קבץ

(ראה גם: אסף, כנס)

אלשיך:

האספו - יאמר על הקרובים, ואמר להם התכנסו ונמתיק יחד סוד. הקבצו - יאמר על הרחוקים, כי כשנסתם ממנו הקץ חשב שאולי יש בהם פסול, וצריכים להתקרב אליו שוב. (בראשית מט א)

הכתב והקבלה:

האספו - פעל אסף הונח בדרך כלל על אסיפת דברים מפוזרים למקום אחד בבת אחת, דהיינו שמצויים לפנינו אך שתופסים מקומות הרבה, ופעל קבץ הונח על אסיפת דברים הנפזרים אחת לאחת שאינם נאספים בבת אחת כענין אסיפה רק נאספים על יד על יד במשך הזמן, היום קצת ולמחר קצת, כמו "ויקבצו את כל אוכל". (שם)

מלבי"ם:

ההבדל בין פועל קבץ ובין אסף כנס הוא, שקבץ בא רק על המקבץ דברים נפרדים ומפוזרים הנה והנה, וכוונתו רק לקבץ הנפזר אל מקום אחד, ולשון קבץ מגביל בעצם אל הפיזור והנפוץ... "הקבצו ושמעו בני יעקב" (בראשית מ"ט ב'), דרשו מזה חז"ל שחשב שיש בלבם מחלוקת ואמר להם הקבצו מפיזור הפנימי ושנאת הלב, והקיבוץ הוא קודם לאסיפה וכניסה, וכשאמר "לא תאסף ולא תקבץ" (יחזקאל כ"ט ה') רוצה לומר לא תאסף אל פנים ואף לא תקבץ מהמפוזר, וסדר הלשון בזה הוא, בתחלה מקבץ הנפזרים, מאסף מחוץ לפנים, מכניס לאוצר ומקום המיוחד. ופועל "העז" נבדל מכולם במה שמציין שנקבץ ונאסף אל מקום עז וחזק, כמו "האספו אל ערי המבצר וגו' העיזו" (ירמיה ד' ו'). (הכרמל)

רש"ר הירש:

האספו - אינו זהה עם הקבצו, האסף יכול להאמר גם ביחס ליחיד, "עד האסף מרים" (במדבר י"ב ט"ו), פירושו להוציא דבר מתוך חוג זר ממקום שאינו ראוי לו ולקלוט אותו במקום הראוי, מכאן "האספו" - הנתקו מכל זר ונכר והיוועדו כאחד במטרתכם המשותפת. כנגדו קבץ מוסב תמיד על רבים המזדמנים מבחינה חיצונית במקום אחד. (בראשית מט א)