(ראה גם: קרבן-כללי-הקרבה)
ויין לנסך רביעית ההין תעשה על העולה או לזבח, לכבש האחד. או לאיל תעשה מנחה סולת שני עשרונים בלולה בשמן שלישית ההין, ויין לנסך שלישית ההין, תקריב ריח ניחוח לה'. וכי תעשה בן בקר עולה או זבח, לפלא נדר או שלמים לה'... ויין תקריב לנסך חצי ההין, אשה ריח ניחוח לה'. ככה יעשה לשור האחד או לאיל האחד, או לשה בכבשים או בעזים. כמספר אשר תעשו, ככה תעשו לאחד כמספרם... (במדבר טו ה)
ומשום זה אומר הכתוב, כי טובים דודיך מיין, דהיינו מיין ההוא המשמח, והפנים מאירים והעינים צוחקות ועושה חיבה ורעות, ולא מיין המשכר שעושה כעס ורוגז, ומחשיך הפנים והעינים לוהטות מיין הרוגז....
ועל כן, משום שיין זה הוא טוב, והפנים מאירים והעינים שמחות ופועל תשוקת האהבה, מקריבים אותו כל יום על המזבח, בשעור כזה, שמי ששותה אותו משמחו ופועל בו נחת רוח, כמו שכתוב, ונסכו יין רביעית ההין, (דהיינו שנזהר להמשיכו בבחינת ממטה למעלה, כנ"ל, המכונה רביעית ההין, ומשום זה נאמר כי טובים דודיך מיין, מאותו היין המעורר אהבה ותשוקה... (נח רלט)
וזה הוא, יין לנסך, (שמביא, שהוא נמשך מאמא), והרי העמדנו, שהוא רביעית ההין, (דהיינו במדת המלכות הנקראת רביעית ההין), ומקום אחד, (שהוא מלכות הנקראת מזבח), מלא יין ושמן ומים לנסוך, והרי העמדנו הדברים, אשר מים (הוא סוד החסדים הנמשכים מן הנהר שהוא בינה), להשקות את הגן, (שהוא מלכות), וכל אלו נטיעות, (דהיינו כל מדרגותיה), ועל כן יש מים (של קדושה), ויש מים (הזדונים של הס"א, וכן) יין יש מקום שהוא טוב, ויש מקום (שהיין) בא להעניש, שהוא דין... (ויקרא קצז, וראה עוד ערך יין)
יו"ד ה"י וא"ו ה"י, (שהוא סוד אמא, שהוא שמאל אל אבא, שהוא הויה במספר ע"ב, כי ע"ב ס"ג הם ימין ושמאל), היא שלשה עשרונים לפר, (דהיינו ג' יודין דמילוי ס"ג, שנקראים שלשה עשרונים, ואומרו לפר, משום שהוא (מצד אותו שנאמר בו, ופני השור מהשמאל, וזהו גבורה, (כלומר קו שמאל), ועשרון לכבש, זה הוא יו"ד ה"א וא"ו ה"א, העולה עשר אותיות, ושהוא עשרון, (שהוא עשר אותיות), ועשר (אותיות אלו הם בחשבון) מ"ה, ומ"ה הוא מאה...
ומצד המלכות היא שני עשרונים לאיל, (ששני עשרונים הם ב' יודין), והיא כלולה עשרה הכף בשקל הקדש, עשרה עשרה הוא י' (מימין, ה"ה במילואה משמאל, שהיא בגמטריא י' לאיל, זהו ו' שהיא שקל הקדש, (דהיינו קו האמצעי השוקל ומכריע אותם). וזה הוא עשרה עשרה הכף, (שהכף שהיא מלכות כוללת בתוכה י' מימין י' משמאל בשקל הקדש, היינו קו האמצעי שהוא ו'). עוד שני עשרונים לאיל, הם י' י' מן וייצר, לאיל הוא ו' מן וייצר, והכל הוא צורת א', שצורתה היא י' למעלה י' למטה, (הרומזות על ימין ושמאל), ו' באמצע, (הרומזת לקו אמצעי, פירוש ב' יודין של וייצר, רומזות על ב' יודין של הצירוף יאהדונה"י, שיש בצירוף הזה י' למעלה בראש, וי' למטה בסוף, ו' אותיות באמצע, והוא כדוגמת צורת א' שיש בה י' למעלה וי' למטה וו' באמצעה, והי' ראשונה של הצירוף הוא סוד חכמה עליונה, וי' אחרונה של הצירוף ה"ס חכמה תחתונה, ו' אותיות שבאמצע הם הממשיכים מחכמה עליונה לחכמה תחתונה... (קרח נב, ועיין שם עוד)
ומניין שהיחיד מתנדב יין, נאמר הכא בהמה והבא מנחה חובה לה, הכא בהמה והבא יין חובה לה, מה מנחה שהיא באה חובה עם הבהמה באה נדבה בפני עצמה, אף היין שהוא בא חובה עם הבהמה יבא נדבה בפני עצמו... (ויקרא פרק ט, וראה שם עוד)
דבר אל בני ישראל כי תבואו אל ארץ מושבותיכם, בא הכתוב ללמדך שלא נתחייבו ישראל בנסכים אלא מביאתן לארץ ואילך, אחר ירושה הכתוב מדבר, אתה אומר אחר ירושה וישיבה הכתוב מדבר, או אינו מדבר אלא בכניסתן לארץ מיד, תלמוד לומר כי תבואו אל הארץ אשר אני נותן לכם וירשתם אותה וישבתם בה, הואיל ונאמרו ביאות בתורה סתם ופרט באחת מהם שאינו אלא לאחר ירושה וישיבה, ללמדך שבכל מקום שנאמר מושבותיכם בארץ הכתוב מדבר... ר' שמעון בן יוחי אומר בא הכתוב ללמדך על נסכים שיהו קריבים בבמה... ועשיתם אשה לה', שומע אני שכל הקרב לאישים יטעון נסכים, תלמוד לומר עולה, אין לי אלא עולה, מנין לרבות השלמים, תלמוד לומר זבח, משמע מביא אילו ומביא חטאת ואשם, תלמוד לומר לפלא נדר או נדבה, לא אמרתי אלא קדשים הבאים בנדר ובנדבה, משמע מוציא אני את אילו ומוציא את עולת חובה הבאים ברגלים, כשהוא אומר במועדיכם להביא את עולה חובה הבאים ברגלים... לעשות אשה ריח ניחוח מן הבקר או מן הצאן למה נאמר, לפי שהוא אומר ועשיתם אשה עולה לה' עולה או זבח, שומע אני אף עולת העוף יטעון נסכים, תלמוד לומר מן הבקר או מן הצאן, יצאת עולת העוף שלא תטעון נסכים דברי ר' יאשיה, ר' יונתן אומר אינו צריך, שהרי כבר נאמר או זבח, מה זבח מין בהמה, אף עולה מין בהמה...
וכי תעשה בן בקר, בן בקר היה בכלל, ויצא מן הכלל ללמד על הכלל, מה בן בקר שהוא בא בנדר ובנדבה וטעון נסכים, כך כל הבא בנדר ובנדבה יטעון נסכים, יצאו חטאת ואשם שאין באים בנדר ובנדבה שלא יטענו נסכים. עולה או זבח למה נאמר, לפי שהוא אומר ועשיתם אשה לה' עולה או זבח, שאם אמר הרי עלי עולה הרי עלי שלמים, שומע אני יביא נסך אחד לשניהם, תלמוד לומר עולה או זבח, מגיד הכתוב שמביא לזה בפני עצמו ולזה בפני עצמו. או אפילו אמר הרי עלי חמשה שוורים לשלמים שומע אני יביא נסך אחד לכולם, תלמוד לומר עולה או זבח, מגיד שמביא לכל אחד ואחד בפני עצמו...
אשה ריח ניחוח לה' על גבי ספלים, אתה אומר על גבי ספלים או אינו אלא על גבי האישים, אם אמרת כן נמצאת מכבה את המנורה והתורה אמרה אש תמיד תוקד, הא מה תלמוד לומר אשה לה' ריח ניחוח לה', נחת רוח לפני שאמרתי ונעשה רצוני.
ככה יעשה לשור האחד, מגיד הכתוב שלא חלקה תורה בין נסכי עגל לנסכי שור, שהיה בדין... או לאיל האחד למה נאמר, שהיה בדין, הואיל ומצינו ומה במקום שמיעט בנסכים שחלקה תורה בין נסכי בני שנה לנסכי בני שתים כך תחלוק לנסכי בני שתים לנסכי בני שלש, תלמוד לומר או לאיל תעשה מנחה... או לשה בכשבים או בעזים למה נאמר, שהיה בדין, הואיל ומצינו שחלקה תורה בין נסכי כבש לנסכי איל, כך תחלוק בין נסכי כבשה לנסכי רחל, או לשה בכשבים או בעזים למה נאמר, שהיה בדין הואיל ומצינו שחלקה תורה בין נסכי כבשים לנסכי איל, כך תחלוק לנסכי גדי או לנסכי תיש, תלמוד לומר או בעזים, מקיש גדול שבעזים לקטן שבכשבים, מה זה שלשה לוגים אף זה שלשה לוגים...
ומה תלמוד לומר כמספר אשר תעשו, יכול אם רצה לכפול יכפול, תלמוד לומר ככה תעשה לאחד כמספרם, מיכן אמרו מערבים נסכי פרים בנסכי פרים, נסכי אילים בנסכי אלים, נסכי כבשים בנסכי כבשים, של יחיד בשל ציבור, של יום בשל אמש, אבל אין מערבים נסכי כבש בנסכי פרים ואילים. מיכן אמרו האומר הרי עלי יין דמשמע לוג אחד יביאו שנים, שנים יביא שלשה, שלשה יביא ארבעה... חמשה יביא ששה, מיכן ואילך יביא כשם שהציבור מביא חובה, כך יחיד מתנדב חובה, דבר אחר ככה תעשו לאחד כמספרם, להביא את אחד עשר שבמעשר...
אחר שלמדנו שהגוי מביא עולה, אי מה ישראל מביא נסכים אף גוי מביא נסכים, תלמוד לומר כל האזרח יעשה ככה את אלה, ישראל מביא נסכים ואין גוי מביא נסכים, מיכן אמרו גוי ששלח עולותיו ממדינת הים ולא שילח עמה נסכים יקרבו משל צבור. (שלח קז)
עולת תמיד העשויה בהר סיני, מקיש עולת תמיד לעולת הר סיני, מה עולת הר סיני טעונה נסכים, אף עולת התמיד יטעון נסכים. ר' יוסי הגלילי אומר לריח ניחוח הקשתיה ולא הקשתיה לנסכים. ונסכו רביעית ההין לכבש האחד, אי (חי) אתה מנסך, ואי אתה מנסך מזוג, בקודש הסך נסך שכר לה', שכר שיתנסכו בקודש, ובקודש יבלעו. רבי נתן אומר הסך נסך שכר למה נאמר, להביא ניסוך המים. (פנחס קמג)
ואמר רבי ברכיה הרוצה לנסך יין על גבי המזבח ימלא גרונם של תלמידי חכמים יין, שנאמר אליכם אישים אקרא. (יומא עא א)
...שני ספלים של כסף היו שם, ר' יהודה אומר של סיד היו אלא שהיו מושחרין פניהם מפני היין, ומנוקבין כמין שני חוטמין דקין, אחד מעובה ואחד דק כדי שיהו שניהם כלין בבת אחת, מערבי של מים מזרחי של יין, עירה של מים לתוך של יין ושל יין לתוך של מים יצא... שהיין והמים מגולין פסולין לגבי מזבח. (סוכה מח א)
תניא א"ר אלעזר בר' צדוק לול קטן היה בין כבש למזבח במערבו של כבש, ואחת לשבעים שנה פרחי כהונה יורדין לשם ומלקטין משם יין קרוש שדומה לעיגולי דבילה, ובאין ושורפין אותו בקדושה, שנאמר בקדש הסך נסך שכר לה', כשם שניסוכו בקדושה כך שריפתו בקדושה, מאי משמע, אמר רבינא אתיא קדש קדש, כתיב הכא בקדש הסך נסך, וכתיב התם ושרפת את הנותר באש לא יאכל כי קדש הוא. כמאן אזלא הא דתניא נסכים בתחילה מועלין בהן ירדו לשיתין אין מועלין בהן, אפילו תימא רבנן, בדאיקלט (שתלה כלי בשיתין וקבל)... אמר ריש לקיש בזמן שמנסכין יין על גבי מזבח פוקקין את השיתין, לקיים מה שנאמר בקדש הסך נסך שכר לה', מאי משמע, אמר רב פפא שכר לשון שתיה לשון שביעה לשון שכרות... (סוכה מט א)
...אבל חטאתו של מצורע ואשמו טעונין נסכים לפי שאין באין על חטא... (סוטה טו א)
ואלו דברים שאין חייבין עליהן משום פיגול, הקומץ והקטרת והלבונה ומנחת כהנים ומנחת כהן משיח, והדם והנסכים הבאין בפני עצמן, דברי רבי מאיר, וחכמים אומרים אף הבאין עם הבהמה... (זבחים מב ב)
...דתניא נסכי בהמה חייבין עליהן משום פיגול מפני שדם הזבח מתירן ליקרב, דברי רבי מאיר, אמרו לו והלא אדם מביא את זבחיו היום ונסכין מיכן עד עשרה ימים, אמר להן אף אני לא אמרתי אלא בבאין עם הזבח... (שם מד א)
תנו רבנן, אזרח, אזרח מביא נסכים ואין העובד כוכבים מביא נסכים, יכול לא תהא עולתו טעונה נסכים, תלמוד לומר ככה. (שם מה א)
אמר שמואל המתנדב יין מביא ומזלפו על גבי האישים, מאי טעמא, אמר קרא ויין תקריב לנסך חצי ההין אשה ריח ניחוח לה', והא קא מכבה, כיבוי במקצת לא שמיה כיבוי.. ועוד תניא יין נסך לספלים או אינו אלא לאישים, אמרת לא יכבה, לא קשיא הא רבי יהודה הא ר"ש... אמר רב הונא נסכים שנטמאו עושה להן מערכה בפני עצמן ושורפן, משום שנאמר בקודש באש תשרף... (שם צא ב)
תנו רבנן ואיפה לפר לאיל יעשה מנחה ולכבשים כאשר תשיג ידו ושמן הין לאיפה, א"ר שמעון וכי מדת פרים ואילים אחת היא, אלא שאם היו להם פרים מרובין ולא היו נסכים יביאו פר אחד ונסכיו ואל יקרבו כולן בלא נסכים. (מנחות מה א)
מאין היו מביאין את היין, קדוחים ועטולין אלפא ליין, שניה להן בית רימה ובית לבן בהר וכפר סיגנא בבקעה, כל ארצות היו כשרות אלא מיכן היו מביאין, אין מביאין לא מבית הזבלים ולא מבית השלחים ולא ממה שנזרע ביניהן, ואם הביא כשר, אין מביאין הליסטיון ואם הביא כשר, אין מביאין ישן, דברי רבי, וחכמים מכשירין, אין מביאין לא מתוק ולא מעושן ולא מבושל ואם הביא פסול, ואין מביאין מן הדליות אלא מן הרגליות ומן הכרמים העבודין, ולא כונסין אותו בחצבין גדולים אלא בחביות קטנות, ואינו ממלא את החבית עד פיה כדי שיהא ריחו נודף, אינו מביא מפיה מפני הקמחין ולא משוליה מפני השמרים, אלא מביא משלישה מאמצעה, כיצד הוא בודק, הגזבר יושב והקנה בידו, זרק הגיר הקיש בקנה, רבי יוסי בר' יהודה אומר שיש בו קמחין פסול, שנאמר תמימים יהיו לכם ומנחתם, תמימים יהיו לכם ונסכיהם. אין מביאין לא מתוק ולא מבושל ולא מעושן, ואם הביא פסול, והא קתני רישא אין מביאין הליסטיון ואם הביא כשר, אמר רבינא כרוך ותני, רב אשי אמר חוליא דשימשא לא מאיס, חוליא דפירא מאיס.
אין מביאין ישן דברי רבי וחכמים מכשירין, אמר חזקיה מאי טעמא דרבי, אמר קרא לכבש יין, מה כבש בן שנתו אף יין בן שנתו, אי מה כבש בן שתי שנים פסול אף יין בן שתי שנים פסול, וכי תימא הכי נמי, והתניא יין בן שתי שנים לא יביא ואם הביא כשר... אלא אמר רבא היינו טעמא דרבי, דכתיב אל תרא יין כי יתאדם... (שם פו ב)
מערבין נסכי פרים בנסכי אילים, נסכי כבשים בנסכי כבשים, של יחיד בשל ציבור, של יום בשל אמש, אבל אין מערבין נסכי כבשים בנסכי פרים ואילים, ואם בללן אלו בפני עצמן ואלו בפני עצמן ונתערבו כשרים, אם עד שלא בלל פסול, הכבש הבא עם העומר אף על פי שמנחתו כפולה לא היו נסכיו כפולים... (שם פט א)
המנחות והנסכים שנטמאו עד שלא קדשו בכלי יש להם פדיון, משקידשו בכלי אין להם פדיון... (שם ק ב)
אין מתנדבין לוג שנים וחמשה, אבל מתנדבין שלשה וארבעה וששה ומששה ולמעלה. איבעיא להו יש קבע לנסכים או אין קבע לנסכים, היכי דמי, כגון דאייתי חמשה, אי אמרת אין קבע לנסכים, משיך ומקריב ארבעה מינייהו דחזי לאיל, ואידך הוי נדבה, ואי אמרת יש קבע לנסכים עד דממלי להו לא קרבי... אמר רבא תא שמע אזרח, מלמד שמתנדבין נסכים, וכמה, שלשת לוגין, ומניין שאם רצה להוסיף יוסיף, תלמוד לומר יהיה, יכול יפחות תלמוד לומר ככה, מאי יוסיף אילימא ארבעה וששה, מאי שנא שלשה דחזו לכבש ארבעה וששה נמי חזו לאיל ופר, אלא לאו חמשה, ושמע מינה אין קבע לנסכים שמע מינה... (שם קד א, וראה שם עוד)
הרי עלי יין לא יפחות משלשה לוגין, שמן לא יפחות מלוג... תנו רבנן אזרח, מלמד שמתנדבין יין, וכמה, שלשה לוגין, ומנין שאם רצה להוסיף יוסיף, תלמוד לומר יהיה, יכול יפחות, תלמוד לומר ככה. (שם קז א)
איבעיא להו, נסכים הבאים בפני עצמן טעונין שירה או אין טעונין שירה, כיון דאמר רבי שמואל בר נחמני א"ר יונתן מנין שאין אומרים שירה אלא על היין אמרינן, או דלמא על אכילה ושתיה אמרינן אשתייה לחודה לא אמרינן... (ערכין יב א)
...דתנו רבנן דבר יום ביומו מלמד שכל היום כשר למוספין, ביומו, מלמד שאם עבר היום ולא הביאן אינו חייב באחריותן, יכול לא יהא חייב באחריות נסכיהם, ואף על פי שקרב הזבח, תלמוד לומר מנחתם ונסכיהם בלילה, מנחתם ונסכיהם למחר... ונסכים מי קרבי בלילה, והתנן אין לי אלא דברים שדרכן ליקרב בלילה כגון אברים ופדרים, שמקריבין מבוא השמש ומתעכלין והולכין כל הלילה כולו, דברים שדרכן ליקרב ביום כגון הקומץ הלבונה ומנחת נסכים שמעלן מבוא השמש, מבוא השמש סלקא דעתך, והאמרת דברים שדרכן ליקרב ביום נינהו, אלא עם בא השמש שמתעכלין והולכין כל הלילה מניין, תלמוד לומר זאת תורת העולה, ריבה. קתני מיהא נסכים ביום, אמר רבי בר חמא לא קשיא, כאן ליקדש כאן ליקרב, אמר ליה רבא אי מיקדש קדשי קרובי מיקרבי... כי סליק רב דימי אשכחיה לרב ירמיה דיתיב וקאמר משמיה דרבי יהושע בן לוי מנין לנסכים הבאים עם הזבח שאין קריבין אלא ביום, תלמוד לומר ולנסכיכם ולשלמיכם, מה שלמים ביום אף נסכים ביום... אמר רב פפא השתא דאמרת נסכים הבאין בפני עצמן קריבין אפילו בלילה, נזדמנו נסכים בלילה מקדישין בלילה ומקריבין... (תמורה יד א, וראה שם עוד)
הסך נסך שכר לה' מכאן לשני ניסוכין, אחד ניסוך המים בחג ואחד ניסוך היין בכל יום. שכר, אין יין כשר לגבי המזבח אלא יין שהוא משכר, ואימתי יהיה כשר לגבי המזבח, מן ארבעים יום ולהלן. (במדבר כח ז)
דבר אל בני ישראל, משל צבור הנסכים באין ולא משל יחידים ולא משל גרים ולא משל נשים ולא משל עבדים, מנין לרבות גרים נשים ועבדים שישקלו או ישתתפו, אמרת וידבר ה' אל משה לרבות יחידים, דבר אל בני ישראל לרבות גרים, ואמרת אליהם לרבות נשים ועבדים, ובצד השני אתה אומר בני ישראל להזהיר גדולים על הקטנים להנהיגם במצות. דבר אל בני ישראל שיהיו שוקלין שקלים ולוקחין נסכים לעולות נכרים, לעולות תושבים, לעולות הנמצאות, ועל ידי מי שהניח עולתו וברח... (במדבר פרק טו, תשמה)
והקריב על בן הבקר, מנין אתה אומר שאם לא הביא היום יביא למחר, תלמוד לומר תקריב, מנין אתה אומר שאם לא הביא בשבת יביא בשאר כל ימות השבת, תלמוד לומר תקריב, ומנין אתה אומר שאם לא הביא בראש חדש יביא בשאר ימי החדש, תלמוד לומר תעשה, ומנין אתה אומר שאם לא הביא בראש השנה יביא בשאר ימות השנה, תלמוד לומר תקריב, וכן עד שלא בשלו ענבים בגפן יביא, משבשלו ענבים בגפן מנין, תלמוד לומר תעשה תקריב תקריב. לפי שנאמר נסך אשה, יכול על גבי האישים יהו כשרים, תלמוד לומר נסך, יהא לעצמו נסך, אל יהא שותת נסך אלא יהא מטיף נסך אל יהא מערב קימעא.... (שם תשמו)
והנה צוה בנסכים בארץ בעשותם עולות וזבחים, כי במדבר לא נתחייבו בנסכים לבד בתמיד, שנאמר בו ונסכו רביעית ההין יין לכבש האחד, כי שם נאמר "פתח אוהל מועד לפני ה' אשר איועד לכם שמה לדבר אליך שם", וכן הנשיאים בחנוכה שלהם לא הביאו נסכים. ורבותינו נחלקו בזה, מהם שאמרו בספרי בא הכתוב ללמדך שלא נתחייבו בנסכים אלא מביאתן לארץ ואילך וכו', ומהם שאמרו שלא נתחייב היחיד בנסכים אלא מביאתן לארץ ואילך. (במדבר טו ב)
כשם שמצוה להיות כל קרבן תמים ונבחר, כך הנסכים יהיו תמימים ונבחרים, שנאמר "תמימים יהיו לכם ונסכיהם", שיהיו הנסכים תמימים, שלא יביא נסכים לא מיין מעושן ולא סולת שהתליעה ולא יבלול בשמן שריחו או טעמו רע.
המקדיש יין פסול או סולת או שמן פסול או עצים פסולים למזבח הרי הדבר ספק אם דומים לבעל מום כבהמה ולוקה, או אינן כבעל מום, לפיכך אינו לוקה, ומכין אותו מכת מרדות.
הסולת והיין והשמן והלבונה והעופות והעצים וכלי שרת שנפסלו או שנטמאו אין פודין אותן, שנאמר והעמיד והעריך, כל שישנו בהעמדה נערך, ואלו אינן בכלל העמדה, לפיכך אין נפדין לעולם... (איסורי מזבח ו א, וראה שם עוד)
כל העולין למזבח עולין דרך ימין ומקיפין ויורדין דרך שמאל, חוץ מן העולה לאחד משלשה דברים אלו שלמעלה בקרן זו, שהן עולין ונפנין על השמאל לקרן ועושין מלאכתן וחוזרין לעקב, ומפני מה נפנין לשמאל, כדי שיפגעו בקרן מערבית דרומית תחלה, שאם נפנין על ימין ומקיפין את כל המזבח עד שיגיעו לקרן דרומית מערבית שמא יתעשן המים והיין, או שמא ימות העוף בעשן המזבח.
לפיכך המנסך מים או יין כשהוא מקיף את המזבח לא יהיה בידו כלום, ומתחיל ומקיף מקרן דרומית מזרחית למזרחית צפונית לצפונית מערבית למערבית דרומית ולא יהיה בידו כלום, וכשמגיע למערבית דרומית נותנין המים או היין בידו ומנסך, ואם לא הקיף עולה ופונה על שמאלו ועושה מלאכתו ויורד. (מעשה הקרבנות ז יא)
מתנדב או נודר אדם יין בפני עצמו, ואין מתנדבין לוג יין ולא שני לוגין, שאין בנסכים לא לוג ולא שנים, ואין מתנדבין חמשה, שאין חמשת לוגין ראויין לא לנסכי בהמה אחת ולא לנסכי שתי בהמות, אבל מתנדבין שלשה וארבעה וששה ומששה ומעלה מפני שהן ראויין לנסכי בהמות.
כיצד, נדר שבעה הרי הן כנסכי כבש ואיל, נדר שמונה הרי אלו כנסכי שני אילים, תשעה כנסכי שור וכבש או כנסכי שלשה כבשים, נדר עשרה הרי אלו כנסכי שור ואיל או שני כבשים ואיל, וכן עד לעולם.
נדר חמשה לוגין אומרין לו השלם ששה שהרי קבען לקרבן, אבל אם נדר לוג או שנים פטור, שהרי אינן ראויין כלל לא הן ולא מקצתן, ואין מתנדבין ולא נודרין פחות מלוג שמן, שאין לך מנחה פחותה מעשרון והיא צריכה לוג אחד שמן.
האומר הרי עלי יין לא יפחות משלשה לוגין, הרי עלי שמן לא יפחות מלוג, פירש נדרו ושכח כמה לוג נדר מן היין או מן השמן יביא ארבעים ומאה לוג, שאין לך יום שמקריבין בו הצבור קרבנות מרובות יותר מיום טוב הראשון של חג שחל להיות בשבת, והיו הנסכים בו מאה וארבעים לוג שמן וכמותם יין, כמו שיתבאר בהלכות תמידין ומוספין. (שם יז י והלאה)
כשהיו נותנין היין למנסך היו שני כהנים עומדין על שולחן החלבים ושתי חצוצרות בידן, והסגן עומד על קרן המזבח והסודרין בידו, ותקעו והריעו ותקעו, ובאו ועמדו אצל זה הממונה על הצלצל, אחד מימינו ואחד משמאלו.
שחה המנסך לנסך מניף הסגן בסודרין, הקיש זה בצלצל ותקעו אלו בחצוצרות, ודברו הלוים בשיר, הגיעו לפרק תקעו והשתחוו כל העם שבעזרה, על כל פרק תקיעה ועל כל תקיעה השתחויה, וכל התקיעות שעל התמיד תשע כמו שביארנו.
אין אומרין שירה אלא על עולות הצבור וזבחי שלמיהם האמורין בתורה, אבל עולות נדבה שמקריבין ממותר תרומת הלשכה אף על פי שהן של צבור אין אומרין שירה עליהן, וכן נסכים הבאין בפני עצמן אין אומרין עליהן שירה. (תמידין ומוספין ו ו והלאה)
וכיון שנבללו המנחות ונתערב שמנן וסולתן הרי זה מותר לערב יין שלהן לכתחלה, וכן אם הקטיר מנחות של נסכים כל אחת ואחת בפני עצמה הרי זה מותר לערב יין שלהן.
כשמערבים היין של נסכים יש לו לערב יין נסכים של אמש בשל יום ושל יחיד בשל צבור, וכשמערב מערב יין נסכי פרים ביין נסכי אילים, יין נסכי כבשים ביין נסכי כבשים, אבל אין מערבין יין נסכי כבשים ביין נסכי פרים ואילים. ולעולם אין מערבין היין לכתחלה אלא אחר שנתערבה הסלת או אחר שהקטירו כמו שביארנו. (שם י יח)
אבל הנסכים שחסרו בין משקרב הזבח, בין עד שלא קרב כשרים, ויביא נסכים אחרים למלאותן. נסכים שקדשו בכלי שרת ונפסל הזבח, אם נפסל בשחיטה לא קדשו הנסכים ליקרב, נפסל מקבלה ואילך קדשו הנסכים ליקרב, שאין הנסכים מתקדשים ליקרב אלא בשחיטת הזבח. ומה יעשה בהן, אם היה שם זבח אחר זבוח באותה שעה יקרבו עמו, ואם לא היה שם זבח אחר זבוח באותה שעה נעשו כמי שנפסלו בלינה וישרפו. במה דברים אמורים בקרבן צבור מפני שלב בית דין מתנה עליהן, אבל בקרבן יחיד הרי אלו לא יקרבו עם זבח אחר ואף על פי שהוא זבוח באותה שעה, אלא מניחן עד שיפסלו בלינה וישרפו. וכל הזבחים שנזבחו שלא לשמן יקרבו נסכיהם. (פסולי המוקדשין יב ה)
והנך רואה כי הפר טעון מנחות ונסכים יותר מן הכבש, ואף כי לפי הפשט טעם הדבר ידוע כי לפי גודל הקרבן צריך מנחות ונסכים יותר מן הקטן ממנו, אף על פי כן נראה לי שיש עוד סוד בענין, כי כל קרבן הרומז למדת הדין יותר מן האחר טעון מנחות ונסכים יותר, כי המנחות והנסכים רומזים אליה כמו שידעת סוד נסוך היין, ועל כן אין אומרים שירה אלא על היין. גם סוד המנחות ידעת בפסוק "אשר יעשה מאלה לה'", ובעבור כי ראש חודש רומז להתעלות כנסת ישראל להקב"ה על כן אמר זאת עולת חדש בחדשו, רמז במלת זאת לכנסת ישראל המתעלה, ונקראת חדש על שהיא מתחדשת, וזהו סוד פגימת הלבנה ומלואה... (פנחס, ועיין שם עוד)
לעשות ריח ניחוח - עד העגל היה הקרבן ריח ניחוח בזולת מנחה ונסכים, כענין בהבל ונח ובאברהם... ובחטאם בעגל הצריך מנחה ונסכים לעולת התמיד שהוא קרבן צבור, ומאז חטאו במרגלים הצריך גם להכשיר קרבן יחיד. (במדבר טו ג)
והקריב - טעם שהגביל ה' בנסכים ובשמן דמנחה רביעית שמן לעשרון, וכמו כן רביעית יין לנסך, ובב' עשרונים יצו ה' שלישית ההין שמן ושלישית ההין יין, שהם ד' לוגין, ובג' עשרונים חצי ההין שמן וחצי ההין יין, שהוא ששה לוגין, שעולה כפי החשבון ב' לוגין לעשרון, בין במנחת ב' עשרונים ובין במנחת ג' עשרונים, ולמה במנחת עשרון הצריך הכתוב ג' לוגין, על דרך מ"ש במנחות וכתבו רמב"ם בפרק י"ז מהלכות מעשה הקרבנות, וזה לשונו, מתנדב אדם יין בפני עצמו ואין מתנדבין לוג יין ולא ב' לוגין שאין בנסכים לא לוג ולא שנים. והוא טעם הכתוב שלא נתן לעשרון ב' לוגין, הגם שהספיק בשני עשרונים שלישית ההין שהם ד' לוגין, להעירך שאין קרבן מהיין מב' לוגין... (שם שם ד)
נסך שכר - בנסוך היין בחרה תורה בדרך זו דבשעה שמנסך היין על גבי המזבח יהיו הנקבים סתומים עד שיתמלא המזבח תחלה מן היין, ואחר כך פותחו ויורד לשיתין, ונסוך היין ויציקתו בדרך זה קרא הכתוב "נסך שכר", כלומר יציקה ושפיכה בדרך המרוה ומשביע את שותה היין, כי השותה יין בלגימות דקות אין היין משביעו כי אם כששותהו בלגימות גסות... (שם כח ז)
שלושה חומרים בנסכים, קמח סולת סמל למזון, שמן סמל לרוחה, ויין סמל לשמחה, ושלשתם מרומזים במשמעותם הסמלית בתהלים ק"ד ט"ו, "ויין ישמח לבב אנוש, להצהיל פנים משמן, ולחם לבב אנוש יסעד"... (שמות כט מ)
כי תבואו - ...כללו של דבר, לדעת ר' ישמעאל לא קירבו נסכים (של יחיד) במדבר ולא בבמת יחיד, כנגד זה לדעת ר' עקיבא קירבו נסכים במדבר, ולשון "כי תבאו אל ארץ מושבותיכם" לא בא אלא להטעינה נסכים בבמה קטנה (זבחים קי"א א'), בשבע שכבשו ובשבע שחלקו, כאשר המשכן עמד במקום עראי, בגלגל, ובמות יחיד היו מותרות, גם אז מצוה להביא נסכים. (במדבר טו ב)
ויין לנסך - פירוש נסך איננו בשום מקום לשפוך לאיבוד, אלא כוונת המנסך היא תמיד להביא את הנוזל למקום מסויים, ומכאן ההוראה לצקת מתכת מהותכת לתוך תבנית ועוד... (שם שם ה, ראה עוד לפסוק טז.
בקדש הסך - לפי הפשט הוא כתרגום יונתן, במאני בית קודשא יתנסך, והענין שנצרך לפרש שיהא בכלי שרת, משם שמובחר שביין הוא שריחו חזק ונודף, כדתנן במנחות פרק כל קרבנות, ואינו ממלא את החבית עד פיה כדי שיהא ריחו נודף, וידוע שאין מחזיקין יין אלא בחבית של חרס, ואין עושין כלי חרס כלי קודש, וסלקא דעתך דכדי שיהא נודף יותר בשעת הניסוך טוב להסיך על המזבח מן החבית של חרס, משום הכי כתיב בקודש הסך, חובה להסיך מן חבית של חרס לכלי קודש, ואחר כך יהיה נסך שכר. (שם כח ז)
ונסכיהם חצי ההין - כל זה מיותר, ומזה למדנו במסכת מנחות דשנתות היו בהין, ובשביל שזה היה מוסף הראשון שיש בו פר איל וכבש פירש בו הכתוב שכולם היו (נמדדו) בכלי אחד. (שם שם יד)
תמימים יהיו לכם ונסכיהם - מכאן למדו במנחות פ"ז דיין שיש בו קמחין פסול, שנאמר תמימים יהיו לכם ונסכיהם, הנסכים יהיו גם כן תמימים, ורמזה התורה ביחוד בזה החג, משום שאז שכיח קלקול ביינות, כדתנן בב"ב צ"ח, מבושם אני מוכר לך חייב להעמיד לו עד העצרת, ופירש רשב"ם שמכאן ואילך מתקלקל אפילו יין מבושם. (שם שם לא)
...וסמיכות הפרשיות חלה ונסכים וציצית אחר פרשת המרגלים, כי היה להם במדבר ג' מתנות הטובות, מן ובאר וענני כבוד, ולכן קשה להם לצאת מן המדבר, וניחם הקב"ה אותנו כי נשאר הארה מאלה הג' מתנות, וחלה ונסכים הוא זכר ממן ובאר, וציצית בחינת החסד ענני הכבוד... (שלח תרמ"ה)
במדרש שלוחי מצוה וכו'... וכמו כן בכל קרבן צוה השי"ת להוסיף נסכים ומנחה, שהוא התיקונים מן הארץ דגן תירוש ויצהר, שבאין בכח חרישה וזריעה ונטיעה, אבל הבהמה היא בעל חי בעצמו, והקב"ה רצה בשעת הקרבן יהיה דביקות במעשה האדם, ולכן השירה היתה בשעת נסכים עובדא ומלולא... (שם תרמ"ט)
ונראה דמצות נסכים וחלה מקבילות לעומת שני החטאים האלה, והם תיקון להם, מצות הנסכים לקרבן, ובנסכים נכללים שלשה מינים, סולת שמן ויין, שמן הוא חכמה, כאמרם ז"ל (מנחות פ"ה) מתוך שרגילין בשמן זית חכמה מצויה בהם, והנה היא מדתו של אברהם שהיו שתי כליותיו נובעות חכמה... יין הוא מדתו של יצחק, כידוע ליודעים והוא בסוד ויבא לו יין וישת, ועיין בזוהר הקדש. סולת היא מדתו של יעקב שלא היתה בו שום פסולת כמו סולת מנופה כל צרכה שמביאין ממנה למנחות... סולת בלולה בשמן זו התורה שצריכה לבלול במעשים טובים, הרי שסולת רומזת לתורה, וידוע שתורה היא במדת הת"ת מדתו של יעקב. והנה במצות הנסכים נתבשרו ישראל שאף שבחטא העגל שנשאר הרשימו ומושך את ישראל לשלש העבירות שהן היפוך שלשת האבות, מכל מקום זכות האבות לא אבדה מהם, ובזכותם מקריבין הנסכים, וממילא כח האבות עמם שיהיה בכחם להתקומם נגד כחות החיצונים המושכין לשלש העבירות...
והן תנחומין וריצוי לישראל שהיו שבורי לב מאד, והיו בעצמם כמתיאשים, וכלשון תנא דבי אליהו שעניים אלו יצא לבם, ובמצות אלו יבינו כי עדיין כחם אתם ועוד זכות אבות וכנסת ישראל עומדת להם, ועוד יזכו לשני בתי מקדשות, שבזוהר הקדש, שעיקר בתי מקדשות הם העתידים, ושניהם יהיו יחדיו.. (שלח תרע"ה)
ומכל מקום תשובת ישראל לא עלתה בתוהו ואבדה חס ושלום, כי אפילו אנחה אחת טובה מישראל איננה הולכת לאיבוד, ואם לא הועילה לכפר על עונם, מכל מקום הועילה לעשות שורש למעלה ופרי למטה, והן הן שתי המצות שניתנו לישראל, פרשת נסכים ופרשת חלה. ובמדרש (פרשה י"ז) פתח ר' חנינא "לך אכול בשמחה לחמך ושתה בלב טוב יינך כי כבר רצה האלקים את מעשיך", אכול בשמחה לחמך זו פרשת חלה, ושתה בלב טוב יינך זו פרשת נסכים, כי כבר רצה האלקים את מעשיך זו הכנסת ישראל לארץ, והיינו דלעומת שני חלקי התשובה הבכיה והצעקה בקול זכו לשתי מצות אלו, והיינו שמהדמעות שהורידו שהן נקראות מים טהורין שיורדין מן המוח זכו לפרשת נסכים, כידוע שכל המשקין שרשם הוא מים, והם המעוררין למעלה השפעת המים העליונים, וזהו שבביטול הנסכים ניטל טעם יין, באשר אין בהם כל כך ממים העליונים, וכמו בגשמיות המים הם שורש התענוגים כן ברוחניות תענוגי ישראל מתורה ועבודה מינייהו הוא...
ובמה שפירשנו ענין נסכים נתבאר מה שקשה לי מאז, למה נקראו נסכים על שם היין, הלא המנחה שמביא עמם מרובה מהם, כאמרם ז"ל (מגילה י"ב) כדת של תורה אכילה מרובה משתיה, ונקראת רק מנחת נסכים, כאילו המנחה טפלה להיין, ולהנ"ל אתי שפיר, שכל הגורם לזה הן הדמעות שנקראות מים טהורים, על כן נקרא הכל על שם השורש שהוא המשקה... (שם תרע"ז)
...וכעת אחר הקלקול אף לאחר מ' שנה כתיב לא בצדקתך וגו' שהוא זכות אבות, והיא מוחזקת ירושה מאבותינו כנ"ל, ועדיין יהיה נצרך קרבנות וגם נסכים, להראות שאף השי"ת בנייחא ושמחה מזה, וכמו שאמרו אלקים במה משמחו, מכאן שאין אומרים שירה אלא על היין, וכל זה אחר הקלקול, אבל זולת הקלקול לא היה נצרך כלל היין אף לקרבנות ונסכים... (שלח טו)