת הישות להכיר השי"ת אלא על ידי תוארים והשגות ישות. מה שאינו עצמות האין סוף אין ואפילו אין יכולים לקרותו... ועיקר העבודה הוא מצד הזה שהוא ממלא כל עלמין בצמצומים רבים והעלמים, והוא אור פנימי לכל הברואים לכל אחד כפי כח השגתו, כשמשיג אמיתות השי"ת, וכפי מדת האור פנימי של כל הנבראים שהם כלי קיבול לאותו אור כך יש להם אור מקיף כמו שהוא בכלל הבריאה כולה, שהתחלתה היה בריאת המקום. וזה שאמר שהיה סדר זמנים קודם לכן, כי המקום והזמן תוכפים זה זה, כששייך מקום שייך זמן וכן שייך נברא, שזהו עולם שנה נפש שבספר יצירה. היינו שהשי"ת פנה מקום כביכול שצימצם עצמו והניח מקום ואויר פנוי לקבל נבראים. והנה סביבותיו מכל צד הוא אור אין סוף, וממילא הוא אותו מקום תמונת עגול, כי הרי ההצמצמות היה בשוה לכל צד... וכך כלל הבריאה שלעינינו משמים וארץ הם עגולים וכדורים... (חלק ד ליקוטי מאמרים עמוד קצה, ועיין עוד אלקים-ומציאות לכאן ולעמוד קצז)
...לנשמה יש שני חלקים, החלק העליון, דהיינו הפנימי, שקשור במקורו בעולם העליון, והחלק התחתון, החיצוני, השוכן בתוך הגוף. החלק העליון הוא בסיתום, בהסתר, אורו הפנימי אינו מתגלה לאדם בעודו בעולם הזה, רק החלק התחתון מתגלה לו, כי החלק הפנימי של הנשמה מכוסה על ידי טמטום הלב. אילו היה אורה הפנימי של הנשמה העליונה מאיר באדם בכל גילוייו בלי חציצת הטמטום, הרי בטילה היתה כל אפשרות של בחירה, והאדם היה כבר עומד במדרגת עולם הבא, כי הבחירה תתכן רק במקום ההסתר, במקום המחלוקת, כשיש אפשרות של התנגדות לאמת, של התעלמות ממנו על ידי חושך עולם הזה. זהו הצמצום שצמצם הקב"ה את כבודו, והסתירו מן העולם, כדי ליצור את אפשרות הבחירה, "מלא כל הארץ כבודו", אלא שלבנו אטום ומטומטם מלראותו ומלהשיגו, וטמטום הלב הזה הוא המאפשר את הבחירה, כל עבודת יצר הרע היא להשכיח מהאדם דברים ברורים ולכסות בשקריו את האמת הפשוטה... (חלק ג עמוד כז, וראה שם עוד)
זה מכבר לא יכולתי לברר לי... אם נחלקו בעל התניא זי"ע והגר"א ז"ל בגדר ענין הצמצום גופיה, וכשהשתדלתי להתעמק בדבר ראיתי לכאורה כי דא ודא אחת היא, זולת בגדר העבודה, אם יש להשתמש בהכרה זו גם לצורך העבודה, וגם בזה מוזכר בנפש החיים פ"ח כי גדולי עולם השתמשו בדרך זה, ורק היה חושש לטועים וכו'. ושם בפרק ז' רומז הוא לשורש הענין עמוק מאד, כי ההסתר והגילוי מאוחדים בשורשם, והוא ברור, יען כי ההסתר הוצרך למען הגילוי, הרי הגילוי הוא צורתו כי התכלית האמיתי של כל דבר היא צורתו וזהו שורש מציאותו של ההסתר, וכמו כן השוטים החפצים לפקר על ידי זה בגדר הבחירה, הפקרותם היא שגרמה להם לשטותים כאלה, שהרי ברור לכל מעיין כי סוף כל סוף בבחינת ההסתר הננו הבוחרים, ורק בבחירה טמונה היא צורת הגילוי, כי הרגשת האנוכיות היא שורש בחירתנו, והיא בחינת ההסתר אשר חל עליו הגילוי, ואלו יצויר שאין האדם בוחר אין לו אנוכיות שתהיה שייכת אל הגילוי, והרי הוא אין גמור, כי הוא נפרד מן השורש בהפרדו מן התכלית, וממילא מוכרח כי צורת הבחירה אמת על פי שייכותה אל הגילוי וזו היא מציאותה... (חלק ד עמוד שכד)
כתוב בריש ספר "עץ חיים" שבתחלת מחשבת הבריאה צמצם הקב"ה את עצמו ועשה מקום פנוי לבריאה. וברור ש"צמצם עצמו" היינו שצמצם את "אורו", שהוא "כבודו" ית'. ו"מקום פנוי" פירוש מצב של הסתר המאפשר לאדם לדמות לעצמו שהוויתו בלתי תלויה במקורה. וזוהי הקדמה מוכרחת ל"בריאה", היינו לבחירה, כי בחירה חפשית אפשרית רק כשאדם מרגיש שהוא ישות נפרדת. הרי שהצמצום הוא במקבל וכלפי המקבל לבד. רק בבריאה שייך המושג של "מקום פנוי" לבחירה, למעלה מן הבריאה לא שייך צמצום ולא מקום פנוי כלל.
ויותר מזה, מה הקב"ה מלא כל העולם אף נשמה מלאה את כל הגוף (ברכות י'). פירוש: מקום הגוף אינו ממעט ממקום הנשמה, כי מקום גשמי ונשמה אינם מסוג אחד וממילא גוף גשמי אינו מצמצם מקום הנשמה כלל. וכן לא שייך שהבריאה תצמצם בלמעלה ממנה כלום.
אולם דרך הגוף - היינו דרך המוח - רואה הנשמה גם כן בהגבלה. כי קודם הלידה, הנשמה - בלי אמצעות הגוף - רואה מסוף העולם עד סופו ויודע כל התורה כולה (נדה ל'), אך אחר הלידה, כשרואים דרך הגוף, רואים הכל רק בבחינת זמן ומקום וזה באופן מוגבל מאד...
אכן לפעמים נראים קרעים קטנים במסך המבדיל של הגשם. רואים זאת במקרים של "תלפתיה", וכן בחלומות אמיתיים ששני חברים חולמים זה על זה בלילה אחד והחוויה נרשמת בזכרון שניהם... (חלק ה עמוד קצח)
ראה ערך מציאות לחלק ה עמוד תפד.
(המשך להנ"ל) גם הגר"ח סבר שענין "ממלא כל עלמין" שייך גם לאחר הצמצום. ובנפש החיים (פ"ז) רמז לדבר מופלא מאד, "שהצמצום והקו הכל אחד וענין אחד... כי ודאי שגם במקום כל העולמות והברואים הכל מלא גם עתה רק עצמותו ית"ש לבד כקודם הבריאה, אמנם הוא בבחינת צמצום היינו בבחינת הסתר... מופלא ומכוסה מהשגתנו". וצריך עיון איך יכולים להיות הצמצום והקו ענין אחד, הרי לכאורה הפכים הם. ועוד שהזכיר עצמותו ית' וזה לכאורה נגד מה שכתבנו לעיל.
וכעין זה ממש כתב גם בעל התניא (ליקוטי אמרים פ' כ"א) "וכל הצמצומים הם בחינת הסתר פנים להסתיר ולהעלים האור והחיות הנמשך מדבורו ית' שלא יתגלה בבחינת גילוי רב שלא יוכלו התחתונים לקבל. ולכן גם כן נדמה להם אור וחיות הדיבור... כאילו הוא דבר מובדל ממהותו ועצמותו ית'... אך לגבי הקב"ה אין שום צמצום והסתר והעלם... וכחשכה כאורה... שאין הצמצומים והלבושים דבר נפרד ממנו ית' חס ושלום, אלא כהדין קמצא דלבושיה מיניה וביה... ". הרי שהוא ז"ל כתב שמצדנו יש פירוד ומצדו ית' אין פירוד, וגם זה צריך עיון גדול.
ושורש הענין עמוק מאד, כי ההסתר והגילוי מאוחדים הם בשורשם. ונבאר: ההסתר והרע וכל הקליפות הנמצאים בעולם בסוף סדר ההשתלשלויות נראים לנו כאילו הם מסתירים באופן מוחלט את גילוי כבודו ית'. אבל זה רק לעיני בשר. בשורש הענין, תכלית ההסתר היא שתהיה לנו עבודה ונצטרך להפעיל את בחירתנו כדי להילחם ברע ובהסתר ולגלות על גביהם כבוד שמים, על ידי נצחוננו במלחמת היצר. ושורש הענין הוא מדת חסדו ית', שלא נאכל נהמא דכיסופא בעולם הזה. והנה עצם מהות כל דבר הוא מפאת תכליתו, (כמו שאנו רואים מגדרי ל"ט מלאכות בשבת), וכיון שתכלית ההסתר היא גילוי חסדו ית' הרי מבחינת המבט הכללי ההסתר עצמו טוב הוא כי תכליתו לטוב.
ועל כן יצדק לומר גם שהצמצום והקו אחדים המה, כמו שהבאנו לעיל. כי בהיותנו בתוך עולמות ההשתלשלות בתוך הצמצום וההסתר, ברור שאנו מרגישים את עצמנו כ"יש" ונפרדים מהקב"ה. אבל ברור הוא שכל ההסתר והצמצום וגם הרגשת ההפרדה מהקב"ה אין להם מציאות עצמית אלא כלים הם לעבודתנו כדי שנוכל לגלות כבודו בכחות עצמנו. מי שמציאותו היא בתוך הטעות של ההסתר, בודאי נפרד הוא, כי אם ההסתר הוא טעות הרי איננו. פירוש, שבטל הוא בחשיבותו לגמרי כלפי האור העליון. אבל מבחינת התכלית - יש מציאות לטעות, כי ענינו להיות כלי לגילוי שעל ידי האדם. וזוהי המציאות האמיתית שלה, ובבחינה הזאת לא שייך פירוד, כי הכל מתאחד לתכלית החסד כנ"ל. כי כיון שכל זה הוא לטובתנו הרי שבעצם כל זה אינו אלא חסדיו ית' הבלתי בעל תכלית. וזה עומק הביאור למה שכתוב שגם אחר הצמצום כל העולמות מלאים אורו ית', כי כל פרט ופרט של ההסתר אינו אלא לשם אור החסד, ואם כן כל פרט ופרט בעצם אינו הסתר אלא גילוי, על שם תכליתו.
נמצא שבמציאות האמיתית יש אחדות גמורה. (חלק ה עמוד תפז)