(ראה גם: משכן-חנוכת)
ויהי ביום כלות משה להקים את המשכן וימשח אותו ויקדש אותו ואת כל כליו ואת המזבח ואת כל כליו, וימשחם ויקדש אותם. ויקריבו נשיאי ישראל ראשי בית אבותם, הם נשיאי המטות, הם העומדים על הפקודים. ויביאו את קרבנם לפני ה' שש עגלות צב ושני עשר בקר עגלה על שני הנשיאים ושור לאחד, ויקריבו אותם לפני המשכן... ויהי המקריב ביום הראשון את קרבנו נחשון בן עמינדב למטה יהודה. וקרבנו קערת כסף אחת שלשים ומאה משקלה מזרק אחד כסף שבעים שקל בשקל הקדש, שניהם מלאים סולת בלולה בשמן למנחה. כף אחת עשרה זהב מלאה קטורת. פר אחד בן בקר איל אחד כבש אחד בן שנתו לעולה. שעיר עזים אחד לחטאת. ולזבח השלמים בקר שנים אילים חמשה עתודים חמשה כבשים בני שנה חמשה, זה קרבן נחשון בן עמינדב... (במדבר ז א)
דתניא א"ר שמעון אם לא היו מקריבים אלו י"ב הנשיאים לא היה יכול העולם לעמוד לפני י"ב נשיאי ישמעאל, שכתוב, שנים עשר נשיאים לאומותם, משהקריבו (י"ב נשיאי) ישראל ניטלה השליטה מכולם, משום זה נשיא אחד ליום.
וכל מה שהקריבו כעין שלמעלה הקריבו, כדי שיתברכו כולם, אילים ששים עתודים ששים הוא כמו שכתוב ששים גבורים סביב לה, (שה"ס חג"ת נה"י דז"א) שמצד הגבורה, (שכל אחד כולל עשר והם ששים). כף אחת עשרה זהב וגו' (היא כנגד המלכות), וכבר למדנו אשרי חלקם של הצדיקים שהקב"ה מריק עליהם ברכות ושומע תפלתם, ועליהם כתוב, פנה אל תפלת הערער ולא בזה את תפלתם וגו'... (נשא קצח)
ויקריבו נשיאי ישראל, שומע אני שהיו הדיוטות ונתמנו, תלמוד לומר ראשי בית אבותם... נשיאים בני נשיאים. הם נשיאי המטות, הם שהיו ממונים עליהם במצרים, שנאמר ויכו שוטרי בני ישראל.
שש עגלות צב, אין צב אלא מטוקסין, שלא היו מחוסרים כלום, רבי אומר אין צב אלא מחופים וכמנסקי פסקאות היו מחופים... (נשא מה)
וקרבנו קערת כסף אחת, מגיד שלא נעשו תחילה אלא על שם קרבנות, מזרק אחד כסף שבעים שקל בשקל הקודש, אין לי אלא מזרק שנתפרש בו בשקל הקודש, קערה מניין, תלמוד לומר שניהם, מה זה בשקל הקודש, אף זה בשקל הקודש... (שם מט)
פר אחד בן בקר שלא היה בעדרו כמוהו, איל אחד, שלא היה בעדרו כמוהו, כבש אחד בן שנתו לעולה מגיד שכולם כשירים לעולה... (שם נ)
גופא א"ר אידי מתאוה היה דוד לקרבנם של נשיאים, הדא הוא דכתיב עולות מחים וגו', איזה קרבן שיש בו פרים ואילים וכבשים, אלו קרבנם של נשיאים... רבי יהודה ור"נ ורבנן, רבי יהודה אומר חביב קרבנם של נשיאים לפני הקב"ה כשירה שאמרו ישראל בים, שירה שאמרו ישראל בים זה א-לי ואנוהו, וכאן כתיב זה קרבן נחשון בן עמינדב. ר"נ אמר חביבה קרבנן של נשיאים לפני הקב"ה כשני לוחות הברית, בשני לוחות הברית כתיב מזה ומזה הם כתובים, וכאן כתיב זה קרבן נחשון בן עמינדב. ורבנן אמרי חביב קרבנו של אהרן לפני הקב"ה כקרבנן של נשיאים, בקרבנות של נשיאים כתיב זה קרבן נחשון בן עמינדב, וכאן כתיב זה קרבן אהרן. (ויקרא ח ג)
שש עגלות צב וגו', שש כנגד ששת ימי בראשית, שש נגד שש סדרי משנה, שש כנגד שש אמהות, שש א"ר הונא כנגד שש מצות שהמלך מצווה עליהם בכל יום, אלו הן, לא ירבה לו נשים, רק לא ירבה לו סוסים, וכסף וזהב לא ירבה לו מאד, לא תטה משפט, ולא תכיר פנים ולא תקח שחד. שש כנגד שש מעלות לכסא... שש עגלות כנגד שש רקיעים, ולא ז' הם, א"ר אבין הן דמלכא שרי טומיקון. (במדבר יב כא)
...כך כשהוקם המשכן הקריבו לו הנשיאים דורון וקרבן קערה ומזרק וכף פר אחד וגו', ושעיר עזים וגו' ולזבח וגו', אמר להם הקב"ה כך הוא כבודי, אמרו לו, רבון העולמים במדבר אנו נתונים ולפי המדבר הקרבנו לפניך, כשתכנס לפלטרין שלך אתה רואה כמה קרבנות וכמה פרים נקריב לפניך... (שם יג א)
דבר אחר אכלו רעים אלו הנשיאים, אר"ש בן יוסניה למה קרא לנשיאים רעים, שמכיון שהיה אחד מהם מקריב קרבן וקרבנו מתקבלת, היה עושה יום טוב לאוהביו לרעיו ולקרוביו, שתו ושכרו דודים אלו הנשיאים, ולמה קרי להו דודים, שהיו דודים אלו לאלו, למה אמר להם אכלו רעים שתו ושכרו דודים, א"ר ברכיה למלך שעשה סעודה והזמין אורחים, כיון שאכלו ושתו א"ל תנו את המנה הזאת לבעל הבית, אף הכא באתי לגני אחותי כלה, ואף אתם אכלו שתו ושכרו דודים...
דבר אחר אריתי מורי וגו', אר"ש בן יוסניה ג' דברים כתוב כאן, אריתי מורי עם בשמי אכלתי יערי עם דבשי, שתיתי ייני עם חלבי, כנגד ג' דברים שעשו הנשיאים שלא כהוגן וקבלם הקב"ה, ואלו הן, בכל מקום אין היחיד מתנדב בקטרת, והנשיאים הביאו כף אחת עשרה זהב מלאה קטרת, בכל מקום אין היחיד מביא חטאת אלא אחר ידיעת חטאו, ואלו הביאו שעיר שלא בחטא, בכל מקום אין קרבן יחיד דוחה את השבת, וכאן קרבן יחיד דוחה את השבת, הא למדנו כמה קרבן נשיאים חביב לפני הקב"ה. (שם שם ד)
דבר אחר כלך יפה וגו', מדבר בנשיאי השבטים בעת שהקריבו לחנוכת המזבח לא הקריבו כולם ביום אחד, אלא כל אחד ואחד ביומו, כמד"ת נשיא אחד ליום, יכול מי שהקריב ראשון הוא היה חביב יותר, ויהודה שהקריב תחלה הוא היה חביב מכולם, לכך א"ר חלבו בכל השבטים כתיב קרבנו, ובנשיא יהודה כתיב וקרבנו, אתמהא, הוא הקריב ראשון, ואמר וקרבנו, לא היה צריך לומר כן, אלא הראשון קרבנו והאחרונים וקרבנו, למה כן, א"ר ברכיה הכהן בר ר' בשביל יהודה שהקריב ראשון, שאם בא להתגאות על אחיו ולומר אני מכובד מכם שאני הקרבתי תחלה, הם משיבים אותו ואומרים לו אתה הוא שהקרבת אחרון, שכך כתיב וקרבנו, עשה אותך טפלה לאחיך, הוי כלך יפה וגו'. דבר אחר למה בראשון וקרבנו, א"ר יודן העלה עליהם הקב"ה כאילו כולם הקריבו ביום ראשון וביום אחרון, שאין זה גדול מזה. (שם שם י, וראה עוד שם יא)
וקרבנו קערת כסף אחת, תני מגיד שלא נעשו מתחלה אלא על שם קרבנו, מזרק אחד כסף שבעים שקל בשקל הקדש, אין לי אלא מזרק שנתפרש בו בשקל הקדש, קערה מנין, תלמוד לומר שניהם מלאים סולת, מה זה בשקל הקדש, אך זה בשקל הקדש... (שם שם יב, וראה שם עוד)
דבר אחר וקרבנו וגו' מה ראו הנשיאים להקריב קרבנות בענין הזה, רבנן אמרין אף על פי שקרבן שוה הקריבו כולם על דברים גדולים הקריבו, וכל אחד ואחד הקריבו לפי דעתו. התחיל נחשון והקריב על סדר המלוכה, במה שהמליכו אביו על אחיו כמד"ת (בראשית מ"ט) יהודה אתה יודוך אחיך, גור אריה יהודה וגו', והיה מסורת ביד שבט יהודה חכמיהם וגדוליהם מן יעקב אבינו כל מה שעתיד ליארע לכל שבט עד מות המשיח, וכן היה ביד כל שבט ושבט מסורת כל מה שיארע לו עד ימות המשיח מן יעקב אביהם. הקערה והמזרק הקריב כנגד מלכות בית דוד שעתידים לעמוד ממנו, שמלכו בכיפה בים וביבשה... ולכך הקריב קערה כנגד הים שהוא מקיף את העולם כולו ודומה לקערה, למה היה שלשים ומאה משקלה, לפי שכשהקוה הקב"ה ביום השלישי של יצירת העולם כל המים למקום אחד קראן ימים, וימים בגימטריא הוא ק'. בא שלמה והוסיף ים אחד למלאכת המקדש לטבול בו הכהנים, כמד"ת ויעש את הים מוצק עשר באמה משפתו אל שפתו וגו', וכנגד אותן ל' אמה שהיה קו הים שעשה שלמה סביב הוסיף על משקל הקערה ל' שקלים כנגד ים של שלמה, הרי ק"ל שקל משקל הקערה כנגד הימים וים של שלמה.
מזרק אחד כסף, כנגד העולם שהוא עשוי ככדור הנזרק מיד ליד, למה משקלו ע' שקל, ששלטו שניהם על ע' אומות שהם מסוף העולם ועד סופו... שניהם מלאים, שלשלמה הביאו האומות מנחות, וכן עתידים להביא למלך המשיח, כמד"א (תהלים ע"ב) מלכי שבא וסבא אשכר יקריבו, ואין מלאים אלא לשון דורון... בלולה בשמן, כמד"ת (ש"א י"ח) וימלאום למלך, סלת כמד"ת (איכה ד') המסולאים בפז, בלולה בשמן כמד"ת (קהלת ז') טוב שם משמן טוב, ואומר (שיר א') שמן תורק שמך, שהיה שמם הטוב יוצא בכל העולם, למה של כסף, כמד"ת (משלי י') כסף נבחר לשון צדיק, כף אחת עשרה זהב, כנגד עשרה דורות מן פרץ ועד דוד... כף אחת שהיו יד אחת כולם צדיקים גמורים, הוי מלאה קטורת, שמעשיהם היו נעימים כריח הקטרת.
פר אחד בן בקר כנגד אברהם שהיה עיקר היחוס, שעליו נאמר (בראשית י"ח) ואל הבקר רץ אברהם, איל אחד כנגד יצחק, שנאמר בו (שם כ"ב) ויקח את האיל ויעלהו לעולה תחת בנו. כבש אחד כנגד יעקב, שנאמר בו (שם ל') והכשבים הפריד יעקב, שעיר עזים אחד לחטאת כנגד יהודה, שהוא הביא לאביו כתונת הפסים של יוסף שהטבילוהו בדם השעיר... ולכך נאמר בזה החטאת שהביאוהו כפרה עליו על שציער את אביו. ולזבח השלמים וגו' אלו דוד ושלמה שהם התחילו במלכות, שאין בקר אלא לשון מלכות, כמד"ת (דברים ל"ב) חמאת בקר וחלב צאן וגו', ומתרגמינן יהב להון ביזת מלכיהון. שלמים, שהיו צדיקים גמורים והיו ישראל בימיהם מושלמין, ובימי שלמה היה המלכות שלמה, שנאמר (דה"א כ"ט) וישב שלמה על כסא ה'... אילים חמשה עתודים חמשה כבשים בני שנה חמשה, הרי ט"ו, כנגד ט"ו מלכים שהיו מן רחבעם ועד צדקיהו מלך בן מלך, מהם היו צדיקים גמורים מהם בינונים מהם רשעים גמורים. זה קרבן נחשון בן עמינדב, כיון שראה הקב"ה שהקריב על סדר האבות ושלשלת המלוכה התחיל מקלס את קרבנו, זה קרבן נחשון בן עמינדב. (שם שם יג)
ביום השני הקריב נתנאל וגו', למה נאמר בו הקריב, לפי שבא ראובן וערער, אמר דיי שקדמני יהודה למסעות אקריב אני לתולדות, נזף בו משה ואמר לו מפי הקב"ה נאמר לי הקרב למסעות... דבר אחר הקריב, כאילו הקריב תחלה, למה כן, לפי שזכה בעצת נשיאים העלה עליו הכתוב כאילו הוא הקריב תחלה... (שם שם יד)
קערת כסף אחת, בא נשיא יששכר והקריב על שם התורה, לפי שהם אהבו את התורה יותר מכל השבטים, שנאמר ומבני יששכר יודעי בינה לעתים וגו', מהו לעתים ר' תנחומא אמר לקרסין, ר' יוסי אומר לעבורים... קערת כסף כנגד התורה שהיא קרואה לחם, שנאמר (משלי ט') לכו לחמו בלחמי... שלשים ומאה משקלה, צא וחשוב כ"ד ספרים של תורה שבכתב, ושמונים מן המשנה שמתחלת במ"ם מאימתי קורין את שמע וכו' ומסיימת במ"ם, (תהלים כ"ט) ה' יברך את עמו בשלום, מ"ם ארבעים, ומ"ם ארבעים הרי שמונים הרי ק"ד שעולים מניינם של תורה שבכתב ותורה שבעל פה...
מזרק אחד כסף כנגד התורה המשולה ביין, שנאמר (משלי ט') ושתו ביין מסכתי, ולפי שדרך היין לשתות במזרק, כמד"ת (עמוס ו') השותים במזרקי יין, לכך הביא מזרק, שבעים שקל בשקל הקדש, למה כשם שיין חשבונו ע' כך יש ע' פנים בתורה, למה נאמר בקערה האחת, כנגד התורה הצריכה להיות אחת, כמד"ת (במדבר ט"ו) תורה אחת ומשפט אחד יהיה לכם, למה נאמר במזרק אחד, שד"ת שבכתב ודברי תורה שבעל פה כולם נתנו מרועה אחד, כולם א-ל אחד אמרן למשה מסיני. למה היו של כסף כנגד התורה שנאמר בה (תהלים י"ב) אמרות ה' אמרות טהורות כסף צרוף בעליל וגו'. שניהם מלאים סולת, המקרא והמשנה מלאים הם שאין אחד סותר על חבירו... בלולה בשמן זה התורה שצריכה לבלול במעשים טובים, כההיא דתנינן יפה תלמוד תורה עם דרך ארץ שיגיעת שניהם משכחת עון, הוי למנחה, שאותה שעה הוא נושא נחת רוח ליוצרו, בזמן שאדם עוסק בתלמוד תורה והוא בעל מעשים טובים ושומר עצמו מן החטא... (שם שם טו, וראה שם עוד וערך תורה)
למה זכה זבולון להקריב שלישי, לפי שחיבב את התורה והרחיב ידיו לפזר ממונו ליששכר כדי שלא יצטרך שבט יששכר לפרנסה ולא יתבטל מלעסוק בתורה, לפיכך זכה זבולן להיות שותף לתורה והיה חבירו של יששכר, ולכך הקריב אחריו ואחר יהודה, לקיים מה שנאמר (משלי י"ח) מתן אדם ירחיב לו ולפני גדולים ינחנו.
קרבנו קערת כסף אחת, בא נשיא זבולן והקריב קרבנו על השותפות שהיה לו עם יששכר אחיו, לפי שהיו זבולן ויששכר שותפים, יששכר היה עוסק בתורה וזבולן היה עוסק בפרקמטיא, והיה טורח זבולן ונותן לתוך פיו של יששכר, ועל זה היה קרבנו קערת כסף כנגד הים שהוא עשוי כקערה, שהיה חלק זבולן, שנאמר (בראשית מ"ט) זבולן לחוף ימים ישכון. מזרק אחד כסף כנגד הארץ שהיא עשויה ככדור שהיתה חלק יששכר, שנאמר (שם) וירא מנוחה כי טוב וגו'. שלשים ומאה משקלה מזרק אחד וגו', הרי מאתים כנגד מאתים ראשי סנהדראות שהיו בשבט יששכר, שנאמר (דה"א י"ב) ראשיהם מאתים, ולכך תלה חשבון הגדול בזבולן, לפי שגדול מעשה יותר מן העושה, שלולי זבולן לא היה יששכר יכול לעסוק בתורה, שהוא היה מאכילו ונותן לתוך פיו... (שם שם טז, וראה שם עוד)
דבר אחר אפרים מעוז ראשי מדבר בנשיא אפרים שהקריב קרבנו לחנכת המזבח ביום השבת, שנאמר ביום השביעי נשיא לבני אפרים וגו', מנין שיום השבת היה, לפי שכבר אמרנו אותו יום שהתחילו הנשיאים יום ראשון היה... אמר הקב"ה לא על פיו עשה, שאני אמרתי למשה נשיא אחד ליום נשיא אחד ליום יקריבו את קרבנם לחנכת המזבח, בלא הפסק יקריבו זה אחר זה, הוי אפרים מעוז ראשי, לכך נאמר ביום השביעי נשיא לבני אפרים. (שם יד ה)
...מאת נשיאי ישראל, מגיד הכתוב שכשם ששוו כולם בעצה אחת כך שוו בזכות, ר"ש אומר מה תלמוד לומר מאת נשיאי ישראל, מלמד שנתנדבו מעצמן והיה קרבן כולן שוה, כארכן כך רחבן כך משקלן, ולא הקריב אחד מהן יותר על חבירו, שאילו הקריב אחד מהן יותר על חבירו לא היה קרבן אחד מהן דוחה את השבת, א"ל הקב"ה אתם חלקתם כבוד אחד לחבירו ואני חולק לכם כבוד שתקריבו ביום שבת שלי, כדי שלא יהא הפסק בקרבנכם. (שם שם כו)
כל הבקר לעולה שנים עשר פרים, למה נאמר, לפי שהוא אומר פר אחד בן בקר ואיני יודע אם כשר לעולה או לאו, לפי שלא נאמר לעולה אלא בכבש, ומנין שהוכשרו כולן לעולה, לכך אמר כל הבקר לעולה, מגיד שכולם הוכשרו לעולה, ומעלין על כל אחד ואחד כאילו הקריב י"ב פרים, והם הם שנתנדבו ולא אירע בהם פסול... (שם שם כח, וראה שם עוד)
וכן אתה מוצא שלא נשתבחו קרבנות בעולם כקרבנות הנשיאים, ולמה שהיו מקריבין קטורת תחלה בקרבנותיהם, שכן הוא אומר על כל אחד ואחד בקרבנו, כף אחת עשרה זהב מלאה קטרת, ואחר כך פר אחד, ולפיכך הקב"ה משבח קרבן כל אחד ואחד מהן זה קרבן פלוני זה קרבן פלוני, לומר שערב לפניו והוא משבחן. (תצוה טו)
ויקריבו נשיאי ישראל, אמר הרי השעה שנקריב קרבנות בשמחה ששרתה שכינה בינותינו, כיון שראו שנעשה המשכן ולא היה חסר בו כלום אמרו מה יש לנו להביא, הלכו והביאו עגלות שיהו נושאין עליהן את המשכן, ומי נתן את העצה הזו, שבטו של יששכר שהיו חכמים וגבורים בתורה, לפיכך זכו להקריב ביום השני, שנאמר ביום השני הקריב נתנאל בן צוער נשיא יששכר... (נשא יד, וראה שם עוד)
דבר אחר אריתי מורי עם בשמי אכלתי יערי עם דבשי שתיתי ייני עם חלבי, אלו שלשה דברים שעשו הנשיאים שלא כהוגן, וקבל הקב"ה, ואלו הן שאין יחיד מתנדב קטרת והביאו כל אחד קטרת, שנאמר כף אחת עשרה זהב מלאה קטורת, ושאין היחיד מביא חטאת אלא אם כן הודע לו והביא כל נשיא שלא הודע לו, שנאמר שעיר עזים אחד לחטאת, ושאין קרבן יחיד דוחה שבת, וקרבן של נשיא שבט אפרים דחה את השבת, שנאמר ביום השביעי נשיא לבני אפרים. (שם כ)
בכל הקרבנות כתוב קרבנו עתדים חסר, ובנחשון כתוב וקרבנו ועתודים מלא, שנתחדש בו ו' דברים לעולם, ראשון לכהונה, ראשון לנשיאים, ראשון לקרבנות... בשני בניסן בשנה השנית לצאתם מארץ מצרים נעשה הפרה אדומה, לכך כתוב הקרב את קרבנו (נשיא יששכר), למה הוסיף הקרב וחסר יו"ד, אלא כנגד פרה שיש בה ד' דברים, אדומה, תמימה, מום, עול, וכלם כתוב בהן קרבנו חוץ ביום שני, ולמה חסר בו, אלא סימן מי שאין מבני יששכר אין הוא שני למלך, דכתיב (איכה ב') ויחמוס כגן סכו.
קרבנו קערת כסף אחת, כסף על שם כסף נבחר לשון צדיק, והיא נעשית כנגד אדם הראשון, שבעים שקל למה, אלא מראש ספר בראשית עד עפר תאכל ע' פסוקים... (פרק י, וראה שם עוד)
כיון שהביאו הנשיאים את העגלות ואת הבקר אמר לו הקב"ה קח מאתם, אמר לו משה שמא נביא אחר חידש להם דבר זה, אמר לו יהיו לעבודת המשכן, וכמה היו קיימות, רבי חנינא בשם בר קפרא ורבי יודן בשם רבי שמואל בר נחמני עד הגלגל, שנאמר (הושע י"ב) בגלגל שורים זבחו, אבא בר כהנא אמר עד נוב היו קיימות, רבי אבהו אמר עד גדעון, רבי חמא בר חנינא אומר עד שנבנה בית המקדש וקרבן שלמה, אמר רבי לוי מאי טעמא (דה"ב ז') ויזבח שלמה את זבח הבקר זבח בקר לא נאמר אלא זבח הבקר, אותן הבקר שהביאו הנשיאים לטעון את המשכן. רבי איבו בשם רבי מאיר אומר עד לעתיד לבא הן מתוקנות להפרע מן הרשעים בהם, שנאמר לבקרים אצמית כל רשעי ארץ. (מזמור קא)
ויקריבו נשיאי ישראל, אתה מוצא בשעה שהכריז משה ואמר קחו מאתכם תרומה, מה עשו הנשיאים, אמרו לא היה משה יודע לומר לנו שנעשה המשכן, מה עשו לא נתנו נדבה, אמרו אלו עושין את המשכן ולנו הוא אומר שנתן נדבה, אמר להם הקב"ה חייכם שיש לכם לדעת שאיני צריך לכם, מה כתיב שם, והם הביאו אליו עוד נדבה בבקר בבקר, לשני בקרים הביאו כל מלאכת המשכן והותירו, אמרו הרי שעה שנקריב קרבנות בשמחה שתשרה שכינה בינינו, כיון שראו שנעשה המשכן ולא הוצרכו להם, אמרו מה יש לנו להביא, הלכו והביאו עגלות שיהו נושאין עליהן את המשכן, ומי נתן להם העצה, שבטו של יששכר שהיו חכמים וגבורים בתורה, שנאמר ומבני יששכר יודעי בינה לעתים, לפיכך זכו להקריב בשני... (במדבר פרק ז, תשיג)
ויאמר ה' אל משה נשיא אחד ליום, אמר משה אמר הקב"ה שתקריבו אבל לא נאמר לי מי מכם יקריב ראשון, נתנו עיניהם בנחשון, אמרו, זה קדש שמו של הקב"ה, והוא ראוי להוריד השכינה והוא יקריב ראשון... (שם)
ויהי המקריב ביום הראשון, זה אברהם שהודיע כחו של אלקים לכל באי עולם, קרבנו קערת כסף, בזכות שרה שלא היה לה אלא בן אחד וקרב על גבי המזבח, שלשים ומאה משקלה, בזכות יהוידע הכהן שחדש את הקרבנות שבטלו בימי עתליה ומת בן שלשים ומאה. מזרק אחד כסף שבעים שקל זה סנהדרי ישראל, שנאמר אספה לי שבעים איש, ומשה על גביהן, הרי שבעים ואחד. שניהם מלאים זה משה ואהרן, שנאמר הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד. כף אחת זו תורה, שנאמר תורה אחת ומשפט אחד יהיה לכם. עשרה זהב בזכות עשרת הדברות, שנאמר הנחמדים מזהב, מלאה קטרת, בזכות ישראל, שנאמר מי זאת עולה מן המדבר וגו' מקוטרת. פר אחד בזכות אברהם, שנאמר ואל הבקר רץ אברהם, איל אחד בזכות יצחק, שנאמר וילך אברהם ויקח את האיל, כבש אחד זה יצחק, שנאמר השה לעולה בני, שעיר עזים בזכות יעקב, דכתיב ואת עורות גדיי העזים, ולזבח השלמים בקר שנים, בזכות נדב ואביהוא שכיפרו על ישראל, אילים חמשה עתודים חמשה כבשים בני שנה חמשה בזכות שנים עשר שבטים ושלשה אבות. (שם תשיד)
ויזבח שלמה את זבח השלמים אשר זבח, לפי שנאמר קח מאתם והיו לעבוד את עבודת אהל מועד, היה משה מתירא שמא אחת מן העגלות נשברות או אחת מן הפרות מתות ונמצא קרבן של נשיאים פסול, א"ל הקב"ה והיו לעבוד את עבודת אהל מועד, ניתן להם הויה שיהיו קיימות לעולם, עד היכן היו קיימות, ר' יודן בשם רשג"ב ר' חנינא בשם בר קפרא עד הגלגל, כמד"א בגלגל שורים זבחו, והיכן הקריבום, ר' אבא בר כהנא אמר בנוב הקריבום, ר' אבהו אמר בגבעון הקריבום, רבי חמא בר חנינא אמר בבית עולמים הקריבום, א"ר לוי טעמא דר' חמא מהכא, ויזבח המלך שלמה את זבח הבקר וגו', אמר ר' מאיר עד עכשו הן קיימות ולא הוממו ולא הזקינו ולא הטריפו. והרי דברים קל וחומר, ומה העגלות שהיו נדבקות במלאכת אהל מועד ניתן להם הויה שיהיו קיימות לעד, ישראל שהם דבקים בהקב"ה על אחת כמה וכמה, שנאמר ואתם הדבקים בה' אלקיכם חיים כולכם היום. (מלכים א פרק ח, קצב)
ויקריבו נשיאי ישראל וגו' ויביאו את קרבנם - בעבור היות העגלות לצורך הקרבנות יקראו קרבן, וכן "ונקרב את קרבן ה' איש אשר מצא כלי זהב" קרבן לבדק הבית... ויתכן שנפרש ויביאו את קרבנם לפני ה' שש עגלות צב, שש עגלות גדולות נושאות קרבנותיהם, ושנים עשר בקר מושכים העגלות... ואחר כך לקחו הנשיאים את קרבניהם מעל העגלות ויקריבו אותם לפני המשכן, כי היו חושבים להקריב הכל בו ביום אחר שהורשו להקריבם לו, והשם צוה נשיא אחד ליום יקריבו... (במדבר ז ב)
וכבד את הקודמים בדגלים בהקדמת ימים, אבל רצה להזכירם בשמם ובפרט קרבניהם, ולהזכיר יומו של כל אחד, לא שיזכיר ויכבד את הראשון זה קרבן נחשון בן עמינדב, ויאמר וכן הקריבו הנשיאים איש איש יומו, כי יהיה זה קצור בכבוד האחרים, ואחרי כן חזר וכללם להגיד שהיו שקולים לפניו ית'. וכן אמרו שם בסיפרי, מגיד הכתוב שכשם ששוו כולם בעצה אחת, כך שוו כולם בזכותם. קערות כסף שתים עשרה הן הן שהתנדבו ולא אירע בהן פסול. ועוד בזה טעם אחר במדרשים, כי לכל אחד מהנשיאים עלה במחשבה להביא חנוכה למזבח ושתהיה בזה השיעור, אבל נחשון חשב בשיעור הזה טעם אחר, וזולתו כל אחד מהנשיאים חשב בו טעם בפני עצמו...
סולת בלולה בשמן למנחה - חנכו הנשיאים את המזבח בכל המינין הקרבים עליו, על כן הביאו מנחה וקטורת ועולה וחטאת ושלמים, והקטורת והחטאת הוראת שעה, שאינם באים בנדבה, אבל להשלים בחנוכה כל הקרבנות נעשה כן... והנה השם הנכבד הסכים על דעת הנשיאים וצוה נשיא אחד ליום יקריבו, ולפיכך יתכן שהיא מצוה לדורות שיחנכו לעולם את המקדש והמזבח, ולכך עשה שלמה חנכת הבית... (שם שם יג)
ויביאו את קרבנם לפני ה' שש עגלות צב ושני עשר בקר וגו', ממה שכתבתי בסוד ברכת כהנים תבין כי ראויין היו הנשיאים להביא שש עגלות צב כנגד ששה מלות הנזכרות בברכת כהנים, וי"ב בקר ידוע לי"ב שבטים שהיו כנגד שנים עשר גבולי אלכסון הנקרא שנים עשר צנורות שיש להקב"ה אשר רוח החכמה מתפשטת ומשתלחת בהם אל האבות, וכנגדן הזכיר בשיר השירים שנים עשר מיני בשמים בפסוק שלחיך פרדס רמונים והבאים אחריו. ובעבור כי כוונת הקרבן היא להסתפק ממנו כל מדה ומדה, על כן הקריבו נשיאי ישראל י"ב עזים וי"ב אלים וי"ב כבשים וי"ב שעירי עזים, רמז לצנורות הנזכרים שהם י"ב. ובקר זבח השלמים עשרים וארבעה פרים הוא החיל השמאלי הנזכר שחפצו בפרים, והוא עשרים וארבעה. אילים ששים עתודים ששים כבשים ששים כנגד ששים המה מלכות ששים גבורים סביב לה, ששים אותיות שבברכת כהנים, ששים מסכתות, שיהיה המזבח מקבל חלקו מכולן, גם היו מביאין כלים מכסף וזהב כד"א תורי זהב נעשה לך עם נקדות הכסף, שתהיה כנסת ישראל ששורה במשכן כלולה מן הכל. ומן הנראה קערת כסף לאברהם, מזרק ליצחק, הכף לרחל הנתונה ליעקב, ועל כן משקלה עשרה זהב ומלאה קטרת לייחד המדות בה, ועל כן היא מזהב, גם קרבנותיהם היו עולה וחטאת ושלמים כנגד שלשת אבות העליונים הכוללים הכל. (נשא)
הם העומדים על הפקודים - ומצד מה שהיו כך הקריב כל אחד מהם בעד שבטו ואנשיו, כי מצד מה שעמדו על הפקודים הרגיש כל אחד מהם בשבטו שקצתו חשוד בעבירות, ומצד מה שהיו נשיאים הסכימו לעמוד בפרץ ולהקריב קרבנות לכפר בעדם. (במדבר ז ב)
עגלה על שני הנשיאים - לאות אחוה ביניהם, אשר בה יהיו ראויים שתשרה שכינה ביניהם, כאמרו "ויהי בישורון מלך בהתאסף ראשי עם יחד", על הפך חלק לבם עתה יאשמו. (שם שם ג)
קרבנו קערת כסף אחת - הנה כל אחד מהם הקריב כל מיני הקרבנות, והם עולה ומנחה חטאת ושלמים וקטרת לחנך המזבח ומשרתיו בכל מיני הקרבנות חוץ מן האשם, כי החטאת והאשם תורה אחת להם. וספר קרבן כל אחד מהם לבדו להורות שכל אחד מהם כיון לכפר על פרטי חטאים שירבו בשבטו, וזה בכל אחד מפרטי קרבנו לרצון להם לפני ה', וסמך ונצב עליהם בעד שבטו כענין המעמדות בקרבנות צבור. (שם שם יג)
ראה קרבן-כללי ויקרא א א.
ויקריבו הנשיאים - נראה כי כולם כאחד רצו להקריב ביום ראשון לחנוכת המזבח, שרצו שיתחנך מכולם יחד, וה' אמר נשיא אחד ליום וגו', יאמר כי בכל הי"ב ימים יחשב חנוכת המזבח, ולזה אחר אומרו נשיא אחד וגו' אמר פעם אחרת לחנוכת המזבח, לומר כמו שכתבנו. וכאן לא אמר ה' למשה קח מאתם כדרך שאמר למעלה, משמע שלא היה צריך רשות לזאת, כי ודאי שיקח קרבנות וכל המובא בית ה' זהב וכסף, אלא לצד שבאו יחד אמר ה' אליו כי יסדרם נשיא אחד ליום. אלא שראיתי בספרי שאמרו מגיד שכשם שנתנדבו הנשיאים למלאכת המשכן כך נתנדבו לחנוכת המזבח, ולא קבל משה מהן עד שנאמר לו מפי הקב"ה, שנאמר "יקריבו את קרבנם לחנוכת" וגו'. רז"ל דייקו יתור אמרו "יקריבו את קרבנם" שלא היה צריך לומר, ושרשו שבא לרשיון. ויש לנו לחקור זאת למה ימאן משה מקחת מידם נדבת ה'. ואפשר שלא רצה לקבל מהם עד שידע אם ה' חפץ שהם יחנכו המזבח או משה או אהרן, ומה גם שלא ראה עמהם שבט לוי...
ויקריבו הנשיאים וגו', אמר פעם ב' ויקריבו הנשיאים, לומר שהם עצמם טרחו בהבאת הנדבה עד המשכן, הגם שהם נשיאים לא חשו לכבודם. עוד ירצה שלא הביאו הקרבן ונתנוה ביד המקריב, אלא הקריבו אותם לפני המזבח בסמוך לו, לומר כי אלו יקריבו ראשונה באין קודם להם, וכמו כן יכוין הכתוב במאמר ויקריבו אותם לפני המשכן האמור בעגלות, לומר כי הקדשם הוא לצרכי משכן לשאת עליהם קרשיו וכו'. (במדבר ז י)
ויקריבו - גם בזה היה הענין כמו בנדבה הקודמת שהם הקדישו מדעתם, ומשה לא רצה לקבל בלא רשות, כי היו בהם כמה ענינים שאין נוהגים לדורות, ונאמר לו מפי הגבורה שיקריבו את קרבנם ושיהיה הסדר למסעות, יהודה תחלה... (שם)
בענין קריאת חנוכת המזבח בחנוכה וגם הרמז שסמך פרשת בהעלותך לחנוכת הנשיאים, יש לומר כי בכח השמחה של חנוכת הנשיאים נשאר לנו נרות חנוכה, שהם הארות המתנוצצים גם עתה מנרות המנורה, כדכתיב טוב אחרית דבר מראשיתו, ועל ידי שהיה הראשית בכוונה שלימה נשאר ממנו לעולם, כמו שאמרו חז"ל כל מצוה שקיבלו בשמחה עדיין עושין בשמחה, וידוע שבכל החנוכות במשכן ובבתי מקדשות היו שמחין מאד, אם כן בודאי שנשאר עדיין מהם אף שאינו בפועל ממש... (חנוכה תרמ"ד)
בחנוכה קורין בנשיאים, דכתיב "זאת חנוכת המזבח וגו' המשח אותו מאת נשיאי ישראל", העיד הכתוב כי חלה קדושה על המשכן בכח התקרבות הנשיאים, כי כל בנין המשכן ומקדש היה עדות שיש למעשה בני ישראל חלק בקדושה עליונה... (שם תרנ"ו)
ובמדרש זה קרבן אהרן, חביב קרבן אהרן כקרבן הנשיאים, דכתיב זה קרבן נחשון וכו', והענין הוא כי חנוכת הנשיאים היה להיות נשאר הארה מהתחדשות שנעשה בהקמת המשכן, דכתיב ויקריבו נשיאי ישראל, שהרגישו בנפשותם התקרבות להקב"ה, והחנוכה היה להיות נשאר רשימה לדורות, אבל אהרן הכהן היה דבוק בזה ההתחדשות לעולם... ובאמת מצינו ששבטו של לוי לא התנדבו בחנוכת המשכן, ולכאורה הוא פלא, כיון שתחילת הבאת קרבנותיהם היתה מעצמותם בעצתו של נתנאל בן צוער, אם כן למה לא נשתתף גם שבט לוי לזה. אכן נראה כי שבט לוי שלא היה בחטא העגל לא הרגישו התפעלות בהקמת המשכן, כמו שאר השבטים, שהיתה מעלתם למעלה ממלאכת המשכן, כמו שהיו מוכנים בני ישראל להיות קודם החטא, והרי הם עצמם משרתי המשכן ונקראו כלי המשכן והמקדש, אבל שאר השבטים הביאו הקרבנות שישאר בהם הארת הקמת המשכן לעולם. (צו תרמ"ז)
והנה קרבנות הנשיאים לא נצטוו עליהם, אדרבה משה רבינו ע"ה היה מסופק אם יקבל מהם, עד שאמר לו הקב"ה קבל מהם כמפורש בכתוב, ואם כן קרבנם היה כעין אינו מצוה ועושה, ולכאורה לא היה במעלה הגדולה, אבל באמת הרי במדרש, חביב קרבנם של נשיאים לפני הקב"ה כשירה שאמרו ישראל בים... והנה פרים ואילים וכבשים הם נגד אברהם יצחק ויעקב, שכל אחד היתה לו מדה ידועה, אברהם בחסד וכו', וקרבנן של נשיאים שהיה כנגד כולם הוא בשביל האהבה שהיתה בוערת בלבם למעלה מכל גדר וגבול ומדה, שהיה מחמת החינוך, וכן בחנוכת הבית מחמת גודל השמחה שכחו ואכלו ביום הכפורים, שזו היא אהבה יוצאה מגדר וגבול חק אנושי. והנה קרבן הנשיאים אף שכל אחד הקריב משלו, מכל מקום היה קרבן ציבור שהוא דוחה שבת וטומאה, ועל כן היה הוה אמינא לומר שגבה משבטו והקריב, והוצרך למיעוט. ומובן שהנשיאים השפיעו ממדתם לכל כלל ישראל שהיתה האהבה יוצאת מכל גדר וגבול, ועל כן היה כל כך חביב לפני המקום... לעומת זה נתקבל קרבנם אף שהיה בלתי גדר וגבול הדין, ועל כן חביב כשירת הים שהיתה למעלה מהכלים, ועל כן ראתה שפחה על הים. וכן שני לוחות, שהם למעלה מגדר הגשם, ואפילו מקום ארון אינו מן המדה... (בהעלותך תרע"ב)
והנה כבר דקדקנו מש"ס מגילה י' דקאמר הוא אינו שש אבל אחרים משיש, דיקא נמי דכתיב כן ישיש ולא כן ישוש... כן נמי יש לומר בלשון נשיאים, שנשואים בוא"ו אחר השי"ן מוסב על עצמם שהם נשואים על זולתם, אבל נשיאים ביו"ד אחר השי"ן מוסב על אחרים שהם מנשאים את זולתם. והנה י"ב נשיאים שהקריבו לחנוכת המזבח כתיב נשיאים ביו"ד, מורה שהם מנשאים את זולתם כל אחד את שבטו, והיינו דהנה ישראל אחר מעשה העגל היו שבורי לב ביותר ושפלים בעיני עצמם, והיתה חסרה להם הגבהת הלב בדרכי ה', והנשיאים בקרבנם כל אחד על שבטו המשיך לתוכו רוח חדשה להיות עז כנמר קל כנשר רץ כצבי וגבור כארי לעשות רצון אבינו שבשמים, וזהו הענין שהקריבו מה שאינו נוהג לדורות חטאת נדבה וקטורת יחיד על מזבח החיצון, וזה מורה על הגבהת הלב בעבודה היפוך מדתו של אהרן שהיה בוש לקרב אל המזבח, ולעשות את מה שנצטוה, ובאשר ראה אהרן שנתקבל קרבנם, כמו שכתוב (שיר ה') "אכלתי יערי עם דבשי"... וזה שנחמו בנרות, היינו שהוא העלה את שבע מדותיהם שיהיו על טהרת הקודש כנ"ל, כי הגבהת הלב כנ"ל איננה דבר תמידי... (שם תרע"ז)