קוד

(ראה גם: השתחוה)

תלמוד בבלי:

תנו רבנן קידה על אפים, שנאמר ותקד בת שבע אפים ארץ, כריעה על ברכים, שנאמר מכרוע על ברכיו, השתחואה זו פשוט ידים ורגלים. (ברכות לד ב)

לוי אחוי קידה קמיה דרבי ואיטלע (נעשה צולע)... (מגילה כב ב)

תרגום יונתן:

ויקד - וגחן. (בראשית כד כו)

תרגום אונקלוס:

ויקד - וכרע. (שם)

הרקאנטי:

ויקדו וישתחו, אמרו רז"ל בספר הזוהר קידה באנפין לארעא לאיתגברא על דינא, השתחואה לאיתדבקא בריחומוי דמריה, והבן זה היטב, ולכן הקדים הקידה להשתחואה, בסוד החטאת הקודמת לעולה. (סוף שמות)

רש"ר הירש:

ויקד - קידה היא כפיפת הראש כמעט עד לארץ בלא כפיפת ברך, ומציינת אפוא את כניעת הרוח, כנגדה השתחויה היא שחית הגוף ונפילתו ארצה, והרי היא מציינת את מסירת ההויה הגופנית כולה. (בראשית כד כו)

ויקדו וישתחוו - קדה מלשון קדד, להרכין קדקוד עד לארץ תוך זקיפת שיפולי הגוף, דומה כי אין בידנו לחוות קידה כזאת כהלכתה... קידה מצויה רק בשעת הודיה, ואחריה תבא השתחויה... בשעה שאחד הסביר לנו פנים, הרי אנחנו חשים כי קומתנו מזדקפת, הוא התקין לנו עמידה מאוששת, לפיכך אנחנו קדים לפניו תוך כדי עמידה, מודים כי עמידתנו באה בזכותו, ואחר כך משתחוים, מבטיחים לקיים את חובת ההודיה על ידי התמסרות מוחלטת... (שם מג כח)