קין והבל

(ראה גם: הבל, קין-כללי)

זהר:

ודעי שקין בן רוח הטמא היה, שהוא נחש הרע, ומשום שקין בא מצד מלאך המות הרג את אחיו, (כלומר שהריגת הבל הוא ענין אחד עם החטא של עץ הדעת שהסית הנחש, וכמו שבעץ הדעת קבל מלאך המות שליטה על כל העולם, כן קיבל כאן שליטה להוציא נשמת הבל). וקין הוא מהצד שלו, וכל מדורים הרעים ומזיקים ושדים ורוחות באים ממנו לעולם. (בראשית ב שלג)

ומשום זה כתוב, ויהי בהיותם בשדה, בשדה יורה אשה, כמו שאתה אומר בשדה מצאה, שהמדובר הוא שם באשה, אף בשדה שבכאן המדובר הוא באשה, וקין קנא את הבל על נוקבא יתרה שנולדה עם הבל, שכתוב ותוסף ללדת את אחיו את הבל, (ב' פעמים את לרבות ב' נקבות שנולדו עם הבל)... (שם שלח, ועיין שם עוד)

אמר ר' יצחק, תא חזי, בשעה שקין הרג להבל לא היה יודע איך תצא הנשמה ממנו, והיה נושך אותו בשיניו כנחש, (נתבאר שקנא אותו על נוקבא יתירה, שפירושו שרצה להמשיך האורות מלמעלה למטה, ולגלות את מלכות הרביעית, החסרה בבחינת מחזה ולמטה, אבל לא ידע שעל ידי זה תתגבר מדת הדין ויפסק הזווג גם מחזה ולמעלה ויסתלק החיות מהבל וימות כנ"ל, אלא אדרבא חשב שגם הבל יהנה ממעשיו, וזה שאמר והוה נשיך ליה בשיניה כחיויא, כמו נחש הקדמוני, והרגו, כי כל הנמשך נמשך דרך הפה, אבל הנמשך בקדושה נמשך מכח השפתים שהם המסך שבפה, שה"ס זווג דנשיקין הממשיך השפע ממדרגה למדרגה, והנמשך שלא בקדושה, כמעשה נחש הקדמוני, נמשך מכח השנים, כלומר, שחסר שם תקון המסכך בכלי מלכות הנקרא שפתים, והשפע נמשך ממעלה למטה שזה נבחן לנשיכה)...(שם שמא, ועיין שם עוד וכן קין-כללי שם תנח ופקודי רד)

תלמוד בבלי:

ראה קין-כללי סנהדרין לז א.

פרקי דר' אליעזר:

ראה קין-כללי פרק כא.

מדרש רבה:

ראה קין-כללי, בראשית כב טז והלאה.

דבר אחר אם כסף תלוה את עמי, הדא הוא דכתיב (משלי כ"ח) נבהל להון איש רע עין, זה קין שהבהיל עצמו ליטול העולם, כיצד כשהיה עם אחיו, שנאמר (בראשית ד') ויהי בהיותם בשדה, אמרו זה לזה בא ונחלוק העולם, אמר קין טול אתה את המטלטלין ואני הקרקעות, חלקו ביניהם, נטל הבל את המטלטלין וקין את הקרקעות וחשב להוציאו מן העולם, היה הבל מהלך בעולם וקין רודפו אומר לו צא מתוך שלי, והיה הולך להרים ואמר צא מתוך שלי, עד שעמד עליו והרגו, הוי נבהל להון איש רע עין, זה קין שהיתה עינו רעה באחיו. ולא ידע כי חסר יבואנו, ומה חסרון הגיע לו, שאמר לו הקב"ה נע ונד תהיה בארץ, שכל מקום שהלך, הקב"ה מביא לו רעה לרגליו והיו מכין אותו ורדפין אחריו עד שמוציאין אותו... (שמות לא יח)

מדרש תנחומא:

ראה קין-כללי, בראשית ט.

לקח טוב:

ויאמר קין אל הבל אחיו, מה אמר לו, אין דין ואין דיין ואין עולם אחר, מתוך כך הרגו. דבר אחר ויאמר קין, ויתמרמר קין אל קרבנו של הבל. אל הבל לשון אלה, שהרגו באלה. (בראשית ד ח)

ילקוט ראובני:

...וכשם שכל עניניו של אדם היה תיכף, כן הריגת הבל היה תיכף, שבליל שבת עברו לשלום ובבקר בשבת הקריבו בהשכמה, ואחר ההקרבה נהרג, ובו ביום רצה הקב"ה לדון לרוצח... (בראשית)

שם רוח של אדם הראשון נעקד עם יצחק... והבל נתכוין להכשיר קין לשמים, וכשנפל קין תחלה לפני הבל לא אבה לנחרו על פני השדה שלא יהא עבודתו נכרית, וכאשר קם קין על הבל שילם רעה תחת טובה, פירוש הרג להבל על פני השדה, וזהו סוד קול דמי אחיך צועקים אלי מן האדמה, שהיה לו להקריבו על מזבח אדמה לא על פני השדה, ולבסוף כמה דורות צירף הקב"ה מחשבת הבל למעשה, כי משה הוא גלגול הבל והניף אהרן שהוא גלגול קין, כי נו"ן של קין מרומז בו ותיקן אותו. (שם)

חכמי אמת אמרו... ועוד קין ואחיו ידעו כל דינים ומשפטים שבא מלאך ולמד לאדם ואדם למד לבניו, וקין לא ידע בענין הריגה עד שעשה לו צער של פצועות וחבורות, ולא ידע לברר לו מיתה יפה. ואם תאמר כי הבל עמד עליו להרגו, וכל מי שאינו מסור ביד חבירו להרגו אינו יכול לברר לו מיתה יפה, אין הדבר כן, כי גדול היה הבל ממנו, ומסור בידו היה. אלא הכונה הוא כך, דע כי קין כיון להמשיך הדין בנצח לדתו של הבל ומנצח ביסוד, ואלה הם פצעים וחבורות עד שהגיע בעטרת הדין הקשה, זה הוא עד שהגיע בצווארו, ומה שאמר ר' יהודה מיום שפתחה הארץ את פיה וקבלה דמו של הבל, הכונה היא ארץ היא כנסת ישראל, וקבלה דמו של הבל, רוצה לומר הדין שירד מן הנצח ומן היסוד, וזהו שרמזו בדבריהם דמו ודם זרעותיו, כלומר הספירות שלמטה הימנו... (שם, ועיין שם עוד)

אמונות ודעות:

והשני שדן את קין על הריגתו את הבל בנע ונד בלבד, ודן אחר כך בהריגת כל הורג. וגם זה אינו בטול, לפי שלא צוה החכם בהריגת ההורג אלא על ידי שופט ושני עדים, וכיון שאין זה מצוי בזמן שהרג קין את הבל לא נתחייב הריגה, אלא ענשו בזולתה. (מאמר ג פרק ט)

תרגום יונתן:

ויהי בהיותם בשדה - עני קין ואמר להבל מסתכל אנא דברחמין אתברי עלמא אבל לא בפירי עובדין טבין הוא מדבר, ומסבי אפין אית בדינא, מן בגלל מה אתקבל קרבנך וקרבני מני לא אתקבל ברעוא. עני הבל ואמר לקין ברחמין איתברי עלמא ובפירי עובדין טיבן הוא מדבר, ומסב אפין לית בדינא, ועל דהוו פירי עובדי טבין מדידך וקדמין לדידך אתקבל ברעוא קרבני, עני קין ואמר להבל לית דין ולית דיין ולית עלמא אחרן ולית למתן אגר טב לצדיקיא ולית למפרעא מן רשיעיא, עני הבל ואמר לקין אית דין... ועל עיסק פתגמיא האילין היו מתנציין על אנפי ברא, וקם קין על הבל אחוהי וטבע אבנה במצחיה וקטליה. (בראשית ד ח)

רמב"ן:

ויאמר קין אל הבל - ...ויתכן שנתכוון בו ההריגה שיבנה העולם ממנו, כי חשב שלא יהיה לאביו זרע אחר עוד, גם פחד שלא יהיה עיקר בנינו של עולם מאחיו שנתקבלה מנחתו. (שם)

רד"ק:

ויאמר קין - שאמר לו התוכחות שהוכיחו הא-ל, ואמר לו אתה גרמתי לי וכיוצא בזה, והוסיף כעס ורגז, ולא קם עליו בפני אביו אבל נטר לו עד שהיו שניהם בשדה, ואז התקוטט קין עם אחיו מתוך כעס שהיה לו עליו מחמת קנאה... (שם)

הרקאנטי:

ויאמר קין אל הבל אחיו וגו', אמרו קצת בעלי הקבלה כי אמירת קין עם הבל היתה בפרשת ציצית, שנאמר בו ויאמר, ולא לחנם אמרו זה, ובטעם הציצית יתבאר בג"ה, מוסף על זה כשתבין מחלקותו של קרח עם משה רבינו ע"ה שהיתה בטלית שכולה תכלת, כמו שאמרו רז"ל יתבאר לך היטב... ודע כי כוונת קין היתה להשחית הבנין של מעלה, כי בראותו שלא נתקבל קרבנו חשב למדוד מדה כנגד מדה, אמר הנה אדם וחוה ואני והבל והתאומות שבעה, וחשב כי בהסתר בנין של מטה יהיה נסתר בנין של מעלה. אף כי לפי הפשט יש לומר כי נתכון שיהיה העולם נבנה ממנו... (בראשית)

ספורנו:

ויקם קין - בלי מריבה קודמת אז, כמו וארב לו וקם עליו. (שם ד ח)

אלשיך:

ויהי בהיותם בשדה - במקום שליטת סטרא דמסואבותה נתעורר יצרו אחר שדבר באחוה אל אחיו במקום הישוב. (שם)

מהר"ל:

ראה קין-כללי.

אור החיים:

ויאמר קין אל הבל אחיו - אמר לו דברי אחוה לצד שקדם אליו סיבת השנאה מחמת קנאה ירגיש הבל באמצעות הדבר שישנאהו וישכיל להשמר ממנו, אשר על כן אמר אליו האחוה, כי לא נולד בלבו שנאה מחמת הדבר לצד קנאתו, והטעהו כדי להאמין בו, ותכלית כונתו להפילו במכמורת הכתוב אחר זה, ולכן נתחכם מפסיק פסוקים שעשה פיסקא, ואינה פיסקא בפסוק זה עם פסוק שלאחריו.

ויהי בהיותם בשדה - אכן הכונה הוא להיות כי קין נתקנא בהבל, בחושבו כי הוא סיבה להשפלתו, כי באמצעותו הוכר אופלו, וחשב כי כשלא יהיה הבל במציאות יתרצה ה' בקין, כי אין עוד אחר לבחור בו, וחשב להורגו, וחש שתעל צחנתו כי נצטוו על הרציחה, והתיעץ עצות להורגו מבלי שלוח בו יד. והנה זה האיש איש אדמה היה יודע מוצאיה ומובאיה, ואמרו ז"ל כי הארץ יש לה איברים כאיברי אדם, ומעתה מצא היועץ רעה להורגו בערמה מבלי שלוח בו יד, והוא אומרו בהיותם בשדה מתהלכים באדמה מצא מקום למועצותיו, ובאמצעות מה שקדם שהטעהו בבחינת האחוה האמין בו הבל, ובזה קם עליו, וקימה זו שקם פירוש עמד עליו בזה הרגו, שנתחכם לעמוד עליו במקום שיהיה נבלע באדמה, וזו היא מיתתו, והאדמה היא ההורגת, וגילה בפסוק שאחר זה שאמר "אשר פצתה את פיה"... ובהצטרפות קללתו קלל גם להאדמה אשר פצתה פיה לקחת הבל מידו, שלא תפצה פיה עוד, והוא אומרם ז"ל שלא פצתה עוד פיה ומזמרת היא זמר ושיר לא-ל עליון חיוב הצריכה לעשות בכנפיה, דכתיב מכנף הארץ זמירות שמענו. ופחדה בעת שאמר לה ה' שתבלע המצרים מפחד פתיחת פה לבלע, עד שנשבע לה ה', דכתיב "נטית ימינך" ואז בלעה אותם... (שם)

מלבי"ם:

ויאמר קין אל הבל - לא הבין דברי ה', הוא חשב שהגויה וכחותיה זה כל האדם וכאשר שמע מפי ה' שנמצא עמו חטאת הרובץ על פתחו ומשתוקק להחטיאו ושבידו למשול בו, לא ידע על מי נאמרו הדברים ומי הוא החטאת הזה, ואחר שלא היה בעולם רק הוא והבל אחיו חשב שהכונה על הבל אחיו שהוא משתוקק להורידו שאולה, והוא יש בכחו למשול בו. ויאמר קין אל הבל אחיו - חשב בלבו שכוונת ה' הוא על הבל אחיו, ולכן קם עליו ויהרגהו, כפי מה שאמר לו ה' שהוא ימשל בו... (שם)

העמק דבר:

ויאמר קין אל הבל - ספר לו דבר ה' שיכול למשול בו ולא לתת לו לחם כי אם כאשר ישמשהו, ובהיותם בשדה הכריחו להיות עמו בעבודתו. ויקם קין אל הבל - עמד אצלו ללמדו עבודת האדמה, ועל ידי גערה ושבט הכהו עד מות. (שם)