(ראה גם: בעלי חיים, שלוח הקן)
כי תראה חמור שונאך רובץ תחת משאו וחדלת מעזוב לו, עזוב תעזוב עמו. (שמות כג ה)
...בתוך כך הנה ג' אילנות מתפשטים בענפיהם לג' צדדים מעל ראשם (ועשו להם צל), ומעיין מים נובע לפניהם, שמחו כל החברים ושמח ר' פנחס ור' שמעון. א"ר פנחס, יגיעה גדולה היתה לאלו העופות בתחלה (לעשות צל), ויגיעת בעלי חיים איני רוצה, כי ורחמיו על כל מעשיו כתוב, א"ר שמעון אני לא הטרחתי אותם, אבל אם הקב"ה רחם עלינו (ושלח לנו את העופות לעשות עלינו צל), אין אנו יכולים לדחות את המתנות שלו. ישבו תחת צל אילן ההוא ושתו מן המים ונהנו שם. (בלק שט)
אין מילדין את הבהמה ביום טוב אבל מסעדין... כיצד מסעדין, רב יהודה אמר אוחז את הולד שלא יפול לארץ. רב נחמן אמר דוחק בבשר כדי שיצא הולד... ונופח לו בחוטמו ונותן לו דד לתוך פיו כדי שינק... ומזלפין מי שליא על גבי ולד כדי שתריח ריחו ותרחם עליו, ודוקא טהורה אבל טמאה לא, מאי טעמא, טמאה לא מרחקא ולדא, ואי מרחקא ולדא לא מקרבא. (שבת קכח ב)
...לימא מסייע ליה, בהמת עובד ככובים מטפל בה כבהמת ישראל, אי אמרת בשלמא צער בעלי חיים דאורייתא משום הכי מטפל בה כבהמת ישראל, אלא אי אמרת צער בעלי חיים לאו דאורייתא אמאי מטפל בה כבהמת ישראל, התם משום איבה. הכי נמי מסתברא, דקתני אם היתה טעונה יין אסור אין זקוק לה. אי אמרת בשלמא לאו דאורייתא משום הכי אין זקוק לה, אלא אי אמרת דאורייתא אמאי אין זקוק לה, הכי קאמר ולהטעינה יין אסור אין זקוק לה... תא שמע אוהב לפרוק ושונא לטעון, מצוה בשונא כדי לכוף את יצרו, ואי סלקא דעתך צער בעלי חיים דאורייתא הא עדיף לה, אפילו הכי לכוף את יצרו עדיף... (בבא מציעא לב ב, וראה שם עוד)
אמר רבי יוחנן צער בעלי חיים דאורייתא, דכתיב על מה הכית את אתנך. (במדבר כב לב)
ואבאר עוד הזכיות אשר על כל פנים יש בהן גמול בעולם הזה, ואפילו כפר האדם... והרחמנות על בעלי חיים, כאמרו שלח תשלח את האם... (מאמר ה פרק ו)
והנה הקב"ה כל דרכיו משפט צוה לשחוט בהמות לאכלנו, ומה לו לזה, טוב להיותינו נזונים במולד פירות ומגדים, ומה לו להפקיר דם בהמות וחיות ולצערם צער גדול. דע כי אלה הם מסודות עולם שהשי"ת מטיב לכל בריה, והוא מרחם על כל בריותיו, ועל זה אמר טוב ה' לכל ורחמיו על כל מעשיו, הודיע בפסוק זה כי שחיטת בעלי חיים ואכילתם על ידי בני אדם לטובת בעלי חיים הוא וחמלה ורחמים עליהם, והנני מבאר לך זה... (אגרת הקדש תחלת פרק ד)
כי יקרא קן צפור - גם זו מצוה מבוארת מן אותו ואת בנו לא תשחטו ביום אחד, כי הטעם בשניהם לבלתי היות לנו לב אכזרי ולא נרחם, או שלא יתיר הכתוב לעשות השחתה לעקור המין אף על פי שהתיר השחיטה במין ההוא. והנה ההורג האם והבנים ביום אחד או לוקח אותם בהיות להם דרור לעוף כאלו יכרית המין ההוא.
וכתב הרב במורה נבוכים כי טעם שלוח הקן וטעם אותו ואת בנו לא תשחטו ביום אחד כדי להזהיר שלא ישחוט הבן בעיני האם, כי יש לבהמות דאגה גדולה בזה, ואין הפרש בין דאגת האדם לדאגת הבהמות על בניהם, כי אהבת האם וחנותה לבני בטנה איננו נמשך אחרי השכל והדבור, אבל הוא מפעולת כח המחשבה המצויה בבהמות כאשר היא מצויה באדם...
אבל כל מה שנצטוינו שיהיו בריותיו צרופות ומזוקקות בלי סיגי מחשבות רעות ומדות מגונות, וכן מה שאמרו לפי שעושה מדותיו של הקב"ה רחמים ואינן אלא גזרות, לומר שלא חס הא-ל על קן צפור ולא הגיעו רחמיו על אותו ואת בנו, שאין רחמיו מגיעין בבעלי הנפש הבהמית למנוע אותנו מלעשות בהם צרכנו, שאם כן היה אוסר השחיטה, אבל טעם המניעה ללמד אותנו מדת הרחמנות ושלא נתאכזר האכזריות התפשט בנפש האדם, כידוע בטבחים שוחטי השורים הגדולים והחמורים שהם אנשי דמים זובחי אדם אכזרים מאד, ומפני זה אמרו טוב שבטבחים שותפו של עמלק. והנה המצות האלה בבהמה ובעוף אינן רחמנות עליהם אלא גזירות בנו להדריכנו וללמד אותנו המדות הטובות... (דברים כב ו)
...אף אם עשה צער לבהמה בחנם כמו שמשים עליה משאוי יותר מכדי הראוי ומכה אותה והיא אינה יכולה ללכת בא לדין על שציער בעל חי. וכן המושכין אזני החתולים להשמיע צעקתם הם חוטאים, גם דרשו חכמים ביום ההוא נאום ה' אכה כל סוס בתמהון ורוכבו בשגעון (זכריה י"ב ד'), עתיד הקב"ה להפרע עלבון סוסים מרוכביהם על שהכו אותם במגפיים שקורין ספורני בלע"ז. (מד)
ומי שמשעבד בבני אדם או נותן על בני אדם חתיתו משעבדים אותו באותו עולם כבהמה, ואפילו מי שמענה בהמתו יותר מדאי. (קסט, וראה עוד ערך צער)
כל מעשה גרמות שאדם גורם צער לחבירו נענש, ואף עם יעשה צער על חנם לבהמה, כגון שמשים עליה משאוי יותר מאשר יכולה לשאת ואינה יכולה ללכת ומכה אותה עתיד ליתן את הדין, שהרי צער בעלי חיים דאורייתא. כתיב בענין בלעם (במדבר כ"ג ל"ב) "על מה הכית את אתונך", וכנגד שאמר לו יש חרב בידי כי עתה הרגתיך, לכן נהרג בחרב, ואנה הוזהר, שהרי בבני נח לא מצינו רדיה, לאדם שלא הותר לו בשר תאוה נתנה לו רדיה, אבל לבני נח שהתיר להם בשר תאוה לא נתנה לו רדיה. דבר אחר למה מן הדין אין לרדות בעבדים ובהמות כשאינם פושעים, ואין להטריחם על חנם אלא בערב שבת ובערב יום טוב, כדי להכניסם מבעוד יום לביתו, כתיב (דברים י"ג י"ח) "ונתן לך רחמים ורחמך", ר' יהודא אומר משום רבן גמליאל הרי הוא אומר ונתן לך רחמים ורחמך, הרי סימן זה מסור בידך, כל זמן שאתה רחמן ירחמו עליך. (תרסו)
"ויאמר אליו מלאך ה' על מה הכית את אתונך" (במדבר כ"ב ל"ב), יכול לא יכה כשאין המשא עליה כבד ואינה רוצה ללכת, לכך נאמר (שם) "זה שלש רגלים", על זה אתה נענש, כיון שמלומדת ללכת היה לך לחשוב שמא חולה היא, והוא עון שהטריחה... (תרסח)
כלב שאינו נושך אם יכנס בבית אם חפץ יהודי לגרשו יגרשהו בשבט קטן אבל לא יזרוק עליו מים רותחים או להכותו במקל גדול או לדחות אותו בדלת או לעוורו לא יתכן. (עתר)
...ועוד נאמר בטעם השחיטה מן הצואר ובסכין בדוק, כדי שלא נצער בעלי החיים יותר מדאי, כי התורה התירן לאדם למעלתו ליזון מהם ולכל צרכיו ולא לצערן חנם, וכבר דברו חכמים הרבה באסור צער בעלי חיים בבבא מציעא ובשבת, אם הוא באסור דאורייתא, והעלו לפי הדומה שאסור דאורייתא הוא. (ראה מצוה תנא)
שלא לחרוש בשור ובחמור יחדיו... ואחר רשות אדוני הרב הנזכר והודאה על דברו הטוב אענה אף אני חלקי, ואומר כי מטעמי מצוה זו ענין צער בעלי חיים שהוא אסור מן התורה, וידוע שיש למיני הבהמות ולעופות דאגה גדולה לשכון עם שאינם מינן וכל שכן לעשות עמהן מלאכה, וכמו שאנו רואים בעינינו באותם שאינם תחת ידינו כי כל עוף למינו ישכן, וכל הבהמות ושאר המינין גם כן ידבקו לעולם במיניהן... (כי תצא מצוה תקנ)
פ"ו דברכות, אמר רב יהודה אמר רב אסור לאדם שיטעום כלום קודם שיתן מאכל לבהמתו, שנאמר ונתתי עשב בשדך לבהמתך, והדר ואכלת ושבעת, דהוי צער בעלי חיים וכל שכן שאסור לצער כל בעל חי בידים, וכדאמרן בכמה דוכתי צער בעלי חיים דאורייתא, הביאוה הפוסקים. ומעשה היה בדורנו שהרב המקובל הגדול כמהר"ר יצחק אשכנזי ז"ל שנסתכל בפני תלמיד חכם אחד ואמר לו נרשם בפניך עון צער בעלי חיים, והיה אותו תלמיד חכם מצטער ומפשפש בדבר, עד שמצא שאשתו לא היתה נותנת מאכל לתרנגולים בבקר אלא מנחת אותן הולכות בחצר וברחוב לנקר, ואז צוה עליה וזרזה לעשות להן גיבול הסובין והמים בבקר בבקר, ואחרי שנתקן הדבר והרב לא ידע, נסתכל בפניו אמר לו סר עונך, מה היה הדבר, אז הגיד לו הענין, ונראה שזה ענף ממצות והלכת בדרכיו, ופירשו מה הוא רחום אף אתה רחום, וכתיב ורחמיו על כל מעשיו. (פרק ד מצות עשה התלויות בושט)
לא תחרוש בשור ובחמור - ואידך אל תחרוש על רעך רעה, שיראה החמור השור מעלה גרה וסבור שהוא אוכל, ומצטער. (דברים כב י)
הן עוד היום גדול - התערב בדבר מפני צער בעלי חיים, וגם רצה לדעת אם עושים כן לסבות רחוק העיר. (בראשית כט ז)
ותאמר גם לגמליך אשאב - למדנו שהאדם צריך לחוש לעצמו ושמירתו על עצמו, ולאליעזר אחר שבקש הגמיאיני נא נתנה לו, אבל בהמות משום צער בעלי חיים מוטל על אחר כמו על הבעלים, ומזה למדנו הלכה, דקוצץ אדם על ידי עצמו, אבל אינו קוצץ על ידי בהמתו מפני שאין בה דעת... (בראשית כד יד)