(ראה גם: איש-אשה, נשואין)
...אמר שמואל מותר לארס אשה בחולו של מועד, שמא יקדמנו אחר. לימא מסייע ליה, ואלו כותבין במועד קדושי נשים, מאי לאו שטרי קדושין ממש, לא, שטרי פסיקתא... כמה אתה נותן לבנך כך וכך, כמה אתה נותן לבתך כך וכך, עמדו וקדשו קנו, הן הן הדברים הנקנין באמירה... (מועד קטן יח ב)
...שמע מינה קידושין שאין מסורין לביאה הוו קדושין, הכא במאי עסקינן כשהוכרו ולבסוף נתערבו. (יבמות כג ב)
...כיצד ספק קדושין, זרק לה קדושין ספק קרוב לו ספק קרוב לה... (שם ל ב)
דרב מנגיד (מכה) מאן דמקדש בביאה ומאן דמקדש בשוקא ומאן דמקדש בלא שדוכי... נהרדעי אמרי בכולהו לא מנגיד רב אלא למקדש בביאה ובלא שדוכי, ואיכא דאמרי אפילו בשדוכי נמי משום פריצותא. (שם נב א)
כל דמקדש אדעתא דרבנן מקדש, ואפקעינהו רבנן לקידושי מיניה. אמר ליה רבינא לרב אשי תינח קדיש בכספא, קדיש בביאה מאי איכא למימר, שויוה רבנן לבעילתו בעילת זנות. (כתובות ג א)
המקדש את האשה על מנת שאין עליה נדרים ונמצאו עליה נדרים אינה מקודשת, כנסה סתם ונמצאו עליה נדרים תצא שלא בכתובה, על מנת שאין בה מומין ונמצאו בה מומין אינה מקודשת, כנסה סתם ונמצאו בה מומין תצא שלא בכתובה... (שם עב ב)
אמר רב עולה בר אבא אמר עולא אמר רבי אלעזר המקדש במלוה ובעל, על תנאי ובעל, בפחות משוה פרוטה ובעל דברי הכל צריכה הימנו גט... (שם עד א, וראה שם עוד)
בעי רב פפא יש יד לקידושין או לא, היכי דמי, אילימא דאמר לה לאשה הרי את מקודשת לי ואמר לחבירתה ואת נמי, פשיטא היינו קידושין עצמן, אלא כגון דאמר לה לאשה הרי את מקודשת לי, ואמר לה לחבירתה ואת, מי אמרינן ואת נמי אמר לה לחברתה ותפסי בה קידושין לחבירתה, או דלמא ואת חזאי אמר לה לחברתה... (נדרים ו ב)
והלכתא תוך כדי דבור כדבור דמי חוץ ממגדף ועובד עבודת כוכבים ומקדש ומגרש (אף על פי שחוזר בתוך כדי דבור אינה חזרה). (שם פז א)
אמר ר' יצחק בר יוסף אמר ר' יוחנן האומר לשלוחו צא וקדש לי אשה סתם, אסור בכל הנשים שבעולם, חזקה שליח עושה שליחותו, וכיון דלא פריש ליה הוא לא ידע הי ניהו קדיש ליה... (נזיר יא ב)
האיש מקדש את בתו ואין האשה מקדשת את בתה... דכתיב את בתי נתתי לאיש הזה. (סוטה כג א)
...אמר רבא כשם שהמקדש חצי אשה אינה מקודשת, כך חציה שפחה וחציה בת חורין שנתקדשה אין קדושיה קדושין... (גיטין מג א)
דתנן האומר לאשה הרי את מקודשת לי על מנת שאתן לך מאתים זוז הרי היא מקודשת ויתן, ואיתמר מאי ויתן, רב הונא אמר והוא יתן, רבי יהודה אמר לכשיתן, מאי בינייהו, איכא בינייהו שפשטה ידה וקיבלה קידושין מאחר... (שם עד א)
...אמר אביי אם תמצא לומר איתא לדרבי אבא, בא ראובן וקידשה חוץ משמעון, ובא שמעון וקידשה חוץ מראובן ומתו שניהם, מתיבמת ללוי, ואין אני קורא בה אשת שני מתים, מאי טעמא, קידושי דראובן אהנו, קידושי דשמעון לא אהנו, ואלא אשת שני מתים היכי משכחת לה, כגון שבא ראובן וקידשה חוץ משמעון, ובא שמעון וקידשה סתם, דקידושי ראובן אהנו למיסרא אעלמא, וקידושי דשמעון אהנו למיסרא אראובן... (שם פב ב, וראה שם עוד)
האשה נקנית בשלש דרכים וקונה את עצמה בשתי דרכים, נקנית בכסף בשטר ובביאה... (קידושין ב א, וראה שם עוד)
תנו רבנן התקדשי לי במנה, תנם לאבא ולאביך אינה מקודשת, על מנת שיקבלום לי מקודשת... תנו רבנן התקדשי לי במנה, תנם על גבי סלע אינה מקודשת, ואם היה סלע שלה מקודשת. בעי רב ביבי סלע של שניהם מהו, תיקו. התקדשי לי בככר, תנהו לכלב, אינה מקודשת, ואם היה כלב שלה מקודשת. בעי רב מרי כלב רץ אחריה מהו... (שם ח ב, וראה שם עוד)
אמר שמואל קדשה בתמרה אפילו עומד כור תמרים בדינר מקודשת, חישינן שמא שוה פרוטה במדי... הא בקידושי ודאי הא בקידושי ספק. ההוא גברא דקדיש בזוודא דאורדי (אגודה כל מוכין), יתיב רב שימי בר חייא קמיה דרב וקא מעיין בה אי אית בה שוה פרוטה אין אי לא לא... רב חסדא לא סבר ליה דשמואל, אמרה ליה אימיה והא ההוא יומא דקדשה הוה ביה שוה פרוטה, אמר לה לאו כל כמינך דאסרת לה אבתרא... (שם יב א, וראה שם עוד)
האיש מקדש בו ובשלוחו, האשה מתקדשת בה ובשלוחה, האיש מקדש את בתו כשהיא נערה בו ובשלוחו... כשהיא נערה אין כשהיא קטנה לא, מסייע ליה לרב, דאמר רב יהודה אמר רב ואיתימא רבי אלעזר אסור לאדם שיקדש את בתו כשהיא קטנה עד שתגדל ותאמר בפלוני אני רוצה... (שם מא א)
איתמר קטנה שנתקדשה שלא לדעת אביה, אמר שמואל צריכה גט וצריכה מיאון, אמר קרנא דברים בגו, אם גט למה מיאון אם מיאון למה גט... אמר רב אחא בריה דרב איקא צריכה גט שמא נתרצה האב בקידושין, צריכה מיאון שמא לא נתרצה האב בקידושין, ויאמרו אין קידושין תופסין באחותה, אמר ר"נ והוא ששדכו. עולא אמר אפילו מיאון אינה צריכה, אף על גב דשידכו... (שם מד ב)
הנהו בי תרי דהוו קא שתו חמרא תיתי ציפי בבבל, שקל חד מינייהו כסא דחמרא יהב ליה לחבריה, אמר מיקדשא לי ברתיך לברי, אמר רבינא אפילו למאן דאמר חיישינן שמא נתרצה האב, שמא נתרצה הבן לא אמרינן. אמרי ליה רבנן לרבינא ודילמא שליח שויה, לא חציף איניש לשויי לאבוה שליח, ודילמא ארצויי ארצייה קמיה, אמר ליה רבה בר שימי בפירוש אמר מר דלא סבר להא דרב ושמואל. ההוא גברא דקדיש בכישא דירקא בשוקא, אמר רבינא אפילו למאן דאמר חוששין שמא נתרצה האב, הני מילי דרך כבוד אבל דרך בזיון לא... (שם מה א, וראה שם עוד)
...רבא אמר שמע מינה מדרבי אמי תלת, שמע מינה המקדש במלוה אינה מקודשת, ושמע מינה המקדש במלוה ופרוטה דעתה אפרוטה, ושמע מינה מעות בעלמא חוזרים. (שם מו א)
תנו רבנן, על מנת שאני קריינא כיון שקרא שלשה פסוקים בבית הכנסת הרי זו מקודשת, ר' יהודה אומר עד שיקרא ויתרגם... אבל אמר לה קרא אנא עד דקרי אורייתא נביאי וכתובי בדיוקא. על מנת שאני שונה, חזקיה אמר הלכות, ור' יוחנן אמר תורה... אבל אמר לה תנא אנא עד דתני הילכתא ספרא וסיפרי ותוספתא. על מנת שאני תלמיד אין אומרים כשמעון בן עזאי וכשמעון בן זומא אלא כל ששואלין אותו בכל מקום דבר אחד בלימודו ואומרו, ואפילו במסכתא דכלה... (שם מט א, וראה שם עוד)
המקדש את האשה על מנת שאין עליה נדרים ונמצאו עליה נדרים אינה מקודשת, כנסה סתם ונמצאו עליה נדרים תצא שלא בכתובה. על מנת שאין עליה מומין ונמצאו בה מומין אינה מקודשת, כנסה סתם ונמצאו בה מומין תצא שלא בכתובה, שכל המומין הפוסלין בכהנים פוסלין בנשים... (שם נ א, וראה שם עוד)
איתמר קידושין שלא נמסרו לביאה, אביי אמר הוו קידושין, רבא אמר לא הוו קידושין. אמר רבא בר אהינא אסברא לי כי יקח איש אשה ובעלה, קידושין המסורין לביאה הוו קידושין, קידושין שאין מסורין לביאה לא הוו קידושין... (שם נא א, וראה שם עוד)
המקדש את האשה ואמר כסבור הייתי שהיא כהנת והרי היא לויה לויה והרי היא כהנת, עניה והרי היא עשירה עשירה והרי היא עניה, הרי זו מקודשת מפני שלא הטעתו. האומר לאשה הרי את מקודשת לי לאחר שאתגייר או לאחר שתתגיירי, לאחר שאשתחרר או לאחר שתשתחררי, לאחר שימות בעליך או לאחר שתמות אחותך לאחר שיחלוץ ליך יבמיך אינה מקודשת. וכן האומר לחבירו אם ילדה אשתך נקבה הרי זו מקודשת לי אינה מקודשת, אם היתה אשת חברו מעוברת והוכר עוברה דבריו קיימין, ואם ילדה נקבה מקודשת.. (שם סב א, וראה שם עוד)
לימא כתנאי, עשה לי שירים נזמין וטבעות ואקדש לך, כיון שעשאן מקודשת דברי רבי מאיר, וחכמים אומרים אינה מקודשת עד שיגיע ממון לידה... וסברוה דכולי עלמא ישנה לשכירות מתחילה ועד סוף, ודכולי עלמא המקדש במלוה אינה מקודשת, מאי לאו באומן קונה בשבח כלי קמיפלגי... לא דכולי עלמא אין אומן קונה בשבח כלי, אלא הכא בישנה לשכירות מתחילה ועד סוף קא מיפלגי... רבא אמר... אלא הכא במאי עסקינן כגון שהוסיף לה נופך משלו, רבי מאיר סבר מלוה ופרוטה דעתה אפרוטה, ורבנן סברי מלוה ופרוטה דעתה אמלוה... (בבא קמא צט א)
ואמר אמימר תליוה וקדיש קדושיו קדושין. מר בר רב אשי אמר באשה ודאי קדושין לא הוו, הוא עשה שלא כהוגן לפיכך עשו עמו שלא כהוגן ואפקעינהו רבנן לקידושיה מיניה. (בבא בתרא מח ב)
...והכא בקידושין ניתנו לטיבועין קמיפלגי, (שאם תמות ולא יזכה לישאנה יהיו אבודין ולא יחזרו לו)... (שם קמה א)
תנו רבנן בת ג' שנים מתקדשת בביאה, דברי רבי מאיר, וחכמים אומרים בת ג' שנים ויום אחד... (נדה מד ב)
תמן תנינן המקדש בחלקו בקדשי קדשים ובקדשים קלים אינה מקודשת, אמר רבי יודה בן פזי רבי יודה יליף כל הקדש מבכור, מה בכור מקדשין בו את האשה אף הקדשים מקדשים בו את האשה, רבי מאיר יליף כל הקדשים ממעשר בהמה, מה מעשר בהמה אין מקדשין בהן את האשה, אף כל הקדשים אין מקדשין בהן את האשה... (מעשר שני ג א)
חד בר נש קידש בספר תורה, ר שובתי ור' חסידא אעלון עובדא קומיי ר' יוסה אומר אינה מקודשת, אמר ר' חזקיה אנא קרת איגרתא וכתיב בגוה ולא עוד, אמר ר' מנא קשיתא קומי רבי חזקיה מהו ולא עוד בספר תורה של יחיד קידש אמר לון אינה מקודשת, אתא מימר לך אפילו בספר תורה של רבים קידש (שיש לו חלק בה), והיינו ולא עוד. (נדרים יט א)
כיני מתניתין או בכסף או בשטר או בביאה, ותני ר' חייה כן לא סוף דבר בשלשתן, אלא אפילו באחד מהן. בכסף מנין כי יקח, מגיד שניקנית בכסף. בביאה מניין, ובעלה מגיד שנקנית בביאה, הייתי אומר על ידי זו ועל ידי זו, כסף בלא ביאה ביאה בלא כסף מניין, ר' אבהו בשם ר' יוחנן כתיב כי ימצא איש שוכב עם אשה בעולת בעל, הגע עצמך אפילו לא קנייה אלא בביאה אמרה תורה הבא אחריו בחנק, לא סוף דבר בכדרכה אלא אפילו שלא כדרכה... בשטר, וכתב לה ספר כריתות ונתן בידה ושילחה מביתו ויצאה מביתו והלכה והיתה לאיש אחר, מקיש הויתה ליציאתה, מה יציאתה בשטר אף הוייתה בשטר... (קידושין א א, וראה שם עוד)
מניין לקידושין ולגיטין שנקראו מלאכה, תלמוד לומר (עזרא י') אבל העם רב והעת גשמים והמלאכה לא ליום אחד ולא לשנים. (שמות לה ב)
ראה ערך נשואין, אישות פרק ג והלאה.
קטנה שראויה למאן והחרשת, אף על פי שקידושי שתיהן מדברי סופרים כמו שבארנו, שני מיני קידושין הן, קטנה יש לה קידושין כדי שלא ינהגו בה מנהג הפקר, וקידושיה תלוין עד שתגדיל, וחרשת תקנו לה נישואין כדי שלא תשאר פנויה לעולם... (יבום ה כג)