(ראה גם: חיל, מלחמה)
ארבעה דברים פטרו במחנה, מביאין עצים מכל מקום, ופטורין מרחיצת ידים ומדמאי ומלערב. תנו רבנן מחנה היוצאת למלחמת הרשות מותרין בגזל עצים יבשים, ר' יהודה בן תימא אומר אף חונין בכל מקום, ובמקום שנהרגו שם נקברים. (עירובין יז א)
ויספו השוטרים לדבר אל העם וגו', ר' עקיבא אומר הירא ורך הלבב כמשמעו שאינו יכול לעמוד בקשרי המלחמה ולראות חרב שלופה, ר' יוסי הגלילי אומר הירא ורך הלבב זהו המתיירא מן העבירות שבידו, לפיכך תלתה לו התורה את כל אלו שיחזור בגללן... והיה ככלות השוטרים לדבר אל העם ופקדו שרי צבאות בראש העם ובעקיבו של עם, מעמידין זקיפין לפניהם ואחרים מאחוריהם וכשילין של ברזל בידיהן, וכל המבקש לחזור הרשות בידו לקפח את שוקיו, שתחילת ניסה נפילה... במה דברים אמורים במלחמות הרשות, אבל במלחמת מצוה הכל יוצאין אפילו חתן מחדרו וכלה מחופתה, אמר רב יהודה במה דברים אמורים במלחמות מצוה, אבל במלחמות חובה הכל יוצאין אפילו חתן מחדרו וכלה מחופתה... (סוטה מד א, וראה שם עוד וערך מלחמה)
אין בודקין (ליחוס) לא מן המזבח ולמעלה... רבי חנינא בן אנטיגנוס אומר אף מי שהיה מוכתב באסטרטיא של מלך. (קדושין עו א)
וכל צבאם, א"ר אלעזר ג' צבאים הם, צבא לשמים ולארץ, וצבא לתלמידים, וצבא ליסורין. צבא לשמים ולארץ שנאמר ויכלו השמים והארץ וכל צבאם. צבא לתלמידים מנין, שנאמר (איוב י"ד) כל ימי צבאי איחל עד בוא חליפתי עד יקום חלופי. וצבא ליסורין מנין, שנאמר (שם ז') הלא צבא לאנוש עלי ארץ, וכל צביונו של אדם אינו אלא על הארץ... נחמן בריה דר' שמואל בן נחמן אמר אם זכה צבא לו, ואם לאו צבא עליו, בנה בנין, עלה בידו צבא לו, נפל ממנו ומת צבא עליו. אכל פתו והנייתו צבא לו, עמדת בתוך גרונו וחנקתו צבא עליו. הרבה צבאים מינה הקב"ה לאדם הזה, לתבוע דקיון שלו, הרבה דובים, הרבה אריות, הרבה נחשים, הרבה שרפים, הרבה עקרבים, ולא עוד אלא בימי שכיר ימיו... (בראשית י ו)
ויאמר אליהם נחש וגו', רבי לוי ור' סימון ורבנן, ר' לוי אמר אלו הקלעים והקשתות שבישראל, שהן מחמד עיניהם של ישראל, כמה דאת אמר (דה"א י"ב) נושקי רומי קשת וגו'... (פרשה יד)
כל יוצא צבא - מגיד שאין יוצא בצבא פחות מבן עשרים. (במדבר א ג)
כי תצא למלחמה - סמך הכתוב יציאת מלחמה לכאן, לומר לך שאין מחוסר אבר יוצא למלחמה. (דברים כ א)
ולא יעבור עליו - דבר הצבא, לכל דבר - שהוא צורך הצבא, לא לספק מים ומזון ולא לתקן דרכים, אבל החוזרים מעורכי המלחמה על פי כהן, כגון בנה בית ולא חנכו, או ארש אשה ולא לקחה מספיקין מים ומזון ומתקנין את הדרכים. (שם כד ה)
וטעם צבאותי - כמו שהם המלאכים צבאות ה' בשמים, כך הם ישראל בארץ. (שמות ז ג)
הלא צבא לאנוש - זמן קצוב. (איוב ז א)
וכל צבאם - צבא הארץ הם הנזכרים חיה ורמש ודגים וכל הצומח גם האדם, וצבא השמים שני המאורות והכוכבים הנזכרים, גם יכלול השכלים הנבדלים כענין "ראיתי את ה' יושב על כסאו וכל צבא השמים עומדים עליו"... בכאן רמז יצירת המלאכים במעשה בראשית, וכן נפשות האדם צבא השמים הנה. (בראשית ב א)
שר הצבא - צבא יאמר על המלאכים ופעם על הגלגלים ופעם על ישראל, ולכן שר הצבא הוא ה'. (דניאל ח יא)
על צבאותם - כל קהל עם פרטיו יחדיו. (שמות ו כו)
על צבאותם - כלומר מעולים וחשובים ביקר כבודם, מלת 'על' ענינה חשיבות מעלה, כמו "הגבר הוקם על" (ש"א ב'), ושם צבא ענינו תפארת וקישוט הדר ויקר, כמו "גאון כל צבי". (שמות ו כו)
צבאות ה' - תרגום צבאות חיל, כענין "חיל פרעה", ויראה ההבדל שבין חיל לצבאות הוא, חיל הונה על קבוץ עם רב על שם הכח והגבורה שיסובב מהם לאדוניהם ומנהיגיהם להתגבר על השונאים העומדים נגדם במלחמה, כי חיל ענינו כח, אמנם צבא הונח עליהם על שם התאחדותם והתחברותם זה עם זה בחפץ לבם וברצון נפשם בעשיית דבר כאיש אחד, וגם משמרות כהונה ולויה נקראו כן, "ישוב מצבא העבודה" (במדבר ח'), כי שרש צב יורה על התאחדות והתחברות דברים רבים יחד... (שם יב מא)
במראות הצובאות - המראות המפוארות, אשר צבאו פתח אהל מועד - שהיו ליפות ולהדר את פתח אהל מועד. (שם לח ח)
כל יוצא צבא - לדעתי כל זרע כשר, כי לשון יציאה ישמש על התולדה והזרע, כמו "צאצאי עמך", צבא כמו צבאות גוים (ירמיה ג' י"ט) דתרגומו תושבחת עממיא. (במדבר א ג)
וצבאו ופקודיהם - ונראה לי כי צבאיו ופקדיו הם שני חלקים, פקודיו הם הנמנים מבן עשרים שנה ומעלה, וצבאיו הם שלא באו לכלל מנין והם אנשי בית אב, וזה כל הנשים הבנים והבנות של הנמנים, אין ספק כי כל אלה היו נוסעים עם שבט שלהם... (שם ב ד)
הלא צבא - ימי האדם מוגבלים, כך שישיג בהם שלמותו, ואם ישבות ממלאכה לא ישיג שלמותו, וכן על ידי היסורים מתבטל מלהשיג שלמותו. (איוב ז א)
את צבאותי - שנתקדשו לעושי דברו במילה ופסח. (שמות ו ד)
צבא מציין קיבוץ אישים רבים להיות חיל כללי כמו "כל יוצא צבא" ומצד זה בא שם צבא גם על הזמן, כמו "כל ימי צבאי", שמציין קבוצת חלקי הזמן הרגעים והשעות והימים כצבא החיל, ומציין זמן הקבוע והמוגבל. (הכרמל)
וכל צבאם - אתה מוצא את הביטוי "צבא" גם בהקשר של שלום, עם ישראל שהקיף את המשכן במחנה של שלום נמנה ליוצאי צבא, הלוים ששירתו במקדש קרוים "כל הבא לצבא צבא לעבוד עבודה" (במדבר ד'), עובדות אלה סותרות את ההנחה שמושג הצבא קשור תמיד למלחמה, אולם לא כל אסיפת המונים מהוה צבא, אלא אם כן היא נשמעת לרצונו של אדם אחד, אין צבא אלא המון עם, הנשמע לשכלו ולרצונו של יחיד... (בראשית ב א)
והוצאתי את צבאותי - לפי תכליתם הסופית נועדו אותות ומופתים אלה עבור האנושות כולה, אולם תחילה עליהם להפוך את ישראל לצבאות ה', ולעם ה', בטרם אוציאם לחירות ולעצמאות, הכרת ה' הנרכשת באמצעותם, תלכדם כצבא מסביב לה', ותאחדם זה עם זה כעם ה'. והתכנסות זו מסביבי תביאם להיות מאוחדים ביניהם לבין עצמם כקהל עם. זאת ועוד, אין ישראל נקרא צבא ה', אלא צבאות ה', כי ישראל מייצג ריבוי רב גווני של תכונות לאומיות שונות... (שמות ז ד, וראה שם עוד)
והוצאתי את צבאותי - פירש במדרש רבה על המלאכים שהיו במצרים עם השכינה שגלתה עמהם. בשפטים - על אלהי מצרים, שכל זמן שהיו צבאות הקדושה שם נתחזקו נגדם, כי זה לעומת זה עשה, והמקום מסוגל לטומאה יותר מלקדושה, וכאשר יצאו צבאות הקדושה נתבטלו כחות הטומאה ונעשה רושם בצורות ההם. (שמות ז ד)