(ראה גם: סוטה)
והביא האיש את אשתו אל הכהן והביא את קרבנה עליה עשירית האיפה קמח שעורים, לא יצוק עליו שמן ולא יתן עליו לבונה כי מנחת קנאות הוא מנחת זכרון מזכרת עון.... ולקח הכהן מיד האשה את מנחת הקנאות, והניף את המנחה לפני ה' והקריב אותה אל המזבח. וקמץ הכהן מן המנחה את אזכרתה והקטיר המזבחה, ואחר ישקה את האשה את המים. (במדבר ה טו)
וסוד הדבר הוא, זאת תורת הקנאות, חסר ו', היא אזהרה לנשי העולם שלא ישטו תחת בעליהם, ואם לא, קמח שעורים מוכן להקרבה, ומדבר אחד נודע דבר אחר, אשרי חלקם של ישראל, כי כנסת ישראל אינה משקרת במלך הקדוש לעולם, וכנסת ישראל תמהה (ואומרת, וכי יכול להיות) אשר תשטה אשה תחת אישה, ומשום זה הדין של אותה אשה, (שהיא סוטה), באה ממקומה, ומי הוא מקומה, אותה שכתוב בה, אשת חיל מי ימצא ורחוק מפנינים מכרה, אשת חיל עטרת בעלה...
ואותו קמח שעורים שמביאה אשה הזו, נקרא מנחת קנאת, חסר, כי כנסת ישראל (שהיא המלכות), נקראת כך. (שבה נמצאת הארה זו דקמח שעורים, ועל כן היא מענישה אותה), ועל כן בפנחס כתוב תחת אשר קנא לאלקיו, כי קנאה, (שהיא המלכות), נאחזה כאן, כי מי שמשקר בברית ההוא, קנאה, (שהיא המלכות) מתעוררת עליו (להענישו), ועל כן אמרו, קנאין פוגעין בו. תא חזי קמח שעורים עומר הזה כיון שהגיעו לריחיים שטוחנים בהם, הוציאו ממנו עשרון מנופה בי"ג כברות גרוסות... (אמור קמז, ועיין שם עוד)
...היא האכילתו מעדני עולם, לפיכך קרבנה מאכל בהמה... (סוטה ט א)
היה מביא את מנחתה בתוך כפיפה מצרית ונותנה על ידיה כדי ליגעה, כל המנחות תחילתן וסופן בכלי שרת, וזו תחלתה בכפיפה מצרית וסופה בכלי שרת, כל המנחות טעונות שמן ולבונה, וזו אינה טעונה לא שמן ולא לבונה, כל המנחות באות מן החטין וזו באה מן השעורין, מנחת העומר אף על פי שבאה מן השעורין היא היתה באה גרש, וזו באה קמח, ר"ג אומר כשם שמעשיה מעשה בהמה כך קרבנה מאכל בהמה... (שם יד א)
היה נוטל את מנחתה מתוך כפיפה מצרית ונותנה לתוך כלי שרת ונותנה על ידה, וכהן מניח ידו מתחתיה ומניפה, הניף והגיש קמץ והקטיר והשאר נאכל לכהנים, היה משקה ואחר מקריב את מנחתה, רבי שמעון אומר מקריב את מנחתה ואחר כך היה משקה, שנאמר ואחר ישקה את האשה את המים, אם השקה ואחר כך הקריב את מנחתה כשרה... (שם יט א, וראה שם עוד)
והקריבה, לרבות מנחת סוטה להגשה, וכן הוא אומר והקריב אותה אל המזבח, ודין הוא... ר' יהודה אומר והבאת לרבות מנחת סוטה להגשה, וכן הוא אומר והביא את קרבנה עליה... (מנחות ס ב)
כתיב וביד הכהן יהיו מי המרים המאררים, מעתה כדי ליגעה, אלא כדי להטיל אימה עליה, מנחתה, מלמד שהיא קדשה לשמה, כשם שהיא קדשה לשמה כך היא קדשה לשמו, ותני ר' חייה ופליג, לקרב כליל אינה יכולה (מנחת סוטה אשת כהן) מפני שותפתה של אשה, לאכל אינה יכולה מפני שותפותו של איש, אמר ליה הקומץ יקרב לעצמו והשיריים קריבין לעצמן, ואת אמר מנחתה, ואלא מה דאישתעי קריא אישתעיא מתניתא, והביא את קרבנה עליה. בעלה מהו שיפריש עליה חוץ מדעתה, ייבא כיי דרבי יוחנן ארבעה מחוסרי כפרה מפרישין עליהן שלא מדעתן... (סוטה ח ב)
כתיב ולקח הכהן מיד האשה את מנחת הקנאות, וכי על ידו הוא מניף, ולא על ידה הוא מניף אלא מיכן שהוא נוטלה מתוך כלי חול ונותנה בכלי שרת, וכהן מניח את ידו תחתיה ומניפה. ואין הדבר כאור, מביא מפה, ואינו חוצץ, ומביא כהן זקן, אפילו תימר ילד, שאין יצר הרע מצוי לשעה, תני ר' חייה סוטה גידמת שני כהנים מניפין על ידיה... (שם יג ב)
והביא האיש את אשתו אל הכהן, מה כתיב למעלה מן פרשת סוטה ואיש את קדשיו לו יהיו, וכי ישראל אוכל קדשים, אלא אם באת אצל כהן בנדרים ובנדבות ובבכורים אני מעמיד הימך כהנים אוכלים קדשים, ואם לגלגת במצות ולא הבאת קדשים לכהן, סופו והביא האיש את אשתו אל הכהן וכו'... והביא את קרבנה עליה, הרי זה מביא קרבן משלו, עשירית האיפה לפי שעברה על עשרת הדברות, קמח שעורים, הנואף האכילתו מעדני עולם לפיכך קרבנה מאכל בהמה, לא יצוק עליו שמן ולא יתן עליו לבונה, תני אר"ש בדין הוא שתהא מנחת חוטא טעונה שמן ולבונה, כדי שלא יהיה חוטא נשכר, ומפני מה אינה טעונה שלא יהא קרבנה מהודר. דבר אחר לא יצוק עליו שמן למה, שהשמן אורה לעולם, שהכתוב קראו יצהר, והיא אהבה את האפילה לא יהיה אורה במנחתה. ולא יתן עליו לבונה, שהלבונה זכרון לאמהות, שנאמר (שיר ד') אלך לי אל הר המור אלו אבות העולם, ואל גבעת הלבונה, אלו האמהות, וזו פירשה מדרכיהן, לא יהא זכרונן בקרבנה, שהלבונה קרואה זכרון.
כי מנחת קנאות הוא, שתי קנאות היא, כשם שקנאה לבעל כך קנאה לבועל, כשם שקנאה למטה כך קנאה למעלה. מנחת זכרון זו לטובה אם נמצאת טהורה, מזכרת עון זה לרעה אם נמצאת טמאה. (במדבר ט יא)
ולקח הכהן מיד האשה, ולא מיד שלוחה, מיד האשה א"ל ר"א לרבי יאשיה מנין למנחת סוטה שטעונה תנופה בבעלים, א"ל אתיא יד יד משלמים, כתיב הכא ולקח הכהן מיד האשה, וכתיב התם (ויקרא ז') ידיו תביאנה את אשי ה', מה כאן כהן אף להלן כהן, ומה להלן בעלים אף כאן בעלים, הא כיצד, מניח ידו תחת ידי הבעלים ומניף. את מנחת הקנאות, מגיד שמביאה מנחה אחת לשם שתי קנאות. והניף את המנחה לפני ה' במזרח, שבכל מקום שנאמר לפני ה' הוא במזרח עד שיפרט לך הכתוב. והקריב אותה אל המזבח, לימד על מנחת סוטה שטעונה תנופה והגשה. וקמץ הכהן מן המנחה וגו', מן המנחה המחוברת שלא תהא מונחת בתוך ב' כלים. וקמץ והקטיר המזבחה מן הקטרת שאנו עתידין לרבות, כיצד מקטירו, מולחו ונותנו על גבי אישים, דכתיב וכל קרבן מנחתך וגו'. (שם שם כא)
והביא את קרבנה עליה, חכמים אומרים קרבן שמכשירה לו, כגון זבה ויולדת, הרי זה מביא משלו, ואין מנכה מכתובתה, וקרבן שאין מכשירה לו, כגון שקיפחה נזירות בראשה או שחללה את השבת הרי זה מביא משלו ומנכה מכתובתה... אמר ר"ל הניחו סופרים לי ואומר כמין חומר, אבל נראה הוא כשם שמעשיה מעשה בהמה כך קרבנה מאכל בהמה, ולא יצק עליה שמן אבל צק הוא על שיריה, ולא יתן עליה לבונה, מגיד שהוא בשתי אזהרות, אם נתן עליה שמן ולבונה, מפני מה טעמו של דבר מגיד כי מנחת קנאות הוא... (שם שם לט, וראה שם עוד)
לא יצוק עליו שמן - שלא יהא קרבנה מהודר, שהשמן קרוי אור, והיא עשתה בחשך. ולא יתן עליו לבונה, שהאמהות קרויות לבונה, שנאמר ואל גבעת הלבונה, וזו פירשה מדרכיהן. כי מנחת קנאות הוא - הקמח הזה מעוררת בה שתי קנאות, קנאת המקום וקנאת הבעל, לשון רש"י מדברי רבותינו. ועל דעת כל המפרשים כי מנחת קנאות הוא לומר בעבור שזאת המנחה מנחת עונש היא גרועה להיות שעורים בלא שמן ולבונה, כי המנחה אשר אזכרתה לרצון לה' באות סלת חטים בשמן ולבונה היא. ולפי דעתי כי טעם מנחת קנאות יחזור אל ראש הפסוק, יאמר שיביא האיש את הקרבן על אשתו כלומר במקומה, כי מנחת קנאות הוא, להזכיר עונה, ואיננו ראוי שתביאנו היא משלה, אבל הוא יקריב מנחה לשם שיקנא את קנאתו וינקום את נקמתו ממנה. וטעם השעורים שתהיה סערת חמת ה' חמה יוצאה ושער מתחולל על ראש הרשעים יחול, וכענין צליל שעורים האמור בגדעון, שפתרו אותו לצער ומהומה רבה, וכן בכלי חרס, סימן שתשבר ככלי יוצר, וכן העפר, כי עפר היא ואל עפר תשוב. וטעם 'הוא' על הקמח, ויש לו סוד, כי למטה בהיותו ביד האשה אמר היא, ועתה הזכיר הזכרון תחלה ואמר כי הוא מזכרת עון. (במדבר ה טו)
ואחר כך מביא עשרון קמח שעורים משל בעל ונותנו בכפיפה מצרית והחבל והכפיפה באין משירי הלשכה, ונותנו לידיה כדי ליגעה, ואחר כך לוקח המנחה מן הכפיפה ונותנה לכלי שרת, ואינו נותן עליה שמן ולא לבונה, ואם נתן לוקה על השמן בפני עצמו ועל הלבונה בפני עצמה, שנאמר "לא יצוק עליו שמן ולא יתן עליה לבונה".
ובכל זמן שפורע ראשה ונותן העשרון על ידיה יהיו המים בכלי ביד הכהן ויראה אותה את המים, שנאמר וביד הכהן יהיו מי המרים המאררים. (סוטה ג יב)
הקריב את מנחתה ואחר כך השקה כשרה. נטמאת מנחתה קודם שיניחנה בכלי שרת הרי זו תפדה ככל המנחות שנטמאו קודם שיתקדשו בכלי שרת ויביאו מנחה אחרת, נטמאת המנחה אחר שקדשה בכלי שרת הרי זו תשרף. וכן אם אמרה טמאה אני קודם שתקמץ המנחה, או שאמרה איני שותה או שלא רצה בעלה להשקותה, או שבאו עידי טומאה או שמת הוא שמתה היא הרי המנחה כולה נשרפת, ואם אירע אחד מאלו אחר שקרב הקומץ אין השירים נאכלין. היה בעלה כהן אין שירי מנחתה נאכלין מפני שיש לבעל חלק בהם, ואינה עולה כולה לאישים כמנחת זכרי כהונה מפני שיש לה חלק בה, אלא הקומץ קרב לעצמו ושירים מתפזרים על בית הדשן, נמצאו עידיה זוממין מנחתה תצא לחולין. (שם ד יד)
שלא ניתן שמן בקרבן סוטה... אמרו רז"ל כדי שלא יהיה קרבנה מהודר, שהשמן קרוי אור והיא עשתה בחושך... ובענין השמן לא דבר מאומה, ואענה בו אני חלקי, כי השמן עליון על כל המשקין שהוא צף על כולן, עתה הסוטה שקלקלה מעשיה ויסירה מגבירה ונתנה למטה בשפל ובזיון, אין ראוי להביא בקרבנה השמן הנכבד שהוא נכון לאורה וגדולה למשחה בו המלכים והכהנים הגדולים. וכלל הענינים שנצטוינו בהם לתקן מחשבת העושים במלאכה ולתת אל לבם כי המקולקל במעשיו כל דרכיו יבואו בחרפה ובבושת, וכדי בזיון וקלס, ולטובים ייטיב השם, ושמחה וששון ויקר ישיגם. (נשא מצוה שסו)
והביא את קרבנה - אי אפשר שיהא קרבן זה לכפר עליה, שהרי זבח רשעים תועבה הוא, אלא האיש מביא קרבן לכפרה על שראה בה פריצות בתחלה ולא הוכיחה, וגרם לשם הנכבד והנורא להמחות במים. קמח שעורים - כמו שנטחן הכל מעורב בו, כמו מאכל בהמה. לא יצוק עליו שמן ולא יתן עליו לבונה, השמן והלבונה שבשאר מנחות נקראו אזכרה, על שם שהמביאן נזכר במנחתו, ומנחה זו תהא מזכרת עון, כמו שמפרש והולך, כי מנחת קנאות הוא. דבר אחר לא יצוק ולא יתן, כי מנחת קנאות הוא, פירוש שהרי אין בה רק רוח קנאות. מזכרת עון - אחד משניהם, או חטא האשה או חטא בעלה החושדה. (במדבר ה טו)
והביא את קרבנה עליה, אמר עליה, כי הקרבן בא בשבילה, וזהו קרבנה לשמה. עשירית האיפה, כבר ידעת סוד עשירית האיפה, וטעם היותה קמח שעורים שתהיה סערת ה' חימה יוצאה ושער מתחולל על ראש הרשעה תחול, כענין צליל לחם שעורים הנאמר בגדעון, ומזה הטעם הוא קמח ולא סולת. ויש מפרשים כי הקמח רומז ליסוד עולם, ועל כן כתוב הוא בלשון זכר, וטעם לא יצוק עליו שמן מפורש בכתוב, כי מנחת קנאות היא, ואפשר כי הוא טעם גם להיותה שעורים, כי מנחת קנאות הוא, ולשון קנאות מלשון א-ל קנא, וזהו מזכרת עון מעוררת העון, והנה הקרבן הזה מתעלה למדת הדין, זהו מאמרם בסוטה, כשם שמעשיה מעשה בהמה כך קרבנה מאכל בהמה, והבן זה מפסוק אדם ובהמה תושיע ה'. (נשא)
...וציוה להקריב משעורים דוגמת מנחת קין הפחותה, שזה נסבב מחטא אדם וחוה, ועל ידי כל זה יזכור עון הקודם, והמים יהיו מרים שיזכרו יגונם, וינקמו באשה הגורמת בכיתם על ידי חטאה... ויקיימו בה הבא להרגך השכם להרגו. (במדבר ה טו)