(ראה גם: אבן, הר, סלע)
...א"ל אם כן, הרי כתוב, הכה צור ויזובו מים מי מכה לשמו, א"ל פטיש מחודד ניכר בהכאותיו, (כלומר איש חריף יודע להקשות), ואתה שואל זה, אלא תא חזי, בכל מקום צור הוא גבורה, (כלומר מלכות כשהיא בבחינת גבורה, וכשרוצה הקב"ה (שהוא ז"א) להכות או להעניש מתעורר גבורה זו, וגבורה ההיא מכה ומעניש, וזהו שכתוב, הן הכה צור וגו', (שפירושו שהצור הכה), ואם לא שנתעורר הצור והכה במקום שצריך, לא היו נובעים מים.
א"ל אם כן הרי כתוב צור ילדך תשי, ולמדנו מהו תשי, החלשת אותו, (שלא יתכן זה אצל שם), א"ל ודאי שכן הוא, כי אם היו יודעים הרשעים כי הצור עתיד להתעורר כנגדם ולהענישם, היו מונעים מלחטא לפניו, אלא חלשה היא בעיניהם, משום שאינם מסתכלים בה, והיא אינה מסתכלת בדרכיהם (להענישם תיכף), ועל זה נאמר צור ילדך תשי.
ר' אבא אמר יש צור ויש צור, מצד צור העליון יוצא צור אחר, ומהו צור העליון, הוא צור של כל הצורים, ומי הוא, היא שהולידה את ישראל, (שהוא ז"א), שכתוב צור ילדך תשי, (דהיינו בינה שהולידה את ישראל), כי מצד צור העליון של מעלה יוצא צור אחר, מצד אמא (שהיא בינה), יוצאת גבורה, (שהיא המלכות)...
עוד א"ר אבא, מים בכל מקום שכתוב, הוא נודע, (שרומז על אור חסד), והקב"ה נתעורר בצור הזה, (שהוא דין), להשפיע מים, (שהוא חסד), שהרי אין זה ראוי (לצאת אלא מחסד), וזה הוא אות ונס של הקב"ה (שצור שהוא דין השפיע חסדים), ועל זה שבח דוד ואמר ההופכי הצור אגם מים וגו', ומשמע ההפכי (שהפך אותו מדין לחסד, כי אין דרך צור בזה להשפיע חסד).
ועל זה, בצור העליון, (שהוא בינה), הוציא מים ממקום שלמטה, (ממלכות), ומה שמו של ההוא מטה, סלע, שכתוב והוצאת להם מים מן הסלע, ובמה הוציא סלע הזה מים, הוא בכח של צור העליון, (שהוא בינה).
ר' שמעון אומר, הצור תמים פעלו, מהו הפירוש של צור תמים פעלו, הוא שנהפך הצור לעשות פעלו דתמים, ומי הוא, אברהם, (שהוא חסד), שכתוב בו התהלך לפני והיה תמים, וזה הוא ההפכי הצור אגם מים, (שנהפך ממעשה הדין למעשה החסד), ומשמע שתמים פעלו, (דהיינו חסד), וזה אברהם, (שהוא חסד).
בשעה זו חזר הצור להיות תמים. בשעה אחרת, שניה, כשרצה משה להוציא מים מצור הזה, בעונותיהם של ישראל לא חזר לתמים כבתחילה, בו בזמן התרעם משה, ואמר, צור ילדך תשי, כלומר החלשת אותו ממה שהיה בתחילה, שבשבילך לא נמצא תמים עתה, ונעשה דין, מה שלא היה כן בימי ילדך, כלומר בימי נעוריך. (בשלח תכו, ועיין שם עוד)
הצור תמים פעלו, הצייר שהוא צר העולם תחילה וצר בו את האדם, שנאמר וייצר ה' אלקים את האדם... דבר אחר הצור התקיף, תמים פעלו פעולתו שלימה עם כל באי העולם (האזינו שז)
צור שם משתתף הוא שם ההר, "והכית בצור", והוא שם אבן קשה, "חרבות צורים", והוא שם המקור אשר יחצבו ממנו אבני המקורים, "הביטו אל צור חוצבתם" וכו'. ואחר כן הושאל מזה הענין האחרון זה השם לשורש כל דבר והתחלתו, ולזה אמר אחר אמרו "הביטו אל צור חוצבתם וגו' הביטו אל אברהם אביכם" וגו', כאלו באר שהצור שחוצבתם ממנו הוא אברהם אביכם, על כן לכו בדרכיו והאמינו בתורתו והתנהגו במדותיו, כי טבע המקור ראוי שיהיה נמצא במה שיחצב ממנו, ולפי זה הענין האחרון נקרא השם יתעלה צור, כי הוא ההתחלה והסבה הפועלת לכל אשר זולתו, ונאמר "הצור תמים פעלו", "צור ילדך תשי", "צורם מכרם"... (חלק א פרק טז)
חרבות צורים - רוצה לומר חדים, מנחושת, שישיגם מעט מהצער. (יהושע ה ב)
כי מראש צורים אראנו - על דרך הפשט הוא המקום הגבוה שהזכיר למעלה. ועל דרך הדרש צורים אלו האבות, ומגבעות אלו השבטים, וקרא האבות צורים לפי שהם נמשלים להרים, שנאמר (מיכה ו') "שמעו הרים את ריב ה'", ולפי שהיה אברהם ראש להם וראש האמונה והיחוד לכך קראו הכתוב ראש צורים... ויהיה קשור הכתובים, מה אקוב ומה אזעם ואני רואה אומה זו שיסודה ועקרה גדול, ועקירתה אינו דבר קל לא מצד ראשיתם ולא מצד אחריתם, לפי ששרשם חזק כחוזק הצור, שאין כח באדם לעקרו...
ועל דרך החכמה צורים הם שבעה כוכבי לכת, גבעות אלו י"ב מזלות, והמשיל הכוכבים שהם קבועים בגלגל לצורים הקבועים בארץ, כי כשם שאבני הבנין לשוכני בתי חומר נגזרים מן הצורים, כן בניני העולם השפל הזה והפעולות שבו נגזרות ובאות מן הכוכבים... (במדבר כג ט)
ההבדל בין צור ובין סלע הוא, שצור הוא מוצק קשה וחזק יותר מסלע ואבן, שמפני קשיותו וחזקו ראוי לתקנו ולחדדו לכרות ולחתוך בו... (הכרמל)