צעיר

(ראה גם: אח, בכור, נער)

מדרש רבה:

ולעבר יולד שני בנים... ולמה נקרא שמו יקטן, שהיה מקטין את עצמו ואת עסקיו, ומה זכה, זכה להעמיד י"ג משפחות, ומה אם הקטן שהוא מקטין עסקיו כך, גדול שהוא מקטין את עסקיו על אחת כמה וכמה. ודכוותה (בראשית מ"ח) וישלח ישראל את ימינו וישת על ראש אפרים והוא הצעיר, א"ר הונא וכי מן התולדות אין אנו יודעין שהוא הצעיר, אלא שהיה מצעיר את עסקיו, ומה זכה, זכה לבכורה... (בראשית לז י)

מהר"ל:

ונראה לי פירושו מה שהיתה הצעירה צנועה היה עמון הבא ממנה יתר קרוב אל ישראל, כי מדת ישראל היא הצניעות... ונראה דלא דוקא שלא היה צניעות אלא בצעירה, אלא שזאת האומה כולה יותר צנועים, שאין סברא שבשביל אמם יתן להם זה. ויש לך להבין מפני מה הצעירה היתה צנועה יותר, ותבין זה ממה שאמרו חכמים בשכר צניעות שהיתה ברחל, כי לעולם הצעיר הוא יותר צנוע ופנימי ובא ממקום צנוע ופנימי יותר, לכך לא נגלה מיד כמו אשר קודם לו. ומזה הטעם לא היתה אומה בכל ע' לשונות שאחרו להתגלות כמו ישראל... (גור אריה דברים ב ט)

רש"ר הירש:

אחיו הקטון יגדל ממנו - הרי לפנינו שוב צעיר שהועדף על גבי הבכור, מימי קין והבל ועד הדורות הרחוקים אנחנו רואים קיפוח זה של הבכורים, הבל נרצה בעיני ה' וקין נמאס. כך היה הדבר גם בימי נח, שם אולי לא היה הבכור, בין בני אברהם ישמעאל מפנה את מקומו ליצחק, ובין בני יצחק עשו ליעקב, בין בני יעקב ראובן ליוסף, בין בני יוסף מנשה לאפרים. גם משה היה צעיר, ודוד היה הצעיר שבאחיו, גדולה מזו, הבכורות בכל ישראל קיפחו את מעלתם. בכל זה נראה דבר אחד, מצד אחד הרי הבכור נוטל זכויות יתר, הוא הנציג המוכר של המשפחה, ומשום כך הוא נוטל פי שנים, וכך נרמז כי הכח והרוח חייבים ללכת בד בבד, אך עם זה ההסטוריה כולה אינה אלא מאבק של הכח החמרי נגד הרוח האלקית, המטרה היא כפי שנאמר לרבקה, "ורב יעבד צעיר" (בראשית כ"ה כ"ג), החזק יהיה עבד לחלש, אך כל עוד לא הושגה מטרה זו, הרי הכח הרוחני עומד נבדל מול החיל הלאומי, "הקול קול יעקב, והידים ידי עשו"... (בראשית מח יט)

בנעוריה - יסוד פסיכולוגי עמוק יש לאותה הלכה, שאין לה דוגמה בכל התורה כולה, תקופת הבגרות לענין נדרים קודמת לבגרות לעניני שאר מצות... שנה אחת לפני הבגרות הרגילה נקראת "עונת נדרים", בשנים אלה הילד נעשה בחור והילדה בחורה, ויש משמעות גדולה לנדרים שהם נודרים באותה תקופה, הרי אלו נדרים הנאמרים בחשאי, ורק ה' לבדו מכיר בהם, אך לא פעם נדרים אלה מכריעים לכל החיים. יש שכל עושר החיים של איש אציל ושל אשה אצילה הוא רק פרי הילולים של נדר שהם נדרו לה' בשחר נעוריהם. וכך תובן רצינות האהבה שה' מקבל בה את נדריהם של נערים ונערות המתבגרים לעבודתו. (במדבר ל ד)

...דורנו יושב על תל גבוה של אפר. למראית עין משתדלים להפגין את פריחת הנעורים. אבל סימני הקמילה כבר ניכרים בלחיים החיורות ובעינים היגעות. הנוער השחית את כל הדרת הפריחה, הוא שתה את כוס התאוות עד תומה ונהנה מהכל ללא דאגת מחר, וללא נקיפת מצפון. מוריו של נוער זה פתחו לפניו אפקים חדשים במרחבי היקום, מבעד למשקפות ענק, והוכיח לו בעליל שחס ושלום אין רוחניות כלל, שהרי בעיני מלאך המות המלאכותיות לא ראו אותה. הם הוכיחו לו לנוער כי אין בחירה חפשית בעולם, וממילא אין מצפון, יש רק יצרים ותאוות והם מושלים בכל, ואילו מה שמכנים מצפון אין הדעת סובלתו ואינו ראוי לתשומת לב. לא נותר איפוא אלא להפיק את מלא ההנאה מן החיים. התאוה היא אלילת כל העולם...

לאחר מכן יושבים הם על איי האפר של שריפת תאוותיהם, עצובים ונכאי רוח, כשהם מגלים את חכמת הטבע הידועה, כי אין כל טעם לחייהם הקטנוניים בעולם הגדול הזה. הנאתם אינה הנאה, תאוותם אין לה סיפוק, והם מתאוננים מרה על אשר הלכו שולל אחרי הטפשות והבערות, אשר לימדו אותם להאמין בעולם ותענוגותיו... (במעגלי שנה א עמוד קכו)