קלון

(ראה גם: בוז, בושה)

תלמוד בבלי:

בעו מיניה מרב ששת עובד ככובים הבא על הבהמה מהו, תקלה וקלון בעינן, (רש"י: במתניתין תרי טעמי, לפי שבאת לאדם תקלה על ידה, ושלא תהא עוברת בשוק ויאמרו זו שנסקל פלוני על ידה, דהיינו קלון), והכא תקלה איכא (שהוזהרו בני נח על העריות, אבל דרכן בכך ואין מתביישין) קלון ליכא, או דילמא תקלה אף על פי שאין קלון... (סנהדרין נה א)

רד"ק:

מלא פניהם קלון - ...ולאדוני אבי הוא מן קלוי באש, כי המתבייש פניו כאש. (תהלים פג יז)

מלבי"ם:

ההבדל בין קלון ובין בוז הוא, שהבוז יהיה גם בלב שמבזהו בלבו, והקלון הוא הפך הכבוד, כמו "כבודם בקלון אמיר" (הושע ד'). (הכרמל)