(ראה גם: קרבן-מלואים)
ויהי ביום השמיני קרא משה לאהרן ולבניו ולזקני ישראל. ויאמר אל אהרן קח לך עגל בן בקר לחטאת ואיל לעולה תמימים, והקרב לפני ה'. ואל בני ישראל תדבר לאמר קחו שעיר עזים לחטאת ועגל וכבש בני שנה תמימים לעולה. ושור ואיל לשלמים לזבח לפני ה' ומנחה בלולה בשמן, כי היום ה' נראה אליכם... (ויקרא ט א)
כיון ששבעה זה (שהיא בינה עם ששת ימים הכלולים בה כנ"ל) השלים הכהנים, והעטיר אותם, ומשח אותם בכל, כאשר הגיעו לכנסת ישראל, (שהיא המלכות), שהיא יום השמיני (אחריהם של שבעת ימים שהם בינה חג"ת נה"י), נצטוה אהרן להקריב עגל, משום שהוא בנו של פרה, (הרומזת על המלכות), כדי לכפר על עון ההוא של עגל האחר שעשה אהרן, וחטא אל הפרה, (שה"ס מלכות), שהיא השמיני (לז' ימים הנ"ל), שהיא (נקראת) שלומי אמוני ישראל, ואז נמצא הכהן שלם בכל, בשמונה מיני לבושי כבוד, שלם בכל הספירות, שלם למעלה שלם למטה.
ובכל דבר צריכים להראות מעשה (למטה), ועל כן נעשה באהרן מעשה למטה, (דהיינו שבעת ימים שלא יצא מן המשכן והקרבת הקרבן ביום השמיני), כדי שיעורר כך למעלה, וימצא הכל באופן אחד, ואז מתברכים כל העולמות, והברכות נמצאות על ידי הכהן, וכאן נשלם הכהן בכל (השלמות) כראוי.
עגל למה, הוא שכתוב, עגל בן בקר לחטאת, (שפירושו) משום אותו החטאת, (דהיינו החטא), שעשה מתחילה, (שהוא העגל), ואיל לעולה, מהו הטעם (שהקריב איל), משום האיל דיצחק, (דהיינו האיל שהקריב אברהם במקום יצחק, שה"ס המיתוק של יצחק), שהוא עולה תמימה, והאיל הזה היה ראוי להקריב ולהשלים הכל, (דהיינו להמתיק את השמאל ולהשלימו), ומקום זה, (שהוא מלכות), מצד יצחק הוא שואב, (כי המלכות נבנית מצד שמאל שהוא יצחק, ועל כן צריכים להשלימה משם). ואיל זה נקרב לעולה, משום אילו של יצחק, כי עולה עולה למעלה (לבינה), כדי לעטר אותה (את המלכות) בשלמות. עגל ואיל, עגל היא בשבילה, כמו שאמרנו (דהיינו כדי לתקן הפגם שפגם במלכות על ידי עשיית העגל). איל הוא להשלים אותה בשלמותו של יצחק כראוי, (כי יצחק עצמו ה"ס שמאל, שה"ס שור, והאיל הוא המיתוק והשלמות שלו).
וישראל שחטאו עם הכהן יחד בזה (בחטא העגל), מקריבים כעין זה, שכתוב ושור ואיל לשלמים לזבוח לפני ה', שור הוא על מה שחטאו (בעגל, דהיינו לתקון הפגם), ואיל, להשלים אותו מקום, (שהוא המלכות) בשלמותו של יצחק.
מה השינוי שבכהן כתוב, עגל לחטאת, ובישראל לא כתב שור לחטאת, אלא ישראל קבלו עונש מתחילה, ומשום שקבלו עונש בכמה מקומות, (כלומר בכמה אופנים על ידי בני לוי, והשקאה וכו') על כן לא רצה הקב"ה להזכיר להם עוונם כבתחילה, ועל כן לא כתוב כאן לחטאת, אלא לשלמים, כדי להראות שלום, שהקב"ה הוא בשלום עם ישראל על זה.
אבל אהרן שלא קבל עונש (על חטא העגל מחמת) תפלתו של משה, שכתוב, ובאהרן התאנף ה' וגו' וכתוב, ואתפלל גם בעד אהרן בעת ההיא, ועד עתה היה העון תלוי, על כן כתוב, ועגל בן בקר לחטאת, לחטאת ודאי, כדי שיתכפר עונו ויטהר, ויהיה נשלם לגמרי.
וביום ההוא נשלמו העליונים והתחתונים, ונמצא שלם בכל, שמחה למעלה ולמטה, ואם לא היתה נמצאת ההפרעה של בני אהרן ביום הזה, מיום שעלו ישראל מן הים לא היתה נמצאת שמחת עליונים ותחתונים כביום ההוא. ביום ההוא, נעבר אותו העון (של העגל) מן העולם, ונמצאו הכהנים וישראל שנטהרו ממנו ביום ההוא. נעבר כל אלו המקטרגים שלמעלה והיו הולכים ומשוטטים מסביב ישראל ולא נמצאו בעת ההיא. (שמיני כט)
רבי יהודה פתח, ויהי ביום השמיני, אחר שנישלם אהרן באלו שבעת הימים, (שהם בינה וחג"ת נה"י) ונתעטר בהם, אז יום השמיני (שהוא מלכות), צריך להשתלם מן ז' דמלואים על ידי הכהן, ועל כן העבודה היא בשמיני, כדי להתעטר מז' (שהם בינה חג"ת ונה"י), ושיתתקן הכהן על (עון העגל) שחטא תחילה.
הדא הוא דכתיב, ויאמר אל אהרן קח לך עגל, והרי העמידוהו, עגל הוא ודאי לכפר על עגל הזה (שחטא בו), שכתוב ויעשהו עגל מסכה. בן בקר, מהו הטעם אלא שהוא צריך להתתקן אצל הפרה, (הרומזת על המלכות שפגם בה במעשה העגל, על כן) אינו ראוי להקריב ממנה אליה, (ועל כן לא נאמר בן פרה), כי מי ששולח מתנה למלך, הראיתם שיקח מבית המלך ויתן למלך, אלא המתנה ששולח למלך צריכה להיות מבית אחר...
לחטאת, לטהר על עון ההוא שחטא בו. ואיל לעולה תמימים, תמים היה צריך לומר, אם תאמר שסובב על איל ועגל, (על כן אומר לשון רבים), אינו כן, כי שניהם אינם עולים לעולה, שהרי כתוב לעולה תמימים ועגל (אינו עולה לעולה אלא) עולה לחטאת, (ואם כן) מהו תמימים שכתוב על איל.
אלא אילו של יצחק (צריכים) להקריב אל הפרה, שנזכר ב' פעמים בכתוב, אחד שכתוב, וישא אברהם את עיניו וירא והנה איל וגו', הרי אחד, ואחד וילך אברהם ויקח את האיל הרי שנים, וכתוב בהם ויעלהו לעולה, ועל כן נאמר איל לעולם תמימים שני איל, (היינו לשון רבים), כי הם שנים, ועל כן גבורות למדנו ומהם מתחלקים לכמה אחרים....
ואל בני ישראל תדבר לאמר קחו שעיר עזים לחטאת, עגל לחטאת היה צריך לומר, כמו בכהן. אלא ישראל כבר קבלו עונשם ועל כן לא כתוב בהם עגל לחטאת, אלא עגל לעולה, מהו הטעם, (שהיו צריכים עגל לעולה), כי כל אלו שחטאו בו בין בדבור, בין במעשה, בין בעבודה קבלו עונש, ואפילו אלו שלא עבדו ממש אלא שעלה ברצון לבם לעבוד לו, גם כן נענשו, כמו שכתוב וישק את בני ישראל, (שמזה הגיע עונש לאותם שעלה ברצונם לעבוד לו), אבל כל אלו שהעלו ברצונם שלא לעבוד לו, אלא רק מעין של רצון העלו ממנו, נטהרו כאן (בקרבן עגל לעולה), ועל כן מקריבים אותו עולה ולא חטאת, (כי עולה נקרבת על הרהורי הלב).
אבל קחו שעיר עזים לחטאת למה, (כיון שלא חטאו אלא בהרהורי הלב, שמספיק עולה, ומשיב) שהוא משום שהקריבו תחילה לשעירים השולטים על הרים הרמים, וזהו לחטאת שהיו צריכים (חטאת) להטהר מחטא זה. ולא עוד אלא לחידוש הלבנה היו צריכים (חטאת, שהיה אז ראש חודש ניסן, ובראש חודש מקריבים חטאת)... (שם מה, ועיין שם עוד)
ויאמר אל אהרן קח לך עגל בן בקר לחטאת, מלמד שאמר לו משה לאהרן, אהרן אחי, אף על פי שנתרצה המקום לכפר על עונותיך צריך אתה ליתן לתוך פיו של שטן, שלח דורון לפניך עד שלא תכנס למקדש, שמא ישנאך בביאתך למקדש, ושמא תאמר אין צריך כפרה אלא אני, אף ישראל צריכים כפרה, שנאמר ואל בני ישראל תדבר לאמר, קחו שעיר עזים לחטאת, וכי מה ראו ישראל להביא יותר מאהרן, אלא אמר להם אתם יש בידכם בתחלה ויש בידכם בסוף, יש בידכם בתחלה וישחטו שעיר עזים, ויש בידכם בסוף עשו להם עגל מסכה, יבא שעיר עזים ויכפר על מעשה עזים, יבא עגל ויכפר על מעשה עגל.
ושור ואיל לשלמים, לפי שנדמית עבירה לשני מינים, שנאמר עשו להם עגל מסכה, ולהלן הוא אומר וימירו את כבודם בתבנית שור אוכל עשב, יבא שור ויכפר על מעשה שור, יבא עגל ויכפר על מעשה עגל, תדעו שנתרצה המקום לכפר על עונותיכם...
ויקרב אהרן אל המזבח, בזריזות, וישחט את עגל החטאת אשר לו, בקרבנו התחיל תחלה. ויקרב את קרבן העם, משנפנה מקרבנותיו בא לו לקרבן העם. תדע שקרבנו מכפר יותר מקרבן העם, שקרבן העם אינו מכפר על הכהנים, וקרבנו מכפר על ידו ועל יד העם, שנאמר ועשה את חטאתך ואת עולתך וכפר בעדך ובעד העם, ועשה את קרבן העם וכפר בעדם...
ויהי ביום השמיני, הוא יום שמיני לקדושת אהרן ובניו, או יכול שמיני בחדש, כשהוא אומר ויהי בחדש הראשון בשנה השנית בא' לחודש הוקם המשכן, מלמד שבראש חדש הוקם המשכן. יכול הוקם בראש חודש ושרתה שכינה בשמיני בחדש, תלמוד לומר וביום הקים את המשכן כסה הענן, מלמד שביום שהוקם המשכן שרתה שכינה על מעשה ידי אהרן. (שמיני הקדמה)
קחו את המנחה, זו מנחת נחשון, הנותרת זו מנחת יום השמיני, מאשי ה' אין להם אלא אחר מתן אישים. ואכלוה מצות מה תלמוד לומר, מפני שהיא מנחת צבור והיא מנחת שעה, ואין כיוצא בה לדורות, לכך נאמר ואכלוה מצות... (שם יין ושכר פרק א)
שעיר זו שעיר נחשון, חטאת זה חטאת יום השמיני, דרש דרש משה זה שעיר של ראש חודש, יכול שלשתן נשרפו, תלמוד לומר והנה שורף, אחד נשרף ולא נשרפו שלשתן... (שם פרק ב)
תנו רבנן, כי כן צויתי, כאשר צויתי, כאשר צוה ה', כי כן צויתי באנינות יאכלוה, כאשר צויתי בשעת מעשה אמר להן כאשר צוה ה' לא מאליי אני אומר. ורמינהי מפני אנינות נשרפה, לכך נאמר כאלה, אמר שמואל לא קשיא, הא ר"י הוא ר"נ, דתניא מפני אנינות שרפוה לכך נאמר כאלה, דברי רבי נחמיה, רבי יהודה ור"ש אומרים מפני טומאה נשרפה... (זבחים קא א, וראה שם עוד)
קח לך עגל - מטול דלא ישתעי עלך סטנא לישן תליתאי על עיסק עגלא דעבדתא בחורב, וברם דכר לעלתא תיסב מן בגלל די ידכר לך זכותא דיצחק דכפתיה אבוי כדיכרא בטור פולחנא... (ויקרא ט ב)
קחו שעיר עזים - מטול דלא ישתעי עליכון לישן תליתאי על עסיק צפיר בר עיזי דנכיסו שבטוי דיעקב ורמיו יתיה... ועגלא מטול דאשתעבדתון לעיגלא, ואמר בר שתיה מטול דידכר לכון זכותא דיצחק דכפתיה אבוי הא כאימרא. (שם שם ג)
והנה הקרבנות האלו לא הוזכרו בפרשת זה הדבר אשר תעשה להם לקדש אותם לכהן לי, כי שם לא צוה רק על המלואים, ובשבעת הימים וקרבנותיהם מלאו ימי מלואיהם, כי עתה ביום השמיני הם עצמם יקריבו הקרבנות. והנה הקרבנות הללו כחנוכה להם, כענין מנחת חביתים לדורות ביום המשח אותו, ויתכן כי לכפר על מעשה העגל הוסיף להם עתה הקרבנות הללו, כי כאשר צוה "וזה הדבר אשר תעשה להם לקדש אותם" עדיין לא נעשה העגל כאשר פירשתי, לכך לא הזכירם שם... והנה קרבן אהרן כקרבנו ביום הכפורים בשוה, וחטאת העם כחטאתם ביום הכפורים שעיר עזים אחד לחטאת, וכך אמר בתוספתא של פרשת מלואים בתורת כהנים, שהעגל הזה לכפר על מעשה העגל... ונראה כי בעבור היות טעם החטאת של אהרן כטעמו ביום הכפורים שרף אותו כאשר ישרף של יום הכפורים, אף על פי שהיה זה חטאת חיצונה, כי לא פירש משה שיעשה כן, ואולי נצווה בכך והכתוב לא רצה להאריך... (שם שם ב)
ראה עוד קרבן-כללי ויקרא יט א.
ואת שעיר החטאת - פירש"י דלא מצינו עולה חיצונה נשרפת אלא זו ופר חטאת דמלואים. וקשה מפר החטאת דלוים בפרשת בהעלותך... ויש לומר דרש"י רוצה לומר דלא מצינו חטאת חיצונה נשרפת עור ובשר מחוץ למחנה אלא ב', וזה נשרף כליל על המזבח. ויש אומרים מפני הטומאה נשרפה, ותימא דכיון דשעיר ראש חודש היה, היה לו לקרב בטומאה, דכל קרבנות צבור קרבין אף בטומאה. (שם י טז)
קח לך עגל - דרך כהן להקריב פר חטאת, דכתיב "אם הכהן המשיח יחטא" וגו', יבא עגל ויכפר על מעשה העגל. (שם)
קחו שעיר עזים - דבר אחר לכפר על ע"ז שעבדו, שכן מצינו שעירים נשרפים הם שעירי עבודת כוכבים הנשרפים חוץ למחנה. (שם שם ג)
ויראה לי כי מה שצוה לאהרן להיות העגל שלו חטאת וצוה בשל ישראל להיותו עולה כדי שיתבאר מזה זכות לבו של אהרן, שאף על פי שעשה העגל בידו לא חטא בו במחשבתו כלל, אבל כוונתו היתה לשמים... ובאותו של ישראל צוה להיות עולה, לפי שהעולה באה על הרהור הלב, וידוע כי ישראל חשבו בו מחשבה רעה, והנה חטאתם בו במחשבה ומעשה. (שם)
עגל בן בקר - בגימטריא לכפר חטא העגל. (שם שם ב)
ויש לומר לפי שאהרן חטא במעשה שעשה העגל, לכך הקריב חטאת שבאה על המעשה, אבל ישראל שחטאו בהרהור שטעו אחריו הביאו עגל לעולה, שעולה באה על הרהור הלב, דכתיב העולה על רוחכם, כי אותם שחטאו במעשה רגם משה בדין שלהם. ואהרן הביא איל לעולה אף על גב דחטא אהרן מעשה יש לומר דאהרן גם כן במחשבה חטא, שהרי הסכימה מחשבתו לעשות עגל. ותמיד כשהוא מביא חטאת מביא גם כן עולה, כי החוטא במעשה אין ספק שהוא חוטא במחשבה גם כן, שהרי מסכים מחשבתו למה שעושה. והא דלא הביא עגל על המחשבה, מפני שלא שייך להביא עגל לעולה כי אם ישראל, מפני שהעולה על המחשבה וכל מחשבותם ודעתם היה לעשות עגל, מפני שהוא אחד מחיות המרכבה, אבל אהרן לא היה מכון דוקא על עגל... ואם תאמר למה הקריבו ישראל שתי עולות, ויש לומר דעולה אחת על חטא העגל, כמו שנתבאר למעלה, וכבש לעולה על מחשבת המכירה, שהסכימו דעתם על זה. אך קשיא למה הביאו כפרה על מכירת יוסף שהרי אבותם חטאו ואינם, ועוד שבנימין למה יביא... ולפי דעתי כי כל דבר יש לו בחינה מצד התחלתו ומצד שלימותו, וישראל שהם אומה בכלל יש להם התחלה ויש להם שלימות, והתחלתן היתה בני יעקב, ושלימותן היתה כשיצאו שאז היו אומה שלימה, ויש חטא בהם מצד התחלתם ומצד שלימותן, ולכך היה להם ב' קרבנות. ועוד יש בזה דברים מופלגים מאד בחכמה ואין להאריך בזה...
יש מקשים והלא אין קטיגור נעשה סניגור, ואיך היה עגל מכפר על מעשה העגל. ואין זה קשיא, דלא אמרינן אין קטיגור נעשה סניגור אלא בכהאי גוונא, כהן ביום הכפורים אל יכנס בבגדי זהב, דביום הכפורים אינו רוצה לכפר על מעשה עגל, רק על שאר חטאים, ואם יכנס בבגדי זהב לכפר על שאר חטאים יהיה קטיגור ויקטרג מה שעשו העגל זהב, ועכשיו רוצה לכפר בו שאר עבירות. אבל במקום שהוא בעצמו בא לכפר על אותו חטא יותר טוב אם ישוב בתשובה באותו דבר בעצמו... (גור אריה ויקרא ט ב)
והקרוב אלי לומר שבעל מדרש זה סובר שהא בהא תליא, שאותו מעשה של וישחטו שעיר עזים היה סבה גם למעשה עגל, יען כי מהידוע שמדת הקנאה שהיתה באחי יוסף גרמה להם אותו מעשה של וישחטו שעיר עזים, ומאז נשתרשה בתוכם מדת הקנאה, עד שיצא העגל הזה מתוך שרבים קנאו במשה במחנה כקרח ועדתו... כדי לפרוק עולו מעליהם ולמנות עליהם העגל הזה העצב נבזה... ובהצעה זו מיושב מה שלא היה אהרן צריך להיות לו חלק בכפרה שהוא על הקודם וישחטו שעיר עזים, כי כבר תיקן אהרן זה במה שאחז במדת השלום, כי שמוע מזבח טוב, וכן ישראל ראו לתקן שניהם ביום זה, זה שאמר ויקרבו כל העדה... (שם שם ג)
הן היום הקריבו - ונראה לומר ששעיר זה שנשרף היינו שעיר עזים לחטאת האמור למעלה שהיה קדשי שעה, ולכך לא רצה אהרן לאכול ממנו, לפי שחשב במה דברים אמורים שהכהנים אוכלים ובעלים מתכפרים, כשהכהנים אין להם חלק באותה עבירה, אבל בשעיר זה שהיה כפרה על מעשה העגל היה אהרן הגורם, ודומה כאילו היה לו חלק בה, על כן אין דין שיאכל ממנו כדי שיתכפרו הבעלים... (שם י יט)
קח לך עגל - ...עוד נראה לומר, כי אומרו "לך" כי זה היה לו לאות עולם כי לא עשה הוא העגל בכונה חס ושלום ולא נטה אחריו, אלא שבא על ידו בלא כונה ובלא מחשבה רעה, ולצד זה יועיל לכפר בעגל, מה שאינו כן ישראל, לצד שמעשיהם בעגל הוא בחינת המזיד, ולא יבא העגל לחטאת להם, והוא אדרבא קטיגור... (שם ט ב)
דרש דרש משה - אומר אני כי משה לא החליט בדעתו להתירו באכילה, והראיה ממה שלא אמר להם דינו כמו שאמר להם במנחה, "קחו את המנחה" וגו'... אבל שעיר ראש חודש שהוא קדשי דורות עדיין היה הדבר עומד אצלו בספק, והיה דורש בדעתו אם יתירנו או לו, ולזה כפל לומר דרוש דרש, אחת למשפטו, ואחת לעצמו מה יהיה בו... (שם י טז)
...אמרו בטעם קרבנו של אהרן שהקריב עגל לחטאת לשלוח דורון אל השטן, והוא על פי הנודע כי יגדל החטא לפי ערך האיש שעשה אותו, שגם חטא קטן יגדל מאד אם עשה אותו אדם גדול, וכן תקטן התשובה והזכות לפי ערך האדם... ועל פי הנחה זו אמר משה לאהרן שהגם שכבר קבל הקב"ה תשובתו ונתרצה לו, הנה עתה שיבא למקדשי א-ל לשרת בכהונה גדולה יתעורר המקטרג להשטינו לפי גודל קורבתו אל האלקים עתה, שלפיהו קטנה תשובתו וגדל חטאו למעלה ראש, ולכן צוהו להקריב עגל לחטאת על מעשה העגל. ויען שזה רק לסתום פי המקטרג לבד, כי ה' כבר קבל תשובתו והעביר חטאו ולא ינחם, לכן לא היה צריך לשלמים שענינם לשום שלום בינו לבין אביו שבשמים, כי כבר שם לו ה' שלום, ולא היה צריך רק לשלוח דורון לשטן, והיה די בחטאת ועולה, רצה הפרקליט ונכנס דורון אחריו.
והנה במעשה העגל עקר החוטאים היו ישראל שאנסוהו לעשות להם את העגל ורצו להרגו, והוא היתה כוונתו רק לעכבם, ולכן אמר לו, שהוא יאמר להם שיקחו שעיר לכפרה, שחלף שאז פקדו הם לו והכריחו אותו לעשות פקודתם, יצוה הוא להם על תיקון החטא והם ישמעו, ובזה יתוקן הקודם.
ובמה שצוה לישראל להביא שעיר עזים לכפר על מכירת יוסף שיפלא מאד מדוע לא עכב העון הזה לא יציאת מצרים וקריעת ים סוף ומתן תורה, ואיך התעורר עתה דוקא עם חטא העגל אתן בו שלשה טעמים דרושיים... (ויקרא ט ב, וראה שם עוד)
ויקרב את המנחה - מנחה זו היתה משונה מדין מנחת סולת שטעונה ג' מתנות שמן, ופה לא כתיב אלא בלולה. וכן לא נתבאר אם היה בה לבונה, כי היה הוראת שעה, דהא אין מנחה בצבור, ולכן לא כתיב ויעשה כמשפט, כי לא היתה כמשפט רק הוראת שעה, ולכן הוצרך לבאר שמלא כפו ממנה, רוצה לומר שקמץ, דהוה אמינא שהיתה כמנחת נסכים שכולה כליל... (שם שם טז)
...קרבן האומה מורכב משתי קבוצות, שעיר לחטאת ועגל וכבש לעולה, ושור ואיל לשלמים ומנחה בלולה בשמן. הקבוצה הראשונה מבטאת את מעמד האומה כלפי ה', ואילו הקבוצה השניה מבטאת את מעמד האומה כעם בקרב העמים, וכך נודרת האומה בעומדה לפני ה', בקרבן שעיר עזים לחטאת היא מבטאת שהיא תעמוד בעוז בפני כל פיתוי של זרים... על ידי עגל וכבש בני שנה לעולה ברעננות נעורים ובכוח גברי תלך אחרי הנהגת ה' המעלה אותה אל על, במעשיה ובגורלה תתמסר לא-ל המדריך את מעשיה והתומך גורלה, למען תשיג את המטרה שה' הציב לה בתורתו... אם גם קרבן זה של העם קשור לחטא העגל, הרי זו משמעות שעיר העזים לחטאת, העם נודר בו, שלא יתפתה עוד על ידי ערב רב לסור מעל ה' ותורתו. בעגל העולה ובשור השלמים הוא מכפר במישרין על חטא העגל... (שם ט ג, וראה שם עוד)
ואת הבשר ואת העור שרף באש - אף על פי שהיתה זו חטאת חיצונית, היו נוהגים בה כדין פר כהן משיח, בשרה לא נאכל אלא נשרף מחוץ למחנה, כי עדיין לא היה כהן בעולם, הראוי לאכול חטאת, אלא רק כתוצאה מעשיית החטאת הזאת יעמוד כהן הראוי לכך... (שם שם יא)
ואת החלב ואת הכליות - באשר היה כאן חידוש דבכל מקום כשמביאים חטאת ועולה שוחטים וזורקים החטאת ואחר כך העולה, ואחר כך מקטירים תחלה העולה ואחר כך אימורי החטאת, וכדתנן בזבחים פרק כל התדיר, אבל כאן היה על פי קבלה להקדים מעשה החטאת בשלימות ואחר כך להביא העולה, והיינו "כאשר צוה ה'" וגו'. (שם ט י)
ויחטאהו כראשון - שלא נימא שהיה שעיר הצבור של ע"ז לכפר על מעשה העגל, ואם כן היה ראוי להכניס הדם לפנים, והרי היה עמו גם עגל לעולה כמו קרבן ע"ז של צבור... והטעם הוא משום שכבר נתכפרו קצתן בקרבן אהרן, וכדכתיב "וכפר בעדך ובעד העם"... (שם שם טו)
וימלא כפו ממנה - היא קמיצה, וצריך טעם למה כתב כאן לשון משונה. אלא נכלל כאן עוד כונה שניה, דבאמת עשה כאן אהרן שלא כדין לדורות, דשלמים קודמין למנחה, ומקרא מלא כתיב גם כאן ושור ואיל לשלמים וגו' ומנחה בלולה בשמן, אלא משום שבכל הקרבנות שעשה אהרן באותו יום נתמלאו ידיו בזה לעבודת המזבח, ועדיין לא נתמלא אלא אצבעותיו, שהם כלי המעשה ולא הכף, והשלמים טעונים תנופה על הכף, על כן הקדים אהרן את המנחה, ובקמיצה מלא גם כפו ממנה... (שם שם יז)
ואותה נתן לכם לשאת את עון - כפי הפשט מיירי בשעיר העדה, וכפי הידוע הוא לכפר על עון העגל, ומשום דבלא זה הטעם שהוא בא לכפר אין ללמוד היתר אכילה בחטאת באנינות מן המנחה, אחרי שאינו אלא חידוש... אלא מצד הסברה שהוא בא לכפר על העדה ואלים עשה דידה לדחות איסור אנינות. (שם י יז)
בתורת כהנים: אתם יש בידכם תחילה וסוף, שנאמר וישחטו שעיר עזים. פירוש דעל מכירת יוסף יש קצת אמתלא משום דיוסף לא היה לו להביא דבתם רעה ליעקב, רק היה לו להוכיחן בעצמו, אבל עכשיו שחור שהוכיח אותם הרגו, שוב נתעורר עליהם חטא מכירת יוסף שאינם מקבלים תוכחה. (שם ט ז)
...והעיקר הוצרכו לכפרה אותם שקלקלו מה בשוגג שתלו באהרן, אך א"ל כי הבאת עליו חטאה גדולה, והיינו חטא ע"ז, שמקודם לזה אף שחזר יצר הרע למקומו היה עוד מקום לעקרו מכל וכל, כמו קודם הפגם, וכמו בשנות הבל שלא היתה ע"ז בעולם, וכיון שהביא עליהם חטא ע"ז, אז אין עוד עצה לעקור היצר הרע מכל וכל, רק כשיתוקן הכל וישחוט השי"ת ליצר הרע, וזה שנאמר "חטאה גדולה", ומשום הכי עיקר התיקון הוצרך לאהרן, ונצטוה להביא עגל לחטאת לכפר על מעשה העגל, וממילא כיפר בעדו ובעד העם, שאם לא היתה כפרה לישראל עדיין יש עליו טענה, וישראל הוצרכו רק עגל לעולה, דעולה דורון הוא, והוא לרצות ליישר הלב... ועל זה אמר אתם יש בידכם בתחלה וכו', דענין וישחטו שעיר עזים היה גם כן חטא שוגג שהשבטים סברו שהם עושין כדין, שיוסף חייב מיתה או להמכר לעבד, אך על ידי זה נתגלגל שירדו למצרים ובאו לחטא ע"ז... וזה שאמר יבא שעיר עזים ויכפר על מעשה עזים, אך נצרך עוד דורון לרצות שיהיה לבם בקדושה, ועל זה בא העגל לעולה... (שמיני ד, וראה שם עוד)