א"ר חייא, כתוב וימצאו איש מקושש עצים ביום השבת, מה הם העצים שבכאן ומי הוא זה (האיש, ומשיב) אלא זה צלפחד, שהיה מדייק (לדעת) באלו האילנות, (שהם ז"א ומלכות), איזה מהם גדול מן האחר, ולא חשש לכבוד אדונו והחליף בין שבת לשבת, הדא הוא דכתיב כי בחטאו מת, (שפירושו) בחטא ו', (שהוא פגם בז"א שנקרא ו' דהויה), הוא מת, ומשום זה היה דינו סתום ולא נתפרש דינו, בדינים אחרים, (כי כתוב מקושש עצים סתם), משום שדבר זה צריך להיות בחשאי, (וצריך להיות) סתום ולא גלוי, ועל כן לא נאמר בגלוי, והקב"ה עשה כבוד לכבודו... (שלח יא, ועיין שם עוד)
רבי יוסי אמר, שאר עצים (שהם ע' שרים החיצונים), עם שבת היה מקושש, (שהיה מקיש ומשוה מעלת ע' שרים למעלת יום השבת), וקבל עונשו בשעתו, ונתכפר עונו, ועל כן נתקשה משה בדין בנותיו, שלא היה ידוע אם נתכפר עונו, ויהיה לבנותיו חלק ונחלה בארץ, או לא. כיון שהקב"ה הזכיר שמו, שכתוב כן בנות צלפחד דוברות, נודע שנתכפר עונו... (שם יב)
צלפחד חלק על השבת, שהיה מקושש עצים, ומי הם העצים, אלו הם אילנות אחרות (של הע' שרים), כמו שאמרנו, ואלו הם דברי חול, וחול אינו שורה בקודש, ונמצא שחלק על שלום העולם, (שהוא שבת, שעירב חול בשבת). (קרח ז)
פתח ההוא ינוקא ואמר, אבינו מת במדבר והוא לא היה בתוך העדה וגו'. אבינו הנה הטעם עליה למעלה, (דהיינו זרקא, שנגונו) מאריך המלה ומושך אותה, אהה חסידים הקדושים, כמה משך הצער יש בקריאת אבינו, אין צער, ואין כאב של רוח ונפש אלא כשקוראים כך, אבינו, בכאב מן הלב, מת במדבר, שואל, וכי אחרים לא מתו במדבר, שרושם אותו אומר שהוא מת במדבר, והרי אלף ורבבות מתו במדבר.
אלא כמה בני אדם עירומים מזה, מהם אומרים שמקושש עצים היה, כי כתוב, כי בחטאו מת, ומהם אומרים כך, ומהם אומרים כך. ואני למדתי, ביום שאבי נפל בבית חליו למדו לי זה, ואני ראיתי מה שראיתי, שצוה עלי אבי שלא לגלותו, אלא כמה וכמה היו שמתו במדבר, ולא על חטאו של קרח, ולא על חטא המרגלים כשנגזרה הגזירה (שימותו כולם במדבר), אלא שמתו קודם מתן תורה, ואחר שעשו העגל, אלו שהטעו העולם, (דהיינו ערב רב), ואלו שנמשכו אחריהם, (צלפחד היה יכול להיות בין אלו ואין ראיה ממה שכתוב, כי בחטאו מת, שהוא היה המקושש העצים).
אבל הטענה שטענו אלו הבנות, שהוא מת במדבר, הוא שהיה צלפחד רב לבית יוסף, ומתוך שלא היה יודע דרכי התורה כראוי, על כן לא היה נשיא, והוא היה שלא שמר פיו ודבריו כנגד משה, (שכתוב וידבר העם באלקים ובמשה וגו', וצלפחד היה המדבר), ועליו כתוב וימת עם רב מישראל, שהיה איש שאינו יודע תורה, והוא רב משפחה, רב מזרעו של יוסף מבניו של מנשה. ומשום שחטא במדבר בדיבור כנגד משה, חשבו (בנותיו), שמשה נוטר שנאה עליו, ומשום זה הקריבו משפטם לפני משה ואלעזר וכל הנשיאים וכל ראשי האבות ולא דברו עם משה אלא לפניהם, משום שקנו קנאה ממנו... (בלק שעד, ועיין שם עוד)
אמר ההוא ינוקא, אני חוזר לדברים הראשונים, אבינו מת במדבר, טעם זה, (דהיינו הזרקא שהוא על מלת) אבינו, ציורו דומה לנחש התלוי על ערפו ומושך זנבו לפניו, (וציור זה) הוא בטעם (הזרקא) הנמשך על (המלה אבינו) למעלה. מת במדבר, על ידי דברי פיו. מיהר אותו הילד בחפזון והחזיק בערפו של אביו ובכה ואמר, צלפחד זה מת על ידי דבור, ואתה אבי על ידי דבור החזרת לעולם הזה, (דהיינו על ידי הדיבורים והדמעות של הילד)...
א"ל ר' אלעזר, בני, כיון שאמרת דבר זה, מהו כי (בחטאו) מת, אלא כיון שאותו נחש הכרוך (שואלים) הלא במלת אחת (מת) היה מספיק להם, (ולמה צריך לומר מת במדבר, וגם כי בחטאו מת, אלא) כיון שאותו נחש הכרוך בזנבו למעלה (שבציור הזרקא אשר על המלה אבינו) מאריך הטעם, (על כן כתוב) בחטאו, מהו בחטאו, בחטאו של נחש ההוא, ומה הוא, היינו בדברי פיו (שדבר על משה), כי בחטאו מת הוא טעם של המשכה ההיא מאותו הנחש הכרוך בזנבו, (כי בדברו על משה משך כח הטומאה מנחש הקדמוני), וזהו בחטאו ודאי... (שם שעט)
והוא לא היה בתוך העדה, זו עדת מלינים, הנועדים על ה' זו עדת מרגלים, בעדת קרח, זו עדה של קרח, כי בחטאו מת, שלא החטיא את אחרים עמו. (פנחס קלג)
תנו רבנן, מקושש זה צלפחד, וכן הוא אומר ויהיו בני ישראל במדבר וימצאו איש וגו' ולהלן הוא אומר אבינו מת במדבר, מה להלן צלפחד, אף כאן צלפחד, דברי ר' עקיבא, אמר לו ר' יהודה בן בתירא, עקיבא בין כך ובין כך אתה עתיד ליתן את הדין, אם כדבריך התורה כיסתו ואתה מגלה אותו, ואם לאו אתה מוציא לעז על אותו צדיק, ואלא הא גמר גזירה שוה, גזירה שוה לא גמר. אלא מהיכא הוה, מויעפילו הוה. (שבת צו ב)
אבינו מת במדבר, רבי אליעזר בן יעקב אומר נאמר כאן מדבר, ונאמר להלן ויהיו בני ישראל במדבר, מה כאן צלפחד, אף להלן צלפחד, אמר ליה רבי שמעון אפשר לומר כן, מקושש בשנה ראשונה שיצאו ממצרים בשנים ועשרים לחדש השני, וכי אפשר שהיו בנות צלפחד בנות מלכים נאות וכשרות הקטנה שבהן יושבת ארבעים שנה ולא נשאת, וכי באיזו שנה מת צלפחד, בשנה שנאמר וישמע הכנעני. (במדבר פרק כז, תשעג)
ויעפילו - בגימטריא צלפחד, דאיכא למאן דאמר מן המעפילים היה. (במדבר יד מד)
מת במדבר - מה נפקא מינה ממה שאמרו במדבר? ופירש ר' עקיבא שרוצה לומר שמת בעת שנכנסו למדבר, כמו שפרשתי "ויהיו בני ישראל במדבר" פעם הראשון שנכנסו למדבר, שאז נקרא מדבר סתם, ואחר כך פרטי שם המדבר, מדבר צין וכו'.
והוא לא היה בתוך העדה הנועדים - היה להן לומר והוא לא היה בעדת קרח, ועל כן הוציאו מאריכות הלשון שכללו כל הנועדים לחלוק על ה', כמו מתלוננים ומרגלים ועדת קרח ביחוד, שכולם לא נטלו חלק בארץ. וגם יש לומר מפני שעקר טענתם היתה מכח יבום, ועדת קרח ואינך אין להם חלק לעולם הבא, ולא שייך אצלם יבום לתקן נפש המת, לזה אמרו שהוא לא היה מכללם, כי בחטאו מת ולא החטיא אחרים, ומיתתו כפרה, ויש לו חלק בארץ וחלק לעולם הבא. (במדבר כז ג)