(ראה גם: עדה, צבור)
אמר רבין בר רב אדא א"ר יצחק... ומנין לעשרה שמתפללין ששכינה עמהם, שנאמר אלקים נצב בעדת א-ל. (ברכות ו א)
העיד ר"י בן אליקים משום קהלא קדישא דבירושלים כל הסומך גאולה לתפלה אינו נזוק כל היום כולו. (שם ט ב)
וכן אמר רב אדא בר אהבה מנין שאין היחיד אומר קדושה, שנאמר ונקדשתי בתוך בני ישראל, כל דבר שבקדושה לא יהא פחות מעשרה... דתני רבנאי אחוה דרבי חייא בר אבא אתיא תוך תוך, כתיב הכא ונקדשתי בתוך בני ישראל, וכתיב התם הבדלו מתוך העדה הזאת, מה להלן עשרה אף כאן עשרה. (שם כא ב)
...בעשרה אומר נברך אלקינו, בעשרה והוא אומר ברכו, אחד עשרה ואחד עשרה רבוא. במאה הוא אומר נברך ה' אלקינו, במאה והוא אומר ברכו, ובאלף הוא אומר נברך לה' אלקינו אלקי ישראל, באלף והוא אומר ברכו, ברבוא אומר נברך לה' אלקינו אלקי ישראל אלקי צב-אות יושב הכרובים על המזון שאכלנו, ברבוא והוא אומר ברכו... ר' יוסי הגלילי אומר לפי רוב הקהל הם מברכים, שנאמר במקהלות ברכו אלקים ה' ממקור ישראל. אמר ר' עקיבא מה מצינו בבית הכנסת אחד מרובים ואחד מועטים אומר ברכו את ה'... (שם מט ב)
...ומאי מצוה (יש בראייתן, יש כאן מצוה) ברוב עם הדרת מלך. (יומא ע א)
קהל גרים לא איקרי קהל, ורבי יהודה, כהנים ולויים מחד קהל נפקי, אייתר ליה לקהל גרים, ואיבעית אימא הכי נמי תרי קהלי נינהו, ממזר בשתוקי ושתוקי בישראל מחד קהל נפקא. לא יבא ממזר בקהל ה', ממזר ודאי הוא דלא יבא, הא ממזר ספק יבא, בקהל ודאי הוא דלא יבא הא בקהל ספק יבא... (קידושין עג א)
תנו רבנן עדת קרח אין להם חלק לעולם הבא, שנאמר ותכס עליהם הארץ בעולם הזה, ויאבדו מתוך הקהל לעולם הבא דברי ר' עקיבא... (סנהדרין קט ב)
והתניא יכול הורו בית דין ועשו בית דין יכול יהו חייבין, תלמוד לומר הקהל ועשו, מעשה תלוי בקהל והוראה תלויה בבית דין, אלא הורו בית דין ועשו רוב קהל מאי טעמא דר' מאיר דפוטר, אלא לאו הורו בית דין ועשו מיעוט קהל... (הוריות ג א, וראה שם עוד)
תנו רבנן ידעו שהורו וטעו מה הורו יכול יהו חייבין, תלמוד לומר ונודעה החטאת, ולא שיוודעו החוטאין, אשר חטאו, חטאו שני שבטים מביאין שני פרים, חטאו שלשה מביאין שלשה, או אינו אומר אלא חטאו שני יחידים מביאין שני פרים, חטאו ג' מביאין ג', תלמוד לומר הקהל, הקהל חייב, וכל קהל וקהל חייב, כיצד, חטאו שני שבטים מביאין שני פרים, חטאו ז' מביאין ז', ושאר שבטים שלא חטאו מביאין על ידיהן פר... דברי רבי יהודה. ר"ש אומר ז' שבטים שחטאו מביאין ז' פרים, ובית דין מביאין על ידיהן פר, שנאמר למטה קהל ונאמר למעלה קהל, מה קהל האמור למעלה בית דין עם הקהל, אף קהל האמור למטה בית דין עם הקהל... (שם ה א)
ורבי יהודה ור' שמעון שבט אחד אקרי קהל מנא להו, אמרי דכתיב ויעמד יהושפט בקהל יהודה וירושלים נכח חצר בית ה' החדשה... מתקיף לה רב אחא בר יעקב ממאי, דלמא שאני ירושלים דהוה נמי בנימין, אלא אמר רב אחא בר יעקב דכתיב ויאמר אלי הנני מפרך והרביתיך ונתתיך לקהל עמים וגו', מאן אתיליד ליה ההיא שעתא בנימין, שמע מינה הכי קאמר רחמנא מתיליד לך השתא קהל אחרינא... (שם ה ב)
...שאני כהנים דאיקרו קהל, דכתיב ועל הכהנים ועל כל עם הקהל יכפר... אלא אמר רב אחא ברבי יעקב שבטו של לוי לא איקרו קהל, דכתיב הנני מפרך והרביתיך ונתתיך לקהל עמים וגו', כל שיש לו אחוזה איקרי קהל, וכל שאין לו אחוזה לא איקרי קהל. (שם ו א)
רבי מאיר אומר כל השבטים קרויין קהל, רבי יודה אומר כל שבט ושבט קרוי קהל, ואתייא דרבי שמעון כרבי יודה... מה ביניהון, גרירה, רבי יודה אומר שבט אחד גורר כל השבטים, רבי שמעון אומר אין שבט אחד גורר את כל השבטים... (הוריות ו ב, וראה שם עוד)
מעשה היה בר' יוסי שהלך אצל רבו ללמוד וכו', הדא הוא דכתיב (דברים ל"ג) מורשה קהלת יעקב לכל מי שמתקהל ביעקב, ואפילו הגרים שעוסקים בתורה שקולים ככהן גדול... (מזמור א)
שנאתי קהל מרעים, איזה קהל, זה קהל קרח, שנאמר (במדבר ט"ז) ויקהל עליהם קרח, ולאיזה קהל אני אוהב, ויקהל משה (שמות ל"ה), אז יקהל שלמה (מ"א ח')... (מזמור כו)
ויקהל משה, רבותינו בעלי אגדה אומרים, מתחלת התורה ועד סופה אין בה פרשה שנאמר בראשה ויקהל אלא זאת בלבד, אמר הקב"ה עשה לך קהלות גדולות ודרוש לפניהם ברבים הלכות שבת כדי שילמדו ממך דורות הבאים להקהיל קהלות בכל שבת ושבת, ולכנוס בבית מדרשות ללמד ולהורות לישראל דברי תורה איסור והיתר כדי שיהא שמי הגדול מתקלס בין בני... אמר משה לישראל אם אתם עושים כסדר הזה הקב"ה מעלה עליכם כאילו המלכתם אותי בעולמי... (שמות פרק לה, תח)
...וכן הרוצה להכריח ולדחוק את הקהל שיעשו חפצו וטובים אומרים שלא כדין אתה עושה, עתידה תורה שתצעק ותכריז על נשמתו איש פלוני אל יבא למקום פלוני בשלום. (קז)
ויקהל העם על אהרן - כל קהלה שיש אחריה "על" לגנאי, ואם יש אחריה "אל" היא לשבח, כמו "ויקהלו אל המלך שלמה". (שמות לב א)
כל קהל עדת ישראל - התבאר אצלי שיש הבדל בין קהל ישראל ובין עדת ישראל, שעדת ישראל מציין את הסנהדרין, וכן יש הבדל בין שם ישראל ובין שם קהל ישראל, שקהל הם הנקהלים ביחד על ידי קול קריאה, ובהבנה המדויקת שם ישראל כולל כלל העם גם הפחותים, ושם קהל ישראל מציין המכובדים שנקראים ביחוד להקהל... (שמות יב ו)
מעיני הקהל - יש הבדל בין שם עדה ובין שם קהל, ובין פעל מקהיל ויעד, שהמקהיל מקבץ עם רב על ידי קול או דבור או חצוצרות, (ונבדל מפעל אסף קבץ כנס העיז שנופל גם על דברים שאין בם דעת שיתאספו על ידי קולו, אבל המקהיל הוא אל בני אדם שנאספים לקול)... ולפי זה לשון מקהיל בהפעיל לא נצדק רק על איש שהנקהלים שומעים לפקודתו, וזה ההבדל בין ויקהל משה, ויקהל שלמה, ובין ויאסוף לבן את כל אנשי המקום, וזה שאמר בתנחומא על מה שכתוב "הקהילו אלי את כל ראשי שבטיכם" שנגנזו החצוצרות, לקיים מה שנאמר אין שלטון ביום המות, רוצה לומר לכן אמר הקהילו, כי לא פקד הוא עצמו ביום מותו, ובא פעל נקהלו העם בנפעל אם איש את רעהו יקרא בקול להקבץ יחד. אבל פעל מיעד מציין שמזמינים בסדר ובהזמנה למועד שמור.
וזה ההבדל בין קהל ובין עדה, הנקהלים אין שומרים הסדר לא בזמן ולא במדרגה, אבל הנועדים יהיה לזמן מיועד ועל פי הסדר זקניהם בראשיהם... (ויקרא ד יג)
...ושם קהל ועדה כשיבאו כל אחד לבדו שלא בשעת אסיפה יבאו לפעמים שניהם על העם כלו, רק שבשם עדה ידבר על כלל העם בבחינה זו שהמורים והסנהדרין המיועדים להורות הם בראשם, ולפעמים יאמר שם עדה על הסנהדרין לבד המיועדים לשפוט ולהורות, אבל כשנרדפים קהל ועדה יחד אז יבא תמיד שם קהל על ההמון ושם עדה רק על הסנהדרין לבד, על שדרך העם להקהל ודרך הזקנים והסנהדרין להועד בקרואי מועד... ושם עדה סתם כולל גם הסנהדרין קטנה, אבל עדת ישראל הוא סנהדרי גדולה העומדת בראש כלל ישראל... (הכרמל)
קהל עדת ישראל - ...ישראל כלל האומה, עדה, חבריה העצמאיים נושאי ייעוד האומה, הציבור, קהל הצמרת המנהלת ומנהיגה, הנציגות, ודבר זה הונצח בשלש הכיתות של שחיטת הפסח... (שמות יב ו)
בהתאסף ראשי עם - כאשר התאספו ראשי העם אל התורה, כבר התאחדו על ידי כך שבטי ישראל. התורה מהווה את הקשר היחיד המאחד את שבטי ישראל. כאשר כל מנהיגי העם מצטרפים לתורה ומשתעבדים לה, הרי איחוד העם עם התורה הוא גם הקשר המאחד את בני העם, וכשכולם נוטלים חלק בנכס הלאומי העליון, כל אחד מהם זוכה גם למעמד שוה באומה. (דברים לג ה)
ובמושב זקנים - רק בנתנם מקום בקרבם לתלמידי חכמים נעשה קהל לקהל. (תהלים קז לב)
בכך יהא נחרץ דינה של הרשמיות האדישה, המשרדית, השוררת בחיי הציבוריות שלנו. כמריה, ונושאי כליה של תעמולת ההתכחשות לחוק האלקי עשו בערמה כדי להחניק את אש הקודש ולצנן את התלהבותם של היחידים בקהלתם, וכך המיתו את עדת ה' האמיתית ובמקומה העמידו גליון ניר, ומזכיר, וחבר נאמנים ואיש דת. הם חילקו את עם ה', את העם אשר כל כלו, על כל חלקיו ואבריו נקרא על ידי ה' להתרכז מסביבו, מבלי לוותר על איש, ומבלי להפלות במאומה בין חוטב עצים ושואב מים לבין אנשי הדת נשואי הפנים, וכדרך הגויים הפרידו בין אנשי דת ובין אנשי חולין, והם פונים אל אנשי החולין ואומרים להם, אתם שבו בשלום בבתיכם, דאגו לנשותיכם ובניכם, אנחנו, הקהלה וה"כנסיה" דהיינו "איש הדת", נדאג שהכל יתנהל למישרין, בסדר ובנקיון, לפי כל סעיפי החוק, עם כל החתימות והחותמות הדרושים, ללא כל אותה צעקנות פראית בחדרי הקהלה...
וכך באו האנוכיות והאדישות אל המנוחה והנחלה, מעתה שוחררו מכל אחריות. שוב אין הם צריכים להוגיע מוחם ולדאוג לענינים רוחניים, כי מעתה אינם רשאים עוד לחוות דעה. ואם לא יהיה הכל כשורה ומקדש ה' יהא יורד חלילה לטמיון תחת הנהגת הנשיאות ואנשי הדת, הרי האחריות מוטלת על המנהיגים הללו... ואולם כל ההפרדה הזאת מנוגדת לחלוטין לרוח ישראל ואינה אלא שקר וכזב... (במעגלי שנה ב עמוד קפ, וראה עוד ערך צבור)
כל קהלה שבה נמסרו עניני היהדות בידי עסקנים קלי דעת, שאינם שומרי תורה ומצות, ואשר רבה מטיף דעות נפסדות מנוגדות לתורת ישראל, בקהלה כזאת נידונים כל שלומי אמוני ישראל לגירוש מצד אחיהם היהודים, מולדתם נגזלת מהם.
כל שומר תורה בקהלה כזאת עומד בפני שלוש ברירות:
א', להחזיר את העטרה ליושנה, דהיינו ללחום למען הענין הקדוש, להשיב לעצמו את זכיויותיו, שאיש אינו רשאי לשלול אותן ממנו, ולעשות הכל כדי למנות רב וגבאים נאמנים לתורה.
ב', להתבדל מן הארגון של דת ללא תורה, ששוב אינו ראוי עוד לשמו, ולדאוג בעצמו לצרכיו הדתיים, אם כי יקשה לו מאד להשיגם ויהיה נאלץ לוותר הרבה וויתורים.
ג', לנטוש את המקום ולהטלטל למקום אחר. לעשות למען התורה אותו הדבר שהיה מוכן לעשות למען ה"עומר". הלא אם במקומו יאזלו כל מקורות הפרנסה ולא ימצא עוד את מחייתו, כלום לא יעקור למקום אחר ששם הפרנסה מצויה...
ואולם קיימת עוד אפשרות אחת, להתארגן בקהלה עצמאית, אשר תשמור אמונים לדת ולמסורת ישראל. אם הקהלה הרשמית שוללת מן היהודי הנאמן את צרכיו הדתיים, בהתאם למצפונו הוא, הרי זכותו היא לייסד לו מסגרת משלו, אשר בה ימצא את כל צרכיו הרוחניים, ועל זכות זו לא יוכל איש לערער... (שם חלק ג עמוד קסה והלאה, וראה שם עוד)
אמנם קומץ היראים אשר יקים לו תלמוד תורה ומקוה וכיוצא בזה, יצטרכו להסתפק במועט, במוסדות לא גדולים ולא מפוארים ביותר, אבל "מי בז ליום קטנות" (זכריה ד'), כאשר יוצרים אותו בנקיון כפים, בלב טהור ובמצפון יציב? כל גרעין הוא זעיר, אבל הכח האצור בו הוא גדול, והוא עשוי להצמיח גדולות ונצורות, מה שנעשה בתחילה מאונס, לצורך הצלה עצמית, עשוי ליהפך אחר כך לעוגן הצלה לכל הנזקקים לו...
אך האמנם זו הדרך, שבעניני רוח ודת יהא כל אחד אחראי כלפי עצמו בלבד? האמנם די בכך שכל אחד יציל את עצמו ובני ביתו בלבד? אפילו מי שאין לו בנים, או שבניו כבר נתבגרו, היוכל להשאר אדיש ושוה נפש בראותו את בני השכנים מבקרים בבית ספר אשר יחנכם ויכשירם לכל דבר פרט לתודעה יהודית, ולא כל שכן לשמירת המצות, ולא זו בלבד, אלא עוד יחדיר בקרבם שנאה ליהדות ולשומרי מצוות? האפשר להתייחס לזאת בשויון נפש ולהסתפק בנימוק, שאין במקום בית ספר אחר... (שם עמוד קסח, וראה שם עוד)
הקהל לי - שסייעתא דשמיא לפי רוב הקהל. (דברים ד י)