(ראה גם: אפיקורוס, כופר, מין, רשע)
כי את דבר ה' בזה זה צדוקי, ואת מצותו הפר זה אפיקורוס... (שלח קיב)
ההוא צדוקי דהוה בשבבותיה דר' יהושע בן לוי, הוה קא מצער ליה טובא בקראי, יומא חד שקל תרנגולא ואוקמיה בין כרעיה דערסא ועיין ביה, סבר כי מטא ההיא שעתא אלטייה... (ברכות ז א)
אמר לה ההוא צדוקי לברוריא כתיב רני עקרה לא ילדה, משום דלא ילדה רני, אמרה ליה, שטיא שפיל לסיפיה דקרא, דכתיב כי רבים בני שוממה מבני בעולה אמר ה'... (שם י א)
והאמר רב יהודה אמר רב טעה בכל הברכות כולן אין מעלין אותו, בברכת הצדוקים מעלין אותו, חייישינן שמא מין הוא... והא תנן אל תאמין בעצמך עד יום מותך, שהרי יוחנן כהן גדול שמש בכהונה גדולה שמנים שנה ולבסוף נעשה צדוקי. (שם כט א)
ההוא צדוקי דחזייה לרבא דקא מעיין בשמעתא ויתבה אצבעתא דידיה תותי כרעא וקא מייץ בהו וקא מבען אצבעתיה דמא, א"ל עמא פזיזא דקדמיתו פומייכו לאודנייכו, אכתי בפחזותייכו קיימיתו... (שבת פח א)
אמר ר"ג מעשה בצדוקי אחד שהיה דר עמנו במבוי בירושלים, ואמר לנו אבא מהרו והוציאו את הכלים למבוי עד שלא יוציא ויאסר עליכם. (עירובין סא ב)
חסורי מיחסרא והכי קתני, צדוקי הרי הוא כנכרי, ורבן גמליאל אומר צדוקי אינו כנכרי, ואמר רבן גמליאל מעשה בצדוקי אחד שהיה דר עמנו במבוי בירושלם, ואמר לנו אבא מהרו והוציאו את הכלים למבוי עד לא יוציא ויאסר עליכם, והתניא הדר עם נכרי צדוקי וביתוסי הרי אלו אוסרין עליו, רבן גמליאל אומר צדוקי וביתוסי אינן אוסרין, ומעשה בצדוקי אחד שהיה דר עם רבן גמליאל במבוי בירושלים, ואמר להם רבן גמליאל לבניו בני מהרו והוציאו מה שאתה מוציאין והכניסו מה שאתן מכניסין עד שלא יוציא התועב הזה ויאסר עליכם, שהרי ביטל רשותו לכם... (שם סח ב)
א"ל ההוא צדוקי לרבי יהושע בן חנניה, חדקאה (משול לקוצים), דכתיב בכו טובם כחדק, אמר ליה שטיא, שפיל לסיפיה דקרא דכתיב ישר ממסוכה... (שם קא א)
דתנן מטמאין היו הכהן השורף את הפרה ומטבילין אותו, להוציא מלבן של צדוקין שהיו אומרים במעורבי השמש היתה נעשית... (יומא ב א)
הוא פורש ובוכה שחשדוהו צדוקי, והם פורשין ובוכין דא"ר יהושע בן לוי כל החושד בכשרים לוקה בגופו, וכל כך למה, שלא יתקן מבחוץ ויכניס כדרך שהצדוקין עושין. תנו רבנן מעשה בצדוקי אחד שהתקין מבחוץ והכניס, ביציאתו היה שמח שמחה גדולה, פגע בו אביו אמר לו בני אף על פי שצדוקין אנו מתיראין אנו מן הפרושים, אמר לו כל ימי הייתי מצטער על המקרא הזה כי בענן אראה על הכפורת, אמרתי מתי יבוא לידי ואקיימנו, עכשיו שבא לידי לא אקיימנו. אמרו לא היו ימי מועטין עד שמת והוטל באשפה, והיו תולעין יוצאין מחוטמו. ויש אומרים ביציאתו ניגף, דתני רבי חייא כמין קול נשמע בעזרה שבא מלאך וחבטו על פניו, ונכנסו אחיו הכהנים ומצאו ככף רגל עגל בין כתפיו... (שם יט ב)
תא שמע שאלו תלמידיו את רבי עקיבא עלה (הגורל) בשמאל מהו שיחזור לימין, אמר להן אל תתנו מקום לצדוקים לרדות (שיאמרו לפי רצונם עושים הכל). (שם מ ב)
תנו רבנן, מה קלקול קלקלו הבייתוסין, פעם אחת בקשו בייתוסין להטעות את חכמים, שכרו שני בני אדם בד' מאות זוז, אחד משלנו ואחד משלהם, שלהם העיד עדותו ויצא, שלנו אמרו לו אמור כיצד ראית את הלבנה, אמר להם עולה הייתי במעלה אדומים וראיתיו שהוא רבוץ בין ב' סלעים, ראשו דומה לעגל, אזניו דומין לגדי, קרניו דומות לצבי, וזנבו מונחת לו בין ירכותיו, והצצתי בו ונרתעתי ונפלתי לאחורי, ואם אין את מאמינים לי הרי מאתים זוז צרורין לי בסדיני. אמרו לו מי הזקיקך לכך, אמר להם שמעתי שבקשו בייתוסים להטעות את חכמים, אמרתי אלך אני ואודיע להם, שמא יבואו בני אדם שאינם מהוגנין ויטעו את חכמים, אמרו לו מאתים זוז נתונין לך במתנה, והשוכרך ימתח על העמוד, באותה שעה התקינו שלא יהו מקבלין (עדות) אלא מן המכירין. (ראש השנה כב ב)
...ולמנסך אומר לו הגבה ידך, שפעם אחד נסך אחד על גבי רגליו ורגמוהו כל העם באתרוגיהן... הנהו תרי מינים, חד שמיה ששון וחד שמיה שמחה, א"ל ששון לשמחה אנא עדיפנא מינך, דכתיב ששון ושמחה ישיגו, א"ל שמחה לששון אנא עדיפנא מינך, דכתיב שמחה וששון ליהודים... תנו רבנן מעשה בצדוקי אחד שניסך על גב רגליו ורגמוהו כל העם באתרוגיהן, ואותו היום נפגמה קרן המזבח והביאו בול של מלח וסתמוהו... (סוכה מח ב)
...ומודים שאם חלה להיות בשבת שיום טבוח אחר השבת, אין כהן גדול מתלבש בכליו ומותרין בהספד ובתענית, שלא לקיים דברי האומרין עצרת אחר השבת. (חגיגה יז א)
רבי זירא כי הוה סליק לא"י לא אשכח מברא למעבר, נקטו במצרא וקעבר, אמר ליה ההוא צדוקי עמא פזיזא דקדמיתו פומייכו לאודנייכו אכתי בפזיזותייכו קיימיתו... (כתובות קיב א)
אמר ליה ההוא צדוקי לרבי יהודה פניך דומין אי כמלוי רבית אי כמגדלי חזירין, א"ל ביהודאי תרוייהו אסירן, אלא עשרים וארבעה בית הכסא אית לי מן ביתא עד בי מדרשא, וכל שעה ושעה אני נכנס לכל אחד ואחד. (נדרים מט ב)
אמר רב הונא אמר רב כל האומר תירש בת עם בת הבן אפילו נשיא שבישראל אין שומעין לו, שאינן אלא מעשה צדוקין, דתניא בארבעה ועשרים בטבת תבנא לדיננא, שהיו צדוקין אומרין תירש הבת עם בת הבן... (בבא בתרא קטו ב, וראה שם עוד)
ואין מחזירין לחובה, אמר ר' חייא בר אבא אמר רבי יוחנן והוא שטעה בדבר שאין הצדוקין מודין בו, אבל טעה בדבר שהצדוקין מודין בו זיל קרי בי רב הוא. (סנהדרין לג ב)
תנו רבנן אדם יחידי נברא, ומפני מה, שלא יהו צדוקים אומרין הרבה רשויות בשמים. תנו רבנו אדם נברא בערב שבת, ומפני מה, שלא יהו צדוקים אומרים שותף היה לו להקב"ה במעשה בראשית. (שם לח א)
שאלו מינין את רבן גמליאל, מניין שהקב"ה מחיה מתים, אמר להם מן התורה ומן הנביאים ומן הכתובים ולא קיבלו ממנו... תניא א"ר אליעזר בר' יוסי בדבר זה זייפתי ספרי מינים, שהיו אומרים אין תחיית המתים מן התורה, הרי הוא אומר הכרת תכרת הנפש ההיא עונה בה, הכרת בעולם הזה, תכרת לעולם הבא... (שם צ ב)
אמר רב יהודה אמר שמואל אין בית דין חייבין עד שיורו בדבר שאין הצדוקין מודין בו, אבל בדבר שהצדוקין מודין בו פטורין, מאי טעמא זיל קרי בי רב הוא. (הוריות ד א)
אמר רבה בר בר חנה א"ר יוחנן הכי קאמר, אכל חלב לתאבון הרי זה מומר, להכעיס הרי זה צדוקי, ואיזהו מומר דבסתמו צדוקי, הוי אומר אוכל נבילה וטריפה שקצים ורמשים ושתה יין נסך, רבי יוסי ברבי יהודה אומר אף הלובש כלאים... אלא איזהו צדוקי כל העובד עבודת כוכבים. (שם יא א, וראה שם עוד)
...כל כך למה, מפני הבייתוסים שהיו אומרים אין קצירת העומר במוצאי יום טוב. תנו רבן אלין יומיא דלא להתענאה בהון ומקצתהון דלא למספד בהון... מריש ירחא דניסן ועד תמניא ביה איתוקם תמידא דלא למספד, שהיו צדוקים אומרים יחיד מתנדב ומביא תמיד... חגא דשבועיא דלא למספד, שהיו בייתוסין אומרים עצרת אחר השבת... (מנחות סה א)
תא שמע דאמר ליה ההוא צדוקי לרבי מי שיצר הרים לא ברא רוח ומי שברא רוח לא יצר הרים, דכתיב כי הנה יוצר הרים ובורא רוח, אמר ליה שוטה שפיל לסיפיה דקרא, ה' צב-אות שמו. אמר ליה נקוט לי זימנא תלתא יומי ומהדרנא לך תיובתא, יתיב רבי תלת תעניתא, כי הוה קא בעי מיכרך אמרו ליה צדוקי קאי אבבא, אמר ויתנו בברותי רוש וגו', א"ל רבי מבשר טובות אני לך, לא מצא תשובה אויבך ונפל מן הגג ומת... (חולין פז א)
בנות צדוקין בזמן שנהגו ללכת בדרכי אבותיהן הרי הן ככותיות, פרשו ללכת בדרכי ישראל הרי הן כישראלית, רבי יוסי אומר לעולם הן כישראלית עד שיפרשו ללכת בדרכי אבותיהן... תנו רבנן מעשה בצדוקי אחד שספר עם כהן גדול בשוק, ונתזה צנורא מפיו ונפלה לכהן גדול על בגדיו, והוריקו פניו של כהן גדול וקדם אצל אשתו, אמרה לו אף על פי שנשי צדוקים הן מתיראות מן הפרושים ומראות דם לחכמים... חוץ מאשה אחת שהיתה בשכונתינו שלא הראת דם לחכמים ומתה. ותיפוק ליה משום צנורא דעם הארץ, אמר אביי בצדוקי חבר, אמר רבא צדוקי חבר בועל נדה משוית ליה, אלא אמר רבא רגל היה... (נדה לג ב)
ולמה משביעין אותו, מפני הביתוסין שהיו אומרים יקטיר מבחוץ ויכניס מבפנים. מעשה באחד שהקטיר מבחוץ והכניס מבפנים וכשיצא אמר לאביו אף על פי שהייתם דורשין כל ימיכם לא עשיתם עד שעמד אותו האיש ועשה, אמר לו אף על פי שהיינו דורשין כל ימינו אבל כרצון חכמים היינו עושין, תמיה אני אם יאריך אותו האיש ימים בעולם, אמרו לא באו ימים קלים עד שמת, ויש אומרים יצא חוטמו מזנק תולעים וכמין פרסת עגל עלת בתוך מצחו, אית דבעי מימר היא דפרה היא דסוכה היא דיום הכפורים (אותו צדוקי היה), ר' סימון לא אמר כן אלא אי דפרה ודסוכה חד ודכפורים חד, או דפרה ודכפורים חד ודסוכה חד... (יומא ז א)
אומרים צדוקים קובלין אנו עליכם פרושים שאתם אומרים כתבי הקודש מטמאין את הידים ספרי המירס אינם מטמאין את הידים, א"ר יוחנן בן זכאי וכי אין לנו על הפרושים אלא זו בלבד, הרי הם אומרים עצמות חמור טהורים ועצמות יוחנן כהן גדול טמאים, אמרו לו לפי חבתן היא טומאתן, שלא יעשה אדם עצמות אביו ואמו תרוודות, אמר להם אף כתבי הקדש לפי חבתן היא טומאתן, ספרי המירס שאינן חביבין אין מטמאין את הידים.
אומרים צדוקין קובלין אנו עליכם פרושים שאתם מטהרין את הנצוק, אומרים הפרושים קובלין אנו עליכם צדוקים שאתם מטהרים את אמת המים הבאה מבית הקברות, אומרים צדוקין קובלין אנו עליכם פרושים שאתם אומרים שורי וחמורי שהזיקו חייבין, ועבדי ואמתי שהזיקו פטורין... אמרו להם לא, אם אמרתם בשורי וחמורי שאין בהם דעת, תאמרו בעבדי ובאמתי שיש בהם דעת, שאם אקניטם ילך וידליק גדישו של אחר ואהיה חייב לשלם.
אומר צדוקי גלילי קובל אני עליכם פרושים שאתם כותבין את המושל עם משה בגט, אומרים פרושים קובלין אנו עליך צדוקי גלילי שאתם כותבים את המושל עם השם בדף, ולא עוד אלא שאתם כותבין את המושל מלמעלן ואת השם מלמטן... (ידים ד ו)
ומעשה שהטבילו את המנורה והיו הצדוקים אומרין בואו וראו פרושים שמטבילין מאור הלבנה. (חגיגה פרק ג)
ועוד למה נברא בבי"ת, ללמד לבריות שהן שני עולמות העולם הזה והעולם הבא, מי שעסק בטובה בעולם הזה טובה יאכל בזה ובבא, והצדוקין כופרין ואומרים כלה ענן וילך כן יורד שאול לא יעלה, אמר הקב"ה פי רשעים יכסה חמס. (בראשית ה)
אנטיגנוס איש סוכו היו לו שני תלמידים שהיו שונין בדבריו והיו שונים לתלמידים ותלמידים לתלמידיהם, עמדו ודקדקו אחריו ואמרו מה ראו אבותינו לומר דבר זה, אפשר שיעשה פועל מלאכה כל היום ולא יטול שכרו ערבית, אלא אילו היו יודעין אבותינו שיש עולם אחר ויש תחיית המתים לא היו אומרים כך, עמדו ופירשו מן התורה ונפרצו מהם שתי פרצות, צדוקין וביתוסין, צדוקים על שם צדוק, ביתוסין על שם ביתוס והיו משתמשין בכלי כסף וכלי זהב כל ימיהם שלא היתה דעתן גסה עליהם, אלא צדוקים אומרים מסורת היא ביד פרושים שהן מצערים עצמן בעולם הזה ובעולם הבא אין להם כלום. (פרק ה ב)
ספר תורה שכתבו צדוקי או מסור או גר או עבד או שוטה או קטן אל יקרא בו, זה הכלל כל הכותבו מוציא את הרבים ידי חובתן. (פרק א יג)
אבל הצדוקים והביתוסים הם המינים שאנו מתפללים עליהם בתפלתנו... (ג סה)
אלו הצדוקין והבייתוסין ותלמידיהן וכל הטועים אחריהן שאינן מאמינים בתורה שבעל פה שחיטתן אסורה, ואם שחטו בפנינו הרי זו מותרת, שאין איסור שחיטתן אלא שמא יקלקלו והם אינן מאמינין בתורת השחיטה, לפיכך אינן נאמנין לומר לא קלקלנו. (שחיטה ד טז)
ובזה הדעת נוקשו ונלכדו כת מבעלי העיון שאמרו שלא יצוייר שום שלמות לנפש בזולת הגוף, ונמשכו אחריהם כת צדוק וביתוס שהם מאמינים בתורת משה ובהשגחה ויאמינו עם זה שהשכר והעונש הוא גשמי בלבד ובעולם הזה, כמו שנזכר באבות דר' נתן, והכחישו השכר הרוחני אחר המות מכל וכל, ויביאו ראיה לדבריהם ממה שלא נזכר לפי דעתם בתורת משה הגמול גמול נפשי כלל אלא הצלחות גשמיות, ונפלו בזה הדעת להיותם חושבים היות נפש האדם מורכבת מכחות מתחלפות ככח ההזנה והצמיחה וההרגש וכח שכלי, ואחר שנראה שאר הכחות נפסדות בהפרד הדבוק שבין הנפש והגוף, יאמרו שגם כן יעדר ממנה כח ההשכלה שהיה בה עם מה שהשכילה כבר, תשאר הנפש נעדרת כנפש הבעלי חיים, וכמות זה כן מות זה, וכבר סתרו גדולי הפילוסופים זה הדעת... (מאמר ד פרק כט)
...וכאשר יושב עלינו מהכתות שכנגדנו במה יודע איפה הכת המחזקת על פי השופטים או רובם נאמר שהוא ידוע ומפורסם לכל הכתות שבעת הולד המחלוקת הזה מהכת האחת היו המון העם שלא היה חלקם בחכמה ובעיון כלל, ולזה הוא מבואר שאין מחלקותם עלינו דבר שיקרא מחלוקת ושבא לכלל ספק, אבל מה שיחשב שהוא מסתפק עלינו הוא כת הצדוקים שמסתפקים בקבלתן מחכמיהם, ואמנם הוא מפורסם גם כן לפי הזמן שהועתקו אלינו קורותיו, שבזמן אנשי כנסת הגדולה שעל פיהן אנו חיים היו הכהנים הגדולים והנהדרים מהפרושים, והם אשר מסרו הקבלה לבעלי המשנה והם הרבו והפליגו לדקדק ולפלפל בתורה ובשלש עשרה מדות שהתורה נדרשת בהן, עד שבאו האחרונים והוסיפו בתלמוד דברים וענינים הוא מכת הנמנע למעיין בהם שיהיה בדוי כמו שהיא בלי ספק בכת הצדוקים שיסוד בדיאתם מפורסם עם שהוא קל הבדיאה והמחשבה לקחת הדברים כפשטן, בהפך מה שהוא בקבלת האבות, שיש בה שרשים וענפים וענפי ענפים עם הפלגת ההסכמה מה שהוא נמנע להם הבריאה והחדוש אם לא מפאת הקבלה האמיתית. (מאמר ג כלל ה פרק ב)
וזאת תשובתי, מה שחלקו כת צדוק ובייתוס על תורה שבעל פה מחלוקת זה איש חכם נשפט את איש כסיל, ואין זכרון אל החכם עם איש כסיל, ואם אתה אומר כי דבר זה נחשב מחלוקת מה שהחכם נשפט את איש כסיל, הנה לא יהיה דבר בעולם שלא יהיה בו מחלוקת ולפעמים אף המושכלות הראשונות יכחיש איש כסיל, ואם כן מה ראיה הוא כאשר יחלוק הכסיל על החכם. וזה כי אילו היו חולקים עלינו צדוק ובייתוס שאנו אומרים בפירוש הכתוב כך והם אומרים פירוש שלא היה ידוע לנו, היה לך לומר כי חכמים הם שאומרים פירוש זולת פירושנו ומחכמה חולקים עלינו, אבל הם אומרים פירוש שהכל יודעים, אף סכל שבכסילים לפרש המקרא בהבנה הראשונה, אשר אי אפשר לומר כי זה הפירוש נעלם משום אדם בעולם, אשר יודע לקרות, רק שאינם רוצים לשמוע דברי חכמים שבשביל חכמתם וקבלתם מפרשים כך, והוא אינו רוצה לשמוע אל החכם כדרך הכסילים אשר סכלותו חכמה בעיניו, וכי לא ידעו חכמים לפרש ממחרת השבת - ממחרת שבת בראשית, אם לא שקבלתם וחכמתן אינו נותן זה. ומה שלא ידעו הם הקבלה או החכמה זהו לסכלות שלהם... (תפארת ישראל פרק סט)
וישימו עליה קטורת - מראה שכפר בכל דברי משה, ושם הקטורת בחוץ מעשה הצדוקים, שמשה אמר לו "לפני ה'"... (במדבר טז יח)
...והנה ראוי לציין דווקא קבלת החכמים מתאימה במלואה למשמע לשון הכתוב, ואילו תפיסת הצדוקים מבארת את הכתובים בדוחק רב, שהרי ההלכה היא ברורה וחד משמעית, "ולקח מלא המחתה וגו' ומלא חפניו קטרת וגו', ונתן על האש לפני ה'", מול לשון ברורה זה הרי הצדוקים מביאים ראיה מן האמור "ואל יבא וגו' כי בענן אראה", שיבא לשם רק בענן. בתורת כהנים כאן נמסר לנו מה ראו הצדוקים לסתור כל כך את לשון הכתובים, הם טענו בגלוי טענת "נימוס", אם לפני בשר ודם עושין כן, קל וחומר לפני המקום. שהרי גם במסיבת אורחים של בני אדם מכניסים את המוגמר כשעשנו עולה. וכך כבר הצדוקים בשעתן היו סוגדים לאליל הנימוס החיצוני, הוא האליל שגם הצדוקים של ימנו סוגדים לו, ובשמו הם נוהגים בניגוד לכל דין בשעות הקדושות ביותר של עבודת ה'. (ויקרא טז יג)
על פי כל הדברים האלה מובנת התנגדות הצדוקים להקרבת קרבן התמיד מכספי האומה, שהרי זה הרעיון העולה מקרבן התמיד של האומה, כל יחיד בעם הרוצה ללמוד תורה ולקדש את מעשיו חייב לפנות לנציגות הכלל שבמקדש, כי העדות וההוראה של תורה ה' מופקדת בידיה והיא השומרת להקריב בשם הכלל את קרבן התמיד של הכלל, וקרבן זה מחדש בכל יום תמיד את נדר הנאמנות לתורה זו. אולם רעיון זה הוא סתירה גמורה לתורת הצדוקים של כל תקופה, תורת הצדוקים מורה שהאדם היהודי מתקשר לאלקיו רק על ידי האות הכתובה של המקרא, וזו "כרוכה ומונחת בקרן זוית, כל הרוצה ללמוד יבא וילמוד" (קידושין ס"א ב'), כל אדם יפרש את הכתוב כאוות נפשו הסובייקטיבית, הוא יקבל ממנו את המתאים לרוחו, יראה בו את רצון ה' ויקיים אותו כהבנתו. תורת הצדוקים מתעבת את רוח קרבן התמיד, כי התמיד מורה שהיחיד ימצא את אלקיו רק תוך התקשרות לכלל ישראל, והוא יהיה לרצון לפני ה' רק על ידי קיום דבר ה' שהופקד בידי הכלל. משום כך היתה זו אחת המשימות הראשונות של הצדוקים לתת תוקף לשיטתם ביחס לקרבן התמיד, כי התמיד, לדעתם איננו קרבן חובה לאומי אלא הוא מסור לרחשי ליבו הסובייקטיבי של כל יחיד... נסיון זה של הצדוקים היה בו משום חשיבות עקרונית מכרעת. משום כך כשעלה בידי החכמים לשכנע את העם שאותה שיטה היא בטלה, כללו את ימי "הקמת התמיד" עם הימים הכתובים במגילת תענית, במגילה זו רשומים כל ימי ההצלה שיש לחוג אותם על ידי איסור תענית, ובחלקם גם על ידי איסור הספד... (במדבר כח ב)