(ראה גם: כלי משכן-מזבח אש)
והגורלות הפלנו על קרבן העצים הכהנים הלוים והעם להביא לבית אלקינו לבית אבותינו לעתים מזומנים שנה בשנה, לבער על מזבח ה' אלקינו ככתוב בתורה. (נחמיה י לה)
ומנין שהיחיד מתנדב עצים, תלמוד לומר קרבן, מלמד שהיחיד מתנדב עצים, וכמה, לא יפחות משני גזירין. (ויקרא פרשה ח)
זמן עצי כהנים והעם תשעה, באחד בניסן בני ארח בן יהודה, בעשרים בתמוז בני דוד בן יהודה, בחמשה באב בני פרעוש בן יהודה, בשבעה בו בני יונדב בן רכב, בעשרה בו בני סנאה בן בנימן, בחמשה עשר בו בו בני זתוא בן יהודה ועמהם כהנים ולוים וכל מי שטעה בשבטו, ובני גונבי עלי ובני קוצעי קציעות, בעשרים בו בני פחת מואב בן יהודה, בעשרים באלול בני עדין בן יהודה, באחד בטבת שבו בני פרעוש שניה... (תענית כו א)
תנו רבנן, למה הוצרכו לומר זמן עצי כהנים והעם, אמרו כשעלו בני הגולה לא מצאו עצים בלשכה, ועמדו אלו והתנדבו משלהם, וכך התנו נביאים שביניהן, שאפילו לשכה מלאה עצים יהיו אלו מתנדבין משלהן, שנאמר והגורלות הפלנו על קרבן העצים הכהנים הלוים והעם להביא לבית אלקינו לבית אבותינו לעתים מזומנים שנה בשנה לבער על מזבח ה' אלקינו ככתוב בתורה. ועמהם כהנים ולוים וכל מי וכו', תנו רבנן, מה היו בני גונבי עלי ובני קוצעי קציעות, אמרו פעם אחת גזרה המלכות גזירה על ישראל שלא יביאו עצים למערכה ושלא יביאו בכורים לירושלים והושיבו פרוזדאות על הדרכים כדרך שהושיב ירבעם בן נבט שלא יעלו ישראל לרגל. מה עשו כשרין שבאותו הדור ויראי חטא, הביאו סלי בכורים וחיפום בקציעות ונטלום ועלי על כתפיהן, וכיון שהגיעו אצל פרוזדאות אמרו להם להיכן אתם הולכין, אומרים להם, לעשות שני עיגולי דבילה במכתשת שלפנינו ובעלי שעל כתפינו, כיון שעברו מהם עיטרום בסלים והביאום לירושלים. תנא הן הן בני סלמאי הנתופתי. תנו רבנן מה הן בני סלמאי הנתופתי, אמרו פעם אחת גזרה המלכות גזירה על ישראל שלא יביאו עצים למערכה, והושיבו פרוזדאות על הדרכים כדרך שהושיב ירבעם בן נבט על הדרכים שלא יעלו ישראל לרגל. מה עשו יראי חטא שבאותו הדור, הביאו גזיריה ועשו סולמות והניחו על כתפיהם והלכו להם, כיון שהגיעו אצלן אמרו להם להיכן אתם הולכין, אמרו להם להביא גוזלות משובך שלפנינו ובסולמות שעל כתפינו, כיון שעברו מהן פירקום והביאום והעלום לירושלים, ועליהם ועל כיוצא בהם הוא אומר זכר צדיק לברכה, ועל ירבעם בן נבט וחבריו נאמר ושם רשעים ירקב.
בעשרים בו בני פחת מואב בן יהודה, תנא בני פחת מואב בן יהודה הן הן בני דוד בן יהודה, דברי ר' מאיר, רבי יוסי אומר הן הן בני יואב בן צרויה... (שם כח א, וראה שם עוד)
...ורבנן אמרי בלשכת העצים היה הארון גנוז, מעשה בכהן אחד בעל מום שהיה עומד ומפצל עצים בלשכת דיר העצים וראה את הרצפה שהיא משתנה מחברותיה, בא ואמר לחבירו, בא וראה את הרצפה הזאת שהיא משתנה מחברותיה, לא הספיק לגמור את הדבר עד שיצתה נשמתו, וידעו בייחוד ששם הארון גנוז. (שקלים טו ב)
אמר אביי בר הונא אמר רב חמא בר גוריא גזרין שעשה משה אורכן אמה ורוחבן אמה ועוביין כמחק גודש סאה, אמר רבי ירמיה באמה גדומה, אמר רב יוסף ולאו היינו דתניא, על העצים אשר על האש אשר על המזבח, שלא יהו עצים יוצאים מן המזבח כלום. (זבחים סב ב)
...והכתיב וכל קרבן מנחתך במלח תמלח, ההוא מיבעי ליה לכדתניא, אילו נאמר קרבן במלח, שומע אני אפילו עצים ודם שנקראו קרבן, תלמוד לומר מנחה, מה מנחה מיוחדת שאחרים באין חובה לה, אף כל שאחרים באין חובה לה... מאן שמעת ליה דאמר עצים איקרי קרבן, רבי, לרבי מבעיא בעו מלח, דתניא קרבן מנחה מלמד שמתנדבין עצים, וכמה שני גזרין, וכן הוא אומר והגורלות הפלנו על קרבן העצים, רבי אמר עצים קרבן מנחה הן וטעונין מלח וטעונין הגשה, ואמר רבא לדברי רבי עצים טעונין קמיצה, וא"ר פפא לדברי רבי עצים צריכין עצים, סמי מיכן עצים. (מנחות כ א)
תנן התם כל עץ שנמצא בו תולעת פסול לגבי מזבח, אמר שמואל לא שנו אלא לח אבל יבש גוררו וכשר. בעי רבא הקדישו מהו שילקה עליו משום בעל מום... (שם פה ב)
העופות והעצים והלבונה וכלי שרת משנטמאו אין להן פדיון, שלא נאמר אלא בבהמה. (שם ק ב, וראה גם שם קו ב)
החלו מעלין בגזירין לסדר את המערכה, וכי כל העצים כשרין למערכה, הן כל העצים כשרין למערכה חוץ משל גפן ושל זית, אבל באלו היו רגילין במרביות של תאנה של אגוז ושל עץ שמן, סידר את המערכה גדולה מזרחה וחזיתה מזרחה, וראשי גזירין הפנימים היו נוגעין בתפוח, וריוח היה בין הגזירים שהיו מציתים את האליתא משם. בררו משם עצי תאנה יפים, סידר את המערכה שניה לקטורת כנגד מערבית דרומית משוך מן הקרן כלפי צפון ארבע אמות בעומד חמש סאין גחלים ובשבת בעומד שמונה סאין גחלים, ששם היו נותנים שני בזיכי לבונה של לחם הפנים... חוץ משל זית ומשל גפן, הני מאי טעמא רב פפא אמר משום דקטרי, רב אחא בר יעקב אמר משום ישוב דארץ ישראל כתיב על העצים אשר על האש, עצים הנתוכים להיות אש, ומאי ניהו, דוקרי שפוד דלא קטרי ואזלי מקטר מתוכו. וכי כל העצים כשרים למערכה, הן כל העצים כשרים חוץ מן זית וגפן אבל באלו היו רגילין במרביות של תאנה ושל אגוז ושל עץ שמן, רבי אליעזר מוסיף אף של מייש ושל אלון ושל דקל ושל חרוב ושל שקמה... (תמיד כט א, וראה שם עוד)
תמן תנינן האומר הרי עלי עצים לא יפחות משני גזירין, אמר רבי יוסי ב"ר בון ר' בא בר ממל בעי אמר הרי עלי עץ מביא גיזר אחד, אמר רבי ליעזר מתניתין אמרה כן, שזה קרבן בפני עצמו וזה קרבן בפני עצמו, דתנינן שנים בידן שני גזירי עצים. (שביעית כו ב)
א"ר יוחנן לא גזרו על שני גזירין בשחרית, (שתהא בשני כהנים, אלא כהן הזוכה בתרומת הדשן סודר לשני גזירין שחרית), א"ר יוסה מתניתין אמרה כן, בכל יום איל קרב בין הערבים באחד עשר, ולא אמר בשחרית כלום... (יומא יב א, וראה שם עוד)
מהו בני גונבי עלי ובני קוצעי קציעות, אלא בשעה שהושיב ירבעם בן נבט פרסדאות על הדרכים לא היו מניחין את ישראל לעלות לירושלים, כל מי שהיה כשר וירא חטא באותו הדור היה מביא את בכוריו ונותנן לתוך הסל ומחפה אותן קציעות, ונוטל את העלי ונותן את הסל על כתיפו ונוטל את העלי בידו, וכיון שהיה מגיע באותו המשמר היה אומר לו לאיכן אתה הולך, והוא אומר לו איני הולך אלא לעשות מעט קציעות הללו כפות אחת של דבילה בעלי הזה שבידי, וכיון שהיה עובר אותו המשמר היה מעטרן ומעלה אותן לירושלים מהו אומר בני סלמיי הנתוצתי, אלא כל מי שהיה מתנדב עצים וגזירים למערכה היה מביא עצים ועושה אותן כמין שלבין ועשה אותן כמין סולים ונותנין על כתיפיו, וכיון שהיה מגיע לאותו המשמר היה אומר לו לאיכן אתה הולך, והוא אומר לו איני הולך אלא להביא שני גוזלות הללו מן השובך זה שלפני בסולם הזה שעל כתיפי, וכיון שהיה עובר את אותו המשמר היה מפרקן ומעלה אותן לירושלים, על ידי שנתנו את נפשם למצוה זכו לקנות שם טוב בעולם, ועליהם הוא אומר זכר צדיק לברכה. (תענית כב ב)
...יכול אף עצי סתירה כשרים, תלמוד לומר עצים אשר על האש אשר על המזבח, מה מזבח שלא נשתמש בו הדיוט, אף עצים ואש שלא נשתמש בהן הדיוט, זה דברי ר' אליעזר, ר' אלעזר בר' שמעון אומר יכול המתנדב עולה יהיו עציה ואשה עמה, תלמוד לומר על העצים אשר על האש אשר על המזבח, מה מזבח משלציבור, אף עצים ואש משלציבור. (ויקרא א ח)
ומהו קרבן העצים, זמן קבוע היה למשפחות משפחות לצאת ליערים להביא עצים למערכה, ויום שיגיע לבני משפחה זו להביא העצים היו מקריבין עולות נדבה, וזהו קרבן העצים והיה להם כמו יום טוב, ואסורין בו בהספד ובתענית ובעשיית מלאכה, ודבר זה מנהג.
אפילו יחיד שהתנדב עצים או גזרים במערכה אסור באותו היום בהספד ובתענית ובעשיית מלאכה, ודבר זה מנהג. (כלי מקדש ו ט)