קטורת

(ראה גם: קרבן)

 

והקטיר עליו אהרן קטורת סמים, בבקר בבקר בהיטיבו את הנרות יקטירנה. ובהעלות אהרן את הנרות בין הערבים יקטירנה, קטורת תמיד לפני ה' לדורותיכם. (שמות ל ז)

ויאמר ה' אל משה קח לך סמים נטף ושחלת וחלבנה סמים ולבונה זכה, בד בבד יהיה. ועשית אותה קטורת רוקח מעשה רוקח, ממולח טהור קדש. ושחקת ממנה הדק ונתתה ממנה לפני העדות באהל מועד אשר איועד לך שמה, קדש קדשים תהיה לכם. והקטורת אשר תעשה במתכונתה לא תעשו לכם, קדש תהיה לך לה'. איש אשר יעשה כמוה להריח בה, ונכרת מעמיו. (שם שם לד)

ויעש את שמן המשחה קדש ואת קטורת הסמים טהור, מעשה רוקח. (שם לז כט)

ויקחו בני אהרן נדב ואביהוא איש מחתתו ויתנו בהן אש וישימו עליה קטורת, ויקריבו לפני ה' אש זרה אשר לא צוה אותם. ותצא אש מלפני ה' ותאכל אותם וימותו לפני ה'. (ויקרא י א)

ולקח מלא המחתה גחלי אש מעל המזבח מלפני ה' ומלא חפניו קטורת סמים דקה, והביא מבית לפרוכת. ונתן את הקטורת על האש לפני ה', וכסה ענן הקטורת את הכפורת אשר על העדות ולא ימות. (שם טז יב)

ופקודת אלעזר בן אהרן הכהן שמן המאור וקטורת הסמים ומנחת התמיד ושמן המשחה, פקודת כל המשכן וכל אשר בו בקודש ובכליו. (במדבר ד טז)

זאת עשו, קחו לכם מחתות קרח וכל עדתו. ותנו בהן אש ושימו עליהן קטורת לפני ה' מחר, והיה האיש אשר יבחר ה' הוא הקדוש, רב לכם בני לוי. (שם טז ו)

ואש יצאה מאת ה' ותאכל את החמשים ומאתים איש מקריבי הקטורת. (שם שם לח)

ויאמר משה אל אהרן קח את המחתה ותן עליה אש מעל המזבח ושים קטורת והולך מהרה אל העדה וכפר עליהם, כי יצא הקצף מלפני ה' החל הנגף. ויקח אהרן כאשר דבר משה וירץ אל תוך הקהל והנה החל הנגף בעם, ויתן את הקטורת ויכפר על העם. (שם יז יא)

ומן בני הכהנים רקחי המרקחת לבשמים. (דהי"א ט ל)

וכחזקתו גבה לבו עד להשחית וימעל בה' אלקיו, ויבא אל היכל ה' להקטיר על מזבח הקטורת... ויעמדו על עזיהו המלך ויאמרו לו לא לך עזיהו להקטיר לה' כי לכהנים בני אהרן המקודשים להקטיר, צא מן המקדש כי מעלת ולא לך לכבוד מה' אלקים. ויזעף עזיהו ובידו מקטרת להקטיר ובזעפו עם הכהנים והצרעת זרחה במצחו לפני הכהנים בבית ה' מעל למזבח הקטורת. (דהי"ב כו יח)

זהר:

ועוד אמר לי אליהו, בשעה שיקרה מגפה בבני אדם, ברית נכרת, וכרוז מעביר על כל צבאות השמים שאם בניו יכנסו בבתי כנסיות ובבתי מדרשות שבארץ, ויאמרו ברצון הלב ונפש, את הענין של קטורת הסמים שהיו להם לישראל, יתבטל המגפה מהם. אמר ר' יצחק תא חזי מה כתוב, ויאמר משה אל אהרן קח את המחתה וגו' אמר לו אהרן למה זה, אמר משה כי יצא הקצף מלפני ה' וגו', מה כתיב וירץ אל תוך הקהל וגו' ותעצר המגפה, ומלאך המחבל לא יכול לשלוט ונתבטל המגפה, הרי מפורש שהקטורת מבטל את המגפה...

אלא הפרישו מכם ארבעים אנשים, מאלו הכשרים ביותר, ויתחלקו עשרה עשרה לד' חלקים ואני עמכם, עשרה לזוית זו של העיר ועשרה לזוית זו של העיר וכן לד' זויות של העיר, ותאמרו ברצון נפשכם הענין של קטורת הסמים, אשר הקב"ה נתן למשה, וענין הקרבנות תאמרו גם כן כמו...

עשו כן שלשה פעמים ועברו בכל העיר אל ארבע זויות, ואמרו כן, לאחר כך אמר להם נלך לאלו שהגיעו למות, והפרישו מכם (אנשים שיבואו) לבתיהם, ויאמרו כזה (שאמרנו), וכאשר תשלימו תאמרו אלו הפסוקים, ויאמר משה אל אהרן קח את המחתה וגו' ויקח אהרן וגו', ויעמוד בין המתים ובין החיים וגו', וכן עשו, ונתבטלה המגפה מהם... (וירא קכב)

פתח ר' חזקיה ואמר, תכון תפלתי קטורת וגו' מנחת ערב. למה אומר מנחת ערב, ולא תפלת הבקר, שלא כתוב תכון תפלתי בבקר, אלא כך למדנו, תכון תפלתי קטרת לפניך קטרת לא בא אלא על שמחה, זה שאמר שמן וקטרת ישמח לב, ועל כן הכהן כשהדליק הנרות היה מקטיר קטרת, כמש"א בהטיבו את הנרות יקטירנה ובהעלות וגו' בין הערבים יקטירנה בבוקר (מקטיר קטורת) על שמחה, כי השעה גרמה, (כי בבוקר זמן שמחה), בערב, (מקטיר קטרת), לשמחה צד השמאל, וכן ראוי לעשות, ולעולם לא בא הקטרת אלא על שמחה.

ותא חזי, קטרת מקשר קשרים, (דהיינו קשרי הספירות זה בזה), ואחוז למעלה ולמטה, ומעביר מות וקטרוג וכעס, שלא יוכלו לשלוט בעולם, כמו שאמר, ויאמר משה אל אהרן וגו' ותעצר המגפה, כי כל בחינות הרעות וכל מקטרגים אינם יכולים לעמוד לפני הקטרת, ועל כן הוא שמחת הכל וקשר הכל.

ובשעת המנחה, שהדין שורה בעולם, נתכוון דוד בתפלה ההיא (של קטרת) שכתוב, תכון תפלתי קטרת לפניו וגו', ותפלה זו שהעלה יעביר הרוגז של דין הקשה השולט עתה בזמן ההוא (של ערב), בכח הקטרת הדוחה ומעביר כל רוגז וכל קטרוג שבעולם, היינו שכתוב, מנחת ערב, (שהוא מנחה בעת) שהדין שולט בעולם. (ויחי תיח)

אמר רבי יצחק, ועוד אודם ולבן (שהם שמאל וימין), נקרב לעולם והריח עולה משניהם, (כי אין החכמה שבשמאל תוכל להאיר בלי התלבשות באור החסדים שבימין, ועל כן) מה השושן אדום ולבן, כך ריח הקרבן, והקרבן (עצמו) מאדום ולבן. תא חזי מריח הקטרת, שהשמנים מהם אדומים ומהם לבנים, דהיינו הלבונה שהוא לבן, מר דרור אדום, והריח עולה מאדום ולבן, ועל כן מנהיג עולמו בשושנים שהם אדום ולבן, וכתוב להקריב לי חלב ודם, (שהחלב לבן והדם אדום). (שמות שסו)

כעין זה קטורת, כל מי שהריח בעשן ההוא, כשעלה עמוד העשן ההוא מאותו מעלה עשן, היה מברר לבו בברור לעבוד לאדונו, ונעבר ממנו הזוהמא של היצר הרע, ולא היה לו אלא לב אחד כלפי אביו שבשמים, משום שקטורת הוא שבירת היצר הרע ודאי בכל הצדדים, וכמו שהציץ היה קם על נס, כך קטרת, שאין לך דבר בעולם לשבר את הסטרא אחרא חוץ מקטורת.

תא חזי, מה כתוב, קח את המחתה ותן עליה אש מעל המזבח ושים קטרת, מהו הטעם, כי יצא הקצף מלפני ה' החל הנגף, כי אין שבירה לצד ההוא חוץ על ידי קטרת, שאין לך דבר חביב לפני הקב"ה כקטרת, ועומדת לבטל כשוף ודברים רעים, מבית. ריח ועשן של קטרת שעושים בני אדם, הוא מבטל (כשפים) במעשה ההוא, כל שכן קטרת.

דבר זה גזרה עומדת לפני הקב"ה, שכל מי שמסתכל וקורא בכל יום מעשה הקטרת, ינצל מכל הדברים הרעים והכשפים שבעולם, ומכל פגעים רעים ומהרהור רע, ודמיון רע, ומות, ולא ינזק כל יום ההוא, כי אין סטרא אחרא יכולה לשלוט עליו וצריך שיכון בו.

א"ר שמעון, אם בני אדם היו יודעים, כמה עליון הוא מעשה הקטרת לפני הקב"ה היו לוקחים כל מלה ומלה ממנו, והיו מעלים אותה עטרה על ראשם, ככתר של זהב. ומי שמשתדל בו, במעשה הקטרת, צריך להסתכל בו, ואם יכוון בו בכל יום, יש לו חלק בעולם הזה ובעולם הבא, ויסתלק מיתה ממנו ומעולם, וינצל מכל דינין שבעולם הזה, מצדדים רעים, ומדין של גיהנם, ומדינה של מלכות האחרת.

בקטורת ההיא כשהיה עולה העשן כעמוד, היה רואה הכהן אותיות של סוד השם הקדוש פורחות באויר ועולות למעלה כעמוד, לאחר כך, כמה מרכבות קדושות מסבבות אותה מכל הצדדים, עד שעולה באורה ושמחה ומשמח למי שמשמח, וקושרת קשרים, (דהיינו שמיחדת יחודים) למעלה ולמטה, ליחד הכל. וכבר העמידוהו, וזה מכפר על יצר הרע ועל עכו"ם, שהוא סטרא אחרא, וכבר העמידוהו. (ויקהל תסו)

ולמעלה מכל הקרבנות הוא קטרת, שהיא שלמה לגמרי, ואינה באה לא על חטא ולא על אשם ולא על עון אלא על שמחה, כמש"א שמן וקטרת ישמח לב, וכבר העמדנו. ועל כן קטרת אינה נקרבת אלא בזמן ששמן נקרב, זה שאמר והקטיר עליו קטרת סמים בבקר בבקר בהטיבו את הנרות יקטירנה, וכתוב ובהעלות אהרן את הנרות בין הערבים יקטירנה, כדי שימצאו שמן וקטרת יחד, (כי שמן רומז על חכמה וקטרת על בינה, וחו"ב הם תמיד ביחד). תא חזי, שלמים עושה שלום בכל, ומחלוקת וקטרוג אינם מתעוררים בעולם, אבל קטרת קושרת האמונה (שממשכת מוחין למלכות הנקראת אמונה. (ויקרא קסה)

תא חזי, אף על פי שבני אהרן מתו באותה שעה,(ולא הצילתם גדלות היום), צודק היה מכמה אופנים, א', שלא היתה שעת הקרבת הקטרת, כי קטרת אינה נקרבת רק בזמנים ידועים, (דהיינו בבקר ובערב), שכתוב והקטיר עליו אהרן קטרת סמים בבקר בבקר, ומתי, בהטיבו את הנרות וגו', כדי שימצא שמן וקטרת ביחד, וכתוב ובהעלות אהרן את הנרות וגו'.

ובזמנים אלו נקרבת ולא בזמן אחר, חוץ בזמן שמגפה שורה בעולם, (שאז נקרבת גם שלא בזמנה), כמו שקרה שכתוב ויאמר משה אל אהרן קח את המחתה ותן עליה אש וגו', ובני אהרן לא הקריבו בשעה ששמן וקטרת נמצאים יחד ועל כן מתו.

ועוד שהיו דוחקים את השעה (להקריב קטרת) בחיי אביהם, (שלא הותר להקריב קטורת לשום אדם בחייו)... (צו קנב)

אמר לו, אלעזר בני, תא חזי, כל הקרבנות וכל העולות הם נחת של הקב"ה, אבל אין הן נחת לפניו כמו הקטורת, כי הקטרת משובחת היא מכל, ומשום זה היו מעלים אותה לפני ולפנים (לקדש הקדשים), בלחש, ולמדנו זה, ומשום זה לא נענשו כל האנשים בשאר הקרבנות ועולות כמו בקטרת, שכל עבודת הקב"ה נתקטר ונתקשר כאן יותר מכל, ועל כן נקרא קטרת, (כי קטרת היא התקשרות בלשון ארמי), וכן נאמר שמן וקטרת ישמח לב.

פתח ר"ש ודרש, לריח שמניך טובים וגו', מקרא זה הסתכלתי בו, וכך הוא, לריח, מהו ריח, (הוא כי ריח הקטרת הוא דק ומשובח ופנימי יותר מכל, וכשעולה הריח ההוא להתקשר באותו שמן המשחה של נחלי המבוע, (שהם ספירות דז"א), מעירים זה בזה ומתקשרים יחד, ואז שמנים אלו טובים להאיר, כמו שאמר לריח שמניך טובים... (אחרי מה, ועיין שם עוד)

אלא בשעה שהקב"ה נתן את קטרת הסמים לאהרן, רצה שלא ישתמש בו אדם אחר בחייו, מהו הטעם, הוא משום שאהרן הרבה שלום בעולם, א"ל הקב"ה אתה רוצה להרבות שלום בעולם, על ידך ירבה השלום שלמעלה, כי קטרת הסמים תהיה מסורה בידך מכאן ולהלאה, (שהקטרת מרבה שלום למעלה), ובחייך לא ישתמש בו אדם אחר. נדב ואביהוא הקדימו בחיי אביהם להקריב מה שלא נמסר להם, ודבר זה גרם להם שטעו בו (להקריב אש זרה). (שם סט)

תא חזי, בשעה שהכהן נתכוון להדליק נרות למטה והיה מקריב קטורת הסמים, אז באותה שעה מאירים נרות עליונים, (שהם הספירות), ונקשר הכל יחד ושמחה וחדוה נמצאים בכל העולמות, זה שאמר שמן וקטרת ישמח לב, ועל כן (כתוב) בהעלותך את הנרות. (בהעלותך יא)

מצאתי בספרו של שלמה המלך, שהקטרת היא לשמחה ולהעביר המות, מהו הטעם, משום שהדין נמצא ממזבח החיצון, (שהוא מלכות), והשמחה והחדוה וקשר האור הם ממזבח הפנימי, שכל שמחה עומדת בו, (שהוא בינה), וכשזה נתעורר (דהיינו הפנימי), כל דין מסתלק מזה, (מן החיצון), ואינו יכול לעשות דין, ומשום זה קטרת (שה"ס הפנימי) עומדת לבטל המות, (כי כשהפנימי שה"ס בינה, מתעוררת ע"י הקטרת, אין החיצון שהוא המלכות יכולה לעשות דין, ועל כן הקטורת הוא קשר הכל, והוא נקרב במזבח הפנימי, שכל שמחה נמצאת בו), אשרי הם ישראל בעולם הזה ובעולם הבא, עליהם כתוב, ויאמר לי עבדי אתה ישראל אשר בך אתפאר. (שם נא)

מאלו הבשמים עתידים לעתיד לבא להקטיר קטורת בכל יום לפני המלך הקדוש, שלא יהיו מכתיתת בני אדם, בשמים אלו לא ידוע עיקר שלהם, וממה היו, אלא שנופלים שם מאלו העמודים... (שלח לך קעט)

אף כאן, כאשר ראה משה שהכעס תולה, מיד ויאמר משה אל אהרן, משום שהוא השושבין, (דהיינו הידיד) של המלכה, והקטורת אינו עולה אלא בידיו, שהוא מרבה שלום בעולם, וקושר קשר האמונה, (שהוא המלכות), הרי העמידוהו, שהיא שמחה של מעלה ומטה, קשר האמונה, הסתלקות הכעס, זה שאמר שמן וקטרת ישמח לב, ואז, ואיש חכם יכפרנה, ינקה ויטהר את הכעס ההוא, והרחמים מתעוררים...

ומשום זה הכהנים הם בלחש וסוד, ועל כן אסור להם יין, כי יין הוא להרמת קול, (לשירה), ולגלות סודות, ומשום זה נמסרו הלוים להרמת קול, משום שמתאחזים בדין, ודין הוא בגלוי, לפרסם הדבר לפני הכל, אבל הכהן כל דבריו בסוד ובלחש ולא בגלוי, משום שהוא ימין, (דהיינו חסד), כשהדינים שורים בעולם מצד השמאל, הימין יהיה מקרב, ובמה, בקטרת, שהוא בלחש, בסוד, דק ופנימי מכל, (שהוא בינה)... (קרח כב)

...וכשעלה העשן לאף הוא נקרא קטרת, זה שאמר ישימו קטורה באפך, ואין דבר שיבטל המות בעולם כמו קטרת, שהוא קשירת הדין ברחמים, עם ריח ניחוח באף, כי התרגום של קשר הוא קטירו, (ועל כן קטרת לשון קשר). א"ר יהודה אשרי חלקנו שהרוחנו דברים סתומים, (להבין אותם בגלוי). עוד אמר המאור הקדוש, שכיוון שהתפילה היא כקרבן, על כן מי שיאמר פטום הקטורת אחר תהלה לדוד הוא מבטל המות מן הבית... (פנחס רו, ועיין שם עוד)

ועל כן קטורת באה לבטל הדין ולבטל המות, משום שמקשר (המלכות) במקום (שנקרא) זה, (שהוא יסוד). ותא חזי, קטרת, וכל הקרבנות שמקריבים באים ממחצית השקל הזה, שנותן כל אחד ואחד מישראל, ואז (המלכות היא) תרומת ה' ודאי, (שמרימים אותה להתחבר עם ז"א). (זהר חדש תשא י)

כעין זה היתה הקטורת, כל מי שהריח באותו העשן כשהיה עולה, אותו העמוד (של עשן) ממעלה העשן ההוא, היה מברר לבו באופן ברור ובאור, בשמחה ורצון לעבוד את אדונו, והעביר ממנו את הזוהמא והטנופת של היצר הרע, ולא היה לו אלא לב אחד כנגד אביו שבשמים.

משום שהקטורת היא ודאי השבירה של היצר הרע, בכל הצדדים, וכמו שהציץ היה עומד על הנס, כך גם הקטורת (היתה עומדת על הנס), שאין לך דבר בעולם שישבר את הס"א חוץ מקטורת.

תא חזי, כי העמדנו מה שכתוב ויאמר משה אל אהרן קח את המחתה וגו', כי השבירה של הסטרא אחרא אינה אלא קטורת, משום שאין שמחה וחביבות לפני הקב"ה כמו הקטורת, ועומדת לבטל הכשפים והדברים הרעים מן הבית, הריח ועשן הקטורת שאנשים עושים לאותו מעשה (הכשפים) הוא מבטל, כל שכן הקטורת.

דבר זה הוא גזירת ברית לפני הקב"ה, שכל מי שמסתכל וקורא בכל יום מעשה הקטורת הוא ניצל מכל דברי כשפים שבעולם, ומכל פגעים רעים, ומהרהור רע, ומדין רע, וממות. ולא יוזק כל אותו היום, כי הסטרא אחרא אינו יכול לשלוט עליו, וצריך שיכוון בו.

אר"ש, אם בני אדם היו יודעים כמה חשוב הוא מעשה הקטורת לפני הקב"ה, היו לוקחים כל מלה ומלה ממנו, ומעלים אותה עטרה על ראשיהם, כמו כתר של זהב, ומי שיעסוק בה להסתכל במעשה הקטורת ולכוין בו בכל יום, יש לו חלק בעולם הזה ובעולם הבא, ויעביר המות ממנו ומכל העולם, וינצל מכל דיני העולם הזה, ומצדדים רעים, ומיני גיהנם ומהדינים של המלכות האחרת.

בקטורת ההיא, בעת שהיה עולה ממנה עמוד העשן, היה הכהן רואה האותיות של סוד השם הקדוש פרושות באויר, ועולות למעלה באותו העמוד, אחר כך כמה מרכבות קדושות היו מסבבים אותו (את השם), מכל הצדדים, עד שעלה ושמח למי ששמח, ובקטורת ההיא היו מתקשרים קשרים עליונים ואברים, (דהיינו ספירות דז"א), יורדים להמשיך אל המדרגה שמאירה ממטה למעלה, (שהיא המלכות), ואז המלכות אומרת משכני אחריך נרוצה, משום שהקטורת מקשרת קשרים למעלה ומטה, (דהיינו לז"א ומלכות). (שם שיר השירים שמג)

כשסטרא אחרא היה רואה את עמוד עשן הקטורת עולה, היה נכנע ובורח, ואינו יכול לקרב אל המשכן, (שהוא המלכות), ומשום זה הוא נדכה, ואחר אינו מתערב בשמחה של מעלה חוץ מהקב"ה בלבדו.

והסטרא אחרא אינו נהנה ממנה (מן הקטורת), ואין לו בה חלק כמו שיש לו בשאר הקרבנות והעולות, משום שבשאר הקרבנות יש חלק וקריבה לכל באותו הקרבן, ובקטורת אינו מתקשר ואינו מתקרב אלא הקב"ה בלבדו, וכל הצדדים הרעים בורחים, והצדדים הקדושים מתקרבים ומתקשרים אבר באבר, זה בזה, כל אחד ואחד כראוי לו.

ומשום שהקטורת חביבה כל כך אין אותו המזבח הפנימי, (שמקריבים עליו את הקטורת) עומד, אלא בפנים (בית המקדש), כי זה הוא מזבח שהברכות נמצאות בו, ועל כן הוא מכוסה מן העין.

מה כתוב באהרן, ויעמוד בין המתים ובין החיים, כי קשר את מלאך המות שלא יוכל לשלוט כלל, ולא לעשות דין. סימן זה נמסר בידינו, שבכל מקום שאומרים מעשה הקטורת בכוונה וברצון הלב, אין המות שולט באותו מקום, ולא יהיו נזוקים ולא יוכלו עכו"ם ולא שאר המדרגות האחרות להתקרב אליהם. (שם שם שנא)

כעין זה היא הקטורת, כי בקטורת ההיא כל המרכבות הקדושות של סוד האמונה, (שהיא המלכות), היו מתקשרות בה, וכל האיברים (דהיינו הספירות) העליונים והתחתונים (של ז"א ושל מלכות) כולם מתקשרים אלו באלו, כי המרכבות הקדושות שלמטה היו מתקרבים ומתקשרים אלו באלו, שיהיו כולם ביחוד אחד, ולעלות ביחוד (למעלה לז"א) כראוי... 

קטורת אסור להקטיר זולת במזבח, ולא בכלי אחר זולת במחתה, מי שהדין רודף אחריו צריך לקטורת הזו, ולשוב לפני אדונו, כי היא עזרה להסיר הדינים ממנו. 

ובזה מסתלקים ממנו הדינים בודאי, אם הוא רגיל בזה להזכיר (הקטורת) ב' פעמים בכל יום בבוקר ובערב, שכתוב והקטיר עליו אהרן קטורת סמים בבקר בבקר, וכתוב ובהעלות אהרן את הנרות בין הערבים יקטירנה וגו', וזה הוא קיומו של העולם שלמטה ושל העולם שלמעלה.

במקום זה שאינו נזכר בכל יום מעשה הקטורת, דינים שלמעלה שורים עליו ומגפה רבה בו, ועמים אחרים שולטים עליו, משום שכתוב קטורת תמיד לפני ה' לדורותיכם, היא עומדת תמיד לפני ה' יותר מכל העבודות האחרות... (שם שם שנו, ועיין שם עוד)

מכילתא:

וזה אחד משלשה דברים שישראל מתרעמין עליהם והיו אומרים מיני פורענות הן, ואלו הן הקטורת, הארון והמטה, אמרו הקטורת הזו של פורענות היא, הרגה נדב ואביהוא, שנאמר ויקחו בני אהרן נדב ואביהוא, לכך ידעו כל ישראל שהיא של כפרה, שנאמר ויתן את הקטורת ויכפר על העם. (בשלח-ויסע פרשה ז)

ספרא:

רבי יוסי אומר קורא אני קרבן, יכול יהא היחיד מתנדב קטורת, קורא אני עליו מוצא שפתיך תשמור ועשית, מה אני מקיים לא תעלו עליו קטורת זרה ועולה, יכול יתנדב ויביא על מזבח החיצון, תלמוד לומר את שמן המשחה וקטורת הסמים לקדש, ואין שמן המשחה וקטורת הסמים קרבין אלא בפנים. (ויקרא פרק ט)

רבי יהודה אומר אשר באהל מועד לרבות כל קרנות שבאהל מועד, מזבח הקטרת, שיתחנך המזבח בקטרת, קטרת שתהא משל צבור, סמים שיהו סממניה לתוכה... (שם נפש פרק ג)

נאמר בעצים בבקר בבקר, ונאמר בקטורת בבקר בבקר, איני יודע מי יקדים את מי, מי מכשיר את מי, עצים מכשירים הקטורת הם יקדימו את הקטורת. נאמר בקטורת בבקר בבקר, ונאמר בנרות בבקר בבקר, איני יודע איזה יקדים, כשהוא אומר בהטיבו את הנרות יקטירנה סמכו ענין לקטורת, אף הם יקדימו את הקטורת... יכול אף הקטורת תהיה עליה, תלמוד לומר ובער עליה וערך עליה, עשה הבערה אחת לקטורת, עשה מערכה אחת לקטורת. (צו פרק ב)

למה נכנס משה ואהרן ביחד, ללמד אהרן על מעשה הקטורת... (שמיני הקדמה ל)

...ומלא מלא חפניו קטרת סמים דקה, הגדול לפי גדלו והקטן לפי קוטנו, כך היתה מידתה. קטורת, שתהא משל ציבור, סמים, שיהו סממניה לתוכה, דקה מה תלמוד לומר והלא כבר נאמר ושחקת ממנה הדק, ואם כן למה נאמר דקה, שתהא דקה מן הדקה. כיצד היה עושה, מפריש כשלשת מנים מערב יום הכיפורים ומחזירם למכתשת כדי למלאות חופניו לקיים בה דקה מן הדקה... (אחרי פרק ג, וראה שם עוד)

תלמוד בבלי:

תניא א"ר ישמעאל בן אלישע פעם אחת נכנסתי להקטיר קטורת לפני ולפנים, וראיתי אכתריאל י-ה ה' צב-אות שהוא יושב על כסא רם ונשא, ואמר לי ישמעאל בני ברכני... (ברכות ז א)

...אף מלאך המות מסר לו דבר, שנאמר ויתן את הקטורת ויכפר על העם, ואומר ויעמוד בין המתים ובין החיים וגו', אי לאו דאמר ליה מי הוה ידע. (שבת פט א) 

תנו רבנן תמיד קודם לפסח, פסח קודם לקטורת, קטורת קודמת לנרות, יאוחר דבר שנאמר בו בערב ובין הערבים לדבר שלא נאמר בו בערב אלא בין הערבים בלבד... ותניא כי קושיין, תמיד קודם לקטרת, קטרת קודמת לנרות, ונרות קודמות לפסח, יאוחר דבר שנאמר בו בערב ובין הערבים לדבר שלא נאמר בו אלא בין הערבים בלבד... ואין לך דבר שמתעכב אחר תמיד של בין הערבים אלא קטרת ונרות ופסח ומחוסר כפורים בערב הפסח. (פסחים נח ב)

הפייס השלישי חדשים לקטרת באו והפיסו... תנא מעולם לא שנה אדם בה, מאי טעמא, א"ר חנינא מפני שמעשרת, א"ל רב פפא לאביי מאי טעמא, אילימא משום דכתיב ישימו קטורה באפך וכתיב בתריה ברך ה' חילו, אי הכי עולה נמי הכתיב וכליל על מזבחך, א"ל הא שכיחא והא לא שכיחא. (יומא כו א)

ואלו לגנאי... של בית אבטינס לא רצו ללמד על מעשה הקטורת... שלחו חכמים והביאו אומנין מאלכסנדריא של מצרים והיו יודעין לפטם כמותם ולא היו יודעין להעלות עשן כמותם, של הללו מתמר ועולה כמקל, של הללו מפציע לכאן ולכאן, וכששמעו חכמים בדבר אמרו, כל מה שברא הקב"ה לכבודו בראו, שנאמר כל פעל ה' למענהו, וחזרו בית אבטינס למקומן. שלחו להם חכמים ולא באו, כפלו להן שכרן ובאו, בכל יום היו נוטלין שנים עשר מנה והיום עשרים וארבעה, ר' יהודה אומר בכל יום עשרים וארבעה והיום ארבעים ושמונה. אמרו להם חכמים מה ראיתם שלא ללמד, אמרו יודעין היו של בית אבא שבית זה עתיד ליחרב אמרו שמא ילמדו אדם שאינו מהוגן וילך ויעבוד עבודת כוכבים בכך, ועל דבר זה מזכירין אותן לשבח. מעולם לא יצאת כלה מבושמת מבתיהן, וכשנושאין אשה ממקום אחר מתנין עמה שלא תתבסם, שלא יאמרו ממעשה הקטורת מתבסמין, לקיים מה שנאמר והייתם נקיים מה' ומישראל... (שם לח א, וראה שם עוד)

עזים שביריחו היו מתעטשות מריח הקטורת, נשים שביריחו אינן צריכות להתבשם מריח קטורת, כלה שבירושלים אינה צריכה להתקשט מריח קטורת. אמר רב יוסי בן דוגלאי עזים היו לאבא בהרי מכמר והיו מתעטשות מריח הקטורת. אמר רבי חייא בר אבין אמר רבי יהושע בן קרחה סח לי זקן אחד פעם אחת הלכתי לשילה והרחתי ריח קטורת מבין כותליה. (שם לט ב)

...איזהו כפרה ששוה לו ולביתו ולאחיו הכהנים ולכל קהל ישראל, הוי אומר זה הקטרת הקטורת. וקטורת מכפרת, אין, דהא תני ר' חנניא למדנו לקטורת שמכפרת, שנאמר ויתן את הקטורת ויכפר על העם, ותנא דבי ר' ישמעאל, על מה קטורת מכפרת, על לשון הרע, יבא דבר שבחשאי ויכפר על מעשה חשאי, תנן התם פורשין מבין האולם ולמזבח בשעת הקטרה. א"ר אלעזר לא שנו אלא בשעת הקטרה דהיכל, אבל בשעת הקטרה דלפני לפנים מהיכל פרשי מבין האולם ולמזבח לא פרשי... (שם מד א, וראה שם עוד)

תא שמע, כיצד הוא עושה, (הקטרה בפנים), אוחז את הבזך בראש אצבעותיו, ויש אומרים בשיניו, ומעלה בגודלו עד שמגעת לבין אצילי ידיו, וחוזר ומחזירה לתוך חפניו, וצוברה כדי שיהא עשנה שוהה לבא, ויש אומרים מפזרה כדי שיהא עשנה ממהרת לבא, וזו היא עבודה קשה שבמקדש... (שם מט א)

תני כמאן דאמר צוברה, תני חדא צוברה פנימה שהיא חוצה לו, ותניא אידך צוברה חוצה שהיא פנימה לו. אמר אביי תנאי היא, ואמר אביי מסתברא כמאן דאמר פנימה שהיא חוצה לו, דתנן מלמדין אותו הזהר שלא תתחיל מפניך שמא תכוה. תנו רבנן ונתן את הקטורת על האש לפני ה', שלא יתקן מבחוץ ויכניס, להוציא מלבן של צדוקין שאומרים יתקן מבחוץ ויכניס... ומנין שנותן בה מעלה עשן, שנאמר וכסה ענן הקטורת את הכפורת, הא לא נתן בה מעלה עשן או שחיסר אחת מכל סמניה חייב מיתה... דתניא נתן בה עיקר מעלה עשן היה מתמר ועולה כמקל עד שמגיע לשמי קורה, כיון שהגיע לשמי קורה ממשמש ויורד בכותלים עד שנתמלא הבית עשן, שנאמר והבית ימלא עשן... (שם נב ב, וראה שם עוד)

והתנן מותר הקטורת מה היו עושין בה, מפרישין ממנה שכר האומנין, ומחללין אותה על מעות האומנין, ונותנין אותה לאומנין בשכרן, וחוזרין ולוקחין אותה מתרומה חדשה, ואמאי, נימא קדושה שבהן להיכן הלכה, א"ל קטורת קאמרת, שאני קטורת דקדושת דמים הוא. אלא מעתה לא תפסל בטבול יום, אלמה תניא נתנה במכתשת נפסלה בטבול יום... אמר ליה שאני קטורת הואיל וצורתה בכל השנה כולה... (שבועות י ב)

ואלו דברים שאין חייבין עליהם משום פיגול, הקומץ והקטורת... (זבחים מב ב)

שאין מחנכין את מזבח הזהב אלא בקטרת הסמים של בין הערבים, והתניא בקטרת הסמים של שחר, תנאי היא, אמר אביי מסתברא כמאן דאמר בקטרת הסמים של בין הערבים, דכתיב בבקר בבקר בהיטיבו את הנרות יקטירנה, אי לאו דעבד הדלקה מאורתא הטבה בצפרא מהיכא, ולמאן דאמר בקטרת הסמים של שחר, גמר ממזבח העולה, מה להלן בתמיד של שחר, אף כאן בקטרת הסמים של שחר. (מנחות נ א)

בכל מקום מקטר מוגש לשמי ומנחה טהורה... אמר רבי שמואל בר נחמני אמר ר' יונתן אלו תלמידי חכמים העוסקים בתורה בכל מקום מעלה אני עליהן כאילו מקטירין ומגישין לשמי... (מנחות קי א)

שלשים ושש כריתות בתורה... והמפטם את הקטורת. (כריתות ב א)

אמר רבא קטרת שפטמה לחציין חייב, שמן שפטמו לחציין פטור, אמר לך רבא גבי שמן כתיב ובמתכונתו לא תעשו כמוהו, כמוהו הוא דאסור אבל חציו שפיר דמי, גבי קטרת דכתיב והקטרת אשר תעשה כל עשייה דקטרת אפשר דמקטיר פרס שחרית ופרס בין הערבים. (שם ה א)

תנו רבנן פטום הקטורת הצרי והציפורן והחלבנה והלבונה משקל שבעים של שבעים מנה, מור וקציעה שיבולת נרד וכרכום משקל ששה עשר של ששה עשר מנה, הקושט שנים עשר, קילופה שלשה וקנמון תשעה, בורית כרשינה תשעה קבין, יין קפריסין סאין תלתא קבין תלתא, אם אין לו יין קפריסין מביא חמר חיוריין עתיק, מלח סדומית רובע הקב, מעלה עשן כל שהוא ר' נתן אומר אף כיפת הירדן כל שהיא, ואם נתן בה דבש פסלה, חיסר אחת מכל סממניה חייב מיתה. רש"א הצרי אינו אלא שרף הנוטף מעצי הקטף, בורית כרשינה ששפין בה את הציפורן כדי שתהא נאה, יין קפריסין ששורין בו את הציפורן כדי שתהא עזה, והלא מי רגלים יפין לה, אלא שאין מכניסין מי רגלים למקדש. מסייע ליה לר' יוסי בר"ח דאמר קדש היא קדש תהיה לכם, כל מעשיה לא יהו אלא בקדש...

תנו רבנן קטורת היתה נעשית שס"ח מנה, שס"ה כנגד ימות החמה, שלשה מנין יתירים שמהן מכניס כהן גדול מלא חפניו ביום הכיפורים, והשאר ניתנת לאומנין בשכרן, כדתניא, מותר הקטרת מה היו עושין בה, מפרישין (ממנה) שכר האומנין ומחללין אותה על מעות האומנין, ונותנין אותה לאומנין בשכרן וחוזרין ולוקחין אותה מתרומת הלשכה. תנו רבנן מותר הקטרת אחת לששים או לשבעים שנה היו מפטמין אותה לחצאין, לפיכך יחיד שפיטם לחצאין חייב, דברי רבן שמעון בן גמליאל שאמר משום הסגן, אבל שליש ורביע לא שמעתי, וחכמים אומרים בכל יום מתקן במתכונתה והיה מכניס, מסייע ליה לרבא דאמר רבה (שמן המשחה) שפטמו לחצאין חייב, דכתיב והקטרת אשר תעשה, כל שתעשה, והא אפשר דעבדה פרס בשחרית ופרס בין הערבים.

תנו רבנן היו מחזירין אותה למכתשת פעמים בשנה, בימות החמה פזורה שלא תתעפש, בימות הגשמים צבורה כדי שלא תפוג ריחה, וכשהוא שוחק אומר הדק היטב היטב הדק, דברי אבא יוסי בן יוחנן, ושלש מנין יתירין שמהן מכניס כהן גדול מלא חפניו ביום הכפורים, נותן אותה למכתשת בערב יום הכפורים, ושוחקן יפה יפה, כדי שתהא דקה מן הדקה... אמר מר כשהוא שוחק אומר היטב הדק הדק היטב, מסייע ליה לר' יוחנן דאמר ר"י כשם שהדיבור רע ליין כן הדיבור יפה לבשמים.

א"ר יוחנן י"א סממנין נאמרו לו למשה בסיני, אמר רב הונא מאי קראה, קח לך סמים תרי, נטף ושחלת וחלבנה הוא חמשה, וסמים אחריני חמשה הא עשרה, ולבונה זכה חד, הא חד סרי... דבי רבי ישמעאל תני סמים כלל, נטף שחלת וחלבנה פרט, סמים חזר וכלל, כלל ופרט וכלל אי אתה דן אלא כעין הפרט, מה הפרט מפורש דבר שקיטר ועולה וריחו נודף, אף כל דבר שקיטר ועולה וריחו נודף...

א"ר חנא בר ביזנא א"ר שמעון חסידא כל תענית שאין בה מפושעי ישראל אינה תענית, שהרי חלבנה ריחה רע ומנאה הכתוב עם סממני הקטורת. (כריתות ו א)

הקומץ והלבונה והקטורת... מועלין בהם משהוקדשו, קדשן בכלי הוכשר ליפסל בטבול יום ובמחוסר כפורים ובלינה... (מעילה י א)

מי שזכה בקטורת היה נוטל את הכף, והכף דומה לתרקב גדול של זהב מחזקת שלשה קבין, והבזך היה בתוכו מלא וגדוש קטרת, וכסוי היה לו וכמין מטוטלת היה עליו מלמעלה. מי שזכה במחתה נטל מחתת הכסף ועלה לראש המזבח ופנה את הגחלים הילך וחתה מן המאוכלות הפנימיות, ירד ועירן לתוך של זהב, נתפזר ממנו כקב גחלים והיה מכבדן לאמה, ובשבת היה כופה עליהן פסכתר... (תמיד לב ב)

מי שזכה במחתה צבר את הגחלים על גבי המזבח ורדדן בשולי המחתה, והשתחוה ויצא. מי שזכה בקטורת היה נוטל את הבזך מתוך הכף ונותנו לאוהבו או לקרובו, נתפזר ממנו לתוכו נותן לו בחפניו, ומלמדים אותו הוי זהיר שמא תתחיל מפניך שלא תכוה, התחיל מרדדן ויוצא, לא היה המקטיר מקטיר עד שהממונה אומר לו הקטר, ואם היה כהן גדול הממונה אומר לו אישי כהן גדול הקטר, פרשו העם והקטיר, והשתחוה ויצא. (שם לג א)

תלמוד ירושלמי:

כתיב והביא מבית לפרכת ונתן את הקטרת על האש לפני ה', שלא יתקן מבחוץ ויכניס מבפנים, שהרי הצדוקין אומרים יתקן מבחוץ ויכניס, אם לפני בשר ודם עושין כן קל וחומר לפני המקום, ואומר כי בענן אראה על הכפרת. אמרו להן חכמים והלא כבר נאמר ונתן את הקטרת על האש לפני ה', אינו נותן אלא מבפנים, אם כן למה נאמר כי בענן אראה על הכפרת, מלמד שהוא נותן בה מעלה עשן, ומניין שהוא נותן בה מעלה עשן, תלמוד לומר וכסה ענן הקטרת את הכפרת אשר על הארון ולא ימות, הא אם לא נתן בה מעלה עשן או שחיסר אחת מסממניה חייב מיתה... (יומא ז ב)

קטורת של שחר היתה קריבה בין דם לאיברים, של בין הערבים היתה קריבה בין אברים לנסכים... כתיב בתמיד בבקר וכתיב בעצים בבקר, יקדים דבר שנאמר בו בבקר בבקר לדבר שלא נאמר בו אלא בבקר אחד, מעתה אפילו לדמו, א"ר הילא תעשה, הקדים בו מעשה, כתיב בבקר בתמיד, וכתיב בקטורת בבקר בבקר, יקדים דבר שנאמר בו בבקר בבקר לדבר שלא נאמר בו אלא בבקר, מה נן קיימין, אם לאיברין, והלא כעצים הן, אלא כי נן קיימין אפילו לדמו, כתיב בעצים בבקר בבקר וכתיב בקטורת בבקר בבקר ואיני יודע איזה מהן יקדים, מי מכשיר את מי, עצים מכשירין את הקטורת, אף הם יקדמו את הקטורת, איתא חמי, עצים קודמין את הדם והדם קודם לקטורת... (שם טו ב, וראה שם עוד)

...והלא מי רגלים יפין לה, אלא שאין מכניסין ריח רע לעזרה מפני הכבוד... לא נתן לתוכה מלח או שנתן לתוכה מעלה עשן נתחייב מיתה, א"ר זעירה ועובר משום הכנסה יתרה. תני בר קפרא הפטמין שבירושלים היו אומרים אילו היה נותן לתוכה מעט דבש לא היה כל העולם כולו יכול לעמוד בריחה... שם כג א)

...דוחק היה באצילי ידיו כדי שלא ישתפו (ישרפו הפרכות מהמחתה), הגיע לצפון והפך פניו לדרום, חוזר היה לאחוריו כדי שלא יהא נראה כמפסיע בין הבדים (היה חוזר לאחוריו ודוחק הפרוכת לצד חוץ שלא יהא נראה כפוסע על גבן). כיצד הוא עושה (לחפון שנית בקדש הקדשים), א"ר חנינה מניח את הכף בארץ וזורקה באויר וקולטה במחתה (קרבן העדה: הכף מתהפך באויר ופושט שתי ידיו ומקבל הקטורת). שמואל אמר בודדה ברגלו (נוטל הכף בין רגליו ושופך לתוך שתי חפניו), אמר רבי יוחנן מערה מתוך הכף והיא מתמרת ועולה, ואחר כך היא פוסה ויורדת. (שם כו א)

מדרש רבה:

אמרו רבותינו שני דברים היו קדושים וגדולים, וכסבורין בני אדם שהן קשים, וכדי שלא להוציא לעז עליהם כתב בהן דבר גדול של שבח וברכה, ואלו הן קטרת וארון, קטורת שלא יאמר אדם קשה הוא קטורת, על ידו מתו נדב ואביהוא, ועל ידו נשרפו עדת קרח, ועל ידו נצטרע עוזיהו, לכך כתב הקב"ה מעלה גדולה בקטרת שניצלו ישראל על ידו, שנאמר (במדבר י"ז) ויקח אהרן כאשר דבר משה וירץ אל תוך הקהל וגו'. (ד כא)

...והתפלה משולה לקטורת, כמד"ת (תהלים קמ"א) תכון תפלתי קטרת לפניך וגו', הוי מלאה קטרת. (שם יג יז)

...קחו לכם מחתות קרח וכל עדתו, הרי לכם תשמיש החביב מן הכל, הוא הקטרת חביבה מן כל הקרבנות וסם המות נתון לתוכו, שבו נשרפו נדב ואביהוא, לפיכך התרה בהם והיה האיש אשר יבחר ה' הוא הקדוש, א"ל משה הרי אני אומר לכם שלא תתחייבו, מי שיבחר מכם יצא חי וכולכם אובדים. (שם יח ז)

ר' יוחנן פתר קרייה בקטרת בית אבטינס, צרור המור זה א' מאחד עשר סממנין שנותנין בה, ר' חוניא אמר לה (שמות ל') ויאמר ה' אל משה קח לך סמים הרי ב', נטף ושחלת וחלבנה הרי ה', סמים, אי תימר דאינן תרין והלא כבר נאמר סמים בד בבד יהיה, תן ה' כנגד ה' הרי עשרה, ולבונה זכה הרי אחד עשר, מיכן בדקו חכמים ומצאו שאין יפה לקטורת אלא אחד עשר סממנים הללו בלבד... אשכול הכופר, המכפרת עונות של ישראל, א"ר יצחק אשכול שהיתה מתמרת ועולה עד הקורות, ואחר כך פוסה ויורדת כאשכול, הכופר, המכפרת עונותיהם של ישראל. וא"ר יצחק כתיב (ויקרא י"ז) וכסה ענן הקטורת, הכסוי הזה אין אנו יודעין מהו, עד שבא דוד ופרשו (תהלים פ"ה) נשאת עון עמך כסית וגו'. (שיר א סא)

...ולא עוד אלא שלא יצאת אשה מהם ותינוק מהם כשהוא מבושם, וכשנושאין אשה ממקום אחר הם פוסקים עמה שלא תתבשם לעולם, שלא יהיו ישראל אומרים מפטום הקטרת הם מתבשמות, לקיים מה שנאמר והייתם נקיים מה' ומישראל, ואומר ומצא חן ושכל טוב בעיני אלקים ואדם. א"ר עקיבא סח לי שמעון בן לוגה אני ותינוק אחד מבני בניהם של בית אבטינס היינו מלקטים עשבים בשדה, וראיתיו שבכה וצחק, ואמרתי לו, בני על מה בכית, אמר לי על כבוד בית אבי שנתמעט, ולמה צחקת, אמר לי שמור ומתוקן לצדיקים לעתיד לבא, וסוף שהמקום עתיד לשמח את בניו בקרוב, ומה ראית, אמר לי והלא מעלה עשן כנגדי, נומתי לו הראני, אמר לי מסורת בידינו שלא להראות לאדם בעולם... א"ר יוחנן בן נורי פעם אחת הייתי מהלך בדרך ומצאתי זקן אחד של בית אבטינס ובידו מגילת סממנין, אמרתי לו מה בידך, אמר לי כשהיו צנועין בית אבא היו מוסרין מגילותם זה לזה, ועכשיו הא לך, והזהר בה, שמגילת סממנין היא. וכשבאתי והרציתי הדברים לפני ר"ע זלגו עיניו דמעות, אמר לי מעתה אין אנו רשאין לספר בגנויין של אלו. (שם ג ז)

מדרש תנחומא:

מהו קטרת, ק' קדושה, ט' טהרה, ר' רחמים, ת' תקוה. (תצוה יד)

ועשית מזבח מקטר קטרת, זה שאמר הכתוב, שמן וקטרת ישמח לב (משלי כ"ז), הכתוב הזה מדבר בהקב"ה ובישראל, כיצד, בשעה שהיה כהן גדול נוטל את הקטורת באותה מחתה ביום הכפורים, ונכנס לפני ולפנים בבית קדש הקדשים, שכן כתיב (ויקרא ט"ז) ולקח מלא המחתה גחלי אש, מה כתיב שם, ונתן את הקטרת על האש לפני ה', וכסה ענן הקטורת, מהו וכסה, לשון מחילה הוא, כענין שנאמר (תהלים פ"ה), כסית כל חטאתם סלה. וכשהיה ענן הקטרת מתמר ועולה ופונה למעלה ונעשה כאשכול היה ידוע שנתכפרו עונות ישראל, שנאמר (שה"ש א') אשכול הכופר דודי לי, אם נעשה כאשכול ענן הקטרת והיה מתמר ועולה היה יודע שנתכפר לישראל ושנתקבלו מעשיו, ואם לא כסה ענן הקטרת היה יודע שהוא מת, שנאמר וכסה ענן הקטרת את הכפרת אשר על העדות ולא ימות (ויקרא ט"ז), נמצאת אומר שכהן גדול וכל ישראל מרתיתים בשעה שכהן גדול נכנס לפני ולפנים עד שהיה יוצא בשלום, כיון שהיה יוצא היתה שמחה גדולה בישראל, שנתקבל ברצון, שנאמר (משלי כ"ו) שמן וקטרת ישמח לב, שמן זה כהן גדול שנמשח בשמן המשחה, וקטרת אלו ישראל שהיו רואין ענן הקטרת שהיה מתמר ועולה והיו שמחין...

וקטרת אלו ישראל, אמר הקב"ה מכל הקרבנות שאתם מקריבין אין חביב עלי כקטרת, תדע שכל הקרבנות כולן לצרכיהן של ישראל, כיצד, החטאת היתה באה על החטא, והאשם כן, העולה באה על הרהור הלב, השלמים אינן באין אלא לכפרה, שהן באין על מצות עשה, אבל הקטרת אינה באה לא על החטא ולא על עון ולא על האשם אלא על השמחה, הוי שמן וקטרת ישמח לב. 

חביבה הקטרת לפני הקב"ה, תדע לך שהרי דוד נתאוה להקטיר קטורת שנאמר (תהלים ס"ו) עולות מחים אעלה לך עם קטרת אלים אעשה בקר וגו'. וכן את מוצא שלא נשתבחו קרבנות בעולם כקרבנות הנשיאים, ולמה, שהיו מקריבין קטורת תחלה בקרבנותיהם, שכן הוא אומר על כל אחד ואחד בקרבנו, (במדבר ז') כף אחת עשרה זהב מלאה קטורת...

לפיכך כשבא משה ליפטר מן העולם אמר ברך ה' חילו ופועל ידיו תרצה מחץ מתנים (דברים ל"ג), ברך ה' חילו, יהא ברוך יתיה חילא, ופועל ידיו תרצה, בקטרת שהיה בידו שכפר, שנאמר ויתן את הקטרת ויכפר, מחץ מתנים קמיו, שגפף את המלאך ועצרו. אמר ר' אבהו בשם רשב"ל כשראה אהרן למלאך מתריס כנגדו נתן מחתה על פניו, שנאמר ישימו קטורה באפך וכליל על מזבחך, להודיעך כמה קטרת חביבה. א"ר יצחק בן אליעזר תדע לך, שנעשה המשכן וכל כליו ושחט את הקרבנות והקריבו, וערך על המזבח וסדר את השלחן ואת המנורה ואת הכל ולא ירדה שכינה עד שהקריבו את הקטורת, מנין דכתיב (שיר ד') עורי צפון ובואי תימן הפיחי גני יזלו בשמיו. אמר הקב"ה בעולם הזה על ידי קטורת הייתם מתכפרים, ואף לעתיד לבא כן, עולות מחים אעלה לך עם קטורת אילים אעשה בקר עם עתודים סלה. (תצוה טו)

שוחר טוב:

תכון תפלתי וגו', מהו תכון תפלתי, כך אמר דוד, רבונו של עולם כשהיה בית המקדש קיים היינו מקטירים לפניך קטורת, עכשיו אין לנו לא מזבח ולא כהן גדול, תקבל תפלתי ותקרע הרקיע ותכנס תפלתי... (מזמור קמא)

מדרש תדשא:

...כשם שהנשמות אינם נהנות אלא מן הרוח, לכך לא היה נקרב במזבח הזהב אלא קטורת סמים דבר העשוי לריח. (פרק יא)

מדרש הגדול:

ויעש את מזבח הקטרת, ר' אליעזר אומר חביבה היא הקטורת שייחד לה הכתוב מזבח בפני עצמה ומערכת אש בפני עצמה. בוא וראה, שלש עשרה מיני קרבנות צוה בהן הקב"ה, וכולן נעשין על מזבח אחד, ואלו הן... וכולן על מערכה אחת, אבל הקטורת לה מזבח בפני עצמה ומערכה בפני עצמה. ר' אליעזר אומר חביבה היא הקטורת שארבע עשרה קרבנות ישראל מקריבין ביום הכפורים, ואין כהן גדול שואל צרכו אלא בשעת הקטורת, שנאמר "ונתן את הקטרת על האש לפני ה'" (ויקרא ט"ז), ותנן נתמלא הבית עשן, יצא לאחוריו ועומד בהיכל ומתפלל, מנין שבאותה שעה היה מתפלל, שנאמר "תכון תפלתי קטרת לפניך" (תהלים קמ"א). קשה עונשה שלקטרת, שעל בטילתה נענש אחז, שנאמר "גם סגרו דלתות האולם וקטורת לא הקטירו" (דהי"ב כ"ט), מהוא אומר (שם כ"ח) "ויבא עליו תלגת פלאסר". וכי מפני מה היא חביבה כל כך, לפי שאינה באה על חטא. את מוצא שכל הקרבנות יש להן במה יתלו, אבל הקטורת אין לה, לפי כך אין היחיד מתנדב קטורת חוץ מקרבן נשיאים שהיה לפי שעה. (שמות לז כה)

ילקוט ראובני:

ואתה קח לך בשמים ראש מר דרור וכו', י"א סממני הקטורת נגד י"א מחנות סמא"ל, נגד י"א יום בין נדה לנדה וכו'. (כי תשא)

הקטורת סמים עושה שלום בעליונים ובתחתונים, הנה עתה למדם שאפילו כל הצמחים צריכים שיתקרבו על ידי קרבן, ועיקר הקרבן על ידי בשמים אלו שהוא עיקר הצומח, וכן כל הבהמות יצטרכו לקרבן על ידי צאן ובקר שהוא עיקר לכל מיניהם... (ויקרא)

אחד עשר יום מחורב וגו', י"א מזמורים שנשתכחו אחרי מות משה אלו י"א כחות הקליפות שהם י"א בסוד אחד עשר יום מחורב, והאריך במדרש נגד י"א שבטים אשר ברך משה לפני מותו להכניע י"א קליפות הידועים לחכמי אמת בסוד עשתי עשרה יריעות, וי"א סמני הקטרת, וי"א פסוקים המתחילים בנו"ן ומסיימים בנו"ן, נגד י"א קליפות שמצדם השכחה והחש"ך אותיות שכחה... (דברים)

אות ה"א אמר משה ישימו קטורה באפך ולא אמר ישימו קטורת, ר"ל תי"ו של קטורת היא מדת הדין מצד הגבורה, ובעבור זה אמר קטורה, כי ה"א של קטורה היא רחמים, ועל החילוף ה' בת', וה' הזאת רמוזה לאות השם, אמר שם אהרן בקטורת שהיה עם רחמים, לכן כשאמר ישימו קטורה באפך סמיך ליה ואמר ברך ה' חילו, לרמוז כי הברכה היא על ידי אות ה' שקיבל מן החסד וכפר על העם והמגפה נעצרה. וסוד אותו הסם הוא מה שאמרז"ל שמסר מלאך המות למשה, וזהו סוד שבזה הסם הוא ממית או מחיה, שאם יבא לידי הצורך שיוכל להשתמש בו, וכשראה משה המגפה והיה יודע סודו של הה"א שמסר לו מלאך המות מיד נשתמש בה"א ההיא שזכרנו שכחה מן החס"ד שבחסד יכופר עון והמגפה נעצרה, וכשהיתה מקבלת תפילתו היה עולה הקטורת שהיא לצד ימין אז השם הוא זוכר בריתו, שהיא רמז לה"א הזאת. (הברכה)

תרגום יונתן:

עד שיפוח היום - כל זמן שישראל אוחזים בידם אומנות אבותיהם בורחים מזיקים וכו' מביניהם, כי שכינת ה' בבית המקדש, ובורחים מריח הקטורת. (שיר ד ו)

רש"י:

נטף - הוא צרי, ועל שאינו אלא שרף הנוטף מעצי הקטף קרוי נטף, בלע"ז גו"מא, והצרי קורין לו טריאקה. ושחלת - שורש בושם חלק ומצהיר כצפורן, ובלשון המשנה קרוי צפורן. וחלבנה - בושם שריחו רע, וקורין לו גלבנ"א, ומנאה הכתוב בין סמני הקטורת, ללמדנו שלא יקל בעינינו לצרף עמנו באגודת תעניותנו ותפלתנו את פושעי ישראל שיהיו נמנין עמנו. סמים - אחרים, ולבונה - מכאן למדו רבותינו י"א סמנין נאמרו לו למשה בסיני, מעוט סמים שנים, נטף ושחלת וחלבנה ג' הרי ה', סמים לרבות עוד כמו אלו הרי עשר, ולבונה הרי י"א... בורית כרשינא אינו נקטר אלא בו שפין את הצפורן כדי שתהא נאה.

בד בבד יהיה - אלו הארבעה הנזכרים כאן יהיו שוין משקל במשקל כמשקלו של זה כך משקלו של זה. (שמות ל לד)

ממלח - כתרגומו מעורב, שיערב שחיקתן יפה יפה זה עם זה. (שם שם לה)

להריח בה - אבל עושה אתה במתכנתה משלך כדי למכרה לצבור. (שם שם לח)

מלאה קטורת - גימטריא של קטרת תרי"ג, ובלבד שתחליף קו"ף בדל"ת על ידי א"ת ב"ש ג"ר ד"ק. (במדבר ז כ)

וכפר עליהם - רז זה מסר לו מלאך המות כשעלה לרקיע, שהקטורת עוצר המגפה... (שם יז יא)

אבן עזרא:

בד בבד - כל אחד לבד ירוקח ואחר כך יעורב. ממולח - הוא מלח סדומית, ויש אומרים שחוק. (שמות ל לד ולה)

רמב"ן:

ועשית מזבח מקטר קטרת - מזבח הקטרת מן הכלים הפנימיים היה ראוי שיזכירנו עם השולחן והמנורה... אבל הטעם להזכירו כאן אחר המשכן וכל כליו והקרבנות בעבור שאמר בתשלום הכל "ונקדש בכבודי, ושכנתי בתוך בני ישראל", אמר כי עוד יתייחד להם שיעשו מזבח מקטר קטורת להקטיר לכבוד השם, וזהו רמז שנמסר למשה רבינו שהקטרת עוצרת המגפה, כי הקטרת במדת הדין, שנאמר "ישמו קטורה באפך", מן "וחרה אפי", והוא מה שאמר בקטרת זרה "ועל פני כל העם אכבד", שידעו כבודי כי לא ישא לפשעכם ויזהרו בכבודי... (שמות ל א)

קח לך סמים - ...וכתב רש"י סמים שנים וכו', סמים לרבות עוד כמו אלו. ויש לתמוה ולמה לא יזכירם הכתוב, ואולי יאמר הכתוב קח לך סמים נטף ושחלת וחלבנה סמים רבים ולבונה זכה, ולא יקפיד רק באלה הארבע כי בהם ענן עשן הקטורת עולה, רק צוה שיתן עמהם סמים רבים אשר להן ריח טוב כדי שיהיה בתמרות עשנו מבושם, ולכן לא פירש המשקל וכמה יקטיר ממנה, כי לא הקפיד רק שיהיו אלה הארבעה בשוה, ושיוסיף עמהם עוד סמים טובים להקטיר... ואולי על פה נתפרש למשה בסיני הסמים הנבחרים לזה, וכל מעשה הקטרת, כי כן נתפרש לו גם מעשה השמן איך יעשו אותו אף על פי שתלאו במנהג הרוקחים, ויתכן עוד כי לשון סמים ובשמים לשון אחד הוא כאשר הזכרתי, ואלה השלשה אשר הזכיר אינם סמים כי הנטף והחלבנה שרפים והשחלת צפורן יוצא מן הים...

וקנה בושם על דעתי הוא הקליפה שהכירו בה חכמים, והוא דרציני בלשון ערבי, וכן בלשון הגמרא, והוא קנה כדמות הקנים. והסמים שצוה להוסיף מן שבולת נרד וכרכם והקושט לפי מה שמנו חכמים. ואולי אין קפידא בכתוב אלא באלה התשעה שהזכיר, אבל במה שכפל להוסיף בו עוד סמים לא יקפיד רק בבושם שיעשה קטורת מרוקח.

ונראה לי שבחרו חכמים באלה השלשה מפני שהוזכרו בשיר השירים נרד וכרכם ואהלות, והוא הקשט, יקראנו בלשון רבים מפני שהוא שני מינין, המתוק והמר, ואמר "עם כל ראשי בשמים" להביא הקדה. והנה הם כל סמני הקטרת...

נטף - הוא צרי, וכתיב בפירוש רש"י והצרי קורין לו טריגא... ולא ידעתי אם הוא טעות סופרים או המגיד כחש לו, כי הטריאקה איננה סם אחד אבל היא מרקחת רבת ההרכבה, יכנס בה שאור ודבש ובשר שקצים ורמשים, כי יכנסו בה אבק העקרבים ובשר האפעה ולכך נקראת טריאק, כי הארס בלשון יון טריאק... וחלילה שיכנס בקטורת בשר שקצים ורמשים ושאור ודבש, וכתיב "כי כל שאור וכל דבש לא תקטירו ממנו", אבל הצרי הוא השרף כעין שמן הנוטף מעץ הבלסמון הנקרא בלשון חכמים קטף... (שם שם לד, וראה שם עוד)

ויאמר משה אל קרח - ודעתי בזה ובמה שאמר לאהרן קח את המחתה ושים קטרת שהיתה עליו יד ה' בהם, והוא הנקרא רוח הקדש... וראיתי באונקלוס שתרגם כל קטרת הנזכרים בפרשת קטרת כלשונו, לא אמר בו קטרת בוסמין כמנהגו, נראה שסבר שלא היה קטרת הסמים של הקדש, אבל לבונה וכיוצא בה שהקטיר לנסיון, וכן עשה בבני אהרן, ודעת רבותינו שהיה קטרת הקדש והוא הנכון, ואולי לא ירצה אונקלוס לשבח הקטרת להוסיף בו בוסמין רק בהעשות ענינו במצוה. (במדבר טז ח)

משנה תורה:

כיצד מפטמין את הקטרת, מביא תשעה קבין בורית כרשינה ושף בה את הצפורן, ואחר כך שורה את הצפורן באחד ועשרים קב של יין קפריסין או יין לבן ישן חזק ביותר, ואחר כך שוחק כל אחד מן הסמנים בפני עצמו הדק, וכשהוא שוחק אומר הדק היטב הדק היטב כל זמן ששוחק, ומערב הכל.

וכל מעשיה בקדש בתוך העזרה ומשל הקדש, והמפטם את הקטרת מן החולין או בכלי של חולין פסולה.

פעמים בשנה היו מחזירין אותו למכתשת, בימות החמה היו מפזרים אותה כדי שלא תתעפש, ובימות הגשמים צוברין אותה כדי שלא יפוג ריחה. נתן לתוכה דבש כל שהוא פסלה, חיסר אחד מסממניה חייב מיתה, שהרי נעשית קטרת זרה. פטמה מעט מעט במתכונתה כשר, אפילו פיטם פרס בשחרית ופרס בין הערבים.

העושה קטרת מאחד עשר סממנין אלו לפי משקלות אלו כדי להריח בה, אף על פי שלא הריח חייב כרת על עשייתה אם עשה מזיד, ובשוגג מביא חטאת קבועה, אף על פי שלא עשה המשקל כולו אלא חציו או שלישו, הואיל ועשה לפי משקלות אלו חייב כרת, שנאמר "במתכונתה לא תעשו לכם, איש אשר יעשה כמוה להריח בה ונכרת מעמיו".

עשאה להתלמד בה או למוסרה לציבור פטור, הריח בה ולא עשאה אינו חייב כרת, אלא דינו כדין כל הנהנה מן ההקדש, לא חייבה תורה כרת אלא לעושה במתכונתה להריח בה. (כלי המקדש ב ה והלאה)

מצות עשה להקטיר הקטורת על מזבח הזהב שבהיכל פעמים בכל יום בבקר ובין הערבים, שנאמר והקטיר עליו אהרן קטורת סמים, לא הקטירו בבקר יקטירנו בין הערבים אפילו היו מזידין, ואין מחנכין מזבח הזהב אלא בקטורת של בין הערבים.

כמה מקטירין ממנה בכל יום, משקל מאה דינרין, חמשים בבקר וחמשים בין הערבים. מזבח שנעקר מקטירין הקטורת במקומו, וקטרת שפקעה מעל המזבח אפילו קרטין שבה אין מחזירין אותן.

בעת שמקטירין הקטורת בהיכל בכל יום פורשין כל העם מן ההיכל ומבין האולם ולמזבח, לא יהיה שם אדם עד שיצא זה שהקטיר הקטרת, וכן בשעה שיכנס בדם חטאות הנעשות בפנים פורשים הכל מבין האולם ולמזבח עד שיצא, שנאמר "וכל אדם לא יהיה באהל מועד בבואו לכפר בקודש" וגו' בנין אב לכל כפרה שבקודש שלא יהא שם אדם.

כיצד סדר הקטרת הקטורת בכל יום, מי שזכה בדישון המזבח הפנימי נכנס בכלי קודש וטני היה שמו, ושל זהב היה ומחזיק קביים וחצי, מניח הטני בארץ לפניו וחופן בידיו האפר והפחם שבתוך המזבח ונותן לתוך הטני, ובאחרונה מכבד את השאר לתוכו, ומניחו שם בהיכל ויוצא. ומי שזכה בקטורת נוטל כלי מלא קטורת גדוש, וכסוי היה לו ובזך היה שמו, ונותן הבזך בתוך כלי אחר וכף היה שמו, ומכסה את הכף בבגד קטן ואוחז הכף בידו ונכנס עמו אחד במחתה של אש בידו.

וכיצד חותה, זה שזכה במחתה לוקח מחתה של כסף ועולה לראש המזבח ומפנה את הגחלים אילך ואילך, ונוטל מן הגחלים שנתאכלו במערכה שניה, ויורד ומערן לתוך מחתה של זהב, אם נתפזרו מן הגחלים כמו קב או פחות מכבדן לאמה, ובשבת כופה עליהן הפסכתר, ואם נתפזר יתר על קב חוזר וחותה...

ומקדים לפניהם זה שדשן המזבח הפנימי ונוטל הטני שבו דשון המזבח ומשתחוה ויוצא, וזה שבידו המחתה צובר את הגחלים על גבי המזבח הפנימי ומרדדן בשולי המחתה ומשתחוה ויוצא, וזה שבידו הכף נוטל את הבזך מתוך הכף ונותנו לאוהבו או לקרובו, ורואה אם נתפזר מן הקטורת מעט בכף אוהבו או קרובו נותן לו לתוך חפניו זה שנתפזר עם הקטורת שבבזך, ומשתחוה ויוצא.

ואומרין לזה המקטיר, הזהר שלא תתחיל מלפניך שלא תכוה, ומתחיל ומשליך הקטורת על האש בנחת כמי שמרקד סולת עד שתתרדד על כל האש.

ואין המקטיר מקטיר עד שהממונה אומר לו הקטר, ואם כהן גדול הוא אומר לו הממונה אישי כהן גדול הקטר, ואחר שאומר יפרש כל העם ויקטיר המקטיר וישתחוה ויצא. (תמידין ומוספין ג א והלאה)

...ומוציאין לו את הכף וכלי מלא קטרת דקה מן הדקה, וחופן ממנה מלא חפניו לא מחוקות ולא גדושות אלא טפופות, הגדול לפי גדלו והקטן לפי קוטנו, ונותן לתוך הכף. כבר ביארנו שהולכה בשמאל פוסלת בדם הקדשים ושאר העבודות, ולפיכך היה מן הדין שיוליך המחתה בשמאלו וכף הקטורת בימינו, אבל מפני כובד המחתה ועוד שהיא חמה אינו יכול לסובלה בשמאלו עד הארון, לפיכך נוטל המחתה בימינו וכף הקטורת בשמאלו, ומהלך בהיכל עד שהוא מגיע לקדש הקדשים, מצא הפרוכת פרופה נכנס לקדש הקדשים עד שהוא מגיע לארון, הגיע לארון נותן המחתה בין שני הבדים, ובבית שני שלא היה ארון היה מניחה על אבן השתייה. ואוחז שפת הכף בראשי אצבעותיו או בשיניו, ומערה הקטורת בגודלו לתוך חפניו עד שמחזירה למלוא חפניו כשהיתה, וזו היא עבודה קשה שבמקדש. וצובר את הקטרת על גבי הגחלים בידו לפנים במחתה כדי שתהיה הקטורת קרובה לארון ורחוקה מפניו שלא יכוה, וממתין שם עד שיתמלא הבית עשן, ויצא. והוא מהלך אחורנית מעט מעט, פניו לקדש ואחוריו להיכל עד שיצא מן הפרוכת, ומתפלל שם בהיכל אחר שיצא תפלה קצרה שלא להבעית את העם, שמא יאמרו מת בהיכל. וכך היה מתפלל, יהי רצון מלפניך ה' אלקינו שאם תהיה שנה זו שחונה תהיה גשומה, ולא יסור שבט מבית יהודה, ולא יהיו עמך בית ישראל צריכין לפרנסה, ואל תכנס לפניך תפלת עוברי דרכים.

בשעת הקטרת הקטורת בקדש הקדשים כל העם פורשים מן ההיכל בלבד, ואינן פורשים מבין האולם ולמזבח, שאין פורשים מבין האולם ולמזבח אלא בשעת הקטרה בהיכל בכל יום ובשעת מתן דמים בהיכל כמו שביארנו... (עבודת יום הכפורים ד א)

חסר מן הקטרת אחד מסמניה או מעלה עשן חייב מיתה עליה, שנאמר ולא ימות כי בענן אראה על הכפורת... הקטיר מן הקטרת של קדש הקדשים כזית בהיכל חייב מיתה.

חפינת הקטורת עבודה, והמחשבה פוסלת בה, וכן חתיית הגחלים לקטורת נפסלת במחשבה, שמכשירי קרבן כקרבן.

חפן בראשי אצבעותיו או מן הצדדין או ממטה למעלה או שחפן בידו זו ובידו זו וקרב זו לזו או שנתפזרה קטורת מידו על הארץ ואספה, או שחפן חבירו ונתן לחפניו, או שחפן ומת ונכנס שני במה שחפן ראשון, כל אלו ספק ולא יקטיר, ואם הקטיר הורצה. (שם ה כה והלאה)

מורה נבוכים:

וכאשר היו שוחטים במקום המקודש בהמות רבות בכל יום ומחתכין בו הבשר ושורפין ורוחצין בו הקרב והכרעים, אין ספק שאילו היו מניחים אותו על זה הענין היה ריחו כריח מקומות בשר, מפני זה צוה להקטיר בו הקטורת שתי פעמים בכל יום, בבקר ובין הערבים, להטיב ריחו וריח בגדי כל העובד בו, כבר ידעת אמרם מיריחו היו מריחים ריח הקטרת, וזה גם כן ממה שמעמיד יראת המקדש... כי הנפש תתרחב מאד לריח הטוב, ותטה אליו ותתרחק מן הריח הרע ותברח ממנו. (חלק ג פרק מה)

מבעלי התוספות:

והקטורת לבסם הבית קודם בא המלך, ועל ידי הקטורת נראית השכינה, דכתיב כי בענן אראה... (שמות כה ו)

רבינו בחיי:

...וכיון שבאר לנו הרב בכאן ענין הקטורת בסודו, מעתה ראוי לכל משכיל להרחיק דעת הרמב"ם שכתב בזה בטעמי המצוה כי לפי שהיה אהל מועד מקום ששם מחתכין נתחי הקרבנות וכו', על כן צוה להקטיר באותו מקום כדי להסיר ולדחות אותו הריח... אבל חס ושלום שנתלה העקר הגדול שבסוד הקטרת שחייבה עליו התורה כרת לעושה כמוהו כמתכונתו בטעם החלוש הזה... (שמות ל א)

בין הערבים יקטירנה - ידוע כי ריח הקטורת נודף באחרית היום יותר מקטורת של בקר, ועל זה אמר הכתוב (תהלים קמ"א) תכון תפלתי קטורת לפניך וגו', לא אמר חטאת ואשם שהן באים על חטא המעשה, ולא עולה שהיא באה על חטא המחשבה, אלא קטורת שאינה באה על החטא כלל, כי אם על השמחה, כי דוד היה מבקש מאת השי"ת שתהיה תפלתו מקובלת לפניו כקטרת... ולפי שאין בכל הקרבנות ממהר לרצות יותר מן הקטרת, שהוא מעלה עשן מיד, לכך הזכיר בתחלת המזמור ה' קראתיך חושה לי. (שם שם ח)

בד בבד יהיה - ...והרמב"ן פירש, כי מה שאמר קח לך סמים באורו סמים הנזכרים, והוא חוזר לבשמים שבשמן המשחה, כי סמים ובשמים הכל אחד, וכל הבשמים שבמעשה השמן היו נכנסים בקטרת, והנה היו במעשה הקטורת ט' אלה המפורשים בכתוב, ה' בשמן המשחה וארבע בקטורת, והוסיף לכתוב שנית סמים להוסיף על התשעה הנזכרים סמים אחרים, והם שבולת נרד וכרכם, וקרא הכתוב מעשה הקטורת טהור וקדוש. (שם שם לד)

ויצאו ויברכו את העם - כלומר סמוך להקטרת הקטרת מיד, לפי שבאותה שעה התפלה מקובלת יותר, וכך מנהגו של כהן גדול ביום הכפורים, היה נכנס לפני ולפנים להקטיר הקטורת, ומניח המחתה בפנים ויוצא ומתפלל על צרכי העם בספוק ומתן מזונותיהם ובירידת המטר ובשאר הצרכים, ומזה אמר דוד ע"ה (תהלים קמ"א) "תכון תפלתי קטרת לפניך", הזכיר הקטרת יותר משאר הקרבנות, לפי שהוא קרבן הנבחר והנרצה יותר, גם התפלה באותה שעה יותר מקובלת. (ויקרא ט כג)

...ועל דרך הקבלה תבין חטאם ממה שאמר הכתוב וישימו עליה, ולא אמר וישימו עליהם, כשם שאמר בענין קרח, וכן הזכיר עוד (במדבר י"ז) "ונתתם עליהם קטרת", כי מלת עליה תרמוז למדת הדין, והכתוב הודיענו מחשבתם בזה. וידוע כי הקטרת למדת הדין, שנאמר (דברים ל"ג) ישימו קטורה באפך, ולשון קטרת התקשרות הרוח במדות, ומתוך ההתקשרות ההוא בא שפע ההמשכה ממעלה למדת הדין וממדת הדין אין ראוי לו שיכוון אלא לשם המיוחד לבדו. נדב ואביהוא טעו בכאן אחרי מדת הדין ולא כוונו אל השם המיוחד אלא למדת הדין בלבד, ולכך לא היה אשה ריח ניחוח לה', ומדת הדין עצמה פגעה בהם, הוא שכתוב ותצא אש מלפני ה' ותאכל אותם. ולדעת רוב המפרשים ז"ל הכניסו קטרת זה לפני ולפנים... וזה דעת רש"י והחכם רבי אברהם בן עזרא ז"ל, אבל דעת הרמב"ן ז"ל כי לא הכניסו לפני ולפנים אלא באהל מועד... (שם י א)

הרקאנטי:

ועשית מזבח מקטר קטורת... ולשון קטורת נ"ל שהוא לשון ארמית וענינה קשר ודבוק מרכבה עליונה, ועל שהוא מתעלה למדת הדין כתיב ישימו קטורה באפך, וכתיב שמן וקטרת ישמח לב, והרמז ללב הידוע, הוא שנאמר בקטורת זרה ועל פני כל העם אכבד, שידעו כבודי כי לא ישא לפשעכם, ויזהרו בכבודי. והזהיר שלא להעלות עליו קטורת זרה כי המצוה והכוונה היא שתתעלה משם לשם הגדול יעלה לייחד הכבוד והתפארת, ולא יעשוה זרה פן יהיו כבני אהרן, לפירוש האחד שאנו עתידין לפרש בג"ה. ומכאן תבין למה הקטורת עצר המגפה, כי היה משלים להם המדה ההיא המכלה אותם... (תצוה, ועיין שם עוד)

...והנה משה רבינו ע"ה נתן להם הקטורת, כי בה יבחן האמת מן השקר, והנה נענשו כבני אהרן, כתיב התם ותצא אש מלפני ה' ותאכל אותם, ובקרח כתיב ואש יצאה מאת ה'... (קרח)

ויאמר משה אל אהרן קח את המחתה וגו', כבר ידעת כי הקטורת הוא לרצות מדת הדין, ומטעם זה עוצר המגפה, כי תתרווה צמאונה ולא תקטרג כרמוז בסוד העזאזל. ובתרגום שיר השירים מצאתי בפסוק אלך לי אל הר המר, וכל מזיקייא ומחבלייא הוו ערקין מריח קטרת בוסמין וכו'. (שם)

דרשות הר"ן:

וזהו הענין הנרמז בחלבנה הנכנסת בסמני הקטרת, כי עם היות החלבנה מצד עצמה בלתי נאותה, אפשר שיהיה לה כח לעורר ולהוציא איכיות הסמים האחרים ולעורר בסמייתם... (דרוש א)

ספורנו:

ולקח מלא המחתה - כי תכף שנשחט החטאת והתודה וסר עונו נעשה מוכן לאור באור פני מלך, והנה המלך יראה לכל מוכן לאורו, כאמרו "כי בענן אראה", וראוי לכבדו בקטרת כמו הענין אחר התמידים... (ויקרא טז יב)

מהר"ל:

ובפרק גט פשוט (ב"ב קס"ה א') אמר רבי יהודה אמר רב רוב בגזל ומיעוט בעריות והכל בלשון הרע, לשון הרע, סלקא דעתך, אלא באבק לשון הרע. ולכך יש שני קטורת ביום הכפורים, האחד על לשון הרע ממש, והשני על אבק לשון הרע, ולפיכך אמרו במסכת יומא (מ"ה א') ומלא חפניו דקה מן הדקה, שבערב יום הכפורים מחזיר הקטורת למכתשת עד שהיא דקה מן הדקה, וזה מפני כי הקטורת הנוסף ביום הכפורים הוא בשביל אבק לשון הרע, ולכך צריך לעשות הקטורת אבק גמור שהוא על אבק לשון הרע. ומפני שאמרו והכל באבק לשון הרע, ורצה לומר שאי אפשר לאדם במה שהוא אדם להיות נשמר מזה, ולכך בשאר ימות השנה אין ראוי שיהיה כפרה מיוחדת על זה. אבל ביום הכפורים שהאדם הוא במדרגת המלאך יש לסלק את חטאו עד שיהיה כמו מלאך, ולכך ביום זה ראוי שיהיה קטורת זה לפני ולפנים שאין מקום ראוי לבא רק ביום הכפורים בלבד, ושם מכפר על החטא הזה עד שהוא טהור לגמרי כמו מלאך... (דרשה לשבת תשובה)

ובמסכת כריתות, א"ר חמא בר ביזנא משום ר"ש חסידא כל תענית שאין בו מפושעי ישראל אינו תענית, הרי חלבנה ריחו רע ומנאו עם סממני קטורת, אביי אמר מהכא, ואגודתו על ארץ יסדה. ופירוש דבר זה, כי הקטורת היא למדת הדין, דכתיב ישימו קטורה באפך, ולכך הקטורת היא מן הבשמים, שיש להם ריח, כי הריח הוא שייך למדת הדין, ודבר זה ידוע לנבונים, כי הריח יש לו כח גדול, ולפיכך התענית שהיא גם כן למדת הדין צריך שיהיו שם פושעים אשר הם גוברים על כח יצרם הרע כאשר מתחברים עמהם בתענית, ודבר זה נקרא גם כן ריח, וגם חלבנה, לכך מנאו הכתוב עם סממני הקטורת בשביל שיש לו כח גדול יותר מכל סממנים, ולכך בתענית צבור שהתענית הוא במדת הדין צריך לצרף אליהם הפושעים שהם גוברים על יצרם... (נתיב התשובה פרק ז)

של"ה:

כתבו קצת המפרשים ליזהר לומר פסוקי הקטורת מתוך הכתב ולא בעל פה, משום שהאמירה במקום ההקטרה, וחיישינן שמא ידלג א' מסממניה, ואמרינן שהוא חייב מיתה, ומדברי הטור גם כן משמע שאין לומר הקרבנות אלא בזמן הראוי להקריב... (מסכת תענית)

עתה באתי להזכיר קצת מסוד הקטורת, דע כי אין חביב מכל הקרבנות כמו הקטורת, והוא יותר פנימי מהקרבן שבא לכפרה, שמקרב כל הכחות, אמנם הקטורת שמו מוכיח עליו שהוא מקטר ומקשר בפנימיות הענין בעצם ריח הניחוח, על כן נעשה במזבח הפנימי, וזה לשון הרקנא"ט בפרשת תצוה (ראה שם)... ולשון קטורת נ"ל שהוא לשון ארמית וענינו קשר ודיבוק מרכבה העליונה, ועל שהוא מתעלה למדת הדין כתיב ישימו קטורה באפך, וכתיב שמן וקטרת ישמח לב, והרמז להלב הידוע, הוא שנאמר בקטרת זרה ועל פני כל העם אכבד, שידעו כבודי, כי לא ישא לפשעכם ויזהרו בכבודו. והזהיר שלא להעלות עליו קטורת זרה, כי המצוה והכוונה היא שתתעלה משם לשם הגדול יתעלה לייחד הכבוד והתפארת ולא יעשוה זרה פן יהיו כבני אהרן... 

ובזוהר פרשת ויקהל פירוש ויעש מזבח מקטר קטורת וגו', והלא שני מזבחות היו פנימי וחיצון, וזה שהיו מקריבים בו קטרת היה מזבח פנימי ולא היו מקריבים עליו שום קרבן אחר, אם כן למה קראוהו מזבח, אלא לפי שקטרת בו ביטל כל המקטרגים כחות חיצונים מהעולם שלא היו יכולין לשלוט, אין לך זביחה גדולה מזו, ולפי שמעשה הקטורת חביב לפניו יתברך מכל הקרבנות והתפילות, לכן נאמר בו קטרת תמיד לפני ה' לדורותיכם, והוא קיום של עליונים ותחתונים.

ובקונטריסי תלמידי האריז"ל מצאתי שכתב ענין פטום הקטורת הרבה ענינים וסודות עמוקות יש בו, וכבר בארנו ענינו שהוא אותם האורות המחיים הקליפות, וכוונתו להמית את הקליפות ולהעלות הקדושה המחיה אותם למעלה, ולכן אנו אומרים אותם קודם כל התפלה בשחר וכן במנחה, אך בערבית שהוא לילה אין בנו כח, ולכן בזמן המגפה ח"ו נוהגין לאמרו, ולכן בזמן המגפה היה נוהג האר"י ז"ל לאומרו אחר חצות הלילה, כי אז נכנעים ממשלתם, ובפרט אם יאמרו אותו עשרה אנשים ביחד, ויהיו יראי ה', ולפי שכוונתנו להעלות העולמות בכל התפילות אנו אומרים אותו, כדי שלא יעלו עם העולמות, וכן בסוף תפילת השחר אנו אומרים אתו כדי שלא ינקו מן השפע היורד וכו', והאריך שם מאד. עוד הרבה מאמרים יש בזוהר במעלת הקטורת ובתועליות היוצאות ממנו... (שם תורה אור עמוד העבודה)

ועל דרך הפשט יש לתרץ הענין, דבודאי אין כח לעשות פעולה נגד גזירת השי"ת כשגוזר זה האדם ילך למיתה לא יועיל לא קטורת ולא שום המצאה בעולם, כי מה מועיל נגד גזירת השי"ת, ומה שמסר לו מלאך המות רז שהקטורת עוצרת, זהו מה שאינו נגזר בהדיא מפי הקב"ה רק מה שמלאך המות מוסיף מדעתו, כמו שאחז"ל כיון שנתנה רשות למלאך המות אינו מבחין בין טוב לרע... כך יש לפרש, אמנם לעניננו לא הועילה הקטורת להצילם ממיתה מאחר שחטאו בהקטורת, דהיינו מה שהתרעמו על משה רבינו ע"ה שנתן עצה להר"ן איש שישימו קטורת. (תורה שבכתב קרח)

הכתב והקבלה:

קח לך סמים - נראה שמלת סמים הראשון הוא שם דבר לצמחים ועשבים הנודפים ריח, אמנם סמים השני אינו שם אבל הוא בינוני מן הכפולים, ופירושו מבושמים יהיו. והמכוון במקרא הנטף השחלת והחלבנה יהיו סמים, כלומר יורכבו בבשמים אחרים עד שיבושמו ביותר, ולא בארה התורה רק ארבעת המינים האלה שהם העיקרים בקטרת, אמנם הסמים שיורכבו בהם ארבעת המינים האלה, להיותם כמו טפל לעיקר, הניחה התורה למקבלי התורה, אם לחכמת דעתם אם לקבלתם בעל פה, ולהיות שארבעת המינים האלה המה העיקרים לכן בא מהם סך מרובה, שבעים שבעים מנה, ושבעת המינים האחרים שאינם רק כטפל לבשם את העיקר ולתקנו, ולכן נתיחסה בהם יחוסי ההרכבה סך מעט הכמות כפי ערך וכח פטומו וריחו... (שמות ל לד, וראה שם עוד)

מלבי"ם:

קח לך סמים - ...שכבר כתבנו שהבשמים שחשב בשמן המשחה הם עצמם באים גם בקטרת, והם מר דרור הוא מור, וקנמן בשם הוא תבן מבושם, וכולל הקש שנקרא קנמון בקטרת, וראש השבולת שנקרא בקטרת שבולת נרד, וקנה בושם הוא קלופה, וקדה היא קציעה, הרי חמש סמים, ועל זה אמר קח לך סמים, רוצה לומר סמים שהזכרתי למעלה בשמן המשחה, וארבעה שחשב בקטורת הרי תשע, ועוד סמים שסתם הם שנים הרי י"א סמני הקטרת מפורשים. והרמב"ם העיר (בפ"א מהלכות כלי המקדש ג') שהסמים הנזכר בשמן המשחה הם מיני הבשמים שנותנים אותם הרופאים בצרי שהוא הנטף, ולפי זה יש לומר שאמר סמים נטף - רצונו לומר סמים הנזכר בשמן המשחה שהם הניתנים לפטם את הנטף, והם סמים של נטף, ולפי זה יש לומר שגם מה שכתב וחלבנה סמים, שסמים האחרונים שהם כרכום וקושט נתנים להעביר ריח החלבנה, איך שיהיה דברי הקבלה מיוסדים בתורת הכתב... (שם)

מעל המזבח מלפני ה' - ממזבח החיצון, שאין כולו לפני ה' רק מקצתו שהוא צד מערב הסמוך לפתח ההיכל, ובאר שיקח מן הצד שלפני ה'... כל צד המערבי שכשר בדיעבד... (ויקרא טז יב)

ויקח אהרן כאשר דבר משה - ששם הקטרת בפנים וכוון לכפר בו על העדה שהם הזקנים, אבל המשחית לא התחיל להכות בצד שבו עומדים העדה, רק בצד האחר שבו עמדו הקהל שהם ההמונים, שעל זה אמר "והנה החל הנגף בעם" שעמדו אחורי העדה, ועל כן הוצרך לרוץ "אל תוך הקהל", ובאשר הקטרת ששם על האש באהל מועד הושם על דעת לכפר על הזקנים, ועתה נודע לו שצריך לכפר על העם ההמון, והכפרה צריך שתהיה לשם המתכפר, הוצרך ליתן קטורת מחדש, ולכן "ויתן את הקטורת ויכפר על העם". (במדבר יז יא)

רש"ר הירש:

ולקטורת הסמים - המנורה מסמלת את חיי הרוח המקבלים את השראתם מן התורה ומופנים אליה, והקטורת מבטאת את תכלית חזון התמסרותנו אל ה', ההתמזגות הגמורה עם רצון ה'... (שמות כה ח)

הטבת הנרות והקטרת כרוכות זו בזו, ויש לכך משמעות מרובה, שכן הן מסמלות את עבודת הרוח של האומה ואת שלמות המעשה בדרגה הגבוהה ביותר, יתירה מזו, דישון המזבח הפנימי, כלומר הכנת המזבח בשביל הקטרת ה"ניחח" העילאי, קודם להטבת הנרות, ולדברי חז"ל באה הקטרת קטרת של שחר תוך כדי הטבת הנרות, (בין הטבת חמש נרות להטבת שתי נרות, דבקטורת מפסיק להו), וגם קטרת של בין הערבים קודמת להדלקת הנרות (ראה יומא י"ד ב'), שלמות המוסרית העילאית של חיי המעשה היא מטרת העליה הרוחנית בישראל, ורק היא משוה ערך להתפתחות הרוח, בתחום קדושת החיים הישראליים אין האישיות הגאונית משתחררת מחובת השמירה על חוקי המוסר, אדרבה, המוסריות העילאית היא מיבחן הרוחניות העילאית, ורק בה ובאמצעותה תתגלה ותתאמת אצילותה וטהרתה של הרוח. לא בכדי פותחת פרשת תצוה, שהיא פרשת קידוש הכהונה הישראלית, בהטבת הנרות ומסיימת בהקטרת הניחוח העילאי, שתיהן יחד, בשילוב הדוק, עושות את הכהן לכהן. (שם ל ח)

אש תמיד תוקד - ...כל אש, אף לצורך מזבח הקטורת ונר התמיד של המנורה ינטלו ממזבח העולה שבעזרה, נמצאת אומר יש רק מקום אחד לאש דת, ומשם יש להדליק כל אש במקדש, שם המקור לאש האידיאל של הקטורת, לאור של רוח המנורה, ואף לאש ההתמסרות העילאית שביום הכפורים, החדרת הרוח בחיים תלויה בהקדשת המעשים לתורה, אם אין אש של עולה על מזבח החיצון, אין חיים במזבח הזהב ובמנורה ובין הבדים במקדש הכרובים, אם אין קרבן במזבח החובה, אין התרוממות לנפש, אין אור לרוח, ואין התעלות לאידיאל של התורה המונחת תחת כנפי הכרובים. (ויקרא ו ו)

...נראה עוד שאותו תיקון בחוץ והכנסה בפנים (של הקטורת ביום כפורים) של הצדוקים, יש בו כדי לבטא את כל עיקרון הסטייה של הצדוקים מקבלת הכמים. כהן גדול של אמת איננו אלא משרת של רצון ה', המכניע את ראות עינו הסובייקטיבית. בעיניו אש המזבח היא אש דת, ורק ניחוח לה' הוא ריח ניחוח לו. הוא מעמיד את אש המזבח על אדמת התורה, ורק מול עין ה' ורק על אדמת תורתו הוא יעבוד עבודה שתהא לריח ניחוח לה'. גם פעילותו לתורה תיעשה על אדמת התורה. ואילו הכהן הצדוקי הפך את אש המזבח לאשו הוא, ועושה אותו כלי למעשהו. הוא זורה את הקטורת בחוץ, ודבר המעלה ריח טוב באפו, ורצונו הסובייקטיבי מוצא בו נחת רוח, אותו הוא מכניס אל מקדש התורה וכופה אותו על רצון ה'... (שם טז יג)

העמק דבר:

ויברכהו - ...והכונה כדפירשנו שעיקר הברכות על גמילות חסדים הנעשה בדעת אנושי ולא לשם שמים, וקטורת של בית המקדש עיקר להזכיר גמילות חסדים של ישראל... (בראשית כז כז)

מזבח מקטר קטרת - עיקר תועלת קטורת להעלות זכות של מעשה גמילות חסדים, דגמילות חסדים עצמו נמשל לבשמים... ומזה הטעם איתא ביומא פ"ב דקטרת מעשרת, משום דכמו גמילות חסדים מאכלת פירות בעולם הזה ומעשרת לבעליה, כך קטורת הבאה להזכיר זכותה מעשרת... והנה גמילות חסדים אין לה שיעור, כך קטורת אין לה שיעור, וחכמים הוא שנתנו שיעור, פרס שחרית ופרס בין הערבים, ומעתה מבואר הטעם שמובדל מזבח הפנימי משאר הכלים, שהיו סמוכים לארון שהוא מקור כח התורה, מה שאינו כן מזבח הפנימי שלא רבו בו חוקי התורה, ולא בא לעמד לפני הפרוכת אלא לחזק ולתמך כח תורה שבעל פה על ידי גמילות חסדים. (שמות ל א)

בבקר בבקר - ...וגם צריך להבין מאי שייכות מצות נרות לקטורת, אלא נותן ללמדנו על תכלית ב' כלי שרת אלו, הנרות בא להועיל על פלפולה של תורה, וקטורת לאזכרה לגמילות חסדים. וידוע דפלפולא של תורה אי אפשר בלי גמילות חסדים להסיר משא הפרנסה מעמל התורה, על כן קשורים נרות בקטורת. ובאשר גמילות חסדים צריך להיות קודם שהגיע התלמיד חכם למעלתו... נמצא דאף על גב דהקטורת הראשונה שהיא הגמילות חסדים צריך להיות מבערב, עד שלא הגיע לפלפולה של תורה, והיינו בעת הדלקת הנרות, מכל מקום עיקר האזכרה באה מתחלה בבקר... (שם שם ז)

ואת קטורת הסמים טהור - לא כתב כאן קדש, כדכתבתי שלא נתקדשו אלא במכתשת שהיה ממולח, וזה לא היה מעשה האומנים, וטוב שלא יכתשו עד סמוך להקטרה, ולא עשה בצלאל אלא העירוב שיהא נצרך לכתוש על המעלה עשן, שזו אומנות יתרה, אבל בשמן המשחה היה גמר האומנות הריקוח על האש, (ולכן כתב שם קודש). (שם לז כט)

בני אהרן - ...ולא יכלו להתגבר על התשוקה להשיג דעת וכבוד אלקים, והקטורת מביאה להתקרבות יתרה לשמים, על כן נבחרה לר"ן איש בקרח... (ויקרא י א)

משך חכמה:

בשמים לשמן המשחה ולקטרת - ...ולדעתי נראה על פי מה שאמר בריש יומא קח לך סמים פירושו משלך, והוא שיהיה משל משה, לכן נראה לי דשלשה סמנים (המפורשים בפסוק) נטף ושחלת וחלבנה והלבונה הם היו משל משה, והשאר שלא נתפרשו רק בעל פה למשה מסיני היו משל ישראל, והמה היו נקראים בשמים, ולכן אמר וזאת התרומה אשר תקחו מאתם הוא מאת בני ישראל, בשמים לשמן המשחה ולקטרת הסמים... (שמות כה ו)

ועשית מזבח מקטר קטורת - ...הלא קיימא לן דהקטרת נקטר אף אם אין מזבח, וכמו דאמר רב בזבחים נ"ט דמזבח שנעקר מקטירין קטרת במקומו, ואינו רק למצוה, ולכך כתיב בתר דהשלים כל הדינין מן הכלים והבנינים המוכרחים להשראת הכבוד במשכן הקדוש. (שם ל א)

ואת קטורת הסמים טהור - על פי מה דמסיק בשבועות, דקטרת אפילו לאחר שהושמה במכתשת אינה קדושה קדושת הגוף, ולפיכך לא נפסלה בלינה, לא כן שמן המשחה... (שם לז כט)

ויביאו וגו' ואת קטורת הסמים - צריך ביאור, הא קיימא לן דכל מעשי הקטרת צריך להיות בקדש, ואם פטמה בחוץ או בכלי חול פסולה, ואיך עשה בצלאל טרם שהוקם המשכן בחול את הקטרת. וצריך לאמר כהרמב"ן, שהך ויקטר עליו קטרת סמים קאי על שבעה ימי המלואים, שהקטיר משה שהיה זר, ולכן נתפטמה שלא במשכן, ואז היה דינו כבמה... ואולם לפירוש רש"י לקמן שחרית וערבית, דעל אהרן קאי, צריך לאמר דסבר פטמה בחולין כשרה... (שם לט לח)

ונתת את מזבח הקטרת לקטורת לפני ארון העדות - פשטא דקרא הוא על הקמתו במקום שיהא מכוון לפני ארון העדות. ונראה דהקדמונים מהם אמרו דטעם הקטורת הוא מפני שלא יהא ריח כבמקומות שמפטמין הבשר, וכבר צוחו על זה, דאם כן מדה ומשקל למה לי, ולמה חייבה כרת למפטם כמותה. ולדעתי קטרת של ז' ימי המלואים יוכיחו, שעדיין לא קרבו קרבנות הרבה ופרקו המשכן בכל יום, וזה שאמר שלא תדמו שהקטרת הוא לצורך הבאים לחצר, רק הוא לריח ניחוח לצורך גבוה, וזה ידוע להבאים בסוד ה' כמה פלאים מרומז בקטורת. ולכן אמר מזבח הזהב לקטרת לפני ארון העדות, שהיינו שהקטרת יהיה לצורך שכינת כבודו אשר שכן על ארון העדות... (שם מ ה)

שם משמואל:

ונראה, דהנה בתרגום יונתן וירח את ריח בגדיו, שהריח ריח קטורת של בית המקדש, ואינו מובן קטרת הסמים מה עבידתה הכא. ונראה דהנה יש להתבונן בשינוי שבין קטורת ליתר הקרבנות שבמקדש, דבכל הקרבנות אמרו ז"ל (זבחים ז') אי דליכא תשובה זבח רשעים תועבה, אבל בקטורת מצטרפת חלבנה לסממני קטורת, ללמדנו שלא יקל בעינינו לצרף עמנו באגודת תעניותינו ותפילותינו את פושעי ישראל שיהיו נמנין עמנו, ואין הפירוש שרומז לרשעים שעשו תשובה, דאם כן צדיקים יתחשבו ולא רשעים, ולמה לא נאמר זבח רשעים תועבה? ומוכח מכאן דשניא מהות הקטורת ממהות הקרבנות, כי הקרבנות הם ענין קירוב, וכל איש אשר בו מום לא יקרב, ואין מום גדול ממי שנקרא רשע, אך ענין קטורת הוא תרגום של לשון קישור, והיינו דכל חטא הוא מחמת החשכות וההסתר, כאמרם ז"ל (סוטה ג') אין אדם עובר עבירה אלא אם כן נכנסה בו רוח שטות, והחשכות וההסתר הם פרי הפירוד משרשו עד שאין השורש מאיר בו, וממילא כאשר חזק ונקשר חבל הכוסף, אז מעט האור מדחה רב חושך, וענני ההסתר רוח טהרה עברה בהם ויעבירם ואז יקל לבא לתשובה ולהתקרב, ועל כן אפילו בעודנו מרוחק אפשר להצטרף לקטורת, היינו להתקשר בעודנו שם... אם רוצים על כל פנים להצטרף עמנו, כי על ידי זה הם מתקשרים בכנסת ישראל, היינו אף שעדיין עומדים מרחוק מכל מקום על ידי רצונם להתקשר מתקשרים בכלל ישראל, ואז רוח טהרה עוברת בהם ומעוררתם לתשובה, ואז תהיה בהם היכולת להתקרב, כי בלי תשובה אי אפשר להם להתקרב כנ"ל... (תולדות תרע"ו)

אך כל זה הוא אם האדם יודע בעצמו שהוא עומד מבחוץ... וזה עצמו מרומז בחלבנה, דהנה יש להבין בסממני קטורת שהם אחד עשר, וידוע שכל עשרה הוא בקדושה, וי"א הוא בחיצוניות כמספר י"א ארורים, ולמה בקטורת שהיא מהיותר נכבדים שבקרבנות, כדכתיב (משלי כ"ז) "שמן וקטורת ישמח לב", יהיה המספר י"א סממנים. אך יש לומר דבטל כמאן דליתא, וחלבנה בפני עצמה ריחה רע, אלא שבטלה לעשרה סממנים שריחן טוב, על כן שוב אין כאן אלא עשרה, דחלבנה בטלה לגבייהו... (כי תשא תרע"ב)

ובזה יש לפרש ענין קטורת שהוא לריח, דהנה בש"ס ב"ק ט"ז מאי בשמים וזנים, רבי שמואל בר נחמני אומר שכל המריח בהם בא לידי זמה. והנה הקטרת קטורת שהיא מיני בשמים לשמים היא דוגמא לזה שמתקנת את יצר הרע ומטהרת אותו ומכניסתו לקדושה, ובודאי פעל זה בצד מה בכל כלל ישראל לטהר את יצר הרע שבלבבם, על כן נקראת קטורת הסמים טהור, כי ידוע ששם טהור מונח על היותו טמא מקודם הבאת הקרבן... (ויקהל תרע"ג)

ויעש את שמן המשחה קודש ואת קטורת הסמים טהור... דהנה ההפרש שבין קודש וטהור פריש הראב"ד שקודש הוא במחשבה וטהור הוא במעשה. ויש לומר עוד דהנה ידוע ההפרש בין קודש לקדוש, דקודש היא מלה בגרמיה, וקדושה הוא המשכה מקודש, ועל כן יש לומר דקודש הוא שמעלה את הדבר שנתקדש ומגביהו לשרשו, ונראה שזהו ענין שמן המשחה שמקדש את הנמשח ומעלהו ומגביהו להיות ראוי לקודש... והנה קטורת איתא בזוהר הקדוש שמעביר זינין בישין, ויש לומר דכמו בגשמיות שמעביר ריח רע, כן הוא ברוחניות, ועל כן קטורת עוצרת את המגפה רחמנא ליצלן, שהוא ענין התפשטות כחות רעים. ויש לומר עוד דקטורת הוא לשון קישור, והיינו דאפילו בשעה שהאדם הוא במוחין דקטנות ואיננו מוגבה בדרכי ה' נמי על כל פנים יהיה מקושר... וזו היתה פעולת הקטורת בישראל, וזהו יסוד הכל. וקטורת קודמת לנרות, שאף בעוד לא האיר אור השכל מכל מקום יהיה מקושר כנ"ל. ובאמת ששני הפירושים הם ענין אחד, דכמסת שמעביר כחות רעים מהאדם לעומתו הוא נעשה מקושר, כי עצם הנפש נמשכת לשרשה, אלא שהכחות הרעים עומדים לשטן עלי דרכה, ובהעברת הכחות הרעים הוא ממילא מקושר למעלה. ולפי האמור מובן, ששמן המשחה שהכונה להגביה את הנמשח למעלה מתיחס לקודש, וקטורת שהכוונה לנקות את האדם בעודו למטה או להעביר את הכחות הרעים מכלל העולם ולטהר את האויר מתיחסת לטהור...

ויש לומר דקטורת נמי, אף דמתיחסת לטהור כנ"ל, מכל מקום הרי כתיב בה ממולח טהור קודש, ופירש"י טהור יהיה וקודש יהיה, היינו אף דעיקרה מתיחס לטהור, והטעם שהוא לסלק הפסולת בעודו למטה, מכל מקום ענין הקישור שבו כנ"ל, אף שאמרנו לעיל שהוא מתיחס לטהור, משום שהוא לפי מסת הנקיון, מכל מקום אחר הקישור שוב נמשך ונגבה למעלה על ידי חבל הכוסף, ובשביל זה מתיחס נמי לקודש. (שם תרע"ז)

ונראה לפרש על פי דברי המדרש... על כן שמן המשחה נקרא קודש שהוא מלה בגרמיה, יש בו כח זה לפעול מדת אתהפכא, ונחשב כאלו אין כאן צד הרע כלל. אך קטורת היא מלשון קישור שמקשרת צד הטוב בשרשו, וממילא סטרא דרע נדחה משם, ועל כן עוצרת המגפה, ומכל מקום נחשב שעדיין במציאות אלא דאתכפיא, והנה זה נקרא טהור, וכמו טהרת הטמאים שהטומאה פורחת ממנו, אבל אין לומר שנהפך אלא דאתכפיא. (שם תרע"ט)

בענין הקטורת של לפני ולפנים, יש להתבונן דבכל מקום באה הקטורת אחר הקרבן, קטורת של שחר היתה קריבה בין דם לאברים, של בין הערבים בין אברים לנסכים, ולמה לפני ולפנים התחיל בקטורת והיתה קרבה עוד קודם מתן דם הפר?

ונראה דהנה התמידים מכפרים... והנה קטרת היא לשון קישור, שמקשרת נפשות ישראל לשרשם, ועל כן נצרך שתהיה הכפרה מקודם, שיהיו הנפשות ראויות להתקשר למעלה, וכענין (אסתר ד') כי אין לבוא אל שער המלך בלבוש שק. ועל כן יש לומר טעם השינוי שבין קטורת של שחר לשל בין הערבים, דידוע שהדם הוא הנפש מכפר על הנפש, ואברים מכפרים על אברי האדם, ומעכב הכפרה הוא הדם שהעיקר הוא כפרת הנפש והאברים טפלים להנפש... ועל כן בבוקר זמן שליטת החסדים תיכף שנתכפרו הנפשות בדם שוב נתקבלו גם אברי האדם המחוברין עמו, אבל בין הערבים זמן דין צריכין גם אברי האדם להתכפר בראשונה, ועל כן נקטרת הקטורת אחר האברים.

אך כל זה הוא בשאר ימות השנה, אבל היום הכפורים שנתגלה הלובן העליון אין שם תערובת דין כלל, ואז מתגלה בחירת ישראל למעלה מן הטעם, וכמו שהגיד כ"ק אבי אדמו"ר זצללה"ה שהוא ענין ההגרלה לעורר בחירת ישראל למעלה מן הטעם, ועל כן ביום הכפורים כתיב "וכן יעשה לאהל מועד השוכן אתם בתוך טומאותם", ואמרו (יומא נ"ז), אפילו בזמן שהם טמאים שכינה שרויה ביניהם... שהרי ישראל מתקרבין לשרשם ביום הכפורים, ושוב הוו כמו שאמרו ז"ל מים שנטמאו משיקן והם טהורים... ואם כן ביום הכפורים החיבור והדיבוק לשרשם הוא קודם הכפרה, אדרבה כל הכפרה נסתעפה מן הדיבוק, על כן להורות על זה הקדים הכתוב קטורת לפני ולפנים קודם כפרת הדם. (אחרי תרפ"א)

וילונו וגו' אתם המתם את עם ה', ופירש רמב"ן שהאשימו אותם על שנתנו עצה לבחון בקטורת, והיו יכולין ליתן אות ומופת אחר. ולפי זה נראה דחשבו שמשה מדעת עצמו אמר לבחון בקטורת, מפני שלא אמר מפורש בשם ה'. ובזה יש לפרש ענשם וכפרתם בקטורת... דהנה הקטורת הוקרבה בחוץ, כדכתיב "והולך מהרה אל העדה", והלא קטורת שהקטירו בחוץ חייבין עליה כרת, אך הוא כענין אליהו בהר הכרמל, שמותר להקריב בחוץ על פי נביא, ואף שמשה לא אמר זה בשם ה', ואם כן בזה עצמו הראה להם שאין משה אומר כלום מדעתו, אלא שכינה מדברת מתוך גרונו, דאי לאו הכי היה מחויב כרת על הקטרה זו, ואי אפשר שדבר שחייבין עליו כרת שהיא פסיקת החיים יעצור המגפה ויביא חיים...

ובזה יש לפרש מה שאמר המלאך לאהרן הנח לי לעשות שליחותי, אף שהוא בעצמו מסר לו רז זה... שאלה היו דברי המלאך, שמה שהקטורת עוצרת המגפה היא רק קטורת של מצוה, אבל לא זו שחייבין עליה כרת, ואף שמשום פקוח נפש מותר לעבור על איסור כרת, מכל מקום כל כמה שלא התרת אינו מעצר המגפה ואינו פקוח, ושוב אסור לעבור ואינו פקוח נפש, ומאין יתחיל ההיתר. וזהו שאמר אהרן אין משה אומר כלום אלא מפי הגבורה, אם כן הרי מותרת הקטרתה בחוץ, והוה לה קטורת של מצוה ושוב עוצרת המגפה. (קרח תרע"ג)

קח את המחתה וגו' ושים עליה קטורת והולך מהרה, משמע שישים את הקטורת בפנים ואחר כך ילך, ובמעשה כתיב וירץ וגו' ויתן את הקטורת, ויש להבין למה שינה אהרן? ונראה דהנה הקטרת קטורת בחוץ היא דבר שחייבין עליו כרת, אלא שהכא הותר על פי נביא, וכבר אמרנו שהיתה בזה תועלת לישראל, שידעו שאין משה עושה כלום אלא מפי הגבורה כנ"ל...

והנה זה פשוט דקטורת אחר שעלתה תמרתה והוציאה לחוץ, אף שהיה גמר השריפה בחוץ פטור, דכבר נעשתה מצותה, דמהאי טעמא פטור ממעילה כבש"ס (פסחים כ"ו), ואם כן אם היה נותן את הקטורת על האש בפנים, לא היה ניכר לישראל העומדים בחוץ שעשה בזה מעשה שחייבין עליו כרת, כי חשבו שבודאי הוציאו לאחר שעלתה תמרתה, על כן אהרן כששמע ממשה הלשון "והולך מהרה", הבין שלא ימתין עד שתעלה תמרתה, אלא שיעשה מעשה שחייבין עליו כרת, השכיל לשנות שתהיה נתינת הקטורת על האש לפני כל העדה, ויכירו חטאם ויעשו תשובה, ואז תתכן הכפרה אחר החזרה למוטב. (שם תרע"ה)

פרי צדיק:

...ועיקר כח הקטורת למדו ממה שנמנה החלבנה בין סממניה, לתענית שצריך לצרף פושעי ישראל, והיינו דאף החלבנה שריחה רע, מכל מקום מעלה ריח טוב כשהיא עם הקטרת, והוא מורה על מה שאמרו (עירובין כ"א) הדודאים נתנו ריח, אלו בחורי ישראל שלא טעמו טעם חטא. וכבר אמרנו כמה פעמים מדנקט בחורי ישראל, מכלל שמדבר מפגם הברית שגורם הבחרות והילדות, ופגם זה נותן ריח מזוהם ורע מאד, ועל זה בא החלבנה שריחה רע מאד ומופלג בריחו הרע ומנאה הכתוב בין סממני הקטורת, להורות שאף הפושעים בזה עתידין שיתנו ריח טוב... (תצוה ז)

והקטיר עליו אהרן וגו' בהטיבו את הנרות וגו'. תמיד תולה הקטרת בהנרות, וכן הוא בכמה דוכתי בזהר הקדש... והיינו כשמופיע האור כי טוב בלב, וזהו בקטרת של שחרית, כשמטיב הנרות שדלקו כבר, והיינו כשנקבע האור מז' בוצינין שהדליק אתמול שמורים על ז' המדות, ובהעלות אהרן וגו' אז עיקר זמן הקטורת... ושזה כח אהרן שושבינא דמטרוניתא ליפות ולטהר לכנסת ישראל שימצאו חן בעיני השי"ת, ואף החלבנה שריחה רע נותן ריח טוב, ומרמז לפושעי ישראל והיינו כשמתקן לכנסת ישראל שמבוררין בכל העשר מדות דקדושה שנגדם עשר סממני הקטורת, אז אף הפושעים שנגד החלבנה קשורים בשורש בהשי"ת, ומהם יהיה גם כן האור כי טוב... (שם יב)

והנה אמרו ז"ל (סוכה מ"ה) על הערבה שהיו מקיפין בה את המזבח שהיו גבוהות י"א אמות, ויש לומר שהוא מכוון אף עם י"א סמני הקטורת, להכניע החיצונים ששרשם ממספר י"א ותשע, היפך של הקדושה שהיא עשר. וסמני הקטורת היו עשר המינים שריחם טוב, והחלבנה שהיא הי"א שריחה רע לרמז על פושעי ישראל שנכללים יחד להקדושה. ויש לומר שזהו גם כן רמז חז"ל על הערבה שהיתה י"א אמות, כדי שיהיה גוחות אמה על גבי המזבח נגד רמז החלבנה שנכללת בסימנים כנ"ל. והנה איתא בהרמב"ם ז"ל טעם על קטורת לטהר העיפוש של בשר הקרבנות, וצווחו כולם עליו. ויש לומר שהוא גם כן טעם אחד שעל פי הקבלה להכניע החיצונים של אברים ופרדים כידוע, רק שהוא ז"ל הלביש את הטעם בלבוש פשוט. והנה במסכת תמיד פ"ג מ"ח) חשב עשרה דברים שהיו ביריחו, ותשעה מהם היו קולות ואחד מהם הוא הריח שהיו מריחים ריח הקטורת, ויש לומר שהוא גם כן נגד הכולל, והוא אור המקיף המכניע הקליפות כנ"ל. (הושענא רבא כט)

מכתב מאליהו:

סגולה היתה בציץ, שכל המביט בו היה מתבייש ממעשיו הרעים וחוזר בתשובה, וכן המריח עשן הקטורת (עיין זהר תצוה רי"ח), וזהו גדר כפרת הציץ וכן של הקטורת, וכל זה הוא מגדרי הסייעתא דשמיא שבבית המקדש, מי שמוכן לחטוף רגע זה של סייעתא דשמיא הוא יכול לבוא לידי תיקון גמור... (חלק ד עמוד רעו)