קרבן   חביתין

(ראה גם: קרבן-כללי-מלואים-מנחה)

 

זה קרבן אהרן ובניו אשר יקריבו לה' ביום המשח אותו עשירית האיפה סולת מנחה תמיד, מחציתה בבקר ומחציתה בערב, על מחבת בשמן תעשה מורבכת תביאנה, תופיני מנחת פתים תקריב ריח ניחוח לה'. והכהן המשיח תחתיו מבניו יעשה אותה, חק עולם לה' כליל תקטר. (ויקרא ו יג)

ספרא:

זה קרבן אהרן ובניו, יכול יהו אהרן ובניו מביאים כאחד את הקרבן הזה, תלמוד לומר בניו אשר יקריבו, הא כיצד, אהרן מביא לעצמו ובניו מביאים לעצמם. בניו אילו כהנים הדיוטים, או בניו הרי כהנים גדולים, כשהוא אומר המשיח תחתיו מבניו הרי כהן גדול אמור, הא מה אני מקיים בניו, אלו כהנים הדיוטים. שאם היה כהן מתקרב תחילה לעבודה מביא עשירית האיפה משלו ועובדה בידו, אחד כהן גדול ואחד כהן הדיוט שעבדו עד שלא הביא עשירית האיפה משלו עבודתם פסולה...

מנחה, הרי היא לכל המנחות ללבונה, תמיד, אף בטומאה, תמיד אף בשבת, אילו נאמר מחציתה בבקר ומחציתה בערב יכול יביא חצי עשרון בבקר וחצי עשרון בערב, תלמוד לומר מחציתה בבקר ומחציתה בערב, משלם מביא מחציתה בבקר ומחציתה משלם בערב. כיצד הוא עושה, מביא עשרון שלם וחוציהו, מקריב מחצה בבקר ומחצה בערב, נטמא חציו של בין הערבים, יכול יביא חצי עשרון מתוך ביתו בערב, תלמוד לומר ומחציתה בערב, משלם. כיצד הוא עושה, מביא עשרון שלם וחוציהו, מקריב מחצה ומחצה אבד. כהן שהקריב מחצה שחרית ומינו כהן אחר תחתיו יכול יביא עשרון מביתו, תלמוד לומר מחציתה בבקר ומחציתה בערב, מחציתה משלם מביא בערב... (צו פרשה ג)

על מחבת בשמן, מלמד שטעונה כלי, בשמן להוסיף לה שמן אחר, ואיני יודע כמה, הריני דן, זו טעונה שמן ומנחת נסכים טעונה שמן, מה מנחת נסכים שלשת לוגים לעשרון, אף זו שלשת לוגים לעשרון... רבי ישמעאל בנו של רבי יוחנן בן ברוקה אומר כשהוא אומר מנחה תמיד, הרי היא לו כמנחת תמידים מה מנחת תמידים שלשת לוגים לעשרון, אף זו שלשת לוגים לעשרון...

תעשה מורבכת, מלמד שנעשית ברותחים כל צורכה, אין לך רבוכה בתורה אלא זו ורבוכה שבמלואים, תופיני, יכול לפני הנסכים כשהוא אומר תקריב אף לאחר הנסכים, תופיני תאפה נאה, רבי יהודה אומר תופיני תאפנה נאה, רבי יוסי אומר תאפה ריבה במנחת פיתים מלמד שכופל אחד לשנים ושנים לארבעה ומבדיל. תקריב ריח ניחוח לה', יכול מה אהרן מביא בכל יום אף בניו מביאים בכל יום, תלמוד לומר זה, יכול מה אהרן דוחה את השבת ואת הטומאה אף בניו יהיו מביאים ודוחים את השבת ואת הטומאה, תלמוד לומר זה, מה אהרן מביא חצאים אף בניו יהו מביאים חצאים, תלמוד לומר זה... (שם פרק ד)

משיח, אין לי אלא משוח בשמן המשחה מרובה בגדים מניין, תלמוד לומר והכהן, יכול שאני מרבה אף משוח מלחמה, תלמוד לומר תחתיו מבניו, את שבנו עומד תחתיו מביא עשירית האיפה, יצא משוח מלחמה שאין בנו עומד תחתיו... (שם פרק ה)

תלמוד בבלי:

חביתי כהן גדול לא היו באין חצאין אלא מביא עשרון שלם וחוצהו, מקריב מחצה בבקר ומחצה בין הערבים, כהן שמביא מחצה שחרית ומת ומינו כהן אחר תחתיו, לא יביא חצי עשרון מביתו וחצי עשרונו של ראשון, אלא מביא עשרון שלם וחוצהו, מקריב מחצה ומחצה אבד, נמצאו שני חצאין קריבין ושני חצאין אובדין. תנו רבנן, אילו נאמר מנחה מחצית הייתי אומר מביא חצי עשרון מביתו שחרית ומקריב, חצי עשרון מביתו ערבית ומקריב, תלמוד לומר מחציתה בבקר ומחציתה בערב, מחצה משלם הוא מקריב, הא כיצד מביא עשרון שלם וחוצהו, ומקריב מחצה בבקר ומחצה בין הערבים, נטמא מחצה של בין הערבים או שאבד, יכול יביא חצי עשרון מביתו ערבית ויקריב, תלמוד לומר מחציתה בבקר ומחציתה בערב, מחצה משלם הוא מביא, הא כיצד, מביא עשרון שלם מביתו וחוצהו ומקריב מחצה ומחצה אבד, נמצאו שני חצאין קריבין ושני חצאין אובדין. כהן גדול שהקריב מחצה שחרית ומת ומינו אחר תחתיו, יכול יביא חצי עשרון מביתו או חצי עשרונו של ראשון, תלמוד לומר ומחציתה בערב, מחצה משלם הוא מביא ומקריב, הא כיצד, מביא עשרון שלם וחוצהו, ומקריב ומחצה אבד, נמצאו שני חצאין אובדין ושני חצאין קרבין. תני תנא קמיה דר"נ מחצה ראשון ומחצה שני תעובר צורתן ויצאו לבית השריפה, א"ל ר"נ בשלמא ראשון איחזי להקרבה, אלא שני למה ליה עיבור צורה, מעיקרא לאיבוד קא אתי, דאמר לך מני תנא דבי רבה בר אבוה הוא, דאמר אפילו פיגול טעון עיבור צורה. רב אשי אמר אפילו תימא רבנן, כיון דבעידנא דפלגי בהו אי בעי האי מקריב ואי בעי האי מקריב מיחזא חזו. 

איתמר חביתי כהן גדול כיצד עושין אותן, רבי חייא בר אבא א"ר יוחנן אופה ואחר כך מטגנה, רבי אסי א"ר חנינא מטגנה ואחר כך אופה, א"ר חייא בר אבא כוותיה דידי מסתברא, תופיני, תאפינה נא. כתנאי, תופני תאפינה נא, רבי אומר תאפינה נאה, רבי יוסי אומר תאפינה רכה, אית ליה נא ואית ליה נאה.

תנן התם חביתי כהן גדול לישתן ועריכתן ואפייתן בפנים ודוחות את השבת, מנא הני מילי, אמר רב הונא תופיני תאפינה נאה, ואי אפי לה מאתמול אינשפה לה (נפוחה ברוח)... דבי ר' ישמעאל תנא תעשה ואפילו בשבת, תעשה ואפילו בטומאה, אביי אמר אמר קרא סלת מנחה תמיד, הרי היא כמנחת תמידין, רבא אמר על מחבת, מלמד שטעונה כלי, ואי אפי לה מאתמול איפסיל ליה בלינה.

תניא כוותיה דרבא, על מחבת מלמד שטעונה כלי, בשמן להוסיף לה שמן, ואיני יודע כמה, הריני דן, נאמר כאן שמן ונאמר להלן במנחת נסכים שמן, מה להלן שלשת לוגין לעשרון אף כאן שלשת לוגין לעשרון... (מנחות נ ב, וראה שם עוד)

...כל המנחות באות עשר עשר חוץ מלחם הפנים וחביתי כהן גדול שהם באות שתים עשרה דברי רבי יהודה... חביתי כהן גדול אתיא חוקה חוקה מלחם הפנים. (שם עו א)

...אלא מדה יתרה של לוג ומחצה היתה שם שבה היה מודד למנחת כהן גדול לוג ומחצה בבוקר לוג ומחצה בין הערבים. (שם פז ב)

חביתי כהן גדול לישתן ועריכתן ואפייתן בפנים ודוחות את השבת, טחינתן והרקדתן אינו דוחה את השבת. (שם צו א)

מדרש רבה:

ביום המשח אותו עשירית האיפה, ר' יוחנן בשם שמעון בן יהוצדק אמר מלמד שעשירית האיפה מעכבת לכהונת אהרן ובניו. (ויקרא ח ד)

רש"י:

מרבכת - חלוטה ברותחין כל צרכה, תופיני - אפויה אפייות הרבה אחר חליטתה אופה בתנור וחוזר ומטגנה במחבת. מנחת פתים - מלמד שטעונה פתיתה. (ויקרא ו יג)

רשב"ם:

מרבכת - לפי ענינו רכה בשמן, ולפי שהיה מאפה תנור צריך לרככה בשמן. תופיני - לשון אפיה, אלף חסרה. (שם)

משנה תורה:

וכיצד עשיית חביתי כהן גדול, מביא עשרון שלם ומקדישו וחוצהו בחצי עשרון שבמקדש, שאף על פי שהיא קריבה חציין אינה מתקדשת לחציין, ומביא עמה שלשת לוגין שמן, שנאמר "בשמן תעשה", להוסיף לה שמן כנסכי הכבש, ובולל הסולת בשמן וחולטה ברותחין, ולש מכל חצי עשרון שש חלות, נמצאו שתים עשרה חלות.

ואחת אחת היו נעשות, וכיצד עושה, מחלק השלשה לוגין ברביעית שבמקדש, רביעית לכל חלה, ואופה החלה מעט ואחר כך קולה אותה על המחבת בשאר רביעית השמן שלה, ואינו מבשלה הרבה שנאמר תופיני, בין בשל ונא.

ואחר כך חולק כל חלה וחלה לשנים באומד, כדי שיקריב החצי בבקר והחצי בערב, (ראב"ד: זו לא שמעתי ואין לה שורש בשום מקום שיחלקו כל חלה, אלא לשש חלקום בשחרית ושש בין הערבים), ולוקח החציים וכופל כל אחד מהן לשנים ופותת עד שתמצא כל פתיתה כפלה לשנים, ומקריב החציין עם חצי קומץ לבונה בבוקר והחצי הנשאר עם חצי קומץ לבונה בערב. ואם היתה מנחת חינוך אינו חוצה אלא מקריבה כולה כאחת עם קומץ לבונה, ושתיהן כליל לאישים. (מעשה קרבנות יג א)

ספר החינוך:

משרשי המצוה, לפי שהכהן הגדול הוא השליח בין ישראל לאביהם שבשמים, כלומר כי הוא הנושא תפלה אליו בעדם, ועל ידי תפלותיו ומעשה קרבנותיו הם מתכפרים, ולכן ראוי לאיש כזה להיות לו קרבן מיוחד תמידי, כמו תמידי הצבור, וכמו שהתמידין שנים ליום, נתחייב הוא גם כן להקריב מנחתו פעמים ביום, וכל זה נסמך אל הטעם שאמרנו בקרבן, כדי שיתעוררו כל מחשבותיו וישים דעתו וכונתו אצל השם ב"ה, ולמען זאת יועיל לו ולהם, ואין ספק שאין דומה התעוררות האדם כשמקריב קרבנו המיוחד לו לכשהוא מקריב קרבן שהוא משותף עמו, וזה דבר ידוע ומנוסה בכל אדם, כי למה שמיוחד לו לבדו מתעורר יותר. (צו מצוה קלו)

אברבנאל:

זה קרבן אהרן - טעמו שיתכפר תחלה לפני שיכפר בעד האחרים. ב', שיאמרו האחרים אם גם כהן גדול צריך כפרה קל וחומר אנחנו. ג', שלא יתביישו החטאים מלהקריב גם הם. ד', שלא יתביישו העניים להביא גם כן רק סולת. ה', שיכנס לפני ה' בענוה. ו', להראות בזה שאכילת המנחות אינה למלאות בטנו כי אם במצות ה'. ז', להודות לה' על מתנות כהונה. ח', לכפר אם לא קמצו הכהנים מספיק ממנחות ישראל. ט' כשם שהיתה מנחת צבור תמיד, כן זו מנחת יחיד תמידית. י', לכפר על עון העגל הנפרע מעט בכל יום. (ויקרא ו יג)

מלבי"ם:

זה קרבן אהרן ובניו - כל מקום שאומר אהרן ובניו אין פירוש הוא והמשוחים תחתיו, רק פירושו הכהן גדול שעומד במקום אהרן והכהנים הדיוטים שעומדים במקום בניו, ובמקום שיכוין על הכהן גדול לבדו יתפוס הלשון הכהן המשיח. ואחר שפתח זה קרבן אהרן ובניו וסיים והכהן המשיח יעשה אותה, פירשו חז"ל שמדבר בשני ענינים, א', במנחת חינוך שהיה צריך עשירית האיפה ביום שנתחנך לעבודה, ובזה שוה הכהן גדול והכהנים הדיוטים, ב' מנחת חביתין שהיה מביא הכהן גדול לבדו בכל יום, על הא' אמר זה קרבן אהרן ובניו אשר יקריבו ביום המשח, ועל הב' אמר שזה יהיה גם מנחה תמיד בכל יום, ומפרש שהמנחה תמיד רק הכהן המשיח יעשה אותה...

תביאנה וגו' תקריב - בארתי שכל מקום שחזר פעל הציווי פעם שנית ללמד שתעשה הפעולה בכל אופן, ויען שחביתין קודמין לנסכים ונסכים למוספים כמו שסדר אביי משמא דגמרא, ואם כן אם היה אומר תביאנה לבד נטעה שרק לפני הנסכים כסדרו, וכשכופל תקריב בכל אופן ואף לאחר המוספים וכל שכן לאחר הנסכים. (שם)

שפת אמת:

במנחת חביתין שנקראת מנחת חינוך, וכהן גדול מקריב בכל יום, ונראה כי הכהן גדול מתחדש בכל יום ומתעלה מיום ליום לכן מביא בכל יום המנחה, וגמרא מיבעי כהני שלוחי דידן או דרחמנא, ואפשר כי הכהן גדול לכולי עלמא שלוחי דרחמנא, שנקרא מלאך ה' צב-אות, וכמו שהמלאכים מתחדשים חדשים לבקרים, כמו כן הכהן גדול... (צו תרמ"ז)