(ראה גם: מיתה, צדיק-כללי)
הצדיק אבד ואין איש שם על לב, ואנשי חסד נאספים באין מבין כי מפני הרעה נאסף הצדיק. יבוא שלום ינוחו על משכבותם הולך נכוחו. (ישעיה נז א)
ויתהלך חנוך את האלקים ואיננו וגו', ר' יוסי פתח, עד שהמלך במסבו נרדי נתן ריחו, מקרא זה כבר נתבאר, אבל תא חזי, כך דרכיו של הקב"ה בשעה שהאדם מתדבק בו והוא משרה שכינתו עליו, ויודע שלאחר כך יחטא, הוא מקדים ולוקט ריחו הטוב ממנו ולוקח אותו מהעולם.
עד שהמלך במסבו, זהו הקב"ה, במסבו, זהו אותו האדם שנתדבק בו, והולך בדרכיו, נרדי נתן ריחו, הם המעשים טובים שבו, שבשבילם נפטר מהעולם קודם זמנו כדי שלא יקלקל אותם.
ועל זה אמר שלמה המלך, יש הבל אשר נעשה על הארץ, אשר יש צדיקים וגו' יש צדיקים אשר מגיע אליהם כמעשה הרשעים, הוא כמו שבארנו, שבשביל מעשים הטובים שעשו, הקב"ה לוקח אותם מהעולם עד שלא הגיע זמנם, ועושה בהם דינים, (כדי שלא יקלקלו מעשיהם)... (בראשית ב שפח)
מאי נשיא אלקים אתה, אמר ר' פנחס קודם שיצא הצדיק מן העולם, בת קול יוצאת בכל יום, על אותם צדיקים בגן עדן, הכינו מקום לפלוני שיבא לכאן, ועל כן הם אומרים מאת אלקים מלמעלה, אתה נשיא בכל יום בתוכנו, במבחר קברינו, במבחר הצדיקים, בחבורת הצדיקים המובחרים מנה אותו, הכניסהו בחשבון עמנו, ואיש ממנו לא ימנע את המנין, כי כולנו שמחים בו ומקדימים לו שלום.
אמר רבי יוסי בן פזי, תא חזי, כיון שהנשמה פוגעת בהם ותדון, לאחר כך פוגעת לאותו המלאך הממונה עליהם, דתנן, מלאך ממונה על בתי קברי ודומה שמו, והוא מכריז ביניהם בכל יום, על הצדיקים העתידים ליכנס ביניהם, ומיד פוגעת בו, כדי לשכן הגוף, בהשקט ובבטחה, ובמנוחה ובהנאה, הדא הוא דכתיב וידבר אל עפרון... (חיי נה)
וישב יעקב, ר' יוסי פתח, הצדיק אבד ואין איש שם על לב וגו'. הצדיק אבד, בזמן שהקב"ה מסתכל בעולם, והעולם אינו כראוי להיות, והדין נזדמן לשרות על העולם, אז לוקח את הצדיק הנמצא ביניהם, כדי שהדין ישרה על כל האחרים, ולא יהיה מי שיגין עליהם.
כי כל זמן שהצדיק שורה בעולם, אין הדין יכול לשלוט על העולם, מאין לנו זה, ממשה, שכתוב ויאמר להשמידם לולי משה בחירו עמד בפרץ לפניו וגו'. ומשום זה הקב"ה לוקח את הצדיק מביניהם ומעלה אותו מן העולם, ואז נפרע ומקבל את שלו, סוף הכתוב, כי מפני הרעה נאסף הצדיק, מטרם שיבא הרע לשלוט בעולם נאסף הצדיק, פירוש אחר, כי מפני הרעה, זה הוא היצר הרע, (שהסית והדיח את העולם). (וישב טו)
תא חזי, אלו היו יודעים זה כל הצדיקים, היו שמחים בהגיע להם היום להסתלק מעולם הזה, וכי אין זה כבוד עליון, שהמטרוניתא באה בשבילם להוליכם להיכל המלך, שישמח בהם המלך בכל יום, כי הקב"ה אינו משתעשע אלא בנשמות הצדיקים... (ויחי תשמו, ועיין שם עוד)
וכאן יש בו סוד החכמה, דהיינו בהכתוב יש הבל, (שהוא בחינת יסוד שבהבלים) שיוצא מאלו הבלים העליונים כנ"ל, נעשה על הארץ, (דהיינו על הנוקבא הנקראת ארץ, ונעשה פירושו שהיסוד) מתקיים בקיומו, ומתחזק בתוקפו בעובדי הארץ (שהם הצדיקים), ובעליית (מ"ן) שלהם העולים מן הארץ, וזה, (היסוד), נתמנה (להשפיע) אל הארץ וכל תקפו וקיומו הוא בנשמות הצדיקים שנלקטו מן הארץ, (דהיינו שמתו), כשהם צדיקים טרם שחטאו, בעוד שנתנו ריח טוב, כגון חנוך, שכתוב בו, ואיננו כי לקח אותו אלקים, שלקחו מטרם שהגיע זמנו והשתעשע בו, וכן שאר צדיקי העולם.
שלמדנו על שני דברים הצדיקים מסתלקים מן העולם מטרם שמגיע זמנם, אחד, על חטאי הדור, כי כשמתרבים רשעים בעולם הצדיקים הנמצאים ביניהם נתפסים בעונותיהם, ואחד, כאשר גלוי לפני הקב"ה שיחטאו אחר כך מעביר אותם מן העולם מטרם שיגיע זמנם, זהו שכתוב, אשר יש צדיקים אשר מגיע אליהם כמעשה הרשעים, שמגיע אליהם הדין שלמעלה כאלו עשו עברות ומעשה הרשעים.
כי פעם אחת שאל ר' יוסי ב"ר יעקב איש כפר אונו את ר' מאיר בזמן שר' עקיבא וחבריו נסתלקו מן העולם ומתו באופן ההוא, (דהיינו שנהרגו על ידי המלכות), ואמר לו וכי כתוב כזה בכל התורה כולה, (דהיינו שיגיע לצדיקים יסורים כאלו). אמר לו ר' מאיר, ולא (כתוב כזה), והרי אמר שלמה אשר יש צדיקים וגו' מגיע אליהם הדין מלמעלה כאלו עשו עברות ומעשים של רשעים, ויש רשעים שמגיע אליהם כמעשה הצדיקים יושבים בשקט ושלום בעולם הזה והדין לא הגיע אליהם כאלו עשו מעשים של צדיקים.
או משום שגלוי לפני הקב"ה שישובו בתשובה, או שיצא מהם זרע שיהיה צדיק בעולם... (שמות קסו)
דתנינן, כשעיניו של הקב"ה רוצות להשגיח בעולם ולעיין בו, כמו שכתוב כי ה' עיניו משוטטות בכל הארץ, ונמצאו רשעים בעולם, צדיק ההוא הנמצא בדור נתפש בעונם, והרשעים מאריך הקב"ה אפו עמהם עד שישובו, ואם אינם שבים לא ימצא מי שיבקש רחמים עליהם, (כי כבר מת הצדיק), זה שאמר יש צדיק אובד בצדקו, ומשום שהוא צדיק הסתלק מן העולם, (כדי שלא יבקש רחמים על הדור... (בא קלז)
...דוד שאל שאלה ולא נפתרה לו, שכתוב, ממתים ידך ה' ממתים מחלד חלקם בחיים, ששאל, על מה זה נהרגו אלו הצדיקים בין הרוגי עולם, שהיו זכאים שלא עברו עבירה שיתענשו עליה. תא חזי, ממתים ידך ה' ממתים מחלד חלקם בחיים, כאן יש ב' בחינות מיתה, ידך ה' וחלד, ידך ה' זהו הקב"ה שהנשמה נאספת אליו, ממתים מחלד, הוא הסטרא אחרא שהוא שולט על הגוף, שכתוב לא אביט אדם עוד עם יושבי חדל, (שהוא אותיות) חלד, (היינו היושבים תחת הס"א שנקרא חדל).
תו חזי, הנשמות של אלו (עשרה הרוגי מלכות) הוא להשלמת הרוח הקדוש, (שהוא ז"א דאצילות), שלהם עשרה רוחות מלמטה כראוי, (דהיינו כנגד ע"ס דז"א), והגוף שלהם נמסר למלכות הרשעה, כל אחד לוקח חלקו, (כמו) בסוד הקרבנות.
ותא חזי, הראש של התחלת האמונה (שהוא הכתר), בתוך המחשבה, (שהיא חכמה), בטש ניצוץ החזק (מסוד הבינה), ועלה תוך המחשבה, (שבינה עלה לחכמה ונזדווגו יחד), והוציאו ניצוצין, (דהיינו הארת החכמה מתוך המחשבה), וזרק הניצוצין לש"כ צדדים וברר הפסולת מתוך המחשבה, ונבררה...
אך כך כעין זה (בהרוגי מלכות), עלה המחשבה כמו שנברר בה פסולת. (דהיינו שהיתה בהם כעין שבירת הכלים, ועל כן הנשמות שהן האורות עלו לז"א, והכלים, שהם הגוף, נמסרו לסטרא אחרא שהוא מלכות הרשעה), ונבררו אלו שבהם נשלם מי שיצרם, (דהיינו שנבררו הנשמות לבחינת מ"ן לז"א, שהוא נשלם על ידיהן), ודאי כאשר עלה למחשבה)...
ומשום זה, זה (הקדושה) שמחה, וזה (הס"א) עצבות, זה טוב וזה רע, זה גן עדן וזה גיהנם, והכל, זה, (הקדושה) היא בהיפך מזה (הס"א), ועל כן הגוף שלהם (של הרוגי מלכות) היה בעצבות, (כי נהרג), והנשמה בשמחה, (שעלתה ונתדבקה בהקב"ה). וכשאלו עשרה הנקראים הרוגי מלכות (היו הרוגים), היו הרוגים מסטרא אחרא, והשלימו מקום אחר דקדושה, ומשום זה הכל גלוי לפני הקב"ה ונעשה כראוי. (פקודי תרעא, ועיין שם עוד)
...ואלו הם עומדים ומזומנים בעולם באותו זמן שמגיע זמנו של הצדיק להסתלק מעולם וניתנה רשות לסטרא אחרא, אז אלו ארבעה עומדים להזדמן שם, כדי שתצא נשמתו בנשיקה, ולא תצטער בשליטת הסטרא אחרא, אשרי הם הצדיקים בעולם הזה ובעולם הבא, שרבונם מקדים עליהם שליטתם (של הארבעה), שיהיו נשמרים בעולם הזה ובעולם הבא. (שם תשז)
עוד פתחו ואמרו, בכל זמן שהצדיקים מסתלקים מן העולם, מסתלקים מן העולם הדינים, ומיתתם של הצדיקים מכפרת על עונות הדור, ועל כן פרשת בני אהרן אנו קוראים ביום הכפורים, שתהיה כפרה לעונות ישראל. אמר הקב"ה, התעסקו במיתתם של צדיקים אלו ויהיה נחשב לכם כאלו אתם מקריבים קרבנות ביום הזה לכפר עליכם, שלמדנו, כל זמן שישראל יהיו בגלות ולא יקריבו קרבנות ביום הזה, ולא יוכלו להקריב שני שעירים, יהיה להם זכרון של שני בני אהרן ויכופר להם. (אחרי ט)
ועל כן למדנו, הצדיק אף על פי שנפטר מן העולם הזה, אינו מסתלק ואינו נאבד מכל העולמות, כי הוא נמצא בכל העולמות עוד יותר מבחייו, כי בחייו היה נמצא בעולם הזה בלבד, ואחר כך הוא נמצא בג' עולמות, (שהם בריאה יצירה עשיה), והוא מצוי אצלם שכתוב עלמות אהבוך, אל תקרי עלמות אלא עולמות, אשרי חלקם.
תאנא כתוב, והיתה נפש אדוני צרורה בצרור החיים, והיתה נפש אדוני, נשמת אדוני היה צריך לומר, (שהרי הנפש נשארת בעולם הזה, ורק הנשמה עולה לצרור החיים, ומשיב), אלא כמו שאמרנו, שאשרי חלקם של הצדיקים, שהכל נקשר זה בזה, הנפש ברוח והרוח בנשמה, והנשמה בהקב"ה, נמצא שהנפש צרורה בצרור החיים (כי נקשרת בנשמה שהיא בצרור החיים)...
למדנו, אמר להם ר' שמעון לחברים, בימי לא יצטרכו בני עולם לזה, (להוציא ספר תורה לרחוב), אמר לו ר' יוסי, צדיקים מגינים על העולם בחייהם, ובמיתתם יותר מבחייהם, זה שכתוב, וגנותי על העיר הזאת להושיעה למעני ולמען דוד עבדי, ואלו בחייו (של דוד) זה אינו כתוב. (שם רעג)
למעול מעל בה', כי מי שיוצא מרחמים ויונק מן הדין הוא גורם פגם וכו', ועל כן הרחמן יצילנו מרשעי העולם הזה ומן הפגם שלהם, כי כמה צדיקים מסתלקים בשבילם חוץ מכל מה שגורמים למעלה ולמטה. (נשא כא)
ויבאו וגו' מדבר צין וגו', ר' יהודה אמר, למה פרשת פרה סמוכה למיתת מרים, וכבר העמידוהו, אלא כיון שנעשה דין בפרה זו כדי לטהר הטמאים, נעשה דין במרים כדי לטהר את העולם, (כי מיתת צדיקים מכפרת על העולם), ונסתלקה מן העולם. כיון שנסתלקה מרים, נסתלקה הבאר שהיתה הולכת עם ישראל במדבר, ונסתלקה באר של הכל, (שה"ס המלכות). (חקת לה)
ראה עוד צדיק-כללי ויחי קפט.
ויקרבו וישאום בכותנותם, מלמד שחס המקום עליהם במיתתן יותר מבחייהם, שאלו נשרפו ואין בגדיהם קיימים היו מפורסמים ומבוזים, אלא נשרף גופם ובגדיהם קיימים. והרי דברים קל וחומר, ומה אם אילו שהכעיסו את המקום שנכנסו לפניו שלא ברצונו כך עשה להם, קל וחומר לשאר צדיקים. (שמיני הקדמה)
על פי ה' - כשהמקום נוטל נשמתן של צדיקים נוטלה מהם הנחת רוח, משלו משל למה הדבר דומה, לאחד נאמן שהיה בעיר והיו הכל מפקידים אצלו פיקדון, וכשבא אחד מהם לתבוע את שלו היה מוציא ונותן לו, לפי שידע היכן הוא, וכשבא לשלח ביד בנו ביד עבדו ביד שלוחו הופך תחתונים על העליונים, לפי שאינו יודע היכן הוא, כך כשהמקום נוטל נשמתן של צדיקים נוטלה בנחת רוח, וכשהוא נוטל נשמתן של רשעים מוסרה למלאכים רעים למלאכים אכזריים כדי שישמטו את נשמתן. (ברכה שנז, וראה עוד משה-מיתה)
וא"ר יוסי יהא חלקי ממתי בחולי מעיים, דאמר מר רובן של צדיקים מתים בחולי מעיים. (שבת קיח ב)
צום השביעי זה ג' בתשרי שבו נהרג גדליה בן אחיקם, ומי הרגו ישמעאל בן נתניה הרגו, ללמדך ששקולה מיתתן של צדיקים כשריפת בית אלקינו.. (ראש השנה יח ב)
א"ר אמי למה נסמכה מיתת מרים לפרשת פרה אדומה, לומר לך מה פרה אדומה מכפרת אף מיתתן של צדיקים מכפרת. א"ר אלעזר למה נסמכה מיתת אהרן לבגדי כהונה, מה בגדי כהונה מכפרין אף מיתתן של צדיקים מכפרת... אמר ליה הוה ליה למר צערא, א"ל כי ריבדא דכוסילתא... א"ל הוה ליה למר צערא, א"ל כמישחל בניתא מחלבא (שערה מתוך החלב), ואי אמר לי הקב"ה זיל בההוא עלמא כד הוית לא בעינא, דנפיש בעיתותיה. (מועד קטן כח א)
והאמר ר' חייא אותו היום שמת רבי בטלה קדושה. והתניא כשחלה רבי נכנס ר' חייא אצלו ומצאו שהוא בוכה, אמר לו רבי מפני מה אתה בוכה, והתניא מת מתוך השחוק סימן יפה לו, מתוך הבכי סימן רע לו, פניו למעלה סימן יפה לו, פניו למטה סימן רע לו... מת מחולי מעיים סימן יפה לו מפני שרובם של צדיקים מיתתן בחולי מעיים, אמר ליה אנא אתורה ומצות קא בכינא... (כתובות קג ב)
כד דמך ר' חייא בר אדא בר אחתיה דבר קפרא קביל ר"ל עילוי דהוה רביה, נימר תלמידיה דבר נשא חביב עליה כבריה, עאל ואיפטר עילוי דודי ירד לגנו לערוגת הבושם לרעות בגנים, לא צורכה אלא דודי ירד לגנו לרעות בגנים, דודי זה הקב"ה, ירד לגנו זה העולם, לערוגת הבושם אילו ישראל, לרעות בגנים אילו אומות העולם, וללקוט שושנים אילו הצדיקים, שמסלקן מביניהן. משלו משל למה הדבר דומה, למלך שהיה לו בן והיה חביב עליו יותר מדאי, מה עשה המלך נטע לו פרדס, בשעה שהיה הבן עושה רצונו של אביו היה מחזר בכל העולם כולו ורואה אי זו נטיעה יפה בעולם ונוטעה בתוך פרדיסו, ובשעה שהיה מכעיסו היה מקצץ כל נטיעותיו, כך בשעה שישראל עושין רצונו של הקב"ה מחזר בכל העולם כולו ורואה אי זה צדיק באומות העולם, ומביאו ומדבקו לישראל, כגון יתרו ורחב, ובשעה שהן מכעיסין אותו היה מסלק הצדיקים שביניהן... באותה שעה אמרו, בעל התאנה יודע אימתי עונתה של תאינה ללקוט והיה לוקטה, כך הקב"ה יודע אימתי עונתן של צדיקים לסלק מן העולם והוא מסלקן.
כד דמך ר' בון בר ר' חייא על ר' זעירא ואפרט עילוי, מתוקה שנת העובד, ישן אין כתיב כאן אלא אם מעט אם הרבה יאכל, והיה שם פועל אחד והיה משתכר במלאכתו יותר מדאי, מה עשה המלך נטלו והיה מטייל עמו ארוכות וקצרות, לעיתותי ערב באו אותם פועלים ליטול שכרן ונתן לו שכרו עמהן משלם, והיו הפועלים מתרעמין ואומרים, אנו יגענו כל היום, וזה לא יגע אלא שתי שעות ונתן לו שכרו עמנו משלם, אמר להן המלך יגע זה לשתי שעות יותר ממה שלא יגעתם אתם כל היום כולו. כך יגע ר' בון בתורה לעשרים ושמונה שנה מה שאין תלמיד וותיק יכול ללמוד למאה שנה. כד דמך ר' סימון בר זביד אעל ר' ליא ואפטר עילוי, ארבעה דברים תשמישו של עולם, וכלן אם אבדו יש להן חליפין, כי יש לכסף מוצא ומקום לזהב יזוקו, ברזל מעפר יוקח ואבן יצוק נחושת. אילו אם אבדו יש להן חליפין, אבל תלמיד חכם שמת מי מביא לנו חליפתו, מי מביא לנו תמורתו. (ברכות כ א)
א"ר חייה בר בא בני אהרן באחד בניסן מתו, ולמה הוא מזכיר מיתתן ביום הכיפורים, ללמדך שכשם שיום הכיפורים מכפר על ישראל, כך מיתתן של צדיקים מכפרת על ישראל. א"ר בא בר בינה למה סמך הכתוב מיתת מרים לפרשת פרה, ללמדך שכשם שאפר פרה מכפרת על ישראל, כך מיתתן של צדיקים מכפרת על ישראל. א"ר יודן בי ר' שלום למה סמך הכתוב מיתת אהרן לשיבור הלוחות, ללמדך שמיתתן של צדיקים קשה לפני הקב"ה כשיבור לוחות. (יומא ב א)
בשיבה טובה זקן ושבע, א"ר יהודה בר אלעאי החסידים הראשונים היו מתייסרין בחולי מעים בעשרה ועשרים יום, לאמר שהחולי ממרק. (בראשית סב ב)
ורבנן אמרי מה רב טובך אשר צפנת ליריאיך, הוי בשעת סילוקן של צדיקים מהעולם הקב"ה מראה להם מתן שכרן, בן עזאי אומר יקר בעיני ה' המותה לחסידיו, אימתי הקב"ה מראה להם שכרן שהוא מתוקן להם, סמוך למיתתן, הדא הוא דכתיב המותה לחסידיו, לפיכך (משלי ל"א) ותשחק ליום אחרון. (שם שם ד)
אמר משה לפני הקב"ה והלא עתידים הם שלא יהיה להם לא משכן ולא מקדש, ומה תהא עליהם, אמר הקב"ה אני נוטל מהם צדיק אחד וממשכנו בעדם ומכפר אני עליהם על כל עונותיהם, וכן הוא אומר (איכה ב') ויהרוג כל מחמדי עין. (שמות לה ד)
דבר אחר אימתי התורה משחקת למי שהוא עמל בה, ליום אחרון, הוי ותשחק ליום אחרון, זבדי בן לוי ור' יוסי בן פטרוס וריב"ל קראו כל אחד ואחד מהן בשעת סלוקן מן העולם, א' מהן קרא (תהלים ל"ב) על זאת יתפלל כל חסיד עליך לעת מצוא רק לשטף מים רבים אליו לא יגיעו, והאחר קרא (שם ל"א) מה רב טובך אשר צפנת ליריאיך פעלת לחוסים בך נגד בני אדם, והאחד קרא (שם ל"ג) כי בו ישמח לבנו, הוי בשעת סילוקין של צדיקים הקב"ה מראה להם מתן שכרן ומשמחן. (שם נב ג)
...ומנין שמיתתן של צדיקים מכפרת, דכתיב ויקברו את עצמות שאול, וכתיב ויעתר אלקים לארץ אחרי כן. (ויקרא כ ז)
...מלמד שמודיעים לצדיקים יום מיתתן כדי שיורישו כתרם לבניהם... כך אמר הקב"ה הללו שני צדיקים לא עשו דבר חוץ מדעתי, ועכשיו כשאני מסלקן איני מסלקן עד שאני מודיען, לכך נאמר יאסף אהרן. (במדבר יט ט)
על אשר מריתם את פי, זה שאמר הכתוב (משלי י') לא ירעיב ה' נפש צדיק, זה אדם הראשון שכל הצדיקים שיעמדו ממנו נגזרה עליהם מיתה ואינן נפטרין עד שרואין פני שכינה ומוכיחין אדם הראשון ואומרים לו, אתה גרמת לנו מיתה, והוא משיבם, אני בידי חטא אחד ואתם אין כל אחד מכם שאין בידו יותר מארבע עוונות. ומנין שרואין פני שכינה ומוכיחים אדם הראשון, שנאמר (ישעיה ל"ח) אמרתי לא אראה י-ה בארץ החיים לא אביט אדם עוד עם יושבי חדל... (שם שם י)
כד דמך ר' יוסי ממלחיא סליק ר' יוחנן ור"ל לגמילות חסדא, וסליק עמהון ר' יצחק פסאקא, והוה תמן חד סב בעי למיעל ומיפתח עלוי ולא שבקוניה, א"ל ר' יצחק פסאקא קדם אילין אריותא דאורייתא את פתח פומך, אמר להו ר' יוחנן שבקוניה, דהוא גבר סב ייעול וישתבח באתריה. עאל ופתח ואמר מצינו שסילוקן של צדיקים קשה לפני הקב"ה יותר ממאה תוכחות חסר שתים שבמשנה תורה ומחורבן בית המקדש. בתוכחות כתיב (דברים כ"ח) והפלא ה' את מכותך, ובחורבן בית המקדש כתיב ותרד פלאים, אבל בסילוקן של צדיקים כתיב (ישעיה כ"ט) לכן כה אמר ה' הנני יוסיף להפליא את העם הזה הפלא ופלא, וכל כך למה, (שם) ואבדה חכמת חכמיו ובינת נבוניו תסתתר. א"ר יצחק פסאקא יהוי דין גברא בריך פומיה, א"ל ר' יוחנן אילו לא שבקתוניה מנן הוינן שמעין דא מרגליתא. (איכה א לט)
חייא בר רב אדא בר אחתיה דבר קפרא דמך, אמרי לר' יוחנן עול ואפטיר עלוי, אמר לון ייעול רשב"ל דהוא ידע מה חייליה, עאל ר' שמעון ואפטר עלוי, דודי ירד לגנו הקב"ה יודע מעשיו של רב חייא בר אדא וסילקו. (קהלת ה טז)
כד דמך ר"ס בר זביד עאל ר' אילא ואפטר עלוי הלין קרייה, (איוב כ"ח) והחכמה מאין תמצא ואי זה מקום בינה לא ידע אנוש ערכה ונעלמה מעיני כל חי, (שם) תהום אמר לא בי היא, אם כן תלמיד חכם שמת מאין אנו מוצאין תמורתו... (שם שם יז)
א"ר יוחנן כל מי שהוא יגע בתורה בעולם הזה, לעולם הבא אין מניחין אותו לישון, אלא מוליכין אותו לבית מדרשו של שם ושל עבר ושל אברהם יצחק ויעקב ומשה ואהרן, עד היכן, עד (ש"ב ז') ועשיתי לך שם גדול כשם הגדולים אשר בארץ. (שם שם יח)
את מוצא כשהצדיקים נולדין אין בריה מרגשת וכשמתין הכל מרגישים, כשנולדה מרים לא הרגיש בה בריה, וכשמתה נסתלקה הבאר והרגישו הכל, הבאר הודיע מיתתה, נולד אהרן כהן גדול ולא הרגיש בו בריה, וכשמת נסתלקו ענני כבוד הרגישו הכל, הענן הודיע מיתתו. נולד משה רבינו ולא הרגיש בו בריה, וכשמת הרגישו הכל, המן הודיע מיתתו, ששבת, נולד יהושע ולא הרגיש בו בריה, וכשמת הרגישו הכל, שנאמר (יהושע כ"ד) ויקברו אותו בגבול וגו' מצפון להר געש, רבנן אמרי... על ידי שנתגעשו ונתרשלו ישראל מלגמול חסד ליהושע רצה הקב"ה להרעיש וגם להגעיש עליהם ההר ולהפילו להם לאבדן... (שם ז ד, וראה שם עוד)
ראה עוד צדיק-כללי בראשית ט ז, ויקרא יח ו, קהלת א י, וז לב.
אתה מוצא שהקב"ה מראה בשעת פטירתן של עוסקי תורה מתן שכרן. מעשה בר' אבהו כשהיה מסתלק מן העולם הראה לו הקב"ה שלש עשרה נהרי אפרסמון, התחיל לומר בשעת מיתה לתלמידיו אשריכם עוסקי התורה, אמרו לו רבינו מה ראית, אמר להם שלש עשרה נהרי אפרסמון נתן לי הקב"ה בשכר תורתי, התחיל לומר ואני אמרתי לריק יגעתי לתהו והבל כחי כליתי, אכן משפטי את ה' ופעולתי את אלקי (ישעיה מ"ט)... (בראשית א)
א"ר מאיר מתי עובדי עכו"ם מתין, אבל מתיהן של ישראל אינן מתים מפני שבזכותן החיים עומדין, שכן אתה מוצא כשעשו ישראל אותו מעשה אלולי שהזכיר משה רבינו זכות האבות כבר היו אבודין ישראל מן העולם, שנאמר (שמות ל"ב) זכור לאברהם ליצחק ולישראל עבדיך, לפיכך קשה לפני הקב"ה לגזור מיתה על הצדיקים, שנאמר (תהלים קט"ז) יקר בעיני ה' המותה לחסידיו, מה הקב"ה עושה, מראה להן מתן שכרן כדי שיתבעו מיתה בפיהן. (ויחי ד, וראה עוד צדיק-כללי ויחי ה)
לכך יעלזו חסידים בכבוד, באיזה כבוד, בכבוד שהקב"ה עושה לצדיקים בשעה שנפטרין מן העולם והם מקלסין להקב"ה. א"ר חייא בר' יוסי אין בין צדיקים חיים למתים אלא הדבור בלבד, והם מקלסין להקב"ה ששם אותם בצרור החיים, שנאמר (ש"א כ"ה) והיתה נפש אדוני צרורה בצרור החיים. ירננו על משכבותם, אין ירננו אלא קילוס, כמו דאמר (תהלים קי"ח) קול רנה וישועה באהלי צדיקים. א"ר יוחנן בשעה שהזקן יושב ודורש ואומר כך אמר פלוני, שפתותיו רוחשות ודובבות בקבר, שנאמר (שיר ב') וחכך כיין הטוב, וכתיב (שם) דובב שפתי ישנים, לכך ירננו על משכבותם... (מזמור כט)
...ומיתת הצדיקים יקר, שאמר יקר בעיני ה' המותה לחסידיו, משל למה הדבר דומה, למלך אחד ששלח שלטון אחד לגבות טימיון שלו, הלך ונתאכסן אצל בעל הבית אחד עשר יום ובכל יום ויום היה מפקיד אצלו מאה מנה, הרי עשרה ריבוא, כשבא לתבוע טימיון שהוא חייב לו, אמר לו כל עצמו אינו חייב אלא חמשים זוז, האיך אני תובען ממנו. כך אמר הקב"ה קשה בעיני לומר לאברהם שימות, שכבר הקנני שמים וארץ וירד לכבשן האש על שמי וקידש שמי בעולם. וגם קשה לי לומר ליצחק שימות שעקד עצמו על גבי המזבח וקידש שמי בעולם, וקשה לי לומר ליעקב שימות, שעמל בתורה כל ימיו, וקשה לי לומר למשה שימות, שהשלים נפשו בכפו וירד לפרעה, שנאמר (שמות ב') ויבקש להרוג את משה, וכן דוד שהשלים נפשו וירד לגלית, וכן לחנניה מישאל ועזריה שהשליכו עצמן לכבשן האש, וכן לכל צדיק וצדיק, ואילולי ששואלים מיתה הצדיקים בפיהם לא היו מתים, באברהם כתיב (בראשית ט"ו) ואנכי הולך ערירי, וביצחק כתיב (שם כ"ז) ואברככה לפני מותי... ולפי שהצדיקים שואלים בפיהם אמר הקב"ה יסתלקו אלו מפני אלו, אילו היה אברהם קיים היאך היה מנהיג יצחק שררה, וכן יעקב וכן משה וכן יהושע ושמואל ודוד ושלמה, אלא אמר הקב"ה יסתלקו אלו מפני אלו. (מזמור קטז)
דבר אחר יקר בעיני ה', משל למלך ששלח אפרכוס הנהיג בו יפה, השלים זמנו ונתן לו אפרכיא אחרת, אלו לא היו רוצים שיהיה יוצא מאצלם, והיו מקלסין אותו שהנהיגם יפה, ואלו שהוא עתיד ליכנס אצלם היו מקלסין אותו שהוא עתיד לנהגם יפה, כך הצדיקים כשמסתלקין מן העולם הבריות מצטערין עליהן, שכל זמן שהם ביניהם הם מכלים את הפורעניות מלבוא בעולם, ומלאכי השרת שמחין עליהם שהם באים ושוררים ביניהם, וכשהצדיק מסתלק מן העולם שלש כתות של מלאכי השרת יוצאין לקראתם, אחת אומרת (ישעיה נ"ו) יבא שלום, והשניה אומרת ינוחו על משכבותם, והשלישית אומרת הולך נכוחו... (שם)
ראה עוד צדיק-כללי קטז.
ברוב שרעפי בקרבי תנחומיך ישעשעו נפשי (תהלים צ"ד), כנסת ישראל אומרת לפני הקב"ה מרוב עונות שלי צדיקים שבי עפים ומתעלפים, ובשעה שהזקן יושב ודורש שמיתתן של צדיקים כפרה להן לישראל בכל מקומות מושבותיהן, באותה שעה תנחומיך ישעשעו נפשי. (פרשה כג)
דבר אחר לא ירעיב ה' נפש צדיק, זה תלמיד חכם שכל זמן שהוא מתעסק בתורה בחגים, אם נתעלם ממנו פרק אחד או דבר מתלמודו אינו נפטר מן העולם עד שבאין מלאכי השרת וסודרין לפניו בשביל שלא יהא לו בושת פנים לפני הקב"ה לעתיד לבא. (פרשה י)
משלו משל למה הדבר דומה, למלך שעשה סעודה לבנו והיו עבדיו ובני ביתו מסובים לפניו כל שבעה, ופטרו ממנו כל אחד ואחד והלך לו לביתו לשלום. לימים בא אחד מהם, אמרו למלך פלוני בא, נתעטף ויצא לקראתו ואמר לו בא בשלום משוך שעה אחת עד שיגיע שעת הסעודה, וכן השני, כך הצדיקים דומים בעולם הזה, ובשעה שנפטרים לבית עולמם אומרים לו בא בשלום, שנאמר (ישעיה נ"ז) יבוא שלום ינוחו על משכבותם הולך נכחו, כאדם שמקבל אורחיו בשמחה ובסבר פנים יפות. (פרק ב)
דבר אחר אמור אל הכהנים, ומפני מה שני אמירות נאמרו אל הכהנים, אלא אמירה ראשונה שלא יטמא למת, ואמרת, אף על פי שאמרתי להם לא יטמאו, למת מצוה יטמאו, ולצדיקים גם כן, לפי שהצדיקים במיתתם הם חיים. (אמור כא א)
דבר אחר ואתה תבא אל אבותיך בשלום, וכי הנפש יוצאה מן הגוף והוא שלום, אלא שהצדיקים מקדמין אותו ואומרים לו בוא בשלום, וכתיב ויאסף אל עמיו, כל הנפשות חוזרות צדיקים עם הצדיקים והרשעים עם הרשעים, שנאמר ויאסף אל עמיו. (בראשית פרק טו, עז)
שבעה אבות שכבו בכבודו של עולם ולא שלטה בהם רמה, ואלו הן אברהם יצחק ויעקב משה ואהרן ומרים, ובנימין בן יעקב, ויש אומרים אף דוד, שנאמר לכן שמח לבי ויגל כבודי אף בשרי ישכון לבטח. (שם שם עח)
...זבדי בן לוי ור' יהושע ורבי יוסי בן פטרא תלתיהון אמרין הלין קריא כד דמכין, חד מנהון אמר על זאת יתפלל כל חסיד אליך וגו', וחד מנהון אמר תערוך לפני שולחן דשנת בשמן ראשי כוסי רויה, וישמחו כל חוסי בך וכו', וחרנא אמר כי טוב יום בחצריך מאלף. רבנן אמרי מה רב טובך אשר צפנת, הוי בשעת סלוקן של צדיקים מהעולם הקב"ה מראה להם שכרן המתוקן להן, ואימתי, סמוך למיתתן, דכתיב יקר בעיני ה' המותה לחסידיו, הוי ותשחק ליום אחרון. (שם פרק כה קי)
דבר אחר שנסתמו ממנו כל צרות שבעולם, יקר בעיני ה' המותה לחסידיו, קשה לפני הקב"ה לגזור מיתה על הצדיקים, כך היה יכול הכתוב לומר למשה אתה מת, ולא אמר כך, אלא תלה המיתה בימים, הן קרבו ימיך למות, וכן ביעקב. (שם פרק מז, קנד)
אין לי אלא מיתת משה מפי הקב"ה, מנין אף מיתת אהרן, אמרת כאשר מת אהרן אחיך, ומנין אף מיתת יהושע, שנאמר כאשר הייתי עם משה אהיה עמך, ומנין אף מיתת הצדיקים, אמרת והלך לפניך צדקך כבוד ה' יאספך, ומנין שהוא מכבדין אותן עד שהיו בחיים, תלמוד לומר כבוד ה' יאספך, מלמד שהמקום נכנס בנשמותיהם של צדיקים וכונסן בנחת רוח בכבוד, שכן אביגיל אומרת לדוד ברוח הקדש, והיתה נפש אדוני צרורה בצרור החיים. (במדבר פרק כז, תשעו)
דבר אחר נקום נקמת, משה הצדיק מתנקם על המדינים שתי נקמות, ואף הקב"ה מתנקם שתי נקמות, שנאמר א-ל נקמות ה' א-ל נקמות הופיע. כתיב ואיש איש וגו', אשר יצוד ציד חיה או עוף ושפך את דמו וכסהו בעפר, בוא וראה כמה צדיקים וחסידים שפך עשו דמן ואף קבורה לא נתן להם, שנאמר שפכו דמם כמים סביבות ירושלים ואין קובר, מה עשה הקב"ה, היה נוטל מדם כל נפש ונפש וטבל על פורפירון שלו עד שצבעה דם, וכשיגיע ליום הדין לבוש אותה פורפירא ומראה לו גופו של כל צדיק וצדיק רשום עליה, שנאמר ידין בגוים מלא גויות. (שם פרק לא, תשפה)
בן מאה ועשרים שנה אנכי היום, מה תלמוד לומר היום, היום מלאו ימי ושנותי, ללמדך שהקב"ה ממלא שנותיהם של צדיקים מיום ליום ומחדש לחדש, שנאמר את מספר ימיך אמלא. (דברים פרק לא, תתקמ)
ראה עוד צדיק-כללי, תהלים כו, תשה.
הכל באין לעולם בשופי ונפטרין בשופי, אבל הצדיקים באין לעולם בשופי ונפטרין בקולי קולות... רבי מאיר אומר טוב ריחן שלצדיקים מריח ארון הברית, שריח ארון הברית אינו הולך אלא דרך שלשת ימים, אבל ריחן שלצדיקים הולך מסוף העולם ועד סופו, וכן הוא אומר וירח את ריח בגדיו ויברכהו, מלמד שריחן שלצדיקים נודף בחייהן. ומניין אפילו במיתתן, שנאמר (שמות י"ג) ויקח משה את עצמות יוסף עמו, זה תימה גדול, יש לך אדם שהוא מכיר את עצמות אדם מעצמות בהמה, עצמות גוי מעצמות ישראל, אמור מעתה כשנכנס משה לקפליטין שלמלכים היה משה מריח ריח ארונו שליוסף כריח העולם הבא, ואמר בודאי אלו עצמות יוסף. (במדבר פרק כ כט)
אמר ר' שמעון אשריהן שלצדיקים שאין נפטרין מן העולם עד שהן מצוין את בניהם אחריהם על דברי תורה, שכן מצינו באברהם אבינו שלא נפטר מן העולם עד שצוה את בניו ואת אנשי ביתו כדי שישמרו את דרכיו של הקב"ה, שנאמר כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו (בראשית י"ח), וכן יצחק צוה את יעקב... (דברים א א)
הצדיק אבד - כגון יאשיה, באין מבין - בנשארים למה ה' סלקו. (ישעיה נז א)
ושבע - כל משאלות לבו ושבע כל טובה, וכן ושבע ימים ששבעה נפשו בימים, ולא יתאוה שיחדשו בו הימים דבר... והוא ספור חסדי ה' בצדיקים ומדה טובה בהם שלא יתאוו במותרות, כענין שנאמר בהם תאות לבו נתת לו, ולא כמו שנאמר בשאר האנשים אוהב כסף לא ישבע כסף... (בראשית כה ח)
ויגוע - לרש"י לא נאמר אלא בצדיקים, וכבר הקשו בגמרא והא דור המדבר נאמר בהם גויעה, ומתרץ גויעה ואסיפה קאמרינן, כוונתם כי הגויעה מיתה בלא חולי מכאוב ויסורין, ואין זוכין לה אלא הצדיקים... (שם שם יח)
...ומה שאתה צריך לדעת כי טומאת המת הוא מצד מלאך המשחית הממית אותו, שהוא נקרא יצר הרע, כמו שכתוב הוא השטן הוא היצר הרע הוא המלאך המות... ולכך אמרו חז"ל על הצדיקים הידועים ששה שלא שלט בהם מלאך המות, ואלו הן אברהם יצחק ויעקב, משה ואהרן ומרים, דכתיב בהם על פי ה', וכשאמר בכל מכל כל הרמז על השכינה שהיתה מיתתם על ידה, דכתיב כל הנקרא בשמי וגו', וכמו שאמרו חז"ל היה רבי מאיר אומר גדול השלום שלא ברא הקב"ה מדה יפה מן השלום שנתנה לצדיקים, שבשעה שנפטרים מן העולם ג' כיתות של מלאכי שרת מקדימים אותם לשלום... וכפי הענין הזה אמרו משמת רבי בטלו כהונה, רוצה לומר שבו נתעסקו הכהנים להטמא למתים, לפי שלא היתה מיתתו אלא על ידי השכינה. (תרי"ג מצות)
וימותו וגו' לפני ה' - א"ר יוחנן מלמד שקשה לפני הקב"ה מיתת בניהן של צדיקים בחייהם. (במדבר ג א)
ואף על פי שפטירת הצדיקים הם עונש גדול לישראל ולוקח בידו הקב"ה צרור הכסף, שהם מכניסין שלום בין ישראל לאביהם שבשמים, אל יתיאשו ישראל על זה מן הגאולה, כי אף על פי שיהיה הדור חייב, בחסדו עתיד לשלח הגואל... (נר ג כלל ח חלק ג פרק ה)
ולא די להם השגתם בעולם הבא, אלא שהצדיקים אפילו במיתתם קרויים חיים ויודעים בדברי העולם הזה, כדגרסינן במסכת ברכות (י"ח א'), רבי ורבי יונתן הוו שקלי ואזלי בבית הקברות, הוה קא שדיא תכלתא דרבי יונתן עילוי קברי, אמר ליה רבי חייא דלייה שלא יאמרו למחר באין אצלנו ועכשיו מחרפים אותנו, אמר ליה ומי ידעי, והכתוב כי החיים אינם יודעים שימותו והמתים אינם יודעים מאומה, אמר ליה אם קרית לא שנית... כי החיים יודעים שימותו, אלו צדיקים שאפילו במיתתם קרויים חיים... (נר ד כלל ב חלק ב פרק ד, וראה שם עוד)
ותמת שרה - אחר שנולדה רבקה הראויה למלאת מקום שרה... כאמרם ז"ל שאין צדיק נפטר מן העולם אלא אם כן נולד צדיק כמותו, שנאמר וזרח השמש ובא השמש. (בראשית כג ב)
ויאסף אל עמיו - נאסף אל צרור החיים לחיי העולם עם צדיקי הדורות שהם עמיו ודומים אליו, ואמרו עמיו בלשון רבים, כי אמנם רב ההבדל בין הצדיקים במעלה, עם היותם כולם זוכים לחיי עולם, כאמרם ז"ל, וכל אחד נכוה מחפתו של חברו. (שם כה ח)
נפלה עטרת ראשנו - על סילוק הצדיקים, שצדיק שמת אין תמורתו, כי הצדיק סובל יסורי הדור, ועל ידו ברכה לדור, ונשלח במיוחד לחדש חדושים ולעשות סיגים הנחוצים לאותו דור, כי הקב"ה קבץ כל הנשמות בסיני והודיעם הכל, אך חומר הגוף מעכב מלדעת הכל, ולכן פזרם בדורות לכל דור הראוי לו, ולכן כשנסתלק אין תמורתו. (איכה ה טו)
שכבר מתו - האבות וכדומה, שבמיתתם דבקה הנפש עם קונה ותעלה מעלה מעלה. (קהלת ד ב)
לא זכרה אחריתה - ...ובמדרש מצינו שסילוקן של צדיקים קשה מחורבן בית המקדש ומק' תוכחות שבמשנה תורה, דשם כתיב והפלה ה', בחורבן כתיב ותרד פלאים, ובצדיקים כתיב להפליא את העם הזה הפלא ופלא ואבדה חכמת חכמיו וכו'. שב' פלאים שבית המקדש ילקה על עון ישראל, וג' פלאים, שצדיק שהוא נשמת רוח, ילקה בעון אחרים, אלא שזה לטובת העולם ולתועלת ישראל, ועוד שהצדיק מרכבה לשכינה ושם תנוח ההשפעה האלקית ומשם תתפשט, שעל זה התפלל משה רבינו ע"ה ויהי נועם ה' אלקינו עלינו... (איכה א ט)
ראה עוד צדיק-כללי איכה י ג.
...יש לתמוה מאד כי כל הפורעניות הראשונים היו בזמנים היוצאים מן השווי לטעם אשר התבאר, אבל סלוק הצדיקים היה בחדש תשרי, ודבר זה יש לך לדעת כי הוא דבר גדול מאד, כי הפרש יש בין סלוק המקדש ובין סלוק הצדיקים, כי סלוק המקדש הוא בטול המקדש לזמן עד שיבנה במהרה בימינו, אבל הצדיק מתעלה מן העולם הזה להיות עם השי"ת, ולפיכך היה בזמן שהעולם הזה שב אל ה', ובזמן הזה הם עשרת ימי תשובה, אז העולם שב מפחיתות הגוף אל השי"ת, ובזמן הזה ראוי אל הצדיק שיהיה מסתלק מן הגוף אשר יש לו בעולם הזה ושב אל ה'. ודוקא הצדיק הזה ולא שאר הצדיקים, כי כבר אמרנו לך כי מיתת צדיק זה (גדליה) נמשך אל שריפת בית אלקינו, כי רצה השי"ת לבטל את כל דבר שהוא קדוש, וכשנשרף בית קדשנו אז נהרגו ונאבדו כל קדושי עליון הם אנשי העיר הקדושה בג' בתשרי, כי כך גזר השי"ת סילוק הקדושה מן העולם הזה באותו זמן... (נצח ישראל פרק ח)
אבל הנפטר מן המת יאמר לך בשלום, כי כבר הגיע אל שלימותו האחרון, ושייך לומר בזה לך בשלום כאשר כבר הושלם, וזה אינו קונה השלמה. ולפיכך אמר שהשלום ניתן לצדיקים כאשר נפטרים מן העולם, על שם שהגיעו אל השלמה. ומה שאמר כי ג' כתות מקדימין אתו, כי ג' מדריגות יש לצדיק, כי בשעת מיתתן אין מקבל העדר ויש לו השארות, וזה שאמרו יבא שלום ולא יקבל העדר במיתתו. מדריגה השנית שאף צער אינו מקבל, וזה ינוחו על משכבותם, הג' שאף יגיע אל עולם הבא, וזה הולך נכחו, כי ההולך נכחו הוא הולך ביושר לגמרי ואינו נוטה אל הקצה, שהנוטה אל הקצה יש לו קצה, אבל הצדיק הולך נכחו ויש לו היושר שאין לו קצה... (נתיב השלום א)
ואמר דליא וכו', כבר אמרנו כי המלאך המות אי אפשר לשלוט עליו אם לא מחמת קורבת הצדיק אל מדרגתו האחרונה, ומזה הצד שהוא קרוב אל מקום מדרגתו ומעלתו אפשר לשלוט, ומפני שאי אפשר שישלוט עליו רק מצד קורבתו אל המדרגה העליונה האחרונה, זה שאמר דליא שמקרבו אל מקום מעלתו, ודוקא מלאך המות הוא מגביה אותו, כי כבר אמרנו כי מלאך המות מצד מה הוא סבה לדבוק העליון, כי מצד שהגוף נעדר הוא קונה התדבקות במדרגה הנבדלת, ולפיכך מלאך המות שהוא כח מפסיד הגוף מגביה ומקרב אותו אל מקום מדרגתו אחר שהמיתה היא העדר הגוף, ועל ידי זה קונה האדם הדבוק העליון אחר המיתה. וכאשר הוא קרוב אל סלוק שלו מן עולם הגשמי אמר שקנה הדבוק בו לגמרי, וזה שאמר דשויר (קפץ) לגן עדן... (חידושי אגדות כתובות עז ב)
שרובן של צדיקים מתים בחולי מעיים, והיינו בשביל למרק אכילה ושתיה ולטהרם קודם מיתתם, גם יראה לומר דאמרינן שהמת בחולי מעים מת כשהוא מספר, ויש לו שכלו ודעתו עליו לגמרי, והחולי הוא בגוף שהם בני מעיים, כי לא יקבל הצדיק שינוי במיתתו רק בגופו, ולפיכך גופו הוא חולי דהיינו בני מעיו ולא נשמתו, ופירוש זה נכון. (שם קג א)
אבל עיקר הפירוש שבא לומר כי הצדיק הוא עם השי"ת מצד ג' פנים, האחד במה שכל צדיק משתוקק אל השי"ת ורוצה להתדבק בשכינה בחייו, וכך הוא אחר מותו, ולכך שייך לומר בזה יבא שלום, כלומר כמו שהוא היה משתוקק להתדבק בעלתו, ועל זה אמר יבא שלום אל מקום שהוא משתוקק להתדבק, ועוד מצד אחר כי השי"ת הוא חפץ גם כן שיהיה הצדיק עמו, וכנגד זה אמר ינוחו על משכבותם, ועוד מצד עצמו ראוי שיהיה הצדיק עם השי"ת, כי הצדיק שהולך כל ימיו בדרך הישר לכך ראוי שיהיה עם השי"ת, שהוא הישר בעצמו, והפך זה הרשע, שכל אלו הצדדין אין בו. ואלו דברים הם עמוקים מאד, ענין אלו ג' כתות מלאכים שיוצאים לקראתו, והבן אלו דברים מאד. (שם קד א)
...ומפני כי משה רבינו ע"ה היה איש אלקים, ובפרט במיתתו היה יותר מתעלה בקדושה עליונה, היה מסלק מישראל עון פעור שהוא הטומאה והתעוב, כי המיתה של הצדיק והקבורה היא מכפרת על הדור, וכבר בארנו הטעם כי ראוי שיהיה הסתלקות הצדיק שהוא עיקר הדור, כאשר מסתלק מן הגשמי והחמרי סלוק החטא מן הדור, כי נתקדש הדור על ידי הצדיק שהוא חלק הדור בקדושה עליונה, ולפיכך משה רבינו ע"ה כאשר נסתלק והיה שב אל מדריגת הפשיטות יותר, זהו כפרת והסרת חטא פעור, וראוי היה שנקבר משה מול פעור, כי כנגד הקדושה היא הטומאה והתעוב... (שם סוטה יד א)
ודבר זה תבין, ממה שאמרו (מו"ק כ"ח א) מיתת צדיקים כפרה על ישראל, וזהו בעצמו הקרבת הנשמות, כי כל התעלות אל השי"ת היא כפרה וסלוק חטא, אשר החטא מרחיק ישראל מן הקב"ה, ולפיכך אמר כי הקרבת נשמת הצדיקים הוא כפרה על ישראל... (שם מנחות קט א)
כי הנה הצדיק הוא גם כן בית המקדש ממש, כמו שכתוב ושכנתי בתוכם, והנה היו שתי מקדשות שחרבו, וכל אחד הוסיף יגון ואנחה, כי לאחר חורבן בית שני נסתלקה השכינה ביותר למעלה למעלה ואין לנו אלא התורה הזאת, וסילוק הצדיק הוא חורבן שלישי, וזהו ענין שתי פלאות במקדשות, כי היו שתים ובצדיק ג', כי הוא חורבן השלישי, מכל מקום נשמע מכאן הצדיק הוא רמז כמו המשכן והמקדש... שבזוהר פרשת פינחס האריך מאד ואמר שכנסת ישראל הם כולם כאיש אחד כמו שאבריו של אדם הם רבים ומתייחדים ונעשים איש אחד, וכשאבר אחד נלקה אז מרגישים כל האברים, כן הם ישראל ערבים זה בה ומתייחדים וכמו כשיש מרעין בגופו של אדם אזי מלקין הזרוע דהיינו הקזת הדם וכולן מתרפאים, כך בישראל אם חוטאים אז לוקח הקב"ה הזרוע של ישראל שהוא הצדיק, וממית אותו, ומיתת הצדיק מכפרת, על זה אומר על הא דאיתא בפרק ואלו מגלחין רבא אתחזי לרב סעורם אחוהי ושאלו על מיתתו, והשיב לו כריבדא דכוסילתא, הענין רב סעורם שאלו מחמת איזה חטא מת, והשיב שלא מת רק כדי לכפר על ישראל כריבדא דכוסילתא המוזכר בזוהר... (מסכת תענית דרוש להספד מיתת צדיקים)
בקרית ארבע - רמז הכתוב שחס ושלום לא תתייחס המיתה לצדיקים, אלא פירוש שהיתה עיר בנויה מד' יסודות ונפרדה, ואומר היא חברון, פירוש הגם שמתה הוא משפעת בהם בחינת חבור, כי הצדיקים הגם שימותו, הגוף אינו מושלל מהחיים, כי הצדיקים במיתתם קרויים חיים, צא ולמד ממעשה דרב אחאי בר' יאשיה. והטעם הוא, כי בהיות בעולם הזה מהפכים בחינת החומר שביסודות לבחינת הרוחניות הקדוש שבנפש באמצעות מעשים טובים והפלגת התורה שמשתדלים בעולם הזה... (בראשית כג ב)
כי תצא אש - ...והודיע שאחר שנתנה רשות לאש הדינים לבער הקוצים נאכל גם גדיש, רמז לתנוקות של בית רבן שעדיין אין להם קומה, ובעונות הם נתפשים בצרת עולם, כי הם היו ערבים בשעת קבלת תורה. או הקמה - ולפעמים חרב תגיע עד מופתי הדור להציל על הדור, ולפעמים יגדל החטא ולא יצילו הצדיקים לבד, וחמה שפוכה על כל שונאי ישראל כאומרו או השדה... (שמות כב ה)
...או אם כי תשא - תראה אדם צדיק ראש מבני ישראל שנספה בחצי ימיו, הוא לפקודיהם, לצד חסרון בני ישראל שלא ימותו, ולכן צריך כל אחד מהנשארים לתת כופר הצדיק שירגישו שנלכד בשחיתותם, וכל אחד ישכיל שחייב מיתה לשמים, ויתקן מעשיו, ותמצא שכל עת שיסתלק הצדיק הרע סמוך למיתתו. ואמר זה יתנו - תורה, דכתיב לא ימוש ספר התורה הזה, שהתורה מגינה ומכפרת... (שם ל יג)
אחרי מות - ...או הודיעו דרך מיתתם שהיתה בקרבתם - שנתקרבו לפני אור עליון בחיבת הקדש, ובזה מתו, והוא סוד הנשיקה שבה מתו הצדיקים, אלא שבהם הנשיקה מתקרבת להם, וכאן הם נתקרבו לה, ואמר וימותו - הגם שהיו מרגישים במיתתם לא נמנעו מקרוב לדבקות נעימות עריבות עד כלות נפשם מהם, ובחינה זו לא תושג בשכל אנושי, שכאשר תרבה בחינה זו הפנימיות תגעל הנפש את הגוף ושבה אל בית אביה... (ויקרא טז א)
תמות נפשי - הם דברי עצמו ולא רוח הקודש, ואמר מות ישרים, הפליג הרשע לשאול ענין גדול, שאמרו רז"ל אנשי אמת שיש ב' הדרגות בצדיקים בשעת מיתתן, הא' שיוצאת הנפש מהגוף והולכת באין מסך מבדיל עד מקום האושר העליון ויש צדיקים שביציאת הנפש לא ישיגו גדר זה ונמנעים מלכת תיכף ומיד, ומתעכבים עד זמן מה, אם יהיה להם איזה חטאים ולזה בחר לשאול גדר העליון... (במדבר כג י)
איתא בזוהר הקדוש, דצדיקא דאתפטר אשתכח בכלהו עלמין יתיר מבחיוהי וכו'. וצריך להבין תינח בעולמות עליונים אשתכח יתיר בעלותו שמה, אבל בעולם הזה איך אשתכח יתיר? ויש לומר על דרך שקבלתי על מאמר חז"ל דשבק חיים לכל חי כנודע, שחיי הצדיק אינם חיים בשרים כי אם חיים רוחניים, שהם אמונה ויראה ואהבה, כי באמונה כתיב וצדיק באמונתו יחיה, וביראה כתיב ויראת ה' לחיים, ובאהבה כתיב רודף צדקה וחסד ימצא חיים וחסד הוא אהבה, ושלשה מדות אלו הם בכל עולם ועולם עד רום המעלות הכל לפי ערך בחינת מעלות העולמות זה עם זה בדרך עילה ועלול כנודע. והנה בהיות הצדיק חי על פני האדמה היו שלשה מדות אלו בתוך כלי ולבוש שלהם בבחינת מקום גשמי, שהיא בחינת נפש הקשורה בגופו, וכל תלמידיו אינם מקבלים רק הארת מדות אלו וזיון המאיר חוץ לכלי זה על ידי דבוריו ומחשבותיו הקדושים. אבל לאחר פטירתו, לפי שמתפרדים בחינת הנפש שנשארה בקבר מבחינת הרוח שבגן עדן, שהן שלש מדות הללו, לפיכך יכול כל הקרוב אליו לקבל חלק מבחינת רוחו שבגן עדן, הואיל ואינה בתוך כלי ולא בבחינת מקום גשמי כנודע מארז"ל על יעקב אבינו ע"ה שנכנס עמו גן עדן... ובחינה זו הראשונה שנשארה למטה בגן עדן התחתון במקומו ומדרגתו הראשונה היא המתפשטת בתלמידיו כל אחד כפי בחינת התקשרותו וקרבתו אליו בחייו ובמותו באהבה רבה, כי המשכת כל רוחניות אינה אלא על ידי אהבה רבה...
והנה יש עוד בחינת הארה לתלמידיו רק שאינה מתלבשת בתוך מוחם ממש כראשונה, רק מאירה עליהם מלמעלה, והיא מעליית רוחו ונשמתו למקור חוצבו, דהיינו לחקל תפוחין קדישין, ועל ידי זה נעשה שם יחוד על ידי העלאת מ"נ מכל מעשיו ותורתו ועבודתו אשר עבד כל ימי חייו, ונזרעו בחקל תפוחין קדישין אורות עליונים מאד לעומת תחתונים אשר הם תורתו ועבודתו, והארת אורות עליונים אלו מאירה על כל תלמידיו שנעשו עובדי ה' על ידי תורתו ועבודתו, והארה זו שעליהם מלמעלה מכנסת בלבם הרהורי תשובה ומעשים טובים. וכל המעשים טובים הנולדים מהארה זו שמאירה מאורות הזרועים בשדה הנ"ל נקרא גידולי גידולין, והארה זו היא בהעלם והסתר גדול... כדאיתא בתיקונים על משה רבינו ע"ה שאחר פטירתו מתפשטת הארתו בכל דרא ודרא לששים רבוא נשמות כמו שמש המאיר מתחת לארץ לששים רבוא כוכבים. (אגה"ק כז)
והנה מודעת זאת דאבא יונק ממזל השמיני וכו', והוא תיקון ונוצר אותיות רצון, והיא גם כן עת רצון המתגלה ומאיר בבחינת גילוי מלמעלה למטה בעת פטירת צדיקי עליון עובדי ה' באהבה במסירת נפשם לה' בחייהם ערבית ושחרית בקריאת שמע, שעל ידי זה היו מעלים מ"נ לאו"א בקריאת שמע כידוע, ועל ידי זה היו נמשכים ויורדים בחינת מ"ד מתיקון ונוצר חסד, והם הם המאירים בבחינת גילוי בפטירתם כנודע שכל עמל האדם שעמלה נפשו בחייו למעלה בבחינת העלם והסתר מתגלה ומאיר בבחינת גילוי מלמעלה למטה בעת פטירתו. והנה על ידי גילוי הארת תיקון ונוצר חסד בפטירתן מאיר חסד ה' מעולם עד עולם על יראיו ופועל ישועות בקרב הארץ לכפר על עון הדור, אף גם על הזדונות שהן מג' קליפות הטמאות שלמטה מנוגה, לפי שמזל הנוצר ממו"ס דא"א מקור הבירורים ואתהפכא חשוכא דשבירת הכלים לנהורא דעולם התיקון, מה שאינו כן בקרבנות שעל גבי המזבח שאינן מכפרים אלא על השגגות שהן מהתגברות נפש הבהמית שמנוגה... (שם כח)
ויגוע וימת - ...ואין לנפש הצדיק תענוג יותר גדול ממה שיש לו בעת מיתתו, ככתוב "ותשמח ליום אחרון", בהיותו אז קרוב לבא אל מחיצות קדושים עליונים להתענג תענוגים רוחניים, לכן קראו חכמים יום מיתת אנשי מעלה יום הלולא, ואמרו כאן ב"ר בשעת סילוקן של צדיקים הקב"ה מראה להם מתן שכרן ושבעה נפשם והם ישנים, ותענוג זה הרוחני הוא באמת שביעה נפשית... (בראשית כה ח)
אלון בכות - ...שמיתת צדיקים מכפרת על ידי ההספד שמספידים עליהם ומזכירים זכיותיהם ושבים בתשובה, ועל זה אמר ויקרא שמו אלון בכות... (בראשית לה ח)
לפני מותו - גם מצד העת ראוי שתתקיים ברכתו, כי אז יזככו הצדיקים נפשותיהם נוכח ה', וה' ימלא דבריהם, כמו שאמר אליהו אל אלישע (מ"ב כ' ט') "שאל מה אעשה לך בטרם אלקח מעמך". (דברים לג א)
ירננו על משכבותם - בקבר, שימותו מיתת נשיקה וידבקו בו ברננה. (תהלים קמט ה)
והנה כתיב מזמור לאסף... אך הנה בתוספות (ב"מ קי"ד ד"ה מהו) בשם המדרש (משלי ט') חס ושלום שיש טומאה בצדיקים, ולפי טעם הזוהר הקדש מהו חס ושלום, אדרבא זה הוא למעלתם, שלפי גודל מעלת נשמתם מתאוין עוד יותר כחות הטומאה לדבק בו. ומזה נראה דמה שיש שליטה לכחות הטומאה לדבוק בכלי שנתרוקן מהקדושה, היינו במקום שמבלעדי הקדושה היה לחלקי הרע שום אחיזה בו, או שנדחה מחמת הקדושה, אז כשנתרוקן מהקדושה חוזר הרע אל המקום שהיתה לו בו תפיסת יד, אבל במקום שאין לחלקי הרע שום אחיזה מעיקרא לא נתיפה כחם בעבור שהיו בו חלקי קדושה ונתרוקנו ממנו, ועל כן צדיקים גמורים דמהפכי חשוכא לנהורא ומרירא למתיקא שאין לחלקי הרע שום מקום שמה אינן יכולין לדבוק בגופו גם במיתתו. (פקודי תרע"ג)
"גדולים צדיקים במיתתן יותר מבחייהן" (חולין ז'), יש ומורגלים בצדיק בחייו, כך שלא לומדים את הניתן ללמוד, נעשים אדישים להנהגתו, אורח חייו ותורתו. במותו מזדעזע הלב, האבידה מורגשת על כל צעד, מקיצים ומתעוררים. גדולה השפעת הצדיק במותו יותר מבחייו, כי מה שלא היו מסוגלים לקלוט בחיי הצדיק לומדים על ידי מיתתו.
ההוא יומא דאשכבתיה דרבי, נפקא בת קלא ואמרה, כל דהוה באשכבתיה דרבי מזומן לחיי העולם הבא (כתובות ק"ג). לכאורה הענין תמוה, כיצד מזכים בעולם הבא את אלו שאינם ראויים לכך? הרי עולם הבא הוא דרגה רוחנית שהאדם רוכש לו בעבודתו, ואם האדם לא הגיע אליה בכחותיו הוא, איך יתכן שיתנוה לו במתנת חנם? בהכרח צריך לומר, שאלו שהיו באשכבתיה דרבי התעלו למדרגה כה גבוהה, פטירת הצדיק חוללה בהם מהפכה ושינוי ערכין כה גדול, עד שנהיו לאחרים, נתקו עצמם מעלמא דשקרא, ונהפכו להיות בני העולם הבא.
יש דמעות חיצוניות, ויש בכיה של אמת. יש הבוכים מפני שמורגלים הם, שצריך להוריד נחלי דמעה על הסתלקות של צדיק. בכיות כאלו הן בכיות של נשים, ואין להם חשיבות. עיקר הצער צריך להיות פנימי, וצריך לבכות על עצמו, על שאבד ממנו הצדיק, וממי ילמד מעתה? וכל שכן כשישים אל לבו מדוע לא למד כל צרכו כשהצדיק היה עדיין חי, מדוע החמיץ את ההזדמנות של המצאות הצדיק בקרבתו, שעה שהיה יכול לשאוף מתורתו, להתבונן בכל הליכותיו, לעקוב אחר תנועותיו, שיחו ושיגו. צריך להגיע לידי דמעות פנימיות, כשם שסבת פטירת הצדיק היא פנימית, בעלת מגמה וכונה מיוחדת, כפי שיבואר.
"צדיקים נתפסים בעון הדור" (שבת ל"ג). אם הדור חטא איך נענש הצדיק בגללם? וגם עלינו לברר מה צריכים אנו ללמוד מהנהגה זו של השי"ת.
במעשיו הרעים האדם יוצר מחיצה בינו לבין בוראו, ועל ידי זה מונע מעצמו אור חסדו יתברך. העונש בא לעורר וללמד אותו, לזככו ולטהרו מהחטא. מטרת כל עונשי שמים היא תיקון המעוות, כמאמר הכתוב "כאשר ייסר איש את בנו ה' אלקיך מייסרך" (דברים ח' ה'). אך גם אב ומורה טוב מראה את עצמו לפעמים ככועס ומתנקם, לתועלת בנו ותלמידו... כשהדור נמצא במצב כה ירוד עד שכבר אינו מבין שהעונשים באים לעוררו מתרדמתו כדי שיכיר ויישר את דרכו הרעה, הרי מן העצות האחרונות של למוד היא, לקיחת הצדיק מן העולם, למען יזדעזע הדור ויתעורר לתשובה.
דרנו בשכנות למרן ה"חזון איש" זצ"ל, כל יום יכולנו לראותו, להנות מתורתו, יראתו וחכמתו. אך מה מעט מזעיר למדנו. ועתה, בשעת האשכבתא, בזמן חויית הסתלקותו של הצדיק, האם נהפכנו להיות לאחרים, האם אין אנו בעלי אותם הרצונות, התאוות והעצלות כמקודם?!
ואל נמעט מחומרת דברים אלה. הסתלקות הצדיק צריכה לזעזע אותנו עד היסוד, ולשנות את כל דרך חיינו, ואין זה רק תוספת מעלה, אלא חיוב גמור הוא עבורנו, אם פטירתו לא תשמש לנו מניע להתעלות ולהתעוררות, מי יודע אם, חלילה, לא יהיה הדבר הזה בעוכרינו... נמצינו למדים, שאף אם קיבל החוטא עונש גלות לכפרת חטאו, אם עונש זה גרם לחילול ה' אצל אותם שאינם מבינים את מהותו האמיתית, נתבע החוטא בדין גם עבור מה שהעונש על חטאו גרם לחילול ה'!... מכל שכן הדברים אמורים על הגדול שבעונשים, הסתלקות הצדיק, כאמרם ז"ל, "קשה סילוקן של צדיקים יותר מחורבן בית המקדש", שהרי בעונותינו נאסף הצדיק, ומעשינו הם שגרמו, אם כן ודאי שאנו נתבעים על זה, האם אין עלינו לפחד שלא נחשב חס ושלום כהורגי הצדיק?!
"צדיק נתפס בעון הדור", כדי שישובו ויכופרו עונותיהם. הרי מצד עצמו היה יכול עוד לחיות, אלא הקב"ה מקצר ימי עבודתו, שהם בתוכנם מלאי רוחניות, למען עם ישראל, כלומר, הוא נעשה כלי עבור הזולת. הדבר צריך ביאור, הרי כל ענין הכלי הוא מבחינה חיצונית, אמצעי למען התכלית, ואיך לוקחים את הצדיק מעלייתו הרוחנית כדי לשמש כלי עבור דורו? הרי בכל רגע מחייו הוא מוסיף חידושים נפלאים בעבודת ה' פנימית טהורה?
דברים מאירים בזה אנו מוצאים בדברי הזוהר הקדש (ויקהל קצ"ח): "שברו על ה' אלקיו - שברו, ולא אמר תקותו, ולא בטחונו, אל תקרי שברו אלא שברו, דניחא להו לצדיקיא לתברא גרמייהו (לשבור עצמם) ולאתברא תבירו על תבירו, וכולא על ה' אלקיו, כדא דאת אמרת, "כי עליך הורגנו כל היום".
חז"ל מגלים לנו שהצדיק חפץ להשבר למען ה' אלקיו. מהות חיי הצדיק אינם אלא קידוש שמו יתברך, ושיא שאיפתו ותקותו הוא שהבריאה וכל צאצאיה יהוו חטיבה אחת של קידוש השם. אין שיעור עד כמה מגעת מסירותם של הצדיקים למען ישובו בני דורם. הם מוכנים אפילו להיות "כלים" עבור הרשעים, למסור כל חיי עולם הזה וגם חיי עולם הבא שלהם ברצון טוב, כדי לתת את ההזדמנות לחייבים להתעורר ולחזור בתשובה... על ידי מסירות נפש זו עולה הצדיק לפיסגה עליונה בעבודת חייו. אולם אם חס ושלום אין אנו מתעוררים על ידי הסתלקות הצדיק לתשובה גמורה ולמעשים פנימיים וקרבנו הגדול לשוא היה, בבחינת "לשוא הכיתי את בניכם מוסר לא לקחו", אזי עלולים אנו חס ושלום להיות נתבעים על עצם הסתלקות הצדיק ללא תועלת... (חלק ג עמוד רמו, וראה עוד צדיק-כללי חלק ג עמוד כח)