(ראה גם: אדם הראשון, הבל, למך)
והאדם ידע את חוה אשתו, ותהר ותלד את קין ותאמר קניתי איש את ה'. ותוסף ללדת את אחיו את הבל, ויהי הבל רועה צאן וקין היה עובד אדמה.ויהי מקץ ימים ויבא קין מפרי האדמה מנחה לה'... ויאמר ה' אל קין, למה חרה לך ולמה נפלו פניך. הלא אם תיטיב שאת ואם לא תיטיב לפתח חטאת רובץ, ואליך תשוקתו ואתה תמשל בו. ויאמר קין אל הבל אחיו, ויהי בהיותם בשדה ויקם קין אל הבל אחיו ויהרגהו. ויאמר ה' אל קין אי הבל אחיך, ויאמר לא ידעתי השומר אחי אנכי... ועתה ארור אתה מן האדמה אשר פצתה את פיה לקחת את דמי אחיך מידך. כי תעבד את האדמה לא תוסף תת כחה לך, נע ונד תהיה בארץ. ויאמר קין אל ה', גדול עוני מנשא. הן גרשת אותי היום מעל פני האדמה ומפניך אסתר, והייתי נע ונד בארץ והיה כל מוצאי יהרגני. ויאמר לו ה' לכן כל הורג קין שבעתים יוקם, וישם ה' לקין אות לבלתי הכות אותו כל מוצאו. ויצא קין מלפני ה', וישב בארץ נוד קדמת עדן. וידע קין את אשתו ותהר ותלד את חנוך, ויהי בונה עיר ויקרא שם העיר כשם בנו חנוך... (בראשית ד א והלאה)
וארקא, וארעא היה צריך לומר, משום שארקא הוא אחת משבע הארצות שלמטה, ובמקום זה יש בני בניו של קין, לאחר שנגרש מעל פני הארץ ירד שמה ועשה תולדות, ודעתו נתבלבלה שם, שלא ידע מאומה, והיא ארץ מכופלת, שנכפלה מחשך ואור. (הקדמה קנג, ועיין שם עוד)
אחר זה הולידו בן ראשון, הן הזוהמא של הנחש היה, שנים באו על חוה, דהיינו אדם והנחש, ונתעברה מהם והולידה שנים, דהיינו קין והבל, זה יצא למינו של מולידו וזה יצא למינו של מולידו, והרוח שלהם נפרד, זה לצד הקדושה וזה לצד הטומאה, זה דומה לבחינתו וזה דומה לבחינתו, דהיינו להצד שיצאו ממנו. (פירוש שבזה שנשמעה לעצת הנחש הטיל בה זוהמתו ונתערבה זוהמת הנחש בגופה של חוה, ואחר כך בה אדם עליה, ונבחן שנתעברה משניהם, מזוהמת הנחש ומקדושת אדם הראשון)...
מצד קין באים כל מדורים של מינים הרעים והרוחות השדים והמכשפים. מצד הבל נמשך בעולם יותר רחמים אבל לא בשלימות, בדומה ליין טוב המעורב ביין הרע, והעולם לא נתתקן על ידו, עד שנולד שת, והתייחסו אחריו כל הדורות של צדיקי העולם, ובו נתיסד העולם, ומקין באים כל המחוצפים והחוטאים ורשעי עולם.
א"ר אלעזר, בשעה שקין חטא, היה מתירא, כי ראה לפניו מיני מתכות מזוינים שבאו להרגו, וכשעשה תשובה מה אמר, הן גרשת אותי היום מעל פני האדמה ומפניך אסתר, והיה כל מוצאי יהרגני, דהיינו שנתירא מפני המחנות הנ"ל שבאו להרגו. מה הפירוש של מפניך אסתר, הוא כי אמר אהיה מוסתר ומוחרב מהבנין שלי, כי קין היה איש האדמה, וכיון שגרש אותו מעל פני האדמה אם כן נתפרק כל הבנין שלו ולא נשאר לו כלום בעולם. ר' אבא אמר בפירוש הכתוב ומפניך אסתר, שהוא כמו שכתוב ולא הסתיר פניו ממנו, וכן ויסתר משה פניו, ועל זה אמר קין מפניך אסתר, שאמר אהיה נסתר מהפנים שלך שלא ישגיחו עלי, ועל כן כל מוצאי יהרגני.
וישם ה' לקין אות, מהו אות, הוא אות א' מכ"ב אותיות התורה, דהיינו אות ו' נתן עליו כדי להגן עליו, כי אות ו' באותיות הוא סוד יסוד, והוא סוד אות ברית שזכה בו אחר שעשה תשובה, וקבל עליו שמירת הברית. אמר ר' יהודה, מהו שכתוב ויהי בהיותם בשדה, ואומר בשדה פירושו אשה, מסבה של אשה קם והרג את הבל, כי מצד אשה, (שהיא צד שמאל) ירש כח רציחה, שהוא צד סמאל, שגרם מות לכל העולם, (במה שפתה לאדם וחוה בעץ הדעת), וקין קנא את הבל על נוקבא יתירה שהיתה להבל...
ר' חייא אמר (מקשה על ר' יהודה, הרי אנו רואים טעם הריגתו של הבל), שכתוב ויחר לקין וגו' שהוא משום שלא נתקבל קרבנו, א"ל רבי יהודה כן הוא, שחרה לקין על שלא נתקבל קרבנו, והכל היה לפניו בעת שהרג את הבל, (דהיינו גם הקנאה על נוקבא היתירה).
ואמר ר' יהודה, מה פירושו של הכתוב הלא אם תיטיב שאת, ואומר אלא כן אמר לו הקב"ה, אם תיטיב מעשיך שאת, מהו שאת, ואמרו שהוא כמו שכתוב אצל ראובן בכור יעקב, יתר שאת, כי להבכור יש תמיד מעלה ויתרון בכל דבר, והוא תלוי במעשיו, ועל כן אמר לו הקב"ה אם תיטיב שאת, ואם לא תיטיב וגו'. (בראשית תנה, ועיין שם עוד)
אדם הראשון נתדבק באותו רוח הטומאה, הוא הנחש, ואשתו חוה נתדבקה בו בתחילה, ולקחה וקבלה אותה הזוהמא ממנו, והוליד בן, הרי בן הזה הוא של רוח הטמא. ב' בנים היו, אחד מאותו רוח הטמא, (הוא קין), ואחד כשהאדם חזר בתשובה (והוא הבל), ומשום זה, זה היה מצד הטומאה, דהיינו קין היה מצד הטהור, דהיינו הבל.
ר' אלעזר אמר, בשעה שהטיל הנחש את הזוהמא בחוה, קבלתה אותו (נתעברה הימנו), וכשאדם שימש עמה הולידה ב' בנים, אחד היה מאותו צד הטמא, (דהיינו קין), ואחד מצד אדם, (דהיינו הבל), והיה הבל דומה לצורה של מעלה וקין לצורה של מטה, ומשום זה נפרדו דרכיהם זה מזה.
ודאי שקין בן רוח הטמא היה, שהוא נחש הרע, ומשום שקין בא מצד מלאך המות הרג את אחיו, (כלומר שהריגת הבל הוא ענין אחד עם החטא של עץ הדעת שהסית הנחש, וכמו שבעץ הדעת קבל מלאך המות שליטה על כל העולם כן קיבל כאן שליטה להוציא נשמת הבל), וקין הוא מהצד שלו, וכל מדורים הרעים ומזיקים ושדים ורוחות באים ממנו לעולם. (בראשית ב' שלא)
הלא אם תיטיב שאת, הוא כמו שנתבאר, אבל המלה שאת, הוא כמו שאמר רבי אבא שאת שתתנשא לעילא ולא תרד למטה, כלומר שתמשיך האורות בבחינת ממטה למעלה, ולא תמשיך עוד האורות ממעלה למטה, שבזה הרג להבל. א"ר יוסי, דבר זה עתה נאמר, אבל כך שמעתי, שאת פירושו הסרה וסליחה, שאמר לו הקב"ה, אם תיטיב יסור ממך ויסלח לך דבקות הזה של אות הטומאה.
ואם לא תיטיב לפתח חטאת רובץ, לפתח מה פירושו, זהו דין העליון, (דין של המלכות), שהוא הפתח לכל, כמו שאתה אומר פתחו לי שערי צדק, (צדק הוא המלכות, ושערי צדק הם הדינים, שאין אדם יכול לבא אל המלכות אם אינו מהפך את הדינים הללו שבה לשערים, שזה סוד הכתוב צדיקים יבואו בו, כלומר אותם הדינים, שהרשעים מתרחקים על ידיהם, נעשים בשביל הצדיקים לשערים שמתדבקים על ידיהם)... אותו הצד שהתדבקת בו ונמשך עליך, יהיה נטר אותך להפרע ממך, (ושיעור הכתוב, אם תיטיב שאת, שיסור ממנו דבקות הזה של רוח הטומאה שנתדבק בו מחמת חטאו, ואם לא תיטיב לפתח חטאת רובץ, דהיינו אותו רוח הטומאה שנתדבק בו מחמת חטאו, הוא עצמו יפרע ממך... (שם שלט, ועיין שם עוד וקין-והבל)
...בו בשעה קללו הקב"ה והיה הולך לכל רוחות העולם ולא מצא מקום שיקבל אותו, עד שהכה עצמו על ראשו ושב לפני רבונו, ואז קבלה הארץ אותו במדור התחתון, (כלומר שתשובתו לא היתה שלמה, ועל כן לא קבלו הארץ שלנו).
ר' יוסי אמר, הארץ עצמה קבלה אותו שילך עליה, שכתוב, וישם ה' לקין אות, שמשמע שהקב"ה קבל את תשובתו, ועל כן חזרה וקבלה אותו הארץ, (וחולק על ר' יצחק, שאמר שרק מדור התחתון קבלו, מפני שתשובתו לא היתה שלמה). ר' יצחק אמר שאינו כן, אלא הארץ קבלה אותו למטה במדור אחד שמתחתיה, כי כתוב, הן גרשת אותי היום מעל פני האדמה, שמשמע מעל פני האדמה גורש, אבל למטה מאדמה לא גורש, הרי שמדור תחתון שמתחת האדמה קבל אותו.
באיזה מקום קבלה אותו הארץ, בארקא, וכל אלו הדרים שם כתוב עליהם יאבדו מארקא ומתחות שמיא אלה, ושמה שם מקום מדורו, וזה שכתוב שם וישב בארץ נוד קדמת עדן, שהכונה היא על מדור התחתון הנקרא ארקא, ונקרא בשם נוד, מפני שיש להיושבים שם שני ראשים, (שפירושו שהם מתנדנדים לכאן ולכאן, פעם לחשך ופעם לאור).
אחר שאמר קין גדול עוני מנשוא, (דהיינו שהתודה ועשה תשובה), מחל לו הקב"ה החצי מן העונש, מאחר שבתחילה גזר עליו ואמר לו נע ונד תהיה בארץ, הוא נשאר עתה בנוד לבדו, וזהו שכתוב ויצא קין מלפני ה' וישב בארץ נוד...
ועוד אמרו, כאשר יצא קין מלפני ה', אמר לו אדם, בני מה נעשה בדינך, אמר לו קין, אבא כבר נתבשרתי שמחל לי הקב"ה להיות בנוד בלבד, שאל אותו איך זכית לזה, אמר לו משום שעשיתי תשובה והתודיתי לפניו, אמר אדם וכי כל כך גדול וחזק כח התשובה ואני לא ידעתי... (שם שמא, ועיין שם עוד)
כעין זה למטה, למטה מה כתוב, והאדם ידע את חוה אשתו ותהר ותלד את קין, הק' (שרגלה נתלבשה בקליפות בסוד הכתוב ורגליה יורדות מות) התחילה להוליד במעיה, בכח ותמיכה של אדם לאחר כך שכבר קבלה זוהמא מן קוף הזה, (כלומר תחלה בא נחש, שהוא סוד ק' על חוה והטיל בה זוהמא, ואחר כך בא אדם עליה), ועל כן לא כתוב כאן ויולד, אלא והאדם ידע, ותהר ותלד, ויצא הפסולת בתוך הנקבה (חוה).
ובזה גם כן לא כתוב ויולד ואף על פי שהוא היה מצד הזכר, (דהיינו מצד הימין) כי המקטרג החליש ושבר כחו, משום שבאות ק' (דקין) התחילו האותיות להוליד, (כי קין והבל היו ב' חצאי נשמות).
כיון שנבררה הפסולת בקין, התחילו האותיות להוליד מסוד האותיות ש"ת, (שהם) תקון דכר ונוקבא בהסכמה ביחד, כי ש', הוא ג' קוין דז"א, והת' היא נקבה דהיינו מלכות), ואז כתוב ויולד כדמותו כצלמו ויקרא שמו שת, ולא כתוב ותקרא (כמקודם לכן) הוא מטעם שהשם שת הוא תקון דכר ונוקבא ביחד שהיו בהסכמה ביחד... (תרומה תשס, ועיין שם עוד)
ואחר שחטא אדם ואשתו, ובא נחש על חוה והטיל בה זוהמא, הולידה חוה את קין, והיתה צורתו צורה שלמעלה, (ומשל) מטה מסוד הזוהמא של הסטרא אחרא ומצד שלמה (מן החיצונים), ועל כן הוא היה הראשון שעשה מות בעולם, משום שהצד שלו גרם, (להיותו בא מזוהמא של הנחש), הנחש דרכו הוא לארוב כדי להרוג, אותו הבא ממנו, דהיינו קין לקח דרכו והולך, ועל כן כתוב ויהי בהיותם בשדה ויקם קין אל הבל אחיו ויהרגהו.
מצאתי בספרים ראשונים, כאשר הרג קין את הבל היה נושך אותו נשיכות כמו נחש, עד שהוציא נשמתו והרגו... (פקודי רג)
ולמדנו בספרא דצניעותא, עתיקא קדישא רצה לראות אם הדינים נתבשמו, נתדבקו ב' אלו, (אדם וחוה), זה בזה ויצא מצד הנוקבא דין קשה, שכתוב, והאדם ידע את חוה אשתו ותהר ותלד את קין ותאמר קניתי וגו', כי העולם לא היה יכול לסבול משום (שחוה עוד) לא נתבשמה והנחש הקשה הטיל בה זוהמא של דין קשה, ומשום זה לא היתה יכולה להתבשם, וכשיצא קין זה מצד הנוקבא, יצא חזק וקשה, חזק בדיניו קשה בדיניו, כיון שקין יצא נחלשה ונתבשמה, אחר זה ילדה (נשמה) אחרת שהיא ממותקת יותר, ועלה עליו הראשון (קין), שהוא יותר חזק שכל הדינים נתחברו עמו.
תא חזי מה כתוב, ויהי בהיותם בשדה, היינו בשדה הנודע שלמעלה, בשדה הנקרא שדה תפוחים, (דהיינו המלכות שמשם נולדו), ונצח הדין הזה את אחיו, משום שהיה קשה ממנו, והכניעו והסתירו תחתיו, עד שהקב"ה נתעורר על זה והעביר את קין מפניו, והשקיעו בנקב של התהום הגדול, והוא כולל את אחיו בשקיעה של הים הגדול המבשם דמעות העליונות, ומהם יורדות נשמות לעולם לכל איש לפי דרכו. (אדרא רבא שכו, ועיין שם עוד)
כיון שקין חטא, הורידו הקב"ה לאותו מקום הנקרא ארץ, שכתוב הן גרשת אותי היום מעל פני האדמה, דהיינו מאותו מקום הנקרא אדמה, והייתי נע ונד בארץ, כי שמה נדחה וגורש, והיה כל מוצאי יהרגני, היינו ההוא להט החרב המתהפכת, (אשר יש שם באותה ארץ).
והיה קין מתירא והרהר בתשובה, והעלה אותו הקב"ה למקום שנקרא ארקא והיה שם והוליד בנים. ובארקא יש אור שמאיר מן השמש, וזורעים זרעים ונוטעים אילנות, ואין שם חטים ולא משבעה מיני תבואה.
כל אלו אשר שם הם מתולדות קין, והם בשני ראשים, מהם גבורים עליונים, ומהם קטנים, אין להם דעת שלמה כשאר בני אדם (שבעולם הזה), לפעמים הם צדיקים, ולפעמים חוזרים לצד הרע, ומולידים ומתים כשאר בני אדם. (זהר חדש בראשית רכ)
א"ר שמעון, חוה אמרה שקנתה איש את הויה, שהוא השם המיוחד, (שאינו בשתוף עם התחתונים כמו שם אלקים, וקין) קלקל מעשיו, ולא רצה לעמוד בדרך הישר, (אלא שהמשיך החכמה ממעלה למטה כנ"ל), זה שאמר ויצא קין מלפני הוי"ה, שיצא מאתו הכלל שאמרה אמו, (שיתדבק בשם הוי"ה).
ובשביל זה מה כתוב, וישב בארץ נוד, שהיה נד בארץ, והוא כמו כן עשה תשובה, כשהודה על חטאתו וקבל עליו עונשו, שלמדנו כל המתודה על חטאיו ומתבייש מהם, מוחלים לו מיד על כל עונותיו, זה שאמר ומודה ועוזב ירוחם.
ר' חייא אמר מהכא, והתודה אשר חטא, ונאמר ונסלח לו, ר' ייסא אמר, אין דבר בעולם עומד בפני התשובה, קין נגזר עליו נע ונד תהיה בארץ, וכשעשה תשובה פקע החצי, דכתיב וישב בארץ נוד, אבל נע לא נאמר. (שם שם תתלח)
משבא הנחש על חוה, (דהיינו שהסיתה לאכילת הדעת), הטיל בה זוהמא, (דהיינו רוח הטומאה), וקין מאותה זוהמא יצא. ואם תאמר, איך יצא משם (מזוהמת הנחש), הרי כתוב והאדם ידע את חוה אשתו ותהר ותלד את קין, שנשמע שקין יצא מאדם ולא מהצד האחר, ואתה אומר שהנחש הטיל בה זוהמא ויצא ממנה קין.
אלא ודאי הנחש ההוא הטיל בה זוהמא, ומאותה זוהמא נשאב ונבלע בה אותו רוח הטומאה, שהוא היה דופק במעיה, ולא היה לו גוף להתלבש) ולהכלל בו ולצאת לעולם, וכיון שבא אדם ונתחבר באשתו בהתעוררות אותה זוהמא עשה גוף לאותו הרוח הרע שהיה במעיה, (והרוח הרע נתלבש) ונכלל בגוף הזה, ויצא לעולם בצורה שמלמעלה ושמלמטה, (דהיינו שהיה מעורב מב' צורות, מצורת הקדושה שמצד הגוף, שהוא מאדם, ומצורת הטומאה שמצד הרוח, שהיה מזוהמת הנחש).
וחוה הסתכלה בזה, (שהיה מעורב מב' צורות), ואמרה קניתי איש את ה', דהיינו עם ה', כי איש שבו הוא מצד זוהמת הנחש, עם ה', (שהוא הגוף שבו, שנמשך על ידי אדם שהיה מן הקדושה, שהיא מן ה', ומשום זה כל מעשיו של קין היו מאותו הצד האחר הרע, וכשהביא קרבנו מאותו הצד האחר הביא אותו, זה שאמר, ויהי מקץ ימים, ולא כתוב ויהי מקץ ימין, (כי הצד האחר נקרא קץ הימים, והקדושה נקראת קץ הימין).
ותוסף ללדת את אחיו את הבל, כי ודאי שאותו הרוח הרע נתחזק ונתגבר במעשיו של קין, והכח והתוקף (של הרוח הרע) נשבר בהבל, (דהיינו על ידי מעשיו של הבל), ולא היה אצל הבל כלום, (כי הבל היה כולו מצד ימין, ולא היתה בו אחיזה אל הצד האחר), ועד כאן היה הכל בצד הזוהמא (של הנחש, פירוש אפילו הבל לא היה על צד השלמות, כי היה כולו ימין, ולא היה בו מהקו האמצעי, שהוא סוד צורת אדם, וזה גם לו הזוהמא של הנחש)... (שם שיר השירים קמ)
פתח רבי ואמר, כך הוא (כמו אלימלך ונעמי) אדם הראשון הוא נשמה לנשמה, חוה היא נשמה, קין והבל, הבל הוא ממין אחד עם אדם וחוה, והוא נקרא רוח דקדושה, קין הוא רוח הטומאה של השמאל, ונקרא כלאים, והוא עירוב (בקדושה), שאינו צריך, והוא הצד האחר שלא ממין אדם וחוה, ועל זה (כתוב) לא תחרוש בשור ובחמור יחדיו, (ששור הוא בהמה טהורה, והחמור הוא בהמה טמאה, שאסור לערבם זה בזה), ועל כן לא תבא ברית קודש ברשות אחרת, לא יהיה לך אלהים אחרים על פני. (שם רות קנג)
וכך שמעתי מרבותי, והם שמעו (איש מאיש) עד מפי אליהו, שאמר כך, מה שכתוב והאדם ידע את חוה אשתו ותהר ותלד את קין ותאמר קניתי איש את ה', והאדם זהו האדם הראשון, (וצריך לומר זאת), כי כשבא הנחש על חוה הטיל בה זוהמא, וקין יצא מאותו הצד של הנחש, מה הנחש דרכו להרוג ולהמית, אף קין כך נעשה מיד הורג.
כד"א משורש נחש יצא צפע, ופריו שרף מעופף, כי משורש נחש, היינו הנחש הקדמוני, יצא צפע, זהו קין, שיצא משרשו ומעיקרו, ופריו שרף מעופף, שנעשה הורג כשרף הזה שאין למכתו לחש, מעופף פירושו כפול, (כי תרגום כפול עיף), שכבר נעשה הנחש במינו כפול על ידי קין). ואם תאמר איך יצא קין מאותה זוהמא (של הנחש), והכתוב אומר והאדם ידע את חוה אשתו ותהר ותלד את קין, הרי שקין יצא מאדם, ולא מנחש, ומשיב ודאי מאדם היה קין, ולא מאותה זוהמא, אלא שאותו הנחש הטיל זוהמא בחוה, ואותה הזוהמא שנבלעה בה היתה מתנודדת במעיה ולא היה לה גוף להכלל בו שאותו הרוח (המזוהם) יצא לעולם.
כיון שבא עליה אדם הראשון, נתערבה אותה הזוהמא בזרע שלו, ועשה גוף לאותו הרוח הרע, והזוהמא שהיתה במעיה נכללה בו, ויצא לעולם בצורה אדומה, יותר מכל האנשים האחרים שבעולם שהיו אחריו.
ועוד שאותו הזרע שהטיל בה אדם לעשות גוף היה מאותו הצד הרע, ונתחזק בו אותו הרוח הרע (של הנחש, דהיינו הזוהמא), ונגלם בו ויצא לעולם, כיון שראתה אותו חוה אמרה קניתי איש את ה', דהיינו עם ה', (כלומר שהרוח מצד האחר יצא עם הקדושה).
וכשהביא קרבנו, הביאו מאותו הצד הרע, שכתוב, ויהי מקץ ימים, שהוא הצד הרע, (הנקרא קץ הימים), ולא מצד הקדושה, שהוא נקרא מקץ הימין.. (שם שם שעט)
תניא רבי נתן אומר בית שמאי אומרים שני זכרים ושתי נקבות, ובית הלל אומרים זכר ונקבה, א"ר הונא מאי טעמא דרבי נתן אליבא דבית שמאי, דכתיב ותוסף ללדת את אחיו את הבל, הבל ואחותו קין ואחותו, וכתיב כי שת לי אלקים זרע אחר תחת הבל כי הרגו קין... (יבמות סב א)
וכן מצינו בקין וקרח ובלעם ודואג ואחיתופל וגחזי ואבשלום ואדוניהו ועוזיהו והמן שנתנו עיניהם במה שאינו ראוי להם, מה שביקשו לא ניתן להם ומה שבידם נטלוהו מהם. (סוטה ט ב)
...שכן מצינו בקין שהרג את אחיו, שנאמר דמי אחיך צועקים, אינו אומר דם אחיך אלא דמי אחיך, דמו ודם זרעותיו. דבר אחר דמי אחיך, שהיה דמו מושלך על העצים ועל האבנים... אמר רב יהודה בריה דר' חייא מלמד שעשה קין בהבל אחיו חבורות חבורות פציעות פציעות שלא היה יודע מהיכן נשמה יוצאה, עד שהגיע לצוארו... וא"ר יהודה בריה דר' חייא מיום שפתחה הארץ את פיה וקיבלתו לדמו של הבל שוב לא פתחה, שנאמר מכנף הארץ זמירות שמענו צבי לצדיק, מכנף הארץ ולא מפי הארץ... וא"ר יהודה בריה דרבי חייא גלות מכפרת עון מחצה, מעיקרא כתיב והייתי נע ונד, ולבסוף כתיב וישב בארץ נוד. (סנהדרין לז א)
ואיכא דאמרי אמר רב הונא כותי אסור בבתו, תדע שלא נשא אדם את בתו, ולא היא, התם היינו טעמא כדי שישא קין את אחותו, משום דעולם חסד יבנה. (שם נח ב)
תנו רבנן, שלשה באו בעלילה, אלו הן קין עשו ומנשה, קין דכתיב גדול עוני מנשוא, אמר לפניו, רבונו של עולם כלום גדול עוני מששים ריבוא שעתידין לחטוא לפניך ואתה סולח להם. (שם קא ב)
חסד הוא, אמר רבי אבין שלא תאמר קין נשא את אחותו, הבל נשא את אחותו, חסד הוא, חסד עשיתי עם הראשונים שייבנה העולם מהן, אמרתי עולם חסד יבנה. (יבמות סא א)
...ובהו זה קין שבקש להחזיר את העולם לתהו ובהו... (בראשית ב ד)
ויאמר האדם וגו', ד' הן שהקיש הקב"ה על קנקנן ומצאן קנקנין של מימי רגלים, ואלו הן אדם וקין ובלעם וחזקיהו, אדם שנאמר ויאמר האדם האשה, קין, ויאמר ה' לקין אי הבל וגו' ויאמר לא ידעתי. (שם יט כ)
מקדם, רב אמר בכל מקום רוח מזרחית קולטת... קין, ויצא קין מלפני ה' וישב בארץ נוד קדמת עדן. (שם כא יב)
וקין היה עובד אדמה, ג' הן שהיו להוטים אחר האדמה ולא נמצא בם תועלת, ואלו הן קין עובד אדמה, נח ויחל נח איש האדמה, עוזיהו כי אוהב אדמה היה. (שם כב ו)
הלא אם תיטיב שאת, ברכה, כד"א (ויקרא ט') וישא אהרן את ידיו אל העם ויברכם, ואם לא תיטיב שאת, קללה, דכתיב (שם כ"ב) והשיאו אותם עון אשמה. דבר אחר אם תיטיב אני מוחל לך על עונותיך, ואם לאו חטאו של אותו האיש גדוש ומגודש... (שם שם יא)
ויאמר ה' אל קין אי הבל וגו', משל לאיפרכוס שהיה מהלך באמצע פלטיא, מצא הרוג ואחד עומד על גביו, א"ל מי הרגו, א"ל אנא בעי ליה גבך ואת בעי ליה גבי, אמר ליה לא אמרת כלום. משל לא' שנכנס לגינה ולקט תותין ואכל, והיה בעל הגינה רץ אחריו, א"ל מה בידך, א"ל אין בידי כלום, א"ל והרי ידיך מלוכלכות, כך א"ל קין להקב"ה השומר אחי אנכי, א"ל הקב"ה, רשע, קול דמי אחיך צועקים אלי וגו'... (שם שם כ)
אמר רשב"י קשה הדבר לאומרו, ואי אפשר לפה לפרשו, לב' אתליטין שהיו עומדין ומתגוששים לפני המלך, רצה המלך פירשו ולא רצה המלך לפרשן, נתחזק אחד על חברו והרגו, והיה מצווח ואומר מאן יבעי דיני קדם מלכא, כך קול דמי אחיך צועקים אלי... (שם שם כב)
ויאמר קין אל ה' גדול עוני מנשא, לעליונים ולתחתונים אתה סובל ולפשעי אין אתה סובל, דבר אחר גדול עוני משל אבא, אבא על מצוה קלה עבר ונטרד מתוך גן עדן, זו שהיא עבירה חמורה שפיכת דמים על אחת כמה וכמה גדול עוני. הן גרשת, אתמול גרשת את אבא, ועכשיו אתה מגרשני, שמא מפניך אסתר והייתי נע ונד בארץ וגו'.
ויאמר לו ה' לכן כל הורג קין, רבי יהודה ורבי נחמיה, ר"י אומר נתכנסו בהמה חיה ועוף לתבע דמו של הבל, אמר להן לכן אני אומר כל הורג קין יהרג... ר' נחמיה אמר לא כדינן של רוצחנין דינו של קין, קין הרג ולא היה לו ממי ללמוד, מכאן ואילך כל הורג קין יהרג.
וישם ה' לקין אות, רבי יהודה אמר הזריח לו גלגל חמה. א"ר נחמיה לאותו הרשע היה מזריח לו הקב"ה גלגל חמה, אלא מלמד שהזריח לו הצרעת, המד"א (שמות ד') והיה אם לא יאמינו לך ולא ישמעו לקול האות וגו'. רב אמר כלב מסר לו, אבא יוסי בן קסרי אמר קרן הצמיח לו, רב אבא עשאו אות לרוצחנים, רבי חנין אמר עשאו אות לבעלי תשובה. ר' לוי בשם רשב"ל אמר תלאו ברפיון ובא מבול ושטפו, שנאמר (בראשית ו') וימח את כל היקום אשר על פני האדמה, כד"א ויקם קין וגו'.
ויצא קין מלפני ה', מהיכן יצא, רבי יודן בשם רבי איבו אמר הפשיל דברים לאחוריו ויצא כגונב דעת העליונה. רבי ברכיה בשם ר'א ברבי שמעון אמר יצא כמפריס וכמרמה בבוראו, ר' חמא בשם ר' חנינא בר ר' יצחק אמר יצא שמח, המד"א (שמות ד') הנה הוא יוצא לקראתך וגו'. פגע בו אדם הראשון, א"ל מה נעשה בדינך, א"ל עשיתי תשובה ונתפשרתי, התחיל אדם הראשון מטפח על פניו, אמר כך היא כחה של תשובה ואני לא הייתי יודע, מיד עמד אדם הראשון ואמר (תהלים צ"ב) מזמור ליום השבת וגו'. (שם שם כה והלאה)
ב"ק אמר תוספתו של הקב"ה מרובה על העיקר, קין עיקר, והבל על ידי שהוא תוספת דכתיב (בראשית ד') ותוסף ללדת, נולד הוא ושתי תאומותיו. (שם סא ד)
נבהל להון איש רע עין זה קין, שהיתה עינו רעה באחיו, ולא ידע כי חסר יבואנו, ומה חסרון הגיע לו, שאמר לו הקב"ה נע ונד תהיה בארץ, ומהו כן, שכל מקום שהלך, הקב"ה היה מביא לו רעה לרגליו, והיו מכין אותו ורודפין אחריו עד שמוציאין אותו, ושלמה קורא עליו (קהלת ו') אם יוליד איש מאה, זה קין שהוליד מאה בנים, ושנים רבות יחיה, שחיה כמו שחיה אדם, ורב שיהיו ימי שניו, שהוסיף ימים על ימי אביו תשכ"ו שנים, ונפשו לא תשבע מן הטובה, שלא תשבע נפשו בממונו, שנאמר נע ונד תהיה בארץ, וגם קבורה לא היתה לו, שהיה תלוי ברפיון ובא המבול ושטפו, אמרתי טוב ממנו הנפל, זה הבל אחיו שעמד עליו והפילו הרוג בשדה. (שמות לא יח)
על דעתיה דר' יהודה ב"ר תשובה עושה מחצה, ממי אתה למד, מקין שנגזרה עליו גזירה, כיון שעשה תשובה נמנע ממנו חצי גזירה, ומנין שעשה תשובה, שנאמר ויאמר קין אל ה' גדול עוני מנשא, ומנין שנמנע ממנו חצי הגזירה, הדא הוא דכתיב, ויצא קין מלפני ה' וישב בארץ נוד קדמת עדן, נע ונד אין כתיב אלא בארץ נוד קדמת עדן. דבר אחר ויצא קין, מהיכן יצא, רבי יודן בשם רבי אייבו אמר הפשיל בגדיו לאחוריו ויצא כגונב דעת העליונה, רבי ברכיה בשם ר' אלעאי בר שמעיה אמר יצא כמערים וכמרמה בבוראו, רבי הונא בשם רבי חנינא בר יצחק אמר יצא שמח, כמה דתימר, וגם הנה הוא יוצא לקראתך וראך ושמח, כיון שיצא פגע בו אדם הראשון... (ויקרא י ה)
...עשו אמר שוטה היה קין שהרג את אחיו בחיי אביו, ולא היה יודע שאביו פרה ורבה, אני איני עושה כן אלא יקרבו ימי אבל אבי... (שם כז יא)
...ועל שפיכות דמים (באה צרעת), מקין, שנאמר (בראשית ד') וישם ה' לקין אות, א"ר נחמיה זו הצרעת, נאמר כאן אות ונאמר בחזקיהו אות, מה אות האמור בחזקיהו שחין, אף כאן שחין. (במדבר ז ה)
חטא קין נסתלקה (שכינה) לרקיע השני... (שיר השירים ה א)
..אין שוקו של יצר הרע אלא בקין וחבורתו, שנאמר (בראשית ד') ואליך תשקתו. (שם ז טז)
ויהי מקץ ימים ויבא קין וגו', אמר חז"ל בני ארבעים שנה היו קין והבל. ויבא קין מפרי האדמה, מהו, מן מותר מאכלו, ורבנן אמרו זרע פשתן היה. והבל הביא גם הוא מבכורות צאנו ומחלביהן, לפיכך נאסר צמר ופשתים, שנאמר (דברים כ"ב) לא תלבש שעטנז וגו', ואמר הקב"ה אינו דין שיתערב מנחת החוטא עם מנחת זכאי, לפיכך נאסר. ויאמר קין אל הבל אחיו, מה א"ל, נחלק העולם ואני בכור ואטול פי שנים, א"ל הבל איפשר, א"ל קין אם כן אני נוטל יתר חלק על חלקי מקום שנתקבל בו קרבנך, א"ל הבל לא תטול, ועל דבר זה נפלה קטטה ביניהם, שנאמר ויהי בהיותם בשדה, ולהלן כתיב (ירמיה כ"ו) ציון שדה תחרש. ויש אומרים שאמר קין להבל נחלק העולם, א"ל הן, נטל הבל צאנו וקין אדמה לעבוד, והתנו ביניהם שלא יהא לזה על זה כלום. כשנטל הבל את צאנו התחיל לרעות את הצאן וקין רודף אחריו מהר לבקעה ומבקעה להר, עד שנתאחזו זה בזה ונצח הבל אל קין ונפל תחתיו, וכשראה קין כך התחיל צווח, הבל אחי אל תעשה בי רעה, ורחם עליו והניחו, ועמד והרגו, שנאמר ויקם קין, מכלל שנפל. כיון שהרגו אמר אברח מפני אבי ואמי, שאין מבקשין אותו אלא ממני, שאין אחר בעולם, אלא אני והוא. מיד נגלה עליו הקב"ה א"ל מפני אבותיך אתה יכול לברוח, מפני אין אתה יכול לברוח, שנאמר (ירמיה כ"ו) אם יסתר איש במסתרים ואני לא אראנו, א"ל אי הבל אחיך, א"ל ווי לו שריחם עליך ולא הרגך כשנפלת תחתיו, ואתה עמדת והרגת אותו. והאיך הרגו, עשה לו פציעות פציעות חבורות חבורות באבן בידו וברגליו שלא היה יודע מהיכן נשמתו יוצאת, עד שהגיע לצוארו, כיון שאמר לו הקב"ה אי הבל אחיך, א"ל לא ידעתי השומר אחי אנכי, אתה הוא שומר כל הבריות ואתה מבקשו מידי. משל למה הדבר דומה, לגנב שגנב כלים בלילה ולא נתפש, לבקר תפשו השוער, א"ל למה גנבת את הכלים, א"ל אני גנב ולא הנחתי אומנתי, אבל אתה אמונתך בשער לשמור, למה הנחת אומנתך, ועכשיו אתה אומר לי כך. אף קין כך אמר, אני הרגתי אותו, בראת בי יצר הרע, אתה שומר את הכל ולי הנחת אותו להרגו, אתה הוא שהרגתו, שנקראת אנכי, שאלו קבלת קרבני כמותו לא הייתי מתקנא בו. מיד השיבו, מה עשית קול דמי אחיך צועקים, מכאן אתה למד שעשה בו פציעות פציעות וחבורות חבורות, צועקים אלי, צועקים עלי, משל לשנים שעשו מריבה, הרג אחד מהן את חבירו, היה בהן שליש ולא הפריש ביניהם, על מי הכל משיחין, לא על השליש, לכך כתיב צועקים אלי, צועקים עלי. א"ל קין, רבונו של עולם, לא ידעתי ולא ראיתי הרוג מימי, וכי הייתי יודע שאני מכהו באבן והוא מת, והשיבו מיד ארור אתה וגו' כי תעבוד את האדמה לא תוסף תת כחה לך. אמר לפניו רבונו של עולם יש לפניך דלטורין שמשלימין את האדם לפניך, אבי ואמי הרי הן בארץ ואינן יודעין שאני הרגתיו, ואתה בשמים מנין אתה יודע. א"ל שוטה, כל העולם כולו אני סובל, שנאמר (ישעיה מ"ו) אני עשיתי ואני אשא אני אסבול ואמלט. א"ל כל העולם כולו אתה סובל ועוני אינך יכול לסבול, גדול עוני מנשא, א"ל הואיל ועשית תשובה צא וגלה מן המקום הזה, שנאמר ויצא קין מלפני ה' וישב בארץ נוד. כשיצא כל מקום שהיה הולך היתה הארץ מזדעזעת מתחתיו והיו חיות ובהמות מזדעזעות ואומרות מהו זה, אומרות זו לזו קין הרג את הבל אחיו, גזר הקב"ה עליו נע ונד תהיה, והן אומרות נלך אצלו ונאכלו, והיו מתכנסות ובאות אצלו, באותה שעה זלגו עיניו דמעות, ואמר (תהלים קל"ט) אנה אלך מרוחך ואנה מפניך אברח, אם אסק שמים שם אתה ואציעה שאול הנך, אשא כנפי שחר אשכנה באחרית ים גם שם ידך תנחני ותאחזני ימינך. (בראשית ט)
הן גרשת אותי וגו' ויאמר לו ה' לכן כל הורג קין וגו'. יש אומרים שבת נעל בפניו, כמ"ש (שמות ל"א) ביני ובין בני ישראל אות היא לעולם, כשם שלמד שבת זכות על אדם הראשון כך למד על קין. וי"א קרן קבע במצחו. בשעה שהרג קין את הבל היה מושלך ולא היה יודע קין מה לעשות, זימן לו הקב"ה שני עופות טהורים והרג אחד מהן את חבירו וחפר בידו וקברו, וממנו למד קין וחפר וקבר את הבל, לפיכך זכו העופות לכסות את דמן. (שם י)
וכיצד נהרג קין, נעשה מלאך המות ק"ל שנה והוא נע ונד בקללה. למך בן בנו היה שביעי לדורות, וסומא היה יוצא לצוד והיה בנו אוחזו בידו, כשהיה רואה אותו תינוק חיה, היה אומר לו כמין חיה אני רואה, מתח את הקשת כנגדו והרג את קין, ראה אותו תינוק מרחוק הרוג וקרן במצחו, אמר לו ללמך אבי, הרי דמות אדם הרוג וקרן במצחו, א"ל למך ווי לי, זקני הוא, טפח שתי ידיו בחרטה ונגע בראש התינוק והרגו בשוגג, שנאמר כי איש הרגתי לפצעי וילד לחבורתי... באותה שעה פתחה הארץ פיה ובלעה ד' משפחות, חנוך ועירד ומחויאל ומתושאל, ונעשה למך מלאך המות... (שם יא)
זה שאמר הכתוב (שה"ש ח') מי יתנך כאח לי, ישראל אומרין לפני הקב"ה מי יתנך כאח לי, את מוצא כל האחים שונאים זה לזה, קין שונא להבל, שנאמר (בראשית ד') ויקם קין אל הבל אחיו וגו'... ובאיזה אח אמרו ישראל להקב"ה, כמשה ואהרן... (שמות כז)
כך פתח ר' תנחומא בר אבא, חרב פתחו רשעים, זה קין, שעד עכשיו לא היה הורג בעולם, ובא קין ופתח בהריגה, שנאמר ויקם קין אל הבל אחיו ויהרגהו, א"ל הקב"ה רשע, בחרב פתחת בעולם, חרב פתחו רשעים, זה קין, להפיל עני ואביון זה הבל, אמר ליה הקב"ה אתה פתחת חרב בעולם, תבא החרב בלבו של אותו האיש, חרבם תבא בלבם. (לך לך ז)
...בא אליה ורוכב נחש ועברה את קין, ואחר כך עברה את הבל, שנאמר (בראשית ד') והאדם ידע את חוה אשתו, מהו ידע, שהיתה מעוברת, וראתה דמותו שלא היה מן התחתונים אלא מן העליונים, והביטה ואמרה קניתי איש את ה'. ר' ישמעאל אומר משם עלו ונתייחסו כל דורות הרשעים המורדים והפושעים במרום ואומרים אין אנו צריכין לטפת גשמיך, שנאמר (איוב כ"א) ויאמרו לא-ל סור ממנו. ר' מיאשה אומר נולד קין ותאומתו עמו, נולד הבל ותאומתו עמו. א"ל ר' ישמעאל והלא כבר נאמר ואיש אשר יקח את אחותו בת אביו, א"ל מתוך הדברים האלה תדע לך, שלא היו נשים אחרות בעולם שישאו להן, והתירן, ועל זה נאמר (תהלים פ"ט) כי אמרתי עולם חסד יבנה, בחסד נברא העולם עד שלא נתנה תורה. ר"י אומר קין והבל תאומים היו, שנאמר (בראשית ד') ותהר ותלד את קין, בההוא שעתא אוסיפת לילד, שנאמר ותוסף ללדת, והיה קין אוהב לעבוד אדמה לזרוע, והבל היה אוהב לרעות צאן זה נותן ממלאכתו מאכל לזה, וזה נותן ממלאכתו מאכל לזה.
הגיע ליל יום טוב של פסח, אמר להם אדם לבניו בליל זה עתידין ישראל להקריב קרבנות פסחים, הקריבו גם אתם לפני בוראכם, הביא קין מותר מאכלו קליות זרע פשתן, והביא הבל מבכורות צאנו ומחלביהן, כבשים שלא נגזזו לצמר, ונתעב מנחת קין ונרצית מנחת הבל, שנאמר (שם) וישע ה' אל הבל ואל מנחתו. ר' יהושע בן קרחה אומר אמר הקב"ה אל יתערבו מנחת קין והבל לעולם, שמא חס ושלום יתערבו בארג בגד, שנאמר (דברים כ"ב) לא תלבש שעטנז וגו', אפילו היא מרוככת לא יעלה עליך.
ר' צדוק אומר נכנסה קנאה גדולה בלבו של קין על שנרצית מנחתו של הבל, ולא עוד אלא שהיתה אשתו תאומתו יפה בנשים, אמר אני אהרוג את הבל אחי ואקח את אשתו, שנאמר, (בראשית ד') ויאמר קין אל הבל אחיו, ויהי בהיותם בשדה, ואין בשדה אלא האשה שנמשלה בשדה, שנאמר (דברים כ') כי האדם עץ השדה, לקח אבן וטבעו במצחו של הבל והרגו, שנאמר (בראשית ד') ויקם קין אל הבל אחיו ויהרגהו. ר' יוחנן אומר לא היה יודע קין שהנסתרות גלויות לפני המקום, מה עשה, נטל את נבלתו של אחיו וחפר וטמן אותו בארץ, אמר לו הקב"ה אי הבל אחיך, אמר לפניו, רבונו של עולם, שומר שדה וכרם שמתני, שומר אחי לא שמתני, שנאמר (שם) השומר אחי אנכי, אמר לו הקב"ה הרצחת גם שמעתי, (שם) קול דמי אחיך צועקים אלי. כיון ששמע קין הדבר נבהל, ואוררו שיהיה נודד בארץ על שפיכת דמים ועל מות רע. אמר קין לפני רבון העולמים גדול עוני מנשוא, שאין בו כפרה, ונחשב לו הדבר הזה כתשובה, שנאמר גדול עוני מנשוא, ולא עוד אלא יעמוד אחד בארץ ויזכיר את שמך הגדול ויהרגני, מה עשה הקב"ה, נטל אות אחת מכ"ב אותיות שבתורה וכתב על זרועו של קין שלא יהרג, שנאמר וישם ה' לקין אות. הכלב שהיה משמר צאנו של הבל הוא היה שומרו מחית השדה ומעוף השמים, והיו אדם ועזרו יושבים ובוכים ומתאבלים עליו, ולא היו יודעים מה לעשות להבל שלא היו נוהגים בקבורה. בא עורב אחד שמת לו אחד מחבריו, לקח אותו וחפר בארץ וטמנו לעיניהם, אמר אדם כעורב אני עושה... (פרק כא)
כתיב ויהי אדם שלשים ומאת שנה ויולד בדמותו כצלמו, מכאן אתה למד שלא היה קין מזרעו ולא מדמותו ולא מצלמו של אדם ולא מעשיו דומין למעשה הבל אחיו, עד שנולד שת... ומקין עלו ונתחייחסו כל דורות הרשעים הפושעים והמורדים שמרדו במקום ואמרו אין אנו צריכין לטיפת גשמיך ולא לדעת את דרכיך... (פרק כב)
ברא הקב"ה לשמוח בו, כביכול לא היתה בו שמחה, לפי שחטא אדם נתקללה האדמה, שנאמר (בראשית ג') ארורה האדמה וגו', בא קין והרג הבל, אמר לו אי הבל אחיך, קול דמי אחיך צועקים אלי מן האדמה, נע ונד תהיה בארץ, ולא הניחו הקב"ה לשמוח במעשיו... (מזמור קמח)
הזבחים מוכיחים בין רשע לצדיק, וכן אתה מוצא בין קין ובין הבל, שנאמר (בראשית ד') וישע ה' אל הבל ואל מנחתו, ואל קין ואל מנחתו לא שעה. (פרק יג)
בכל פרשה של קין אי אתה מוצא כתיב בו אלקים אלא ה'... (פרק כ)
קין הרג את הבל אחיו באבן, שנאמר ויקם קין וגו', והאיך הרגו, אלא שנטל אבן והיה מכה בו בכל איבריו פצעים פצעים עד שמת, מנין שכך אמר למך לנשיו כי איש הרגתי לפצעי וגו', ואף קין נהרג באבן, שנאמר ויצא קין וגו' שמה נפל עליו אבן ומת, למה וגולל אבן וגו'. (אגדת בראשית פרק כו)
ויהי הבל רועה צאן, שנתיירא מן הקללה שקלל הקב"ה את האדמה, שנאמר (בראשית ג') בעצבון תאכלנה, והיה מתעסק ברעיית הבהמות, אבל קין לא נתיירא מהקב"ה והיה קשה עורף, ואמר אני אהיה עובד אדמה ועבד, ולא הניח מפני הגזרה, שלא נאמר הגזרה אלא על אדם שחטא. (בראשית ד ב)
ויאמר קין אל הבל, אמר קין לאחיו לית דין ולית דיין ואין עולם אחר, אמר לו הבל אית דין ואית דיין ואית עולם אחר, ויכול אתה לידע מקרבניך לפי שלא הקרבתו כראוי לא נתקבל. כיון ששמע קין שלא נתקבל קרבנו חרה וחרפו, ואין ויאמר אלא חירופין שנאמר (אסתר א') והיום הזה תאמרנה שרות. ויהי בהיותם בשדה, אמר קין להבל, אתה אומר שיש עולם אחר, בוא ונחלוק אני אטול העולם הזה בחלקי, ואתה בחלקך טול העולם הבא, כיון שראה קין להבל שהיה רועה צאנו בשדה, אמר לו קין לא כבר חלקנו ונפל העולם הזה בחלקי, למה תרעה צאנך בחלקי, אמר לו הבל אני לא קבלתי כדי שאניח צאני בלא מרעה, ואי אפשר בלא רעיה. מתוך הדברים נפלה קטטה ביניהם והרג קין להבל... (שם שם ח)
ויאמר ה' אל קין אי הבל אחיך, לפי שהקב"ה חפץ בתשובתם של רשעים, והיה צריך לומר רבונו של עולם אתה יודע כל הנסתרות, אני הרגתי וחטאתי והיה הקב"ה מוחל לו, והוא לא עשה כן, וכיון ששמע קב"ה שואלו אי הבל אחיך, חשש בלבו כי עבים סתר לו ואינו רואה מעשה בני אדם, והתחיל לכזב לפניו ולאמר לא ידעתי השומר אחי אנכי, כיון שראה הקב"ה כי קין ענה בסכלות התחיל מגיד לו שהוא יודע הכל, והוא הדיין והוא עתיד לדון, שנאמר ויאמר מה עשית קול דמי אחיך צועקים, אינו אומר דם אחיך אלא דמי אחיך, מלמד שתבע ממנו דמי זרעותיו עד סוף כל הדורות. (שם שם י)
ועתה ארור אתה מן האדמה, לפי שנברא גופו ממנה, ולפי שפצתה לקחת את דמי אחיך, וגם קללו כי תעבוד את האדמה וגו', שלא תוציא לך כלום ממה שתזרע בה. (שם שם יא)
ויאמר לו ה', כל מה שתבקש ממני אני אמחול לך, שלא יהרגוך כל מוצאך ואעשה לך תקנה, כי לא ינקם ממך עון הבל עתה אלא אמתין לך עד שבעה דורות, הוי אומר שבעתים יוקם... וישב בארץ נוד, לפי שעשה ברמאות, שאמר גדול עוני מנשוא, לכך לא מחל לו אלא חצי עון, שאמר לו נע ונד תהיה בארץ... דבר אחר קדמת עדן, שקודם שהרג קין את אחיו היתה הארץ כגן עדן, אבל אחר שגרשו ואררו הקב"ה ואמר לו לא תוסף תת כחה לך, לא הצליח יותר בזרע האדמה. (שם שם טו)
ויהי בונה עיר ויקרא שם העיר כשם בנו חנוך, לפי ששמע מן הקב"ה שעתיד לכלות זרעו אחר שבעה דורות, לכך קרא שם העיר כשם בנו חנוך, כדי שיהיה שמו נזכר בעולם, כמו דכתיב (תהלים מ"ט) קראו בשמותם עלי אדמות. (שם שם יז)
תובל קין, למה נקרא שמו תובל קין, שכל מעשה קין יובלו למיתה, ולמה פירש כל אחד ואחד, ללמדך שכשם שהיתה גזרה על קין כי תעבוד את האדמה וגו', כך היתה גזרה על כל תולדותיו, ולא הצליחו עוד בעבודת האדמה, ותפשו אומנות אחרת, וזהו לוטש כל חורש נחושת וברזל. (שם שם כב)
ג' פלאים נעשו באותו יום, בו ביום נבראו, בו ביום שמשו, בו ביום הוציאו תולדות, עלו למטה שנים וירדו שבעה, קין ותאומתו, הבל ושתי תאומותיו. ותאמר קניתי איש את ה', חמת לה איתתא בנין היא אמרה הא קנין בעלי בידי... בא עליה רוכב הנחש ועברה את קין, ואחר כך בעלה אדם ועיברה את הבל, שנאמר והאדם ידע את חוה אשתו, מהו ידע, ידע שהיתה מעוברת וראתה את דמותו שלא היה מן התחתונין אלא מן העליונים והבינה ואמרה קניתי איש את ה'... ר' אומר קין והבל תאומים היו, שנאמר ותהר ותלד את קין, בההיא שעתא אוסיפת למילד ותוסף ללדת את אחיו... (בראשית פרק ד, לה)
וידע קין את אשתו, מפני מה נתייחסו בני קין, להודיע כי כל הדור ההוא מקולקלין היו. (בראשית ד יז)
בשעה שאכלה חוה מעץ הדעת נתערבב טוב ורע ונולד מניצוץ הטוב הבל, וקין מרע, אפס מפני כל קדושה עדיין היה בה תערובת קליפה, וכן בהיפך בטומאה היה בה תערובת קדושה, לכן קין מצד חלק קדושה שבו נולד ממנו יתרו ונתגייר, והבל מצד קצת טומאה שבו נולד בלעם, וזהו שרמ"ז בישראל לא קם אבל באומות העולם קם ומנו זה בלעם... (בראשית)
ידע תדע כי קין הרוצח הביא ק"ס קליפות בעולם כמנין קי"ן, וכל קליפה יש לו שם מיוחד, כמו שהוא מסודר בספר כתר ישועה שחבר הקדוש בעל המחבר הזה, וקליפת קין הג' נקרא עור"ב, וידוע כי הבל הנרצח פגם בימא עילאה הביא קליפת עור"ב בעולם, ובזה יש לו להבל אחיזה עם קין אחיו הרוצח, והוא סוד שע"ה שהביא לעולם שכתבו המקובלים שיונה בן אמתי מבטל קליפת קין.... (שם)
דע כי קין נתגלגל עיקר נשמתו ביתרו, ורוחו בקרח, ונפשו במצרי, וזהו שאמר הכתוב שבעתים יוקם קין, יק"ם ראשי תיבות יתרו קרח מצרי, המצרי הרגו משה, קרח לעולם היה מקנא עד שנבלע, יתרו התקין עצמו ונתן לו צפורה תאומתו שבעבורה הרג קין להבל...
כאשר נסתלק קין והלך לו מן אדם וחוה שבו בתשובה, והסירו הבגדים הצואים מעליהם והולבשו מה שהופשטו ושב אצילות רוחני עליהם, אז עשו פרי הקדש אדון למעלה, זהו שת, ונתקיים העולם בזרע הקדש בלי שום זוהמא כלל, והוא עצמו הבל ונתכפר ענשו בהריגה...
קין ששב בתשובה זו היא תשובתו שהניח אביו ואמו זקנים והלך לו, ומי יאכילם ומי יכניסם ומי יוציאם. ואם תאמר עדיין חזקים הם, הדין עמך, מכל מקום במה יתנחמו העניים שהם אבלים מהבל, והניח גם זה והלך אם כן עליהם היו כולם, ואוי לקין בעל תשובה ושמא העני ירא פן יבא גם לכלל טעות, ויכה גם את אביו ואמו ויתחייב חנק, ותחת שלש לא יוכל שאת, הרג חנק ובליעה, וכמה דפין אחר זה פירש וסיים קין הואיל והוא מן המדה הרעה, אין הדין נותן להיות שב עם אדם וחוה, לכן יצא משם וישב בארץ נ"ד, היינו ד"ן, אותיות אמצעית מן אדנ"י, וא"י נשאר עם אדם וחוה... (שם)
ירבעם היה משורש קין, שהוא סוד צלם, והגביר עליו סגים כי כולו ס"ג ונהפך לג"ס רוח, ואז עלה למעלה הפכים ופגם העליון שהוא ס"ג ויצא העגל, ירבעם עולה ב' פעמים צלם, לכן עשה ב' צלמים וכו'... (שם)
ויראו בני אלהים את בנות האדם וגו', ר' חייא אומר בני אלהים הם בני קין ממש, כי כשבא נחש על חוה הטיל בה זוהמא, ואחר כך בא עליה אדם ונתעברה וילדה קין, ומצד זוהמת הנחש אשר יניקתו מצד פחד יצחק, ולא היה דומה לשאר בני אדם, וכן בני קין הם הנקראים בני אלהים... (שם)
ותצא אש וגו' נדב ואביהוא הם ניצוץ קין, כי הטוב שבנשמה של קין היה באהרן, ושאר היה ביתרו, וזהו לשון יתרו, יתר פליטה מה שלא לקח אהרן לקח הוא, וניצוץ שהיה בנדב ואביהוא נחלקו לשנים, ורצה ליהנות מזיו השכינה בקנאתם עד שעכשיו נתעורר להם הקנאה של הבל, ובעבור זה יצאה האש מן האד"ם ש"ת ושרף נשמתם, ואחר כך באו בחפני ופנחס ונהרגו ואחר כך בא בשני בני ישראל, ומפני שחטאו בבשר באו בשני עורבים שהיו ב' אנשים, ונתקנו הבשר שהיו מובילים לאליהו הנביא בכל יום. (שמיני)
יש אומרים קרח וקין כוונה א' להם הדין עמהם, כי קין במנחתו חטא שהביא מזרע הארץ אש בלי מים, וכן קרח שעמד במדתו אש בלי מים, וקין נהרג כי שופך דם האדם באדם דמו ישפך, ובעבור שהיה לו לקחת מוסר ולא לקח אז חטא פעמים על כן ניתוספו לו מיתות משונות קשה האחרון מן הראשון... (קרח, ועיין שם עוד)
והאדם ידע - ואדם ידע את חוה אתתיה דהוה חמידת למלאכא ואעדיעת וילדת ית קין ואמרת קניתי לגברא ית מלאכא דה'. (בראשית ד א)
...ורשם ה' על אפי דקין אתא מן שמא רבא ויקירא בגין דלא למקטול יתיה כל דישכחוניה באסתכלותיה ביה. (שם שם טו)
ויולד כדמותו - ...ארום מן קדמת דנא אולידת חוה ית קין דמי ליה, והבל אתקטיל על ידוי וקין אטרד ולא אתייחסו זרעיתיה בספר ייחוס אדם... (שם ה ג)
למה אשכל - היכמא דאתכלת חוה מן הבל דקטליה קין ואיטרדן תרויהו מן אפי אדם וחוה כל יומי חייהום דאדם וחוה. (שם כז מה)
קין - על שם קניתי. את ה' - כמו עם ה', כשברא אותו ואת אישי לבדו בראנו, אבל בזה שותפים אנו עמו. (שם ד א)
אי הבל - להכנס עמו בדברי נחת אולי ישיב ויאמר אני הרגתיו וחטאתי לך. לא ידעתי - נעשה כגונב דעת העליונה. (שם שם ט)
נע ונד - אין לך רשות לדור במקום אחד. (שם שם יב)
קניתי איש את ה' - רש"י, והנכון לי שאמרה הבן הזה יהיה לי קנין לה', כי כאשר נמות יהיה במקומנו לעבוד את בוראו, וכן דעת אונקלוס שאמר קדם ה', וקראה האחד בשם קנין והשני הבל, כי קנין האדם להבל דמה, ולא רצתה לפרש זה, על כן לא נכתב טעם בשם השני. (שם ד א)
אם תיטיב שאת - ועל דעתי אם תטיב יהיה לך יתר שאת על אחיך, כי אתה הבכור, וזה טעם למה חרה לך, כי בבשתו מאחיו נפלו פניו, ובקנאתו ממנו הרגו, והנה אמר לו למה חרה לך על אחיך ולמה נפלו פניך ממנו, הלא אם תטיב יהיה לך יתר שאת על אחיך, ואם לא תטיב לא עמו בלבד תבואך רעה, כי לפתח ביתך חטאתך רובץ להכשילך בכל דרכיך, ואליך תשוקתו, שהוא ישתוקק להיות דבק בך כל הימים, אבל אתה תמשול בו אם תחפוץ כי תיטיב דרכיך ותסירנו מעליך. הורהו על התשובה שהיא נתונה בידו לשוב בכל עת שירצה ויסלח לו. (שם שם ז)
גדול עוני מנשא - ...והנכון בפשט שהוא וידוי, אמר אמת כי עוני גדול מלסלוח, וצדיק אתה ה' וישר משפטיך, אף על פי שענשת אותי הרבה מאד. והנה גרשת אותי היום מעל פני האדמה, כי בהיותי נע ונד ולא אוכל לעמוד במקום אחד הנה אנכי מגורש מן האדמה, ואין מקום למנוחתי, ומפניך אסתר כי לא אוכל לעמוד לפניך להתפלל או להקריב קרבן ומנחה, כי בושתי וגם נכלמתי כי נשאתי חרפת נעורי, אבל מה אעשה כי כל מוצאי יהרגני, ואתה בחסדך הרבים לא חייבת אותי מיתה. והענין, שאמר לפניו הנה חטאי גדול, והרבית עלי עונש אבל שמרני שלא אענש יותר ממה שחייבת אותי, כי בעבור שאהיה נע ונד ולא אבנה לי בית וגדרות בשום מקום יהרגוני החיות כי סר צלך מעלי, הודה כי האדם איננו נשגב ונמלט בכח רק שמירת עליון עליו, ומפני שאמר וישם ה' לקין אות ולא אמר ויתן לו השם אות או ויעש יורה ששם לו האות קבוע שיהיה עמו תמיד אולי כשהיה נוסע ממקום למקום היה לו אות מאת השם מורה לו הדרך אשר ילך בה, ובזה ידע שלא יקראנו אסון בדרך ההוא.
ובבראשית רבה אמרו כענין זה, רבי אבא אמר כלב מסר לו, כי מפני שהיה פחדו מן החיות מסר לו אחת מהן שתלך לפניו, ולמקום שיפנה הכלב ללכת ידע כי שם צוה לו השם ולא יהרג מבעלי חיים. הזכירו בו החכמים אות נבזה כראוי לו, אבל הכונה שהיה עמו האות תמיד להורות לפניו הדרך שילך בה, כי כן לשון "וישם". (שם שם יג)
ויהי בונה עיר - כי מתחלה היה חושב להיות ערירי בעונו, ואחרי שנולד לו זרע החל לבנות עיר להיות בנו יושב בה, ובעבור כי הוא ארור ומעשיו לא יצליחו קראו חנוך להגיד כי לא בנאה לעצמו, כי הוא אין לו עיר ומושב בארץ כי נע ונד הוא, אבל יהיה הבנין לחנוך... ומפני שלא אמר ויבן עיר יורה כי היה כל ימיו בונה העיר, כי מעשיו ארורים, יבנה מעט בטורח ועמל וינוע וינוד מן המקום ההוא, ויחזור שם ויבנה מעט ולא יצליח את דרכיו. ונכתבו תולדות קין ומעשיו להודיע כי השם ארך אפים והאריך לו כי הוליד בנים ובני בנים. והזכיר כי פקד עון אבות על בנים ונכרת זרעו. ורבותינו אמרו שחיה שנים רבות ומת במבול, ולא הוריד שיבתו בשלום שאול, רק ראה בהכרת הוא וכל זרעו אתו. והקרוב כי לא היו תולדותיו רק ששה דורות עד המבול... (שם שם יז)
...אבל ענין למך עם נשיו לא הזכירו הכתוב בביאור, ונוכל לומר גם כן שהיו יראות מעונש שלא יהרג למך בעון אביו, כי השם לא אמר לקין סלחתי לך, רק שלא יהרג אבל יגבה חובו מזרעו ולא ידעו מתי, וכן היה הדבר, ולמך נחם אותם לאמר כי השם ירחם עליו כאשר רחם על קין, כי הוא נקי כפים ממנו... (שם שם כד)
אם תיטיב שאת - אם תיטיב לבך ומעשיך יהיה לך שאת, פירוש כפרה וסליחה, כמו "נושא עון"... דבר אחר אם תיטיב אני מוחל לך כל עונותיך, ואם לא תיטיב חטא של אותו האיש גדול... לפתח - לפתחך חטאת רובץ, שתכשל בו תמיד בצאתך ובבואך, כלומר העון אשר עמך תכשל בו תמיד כאלו אבן נגף קבוע בפתחך שתכשל בו תמיד. (שם שם ז)
אי הבל - בא אליו הדבור להודיעו כי לא יוכל האדם להסתר ממנו, וכל עניני האדם גלויים לפניו. וקין חשב להסתר ממנו, כמו שנסתר אביו, שהרגו בשדה במקום שלא היה אדם, גם בא אליו הדבור להודיעו עונשו על פשעו... ומה שאמר לא ידעתי - מפני הסתפקו עדיין בידיעת הבורא בעניני בני אדם, לפי שאמר לו אי הבל, ולא אמר לו למה הרגתו... (שם שם ט)
...והוליד (אדם) בנים רבים ולא היה מהם ראוי להיות במקום אדם אלא הבל, כי היה דומה לו, וכאשר הרגו קין אחיו מפני קנאתו בו על המעלה הזאת, נתן לו תחתיו שת... (מאמר א צה)
...ועליה (על ארץ ישראל) נפלה הקנאה והחמדה בין הבל וקין בתחלה כשרצו לדעת איזה מהם הרצוי להיות במקום אדם וסגולתו ולבו לנחול את הארץ ולדבק בענין האלקי, ויהיה זולתו כקליפה, ואירע מה שאירע מהריגת הבל, ונשאר קין ערירי, ונאמר (בראשית ד') "ויצא קין מלפני ה'", רצה לומר מהארץ הזאת שבה היו... (מאמר ב יד)
הלא אם תיטיב שאת - לשון דורון, כמו "וישא משאות" כלומר אם תטיב הדורון, שתחזור ותביא דורון מתקבל מוטב, ואם לא תיטיב הדורון, לפתח חטאת רובץ - לפתח דבריך החטא שמור שלא תוכל לנקות עצמך בדברים. דבר אחר אם תיטיב, שתכבוש יצרך מהרוג אחיך שאתה מתקנא בו יש עלי לשאת עונותיך, ואם לא תטיב, שלא תכבוש יצרך, לפתח ביתך העונש רובץ, ואם תאמר הוא יברח ממני ולא אוכל להרגו, תלמוד לומר ואליך תשוקתו של הבל אחיך להיותו שלם עמך כבראשונה ולא יברח ממך, ואם תאמר הוא גבור ממני, תלמוד לומר אתה תמשל בו, כלומר תתקפהו ותוכל להורגו. היינו ויאמר קין אל הבל אחיו, שימשול בו, כמו שאמר לו הקב"ה, והבל לא הסכים, לפיכך ויקם קין אל הבל אחיו ויהרגהו... (בראשית ד ז)
וקין היה עובד אדמה - ראוי שיאמר ויהי קין עובד אדמה, כשם שאמר ויהי הבל, ומה שחלק ביניהם, לפי שלא היה ענינם שוה, אבל היו שני הפכים, זה צדיק וזה רשע, ומכאן יש ללמוד שהטוב והרע שורש אחד להם שכולו טוב, שכן אדם הראשון היה כולו טוב, ויצאו ממנו אחד טוב ואחד רע, ומטעם זה נוכל להשיג סימני היחוד בבריאת אדם ותולדותיו... ועוד הוצרך לומר וקין היה, לרמוז כבר היה, והכונה על כחו וסבתו שהיה כבר קודם שנברא אדם, והבן זה. (שם שם ב)
...ויראה לי שחטא קין בג' ענינים, האחד כי לא האמין בה' כאשר ברר לו במראה הנבואה אמתת עונש ושכר, וזה שאמר "ויאמר קין אל הבל אחיו", שאמר לו לית דין ולית דיין ולית עולם אחרן, והב' שהרג את הבל אחיו, הג' כששאל לו הקב"ה אי הבל אחיך, העיז פניו כנגדו והשיב לא ידעתי, דבר עמו כגונב דעת עליון, ועל כן נתקלל בג' קללות. הוא שאמר לו ארור אתה מן האדמה - שלא תתן היא מעצמה כחה אליו. והב', שאף כשיטרח הוא באדמה לחרוש ולזרוע לא תתן כחה אליו כבתחלה, והג', שאמר לו נע ונד תהיה בארץ, והענישו בגלות כדין רוצח.
ועל דרך השכל קין והבל יש בשמם התעוררות ורמז לענין הויה והפסד, כי הם אחים סמוכים זה לזה, וקין רמז לקנין העולם הזה, והבל רמז למי שדעתו שפלה ומהביל אותו הקנין, וכן היתה מנחתו הצאן שהיא שפלה מכל בעלי החיים, ועל כן דבק בו רצון השי"ת, הוא שכתוב "וישע ה' אל הבל ואל מנחתו". והיתה מנחתו של קין מפרי האדמה, כי היה אוהב קניני העולם הזה ועבודת הגוף שאין בו קיימא, ונמשך אחר התאוות הגופניות, ועל כן לא חל עליו רצון השי"ת, הוא שכתוב ואל קין ואל מנחתו לא שעה, המהביל הזה נהרג כי איננו חושש לעסקי העולם ואינו עושה מן העולם הזה עקר, והאוהב קניני העולם הזה נתקלל, ואמר לו נע ונד תהיה בארץ, כי כן אוהב כסף לא ישבע כסף, והולך ומטלטל ממקום למקום בימים ובמדברות במקום גדודי חיות ולסטים, ואין לו מנוחה אפילו שעה אחת, אבל כל ימיו מכאובים... זהו שאמר וקין היה עובד אדמה... (שם שם ט)
קול דמי אחיך - דרשו רז"ל דמו ודם זרעיותיו, והמדרש הזה רומז לתחיית המתים, שכיון שמת לא היו התולדות בכחו, והיכן הוא דם זרעיותיו, או ירמזו דם זרעיותיו אל הענין הנודע בקבלה, אשר עליו אמר הכתוב בשת "תחת הבל". והנה ענשו של קין מדה כנגד מדה, הוא חשב להכרית זרע אחיו, ונכרת הוא וזרעו במבול. (שם)
והאדם ידע את חוה אשתו וגו', דע כי קין נולד מן הזוהמא והטפה שהטיל הנחש בחוה, אמנם בלתי זרע אדם שנתערב באותה הזוהמא לא היה יכולת לרוח ההוא ללבוש גוף אדם ולצאת לאויר העולם, וזרע האדם המציא לו מקום להתלבש בו, ועל כן נעשה הורג, וכד"א כי משרש נחש יצא צפע וגו', כי מדת הדין שופעת עליו, וכן תרגם יונתן בן עוזיאל ע"ה, ואדם ידע את חוה איתתיה דהיא מתעברא מן סמאל מלאכא ועדיאת וילידת ית קין, והוה דמי לעילאי ולא לתתאי, ואמרת קניתי גברא ית מלאכא דה'. ובפרקי רבי אליעזר הגדול ז"ל, משל למה הדבר דומה, לאדם שיש לו רוח רעה, כל מעשים שהוא עושה וכל הדברים שהוא מדבר אינו עושה אלא מדעת רוח רעה שיש עליו, כך הנחש, כל מעשים שעשה וכל דברים שדבר לא דבר אלא מדעתו של סמאל, עליו הכתוב אומר ברעתו ידחה רשע... (בראשית ועיין שם עוד)
קניתי איש - גזרה בדעתה שזה כחו לאלקים יותר מכל בעלי החיים האנושיים, ומשלים את החלק הראשון השכלי. ויהי הבל רועה צאן - והשני היה מעולה ממנו שהיא ההנהגה והסדר בחיים האנושיים ומשלים את החלק הראשון. ויבא קין מפרי - בהתבוננו במלאכתו וחשיבותה הודה לה', ואמרו שהקריב זרע פשתן שמלאכתו קשה ורבה עד שלמותה... (בראשית ד א והלאה שער יא)
הן גרשת אותי - כשעמד על גודל רעתו אמר שגורש גם מעבודת האדמה וגם תשיגהו רוע ההנהגה, שכל אחד יהרג את חברו כאשר יתמלא העולם. וישם ה' לקין אות - הבטיח לו שהטבע הכולל יתן שהאנשים יסכימו לחיות יחד, ולא בטבע משולח, ועל הכרה טבעית זו אמרו בבראשית רבה, ר' יהודה אומר גלגל חמה הזריח לו ועוד... (שם שם יד)
...ואולם כבר יקשה לפי זה הדרך, למה לא שעה השי"ת לקין ואל מנחתו, שהרי לא חטא בשום דבר משבע מצות שנצטוה עליהם אדם, אלא אם נאמר שחטא בכוונתו בענין נוטה לצד ע"א מה שאינו נראה כן מפשט הכתובים. ויותר ראוי שנאמר בזה הוא שיש בכאן שני מיני פעולות ראוי שיהיו נמצאות בשכל האדם בטבע, האחד הוא הרחקת העול והתמדת היושר בין האנשים כדי שיתקיים המין האנושי, ועל זה נענש קין על הריגת הבל, ודור המבול על החמס... והמין השני הוא מין מן הפעולות שראוי שימצאו באדם בשרש יצירתו בטבע גם כן, והם הנותנות שלמות בנפש האדם, וזהו ההכנעה אל השי"ת ועשות מה שיגזור השכל האנושי על הכללות שהוא טוב בעיני ה', שאלו דברים נודעים לאדם בטבע... ועל זה לא שעה השם לקין ואל מנחתו לפי שלא היתה העבודה על הכונה הראויה כפי מה שיגזור טבע השכל, כי השכל האנושי יגזור שראוי להודות למטיב כעל כל אשר גמלהו, ושאין ראוי להקריב לאדון מנחה פחותה ממין גרוע, בהיותו יכול להביא ממין חשוב, כי זה זלזול בכבוד האדון, ועל כן לא היה לו לקין להביא מפרי האדמה כזרע פשתן או הפולים והזרעונים ודומיהם אלא מפרי העץ כתאנים וענבים ורמונים שהוא ממין חשוב, ובעבור שלא עשה כן חטא והיה ראוי לעונש, אף על פי שלא נצטוה על כך... (מאמר ג פרק ז)
וראוי שנבאר הטעם אל השנוי הזה, שמצאנו שמה שנאסר לאדם הותר לנח, ושממה שהותר לנח נאסר קצתו לישראל (באכילת בשר). וכדי שיתבאר זה באור יפה נשאל מה חטא קין בהביאו מפרי האדמה מנחה לה', שלא שעה ה' אליו ואל מנחתו. ואם מפני שלא הביא מבחר הצאן כמו שהביא הבל, מה חטא בזה, אם נתעסק בעבודת האדמה והצליח בה והביא מפריה מנחה להשם להודות לפניו כעל כל אשר גמלהו ה' למה לא שעה השם אליו ואל מנחתו... ואם על שלא הביא מפרי העץ אלא מפרי האדמה כמו שכתבנו למעלה, לא היה ראוי לעונש גדול שנכתב עליו "הלא אם תיטיב שאת ואם לא תיטיב לפתח חטאת רובץ" (בראשית ד'). וכן יש לשאול אחר ששעה אל הבל ואל מנחתו למה נהרג, ואיך לא חנה מלאך ה' סביב ליריאיו להציל ממות נפשו?
...וכשנולדו קין והבל וראו את אדם אביהם טורח בעבודת האדמה וזורע חטה ושעורה וחרצן ואוכל ונזון מן הצמחים, חשב כל אחד מהם דרך לעצמו, וכונת כל אחד מהם היתה נכרת מתוך מעשיו, כי קין לקח לו לעבוד את האדמה לפי שהיה חושב שאין יתרון לאדם על בעלי חיים אלא בזה בהיותו יודע לעבוד את האדמה להיות נזון ממבחר הצמחים, כי אחר שראה האדם נזון מן הצמחים כשאר הבעלי חיים, חשב שרוח אחד לכל וכמות זה כן מות זה, ולזה הביא מנחה מפרי האדמה, לשבח השם על היתרון שנתן לו על הצמחים, ולא הביא קרבן מן הבעלי חיים, כי לא חשב היתרון שיש לו עליהם בעבודת האדמה יתרון גדול שראוי להביא קרבן עליו, אלא לפי שהיה לו להביא מפרי העץ שהוא מבחר הצמחים ולא הביא אלא מפרי האדמה, כלומר הן הירקות, חטא. אבל עיקר החטא היה לפי שלא חשב היתרון שיש לאדם על הבעלי חיים לכלום. וחשב גם כן היותו אסור בהריגת הבעלי חיים אחר היותו שוה אליהם לפי דעתו. והבל היה חושב שיש לאדם יתרון על הבעלי חיים, אבל חשב שהיתרון הזה הוא שיהיה לו ממשלה עליהם ויכבוש אותם תחתיו לעשות מלאכתו, אבל לא שיהיה מותר בהריגתו, כי לא חשב שיהיה לאדם יתרון על הבעל חי בזה. ולזה אמר הכתוב (שם) "והבל הביא גם הוא", כלומר גם הוא על כונת קין, והיה חושב שיהיה האדם אסור בהריגת הבעל חי אם לא לצורך גבוה ולעשות קרבן מהן לפניו, להורות שהוא יתברך הוא שיש לו יתרון על האדם והבהמה, כי כולם יאבדו והוא יעמוד, ולזה נהרג הבל להיות זה הדעת קרוב מאד מדעת קין, ויותר מוכן לטעות בו האנשים ולהמשך אחריו...
ולא שעה אל קין ולמנחתו להיותו רחוק מאד מהאמת, אחר שחשב שאין לאדם יתרון על הבעל חי, וגם שלא הכיר מעלת האדון אחר שהביא מפרי האדמה ולא מפרי העץ. ואמר לו השי"ת למה חרה לך ולמה נפלו פניך וגו', כלומר אמת הוא כדברך כי עיר פרא אדם יולד, ואין לו יתרון והתנשאות על הבעלי חיים בפועל בצאתו לאויר העולם, אבל יש לו עליהם יתרון בכח להטיב במעשיו ולהוציא מה שבכחו אל הפועל ולהכיר מעלת האדון, ואם ייטיב מעשיו יהיה לו התנשאות עליהם, וזהו הלא אם תיטיב שאת. ובעבור זה נכנסה קנאה בלב קין והרג את הבל, בהיותו נמשך אחר כונתו הראשונה שאין לאדם יתרון על הבעל חי, ואמר בלבו כי אחר שהשי"ת שעה אל הבל ואל מנחתו, נראה שהוא מותר להרוג את הבעל חי, וחשב שאין בהריגת הבל איסור יותר מבהריגת אחד מבעלי חיים, ולפי שעדיין לא היתה כונת הבל ראויה מכל וכל לא הושגח להנצל מכף מעוול וחומץ... (שם פרק טו)
למה חרה לך - ולמה קנאת באחיך כדואג על שקבלתי קרבנו ברצון, הנה לא היה זה רצון פשוט או שלא כדין. ולמה נפלו פניך - כי כשיש לקלקול איזו תקנה אין ראוי להצטער על מה שעבר אבל ראוי להשתדל להשיג תקון לעתיד. (בראשית ד ו)
ארור אתה מן האדמה - מקולל ומחוסר בטובת האדמה, אשר פצתה את פיה - שנשתמשת בה לכסות הריגת אחיך, וכנגד זה לא תשתמש בה עוד כמו שנשתמשת קודם לכן לצרכי חייך, ולא הוצרך לפרש עונש הרוצח, כי הדין מבואר בטבע על כל מזיק שכאשר עשה כן יעשה לו. (שם שם יא)
הקנאה היא גרמא לבא לידי שנאה, וגם היא יותר קשה, כי מורד על הקב"ה, למה השפיע טובה לחברו יותר ממנו, ואמרו רז"ל הקנאה והתאוה והכבוד מוציאין את האדם מן העולם, צא ולמד, כי כל הראשונים לא נענשו אלא בשביל הקנאה, כי הנה קין, המדבר פה אל פה עם השי"ת, נטרד מן העולם הוא וזרעיותיו על שקנא לתאומתו של הבל, ועל ידי כן עבר כל אותן העבירות... (חלק ב שער ד)
קניתי איש את ה' - ...או קין התיחס אל עביות זוהמא וחומר, ומתיחס לקנין ממשי, והבל מתיחס אל הנפש, הבל פיו ית' שנפח באדם, על כן זה מעלתו על הדומם עובד אדמה, וזה על בעלי החיים רועה צאן. ואם כן כשראתה שיצאה הזוהמא בשני מעורבת עם הבחינה האחרת אמרה שעל ידי התשובה קניתי איש שיהיה עם ה' בלי הזוהמא, הוא הבל, ולכן לא דברה עוד בלדתו. (בראשית ד א)
ויחר לקין - נתפקר לומר לית דין ולית דיין, ומשנתפקר נפלו פניו - הפיל צלם אלקים מפניו. אם תיטיב שאת - תתנשא עוד על אחיך כבעל תשובה הגדול מצדיק... (שם שם ה)
לא ידעתי - לא היה בי דעת שנכנסה בי רוח שטות, הוא כח היצר הרע שנתת בי. השומר אחי - הלא אני בטבע נגדי אליו, מסטרא דמסאבותא, והיה ראוי שאתה תהיה לו לשומר ולא אני, ולשמור יצרי לבל יחטיאני להורגו. והשיב לו אתה עשיתו רע, כי יצר הרע באדם לטוב לו, לתת לו שכר. (שם שם ט)
קין והבל, קין הוא שורש הקליפות, והבל הוא שורש הדין, והנה יש אף וחמה, אף במקום הדין שורש הבל, וחמה הוא במקום הדין שרשו של קין, ומאחר שהרג קין להבל ואמר לית דין ולית דיין, וכנגדו עמד משה שהוא הבל והרג את חמה שהוא קין, וכרת את הקליפות ממקום הקודש. (גלגולי נשמות קמד)
נקטינן שקין גזל תאומתו של הבל, ויתרו הושיב משה וצפורה באפריון ואמר לו בחורב צא בגין אשתך, ועל דם זרעיותיו אמר לו ושני בניה עמה, שהיו שמורים לה מששת ימי בראשית וזכית בהם... ומסר לו צאנו שנשאר אצל קין במות הבל. ומשה הוה חשיב להו צאן יתרו שכל המקבל מהם אין רוח חכמים נוחה הימנו, ואף על פי כן לא האכילה מפרי האדמה אלא הלכו ארבעים יום ולא טעמו כלום כדרך שהלך אליהו ז"ל שנשתהא המזון במעיו, וכאן אף משה כן משלמות גופו... (מאמר חקור דין חלק ג פרק ט)
...עוד לא היה הבל ראוי למות אלא על ידי קין כבלע רשע צדיק ממנו, שאלו היה הבל צדיק גמור כבר נפל קין לפניו, כמשז"ל והותר לו דמו, ולפי שנתחסד עמו נמשכה אחר כך בתורת חסד מיתת אהרן על ידי משה, ששכר מצוה מצוה להפוך את הקללה לברכה. אך כיון שניתן רשות על הבל שדמו ישפך, ושניהם לבדם בשדה, אפשר שהותר לו לקין להיות עליו שליח בית דין אלו צדק נפשו והמיתו בדין אמת בשליחות של שופט צדק, ואמר תן כבוד והתודה, לא עשה כן קין, אבל הרשיע את עצמו, לפיכך אמר שלמה כל פעל למענהו... אבל קין וחביריו ומי אביהם רוכב הנחש רעהו ושומרהו שומר נפשו ירחק מפתויו כי רע ומר כי נגע עד הלב האמיתי, והוא רחום יכפר עון... (מאמר העתים סימן כא)
וכדי שתדע עוד להבין דברי חכמה, הנה אדם הראשון נולדו לו שני בנים, האחד קין והשני הבל, וראוי לאדם שהוא ראשון שיהיה מוציא כחות שלו כפי הכחות שהן באדם, כי כפי העיקר יוצאים הענפים, ולפיכך היו לו שני בנים, האחד קין והשני הבל נגד שתי כחות אלו שהן כח התאוה וכח הקנאה. ותדע שלא היתה הקנאה רק בקין, שהרי היה מקנא בהבל כאשר שעה השי"ת אל מנחתו, ואל קין ואל מנחתו לא שעה ויחר לקין, ודבר זה היה בשביל הקנאה, ואומר שלכך נקרא קין מלשון קנא, כי היו"ד מתחלף באל"ף שהם אותיות אהו"י המתחלפות, והבל נגד התאוה, שכח זה הוא הבל ואין בו ממש, ולכך הקריב הבל מבכורות צאנו ומחלביהן, דבר זה טוב למאכל והוא לתאוה. והיה לאדם הראשון שני בנים יוצאים מן השנוי, כי אלו שתי כחות, כי אף באדם עצמו כבר היה יוצא בהם חוץ לגבול וחוץ לשעור באלו שתי כחות, כל שכן התולדות שהם נמשכים ממנו, ולפיכך כשם שהתאוה והקנאה אין להם קיום ואין להם עמידה בעולם, כך קין והבל לא היה להם קיום ועמידה בעולם, אבל כנגד הכח השלישי שהוא כח השכלי לא נולד לו בן, כי כח השכלי אינו שייך לאדם במה שהאדם גשמי... (דרך חיים ד כא, וראה שם עוד)
...ומה שאמר "קניתי איש את ה'", כלומר כי אמרה חוה אל יתמה האדם שיצא ממנה זרע כמו זה שיש בו יצר הרע, ויצר הרע רע נקרא, ואם היה לך לומר שהוא מעיד על האדם דיצא ממנה זה לומר ארור הכרס שיצא ממנו, על זה אמרה קניתי איש את ה', כי יצר הרע ברא השי"ת אותו, וזהו קניתי איש את ה', ומכיון שכך גזרה חכמתו יתברך אין זה עדות כל כך... (דרשה לשבת הגדול)
היה עובד אדמה - ואם תאמר מפני מה לא היה קין רועה צאן בשביל קללת האדמה, והרי הוא היה הבכור ולמה לא בחר ברועה צאן. ויש לתרץ מפני שהוא היה הראשון הוצרך ליקח לחלקו עבודת האדמה שהיא ראשונה לחיי אדם, שצריך לעבודת האדמה ללחם ושאר פרי האדמה שאי אפשר להתפרנס בחלב ובגיזה. אי נמי דנפש רע מתאוה לרע, וקין נפש רעה היה לו, שהרי הביא מן הגרוע לקרבן, ולפיכך היה מתאוה לדבר המקולל כמו האדמה, שכך תמצא לעולם כי הטוב מתאוה לטוב והרע לדבר שאינו טוב...
ואם תאמר וקין אחר שהיה רוצה להקריב קרבן למה נטל מן הגרוע, שאין לומר שהיה קין מקפיד על דבר קטן כזה, שהרי כל פרי האדמה היה שלו. ויראה שכל אדם הוא מצליח בכח שיש לו, וכאשר ידע קין שכחו הוא מה שעינו רעה, כי ידע מדתו בודאי, ולכך הביא קרבן הזה לחזק על ידי זה מדתו וכחו שהוא עין רע, ובזה יתגבר על הבל אחיו, והשם הוא הטוב פנה אל הטוב ולא אל הרע.
זרע פשתן היה, כתב הרא"ם שמעתי כי סוף תיבות של קרב"ן שהוא פירוש מנחה, והוא פשתן: קו"ף רי"ש בי"ת נו"ן, סופי תיבות פשתן. ולא ידעו אותם המפרשים ענין קין והבל, כי דבר נכון למבין כי כאשר היה זה רועה צאן וזה עובד אדמה, מסתמא היה קין מביא קרבן מה שהוא שייך לו להגדיל כחו שהוא מיוחד בו ורחוק מחבירו, ואין בכל עבודתו שהיה עובד אדמה מה שהוא מיוחד לו דווקא ושהוא מובדל ומופרש מהבל רק הפשתן, שזה הדבר הוא כלאים והפכו לו, והוא היה מכוין בודאי דבר שהוא מיוחד לו דוקא... והפכו לצאן שממנו יבא הצמר. ומזה תבין כי הבל וקין היו הפכים זה לזה, כי זה רועה צאן שמהם הצמר, וזה עובד אדמה שממנה הפשתן, ומפני שהיו הפכים לא היה אפשר להתקיים יחד, וגם קין לא היה אפשר לו להתקיים שהוא חלק אחד מן ההפכים, עד שנגלה שת והוא יסוד הכל שממנו הושתת העולם, והוא יסוד ושורש כל הפכים.
ונראה שמפני זה נענש הבל ונהרג, דהוא גם כן הביא קרבן להרחיק כח קין, דלמה לא הביא שור פר כמו שהקריב אדם הראשון, אלא שהיה מכוין להרחיק הברכה מקין שהיה עובד אדמה, כי הצאן הוא הפוך לו, כי מן הצאן יבא הצמר ומן האדמה הפשתן, ולפיכך כתיב "והבל הביא גם הוא", כמו שקין היה מוכן להרחיק הבל...
יש בזה מדרשי אגדה, כי ג' מחלוקת יש בזה, יש מי שסובר שהיו חולקים כי קין נטל קרקעות והבל נטל מטלטלים, ויש סוברים שעל בית המקדש היו חולקים, ויש מי שאומר על תאומה יתירה היו חולקים. פירוש הדרש הוא כאשר התבאר למעלה, כי קין והבל היו שני הפכים, ואלו היו מובדלים לגמרי בלא השתתפות כלל אז היה שלום ביניהם, כי זה היה כמו השלום שעושה הקב"ה בין גבריאל שהוא אש, ומיכאל שהוא מים, אבל הם היו הפכים ולא היה הבדל ביניהם, כי זה נכנס ברשות חבירו, כי לקין ראויה האדמה, והרי הבל צריך לה לעמוד עליה, והבל היה לו הצמר, והיה קין נכנס לרשותו להיות לובש מהם, לפיכך לא היה שלום ביניהם, ובאה המחלוקת ביניהם שכל אחד היה הפך מחבירו, ואי אפשר להם להיות נפרד אחד מחבירו, רק היו מתחברים משתתפים יחד ונכנסו במחלוקת. אמנם מי שסובר שהיו חולקים על בית המקדש הוא שהפליג מאד, כי בית המקדש באמת כלול משני כחות, של הבל וקין, וראיה לזה היה מותר צמר ופשתן בבית המקדש, ומפני שהיו מחולקים והיו משתתפים בזה היה נכנס המחלוקת ביניהם, לפי שבית המקדש באמצע העולם, כי האמצעי משותף לשני הקצות שהם הפכים, ולפיכך קין והבל שהם הקצות כל אחד היה רוצה בבית המקדש המשותף לשני הקצות כלול מהכל. ומי שסובר כי על תאומה יתירה היו חולקים, כבר כתבנו איך היתה המחלוקת בתאומה, כי התאומה נגד השבת, והשבת היא שביתה לכל הימים, ומפני שהיתה תאומה זאת משותפת לשניהם בשבילם זה היה המחלוקת...
והיו מחוברים יחד בדבר אחד, ומפני זה היה סבת המחלוקת, רק כי כל אחד בא לפרש ענין המשותף להם, לדעת הראשון היתה השתתפות להם בממון שלהם, שהיה הבל עומד על קרקע שהוא לקין, וקין לובש מה שהיה להבל, וליש אומרים היה שותפם בבית המקדש, כלומר שהיו מחוברים בדבר שעיקר הצלחת נפשם להם, וליש אומרים שהיו שותפים בתאומה הוא דבר שייך לגופו, כי אשתו כגופו... (גור אריה בראשית ד ב והלאה)
והנה ראשית הבריאה היה אדם ותולדותיו קין והבל, ועתה תוחזר לתיקון ישראל להזדכך, והם קרוין אדם, הבל הוא משה רבינו ע"ה, כמו שכתבו המקובלים, וקין הוא יתרו, כי חבר הקני נפרד מקין, ובזה יתורצו כמה ענינים לפי הסוד שמצאתי בדברי האר"י ז"ל, כי נפש קין נתגלגלה במצרי שהרגו משה, (והרוח בקרח), והנשמה ביתרו. והנה קין הרג את הבל בעבור תאומה יתירה, וזאת התאומה נתגלגלה בציפורה, ועל כן השיב יתרו את הגזילה ונתנו למשה, ובזה מתורץ איך לקח משה רבינו ע"ה בת כומר ופיו לא רצה לינק מנכרית, אלא היא צלעו. על כן בבואו להמדבר אמר צא בגין אשתך אשר אני נותן לך, ושני בניה במקום דם זרעיותיו, "אני חותנך יתרו" ראשי תיבות אחי, כי הוא אחיו. ואמר יתרו עתה ידעתי וגו' כי בהיותו קין חטא ואמר לית דין ולית דיין, אמר עתה ידעתי כי גדול ה' וגו', ובמקום לית דין תיקן שניתוסף פרשה "ואתה תחזה" וגו' להעמיד הדין. גם מסר יתרו למשה את צאנו שנשאר לקין אחר הריגת הבל, ומשה היה חושב להו צאן יתרו, כי לא רצה לקבלם, כמו שאמרו רז"ל אין רוח חכמים נוחה הימנו, ובזה יתבאר מאמר בשמות רבה איש מצרי הצילנו למשל לאחד שנשכו הערוד... ולכן אמרו לאביהם איש מצרי, כלומר מי גרם לזה שיבא אצלינו איש מצרי שהרג... אלא הענין הריגת המצרי סיבה עצמית ולא סיבה מקרית, והוא הריגת נפש קין במצרי, ואז נדכך נשמת קין ביתרו לידבק במשה, וסרה הקנאה... (תורה שבכתב יתרו, ועיין שם עוד)
...וכבר נודע מה שאמרו המקובלים כי קרח הוא גלגול קין, כי נתגלגל קין ג' פעמים מצד נפש רוח ונשמה, והיינו במצרי שהרג משה, ויתרו חותן משה, כמו שכתוב וחבר הקני נפרד מקין, ואחר כך בקרח, ומשה הוא גלגול של הבל, ועשה בו נקמה ג' פעמים, שהרג את המצרי, וכן רמז וי"ך את המצרי, וי"ך עם המלה בגימטריא הבל, המצרי בגימטריא משה. ויתרו עשה לו הכנעה ונתן לו את צפורה בתו, שהיא התאומה היתירה שבעבורה הרג קין את הבל, ועתה קרח שעשה מחלוקת הגדול וחזר לסורו, אז הרגו משה ונתקיים "שופך דם האדם באדם דמו ישפך", כלומר אותו האדם עצמו שנהרג הוא הורג את הורגו, וכן משה שהוא הבל הרג את קרח שהוא קין, ומיתתו היתה בבליעה מדה כנגד מדה, כי פצתה הארץ את פיה לבלוע דם הבל. כן כתב הציוני. והנה קין נקרא קינא דמסאבותא, כמו שכתב הזוהר שמכח שבא נחש על חוה והטיל בה זוהמא מזו הזוהמא נעשה קין, וסיבת הנחש היתה הקנאה, כי קנאה בחוה, וכן קרח קנא בנשיאות אליצפן, נמצא קרח זוהמת הנחש, ויהיו שלשה אלה אחוזים בקנאה ותאוה וכבוד שמוציאין את האדם מהעולם, שהם היפך מג' שלמיות הנ"ל, וקרח מצד הקנאה, ודתן ואבירם מצד התאוה, ור"ן איש מצד הכבוד. וכמו שהנחש כפר בחידוש העולם יש מאין, רק יש מיש, כמו שאמר מן העץ הזה אכל וברא את העולם, והכופר בחידוש כופר במציאות השי"ת, וכן קין כשעשה מחלוקת עם הבל אמר לית דין ולית דיין ולית עולם אחר, וכן קרח כפר בנבואת משה רבינו ע"ה ובתורה מן השמים, והעולם נברא בזכות משה, כמו שאמרו רז"ל, בראשית בשביל משה, שנאמר "וירא ראשית לו", ומשה רבינו היה היפך מהקנאה, כמו שאמר ליהושע "המקנא אתה לי"... (שם קרח, ועיין שם עוד)
ויהי מקץ ימים ויבא קין - ונראה לומר על צד הרמז כי קין והבל היו חלוקים בשלימות האדם מה הוא, אם העולם הזה והצלחותיו סוף שלימות האדם ואין שלימות אחריו, או אם יש עוד עולם אחר נצחי. וכפי הנראה שקין היה אוהב אדמה סבר שאין חשבון בשאול, והעולם הזה אינו משאיר אחריו מאומה, על כן בחר לו לחלקו כל חמדות העולם הזה והצלחותיו, בחשבו כי יתרון ארץ בכל היא, והבל סבר כי יש עוד עולם אחר נצחי, אשר בו ישיג האדם התכלית האחרון, על כן בחר לו להיות רועה צאן הגורם ההתבודדות, כדרך שעשו הרבה נביאים כמשה ודוד וזולתם, וכדי להקריב מהם קרבן לה'. ואולי עשו חלוקות ביניהם, כדאיתא במדרש בעשו ויעקב שעשו חלוקה ביניהם, כי עשו לקח לחלקו כל חמודות העולם, כמו שאמר "יעבר נא אדוני לפני עבדו", רוצה לומר יקח חלקו קודם, ויעקב בחר לחלקו העולם הנצחי... וזה כוונת המדרש האומר שקין לקח לחלקו קרקעות והבל לקח מטלטלין וכו', הורו בזה מה שהיה בלבם בחלוקת שכר העולם הזה והעולם הבא, כי כל חמדות העולם הזה אין האדם יכול לטלטלן וליקח מהם מאומה לעבר עולם הירידה, אלא הם כקרקע העומדת במקומה, דומה למי שהולך ליריד וקונה שם במעותיו קרקעות ובתים שאינו יכול להוליכם עמו לביתו, ואין לו מהם כי אם מה שהוא אוכל מפריה בעודו בארץ נכריה... לכן נאמר בקין "ויהי מקץ ימים", דהיינו קץ ימי חלדו או בסופם ממש, או זכירת סופם הוא שגרם לו התעוררות זה המעט, שהרגיש בעצמו שיהיה קץ לכל עמלו בעולם הזה, ואילו לא הרגיש בעצמו שיבא קץ כל בשר, לא היה מביא שום מתנה לה', ואף גם זאת שזכירת קץ הימים לא הועילה כי אם להפריש מן הפחות והגרוע...
ומה שאמר והבל הביא גם הוא - שלא נתעורר מעצמו על הקרבן... ונראה להביא ראיה שנאמר ויהי בהיותם בשדה ויקם קין אל הבל אחיו ויהרגהו, הזכיר שדה לפי שהיה ויכוח ביניהם בענין הקרבנות, וכל אחד מטיל דופי בקרבנו של חבירו כמנהג שני אנשים אשר להם הריב, כי הבל מאשים את קין על אשר הביא מן הגרוע, וקין מאשים את הבל על אשר לא נתעורר אל המעשה מעצמו, ואמר לו יען כי אין אתה מתעורר אל מעשה הטוב מעצמך כי אם עד שאתה רואה אחרים עושים, אם כן התינח בזמן שאתה יושב בתוך עמך אבל בהיותך בשדה שם ודאי לעולם לא תעשה שום דבר טוב, ואם כן אין אתה ראוי להיות בעולם, ובזה נצחו קין להבל... (בראשית ד ג)
לא ידעתי - פליאה גדולה על קין, איך אמר לא ידעתי, אם טעה בזה לומר לא יראה י-ה ולא יבין במעשה התחתונים, אם כן למה הקריב מנחה לה'? ונראה לומר כי ודאי הבין, והשיב לא ידעתי השומר אחי אנכי, רוצה לומר לא ידעתי שיש עון בדבר ההריגה, ואמר לו הקב"ה איך לא ידעת והרי מצוה זו מן המושכלות, וזה שאמר "קול דמי אחיך צועקים אלי מן האדמה", שהשכל מחייב לקיים מצוה זו אף אם לא נצטוית עליה, כי בבטלה איש את רעהו חיים בלעו, והאדמה תשאה שממה מאין יושב, ואם כן האדמה תובעת עלבון הנהרג, כי קיום האדמה תלוי בזה... והיא תעשה דין בך שלא תקבל עוד ממנה שני התועלות אשר יש לכל הדרים עליה, הן כל הצרכים, שעל זה אמר "לא תוסיף תת כחה לך", הן הדירה והמנוחה, שעל זה אמר "נע ונד תהיה בארץ", ובזה תצא האדמה מן חשד החנופה (שרוצה לבלע הכל), כי לא תחניף לך, ועל כן אינה צריכה לכפרה... (שם שם ט)
ויהי בונה עיר - לשון הווה, להורות שהיה בונה והולך כל ימיו ולא נגמר בנינו לעולם, כי זה דרכם כסל למו, שכל האוהב קניני האדמה כקין וחבריו לעולם בונה והולך ולא יוכל לגמור בנינו כל ימיו, כי לעולם אין בידו מחסורו אשר יחסר לו, ואם כן לעולם הוא בונה והולך, וכל ימיו אין לו מנוחה רק נע ונד בארץ כמו קין... (שם שם יז)
קניתי איש - פירוש על דרך מאמר רז"ל כי קין הוא בחינת הרע והבל הוא בחינת הטוב, והוא נפשו של משה רבינו ע"ה, והנה באמצעות הפלגת הפצעים שפצע קין בהבל עד שהרגו, כאומרם ז"ל שלא היה יודע מקום הנפש, בזה הסיר חלק הרע ממנו והוכר הטוב מוחלט, והוא אומרו קניתי וגו', פירוש באמצעות הפלגת הפצעים שפצע קין בהבל עד שהרגו, כאומרם ז"ל שלא היה יודע מקום הנפש, בזה הסיר חלק הרע ממנו והוכר הטוב מוחלט, והוא אומרה קניתי וגו', פירוש באמצעות זה קניתי איש שהוא משה, את ה', שלא השיג מציאות זה להיות עם ה' כמשה ע"ה, אלא באמצעות יסורין שעשה לו קין. (שם ד א)
ויחר לקין - הנה החרון אף יגיד הגבהה ונפילת אפים יגיד ההשפלה, החרון אף הוא נגד אחיו שעלה במעלות והוא ירד למטה, בחושבו כי הוא סיבה שהביא קרבן משובח ומעולה יותר ממנו, ובאמצעותו היכר חסרון מנחתו, והשפלות בהכרתו פחיתותו בעיני ה'.
עוד ירצה על זה הדרך, ויחר לקין כשראה שלא קבל ה' מנחתו, כי זה יגיד שמאס הבורא בברואיו ואינו משגיח בהם, לזה חרה אפו, ומדה זו בעובדי ע"ז, וכאשר ראה כי שעה ה' להבל ולא לו אז נפלו פניו, וידע כי לא מצד המשגיח אלא מצד הנשגח היא סיבה למנוע ממנו הרצון, ואחיו יוכיח... (שם שם ה)
לכן כל הורג קין - טעם לכן, להיות שהכיר וידע שאם ה' לא ישמרנו כל מוצאו יהרגהו, בשביל מצוה זו ריחם ה' עליו ואמר כל הורג וגו', ורשם אות בפניו כמשפטו הנהוג בעושי מצוה שנרשמת במצחו אות לטובה... (שם שם טו)
ויולד בדמותו כצלמו - פירוש להיות שקין והבל נולדו בתגבורת בחינת הרע קרוב למעשה הרע, ובן זה היה מרוחק מבחינת הרע כי כבר נתרוקן הזיהום, לזה אמר בדמותו... (שם ה ג)
קניתי איש - נראה לומר שפירוש קניתי על כונת קנאה, כי מצאנו (יחזקאל ח') "סמל קנאה המקנה", שהיה משפטו המקניא, ויהיה טעם "קניתי איש את ה'", אנכי בפשעי גרמתי לאישי להקניט את ה', ולשום פשעה ועונה נגדה תמיד קראה הבן בשם קין על ההפך, שהוא יהיה איש שיקנא לכבוד ה'... (בראשית ד א)
...וכבר אמרו קדמונינו על הבל שהיה מציץ בכבוד עליון, ועל שהיה מציץ יותר מדאי נתחייב מיתה, אמנם קין היה עובד אדמה, לא רצה להתעלות ולהתרומם אל מעלות נפשיות, אבל הוריד והשפיל את נפשו להתעסק בדברים ארציים חומריים... (שם שם ב)
הן גרשת אותי - לדעתי המכוון במקרא הוודוי שהתודה קין בכל לב על גודל חטאו, לאמר גדול עונו בשפיכת אחי כי רב הוא מנשוא ומלסלוח, בצדק ובמשפט חרצת עליו להיות נגרש ומטלטל בארץ, וכלימת מעשי המכוער תכסה פני להיותי מסתתר מאור פנים, ולא מצאתי לב לבקש על נפשי הסליחה והכפרה, ואני מצדיק יושר משפטיך ואקבל בכל לב להיות נע בארץ, ומי יתן ותהיה התנודה סבה למותתני, כי יפגעני איש בדרך ויקח את נפשי ממני ותהיה מיתתי כפרה גמורה על כל אשר הרעותי... הנה להראות גודל כח התשובה בא הסיפור הזה בתורה. ואמר לו ה' כל הורג קין שבעתים יוקם, כלומר ההורג את קין אעניש אותו שבע על חטאתו, כי לא יהרג קין בעבור התודותו לפני. (שם שם יד)
ויהי בונה עיר - לדעתי הודיענו הכתוב קריאת שם בנו והעיר אשר בנה היה קורא בשם חנוך, להודיענו כי אחר שיצא קין מלפני ה' שמח מפני שנתקבלה תשובתו לפני אב הרחמים, והיה משתדל להמציא תחבולה להרגיל בו נפשו מיום ההוא והלאה להתחנך במעשים רצוים לפני ה', כי כעת נתן אל לבו כמה קשה עליו לשרש שרשי טבעו הרע שהיה בו עד הנה, לכן המציא עצה בנפשו לקרא שם בנו ושם עירו חנוך, ושם זה יהיה לו לאות וסימן תמידי להזכירו שהוא כתינוק הנצרך אל החנוך והרגילות להתרגל מעט מעט להתקרב אל ה'... (שם שם יז)
קניתי איש את ה' - שקין היה העקר בעיניה בהיותו הבכור, ויהיה מיוחד לה' לעבוד עבודתו. (בראשית ד א)
...והנה קין לא ידע שהאדם חפשי במעשהו, ויש לו בחירה לעשות טוב ורע, כמו שאמר "השומר אחי אנכי", שחשב שהאדם מוכרח במעשיו כמו יתר בעלי חיים, גם לא ידע את נפשו שלא השכיל שהאדם מורכב משני עולמות, שעקר האדם הוא נפשו הרוחנית שהיא המצוה והמנהיג והמשכיל, והגוף הבהמי עם כחותיו הוא כגוף הבהמה ואינו האדם באמת, וצריך שהאדם ימשול על בהמתו, כמו שאמר לו הלא אם תיטיב שאת - שאם תבחר בטיב המעשים להנהיג כפי עצת השכל והנשמה הרוחנית אז תנשא על ידי רוח בני האדם העולה היא למעלה... (שם שם ז)
ועתה ארור אתה מן האדמה - שהאדמה בעצמה תקלל אותך ותענישך, א' במניעת ההטבה, שאם תעבוד את האדמה לא תתן כחה לך ולא תתן את יבולה, ב', בפועל שלא תניח אותך שתעמוד עליה רק נע ונד תהיה. (שם שם יא)
לכן כל הורג קין - השיב לו הנה אני רוצה שתענש בעונש היותר מר וקשה, ואחר שאתה טוב לך המות מן החיים אני רוצה שתשאר בחיים המרים האלה, ומי שיהרוג אותך יעבור על רצוני שאני רוצה שתחיה ותקבל ענשך, לכן, בעבור שאתה מתאוה המות, כל הורג קין שבעתים יוקם - מי שיהרוג אותך שכבר ראה גודל העונש של הרציחה, אם כן יוקם שבעה פעמים ככה. (שם שם טו)
קניתי איש - ההרגשה הראשונה של האם היתה הרגשה עצמית, והיה בכך משם סילוף תודעת האם, אם החדורה ברוח החובה היתה זוכרת את ה' תחילה, היתה חושבת על החובה והתפקיד שהוטלו עליה על ידי מתנת ה'. היה בכך משום סילוף ההכרה ומשום גירוי האנוכיות, הנקל לשער, שדבר זה השפיע על אופי הבן. ואכן שמו מביע הכרה עצמית במידה גדולה עוד יותר... (שם ד א)
וקין היה עובד אדמה - החקלאות דורשת את כל כחותיו הגופניים של האדם, המושג, קין, קנה, ההכרה העצמית וגאות הקנין מתגלים ביותר אצל החלקאי. בזיעת אפיו הוא הרוה את אדמתו, וזו נעשית לו לערך עליון, היא הופכת לחלק של אישיותו. והנה החקלאות מעוררת ומפתחת את התרבות, לזכותה יש לזקוף את מרבית ההמצאות והאמנויות, ההתיישבות יוצרת את החברה את המדינה ואת יחסי המשפט... אך מאידך האיכר הוא עבד לשדהו, ואדמתו מושכתו אליה. משנתן את צוארו בעול רדיפת הקנין גם רוחו נעשית כפופה, אפשר להשפיע עליו על ידי שאיפתו לרכוש, דבר זה מביא לידי עבדות. ועוד בנקל יבא לידי הערצת כוחות הטבע, שבהשפעתם תלוי שגשוג שדהו... כנגד זה מעלה יתרה נודעת לחיי הרועה... ובכלל הבל היה רועה צאן, ואילו קין, אוהב הקנין, היה עובד אדמה. (שם שם ב)
השומר אחי אנכי - קין רואה בכך התנצלות מספקת, אין זה מתפקידו להגן על אחיו, די לו בעסקי עצמו, האנוכיות הקרה המתבטאת בתשובה זו משמשת לנו אזהרה, מי שאינו נושא בעול עם חברו, אח הוא לשונא ומשחית, בנקל ירצח את רעהו נפש, אם הלה יעמוד לו לשטן בדרך. (שם שם ט)
ועתה ארור אתה - אין הקב"ה נזקק לדינך, הנה אתה נדון ועומד, שכן כל עולם האדמה מתקומם כנגדך, דינך חרוץ בצעקת דמי אחיך, יצוין שרק כאן נאמרה קללה על אדם על פושע... (שם שם יא)
קניתי איש - באשר ראתה כי זה הולד יהא מוכשר ביחוד לעבודת האדמה, וזה היה טובה מיוחדת לאדם וחוה, ואם כן היה בזה השגחה פרטית על יציר כפיו, משום הכי אמרה קניתי איש את ה', המהוה העולם ומשגיח בפרטות על גדולי ערך. (שם שם א)
את אחיו - והענין כי אחר שקין היה מוכשר ביותר לעבודת האדמה, היה מספיק עבודתו גם בשביל אחיו, ומודיע הכתוב כי משני הילדים הראשונים בא ענין האחוה במין האדם, שיהא אחד עובד בשביל אחיו, והכיר קין בדעתו כי ראוי ומחויב האדם לזון את אחיו שאין לו ממה לחיות. ומודיע עוד כי גם הילד השני לא היה יושב בטל, אלא היה מבקש מותרות על חיים הכרחיים, מה שאין שום בריה עושה כן אלא מין האדם... ומודיע הכתוב כל זה כי נחלקו קין והבל בדעות באיזה דרך ישכון אור רצון ה', אם בחיים הכרחיים ולא יותר, או לראות בחיים מרווחים באשר הוא אדם בדעת אנושי ולא בדעת בהמית. ולמדנו מזה המקרא ענין קין שלא היה חסר דעת אנושי אשר לא ידע איך להתענג, אלא ראה וידע ומכל מקום החזיק בדעתו ומנהגו כסבור שכך רצון הבורא יתברך. (שם שם ב)
ויחר לקין - עתה ראה והתבונן שלא כוון לדעת עליון, וחרה לו על העבר על מה תעה מדעת הישרה, ונפלו פניו על להבא, ראה את עצמו שפל נגד הבל, שהרי הוא עובד אותו בחנם, כי עד כה חשב שהוא יקבל שכרו מה' על שמפרנסו ועוסק בצרכי החיים לו ולאחיו, ולא כן אחיו שמבלה ימיו בתענוגים ומותרות, אבל עתה ראה שאחיו מפיק רצון מה', אם כן על מה הוא עמל לו. (שם שם ה)
הלא אם תיטיב - השיב לו על שני הדברים, על הענין הראשון דבאמת תלוי לפי ערך האדם והליכותיו בעולם, אם תיטיב, אם היה דרכך לעשות טובה לנפשך במה שאתה מסתפק בצמצום החיות, שאת - באמת הוא דבר גדול ויתרון רב שלא להטריד את הדעת בהבלים אשר לא תשבע עינו מהם. אבל ואם לא תיטיב - שלא תראה להשקיע את הדעת לטוב, הרי להיפך, לפתח - בצאתך מן העמל והעבודה חטאת רובץ - תבא עוד לידי חטא, שהרי הבטלה מביאה לידי זמה וכל דבר און, וטובה יותר דרכו של הבל להטריד דעתו ביתרון החיים ובקשת מותרות, ויהיה כל ימיו תקוע בעבודה...
והנה בזו המליצה עצמה נכללת תשובה על למה נפלו פניך, אתה חושב שבאמת הבל גדול ממך, לא כן ולהיפך, אם תיטיב בעת המנוחה מעבודת האדמה, שאת - אתה גדול ממנו שהוא רץ תמיד להבלים הרבה, ואתה תשקיע דעתך אז בעניני עונג הנפש. ואם לא תיטיב לפתח חטאת רובץ, ותהי איש און ומלא רע וזמה וכדומה, והוא ישר דרכו לפי ערכו. ואליך תשוקתו - של הבל הוא עמל למצא חן בעיניך כדי שתרצה לתת לו לחם, ואתה אינך כן, שאין אתה חושש למצא חן בעיניו, אחר שאינך חסר כלל. (שם שם ז)
הן גרשת אותי - שלא יהא עבודתי את האדמה מצלחת כלל, ועבודה אחרת לא היה יודע, אם כן לא היה מועיל לחברת בני אדם, שירחמו עליו בשביל זה. ומפניך אסתר - השגחתך לכל נושא צלם אלקים נסתרה ממני שההורג נפש אפילו בשגגה מאבד צלמו... (שם שם יד)
לכן כל הורג קין - בזה הצילו מאדם המזיק, שהיה קין מזהיר בדבר ה' לכל אדם הנוגע בו לרעה שכך אמר לו ה'. וישם ה' לקין אות - וידוע דחיות ועופות מבינים כמה דברים נסתרים יותר מאדם, משום הכי היה להם האות. (שם שם טו)
למה חרה לך, אמרנו שהיה ענין של יאוש, שגרוע מהכל. ונראה לבאר יותר, דהנה כבר אמרנו שקין מלשון קנין ויש, חוה אמרה קניתי איש את ה', היינו לעבודתו ית"ש צריך שהאדם יהיה יש בעיני עצמו, כאמרם ז"ל (סנהדרין ל"ז) חייב אדם לומר בשבילי נברא העולם... אבל מבלעדי זה צריך אדם להיות שפל בעיני עצמו ויבטל עצמו בתכלית הביטול לרצון השי"ת, ומי שהוא יש בעיני עצמו הוא שורש פורה ראש ולענה, ונתהוה ממנו גס רוח ומעותד לכל רע ע"ז גילוי עריות ושפיכות דמים.
והנה קין לעומת שהיה לו להיות כנ"ל היה להיפוך, שבעניני העולם היה יש וקנין בעיני עצמו וגס רוח, כמו שהיה ענינו שעבר על ע"ז שאמר לית דין ולית דיין, ובא על תאומתו של הבל, והרג את הבל. אבל הבל היה ההיפוך ממנו, שהיה בעיני עצמו כהבל ואפס ואין, אבל גם זה אין שבח, שהרי היה גם בענין עבודה כן, שלא עלה על דעתו להרהיב עוז בנפשו להקריב קרבן עד שראה את קין מקריב, שחשב שבאמצעות קין יתקבל גם קרבנו. ואם שבצד אחד השפלות מדה טובה ועל כן נתקבל קרבנו, מכל מקום מצד אחר היא מדה חסרה שחסר לו להיות לבו מוגבה בדרכי ה', ועל כן נהרג... (בראשית תרע"ה)
...והנה שבע המדות הן בטוב ולעומתן ברע, ושבע המדות הרעות תוצאותיהן הן שלש העבירות ע"ז ג"ע שפיכות דמים, שהן כוללות כל רע שבעולם, וכל מיני הרע שבעולם הם תולדותיהן ותולדות תולדותיהן, אך יש בם להיפוך ששלש עבירות אלו מולידות את המדות הרעות בנפש. והנה ראש וראשון לכל רע הן במדות והן במעשים היה קין, הוא עבר על ג' העבירות, ע"ז במה שכפר ואמר לית דין ולית דיין, גילוי עריות שבא על תאומתו של הבל, שפיכות דמים שהרג את הבל, וגם כל מדותיו היו בתכלית הרוע, וכבר פירשנו את דברי הזוהר הקדוש על קין קינא דמסאבותא, היינו דכמו שיש קן צפור בקדושה, יש לעומתו בטומאה... והנה כבר אמרנו שיש מדות תולדות המעשים, אם כן שלש העבירות שבקין הוסיפו בו מדות רעות, והן תולדות המעשים, ולפי זה היו נמצאות בקין ז' המדות שהיו לו בתולדתו, אבל לא יצדק לומר עליהן שהיו מתולדותן רע, אלא שהוא עשה אותן רע, ואילו השתמש בהן לטוב היו טובות, ונמצא בו עוד אלה הז' מדות תוצאות המעשים שהיו רע בתכלית. ובזה יש לפרש מה שנמצא במקובלים שצד הטוב שבקין היה לו תיקון ונתגלגל בקני חותן משה... שמדותיו שהיו לו מתולדתו שלא היו רע בעצם אלא הוא עושה אותן רע, זהו הצד הטוב שבקין שעל ידי מירוק וכיבוס שבו להיות טוב בקני חותן משה, אבל חלקי הנפש שנדבקו בהן מדות הרעות שהן תולדות המעשים שהם רע בעצם, להן לא היה מועיל שום מירוק ושום כיבוס, היהפוך כושי עורו, והם חלקי הרע שבקין, ונראה שהם נתגלגלו בעשו, ובר"ח ויטאל שעמלק ירש אות ק' שבקין, הרי שחלקי הרע שבקין נתגלגלו בעשו, ועל כן הוא ברשעו מתחילתו ועד סופו... (יתרו תרע"ג, וראה עוד ערך יתרו)
במדרש רבה (פ' כ') חטא בני אהרן שהורו הלכה בפני משה רבם, ויש לומר דהנה בכתבי האריז"ל שהם היו תרי פלגי גופא מקלקול קין, וכבר אמרנו במקום אחר שענין קין הוא מלשון קנין, כאומרה קניתי איש את ה', והוא היה קנין ויש בפני עצמו, על כן יצא לצד כפירה ושניות, אבל החלק הטוב שבו היה להיות תקיף בעבודת ה', כענין ויגבה לבו בדרכי ה' ולא ישוב מפני כל, ועל כן הם שחשבו לתקן חטא קין אחזו במדה זו ויגבה לבם להקטיר קטורת לפי השערתם שמעשה זה נרצה בעיני ה', ולא המתינו על הוראת משה, והכל הוא מפאת גודל חיזוק הנפש... (שמיני תרע"א)
ולהבין כל זה נתבונן במהות קין והבל, שבשניהם יש בהם צד הטוב וצד הרע, אשר לכאורה יפלא שלא מצינו בהבל שום חטא גם מדוע הומת. ונאמר דהנה ידוע ששמות בני אדם הם עצם מהותם, מה גם השמות הכתובים בתורה, והנה בקין נאמר (בראשית ד') קניתי איש את ה', ועל כן קראה את שמו קין, ומזה נראה כי קין הוא לשון קנין, וכל קנין הוא דבר יש ונפרד, אך היא תיקנה זאת באמרה "את ה'", שאיננו דבר נפרד לעצמו רק את ה', ואם כן יש בשם הזה שתי בחינות, אחת מצד הרע שהוא יש ונפרד בפני עצמו, ומזה תוצאות כל הכפירות וכל הרעות, ומזה נסתעף כל ענין ע"ז, וזה שורש פורה ראש ולענה, אך יש בו בזה גם צד טוב דבר טוב לעבודת ה' להיות לבו חזק לעומת כל המתקוממים נגדו להפריעהו מעבודת ה'... ואילו רצה היה נמשך לצד הטוב, אך הוא הלך בדרך הרע עד שכפר ואמר לית דין ולית דיין, והרג את אחיו הבל... (קרח תע"ר)
...הענין כי יש קנאת סופרים תרבה חכמה, ויש קנאה המוציאה את האדם מן העולם, והיינו, קנאה שיהיה גם הוא בעל מעלה כמו חברו, זה טוב, ויש קנאה מפני מה יש לחברו המעלה, ורוצה שגם חברו יהיה כמוהו, זה חולי רע מאד. והנה מצינו למדים כי טוב לב מדה טובה מאד, ואפילו מעט ממנה גדולה הרבה למעלה. נוכל להבין זה מקין שמחמת שלא היה לו לב טוב כהבל, על כן הביא מפרי האדמה, והבל מחמת טוב לבו הביא מחלבי הצאן. ראה נא כמה מעט מפרי האדמה עד חלבי הצאן, הלא מעט הוא, ועם כל זה בשביל זה המעט שחסר לו נאבד מן העולם. כי הרע מעורר הרע, כי בראותו שקרבן הבל נתקבל, נתעורר עוד רוע לבו לקנא בהבל קנאה רעה, מדוע נכתר במדת טובו, ורצה שגם הוא יהיה רע כמוהו, ולכן חרה לו מאד. והקב"ה בראותו קנאתו ברע ולא בטוב, אמר לו "למה חרה לך", תפסת הקנאה ברע, שהוא יהיה כמוך, ולא כן, אלא תתפוס הקנאה בטוב, שתהיה טוב לב כמוהו, ולכן אמר לו "אם תיטיב שאת"... (חלק ב רא)
רעיון נפלא בקצרה, אם תרצה לעמוד על סוד עומק המדות, ועד היכן מגיע עוונם הגדול מנשוא, תראה מקין, הוא היה השני ליציר כפיו ית'. וראה כמה גדלה מעלתו כי השיג בשכלו ענין הקרבנות. ועוד יותר כי השי"ת דבר עמו קודם חטאו. וגם כי השיג כי השי"ת שעה אל הבל אחיו, הרי תראה כמה השיג באלקות, ועם כל זה נפל במדת הקימוץ לחסרון אהבה וכבוד השי"ת. כי מדת הקימוץ גרמה לו שידמה, מאי איכפת ליה להקב"ה בין כחוש לשמן... ותראה עוד עד היכן הגיעה מדת הקנאה לאדם, נביא גדול כמוהו, עד שנפל בשפיכות דמים לאח קרוב, וגרמה לו הקנאה שנטרד מן העולם... (שם רד)
וזה היה ענין קין, מתחילה לא חסר אלא רק שמחת המצוה וטוב הלב, שלא הקריב מחלב הצאן, ולא זיכה לבבו להבין התכלית להכין ההכנות בעמל ויגיעה, ולכן לבסוף גדר אבניו נהרסה שנפל בעבירת רציחה. וזהו "אם תטיב", פירוש אם תרגיל עצמך לעשות מצוה בהבנת נועם התכלית על ידי לימוד המוסר, ולשמוח בזה בטוב לתת מחלק היפה, שזהו האות לזה, אז "שאת", היצר הרע יהא נישא ממך, מוגבה ומסולק, מה שאינו כן בלא הטבת הלב בנועם התכלית, אז היצר הרע נכנס בפתח ביתך ולאט לאט יכשיל אותך בגדולות. (שם רג)
בעצם הרצח שעשה קין, בגופה של הפעולה היה מונח ה"לא ידעתי", בלי כל ידיעתו היתה שם כפירה מלאה כפשוטה, הכתוב מגיד לנו הענין בכל חומרתו, כי בעובדא של אי הודאתו, באי אמרו חטאתי הרי זה מעל בה' וכחש בו. התורה מלמד אותנו להבין מעשה אדם אשר בסתר ובהחבא פעלו, אל תתמה על החפץ לשאול, המעיני ה' המשוטטות בכל הארץ הלה יתחבא? כי כן כן הוא, מה' הוא אשר מתחבא, וכשמתחבאים מן ה' הנה זה הוא ה"לא ידעתי", כביכול עשה עין של מטה כאלו אינה רואה, על ידי מעשיו נחשפים ויוצאים מצפוניו ועמקי עמקיותיו שהיו טמונים עד כה... (האדם) טרם יתקפהו יצרו ותאותו תתגבר עליו, הנה ידוע ידע אחריתו, כנאמר (תהלים מ"ט) "ואחריהם בפיהם ירצו סלה", יודע ודאי כי דרכו שואה, אלא שברבת המהומה המשתררת בקרבו קבל ים התאוה והחמדה, עוצם הוא את עיניו, וכבר אינו רואה כל שום רשת הפרוסה לפניו, כי אם הערבות לחיי השעה... החטא מטיח עיניו מראות, ובכל מיני פתלתולים ועקושים את דרכיו יצדיק... (דעת תורה בראשית עמוד ל)
כעין דברינו אלה, צריכים להבין גם כן הנאמר בקין והבל (בראשית ד') "ויהי מקץ ימים ויבא קין מפרי האדמה מנחה לה'. והבל הביא גם הוא וגו' וישע ה' אל הבל ואל מנחתו. ואל קין ואל מנחתו לא שעה, ויחר לקין מאד ויפלו פניו". כאן ודאי הלא היתה הקנאה על רוחניות, בראות קין כי הבל קרוב לה' הלא קנאתו כבר היתה כאן קנאת סופרים המשובחה ודאי, שהיא המרבה חכמה, וכשקין חרה לו על זה, ודאי כי סבר בעצמו כי חרה לו על חסרונות עצמו, על מה שהוא איננו קרוב לה' כמו הבל אחיו, קנאה אשר היא אמנם לשם שמים, כעס על עצמו, ולא הרהר חלילה כלל על צדקת מעשה ה', נביא היה, ומעשה ה' צדק ודאי, וקנאתו כשרה היתה בעיניו ודאי. אולם הבורא עולם, הבוחן לב ולב, אמר לו "למה חרה לך", האם קנאתך היא באמת על חסרונך אתה, אם כן "ולמה נפלו פניך, הלא אם תיטיב שאת", אין ראוי להצטער על מה שעבר אבל ראוי להשתדל להשיג תיקון לעתיד (ספורנו). "ואם לא תיטיב לפתח חטאת רובץ", ענין לפתח רוצה לומר פתיחה לחטא, כלומר חלות היצר, אף טרם חטא. הקב"ה גילה לו בזה כי גם בפסגת המדרגות הכי גדולות כמו קנאת סופרים, הנה גם מקנאה טהורה יכולה לצאת ממנה פניה בלתי טהורה, כי אין בין גיהנום לגן עדן אלא כחוט השערה... והראיה שבאמת יצאה מקנאה זו הקדושה מעשה רציחה ממש, מפני חלות היצר שיש ברוחניות גם במדרגות הכי גבוהות, המוסיף עוד פשעים על חטאים. (דעת תורה במדבר עמוד קסה)
מצאנו דבר נפלא, ראוי להבינו על בוריו. הנה קין נביא היה, כי שמע קול ה' כמו אדם הראשון. ויש להתפלא אפילו אחר שקינא באחיו קנאה רעה, וקם עליו ורצחו נפש, עדיין נשאר בנבואתו, כדכתיב, "ויאמר ה' אל קין אי הבל אחיך" וגו'. דבר זה יש בו סוד עמוק, אם נעמוד עליו יצא לנו ביאור בהיר ומרחיק לכת בכל אופי ההבדל שבין דורות הראשונים ודורות האחרונים בפנימיותם...
אבל הראשונים לא היו כן, הם עלו למדרגה של ביטול הטמטום, וכל ידיעותיהם חדרו ממילא אל לבותם, ועל כן חיו את חייהם על רמה גדולה מאד של דבקות בקונם, ואם כן איך באו לידי חטא. משום שכלל הוא במלחמת היצר, כל הגדול מחברו יצרו גדול הימנו (סוכה נ"ב), כי הרי בכל מדרגה צריך להיות בחירה... ואם אז קרה פעם שגבר היצר בדרך זו, אחר כך, בסור היצר, בידעם ערך חטאת שהיה גלוי לפניהם ולא נכהה על ידי הטעאה (כדורות האחרונים), אז שבים בתשובה גמורה. אבל האחרונים שלבם תמיד בסתירה עם השכל, יצרם מתרץ את הסתירה תמיד ומיישבה על ידי הטעאה, עד שאין ברור להם מה חטא ומה אינו חטא...
וקין כשחטא בדרך ה"ראשונים" חטא שנכשל לפני תוקף רצון היצר, אבל אחר כך כשסר היצר ממנו, הרי השגתו הנבואית במקומה היתה, וחזר בתשובה, וגם מצאנו שהעולם נבנה ממנו, שאשתו של נח מקין היתה... (חלק א עמוד קסד)
ולדעת עד היכן מגיע כח הרצון להתעלם מן האמת שאדם מכירה בלבו, צריך להתבונן היטב בדברי חז"ל על מעשה קין. עיין תרגום ירושלמי על "ויאמר קין אל הבל אחיו", אמר לית דין ולית דיין, ולית עולם אוחרן וכו'. פלא הוא, שאדם גדול כקין שהיה נביא, איך אפשר שיעשה אפיקורוס?
אבל עוד צריך עיון בענין קין, הרי אמרו ז"ל על פסוק ויבא קין מפרי האדמה, שהביא מן הגרוע, ודבר זה קשה מאד להבין, מי שהוא בעצמו המציא ענין הקרבן, ואם כן הרגיש בתוכן ענינו ולא עשהו מצד ההרגל החיצוני, איך יביא מן הגרוע, שאין זה קרבן?
...אמנם שורש הדבר הוא מצד מדת הכילות, משונה הוא עד כמה כח המדה הרעה הזאת, כל פירות שבעולם היו לו לקין, ובודאי היו כל כך פירות מובחרים שלא היה יכול לאכול אף חלק קטן מהם, ואף על פי כך הביא מן הגרועים ועיכב את המובחרים.
וכשלא נתקבל הקרבן נתקנא בהבל... והקנאה גברה בקין עד שהשיאתו להרוג את הבל, אך לא היה יכול להתאים רעה כזאת עם הכרתו את הקב"ה. אבל עדיין הקנאה דוחפת אותו למלאות שאיפתה, וסתירה זאת פעלה בו והצירה לו כל כך עד שהיה נאלץ לפשרה על כל פנים, דהיינו או לשבר שאיפתו ולאחוז בהכרתו באמת, או להניח לשאיפתו ולהתעלם לגמרי מהכרתו עד כדי התפקרות גמורה לומר "לית דין ולית דיין ולית עלמא אוחרן". ובחר קין בדרך זו השנית, אפילו נגד ידיעתו הנבואית, כל כך גדול הוא כח הבחירה להתעלם מן האמת. וזהו מהלך כל האפיקורסות... (שם עמוד קעד)