חושך הוא אש שחורה החזקה בצבע, כי שום צבע לא ישלוט לשנות את צבע השחור, והוא אש אדומה החזקה במראה, כי צבע האדום בולט למראה העין יותר מכל הצבעים, והוא אש ירוקה החזקה בציור, ששלימות כל ציור הוא על ידי צבע הירוק. והוא אש לבנה שהוא צבע שרשי לכל הצבעים... (בראשית כג, ועיין שם עוד)
ר' אלעזר אמר יפה לעולם לא נתלבשה קשת הזו (שהיא המלכות), אלא בלבוש של האבות הראשונים, (שהם חג"ת דז"א, שהם) ירוק אדום ולבן, ירוק זה הוא לבושו של אברהם, ונצטבע לבושו זה כשיצא ממנו ישמעאל, אדום, זה יצחק, הבא בצבע אדום, ונצטבע כשיצא ממנו עשו, ונמשך אדום הזה למטה עד כוכב מאדים שנאחז בו עשו, לבן זה הוא לבוש הטוב של יעקב, שלא נשתנו פניו הטוב לעולם, (כי מטתו שלמה, ולא היתה בו שום פסולת)... (פנחס לה ב, ועיין שם עוד)
ויין יש לו ב' צבעים, לבן ואדום שהם דין ורחמים, והיינו ב' שהיא תוספת ביין (כלומר שבהמלה ביין יש תוספת אות ב' על יין, שהב' הזו רומזת על דין ורחמים), והוא כמו השושנה שיש בה לבן ואדום, לבן מצד ימין שהוא חסד, ואדום מצד שמאל (שהוא גבורה). (שם סח)
...כי אתא רב דימי אמר עוף אחד יש בכרכי הים וכרום שמו, וכיון שחמה זורחת מתהפך לכמה גוונים. (ברכות ו ב)
כל מיני צבעונים יפין לחלום חוץ מן התכלת. (שם נז ב)
תניא אמר רבי צדוק כך היה מנהגו של בית רבן גמליאל שהיו נותנין כלי לבן לכובס ג' ימים קודם לשבת וצבועים אפילו בערב שבת, ומדבריהם למדנו שהלבנים קשים לכבסן יותר מן הצבועים. (שבת יט א)
א"ר יוסף אי הכי היינו דמתרגמינן (תחש) ססגונא, ששש בגוונין הרבה. (שם כח א)
כדתניא והדוה בנדתה, זקנים הראשונים אמרו שלא תכחול ולא תפקוס ולא תתקשט בבגדי צבעונין, עד שבא ר"ע ולימד אם כן אתה מגנה על בעלה ונמצא בעלה מגרשה... (שם סד ב)
והתניא אילן שמשיר פירותיו סוקרו בסיקרא וטוענו באבנים... כי היכי דליחזייה אינשי וליבעו עליה רחמי. (שם סז א)
איתיביה המוציא סמנין שרוין כדי לצבוע בהן דוגמא לאירא, ואילו בסמנין שאינן שרוין תנן קליפי אגוזים וקליפי רמונין סטיס ופואה כדי לצבוע בהן בגד קטן סככה, הא איתמר עלה אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה לפי שאין אדם טורח לשרות סמנין לצבוע בהן דוגמא לאירא. (שם עא א)
דההוא בר יהודה דאמר להו טלית יש לי למכור, אמרו ליה מאי גוון טליתך, אמר להו כתרדין עלי אדמה. (עירובין נג ב)
תנו רבנן חייב אדם לשמח בניו ובני ביתו ברגל... ונשים במאי, תני רב יוסף בבבל בבגדי צבעונין, בארץ ישראל בבגדי פשתן מגוהצין. (פסחים קט א)
ר' יהודה אומר אף מי שהיו ידיו צבועות סטיס לא ישא את כפיו מפני שהעם מסתכלין בו... תנא אם רוב אנשי העיר מלאכתן בכך מותר. (מגילה כז ב)
כי אתא רב דימי אמר הכי משרו קמי כלתא במערבא לא כחל ולא שרק ולא פירכוס ויעלת חן. (כתובות יז א)
והתניא... פניו ירוקין סימן רע לו, פניו צהובין ואדומים סימן יפה לו... (שם קג ב)
דתניא היה ר"מ אומר מה נשתנה תכלת מכל מיני צבעונין, מפני שהתכלת דומה לים וים דומה לרקיע ורקיע דומה לכסא הכבוד... (סוטה יז א)
הנותן צמר לצבע והקדיחו יורה נותן לו דמי צמרו, צבעו כאור, אם השבח יתר על היציאה נותן לו את היציאה, ואם היציאה יתירה על השבח נותן לו את השבח, לצבוע לו אדום וצבעו שחור שחור וצבעו אדום, רבי מאיר אומר נותן לו דמי צמרו, ר' יהודה אומר אם השבח יתר על היציאה נותן לו את היציאה, ואם היציאה יתירה על השבח נותן לו את השבח... (בבא קמא ק ב, וראה שם עוד)
אמר ליה אביי לרב שמואל בר רב יהודה הא תכילתא היכי צבעיתו לה, אמר ליה מייתינן דם חלזון וסמנין ורמינן להו ביורה ומרתחינן ליה, ושקלינא פורתא בביעתא וטעמינן להו באודרא ושדינן ליה לההוא ביעתא וקלינן ליה לאודרא, שמע מינה תלת... ושמע מינה דבעינן צביעה לשמה... (מנחות מב ב)
דבר אחר צבע נותן סמנין ליורה כולן עולין לצבע אחד, ואילו הקב"ה צר העובר במעי אשה כל אחת ואחת עולה למינו. (נדה לא א)
כלל גדול אמרו בשביעית, כל שהוא מאכל אדם ומאכל בהמה וממין הצובעין ואינו מתקיים בארץ יש לו שביעית ולדמיו שביעית... וממין הצובעין ספיחי איסטיס והקוצה... כל שהוא מאכל אדם ומאכל בהמה וממין הצובעין ומתקיים בארץ יש לו שביעית ולדמיו שביעית אין לו ביעור... ומין הצובעים הפואה והרכפא... (שביעית יח א)
אוכלי בהמה מהו לעשות מהן צבועין לאדם, מה אם אוכלי אדם שאין עושין מהן מלוגמא לאדם עושין מהן צבועין לאדם, אוכלי בהמה שעושין מהן מלוגמא לאדם לא כל שכן שעושין מהן צבועין לאדם. מיני מלוגמיות מהו לעשות מהן צבועין לאדם... (שם כא ב, וראה שם עוד)
בגד שצבעו בקליפי ערלה ידלק, נתערב באחרים כולן ידלקו דברי ר' מאיר, וחכמים אומרים יעלו באחד ומאתים. כתיב וערלתם ערלתו את פריו, אית תניי תני בסמוך לפיריו, אית תניי תני בעורל את פיריו, מאן דאמר בעורל את פיריו קליפין וגרעינין במשמע, מאן דאמר בסמוך לפיריו קליפין במשמע ולא גרעינין... (ערלה טז ב, וראה שם עוד)
...רב הונא אמר שהקדיחו סממנין, אבל הקדיחה יורה אומר לו הרי שלך לפניך, שמואל אמר אפילו הקדיחו סממנין אומר לו הרי שלך לפניך. מהו אם השבח יותר על ההוצאה נותן לו את ההוצאה, בר נש דיהב לחבריה חמשה מיני עמר וחמשה מיני סממנין ועשרה מנוי אגריה, א"ל ציבעיה סומק וצבעו אוכם, א"ל אילו צבעתיה סומק הוה טב עשרים וחמשה מנוי, וכדו דצבעתיה אוכם לית הוא טב אלא עשרין מנוי, את אובדת דידך אנא לא אובד דידי... (בבא קמא לט א)
באותות, סימנין היו לכל נשיא ונשיא מפה וצבע על כל מפה ומפה כצבע של אבנים טובות שהיו על לבו של אהרן, מהם למדין המלכיות להיות עושין מפה וצבע לכל מפה ומפה... ראובן אבנו אודם ומפה שלו צבוע אדום... שמעון פטדה ומפה שלו צבוע ירוק... לוי ברקת ומפה שלו צבוע שליש לבן ושליש שחור ושליש אדום... יהודה נופך וצבע מפה שלו דמותו כמין שמים... יששכר ספיר ומפה שלו צבוע שחור דומה לכחול... זבולן יהלום וצבע מפה שלו לבנה... דן לשם וצבע מפה שלו דומה לספיר... גד שבו, וצבע מפה שלו לא לבן ולא שחור אלא מעורב שחור ולבן... נפתלי אחלמה וצבע מפה שלו דומה ליין צלול שאין אדמותו עזה... אשר תרשיש וצבע מפה שלו דומה לאבן יקרה שמתקשטות בו הנשים... יוסף שוהם וצבע מפה שלו שחור עד מאד... בנימין ישפה וצבע מפה שלו דומה לכל הצבעים. (במדבר ב ו)
בוא וראה הטווס הזה שס"ו מיני צבעונים יש בו, ומהיכן הוא נוצר, מתוך טיפה של לובן נוצר... (תזריע ב)
אמר לפניו, רבונו של עולם איני יודע דמות ארבע צבעונים, אמר לו חזור לימינך, חזר וראה גדוד מלאכים שלובשים לבוש דומה לים, אמר לו זו היא תכלת, אמר לו חזור לשמאלך, חזר וראה אנשים לובשים לבוש אדום, אמר לו מה אתה רואה, אמר לו אנשים לובשים לבוש אדום, אמר לו זו היא ארגמן. חזר לאחוריו וראה גדוד שהם לובשים לבושים לא אדום ולא ירוק, אמר לו זו היא תולעת שני. חזר לפניו וראה לפניו גדודים שהם לבושים לבוש לבן, זו היא שש משזר. (פרשה כ מתן תורה)
תנו רבנן בשעה שהראה לו הקב"ה למשה תבנית המשכן וכל כליו הראהו ארבע אישות, אש אדומה, אש ירוקה, אש שחורה, אש לבנה, ואלו הן ראשי אבות הצבעים שבכל העולם. ולמה ארבע כנגד ארבע מלכיות... וכן באדם ארבעה מינים, מרה אדומה, מרה ירוקה, מרה מעושנת מרה מצוננת. לכך נעשה במשכן ארבעה מיני צבע כדי שיהיה זכרון להם לפני הקב"ה ויוצלו מארבע מלכיות ומכל חלאים ומזיקין. (שמות כו א)
ושמע דברי בשלשת המוחשים האחרים, ואומר, כי המראה הנפרד מלובן או אודם או צהבות או שחרות דרכו להחליש את החוש כאשר מסתכל בו, כמו שכהה הראות מחמת השלג, וכמו שנזוקת העין מן האודם, ויחלש הקף הראות מן השחרות, וכל הדומה לכך, והם נוסף לכך אינם מעוררים שמחה ולא עונג רב, אבל כאשר מתמזגים זה עם זה יתחדשו מהן סוגי ההנאות, ומעוררים הרבה מכחות הנפש. ואומר כי האדמימות המעורבת בצהיבות מעוררת כח המרה הירוקה ותכונותיה, ויתגלה בנפש כח העוז. והצהבות המעורבת בשחרות מעוררת כח המרה הלבנה, ויתגלה בנפש כח הכניעה, וכאשר מתערבים השחרות והאדמימות והצהבות והלובן יעוררו כח הדם, ותתכלה בנפש המלכות והשלטונות. וכאשר באים במגע הירקות והצהבות מעוררים כח המרה השחורה, ויתגלה בנפש כח המורך והיגון. וכך אם הוסיף וגרע בתמזוגות אלו הגוונים יארע לנפש מהתעוררות כחותיה בהתאם לכך. (מאמר י פרק יח)
כיצד בודקין אותה (התכלת) עד שיודע אם נצבעה כהלכתה אם לאו, לוקחין תבן וריר של שבלול ומי רגלים שנתחמצו ארבעים יום ושורין התכלת בכולן מעת לעת, אם עמדה בעינה ולא כהתה כשרה, ואם כהתה לוקחין בצק של שעורין שמעפשין אותו למורייס ונותנין את זו התכלת שנשתנית בתוכו, ואופה הבצק בתנור ומוציאים התכלת מן הפת ורואין אותה אם כהתה ממה שהיתה פסולה, ואם הוסיף עינה והושחרה יותר ממה שהיתה קודם האפייה כשרה... (ציצית ב ה, וראה שם עוד)
את קשתי נתתי - נגד ב' גוונים של מדת הדין החזקה והרפה המתוחות כקשת ימזג אותם מדת הרחמים לבן של מדת החסד והירוק ככרתי של רחמים, ועל ידי זה לא יתקרבו ב' מדות הדין להיות מקבלות דא מן דא, כי יתמזגו בחסד וברחמים... (בראשית ט ט)
ומעתה יתבאר לך כי החמור שרוכב עליו המלך המשיח להורות על שמעלתו נבדל פשוט לגמרי, ולפיכך יתואר החמור של המלך המשיח שיש לו מאה גוונים, כי הדבר פשוט בתכלית הפשיטות מוכן לקבל כל הגוונים, כי דבר שאינו פשוט אינו מוכן לקבל, שהרי יש בו התיחדות, ולפיכך אינו מקבל הכל, אבל הפשוט שהוא פשוט בתכלית מוכן לקבל כל הגוונים... (חידושי אגדות סנהדרין צח א)
...לבן הוא צבע הטהרה, אדום צבע החיים, תכלת צבע האלקות שכרתה ברית עם האדם, ובהרכב זה של הצבעים גדול שיעורו של הצבע האדום משאר הצבעים ביחס של 2:1, כך מסמלים ארבעה הצבעים האלה כשהם שזורים באבנטו של הכהן, את המטרה הרמה של שאיפת הכהן לשלמות, חיי עשיה בכל התחומים, חיים הנבנים על יסוד של טהרה מוסרית והחדורים רוח אלוקית... (שמות כח א)