(ראה גם: כוס של ברכה, שבת)
זכור את יום השבת לקדשו. (שמות כ ח)
שמור את יום השבת לקדשו כאשר צוך ה' אלקיך. (דברים ה יב)
נשארה שבת אחרת שלא נזכרה, והיתה בושה, אמרה לפניו, רבון העולם, מיום שעשית אותי אני נקראת שבת, ואין יום בלא לילה, אמר לה, בתי, שבת את ושבת קראתיך, אבל הנה אני מעטר אותך בעטרה עליונה ביותר, העביר כרוז ואמר מקדשי תיראו, וזו היא שבת של ליל שבת, שהיא יראה, ושורה בו יראה, ומי היא, (ומשיב היינו) שהקב"ה כלל ביחד ואמר אני ה', אני (הוא סוד המלכות, שהוא סוד ליל שבת, ה' הוא סוד ז"א, ובמלות אני ה' נכללו) יחד. ואני שמעתי מאבי שאמר כך, ודייק, (שהמלה) את הוא לרבות תחום שבת. שבתותי, (לשון רבים) היינו העגול, והרבוע שבתוכו, שהם שנים, (היינו ב' שבתות), וכנגד שנים אלו יש שתי קדושות שיש לנו להזכיר, אחת היא ויכולו, ואחת היא קידוש, ויכולו יש בו שלשים וחמש מלים, ובקידוש שאנו מקדשים יש בו שלשים וחמש מלים, ועולים הכל ביחד לשבעים שמות, שהקב"ה וכנסת ישראל מתעטרים בהם.
ומשום שהעיגול והרבוע הזה הם שבתותי, שתיהן כלולות בשמור, שכתוב שבתותי תשמורו, אבל שבת העליון לא נכלל בשמור, אלא בזכור, כי מלך העליון (שהוא בינה) הושלם בזכור, ועל כן נקראת (הבינה) מלך שהשלום שלו, כי השלום שלו, הוא זכור, ועל כן אין מחלוקת למעלה... (הקדמה פב, ועיין שם עוד וערך שבת)
(זכור את יום השבת) לקדשו בברכה, מכאן אמרו מקדשין על היין בכניסתו, אין לי אלא קדושה ליום קדושה ללילה מנין, תלמוד לומר ושמרתם את השבת, אין לי אלא שבת, ימים טובים מנין, תלמוד לומר אלה מועדי ה' וגו'. (יתרו-בחודש פרשה ז)
אמר רב אדא בר אהבה נשים חייבות בקדוש היום דבר תורה, אמאי, מצות עשה שהזמן גרמא הוא, וכל מצות עשה שהזמן גמרה נשים פטורות, אמר אביי מדרבנן, א"ל רבא והא דבר תורה קאמר, ועוד כל מצות עשה נחייבינהו מדרבנן, אלא אמר רבא אמר קרא זכור ושמור, כל שישנו בשמירה ישנו בזכירה, והני נשי הואיל ואיתנהו בשמירה איתנהו בזכירה. (ברכות כ ב)
תא שמע דאמר רב נחמן אמר שמואל מתפלל אדם של שבת בערב שבת ואומר קדושה על הכוס והלכתא כוותיה. רבי יאשיה מצלי של מוצאי שבת בשבת, אומר הבדלה על הכוס או אינו אומר הבדלה על הכוס, תא שמע דאמר רב יהודה אמר שמואל מתפלל אדם של מוצאי שבת בשבת ואומר הבדלה על הכוס. (שם כז ב)
איתמר נמי אמר ר' חייא בר אבא אמר רבי יוחנן אנשי כנסת הגדולה תקנו להם לישראל ברכות ותפלות קדושות והבדלות, בתחלה קבעוה (להבדלה) בתפלה, העשירו קבועה על הכוס, חזרו והענו קבעוה בתפלה. (שם לג א)
תנו רבנן דברים שבין בית שמאי ובית הלל בסעודה, בית שמאי אומרים מברך על היום אחר מברך על היין, שהיום גורם ליין שיבא, וכבר קדש היום ועדיין יין לא בא, ובית הלל אומרים מברך על היין ואחר כך מברך על היום, שהיין גורם לקדושה שתאמר, דבר אחר ברכת היין תדירה וברכת היום אינה תדירה... (שם נא ב)
בעי רבא נר חנוכה וקידוש היום מהו, קידוש היום עדיף דתדיר, או דילמא נר חנוכה עדיף משום פרסומי ניסא, בתר דאבעיא הדר פשטה, נר חנוכה עדיף משום פרסומי ניסא... הזהיר בקידוש היום זוכה וממלא גרבי יין. (שבת כג ב)
...שאני אומר פסיעה גסה נוטלת אחד מחמש מאות ממאור עיניו של אדם ומהדר ליה בקידושא דבי שמשי. (שם קיג ב)
אמר רבא הני תרתי מילי סבי דפומבדיתא אמרינהו, חדא הא, אידך המקדש אם טעם מלא לוגמיו יצא, ואם לאו לא יצא. (עירובין עט ב)
אמר רב יהודה אמר שמואל אין הלכה לא כר' יהודה ולא כר' יוסי אלא פורס מפה ומקדש, איני והא אמר רב תחליפא בר אבדימי אמר שמואל כשם שמפסיקין לקידוש כך מפסיקין להבדלה, מאי מפסיקין לאו לעקירת שולחן, לא למפה... אותם בני אדם שקידשו בבית הכנסת, אמר רב ידי יין לא יצאו ידי קידוש יצאו, ושמואל אמר אף ידי קידוש לא יצאו, אלא לרב למה ליה לקדושי בביתיה, כדי להוציא בניו ובני ביתו, ושמואל למה לי לקדושי בבי כנישתא, לאפוקי אורחים ידי חובתן, דאכלו ושתו וגנו בבי כנישתא, ואזדא שמואל לטעמיה, דאמר שמואל אין קידוש אלא במקום סעודה... (פסחים ק א וראה שם עוד)
תנו רבנן, בני חבורה שהיו מסובין וקדש עליהן היום מביאין לו כוס של יין ואומר עליו קדושת היום, ושני אומר עליו ברכת המזון, דברי רבי יהודה, ר' יוסי אומר אוכל והולך עד שתחשך, גמרו, כוס ראשון מברך עליו ברכת המזון, והשני אומר עליו קדושת היום... אמר רב הונא אמר רב אין אומרים שתי קדושות על כוס אחד... והא יום טוב ראשון דאית ליה, ואמר אביי יקזנ"ה, ורבא אמר יקנה"ז, אלא הבדלה וקידוש חדא מילתא היא, ברכת המזון וקידוש תרי מילי נינהו... (שם קב א, וראה שם עוד)
תנא משמיה דרבי יהושע בן חנניא כל החותם מקדש ישראל והמבדיל בין קודש לחול מאריכין לו ימיו ושנותיו, ולית הלכתא כוותיה... (שם קד א, וראה עוד שבת-הבדלה)
רבי חנניא בר שלמיא ותלמידי דרב הוו יתבי בסעודתא וקאי עלייהו רב המנונא סבא, אמרו ליה זיל חזי אי מקדיש יומא נפסיק וניקבע לשבתא, אמר להו לא צריכיתו, שבתא קבעה נפשה, דאמר רב כשם שהשבת קובעת למעשר כך קובעת לקידוש, סבור מינה כי היכי דקבעה לקידוש כך קבעה להבדלה, אמר להו רב עמרם הכי אמר רב לקידוש קובעת ולא להבדלה קובעת והני מילי לענין מיפסק דלא מפסקינון, אבל אתחולי לא מתחלינן...
בעא מיניה רבינא מרב נחמן בר יצחק מי שלא קידש בערב שבת מהו שיקדש והולך כל היום כולו, א"ל מדאמרי בני רבי חייא מי שלא הבדיל במוצאי שבת מבדיל והולך כל השבת כולו, הכא נמי מי שלא קידש בערב שבת מקדש והולך כל היום כולו, איתיביה לילי שבת ולילי יום טוב יש בהן קדושה על הכוס ויש בהן הזכרה בברכת המזון, שבת ויום טוב אין בהם קדושה על הכוס ויש בהן הזכרה בברכת המזון... אמר ליה דאי לא קתני. איתיביה כבוד יום וכבוד לילה כבוד יום קודם, ואם אין לו אלא כוס אחד אומר עליו קידוש היום, מפני שקידוש היום קודם לכבוד יום (וכבוד לילה), ואם איתא לישבקיה עד למחר וליעביד ביה תרתי, אמר ליה חביבה מצוה בשעתה... (שם קה א)
תנו רבנן זכור את יום השבת לקדשו, זוכרהו על היין, אין לי אלא ביום, בלילה מנין, תלמוד לומר זכור את יום השבת לקדשו, בלילה מנין, אדרבה עיקר קדושא בלילה הוא קדיש, דכי קדיש תחלת יומא בעי לקידושי, ותו בלילה מנין, תלמוד לומר זכור את יום, תנא מיהדר אלילה וקא נסיב ליה קרא דיממא, הכי קאמר, זכור את יום השבת לקדשו, זוכרהו על היין בכניסתו, אין לי אלא בלילה, ביום מנין, תלמוד לומר זכור את יום השבת, ביום מאי מברך, אמר רב יהודה בורא פרי הגפן. רב אשי איקלע למחוזא אמרו ליה ליקדיש לן מר קידושא רבה, הבו ליה, סבר מאי ניהו קידושא רבה, אמר מכדי כל הברכות כולן בורא פרי הגפן אמרי ברישא, אמר בורא פרי הגפן ואגיד ביה, חזייה לההוא סבא דגחין ושתי, קרי אנפשיה החכם עיניו בראשו. (שם קו א)
אמר רב כהנא אמר רב הנוטל ידיו לא יקדש (דקדושא מפסיק), אמר להו רב יצחק בן שמואל בר מרתא אכתי לא נח נפשיה דרב שכחתינהו לשמעתייה, זמנין סגיאין הוה קאימנא קמיה דרב, זימנין דחביבא עליה ריפתא מקדש אריפתא, זימנין דחביבא ליה חמרא מקדש אחמרא. אמר רב הונא אמר רב טעם אינו מקדש (כל הלילה)... ורבה אמר רב נחמן אמר שמואל טעם מקדש, וטעם מבדיל, אמר רבא הילכתא טעם מקדש וטעם מבדיל, ומי שלא קידש בערב שבת מקדש והולך כל היום כולו עד מוצאי שבת, מי שלא הבדיל במוצאי שבת מבדיל והולך כל השבת כולו... (שם קו א)
בעא מיניה רב הונא מרב חסדא מהו לקדושי אשיכרא, אמר השתא ומה פירזומא ותאיני ואסני (שכר שעורים ותאנים) דבעאי מיניה מרב ורב מר' חייא ורבי חייא מרבי ולא פשט ליה, שיכרא מיבעיא, סבור מינה קדושי הוא דלא מקדשינן עילויה אבל אבדולי מבדלינן, אמר להו רב חסדא הכי אמר רב כשם שאין מקדשין עליו כך אין מבדילין עליו... לוי שדר ליה לר' שיכרא בר תליסר מגני (נתנו על גבי י"ג תמרים - י"ג פעם) טעמיה הוה בסים טובא, אמר כגון זה ראוי לקדש עליו ולומר עליו כל שירות ותושבחות שבעולם... רב אשכחיה רב הונא דקדיש אשיכרא, אמר ליה שרי אבא למיקני איסתירי משיכרא. תנו רבנן אין מקדשין אלא על היין ואין מברכין אלא על היין... תנו רבנן אין מקדשין על השכר, משם ר' אלעזר בר רבי שמעון אמרו מקדשין, מטעימת יין כל שהוא, ר' יוסי בר יהודה אומר מלא לוגמא... (שם קז א, וראה שם עוד)
אמר רבי יוחנן שלשה מנוחלי העולם הבא, אלו הן הדר בארץ ישראל, והמגדל בניו לתלמוד תורה והמבדיל על היין במוצאי שבתות, מאי היא, דמשייר מקידושא לאבדלתא. (שם קיג א)
אמר רב אחא בר יעקב וצריך שיזכיר יציאת מצרים בקידוש היום, כתיב הכא למען תזכור את יום, וכתיב התם זכור את יום השבת לקדשו... אמר רבא אשכחתינא לסבי דפומבדיתא דיתבי וקאמרי בשבתא בין בצלותא בין בקידושא מקדש השבת, ביומא טבא בין בצלותא ובין בקידושא מקדש ישראל והזמנים, ואמינא להו אנא אדרבה, דצלותא בין בשבתא בין ביומא טבא מקדש ישראל, בקידושא דשבתא מקדש השבת, ביומא טבא מקדש ישראל והזמנים, ואנא אמינא טעמא דידי וטעמא דידכו, טעמא דידכו שבת דקביעא וקיימא בין בצלותא ובין בקידושא מקדש השבת, יומא טבא דישראל הוא דקבעי ליה דקמעברי ירחי וקבעי לשני מקדש ישראל והזמנים, טעמא דידי צלותא דברבים איתא מקדש ישראל, קידוש דביחיד איתא בשבת מקדש השבת, ביום טוב מקדש ישראל והזמנים, ולא היא, צלותא ביחיד מי ליתה, וקידושא ברבים מי ליתיה, ורבא סבר זיל בתר עיקר... (שם קיז ב)
אמר ר' יוחנן משום ר' אליעזר בר' שמעון אמר להם הקב"ה לישראל בני לוו עלי וקדשו קדושת היום והאמינו בי ואני פורע. (ביצה טו ב)
שאלו תלמידיו את רבי זכאי במה הארכת ימים, אמר להם... ולא ביטלתי קידוש היום. אמא זקינה היתה לי פעם אחת מכרה כפה שבראשה והביאה לי קידוש היום, תנא כשמתה הניחה לו ג' מאות גרבי יין, כשמת הוא הניח לבניו שלשת אלפים גרבי יין. רב הונא הוה אסר ריתא (מין גמי) וקאי קמיה דרב, אמר ליה מאי האי, א"ל לא הוה לי קידושא ומשכנתיה להמיינאי ואתאי ביה קידושא, א"ל יהא רעוא דתיטום בשיראי, כי איכלל רבה בריה, רב הונא איניש גוצא הוה, גנא אפוריא, אתיין בנתיא וכלתיה שלחן ושדיין מנייהו עליה עד דאיטום בשיראי, שמע רב ואיקפד, אמר מאי טעמא לא אמרת לי כי ברכתיך וכן למר. (מגילה כז ב)
אמרה ההיא מטרוניתא לרבי יהודה מורה ורווי (שיכור, שהיו פניו צהובים תמיד), אמר לה הימנותא בידא דההיא איתתא אי טעימנא אלא קידושא ואבדלתא וארבעה כסי דפסחא, וחוגרני צידעי מן הפסח עד העצרת, אלא חכמת אדם תאיר פניו. (נדרים מט ב)
...ורבי שמעון נמי הכתיב מיין ושכר יזיר, ההוא מיבעי ליה לאסור יין מצוה כיין הרשות, מאי היא קדושתא ואבדלתא. (נזיר ג ב ומד א)
אמר רב זוטרא בר טוביה אמר רב אין אומרים קידוש היום אלא על היין הראוי לינסך על גבי המזבח, למעוטי מאי, אילימא למעוטי יין מגתו, והא תאני ר' חייא יין מגתו לא יביא ואם הביא כשר, וכיון דאם הביא כשר אנן אפילו לכתחלה נמי, דאמר רבא סוחט אדם אשכול של ענבים ואומר עליו קידוש היום, ואלא למעוטי מפיה ומשוליה (של חבית), והא תני רבי חייא מפיה ומשוליה לא יביא ואם הביא כשר, ואלא למעוטי יין כושי בורק היליסטון של מרתף של צמוקים, והא תניא בכולן לא יביא ואם הביא כשר, ואלא למעוטי יין קוסס, מזוג, מגולה, ושל שמרים ושריחו רע, דתניא בכולן לא יביא ואם הביא פסול... דאמר רבי יוסי ברבי חנינא מודים חכמים לר"א בכוס של ברכה שאין מברכין עליו עד שיתן לתוכו מים... בעא מיניה רב כהנא חמוה דרב משרשיא מרבא חמר חווריין מהו, אמר ליה אל תרא יין כי יתאדם. (בבא בתרא צז א, וראה שם עוד)
הא קדושא (פותחת בברוך והא סמוכה לברכת היין), שנייא היא, שאם היה יושב ושותה מבעוד יום וקדש עליו היום שאינו אומר בורא פרי הגפן. (ברכות יא א)
ר' יהושע בן לוי אמר צריך לקדש בתוך ביתו, רבי יעקב בר אחא בשם שמואל קידש בבית זה ונמלך לאכול בבית אחר צריך לקדש, רבי אחא רבי חיננא בשם רבי יהושע מי שסוכתו עריבה עליו מקדש לילי יום טוב האחרון בתוך ביתו ועולה ואוכל בתוך סוכתו, אמר רבי אבון ולא פליגין, מה דמר רב כשלא היה בדעתו לאכול בבית אחר, ומה דמר שמואל כשהיה בדעתו לאכול בבית אחר... (שם מט א)
ר' ירמיה בשם ר' יוחנן ראשונים היו שואלין שמאל מהו שתסייע לימין בכוס של ברכה, את שמע מינה תלת, את שמע שהוא צריך לתופסו בימין, וצריך שתהא ידו גבוהה מן השולחן טפח, וצריך שנותן עיניו בו, אמר ר' אחא שלשה דברים נאמרו בכוס של ברכה, מלא, עיטור ומודח, ושלשתן בפסוק אחד, נפתלי שבע רצון ומלא ברכת ה', שבע עיטור, רצון מודח, מלא כמשמעו... א"ר אלעזר כוס פגום אין מברכין עליו, טעמו פגמו, את שמע מינה תלת, שמע מינה כוס פגום אין מברכין עליו, וצריך שיהא בו כשיעור, וטעמו פגמו. א"ר תנחום בר יודן כבוד היום קודם לכבוד לילה, קדושת הלילה קודמת לקדושת היום, אי זהו כבוד היום ר' יוסי בשם רבי יעקב בר אחא ור' אלעזר בר יוסף בשם רב בורא פרי הגפן. (שם נו א, וראה שם עוד))
והזהר לישראל, כשם שבראתי את העולם ואמרתי להם לישראל לזכור את יום השבת זכר למעשה בראשית, שנאמר (שמות כ') זכור את יום השבת, כך היו זוכרים הנסים שעשיתי לכם במצרים, וזכרו ליום שיצאתם משם, שנאמר (שמות י"ג) זכור את היום הזה אשר יצאתם ממצרים. (שמות יט ח)
וכן שליח צבור כשיש בידו כוס של קדוש או של הבדלה והוא אומר סברי מרבנן, ואומר הקהל לחיים, כלומר כי לחיים יהא הכוס. (פקודי ב)
ויברך אלקים את יום השביעי ויקדש אותו, הקב"ה ברך וקדש את יום השבת, וישראל אינן חייבין אלא לשמור ולקדש את יום השבת, מכאן אמרו כל המברך על היין בלילי שבתות מאריכין לו ימיו ושנותיו בעולם הזה ויוסיפו לו שנות חיים לעולם הבא. (פרק יח)
...ובמדרשו של רבי נחוניא בן הקנה הזכירו עוד סוד גדול בזכור ושמור, ועל הכלל תהיה הזכירה ביום והשמירה בלילה, וזהו מאמר החכמים שאומרים בערב שבת באי כלה באי כלה, באו ונצא לקראת שבת מלכה כלה, ויקראו לברכת היום קדושא רבא, שהוא הקדוש הגדול, ותבין זה... (שמות כ ח)
והנני מגלה לך סוד אשר הסתירו חכמי האמת בג' סעודות, וארמזנו לך בכאן ואומר, כי סעודה ראשונה היא סעודת הלילה היא מדת שמור ונקראת בשם מלכות, ומזה האירו רז"ל את עינינו שהיו אומרים בערב שבת באו ונצא לקראת כלה שבת מלכתא, ואמרו באי כלה באי כלה, ועל כן הזכיר תחלה אכלוהו היום, כי מלת אכלוהו מלשון כלה, ואין מקדשים את האיש כי אם את האשה. סעודה שניה היא של שחרית, והיא רמז למדת יסוד הנקרא שבת הגדול, ועיקר קדוש אינו אלא ביום, ועל כן נקרא קדוש היום קדושא רבא, וכן תפלת ערבית אנו אומרים אהבת עולם, ושל שחרית קורין ז"ל אהבה רבה, וידוע כי הלילה שמור והיום זכור... (שמות טז כד)
והא דאמר בפרק המוכר את פירות בעי מיניה רב כהנא חמוה דרב משרשיא מרבא חמרא חיורין מהו אמר ליה אל תרא יין כי יתאדם, כלומר שהיין אדום מובחר לשתות, לכך צריך לקדש עליו, דלקידוש יין לבן פסול, ואם כן קשה איך יהיה יין לבן כשר לארבע כוסות, שהרי קדוש כוס אחד מארבע כוסות, ויש לומר דהא דיין לבן כשר היינו לג' כוסות חוץ מכוס קדוש דקיימא במילתא וצריך לו יין אדום, ושפיר יש לחלק בין כוס קדוש ובין ארבע כוסות, דארבע כוסות תקנו לשתות דרך חירות וסגי בלבן, אבל כוס קידוש בעינן יין הראוי לנסך על גבי המזבח וצריך אדום. אבל הרמב"ן פירש דהלכה כרבי יהודה דבעינן אדום... וכן הרמב"ם לא הביא דין זה של יין לענין קדוש, לכך נראה דהכי פירושו, דרבא לא השיב לו רק דרך בדיחותא, שהשואל היה רודף אחר יין אדום לקדוש, אמר לו אתה הבעיין אל תרא יין כי יתאדם, כלומר שלא תשגיח באדמימות שלו, ומותר לקדש על יין לבן... (גבורות ה' פרק מח, וראה שם עוד ובפרק נ)
ואמר (שבת כ"ג ב') הזהיר בקדוש היום זוכה וממלא גרבי יין, דבר זה נאמר על עולם הבא, שאז יהיה להם היין המשומר לצדיקים לעתיד לבא, אשר עליו נאמר (ישעיה ס"ד) עין לא ראתה אלקים זולתך, והוא אחרון לכל, על כך אמר מי שהוא מקדש היום והוא בודאי על יין, כי קדוש היום הוא על יין, והוא מקדש השבת אשר הוא מעין העולם הבא, ולכך הוא זוכה וממלא גרבי יין ויהיה לו עולם הבא, והוא רב טוב הצפון שהוא יין המשומר... ואל תאמר כי דבר זה יין ממש, רק הוא המעלה הפנימית אשר לא נגלה לשום בריאה כי אם להשי"ת, ונקרא יין, כי היין בעצמו הוא משתמר תוך הענב ונסתר בו... (נר מצוה)
...דבאמת תכלית כוונת התנא הזה להוציא ממקרא זה דזכור את יום השבת לקדשו ג' דינים, דהיינו לזכור על היין, וכמו שכתבו התוספות דזכירה מצינו ביין, וזה יצא מתיבת זכור, ב', לקדש ביום, וזה יצא מתיבת יום השבת, ג', לקדש בלילה, וזה יוצא מתיבת לקדשו, שעיקר קדושה בלילה הוא, לזה פתח התנא ואמר שקידוש צריך להיות על היין, ואחר כך אמר שצריך לקדש ביום, כסדר הכתוב בקרא... (שמות כ ח, וראה שם עוד)