צעה

זהר:

צועה ברוב כחו, מהו צועה, היינו משבר, כמו שכתוב עמים תחתיך יפלו וגו'. אמרו ישראל לישעיה מי הוא זה שיעשה כל כך, פתח ואמר אני מדבר בצדקה, אותו שהוא רב להושיע... (אמור יח)

רד"ק:

צועה - מניע ומטלטל הגוים. (ישעיה סג א)

אברבנאל:

צועה - צועק שחורבנה לא היה בידי אדם, כי אם מאתי להושיע את ישראל. (שם)

מלבי"ם:

צעה - הוא כמו זועם סועה, והונח על היין החדש הסגור בכלי בחותם צר ומתחיל להיות תוסס להעלות הרתיחה וסועה וזועה לפתח פי החותם, ולפעמים יבקיע הכלי וינפץ הנבל, ומזה הוא המליצה "ושלחתי לו צעים וצעהו", והוא משל על המרד שיתהוה במדינה עצמה חרב איש באחיו עד שיחרבו הערים ויתרוקנו מן האנשים כיין הצועה שינפץ הכלי שהוא סגור בתוכו. ומזה הושאל שם צועה גם אל תכונה סגורה בנפש, על סערה הפנימית בנפש האדם להוציא חמתו התוספת בתוכו, וצועה ומעלת קצף ורתיחה ויוצאת לחוץ... (הכרמל)