צמר

(ראה גם: בגד, שעטנז)

ספרא:

אי מה צמר מן בהמה דקה בנאכל אף אין לי אלא מן בהמה דקה בנאכל, מניין מין בהמה דקה ואינו נאכל, בהמה גסה ונאכל, בהמה גסה ואינו נאכל, עד שתהא מרבה להביא עורות של שרצים מנין, תלמוד לומר בעור בעור ריבה... (תזריע, נגעים פרק יד)

תלמוד בבלי:

דתני דבי ר' ישמעאל, הואיל ונאמרו בגדים בתורה סתם ופרט לך הכתוב באחד מהן צמר ופשתים, מה להלן צמר ופשתים אף כל צמר ופשתים, רבא אמר שלשה על שלשה בשאר בגדים איכא בינייהו, דר' שמעון בן אלעזר אית ליה, לתנא דבי ר' ישמעאל לית ליה... אמר אביי האי תנא דבי רבי ישמעאל מפיק מאידך תנא דבי ר' ישמעאל, דתני דבי ר' ישמעאל בגד, אין לי אלא בגד צמר ופשתים, ומניין לרבות צמר גמלים וצמר ארנבים נוצה של עזים ושירין והכלך והסריקים, תלמוד לומר או בגד... (שבת כו ב)

אמר קונם צמר עולה עלי מותר להתכסות בגיזי צמר... רבי יהודה אומר הכל לפי הנודר, טען והזיע והיה ריחו קשה, אמר קונם צמר ופשתים עולה עלי, מותר להתכסות ואסור להפשיל לאחוריו... (נדרים נה ב)

הגוזל עצים ועשאן כלים צמר ועשאן בגדים משלם כשעת הגזלה... ליבנן לא, ורמינהי, גזל עצים ושיפן אבנים וסיתתן צמר וליבנן פשתן ונקהו משלם כשעת הגזלה, אמר אביי תנא דידן קתני שינוי דרבנן דהדרא, וכל שכן שינוי דאורייתא... (בבא קמא צג ב)

...איבעיא להו של פשתן מהו שיפטרו בשל צמר, צמר בשל פשתים הוא דפטר דכיון דתכלת פטרה לבן נמי פטר, אבל פשתים בצמר לא, או דלמא כיון דכתיב לא תלבש שעטנז צמר ופשתים יחדו, גדילים תעשה לך, לא שנא צמר בפשתים ולא שנא פשתים בצמר. תא שמע דאמר רחבה אמר רב יהודה חוטי צמר פוטרין בשל פשתן ושל פשתן פוטרין בשל צמר, חוטי צמר ופשתן פוטרין בכל מקום ואפילו בשיראין... (מנחות לט ב, וראה שם עוד)

דתנא דבי רבי ישמעאל כבשים שצמרן קשה פטורין מראשית הגז, שנאמר ומגז כבשי יתחמם... אמר רב אחא בר יעקב הכל מודים דאין לוקין על צמרו (של שה שאינו מיוחד שה לדורותיו) משום כלאים, שנאמר לא תלבש שעטנז, מה פשתן שלא נשתנה אף צמר שלא נשתנה. אמר רב פפא הכל מודים שצמרו פסול לתכלת, שנאמר לא תלבש שעטנז גדילים תעשה לך, מה פשתן שלא נשתנה אף צמר שלא נשתנה. אמר רב נחמן בר יצחק הכל מודים שאין צמרו מטמא בנגעים, שנאמר בבגד צמר או בבגד פשתים, מה פשתים שלא נשתנה אף צמר שלא נשתנה. (בכורות יז א)

החשוד על הבכורות אין לוקחים ממנו בשר צבאים... ואין לוקחים ממנו צמר מלובן וצואי... (שם כט ב)

תלמוד ירושלמי:

אינו אסור משום כלאים אלא צמר ופשתים, ואינו מטמא בנגעים אלא צמר ופשתים, אין הכהנים לובשין לשמש במקדש אלא צמר ופשתים. צמר גמלים וצמר רחלים שטרפן זה בזה, אם רוב מן הגמלים מותר, אם רוב מן הרחלים אסור, מחצה למחצה אסור, וכן הקנבס והפשתן שטרפן זה בזה... מה צמר שאין לו שם לוויי, אף כל דבר שאין לו שם לוויי, מניין שאין לו שם לוויי, אמר רבי יהושע בן לוי כתיב ומישע מלך מואב היה נוקד, מהו נוקד, רועה, והשיב למלך ישראל מאה אלף כרים ומאה אלף אלים צמר, אין לך קרוי צמר אלא צמר אלים בלבד. אין מיטמא בנגעים אלא צמר ופשתים, דכתיב בבגד צמר או בבגד פשתים יכול יהו מטמאין בין צבועין בין שאינן צבועין, תלמוד לומר בגד צמר או בגד פשתים מה פשתים כברייתה אף צמר כברייתו, אוציא את הצבוע בידי אדם ולא אוציא את הצבוע בידי שמים, תלמוד לומר לפשתים ולצמר, מה פשתים לבנה אף צמר לבן. תנינן תרין כללין ולא דמיין דין לדין, תנינן אין אסור משום כלאים אלא צמר ופשתים, בין צבועין בין לבנין, תנינן אין מתטמא בנגעים אלא צמר ופשתים ובלבד לבנים... (כלאים לט ב, וראה שם עוד)

מדרש תדשא:

למה הקדים בגד צמר לפשתים, לפי שצמר רחוקה מן הגוף. (פרק יז)

רש"י:

וצמר צחר - ביום שנולד הטלה טהרתו אמו בלחיכה ועושים כסות סביבו ומכבנים אותו בקרסים. (יחזקאל כז יח)

רמח"ל:

...והנה הצמר הוא סוד לבוש היוצא מן הפנימיות, כי הצמר צומח על הגוף מאליו, אך הפשתן הוא הניתן מהחוץ, שאין שום אחד נולד לו הפשתן על הגוף... והנה הפשתן אינו כמו הצמר, שהוא הלבוש היוצא מן הפנימיות, אלא הוא לבוש חיצון, שיוכל להנתן על הגוף, והוא נמשך מן הדין שבמ"ק, פירוש הבחינה היותר דין שבהם, והנה בזה תבין איסור השעטנז, כי באמת הצמר והפשתן הם ב' מיני לבושים והם בחינות חלוקות הרבה ואסור לחברם, כי הוא קלקול, כי אין לפשתים להיות בסוד צמר כלל שאינם ראוים לכך... (אדיר במרום דף מ)

רש"ר הירש:

...כמו שהצמר נציג היסוד הבהמי, הוא חומר הבא מן החי, כך גם הצבעים שבהם הוא מופיע כאן מוצאם מעולם החי... (שמות כה ח)