(ראה גם: מתנות עניים, קרבן-עומר)
ששה דברים עשו אנשי יריחו... ואלו הן שלא מיחו בידם, מרכיבין דקלים כל היום, וכורכין את שמע, וקוצרין וגודשין לפני העומר... (פסחים נה ב)
(נדר) עד הקציר עד הבציר עד המסיק אינו אסור אלא עד שיגיע, זה הכלל כל שזמנו קבוע ואמר עד שיגיע אסור עד שיגיע. עד הקיץ עד שיהא הקיץ עד שיתחילו העם להכניס בכלכלות, עד שיעבור הקיץ עד שיקפלו המקצועות. (נדרים סא ב)
עד הקציר עד שיתחיל העם לקצור קציר חטין אבל לא קציר שעורין, הכל לפי מקום נדרו, אם היה בהר בהר ואם היה בבקעה בבקעה. (שם סב ב)
...אמר רבא שאני חדש מתוך שלא התרתה לו (לקצור במגל אלא על ידי קטוף ביד ולא במגל, דקצירה קודם העומר אסורה, כדקתני במתניתין ואסור לקצור לפני העומר) אלא על ידי קיטוף, זכור הוא... (מנחות סז ב)
החיטין והשעורין והכוסמין והשיבולת שועל והשיפון הרי אלו חייבין בחלה ומצטרפין זה עם זה ואסורים בחדש מלפני הפסח ומלקצור מלפני העומר... מנא הני מילי, אמר רבי יוחנן אתיא ראשית ראשית מחלה. מאי קודם לעומר, ר' יונה אמר קודם קצירת העומר, רבי יוסי בר זבדא אמר קודם הבאת העומר... (מנחות ע א)
קוצרין בית השלחין שבעמקים אבל לא גודשין, אנשי יריחו קוצרין ברצון חכמים וגודשין שלא ברצון חכמים. קוצר לשחת מאכיל לבהמה, א"ר יהודה אימתי בזמן שמתחיל עד שלא הביא שליש, ר"ש אומר יקצור ויאכיל אף משהביא שליש, וקוצרים מפני נטיעות מפני בית האבל מפני ביטול בית המדרש, לא יעשה אותן כריכות אבל מניחן צבתים... תניא ר' בנימין אומר כתוב אחד אומר וקצרתם את קצירה והבאתם את עומר, וכתיב ראשית קצירכם אל הכהן, הא כיצד, ממקום שאתה מביא אי אתה קוצר, ממקום שאי אתה מביא אתה קוצר... (שם עא א, וראה שם עוד)
...אמרו להם בית שמאי והלא כל השנה כולה קציר, הא כאי זה צד, יצא קציר שעורים ונכנס קציר חטים, יצא קציר ונכנס בציר, יצא בציר ונכנס מסיק, נמצאת כל השנה קציר... ולמה קציר, אמר ר' מנא דאונסה שכיח, שאין החמה קופחת על ראשן של אדם אלא בשעת הקציר, הדא היא דכתיב ויגדל הילד ויהי היום ויצא אל אביו אל הקוצרים ויאמר אל אביו ראשי ראשי... (יבמות עז ב)
ועשה קציר - היא יונקת. (איוב יד ט)
ועשה קציר - סעיף. (שם)
לא תכלה פאת שדך לקצור - ובפרשת אמור פאת שדך בקצרך, שמלת לקצור וכן בקצרך מיותר, דדרש לרבות תולש ואחד לרבות קוטף השבלים לבד, שבצד ההרחבה יכנס הכל בגדר קצירה, אבל בצד הדיוק קצירה היא במגל, כמו שכתוב "שלחו מגל כי בשל קציר" (יואל ד'), והתולש נקרא משרש, וכשאמר בקצרכם יש לנו לומר שבא על צד הדיוק, ולכן הוסיף לקצור, להורות שבא על צד ההרחבה, על פי הכלל אין מיעוט אחר מיעוט אלא לרבות... (ויקרא יט ט)
שם קציר בדיוק הוא רק הקצירה במגל וחרמש... וסתם קציר הוא התבואה והקטניות ודומיהם נקראו בשם לוי, "קציר שדה", "קציר הארץ", כי הארץ תולידן. והגם ששם קציר בא רק על דבר שהוא אוכל וגדולו מן הארץ, כי יתר הדברים נקרא "אוסף, לוקט, אורה" וכדומה, אבל פעל קצר יאמר על הכל... (הכרמל)