צואה   ירושה

(ראה גם: ירושה, מיתה, מת, שכיב מרע)

ספר חסידים:

כשיקרבו ימי האדם למות יצוה לפני עדים ואפילו לאביו לא יאמין, כל שכן לבניו ולאשתו. ואם ידוע שאביו אינו נאמן לא יעזוב ביד אביו רק ביד ירא שמים נאמן, שאם לא כן אתה פושע וקשה יותר מן הגזלן, שהרי הגזלן יכול להשיב הגזילה אבל זה לאחר מיתה אין תשובה ואין כפרה ועליו נאמר (קהלת ז' י"ג) כי מי יוכל לתקן את אשר עותו, וזהו שנאמר (משלי י"ט כ') למען תחכם באחריתך. (תשיח)

כשאדם חולה אל יבטיח עצמו לומר הוא יבריא וירפא ואין צריך לצוות, אלא יאמר עתה בידו ליתן ולצוות ולדבר שמא ימות פתאום. (תשיט)

ספר החינוך:

נוסח שטר צואה: אנו עדים חתומי מטה נכנסנו אצל רבי פלוני לבקרו ומצאנוהו חולה ומוטל במטה, ודבריו מכוונים בפיו, ודעתו מיושבת עליו להשיב על הן הן ועל לאו לאו, ואמר לנו, הריני חולה ומתירא שמא אמות מחלי זה, בבקשה מכם היו עדי צואתי, והריני מצוה בפניכם מחמת מיתה, ונותן אני לבני פלוני כן וכן, ולבני האחר כן וכן, ולפלוני כן וכן, ואחר כל דבריו כותבין, כל זה צוה בפנינו רבי פלוני הנזכר מחמת מיתה, וידענו בברור שמתוך אותו חלי נפטר לבית עולמו, וחיים לנו ולכל ישראל הניח. (כי תצא מצוה תקעט)

אברבנאל:

ויקרבו ימי ישראל - ללמדנו שלא ימתין אדם צוואתו עד שיעכרו חושיו ונפשו תאבל. (בראשית מז כח)