צלי   צליה

(ראה גם: אכילה, בשל, בשר)

תלמוד בבלי:

כיצד צולין את הפסח, מביאין שפוד של רמון ותוחבו לתוך פיו עד בית נקובתו ונותן את כרעיו ואת בני מעיו לתוכו, דברי ר' יוסי הגלילי, ר"ע אומר כמין בישול הוא זה, אלא תולין חוצה לו. אין צולין את הפסח לא על השפוד ולא על האסכלא, א"ר צדוק מעשה בר"ג שאמר לטבי עבדו צא וצלה לנו את הפסח על האסכלה. וניתי (שפוד) של מתכת, איידי דחם מקצתו חם כולו וקמטוי מחמת השפוד, ורחמנא אמר צלי אש ולא צלי מחמת דבר אחר... (פסחים עד א, וראה שם עוד)

תנו רבנן חתכו ונתנו על גבי גחלים רבי אומר אומר אני שזה צלי אש... (שם עה א, וראה שם עוד)

הנודר מן המבושל מותר בצלי ובשלוק... תניא ר' יאשיה אוסר ואף על פי שאין ראיה לדבר זכר לדבר, שנאמר ויבשלו את הפסח באש כמשפט, לימא בהא קמיפלגי, דרבי יאשיה סבר הלך אחר לשון תורה, ותנא דילן סבר בנדרים הלך אחר לשון בני אדם, לא, דכולי עלמא בנדרים הלך אחר לשון בני אדם, מר כי אתריה ומר כי אתריה, באתרא דתנא דילן לצלי קרו ליה צלי ולמבושל קרו ליה מבושל, באתרא דר' יאשיה אפילו צלי קרו מבושל... (נדרים מא א)

(נדר) מן הצלי אין אסור אלא מן הצלי של בשר, דברי ר' יהודה, צלי שאני טועם אסור בכל הצלויים. (שם נא ב)

אומצא דאסמיק חתכה ומלחה אפילו לקדרה נמי שפיר דמי, תלייה נמי בשפודא דאיב דמא, אגומרי פליגי בה רב אחא ורבינא, חד אמר משאב שאיבי ליה וחד אמר מצמת צמתי ליה. (חולין צג ב)

אמר שמואל לא שנו אלא שנתבשל בה (גיד הנשה), אבל נצלה בה קולף ואוכל עד שמגיע לגיד. איני והאמר רב הונא גדי שצלאו בחלבו אסור לאכול אפילו מראש אזנו, שאני חלב דמפעפע... (שם צו ב)

תלמוד ירושלמי:

מהו לצלות שני שפודין אחד של בשר שחוטה ואחד של בשר נבילה בתנור אחד, רב ירמיה אמר בשם רב אסור, ושמואל אמר בשם לוי מותר, פליגא מתניתא על רב, אין צולין שני פסחים בתנור אחד מפני התערובות, לא אמרו אלא מפני התערובות הא שלא מפני התערובות לא. (תרומות נא ב)

הנודר מן המבושל מותר בצלי ובשלוק... מתניתא אמרה שהשלוק קרוי מבושל, דתנינן היה מבשל את השלמים או שולק, וקרייא שהצלי קרוי מבושל, ויבשלו את הפסח וגו'... והתנינן הנודר מן המבושל מותר בצלי ובשלוק, אמר ר' יוחנן הלכו בנדרים אחר לשון בני אדם... (נדרים יט ב)

רבינו בחיי:

צלי אש - דרך צליה הוא בין בשפוד בין על גחלים בין בתנור המחומם ביותר וכיוצא באלו היה מותר, אבל צלי מים שקורין רושט"א אסור... והנה התורה אסרה לאכלו נא או מבושל במים כי אם צלי אש, רוצה לומר צלי על גבי האש או בשפוד או בגחלים או בתנור חם ולהוציא כלי, כלומר לשומו בכלי ולצלותו בו אסור, מה שאין כן בשאר קדשים שהם נאכלים בין צלי בין מבושל, ומה שאמרו רז"ל מתנות כהונה נאכלים צלי משום שנאמר למשחה כדרך שהמלכים אוכלים הכתוב דבר מעלה בעלמא... (שמות יב ח)

מלבי"ם:

צלי אש - שם צלי כולל כל שנתבשל בלא משקה בין בכלי בין על גבי דבר בין על גבי גחלים וכשפורט צלי אש ממעט צלי שפוד ואסכלא שמתבשל על ידי השפוד דחם מקצתו חם כולו... (שם)