...לא יעשה לו כל סמל אבל יעשה לו דמות בהמה חיה ועוף, תלמוד לומר תבנית כל בהמה וגו', לא יעשה לו דמות כל אלה אבל יעשה לו דמות דגים וחגבים... מלאכים כרובים ואופנים וחשמלים, תלמוד לומר אשר בשמים... (יתרו-בחודש פרשה ו, וראה שם עוד)
רב שימי בר עוקבא ואמרי לה מר עוקבא הוה שכיח קמיה דר' שמעון בן פזי והוה מסדר אגדתא קמיה דר' יהושע בן לוי, אמר ליה מאי דכתיב ברכי נפשי את ה' וכל קרבי את שם קדשו, אמר ליה בא וראה שלא כמדת הקב"ה מדת בשר ודם, מדת בשר ודם צר צורה על גבי הכותל ואינו יכול להטיל בה רוח ונשמה קרבים ובני מעים, והקב"ה אינו כן, צר צורה בתוך צורה ומטיל בה רוח ונשמה קרבים ובני מעיים, והיינו דאמרה חנה אין קדוש כה' כי אין בלתך, ואין צור כאלקינו, מאי אין צור כאלקינו, אין צייר כאלקינו. (ברכות י א)
אמר רבי אבא א"ר שמעון בן לקיש שני תלמידי חכמים המדגילים זה לזה בהלכה הקב"ה אוהבן, שנאמר ודגלו עלי אהבה, אמר רבא והוא דידעי צורתא דשמעתא. (שבת סג א)
אמר ר' שמעון בן לקיש הצר צורה בכלי ומנפח בכלי זכוכית חייב משום מכה בפטיש. (שם עה ב)
תנו רבנן כתב המהלך תחת הצורה ותחת הדיוקנאות אסור לקרותו בשבת... (שם קמט א)
מאן ניהו בנן של קדושים, רבי מנחם בר סימאי, ואמאי קרו ליה בנן של קדושים דלא איסתכל בצורתא דזוזא. (פסחים קד א)
דמות צורות לבנות היו לו לרבן גמליאל בטבלא ובכותל בעלייתו שבהן מראה את ההדיוטות ואומר הכזה ראית או כזה. ומי שרי, והכתיב לא תעשון אתי, לא תעשון כדמות שמשיי, אמר אביי לא אסרה תורה אלא שמשין שאפשר לעשות כמותן, כדתניא לא יעשה אדם בית תבנית היכל... ושמשין שאי אפשר לעשות כמותן מי שרי, והתניא לא תעשון אתי, לא תעשון כדמות שמשיי המשמשין לפני במרום, אמר אביי לא אסרה תורה אלא דמות ארבעה פנים בהדי הדדי, אלא מעתה פרצוף אדם לחודיה תשתרי, אלמה תניא כל הפרצופות מותרין חוץ מפרצוף אדם... אמר אביי לא אסרה תורה אלא שמשין שבמדור העליון... ועשייה גרידתא מי שרי, והתניא לא תעשון אתי, לא תעשון בדמות שמשיי המשמשין לפני כגון חמה ולבנה כוכבים ומזלות, שאני רבן גמליאל דאחרים עשו לו. והא רב יהודה דאחרים עשו לו, וא"ל שמואל לרב יהודה שיננא סמי עיניה דדין, התם חותמו בולט הוה, ומשום חשדא... איבעית אימא דפרקים הוה, ואיבעית אימא להתלמד עבד, וכתיב לא תלמד לעשות, אבל את למד להבין ולהורות. (ראש השנה כד א)
הזקן שבהן אומר לפניהן דברי כבושין, תנו רבנן אם יש זקן אומר זקן, ואם לאו אומר חכם, ואם לאו אומר אדם של צורה... (תענית טז א)
...א"ל לבריה בני אדם הללו אנשים של צורה הם, זיל גביהון דליברכוך... (מו"ק ט א)
ר' יהודה אומר המתרגם פסוק כצורתו הרי זה בדאי (שבא לחסר תוספת התרגום שלנו לומר לא אתרגם פסוק זה אלא כצורתו, כגון לא תענה על ריב, לא תסהיד על דינא, רש"י). (קדושין מט א)
אמר רב נחמן פעמים שמפריז על חנות לצור בה צורה (שתהא נאה והכל רצין לתוכה לקנות ולאכול שם)... (בבא מציעא סט ב)
ועדיין היו מרננין ואומרים אם שרה הבת תשעים שנה תלד אברהם בן מאה שנה יוליד, מיד נהפך קלסתר פנים של יצחק ונדמה לאברהם... (שם פז א)
אמר רב הצר צורה בנכסי הגר, (ציור חיה או עוף בכתלי הבית) קנה, דרב לא קנה לגנתא דבי רב אלא בצורתא... (בבא בתרא נד א)
המוצא כלים ועליהם צורת חמה צורת לבנה צורת דרקון יוליכם לים המלח, רבן שמעון בן גמליאל אומר שעל המכובדין אסורין, שעל המבוזין מותרין... כל המזלות מותרין חוץ ממזל חמה ולבנה, וכל הפרצופין מותרין חוץ מפרצוף אדם, וכל הצורות מותרות חוץ מצורת דרקון... (ע"ז מב ב, וראה שם עוד)
כל הצלמים אסורין מפני שהן נעבדין פעם אחת בשנה, דברי רבי מאיר, וחכמים אומרים אין אסור אלא כל שיש בידו מקל או צפור או כדור, רבן שמעון בן גמליאל אומר כל שיש בידו כל דבר. א"ר חייה בר בא מפני שהן נעבדין בכרך גדול שברומי פעמיים בשבוע... אשייאן נגרא בשם רבי יוחנן איקוניות למה הן אסורות מפני שמקטירין לפניהן בשעה שהן עולות, א"ר יוחנן מותר לראותן בשעה שהן יורדות (משתברות), מה טעמא בהכרת רשעים תראה. כתב המהלך תחת הצורות או תחת האיקוניות אין מסתכלין בהן בשבת, ולא עוד אלא אף בחול אין מסתכלין באיקונות ומה טעמא אל תפנו אל האלילים... רבי יהודה אומר אל תפנה לראותן ממש... (ע"ז יח א)
ר' עקיבא אומר יש לציירין סממנין, שהן צרין צורות שחורות לבנות ובינונית, מביא סם בינוני ומקיפו מבחוץ ותראה כבינוני... (נגעים ב א)
מידי אביר יעקב, ר' הונא בשם רב מתנה איקונין של אביו ראה וצינן דמו, ר' מנחמא בשם ר' אמי איקונין של אמו ראה וצינן דמו... (בראשית צח כד)
...מלך בשר ודם צר איקונין שלו על הטבלא של עץ הטבלא גדולה מצורתו, האלקים יהי שמו מבורך הוא גדול ואיקונין שלו גדולה, העולם קטן והוא גדול מן העולם... (שמות טו כב)
...לשני ציירין זה צר דמותו של זה וזה צר דמותו של זה, לעולם הנקבה מן איש והזכר מן האשה... (ויקרא יד ט)
אמר הקב"ה ליעקב יעקב הרבה את יקר בעיני, שכביכול קבעתי איקונין שלך בכסאי ובשמך המלאכים מקלסין אותו ואומרים (תהלים מ"א) ברוך ה' אלקי ישראל מן העולם ועד העולם... (במדבר ד א)
מהו וסתר פנים ישים, הקב"ה שהוא יושב סתר ישים פנים של נואף באותו העובר לפי שהנואף והנואפת רוצין שלא תתעבר אלא שיעשו תאותן בלבד, והקב"ה מפרסמן בעולם כדי שידעו הבריות ויאמרו פנים של זה הם פני הנואף שצר צורת העובר בדמות הנואף, הוי וסתר פנים ישים. (שם ט א)
...דמית היות אהיה כמוך, דמיתם את הצורה ליוצרה ואת הנטיעה למי שנטעה... (דברים א ג)
אמר ר' יהושע בן לוי איקוניא מהלכת בפני האדם והכרוזות כורזין לפניו, ומה הן אומרים תנו מקום לאיקונין של הקב"ה... (שם ד ד)
א"ר יצחק בן מריון כתיב (בראשית ב') וייצר ה' אלקים את האדם, מה תלמוד לומר אשר יצר, אלא הצור הוא צייר נאה, כביכול מתגאה בעולמו ואומר ראו בריה שבראתי וצורה שציירתי. (קהלת ב טו)
א"ר יודן בר"ס גדול כחן של נביאים שמדמים את הצורה ליוצרה, הדא הוא דכתיב (דניאל ח') ואשמע קול אדם בין אולי, ו"ר יודן בר"ס אית קרייה חורן דהוא מחוור יתיר מן דין, (יחזקאל א') ועל דמות הכסא דמות כמראה אדם. (שם שם כד)
ותהי אסתר נושאת חן בעיני כל רואיה, ר' יהודה אומר כאיקונין הזה שאלף בני אדם מביטים בה והיא עריבה על כולם. (אסתר פרשה ו)
ואין צור כאלקינו - אין צייר כאלקינו, כיצד, מלך בשר ודם צר צורה על הכותל, שמא יכול לצור על המים, הקב"ה צר את העובר במעי אמו בתוך המים, הוי אומר ואין צייר כאלקינו. דבר אחר מלך בשר ודם צר צורה על הכותל אינו יכול לצור בה רוח ונשמה, והקב"ה צר צורה בתוך צורה כלומר יצר העובר במעי אמו ונותן בתוכו רוח ונשמה, הוי אומר ואין צייר כאלקינו. דבר אחר אין צור כאלקינו אדם צר צורה והוא מדבר וצורתו אינה מדברת, והאדם עומד ומשבח צורתו, אבל הקב"ה צר את האדם, והאדם עומד ומדבר ומשבח להקב"ה. בשר ודם מבקש לצור צורה כמה סמנין הוא נותן עד שלא צר אותה הצורה, אבל הקב"ה אינו כן, אלא צר את האדם בתוך טיפה אחת... בשר ודם צר צורה אבל צורתו אינה עושה צורה, הקב"ה אינו כן אלא צר צורה וצורתו עושה צורה, שהוא צר את האשה והאשה יולדת ועושה צורה כיוצא בה. (תזריע ב)
אמרה חנה אין קדוש כה' ואין צור כאלקינו (ש"א ב'), אין צייר כאלקינו, הצייר הזה אינו יכול לצייר במים, והקב"ה צר במים, שנאמר (בראשית א') ישרצו המים, צייר זה אינו צר באפלה, והקב"ה צר באפלה, שנאמר (תהלים קל"ט) אשר עושיתי בסתר רוקמתי. הצייר הזה צר צורה מתוך צורה, ומתוך סממנין הרבה אדום שחור לבן וירוק, והקב"ה מטפה אחת של לובן ומטפה של אודם צר את האדם. צייר זה אינו יכול לצור כל הצורה בבת אחת אלא קימעא קימעא עד שהוא גומר כל הצורה, אבל הקב"ה צר אותה בבת אחת, שנאמר (ירמיה י') כי יוצר הכל הוא, בשר ודם הוא משבח את צורתו והקב"ה צורתו משבחת אותו. בשר ודם אינו יכול להטיל בו רוח ונשמה קרבין ובני מעים, והקב"ה צר צורה ומטיל בה רוח ונשמה קרבין ובני מעים, שנאמר (תהלים ק"ד) ברכי נפשי את ה', הוי אומר אין צור זולתי אלקים. (מזמור יח)
דבר אחר ברכי נפשי, א"ר לוי בשם רבי הונא הצייר הזה צר איקונין, הצייר מת וצורתו קיימת, אבל הקב"ה אינו כך, אלא יצר את האדם הזה, האדם מת והוא חי וקיים לעולם ועד. דבר אחר הצייר הזה אינו צר צורתו בבת אחת אלא מתחיל מראשו או מרגלו אבל הקב"ה אינו כן, שנאמר (ירמיה י') יוצר הכל הוא, מה שאין הצייר יכול לעשות כן. דבר אחר בשר ודם הוא אוכל וצורתו אינה אוכלת, אבל הקב"ה אינו כן, צורתו אוכלת והוא אינו אוכל, שנאמר (נחמיה ט') אתה הוא ה' לבדך ואתה מחיה את כולם. דבר אחר הצייר הזה צר צורה אינו יכול לצור בו נפש ומעים, אבל הקב"ה אינו כן, צר את האדם וצר בו נפש ובני מעים, לכך דוד מקלס להקב"ה ברכי נפשי את ה'. (מזמור קג)
אמר אברהם המחבר כל יש על שני דרכים, יש שהוא גוף שיש לו אורך ורוחב ועומק... ויש יש שאינו גוף, והם מלאכי השם הקדושים, גם נשמת האדם, ואלה השנים דרכים השם בראם לבדו, ואין יכולת בנברא לברא עצם שיהיה גוף אף יש שאיננו גוף שהוא נכבד יותר, גם אין בו כח להכחידו עד שיעדר ולא יהי יש. ויש דבר סמוך על יש ונשען עליו ולא ימצא לבדו, והיא הצורה, גם היא על שני דרכים, האחת עומדת ולא תסור כצורת הקדושים והחכמה בנשמה, גם בגופות כחום האש וליחות המים... (שמות כה מ)
תשובה, כבר ידוע הוא וכל החכמים הזכירו זה, וכל מעיין ידע כן, שאין בנבראים שבעולם אלא חומר וצורה, והחומר הוא קיים, ואילו יתקבצו כל אנשי העולם לבטלו, שיהיה אפס לגמרי, לא יכולו לעשות כן, והנבראים שהם למעלה מן השמש הם גם כן בעלי חומר וצורה, אלא שהצורה עומדת וקיימת כמו החומר, אינה משתנית מצורה לצורה כלל, אבל הנבראים שתחת השמש החומר קיים בהם קיום חזק שאין אדם יכול למחותו ולבטלו, והצורה משתנית מצורה לצורה כל היום תמיד, ואין לה עמידה בתכונה אחת, כי בין בידי אדם בין מעצמה משתנה כל היום, כמו שאמרו רבותינו במסכת ברכות, אין צור כאלקינו, אין צייר כאלקינו, ואמר הכתוב כי הנותן צורות פעלו תמים, אף על פי שהצורה משתנה עיקר הפעל שלם, לא יבואהו בטול שיבטלהו לגמרי עד שלא יהיה פועל בשום ענין וצד בעולם, כי כל דרכיו משפט, כי שנוי הצורות עצמו בדין, ולפיכך תפשוהו לצדוק הדין וכו', אלא הצורה משתנה תדיר, ובה דבר שלמה בספר הזה, וכן בספר משלי על דעת הר' משה בה דבר הכתוב כי היא האשה הזונה הנזכרת בספר הזה, כי החכם ממשל הצורה לאשה זונה, אשר תחת אישה תקח זרים. ואם זה אמת או שאינו אמת, מכל מקום בספר הזה של קהלת אין הכתוב מדבר אלא בזה הענין, כי לשון הבל נגזר מלשון הבלא בלשון חכמים... (דרשה על קהלת, וראה שם עוד)
לעושה נפלאות גדולות לבדו - לאבן עזרא על העגולות הכבודות, צבא השמים. ונראה שהוא על הצורות שאינן גופות ולא בגופות, השכלים הנפרדים ועין האדם לא תשיגם, כי אינם חומר וגם עין השכל תלאה להשיגם, לכך קראם נפלאות לבדו, שלבדו נשגב עליהם, והם קיום העולם שתחתם... (תהלים קלו ד)
...ואומר כי המוחשים לא השגנו בחושינו כי אם כמותם ואיכותם, ויגזור השכל כי הם נשואים בנושא, והנושא ההוא יקשה להעלות צורתו על לב, ואיך נעלה על לב צורת דבר שאין לו כמות ולא איכות, וישפוט הרעיון שמציאותו שקר, והשכל משיב עליו כי הכמות והאיכות מקרים לא יעמדו בעצמם, ואי אפשר להם מאין נושא. וקראו הפילוסופים הנושא הזה היולי, ואמרו כי השכל ישיגנו השגה חסרה מפני חסרונו בעצמו, בעבור שאיננו נמצא בפועל אינו ראוי לתואר מהתארים, ואם היה בכח הנה התואר גשמי, אמר אריסטו כאילו הוא בוש להראות ערום, ואינו נראה עד שילבש צורה. וכבר חשבו קצת אנשים כי המים הנזכרים בתחלת מעשה בראשית כנוי להיולי הזה... וכינו העדר הצורה והחברו ב"חשך ותהו ובהו"... (ה ב)
אמר החבר, אבל ההכרח יביאם להודות בחכמה בהפרד עצם מעצם, כי לא יפרד עצם האש מעצם האויר, והאויר מן המים, והמים מהארץ במעט וברב ובחזק ובחלש, אך בצורה מיוחדת לכל אחד הושם זה אש וזה אויר וזה מים וזה ארץ... ואנחנו רואים פגישת יסוד ביסוד וכל אחד מהם שומר צורתו ועצמותו, נראה האויר והמים והארץ במקום אחד נוגעים זה בזה, ואינם מתדמים עד שישתנה קצתם אל קצתם בסבות אחרות משנות אותם, ויקבלו המים צורת האויר, והאויר צורת האש, ואז יהיה ראוי היסוד לשם חברו, ויהיו העצמים נכרים בצורתם מלבד מקריהם. והביא זה הפילוסופים לאמר, כי שם שכל פועל אלקי נותן הצורות האלה, כאשר הוא נותן צורות הצמחים והחיים... ואין בצורות העצמיות רב ומעט, כי אין סוס פחות סוסיות מאחר, ולא אנוש יותר אנושיות מאחר, כי גדרי הסוסיות והאנושיות לכל אישיהם מגיעים. והפילוסופים הודו על כרחם כי אלו הצורות נותן אותן ענין אלקי, וקוראים אותו משכיל נותן הצורות. (שם ד)
...ויש שתקבל זאת הנפש המדברת צורה מן ההרגש כאשר תראה על עצמה מה שיש ביצורי השומר להשתמש ביצרי והמחשבי, ותמצא הצורות ההן משתתפות קצתן עם קצתן בתבניות ונפרדות בתבניות אחרות. ומן התבנית ההן צורות עצמיות ומקריות. והיא מחלקת אותן ומסדרת אותן ומחדשת הסוגים והמינים וההבדלים והסגולות והמקרים, ואחר תרכיבם הרכבה הקשית ותוליד מהם תועלות התולדות בעזר השכל הכללי הסומך אותם. ואם היא נעזרת ראשונה בכחות ההרגשים איננה צריכה אליהם בציור אלה הענינים בעצמם ובהרכבת ההקשים מהם, לא בעת האמות ולא בעת הציור. וכאשר הכחות ההרגשים משיגים יחס המוחש, כן הכחות השכליים משיגים יחס מן המושכל בהפשטת הצורה מהחומר והתדבק בה, אלא שכח המרגיש לא יפעל בעצמו כמו שיפעל המדבר, אבל יצטרך אל הכח המניע ועזר האמצעיים המגיעים הצורות אליו. אבל המשכיל משכיל בעצמו ומשכיל עצמו בעת שירצה, ועל כן נאמר, כי הכח המרגיש מתפעל והמשכיל פועל. ואין השכל מתפעל זולת הצורות המושכלות המופשטות בעצם השכל בכח, ולכן נאמר, שהשכל בפועל משכיל ומושכל יחד... (שם יב, וראה שם עוד)
...אמנם מה שנמצאהו ממחודשים שאינם נמשכים אחר מזג, והם הצורות כלם, אי אפשר להם גם כן מבלתי פועל, רצוני לומר נותן צורה, והוא בלתי גשם, כי פועל הצורה צורה לא בחמר, כמו שהתבאר במקומותיו, וכבר העירונו על ראיית זה במה שקדם, וממה שיבאר לך זה גם כן, כי כל מזג מקבל התוספת והחסרון, והוא יתחדש ראשון ראשון, והצורות אינם כן, שהם לא יתחדשו ראשון ראשון, ולזה אין תנועה בהם, ואמנם יתחדשו או יפסדו בלא זמן, אינם אם כן מפעולת המזג אבל המזג מכין החומר לקבל הצורה לבד, ופועל הצורה דבר לא יקבל החלוקה, כי פעולתו ממינו, ולזה מבואר שפועל הצורה רוצה לומר נותנה צורה בהכרח, והיא נבדלת, וזה הפועל אשר הוא בלתי גוף מן השקר שיהיה מעשהו למה שיעשהו בערך אחד, אחר שאינו גוף שיקרה (נ"א שיקרב) או ירחק או יקרב גשם לו או ירחק ממנו, מפני שאין ערך רוחק בין הגוף ובין מה שאינו גוף, ובהכרח תהיה עלת העדר הפעולה ההיא העדר הכנת החומר ההוא לקבלת פעולת הנבדל. הנה התבאר, שפעולת הגשמים כפי צורתם קצתם בקצתם תחייב הכנת החמרים לקבלת פעולת מי שאינו גוף, אשר הפעולות ההם הם הצורות, וכאשר היו מעשי השכל הנפרד מבוארים גלויים במציאות, והם כל מתחדש בלתי מתחדש מגוף המזג לבד, ידענו בהכרח שזה הפועל לא יעשה בנגיעה ולא על רוחק מיוחד, מפני שאינו גשם... (חלק ב פרק יב, וראה שם עוד)
כל הגשמים ההוים הנפסדים לא ישיגם ההפסד רק מצד החומר שלהן לא זולת זה, אבל מצד הצורה, ובבחינת עצם הצורה לא ישיגם הפסד רק הם עומדים, הלא תראה שהצורות המיניות כלם מתמידות עומדות, אמנם ישיג ההפסד לצורה במקרה, רוצה לומר מפני התחברה לחומר, וטבע החומר ואמתתו שהוא לעולם לא ימלט מחברת ההעדר, ומפני זה לא תתקיים בו צורה, אבל יפשיט צורה וילבש אחרת תמיד, ומה נפלא מאמר שלמה ע"ה בחכמתו בדמותו החומר באשת איש זונה, כי לא ימצא חומר מבלתי צורה כלל, אם כן הוא אשת איש לעולם לא תמלט מאיש ולא תמצא פנויה כלל, ועם היותה אשת איש היא מבקשת איש אחר לעולם תמיר בו בעלה, תפתהו ותמשכהו בכל צד עד שישיג ממנה מה שהשיג בעלה, זהו ענין החומר, והוא שאי זה צורה שתהיה בו, הצורה ההיא תכינהו לקבל צורה אחרת, ולא יסור מהתנועע להפשיט זאת הצורה שעמו ולהביא אחרת, וכענין זה בעצמו יעשה אחר בא הצורה האחרת. הנה כבר התבאר שכל השחת והפסד או חסרון אמנם הוא מפני החומר, וביאורו באדם על דרך משל, כי כיעור צורתו וצאת אבריו מטבעם... אין זה כלו נמשך אלא אחר החמר שלו הנפסד לא אחר צורתו... (חלק פרק ח, וראה שם עוד)
אם בקערה או בכוס או בכלי עשה הנכרי שתי וערב, כל זמן שהשתי וערב עליו אל ישתמש עליו עד שיגרר, ואין צריך לומר אם יש פרצופות עליו. (רעז)
שלא לעשות צורת אדם משום דבר, הן ממתכות הן מעץ ואבן וזולתם, ואפילו לנוי, שנאמר "לא תעשון אתי", ודרשו ז"ל (ר"ה כ"ד) לא תעשון אותי, כלומר לא תעשון דמיון אותה צורה, דהיינו גוף אדם, שכתבתי עליה בתורתי "נעשה אדם בצלמנו", והכונה בכתוב מצד השכל שנתן בו... ולאו ד"לא תעשה לך פסל" שקדם ענינו שלא נעשה שום צורה שתעבד, וזה הלאו מיוחד לצורת אדם שלא נעשה אותו כלל, אפילו לנוי, וזה להרחיק ע"ז. (יתרו מצוה לט)
לא תעשון אתי - ...ודרשו רז"ל במסכת ע"ז לא תעשון מה שאתי, ובא הכתוב לאסור עשיית הצורות בין בשמשין שבמדור העליון, כגון חיות הקדש ואופנים ושרפים ומלאכי השרת, ושבמדור התחתון, כגון חמה ולבנה כוכבים ומזלות, וכיון שאסר הכתוב לעשות צורת מלאכי השרת שהן בצורת בן אדם, ונוסף בהם שהם בעלי כנפים, הייתי מבין שיהיה מותר לעשות פרצוף אדם לבדו, לכך הוצרכו לדרוש עוד לא תעשון אתי לא תעשון אותי, והוא דמות אדם, כדי שיהיה בכלל איסור זה כל המשמשין כלן שבמדור העליון ושבמדור התחתון וכן פרצוף אדם... (שמות כ כ)
ואם תשאל לדברינו, הנה מעשה בראשית הוא בעצמו מעשה מרכבה, שהרי שמעשה בראשית אינו כי אם ידיעת צורות הדברים שהוא נתלה ונמשך מנותני צורתם, שהם השכלים הנבדלים, הנה הנכון בזה וההשגה היא בשכלים הנבדלים, וראוי שיהיה זה מעשה מרכבה. התשובה, ראוי שתדע כי יש בהשגת עניני השכלים הנבדלים ב' חלקים, האחד ההתלות והקשר מה שלמטה מהם בהם, והשני התלותם והמשכם ממה שהוא למעלה מהם, ואין ספק שיש בין שתי ההשגות הבדל עצום, והוא שהעיון וההשגה במה שלמעלה מהם אין ספק שהוא יותר גדול הערך ויקר המעלה מהעיון במה שהוא למטה מהם, ולזה יהיה מעשה בראשית ידיעת צורות הדברים על אמתתם, שהוא הקשר המציאות התחתון במלאכים, ויהיה מעשה מרכבה ידיעת המשך והשתלשל המלאכים מהשם... (דרוש א)
ההקדמה השלישית, שהענין כאשר קבל צורה אחת, גם כי תסתלק הצורה ההיא מן הדבר ההוא, שיקבל הדבר ההוא הצורה ההיא שנית יותר בקלות במעט פעולה, וזה מבואר נגלה, כי המים כשהוחמו וקבלו צורת החום, גם כי נתקררו יקבלו החום שנית יותר בקלות, מפני שהחום הראשון חלחלו ודקדקו חלקיהם, ולכן יקבלוהו שנית בקלות יותר, וביחוד כאשר לא עמדו בקרירותם זמן רב. גם העץ והפתילה כשידליקו האש או הנר בהם הם יותר מוכנים לקבלו פעם שנית אחר הכבותם מאשר היו קודם הפעם הראשונה... (דרוש ז)
ויעש אלקים - ללמדנו שצורות המרגישים נשפעת מהשכל הנבדל ולא מכח החומר והגלגלים לצורה הצומחת, ובדגים נאמר בצורה המרגשת בריאה, כי שם היתה יש מאין... (בראשית א כה)
את קרבני לחמי - להרלב"ג כוונת הקרבנות להעיר על מציאות הצורה הראשונה, ויש ז' צורות, יסודות, דומם, צומח, מרגיש, מדבר, שכלים נפרדים והאלקות, ונגדם ז' כבשים, ואם נשער מניע הגלגל והשכל הפועל הם ח', ונגדם שמיני עצרת. ואם נשערם באופן אחר שנמנה מניעי הכוכבים וכו' נמצא יותר נגד הקרבנות... (במדבר כח א, וראה שם עוד)
...אבל הן הן הדברים אשר אמרנו למעלה, כי דבר זה אשר (ישראל) הם נמסרים ביד אומה שפילה הוא נמשך אחר מדריגתן, מפני שמעלת ישראל מעלה נבדלת ואין חסרון שייך במעלה נבדלת, לכך כאשר אין ישראל עושים רצונו של מקום ונמשך להם החסרון הרי יגיע בטול להם לגמרי, ולכך נמסרין ביד אומה שפלה וביד בהמתן, שבזה כאלו אין להם מציאות נחשבים, אחר שהם נמסרים ביד אומה שפלה שהם עצמם פחותי המציאות והנמסרים בידם כאלו נעדרים לגמרי ואינם בעולם, אבל מדריגת האומות אין עצם מעלתם מעלה נבדלת אשר לא תקבל חסרון, לכך אף כי הם אינם בשלימותם אין כל כך ירידה להם כמו לישראל...
וענין זה רמזה התורה באדם, דכתיב "וירדו בדגת הים", רמז לך הכתוב בלשון וירדו ולא כתב בלשון וימשלו אלא אם הוא זוכה והאדם הוא בצורה שלמה ראוי לו להיות מושל על הדברים החמריים, הם בעלי חיים שאינם מדברים, שהם במדריגת החומר והצורה מושלת עליהם, ואם אינו זוכה שאין הצורה בשלימות הרי הוא ירוד לפניהם, שהוא נמסר ביד בהמה חיה ועוף שהם חמריים, כי הצורה השלימה אם אינה בשלימותה הגמור היא בטלה לגמרי. ומפני כי ישראל הם האדם באמת, כאשר אמרו ז"ל אתם קרוים אדם, שנאמר "ואתם צאני צאן מרעיתי אדם אתם", אתם קרוים אדם וכו', ולפיכך יכנסו בגדר האדם, אמרנו למעלה, כמו שהאדם הוא צורת בעלי חיים שאינם מדברים, וכאשר אין האדם על השלימות, הוא ירוד לפני בעלי חיים שאינם מדברים, ודבר זה ראוי לצורה מצד עצמה... וידוע כי כאשר היו ישראל במצרים לא היו ישראל בשלימות אשר ראויה להם, כי עדיין לא הגיעו אל שש מאות אלף, ולפיכך היה נותן המציאות כי יהיו ישראל משועבדים למצרים. זהו הטעם מה שהיה שעבוד ישראל תחת אומה החמרית.
וכמו כן תמצא באדם הפרטי כאשר האדם אינו בשלימות והוא בילדותו, החומר מושל על הצורה עד שהחומר מנהיג האדם הולך אחר דברים שהם מעשה גוף שהוא חמרי, עד שגדל האדם ואז הצורה מושלת על החומר והצורה מנהגת את האדם, ובהכרח החומר הוא מקבל הנהגה מן הצורה... (גבורות ה' פרק ד)
וכן מה שאמר כי כנען יותר מקולקלים מהכל, יש לך לדעת ענין כנען, כי כמו שאמרנו למעלה כי ישראל הם כמו צורה נבדלת מן החומר, ויש צורה המוטבעת בחומר, וזאת הצורה היא צורה הפחותה, וכאשר אמרנו כי מצרים נקראים חמורים ונמשלים כבהמה, כך הכנענים גם כן דומים להם, ועליהם נאמר שבו פה עם החמור, עם הדומה לחמור, כי הצורה המוטבעת בחומר נמשל כחומר ויש לה משפט החומר בכל מעשיה, ולפיכך הכנענים הארורים דומים למצרים, כי המצריים הם החומר, וכמו כן הכנעניים הם הצורה הפחותה הארורה אשר היא מוטבעת בחומר, ולפיכך ימשך לה מן הדברים אשר ימשכו אחר החומר ושוים בכל דבר. וישראל הם הצורה הנבדלת בלתי מוטבעת בחומר, ומפני שהצורה המוטבעת היא צורה פחותה נאמר עליה ארור כנען וגו' ויהי כנען עבד למו, שהצורה המוטבעת היא צורה ואין לה שלימות אשר ראוי לצורה, שראוי שתהיה צורה נבדלת והיא צורה חסירה וארורה. והצורה הזאת המוטבעת אינה בן חורין רק משועבדת לצורה הנבדלת, וזה בשביל חסרון הצורה המוטבעת שהיא צורה חסירה. והדברים האלו עמוקים מאד ומופלאים, והכל נרמז בענין אברהם והחמור אשר רכב עליו ונעריו עמו, אשר אמר להם שבו פה עם החמור, עם הדומה לחמור, כי אברהם דומה לצורה הנבדלת, והחמור הוא החומר, ושני נעריו אשר אמר להם שבו פה עם החמור והם הכחות אשר הם חומר והם מוטבעות בחומר, ולפיכך אמר להם שבו פה עם החמור, עם הדומה לחמור... וכבר אמרנו לך למעלה כי הצורה הנבדלת הוא הפך החמרי, וכך הצורה שלימה הנבדלת הפך הצורה המוטבעת החמרית הארורה, אך חילוק יש בין שני אלו הדברים, כי הצורה הנבדלת היא הפך לחומר, ומכל מקום יש להם יחוס וחבור מצד שהחומר והצורה מתיחסים, עם שהם הפכים ביחד יש קצת התיחסות והתאחדות בין הצורה ובין החומר, כי ההפכים כמו אלו בודאי מתיחסים כמו הלובן והשחרות, אף על גב שהם הפכים מתיחסים זה לזה, כי שניהם הם נכללים במראה, והם כוללים המראה, שזה נוטה לקצה הלובן וזה נוטה לקצה השחרות, וכל הפכים בעולם הם תחת מין אחד, ואם לא כן לא היו הפכים, כמו המתיקות והשחרות שאינם הפכים ואינם תחת מין אחד, כך ישראל ומצרים, אף על גב שהם הפכים, כי ישראל הצורה הנבדלת ומצרים הם החומר, מכל מקום שייך יחוס ביניהם, כי החומר והצורה משלימים מציאות אחד, ודבר זה התיחסות בודאי, וכן מה שיש לישראל מעלת צורה הנבדלת מן החומר, מכל מקום יש כאן שיתוף וחבור, כי הצורה הוא צורה לחומר, ואם לא היה זה שיש למצרים קצת התיחסות לא היה אפשר שישראל יהיו גרים בארץ מצרים אחר שלא היה כלל התיחסות ביניהם... ולכך הם גם פועלים זה בזה, כי לא יפעל המתיקות במה שהוא מתיקות בשחרות, ולא יפעל החמימות בשחרות, רק יפעל החמימות בקרירות שהם תחת איכות אחת, ואי אפשר רק שיהיה כאן שיתוף, לכך אמרה תורה "לא תתעב מצרי כי גר היית בארצו דור שלישי" וגו'... אבל הכנענים הארורים דומים אל הצורה המוטבעת בחומר, וזאת הצורה הפחותה הארורה אינה מתאחדת ומתיחסת כלל עם הצורה הקדושה הנבדלת, כי מה יהיה היחוס בין צורה לצורה אם לא שהצורה המוטבעת היא משועבדת תחת צורה הנבדלת, ובודאי זה ענין עבד כנעני, אבל בבואם ישראל לארץ לא היו עבדים להם, לכך נאמר "לא תחיה כל נשמה", ונאמר "והיה אשר תותירו מהם לשכים וגו' וצררו אתכם", הרי שביאר בזה כי הצורה הפחותה מצירה את הצורה השלימה, כי הצורות מעיקות זו את זו בודאי ואינם מתאחדים ביחד, ואמת הוא כי דברים אלו הם יותר ויותר עמוקים עוד בענין כנעניים אשר הם נבדלים מן ישראל... (שם)
ובפרק אלו מגלחין ובמדרש תנחומא, ויקנאו למשה, א"ר יצחק מלמד שכל אחד ואחד קנא למשה מאשתו... שחשדוהו מאשת איש. וזה כאשר אמרנו כי משה משלים ישראל כולם, ובזה הוא צורת ישראל, ובמה שהוא צורת ישראל חשדו אותו מאשת איש, שהרי משה הוא כמו צורה אל האומה הזאת, והצורה יש לה משפט הזכר, וזכר זה ידוע לכל, ואין צורה לצורה רק שהוא צורה לחומר, ולפיכך אין חבור למשה שהוא כמו צורה, כי אם לנשותיהן שהן כמו חומר, כי יש צורה שהיא צורה אל דבר מה באמצעות צורה אחרת, כאלו אמר שנפש החיוני שהוא צורת הבעל חי באמצעות צורת הצומח, ואין ספק שאין נפש החיוני צורה לצורה הצומחת, כי אין צורה לצורה. וכך אמרו שהוא הענין במשה, שהוא צורה לאומה הזאת, ומתחבר להם באמצעות צורה, וזהו חשד מאשת איש בודאי. ואם תאמר אם כן מה חטאו בזה שהיו אומרים כי משה הוא צורה לישראל, בודאי חטאו, וזהו כמו שאמרנו שמשה לא היה חבור לישראל, אבל הוא כמו צורה נבדלת בלבד ואין כאן חיבור כלל להם, כי לא היה משה משותף להם, וזהו החטא הגדול שחשבו כי משה רבינו ע"ה אינו נבדל מכל וכל, ומאחר שאינו נבדל מכל וכל יש לו משפט צורה המוטבעת, וזאת הצורה באה על אשת איש לגמרי שהוא צורה לדבר שיש לו צורה, וכך היה משה צורה לדבר שיש לו צורה, שאם לא היה מעלת משה נבדל מהם לגמרי, והוא עם זה צורת ישראל, הנה יש כאן חשד בודאי מאשת איש, אבל משה רבינו ע"ה היה נבדל לגמרי... (שם פרק יט, ועיין שם עוד)
ועוד אפשר לומר ולפרש כי מה שאמר כי האשה תלד בכל יום, פירוש ענין זה כמו שהתבאר לך פעמים הרבה מאד בחבור באר הגולה, כי הדברים אשר הם בעולם מורכבים מחומר וצורה, ומתחייב מן החומר מה שראוי לו, ומתחייב מן הצורה מה שראוי לו, ואין ספק כי מצד הצורה יותר מוכן לברכה מאשר הוא מצד החומר, ולפעמים הוא מוכן מצד הצורה אל דבר מה ומונע אליו החומר עד שלא נמצא בו מה שראוי אליו מצד הצורה, מכל מקום כאשר הוא מוכן מצד הצורה אל ברכה, ואף אם יש מעכב ובטול מצד החומר מכל מקום אי אפשר שלא יהיה מועיל הכנתו מצד הצורה מה שאפשר להועיל עד שיוציא לפועל מה שראוי, ומכל מקום נאמר על הנמצא כאשר הוא ראוי מצד הצורה כי זה עצם שלו ולא יבחן הדבר רק מצד עצמו שהוא צורתו אשר הוא אמתת עצמו, ואין להשגיח על הבטול אשר ימצא אליו מונע מצד החומר כי דבר זה דומה אל גבור גדול, אף כי אי אפשר להוציא גבורתו אל הפעל, וכך הדבר הזה בעצמו, כאשר דבר אחד ראוי מצד הצורה העצמית שהיא עצמות לו אף כי מצד שהצורה מוטבעת בחומר יש מונע אל דבר זה, מכל מקום יאמר על זה כאשר ראוי אל הצורה כאשר הוא מופרד מן החומר... וזה אמרו לעתיד אשה תלד בכל יום, כי יהיה העולם לפני השי"ת, ומפני זה מצד הצורה כך הוא ראוי שתלד אשה בכל יום, ועץ עושה פרי כל יום, ואם יש מונע מצד החומר אשר הוא המונע, מכל מקום יאמר עליו כך מצד אמתת עצמו, היינו מצד צורתן, ואין להשגיח אשר הוא מצד החומר... (נצח ישראל פרק נ)
כל הפורש מאשתו... כי הזכר נמשל כצורה בכל מקום, והצורה הוא שמבדיל בין צורה לצורה, כי אין הבדל בין דבר לדבר מצד החומר רק מצד הצורה בלבד, שמצד הצורה יכיר הדבר מה שהוא, ולפיכך שני אנשים אסורים לישא אשה אחת, מפני שכל אחד נמשל כצורה ואי אפשר שיהיו משותפין ביחד באשה אחת, וכבר התבאר כי הצורה שהוא הזכר הוא נבדל בעצמו ואין לו שותף אל אחר, אבל שתי נשים מותר שיהיה להם איש אחד, אף על גב ששתי נשים אל איש אחד הם משתתפים ביחד שיש להם איש אחד ביחד, הרי אין ההבדל רק מצד הצורה ואין ההבדל מצד החומר... (חידושי אגדות שבועות טו א)
ויש לבאר הדברים, כי כשאדם עושה מעשה ומתכוון להגיע על ידו לתועלת מה, נחשב המעשה לחומר והתועלת לצורה, כי תכלית הדבר הוא צורתו, והמעשה בכדי להגיע לתכלית הוא חומר הדבר, הן לטוב והן להיפוך חס ושלום, ולמשל אם עושה אדם מעשים טובים למען יירש בשבילם עולם הזה, ואפילו עולם הבא, הנה המעשים טובים הם חומר הדבר, ומה שיירש בשביל זה היא צורתו, וכן להיפוך, אם יהרוג אדם נפש בכדי לקחת ממנו את הונו נחשבת ההריגה חומר ולקיחת ההון היא צורתו של מעשה הרצח, ודבר זה פשוט בחכמה. (תצוה תרע"ד)