(ראה גם: קרבן-הקרבה)
יש טעונות הגשה ואין טעונות תנופה, הגשה ותנופה, תנופה ולא הגשה, לא תנופה ולא הגשה... אמר רב יהודה הכי קאמר, אחד אנשים ואחד נשים קרבנן טעון תנופה, ותנופה עצמה בישראל אבל לא בידי נשים. תנו רבנן בני ישראל מניפין ואין העובדי כוכבים מניפין, בני ישראל מניפין ואין הנשים מניפות... אין לי אלא בני ישראל, גרים ועבדים משוחררין מנין, תלמוד לומר המקריב, או אינו אלא זה כהן המקריב, כשהוא אומר ידיו תביאנה הרי בעלים אמור, הא כיצד, כהן מניח ידיו תחת ידי הבעלים ומניף. כיצד עושה, מניח אימורין על פיסת היד, וחזה ושוק עליהן, ובכל מקום שיש לחם הלחם מלמעלה... והכתיב את החלב על החזה יביאנו, אמר אביי ההוא דמייתי ליה כהן מבית המטבחים ורמי ליה, והכתיב וישימו את החלבים על החזות, ההוא דיהיב ליה לכהן אחרינא ואזיל ומקטר ליה, והא קא משמע לן דבעינן שלשה כהנים משום דכתיב ברוב עם הדרת מלך. (מנחות סא א וב)
אלו טעונות תנופה ואין טעונות הגשה, לוג שמן של מצורע ואשמו, והבכורים כדברי רבי אליעזר בן יעקב, ואימורי שלמי יחיד וחזה ושוק שלהם, אחד אנשים ואחד נשים בישראל ולא באחרים, שתי הלחם, ושני כבשי עצרת, כיצד הוא עושה, נותן שתי הלחם על גבי שני כבשים ומניח שתי ידיו למטה, מוליך ומביא מעלה ומוריד, שנאמר אשר הונף ואשר הורם, תנופה היתה במזרח והגשה במערב, תנופות קודמות להגשות. מנחת העומר ומנחת קנאות טעונות הגשה ותנופה, לחם הפנים ומנחת נסכים אין טעונות לא הגשה ולא תנופה. ר"ש אומר ג' מינין טעונין ג' מצות, שתים בכל אחת ואחת ושלישית אין בהן, ואלו הן זבחי שלמי יחיד וזבחי שלמי ציבור, ואשם מצורע. זבחי שלמי יחיד טעונין סמיכה חיים ותנופה שחוטין ואין בהן תנופה חיים, זבחי שלמי ציבור טעונים תנופה חיים ושחוטין ואין בהם סמיכה, ואשם מצורע טעון סמיכה ותנופה חי ואין בו תנופה שחוט.
תנו רבנן, והקריב אותו לאשם ואת לוג השמן, והניף אותם תנופה, מלמד שטעונין תנופה כאחד, ומנין שאם הניף זה בעצמו וזה בעצמו יצא, תלמוד לומר והקריב אותו לאשם והניף, יכול יניף ויחזיר ויניף, תלמוד לומר תנופה ולא תנופות, לפני ה', במזרח... (מנחות סא א, וראה שם עוד וקרבן-תודה)
אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן מוליך ומביא למי שהרוחות שלו, מעלה ומוריד למי שהשמים והארץ שלו. במערבא מתנו הכי, אמר רב חמא בר עוקבא אמר רבי יוסי בר רבי חנינא מוליך ומביא כדי לעצור רוחות רעות, מעלה ומוריד כדי לעצור טללים רעים. אמר רבי יוסי בר רב אבין זאת אומרת שירי מצוה מעכבים את הפורענות, דהא תנופה שירי מצוה היא, ועוצרת רוחות רעות וטללים רעים... (שם סב א, וראה שם עוד)
ותניא גבי תנופה כי האי גוונא לתנופה לכפר, וכי תנופה מכפרת, והלא אין כפרה אלא בדם, שנאמר כי הדם הוא בנפש יכפר, אלא לומר לך שאם עשאה לתנופה שירי מצוה מעלה עליו הכתוב כאילו לא כיפר, וכיפר. (שם צג ב)
בני ישראל מניפין ואין הגוים מניפין, וכי אי זו מדה מרובה ממדת תנופה שהסמיכה נוהגת בכל החוברין ואין תנופה נוהגת בכל החוברין, הסמיכה נוהגת בקרבנות היחיד ובקרבנות הצבור, התנופה אינה נוהגת אלא בקרבנות היחיד, אם מעטתים מסמיכה מרובה לא אמעטם מתנופה מועטת, אתה אומר בצד זה נתרבה סמיכה ונתמעטה תנופה, או בצד זה נתרבה תנופה ונתמעטה סמיכה, שהתנופה נוהגת בדבר שיש בו רוח חיים ובדבר שאין בו רוח חיים, וסמיכה אינה נוהגת אלא בדבר שיש בו רוח חיים... הא מפני שיש בסמיכה שאין בתנופה ובתנופה מה שאין בסמיכה צריך לומר בני ישראל. (ויקרא פרק ז, תקז, וכן בספרא ויקרא פרשתא ב)
יכול כל הקרבנות כולן יטענו תנופה, תלמוד לומר זבח, יצאו עופות ומנחות שאינן זבחים, אוציא עופות ומנחות שאינן זבחים ולא אוציא את הבכור ואת המעשר ואת הפסח שהן זבחים, תלמוד לומר מזבח ולא כל זבח. אוציא את הבכור והמעשר והפסח שאינן טעונין תנופה ולא אוציא חטאת ואשם שטעונין תנופה, תלמוד לומר שלמיו. אוציא חטאת שאין למינה תנופה ולא אוציא אשם שיש למינו תנופה, תלמוד לומר שלמיו... (שם תקח, וראה שם עוד)
וכיצד מעשה שלשתן, שוחט וזורק הדם כמו שביארנו, ומפשיט ומוציא האימורין ואחר כך מנתח את הבשר ומפריש החזה ושוק הימין ונותן האימורין עם החזה והשוק על ידי הבעלים וכהן מניח ידו תחת ידי הבעלים ומניף הכל לפני ה' במזרח, וכן כל הטעון תנופה במזרח מניפין אותו.
וכיצד הוא מניף מוליך ומביא מעלה ומוריד, ואם היה הקרבן תודה לוקח מן הלחם הבא עמה אחד מעשרה ומניחו עם החזה והשוק והאימורים ומניף הכל על ידי הבעלים כמו שביארנו. וכיצד מניחן על ידי הבעלים, נותן את החלבים על ידי הבעלים, וחזה ושוק למעלה, ושתי הכליות ויותרת הכבד למעלה מהם, ואם יש שם לחם מניחו למעלה ומניף הכל...
שנים שהביאו שלמים בשותפות האחד מניף ברשות חבירו, אפילו הם מאה אחד מניף על ידי כולן, מה שאין כן בסמיכה. היתה אשה בעלת הקרבן אינה מניפה, אבל הכהן מניף, שקרבנה טעון תנופה, והיא פסולה לתנופה, ולעולם אין אשה מניפה אלא הסוטה והנזירה בלבד, ותנופה קודמת להגשה בכל מקום. (מעשה הקרבנות ט ו)
יניפנו הכהן - מיותר, שכבר אמר והבאתם אל הכהן והניף, ופירשו חז"ל שהוא מאמר בפני עצמו, ללמד שכל התנופות בכהן... (ויקרא כג יא)