(ראה גם: חודש, לוח, ראש חודש, שנה)
החודש הזה לכם ראש חדשים, ראשון הוא לכם לחדשי השנה. (שמות יב ב)
ועוד ובראשי חדשיכם, אמרו חכמי המשנה, כשהיו מקדשים החדש על פי בית דין היו משיאים משואות בראשי ההרים, והיו אומרים כזה ראה וקדש, לפעמים היתה הלבנה כעין זה, שהיתה מסתכלת למעלה בקרניה, ולפעמים היתה מסתכלת למטה כעין זה, ולפעמים היתה מסתכלת למזרח כעין זה, ולפעמים למערב כעין זה, ולפעמים לדרום ולפעמים לצפון, וזוהי הסתכלות שלה לששה צדדים שתפארת כולל אותם, שהוא ו' (גדולה שהם) חסד גדולה תפארת נצח הוד יסוד, (שגדולה שהיא חסד היא הסתכלותה לדרום, והסתכלותה לצפון היא גבורה, ולמזרח היא תפארת ולמערב היא יסוד).
הנקודה שנמשכת (בלבנה שהיא המלכות), מבפנים, היא חכמה, ואותו חוט המקיף את הלבנה הוא כתר, ואותה הנקודה (בכללה שהיא מלכות) לפעמים היא עטרה, (לז"א בסוד אשת חיל עטרת בעלה), ולפעמים היא כסא (לז"א), לשבת עליו, ולפעמים היא שרפרף להדום רגליו דז"א)... (פנחס תרפו, וראה שם עוד וערך לבנה)
אימתי, (נעשה היחוד הזה, ומשיב שעל זה כתוב וביום הבכורים בהקריבכם מנחה חדשה לה') בשבועותיכם, למספר שאתם סופרים, כי בכל זמן שישראל עושים חשבונות לחדשים וימים טובים, הקב"ה מתקן תיבה בתוך הרקיעים, (דהיינו כמו התיבה לשליח צבור), ומעביר כרוז הרי בני למטה קדשו החדש, קדשו היום טוב, התקדשו כלכם למעלה, ועושה שכל צבאות השמים יתקדשו כאחד עם עם הקדוש, וכלם שומרים שמירה אחת, (באותו יום שקבעו ישראל למטה), ועל כן כתוב בשבועותיכם, דהיינו למספר שאתם סופרים את אלו שבע שבתות. (שם תשעח)
החודש הזה לכם, רבי ישמעאל אומר משה הראה את החדש לישראל ואמר להם כזה היו רואין וקובעין את החדש לדורות, רבי עקיבא אומר זה אחד מג' דברים שנתקשה משה והראהו המקום את כלן באצבע... רבי שמעון בן יוחאי אומר, והלא כל הדברות שנדבר עם משה לא נדבר אלא ביום, החדש הזה הראהו בלילה, כיצד היה מדבר עמו ביום והראהו החדש בלילה, רבי אלעזר אומר נדבר עמו ביום עם חשכה, והראהו החדש בחשכה. (בא פרשה א)
למעלן הוא מדבר בעיבור שנה וכאן הוא מדבר בקידוש החדש, נראה בעליל או שבאו עדים והעידו לפניהם ולא הספיקו לומר מקודש עד שחשיכה, יכול יהיה מקודש, תלמוד לומר אשר תקראו אותם במועדם, אם קריתם אתם מועדי, ואם לאו אינן מועדי. קידשתו שלא בעדים או שבאו העדים והעידו ונמצאו זוממים מניין שיהיה מקודש, תלמוד לומר אשר תקראו אותם במועדי, אם קריתם אתם מועדי, ואם לאו אינם מועדי. קדשוהו אנוסים או שוגגין או מוטעים מניין שהוא מקודש, תלמוד לומר אשר תקראו אותם מועדי, אם קריתם אתם מועדי ואם לאו אינן מועדי. קידשוהו קודם זמנן או לאחר עיבורו יום אחד יכול יהיה מקודש, תלמוד לומר אותם אותם אילו הם עליו מועדי. יכול כשם שמעברים את השנה מפני הצורך כך יקדשו את החודש מפני הצורך, תלמוד לומר החודש, אחר החודש הם הולכים. יכול אם הוצרך שני ימים נותנים לו שני ימים, תלמוד לומר יום, אין לו אלא יום אחד בלבד, ומניין שמחללים את השבת להעיד עליהם, תלמוד לומר אלה מועדי ה'. יכול כשם שמחללים את השבת להעיד עליו כך יחללו את השבת להודיע עליהם שנתקיימו, תלמוד לומר אשר תקראו, על קריאתם אתה מחלל את השבת, ואי אתה מחלל את השבת להודיע עליהם שנתקיימו. (אמור פרק י)
עיבר ניסן בניסן ולא הודו לו, ומי לית ליה לחזקיהו החדש הזה לכם ראש חדשים, זה ניסן ואין אחר ניסן, אלא טעה בדשמואל, דאמר שמואל אין מעברין את השנה ביום שלשים של אדר הואיל וראוי לקובעו ניסן, סבר הואיל וראוי לא אמרינן. (ברכות י ב)
אמר רב ספרא ר' אבהו הוה משתעי, כשירד חנינא בן אחי רבי יהושע לגולה היה מעבר שנים וקובע חדשים בחוצה לארץ, שגרו אחריו שני תלמידי חכמים רבי יוסי בן כיפר ובן בנו של זכריה בן קבוטל, כיון שראה אותם אמר להם למה באתם, אמר ליה ללמוד תורה באנו, הכריז עליהם אנשים הללו גדולי הדור הם ואבותיהם שמשו בבית המקדש... אמר להם מפני מה אני מטמא ואתם מטהרים אני אוסר ואתם מתירים, אמרו לו מפני שאתה מעבר שנים וקובע חדשים בחוצה לארץ, אמר להם והלא עקיבא בן יוסף היה מעבר שנים וקובע חדשים בחוצה לארץ, אמרו לו הנח רבי עקיבא שלא הניח כמותו בארץ ישראל, א"ל אף אני לא הנחתי כמותי בארץ ישראל, אמרו לו גדיים שהנחת נעשו תישים בעלי קרנים והם שגרונו אצלך... וכל כך למה, משום שנאמר כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים. (ברכות סג א)
תנו רבנו באחד בניסן ראש השנה לחדשים ולעיבורין... לחדשים מנלן, דכתיב החדש הזה לכם ראש חדשים ראשון הוא לכם לחדשי השנה... וכתיב שמור את חודש האביב, איזהו חודש שיש בו אביב, הוי אומר זה ניסן, וקרי ליה ראשון... (ראש השנה ז א)
העיד ר' יהושע בן לוי משום קהלא קדישה דירושלים על שני אדרים שמקדשין אותם ביום עיבוריהן. למימרא דחסרין עבדינן מלאין לא עבדינן לאפוקי מדדרש רב נחמן בר חסדא העיד רבי סימאי משום חגי זכריה ומלאכי על שני אדרים שאם רצו לעשותן שניהן מלאין עושין, שניהן חסרין עושין, אחד מלא ואחד חסר עושין, וכך היו נוהגין בגולה... מתיב רב נחמן על שני חדשים מחללין את השבת על ניסן ועל תשרי, אי אמרת בשלמא זמנין מלא זמנין חסר, משום הכי מחללינן, אלא אי אמרת לעולם חסר אמאי מחללינן, משום דמצוה לקדש על הראיה... כי אתא עולא אמר עברוה לאלול, אמר עולא ידעי חברין בבלאי מאי טיבותא עבדינן בהדייהו, מאי טיבותא, עולא אמר משום ירקיא (להפריד שבת ויום טוב זה מזה, כדי שלא יכמשו ירקות הנאכלות כשהן חיין בשבת שאחר יום טוב), רבי אחא בר חנינא אמר משום מתיא... איני, והתני רבה בר שמואל יכול כשם שמעברין את השנה לצורך כך מעברין את החודש לצורך, תלמוד לומר החודש הזה לכם ראש חדשים כזה ראה וקדש, אמר רבא לא קשיא כאן לעברו כאן לקדשו, והכי קאמר, יכול כשם שמעברין את השנה ואת החדש לצורך כך מקדשין את החדש לצורך, תלמוד לומר החודש הזה לכם, כזה ראה וקדש, וכי הא דאמר רבי יהושע בן לוי מאיימין על העדים על החדש שנראה בזמנו לעברו, ואין מאיימין על העדים על החדש שלא נראה בזמנו לקדשו. איני, והא שלח ליה רבי יהודה נשיאה לרבי אמי הוו יודעין שכל ימיו של רבי יוחנן היה מלמדנו מאיימין על העדים על החדש שלא נראה בזמנו לקדשו, אף על פי שלא ראוהו יאמרו ראינו, אמר אביי לא קשיא, הא בניסן ותשרי הא בשאר ירחי... (שם יט ב, וראה שם עוד)
אמר שמואל, יכילנא לתקוני לכולה גולה, אמר ליה אבא אבוה דרבי שמלאי לשמואל ידע מר האי מילתא דתניא בסוד העיבור, נולד קודם חצות או נולד אחר חצות, א"ל לא, אמר ליה מדהא לא ידע מר איכא מילי אחרנייתא דלא ידע מר... (שם כ ב וראה שם עוד כללים)
אב ובנו שראו את החודש ילכו, לא שמצטרפין זה עם זה אלא שאם יפסל אחד מהן יצטרף השני עם אחר... מי שראה את החדש ואינו יכול להלוך מוליכים אותו על החמור אפילו במטה, ואם צודה להם לוקחין בידן מקלות, ואם היתה דרך רחוקה לוקחין בידם מזונות, שעל מהלך לילה ויום מחללין את השבת ויוצאין לעדות החדש, שנאמר אלה מועדי ה' אשר תקראו אותם במועדם. (שם כב א)
חצר גדולה היתה בירושלים ובית יעזק היתה נקראת ולשם כל העדים מתכנסין, ובית דין בודקין אותם שם וסעודות גדולות עושין להם בשביל שיהו רגילין לבא. בראשונה לא היו זזין משם כל היום, התקין רבן גמליאל הזקן שיהו מהלכין אלפים אמה לכל רוח... כיצד בודקין את העדים, זוג שבא ראשון בודקין אותו ראשון, ומכניסין את הגדול שבהן ואומרין לו אמור כיצד ראית את הלבנה, לפני החמה או לאחר החמה, לצפונה או לדרומה, כמה היה גבוה ולאין היה נוטה וכמה היה רחב, אם אמר לפני החמה לא אמר כלום, ואחר כך היו מכניסין את השני ובודקין אותו, אם נמצאו דבריהם מכוונים עדותן קיימת, ושאר כל הזוגות שואלין אותן ראשי דברים, לא שהיו צריכים להם, אלא כדי שלא יצאו בפחי נפש, בשביל שיהו רגילים לבא... תנו רבנן ראינוהו במים ראינוהו בעששית ראינוהו בעבים אין מעידין עליו, חציו במים חציו בעבים חציו בעששית אין מעידין עליו, השתא כולו אמרת לא חציו מבעיא, אלא הכי קאמר חציו במים חציו ברקיע, חציו בעבים חציו ברקיע, חציו בעששית חציו ברקיע אין מעידין... (שם כג ב, וראה שם עוד)
ראש בית דין אומר מקודש וכל העם עונין אחריו מקודש מקודש, בין שנראה בזמנו בין שלא נראה בזמנו מקדשין אותו, ר"א בר' צדוק אומר אם לא נראה בזמנו אין מקדשין אותו שכבר קידשוהו שמים. מנא הני מילי, א"ר חייא בר גמדא א"ר יוסי בן שאול אמר רבי אמר קרא וידבר משה את מועדי ה', מכאן שראש בית דין אומר מקודש וכל העם עונין אחריו מקודש מקודש. מנלן, אמר רב פפא אמר קרא אשר תקראו אותם, קרי ביה אתם, ר"נ בר יצחק אמר אלה הם מועדי, הם יאמרו מועדי. מקודש מקודש תרי זימני למה לי, דכתיב מקראי קודש...
דמות צורות לבנה היו לו לרבן גמליאל בטבלא ובכותל בעלייתו שבהן מראה את ההדיוטות ואומר הכזה ראית או כזה. (שם כד א)
מעשה שבאו שנים ואמרו ראינוהו שחרית במזרח וערבית במערב, א"ר יוחנן בן נורי עדי שקר הם, כשבאו ליבנה קיבלן רבן גמליאל, ועוד באו שנים ואמרו ראינוהו בזמנו ובליל עבורו לא נראה וקיבלן ר"ג, אמר רבי דוסא בן הורכינס עדי שקר הן, היאך מעידים על האשה שילדה ולמחר כריסה בין שיניה, אמר לו רבי יהושע רואה אני את דבריך. שלח לו ר"ג גוזרני עליך שתבא אצלי במקלך ובמעותיך ביום הכפורים שחל להיות בחשבונך. הלך ומצאו ר"ע מיצר, אמר לו יש לי ללמוד שכל מה שעשה ר"ג עשוי, שנאמר אלה מועדי ה' מקראי קדש אשר תקראו אותם, בין בזמנן בין שלא בזמנן אין לי מועדות אלא אלו... נטל מקלו ומעותיו בידו והלך ליבנה אצל ר"ג ביום שחל יום הכפורים להיות בחשבונו, עמד ר"ג ונשקו על ראשו, אמר לו בוא בשלום רבי ותלמידי, רבי בחכמה, ותלמידי שקבלת את דברי. תניא אמר להם ר"ג לחכמים כך מקובלני מבית אבי אבא פעמים שבא בארוכה ופעמים שבא בקצרה... רבי חייא חזיא לסיהרא דהוה קאי בצפרא דעשרים ותשעה שקל קלא פתק ביה (זרק נגדו) אמר לאורתא בעינן לקדושי בך ואת קיימת הכא, זיל איכסי.
אמר ליה רבי לר' חייא זיל לעין טב וקדישה לירחא ושלח לי סימנא דוד מלך ישראל חי וקים. תנו רבנן פעם אחת נתקשרו שמים בעבים ונראית דמות לבנה בעשרים ותשעה לחדש, כסבורים העם לומר ראש חודש ובקשו בית דין לקדשו, אמר להם ר"ג כך מקובלני מבית אבי אבא אין חדושה של לבנה פחותה מעשרים ותשעה יום ומחצה ושני שלישי שעה וע"ג חלקים, ואותו היום מתה אמו של בן זזא והספידה ר"ג הספד גדול, לא מפני שראויה לכך, אלא כדי שידעו העם שלא קידשו בית דין את החדש... (שם כה א)
איתיביה רב ספרא לרבי אבא, ראוהו שלשה והן בית דין יעמדו שנים ויושיבו מחבריהם אצל היחיד ויעידו בפניהם ויאמרו מקודש החודש מקודש שאין היחיד נאמן על ידי עצמו... אמר ליה אף לדידי קשיא לי ושאילתיה לרב יצחק בר שמואל בר מרתא ורב יצחק לרב הונא ורב הונא לחייא בר רב, וחייא בר רב לרב ואמר להו הנח לקדוש החדש דאורייתא... (כתובות כא ב)
עיבור החודש בשלשה, חישוב לא קתני, קידוש לא קתני, אלא עיבור, לא ליקדשא וממילא לעבר, אמר אביי תני קידוש החדש. תניא נמי הכי קידוש החודש ועיבור השנה בשלשה דברי רבי מאיר, אמר רבא והא עיבור קתני, אלא אמר רבא קידוש ביום עיבור בשלשה, אחר עיבור ליכא קידוש, ומני רבי אלעזר בן צדוק היא... אם לא נראה בזמנו אין מקדשין אותו שכבר קדשוהו בשמים. רב נחמן אמר קידוש אחר עיבור בשלשה, ביום עיבור ליכא קידוש, ומני פלימו היא, דתניא פלימו אומר בזמנו אין מקדשין אתו, שלא בזמנו מקדשין אותו. רב אשי אמר לעולם חישוב קתני, ומאי עיבור חישוב דעיבור, ואיידי דקבעי למיתני עיבור שנה תנא נמי עיבור חודש... (סנהדרין י ב)
...ואין מקדשין את החודש אלא ביום, ואם קידשוהו בלילה אינו מקודש. (שם יא ב)
תנו רבנן אין עולין בעיבור החודש פחות מעשרה בני אדם ואין עולין לה אלא בפת דגן וקטנית, ואין עולין לה אלא לאור עיבורו, ואין עולין לה ביום אלא בלילה, והתניא אין עולין לה בלילה אלא ביום, כדאמר רבי חייא בר אבא לבניה אחריפו ועולו אחריפו ופוקו כי היכי דלישמעו בכו אינשי. (שם ע ב)
תנא דבי רבי ישמעאל שלשה דברים היו קשין לו למשה עד שהראה לו הקב"ה באצבעו, ואלו הן מנורה, וראש חודש ושרצים... (מנחות כט א)
רבי אומר ניסן לא נתעבר מימיו, והא תנינן אם בא חדש בזמנו, אם בא לא בא, רב אמר תשרי לא נתעבר מימיו, והא תנינן אם היה החודש מעובר, אם היה לא היה. וכשקידשו את השנים באושה ביום הראשון עמד ר' ישמעאל בנו של ר"י בן ברוקה אמר כדברי ריב"נ, אמר רשב"ג לא היינו נוהגין כן ביבנה, ביום השני עבר ר' חנניא בנו של ר' יוסי הגלילי אמר כדברי ר"ע, אמר רשב"ג כן היינו נוהגין ביבנה, והתני קדשוה בראשון ובשני, ר' זעירא בשם רב חסדא אותה שנה נתקלקלה, מה בין הראשון ומה בין השני, ר' בא בשם רב שנה ראשונה ושנה שניה, התני יום הראשון ויום השני. קדשוהו קודם לזמנו או אחר עיבורו יום א' יכול יהיה מעובר, תלמוד לומר אותם אתם אלה הם מועדי, לפני זמנו אין אלה מועדי, לפני זמנו עשרים ותשעה יום, לאחר עיבורו שלשים ושנים יום... ר' יעקב בר אחא ר' אימי בשם ר' יודא בר פזי קידשוהו ואחר כך נמצאו העדים זוממין הרי זו מקודש, קם ר' יוסה עם ר' יודה בן פזי, א"ל את שמע מן אבוך הדא מילתא, אמר ליה כן. רבי בא אמר בשם ר' יוחנן אין מדקדקין בעדי החודש, אמר ר' לעזר דר' יודה היא וראוי לתובעו בראש השנה. (שביעית כח ב)
ר' זעירא רבי אמי בשם ר' יהושע בן לוי מעמעמין על הנראה לעברו (מאיימין על העדים ביום ל' שיחרישו בשביל לעברו), ואין מעמעמין על שלא נראה (ביום ל' על העדים שלא ראוהו ואין צריכין לקדשו, שיאמרו ראינו ויעידו שקר) לקדשו, ר' בא ור' חייה בשם ר' יהושע בן לוי מעמעמין על שלא נראה לקדשו ואין מעמעמין על הנראה לעברו... הוו בעי מימר ולא פליגון, מה דאמר רבי זעירה בשאר כל החדשים מה דאמר רבי בא על ניסן ועל תשרי, רבי אומר ניסן לא נתעבר מימיו, והא תנינן אם בא חדש בזמנו, אם בא לא בא... (ראה השנה יד ב)
אין מעברין את השנה אלא ביהודה, ואם עיברוה בגליל מעוברת העיד רבי חנניה איש אונו אם אינה יכולה להתעבר ביהודה שמעברין אותה בגליל, אין מעברין את השנה בגליל ואם עיברוה מעוברת, אין מעברין את השנה בחוצה לארץ ואם עיברוה אינה מעוברת, בשיכולים לעברה בארץ ישראל, אבל בשאין יכולין לעברה בארץ ישראל מעברין אותה בחוצה לארץ. ירמיה עיבר חוצה לארץ, יחזקאל עיבר חוצה לארץ, ברוך עיבר חוצה לארץ, חנניה בן אחי רבי יהושע עיבר בחוצה לארץ, שלח ליה רבי תלת איגרן גבי רבי יצחק ורבי נתן, בחדא כתב לקדושת חנניה, ובחדא כתב גדיים שהנחת נעשו תיישים, ובחדא כתב אם אין את מקבל עלי צא לך למדבר עטד ותהא שוחט ונחוניון זורק. קדמיתא ואיקרון (כבדם), תינייתא ואיקרון, תליתייא בעי מבסרתון, אמרין ליה לית את יכיל דכבר איקרתנון, קם רבי יצחק וקרא כתיב באורייתא אלה מועדי חנניה בן אחי רבי יהושע, אמרין ליה מועדי ה', אמר לון גבן, קם ר' נתן ואשלם כי מבבל תצא תורה ודבר ה' מנהר פקוד, אמרין ליה כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים. אמר לון גבן. אזל וקבל עליה (התאונן עליהם) גבי רבי יהודה בן בתירה לנציבין, אמר ליה אחריהם אחריהם, אמר ליה לינה ידע מה שבקית תמן מאן מודע לי דאינון חכמים מחשבה דכוותי, מכיוון דו אמר לא חכמין דכוותי ישמעון ליה. קם (ר' יהודה בן בתירה) ורכב סוסיא הן דמטא מטא (לקבע על פי קביעתן שבארץ ישראל), הן דלא מטא נהוגין בקילקול (כקביעות חנניה)... (נדרים כג א)
ר' הושעיה כד הוה מקבל סהדיא בעין טב הוה אמר לון הוון ידעין כמה עדות יוצא מפיכם, כמה שכר בתים יוצא מפיכם. אמר רבי אבינא אין כך הוא אפילו דיני נפשות, בת שלשה שנים ויום אחד בא עליה הרי זה בסקילה, נמלכו בית דין לעבר ובא עליה אינו בסקילה, א"ר אבין אקרא לאלקים עליון לא-ל גומר עלי, בת שלשה שנים ויום אחד נמלכו בית דין לעברו בתולין חוזרין, ואם לאו אינן חוזרין. (שם כג ב)
תני ר' שמעון בן יוחי וקדשתם את שנת החמשים שנה, שנים אתה מקדש ולא חדשים, והתנינן ראש בית דין אומר מקודש, מהו מקודש, מקויים, תני לקידוש החדש מתחילין מגדול, א"ר חייה בא אדא מתניתא אמרה כן, ראש בית דין אומר מקודש, תני לעיבור החדש מתחילין מן הצד, א"ר זבידא וההן ביתא דלרע לא נהגין כן, ולא שמיע דמר ר' חייה בר מרייה ורבי יונה רב בא בר חייה בשם ר' יוחנן לעיבור החדש מתחילין מגדול, לעיבור שנה מתחילין מן הצד, וכבר רבי יוחנן והיה קטן שבכולם, אמרו לו אמור הרי השנה מקודשת בעיבורה, אמר הרי השנה מקודשת בעיבורה... (סנהדרין ד א, וראה שם עוד)
דבר אחר החודש הזה לכם, אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה רבון העולם אימתי אתה עושה את המועדות, שכן כתיב (דניאל ד') בגזרת עירין פתגמא, אמר להם אנו ואתם נסכים על מה שישראל גומרין ומעברין את השנה, שנאמר (תהלים נ"ז) אקרא לאלקים עליון לא-ל גומר עלי, וכן הוא אומר (ויקרא כ"ג) אלה מועדי ה' מקראי קדש וגו' אתם בין בזמנן בין שלא בזמנן אין לו מועדות אלא אלו. א"ל הקב"ה לישראל לשעבר היה בידי, שנאמר (תהלים ק"ד) עשה ירח למועדים, אבל מכאן ואילך הרי מסורה בידכם ברשותכם, אם אמרתם הן הן, אם אמרתם לאו לאו, מכל מקום יהא החדש הזה לכם. ולא עוד אלא אם בקשתם לעבר את השנה הריני משלים עמכם, לכך כתיב החדש הזה לכם. (שמות טו ג)
דבר אחר החודש הזה לכם, למה אמר הקב"ה למשה ולאהרן, לפי שקדוש החדש בג', כשבקש הקב"ה לקדש את החדש אמר הקב"ה למשה ולאהרן אני ואתם נקדש את החדש, הדא הוא דכתיב ויאמר ה' אל משה ואל אהרן, אבל עיבור השנה בי' זקנים. כשהיו רבותינו נכנסים לעבר את השנה נכנסים י' זקנים בקיאים לבית המדרש ואב בית דין עמהם, ונועלין את הדלתות ונושאין ונותנין בדבר כל הלילה, בחצי הלילה אומרים לאב בית דין מבקשים אנו לעבר את השנה, שתהא השנה הזאת י"ג חדש, גזור את עמנו, והוא אומר להם מה שדעתכם אף אני עמכם, באותה שעה יצא אור מבית המדרש ובא לפניהם והיו יודעים שנתרצה להם האלקים, שנאמר (תהלים קי"ב) זרח בחשך אור לישרים מה שהן גוזרים הקב"ה מסכים עמהם, שנאמר (שם נ"ז) אקרא לאלקים עליון לא-ל גומר עלי, ישתבח שמו של הקב"ה שהבריות גוזרין והוא מסכים, שנאמר (ש"ב כ"ג) צדיק מושל יראת אלקים... וכן בימי שלמה כשהיה שלמה מעבר את השנה היה מכניס שבעה זקנים לפניו, שנאמר (משלי כ"ו) חכם עצל בעיניו משבעה משיבי טעם, מהו חכם עצל בעיניו... (שם שם כ)
דבר אחר החדש הזה לכם, הרואה את הלבנה היאך צריך לברך, בזמן שהיו ישראל מקדשין את החדש, יש מן רבנין אמרין ברוך מחדש חדשים, ויש מהם אומרים ברוך מקדש חדשים, ויש מהם אומרים מקדש ישראל, שאם אין ישראל מקדשים אותו אין אותו קדוש כלום... ומתי התחילו ישראל לקדש את החדש, במצרים, הדא הוא דכתיב החדש הזה לכם. (שם שם כד)
דבר אחר החודש הזה לכם, הדא הוא דכתיב, (תהלים קמ"ז) מגיד דבריו ליעקב זו התורה, חקיו ומשפטיו לישראל אלו קדושי החדשים שיש בהם חקים ומשפטים, חקים אלו המועדים, שתלוים בהם המשפטים, ואין חקיו אלא חגים, שנאמר (שם פ"א) כי חק לישראל הוא. כיצד המשפטים תלוים בהם, אדם מוכר שדה או בית או עבד או שהוא לוה ומלוה לחבירו, אם רצה אדם לגזול לחבירו הוא מוציא לו שטר והדיינין רואין היאך כתב לו ומאימתי כתב לו הגרמסיון, מאיזה חדש בכמה בחדש היה, וכך בודקין הדיינין ואומרין לגוזל אי אפשר לך לגוזלו, הוי חקיו ומשפטיו לישראל הדיינין בודקין חדשים שמן חשבון חדשים הדיינין דנין. (שם שם כה)
דבר אחר אשר לו אלקים קרובים אליו, א"ר יוחנן כשמתכנסין מלאכי השרת לפני הקב"ה לומר אימתי ראש השנה ואימתי יום הכפורים, הקב"ה אומר להם לי מה אתם שואלים, אני ואתם נלך אצל דין של מטה, מנין דכתיב אשר לו אלקים קרובים אליו, אשר לו אומה קרובה אין כתיב כאן, אלא אשר לו אלקים קרובים אליו הוא וכל פמליא שלו. א"ר יוחנן אמר הקב"ה עד שלא נעשית אומה שלי מועדי ה', מכאן ואילך אשר תקראו אותם. (דברים ב ט)
וחסרון לא יוכל להמנות, משחסר הקב"ה שנת הלבנה משנת החמה אחד עשר יום, הרי כמה שנים וקצים וכמה עבורים ולא הגיעה שנת חמה ללבנה. (קהלת א לז)
החודש הזה לכם, רבי ישמעאל אומר הראה לו הירח בלילה ואמר לו כזה אתם רואים וקובעים כן הלכה לדורות, ולמד להם מולד לבנה, ואמר להם עד עכשיו אני הייתי מעבר את השנים הרי כבר מסרתי לכם מעכשיו התחילו למנות... (בא ו)
דאמר רבי סימון חשבנותיך אליו, כל אותם שני אלפים וארבע מאות וארבעים ושמונה שנים עד שלא יצאו ישראל ממצרים היה הקב"ה יושב וחושב חשבונות ומעבר עיבורים ומקדש את השנים ומחדש החדשים עד שיצאו ישראל ממצרים ומסרם להם, שנאמר ויאמר ה' אל משה ואל אהרן לאמור החודש הזה לכם, מהו לאמר, אמר להם מיכאן ואילך הרי ראשי חדשים מסורים לכם. (פרשה טו, החודש הזה לכם)
ובזמן שהיו ישראל שרוין על אדמתם היו מקדשין את החדש על פי ראיית העדים, וכשגלו אין בית דין קבוע לחקור ולדרוש, וכדי שלא יהו ישראל עושין ב' ימים טובים שינוי זה מזה, האב היום, והבן מחר, ואחיו למחרת, עמדו ישראל על תקנות סוד העיבור שהיו מחשבין מאדם ועד נח, ונח מסרו לשם, ושם ליעקב אבינו, ויעקב אבינו לקהת, וקהת לעמרם ועד היום הזה הוא מסור לחכמי ישראל לקדש בו חדשים. ואף על פי שמצוה לקדש על הראייה אינו חובה לומר שאם לא נתקדש על הראייה אינו מקודש, תדע לך אם היה זמן מעונן ולא נראית הלבנה עשר ימים תאמר שלא נקדש חדשים, לכך נאמר שני פעמים בפסוק לכם לכם, לכם לראיה לקדש, ואם לא לכם סוד העיבור. ואם תאמר היאך מתאחר בראיתו אחר הקידוש, הוא שאמרו רז"ל עשה ירח למועדים, מועדים הרבה יש לו, פעמים שבא בארוכה פעמים שבא בקצרה, ולכך ראוי לסמוך על סוד העיבור ולא לעשות ישראל אגודות אגודות להיות זה מחלל שמירת יום קודש על זה, ולאכול ביום עינוי של זה, מזה יתבונן כל בני בינה, שאם תהיה שנה גשומה ותתכסה הלבנה עשרה ראשי חדשים אם יבואו לעשותן כולן שלימין כמשפט נח בתיבה ואחר כך תראה הלבנה תהיה בשליש הרקיע, ולזה יהיה לו ראש חודש, ללמדך כי אין זה דרך הדעת לחשב החדשים משלשים יום כולן, ומי שעושין אותו ברשע אין חסים על כבוד קונם, ועליהם אמר ישעיה הנביא רועים רבים שחתו כרמי (ירמיה י"ב)... (שמות יב ב)
בראש חודש ישבו החבורות של זקנים ושל בלווטין ושל תלמידים ביום הראשון מן המנחה ולמעלה עד שישקע החמה, וצריך בברכת היין לומר בא"י אמ"ה בורא פרי הגפן, בא"י אמ"ה אשר גידל חורשי (דור דורשים) הרם ולמדם זמנים חדשים טובים ירח כליל לבנה, מינה נבונים סודרי עתים פילס צורינו קיצי רגעים שבהם מתקן אותם חדשים ומודיעים, דכתיב עשה ירח למועדים שמש ידע מבואו, ואומר כי כאשר השמים החדשים והארץ החדשה, וחותם בא"י מקדש ישראל וראשי חדשים, הודו לה' כי טוב, ביום הזה בירושלים ששים ושמחים כולנו במקום אליהו הנביא במהרה יבוא אלינו המלך המשיח יצמיח בימינו את הימים בשנים בבנין בית המקדש ירבו שמחות, ויענו העם ואמרו אמן ירבו בשורות טובות בישראל ירבו ימים טובים בישראל, ירבו תלמידי תורה בישראל, מקודש החודש מקודש בראש חודש, מקודש בזמנו מקודש בעיבורו, מקודש בתורה מקודש בהלכה, מקודש בעליונים מקודש בתחתונים, מקודש, בא"י מקודש בציון מקודש בירושלים מקודש בכל מקומות ישראל מקודש בפי רבותינו מקודש בבית הוועד, הודו לה' כי טוב, ואומר כולכם ברוכים, ועל כל ברכה וברכה אומר הודו לה' כי טוב חוץ מברכת הלוים. (יט ט)
דבר אחר, זה ספר, הקב"ה עיבר את השנה ואחר כך מסר לאדם הראשון, שנאמר זה ספר תולדות אדם, אדם הראשון מסר לחנוך ונכנס בסוד העבור ועיבר את השנה, שנאמר ויתהלך חנוך את האלקים, חנוך מסר לנח ועיבר את השנה, שנאמר עוד כל ימי הארץ וגו', נח מסר לשם ועיבר את השנה ונקרא כהן, שנאמר נשבע ה' ולא ינחם אתה כהן לעולם על דברתי מלכי צדק, ומלכי צדק מלך שלם וגו'... ושם מסר לאברהם ועיבר את השנה ונקרא כהן, שנאמר והוא כהן לא-ל עליון, אברהם מסר ליצחק ועיבר את השנה לאחר מיתתו של אברהם, שנאמר ויהי אחרי מות אברהם ויברך וגו', על ידי שנכנס בסוד העבור ברכו ברכת עולם, יצחק מסר ליעקב, יצא יעקב לחוצה לארץ ובקש לעבר את השנה, א"ל הקב"ה ליעקב אין לך לעבר, הרי יצחק אביך יעבר את השנה בארץ, שנאמר וירא אלקים אל יעקב עוד, למה עוד, שפעם ראשונה נגלה עליו ומנעו מלעבר את השנה בחוצה לארץ, וכשבא לארץ א"ל הקב"ה קום עבר את השנה, ועל שנכנס בסוד העבור ברכו ברכת עולם. יעקב מסר ליוסף ואחיו והיו מעברים את השנה בארץ מצרים, מת יוסף ואחיו נתמעטו העבורים, וכך עתידין להתמעט בסוף מלכות רביעית, וכשם שנגלה הקב"ה על משה ואהרן, כך עתיד להגלות על מלך המשיח. (בראשית פרק ה, מא)
...ואותו החודש שאמר הקב"ה למשה נולד משש שעות ולמעלה ולא היה כח בעין לראותו, והראהו לו הקב"ה באצבע ואמר לו החדש הזה, ר' אחא בשם ר' שמואל בר נחמני שנה שיצאו ישראל ממצרים היו חדשי שנה וחדשי תקופה שוים, ר' חייא בשם ר' יוחנן נתעטף הקב"ה בטלית מצוייצת והעמיד למשה מכאן ולאהרן מכאן וקרא למיכאל ולגבריאל ועשה אותם כשלוחי החדש, ואמר להם כיצד ראיתם את הלבנה, לפני החמה או לאחר החמה, לצפונה או לדרומה כמה היה נוטה וכמה היה רחב, א"ל כסדר הזה יהו בני מקדשין את החדש למטה על ידי זקן ועל ידי עדים ועל ידי טלית מצוייצת. (שמות פרק יב, קצא)
רבי נהוראי אומר גזרת מלך היא כשישראל חוטאים ואין מעברין את השנה כראוי בשעה ששלהבת חמה מגעת ללבנה בלילה מעלות ששים עובר בתוכו ומכהה אורו, הקב"ה עושה ברחמיו ומכהה את הלבנה וגונז אחד מן מסנהדרין, וכשישראל עושים רצונו ומעברין את השנה כראוי הקב"ה עושה ברחמיו ומכהה את החמה ומשלח רוגזו לעובדי אלילים, שנאמר אל דרך הגוים אל תלמדו. (ירמיה פרק י, רפה)
כיצד מעברין את השנה, היו מביאים ספר תורה לפניהם, ועושים גורן עגולה ויושבין הגדול לפי גדלו והקטן לפי קטנו ונותנים פניהם למטה בארץ ועומדים ופורשים כפיהם למעלה לאביהם שבשמים, וראש הישיבה מזכיר השם ושומעים בת קול כלשון הזה, וידבר ה' אל משה לאמר, ואם עון הדור גורם אין שומעין כלל, ואשריהם העומדים במקום ההוא בשעה ההיא, שנאמר אשרי העם יודעי תרועה ה' באור פניך יהלכון, באור פניו של הקב"ה הם מהלכים. (אמור)
מועדי ה' - ...כלל בדברי המועדים, בזמן שבית המקדש היה קיים היו המועדים נמסרים לבית דין, הלא תראה כי אמר על פסח חזקיה "ויועץ המלך" וגו' ואמר שקבע ראש חודש ניסן עיבור השנה, ובזה תפסוהו חז"ל שלא יעבר ניסן בניסן. והמעתיקים אמרו שבית דין היה מסתכל בדברים רבים בקביעת השנה... ואין בכל המקרא ראיה איך היו ישראל קובעים החדשים והמועדים, ומה שאמר הגאון שעל חשבון העיבור היו נסמכים אינו אמת, כי במשנה ובתלמוד ראיות שהיה פסח בבד"ו, גם שני מעשיות שם, ועבור השנים קרוב מתוספת שנות החמה על הלבנה, ואינו על דרך הקדמונים. ותחלת החשבון וי"ד... (ויקרא כג ב, וראה שם החשבון)
באספכם את תבואה הארץ - שיהא חדש השביעי זה בזמן אסיפה, מכאן שנצטוו לעבר את השנה, שאם אין העבור פעמים הוא בא באמצע הקיץ או החורף, לשון רש"י. ולשון תורת כהנים, עבר את השנים שתעשה החג באסיפת הפירות יכול באסיפת כל הפירות, תלמוד לומר מגרנך ומיקבך, מגרנך לא כל גרנך, ומיקבך לא כל יקבך, אי באספך מגרנך יכול מקצת, תלמוד לומר באספכם את תבואת הארץ, הא כיצד השתדל לעבר את השנה שתעשה החג ברוב אסיפת כל הפירות. וכבר למדו העבור מחודש האביב, אבל שם לימד על האביב וכאן לימד על פירות האילן, שכך שנו חכמים על שלשה דברים מעברין את השנה, על האביב ועל פירות האילן ועל התקופה... (ויקרא כג לט)
...ותקרא השבת לצין (סין) אחר ארץ ישראל בשמונה עשרה שעות, מפני שארץ ישראל באמצע הישוב, וכאשר בא השמש לארץ ישראל הוא חצי הלילה לצין, וחצי היום לארץ ישראל הוא בא השמש לצין, וזה הוא סוד הקביעות, אשר הוא נבנה על שמונה עשרה שעות, כמו שאמרו (ר"ה כ' ב') נולד קודם חצות בידוע שנראה סמוך לשקיעת החמה, והכונה היא לארץ ישראל שהיא מקום התורה, והוא המקום שהורד בו אדם מגן עדן בליל שבת, וממנו תחלת המנין סמוך לששת ימי בראשית. והתחיל אדם לקרוא שם לימים, וכל אשר נושבה הארץ ורבו בני אדם היו סופרים הימים כאשר יסד אותם אדם, ועל כן לא יחלקו בני אדם בשבעת ימי השבוע...
ואי אפשר שלא נאמר ששבת דמשק קודם שבת ירושלים ושבת ירושלים קודם שבת מצרים, ועל כל פנים דינה ברוחב, והרוחב אשר נחלקים בו הקטרים בריאת יום בעצמו הוא שמונה עשר שעות לא פחות ולא יותר, קוראים אנשי הקוטר הזה שבת, וכבר יצאו אנשי קוטר אחר מן השבת קוטר אחר קוטר עד שתשלמנה שמונה עשרה שעות מן העת שהתחילה בו קריאת השבת, עד שיהיה השמש לעמת ראש ארץ ישראל, ותסתלק הקריאה מהיום ההוא, ולא ישאר אדם שיקרא היום ההוא שבת, אבל מתחיל בקריאת שם שאחריו. ועל כן אמרו, "נולד קודם חצות בידוע שנראה סמוך לשקיעת החמה", כאילו אמר נולד קודם חצות יום שבת בירושלים בידוע שנראה ביום שבת סמוך לשקיעת החמה, והוא ששם יום השבת התמיד שמונה עשרה שעות אחרי שנפסקה קריאת מקום ההתחלה עד ששב השמש לעומת ראש ארץ ישראל אחר יום ולילה, והתחייב להראות הירח למי שהיה בתחלת הצין בשבת בערב, והסכים עם מה שאמרו רבותינו, שצריך שיהיה לילה ויום מן החדש. וכבר נסתלק שם השבת מן הישוב והתחיל יום ראשון, אף על פי שיושבי ארץ ישראל יצאו משם יום השבת ושבו בתוך יום ראשון, כי אמנם הכונה השם השבועי הפושט בכל הישוב, שיאמר למי שהיה בצין ולמי שהיה במערב באיזה יום קבעתם ראש חדש, ואמרו יום השבת על הדמיון, אף על פי שאחד מהם כבר היה יוצא מהמועד כשהיה האחד במועד כפי מקומותם מארץ ישראל, אבל בקריאת ימי השבוע היה להם המועד ביום אחד בעצמו... (מאמר ב כ)
...ומן המופלא שבה (באומה הישראלית), העבור על העיקר המקובל מבית דוד מתקופת לבנה שלא נשתנה מכמה אלפים ומאות שנים, וכבר נשתנו קבועי הקובעים מיון וזולתם והוצרך בהם לתקון ותוספת אחר מאה שנה, וזה נשאר על אמיתתו מפני שהוא נתלה בנבואה, ואילו היה נכנס בו שום שנוי בחלק אחד בעיקר היה היום הזה גורם ההפסד גדול מאד לרוחק מה שימצא בין המולד והראיה, וכן מבלי ספק היתה אצלם תקופת החמה וזולתה מהכוכבים... (שם סד)
חדשי השנה הם חדשי הלבנה, שנאמר עולת חודש בחדשו, ונאמר החדש הזה לכם ראש חדשים, כך אמרו חכמים הראה לו הקב"ה למשה במראה הנבואה דמות לבנה, ואמר לו כזה ראה וקדש, והשנים שאנו מחשבין הם שני החמה, שנאמר שמור את חדש האביב.
וכמה יתרה שנת החמה על שנת הלבנה קרוב מאחד עשר יום, לפיכך כשיתקבץ מן התוספת הזאת כמו שלשים יום או פחות מעט או יותר מעט מוסיפין חדש אחד ועושין אותו השנה שלשה עשר חדש, והיא הנקראת שנה מעוברת, שאי אפשר להיות השנה שנים עשר חדש וכך וכך ימים, שנאמר לחדשי השנה, חדשים אתה מונה לשנה ואי אתה מונה ימים.
הלבנה נסתרת בכל חדש ואינה נראית כמו שני ימים או פחות או יותר מעט, כמו יום אחד קודם שתדבק בשמש בסוף החדש, וכמו יום אחד אחר שתדבק בשמש ותראה במערב בערב, ובלילה שתראה במערב אחר שנסתרה הוא תחלת החדש, ומונין מאותו היום תשעה ועשרים יום, ואם יראה הירח ליל שלשים יהיה יום שלשים ראש החדש, ואם לא יראה יהיה ראש החדש יום אחד ושלשים ויהיה יום שלשים מחדש שעבר, ואין נזקקין לירח בליל אחד ושלשים בין שנראה בין שלא נראה, שאין לך חדש לבנה יותר על שלשים יום.
חדש שיהיה תשעה ועשרים ויראה ירח בליל שלשים נקרא חדש חסר, ואם לא יראה הירח והיה החדש שעבר שלשים יום נקרא חדש מעובר, ונקרא חדש מלא, וירח שיראה בליל שלשים הוא הנקרא ירח שנראה בזמנו, ואם נראה בליל אחד ושלשים ולא נראה בליל שלשים הוא נקרא ירח שנראה בליל עיבורו.
אין ראיית הירח מסורה לכל אדם כמו שבת בראשית, שכל אחד מונה ששה ושובת בשביעי, אלא לבית דין הדבר מסור עד שיקדשוהו בית דין ויקבעו אותו היום ראש חדש הוא שיהיה ראש חדש, שנאמר החדש הזה לכם, עדות זו תהיה מסורה לכם. בית דין מחשבין בחשבונות כדרך שמחשבים האיצטגנינים שיודעין מקומות הכוכבים ומהלכם וחוקרים ומדקדקים עד שידעו אם אפשר שיראה הירח בזמנו, שהוא ליל שלשים או אי אפשר, אם ידעו שאפשר שיראה יושבין ומצפין לעדים כל היום כולו שהוא יום שלשים. אם באו עדים ודרשום וחקרום כהלכה ונאמנו דבריהם מקדשין אותו, ואם לא נראה ולא באו עדים משלימין שלשים ויהיה חדש מעובר, ואם ידעו בחשבון שאי אפשר שיראה אין יושבין יום שלשים ואין מצפין לעדים, ואם באו עדים יודעין בודאי שהן עדי שקר, או שנראה להם דמות לבנה מן העבים ואינה הלבנה הודאית.
מצות עשה מן התורה על בית דין שיחשבו וידעו אם יראה הירח או לא יראה, ושידרשו את העדים באי זה יום הן המועדות, שנאמר אשר תקראו אותם מקראי קדש, ונאמר ושמרת את החקה הזאת למועדה.
אין מחשבין וקובעין חדשים ומעברין שנים אלא בארץ ישראל, שנאמר "כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים". ואם היה אדם גדול בחכמה ונסמך בארץ ישראל ויצא לחוצה לארץ ולא הניח בארץ ישראל כמותו הרי זה מחשב וקובע חדשים ומעבר שנים בחוצה לארץ, ואם נודע לו שנעשה בארץ ישראל אדם גדול כמותו ואין צריך לומר גדול ממנו הרי זה אסור לקבוע ולעבר בחוצה לארץ, ואם עבר וקבע ועיבר לא עשה כלום. (קדוש החודש א א)
אין כשר לעדות החודש אלא שני אנשים כשרים הראויין להעיד בכל דבר ודבר, אבל נשים ועבדים הרי הן כשאר פסולי עדות ואין מעידין...
דין תורה שאין מדקדקין בעדות החדש, שאפילו קדשו את החדש על פי עדים ונמצאו זוממין בעדות זו הרי זו מקודש, לפיכך היו בראשונה מקבלין עדות החדש מכל אדם מישראל, שכל ישראל בחזקת כשרות עד שיודע לך שזה פסול. משקלקלו הבייתוסים והיו שוכרין אנשים להעיד שראו והם לא ראו התקינו שלא יקבלו בית דין עדות החדש אלא מעדים שמכירין בית דין אותן שהם כשרים ושיהיו דורשין וחוקרים בעדות...
בית דין מחשבין בדרכים שהאיצטגנינין מחשבין בהם ויודעין הלבנה כשתראה בחדש זה אם תהיה בצפון השמש או בדרומה, ואם תהיה רחבה או קצרה ולהיכן יהיו ראשי קרניה נוטין, וכשיבאו העדים להעיד בודקין אותם כיצד ראיתם אותה, בצפון או בדרום, להיכן היו קרניה נוטות, כמה היתה גבוהה בראיית עיניכם וכמה היתה רחבה. אם נמצאו דבריהם מכוונין למה שנודע בחשבון מקבלין אותם, ואם לא נמצאו דבריהם מכוונין אין מקבלין אותם.
אמרו העדים ראינוהו במים או בעבים או בעששית או שראו מקצתו ברקיע ומקצתו בעבים או במים או בעששית אין זו ראייה ואין מקדשים על ראייה זאת. אמר אחד ראיתיו גבוה בעיני כמו שתי קומות ואמר השני כמו שלש קומות היה גבוה מצטרפין, אמר האחד כמו שלש קומות והשני אמר כמו חמש אין מצטרפין, ומצטרף אחד מהם עם שני שיעיד כמותו, או יהיה ביניהן קומה אחת.
אמרו ראינוהו בלא כוונה וכיון שהתבוננו בו ונתכוננו לראותו להעיד שוב לא ראינוהו אין זו עדות ואין מקדשין עליה, שמא עבים נתקשרו ונראו כלבנה וכלו והלכו להם. אמרו עדים ראינוהו ביום תשעה ועשרים שחרית במזרח קודם שתעלה השמש, וראינוהו ערבית במערב בליל שלשים, הרי אלו נאמנים ומקדשין על ראייה זו, שהרי ראוהו בזמנו, אבל הראייה שאמרו שראוהו בשחרית אין נזקקין לה, שאין אנו אחראין לראיית שחרית, ובידוע שהעבים הם שנתקשרו ונראה להם כלבנה. וכן אם ראוהו בזמנו ובליל עיבורו לא נראה הרי אלו נאמנין שאין אנו אחראין אלא לראיית ליל שלשים בלבד.
כיצד מקבלים עדות החודש? כל מי שראוי להעיד שראה את הירח בא לבית דין, ובית דין מכניסים אותן כולן למקום אחד ועושין להן סעודות גדולות כדי שיהיו העם רגילין לבא, וזוג שבא ראשון בודקין אותו ראשון בבדיקות שאמרנו, מכניסין את הגדול ושואלין אותו, נמצא דבריו מכוונים לחשבון מכניסים את חברו, נמצאו דבריהם מכוונין עדותן קיימת, ושאר כל הזוגות שואלין אותם ראשי דברים, לא שצריכים להם אלא כדי שלא יצאו בפחי נפש, כדי שיהיו רגילין לבא.
אחר כך, אחר שתתקיים העדות, ראש בית דין אומר מקודש וכל העם עונים אחריו מקודש מקודש. ואין מקדשין את החדש אלא בשלשה, ואין מחשבין אלא בשלשה, ואין מקדשין אלא חדש שנראה בזמנו, ואין מקדשין אלא ביום, ואם קדשוהו בלילה אינו מקודש, ואפילו ראוהו בית דין וכל ישראל ולא אמרו בית דין מקודש עד שחשכה ליל אחד ושלשים, או שנחקרו העדים ולא הספיקו בית דין לומר מקודש עד שחשכה ליל אחד ושלשים, אין מקדשין אותו, ויהיה החדש מעובר ולא יהיה ראש חדש אלא יום אחד ושלשים, אף על פי שנראית בליל שלשים, שאין הראייה קובעת אלא בית דין שאמרו מקודש הם שקובעין.
ראוהו בית דין עצמן בסוף יום תשעה ועשרים, אם עדיין לא יצא כוכב ליל שלשים בית אומרים מקודש, שעדיין יום הוא, ואם ראוהו בליל שלשים אחר שיצאו שני כוכבים, למחר מושיבין שני דיינין אצל אחד מהם ויעידו השנים בפני השלשה ויקדשוהו השלשה.
בית דין שקדשו את החדש בין שוגגין בין מוטעין בין אנוסים הרי זה מקודש, וחייבין הכל לתקן המועדות על היום שקדשו בו, אף על פי שזה יודע שטעו חייב לסמוך עליהם, שאין הדבר מסור אלא להם, ומי שצוה לשמור המועדות הוא צוה לסמוך עליהם, שנאמר אשר תקראו אתם וגו'. (שם פרק ב א והלאה)
בראשונה היו מקבלין עדות החדש בכל יום שלשים, פעם אחת נשתהו העדים מלבוא עד בין הערבים ונתקלקלו במקדש ולא ידעו מה יעשו, אם יעשו עולה של בין הערבים שמא יבאו העדים ואי אפשר שיקריבו מסוף היום אחר תמיד של בין הערבים, עמדו בית דין והתקינו שלא יהיו מקבלים עדות החדש אלא עד המנחה, כדי שיהא שהות ביום להקריב מוספין ותמיד של בין הערבים ונסכיהם.
ואם הגיע מנחה ולא באו עדים עושין תמיד של בין הערבים, ואם באו עדים מן המנחה ולמעלה נוהגין אותו היום קדש ולמחר קדש, ומקריבין מוסף למחר, לפי שלא היו מקדשין אותו אחר מנחה. משחרב בית המקדש התקין רבן יוחנן בן זכאי ובית דינו שיהיו מקבלין עדות החדש כל היום כולו, ואפילו באו עדים יום שלשים בסוף היום סמוך לשקיעת החמה מקבלין עדותן ומקדשין יום שלשים בלבד.
כשמעברין בית דין את החדש מפני שלא באו עדים כל יום שלשים היו עולין למקום מוכן ועושין בו סעודה ביום אחד ושלשים שהוא ראש חדש, ואין עולין לשם בלילה אלא בנשף קודם עלות השמש, ואין עולין לסעודה זו פחות מעשרה, ואין עולין לה אלא בפת דגן וקטנית ואוכלין בעת הסעודה, וזו היא סעודת מצוה של עיבור החדש האמורה בכל מקום...
יש מקומות שהיו מגיעין אליהם שלוחי ניסן ולא היו מגיעין להן שלוחי תשרי, ומן הדין היה שיעשו פסח יום אחד... וכדי שלא לחלוק במועדות התקינו חכמים שכל מקום שאין שלוחי תשרי מגיעין שם עושין שני ימים, אפילו יום טוב של עצרת...
בית דין שישבו כל יום שלשים ולא באו עדים, והשכימו בנשף ועיברו את החדש כמו שבארנו בפרק זה, ואחר ארבעה או חמשה ימים באו עדים רחוקים והעידו שראו את החדש בזמנו שלו ליל שלשים, ואפילו באו בסוף החדש מאיימין עליהן איום גדול ומטריפים אותם בשאלות ומטריחין עליהן בבדיקות ומדקדקין בעדות ומשתדלין בית דין שלא יקדשו חדש זה הואיל ויצא שמו מעובר.
ואם עמדו העדים בעדותן ונמצאת מכוונת והרי העדים אנשים ידועים ונבונים ונחקרה העדות כראוי מקדשין אותו, וחוזרין ומונין לאותו החדש מיום שלשים הואיל ונראה הירח בלילו. ואם הוצרכו בית דין להניח חדש זה מעובר כשהיה קודם שיבאו העדים אלו מניחין, וזה הוא שאמרו מעברין את החדש לצורך, ויש מן החכמים הגדולים מי שחולק בדבר זה ואומר לעולם אין מעברין את החדש לצורך הואיל ובאו עדים מקדשין ואין מאיימין אליהם,
יראה לי שאין מחלוקת החכמים בדבר זה אלא בשאר החדשים, חוץ מן ניסן ותשרי, או בעדי ניסן ותשרי שבאו אחר שעברו הרגלים, שכבר נעשה מה שנעשה ועבר זמן הקרבנות וזמן המועדות, אבל אם באו העדים בניסן ותשרי קודם חצי החדש מקבלין עדותן ואין מאיימין עליהן כלל, שאין מאיימין על עדים שהעידו על החדש שראוהו בזמנו כדי לעברו.
אבל מאיימין על עדים שנתקלקלה עדותן והרי הדבר נוטה וגנאי שלא תתקיים העדות ויתעבר החדש, מאיימין עליהן כדי שתתקיים העדות ויתקיים החדש בזמנו, וכן אם באו עדים להזים את העדים שראוהו בזמנו קודם שקדשוהו בית דין, הרי אלו מאיימין אל המזימין עד שלא תתקיים ההזמה ויתקדש החדש בזמנו. (שם פרק ג, וראה שם עוד)
כל מה שאמרנו מקביעות ראש חדש על הראיה ועיבור השנה מפני הזמן או מפני הצורך, אין עושין אותו אלא סנהדרין שבארץ ישראל או בית דין הסמוכים בארץ ישראל שנתנו להם הסנהדרין רשות, שכך נאמר למשה ולאהרן, "החדש הזה לכם ראש חדשים", ומפי השמועה למדו איש מאיש ממשה רבינו שכך הוא פירוש הדבר, עדות זו תהיה מסורה לכם, וכל העומד אחריכם במקומכם, אבל בזמן שאין שם סנהדרין בארץ ישראל אין קובעין חדשים ואין מעברין שנים אלא בחשבון זה שאנו מחשבין בו היום.
ודבר זה הלכה למשה מסיני הוא, שבזמן שיש סנהדרין קובעין על פי הראיה, ובזמן שאין שם סנהדרין קובעין על פי החשבון הזה שאנו מחשבין בו היום ואין נזקקין לראיה, אלא פעמים שיהיה יום שקובעין בו בחשבון זה הוא יום הראייה או קודם לו ביום או אחריו ביום, וזה שיהיה לאחר הראייה ביום פלא הוא ובארצות שהן למערב ארץ ישראל.
ומאימתי התחילו כל ישראל לחשב בחשבון זה, מסוף חכמי הגמרא בעת שחרבה ארץ ישראל ולא נשאר שם בית דין קבוע, אבל בימי חכמי משנה וכן בימי חכמי הגמרא עד ימי אביי ורבא על קביעות ארץ ישראל היו סומכין...
בזמן הזה שאין שם סנהדרין ובית דין של ארץ ישראל קובעין על חשבון זה, היה מן הדין שיהיו בכל המקומות עושין יום טוב אחד בלבד, אפילו המקומות הרחוקות שבחוצה לארץ כמו בני ארץ ישראל, שהכל על חשבון אחד סומכין וקובעין, אבל תקנת חכמים היא שיזהרו במנהג אבותיהם שבידיהם... ובני ארץ ישראל בזמן הזה עושין יום אחד כמנהגן שמעולם לא עשו שני ימים, נמצא יום טוב שני שאנו עושין בגליות בזמן הזה מדברי סופרים שתקנו דבר זה.
יום טוב של ראש השנה בזמן שהיו קובעין על הראייה היו רוב בני ארץ ישראל עושין אותו שני ימים מספק, לפי שלא היו יודעין יום שקבעו בו בית דין את החדש, שאין השלוחין יוצאין ביום טוב, ולא עוד אלא אפילו בירושלים עצמה שהוא מקום בית דין פעמים רבות היו עושין יום טוב של ראש השנה שני ימים, שאם לא באו העדים כל יום שלשים נוהגין היו באותו היום שמצפין לעדים קדש, והואיל והיו עושין אותו שני ימים ואפילו בזמן הראייה, התקינו שיהיו עושין אפילו בני ארץ ישראל אותו תמיד שני ימים בזמן הזה שקובעין על החשבון, הנה למדת שאפילו יום טוב שני של ראש השנה בזמן הזה מדברי סופרים...
נמצא עיקר דבר זה על דרך זו כך הוא, כל מקום שיש בינו ובין ירושלים מהלך יתר על עשרה ימים גמורים עושין שני ימים לעולם כמנהגם מקודם, שאין שלוחי כל תשרי ותשרי מגיעין אלא למקום שבינו ובין ירושלים מהלך עשרה ימים או פחות, וכל מקום שבינו לבין ירושלים מהלך עשרה ימים בשוה או פחות שאפשר שיהיו שלוחין מגיעין אליו רואים אם אותו המקום מארץ ישראל שהיו בה ישראל בשעת הראייה בכבוש שני, כגון אושא ושפרעם ולוד ויבנה ונוב וטבריא וכיוצא בהן עושין יום אחד בלבד, ואם אותו המקום מסוריא כגון צור ודמשק ואשקלון וכיוצא בהן, או מחוצה לארץ כגון מצרים ועמון ומואב וכיוצא בהן, עושין כמנהג אבותיהן שבידיהן, אם יום אחד יום אחד ואם שני ימים שני ימים.
מקום שבינו ובין ירושלים עשרה ימים או פחות מעשרה, והוא סוריא או חוצה לארץ ואין להם מנהג, או שהיא עיר שנתחדשה במדבר ארץ ישראל, או מקום ששכנו בו ישראל עתה עושין שני ימים כמנהג רוב העולם...
זה שאנו מחשבין בזמן הזה כל אחד ואחד בעירו ואומרין שראש חדש יום פלוני ויום טוב ביום פלוני לא בחשבון שלנו אנו קובעין ולא עליו אנו סומכין, שאין מעברין שנים וקובעין חדשים בחוצה לארץ, ואין אנו סומכין אלא על חשבון בני ארץ ישראל וקביעתם, וזה שאנו מחשבין לגלות הדבר בלבד הוא, כיון שאנו יודעין שעל חשבון זה הן סומכין אנו מחשבין לידע יום שקבעו בו בני ארץ ישראל אי זה יום הוא, וקביעת בני ארץ ישראל אותו הוא שיהיה ראש חדש או יום טוב, לא מפני חשבון שאנו מחשבין. (שם פרק ה)
בזמן שעושין על הראייה היו מחשבין ויודעין שעה שיתקבץ בו הירח עם החמה בדקדוק הרבה כדרך שהאיצטגנינין עושין, כדי לידע אם יראה הירח או לא יראה. ותחלת אותו החשבון הוא החשבון שמחשבין אותו בקירוב ויודעין שעת קיבוצן בלא דקדוק אלא במהלכם האמצעי הוא הנקרא מולד, ועיקרי החשבון שמחשבין בזמן שאין שם בית דין שיקבעו בו על הראייה והוא חשבון שאנו מחשבין היום הוא הנקרא עבור.
היום והלילה ארבע ועשרים שעות בכל זמן שתים עשרה ביום ושתים עשרה בלילה ותשעה מחולקת לאלף ושמנים חלקים, ולמה חלקו השעה למנין זה, לפי שמנין זה יש בו חצי ורביע ושמינית ושליש ושתות ותשע וחומש ועישור, והרבה חלקים יש לכל אלו השמות.
משיתקבץ הירח והחמה לפי חשבון זה עד שיתקבצו פעם שנייה במהלכם האמצעי, תשעה ועשרים יום ושתים עשרה שעות מיום שלשים מתחלת לילו, ושבע מאות ושלשה ותשעים חלקים משעת שלש עשרה, וזה הוא הזמן שבין כל מולד ומולד, וזה הוא חדשה של לבנה.
שנה של לבנה אם תהיה שנים עשר חדש מחדשים אלו יהיה כללה שלש מאות יום וארבע וחמשים יום ושמנה שעות ושמנה מאות וששה ושבעים חלקים, ואם תהיה מעוברת ותהיה השנה שלשה עשר חדש יהיה כללה שלש מאות ושמנים ושלשה יום ואחת ועשרים שעות וחמש מאות ותשעה ושמנים חלקים, ושנת החמה היא שלש מאות חמשה וששים יום ושש שעות, נמצא תוספת שנת החמה על שנת הלבנה עשרה ימים ואחת ועשרים שעות ומאתים וארבעה חלקים.
כשתשליך ימי חדש הלבנה שבעה שבעה שהן ימי השבוע ישאר יום אחד ושתים ועשרה שעות ושבע מאות ושלשה ותשעים חלקים, סימן להם אי"ב תשצ"ג, וזו היא שארית חדש הלבנה, וכן כשתשליך ימי שנת הלבנה שבעה שבעה, אם שנה פשוטה היא ישאר ממנה ארבע ימים ושמנה שעות ושמנה מאות וששה ושבעים חלקים, סימן לה ד"ח תתע"ו, וזו היא שארית שנה פשוטה. ואם שנה מעוברת היא תהיה שאריתה חמשה ימים ואחת ועשרים שעות וחמש מאות ותשעים ושמנים חלקים, סימן להם הכ"א תקפ"ט.
כשיהיה עמך ידוע מולד חדש מן החדשים ותוסיף עליו אי"ב תשצ"ג יצא מולד שאחריו, ותדע באי זה יום מימי השבוע ובאי זו שעה ובכמה חלקים יהיה...
וכן כשיהיה עמך ידוע מולד שנה זו ותוסיף שאריתה על ימי המולד, אם פשוטה היא שארית הפשוטה ואם מעוברת היא שארית המעוברת, יצא לך מולד שנה שלאחריה, וכן שנה אחר שנה עד סוף העולם, והמולד הראשון שממנו תתחיל הוא מולד שהיה בשנה הראשונה של יצירה, והוא היה בליל שני חמש שעות בלילה ומאתים וארבעה חלקים, סימן להם בהר"ד, וממנו הוא תחלת החשבון...
כל תשע עשרה שנה שיהיו מהן שבע שנים מעוברות ושתים עשרה פשוטות נקרא מחזור, ולמה סמכנו על מנין זה, שבזמן שאתה מקבץ מנין ימי שתים עשרה שנה פשוטות ושבע מעוברות ושעותיהן וחלקיהן ותשליך כל אלף ושמנים חלקים שעה, וכל ארבע ועשרים שעות יום, ותוסיף למנין הימים תמצא הכל תשע עשרה שנה משני החמה, שכל שנה מהן שלש מאות וחמשה וששים יום ושש שעות בשוה, ולא ישאר ממנין ימי החמה בכל תשע עשרה שנה חוץ משעה אחת וארבע מאות ושמנים וחמשה חלקים, סימן להם אתפ"ה.
נמצא במחזור שהוא כזה החדשים כולם חדשי הלבנה והשנים שני החמה, והשבע שנים המעוברות שבכל מחזור ומחזור לפי חשבון זה הם, שנה שלישית מן המחזור וששית ושמינית, ושנת אחת עשרה ושנת ארבע עשרה ושנת שבע עשרה ושנת י"ט, סימן להם גו"ח י"א י"ד י"ז י"ט.
כשתקבץ שארית כל שנה משתים עשרה שנה הפשוטות שהיא ד"ח תתע"ו, ושארית של שנה משבע שנים המעוברות שהיא הכ"א תקפ"ט, ותשליך הכל שבעה שבעה ישאר שני ימים ושש עשרה שעות וחמש מאות וחמשה ותשעים חלקים, סימן להם בי"ו תקצ"ח, וזה הוא שארית המחזור.
כשיהיה לך ידוע מולד תחלת מחזור ותוסיף עליו בי"ו תקצ"ח יצא לך תחלת המחזור שאחריו, וכן מולד כל מחזור ומחזור עד סוף העולם. וכבר אמרנו שמולד תחלת המחזור הראשון היה לבהר"ד, ומולד השנה הוא מולד תשרי של אותה השנה... (שם פרק ו, וראה שם עוד)
אין קובעין לעולם ראש חדש תשרי לפי חשבון זה לא באחד בשבת ולא ברביעי בשבת ולא בערב שבת, וסימן להם אד"ו, אלא כשיהיה מולד תשרי באחד משלשה ימים האלו קובעין ראש חדש ביום שלאחריו. כיצד, הרי שהיה המולד באחד בשבת קובעין ראש חדש תשרי יום שני, ואם היה המולד ברביעי קובעין ראש חדש יום חמישי, ואם היה המולד ברביעי קובעין ראש חדש יום חמישי, ואם היה המולד בששי קובעין ראש חדש בשביעי.
וכן אם יהיה המולד בחצי היום או למעלה מחצי היום קובעין ראש חודש ביום שלאחריו, כיצד, הרי שהיה המולד ביום שני בשש שעות ביום או יתר על שש שעות קובעין ראש חדש בשלישי, ואם יהיה המולד קודם חצי היום אפילו בחלק אחד קובעין ראש החדש באותו יום המולד עצמו, והוא שלא יהיה אותו היום מימי אד"ו.
כשיהיה המולד בחצי היום או אחר חצות וידחה ליום שלאחריו, אם יהיה יום שלאחריו מימי אד"ו הרי זה נדחה לשלאחריו ויהיה ראש החדש קבוע בשלישי מיום המולד...
מולד תשרי שיצא בחשבון זה בליל שלישי בתשע שעות בלילה ומאתים וארבעה חלקים משעה עשירית סימנה ג"ט ר"ד או יותר על זה, אם היתה שנה פשוטה דוחין את ראש החדש ואין קובעים אותו בשלישי בשנה זו, אלא בחמישי בשבת...
ומפני מה אין קובעין בחשבון זה בימי אד"ו, לפי שהחשבון הזה הוא לקיבוץ הירח והשמש בהילוכה האמצעי לא במקום האמיתי כמו שהודענו, לפיכך עשו יום קביעה ויום דחייה כדי לפגוע ביום קיבוץ האמיתי. כיצד, בשלישי קובעין ברביעי דוחין, בחמישי קובעין בששי דוחין, בשבת קובעין אחד בשבת דוחין, אחד בשבת דוחין בשני קובעין.
ועיקר שאר הארבע דחיות אלו הוא זה העיקר שאמרנו שהחשבון הזה במהלך אמצעי, וראיה לדבר שהמולד יהיה בליל שלישי וידחה לחמישי פעמים רבות לא יראה ירח בליל חמישי ולא בליל ששי מכלל שלא נתקבצו השמש והירח קבוץ אמיתי אלא בחמישי. (שם פרק ז, וראה שם עוד)
חדשה של לבנה תשעה ועשרים יום ומחצה ותשצ"ג חלקים כמו שביארנו. ואי אפשר לומר שראש החדש יהיה במקצת היום עד שיהיה מקצת היום מחדש שעבר ומקצתו מהבא, שנאמר עד חדש ימים. מפי השמועה למדו שימים אתה מחשב לחדש ואי אתה מחשב שעות.
לפיכך עושין חדשי הלבנה מהן חדש חסר ומהם חודש מלא, חדש חסר תשעה ועשרים יום בלבד, ואף על פי שחדשה של לבנה יתר על זה בשעות, וחדש מלא משלשים יום, ואף על פי שחדשה של לבנה פחות מזה בשעות כדי שלא לחשב שעות בחדש אלא ימים שלמים.
אילו היה חדשה של לבנה תשעה ועשרים יום ומחצה בלבד, היו כל השנים חדש מלא וחדש חסר, ויהיו ימי שנת הלבנה שנ"ד, ששה חדשים חסרים וששה חדשים מלאים, אבל מפני החלקים שיש בכל חדש וחדש יותר על חצי היום יתקבץ מהן שעות וימים עד שיהיו מקצת השנים חדשים חסרים יותר על המלאים, ובמקצת השנים חדשים מלאים יותר על החסרים...
סדר החדשים המלאים והחסרים לפי חשבון זה כך הוא, תשרי לעולם מלא, וטבת לעולם חסר, ומטבת ואילך אחד מלא ואחד חסר על הסדר... ובשנה המעוברת אדר ראשון מלא ואדר שני חסר. נשארו שני החדשים שהן מרחשון וכסליו, פעמים יהיו שניהם מלאים, ופעמים יהיו שניהם חסרים, ופעמים יהיה מרחשון חסר וכסליו מלא, ושנה שיהיה בה שני חדשים אלו מלאים היא שנקראו חדשיה שלמים, ושנה שיהיו בה שני חדשים אלו חסרים נקראו חדשיה חסרין, ושנה שיהיה בה מרחשון חסר וכסליו מלא נקראו חדשיה כסדרן.
דרך ידיעת השנה אם חדשיה מלאים או חסרין או כסדרן לפי חשבון זה כך הוא, תדע תחלה יום שנקבע בו ראש השנה שתרצה לידע סדור חדשיה כמו שביארנו בפרק שביעי, ותדע יום שיקבע בו ראש השנה שלאחריה, ותחשב מנין הימים שביניהם חוץ מיום הקביעה של זו ושל זו, אם תמצא ביניהן שני ימים יהיו חדשי השנה חסרין, ואם תמצא ביניהם שלשה ימים יהיו כסדרן, ואם תמצא ביניהם ארבעה ימים יהיו חדשי השנה שלמים.
במה דברים אמורים כשהיתה השנה שתרצה לידע סדור חדשיה פשוטה, אבל אם היתה מעוברת אם תמצא בין יום קביעתה ובין יום קביעת שנה שלאחריה ארבעה ימים יהיו חדשי אותה שנה המעוברת חסרים, ואם תמצא ביניהם חמשה ימים יהיו כסדרן, ואם תמצא ביניהם ששה יהיו שלמים.
כיצד, הרי שרצינו לידע סידור חדשי שנה זו, והיה ראש השנה בחמישי והיא פשוטה, וראש השנה שלאחריה בשני בשבת, נמצא ביניהן שלשה ימים, ידענו ששנה זו חדשיה כסדרן, ואילו היה ראש השנה שלאחריה בשלישי היו חדשי השנה זו שלמים...
יש שם סימנין שתסמוך עליהם כדי שלא תטעה בחשבון סידור חדשי השנה, והן בנויין על עיקרי זה החשבון והקביעות והדחיות שביארנו דרכם, ואלו הן, כל שנה שיהיה ראש השנה בה בשלישי תהיה לעולם כסדרן לפי חשבון זה, בין פשוטה בין מעוברת, ואם יהיה ראש השנה בשבת או בשני לא תהיה כסדרן לעולם בין בפשוטה בין במעוברת, ואם יהיה ראש השנה בחמישי, אם פשוטה היא אי אפשר שיהיו חדשיה חסרים לפי חשבון זה, ואם מעוברת היא אי אפשר שיהיו חדשיה כסדרן לפי חשבון זה. (שם פרק ח, וראה שם עוד)
לפי שאמרנו בהלכות אלו שבית דין היו מחשבין בדקדוק ויודעים אם יראה הירח או לא יראה, ידענו שכל מי שרוחו נכונה ולבו תאב לדברי החכמות ולעמוד על הסודות יתאוה לידע אותן הדרכים שמחשבין בהם עד שידע אדם אם יראה הירח בליל זה או לא יראה. ודרכי החשבון יש בהן מחלוקות גדולות בין חכמי הגוים הקדמונים שחקרו על חשבון התקופות והגימטריאות, ואנשים חכמים גדולים נשתבשו בהן ונתעלמו מהן דברים ונולדו להן ספיקות, ויש מי שדקדק הרבה ולא פגע בדרך הנכונה בחשבון ראית הירח אלא צלל במים אדירים והעלה חרס בידו.
ולפי אורך הימים ורוב הבדיקות והחקירות נודעו למקצת החכמים דרכי חשבון זה, ועוד שיש לנו בעיקרים אלו קבלות מפי החכמים וראיות שלא נכתבו בספרים הידועים לכל, ומפני כל אלו הדברים כשר בעיני לבאר דרכי חשבון זה, כדי שיהיה נכון למי שמלאו לבו לקרבה אל המלאכה לעשות אותה. ואל יהיו דרכים אלו קלים בעיניך, מפני שאין אנו צריכין להם בזמן הזה, שאלו הדרכים דרכים רחוקים ועמוקים הן, והוא סוד העיבור שהיו החכמים הגדולים יודעים אותו ואין מוסרין אותו לכל אדם אלא לסמוכים נבונים, אבל זה החשבון בזמן הזה שאין בית דין לקבוע על פי הראיה שאנו מחשבים בו היום אפילו תינוקות של בית רבן מגיעין עד סופו בשלשה וארבעה ימים.
שמא יתבונן חחכם מחכמי האומות או מחכמי ישראל שלמדו חכמת יון בדרכים אלו שאני מחשב בהן לראיית הירח ויראה קירוב מעט במקצת הדרכים, ויעלה על דעתו שנתעלם ממנו דבר זה ולא ידענו שיש באותו הדרך קירוב, אל יעלה זה על דעתו, אלא כל דבר שלא דקדקנו בו מפני שידענו בעיקר הגימטריאות בראיות ברורות שאין דבר זה מפסיד בידיעת הראיה ואין חוששין לו, לפיכך לא דקדקנו בו.
וכן כשיראה בדרך מן הדרכים חסרון מעט מחשבון הראוי לאותה הדרך, בכוונה עשינו זה לפי שיש כנגדו יתרון בדרך אחרת עד שיצא הדבר לאמיתו בדרכים קרובים בלא חשבון ארוך, כדי שלא יבהל האדם שאינו רגיל בדברים אלו ברוב החשבונות שאין מועילין בראיית הירח.
העיקרים שצריך אדם לידע תחלה לכל חשבונות האיצטגנינות, בין לדרכי חשבון הראיה בין לשאר דברים אלו הן, הגלגל מוחלק בש"ס מעלות, כל מזל ומזל שלשים מעלות, ומתחיל מתחילת מזל טלה, וכל מעלה ומעלה ס' חלקים, וכל חלק וחלק ס' שניות, וכל שניה ושניה ששים שלישיות. וכן תדקדק החשבון ותחלק כל זמן שתרצה...
וכן שאר השבעה כוכבים מהלך כל אחד ואחד מהן בגלגל שלו מהלך שוה, אין בו לא קלות ולא כבדות, אלא כמו מהלכו היום, כמו מהלכו אמש, כמו מהלכו למחר, כמו מהלכו בכל יום ויום, וגלגל של כל אחד מהם אף על פי שהוא מקיף את העולם אין הארץ באמצעו. לפיכך אם תערוך מהלך כל אחד מהן לגלגל המקיף את העולם שהארץ באמצעו שהוא גלגל המזלות ישתנה הילוכו ונמצא מהלכו ביום זה בגלגל המזלות פחות או יותר על מהלכו אמש או על מהלכו למחר.
המהלך השוה שמהלך הכוכב או השמש או הירח בגלגלו הוא הנקרא אמצע המהלך, והמהלך שיהיה בגלגל המזלות שהוא פעמים יותר ופעמים חסר הוא המהלך האמיתי, ובו יהיה מקום השמש או מקום הירח האמיתי.
כבר אמרנו שאלו הדרכים שאנו מבארים בהלכות אלו אינן אלא לחשבון ראיית הירח בלבד, לפיכך עשינו העיקר שממנו מתחילין לעולם לחשבון זה מתחילת ליל חמישי שיומו יום שלישי לחדש ניסן משנה זו שהיא שנת י"ז ממחזור ר"ס, שהיא שנת תתקל"ח וארבעת אלפים ליצירה, שהיא שנת תפ"ט ואלף לשטרות, שהיא שנת ק"ט ואלף לחרבן בית שני, וזו היא שאנו קוראים אותה שנת העיקר בחשבון זה.
ולפי שהראיה לא תהיה אלא בארץ ישראל כמו שביארנו, עשינו כל דרכי חשבון הזה בנויים על עיר ירושלים ולשאר המקומות הסובבין אותה בכמו ששה או שבעה ימים שבהן רואין את הירח תמיד ובאים ומעידים בבית דין, ומקום זה הוא נוטה מתחת הקו השוה המסבב באמצע העולם כנגד רוח צפונית בכמו ל"ב מעלות עד ל"ה ועד כ"ט, וכן הוא נוטה מאמצע הישוב כנגד רוח מערב בכמו כ"ד מעלות עד כ"ז ועד כ"א. (שם פרק יא, וראה שם עוד והחשבון המפורט בפרק י"א עד י"ח)
דבר ידוע וברור שאם יוציא לך החשבון שהירח יראה בלילה אפשר שיראה ואפשר שלא יראה מפני העבים שמכסין אותו או מפני המקום שהוא גיא או שיהיה הר גבוה כנגד רוח מערב לאנשי אותו המקום שנמצאו כאילו הן יושבין בגיא, שהירח לא יראה למי שהוא במקום נמוך אפילו היה גדול ויראה למי שהוא עומד בראש הר גבוה ותלול אף על פי שהירח קטן ביותר, וכן יראה למי ששוכן על שפת הים או למי שמהלך בספינה בים הגדול אף על פי שהוא קטן ביותר...
וכל זמן שתמצא קשת הראייה והאורך הראשון שתערוך לה עם שני הקצין שלהם בצמצום יהיה הירח קטן ביותר ולא יראה אלא במקום גבוה ביותר, ואם תמצא קשת הראיה והאורך הראשון ארוכין הרבה והוסיפו עד סוף הקצים שלהן ממעלות יראה הירח גדול לפי אורך הקשת והאורך הראשון יהיה גדול וגלייתו לכל.
לפיכך ראוי לבית דין לשום שני דברים אלו בלבם, שהן זמן הראייה ומקומה, ושואלין את העדים באי זה מקום ראיתם, שאם היתה קשת הראיה קצרה ויתן החשבון שיראה בצמצום, כגון שהיתה קשת הראיה ט' מעלות וה' חלקים, והיה האורך הראשון י"ג מעלות בשוה ובאו עדים שראוהו, אם היה בימות החמה או שהיו במקום נמוך חוששין להן ובודקין אותן הרבה, ואם היה בימות הגשמים או במקום גבוה ביותר ודאי יראה אם לא יהיו שם עבים המבדילים...
אלא הקבלה שהיה ביד חכמים איש מפי איש מפי משה רבינו כך היא, שבזמן שלא יראה הירח בתחלת החדשים חדש אחר חדש, בית דין קובעין חדש מעובר משלשים יום וחדש חסר מכ"ט יום, וכן מחשבין וקובעין חדש מעובר וחדש חסר בקביעה לא בקידוש שאין מקדשין אלא על הראיה, ופעמים עושין מלא אחר מלא או חסר אחר חסר כמו שיראה להם מן החשבון. ומתכוונים לעולם בחשבונם שאם יראה הירח בחדש הבא יראה בזמנו או בליל עבורו, לא שיראה קודם זמנו שהוא ליל כ"ח. ובחשבונות הראיה האלו שבארנו יתבאר לך ותדע מתי אפשר שיראה ומתי אפשר שלא יראה, ועל זה סומכין ומעברין חדש אחר חדש או עושין חדש חסר אחר חדש חסר, ולעולם אין פוחתין מארבע חדשים המעוברין בשנה ולא מוסיפין על שמנה חדשים המעוברין... (שם פרק יח, וראה שם עוד)
לפי שאמרו חכמים שבכלל דברים שהיו בודקין בהן את העדים אומרין להן להיכן היה הירח נוטה, כשר בעיני להודיע דרך חשבון דבר זה, ואין אני מדקדק בו לפי שאינו מועיל בראייה כלל, ותחלת חשבון זה לדעת נטיית המזלות תחלה... (פרק יט, וראה שם עוד)
...על כן קרא ה' חסידיו ומסר להם סוד קדוש החודש, כי הלבנה יושבת ראשונה על השער, ועל פיה יוודע מה שבבית, וידעו שאין ראוי לעבוד לצבא השמים בשום עבודה מהנ"ל, מצד חדושה נראה שאין לה אור מעצמה כי אם מהשמש, ואם כן אינה אלוה, כי אלהות לא יקבל מאחר ולא יחסר זיוו. ומצד תנועתה שהיא מהירה מהשמש, ועל כן תדביק אותה ותקדימה למערב בזמן קדוש החודש נראה, ששניהם מוכרחים בתנועתם למערב על ידי גלגל עליון וחזק מהם, ומי שאינו יכול להציל עצמו מחזק ממנו איך יועיל לזולתו, זה יבטל הדעת הב'. ומצות הקדוש אינה ללבנה עצמה כי אם לקבוע ממנה מועדי השנה, שהם יתדות תקעה התורה בלבנו לקבע אמיתת היכולת האלוקית על המנהג הטבעי ובשדוד כל המערכות, וניסן אב לכל החדשים באימות זה. ולפי זה מבואר כמה רחוק להאמין כי טבע שום כוכב שולט על האומה הזאת ופעלה עד שיצטרכו לכוון מלאכתם לפיהם, ומצוה זו תיישירם אל הפך זאת, כל שכן לדעת רב סעדיה גאון האומר שמעולם לא קדשו על פי הראיה לבד, כי משבשת נתיבותיה... (שמות יב א שער לז)
...ג', לא כל משפחות האדמה הוכשרו לקבל הטוב האלוקי, ונתיחדו לכך משעת מתן תורה כשאמרו "כל אשר דבר ה' נעשה", וזה מחייב שיושם בידם סדר זמנים הנפלא שהזכרנו, והיא היתה המתנה הראשונה שמסר להם בין אירוסין לנשואין, באמרו "החדש הזה לכם", שיחד להם סדר זמנים שלא כטבעי המתחיל מתשרי, וההשגחי מתחיל מניסן. ד' מבואר שהאנשים ההיולאניים מסוגלים לטעות ולשגות בעיונים, ומה עוד בקביעות קדוש החודש שיש בה דקדוקים רבים וקשים, שאמרו חז"ל במנחות כ"ט שאפילו משה נתקשה בכך, אם כן ראוי שיסכים הקב"ה על ידם אפילו שוגגים ומוטעים, כי לא נתנה תורה למלאכי השרת. ומבואר שאפשר לטעות מג', שטעה בחשבון המסובך, כר"י במשנה ר"ה. ב', שיוטעה על ידי זולתו כפי שרצו בייתוסין להטעות החכמים בר"ה כ"ב. ג', שיגזרו בדעתם שראוי לשנות החשבון מסבה ידועה כבסנהדרין י"א מפני האביב התקופה וכו', ועל ג' אלו אמרו חז"ל אתם אפילו שוגגין, אפילו מוטעין, אפילו מזידין. ועל פי דברים אלו אמרו חז"ל, תינוקת פחותה מבת ג' ויום א' בתוליה חוזרין אם עיברו בית דין את השנה, דכתיב "לא-ל גומר עלי" (ירו' סנהדרין פ"א ה"ב), ביארו שהפעולות הטבעיות הנמשכות אחר תקופות השנה ימשכו אחר הסכמת בית דין, והוא דבר נפלא נמשך לסגולת המצוות האלוקיות ככל שאר הדברים הטבעיים הנכנעים אליהם. (שם שער לח)
וכתב ר' חננאל שקביעות החדשים לא היתה על פי הראיה בלבד, שהרי במדבר היו תמיד מכוסים בעננים, אלא עקר המצוה על פי החשבון, וכן אמר דוד מחר חדש, ומהיכן ידע אם לא בחשבון, ומוכיח שכבר נהגו אז ב' ימים, אלא שקדוש החדש תלוי בבית דין הגדול... (שמות יב ב)
החדש הזה - שם חדש יבא על חדשי הלבנה שהיא תתעלם ותתחדש, והחמה אין לה חדשים, ובא על עת המולד שאז תחדש אורה ואז הוא ראש חודש, כמו שכתוב מחר חודש, וגם בא על כלל החדש, ובדרך הפשט בא על כלל החדש שחדש ניסן יהיה ראש חדשים. ומלת "הזה" דרשו בברכות י' זה ניסן ואין אחר ניסן, אבל באשר עיקר המלה רומזת על חדוש הירח למדו שה' מסר אז למשה בעל פה קביעת החדשים והעבורים שנקרא סוד העבור וחשוב תקופות ומזלות, שכבר הודו כל האומות שהחשבון שביד ישראל הוא אות שקבלוהו בנבואה, ודעת ר' ישמעאל שמלת הזה שמורה תמיד על דבר עומד נכחו הוא צווי שיאמר כן לישראל ויראה להם את הלבנה. (שמות יב ב)
ראש חדשים - לא יתכן לפרשו הראש, כלומר הראשון מבין החדשים, כי אז יהיה קטע זה זהה עם תוכן המחצית השניה של הפסוק, ראשון הוא לכם לחדשי השנה, "ראש חדשים", כל אימת שמופיע ביטוי זה אינם החודשים הראשונים, כי אם התחלת החדשים, מכאן שאין לפרש החדש הזה ירח ימים זה, אלא חידוש לבנה זה, ואמנם אין הוראתו העיקרית של חודש ירח ימים, אלא תחילת החודש, כדוגמת "עולת חדש בחדשו" (במדבר כ"ח י"ד), "מחר חדש" (ש"א כ' י"ח). ה' הצביע אם כן על אור הלבנה הנראה מחדש, ובאומרו החדש הזה לכם וגו' היתה הכוונה למה שאמרו חז"ל "כזה ראה וקדש", כצורה זו תראו לעתיד ותקדשו את התחלות חדשיכם.
והנה פקודה זו אינה פותחת בנוסח "ויאמר וגו' דבר אל בני ישראל" וגו', אלא הוראה זו בדבר התחלות החודשים ערוכה היא בראש וראשונה למשה ולאהרן ומיוחדת להם, לעומת זאת הצווים הנוגעים לקרבן הפסח פותחים בהבדל בולט, במלים "דברו אל כל עדת" וגו', שינוי נוסח זה מעניק גושפקנא בכתב לקבלה שנמסרה בעל פה, לפי קבלה זו הופקדו קביעת ראשי החדשים וקידושם אך ורק בידי סמכיות החוק העליונות ממלאי מקום משה ואהרן...
עיון בהלכות קידוש החודש מלמד גם הוא, כי משמעותה ותכליתה של מצוה זו נעלה ונבדלת בהרבה מקביעה אסטרונומית מדויקת של לוח הזמן. ואמנם ביסוד הלכות אלה מונח חישוב אסטרונומי מדויק ביותר, אולם לא ההתרחשות בצבא השמים היא הקובעת את התחלות חדשינו, ולא לכבודה חוגגים אנו את ראשי חדשינו.
נציגה נא כמה מן הבחינות הבולטות. הן עצם תהליכי קידוש החודש מוציאים מוסד זה מתוך תחום ההודיה לאירוע טבעי שמימי, ומטביעים עליו חותם מובהק של יחסים אנושיים חברתיים, אופיו של התהליך הוא "משפט" ואין הוא יכול להתקיים אלא ביום, ובהבדל אופייני מהליך אזרחי - כל שלביו, כולל גמר דינו חייבים להערך ביום. כמו כן אין בית הדין מוסמך אלא אם הורכב משלושה... "ראוהו בית דין וכל ישראל, נחקרו העדים ולא הספיקו לומר מקודש עד שחשיכה הרי זה מעובר" (ר"ה כ"ה ב'), במקרה זה לא יום השלשים יהיה לראש חודש, אף כי הכל הבחינו בהופעת אור הירח החדש, או ההבחנה בו הוכחה כליל, אלא רק עם יום השלושים ואחד יחל החודש, כאן בולט כי לא התופעה ברקיע כי אם קביעה מקדשת מטעם נציגות הציבור היהודי מתנה את תחילת החודש... (שמות יב ב, וראה שם עוד)
והנה בידוע שמצות ראש חודש וקידוש החודש היא המצוה הראשונה שניתנה לישראל, היא היא יסוד כל המצות, "כי חק לישראל הוא משפט לאלוקי יעקב". מצוה זו באה להזכיר תמיד, כי האלקים אשר הקים את ישראל מן העפר הוא לא רק א-ל מציל מושיע ומרומם, אלא גם שופט, ואין השם ישראל יאה ליעקב אלא כל עוד הוא נאמן למשפט אלוקיו... החודש הזה לכם, חידוש החודש הזה יהיה "לכם", הוא יהיה לכם לסמל עד עולם. לא באור עצמכם תאירו כי אם רק באורי תמצאו אור, אתם עצמכם שרויים בחושך, כירח הזה באש החודש, רק אני הוא אשר מאציל עליכם מאורי, ובאור הזה תקומו ותאירו ותחיו... מדי חודש בהתחלת הירח מתוך חשכת הלילה מתחילה תקופת כפרה, "זמן כפרה לכל תולדותם", ישראל חייבים לבחון את עצמם בנוגע ליחסם כלפי המקדש וקדשיו, אשר נתן להם ה' כמקור אורו וישעו באשר הם שם, אם יש חלילה ירידה צריך לדאוג לכך שלא יהיו יורדים עוד יותר...
בתופעת ההתחדשות של הירח הננו נוכחים לראות, כי אין אנו תלויים בחומרי הטבע, והכרה זו מעלה אותנו מן החושך אל אור החרות המוסרית, וגם משרה שלוות נפש בבתינו בהעלותה אותנו מתוך סבך המחשבות הנוגות והמדכאות על תלאות החיים ומרוממת אותנו אל פיסגת האור. "בצרה קראת ואחלצך, אענך בסתר רעם אבחנך על מי מריבה סלה". בשורת ה' מתחדשת מדי ראש חודש וחודרת לכל בית יהודי, לכל לב יהודי, ולכל עם ישראל, כשם שקראת ואחלצך מאז ומתמיד, כך אחלצך גם היום כל אימת שתפנו אלי... (במעגלי שנה א עמוד צד)
החודש הזה לכם - ...העיקר כשטת רבינו וידו החזקה, ובקיצור דשיטתו כך הוא הקביעות על פי חשבון כפי שאנו מונים עתה אף שלא נראה לשום אדם ביום שלשים מקודש החודש, וזה הלכה למשה מסיני, שכל זמן שסנהדרין קיימין צריך דוקא להתקדש על פי ראיה, שאם לא יבואו עדים ויעידו לפניהם אינו מקודש רק מעובר, אבל בזמן שאין סנהדרין אף אם יש בית דין סמוך אין צריך לקבוע על פי ראיה דוקא, רק אם רוצים על פי חשבון גם כן הרשות בידם, היינו שלא ירצו לקבל עדים וכיוצא בזה. והנפקא מינה (ההבדל) כשיש בית דין סמוך אבל כשאין בית דין סמוך ואין מי שיקבל העדות מתקדש דוקא על פי חשבון...
אולם מי צריך לקבוע הוא שלשה מן הסנהדרין וברשות הנשיא שהוא ראש להם, ואם אין סנהדרין קובע בית דין סמוכין מן הסנהדרין איש מפי איש, ואף אם הלכו לחוצה לארץ ולא הניחו כמותן בארץ גם כן מעברין. והשתא שאין בית דין סמוך אף בארץ ישראל אנו מקדשין חדשים על פי חשבון, והטעם שאם אין בית דין סמוך תליא רק בבני ארץ ישראל הוא, דשיטת רבינו בפירוש המשניות ובחבורו בהכרע, כי אם רצו ישראל שבארץ ישראל לסמוך זקנים הרי הם מוסמכים, אם כן בקידוש החדוש סגי בחשבון בני ארץ ישראל, שדין סמוכין יש לקיבוץ הכללי להסמיך זקנים כמו בית דין סמוך, אם כן חשבונם כדין חשבון בית דין סמוך... (שמות יב ב, וראה שם עוד)
איתא כי היונים בקשו לבטל ג' מצות, חודש שבת ומילה, וקשה מה ענין חודש שביקשו לבטל יותר מכל המצות... רק נראה שזה חרה להם אשר יהיה תלוי קדושת הזמנים בישראל, כמו שאמרו ישראל דקדשינהו לזמנים, וזה שאמרו בגמרא שאמרו כתבו לכם על קרן השור שאין לכם חלק באלקי ישראל... שלא יאמינו בזה אשר הקדושה משפעת כפי מעשיהם, שמעשיהם מעוררין בשמים, זה רצו לבטל. והקב"ה הוסיף לנו עוד על ידיהם חנוכה, שהוא גם כן כדמיון החודש, ואדרבא חודש הוא זמן התחדשות, רק סידור הקביעות תלוי בישראל, ועתה נוסף לנו התחדשות אף בעת החושך שהוא בסוף החודש... (חנוכה תרל"ו)
החודש הזה לכם, ענין זה לגאולת מצרים, כי בגלות נחסר זה ההתחדשות, ובשעת הגאולה דהיינו שנתברר שהכל חיות השי"ת, ומזה בא התחדשות, כי חיותו ית' יש בו התחדשות תמיד, כמו שכתוב מחדש בכל יום תמיד, ופירוש תמיד בכל יום, רק מי ששוכח והוא תוך הטבע כתוב אין כל חדש וכו', אבל מי שנדבק בפנימיות חיות השי"ת יש בו תמיד התחדשות, וזה שאמר החודש הזה לכם, שיכול כל אחד מישראל לעורר התחדשות זו על ידי אמונה שמברר בלבו שהכל מהשי"ת, וזה ההפרש בין שבת לראש חדש, ששבת מעין עולם הבא קביעא וקיימא שאין הסתר, וראש חדש הוא להאיר ההתחדשות גם בימות החול, וזה תלוי בישראל, כמו שאמרו לא-ל גומר עלי וגו'... (בא תרל"א)
החדש הזה לכם, ואמרו חז"ל נתקשה משה רבינו ע"ה והראהו כזה ראה וקדש. הענין הוא כי הקב"ה מסר קידוש החודש לבני ישראל, היינו שכפי מה שמרגישין המה התחדשות כך מתנהג העולם בזה ההתחדשות, וכאשר היו מקדשין על פי הראיה הרגישו בני ישראל התחדשות בכל ראש חודש... והנה החודש הזה הוא התחדשות המגולה ומבורר בלי הסתר, כי בטבע הקב"ה מנהיג העולם והוא על ידי הסתר מימי המעשה, אכן לבני ישראל יש הנהגה מיוחדת פנימיות, והוא דרך התורה... וזה הדרך מיוחד רק לבני ישראל, וביציאת מצרים התחיל התגלות זה הדרך הפנימי, אכן ביום החודש יפתח הוא בכח בני ישראל בעצמם... וזה שאמר החודש הזה לכם, והוא בכח י"ב שבטים שיש לכל שבט כח לפתוח שער המיוחד אליו... ומסתמא בכל חודש ניסן נתגלה התחדשות על כל השנה, והוא הבחירה שבוחר השי"ת בנו בכל שנה מחדש... (החודש תרמ"ז)
ולפי דרכנו זה יש לפרש הקדמת מצות קידוש החודש למצות הפסח. דהנה יש להתבונן בענין ראש חודש שמהותו נשתנה ממהות השבת שבא אחר שקדמו לו ששת ימי המעשה, ומי שטרח בערב שבת יאכל בשבת, אבל ראש חודש אינו בא אלא בתחילת החודש, מורה שאין אור ראש חדש לעומת המעשים טובים של כל החודש, אלא להיפוך שניתן אור של ראש חודש מקודם אף לבלתי מוכנים עדיין, למען תתחזק ידם בעבודה בכל ימי חודש העתידין לבא. ונראה שדורות הראשונים מאדם הראשון ואילך עדיין לא זכו לענין זה שיקדימו להם אורות למעשים טובים, וזה החסד ניתן רק לישראל שנצטוו במצות קידוש חדשים, ולא סגי להו בקביעות החודש על פי חשבון, והיינו שממשיכין קדושה בחודש, ועל כן יום המשכת הקדושה הוא יום הנכבד שממנו מסתעפת קדושה לכל ימי החודש... והנה מצות קדוש החודש שהיא הקדמת האור קודם המעשים טובים, זה דומה לענין הפסח שהיה הקב"ה מאיר להם לישראל שלא בהדרגה על ידי שהקדים להם האורות ומוחין דגדלות, ועל כן היא הקדמה טובה למצות הפסח, שמאחר שנמסרה להם מצות קדוש החודש, מה שלא נמסרה לראשונים, זה עצמו מורה לישראל שהיו מתקשים איך תתכן להם הגאולה... על זה מורה מצות קדוש החודש, שיזכו אף שעדיין בלתי ראויים, מכל מקום הקב"ה מקדים להם על סמך שיזכו להבא... (ויקרא תר"פ)
ונראה דהנה יש לדקדק על לשון קידוש החודש מהו, ולא אמר קביעת החודש שישראל קובעין החודש ביום למ"ד או ביום ל"א, וכבר דברנו בזה ולא נשנה אלא בשביל דבר שנתחדש בו. הנה כתיב (קהלת א') אין כל חדש תחת השמש, ואף שאנו רואין שמתחדשים אילנות ודשאים ואומות ובעלי חיים, אין זה נקרא חידוש, שכך נברא מתחילה כל סדר התולדות שזה יוליד ויוציא את זה, ואין זה חידוש, וחידוש נקרא מה שלא היה בכח התולדות מלפנים, אך ישראל כל ענינם הוא חידוש, שהרי מפאת כח התולדות אברהם ושרה לא היו ראויין להוליד... אם כן כל עמידת אומה ישראלית בעולם הוא חידוש דבר, וכן יציאת ישראל ממצרים...
ונראה שלזה היה תיקון מה שישראל מונין ללבנה והזמן נמסר לישראל למלא ולחסר ולעבר כבירושלמי, בתולה לאחר ג' שנים אין בתוליה חזורין ונמנו בית דין לחסר את החודש או לעבר את השנה בתוליה חוזרין, ועל כן גם זמנם הוא למעלה מסדר ומשטרי המזלות, ועל כן שייך גם בגופים שהם תחת הזמן ענין התחדשות. ובזה יש לפרש דברי המדרש והפסיקתא, א"ר יוחנן לא נברא להאיר אלא גלגל חמה, ולמה נבראת לבנה אלא לקדש בה ראשי חדשים וראשי שנים, והיינו שכל עצמה של הלבנה נבראה כדי להעלות את הזמן מתחת השמש להיות ברשות ישראל. ובזה יש לפרש הלשון קידוש חדשים, ולא קביעות חדשים, שקדושה היא הבדלה, היינו שמבדילין את זמן החודש מהיות תחת השמים... (שמיני תרע"ט)
...אכן הנה הגזרות שגזרו על ישראל היה מצד קנאתם בקדושת ישראל, שידעו שישראל במצות אלו מחשיבים עצמם לקדושים מכל, ושרק הם עיקר המכוון בבריאת העולם, דכתיב קודש ישראל לה' וגו', ועל זה מורה שבת ומילה, וכמו כן ראוי בענין קידוש החודש גדולת ישראל בעולם, דזה היה מסור לבית דין, שהשי"ת מסר להם התחדשות הזמנים בעולם... ועל כן התחלת גאולת ישראל היה במצוה זו הראשונה שמסר להם, דהחודש הזה לכם, והוא התחדשות הזמנים למועדים, כי הזמן מסור לישראל ועל ידי זה יוכל בשביל ישראל לעשות חשבון וסדר זמנים בענין אחר... כי בשביל ישראל משנה הקב"ה חשבון הזמנים גם כן ומחדש בשבילם זמן חדש, ולכן אנחנו מתפללין כשמברכין החודש, מי שעשה נסים לאבותינו וגאל אותם מצד שקירב את חשבון הקץ מהד' מאות שנה, מצד שמסר התחדשות הזמנים ביד ישראל, כמו כן הוא יגאל אותנו גם עכשיו בקרוב... (מקץ י)
...וזה שפתח בפסיקתא (לפרשת החודש) בפסוק עשה ירח למועדים, והיינו שכל המועדים באים על ידי קידוש הירח ונכללים בקדושת החודש שעל ידי שנתן השי"ת כח לישראל להכניס קדושה לחודש אף שלא נמצא בתורה בו קדושה, רק ראש בית דין אומר מקודש, על ידי זה יכולים לעשות מקרא קודש ויוכלו לקבע כל המועדות, וזה שהקדים לפרשת הפסח מצות קידוש החודש. וזה שאמרו (מנחות כ"ט) שהיה קשה למשה עד שהראה לו הקב"ה באצבעו החודש הזה, ויש להבין למה לא למד דיני קידוש החודש מהקב"ה, והלא כל חכמי ישראל יקדשו על פי הראיה והכללים ולמה הוצרך השי"ת להראותו באצבע. אך נתקשה משה רבינו ע"ה האיך יוכלו ישראל להכניס קדושה לחודש, ובתורה לא נמצא בו קדושה, וכן האיך יעשו ישראל מקרא קודש, עד שהאיר לו השי"ת זה. ויש לומר דמטעם זה נקרא פרשה זו פרשת החודש, ולא פרשת הפסח על שם הענין כמו שארי, אך כל עיקר עסק הפרשה הוא היאך יוכלו ישראל להכניס קדושה לחודש, וממילא יוכלו להכניס קדושה למועדים, וזהו "בא' בניסן ר"ה לרגלים", ראש לכל הרגלים ובתר רישא גופא אזיל... (פרשת החודש ו, וראה שם עוד)