(ראה גם: קרבן-כללי)
כי אם אל המקום אשר יבחר ה' אלקיכם מכל שבטיכם לשום את שמו שם, לשכנו תדרשו ובאת שמה. והבאתם שמה עולותיכם וזבחיכם ואת מעשרותיכם ואת תרומת ידכם, ונדריכם ונדבותיכם ובכורות בקרכם וצאנכם. ואכלתם שם לפני ה' אלקיכם ושמחתם בכל משלח ידכם אתם ובתיכם אשר ברכך ה' אלקיך... (דברים יב ה)
ויכלו את הימים, והיה ביום השמיני והלאה יעשו הכהנים על המזבח את עולותיכם ואת שלמיכם ורציתי אתכם נאם אד-ני אלקים. (יחזקאל מג כז)
וישכם יחזקיהו המלך ויאסף את שרי העיר ויעל בית ה', ויביאו פרים שבעה ואילים שבעה וכבשים שבעה וצפירי עזים שבעה לחטאת על הממלכה ועל המקדש ועל יהודה, ויאמר לבני אהרן הכהנים להעלות על מזבח ה'... (דה"ב כט כ)
כי יקריב מכם, כאן נרמז שכל מי שיעשה עבודה להקריב קרבן תמים יהיה נמצא דכר ונוקבא, (כלומר שיהיה נשוי אשה, זה) משמע משכתוב מכם, (שיורה) שיהיה נמצא במראה שלכם, (כלומר בינה אמרה לת"ת ומלכות, שה"ס משה שנקרא אדם כי יקריב מי קרבן יהיה מכם, היינו דכר ונוקבא כמותכם), קרבן לה' שיקריב הכל להתיחד כאחד למעלה ולמטה, (ועל כן אומר תחילה קרבן לה' להתיחד ממטה למעלה, ואחר כך אומר את קרבנכם, להתייחד ממעלה למטה).
מן הבהמה, להראות היחוד של אדם ובהמה, הכל כאחד, (דהיינו כמ"ש לפנינו, קרבן לה' הוא אדם, שהוא היחוד ממטה למעלה, וממנו נמשך למטה שה"ס קרבנכם מן הבהמה, וב' יחודים אלו מאירים ביחד). מן הבקר ומן הצאן, אלו הן מרכבות שהן טהורות, כי מכיון שאומר מן הבהמה, יכולים (לחשוב) שהוא מכל הבהמות בין טהורות ובין טמאות, על כן חזר ואמר מן הבקר ומן הצאן... (ויחי תרכ, ועיין שם עוד וקרבן כללי)
בבקר יאכל עד ולערב וגו', מהו בבוקר יאכל עד, אלא בבקר, שאברהם (שהוא חסד) נתעורר בעולם ושעת רצון נמצאת, הקרבן עושה התעוררות ונחת ועולה עד עד, לאותו מקום שכתוב ושבת עד ה' אלקיך, (שהוא ז"א מבחינת מחזה שלו ולמעלה).
עוד יש לפרש בבקר, מהו בקר, זה אברהם כמו שאמרנו (שהוא חסד), שכתוב וישכם אברהם בבקר, בזמן שרצון נמצא, בשעה ההיא לא היה אוכל אחר את הקרבן, ומי היה אוכל, אותו המקום שנקרא עד (היה אוכל), והוא כסא העליון, (שהוא חג"ת שמחזה ולמעלה דז"א, שהם כסא אל הבינה) שהוא עדי עד, ככתוב עד עד וגו', (ואכילה פירושו זווג)... (שם תשפט, ועיין שם עוד)
ערב זה תפלת ערבית, ומשום שבערב זה נתערב הסטרא אחרא, שנחשך אורו ושולט בלילה, על כן עשו אותה רשות, ואין לה (לתפלת ערבית) זמן קבוע, (שהיא כנגד) אמורין ופדרים (שנשתיירו מן הקרבנות, שמתאכלים בזמן ההוא (בכל הלילה על המזבח), ומכאן נזונים כמה גדודי רוחות היוצאים ושולטים בלילה, (כי ממותר הקרבנות נזונים החיצונים)... (תרומה סג)
אלא שם למדנו, אדם ההוא שחטא לפני אדוניו ועבר על מצותיו, ובא להקריב קרבן ולתקן את עצמו, הוא צריך להמצא ברוח שבור ברוח עצוב, ואם הוא בוכה, הוא יפה מכל, ושמחה זו ורננה זו אינן נמצאות, אלא במה הן מתתקנות, הוא באלו הכהנים והלוים שהם משלימים שמחה ורננה בשבילו, שמחה מתקיימת בכהן, משום שהוא תמיד רחוק מן הדין, והכהן צריך להמצא תמיד בפנים מאירות ושמחות יותר מכל העם, כי הכתר שלו גורם לזה, רננה נמצאת בלוים, וכך הוא, כי הלוים נמצאים לעולם על השיר, כמו שהעמדנו.
ואלו הכהנים והלוים עומדים עליו ובהם נשלמת עבודת הקב"ה, הכהן עומד עליו ומכוון דברים בשמחה וברצון, ליחד השם הקדוש כראוי והלוים בשיר, אז כתוב דעו כי הוי"ה הוא אלקים, זה הוא קרבן לקרב הרחמים בדין, והכל מתבשם, (כי הוי"ה הוא רחמים ואלקים דין, ומתבשמים יחד כאחד).
עתה שלא נמצא קרבן, מי שחטא לפני אדונו, ושב אליו ודאי שהוא מר נפש, בעצבות ברוח שבור, ואיך מקיים שמחה ורננה, הרי אינן נמצאות בו, והרי כך למדנו, שהתשבחות שמשבח לאדונו ושמחת התורה, ורננה של התורה זו שמחה ורננה, וכן למדנו ולא מתוך עצבות וכו', דהיינו שלא יעמוד אדם לפני אדוניו בעצבות, והרי אינו יכול (כי לבו נשבר בו מחמת חטאיו), ומהו התיקון שלו... (ויקרא קי, וראה עוד ערך תפלה)
ואם תאמר הרי כתוב, ועוף יעופף על הארץ, שמהם מקריבים קרבנות ואפילו עולה, כמו שכתוב ואם מן העוף עולה קרבנו, (הרי שבהמה אינה בדיוק שתדרוש כנ"ל, ומשיב), תא חזי מכל העופות אין מקריבין אלא תורים ובני יונה, אלא סוד זה מה שכשר בזה פסול בזה, (שהאדום, כשר בתורים ופסול בבני יונה), מטעם שזה (בני יונה) הוא ימין, וזה (תורים) הוא שמאל, (ועל כן כשר בו אדום שהוא רומז על שמאל), והכל אחד... (צו ו, ועיין שם עוד)
אמר רבי שמעון, ודאי כך הוא, ויפה הוא, ובירורו של הדבר הוא, והסוד והנסתרות של הקרבן כך הוא, הכבד לוקח תחילה הוא והיותרת שלו, שהם סמא"ל ונחש בת זוגו, וכל אלו העורקים שבכבד הם צבאות המחנות שלהם, והקבלה שלהם הוא, שהם אוכלים החלבים והשומן של הקרבן, זה שאמר ואת החלב אשר עליהם, ואז נקרב הכל אל הלב. (פירוש כעין לעיל נח ק"ל, שהסט"א כל רעותיה אלא בבישרא, שה"ס ג"ר דחכמה המאירים בקו שמאל מטרם שמתיחד עם הימין, כי מאורות התקון אינם יכולים לקבל כלום, מטעם המבואר שם , שהבשר של הקרבן עולה לסט"א, והרצון של בעל הקרבן והכהן עולה לקדושה, שהפירוש הוא כי ענין הקרבן הוא ליחד ז"א ומלכות, ובתחילת הזווג נמשך הארת ג"ר דחכמה דשמאל כרגע, שהארה זו היא כדי לזון הסט"א כדי חיותם שלא יתבטלו, והארה זו נבחן לבשר הקרבן, העולה לאכילת הס"א והרצון של הקרבן עולה ליחוד ז"א ומלכות... ונמצא שהקרבת הקרבן על המזבח שענינו לקרב את המלכות אל ז"א, הנה מתחילתו הוא מזין את הס"א, כי בתחילת הכנת הזווג דז"א ומלכות מתעוררים הג"ר דחכמה דשמאל דפרודא להאיר ולזון את הס"א, ששורשם הם סמאל ונחש הנקראים נחש ויותרת הכבד.
וזה אמרו כבד נטיל בקדמיתא, דהיינו מתחילת הכנת הזווג דז"א ומלכות, הוא ויותרת דיליה סמא"ל ובת זוגו, שהם שורשים של כל הס"א, וכל הכחות המתפשטים מהם, ואלו הג"ר דשמאל דפרודא שס"א מקבלת מכונים חלב, וז"ש, ונטילו דלהון דאכלין חלבין וכו', באופן שהקרבן העולה ליחד ז"א ומלכות המכונים מח ולב, הוא מזין תחילה הס"א, סמא"ל ונחש, המכינים כבד ויותרת הכבד, ואחר כך עולה ומיחד מוח ולב, (שהם ז"א ומלכות).
והלב אינו מקבל מכל הקרבן אלא הוידוי שנעשה בו, העולה באותו העשן והתפלה שנעשתה על הקרבן, ואחר כך הלב מקריב אל המוח הרצון של יחוד הכהנים בו, והשמחה של הלוים, מוח זה (שהוא ז"א), הוא אור הבא ממוח העליון, (שהוא או"א), ומוח (העליון) מקריב אל הנסתר מכל שלא נודע כלל, (שהוא הכתר), והכל נקשר זה בזה. והמוח (שהוא ז"א) מקריב נחת רוח לכל (לכל העליונים).
העורקים שבכבד, אלו הם אישים, (דהיינו מלאכים של הס"א), וכל אלו צבאות שלהם. הכבד הוא כמו שאמרנו, (שהוא סמא"ל), יותרת הכבד שהיא נקבה היא הנוקבא שלו, ולמה נקראה יותרת, משום שאינה מתחברת עם הזכר (שהוא סמא"ל), אלא כשנשאר לה זמן אחר הזנות שהיא עושית, ועוזבת אותו. (ויותרת היא לשון שירים, כי עוזבת הזכר ומשימה אותו לשירים אחר כל נאפופיה). עוד (על כן נקראת) הנקבה יותרת, כי כשרוצית להתחבר (להחטיא) האדם, היא נעשית לו תחילה כשירים בלי חשיבות כלל, (כלומר בלי כח למשול על האדם, כי החטא הוא תחילה כחוט השערה), ואחר כך היא מתקרבת אליו מעט מעט עד שנעשית עמו חבור אחד, (שאינו יכול עוד להפרד ממנה), ומאלו עורקים שבכבד מתפשטים כחות אחרים בכמה מינים, והכל לוקחים את האמורים ופדרים (הנשרפים על המזבח בלילה), וכלם כלולים בכבד (שהוא סמאל).
הלב שהוא העיקר בקדושה, (דהיינו המלכות), לוקח ומקריב אל המוח כמו שלמדנו, הלב שורה על ב' כליות, (שהם נצח והוד), והם ב' כרובים, שהם יועצות (בסוד הכליות יועצות, כלומר שמסדרות השפע היורד מז"א למלכות, בסוד שחקים הטוחנים מן לצדיקים שהם צדיק וצדק, דהיינו יסוד ומלכות), והם רחוקים וקרובים, ימין ושמאל. (כי בשליטת הנצח שהוא ימין הם קרובים, ובשליטת ההוד שהוא בשמאל הם רחוקים), וכולם לוקחים ואוכלים (מהארת הזווג שעל ידי הקרבן) כל אחד כראוי לו, עד שנקשר הכל כאחד.
זבחי אלקים רוח נשברה, זה נקרב אל הלב, דהיינו רוח נשברה, וידוי ותפלה, כי ודאי והרוח תשוב אל האלקים אשר נתנה, (דהיינו רוח נשברה עולה לאלקים, שהוא המלכות הנקראת לב), והכבד, (שהוא סמאל), מקריב אותו אל הלב, כי נעשה מליץ טוב עליו, והכל קשר אחד בהקרבן. (פירוש, כי מתוך שהכבד נהנה מהקרבת הקרבן, כי מקבל הארת ג"ר דשמאל דפרודא, מתחילת הכנת הזווג כנ"ל, על כן הקטיגור נעשה סניגור, וממליץ טוב על רוח הנשבר של אדם המקריב, שיתקבל אל הלב, שעושה זאת לטובת עצמו, שלא תתקלקל הארת הזווג שלו, וזה שאמר וכבד מקריב ליה לגביה לב, דאיהו סנגורא עליה).
מכבד (שהוא כנגד סמאל) יוצאים כל המחלות וכל הנגעים לכל אברי הגוף ובו שורים, הלב, (שהוא כנגד המלכות), הוא זך מכל (אברי הגוף), וממנו יוצא כל טוב וכל הבריות של כל האברים כולם, וכל הכח, וכל השמחה, וכל השלמות הנצרכים לכל האברים.
אמר רעיא מהימנא, אין קרבנות באים אלא לרחק צדדים הטמאים ולקרב צדדים הקדושים, ולמדנו בחבור הראשון, שבהם, בעורקים שבכבד, (שהם חיילות סמאל), יש מהם גדולים וקטנים, ומתפשטים מהם לכמה צדדים, ואלו לוקחים את האמורים ופדרים המתאכלים (על המזבח) כל הלילה, כי קרבן כולו לה', (והס"א לוקחת רק מן האמורים ופדרים)... (פנחס רי, ועיין שם עוד)
ומה שהעמידו עולת שבת בשבתו, ולא בשבת אחרת הוא, משום שעבר יומו בטל קרבנו, (ואין להשלימו בשבת אחרת), הקרבן דוחה שבת, ומדליק אש בשבת, הוא משום שהוא אש קדושה, שכל אש הקרבנות (קדושה), היא קדושה, ושבת קדושה, אחוזות הן זו בזו.
אבל אש של חול אסור לאחדו בקדש (דהיינו בשבת), ומשום זה צוה לישראל לא תבערו אש בכל מושבותיכם ביום השבת, כי זה הוא כלאים של טוב ורע... (שם תשצט)
ומה שנשאר מן הקרבן צריך להשרף ולהתעכל בלילה, כדי שאדם לא יהנה ממנו, מה הטעם של העולה הזו שקרבן של עולות אין רשות לאדם להנות ממנו, הוא משום שהקרבן ההוא אינו נקרב אלא משום שעל ידי מחשבה רעה נמשך צד הטומאה, וכדי שהצד ההוא לא יתפשט ולא יטה (ממקומו), הוחזר הכל לתוך האש להתעכל, ושום אדם שבעולם לא יהנה מהקרבן ההוא.
בלילה נעכל כל מה שנשאר, כמו שאמר על מוקדה על המזבח כל הלילה, כי כשהלילה בא, כל אלו חוקרי הדינים נמצאים, והולכים ושולטים בכל האברים והפדרים האלו, וכולם מתעכלים ומהם נזונים כל אלו חוקרי דינים, והם החלק שלהם להיות נזונים, כדי שלא ישלטו ולא יתקרבו אל הקדש ויפרד האדם מהצד ההוא ויתדבק ברצון העליון, ואז יסלח לו אדונו לאותו האדם והכהן מכפר עליו, שכתוב וכפר עליו הכהן מחטאתו.. (זהר חדש צו ז)
וכך אמר ר' חייא אמר ר' יצחק, כהנים לויים וישראלים מעכבים את הקרבן, עיקר הקרבן הוא הכהן הצריך לכוון בשם הקדוש, ולסדר המדרגות העליונות וליחד הכל ביחוד השלם, ולשמו העליונים והתחתונים בהרצון והכונה שלו.
וכך אמר ר' חייא אמר ר' יצחק, מה שכתוב אשה ריח ניחוח לה', אלא הוא כנגד ג' מדרגות אלו (כהנים לוים וישראלים), אשה כנגד זה הם הלוים הממונים על השיר ולהרים קול, והם מצד אשה, (כלומר שהם מצד שמאל, ששם שורפת אש הדינים), ומכוונים בנעימות בניגון ושמחה ושיר). (שם רות שלא)
עד שלא נבחרה ירושלים היתה כל ארץ ישראל כשרה למזבחות, משנבחרה ירושלים יצאת ארץ ישראל. (בא הקדמה)
ביום השמיני תתנו לי, אין לי אלא שמיני, משמיני ולהלן מנין, הרי אתה דן, נאמר כאן שמיני, ונאמר להלן שמיני, מן להלן להכשיר בן שמיני ומשמיני ולהלן, אף כאן להכשיר בן שמיני ומשמיני ולהלן... (משפטים פרשה יט)
לא ילין חלב חגי עד בקר, בא הכתוב ללמדך על החלבים שהם נפסלין בלינה על גבי הרצפה, וזכיתי לדון על האברים, הואיל והחלבים מתנה על האשים ואברים מתנה לאישים, אם למדת על החלבים שהם נפסלים בלינה על גבי הרצפה, יכול אברים יהו נפסלין בלינה על גבי המערכה, תלמוד לומר לא ילין חלב חגי עד בקר... (משפטים פרשה כ)
מן הבקר, זהו שאמרנו להוציא את הטרפה, זכר, ולא נקבה, וכשהוא אומר זכר למטן, שאין תלמוד לומר אלא להוציא טומטום ואנדרוגינוס...
תמים, כשם שאם אינו תמים אינו לרצון, כך אם אינו כענין הזה אינו לרצון, תמים יקריבנו, תמים יקדישנו, רבי יוסי אומר תמים יקריבנו, יבקרנו ויקריבנו, אמר ר' יוסי שמעתי בשוחט תמיד בשבת שאין מבוקר חייב חטאת ויביא תמיד אחר. אל פתח אהל מועד, מיטפל בו ומביאו אל פתח אהל מועד. מה הוא אומר יקריב, יקריב, מנין אתה אומר נתערבה עולה בעולה עולה בתמורת עולה בחולין יקרבו, תלמוד לומר יקריב יקריב, יכול אפילו נתערב בפסולין, תלמוד לומר יקריבנו, אוציא את שנתערב בפסולין שאינן כשרין ליקרב... (ויקרא פרק ג, וראה שם עוד)
וערכו בני אהרן, יכול אפילו מאה, תלמוד לומר וערך הכהן אותם, יכול יהא כהן אחד עורך את כל האברים, תלמוד לומר וערכו, הא כיצד, אחד עורך שני אברים, ומה הן אברים עשרה, ואחד בקרבים, נמצא טלה עולה בששה, דברי ר' ישמעאל, רבי עקיבא אומר וערכו בני אהרן שנים, הכהנים שנים, מלמד שטלה עולה בששה... מה תלמוד לומר את הראש ואת הפדר, מלמד שאין הראש והפדר מהנתחים, דבר אחר שיהא פורש את הפדר על בית השחיטה שהוא דרך כבוד של מעלה... (שם פרק ו, וראה שם עוד)
...עולה לשם עולה, אשה לשם אשים, ריח לשם ריח, ניחוח לשם נחת רוח, לה' לשם מי שעשה את העולם... (שם פרק ט)
והקריב המזבחה, אף על פי ששחטו שלא לשמו, שלמים, אף על פי שלא סמך עליהם, אשה לשם אישים, לה' למי שעשה את העולם, מיכן אמרו לשם ששה דברים הזבח נזבח, לשם זבח, לשם זובח, לשם אש, לשם אישים, לשם ריח לשם ניחוח, חטאת ואשם לשם חטא, אמר רבי יוסי אף מי שלא היה בלבו לשם אחד מכל אלו כשר, שהוא תנאי בית דין שאין המחשבה הולכת אלא אחר העובד. (שם פרק יז)
רבי יוסי הגלילי אומר, מה תלמוד לומר ופר שני בן בקר תקח לחטאת, אם ללמד שהן שנים והלא כבר נאמר ועשה את האחד חטאת ואת האחד עולה לה', אם כן למה נאמר ופר שני בן בקר תקח לחטאת, אלא לפי שנאמר ועשה את האחד חטאת ואת האחד עולה לה', יכול תקדום חטאת לעולה בכל מקום ובכל מעשיה, תלמוד לומר ופר שני בן בקר תקח לחטאת, אי ופר שני בן בקר לחטאת יכול תקדים עולה לחטאת בכל מעשיה, תלמוד ועשה את אחד חטאת ואת האחד עולה לה', הא כיצד, דם חטאת קודם לדם עולה מפני שהוא מרצה, אברי עולה קודמין לאימורי חטאת מפני שהם כליל לאישים... (ויקרא-נפש פרק ג)
וקמץ הכהן ממנה מלא קומצו את אזכרתה והקטיר המזבחה, שיהא מקטיר לאישים ומתכוין לשם חטאת, שיהו כל מעשיה לשם חטאת, היא, פרט לשנקמצה שלא לשמה. (שם פרק יט)
היא העולה על מוקדה על המזבח כל הלילה עד הבקר, שיהא נותנן מבא השמש והם מתעכלים והולכים על המזבח כל הלילה, אין לי אלא דברים שהם ראוים לקרב בלילה שיהא נותנם מבא השמש והם מתעכלים והולכים מעל גבי המזבח כל הלילה, דברים שהם ראוים ליקרב ביום כגון הקומץ והקטורת והלבונה ומנחת כהנים ומנחת כהן משיח ומנחת נסכים מנין, תלמוד לומר צו את אהרן ואת בניו לאמר... או אינו אלא שיהו מעלים מן הארץ לגבי מזבח כל הלילה, כשהוא אומר חלב חגי עד בקר, זה האמורים, לימד שיהו מעלים מן הארץ למזבח כל הלילה... (צו פרשה א, וראה שם עוד)
...מניין שלא יהיה דבר קודם לתמיד של שחר, תלמוד לומר עליה עולה, מניין שלא יהיה דבר מתעכב אחר תמיד של בין הערבים, תלמוד לומר עליהם שלמים... (שם פרק ב)
ביום קרבנו יאכל, אין לי אלא אכילתם ליום אחד, ומניין אף תחילת זביחתן לא תהא אלא על מנת לאכול ליום אחד, תלמוד לומר וכי תזבחו זבח תודה לה' לרצונכם תזבחו ביום ההוא יאכל, שאין תלמוד לומר אלא אם אינו ענין לאכילה, תניהו עניין לזביחה, שאף תחילת זביחתה לא תהא אלא על מנת להאכל ליום אחד... (שם פרק יב, וראה שם עוד)
אחד לעולה ואחד לחטאת, כל מקום שנתחלפה חטאת הקדים חטאת לעולה, כאן שנתחלפה עולה הקדים עולה לחטאת, כל שהיא באה על חטא הקדים חטאת לעולה, עולה כאן שאינה באה על חטאת הקדים עולה לחטאת, כל מקום ששנים באים תחת חטאת הקדים חטאת לעולה, כאן שאין שנים באים תחת חטאת הקדים עולה לחטאת. דבר אחר מה תלמוד לומר אחד לעולה ואחד לחטאת, לפי שנאמר אחד לחטאת ואחד לעולה, שאם הביאה חטאתה תחילה תביא עולתה ממין חטאתה, כאן שהיא מביאה עולתה תחילה אינו דין שתביא חטאתה ממין עולתה, תלמוד לומר אחד לעולה ואחד לחטאת... (תזריע פרק ד, וראה שם עוד)
תנו רבנן עולת שבת בשבתו, לימד על חלבי שבת שקריבין ביום הכיפורים, יכול אף של יום הכפורים בשבת, תלמוד לומר בשבתו, דברי רבי ישמעאל, ר' עקיבא אומר עולת שבת בשבתו, לימד על חלבי שבת שקרבים ביום טוב, יכול אף ביום הכפורים, תלמוד לומר בשבתו. כשתמצא לומר לדברי רבי ישמעאל נדרים ונדבות קריבין ביום טוב, וכי איצטריך קרא ליום הכפורים, לדברי ר"ע נדרים ונדבות אין קריבין ביום טוב, וכי איצטריך קרא למישרא ביום טוב... (שבת קיד א, וראה שם עוד)
...והא תניא ר"א אומר לא מתו בני אהרן עד שהורו הלכה בפני משה רבן, מאי דרוש, ונתנו בני אהרן הכהן אש על המזבח, אמרו אף על פי שהאש יורדת מן השמים מצוה להביא מן ההדיוט. (עירובין סג א, וראה עוד קרבן-כללי עירובין סט ב)
תמיד נשחט בשמונה ומחצה וקרב בתשעה ומחצה, בערבי פסחים נשחט בשבע ומחצה וקרב בשמונה ומחצה, בין בחול בין בשבת, חל ערב פסח להיות בערב שבת נשחט בשש ומחצה וקרב בשבע ומחצה והפסח אחריו. מנא הני מילי, אמר ר' יהושע בן לוי דאמר קרא את הכבש אחד תעשה בבקר ואת הכבש השני תעשה בין הערבים, חלקהו לבין שני ערבים, ב' שעות ומחצה לכאן שתי שעות ומחצה לכאן, ושעה אחת לעשייתו... (פסחים נח א)
תנו רבנן, מנין שלא יהא דבר קודם לתמיד של שחר, תלמוד לומר וערך עליה העולה, מאי תלמודא, אמר רבא העולה עולה ראשונה, ומנין שאין דבר קרב אחר תמיד של בין הערבים, תלמוד לומר והקטיר עליה חלבי השלמים, מאי תלמודא אמר אביי עליה שלמים ולא על חבירתה שלמים... אלא אמר רבא עליה השלם כל הקרבנות כולן.
תנו רבנן, תמיד קודם לפסח, פסח קודם לקטורת קטורת קודמת לנרות, יאוחר דבר שנאמר בו בערב ובין הערבים לדבר שלא נאמר בו בערב אלא בין הערבים בלבד... (שם שם ב, וראה שעם עוד)
דתניא, ועשית עולותיך הבשר והדם, רבי יהושע אומר אם אין דם אין בשר, אם אין בשר אין דם, רבי אליעזר אומר דם אף על פי שאין בשר, שנאמר ודם זבחיך ישפך, ומה אני מקיים ועשית עולותיך הבשר והדם, לומר לך מה דם בזריקה אף בשר בזריקה, הוי אומר לול קטן יש בין כבש למזבח... (שם עז א, וראה שם עוד)
...ביום ראשון ששה מקריבין שנים שנים והשאר אחד אחד, בשני חמשה מקריבין שנים שנים והשאר אחד אחד... בשביעי כולן שוין, בשמיני חזרו לפייס כברגלים, אמרו מי שהקריב פרים היום לא יקריב למחר אלא חוזרין חלילה. (סוכה נה ב, וראה עוד קרבן-כללי יומא נ א)
אבל אינו משלח קרבנותיו, דתניא ר"ש אומר שלמים, בזמן שהוא שלם ולא בזמן שהוא אונן. (מועד קטן טו ב)
איבעיא להו, הני כהני שלוחי דידן הוו או שלוחי דשמיא, למאי נפקא מינה, למודר הנאה, אי אמרת דשלוחי דידן הוו הא מהני ליה ואסור, ואי אמרת שלוחי דשמיא שרי... (נדרים לה ב, וראה שם עוד)
מאי נוקפים, אמר רבי יהודה אמר שמואל שהיו מסרטין לעגל בין קרניו כדי שיפול דם בעיניו, אתא איהו בטיל משום דמיחזי כי מומא. במתניתא תנא שהיו חובטין אותו במקלות כדרך שעושין אותו לפני עבודת כוכבים, אמר להם עד מתי אתם מאכילין נבילות למזבח... אלא טריפות שמא ניקב קרום של מוח, עמד והתקין להם טבעות בקרקע. (סוטה מח א, וראה עוד קרבן-כללי שם לד ב)
כל הזבחים שנזבחו שלא לשמן כשרים אלא שלא עלו לבעלים לשם חובה, חוץ מן הפסח והחטאת, הפסח בזמנו והחטאת בכל זמן, רבי אליעזר אומר אף האשם... הא קא משמע לן לבעלים הוא דלא עלו לשם חובה, אבל בקדושתייהו קיימי ואסור לשנויי בהו, וכדרבא, דאמר רבא עולה ששחטה שלא לשמה אסור לזרוק דמה שלא לשמה... (זבחים ב א, וראה שם עוד)
אמר רב משמיה דמבוג, חטאת ששחטה לשום חטאת נחשון כשירה, דאמר קרא זאת תורת החטאת, תורה אחת לכל החטאות... איתיביה רב משרשיא לרבא, רבי שמעון אומר כל המנחות שנקמצו שלא לשמן כשירות ועלו לבעלים לשום חובה, לפי שאין המנחות דומות לזבחים, שהקומץ מחבת לשם מרחשת מעשיה מוכיחין עליה שהיא מחבת, חריבה לשם בלולה מעשיה מוכיחין שהיא חריבה, אבל בזבחים אינו כן, שחיטה אחת לכולן, קבלה אחת לכולן, זריקה אחת לכולן, טעמא דמעשיה מוכיחין, הא אין מעשיה מוכיחין לא, אמאי, לימא זאת תורת המנחה תורה אחת לכל המנחות. אלא אי איתמר הכי איתמר, אמר רב משמיה דמבוג, חטאת ששחטה על מנת שיתכפר בה נחשון כשירה, אין כפרה למתים... (שם ט ב, וראה שם עוד)
איתמר שחטה לשמה לזרוק דמה שלא לשמה, רבי יוחנן אמר פסולה, וריש לקיש אמר כשירה, רבי יוחנן אמר פסולה מחשבין מעבודה לעבודה, וילפינן ממחשבת פיגול, וריש לקיש אמר כשירה, אין מחשבין מעבודה לעבודה, ולא ילפינן ממחשבת פיגול... (שם, וראה שם עוד)
...וקבלה מי פסלה, והתניא והקריבו, זו קבלת הדם אתה אומר קבלת הדם או אינו אלא זריקה, כשהוא אומר וזרקו הרי זריקה אמור, הוא מה אני מקיים והקריבו, זו קבלת הדם. בני אהרן הכהנים, שתהא בכהן כשר ובכלי שרת... אמר ר' עקיבא אני אפרש, קבלה לא עשה בו מחשבה כמעשה, זריקה עשה בה מחשבה כמעשה, קבלו בחוץ אינו חייב כרת, זרקו בחוץ ענוש כרת, קבלוהו פסולין אין חייבין עליו זרקוהו פסולין חייבין עליו... (שם יג א, וראה שם עוד)
איתמר המעלה אברי בהמה טמאה על גבי המזבח, ריש לקיש אמר לוקה, רבי יוחנן אמר אינו לוקה, ריש לקיש אמר לוקה, טהורה אין טמאה לא, ולאו הבא מכלל עשה לוקחין עליו ורבי יוחנן אמר אין לוקין עליו, לאו הבא מכלל עשה אין לוקין עליו... (שם לד א, וראה שם עוד)
לשם ששה דברים הזבח נזבח, לשם זבח לשם זובח לשם השם לשם אשים לשם ריח לשם ניחוח, והחטאת והאשם לשם חטא, אמר רבי יוסי אף מי שלא היה בלבו לשם אחד מכל אלו כשר, שהוא תנאי בית דין שאין המחשבה הולכת אלא אחר העובד. אמר רב יהודה אמר רב עולה לשם עולה, לאפוקי לשם שלמים דלא, אשים לשם אשים, לאפוקי כבבא דלא, ריח לשם ריח, לאפוקי אברים שצלאן והעלן דלא, דאמר רבי יהודה אמר רב אברים שצלאן והעלן אין בהן משום ריח ניחוח, לשם הנחת רוח לה', לשם מי שאמר והיה העולם, אמר רב יהודה אמר רב חטאת ששחטה לשם עולה פסולה, לשם חולין כשרה... כדבעא מיניה שמואל מרב הונא מנין למתעסק בקדשים שהוא פסול, שנאמר ושחט את בן הבקר לפני ה', עד שתהא שחיטה לשם בן בקר, א"ל זו בידינו היא, לעכב מנין, אמר ליה לרצונכם תזבחהו, לדעתכם זביחו.
שאין המחשבה הולכת אלא אחר העובד, מתניתין דלא כי האי תנא, דתניא א"ר אלעזר בר' יוסי שמעתי שהבעלים מפגלין, אמר רבא מאי טעמא דרבי אלעזר ברבי יוסי, דאמר קרא והקריב המקריב, אמר אביי רבי אלעזר ברבי יוסי ורבי אליעזר ור"ש בן אלעזר כולהו סבירא להו זה מחשב וזה עובד הויא מחשבה, רבי אלעזר ברבי יוסי הא דאמרן, רי אליעזר דתנן השוחט לעובד כוכבים שחיטתו כשרה, ורבי אליעזר פוסל... (שם מו ב, וראה שם עוד)
...והתניא ולקח הכהן מדם החטאת באצבעו ונתן על קרנות המזבח באצבעו, ולקח מלמד שלא תהא קבלה אלא בימין, באצבעו ונתן מלמד שלא תהא נתינה אלא בימין, אר"ש וכי נאמר יד בקבלה, הואיל ולא נאמר יד בקבלה קיבל בשמאל כשר, ואמר אביי במקרא נדרש לפניו ולאחריו קא מיפלגי, אלא ה"ט דר' שמעון, והביאה וי"ו מוסיף על ענין ראשון... (מנחות יט א, וראה שם עוד)
שלא בכלי שרת פסול ורבי שמעון מכשיר, הקטיר קומצה פעמים כשרה. אמר רבי יהודה בריה דרבי חייא מאי טעמא דר' שמעון, אמר קרא קדש קדשים היא כחטאת וכאשם, בא לעובדה ביד עובדה בימין כחטאת, בכלי עובדה בשמאל כאשם, ורבי ינאי אמר כיון שקמצו מכלי שרת מעלהו ומקטירו אפילו בהמיינו ואפילו במקידה של חרש. רב נחמן בר יצחק אמר הכל מודים בקומץ שטעון קידוש, מיתיבי הקטר חלבים ואברים ועצים שהעלן בין ביד בין בכלי בין בימין ובין בשמאל כשרין, הקומץ והקטורת והלבונה שהעלן בין ביד בין בכלי בין בימין בין בשמאל כשרין, תיובתא דרבי יהודה בריה דרבי חייא, אמר לך רבי יהודה בריה דרבי חייא לצדדין קתני, ביד בימין, בכלי בין בימין בין בשמאל. תא שמע קמצו שלא מכלי שרת וקידשו שלא בכלי שרת והעלו והקטירו שלא בכלי שרת פסול, רבי אלעזר ורבי שמעון מכשירין במתן כלי, אימא ממתן כלי ואילך... (מנחות כו א)
דתניא והקטיר הכהן את הכל המזבחה, לרבות העצמות והגידין והקרנים והטלפים, יכול אפילו פרשו, תלמוד לומר ועשית עולותיך הבשר והדם, אי בשר ודם יכול יחלוץ גידים ועצמות ויעלה בשר לגבי מזבח, תלמוד לומר והקטיר הכהן את הכל המזבחה, הא כיצד מחוברין יעלו, פרשו אפילו בראשו של מזבח ירדו... (חולין צ א, וראה שם עוד)
תנו רבנן יקריב אותו מלמד שכופין אותו, יכול בעל כרחו, תלמוד לומר לרצונו, הא כיצד כופין אותו עד שיאמר רוצה אני. אמר שמואל עולה צריכה דעת, שנאמר לרצונו, מאי קא משמע לן, תנינא אף על פי שאין מתכפר לו עד שיתרצה, שנאמר לרצונו, לא צריכא דפריש ליה חבריה, מהו דתימא כי בעינן דעת מדידיה אבל מדחבריה לא, קא משמע לן... (ערכין כא א, וראה שם עוד)
דתנו רבנן, דבר יום ביומו, מלמד שכל היום כשר למוספין, ביומו מלמד שאם עבר היום ולא הביאן אינו חייב באחריותן, יכול לא יהא חייב באחריות נסכיהם, ואף על פי שקרב הזבח, תלמוד לומר ומנחתם ונסכיהם בלילה מנחתם ונסכיהם למחר... ונסכים מי קרבי בלילה, והתנן אין לי אלא דברים שדרכן ליקרב בלילה, כגון אברים ופדרים שמעלן מבא השמש ומתעכלין והולכין כל הלילה, דברים שדרכן ליקרב ביום כגון הקומץ הלבונה ומנחת נסכים שמעלן מבוא השמש, מבוא השמש סלקא דעתך, והאמרת דברים שדרכן ליקרב ביום נינהו, אלא עם בא השמש שמתעכלין הולכין כל הלילה, מנין, תלמוד לומר זאת תורת העולה, ריבה, קתני מיהא נסכים ביום, אמר רבי בר חמא לא קשיא כאן ליקדש כאן ליקרב... (תמורה יד א, וראה שם עוד)
...חזקיה אמר חולק אדם את חובתו לשתי בהמות, ורבי יוחנן אמר אין אדם חולק חובתו לשתי בהמות, אלא צריך שיהא בידו שתי כסף לכל אחד ואחד, ואמר ר"ש בן לקיש בשם חזקיה אדם טופל בהמה לבהמה ואין אדם טופל מעות למעות, ור' יוחנן אמר טופל אדם מעות למעות ואין אדם טופל בהמה, היאך עבידא, היו לפניו עשר בהמות והקריב חמש ביום טוב הראשון המותר מהו שידחה ליום טוב אחרון, ר' קריספא אמר איתפלגין ר' יוחנן ור"ש בן לקיש, חד אמר דוחה וחרנא אמר אינו דוחה... (פאה ב א)
אשר תתנו לה' מה תלמוד לומר, שיכול אין לי קרב ברגל אלא קרבנות הרגל בלבד, מנין קרבנות היחיד וקרבנות הציבור שהוקדשו ברגל שיבואו ברגל שהוקדשו לפני הרגל שיבואו ברגל, תלמוד לומר מלבד שבתות ה', אשר תתנו לה' אלו עופות ומנחות, לרבות את כולם שיהו קריבין ברגל, יכול רשות, תלמוד לומר אלה תעשו לה' במועדיכם, אלה קבען חובה שיהו כולן קריבין ברגל... (ראש השנה ב ב)
תני רבן שמעון בן אלעזר אומר כהנים ולוים וישראלים ושיר מעכבין את הקרבן, רבי אבון בשם רבי אלעזר טעמא דרבי שמעון בן אלעזר כל הקהל משתחוים אלו ישראל, והשיר משורר אלו הלוים, וחצצרות מחצצרים אלו הכהנים, הכל עד לכלות העולה, הכל מעכבין את הקרבן... (פסחים כה א)
ראה קרבן-כללי בראשית ל ו.
והיה שבעת ימים תחת אמו, רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי אומר, משל למלך שהיה נכנס למדינה והוציא כרוז ואמר כל אכסניין שיש כאן לא יראו פני עד שיראו פני מטרונה תחלה, כך אמר הקב"ה לישראל, בני לא תביאו לפני קרבן עד שתעבור עליו השבת, שאין שבעה בלא שבת... (אמור יב)
דרש ר' עקיבא מנין לקבלת דם שלא תהא אלא בכהן תמים ובכלי שרת, תלמוד לומר והקריבו בני אהרן את הדם אליו, יכול זו זריקה, כשהוא אומר וזרקו זו זריקה האמורה, הא אינו אומר כן והקריבו אלא זו קבלה, מקיש קבלה לזריקה, מה זריקה בכהן תמים ובכלי שרת, אף בהולכה קבלה בכהן תמים ובכלי שרת, ולהלן הוא אומר ומשחת אתם לכהנו לי, מה כהן האמור להלן כהן תמים וכלי שרת, אף כהן האמור כאן כהן תמים וכלי שרת... (זבחים א, וראה שם עוד)
זאת תורת העולה - הרי הענין הזה בא ללמד על הקטר חלבים ואיברים שיהא כשר כל הלילה, וללמד על הפסולין איזה אם עלה ירד ואיזה אם עלה לא ירד, שכל תורה לרבות הוא בא... היא העולה - למעט את הרובע ואת הנרבע וכיוצא בהן שלא היה פסולן בקדש שנפסלו קודם שבאו לעזרה... (ויקרא ו ב)
אחד לעולה ואחד לחטאת - לא הקדימה הכתוב אלא למקראה, אבל להקרבה חטאת קודם לעולה... (שם יב ח)
לא תעשון ככל אשר אנחנו עושים - מוסב על למעלה על "כי אתם עוברים את הירדן" וגו', כשתעברו את הירדן מיד מותרים אתם להקריב בבמה כל י"ד שנה של כבוש וחלוק, ובבמה לא תקריבו כל מה שאתם מקריבים פה היום במשכן, שהוא עמכם ונמשח והוא כשר להקריב בו חטאות ואשמות נדרים ונדבות, אבל בבמה אין קרב אלא הנידר והנידב, וזהו איש כל הישר בעיניו, נדרים ונדבות שאתם מתנדבים על ידי שישר בעיניכם להביאם ולא על ידי חובה אותם תקריבו בבמה. (דברים יב ח)
שמה תביאו - למעלה אמור לענין שילה, וכאן אמור לענין ירושלים, ולכך חלקם הכתוב ליתן היתר בין זו לזו, משחרבה שילה ובאו לנוב, וחרבה נוב ובאו לגבעון היו הבמות מותרות עד שבאו לירושלים. מבחר נדריכם - מלמד שיביא מן המובחר. (שם שם יא)
ופנית בבקר - לבקרו של שני, מלמד שטעון לינה ליל של מוצאי החג. (שם טו ז)
...ואמר לשון רבים ונתנו וערכו כי בכל מצות הכהונה יאמר כן בעבור שהכהנים רבים יאספו בבית השם לעשות העולה, וברב עם הדרת מלך, אבל איננו עכוב, שהרי למד למטה וערך הכהן אותם והפשיט ונתח... (ויקרא א ו)
צו את בני ישראל - כי אחרי שאמר "לאלה תחלק הארץ", צוה להשלים תורת הקרבנות שיעשו כן בארץ, כי במדבר לא הקריבו המוספים כמו שהזכרתי בסדר אמור אל הכהנים, וכן לא נתחייבו בנסכים במדבר, ועכשיו חייב באי הארץ לעשות שם הכל, התמידים והמוספין ומנחתם ונסכיהם... (במדבר כח ב)
האבל אינו משלח קרבנותיו כל שבעה, אפילו יין או עצים או לבונה, וכן מצורע אינו משלח קרבנותיו כל זמן שאינו ראוי לביאה אל המחנה אינו ראוי להקרבה, אבל המנודה יש בו ספק אם משלח אם אינו משלח, לפיכך אם הקריבו עליו נרצה.
טמא שרץ וכיוצא בו והערל משלחין קרבנותיהם ומקריבין עליהן חוץ מפסח שאין שוחטין אותו על טמא שרץ, ואין שוחטין על הערל פסח כמו שיתבאר, אבל טמא מת אין מקריבין עליו קרבן כלל עד שיטהר. (ביאת המקדש ב יא)
זר שעבד במקדש עבודתו פסולה, וחייב מיתה בידי שמים, שנאמר "והזר הקרב יומת", מפי השמועה למדו שאין חיוב זה אלא לקרב לעבודה, והיכן הזהיר עליו, "וזר לא יקרב אליכם", אי זהו זר, כל שאינו מזרע אהרן הזכרים, שנאמר וערכו בני אהרן, והקטירו בני אהרן, בני אהרן ולא בנות אהרן.
אף על פי שהזרים מוזהרין שלא יתעסקו בעבודה מעבודות הקרבנות, אין חייבין מיתה אלא על עבודה תמה, לא על עבודה שיש אחריה עבודה, ואין הזר חייב מיתה אלא על ארבע עבודות בלבד, על הזריקה ועל ההקטרה ועל ניסוך המים בחג ועל ניסוך היין תמיד...
נמצאו כל הפסולין לעבודה שמונה עשר, ואלו הן, העובד ע"ז, הזר, בעל מום, הערל, הטמא, טבול יום, מחוסר כפורים, האונן, השכור, מחוסר בגדים, יתר בגדים, קרוע בגדים, פרוע ראש, שלא רחץ ידים ורגלים, היושב, מי שיש בין ידו ובין הכלי דבר חוצץ, מי שיש בין רגלו ובין הארץ דבר חוצץ, מי שעבד בשמאלו, כל אלו פסולין לעבודה ואם עבדו חללו, חוץ מפרוע ראש וקרוע בגדים והשוחט לע"ז בשוגג שאם עבדו עבודתן כשרה. (שם ט א, וראה שם עוד)
שנים שרצו להביא שלמים או עולה בשותפות מביאין בין בנדר בין בנדבה, ואפילו עוף יבוא בשותפות.
ואחד אנשים ואחד נשים או עבדים מביאין כל הקרבנות, אבל העכו"ם אין מקבלין מהן אלא עולות בלבד, שנאמר "ומיד בן נכר לא תקריבו את לחם אלקיכם", אפילו עולת העוף מקבלין מן הנכרי אף על פי שהוא עובד ע"ז, אבל אין מקבלין מהן שלמים ולא מנחות ולא חטאות ואשמות, וכן עולות שאינן באות בנדר ונדבה אין מקבלין אותן מן הנכרי, כגון עולת יולדת וכיוצא בה מעולות, שאינן באות משום נדר ולא משום נדבה.
נכרי שהביא שלמים מקריבין אותן עולות שהעכו"ם לבו לשמים, נדר שלמים ונתנם לישראל על מנת שיתכפר בהן לישראל אוכלין אותן הישראלים כשלמי ישראל, וכן אם נתנן לכהן כהן אוכלן. ישראל שהוא מומר לע"ז או מחלל שבת בפרהסיא אין מקבלין ממנו קרבן כלל, אפילו העולה שמקבלין אותה מן הנכרים אין מקבלין אותה מן המומר הזה, שנאמר אדם כי יקריב מכם, מפי השמועה למדו מכם ולא כולכם, להוציא את המומר, אבל אם היה מומר לשאר עבירות מקבלין ממנו כל הקרבנות כדי שיחזור בתשובה. היה מומר לעבירה והוא מפורסם וידוע לעשותה והורגל בה, בין להכעיס בין לתיאבון ושגג ואכל חלב והביא חטאת אין מקבלין אותה ממנו. עולות העכו"ם אין מביאין עמהן נסכים שנאמר כל האזרח יעשה ככה, אבל נסכיהם קריבין משל צבור, שנאמר "ככה תעשו לאחד כמספרם", ואינן טעונות סמיכה שאין סמיכה אלא בישראל כאנשים לא כנשים. (מעשה קרבנות ג א)
כל הקרבנות אין מקריבין אותן אלא ביום, שנאמר "ביום צותו את בני ישראל להקריב את קרבניהם", ביום ולא בלילה, לפיכך אין שוחטין זבחים אלא ביום, ואין זורקין דמים אלא ביום השחיטה, שנאמר "ביום הקריבו את זבחו", ביום זבחו תהיה ההקרבה, וכיון ששקעה החמה נפסל הדם.
כל שקרבו מתיריו ביום מעלין אותו על המזבח כל הלילה, כיצד, זבחים שנזרק דמם ביום מקטירין אימוריהן בלילה עד שיעלה עמוד השחר, וכדי להרחיק מן הפשיעה אמרו חכמים שאין מקטירין האימורין ואיברי העולה אלא עד חצות הלילה.
אף על פי שמותר להקטיר אימורין ואיברים בלילה אין מאחרין אותן לדעת, אלא משתדלין להקטיר הכל ביום, חביבה מצוה בשעתה, שהרי הקטר אימורין ואיברים אף על פי שכשרים בלילה דוחין את השבת בזמנן ואין מאחרין אותן למוצאי שבת...
הנסכים הבאים עם הזבח אין קריבין אלא ביום, שנאמר ולנסכיכם ולשלמיכם, מקיש נסכים לשלמים, מה שלמים ביום אף נסכים ביום, אבל הנסכים הבאים בפני עצמן מתקדשין בלילה וקריבין בלילה, לפיכך אם נזדמנו לו נסכים הבאין בפני עצמן מקדישן ומקריבן בלילה, ועלות השחר פוסלת בהן כאיברי העולות.
כל היום כשר לסמיכה ולשחיטה ולמליקה ולהקטרה להגשה ולהזייה ולתנופה ולקמיצה ולקרבן המוספין, וכל הלילה כשר להקטיר אימורין ואיברים, זה הכלל דבר שמצותו ביום כשר כל היום, ודבר שמצותו בלילה כשר כל הלילה, ואף על פי כן זריזין מקדימין למצות. (שם ז והלאה, וראה עוד קרבן-כללי ו טו)
א)
כל הזבחים צריך העובד שתהיה מחשבתו לשם הזבח ולשם בעליו בשעת זביחה ובשעת קבלת הדם ובשעת הולכת הדם ובשעת זריקתו על המזבח, שנאמר "ובשר זבח תודת שלמיו", שתהיה זביחה עם שאר ארבע העבודות לשם שלמיו, וכן שאר הקרבנות, ואם שחט ועבד שאר עבודות סתם ולא חשב כלל בעולה ובשלמים הרי הן כשרים ועלו לבעלים.
וצריך שתהיה מחשבתו בשעת שחיטת העולה לשם ששה דברים, לשם הזבח, ולשם הזובח, ושהזבח להשם ברוך הוא, ושיקטירו לאישים, ושהקטרתו לריח בלבד, ושריח זה נחת רוח לפני השם. ואם שחט סתם כשר כמו שביארנו, והשוחט חטאת ואשם צריך שתהיה מחשבתו לשם אותו החטא שבא עליו. (שם שם י ויא)
כל הקרבנות כולן בין קרבנות בהמה ועוף בין קרבנות מנחות מצות עשה להקריבן בבית הבחירה, שנאמר "ושם תעשה כל אשר אנכי מצוך", וכן מצות עשה להיות כל אדם מטפל ומביא קרבנות בהמה שנתחייב להקריבן מחוצה לארץ לבית הבחירה, שנאמר "קדשיך אשר יהיו לך ונדריך תשא", מפי השמועה למדו שאינו מדבר אלא בקדשי חוצה לארץ שהוא מטפל בהם עד שיביאם לבית הבחירה... (שם יח א)
...משרשי המצוה, כי כבוד הקרבן להקריבו בזמנו הקבוע אליו, והמעביר המועד נראה כמתיאש ומשליך הדבר אחרי גיוו, ואיננו מתעורר ומתפיס כונותיו אל העבודה יפה, ומפני כן נפסלין בלינה. מדיני המצוה מה שאמרו (פסחים ס"ד ב') שמצוה להקטיר אמורי כל זבח וזבח בפני עצמו, ומה שאמרו (מנחות ע"ב א') שמצות הקטרתן אחר שחיטה סמוך ואם לא הקטיר כן מקטירין כל הלילה עד שיעלה עמוד השחר... (משפטים מצוה צ)
שנצטוינו להקריב כל קרבן בבית המקדש ולא בחוצה לארץ, ועל זה נאמר "כי אם במקום אשר יבחר ה' וגו' שם תעלה עולותיך ושם תעשה כל אשר אנכי מצוך"... משרשי המצוה, כי בהיות מקום מיוחד בעולם לקרבנות וההתמדה בו לבקש משם את השם, יתקדש המקום ונחה עליו רצון הא-ל ושפע ברכתו שופע עליו תמיד, ויהיו לבבות בני אדם מתפחדים ומתרככים לזכרו, וישוב כל איש מדרכו הרעה ומן החמס אשר בכפיו בראותו אותו, ואם כן המקומות יכשרו להקרבה לא יהיה כן בכולן. וזה נאמר אצל הילדים, עד אשר יגדלו בחכמה ויבינו בכל דברי התורה סודות נפלאים. (ראה מצוה תמ)
ואם זבח שלמים קרבנו אם זכר אם נקבה וגו', בעבור שהשלמים באים להטיל שלום בעולם ולהשלים אליו מדת הדין, ועל כן הם אם זכר אם נקבה. וכתב הרב ז"ל כי השלמים מלשון "כל חפצי ישלים", "אבנים שלמות", וטעם הקרבת האימורין פירשתי כי הם מתאוים התשמיש ומסכימים בחטא, ועל כן לא היו מקריבין המוח ולב והריאה, כי הם מיוחדים למחשבת החכמה וכלן אין להם זוג רק הן אחד אחד... (ויקרא, ועיין שם עוד)
שור או כשב - אחר שהזכיר מיני המומים בקדשים והרחיק אותם מן המזבח, אף על פי שלפעמים יהיה התמים שוה סלע והבעל מום שוה שתים לגדלו ושמנו ושלפעמים יהיה מום נחשב עילוי למנחת מלך בשר ודם, וזה כי הצור תמים פעלו חפץ בתמימות ושלמות הנקרב והמקריב, שיהיה הקרב על שלימותו, הטבעי והמקריב על שלימותו האלקי, להדמות ליוצרו כפי האפשר, אמר שכמו כן בענין גבול הזמנים שהגביל עליו אין להוסיף וממנו אין לגרוע... (ויקרא כב כז)
לרצנכם תזבחו - יהי רצונכם וכונתכם בעת שתזבחו שביום ההוא יאכל, וזה כי אני ה', פועל פעולתי תמימה ונותן גבול על שלימות בלתי מקבל הפחות והיתר. (שם שם כט)
ונוכל לומר עוד בענין סמיכות "לרצונכם תזבחוהו" לפסוק "אל תפנו אל האלילים", שלא ינהוג בזביחתה אל ה' כמנהג עובדי אלילים, שאינן זובחים כי אם בזמן שהם מקבלים הטובה ותולין בהם, ואין זה זביחה לרצון כי אם מהכרח קבלת הטובות, אמנם לא תעשון כן לה' כי אם לרצונכם תזבחוהו, כאלו אין לכם שום סבה המכרחת אתכם על הזביחה, ולא יהיה לכם שום כונה זרה, כי אם תתכוונו כדי לעשות נחת רוח לפניו יתברך, וכל מחשבה זרה נקראת חוץ לזמנו וחוץ למקומו, כי אין זה מקומו וזמנו, ונקרא מתעסק בקדשים, שאינו מתכוין בעצם וראשונה על הזביחה. (ויקרא יט ד)