צהלה

(ראה גם: צחוק, שמחה, ששון)

מלבי"ם:

פעל צהל מציין המיית והשמעת קול גדול, כמו "צהלי קולך בת גלים" (ישעיה ה' ל') להודיע ולהזהיר לערים אחרות, ובא על הרמת קול שמחה, ובזה נבדל שם צהלה מיתר לשונות הבאים על שמחה. ונופל על המיית קול סוסים חזקים ואבירים מיוזנים לתשמיש, כמו "סוסים מיוזנים וגו' אל אשת רעהו יצהלו" (ירמיה ה' ח'). ומזה בא גם על קול שמחה של הוללות, כמו "נאופיך ומצהלותיך" (שם י"ג כ"ז). (הכרמל)

שם משמואל:

ונראה כי צהלה היא בלי ישוב הדעת כלל עוד יותר מששון, כי המוצא מציאה הוא מכוון את דעתו על כל פנים להגביה, וצהלה היא הבאה אל האדם ממילא עוד יותר מכלי כח הקיבול לשום מעצור לרוחו אלא גורם המיית קול עליזות. וזה ידוע כי כל דבר הבא לאדם בלי הכנתו אין לו קיום כל כך, ועל כן צהלה ושמחה הוא ענין נתעלה בכפלים שהוא אור גדול הבא בלי הכנה, ואף על פי כן יש לו קיום כהוראת שמחה, וכל זה בא להם לא מכח עצמם אלא מכח מרדכי... (פורים תרע"ט)