(ראה גם: עשר מכות-צפרדע)
אף הוא פתח ואמר, ה' לא גבה לבי ולא רמו עיני וגו', מקרא זה אמר דוד בשעה שהיה הולך על חוף הנהר ואמר, רבונו של עולם, כלום היה אדם בעולם שיודה וישבח לאדונו כמוני, נזדמנה לו צפרדע, אמר לו, דוד, אל תתגאה, שאני עשיתי יותר ממך שמסרתי גופי על ציווי אדוני, שכתוב ושרץ היאור צפרדעים, והעמידוהו, ועוד שאני משבחת ומזמרת לילה ויום בלי הפסק, באותה שעה אמר דוד, ה' לא גבה לבי ולא רמו עיני. (פנחס שפ)
אמרו הצפרדעים (לדוד) אנחנו עשינו יותר ממך בשביל הקב"ה, אמר להם דוד, ומה עשיתם אתם יותר ממני, אמרו לו, שהיינו שורפים את גופותינו באש בתנור במצרים, ובשעה שהיו אוסרים את חנניה מישאל ועזריה, אמרו בלבם אנו נעשה כצפרדעים. (זהר חדש אחרי מא)
ואמר רבה בר בר חנה לדידי חזיא לי ההיא אקרוקתא (צפרדע) דהויא כי אקרא דהגרוניא (גדולה היתה כאותו כרך), ואקרא דהגרוניא כמה הויא, שתין בתי, אתא תנינא בלעה... (בבא בתרא עג ב)