(ראה גם: גלות, יסורין, מחלה, צער)
...עליך השלכתי מרחם אמי א-לי אתה. אל תרחק ממני כי צרה קרובה כי אין עוזר. סבבוני פרים רבים אבירי בשן כתרוני, פצו עלי פיהם אריה טורף ושואג, כמים נשפכתי והתפרדו כל עצמותי, היה לבי כדונג, נמס בתוך מעי... כי סבבוני כלבים עדת מרעים הקיפוני כארי ידי ורגלי. אספר כל עצמותי המה יביטו יראו בי. יחלקו בגדי להם ועל לבושי יפילו גורל. ואתה ה' אל תרחק, אילותי לעזרתי חושה. הצילה מחרב נפשי מיד כלב יחידתי... (תהלים כב יא)
הקשיבה לי וענני, אריד בשיחי ואהימה. מקול אויב מפני עקת רשע, כי ימיטו עלי און ובאף ישטמוני. לבי יחיל בקרבי, ואימות מות נפלו עלי. יראה ורעד יבא בי ותכסני פלצות. ואומר מי יתן לי אבר כיונה אעופה ואשכונה. הנה ארחיק נדוד, אלין במדבר סלה... (שם נה ג)
למנצח על שושנים לדוד. הושיעני אלקים כי באו מים עד נפש. טבעתי ביון מצולה ואין מעמד, באתי במעמקי מים ושבלת שטפתני. יגעתי בקראי נחר גרוני כלו עיני מיחל לאלקי. רבו משערות ראשי שונאי חנם עצמו מצמיתי אויבי שקר אשר לא גזלתי אז אשיב... (שם סט א)
קולי אל אלקים ואצעקה קולי אל אלקים והאזין אלי. ביום תרתי א-דני דרשתי ידי לילה נגרה ולא תפוג מאנה הנחם נפשי... הלעולם יזנח א-דני ולא יוסיף לרצות עוד. האפס לנצח חסדו גמר אומר לדור ודור. השכח חנות א-ל אם קפץ באף רחמיו סלה... (שם עז ב)
שיר מזמור לאסף, אלקים אל דמי לך אל תחרש ואל תשקוט א-ל. כי הנה אויביך יהמיון ומשנאיך נשאו ראש. על עמך יערימו סוד ויתיעצו על צפוניך. אמרו לכו ונכחידם מגוי ולא יזכר שם ישראל עוד. כי נועצו לב יחדיו עליך ברית יכרותו... (שם פ א)
תפלה לעני כי יעטוף ולפני ה' ישפוך שיחו. ה' שמעה תפלתי ושועתי אליך תבוא. אל תסתר פניך ממני ביום צר לי הטה אלי אזנך ביום אקרא, מהר ענני. כי כלו בעשן ימי, ועצמותי כמוקד נחרו. הוכה כעשב ויבש לבי, כי שכחתי מאכול לחמי. מקול אנחתי דבקה עצמי לבשרי. דמיתי לקאת מדבר הייתי ככוס חרבות. שקדתי ואהיה כצפור בודד על גג. כל היום חרפוני אויבי, מחוללי בי נשבעו, כי אפר כלחם אכלתי, ושקויי בבכי מסכתי. מפני זעמך וקצפך כי נשאתני ותשליכני. ימי כצל נטוי ואני כעשב איבש. (שם קב א)
...אשפוך לפניו שיחי צרתי לפניו אגיד. בהתעטף עלי רוחי ואתה ידעת נתיבתי באורח זו אהלך טמנו פח לי. הבט ימין וראה ואין לי מכיר אבד מנוס ממני, אין דורש לנפשי... (שם קמב ג)
רעב כי יהיה בארץ, דבר כי יהיה שדפון וירקון ארבה וחסיל כי יהיה כי יצר לו אויביו בארץ שעריו, כל נגע וכל מחלה. כל תפלה כל תחנה אשר יהיה לכל האדם ולכל עמך ישראל אשר ידעו איש נגעו ומכאובו ופרש כפיו אל הבית הזה. ואתה תשמע מן השמים מכון שבתך וסלחת ונתתה לאיש ככל דרכיו אשר תדע את לבבו, כי אתה לבדך ידעת את לבב בני האדם... (דה"ב ו כח)
ועתידין בני העולם שיצעקו ולא יהיה מי שישגיח עליהם, יחזרו ראשיהם לכל רוחות העולם (למצא איזו הצלה), ולא ישובו עם איזה רפואה לצרתם, אבל רפואה אחת מצאתי להם בעולם ולא יותר, במקום ההוא שימצאו עוסקים בתורה, ונמצא ביניהם ספר תורה שאין בו פסול, כשיוציאו אותה, יתעוררו העליונים והתחתונים וכל שכן אם כתוב בו השם הקדוש כראוי להיות, וכבר למדנו הדבר.
אוי לדור, שנגלה ביניהם ספר תורה, (שטלטלו אותה לרחובה של עיר וכדומה להתפלל), ולא נתעוררו עליה למעלה ולמטה, (דהיינו שלא נתקבלה תפלתם למעלה משום שתפילתם היתה בלי תענית ובלי תשובה למטה), מי יתעורר עליה להתפלל, בשעה שהעולם בצער רב, והעולם צריך לגשמים וצריכים להגלות ביותר את ספר התורה מחמת הדוחק שבעולם.
כאשר העולם הוא בצער ואנשים מבקשים רחמים על הקברים, כל המתים מתעוררים לבקש בעד העולם, כי הנפש מקדמת ומודיעה אל הרוח, שספר התורה נמצא בגלות, שנגלה מחמת דוחק העולם, והחיים באו (על הקברים) ומבקשים רחמים.
אז הרוח מודיע אל הנשמה, והנשמה להקב"ה, ואז נתעורר הקב"ה ומרחם על העולם, וכל זה הוא, על גלות ספר התורה ממקומו, ומשום שהחיים באו לבקש רחמים על קברי המתים. אוי לדור, אם צריכים להגלות ספר תורה ממקום למקום, ואפילו מבית הכנסת לבית הכנסת (כדי להתפלל), משום שלא נמצא ביניהם מי שישגיח עליהם (ויתפלל עליהם, כי אין צדיק ביניהם). (ויחי שיז)
וכשהעולם נמצא בצער (ואינם נענים), משום שהם (האבות) ישנים מחמת עונות העולם, ואותו הטל אינו מקיץ אותם, כי אינו נמשך ואינו נמצא, אז עד שנעורר ספר תורה בעולם כראוי, ואז הנפש מודיעה לרוח והרוח לנשמה והנשמה להקב"ה, אז יושב המלך על כסא רחמים ומושך מעתיקא הקדוש העליון, (שהוא אריך אנפין), המשכה מטל הבדולח, (שהוא מוחא סתימאה דא"א), ומגיע לראש המלך, (לחב"ד דז"א), והאבות מתברכים (שהם חג"ת דז"א), ונמשך אותו הטל לאלו הישנים, (לאבות שבמערת המכפלה), ואז מתחברים כולם (להתפלל על העולם), ומרחם הקב"ה על העולם. ולמדנו, אין הקב"ה מרחם על העולם עד שמודיע אל האבות, ובזכותם מתברך העולם... (שם שלא)
משום זה כשקשר האמצעי ההוא (של הזרוע) מתחבר בנוקבא, אז יורדים דינים וכל דחק לעולם, וכשזה אינו מתחזק ואינו נוסע, הכל נשבר ונכנע, שאינם יכולים לשלוט, ועל כן הכל נשבר ונכנע בסוד הקרבנות שלמטה, ועולה מי שעולה, (דהיינו המלכות דקדושה), להתעטר למעלה ולהתברך מעומק העליון, (שהוא בינה), המאיר לכל פנים.
קשר השלישי (של זרוע הימין), הוא תקיף בתקיפות יותר מכולם, וזה נקרא צרה, משום שממנו יוצאה השליטה להשרות דחק ולעשות צרות לבני אדם, וסוד ג' קשרים אלו הם שכתוב, עברה וזעם וצרה, אלו הם ג' קשרים (שבזרוע (ימין), שהוא מדרגה השניה.
שלשת הקשרים (שביד) שמאל, (שהם מדרגה השלישית כנ"ל), כשמתחזקים יחד, אז נקרא שמאל ההוא משלחת מלאכי רעים, משום שמשמאל ההוא נשלחים למטה ולוקחים כח כל אלו מלאכים הרעים הם היוצאים מהצד שלמטה, כמו שאמרנו, וכל זה יוצא ממדרגה ב' וממדרגה ג', (כי מדרגה ב' היא יד ימין, ומדרגה ג' היא יד שמאל כנ"ל)... (פקודי תנה, ועיין שם עוד)
ובשעה שהעולם צריך רחמים, והחיים הולכים ומודיעים לנפשות הצדיקים ובוכים על קבריהם, והם ראוים להודיע להם, מה הטעם, (שהראוים, הוא משום) ששמים הרצון שלהם להתדבק נפש בנפש, אז מתעוררות נפשות הצדיקים ומתאספות והולכות ומשוטטות לישני חברון,ומודיעות להם צער העולם, וכולן עולות לפתח גן העדן ומודיעות לרוח, ואלו הרוחות המתעטרים בגן עדן, מלאכים עליונים הולכים ביניהם, וכולם מודיעים לנשמה, והנשמה מודיעה להקב"ה, וכולם מבקשים רחמים על החיים, והקב"ה מרחם בשבילם על העולם, ועל זה אמר שלמה, ושבח אני את המתים שכבר מתו.
אמר ר' חייא תמה אני אם יש מי שיודע להודיע אל המתים חוץ ממנו. אמר ר' אבא הצער, (שהאנשים מצטערים) מודיע להם, התורה מודיעה להם, שבשעה שאין מי שיודע בזה, (איך להודיע לנפשות הצדיקים), מוציאים ספר תורה סמוך לקברים, והן מתעוררות על מה שהתורה נגלתה למקום הזה, אז המלאך מודיע להם.
א"ר יוסי, והם יודעים שהעולם הוא בצער, והחיים, אינם ראוים ואינם יודעים להודיע להם, בה בשעה כולם צווחים על התורה, שנכשלנו והיא גלתה למקום הזה, אם בני אדם שבים בתשובה ובוכים בלב שלם ושבים לפני הקב"ה, כולן מתאספות ומבקשות רחמים,ומודיעות לאלו ישני חברון, ונכנסות ומודיעות לרוח שבגן עדן כמו שאמרנו... (אחרי רסד)
...א"ל הקב"ה למשה לך אמור להם לישראל אני הייתי עמכם בשעבוד זה, ואני אהיה עמכם בשעבוד מלכיות, אמר לפניו, רבונו של עולם דיה לצרה בשעתה. (ברכות ט ב)
...וכן הוא אומר אל תזכרו ראשונות וקדמוניות אל תתבוננו, אל תזכרו ראשונות זה שעבוד מלכיות, וקדמוניות אל תתבוננו זו יציאת מצרים, הנני עושה חדשה עתה תצמח תני רב יוסף זו מלחמת גוג ומגוג... כך ישראל צרות אחרונות משכחות את הראשונות. (שם יג א)
א"ר יאשיה כל המרפה עצמו מדברי תורה אין בו כח לעמוד ביום צרה, שנאמר התרפית ביום צרה צר כחכה. א"ר אמי בר מתנה אמר שמואל, ואפילו מצוה אחת, שנאמר התרפית מכל מקום. (שם סג א)
תנו רבנן מי כתב מגילת תענית, אמרו חנניה בן חזקיה וסיעתו שהיו מחבבין את הצרות. אמר רשב"ג אף אנו מחבבין את הצרות, אבל מה נעשה שאם באנו לכתוב אין אנו מספיקין. דבר אחר אין שוטה נפגע, (אינו מכיר בפגעיו, כך כמה נסים באים לנו ואין אנו מכירין בהן), דבר אחר אין בשר המת מרגיש באיזמל. (שבת יג ב)
בעון גזל הגובאי עולה והרעב הווה, ובני אדם אוכלים בשר בניהן ובנותיהן... בעון עינוי הדין ועיוות הדין וקלקול הדין וביטול תורה חרב וביזה רבה, ודבר ובצורת בא ובני אדם אוכלין ואינן שבעין, ואוכלין לחמם במשקל... בעון גילוי עריות ועבודת כוכבים והשמטת שמיטין ויובלות גלות בא לעולם ומגלין אותן ובאין אחרים ויושבין במקומן... בעון נבלות פה צרות רבות וגזירות קשות מתחדשות ובחורי שונאי ישראל מתים, יתומים ואלמנות צועקין ואינן נענין... (שם לב ב, וראה שם עוד)
תניא רבי יוסי בן אלישע אומר אם ראית דור שצרות רבות באות עליו צא ובדוק בדייני ישראל, שכל פורענות שבאה לעולם לא באה אלא בשביל דייני ישראל, שנאמר שמעו נא זאת ראשי בית יעקב וקציני בית ישראל המתעבים משפט ואת כל הישרה יעקשו וגו'... לפיכך מביא הקב"ה עליהן ג' פורעניות כנגד ג' עבירות שבידם, שנאמר לכן בגללכם ציון שדה תחרש וירושלים עיים תהיה והר הבית לבמות יער. (שם קלט א)
א"ר חנינא כל המפיק מגן בשעת גאוה סוגרין וחותמין צרות בעדו, שנאמר גאוה אפיקי מגינים סגור חותם צר... אמר רב חייא בר אשי אמר רב כל שאין דעתו מיושבת עליו אל יתפלל, משום שנאמר בצר אל יורה. רבי חנינא ביומא דרתח לא מצלי אמר בצר אל יורה כתיב... (עירובין סה א, וראה שם עוד)
אמר רב יהודה אמר שמואל, שיר שבתורה משה וישראל אמרוהו בשעה שעלו מן הים, והלל זה מי אמרו, נביאים שביניהן תקנו להן לישראל שיהו אומרין אותו על כל פרק ופרק ועל כל צרה וצרה שלא תבא עליהן, ולכשנגאלין אומרים אותו על גאולתן. (פסחים קיז א)
אמר רב פפא הכי קאמר, בזמן שיש שלום יהיו לששון ולשמחה, יש גזרת המלכות צום, אין גזרת המלכות ואין שלום רצו מתענין רצו אין מתענין, אי הכי ט' באב נמי, אמר רב פפא שאני ט' באב הואיל והוכפלו בו צרות, דאמר מר, בט' באב חרב הבית בראשונה ובשניה, ונלכדה ביתר ונחרשה העיר. (ראש השנה יח ב)
...על הששית הוא אומר מי שענה את יונה ממעי הדגה הוא יענה אתכם וישמע בקול צעקתכם היום הזה, ברוך אתה ה' העונה בעת צרה. (שם טו א)
ולמה נותנין אפר מקלה על גבי תיבה, אמר רבי יהודה בן פזי כלומר עמו אנכי בצרה, ריש לקיש אמר בכל צרתם לו צר. (שם טז א)
סדר תעניות אלו האמור ברביעה ראשונה, אבל צמחים ששנו מתריעין עליהן מיד, וכן שפסקו גשמים בין גשם לגשם ארבעים יום מתריעין עליהן מפני שהיא מכת בצורת... וכן עיר שיש בה דבר או מפולת אותה העיר מתענה ומתרעת וכל סביבותיה מתענות ולא מתריעות, רבי עקיבא אומר מתריעות ולא מתענות, איזהו דבר, עיר המוציאה חמש מאות רגלי ויצאו ממנה ג' מתים בג' ימים זה אחר זה הרי זה דבר, פחות מכאן אין זה דבר. ועל אלו מתריעין בכל מקום, על השדפון ועל הירקון ועל הארבה ועל החסיל ועל החיה רעה ועל החרב מתריעין עליה מפני שהיא מכה מהלכת... על אלו מתריעין בשבת, על עיר שהקיפוה נכרים או נהר, ועל הספינה המיטרפת בים, ר' יוסי אומר לעזרה ולא לצעקה, שמעון התימני אומר אף על הדבר ולא הודו לו חכמים. על כל צרה שלא תבא על הצבור מתריעין עליהן, חוץ מרוב גשמים... (שם יח ב)
רבי יוחנן כי מטי להאי קרא בכי, והיה כי תמצאן אותו רעות רבות וצרות, עבד שרבו ממציא לו רעות וצרות תקנה יש לו, מאי רעות וצרות, אמר רב רעות שנעשות צרות זו לזו, כגון זיבורא ועקרבא... וחרה אפי בו ביום ההוא ועזבתים והסתרתי פני מהם, אמר רב ברדלא בר טביומי אמר רב כל שאינו בהסתר פנים אינו מהם, כל שאינו בוהיה לאכול אינו מהם... אמר רבא אמר הקב"ה אף על פי שהסתרתי פני מהם בחלום אדבר בו. רב יוסף אמר ידו נטויה עלינו, שנאמר ובצל ידי כסיתיך... (חגיגה ה א, וראה שם עוד)
ואמר רבא אשה רעה וכתובתה מרובה צרתה צרה, כדאמרי אינשי בחברתא ולא בסילתא, ואמר רבא קשה אשה רעה כיום סגריר... (יבמות סג ב וראה שם עוד)
רשב"ג אומר משום ר' יהושע מיום שחרב בית המקדש אין וכו', אמר רבא בכל יום ויום מרובה קללתו משל חבירו, שנאמר בבקר תאמר מי יתן ערב ובערב תאמר מי יתן בקר... תנו רבנן ר' פנחס בן יאיר אומר משחרב בית המקדש בושו חברים ובני חורין וחפו ראשם, ונדלדלו אנשי מעשה וגברו בעלי זרוע ובעלי לשון ואין דורש ואין מבקש ואין שואל, על מי לנו להשען על אבינו שבשמים... בעקבות משיחא חוצפא יסגא, ויוקר יאמיר, הגפן תתן פריה והיין ביוקר, ומלכות תהפך למינות ואין תוכחת, בית וועד יהיה לזנות, והגליל יחרב והגבלן ישום, ואנשי הגבול יסובבו מעיר לעיר ולא יחוננו, וחכמות סופרים תסרח, ויראי חטא ימאסו, והאמת תהא נעדרת, נערים פני זקנים ילבינו, זקנים יעמדו מפני קטנים, בן מנוול אב, בת קמה באמה, כלה בחמותה, אויבי איש אנשי ביתו, פני הדור כפני הכלב, הבן אינו מתבייש מאביו, ועל מי יש לנו להשען על אבינו שבשמים... משמת רשב"ג עלה גובאי ורבו צרות, משמת רבי הוכפלו צרות. (סוטה מט א וב)
...א"ל זיל איגרי בהו בההוא עלמא והוית רישא, דכתיב היו צריה לראש וגו' כל המיצר לישראל נעשה ראש. (גיטין נו ב)
...קרי אנפשיה צדיק מצרה נחלץ ויבא אחר תחתיו. (בבא מציעא ס ב)
...ושמא תאמרו מה לנו ולצרה הזאת (להעיד), והלא כבר נאמר והוא עד או ראה או ידע אם לא יגיד וגו'. (סנהדרין לז א)
א"ר אלעזר לעולם יקדים אדם תפלה לצרה, שאילמלא לא הקדים אברהם תפלה לצרה בין בית אל ובין העי לא נשתייר מרשעי ישראל שריד ופליט. (שם מד ב)
...א"ל הכי אמר רבי יוחנן דור שבן דוד בא בו תלמידי חכמים מתמעטים והשאר עיניהם כלות ביגון ואנחה וצרות רבות וגזרות קשות מתחדשות עד שהראשונה פקודה שניה ממהרת לבא. תנו רבנן שבוע שבן דוד בא בו שנה ראשונה מתקיים מקרא זה, והמטרתי על עיר אחת ועל עיר אחת לא אמטיר, שניה חיצי רעב משתלחים, שלישית רעב גדול ומתים אנשים ונשים וטף, חסידים ואנשי מעשה, ותורה משתכחת מלומדיה... בששית קולות, בשביעית מלחמות, במוצאי שביעית בן דוד בא. (שם צז א)
...אמר ליה רבי יהושע אם אין עושין תשובה אין נגאלין, אלא הקב"ה מעמיד להן מלך שגזרותיו קשות כהמן וישראל עושין תשובה ומחזירן למוטב. (שם שם ב)
...אבל הקב"ה אינו כן, אם בא על אדם צרה לא יצווח לא למיכאל ולא לגבריאל אלא לי יצווח ואני עונה לו מיד, הדא הוא דכתיב כל אשר יקרא בשם ה' ימלט. (ברכות סג א)
...אלא כבשתי את יצרי ועשיתי רצונך, כן יהי רצון מלפניך ה' אלקי שבשעה שיהיו בניו של יצחק בני נכנסים לידי צרה ואין להם מי ילמד עליהם סניגוריא אתה תהא מלמד עליהם סניגוריא... מהו אחר, א"ר יודה בי ר' סימון אחר כל הדורות עתידין בניך ליאחז בעונות ולהסתבך בצרות וסופן להגאל בקרניו של איל הזה, שנאמר וה' אלקים בשופר יתקע והלך בסערות תימן... (תענית י ב)
אמר רבי אבהו כתיב בקראי ענני אלקי צדקי בצר הרחבת לי, אמר דוד לפני הקב"ה, רבון העולמים כל צרה שהייתי נכנס לה אתה הייתה מרחיבה לי, נכנסתי לצרתה של בת שבע ונתת לי את שלמה, נכנסתי לצרתן של ישראל ונתת לי את בית המקדש. (שם יא א)
א"ר חנינא בר אידא (זכריה י"ג) ויוצר רוח אדם בקרבו, מלמד שנפשו של אדם צרורה בקרבו, אלמלא כן כיון שהיתה הצרה באה עליו היה שומטה ומשליכה. (בראשית יד ד)
ר' לוי אמר, אין לך צרה באה לאדם שאין לאחרים בה ריוח... (שם לח טז)
ר' תנחומא בשם ר' חייא רבה ור' ברכיה בשם ר"א זה המדרש עלה בידינו מהגלות, כל מקום שנאמר ויהי בימי צרה, ויהי בימי אמרפל, ומה צרה היתה שם, עשו מלחמה. (שם מב ד)
מהו ורוח תשימו, אמר יעקב לפני הקב"ה, רבונו של עולם, אם יהיו צרות באות על בני לא תביא אותם זו אחר זו, אחר הרווח להם מצרותיהם. (שם עה יג)
...וכיון שראה שצרתו צרה השכים בבקר והלך לו אצל רבינו, א"ל מה עבדון לך אנשי סימוניא, א"ל אל תזכירני צרתי, שלשה שאלות שאלו אותי ולא יכולתי להשיבן... א"ל ולמה לא השיבות אותן כשם שהשיבות אותי, א"ל עשו לי בימה גדולה והושיבו אותי עליה למעלה הימנת וטפת רוחי עלי, ונתעלמו ממני דברי תורה... (שם פא ב)
א"ר אבא בר כהנא בשעת עקתא נדרא, בשעת רווחא שיטפא (מסיע מלבו ושוכח הנדר). (שם)
לעולם אין הקב"ה מניח את הצדיקים בצרה שלשה ימים, וכן למדנו ליוסף ליונה למרדכי לדוד, וכן הוא אומר (הושע ו') יחיינו מיומים ביום השלישי של שבטים יקימנו. (שם צא ט)
...דבר אחר למה היא סתומה (פרשת ויחי), מפני שסתם ממנו כל צרות שבעולם. (שם צו א)
א"ר ינאי מה התומים הללו אם חשש אחד בראשו חבירו מרגיש, כן אמר הקב"ה (תהלים צ"א) עמו אנכי בצרה. דבר אחר מהו עמו אנכי בצרה, כשיש להם צרה אינם קוראים אלא להקב"ה, במצרים, ותעל שועתם אל האלקים, בים ויצעקו בני ישראל אל ה', וכאלה רבים, ואומר (ישעיה ס"ג) בכל צרתם לו צר, א"ל הקב"ה למשה אי אתה מרגיש שאני שרוי בצער כשם שישראל שרויין בצער, הוי יודע ממקום שאני מדבר עמך, מתוך הקוצים, כביכול אני שותף בצערן. (שמות ב ז)
וירא פרעה כי חדל המטר והברד והקולות ויוסף לחטא, כך הם הרשעים, כל זמן שהם בצרה הם מכניעים עצמן, משהצרה עוברת חוזרין לקלקולן, וכן נבוכדנצר בזמן שהיה בצרה היה מקלס להקב"ה, שנאמר (דניאל ד') כען אנה נבוכדנצר משבח ומרומם ומהדר למלך שמיא די כל מעבדוהי קשוט וגו', וכיון שראה עצמו בגדולה התחיל מתגאה... (שם יב ט)
דבר אחר פסל לך, הדא הוא דכתיב (ישעיה ס"ד) ועתה ה' אבינו אתה אנחנו החומר ואתה יוצרנו, אמר הקב"ה לישראל, עכשיו אני אביכם, כשראיתם עצמכם בצרה קראתם אותי אבינו, א"ל הן, שנאמר (תהלים ט"ז) ביום צרתי ה' דרשתי... (שם מו ג)
דבר אחר (ישעיה ס"ד) ועתה ה' אבינו אתה, הדא הוא דכתיב (שם כ"ו) ה' בצר פקדוך, אלא כיון שהם נכנסים לצרה הן מבקשים אותם, שנאמר ה' בצר פקדוך, משל לסנקליטוס שהיו לו בנים נדבקו לבני אדם רעים ויצאו לתרבות רעה, הפשיטן והשליכן, כיון שראו עצמם בצרה בקשו מבני אדם גדולים שיבקשו עליהם רחמים... אמרו לו אין אתה יכול לכחש אותם, למה שהכל יודעים שהם בנים, שהם דומים לך... (שם שם ד, וראה שם עוד)
אל תכריתו, הדא הוא דכתיב (נחום א') טוב ה' למעוז ביום צרה, אין מדותיו של הקב"ה כמדת בשר ודם, מלך בשר ודם שמרדה עליו מדינה הוא עושה בה אנדרולומוסיא והורג הטובים עם הרעים, והקב"ה אינו כן, בשעה שהדור מכעיס לפניו הוא ממלט לצדיקים ומאבד לרשעים... למה ביום צרה ויודע חוסי בו. (במדבר ה ד)
דבר אחר בעת ההיא לאמר, מהו לאמר, א"ר עזריה לאמר לדורות שיהיו מתפללין בשעת הצרה... (דברים ב ד)
אמר דוד לפני הקב"ה, רבונו של עולם כשיהיו אומות העולם באים להתפלל לפניך אל תענה אותן, שאין באין אצלך בלב שלם, אלא הולכין אצל ע"ז שלהן ואינה עונה אותן, והן רואין צרתן צרה ובאין להן אצלך... יענך ה' ביום צרה, רבנין אמרין למה הדבר דומה, לבן מלך שיצא לתרבות רעה והיו לו שלשה פדגוגין, הראשון אמר יעשה לו כבלים של מאה ליטרין, והשני אמר אינו יכול לעמוד בכבלים של ק' ליטרין אלא יעשה לו כבלים של י"ב ליטרין בא השלישי אומר היאך הוא יכול לעמוד בכבלים של י"ב ליטרין, יעשה לו כבלים של ליטרא אחת. כך אמר משה יעשו לו כבלים של מאה ליטרין, שנאמר (דברים ל"א) ומצאוהו רעות רבות וצרות, דוד אמר יעשו לו כבלים של י"ב ליטרין, שנאמר יענך ה' ביום צרה, כשם שהיום י"ב שעות, כיון שעמד ירמיה אמר לפניו, רבונו של עולם אין בהם כח לסבול כשם שאמר דוד ביום צרה, אלא יעשה להם כבלים של ליטרא אחת, שנאמר (ירמיה ל') ועת צרה היא ליעקב וממנה יושע.
דבר אחר יענך ה' ביום צרה, מהו ביום צרה, אמר ר"ל למה הדבר דומה, לאשה שישבה על המשבר לילד, והיתה מצטערת לילד, אמרו מי שענה את אמך הוא יענה אותך, כך אמר דוד לישראל, מי שענה ליעקב הוא יענה אתכם, מה התפלל יעקב, ואעשה שם מזבח לא-ל העונה אותי ביום צרתי, אף אתה יענך ה' ביום צרה ישגבך שם אלקי יעקב. אמר משה לפני הקב"ה, רבונו של עולם, כשתהא רואה בניך בצער ואין מי שיבקש רחמים עליהם מיד ענה אותן. א"ל הקב"ה משה, חייך בכל שעה שיקראו אותי אני אענה אותם, דכתיב (דברים ד') כה' אלקינו בכל קראנו אליו. (שם שם ו)
מהו בצר לך, א"ר יוחנן בשם ר' עקיבא, כל צרה שהיא של יחיד צרה, וכל צרה שאינה של יחיד אינה צרה. דבר אחר בצר לך, ר' יוחנן דידיה אמר כל צרה שישראל ואומות העולם שותפין בה צרה, וכל צרה של ישראל עצמן אינה צרה, דרש ר' יוחנן כגון צרתן בשושן הבירה שלא היתה אלא לישראל, מיד הצמיח להן הקב"ה ישועה. דבר אחר אמר ר"א כשנגאלו ישראל ממצרים לא נגאלו אלא מתוך ה' דברים אלו, מתוך צרה, ומתוך תשובה, ומתוך זכות אבות, ומתוך רחמים, ומתוך הקץ... (שם שם יד)
א"ר יוסי בר' אבין בשם רב חסדא בראשונה כשהיתה צרה באה על ישראל היו פוסקים כנגדה שמחה, ומשבטלה סנהדרין בטל השיר מבית המשתאות... (איכה ה טז)
א"ר יצחק אם ראית צרות שהם ממשמשות ובאות על הארץ בשביל ישראל שנקראו ארץ, שנאמר (ישעיה ה') כי תהיו אתם ארץ חפץ... (קהלת יא ח)
...בעולם הזה על ידי שצרתן צרת נקבה יולדת הן אומרים שירה לפניו בלשון נקבה, אבל לעולם הבא על ידי שצרתן אין צרת יולדת הן אומרים שירה בלשון זכר, הדא הוא דכתיב (ישעיה כ"ו) ביום ההוא יושר השיר הזה. (שיר א לז)
ר' אבא בר כהנא אמר, אמרה כנסת ישראל לפני הקב"ה אני היא וחביבה אני שנתונה בעמקי הצרות, וכשידלני הקב"ה מהצרות אני מרטבת מעשים טובים כשושנה ואומרת שירה לפניו, הלא היא דכתיב (ישעיה כ"ו) ה' בצר פקדוך. (שם ב ד)
הבוגד בוגד והשודד שודד עלי עילם צורי מדי, כבר נתעלם צרתה של עילם, צרוי מדי כבר נוצרה צרתה של מדי... אר"ש ב"ג על ידי שהריחו מקצת צרתן של מלכיות קצרה רוחן של אבותינו בתחלה לסבב את ארץ אדום, שנאמר (במדבר כ"א) ותקצר נפש העם בדרך. (שם ג ג)
ר' חייא רבה כל מקום שנאמר ויהי משמש צרה ושמחה, אם צרה אין כיוצא בה אם שמחה אין כיוצא בה. (רות פתיחתא ו)
...וכן ביוסף לא הגיעוהו כל אותן הצרות אלא על לשון הרע שספר על אחיו, שנאמר ויבא יוסף את דבתם רעה אל אביהם. (וישב ז)
...ולא תאמר אני בריוח מה אני מתפלל, וכשתגיע לך צרה תבא ותתפלל, אלא עד שלא תבא לך הצרה הוי מקדים ומתפלל, אמר רבי אלעזר כתוב בספר בן סירא אוקיר לאסיאך (רופאך) עד שלא תצטרך ליה... מה ראה יעקב לברכם בא-ל ש-די, ללמדך שהרבה יסורין עברו על יעקב, עד שהיה במעי אמו היה עשו מריב עמו, שנאמר ויתרוצצו הבנים (בראשית כ"ה), ברח מפני עשו ללבן והיה שם עשרים שנה בצרות רבות, שנאמר (בראשית ל"א) הייתי ביום אכלני חורב וגו', ואחר שיצא רדף לבן אחריו להרגו... יצא מעשו באה עליו צרת דינה, יצא מצרת דינה באה עליו צרת רחל, אחר כל הצרות בקש לנוח קמעא באה עליו צרת יוסף, והכתוב צווח לא שלותי ולא שקטתי ולא נחתי (איוב ג'), אחר כך באה עליו צרת שמעון, אחר כך צרת בנימין, לפיכך היה מתפלל בא-ל ש-די ואומר מי שאמר לשמים וארץ די, יאמר ליסורי די... (מקץ י)
דבר אחר פעמים רבות יצילם, מדבר בבני אדם כיון שמגיע לו צרה ועושה תשובה הקב"ה מצילו, כך פעם ראשונה ושניה, חזר בו יפה ואם לאו הקב"ה מביא עליו צרה. (בהר ג)
ראה אנכי, זה שאמר הכתוב ויגל אזנם למוסר וגו', אם ישמעו ויעבורו יכלו ימים בטוב ושנותם בנעימים, ואם לא ישמעו בשלח יעבורו (איוב ל"ו). ויגל אזנם למוסר, אין הקב"ה מביא צרה לאדם עד שהוא גולה לאזנו ומתרה בו כדי שיחזור בו, אם חזר בו הרי יפה, אם לאו מביא עליו רעות... (ראה ב)
ירידה החמישית שירד לסנה שנאמר (שמות ג') וארד להצילו מיד מצרים וגו', והניח כל ההר וירד לתוך הסנה, והסנה צרה וצוקה כולו קוצים ודרדרים, ולמה שכן בתוך צרה וצוקה, אלא שראה את ישראל בצרה גדולה, לקיים מה שנאמר (ישעיה ס"ג) בכל צרתם לו צר. (פרק מ)
אמר להם הקב"ה למלאכי השרת בואו ואודיע לכם צדקתם של בני, שאני טענתים בעולם כמה צרות ויסורים הבאתי עליהם בעולם בכל דור ודור ובכל שעה ושעה ולא בעטו בהם, שקוראין את עצמן רשעים וקוראין אותי צדיק בפני, והם אומרים בלשון הזה, אבל אנחנו חטאנו והעוינו הרשענו פשענו וכו' ואתה צדיק על כל הבא עלינו, לפיכך היה שלמה מקלס את כנסת ישראל אשת חיל מי ימצא. (פרשה לה)
ר' יודן אמר לגרמיה, בשר ודם יש לו פטרון הגיע לו עת צרה אינו נכנס לפניו פתאום, אלא בא ועומד על פתח פטרונו, וקורא לעבדו והוא אומר פלוני על הפתח, והקב"ה אינו כן, הגיע עת צרה לישראל לא יהא קורא לא לגבריאל ולא למיכאל אלא קורא אותו והוא עונה אותו, הדא הוא דכתיב (יואל ג') כל אשר יקרא בשם ה' ימלט... (מזמור ד)
אפפוני חבלי מות, מהו אפפוני, הגיעו הצרות עד האף, דבר אחר אל תקרי אפפוני אלא עפפוני. הצרות טסות ובאות עליו כעוף, שנאמר (בראשית א') ועוף יעופף על הארץ. דבר אחר מתגלגלות ובאות עלי כאופן וגלגל... אמר בצר לי ולא אמר בצרות לי, לפי שכל הנביאים מיחדין צרותיהן של ישראל וממעטין אותן, שנאמר (דברים ד') בצר לך ומצאוך, (מיכה א') ראה ה' כי צר לי... (מזמור יח)
יענך ה' ביום צרה, זה שאמר הכתוב (תהלים צ"א) יקראני ואענהו, אמר הקב"ה בשעה שמגעת צרה לישראל ומבקשין אותי והן משתתפין בכבודי, כבודי עמהן, באותה שעה אני עונה אותם, שנאמר יקראני ואענהו, למה עמו אנכי בצרה... דבר אחר באיזה יום, יום שהכל מודים בו שהוא צרה לעליונים ולתחתונים, שאפילו מלאכי השרת יראין ממנו. (מזמור כ)
בכל צרה וצרה שמגעת אלינו הוא נמצא לנו, וכן הוא אומר (תהלים צ"א) יקראני ואענהו עמו אנכי בצרה. (מזמור מו)
בך ה' חסיתי, אמר ישעיה (ישעיה נ') מי בכם ירא ה' שומע בקול עבדו, מי היה בצרה ולא עניתיו, (שם) אשר הלך חשכים, ומי היה בחשכה ולא הארתי לו... (מזמור עא)
משכיל לדוד בהיותו במערה תפלה, אמר שלמה (משלי י"ח) מגדל עוז שם ה' וגו', כשהצדיקים נכנסים לצרה אין מענין עצמם אלא על הקב"ה, וכן אמר הכתוב (תהלים ל"ד) לדוד בשנותו את טעמו וגו' אברכה את ה' בכל עת וגו'... ובכל צרה שהיה נכנס היה בוטח בהקב"ה, וכשהיה במערה לא קרא אלא להקב"ה, שנאמר משכיל לדוד בהיותו במערה... (מזמור קמב)
בכל צרתם לו צר ומלאך פניו הושיעם באהבתו וגו', אין לי אלא צרת ציבור, צרת יחיד מנין, תלמוד לומר (תהלים צ"א) יקראני ואענהו וגו', אם כן למה נאמר בכל צרתם לו צר, אלא אמר הקב"ה בכל צער וצער שיש לישראל כביכול אני עמהם, שנאמר לו צר, אל תקרי לו צר אלא לי צר. (פרק יח)
ועיני ישראל כבדו מזוקן, מלמד שהצרות מכהין את העינים. (בראשית מח י)
וא-ל ש-די, אשרי הגבר אשר תיסרנו י-ה, אשר תיסרנו ה' אין כתיב כאן אלא י-ה, כזה שהוא נדון לפני הדיין והוא אומר יה, כך אבינו יעקב אומר מי שעתיד לומר ליסורין די יאמר לצרותי די... (בראשית פרק מג, קמט)
ר' חנניה בן חכינאי אומר והלא כבר כתבתי אח לצרה יולד, אח אני לישראל בשעת צרתן, אחים אלו ישראל שנאמר למען אחי ורעי. (שמות פרק יד, רלג)
כתיב היתה לי דמעתי לחם יומם מכאן אתה למד שהצרה משבעת לאדם ואינו מבקש לאכול. (שמואל א פרק א, עז)
דבר אחר בשעה שישראל נכנסים לצרה הם אומרים להקב"ה גאל אותנו, והקב"ה אמר להם יש ביניכם ירא שמים, והם אומרים לשעבר בימי משה בימי יהושע בימי דוד בימי שמואל, אבל עכשיו כל שאנו הולכים היא מחשכת לנו והולכת, שנאמר אשר הלך חשכים, א"ל הקב"ה בטחו בשמי והוא עומד לכם, שנאמר יבטח בשם ה', ולמה שכל מי שבוטח בשמי אני מצילו. (ישעיה פרק נ, תעג)
והנה שבע פרות אחרות, מה תלמוד לומר אחרות, שבשעה שהפורענות באה לעולם הכל עשוין אחרים ונכרים זה מזה, כיצד, אדם בא ממקום רחוק נכנס לעיר ואוהבו יושב ברחובה כיון שראה אותו הפך את פניו לאחוריו ושם עצמו כמי שלא ראהו ולא ידעו מעולם, מי גרם כך, רעבון ופורענות שבעולם. (בראשית מא ג)
מעשה בשני חסידים שפירשו בים הגדול לדבר מצוה, עמד עליהם הנחשול שבים ובקש לטבע ספינתן, אמר חד מינהון לית ביש מן דא, דכתיב יחוגו וינועו כשכור וכל חכמתם תתבלע (תהלים ק"ו), אמר ליה חבריה ואית ביש רב מן דא, אמר לו אנו על שערי מיתה ואית לך ביש מן הדא, אמר ליה, אין, אמר לו ואיזה זה, זה יום שבנו אומר לו תן לי פת ואין לו מה יתן לו, תדע לך הרי יעקב אבינו כל זמן שהיתה קופה מלאה פת היה לועס ואומר לא ירד בני עמכם, וכיון דחסלת אמר, ואת אחיכם קחו. (שם מג יד)
ויאמרו איש אל אחיו - כשהלך המליץ, כי יוסף היה מאד נשמר מהם שלא ידבר בלשון עברי שלא יחשבו עליו עם הכרת צורתו שהוא יוסף, והתוודו שבא להם זה בעוון יוסף, כי יוסף שאל להם מה שלא שאל מאחרים, אין זה כי אם עון גדול שהיה עליהם, למדנו בספור הזה כי כשתבא צרה לאדם ראוי לו לפשפש במעשיו ולבדוק מה היה המעשה הרע שעשה, ויתחרט ויתודה. (בראשית מב כא)
...ומי שנתיישב על נפשו זה יהיה כמו שאומרים על נחום איש גם זו, כל אשר תמצאהו צרה אומר גם זו לטובה, ויהיו חיים ערבים תמיד, ותקלנה עליו הצרות, אבל אפשר שישמח בהם כשירגיש לעון שיש עליו כמי שיפרע חובו, והוא שמח במה שהקל מעליו ממנו, וישמח לשכר ולגמול הצפון לו, וישמח במה שהוא מלמד לבני אדם מהסבל והצדקת דין הבורא, וישמח במה שיש עליו בזה מהשם הטוב והתפארת, זה בצרות המיוחדות בו. וכן יעשה בצרות הכוללות, כשיעבירו בלבולי המחשב על לבו אורך הגלות ופזור האומה ומה שהגיע אליה מהדלות והמיעוט, יתנחם תחלה בצדוק הדין כאשר אמרתי, ואחר כן בנכוי עונותיו, ובשכר הצפון לעולם הבא, ובהדבק בענין האלקי בעולם הזה. ואם ייאשנו (ייאש אותו) שטנו מזה, באמרו, התחיינה העצמות האלה, לגודל מה שנכחדנו מגוי ונשכח זכרנו, יחשוב באיכות יציאת מצרים ובכל מה שנאמר ב"כמה מעלות טובות למקום עלינו", ולא יהיה קשה בעיניו איך נשוב לקדמותנו, אפילו אם לא ישאר ממנו אלא אחד... (מאמר ג יא)
אלו הן הצרות של צבור שמתענין ומתריעין עליהם, על הצרת שונאי ישראל לישראל, ועל החרב, ועל הדבר, ועל חיה רעה, ועל הארבה, ועל החסיל, ועל השדפון, ועל הירקון, ועל המפולת, ועל החלאים, ועל המזונות, ועל המטר.
כל עיר שיש בה צרה מכל אלו, אותה העיר מתענה ומתרעת, עד שתעבור הצרה, וכל סביבותיה מתענות ולא מתריעות, אבל מבקשים עליהם רחמים, ובכל מקום אין צועקין ולא מתריעין בשבת כמו שאמרנו, חוץ מצרת המזונות שצועקין עליה אפילו בשבת, אבל אין מתריעין עליה בחצוצרות בשבת.
על הצרת שונאי ישראל לישראל כיצד, עכו"ם שבאו לערוך מלחמה עם ישראל או ליטול מהם מס או ליקח מידם ארץ או לגזור עליהם גזרה אפילו במצוה קלה, הרי אלו מתענין ומתריעין עד שירוחמו, וכל הערים שסביבותיהם מתענין, אבל אין מתריעין אלא אם כן תקעו להתקבץ לעזרתן.
על החרב כיצד, אפילו חרב של שלום, כגון שערכו מלחמה עכו"ם עם עכו"ם ועברו במקום ישראל, אף על פי שאין ביניהם ובין ישראל מלחמה, הרי זו צרה ומתענין עליה, שנאמר וחרב לא תעבור בארצכם, מכלל שראיית פני המלחמה צרה.
ועל הדבר, אי זו היא דבר, עיר שיש בה חמש מאות רגלי ויצאו ממנה שלשה מתים בשלשה ימים זה אחר זה, הרי זה דבר, יצאו ביום אחד או בארבעה ימים אין זה דבר... וכן לפי חשבון זה. ואין הנשים והקטנים והזקנים ששבתו ממלאכה בכלל מנין אנשי המדינה לענין זה.
היה דבר בארץ ישראל מתענין שאר גלויות ישראל עליהן, היה דבר במדינה ושיירות הולכות ובאות ממנה למדינה אחרת, שתיהן מתענות אף על פי שהן רחוקות זו מזו.
אין מתענין על חיה רעה אלא בזמן שהיא משולחת, כיצד, נראתה בעיר ביום הרי זו משולחת, נראתה בשדה ביום אם ראתה שני בני אדם ולא ברחת מפניהם הרי זו משולחת, ואם היה שדה הסמוכה לאגם וראתה שני בני אדם ורדפה אחריהם הרי זו משולחת, לא רדפה אחריהם אינה משולחת... אבל אם אכלה שניהם באגם אינה משולחת, מפני שזה הוא מקומה ומפני הרעבון טרפה לא מפני שהיא משולחת...
על המפולת כיצד, הרי שרבתה בעיר מפולת כתלים בריאים שאינן עומדים בצד הנהר הרי זו צרה ומתענין ומתריעין עליה, וכן על הרעש ועל הרוחות שהן מפילין את הבנין והורגין מתענין ומתריעין עליהן.
על החליים כיצד, הרי שירד חולי אחד לאנשים הרבה באותה העיר, כגון אסכרה או חרחור וכיוצא בהן והיו מתים באותו החולי, הרי זו צרת צבור וגוזרין לה תענית ומתריעין עליו, אבל חכוך יבש צועקים עליו בלבד.
על המזונות כיצד, הרי שהוזלו דברים של סחורה שרוב חיי אנשי אותה העיר מהן, כגון כלי פשתן בבבל ויין ושמן בארץ ישראל, ונתמעט המשא והמתן עד שיצטרך התגר למכור שוה עשרה בששה ואחר כך ימצא לוקח, הרי זו צרת צבור ומתריעין עליה וזועקין עליה בשבת.
על המטר כיצד, הרי שרבו עליהן גשמים עד שיצרו להן, הרי אלו מתפללין עליהן, שאין לך צרה יתירה מזו, שהבתים נופלין, ונמצאו בתיהן קבריהן. ובארץ ישראל אין מתפללין על רוב הגשמים, מפני שהיא ארץ הרים ובתיהם בנויים באבנים ורוב הגשמים טובה להן, ואין מתענין להעביר הטובה.
תבואה שצמחה ונמנע המטר והתחילו צמחין לייבש הרי אלו מתענין וזועקין עד שירדו גשמים או עד שייבשו הצמחים, וכן אם הגיע זמן הפסח או קרוב לו בארץ ישראל שהוא זמן פריחת האילנות שם ולא ירדו גשמים, הרי אלו מתענין וזועקין עד שירדו גשמים הראויין לאילנות או עד שיעבור זמנם.
וכן אם הגיע זמן חג הסוכות ולא ירדו גשמים הרבה כדי למלאות מהם הבורות השיחין והמערות הרי אלו מתענין עד שירד גשם הראוי לבורות, ואם אין להם מים לשתות מתענים על הגשמים בכל עת שלא יהיה להם מים לשתות, ואפילו בימות החמה.
פסקו הגשמים בין גשם לגשם ארבעים יום בימות הגשמים הרי זו מכת בצורת ומתענים וזועקים עד שירדו הגשמים או עד שיעבור זמנם. (תעניות פרק ב, וראה שם עוד)
ה' בצר פקדוך צקון לחש מוסרך למו (ישעיה כ"ו ט"ז), אמר ישעיה ע"ה, כשישראל הם בצרה הם פוקדים אותך בצום ובתפלה, שהרי בידוע כי מיום היות ישראל בגלות הם סבולי חלי הצרות יותר מכל אומה, ודרשו רז"ל כשהרב נכנס לבית המדרש ורצועה בידו, מי דואג, מי שדרכו ללקות, כך ישראל מורגלים בצרות מדי היותם גולים בארצות, ועליהם לדאג יותר משאר האומות כשרואין הצרות מתפשטות בעולם, וכל שכן אם רואים אותן נמשכות עליהן ומתפשטות בם, ועל זה אמר הכתוב יענך ה' ביום צרה, ישגבך שם אלקי יעקב, אין לך צדיק בעולם שעברו עליו צרות רבות כיעקב, צרת עשו, צרת לבן, צרת רחל, צרת דינה, צרת יוסף, ולכך הזכיר יעקב יותר משאר האבות. ובפירוש אמרו ז"ל אין הקב"ה מרעיש את עולמו אלא בשביל ישראל, והטעם בזה, כדי שיכופו לבם לתשובה ויתפללו לפניו. ועוד מפורש (יבמות ס"ג א') אין פורענות באה לעולם אלא בשביל ישראל, שנאמר "הכרתי גוים נשמו פנותם וגו' אמרתי אך תיראי אותי תקחי מוסר". וכן בדין, כיון שבחר הקב"ה בישראל יותר מכל האומות והם עיקר העולם, ראוי להעמידו בשבילם או להחריבו הכל לפי מעשיהם... (כד הקמח מטר)
...וזהו שאמר בכאן אור זרוע לצדיק, כלומר כל הטובה והשלוה לצדיק, שהרי רוב הצרות הבאות על האדם הוא בעצמו סבה להנה, והוא הגורם להביאם עליו, וזה מצד החטא, שאם הוא חלוש וצרות רבות באות עליו, אף על פי שאותן הצרות מאת השי"ת באו לו, אין חפץ השם בהם, שהוא ית' היה רוצה בו שלא יחטא ולא יבואו עליו צרות, הוא שאמר ירמיה ע"ה (איכה ג') "כי לא יזנח לעולם ה'", "כי לא ענה מלבו ויגה בני איש"... ואם תאמר כיון שהרחיק חפצו מן הרע, אם כן הצרות הבאות על האדם מקרה הם ואינם מאתו יתעלה, ועל כן כתיב אחריו "מי זה אמר ותהי ה' לא צוה, מפי עליון לא תצא הרעות והטוב" (שם), בודאי הכל מאתו יתברך בהשגחה מכוונת, ומאתו יתעלה הרע והטוב, הכל במשפט, ומאחר שהוא כן, "מה יתאונן אדם חי גבר על חטאיו" (שם), פירוש על חטאיו ודאי יש לו להתאונן, כי הם סבת צרותיו... (שם נר חנוכה)
משרשי המצוה, לפי שבשעת הקרבן היו צריכין לכוון דעתם יפה בענינו, כמו שידוע שהוא נפסל במחשבות ידועות, וגם כן צריך הקרבן כונה שלמה לפני אדון הכל שצונו עליו, וגם כן בעת הצרה צריך האדם כיוון גדול בהתחננו לפני בוראו שירחם עליו ויצילהו מצרתו, ולכן נצטוו בתקיעת החצוצרות בעתים אלה, לפי שהאדם מהיותו בעל חומר צריך התעוררות גדולה אל הדברים, כי הטבע מבלי מעיר יעמוד כישן, ואין דבר יעוררהו כמו קולות הנגון... (בהעלותך מצוה שפד)
נקם נקמת בני ישראל - סמך זה לפרשת נדרים, לומר לך שנודרים בעת מצרה ומלחמה. (במדבר לא ב)
למה ה' תעלים - לפעמים, בצרה - כי עמדת לדניאל בגובא די אריותא ולחבריו בכבשן האש, ולא עמדת לזכריה אשר הומת מיתה משונה, ולעשרה הרוגי מלכות, והטעם ידוע היה אצל דוד ע"ה, אלא שאמר שיחוש לחלול שמו בגוים, וכדי להצדיק דין הצור תמים פעלו ראוי לתת הסבה לזה. דע כי אצלו ית' העולם הזה אחד, וארז"ל (סנהדרין כ"ז) כל ישראל ערבים זה לזה, והנה עברו כמה דורות שהיו שונאי ישראל חייבים כליה, והא-ל ית' יאריך אפו להם בזכות הצדיקים העתידים לעמוד בדורו של שמד, ואם היה הא-ל ית' מכלה האבות לא היו הבנים באים לידי המדה ההיא. ואמשול לך משל נמרץ, הנה האבות הקדושים י"ב שבטים חטאו החטא המפורסם ההוא, ואלו היה הא-ל ית' גובה את חטאתם לפי שעתם, מה הגיע אל כל הבאים אחריהם? לזה הערימה חכמתו ית' להאריך אפו ולגבות חובו, ואולי כי זה הסוד נודע לאותו רשע שהרג עשרה גדולי ישראל, וטען זאת הטענה בעינה, והם ע"ה רצו לדעת אם הסכימו מן השמים על כך, וכשידעו שכן נגזר שמחו אל השמועה, כי ידעו מעלתם, ופלס ומאזני משפט לה' לתת להם גמולם לעולם הבא כפלי כפלים, ואולי כי לזמן התחיה יהיו אלה העשרה שרי כמה אלפים מבניו של הקב"ה, וגרם להם כך שעמדו לו להקב"ה בעת הצרה ההיא, ונענשו הם בעבור כל האומה. והבן זה העיקר הגדול המברר ספק גדול מספקי התורה, והוא מה שאמר (שמות ל"ד) פוקד עון אבות... (תהלים י א, וראה שם עוד)
ואפשר עוד לפרש שבא להשמיענו שהאדם אשר באה עליו איזו צרה חס ושלום, ורוצה לינצל ממנה, קודם כל דבר צריך שיעשה תשובה מעבירות שבידו, ויהיה ירא חטא שמא יהיה מקטרג עליו, וכמו שאמר ביעקב, "ויירא יעקב מאד", וכמו שאמרז"ל נתיירא שמא יגרום החטא, ועל זה נצטער תחלה, וזהו ויצר לו, ואחר כך התקין עצמו למלחמה ועשה המצאותיו מעצמו ומדעתו להנצל בחכמתו... (אבות ג יא)
מצות עשה מן התורה לזעוק ולהריע לפני ה' בכנופיא על כל צרה שלא תבא על הצבור, כגון דבר או חרב או מניעת מטר או ארבה או מפולת, וכיוצא בהם, כדי שיעלו כל העם על לב שאין זה מקרה אלא גזרת מלכו של עולם על העונות, וישוב כל איש מדרכו הרעה וישיבו הגזל ויבכו לפני ה', ולא יוסיפו לחטא, שנאמר "על הצר הצורר אתכם והרעותם", היינו תרועה בפה, דהיינו תפלה וזעקה, דנדרש הפסוק לפניו ולאחריו, וכאלו כתיב על הצר הצורר אתכם והרעותם בחצוצרות, וחצוצרות לאו דוקא אלא חצוצרות או שופר, אבל במקדש למדו מפי הקבלה דצריך שתיהן... (פרק ד מצות עשה מן התורה התלויות בפה בקנה ובזמן)
על הצר הצורר אתכם - ולא אמר על הצרה, כי במקום לצעוק על הצרה, שאז יבוקר פנקסם והמקטרגים יקטרגו עוד יותר, מוטב לשוב תחלה ולהלחם קודם בצר הזה להכניעהו על ידי וודוי וצום וכו'. (במדבר י ט)
...ועל זה אמר משתפס יעקב ללבוש השק, ודבר זה כי הצרות קרובות ליעקב כמו השק, שהוא קרוב לאדם והוא דבק באדם, כך הצרות קרובות ליעקב, וכמו שאמר א-ל ש-די שאמר לעולמי די יאמר לצרותי די. ולכך אמר גם כן יענך ה' ביום צרה ישגבך שם אלקי יעקב, ואמרו במדרש לא אמר אלקי אברהם כי יעקב היה מיוחד לצרה, ולכך הלביש יעקב על בשרו, לומר כי הצרות קרובות דביקות אליו ביותר, ומאחר שהצרות קרובות אליו לא היה זז שק מעל בניו לעולם, כי הצרות קרובות בבניו, כי הדבר אשר דבק בהן האב לגמרי לא סר מזרעו והבן יורש אותו... (אור חדש ד"ה ומרדכי ידע)
גם אני באידכם אשחק - עכשיו אומר שלש צרות נגד שלשת הרשעים הנזכרים לעיל, שהם הפתאים ולצים וכסילים. נגד הלצים אמר גם אני באידכם אשחק אלעג וגו', ובכל צרה הם שני דברים, א', כאשר ישמע מן הצרה טרם בא הצרה, אז הוא מפחד ממנה. ב', בעת שתבא הצרה עצמה. וכן המתלוצץ מתחילה הוא לועג ואחר כך כאשר מדבר הלצנות שלו אז הוא שוחק... בבא כשואה פחדכם - הוא נגד אותם הרודפים אחר תאות העולם הזה נגדם בבא כשואה פחדכם טרם בא הצרה, ואידכם כסופה יאתה הוא עת הצרה, הוא נגד הכסילים אשר ישנאו דעת, תבא עליהם צרה לבר (מבחוץ), וצוקה בלב מלגיו. (משלי א כו וכז)
צרה מציין הצרה החיצונית, וראשית הנחתו על צרירת האויב על העיר לתפשה במלחמה, והושאל על כל צרה הבאה על ידי סבה חיצונית כחולי ועוני וכדומה.
שם צרה מציין הצרה החיצונית, והפוכה הוא רוחב, והצוקה היא צוקת הנפש הפנימית. המציר דרכו להסתתר עד יעבור זעם האויב, והצרה מבחוץ, והמצוק דרכו לצאת ולשוטט בחוצות להקל דאבון נפשו לרוח היום, והמציר ומצוק יחד מכתו אנושה. וימצא לפעמים צרה בלא צוקה באדם אשר ככפיר יבטח ולא יחוש לפגעי הזמן אשר לו מסביב, וכמו כן ימצא לפעמים צוקה בלא צרה, שיש להאדם רוחה חיצונית, שביתו מלא כל טוב, אבל תחת הרוחב החיצוני נמצא צוקה פנימית, שרוחו הפנימי מלא עצב סוער בקרבו בלי השקט. (הכרמל)
ויצר לו - נגזר מן יצר, לא מצרר או צור, שהם הפעלים הרגילים לציון צרה או מצוקה, יצר קרוב ליסר, כל יצירה הנה צמצום החומר לתוך דפוס שניתן על ידי המטרה, מושגים אלה הם כה קרובים, עד כי אנחנו מוצאים גם צור בהוראת "יצר", "ויצר אותו בחרט" (שמות ל"ב ד')... אולי יש להבדיל בין "צור" ל"יצר", בבואם בהוראת מצוקה. צר הוא צמצום חיצוני של מעגלותינו, המונע מאתנו לנוע חפשית, צמצום זה איננו נוגע בהוויתנו הפנימית, והיפוכה הוא מרחב, אך יצר הוא עיצוב גמור של כל תנאי החיים, וצמצומם המוחלט בדפוס צר, עד כי אנחנו מסורים לידיהם כחומר ביד היוצר, הרי הם משתלטים עלינו, ועושים בנו ככל העולה על רוחם. כעין זה חש יעקב בשעתו, בעמדו מול עשו, ובמצב זה שרויים אנחנו זה מאות בשנים מול עממי עשו. הוא המצב הקרוי בתוכחה "חמת קרי" (ויקרא כ"ו כ"ח) השתוללות המקרה, כאשר טובתנו, חיינו ואושרנו, לא הם הגורם המכוון והקובע, כי אם תלויים הם ללא זכות במטרותיהם של אחרים... (בראשית לב ח)
ואנכי הסתר אסתיר - אסתר מן התורה מנין וכו', רוצה לומר שכשעתידה צרה לבא חס ושלום מראה הקב"ה הדבר למי שראוי בחלום, וכמו שבמדרש על "ומרדכי ידע את כל אשר נעשה", ומודיעו כדי שיתפללו. (דברים לא יח)
וירא בצר להם בשמעו את רנתם, על ידי שמיעת קולו, הקב"ה רואה מי שמיצר לו, איזה עכו"ם מיצר לנו וכו'. ואמר שכל עת כשיש חס ושלום איזה גזרה וצרה לישראל מאיזה עכו"ם, אזי טוב לנגן הניגון של אותה העכו"ם שמיצר להם ח"ו, וזהו "בשמעו את רנתם", רנתם דייקא, היינו רנה וניגון שלהם של אותה העכו"ם שמצירה לישראל ח"ו. (כז ח)
איתא בגמרא המענג את השבת נותנין לו נחלה בלי מצרים נחלת יעקב, כי הנה אמרו חז"ל יעקב תיקן תפלת ערבית, פירוש מי שיכול לכוין לבו לתפלה כשהוא בצרה הוא מדריגה גדולה, כי התפלה לשם שמים צריך שלא יתערב בו כונה אחרת, ולכן זה סימן שכל האדם מבטל עצמו לשמו ית', וכשהעומד לפניו בתפלה שוכח כל המבוקש שלו וכל הצרות נסתמו מעיניו, ובזה באמת כל הצרות בורחין ממנו, וזה ענין המענג את השבת, כשבא שבת שהוא יום מנוח ושמחה לפניו במרום צריך האדם לשכוח כל הצער שיש לו, וזה הרמז צווחין אף עקתין בטילין ושביתין... (ויצא תרנ"ד)
במדרש, הבחור שבאבות ושבנביאים הבטיחן הקב"ה ונתייראו וכו'... וזה גם כן נכלל ברמז המדרש, אין אומרים אל תירא אלא למי שמתיירא, פירוש שיהיה נשאר בהיראה, וביאור הענין כי בודאי כל הצרות הבאים בעולם הם דברים שצריכים תיקון, כענין שכתוב המשתף שם שמים בצרתו וכו', והצדיק שהקב"ה מצא לבבו נאמן מגלה לו כל הישועה, ואף על פי כן הוא עומד בתפלה... (וישלח תרמ"ד)
במדרש אשר לו אלקים קרובים... פירוש כי יום הוא על שם אור כי טוב, אם כן מה (נאמר) ביום צרה, ומתרץ כי כל צרה שלא תבא על בני ישראל היא רק לטובה, כצרת היולדת שהיא הכנה אל הלידה, לכן אמר מי שענה לאמך, כי כן סדר הלידה על ידי צרה זאת, כמו כן אך טוב לישראל אלקים. וכמו שאמר ביעקב "ביום צרתי", כי כל הצרות שעברו על יעקב היה הכל הכנה לטובת בני ישראל, וכן כתוב עת צרה ליעקב היא להיות וממנה יושע... (ואתחנן תרנ"ז)