(ראה גם: קרבן-כללי-הקרבה)
ונפש כי תקריב קרבן מנחה לה' סולת יהיה קרבנו, ויצק עליה שמן ונתן עליה לבונה. והביאה אל בני אהרן הכהנים וקמץ משם מלא קומצו מסלתה ומשמנה על כל לבונתה, והקטיר הכהן את אזכרתה המזבחה אשה ריח ניחוח לה'. והנותרת מן המנחה לאהרן ולבניו קודש קדשים מאשי ה'.
וכי תקריב קרבן מנחה מאפה תנור, סולת חלות מצות בלולות בשמן ורקיקי מצות משוחים בשמן.
ואם מנחה על המחבת קרבנך, סולת בלולה בשמן מצה תהיה. פתות אותה פתים ויצקת עליה שמן, מנחה היא.
ואם מנחת מרחשת קרבנך, סולת בשמן תעשה. והבאת את המנחה אשר יעשה מאלה לה', והקריבה אל הכהן והגישה אל המזבח. והרים הכהן מן המנחה את אזכרתה והקטיר המזבחה, אשה ריח ניחוח לה'... (ויקרא ב א והלאה)
וזאת תורת המנחה, הקרב אתה בני אהרן לפני ה' אל פני המזבח. והרים ממנה בקומצו מסולת המנחה ומשמנה ואת כל הלבונה אשר על המנחה, והקטיר המזבח ריח ניחוח אזכרתה לה'. והנותרת ממנה יאכלו אהרן ובניו, מצות תאכל במקום קדוש בחצר אהל מועד יאכלוה. לא תאפה חמץ חלקם נתתי אותה מאשי, קדש קדשים היא כחטאת וכאשם. כל זכר בבני אהרן יאכלנה חק עולם לדורותיכם מאשי ה', כל אשר יגע בהם יקדש. (שם ו ז)
וכל מנחה אשר תאפה בתנור וכל נעשה במרחשת ועל מחבת, לכהן המקריב אותה לו תהיה. וכל מנחה בלולה בשמן וחרבה, לכל בני אהרן תהיה איש כאחיו. (שם ז ט)
ועשיתם ביום הניפכם את העומר, כבש תמים בן שנתו לעולה לה'. ומנחתו שני עשרונים סולת בלולה בשמן אשה לה' ריח ניחוח, ונסכה יין רביעית ההין. (שם כג יב)
ועשיתם אשה לה' עולה או זבח לפלא נדר או בנדבה או במועדיכם, לעשות ריח ניחוח לה' מן הבקר או מן הצאן. והקריב המקריב קרבנו לה' מנחה סולת עשרון בלול ברביעית ההין שמן... (במדבר טו ג, וראה שם עוד)
ושלשה עשרונים סולת מנחה בלולה בשמן לפר האחד, ושני עשרונים סולת מנחה בלולה בשמן לאיל האחד. ועשרון עשרון סולת מנחה בלולה בשמן לכבש האחד, עולה ריח ניחוח אשה לה'... (שם כח יב)
מנחת חביתין וכל שאר המנחות (צריכים) לעורר רוח הקדוש (דהיינו בחינת אדם) בהרצון של הכהנים ובשירת הלוים ובתפלת ישראל, (שהוא סוד ג' קוין) ובאותו העשן ושמן וקמח העולה (על המזבח) מתרוים ומסתפקים כל בעלי הדין, שאינם יכולים לשלוט בדין ההוא שנמסר להם, והם בחינת בהמה, הרי שגם במנחות יש גם כן ג' הבחינות אדם ובהמה, והכל נמשך בזמן אחד, כלומר הן בחינת אדם והן בחינת בהמה נמשך כאחד בעת הקרבת הקרבן)... (נח קכא, ועיין שם עוד)
ראה גם קרבן-כללי, ויקרא קכט.
ושמן לא יחסר מקרבנו לעולם, חוץ ממנחת קנאות, שכתוב, לא יצוק עליו שמן וגו', כי כאן אינה צריכה רחמים, כי כולה היא דין, שכתוב וצבתה בטנה ונפלה ירכה, וכתוב יתן ה' וגו', ועל זה נאמר, וזאת תורת זבח השלמים, אם על תודה יקריבנו. (ויקרא קצט)
ועיין עוד רעיא מהימנא חקת נב והלאה.
...נפש כי תקריב, יכול גזרה, תלמוד לומר כי תקריב, אינה אלא רשות, קרבן מנחה, מלמד שהיחיד מתנדב לבונה... תלמוד לומר קרבן, מלמד שהיחיד מתנדב מנחה לא יפחות מקומץ... (ויקרא פרק ט)
מנחה, ליתן את האמור כאן בכל המנחות ואת האמור בכל המנחות כאן. סולת, מה סולת אמורה להלן מן החיטין, אף כאן מן החיטין, סולת קרבנו, סולת יהיה שלא יתנדב ויביא אלא מן החיטין... הא אם אמר הרי עלי מנחה מן השעורין יביא מן החיטין, קמח יביא סולת, בלא שמן ולבונה יביא עמה שמן ולבונה, חצי עשרון יביא עשרון שלם, עשרון ומחצה יביא שנים, רבי שמעון פוטר שלא נתנדב כדרך המתנדבין.
קרבנו, היחיד מביא מנחה נדבה, אין השותפין מביאין מנחה נדבה... ויצק עליה שמן, על כולה, ונתן עליה לבונה על מקצתה, מה ראית לומר כן, ויצק עליה שמן על כלה ונתן עליה לבונה על מקצתה, שאין רבוי אחר רבוי בתורה אלא למעט. דבר אחר ויצק עליה שמן על כלה מפני שהוא נבלל עמה ונקמץ עמה, ונתן עליה לבונה על מקצתה, שאינה לא נבללת עמה ולא נקמצת עמה. ויצק עליה שמן ונתן עליה לבונה, ואינו ידוע כמה, הרי אני דן, טעונה קמיצה וטעונה לבונה, מה קמיצה מלא הקומץ אף לבונה מלא הקומץ, רבי יהודה אומר אם מיעט לבונתה כשרה. ויצק עליה שמן ונתן עליה לבונה והביאה, מלמד שיציקה ובלילה כשרים לכל אדם.
והביא והביאה, שלא יביאנה חציים, הא אם אמר הרי עלי מנחה של שני עשרונות לא יביאנה בשני כלים אלא בכלי אחד, אל בני אהרן אפילו הן רבואות, וכך הוא אומר ברוב עם הדרת מלך. הכהנים וקמץ, מלמד שהקמיצה מצות כהונה... יכול מצוה שיקמצנה הכהן, ואם קמצה זר תהא כשרה, תלמוד לומר שוב והרים הכהן, קבעה שאם קמצה זר תהא פסולה. וקמץ, קומץ אחד לעשרון אחד קומץ אחד לששים עשרון... קומץ משם, ממקום שרגלי הזר עומדות, בן בתירה אומר מנין אם קמץ בשמאל יחזיר ויקמוץ בימין, תלמוד לומר משם, במקום שקמץ כבר.
מלא קומצו, יכול מלא קמצו מבורץ, תלמוד לומר בקמצו, אי בקמצו יכול יקמוץ בראשי אצבעותיו, תלמוד לומר מלא קמצו, הא כיצד, חופה את פס ידו במחבת ובמרחשת ומוחק בגודלו באצבעו מלמעלן ולמטן. מלא קומצו סולת, יכול מקום הקמיצה יהא סולת והשאר יהא קמח, תלמוד לומר מסלת... מסלתה שתהא כלה סלת, ומשמנה שתהא כלה שמן. מסלתה ומשמנה, שתהא הסולת בלולה בשמן, דבר אחר מסלתה, שאם חיסר סולתה כל שהיא פסולה, ומשמנה, שאם חסר שמן כל שהוא פסל.
מסלתה, לא מסלת חברתה, ומשמנה, לא משמן חברתה, שלא יביא שתי מנחות בכלי אחד, מכאן אמרו שתי מנחות שלא נקמצו ונתערבו זו בזו, אם יכול לקמוץ מזו בפני עצמה ומזו בפני עצמה כשרות, ואם לאו פסולות. מלא קמצו מסלתה ומשמנה, שאם קמץ ועלה בידו צרור או גרגר מלח או קורט של לבונה פסל. מסלתה ומשמנה על כל לבונתה, שתהא שם לבונה בשעת הקמיצה, על כל לבונתה והקטיר, שילקט לבונה ויעלה לאישים.
והקטיר הקומץ אף על פי שאין שירים. נטמא הקומץ או אבד, יכול יאכלו הכהנים בשירים, ודין הוא... מה אני מקיים והנותרת מן המנחה לאהרן ולבניו קדש קדשים מאשי ה', אין להם אלא לאחר מתנת האישים. (שם פרק י)
והנותרת, אף על פי שלא הומלחה, אף על פי שלא הוגשה, אף על פי שלא הקטיר את כל לבונתה. מן המנחה, פרט לשחסרה, היא, פרט לשחסר קמצה ולא הקטיר לבונתה כלום. לאהרן ולבניו, לאהרן תחלה ואחר כך לבנים, לאהרן שלא במחלוקת ולבניו במחלוקת...
וכי תקריב, כשתקריב, לעשות הדבר רשות, קרבן מנחה, אמר רבי יהודה, מנין לאומר הרי עלי מנחת מאפה לא יביא מחצה חלות ומחצה רקיקין, תלמוד לומר קרבן, קרבן אחד הוא מביא ואינו מביא חלות ורקיקין... מאפה תנור, לא מאפה כופח לא מאפה רעפין ולא מאפה יורות הערביים, רבי יהודה אומר מה תלמוד לומר תנור תנור שני פעמים, להכשיר את הכופח, רבי שמעון אומר מה תלמוד לומר תנור תנור שני פעמים, שיהא הקדשה בתנור ומעשיה בתנור...
חלות בלולות ואין הרקיקין בלולים, הלא דין הוא... רקיקין משוחים ואין חלות משוחות... סולת חלות מצות בלולות בשמן ורקיקי מצות משוחים בשמן, מה תלמוד לומר בשמן בשמן שני פעמים, להכשיר בשמן השני ולהכשיר בשמן השלישי. ראב"י אומר מושח את הרקיקים כמין כ"י, שאין ריבוי אחר ריבוי אלא למעט... (שם פרק יא)
ואם מנחה על המחבת, מלמד שהיא טעונה כלי. קרבנך קרבנך לגזרה שוה, מה קרבנך האמור כאן טעון יציקה ובלילה, אף קרבנך האמור למטה טעון יציקה ובלילה, מה קרבנך האמור למטה טעונה מתן שמן בכלי קודם לעשייתה, אף קרבנך האמור כאן טעונה מתן שמן בכלי קודם לעשייתה.
סולת בלולה, מלמד שהיא בלולה סולת, רבי אומר חלות בוללן, שנאמר חלות בלולות, א"ל והלא לחמי תודה נאמר בהן חלות ואי אפשר לבוללן כשהם חלות אלא סולת, כיצד עושה, נותן מתן שמן בכלי קודם לעשייתן, ונותן שמן עליה ובוללה ולשה ואופה ופותתה ונותן עליה שמן וקומץ. רבי אומר חלות בוללן, שנאמר חלות בלולות בשמן, כיצד עושה, נותן שמן בכלי קודם לעשייתן, ולשה ואופה ופותתה ונותן עליה שמן ובוללה וחוזר ונותן עליה שמן וקומץ.
פתות, יכול שתים, תלמוד לומר פתים, אי פתים יכול יעשנה כפרורים, תלמוד לומר אותה, אותה לפתים ואין פתיה לפתים, מכאן אמרו מנחת ישראל כופל אחד לשנים ושנים לארבעה ומבדיל, מנחת כהנים כופל אחד לשנים ושנים לארבעה ואינו מבדיל, מנחת כהן משיח לא היה מכפלה, ר"ש אומר מנחת כהנים ומנחת כהן משיח אין בהם פתיתה מפני שאין בהם קמיצה, וכל פתיתין בכזיתים.
יכול אף שתי לחם ולחם הפנים, תלמוד לומר אותה... שאין מהם לאישים. ויצקת עליה שמן מנחה, לרבות את כל המנחות ליציקה, יכול אף מנחת מאפה, תלמוד לומר עליה, אוציא את החלות ולא אוציא את הרקיקין, תלמוד לומר היא.
ואם מנחת מרחשת קרבנך, מה בין מחבת למרחשת, אלא שהמרחשת יש לה כיסוי והמחבת אין לה כיסוי דברי ר' יוסי הגלילי, ר' חנניא בן גמליאל אומר מרחשת עמוקה ומעשיה רוחשין, מחבת צפה ומעשיה קשים, סולת בשמן תעשה, מלמד שהיא טעונה מתן שמן בכלי קודם לעשייתה.. (שם פרק יב)
אלו אומר והבאת אשר יעשה מאלה לה' והקריבה אל הכהן והגישה אל המזבח, יכול אין טעון הגשה אלא הקומץ בלבד, ומנין לרבות את המנחה, תלמוד לומר מנחה, מנין לרבות את כל המנחות, תלמוד לומר את המנחה. יכול אין לטעון הגשה אלא מנחת נדבה, מנחת חוטא מנין, ודין הוא, נאמר הבא מנחת נדבה והבא מנחת חוטא, מה מנחת נדבה טעונה הגשה אף מנחת חוטא טעונה הגשה... הצד השוה שבהן ששוו לקמיצה ושוו להגשה, אף אני אביא מנחת חוטא ששוותה להם לקמיצה שתשוה להם להגשה, אי מה להצד השוה שבהם ששוו לבא בעשיר כבעני וטעונות הגשה, תלמוד לומר המנחה, אחד מנחת נדבה ואחד מנחת חוטא טעונות הגשה.
רבי שמעון אומר והבאת לרבות מנחת העומר להגשה, שנאמר והבאתם את עומר ראשית קצירכם אל הכהן, והקריבה לרבות מנחת סוטה להגשה, שנאמר והקריב אותה אל המזבח. (שם פרשתא יא)
...ר' שמעון אומר מנחה לרבות את כל המנחות להגשה, יכול אף שתי לחם ולחם הפנים, תלמוד לומר מאלה, מה ראית לרבות את כל המנחות ולהוציא שתי לחם ולחם הפנים, אחר שריבה הכתוב מיעט, מה אלו מיוחדות שיש מהן לאישים, יצאו שתי לחם ולחם הפנים שאין מהם לאישים.
והלא מנחת נסכים כולה לאישים, יכול תטעון הגשה, תלמוד לומר והקריבה, מה ראית לרבות כל המנחות ולהוציא מנחת נסכים, אחר שריבה הכתוב מיעט, מה אלו מיוחדות שהן באות בגלל הלחם עצמן, יצאה מנחת נסכים שאין באה בגלל עצמה... יצאו שתי לחם ולחם הפנים שאין מהם לאישים, יצתה מנחת נסכים שאינה באה בגלל עצמה, יצאו מנחת כהנים ומנחת כהן משיח שאין מהם לכהנים. (שם פרק יג, וראה שם עוד)
זאת תורת המנחה לבית עולמים, זאת אינה נוהגת בבמה. תורת המנחה, תורה אחת לכל המנחות שיהיו טעונות שמן ולבונה... הקרב אותה, כשרה ולא פסולה, אותה, כולה כאחת. בני אהרן ולא בנות אהרן. לפני ה', יכול במערב, תלמוד לומר אל פני המזבח, אי אל פני המזבח יכול בדרום, תלמוד לומר לפני ה', הא באיזה צד מגישה, בקרן דרומית מערבית...
והרים ממנו מן המחובר, שלא יביא עשרון אחד בשני כלים. בקומצו, שלא יעשה מדה לקומץ, מסולת המנחה, ולא מסולת חברתה, ומשמנה, ולא משמן חברתה, שלא יביא שני מנחות בכלי אחד. מסולת המנחה ומשמנה ואת כל הלבונה, שתהא שם לבונה בשעת קמיצה, ואת כל הלבונה אשר על המנחה והקטיר, שילקוט את הלבונה ויעלה לאישים. והקטיר המזבח ריח ניחוח אזכרתה לה', נזכרים בה, נזכרים בקמיצתה, ונזכרים בלבונתה... (צו פרשה ב)
לא תאפה חמץ מה תלמוד לומר, לפי שנאמר לא תעשה חמץ, יכול לאו אחד על כולם, תלמוד לומר לא תאפה חמץ, אפיה בכלל היתה, ולמה יצאת, להקיש אליה, מה אפיה מיוחדת מעשה יחיד וחייבים עליה בפני עצמה, אף אני מרבה את לישתה ואת עריכתה ואת כל מעשה ומעשה שיש בה שחייב על כל אחד ואחד לאו בפני עצמו. (שם פרק ג)
כל המנחה אשר תאפה בתנור, אמר רבי יוסי ברבי יהודה מניין לאומר עלי מנחה מאפה תנור שיביא מחצה חלות ומחצה רקיקים, תלמוד לומר כל המנחה אשר תאפה בתנור וכל נעשה במרחשת ועל מחבת, וכל מנחה בלולה בשמן וחרבה, מה וכל וכל האמור למטה ב' מינים אף וכל האמור כאן ב' מינין... (שם פרק י)
להקריב אשה לה' עולה ומנחה, אם אין עולה אין מנחה, שתקדום עולה למנחה, שאם קדמה מנחה לעולה פסולה. (אמור פרשה יב)
מנחה חדשה לה', מכאן אמרו אין מביא מנחת ביכורים ומנחת בהמה קודם לעומר ואם הביא פסול, קודם לשתי הלחם לא יביא ואם הביא כשר, מה הפרש בין עומר לשתי הלחם, הקודם לעומר אסור לגבוה ואסור להדיוט, לפיכך אם קרבו לא יעלו, הקודם לשתי הלחם אסור לגבוה ומותר להדיוט, לפיכך אם קרבו יעלו... (פנחס קמח)
כל המנחות תחילתן וסופן בכלי שרת, ורמינהו, סדר מנחות כיצד, אדם מביא מנחה מתוך ביתו בקלתות של כסף ושל זהב ונותנה לתוך כלי שרת ומקדשה בכלי שרת ונותן עליה שמנה ולבונתה ומוליכה אצל כהן, וכהן מוליכה אצל מזבח ומגישה בקרן דרומית מערבית כנגד חודה של קרן ודיו, ומסלק את הלבונה לצד אחד וקומץ ממקום שנתרבה שמנה ונותנו לתוך כלי שרת ומקדשו בכלי שרת ומלקט את לבונתה ונותנה על גביו, ומעלהו ומקטירו בכלי שרת ומולחו ונותנו על גבי האישים. קרב הקומץ שיריה נאכלין ורשאין הכהנים ליתן לתוכה יין ושמן ודבש, ואין אסורין אלא מלחמץ. קתני מיהא בקלתות של כסף ובקלתות של זהב, אמר רב פפא אימא בכלים הראויין לכלי שרת, מכלל דכפיפה מצרית לא חזיא, כמאן, דלא כרבי יוסי... ונותן עליה שמנה ולבונתה, שנאמר ויצק עליה שמן ונתן עליה לבונה, ומוליכה אצל כהן, דכתיב והביאה אל בני אהרן וגו', וכהן מוליכה אצל מזבח, דכתיב והגישה אצל המזבח, מגישה בקרן דרומית מערבית כנגד חודה של קרן ודיו, מנלן, דכתיב וזאת תורת המנחה הקרב אותה בני אהרן לפני ה' אל פני המזבח, ותניא לפני ה', יכול במערב, תלמוד לומר אל פני המזבח, אי אל פני המזבח יכול בדרום, תלמוד לומר לפני ה', הא כיצד מגישה בקרן דרומית מערבית כנגד חודה של קרן ודיו. רבי אלעזר אומר יכול יגישנה במערבה של קרן או לדרומה של קרן, אמרת כל מקום שאתה מוצא שני מקראות אחד מקיים עצמו ומקיים דברי חבירו ואחד מקיים עצמו ומבטל דברי חבירו, מניחין את שמקיים עצמו ומבטל חבירו ותופסין את שמקיים עצמו ומקיים חבירו, כשאתה אומר לפני ה' במערב בטלתה אל פני המזבח בדרום, וכשאתה אומר אל פני המזבח בדרום קיימתה לפני ה' במערב, הא כיצד מגישה לדרומה של קרן, והיכן קיימתה, אמר רב אשי קסבר האי תנא כוליה מזבח בצפון קאי... ומסלק את לבונתה לצד אחד, כי היכי דלא תקמוץ בהדי מנחה, כדתנן, קמץ ועלה בידו צרור או גרגר מלח או קורט לבונה פסול, וקומץ ממקום שנתרבה שמנה, מנלן, דכתיב ומסלתה ומשמנה, מגרשה ומשמנה, ונותנו לתוך כלי שרת ומקדשו בכלי שרת... ומלקט את לבונתה ונותנה על גביו, דכתיב ואת כל הלבונה אשר על המנחה, ומעלהו ומקטירו בכלי שרת... אלא אימא מעלהו בכלי שרת להקטירו. ומולחו ונותנו על גבי האישים, דכתיב וכל קרבן מנחתך במלח תמלח וגו'. קרב הקומץ שיריה נאכלין, מנלן, דכתיב והקטיר הכהן את אזכרתה וגו', וכתיב והנותרת מן המנחה לאהרן ולבניו.
קרב הקומץ למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה, דאיתמר הקומץ מאימתי מתיר שיריים באכילה, רבי חנינא אמר משתשלוט בו האור, רבי יוחנן אמר משתיצת האור ברובו. ורשאין הכהנים ליתן לתוכו יין ושמן ודבש, מאי טעמא, אמר קרא למשחה, לגדולה, כדרך שהמלכים אוכלין, ואין אסורין אלא מלחמץ, דכתיב לא תאפה חמץ חלקם, א"ר שמעון אפילו חלקם לא תאפה חמץ... (סוטה יד ב, וראה שם עוד)
מיתיבי, במה דברים אמורים בקמיצה במתן כלי ובהילוך, אבל בא לו להקטרה נתן את הקומץ במחשבה ואת הלבונה בשתיקה, או שנתן את הקומץ בשתיקה ואת הלבונה במחשבה, רבי מאיר אומר פיגול וחייבין עליו כרת, וחכמים אומרים אין בו כרת עד שיפגל בכל המתיר, קתני מיהא את הקומץ בשתיקה ואת הלבונה במחשבה, ופליג, אימא כבר נתן את הלבונה במחשבה... ואלו דברים שאין חייבין עליהם משום פיגול, הקומץ והקטרת והלבונה, ומנחת כהנים ומנחת כהן משיח והדם... (זבחים מב ב, וראה שם עוד)
מנחות היו נקמצות בכל מקום בעזרה ונאכלות לפנים מן הקלעים לזכרי כהונה בכל מאכל ליום ולילה עד חצות. א"ר אלעזר מנחה שנקמצה בהיכל כשירה, שכן מצינו בסילוק בזיכין. מתיב רבי ירמיה וקמץ משם, ממקום שרגלי הזר עומדות, בן בתירא אומר, מנין שאם קמץ בשמאל שיחזיר ויקמוץ בימין, תלמוד לומר משם, ממקום שקמץ כבר... לא נצרכא אלא להכשיר כל העזרה כולה... (שם סג א)
...דאמר רב ששת לדברי האומר יש מנחה בבמה יש עופות בבמה, לדברי האומר אין מנחה אין עופות, מאי טעמא זבחים ולא מנחות, זבחים ולא עופות, אלא אימא אין קידוש בכלי שרת במנחה בבמה. (שם סט א)
...העופות קודמין למנחות מפני שהן מיני דמים, מנחת חוטא קודם למנחת נדבה מפני שהוא בא על חטא... (שם פט א)
כל המנחות שנקמצו שלא לשמן כשירות אלא שלא עלו לבעלים לשם חובה, חוץ ממנחת חוטא ומנחת קנאות, מנחת חוטא ומנחת קנאות שקמצן שלא לשמן, נתן בכלי והלך והקטיר שלא לשמן או לשמן ושלא לשמן או שלא לשמן ולשמן פסולות, כיצד לשמן ושלא לשמן, לשם מנחת חוטא ולשם מנחת נדבה, שלא לשמן ולשמן לשם מנחת נדבה ולשם מנחת חוטא... (מנחות ב א, וראה שם עוד)
אחד מנחת חוטא ואחד כל המנחות שקמצן זר אונן טבול יום מחוסר בגדים מחוסר כיפורים שלא רחץ ידיו ורגליו, ערל, טמא, יושב, עומד על גבי כלים, על גבי בהמה, על גבי רגלי חבירו פסול. קמץ בשמאל פסול, בן בתירא אומר יחזיר ויחזור ויקמוץ בימין. קמץ ועלה בידו צרור או גרגר מלח או קורט של לבונה פסול, מפני שאמרו הקומץ היתר והחסר פסול, ואיזהו היתר שקמצו מבורץ, וחסר שקמצו בראשי אצבעותיו... (שם ו א)
...והאמר רב מנחה קדושה בלא שמן ובלא לבונה, שכן מצינו בלחם הפנים, בלא לבונה שכן מצינו במנחת נסכים, בלא שמן ובלא לבונה שכן מצינו במנחת חוטא... (שם ח א, וראה שם עוד)
איתמר, בללה חוץ לחומת עזרה, ר' יוחנן אמר פסולה, ר"ל אמר כשרה. ר"ל אמר כשרה, דכתיב ויצק עליה שמן ונתן עליה לבונה והדר והביאה אל בני אהרן הכהנים וקמץ, מקמיצה ואילך מצות כהונה, לימד על יציקה ובלילה שכשרין בזר, ומדכהונה לא בעיא, פנים נמי לא בעיא. ורבי יוחנן אמר פסולה, כיון דעשייתה בכלי הוא, נהי דכהונה לא בעיא פנים מיהת בעיא. תניא כוותיה דר' יוחנן בללה זר כשרה, חוץ לחומת העזרה פסולה.
איתמר מנחה שחסרה קודם קמיצה, ר' יוחנן אמר יביא מתוך ביתו וימלאנה, ריש לקיש אמר לא יביא מתוך ביתו וימלאנה. ר' יוחנן אמר מביא מתוך ביתו וימלאנה, קמיצה קבעה ליה, ריש לקיש אמר לא יביא מתוך ביתו וימלאנה, קדושת כלי קבעה ליה... דתנן נטמאו שיריה נשרפו שיריה אבדו שיריה כמדת ר' אליעזר כשרה, כמדת ר' יהושע פסולה, מאן דפסל כר' יהושע, ומאן דמכשר עד כאן לא אמר רבי יהושע התם אלא דלא אישתייר אבל היכא דאישתייר אפילו ר' יהושע מודה ליה... (שם ט א)
קמץ בשמאל וכו', מנא הני מילי, אמר רבי זירא דאמר קרא ויקרב את המנחה וימלא כפו ממנה, כף זה איני יודע מהו, כשהוא אומר ולקח הכהן מלוג השמן ויצק על כף הכהן השמאלית, כאן שמאלית, הא כל מקום שנאמר כף אינו אלא ימין... (שם ט ב, וראה שם עוד)
כיצד הוא עושה, פושט את אצבעותיו על פס ידו. ריבה שמנה חסר שמנה חיסר לבונתה פסולה. היכי דמי ריבה שמנה, א"ר אליעזר כגון שהפריש לה שני לוגין... חיסר לבונתה, תנו רבנן חסרה ועמדה על קורט אחד פסולה, על שני קרטין כשרה, דברי רבי יהודה, רבי שמעון אומר על קורט אחד פסולה, על שני קרטין כשרה, דברי רבי יהודה, רבי שמעון אומר על קורט אחד כשרה, פחות מכאן פסולה... א"ר יצחק בר יוסף א"ר יוחנן ג' מחלוקת בדבר, ר"מ סבר קומץ בתחילה וקומץ בסוף, ורבי יהודה סבר קומץ בתחילה ושני קרטין בסוף, ור"ש סבר קומץ בתחילה וקורט אחד בסוף, ושלשתן מקרא אחד דרשו, ואת כל הלבונה אשר על המנחה...
חיסר לבונתה פסולה, הא יתיר כשרה, והתניא יתיר פסולה, אמר רמי בר חמא כגון שהפריש לה שני קמצין... (שם יא ב)
הקומץ את המנחה לאכול שיריה בחוץ או כזית משיריה בחוץ, להקטיר קומצה בחוץ או כזית קומצה בחוץ או להקטיר לבונתה בחוץ פסול ואין בו כרת, לאכול שיריה למחר או כזית משיריה למחר, להקטיר קומצה למחר או כזית מקומצה למחר, או להקטיר לבונה למחר פיגול וחייבין עליו כרת. זה הכלל כל הקומץ או נותן בכלי המוליך המקטיר לאכול דבר שדרכו לאכול ולהקטיר דבר שדרכו להקטיר חוץ למקומו פסול ואין בו כרת, חוץ לזמנו פיגול וחייבין עליו כרת, ובלבד שיקריב המתיר כמצותו... (שם יא ב, וראה שם עוד)
פיגל בקומץ ולא בלבונה, בלבונה ולא בקומץ, ר' מאיר אומר פיגול וחייבין עליו כרת, וחכמים אומרים אין בו כרת עד שיפגל בכל המתיר... (שם טז א, וראה שם עוד)
לא יצק לא בלל ולא פתת ולא מלח ולא הניף לא הגיש או שפתתן פתים מרובות ולא משחן כשירה. מאי לא יצק, אילימא לא יצק כלל, עיכובא כתב בה, אלא לא יצק כהן אלא זר, אי הכי לא בלל נמי לא בלל כהן אלא זר, הא לא בלל כלל פסולה, והתנן ששים נבללין ששים וא' אין נבללין, והוינן בה כי אינם נבללין מאי הוי, והתנן לא בלל כשירה, ואמר ר' זירא כל הראוי לבילה אין בילה מעכבת בו, וכל שאינו ראוי לבילה בילה מעכבת בו... מאי טעמא דרבנן, אמר קרא ויצק עליה שמן ונתן עליה לבונה והביאה אל בני אהרן הכהנים וקמץ, מקמיצה ואילך מצות כהונה, לימד על יציקה ובלילה שכשירה בזר, ורבי שמעון, בני אהרן הכהנים, מקרא נדרש לפניו ולאחריו... (שם יח א, וראה שם עוד)
נטמאו שייריה נשרפו שיריה אבדו שיריה כמדת ר' אלעזר כשירה, וכמדת רבי יהושע פסולה. אמר רב והוא שנטמאו כל שיריה, אבל מקצת שיריה לא... שלא בכלי שרת פסול, ור' שמעון מכשיר, הקטיר קומצה פעמים כשירה. אמר רבי יהודה בריה דרבי חייא מאי טעמא דר' שמעון, אמר קרא קדש קדשים היא כחטאת וכאשם, בא לעובדה ביד (כחטאת) עובדה בימין כחטאת, בכלי עובדה בשמאל כאשם, ורבי ינאי אמר כיון שקמצו מכלי שרת מעלהו ומקטירו אפילו בהמינו ואפילו במקידה של חרש... (שם כא א, וראה שם עוד)
כל המנחות באות מצה חוץ מחמץ שבתודה ושתי הלחם שהן באות חמץ... בעא מינה ר' פרידא מר' אמי מנין לכל המנחות שנילושות בפושרין ומשמרן שלא יחמיצו, למדנה מפסח, דכתיב ושמרתם את המצות, אמר ליה בגופה כתיב, מצה תהיה, החייה, והא אפיקתיה לעכב, אם כן ליכתוב קרא מצה היא, מאי תהיה שמעת מינה תרתי. (שם נב ב)
יש טעונות שמן ולבונה, שמן ולא לבונה, לבונה ולא שמן, לא לבונה ולא שמן, ואלו טעונות שמן ולבונה, מנחת הסולת והמחבת והמרחשת והחלות והרקיקין, מנחת כהנים מנחת כהן משיח, מנחת עובד כוכבים מנחת נשים מנחת העומר, מנחת נסכים טעונה שמן ואין טעונה לבונה, לחם הפנים טעון לבונה ואין טעון שמן, שתי הלחם ומנחת חוטא ומנחת קנאות אין טעונין לא שמן ולא לבונה... (שם נט א)
יש טעונות הגשה ואין טעונות תנופה, הגשה ותנופה, תנופה ולא הגשה לא תנופה ולא הגשה. ואלו טעונות הגשה ואין טעונות תנופה, מנחת הסולת והמחבת והמרחשת והחלות והרקיקין, מנחת כהנים ומנחת כהן משיח מנחת נכרים מנחת נשים ומנחת חוטא, רבי שמעון אומר מנחת כהנים ומנחת כהן משיח אין בהן הגשה לפי שאין בהן קמיצה, וכל שאין בהן קמיצה אין בהן הגשה... (שם ס א)
האומר הרי עלי במחבת לא יביא במרחשת, במרחשת לא יביא במחבת, מה בין מחבת למרחשת מרחשת יש לה כיסוי, מחבת אין לה כיסוי, דברי ר' יוסי הגלילי, ר' חנינא בן גמליאל אומר מרחשת עמוקה ומעשיה רוחשין, מחבת צפה ומעשיה קשין... הרי עלי בתנור לא יביא מאפה כופח ולא מאפה רעפים ומאפה יורות הערביים, ר' יהודה אומר רצה מביא מאפה כופח, הרי עלי מנחת מאפה לא יביא מחצה חלות ומחצה רקיקין, רבי שמעון מתיר מפני שהוא קרבן אחד... (שם סג א, וראה שם עוד)
כל המנחות הנעשות בכלי טעונות שלשה מתנות שמן, יציקה ובלילה ומתן שמן בכלי קודם לעשייתן, חלות בוללן דברי רבי, וחכמים אומרים סולת, החלות טעונות בלילה ורקיקין משיחה, כיצד מושחן כמין כי, והשאר נאכלין לכהנים. למעוטי מאי, אמר רב פפא למעוטי מנחת מאפה. תנו רבנן ואם מנחת מרחשת קרבנך סלת בשמן תעשה, מלמד שטעונה מתן שמן בכלי, קרבנך קרבנך לגזרה שוה, מה כאן מתן שמן בכלי אף להלן מתן שמן בכלי, ומה להלן יציקה ובלילה, אף כאן יציקה ובלילה.
החלות בוללן וכו', תנו רבנן סלת בלולה, מלמד שנבללה סולת, רבי אומר חלות בוללן, שנאמר חלות בלולות, אמרו לו והלא לחמי תודה נאמר בהן חלות ואי אפשר לבוללן כשהן חלות אלא סולת, כיצד עושה, נותן שמן בכלי קודם לעשייתן ונותנה, ונותן שמן עליה ובוללה ולשה ואופה ופותתה ונותן עליה שמן וקומץ רבי אומר חלות בוללן, שנאמר חלות בלולות בשמן, כיצד עושה, נותן שמן בכלי קודם לעשייתה ונותנה ולשה ואופה ופותתה ונותן עליה שמן וקומץ... (שם עד ב)
כל המנחות הנעשות בכלי טעונות פתיתה. למעוטי מאי, אמר רב פפא למעוטי שתי הלחם ולחם הפנים... מנחת ישראל קופל אחד לשנים ושנים לארבעה ומבדיל, מנחת כהנים קופל אחד לשנים ושנים לארבעה ואינו מבדיל, מנחת כהן משיח לא היה מקפלה, רבי שמעון אומר מנחת כהנים ומנחת כהן משיח אין בהן פתיתה מפני שאין בהן קמיצה, וכל שאין בהן קמיצה אין בהן פתיתה, וכולן פותתן כזיתים... (שם עה א)
כל המנחות טעונות שלש מאות שיפה (שמשפשף בידו), וחמש מאות בעיטה (שבועט בהן בגבות אצבעותיו באגרופו). שיפה ובעיטה בחיטין, ור' יוסי אומר בבצק, כל המנחות באות עשר עשר חוץ מלחם הפנים וחביתי כהן גדול שהם באות שתים עשרה דברי רבי יהודה, רבי מאיר אומר כולם באות שתים עשרה חוץ מחלות תודה ונזירות שהן באות עשר עשר... (שם עו א, וראה שם עוד)
כל המנחות יש בהן מעשה כלי בפנים ואין בהן מעשה כלי בחוץ... שאלו את רבי זו מנין, אמר להם הרי הוא אומר ויאמר אלי זה המקום אשר יבשלו שם הכהנים (את החטאת ואת האשם) אשר יאפו את המנחה לבלתי הוציא אל החצר החיצונה, מנחה דומיא דאשם וחטאת, מה אשם וחטאת טעונין כלי, אף מנחה נמי טעונה כלי. (שם צו א)
המנחות והנסכים שנטמאו עד שלא קדשו בכלי יש להם פדיון, משקידשו בכלי אין להם פדיון... אמר שמואל ואפילו הן טהורין נפדין, מאי טעמא כמה דלא קדשי בכלי קדושת דמים נינהו וקדושת דמים נפדין... (שם ק ב, וראה שם עוד)
הרי עלי עשרון יביא אחד, עשרונות יביא שנים, פירשתי ואיני יודע מה פירשתי יביא ששים עשרון. הרי עלי מנחה יביא איזו שירצה, רבי יהודה אומר יביא מנחת הסולת שהיא מיוחדת שבמנחות, מנחה או מין המנחה יביא אחת, מנחות או מין המנחות יביא שתים, פירשתי ואיני יודע איזה מהן פירשתי יביא חמשתן, פירשתי מנחה של עשרונים ואיני יודע כמה פירשתי יביא ששים עשרון, רבי אומר יביא מנחות של עשרונות מאחד ועד ששים... (שם קד ב, וראה שם עוד)
העופות והמנחות אין עושין תמורה, שלא נאמר אלא בהמה... (תמורה יג א, ראה עוד קרבן-הקרבה, תמורה יד א)
הקומץ והלבונה והקטורת ומנחת כהנים ומנחת כהן משיח ומנחת נסכים מועלין בהם משהוקדשו, קדשן בכלי הוכשרו ליפסל בטבול יום ובמחוסר כפורים ובלינה, וחייבין עליו משום נותר ומשום טמא ופיגול אין בה... (מעילה י א)
תרם והפריחתו הרוח תפלוגתא דר' יוחנן ודר' חנינה, דא"ר חנינה קומץ שנתנו על גבי האישים והפריחתו הרוח בפריחה האחרונה נתכפרו הבעלים, ויצאו השיריים ידי מעילה, ר"י אמר משיאחוז האור ברובו, מה ברובו, ברובו של קומץ או ברוב כל פרידה ופרידה איתאמרת, אתא ר' חזקיה ר' יונה ר' בא ר' חייה בשם ר' יוחנן ברוב כל פרידה ופרידה איתאמרת. תרם חצייה, תפלוגתא דר' יוחנן ודר"י בן לוי, דא"ר יוחנן קומץ שקדש בכלי והקטירו אפילו שושמשין יצא, ר' יהושע בן לוי אמר מתניתין לא אמרה כן, אלא הקטיר בקומצו פעמים כשירה. ר' חמא בר עוקבה בשם ר' יהושע בן לוי אין קמיצה פחות משני זיתים, ואין הקטרה פחותה מכזית. ר' יצחק בי רבי אלעזר שאל מעתה כהן שאין ידו מחזקת כשני זיתים פסול מן העבודה. תרם בשמאל תפלוגתא דר' יוחנן ור' יהודה בי רבי, דא"ר יוחנן קומץ שקדש בכלי והקטירו, בין ביד בין בכלי בין בימין בין בשמאל, יודה בי רבי אומר או בחטאת ביד או באשם בכלי ובלבד בימין... (יומא ח ב)
והביאה אל בני אהרן, תני ר' חייא ואפילו רבות, א"ר יוחנן ברוב עם הדרת מלך, וקמץ משם מלא קומצו מסולתה ומשמנה, מסולתה ולא כל סולתה, משמנה ולא כל שמנה, הרי שהביא מנחתו מגולה מאספמיא וראה את הכהן שהקמיץ ואכל את השאר, אמר אוי לי כל הצער הזה שנצטערתי בשביל זה והכל מפייסין אותו ואומרים לו, ומה אם זה שלא נצטער אלא שני פסיעות בין האולם למזבח זכה לאכול, אתה שנצטערת כל הצער הזה על אחת כמה וכמה, ולא עוד אלא והנותרת מן המנחה לאהרן ולבניו... (ויקרא ג ו)
ראה גם קרבן-כללי שם שם א.
שתי מנחות הן, אם מנחה על המחבת ומנחת מרחשת, ובשתיהן הוא אומר והבאת את המנחה. מה בין מחבת למרחשת, שזו תבלל בשמן וזו תעשה בשמן כל צרכה, ואמרו חכמים במשנה מרחשת עמוקה מעשיה רוחשין, מחבת צפה מעשיה קשין, כדי שלא יאמר אדם אלך ואעשה דברים מכוערים ודברים שאינן ראויין, ואביא מנחה על מחבת ואהיה אהוב לפני המקום, אמר לו הקב"ה מפני מה לא בללת מעשיך בדברי תורה, שאין שמן אלא תורה, ואין שמן אלא מעשים טובים, וכן הוא אומר לריח שמניך טובים שמן וגו'... מרחשת עמוקה מעשיה רוחשין, כיצד יש בו באדם תורה יהיה נזהר שלא יבא לידי עון וחטא, אמר לו הקב"ה ברוך אתה ותהיה לך קורת רוח ויטמנו דברי תורה בפיך לעולם. (שם שם ז)
ואף הקב"ה אמר חביב עלי מלא קמצו של עני מנחת נדבה ממלא חפנים של כהן גדול קטרת הסמים, למה שזו באה כפרה וזו אינה באה כפרה, דכתיב (ויקרא ב') ונפש כי תקריב קרבן מנחה לה'. (קהלת ד יא)
ראה עוד קרבן-כללי ויקרא ג א.
ונפש, זה שאמר הכתוב להחיות רוח שפלים (ישעיה נ"ז), אמר ר' יצחק בא וראה, כשהזכיר הקב"ה קרבן בהמה שהיא קרבן עשיר לא הזכיר נפש בעליה ולא שמם, אלא אדם כי יקריב, אבל כשהזכיר קרבן מנחה, שהיא קרבנו שלעני, חיבבה ופירסמה ואמר ונפש כי תקריב, כאלו נפשו הקריב. תדע לך, הרי שלא היה לו אלא סאה חטים למחית ביתו, נטלה וטחנה ועשאה סולת והביאה קרבן ונשאר בלא כלום, העלה עליו הכתוב כאלו נפשו הוא מקריב, לכך נאמר ונפש כי תקריב.
נפש, לרבות כהן משיח שיביא מנחת נדבה, הלא דין הוא, מה אם היחיד שאינו מביא מנחת חובה בכל יום מביא מנחה נדבה, משיח שהוא מביא מנחה חובה בכל יום אינו דין שיביא מנחה נדבה, לא אם אמרת ביחיד שהוא מביא מנחה על טומאת מקדש וקדשיו... תלמוד לומר ונפש לרבות כהן משיח שיביא מנחה נדבה. יכול אף הצבור יביאו מנחה נדבה, תלמוד לומר נפש, יחיד מביא מנחה נדבה, אין הצבור מביא מנחה נדבה. ולא עוד אלא כל מי שהוא מקריב אותה מעלה עליו הכתוב כאלו הקריב מסוף העולם ועד סופו, שנאמר כי ממזרח שמש ועד מבואו (מלאכי א'). דבר אחר ונפש כי תקריב, מה הנפש הזאת יש בה חמש הרגשות, ראיה שמיעה ריח וטעם ומישוש, כך המנחה יש בה חמשה מינין, מנחת סלת, מנחת מצות, מנחת רקיקין, מנחת מחבת מנחת מרחשת. (ויקרא ב א)
במנחות נאמר נפש כי תקריב, מה נפש נקיה אף מנחת הסולת נקיה, ויצק עליה שמן אלו מעשים טובים, שנאמר ושמן על ראשך אל יחסר, ואומר (קהלת ז') טוב שם משמן טוב. ונתן עליה לבונה שריחו נודף, דהוא רצוי בעיני אלקים ואדם. (ויקרא)
ונפש כי תקריב, א"ר יצחק מה נשתנה מנחה שנאמר בה נפש, אמר הקב"ה מי דרכו להביא מנחה, עני, מעלה אני עליו כאלו הקריב נפשו לפני. וא"ר יצחק מה נשתנה מנחה שנאמר בה חמשה מיני טגון הללו, למלך בשר ודם שעשה לו אוהבו סעודה ויודע בו שהוא אוהבו, ואמר לו עשה לי ה' מיני טגון כדי שאהנה ממך... (ויקרא פרק ב, תמז)
ונפש כי תקריב קרבן מנחה, כל הקרבנות הם תחת השרים שלמעלה חוץ מן סולת הוא תחת הקב"ה. (ויקרא)
איפה לפר - ובתורה המנחה ג' עשרונים, ויש לומר איפת קמח להוציא ממנה עשרון לסאה, שהאיפה ג' סאין. ואיפה לאיל - להוציא ממנה ב' עשרונים מנופה כל צרכה, כשני הלחם שהם ב' עשרונים מג' סאין. (יחזקאל מה כד)
מתת ידו - לימד שאין המנחות מעכבות זו את זו. (שם מו ה)
הכהנים וקמץ - מקמיצה ואילך מצות כהונה, לשון רש"י, וצריך שנבאר שאין מצות כהונה מתחלת בקמיצה, שהרי הגשה קודמת לקמיצה, והיא פסולה בזר, כמו שאמר והקריבה אל הכהן והגישה אל המזבח, ואחר כך והרים הכהן את אזכרתה, שהוא הקומץ, הרי שהכהן הוא מגישה אל המזבח לקרן מערבית דרומית, ואחר כך קומץ. וכך שנינו הסמיכות והתנופות וההגשות והקמיצות נוהגות באנשים ואין נוהגות בנשים... אבל מה שאמרו מקמיצה ואילך מצות כהונה כוונתם כי מקמיצה זו הכתובה בפסוק הזה ואילך מצות כהונה, ולא בדברים שהקדים הכתוב בכאן לקמיצה, שהרי בפרשה זו הזכיר יציקה ונתינת לבונה והבאה אל הכהן וקמיצה... (ויקרא ב ב)
כל המנחה אשר תקריבו לה' לא תעשה חמץ - אסר להביא המנחה חמץ, ואחר כך אמר לא תקטירו ממנו לאסור שלא יחמיץ הקומץ ויקטירנו ויכנס בכלל לא תקטירו לקטרת, אלא שאסרתו התורה ואמר "ממנו" לאסר מקצתו, כלומר חצי קומץ, וכן על עירובו לוקה מריבוי הכתוב, שאמר "כי כל שאור וכל דבש", כמו שמפורש במנחות ובפסחים. וטעם הכתוב שיזכיר מנחה היא, ויכתוב הוא, וכן בכל מקום מפרשת הנה אנכי שולח מלאך, וכן האשה ההיא בעבור שהנקבה בכלל הזכר בכח... (שם שם יא)
וזאת תורת המנחה - הוסיפה הפרשה הזו כפי פשוטה ארבע מצות במנחה, שתהא נאכלת מצות, ושתהא נאכלת בחצר אהל מועד, ושיאכל אותה כל זכר בבני אהרן, ושיקדש כל אשר יגע בהן, וכפי מדרשו דברים הרבה מחודשים בה, שאפילו מנחת כהנים נקמצת, ושיגיש אותה לפני ה' שהוא קרן מערבית, ואל פני המזבח שהיא קרן דרומית ונמצא שטעונה הגשה לקרן מערבית דרומית, והרים ממנו מן המחובר, שלא יביא עשרון אחד בשני כלים, ושלא יעשה מדה לקומץ, ואמר לא תאפה חמץ, להקיש כל מלאכות לאפיה, שאף לישתה ועריכתה וכל מעשה ומעשה שבה עובר בלאו ולוקה עליו בפני עצמו. (שם ו ז)
חלקם נתתי אותה מאשי - שאף חלקם אינם רשאין אלא לאחר מתנות האישים, ומכאן למדנו לכל הקדשים, דכתיב כי קדש קדשים היא, לא תאפה חמץ חלקם, שאף השירים אסורים בחימוץ. כחטאת וכאשם לימד מה חטאת מן חולין ביום וביד ימנית, אף זו מן החולין ביום וביד הימנית. וכל זכר בבני אהרן, שאפילו בעלי מומין במחלוקת. (שם שם י)
וכל מנחת כהן כליל תהיה - ואמר הרב במורה הנבוכים כי הטעם בעבור שכל כהן מקריב קרבנו הוא בעצמו, ואם יקריב מנחה ויאכלנה הוא בעצמו כאילו לא הקריב דבר, כי מנחת יחיד לא יקריב ממנה כי אם הלבונה והקומץ ולא די מיעוט זה הקרבן, אלא שיאכלנה וידמה שלא הקריב קרבן כלל, ולכך ישרפו את כולה. (שם שם טז)
הזכיר הכתוב בתמיד ובראשי חדשיכם שיעור הסלת במנחה ושיעור היין בנסכים, אבל בשבת ובחג המצות וכו' הזכיר שיעור המנחה ולא הזכיר שיעור הנסכים, והטעם בזה, כי אף על פי שצוה בפרשת הנסכים בשיעורי המנחה והנסכים לפר ולאיל ולכבשים בנדרים ונדבות ובמועדים מצינו מנחה כפולה לכבש העומר, וביום העצרת שתים שני עשרונים חמץ, וכן בקרבן התודה והם מנחה, ולכך הוצרך הכתוב לפרש בכל המועדות שלא תשתנה בהם המנחה כאשר נשתנית באלו... (במדבר כח ז)
המנחות הם מן הקרבנות. והמנחות הבאות בפני עצמן ואינן באות משום נסכים מהם מנחת צבור, ומהם מנחת יחיד. וכל המנחות סולת חיטין חוץ ממנחת סוטה ועומר התנופה שהם מן השעורים.
שלש מנחות לצבור, עומר התנופה והוא קרב למזבח כמו שיתבאר, ושתי הלחם שמביאין ביום עצרת, ואלו נקראו מנחה ואינן קריבין לגבי המזבח, והן חמץ, ועליהם נאמר "קרבן ראשית תקריבו אותם לה' ואל המזבח לא יעלו", והמנחה השלישית הוא לחם הפנים שעושין בכל שבת, ואינו קרב לגבי המזבח אלא כולו נאכל לכהנים כמו שיתבאר.
ותשע מנחות היחיד וכולן קריבין למזבח, ואלו הן, מנחת חוטא והיא המנחה שמקריב העני כשיתחייב חטאת ולא תגיע ידו, מנחת סוטה, והיא מנחת הקרבנות שכבר נתפרשו מעשיה, המנחה שמקריב כל כהן תחילה כשיכנס לעבודה, שמקריב אותה בידו והיא הנקראת מנחת חינוך, המנחה שמקריב כהן גדול בכל יום והיא הנקראת חביתין, מנחת הסולת והיא באה בנדר ונדבה, מנחת המחבת והיא באה בנדר ונדבה, מנחת המרחשת והיא באה בנדר ונדבה, מנחת מאפה תנור והיא באה בנדר ונדבה, מנחת רקיקין והיא באה בנדר ונדבה.
כל המנחות הקריבות לגבי המזבח אין כל אחת מהן פחותה מעשרון, ומיעוטו מעכב את כולו, וחמש מנחות הבאות בנדר ונדבה יש לו להתנדב ולנדור מהן כל מה שירצה, אפילו עשרון, אבל מנחת העומר ומנחת חוטא ומנחת קנאות ומנחת חינוך והחביתין כל אחת מהן עשרון אחת לא פחות ולא יתר.
כל המנחות הקריבות לגבי המזבח טעונות הגשה במערב כנגד חודה של קרן דרומית מערבית, ואינן טעונות תנופה, חוץ ממנחת סוטה ועומר התנופה ששניהן טעונות תנופה והגשה.
כל המנחות הקריבות לגבי המזבח טעונות שמן ולבונה, לוג שמן לכל עשרון, וקומץ לבונה לכל מנחה, בין שהיתה עשרון אחד בין שהיתה ששים עשרונים, שאין מביאין בכלי אחד יתר על ששים עשרון כמו שיתבאר, חוץ ממנחת קנאות ומנחת חוטא, שנאמר לא ישים עליה שמן ולא יתן עליה לבונה. נתן והקריב לוקה על השמן בפני עצמו ועל הלבונה בפני עצמה, נתן כלי שיש בו שמן או לבונה על גביה אינו עובר ולא פסל. מנחת חינוך והחביתין מוסיף לכל אחת מהן שמן כמו שיתבאר.
כל המנחות הקריבות לגבי המזבח נקמצות ומקטיר הקומץ כולו על גבי המזבח, והשאר נאכל לכהנים חוץ ממנחת זכרי כהונה שאינה נקמצת אלא מקטירין אותה כולה, שנאמר וכל מנחת כהן וגו', הא למדת שמנחת חינוך והחביתין וכהן שהביא מנחת חוטא או מנחת נדבה כולן נשרפות על גבי המזבח ואינן נקמצות.
הכהנת מנחתה נקמצת כמנחת ישראל ושיריה נאכלין... כל הנשואות לכהנים בין כהנת בין ישראלית אין שירי מנחותיהן נאכלים מפני חלק הבעל שאינו אוכל, ואינה כולה לאשים מפני חלק האשה, אלא הקומץ קרב לעצמו והשירים מתפזרין על בית הדשן.
הקמיצה בכל מקום בעזרה, ואם קמץ בהיכל כשרה.
מקדישין מנחה בכלי שעל גבי קרקע וקומצין מכלי שעל גבי קרקע, ואין מקדישין הקומץ בכלי שעל גבי קרקע, ומאימתי יותרו השירים באכילה משיצית האור ברוב הקומץ.
כל המנחות הקריבות לגבי המזבח מצה, וכן שירי המנחות שאוכלין הכהנים אף על פי שהן מותרין לאכלן בכל מאכל ובדבש אין אוכלין אותן חמץ, שנאמר לא תאפה חמץ חלקם, אפילו חלקם לא יחמיצו, ואם החמיץ שיריה לוקה, והמחמץ אחר המחמץ חייב, ולוקין על כל עשייה ועשייה שבה. כיצד, לשה חמץ או ערכה חמץ או קטפה חמץ או אפאה חמץ לוקה, שנאמר לא תעשה חמץ, ונאמר לא תאפה חמץ לחייב על כל מעשה יחידה שבה, עשה חמץ מתחלה ועד סוף לוקה על כל מעשה מהן. הניח שאור על גבי העיסה והלך וישב לו ונתחמצה מאליה לוקה, שהנחת השאור הוא המעשה.
תבל השירים בקצח או בשומשומין או בכל מיני תבלין ושמנים כשירה, מצה היא אלא שנקראת מצה מתובלת...
המחמץ לחם הפנים לוקה, שנאמר כל המנחה, אבל מנחת נסכים אין בה מלקות שאם גבלה במים הרי נפסלה קודם שתחמץ, ואם גבלה ביין של נסכים מי פירות הן ואין מחמיצין.
החטים של מנחות אין לותתין אותן שמא יחמיצו, שהרי בחוץ לותתין אותן ואין הכל זריזין לשומרן, אבל מנחת העומר הואיל והיא של צבור לותתין אותה, שהרי הצבור זריזין הן ומשמרין אותה.
כל המנחות הנאפות נילושות בפושרין ומשמרן שלא יחמיצו, הואיל ולישתן ואפייתן בפנים בעזרה אנשי פנים זריזין הן. ובמקום שמבשלין קדשי קדשים שם אופין את המנחות, שנאמר "זה המקום אשר יבשלו שם הכהנים את האשם ואת החטאת אשר יאפו את המנחה".
כל המנחות טחינתן והרקדתן בחוץ ולישתן ועריכתן ואפייתן בפנים, וכל מעשיהן כשרים בזר עד שיבואו לבית הקמיצה, ומחבת ומרחשת היו בעזרה, ושתיהם מכלי השרת ומקדשין, ותנור של מקדש של מתכת היה. (מעשה הקרבנות יב א והלאה)
מצות עשה לעשות כל מנחה כמצותה האמורה בתורה. וכיצד עשיית חביתי כהן גדול... (שם יג א, וראה קרבן-חביתין)
מנחת הסולת כיצד היתה נעשית, מביא עשרון סולת או כמה עשרונות או כפי נדרו ושמן הראוי לה ומודד בעשרון של מקדש, ונותן שמן בכלי, ואחר כך נותן עליו את הסולת, ואחר כך נותן שמן על הסולת ובולל הסולת בו, ואחר כך נותנה בכלי שרת וצק לתוכה שמן, ושמן שנתן תחלה עם השמן הבלול עם שמן שיצק הכל לוג לעשרון ונותן עליה לבונתה.
מנחת המחבת והמרחשת כיצד, נותן השמן בכלי ונותן עליו הסולת, ונותן על הסולת שמן אחר ובולל הסולת, ואחר כך לשה בפושרין, ואופה אותה במחבת או במרחשת כמו שנדר, ופותת אותה פתים ונותנה בכלי שרת, ויוצק עליה שאר השמן ונותן לבונתה.
מה בין מחבת למרחשת, מרחשת יש לה שפה והבצק שאופין אותו עליה רך, שהרי יש לה שפה ואינו יוצא, ומחבת אין לה שפה והבצק שאופין אותו בה קשה כדי שלא יצא מכאן ומכאן. מנחת מאפה תנור כיצד, אם חלות היא בולל הסלת בשמן ולש בפושרין ואופה ופותת ונותן בכלי שרת ונותן עליה לבונתה, ואין בה יציקת שמן, שנאמר "חלות מצות בלולות בשמן", ואם רקיקין היא לש את הסולת בפושרין ומושח את הרקיקין בשמן, שנאמר "ורקיקי מצות משוחים בשמן". ויראה לי שאחר אפייה מושח אותם. וכיצד מושחן, מביא לוג שמן לכל עשרון ומושחן וחוזר ומושחן עד שיכלה כל השמן שבלוג.
כל ארבע מנחות אלו האפויות, כשאופין אותן אופין כל עשרון עשר חלות, ואם רבה בחלות או חסר כשירה, וכיצד פותתין אותן, כופל החלה לשנים והשנים לארבעה ומבדיל, ואם היתה המנחה של זכרי כהונה אינו מבדיל ופותת, וכולן פתיתין בזיתים, ואם הגדיל הפתיתין או הקטין אותן כשרים.
לא בלל לא פתת לא הגיש לא משח את הרקיקין כשירה, לא נאמרו כל הדברים האלו אלא למצוה שכך היא מצותה.
סדר הבאת המנחה כיצד, מביא אדם סולת מתוך ביתו בקלתות של כסף או של זהב, או של שאר מיני מתכות כלי שהוא ראוי לכלי שרת, ואם היתה מנחת הסולת נותנה לכלי שרת ומקדשה בכלי שרת, ואם היתה מן המנחות הנאפות אופה אותה שם במקדש ופותת כמו שביארנו, ונותן הפתיתין לכלי שרת ונותן עליה שמנה ולבונתה ומוליכה אצל כהן, והכהן מוליכה אצל המזבח ומגישה בקרן דרומית מערבית כנגד חודה של קרן ודיו, ומסלק את כל לבונתה לצד אחד וקומץ ממקום שנתרבה שמנה, שנאמר "מסלתה ומשמנה", ונותן הקומץ לכלי שרת ומקדשו בכלי שרת, וקומץ שחלקו בשני כלים אינו קדוש, וחוזר ומקדש ומלקט את כל לבונתה ונותנה על הקומץ שבכלי ומעלהו על המזבח ומולחו, ונותנו על גבי האישים מכלי שרת, ואם מנחת כהנים היא אינו קומץ אלא נותן מלח על כלה, ומשליך הכל על גבי האישים.
כיצד קומצין מנחות הנקמצות, כדרך שקומץ כל האדם, פושט אצבעותיו על פס ידו וקומץ, קמץ בראשי אצבעותיו או מן הצדדין לא יקטיר, ואם הקטיר הורצה, ואם הוסיף בקומץ כגון שהרחיק אצבעותיו וקמץ הרי זה פסול.
אין קומץ פחות מכשני זיתים, ומקצת הקומץ מעכב את כולו, והקומץ והלבונה מעכבין זה את זה, הסולת והשמן מעכבין זה את זה, ומקצת השמן מעכב את כולו, אין פחות מלוג לעשרון, כמו שביארנו. (שם יג ה והלאה)
מנחות של נסכים שנתערבו זו בזו אחר שנבלל כל מין ומין בפני עצמו כשרות. וכיון שנבללו המנחות ונתערב שמנן וסולתן הרי זה מותר לערב יין שלהן לכתחלה, וכן אם הקטיר מנחות של נסכים כל אחת ואחת בפני עצמה הרי זה מותר לערב היין שלהן. (תמידין ומוספין י יז)
כל המנחות שקמצן אחד מן הפסולין לעבודה הרי הם פסולות, וכן אם לקט הלבונה פסל אף על פי שלא קמץ.
קמץ הכשר ונתן לפסול, קמץ בימינו ונתן לשמאלו ואחר כך נתנו לכלי, קמץ מכלי קודש ונתן לכלי חול פסל. קמץ ועלה בידו צרור או גרגיר מלח או קורט לבונה פסול. קמץ עד שהוא בחוץ ונכנס לפנים יחזור ויקמוץ בפנים וכשר. נתפזר הקומץ על גבי הרצפה יחזור ויאספנו.
היתה המנחה שלא בכלי שרת, או שהיתה קומצה שלא בכלי שרת, או שהעלהו למזבח שלא בכלי שרת, או שבללה בשמנה חוץ לעזרה פסולה עד שתהיה בלילתה בפנים.
כל המנחות שיצק עליהן השמן פסול לעבודה, כגון הזר וכיוצא בו, או שבללן או פתתם או מלחן כשירות, הגישן או הניפן חוזר הכהן ומגיש או מניף ואם לא הגיש ולא הניף הכהן כשירות, שנאמר "והביאה אל בני אהרן וקמץ", מקמיצה ואילך מצות כהונה, למד על יציקה ובלילה שכשרה בזר.
מנחה שנפל לתוכה שמן מנחה אחרת או שמן חולין כל שהוא נפסלה, חיסר שמנה פסולה, חיסר לבונתה כשירה, והוא שיהיו עליה שני קורטי לבונה, אבל קורט אחד פסולה, שנאמר את כל לבונתה. ריבה שמנה ולבונתה עד שני לוגין לכל עשרון, ושני קומצי לבונה לכל מנחה כשירה, שני לוגין או שני קומצין או יתר על זה פסולה.
מנחת חוטא שנתן עליה שמן או על הקומץ שלה נפסלה, נתן עליה לבונה ילקטנה, היתה שחוקה הרי זו פסולה מספק, שהרי אי אפשר ללקט. נתן שמן על שייריה אחר שקמץ אינו לוקה ולא פסלה, שהרי הקומץ כשר. נתן משהו שמן על גבי כזית מן המנחה, פסלה מספק, אבל אם נתן השמן על פחות מכזית לא פסלה, ואינו פוסל הלבונה עד שיתן כזית לבונה. אפילו נתן הלבונה על כל שהוא מן המנחה פסל עד שילקט.
גבלה במים וקמץ כשירה, לא נאמר חריבה אלא משמן. מנחה שקמצה פעמים כשירה, אפילו פעמים רבות, והוא שיקטיר כזית בבת אחת, שאין הקטרה פחותה מכזית.
הקריב הקומץ בלא מלח פסולה, שהמלח מעכב במנחה כמו שביארנו, מנחה שחסרה קודם קמיצה יביא מתוך ביתו וימלאנה, שהקמיצה היא הקובעת, לא נתינתה בכלי שרת...
הפריש שני קמצין למנחה אחת, ואבד אחד מהן קודם קמיצה לא הוקבע, לאחר קמיצה הוקבע ופסולה מפני שריבה לבונתה, וכן אם הפריש ארבעה קמצים לשני בזיכי לחם ואבדו שנים מהם קודם סלוק הבזיכים לא הוקבעו וכשירים, לאחר סלוק הבזיכין הוקבעו ופסולין מפני הרבוי.
קומץ מנחה שנטמא והקטירו הציץ מרצה, שנאמר ונשא אהרן, יצא הקומץ חוץ לעזרה והכניסו והקטירו אין הציץ מרצה, שהציץ מרצה על הטמא ואינו מרצה על היוצא. קמץ את המנחה ואחר כך נטמאו שיריה כולן או נשרפו או יצאו חוץ לעזרה או אבדו לא יקטיר הקומץ ואם הקטיר הורצה, נשאר מעט מן השירים בכשרותן יקטיר הקומץ, ואותן השירים שנשארו אסורין באכילה...
קומץ מנחה שנתערב בקומץ מנחה אחרת מקטיר שניהן כאחת והן כשירות, וכן אם נתערב הקומץ במנחת כהנים או במנחת הנסכים או בחביתי כהן גדול, הרי אלו כשירות ויקטיר הכל כאחד, שהכל לאישים. שתי מנחות שלא נקמצו שנתערבו זו בזו אם יכול לקמוץ מזו בפני עצמו ומזו בפני עצמו כשירות ואם לאו פסולות. קומץ שנתערב במנחה שלא נקמצה לא יקטיר, ואם הקטיר הכל זו שנקמצה עלתה לבעלים, וזו שלא נקמצה לא עלתה לבעלים. נתערב קומצה בשיריה או שנתערבו שיריה בשירי חברתה לא יקטיר ואם הקטיר עלתה לבעלים. (פסולי המוקדשין יא א והלאה, וראה שם עוד)
...והקרבן במה שהוא שאינו בעל חיים, אף על פי שהוא בא גם כן להכנעת היצר, שיראה האדם כי בשביל חטאו נצטרך לשרף ממונו ולכלותו, באמת אין דמיונו חזק כמו בבעלי החיים, ומן הדומה לפי הפשט כי על כן יקרא מנחה, מפני שענינה מעט מקרבן בעל חיים, כמו שמנחות בני אדם יהיו במועט ברב הפעמים, ועוד מפני שהרבה מהן באות נדבה, ומה שאינו בחיוב אצל בני אדם יקרא מנחה. ואלו הן כל מיני המנחות שהיו מקריבין בזמן הבית הבאות בפני עצמן, כלומר שאינן באות למנחת נסכים, רוצה לומר בגדרת קרבן אחר... (ויקרא מצוה קטז)
שלא לאכול ממנחת כהן, שנאמר "וכל מנחת כהן כליל תהיה לא תאכל". משרשי המצוה, היסוד שאמרנו תחלה כי כונת הקרבן לעורר לב המקריב אותו, ואם יאכל הכהן מנחתו לא יתעורר לבו עליה יפה, שיהא דומה בעיניו כאופה פת לצרכו ואוכלו, ואף כי יאכלו חבריו שלו והוא שלהן, יעלה הכל לחשבון אחד, לכן צוה שתהיה כליל לא תאכל לשום אדם... (צו מצוה קלז)
ראה קרבן-כללי ויקרא א א.
וכן הפרשה השניה שהיא מדברת מן המנחה שהיא סולת, כי הקרבה הזאת מצד שאדם מסלק עצמו מן החומר העב אשר בו יצר הרע, עד שמפני כך הוא מצה גמורה שאין בה יצר הרע כאשר מסלק האדם החומר העב, וכל זה ידוע למי שעמד בסוד קדושים, ולפיכך הקרבן גם כן כפי אשר ראוי אל האדם, וזהו והרים ממנו בקמצו מסולת המנחה ומשמנה, כי אין כאן רק קדושה במה ולא כולו, ולפיכך אצל הדשן ואצל המנחה כתיב והרים ממנו. ותמצא כי יש שלשה דברים במנחה, האחד הוא סולת שהוא נקי וזך, והוא כנגד הגוף הנקי מכל פסולת, ועליו השמן אשר הוא נקי וזך, הוא השכל זך, ועליו לבונה זכה, (הוא זכות המעשים), כי הכל נמשך אחר הגוף כמו שבארנו זה במקום אחר, כאשר יש לו גוף וחומר הזך אז נמשך אל זה החכמה והשכל הזך הנרמז בשמן זית זך, כי אם יש לו עבות החמרי הוא עם הארץ כדלעיל... ולפיכך היה נותן על המנחה לבונה זכה, כי הוא זוכה למעשים טובים אשר הם השם טוב, הכל כאשר מזכה גופו... (דרשה לשבת הגדול, וראה שם עוד)
קרבן מנחה - שם מנחה ישמש גם על המס והארנוני הניתן מן העבד אל יד המושל בו, מזה נראה לומר שהוא משרש נח שהוראתו גם ההשפלה וההורדה מלמעלה למטה, כמו "כאשר יניח ידו", שהוא הפך ירים ידו, ולפי זה הוראת שם מנחה דבר שהעבד מראה בו הכנעתו לאדוניו, ולכונה זו ישמש שם מנחה בשלוח גם על כל מתנה הנתונה מאדם לחברו... והנה העני שביתו ריקם ואין בידו מאומה להקריב ממנו קרבן רק עשירית האיפה, והמעט הלזה שבידו יביאנו להשי"ת, יראה בזה גודל כניעותו יותר מן העשיר המביא פר, לכן על קרבן זה שהוא מעט מאד בכמותו הונח שם מנחה... (ויקרא ב א)
ונפש כי תקריב קרבן מנחה לה' - מנחה נזכרת גם מחוץ לתחום הקרבנות, וזו משמעותה ברוב המכריע של המקומות: שולח המנחה מכיר בכך, שהמקבל הוא אדון על גורלו, הוא מביע במנחתו את תלותו במקבל, והוא נכנע ומשתעבד למרותו, לפיכך זכאים אנחנו לומר, שזו גם משמעות קרבן המנחה, ומכאן נוכל להבין את משמעות מעשי הקרבן של המנחה... נמצאת אומר שורש מנח מתייחס לאדם שלא ימנע דבר מחברו, כי כבר הקנה לו זכות בכל רכושו, קבלת מרות תואמת איפוא את השורש הזה...
...מושג היסוד של המנחה תלוי אפוא בקמח, ואילו שמן ולבונה רק מגוונים מושג זה, אין צריך להוכיח שקמח הוא סמל למזון, הוא מייצג אפוא את כל הנכסים שקיומו של אדם תלוי בהם, נמצאת זו משמעות הקמח הקרב במנחה לאות כניעה, המקריב תולה את התנאי לקיומו בידי זה שהמנחה הוגשה לו, אם נוסף שמן לקמח הרי כאן שמנה לחמה... כנגד זה הלבונה היא מסממני הקטורת והיא נותנת ריח טוב, היא מוסיפה אפוא גם את שביעות הרצון, ואין זו תוצאה ישירה של המזון והעושר... המנחה אינה מסמלת את האדם, אלא את אמצעי קיומו, עושרו ושביעות רצונו, כי ה' מספק לכל נפש את התנאים הדרושים לה בחיים, ומבחינה זו כל נפש עומדת ביחידות לפני ה', עיקרון ההשגחה הפרטית הוא המתגלה בפרשה זו... (ויקרא ב א)
כאמור נקודת הכובד של המנחה היא בפעולה המביאה לידי אזכרה, ולמדנו מכאן שמושג האזכרה משלים את מושג המנחה, ומכלל שני המושגים האלה מתקבלת משמעות קרבן מנחה. עתה ברור שזו מגמת הפעולה המביאה לידי אזכרה, עליה להעלות את המנחה לזכרון לפני ה'... המנחה אינה רק ביטוי של כניעה, אלא יש בה גם משום שטיחת בקשה, וכך יביע מקריב המנחה, בידי ה' מזוננו, עושרנו ושביעות רצוננו, הוא יזכור ויברך את נכסינו אלה, שכל אושרנו החיצוני תלוי בהם, או מוטב, זו היא כל עצמה של כניעתנו שאנחנו מצפים רק מידי ה' את ברכת רכושנו... (שם שם ב)
...הרי אלו שלש נתינות של שמן, והן נוהגות בכל מנחה להוציא מאפה תנור. תחילה נותן שמן בכלי, אחר כך נותן עליו את הסולת, אחר כך נותן שמן אחר על הסולת ובולל הסולת בו, וכשהמנחה מוכנה לקמיצה בכלי שרת, יוצק עליה את שארית לוג השמן (יציקה), נמצא אומר במנחת סולת היציקה היא לאחר בלילה ונתינה בכלי שרת, (לא הוכרע, אם גם הבלילה עצמה כבר טעונה כלי שרת, ראה משנה למלך מעשה הקרבנות י"ג ה', ואילו במחבת ובמרחשת היציקה היא לאחר הפתיתה. במאפה תנור אין יציקה, ולדעת הרמב"ם גם אין מתן שמן בכלי, הוה אומר, בחלות מאפה תנור יש רק בלילה, ואילו ברקיקין אין כל שמן בבצק, ויש שם רק משיחה לאחר אפייה. לפי המשנה במנחות מושחין את הרקיקין כמין כי יונית ,X והשאר נאכל לכהנים, לדעת אחרת במנחות ע"ה א' מושחן וחוזר ומושחן עד שיכלה כל שמן שבלוג, רמב"ם מקבל דעה זו כהלכה, בניגוד להכלל שהלכה כסתם משנה, (ראה כסף משנה ולחם משנה שם ט').
על פי האמור במנחות ס"ג א' הרי מחבת היא "צפה" (שטוחה), ושפתה נמוכה, (לדעת הרמב"ם אין לה שפה כל עיקר), ואילו מרחשת היא עמוקה ושפתה גבוהה, לדעת ר' יוסי הגלילי יש לה גם כיסוי, ומכאן לשון הכתוב "וכל נעשה במרחשת ועל מחבת"...
כאמור מקריב המנחה משתעבד אל ה' ביחס למזונו, עושרו ושביעות רצונו. המנחה מתייחסת אפוא לאושר החיים דרך כלל. על פי זה נוכל להבין את ההבדלים שבין מיני המנחות. מנחת הסולת מייצגת את היסודות הכלליים של אושר, שאר המנחות מייצגות גיוונים שונים של הגשמת האושר הזה. כי רבים ומגוונים הם גילויי האושר בחיים, אך תנאים היסודיים שווים תמיד, כפי שהדבר נראה כאן. ועוד, רק הגילויים החיצוניים שונים ומגוונים בכמותם ובאיכותם, אך "מלוא כף נחת" שווה בכולם, כדרך שקומץ לבונה שוה בכל המנחות.
מאפה תנור הוא הלחם, הוא מייצג אפוא את המזון הרגיל ואת נכסי חיי יום יום. מחבת היא העוגה, היא מייצגת את ההנאה היוצאת מן הכלל, את המיוחד והחריג שבמצב של אושר, מרחשת היא תבשיל הנאכל בין רגע, היא מייצגת איפוא מתת אושר רגעית וחולפת, מכלל כולם למדנו אמת גדולה, לא רק צורכי יום יום, אלא גם מותרות וכל רגע של הנאה הכל ניתן לנו בהשגחתו המיוחדת של ה', על הכל נשתעבד לה' ונקלס לפניו... (שם שם ד, וראה שם עוד)
והגישה אל המזבח - הגשה זו בקרן דרומית מערבית נוהגת בכל המנחות הבאות בגלל עצמן, ושיש מהן לאישים, היינו המנחה כולה או קומץ ממנה קרב על גבי המזבח, אין היא נוהגת אם כן במנחת נסכים, שהרי אין זו באה בגלל עצמה, ולא בשתי הלחם ובלחם הפנים שהרי אין מהן לאישים. הגשה אינה מעכבת, ואף על פי כן היא טעונה כהן, היא חשובה אפוא לעצם מושג המנחה... המנחה מייצגת את נכסי קיומנו הגופני, אך בטרם ירים הכהן ממנה את הקומץ ואת הלבונה ימסור אותה לרשות ה' במקומה של הרוח הנובעת מן התורה, כך יכנע לה' ויקלסנו לאמר, רק מידי ה' קיבלנו את נכסי חיינו ואת הסיפוק שיושג על ידי שניהם, משום כך נמסור אותם לפקודת ה', ונשליט עליהם את הרוח שהוארה בתורתו... (שם שם ח)
כאמור המקדש דורש שמנחה ונסך יהיו נלווים לכל עולה ולכל שלמים, ובכך הוא פונה אל כל הבאים בשערי המקדש, הנה הם מוסרים לה' את הנפש, את האישיות ההוגה והמרגישה, השואפת והפועלת, אולם לא הנפש לבדה היא לה' ולתורתו, אלא גם כל הדגן התירוש והיצהר, כל יסודות הקיום, הרווחה והאושר, גם אלה הם רק לה' ולתורתו, אין הם תלויים אלא בה' לבדו, ואין אדם יכול לזכות בהם אלא על ידי שיעשה את רצון ה' ויפרנס את הקדש עלי אדמות... (במדבר טו טז, וראה שם עוד)
נפש כי תקריב - לשון נפש מלמדנו דמנחה באה לרצות על הנפש. ונראה מסוגיה דקראי שבאה להשיג כפרה ורצוי על השחתת הנפש במדות, ומשום הכי אמר דוד לשאול (ש"א כ"ו) "אם ה' הסיתך בי ירח מנחה", פירוש הסיתך בי על ידי מחלה של מדת העצבון וכעס, ירח מנחה להסיר מחלה זו ממך... ובאשר השחתת המדות באה על ידי אחת מארבע מרות, כגון מרה שחורה אם מתגברת מולידה עצבון, ולבנה מולידה ציהוב ושמחה יתרה, וירוקה מולידה תאוה, ואדומה מולידה כעס, משום הכי יש ד' מנחות, ובימי המקדש ידעו לכוון איזו מנחה מועילה לפי אופן השחתה שבנפש. (ויקרא ב א)
את אזכרתה - עיקר לשון אזכרה חל על הלבונה שמתחלה לא נוצרה אלא לריח, וריח ניחוח מזכיר לטוב, אכן בתורת כהנים תניא, אזכרתה, נזכרים בה, נזכרים בקמיצתה נזכרים בלבונתה, מקור הדרש של שלש אזכרות הוא מדכתיב ג' פעמים אזכרתה במנחת נדבה של יחיד, כאן ולהלן ט' ולהלן ו' ח'. ולפי דברינו דמנחה באה בשביל השחתת המדות על ידי אחד מחולי המרות, והחולי עצמה בא מחמת עבירה שמביאה לידי ירקון או מרה שחורה וכדומה, ואחר שבא לידי חולי זו הרי משחית עוד יותר כיד החולאת המתגברת על דעת האדם ומעבירה אותו מן הדרך, וכענין דתנן עונש עבירה עבירה, פירוש העונש הוא שמביאו לידי חולי שגוררו לידי עבירה, ואחר כך צריך ג' כפרות, א' לכפר על החטא הראשון שהביאו לידי זה, שנית, להשיגהו רפואה למחלתו, ג' לכפר על מה שהוסיף לעוות אחר שהגיע לידי חולי, כי אף על גב שהחולי גרם לו, מכל מקום אם היה מתגבר לעמוד נגד רוחו הקשה היה מתגבר, ואין החולי אלא כמו נסיון שבא דבר עבירה לידו, שאם אינו עומד בנסיון נחשב לעבירה. (שם שם ב)
...ומצינו בשקלים דדרך לקנות מהגזבר מנחת נסכים, ולא כמו מביא מנחה (לבדה) שמטריח עצמו להביאה מביתו, וכמביא בהמה שטורח להביאה מביתו, ואם הביא מביתו כתב לשון "תעשה" מנחה, ואם לקח מגזבר "והקריב", והכל טוב וכשר... (במדבר טו ז)