קרבן   עולת ראיה

(ראה גם: עליה לרגל, קרבן-עולה)

 

שלש פעמים בשנה יראה כל זכורך את פני ה' אלקיך במקום אשר יבחר בחג המצות ובחג השבועות ובחג הסוכות, ולא יראה את פני ה' ריקם. איש כמתנת ידו, כברכת ה' אלקיך אשר נתן לך. (דברים טז טז)

מכילתא:

לא יראו פנים ריקם, בזבחים, אתה אומר בזבחים או אינו אלא בכספים, הרי אתה דן, נאמרה שמחה באדם ונאמרה שמחה בשלמים, מה להלן בזבחים אף כאן בזבחים. דבר אחר לא יראו פני ריקם בעולות, או אינו אלא בשלמים, הרי אתה דן, נאמר שמחה באדם ונאמרה שמחה בשלמים, מה שמחה אמורה באדם בדבר הראוי לבא בידי אדם, שאף שמחה אמורה בשלמים דבר הראוי לבא בידי שמים, אינו דין שיהא שולחן שלך מלא ושולחן של רבך ריקם. (משפטים פרשה כ)

ספרי:

לא יראה פני ה' ריקם מן הצדקה, וחכמים נתנו שיעור, בית שמאי אומרים הראייה מעה כסף ושמחה שתי כסף, איש כמתנת ידו כברכת, מיכן אמרו מי שיש לו אוכלים מרובים ונכסים מועטים מביא שלמים מרובים ועולות מועטות, אוכלים מועטים ונכסים מרובים מביא עולות מרובות, וזה וזה מועט על זה אמרו מעה כסף ושתי כסף, וזה וזה מרובים איש כמתנת ידו כברכת ה' אלקיך אשר נתן לך. (ראה קמג)

תלמוד בבלי:

עולות במועד באות מן החולין והשלמים מן המעשר... חסורי מיחסרא והכי קתני, עולות נדרים ונדבות במועד באות ביום טוב אינן באות, ועולת ראייה באה אפילו ביום טוב, וכשהיא באה אינה באה אלא מן החולין... (חגיגה ז ב)

מי שיש לו אוכלים מרובים ונכסים מועטים מביא שלמים מרובים ועולות מועטות, נכסים מרובים ואוכלין מועטין מביא עולות מרובות ושלמים מועטין, זה וזה מועט על זה נאמר מעה כסף שתי כסף, זה וזה מרובים על זה נאמר כברכת ה' אלקיך אשר נתן לך... (שם ח ב)

תלמוד ירושלמי:

אלו דברים שאין להם שיעור הפאה והבכורים והראיון, מתניתין בראיית פנים, אבל בראיית קרבן יש לה שיעור, ואתייא כיי דמר ר' יוחנן מעה כסף שתי כסף דבר תורה... אלא כהדא דתני רבי הושעיא לא יראו פני ריקם אפילו כל שהוא, חכמים הם שאמרו מעה כסף שתי כסף... אמר רבי יוסי בר בון רבי יוחנן כדעתיה, דרבי יוחנן אמר כל השיעורים הלכה למשה מסיני... (פאה ב א)

משנה תורה:

שלש מצות עשה נצטוו ישראל בכל רגל משלש רגלים, ואלו הן, הראייה, שנאמר יראה כל זכורך, והחגיגה, שנאמר תחוג לה' אלקיך, והשמחה שנאמר ושמחת בחגך. הראייה האמורה בתורה היא שנראה פניו בעזרה ביום טוב הראשון של חג, ויביא עמו קרבן עולה בין מן העוף בין מן הבהמה, ומי שבא לעזרה ביום ראשון ולא הביא עולה לא דיו שלא עשה מצות עשה, אלא עובר על לא תעשה, שנאמר לא יראו פני ריקם, ואינו לוקה על לאו זה שהרי לא עשה מעשה. החגיגה האמורה בתורה היא שיקריב שלמים ביום טוב הראשון של חג... ושתי מצות אלו שהן הראייה והחגיגה אין הנשים חייבות בהן...

הראייה והחגיגה אין להן שיעור מן התורה, שנאמר "איש כמתנת ידו" וגו', אבל מדברי סופרים שלא יהא קרבן עולת ראייה פחות משוה מעה כסף, ולא שלמי חגיגה פחות משוה שתי כסף, ומצוה להביא כפי עשרו, שנאמר כמתנת ידו...

מי שלא הקריב ביום טוב הראשון עולת ראייתו ושלמי חגיגתו הרי זה מקריבן בשאר ימות הרגל, שנאמר "שבעת ימים תחוג לה' אלקיך", מלמד שכולן ראויין לחגיגה, וכולן תשלומי ראשון הם. ומצוה להקדים ולהקריב בראשון... וכל המאחר הרי זה מגונה, ועליו נאמר "נוגי ממועד אספתי".

עבר הרגל ולא חג אינו חייב באחריותו, ועל זה וכיוצא בו נאמר, מעוות לא יוכל לתקון...

עולת ראיה ושלמי חגיגה אינן דוחין לא את השבת ולא את הטומאה, לפי שאין להן זמן קבוע כקרבנות הצבור, שאם אינו חוגג היום חוגג למחר, כמו שביארנו, אבל דוחין את יום טוב, ואף על פי שאין מקריבין ביום טוב נדרים ונדבות מקריבין עולת ראייה ושלמי חגיגה ושלמי שמחה, שאין אלו נדרים ונדבות אלא חובות.

כשמקריב המקריב עולת ראייתו ושלמי חגיגתו ושמחתו ביום טוב סומך עליהן בכל כחו כדרך שביארנו במעשה הקרבנות, לא גזרו עליה משום שבות.... (חגיגה א א, וראה שם עוד)

מי שבא לעזרה בתוך ימי החג אינו חייב להביא עולה בידו בכל עת שיכנס, שזה שנאמר ולא יראו פני ריקם אינו אלא בעיקר הרגל בלבד, שהוא יום ראשון או תשלומי ראשון. ואם הביא בכל עת שיביא מקבלין ממנו ומקריבין אותה לשם עולת ראייה, שהראייה אין לה שיעור...

עולת ראיה אינה באה אלא מן החולין, כשאר הקרבנות שאדם חייב בהן. אבל שלמי חגיגה באות ממעות מעשר שני המעורבות עם מעות חולין... (שם ב ו, וראה שם עוד)