מהו הטעם, אמר ר"ש אין חיה בעולם עושה כמו הצבי או עופר האילים, שבזמן שהוא בורח הולך מעט מעט ומחזיר את ראשו למקום שיצא ממנו, ולעולם תמיד הוא מחזיר את ראשו לאחוריו, כך אמרו ישראל, רבונו של עולם אם אנו גורמים שתסתלק מבינינו יהי רצון שתברח כמו הצבי או כמו עופר האילים שהוא בורח ומחזיר את ראשו למקום שעזב אותו... דבר אחר, הצבי כשהוא ישן הוא ישן בעין אחת והאחרת הוא נעור, כך אמרו ישראל אל הקב"ה עשה כמו הצבי, כי הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל. (שמות רלו)
...א"ר יוחנן בן זכאי יפה אמר חנן, הניח מעותיו על קרן הצבי. (כתובות קז ב)
אמר רב חסדא מאי דכתיב ואתן לך ארץ חמדה נחלת צבי, למה ארץ ישראל נמשלה לצבי, לומר לך מה צבי זה אין עורו מחזיק בשרו, אף ארץ ישראל אינה מחזקת פירותיה, דבר אחר מה צבי זה קל מכל החיות, אף ארץ ישראל קלה מכל הארצות לבשל את פירותיה. אי מה צבי זה קל ואין בשרו שמן אף ארץ ישראל קלה לבשל ואין פירותיה שמנים, תלמוד לומר זבת חלב ודבש, שמנים מחלב ומתוקים מדבש. (שם קיב א)
תניא ר"ש בן אלעזר אומר מימי לא ראיתי צבי קייץ וארי סבל... (קדושין פב ב)
יהודה בן תימא אומר הוי עז כנמר וקל כנשר ורץ כצבי וגבור כארי לעשות רצון אביך שבשמים. (אבות ה כ)
אמר רב חסדא איזהו כוי שנחלקו בו רבי אליעזר וחכמים, זה הבא מן התייש ומן הצבייה, היכי דמי, אילימא בתייש הבא על הצבייה וילדה וקא שחיט לה ולברה, והאמר רב חסדא הכל מודים בהיא צבייה ובנה תייש שפטור, שה ובנו אמר רחמנא ולא צבי ובנו... (חולין עט ב, וראה שם עוד)
הצד צבי חגר סומא חולה קטן פטור, ישן חייב דו קמיץ חדא ופתח חדא (שהוא סותם עין אחת ופותח אחת בשעה שישן, ולא שייך לומר שניצוד ועומד מחמת השינה). (שבת עד ב)
אבל כשישראל קורין קריאת שמע בטירוף הדעת, זה מקדים וזה מאחר ואינם מכונים דעתם בקריאת שמע, רוח הקדש צווחת ואומרת ברח דודי ודמה לך לצבי, לצבא של מעלה הדומים לכבודך בקול אחד בנעימה אחת... דבר אחר ברח דודי מן גלות שאנו בה ומתלכלכין בעונות, ודמה לך לצבי, טהרנו כצבי... (שיר ח טו)
ברח דודי, ברח מאומות העולם, והדבק בהם בישראל, ודמה לך לצבי, מה צבי זה בשעה שהוא ישן עינו אחת פתוחה ועינו אחת קמוצה, כך בשעה שישראל עושין רצונו של הקב"ה מביט אליהם בשתי עיניו, הדא הוא דכתיב (תהלים ל"ד) עיני ה' אל צדיקים, ובשעה שאין עושים רצון הקב"ה הוא מביט להם בעינו אחת, שנאמר (שם ל"ג) הנה עין ה' אל יראיו. (שם שם טז)
דומה דודי לצבי, א"ר יצחק אתה אומר לנו דיו דיו אתו לגבי, דיאו דיאו אתא את לגבר קדמוהי. לצבי, א"ר יצחק מה הצבי הזה מדלג ומקפץ מאילן לאילן ומסוכה לסוכה ומגדר לגדר כך הקב"ה מדלג מן מצרים לים ומן הים לסיני, במצרים ראו אותו... בים ראו אותו...
דבר אחר דומה דודי לצבי, א"ר יצחק מה הצבי הזה מדלג ומקפץ מאילן לאילן מסוכה לסוכה ומגדר לגדר, כך הקב"ה מדלג מבית הכנסת זו לבית הכנסת זו, ומבית המדרש זה לבית המדרש זה בשביל מה, בשביל לברך את ישראל...
דבר אחר דומה דודי לצבי, אמר רבי יצחק מה הצבי נגלה וחוזר ונכסה, כך משיח הראשון נגלה להם וחוזר ונכסה מהם, כמה נכסה, יהודה בר' אומר לששה חדשים. (פרשה טו החודש הזה)
דבר אחר לפי שהוא אומר ברח דודי ודמה לך לצבי, מה צבי זה כשהוא ישן עינו אחת פתוחה ואחת קמוצה, יכול אף הקב"ה כן, תלמוד לומר הנה עין ה' אל יראיו. (תהלים לג, תשכ)
ברח דודי, אימתי ביום שחרב בית המקדש, ודמה לך לצבי, מה הצבי הזה הולך לסוף העולם וחוזר למקומו, אף ישראל אף על פי שנתפזרו בכל העולם עתידין לחזור, שנאמר אלך אשוב אל מקומי. דקלטינוס מלכא צד צביין וחפי קרניהן בדהב ושלחנון לאפריקי, בסוף י"ג שנים תבו לאתריהון. (שיר פרק ח, תתקצד)
לצבי - לחדוה. (ישעיה ד ב)
צבי - תושבחא. (יחזקאל כ ו)
הצבי ישראל - מצבן של ישראל על תוקף מעוזכם נפלתם חללים, כן תרגם יונתן. (שמואל ב א יט)
צבי - דבר נוי שיש חפץ בו. (ישעיה ד ב)
צבי - פאר. (ישעיה כד טז)
הצבי ישראל - החפץ והרצון, כלומר אתה שאתה ארץ חפץ איך נפלו על במותיך חללים כאלה. (שמואל ב א יט)
כצבי מודח - הרודף בעל כרחו, כן ינוסו איש לארצו. (ישעיה יג יד)
צבי ממלכות - חפץ, שכל הממלכות חפצים בה והכשדים מתפארים בה. (שם שם יט)
ודע כי הצבי נקרא צבי גם כן מלשון צבי ופאר שאין הצבי גס ועב החומר, ולכך אינו כבד התנועה, כי כל דבר לפי גסות החומר מעכב התנועה... ולכך נקראת ארץ צבי, והצבי העור שלו אינו מחזיק בשרו, שכאשר הוא בחיותו ויש לצבי דקות החומר היה עורו מחזיק בשרו, וכאשר העור נטלה מן הצבי ונסתלק רוח החיים ממנו, וכאשר אין רוח החיים נשאר הגשמי בלבד, ואז עורו אין מחזיק בשרו, שבשרו גס ועורו דק, והדבר שהוא דק יותר מתפשט בחיים כאשר אין הכל גשמי, וכן הארץ הקדושה כאשר יושביה עליה... (חידושי אגדות גיטין נז א)
הצבי ישראל - החמודה וכי ראוי שיהיה על במותיך חלל... (שמואל ב א יט)
לצבי - לשון שררה, כמו נציב. (ישעיה ד ב)
כצבי מודח - ממקומו, כי אינו חי בעדר אלא בטוח במעונו על שן סלע... (ישעיה יג יד)
שם צבי יבא על מעלות החומריות והטבעיות המושג בהגשם בחמרו ובחיצוניותו בהחוש והמדמה, כמו החן התואר והיופי, כמו "והיה צמח ה' לצבי ולכבוד", צבי מצד חומרו מהודר לעיני רואים וכבוד מצד צורתו בשלמות הנפשי ורוחני ונבדל... ושם צבי משתתף עם מצב ויצב ומציין מעלת ויופי הדבר מצד חוזק הדבר וקיומו, כמו ארץ חמדה נחלת צבי, חמדה מצד עצמה, ויהיה בה גם קיום לנצח. (הכרמל)