ציון

(ראה גם: ירושלים)

 

והלכו עמים רבים ואמרו לכו ונעלה אל הר ה' אל בית אלקי יעקב ויורנו מדרכיו ונלכה באורחותיו, כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלם. (ישעיה ב ג)

יפה נוף משוש כל הארץ הר ציון ירכתי צפון קרית מלך רב, אלקים בארמנותיה נודע למשגב... ישמח הר ציון תגלנה בנות יהודה למען משפטיך. סובו ציון והקיפוה ספרו מגדליה. שיתו לבכם לחילה פסגו ארמנותיה, למען תספרו לדור אחרון. כי זה אלקים אלקינו עולם ועד, הוא ינהגנו על מות. (תהלים מח ג)

כי בחר ה' בציון איוה למושב לו. זאת מנוחתי עדי עד פה אשב כי אויתיה. צידה ברך אברך, אביוניה אשביע לחם, וכהניה אלביש ישע וחסידיה רנן ירננו. שם אצמיח קרן לדוד, ערכתי נר למשיחי. (תהלים קלב יג)

זהר:

והעולם כשנברא נברא מאותו מקום, שהוא שכלול העולם ותקוניו, שהוא נקודה אחת של העולם ושהיא אמצעית הכל, ומי היא, הוא ציון, (שהיא יסוד הפנימי דנוקבא), שכתוב מזמור לאסף א-ל אלקים ה' דבר ויקרא ארץ ממזרח שמש עד מבואו, ומאיזה מקום דבר, מציון, שכתוב, מציון מכלל יופי אלקים הופיע, מאותו מקום שהיא בחינת השכלול של אמונה השלמה כראוי, וציון היא חזקתו ונקודתו (שה"ס הארת החכמה והחסדים), של כל העולם, ומאותו מקום נשתכלל ונעשה כל העולם, (דהיינו בחכמה שבה), ומתוכה כל העולם ניזון, (דהיינו בחסדים שבה).

כיון שאמר וירעם בשמים ה', למה כתוב ועליון יתן קולו, אלא כאן סוד האמונה שאמרתי, שציון הוא השכלול והיופי של העולם, והעולם ממנו ניזון, (דהיינו שיש בה ב' בחינות, חכמה וחסדים כנ"ל, הוא) משום ששתי מדרגות הן, והן אחד, שהן ציון וירושלים, זו דין וזו רחמים, ושתיהן הן אחת מכאן דין ומכאן רחמים... (וישב קמו)

מכאן למדנו, שישראל נקראים בשם ציון, שכתוב, ולאמור לציון עמי אתה, וראינו שכנסת ישראל נקראת בשם ציון, שכתוב ציון במשפט תפדה ושביה בצדקה. (צו קפג)

פתח רבי מנחם ואמר, יברכך ה' מציון וראה בטוב ירושלים, יברך ה' מציון, מהו הטעם מציון, כי משם (מציון, שהוא יסוד המלכות), יוצאות ברכות לכל, זה שאמר כי משם צוה ה' את הברכה חיים עד העולם, ומשום זה יברכך ה' מציון, כי משם יוצאות הברכות לכל. וראה בטוב ירושלים, כי בשביל ציון מתברכת ירושלים, (שהיא מלכות), כיון שציון (שהוא יסוד המלכות) נתמלא עם ברכות, אז מתברכת ירושלים (שהיא המלכות), ונמצאים בה רחמים, וכשמתברכת ירושלים מתברך כל העם. (שמיני יא)

תאנא, כשרצה הקב"ה לברא את העולם התחתון, כולו כעין של מעלה עשה אותו, עשה את ירושלים אמצע של כל הארץ, ומקום אחד עליה, שנקרא ציון, (שה"ס יסוד), וממקום הזה מתברכת, וממקום הזה של ציון התחיל העולם להבנות, וממנו נבנה, זה שאמר א-ל אלקים דבר ויקרא ארץ ממזרח שמש עד מבואו, ומאיזה מקום, מציון מכלל יופי אלקים הופיע, כלומר מציון, שהיא שלמות היופי של העולם אלקים הופיע. תא חזי, לא נתברכה ירושלים, (שהיא המלכות), אלא מציון, (שהיא יסוד), וציון (נתברכה) מלמעלה, (שהוא ז"א), והכל אחד באחד מתקשר, (שז"א ומלכות שה"ס אחד באחד מתיחדים על ידי ציון). (אחרי קעה)

א"ר יצחק, חסדי דוד הנאמנים ביארנו במקומו, (ואינם רומזים על התכללות הדין בחסד), אלא והוא אדמוני, (פירושו) כמו שאמרנו, (שהוא דין), עם יפה עינים הם האבות, (שהם חג"ת שמאירים בג' גוונים שבעין). תא חזי, ירושלים וציון הם דין ורחמים, ואף על פי כן כתוב עיר דוד היא ציון, (ללמד שהדין כלול ברחמים), וכתוב בקרבך קדוש ולא אבוא בעיר, (שאמרו שזה רומז) שנשבע הקב"ה שלא יכנס בירושלים של מעלה (עד שיכנסו ישראל לירושלים של מטה, שואל) מתי, א"ר יהודה כשתחזור מלכות בית דוד למקומה למטה, (אז יכנס הקב"ה בירושלים של מעלה). (ואתחנן נג)

א"ר יהודה, ארץ מצרים כל יופי שבה נוף ותחפנחס היו... וציון גדלה ביופי והדר על נוף, דא"ר יהודה, למה נקרא שמה ציון, מה הציון עומד לנס להסתכל בו וכו'.

והיתה גדולה ביופי מנוף, הדא הוא דכתיב יפה נוף משוש כל הארץ הר ציון ירכתי צפון, שכל מי שהיה רואה אותה היה שמח, דתניא, א"ר יוסי א"ר חייא מעולם לא נכנס אדם בירושלים והיה עצב, לקיים מה שנאמר משוש כל הארץ. (זהר חדש ויצא סט)

ונקפא מקום אחד תחילה, מתחת המים באמצע התהום, ומשם נעשית אבן אחת משוקעת באמצע התהום, ועלתה למעלה ונראית בציון, והיא נקודת העולם. (שם רות מו)

תלמוד בבלי:

אמר ליה רבא לרפרם בר פפא לימא לן מר מהני מילי מעלייתא דאמרת משמיה דרב חסדא במילי דבי כנישתא, אמר ליה הכי אמר רב חסדא מאי דכתיב אוהב ה' שערי ציון מכל משכנות יעקב, אוהב ה' שערים המצויינים בהלכה יותר מבתי כנסיות ומבתי מדרשות... (ברכות ח א)

ההוא תלמידא דהוה קא אזיל בתריה דרבי ישמעאל ברבי יוסי בשוקא דציון, חזייה דקא מפחיד אמר ליה חטאה את, דכתיב פחדו בציון חטאים, אמר ליה והכתיב אשרי אדם מפחד תמיד, אמר ליה ההוא בדברי תורה כתיב. (שם ס א)

ר' אבהו הוה משתעי, כשירד חנינא בן אחי רבי יהושע לגולה היה מעבר שנים וקובע חדשים בחוצה לארץ... וכן אמרו לנו לכו ואמרו לו משמנו, אם שומע מוטב ואם לאו יהא בנדוי... וכל כך למה, משום שנאמר כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים... (שם סג א)

ומנלן דעבדינן זכר למקדש, דאמר קרא כי אעלה ארוכה לך וממכותיך ארפאך נאם ה' כי נדחה קראו לך ציון היא דורש אין לה, מכלל דבעיא דרישה. (ראש השנה ל א)

...וחכמים אומרים מציון נברא, שנאמר מזמור לאסף א-ל אלקים ה', ואומר מציון מכלל יופי, ממנו מוכלל יפיו של עולם. תניא ר' אליעזר הגדול אומר אלה תולדות השמים והארץ בהבראם ביום עשות ה' אלקים ארץ ושמים, תולדות שמים משמים נבראו, תולדות הארץ מארץ נבראו וחכמים אומרים אלו ואלו מציון נבראו, שנאמר מזמור לאסף א-ל אלקים ה' דבר ויקרא ארץ ממזרח שמש עד מבואו, ואומר מציון מכלל יופי אלקים הופיע, ממנו מוכלל יופיו של עולם. (יומא נד ב)

ולציון יאמר איש ואיש יולד בה והוא יכוננה עליון, א"ר מיישא בר בריה דר' יהושע בן לוי, אחד הנולד בה ואחד המצפה לראותה, אמר אביי וחד מינייהו עדיף כתרי מינן. אמר רבא וחד מינן כי סליק להתם עדיף כתרי מינייהו... (כתובות עה א)

תלמוד ירושלמי:

ולאמר לציון עמי אתה אלו ישראל, א"ר חיננא בר פפא חוזרני על כל המקרא ולא מצאנו שנקראו ישראל ציון אלא זה, ולאמר לציון עמי אתה. תענית כא א)

מדרש רבה:

אמר ר' לוי כל מקום שנאמר אין לה, הוה לה... ציון דורש אין לה (ירמיה ל') והוה לה, (ישעיה נ"ט) ובא לציון גואל... (לח כא)

דבר אחר מטל השמים זו ציון, שנאמר (תהלים קל"ג) כטל חרמון שיורד על הררי ציון. (שם סו ד)

...אמר הקב"ה בעולם הזה אני חומה לכם, וכן לעתיד לבא כשיבנה ציון אני נעשה לה חומה, שנאמר (זכריה ב') ואני אהיה לה נאם ה' חומת אש סביב ולכבוד אהיה בתוכה. (שמות מ ד)

מלך לשדה נעבד זה הקב"ה, דכתיב ביה ה' מלך גאות לבש, לשדה נעבד זו ציון, דכתיב ציון שדה תחרש... (ויקרא כב ב)

דבר אחר ישלח עזרך מקודש, א"ר לוי כל טובות וברכות ונחמות שהקב"ה עתיד ליתן לישראל אינו אלא מציון, ישועה שנאמר מי יתן מציון ישועת ישראל, עוז מציון, שנאמר מטה עזך ישלח ה' מציון, ברכה מציון שנאמר, יברכך ה' מציון, שופר מציון שנאמר, תקעו שופר בציון, טל וברכה וחיים מציון, שנאמר כטל חרמון שיורד על הררי ציון כי שם צוה וגו', תורה מציון, שנאמר כי מציון תצא תורה. עזרה וסיוע מציון, שנאמר ישלח עזרך מקודש, מקודש מעשים שיש בידך, ומציון יסעדך, מציון מעשים שיש בידך. (שם כד ד)

קשה כשאול קנאה, קנאה שעתיד הקב"ה לקנא לציון קנאה גדולה, הדא הוא דכתיב (זכריה ח') כה אמר ה' קנאתי לציון קנאה גדולה. (שיר ח ו)

וכן את מוצא כל נבואות קשות שנתנבא ירמיה על ישראל הקדים ישעיה ורפאן... ירמיה אמר ויצא מן בת ציון וגו', ישעיה אמר (ישעיה נ"ט) ובא לציון גואל. (איכה א כג)

מדרש תנחומא:

בא וראה כל צרות שאירע ליוסף אירע לציון, ביוסף כתיב וישראל אהב את יוסף, בציון כתיב (תהלים פ') אוהב ה' שערי ציון. ביוסף כתיב וישנאו אותו, בציון נתנה עלי בקולה על כן שנאתיה (ירמיה י"ב). ביוסף והנה אנחנו מאלמים אלומים, בציון בא יבא ברנה נושא אלמותיו (תהלים קכ"ו). ביוסף המלוך תמלוך עלינו, בציון אומר לציון מלך אלקיך (תהלים קכ"ו). ביוסף הבא נבא אני ואמך וגו', בציון אפים ארץ ישתחוו לך (ישעיה מ"ט). ביוסף ויקנאו בו אחיו, בציון קנאתי לציון קנאה גדולה (זכריה ח'). ביוסף לך נא ראה את שלום אחיך, בציון ודרשו את שלום העיר (ירמיה כ"ט). ביוסף ויראו אותו מרחוק, בציון זכרו מרחוק את ה' (יחזקאל כ"ג). ביוסף ויתנכלו אותו, בציון על עמך יערימו סוד (תהלים פ"ג). ביוסף ויפשיטו את כתונת הפסים, בציון והפשיטוך את בגדיך (יחזקאל כ"ג). ביוסף וישליכו אותו הבורה, בציון צמתו בבור חיי (איכה ג'). ביוסף והבור רק אין בו מים, בציון ובבור אין מים כי אם טיט (ירמיה ל"ח). ביוסף וישבו לאכל לחם, בציון אשור לשבוע לחם (איכה ה'). ביוסף וימשכו ויעלו את יוסף, בציון וימשכו את ירמיהו בחבלים ויעלו אותו מן הבור (ירמיה ל"ח). ביוסף ויקרע יעקב שמלותיו, בציון לבכי ומספד (ישעיה כ"ב). ביוסף וימאן להתנחם, ובציון אל תאיצו לנחמני (שם). ביוסף והמדנים מכרו אותו אל מצרים, ובציון ובני יהודה ובני ישראל מכרתם לבני היונים (יואל ד'). ומה שאירע ליוסף טובות אירע לציון טובות, ביוסף ויהי יוסף יפה תואר ויפה מראה, וציון יפה נוף משוש כל הארץ (תהלים מ"ח). ביוסף איננו גדול בבית הזה ממני, בציון גדול יהיה כבוד הבית הזה (חגי ב'). ביוסף ויהי ה' את יוסף, בציון והיו עיני ולבי שם (ד"ה ב' ז'). ביוסף ויט אליו חסד, ובציון זכרתי לך חסד (ירמיה ב'). ביוסף ויגלח ויחלף שמלותיו, ובציון אם רחץ ה' את צואת בנות ציון (ישעיה ד'), ביוסף רק הכסא אגדל ממך, ובציון בעת ההיא יקראו לירושלים כסא ה' (ירמיה ג'). ביוסף כתיב וילבש אותו בגדי שש, ובציון עורי עורי לבשי עזך ציון לבשי בגדי תפארתך (ישעיה נ"ב). ביוסף כתיב ואת יהודה שלח לפניו, ובציון (מלאכי ג') הנני שולח מלאכי. (ויגש י)

...ואף לעתיד לבא כך אני עושה בציון, כל אותן האוכלסין מן אדם הראשון עד שיחיו המתים היכן הם עומדין, והם עתידים לומר צר לי המקום גשה לי ואשבה, מה אני עושה להם, אני מרחיבה, שנאמר (ישעיה ס"ד) הרחיבי מקום אהלך. (צו יב)

זה שאמר הכתוב הטיבה ברצונך את ציון, ואחר כן אז תחפוץ זבחי צדק עולה וכליל (תהלים נ"א), כלומר אם אין ישראל מקריבין עולה לפני הקב"ה אין ציון וירושלים נבנה, לפי שאינן נבנות אלא בזכות קרבן עולה שהיו ישראל מקריבים לפני הקב"ה... (שם יד)

אלה הדברים, יתברך שמו של מלך מלכי המלכים הקב"ה יתברך ויתעלה זכרו שכל הנסים שעשה לישראל במדבר כך עתיד לעשות להם בציון, במדבר כתיב אלה הדברים, ובציון כתיב (ישעיה מ"ב) אשים מחשך לפניהם לאור ומעקשים למישור אלה הדברים עשיתים ולא עזבתים. במדבר כתיב (שמות כ') וכל העם רואים את הקולות, ובציון כתיב (ירמיה ל"ד) קול ששון וקול שמחה... (דברים א, וראה שם עוד)

דבר אחר ברוך אתה בעיר זו ירושלים שנקראת עיר, שנאמר (מיכה א') הזאת העיר שיאמרו כלילת יופי. וברוך אתה בשדה זו ציון, שנאמר (ירמיה כ"ו) ציון שדה תחרש. ואימתי מראה הקב"ה לישראל הברכה הזאת, כשיבנה ירושלים ויחזיר הגליות לתוכה, שנאמר (תהלים קל"ג) כטל חרמון שיורד על הררי ציון, כי שם צוה ה' את הברכה חיים עד העולם. (תבא ד)

פסיקתא:

אמר ירמיהו כשהייתי עולה לירושלים נטלתי עיני וראיתי אשה אחת יושבת בראש ההר, לבושיה שחורים ושערה סתור צועקת מבקשת מי ינחמנה, ואני צועק ומבקש מי ינחמני, קרבתי אצלה ודברתי עמה, ואמרתי לה אם אשה את דברי עמי, ואם רוח את הסתלקי מלפני, ענתה ואמרה לי, אינך מכירני, אני היא שהיו לי שבעה בנים, יצא אביהם למדינת הים, עד שאני עולה ובוכה עליו הרי שנביא ואמר לי נפל הבית על שבעה בניך והרגם, איני יודע על מי אבכה ועל מי אסתור שערי. עניתי ואמרתי אין את טובה מן אמי ציון, והיא עשויה מרעית לחיות השדה. ענתה ואמר לי אני אמך ציון, אני היא אם השבעה שכן כתב אומללה יולדת השבעה (ירמיה ט"ו ט'). אמר לה ירמיה דומה מכתך למכתו של איוב... וכשם שחזרתי ונחמתי את איוב כך אני עתיד לחזור ולנחמך, לאיוב כפלתי בניו ובנותיו, וליך אני עתיד לכפול בניך ובנותיך, לאיוב כפלתי כספו וזהבו, וליך אני עתיד לעשות כן, לאיוב נערתי מן אשפה, ועליך הוא אומר התנערי מעפר קומי שבי ירושלים. בשר ודם בנה אותך בשר ודם החריבך, אבל לעתיד לבא אני בונה אותך, שכן כתוב בונה ירושלים ה' נדחי ישראל יכנס. אמן במהרה בימינו... (פרשה כו ויהי בעת שסרחה)

אלא לפי שהקב"ה משלח את הנביאים לילך לנחם את ציון, בא הושע אומר לה עמדי וקבלי כוס תנחומים, הקב"ה שלחני אליך לנחמך, אמר לו מה בידיך, אומר לה כך אמר לי הקב"ה בטל אותו הכעס, מעכשיו אהיה כטל לישראל (הושע י"ד ו'), אמרה לו, הושע הרי תנחומים נתונים לך, אתמול אמרת ואהי להם כמו שחל כנמר וגו' (שם י"ג), ועכשיו אתה אומר אהי כטל לישראל, לאילו נאמין לראשונים או לאחרונים, ניחומים של הבל הם. בא יואל ואומר לה עמדי קבלי כוס תנחומים... (פרשה ל נחמו, וראה שם עוד)

שוחר טוב:

שם פחדו פחד... דבר אחר אלו הרשעים שמתפחדין לעתיד לבא, שנאמר (ישעיה ל"ג) פחדו בציון חטאים, מי גרם להם, שלא פחדו מן הקב"ה בעולם הזה...

מי יתן מציון ישועת ישראל, א"ר לוי כל הברכות והנחמות והטובות שהקב"ה מביא על ישראל כולם מציון, תורה מציון, שנאמר (ישעיה ב') כי מציון תצא תורה, ברכה מציון, שנאמר (תהלים קל"ד) יברכך ה' מציון, הופעה מציון, שנאמר (שם נ"ב) מציון מכלל יופי אלקים הופיע, סעידה מציון, שנאמר (שם כ') מציון יסעדך, חיים מציון, שנאמר (שם קל"ג) כי שם צוה ה' את הברכה חיים עד העולם. גדולה מציון, שנאמר (שם צ"ח) ה' בציון גדול. ישועה מציון, שנאמר (שם י"ד) מי יתן מציון ישועת ישראל. אתה מוצא שני פעמים כתוב בספר תהלים מי יתן מציון, אחד בספר ראשון ואחד בספר שני, ולמה, א"ר לוי הרב אמר אחד והתלמיד אמר אחד... דבר אחר למה שני פעמים, ר' יודן בשם ר' יהושע בן לוי אמר, לפי שהתינוקות אומרים שני פעמים ביום אחד שחרית ואחד ערבית (דה"א ט"ז) הושיענו אלקי ישענו, לפיכך שני פעמים מי יתן מציון... (מזמור יד)

...אבל בציון אינו כן, הכל אומרים (איכה א') הזאת העיר שיאמרו כלילת יופי, ולא עוד אלא משוש לכל הארץ... (מזמור מח)

...ומנין שבראו (את האדם) מציון, שנאמר מציון מכלל יופי, יופיו של עולם. מהו הופיע, אין הופיע אלא אורה, וכן הוא אומר (איוב ל"ז) ותופיע אור עננו... וכשהחריבו מציון התחיל, וכן הוא אומר על ידי ירמיה (ירמיה ט') ונתתי את ירושלים לגלים, ואחר כך (שם ד') שממה תהיה כל הארץ... וכשיחדש הקב"ה את עולמו מציון הוא מחדשו, שנאמר (ישעיה ב') נכון יהיה הר בית ה'. (מזמור נ)

אוהב ה' שערי ציון, אמר הקב"ה אוהב אני שערים המצויינין בהלכה מכל בתי כנסיות ובתי מדרשות... אמר הקב"ה אני מחבב שערי כנסיות ובתי מדרשות, ולמי אני מחבב מן הכל, לציון שהוא פלטין שלי. (מזמור פז)

ה' בציון גדול, אמר רבי יוחנן ממה שעשה בציון, על ביתו לא חס, כשיבא ליפרע מן המחריבים על אחת כמה וכמה. אמר ר"ח וה' בציון גדול, כשיחזיר שכינתו בציון אותה שעה גדול הוא, אמר רבי יודן וקרא מסייעא ליה לרבי חנינא, (ישעיה מ"ט) כי נחם ה' ציון, אותה שעה נראה בכבודו. (מזמור צט)

אמר רבי יוחנן ועתיד הקב"ה להחזירם לישובן, שנאמר שיר המעלות הבוטחים בה' כהר ציון לא ימוט לעולם ישב, מה הר ציון עתיד הקב"ה להחזירו, אף בתיהם של צדיקים עתיד הקב"ה להחזירם. (מזמור קכה)

יברכך ה' מציון, כל פעולות טובות ונחמות טובות מציון. (מזמור קכח)

מדרש שמואל:

דבר אחר מושיבי עקרת הבית זו ציון, (ישעיה נ"ד) רני עקרה, אם הבנים שמחה, (שם מ"ט) ואמרת בלבבך מי ילד לי את אלה. (פרשה ו)

תנא דבי אליהו רבא:

מה תלמוד לומר בזכרנו את ציון, אלא כיון שזכרו את ציון בכו וגעו געיה אחרת, ואחר כך על ערבים בתוכה תלינו כנורותינו... משום שאמרו להם שירו לנו משיר ציון, והשיבו להם איך נשיר את שיר ה' על אדמת נכר... (פרק ל)

תנא דבי אליהו זוטא:

והולכין אצל ציון ואומרים לה נגלה לך הקב"ה, שנאמר (תהלים קל"ב) כי בחר ה' בציון אוה למושב לו, ותאמר להם מיום שסילק הקב"ה את שכינתו מתוכי והחריב את ביתו ושרף היכלו שוב לא ראיתיו. (פרק יט)

ילקוט שמעוני:

ותאמר ציון עזבני ה'... לא היה צריך לומר אלא ותאמר ציון ואחר כך פרשת מלך המשיח, אלא כיון שראתה ציון שגלויות מתכנסים וכל ישראל והשמים והארץ שמחים והיא אינה נזכרת, התחילה אומרת ותאמר ציון עזבני ה' וה' שכחני. אמר לה יש כלה בלא חופה, שאי סביב עניך וראי וגו'. (ישעיה פרק מט, תסט)

...כיון שראתה ציון שד' דברים שאל ירמיה מאת הקב"ה, מאיסה וגעילה עזיבה ושכיחה, והשיבו הקב"ה על מאיסה וגעילה ולא השיבו על עזיבה ושכיחה, התחילה תובעת שתים ותאמר ציון עזבני ה' וה' שכחני... מהו ה' וה', אמרה לו אפילו שתי מדות של רחמים שכתוב בך ה' ה' א-ל רחום וחנון עזבו אותי ושכחו אותי... אף ציון כך היא עושה לי, אני עסוק להעביר את המלכיות מן העולם, כבר עברתי בבל מדי ויון, ועומד אני להעביר מלכות הרביעית, והיא מתרעמת ואומרת עזבני ושכחני... (שם תע)

דבר אחר בזכות ציון נבראו שמים וארץ, שנאמר ולאמר לציון עמי אתה. (שם פרק נא, תעה)

אמרין למלך המשיח היכן את מבקש לדור, אמר אוף דא צריכא שאיל, על ציון הר קדשי, כשם שחייבין על מחיצתו והוא בנוי, כך הם חייבין על מחיצתו והוא חרב. (שם פרק נג, תעז)

רש"י:

ובא לציון גואל - כל זמן שציון חרבה עדיין לא בא הגואל. (ישעיה נט כ)

אבן עזרא:

מי יתן מציון - בעבור היות שם הכבוד עם הארון בימי דוד. (תהלים יד ז)

מציון - אמצע הישוב באורך וברוחב. (שם נ ב)

רד"ק:

יושב ציון - אף על פי שהיתה עדיין ביד היבוסי, היתה מסורת בידם ששם ישכון. (תהלים ט יב)

אלקיך ציון - משם תצא הודאה אחר שיעשה משפט ברשעים בעמק יהושפט. (שם קמו י)

ר' בחיי:

מציון מכלל יופי אלקים הופיע, פסוק זה מדבר בתחיית המתים... והכונה בכתוב הזה, כי הנס הגדול של תחיית המתים יתחיל מציון, למה, לפי שמשם נברא העולם ונשתכלל, יאמר הכתוב כי תחלת הדבור והקריאה לשוכני ארץ תהיה מציון, לפי שמציון מכלל יופי, משם נשתכלל יופיו של עולם, וידוע כי הנקודה האמצעית של הישוב היא ציון, ומשם היה משתיתו של עולם, וכן כל דבר תקפו ועיקרו הוא האמצעית, שהרי מצינו עץ החיים שהיה עיקר הגן באמצעיתו, כאמרו "ועץ החיים בתוך הגן"... (כד הקמח לולב)

אברבנאל:

כי מציון תצא תורה - ...ותלה התורה בציון, המקום המכוון לשער השמים לרדת שם שפע עליון עד שהמקום חייב השלמות לעם היושב עליו, ואמרו בויקרא רבה, כל הטובות ונחמות וכו' אינן אלא בציון. (ישעיה ב ג)

הגר"א:

כסדום - שם ישבו הקצינים, וכן בציון. (ישעיה א ט)

הנשאר בציון והנותר בירושלים - נגד אהבה ויראה, שהם נגד חכמה ובינה. (שם ד ג)

יושבת ציון כי גדול בקרבך - אין השי"ת גדול אלא בציון... (שם יב ה)

מלבי"ם:

כי מציון - מושב הסנהדרין, הכהן הגדול והמלכות. ודבר ה' מירושלים - ששם הנביאים מתאספים שואבים רוח הקדש בכל העיר. (ישעיה ב ג)

יושב ציון - ומשגיח משם השגחה פרטית. (תהלים ט יב)

איש ואיש - בציון כל פרט משלים את כלל האומה. (שם פז ה)

יברכך ה' מציון - בזה תתנו כח ועוז לה' להריק ברכתו. מציון - ברכה על טבעית מעושה השמים, ולא הנמשכת משמים אל הארץ. (שם קלד ב)

בת ציון - מקום מושב השופטים. (צפניה ג יד)

רש"ר הירש:

איש ואיש - כל גדל רוח נולד במודע או שלא במודע בציון, רוחו נדלקה שם. (שם פז ה)

שאו ידיכם קדש - בלילות, בגלות ישאו ידיהם ממקדשי המעט אל מקום ציון, וברכו - הקדישו מעשיכם לו. (שם קלד ב)

שפת אמת:

ברש"י, אמר ר' יצחק... ואז נאמר ואשים דברי בפיך וגו' וליסוד ארץ לאמור לציון עמי אתה, ודרשו חז"ל אל תקרא עמי אלא עמי, שהוא שותף במעשה בראשית. בזוהר הקדוש פירש, ציון היא הנקודה שיש בכל דבר רשימה ואות לזכור שהוא מהשי"ת, והוא החיות שמחיה כל דבר, והאדם הדבוק בנקודה זו וכל חיותו נמשך אחר זאת הנקודה נעשה שותף במעשה בראשית... (בראשית תרל"א)

שם משמואל:

ונראה דהנה בש"ס יומא וחכמים אומרים (העולם) מציון נברא וכו'... הפירוש דהנה העולם הזה הגשמי אי אפשר שיהיה לו בעצמותו לבדו שום צירוף לעולם הרוחני... ונצרך לממוצע... והנה ידוע שכל דבר הממוצע צריך שתהיה בו קצת בחינה מזה וקצת בחינה מזה, על כן בכחו להיות ממוצע ומצרף זה לזה, על כן אמרו חכמים שציון היא הממוצע, שיש בה דברים מעולם העליון, כידוע שמקום הארון אינו מן המדה היפוך מטבע הגשם... ובאשר יש בו בחינת שני העולמות, על כן הוא ממוצע בין שני העולמות, ועל כן שם היא התחלת בריאת העולם, כדי שלא יהיה בשום זמן הארץ הנשמה הלזו מופרדת מן העולם העליון לגמרי, כי מחמת הפירוד היתה בלתי חיות כלל, והיתה מתבטלת במציאות, ומכל מקום התגלות חיות זו תלויה בנקיון מן הכחות הרעים המתפשטין בעולם, כי באם היה בהתגלות בעוד כחות הרעים מתפשטין, היו גם הם מקבלין תוספת חיות... (ראש השנה תרפ"א)