קריאת התורה

 

בבא כל ישראל ליראות את פני ה' אלקיך במקום אשר יבחר, תקרא את התורה הזאת נגד כל ישראל באזניהם. (דברים לא יא)

ויביא עזרא הכהן את התורה לפני הקהל מאיש ועד אשה וכל מבין לשמע, ביום אחד לחדש השביעי. ויקרא בו לפני הרחוב אשר לפני שער המים מן האור עד מחצית היום נגד האנשים והנשים והמבינים, ואזני כל העם אל ספר התורה. ויעמוד עזרא הסופר על מגדל עץ אשר עשו לדבר, ויעמוד אצלו מתתיה ושמע ועניה ואוריה וחלקיה ומעשיה על ימינו, ומשמאלו פדיה ומישאל ומלכיה וחשום וחשבדנה זכריה משולם. ויפתח עזרא הספר לעיני כל העם כי מעל כל העם היה, ובפתחו עמדו כל העם. ויברך עזרא את ה' האלקים הגדול, ויענו כל העם אמן אמן במועל ידיהם ויקדו וישתחוו לה' אפים ארצה. וישוע ובני ושרביה ימין עקוב שבתי הודיה מעשיה קליטא עזריה יוזבד חנן פלאיה והלוים מבינים את העם לתורה והעם על עמדם. ויקראו בספר בתורת האלקים מפורש, ושום שכל ויבינו במקרא... (נחמיה ח ב)

ויקרא בספר תורת האלקים יום ביום מן היום הראשון עד היום האחרון, ויעשו חג שבעת ימים וביום השמיני עצרת כמשפט. (שם שם יח)

זהר:

כעין זה מי שקורא בספר התורה, אחד קורא והאחר שותק, ואם שנים קוראים בתורה גורעים האמונה שלמעלה, משום דקול ודבור אחד הכל אחד, אבל שני קולות ושני דבורים הוא גרעון ופגם באמונה, (שהיא המלכות), אלא שיהיה קול ודבור אחד כמו שצריך, כדי שיהיה קול ההוא (ז"א שנקרא קול), ודבור ההוא (המלכות הנקראת דבור) יהיו אחד... (ויקהל קמא, ועיין שם עוד)

סוד ספר התורה ביום הזה, כבר העמדנו, למדנו כתוב, ויקראו בספר תורת אלקים מפורש ושום שכל ויבינו במקרא, והעמדנו, שהסוד של הפסק הטעמים והמסורת וכל אלו הדיוקים וסודות עליונים, הכל נמסר למשה מסיני, אם התורה נמסרה למשה בכל אלו הדיוקים, ספר תורה, שהוא בכל הקדושות האלו, למה הוא חסר מכל אלו התקונים והסודות שנמסרו למשה בתורה.

אלא סוד הזה הוא, כשהכסא הקדוש, (שהוא המלכות) מתעטר ונכלל בתורה שבכתב, (שהוא ת"ת) אז כל אלו הצורות וכל אלו טעמים ומסורות כולם נכנסים גנוזים ונרשמים בתוך כסא הקדוש (מן הת"ת) ואלו הצורות שהכניס תורה שבכתב, (שהוא ת"ת), בתורה שבעל פה, (שהיא המלכות), היא מתעברת מהם כאשה המתעברת מזכר, ונשארו אותיות עליונות (שבתורה שבכתב), בלבד בקדושתם כראוי, (בלי שום צורה), ולהראות בבית הכנסת, כי הכסא (שהוא המלכות), מתברכת ומתעטרת מסוד תורה שבכתב, ושם (במלכות) הכניס כל אלו הצורות שהן הטעמים והמסורות כנ"ל, והיא מתקדשת ממנו, וצריך להראות בהאותיות לבדן כראוי.

ואז נתקדש הכל בקדושה העליונה כראוי, כל שכן וכל שכן ביום הזה, (שבת), ביום הזה צריכים לעלות לתורה ז' אנשים כנגד ז' קולות (שהם חג"ת נהי"מ דז"א), שהם סוד התורה, (שהוא ז"א), ובזמנים ובמועדים צריכים לעלות חמשה אנשים בתוך סוד זה, (כי עיקרם של ז' ספירות אינם אלא חמש, חג"ת נ"ה, ויסוד היא כולל שלהם מצד המשפיע, ומהלכות היא כוללת אותם מצד המקבל), וביום הכפורים ששה אנשים בתוך סוד העליון הזה, (דהיינו חג"ת נה"י דז"א).

והכל הוא סוד אחד, כי חמשה (דמועדים) הם חמש מדרגות (חג"ת נ"ה), למטה ממדרגת אור קדמאה, (שהיא בינה וג"ר, אלא) למטה (בז"א) והם סוד התורה, (כי ז"א נקרא תורה). ששה (דיום הכפורים) הם ששה קצוות, (דהיינו שמחשבים גם את הכולל שלהם שהוא יסוד), והכל הוא סוד אחד, (שהרי אין כאן תוספת על ה' ספירות) העיקריות, שבעה (של יום השבת), הם שבעה קולות, (דהיינו שמחשבים גם את כולל הב' שהוא מלכות), והכל סוד אחד אלו ואלו, (דהיינו שמרמזים על ספירות ז"א).

בראש החדש נתוסף אחד, (שהוא כנגד המלכות), על ג' שבימות החול, (הרומזים על חג"ת דז"א), משום שהשמש, (שהוא ז"א), מאיר בזמן ההוא ללבנה, (שהיא מלכות, וזה סוד המוסף שיש בראש חודש, שהוא נגד התוספת האמורה), בספר תורה צריך להשמע רק קול ודבר אחד.

הסדור שעם הקדוש צריך לסדר ביום הזה, ובשאר ימים (שיש קריאת) ספר תורה, הוא שצריכים לסדר ולתקן תקון בכסא אחד הנקרא תבה, וכסא ההוא צריך להיות בשש מדרגות (חג"ת נה"י דמלכות), לעלות עליהם ולא יותר, שכתוב ושש מעלות לכסא, (שה"ס מלכות), ומדרגה אחת למעלה (כנגד החכמה שבה, שהיא התיבה), לשום עליה ספר התורה ולהראותה לכל, (כי התיבה שה"ס חכמה דמלכות, נותנת ראיה לספר תורה, שה"א ז"א, שאין ראיה אלא במלכות).

כשעולה שם ספר התורה, אז צריכים כל העם לסדר את עצמם למטה, באימה ויראה ברתת ובזיע, ולכוון את לבם כמו שהיו עומדים עתה על הר סיני לקבל התורה, ויהיו מקשיבים ויטו אזניהם, ואין רשות לעם לפתוח פיהם אפילו בדברי תורה, וכל שכן בדברים אחרים, אלא כולם באימה כמי שאין לו פה, וכבר העמדנו, שכתוב, וכפתחו עמדו כל העם, ואזני כל העם אל ספר התורה.

אמר ר' שמעון, כשמוציאים התורה בצבור לקרות בו נפתחים שערי השמים של רחמים, ומעוררים את האהבה למעלה, וצריך האדם לומר כך, בריך שמיה דמארי עלמא, בריך כתרך ואתרך, יהא רעותך עם עמך ישראל לעלם...

ואסור לקרות בספר התורה רק אחד לבד, וכולם מקשיבים ושותקים, כדי שישמעו דבריו מפיו, כאלו קבלו אותה עתה מהר סיני. ומי שקורא בתורה, יהיה אחד עומד עליו, דהיינו העולה לתורה), ושותק שלא ישמע רק דבור אחד בלבד ולא שני דבורים, לשון קדש (צריך להיות קורא) אחד, והוא אחד ולא שני דבורים, ואם נמצאים שנים בספר תורה, הוא גרעון בסוד האמונה, וגרעון כבוד התורה נמצא בספר התורה, שצריכים רק קול אחד, (וכן צריך להיות) מתרגם אחד, וזה סוד קליפה ומוח, (כי המתרגם הוא בחינת קליפה, והקורא בלשון הקדש הוא מוח, ואין מוח בלי קליפה).

הכל שותקים ואחד קורא, שכתוב, וידבר אלקים את כל הדברים האלה לאמר, הוא למעלה (בראש ההר) וכל העם למטה...

ואותו הקורא בתורה צריך לשום לבו ורצונו לאלו הדברים שקורא, וכי שהוא שליח אדונו בסדר דברים להשמיע לכל העם, שהרי הוא עומד כדמיון עליון, (כמו הקב"ה במתן תורה) משום זה מי שעולה לקרות בתורה צריך לסדר הדברים תחילה בביתו, ואם לא (סידר) לא יקרא בתורה, מאין לנו, הוא מאותו דבור (של הקב"ה), מטרם שהשמיע התורה לעם הקדוש, מה כתוב, אז ראה ויספרה הכינה וגם חקרה, ואחר כך ויאמר לאדם הן יראת ה' היא חכמה.

אסור לו למי שקורא בתורה להפסיק פרשה או אפילו מלה אחת, אלא במקום שפסק משה הפרשה לעם הקדוש יפסיק, ולא יפסיק דברי הפרשה של שבת הזה בפרשה של שבת אחר.

הסוד הוא, כי בשעה שהפסיקו הפרשיות, כל אחת ואחת התעטרה ועמדה לפני הקב"ה, כיון שהשלימו להפסיק הפרשיות של כל השנה, התעטרו לפני הקב"ה ואמרו, אני משבת פלוני, אני משבת פלוני.

בשעה ההיא קרא הקב"ה ליופיאל הממונה העליון ולנ"ג מרכבות הקדושות שתחת ידו, (שהם כנגד נ"ג פרשיות שבתורה), שנתמנו בשמוש לתורה, וכל מרכבה ומרכבה נתמנתה מרכבה זו על פרשה פלונית שבשבת פלוני, וכל אחת ואחת משמשת אל התורה של השבת שלה, ואסור לנו לערב אלו באלו, ולא להכניס מרכבה במרכבה אחרת אפילו כמלא שערה, ואפילו בתיבה אחת, או אפילו באות אחת, אלא כל אחת ואחת כמו שפסק אותם הקב"ה (דהיינו כמו שנתעטרו לפניו כנ"ל בסמוך) וכמו שהפקיד אותם (את המרכבות), על פרשיות אלו, כל אחת ואחת על משמרתה.

ועל כן כשמתעטר פרשה זו, עולות המלות של פרשה ההיא שנשלמה בצבור, ומקבלת אותן מרכבה ההיא הממונה על פרשה ההיא, ומעלה אותן לפני הקב"ה, ואלו המלות ממש עומדות לפניו ואומרות, אני פרשה פלונית שהשלימו אותי צבור פלוני כך וכך, (כלומר, אם כהלכתה או שלא כהלכתה).

אם נשלמה הפרשה כראוי לה, עולות מלות אלו ומתעטרות על כסא הקדוש (הוא המלכות), ומרכבה ההיא משמשת לפניה, כל מרכבה ומרכבה לפרשה של כל שבת ושבת, (כלומר כל מרכבה לפרשה שלה), וכולן מתעטרות בתוך כסא הקדוש, ועמהן הוא עולה להתיחד למעלה למעלה, (לז"א), ונעשה הכל, (דהיינו הפרשה והכסא וז"א) כלל אחד, משום זה אשרי חלקו מי שמשלים הפרשה כל שבת ושבת כראוי, כמו שהפסיקו אותה למעלה.

ב' פעמים קוראים בתורה בשבת, (א' בבוקר) ב' במנחה, בשעה שהדין תלוי (בימות החול), לעת ערב, כי צריכים לכלול השמאל בימין, כי התורה ניתנה מב' הצדדים, שכתוב מימינו אש דת למו, (הרי שהתורה היא אש שהיא שמאל, ומימינו היינו) ימין ושמאל, (ועל כן קרואים בה בבוקר שהוא ימין, ובמנחה שהיא שמאל), ועל כן ספר תורה במנחה היא בעשרה פסוקים או יותר, אבל לא פרשה שלמה, כי פרשה שלמה אינה אלא בימין, והימין תלוי מטרם שעת המנחה, (אבל במנחה היא שמאל), וכבר העמידוה.

בשני בשבת ובחמשי בשבת, משום שהמדרגות יורדות למטה, (כי בימות החול משמשים יעקב ורחל במקום זו"ן הגדולים, שהם מלבישים מחזה ולמטה דז"א), שהם כלל התורה, (כי יעקב הוא בחינת התורה כמו ז"א), ואם תאמר הרי נביאים נתפרשו למטה, (כלומר שיעקב מלביש רק נה"י דז"א שהם בחינת נביאים ולא תורה, כי תורה היא בחינת חג"ת, ואם כן למה קוראים בתורה, ומשיב), אלא כך הוא ודאי, (שיעקב מלביש על נה"י דז"א), אבל אלו שלמטה, דהיינו ט"ס דיעקב), כולם הם כלל התורה, (כלומר שיעקב בכללו הוא בחינת חג"ת, שהוא תורה כמו ז"א), וכל ספירה וספירה כלולה מכל ספירה וספירה, (וכיון שכלולים זו מזו הרי יש בכל אחת חג"ת שהוא תורה.

וסוד הדבר, אלו מדרגות העליונות, (שהן ז' ספירות חג"ת נה"י דז"א), הן נקראות פרשה אחת, (דהיינו פרשת השבוע), ואחר כך יוצאות מהן תשעה מדרגות המאוחדות יחד, (שהם תשע ספירות דיעקב), ובשביל זה קורים ט' אנשים, ג' בשבת במנחה, (שהם נגד חב"ד דיעקב), וג' ביום השני, (שהם נגד חג"ת דיעקב), וג' ביום ה', (שהם כנגד נה"י דיעקב), הרי תשעה, (וכבר נתבאר בדבור הסמוך שהט' ספירות נכללות זו מזו, ועל כן יש בכל אחת חג"ת שהוא תורה, ואפילו בנה"י.

בספרו של ר' ייבא הזקן כתוב, במנחה בשבת נתעורר סוד השמאל, ונקודה תחתונה (היא המלכות) מקבלת בצד שמאל ההוא את סוד התורה, אז בשעה ההיא (המלכות) נוסעת מצד שמאל, ומצדו אנו קוראים (בתורה, כלומר אף על פי שהמלכות בעצמה אינה בחינת תורה שבכתב, כיון שמקבלת מצד שמאל דז"א בחינת התורה שבכתב, על כן אנו קורים בתורה).

כי (המלכות) עומדת בסוד תשע (ספירות), ועל כן אנו קוראים תשעה שהם ששה (אנשים שהם חג"ת נה"י שלה) בחול, (בב' וה'), ושלשה (אנשים שהם ג"ר שלה), בשעה שנתעורר השמאל בשבת, (דהיינו במנחה בשבת), ולכלול כולם כאחד, והיא מתעטרת בהם בג' צדדים, (ימין, שמאל אמצע), כמו ג' צדדים עליונים, חג"ת) שהם בכלל הפרשה של שבת, (שאנו קוראים בבקר, פירוש אף על פי שאנו אומרים, במנחה דשבת המלכות מקבלת מצד שמאל, אין הפירוש מצד שמאל לבד, אלא שמקבלת מכל ג' הקוין, והכונה היא רק בשליטת השמאל). אשר חלקו מי שזכה ליקרו של שבת, אשר הוא בב' עולמות, בעולם הזה ובעולם הבא... (ויקהל ריז)

בו ירוץ צדיק, במי, אם במגדל או בספר תורה, אלא שדרש המקרא בזה ובזה, (במגדל ובספר תורה), כשדרש במגדל, צריך הצדיק להיות חזן הכנסת ויהיה צדיק אמת וצורת צדיק העליון, (שהוא יסוד), כשדרש בספר תורה, מי שעלה לספר תורה לקרות בתורה צריך להיות צדיק, ונקרא צדיק, מי נקרא צדיק מכל (ז' הקרואים לספר תורה, היינו) העולה לששי מאלו השבעה, (כי פרשה הששית רומזת ליסוד הנקרא צדיק), א"ר שמעון ודאי הוא כן, כי הוא (ר' כרוספדאי) לא עלה כל ימיו אלא הששית מאלו העולים (לתורה, הרומזת ליסוד צדיק), ובו ירוץ צדיק, (יהיה פירושו) בספר תורה ירוץ דברי צדיק הזה... (שלח קלט, ועיין שם עוד)

תקון השלישי הוא, סדר דבור התפלה, שבה חיות אש ממללות, וזה הוא וארא כעין חשמל כמראה אש בית לה סביב, וזה הוא סוד החשמל, שהם חיות אש, עתים חשות עתים ממללות, (והם סוד הקהל השומע קריאת ספר תורה), שהם חשים לספר תורה, בזמן שהדבור יוצא מפי הקורא שחשוב אליהם כאלו מקבלים התורה על הר סיני, ובזמן (שהקב"ה) אמר אנכי, לא נשמע לא קול ולא דבור אחר של החיות אלא שלו, (ולפיכך כיון שהקורא בתורה הוא במקום הקב"ה בסיני, צריך להיות אז חשות). (פנחס רעיא מהימנא שיג)

וכן יש שמיעה בתורה, כי מצוה לשמוע קריאת ספר התורה, וכן בחוטם יש ריח ניחוח להוי"ה, השכינה היא קרבן של הויה העולה שלו, והתפלה היא כקרבן, (שעל ידי הקרבן או התפלה) עולה (השכינה אל הוי"ה) כריח ניחוח אליו, ונקרבת אליו בתפלה, וכך בדבור (כתוב) הלא כה דברי כאש נאם הוי"ה, (ה' אחרונה דהויה), שהיא השכינה, היא הדבור שלו. (שם שכה)

מכילתא:

למען תהיה תורת ה' בפיך, מכאן אמרו המניח תפילין כאלו קורא בתורה, וכל הקורא בתורה פטור מן התפילין. (בא פרשה יז)

דורשי רשומות אמרו לא מצאו דברי תורה שנמשלו למים, ומנין שנמשלו למים, שנאמר הוי כל צמא לכו למים, לפי שפרשו מדברי תורה שלשת ימים לכך מרדו, ולכך התקינו להם הנביאים והזקנים שיהיו קורין בתורה בשבת בשני ובחמשי, הא כיצד, קורין בשבת ומפסיקין באחד בשבת, וקורין בשני ומפסיקין בשלישי וברביעי, וקורין בחמישי ומפסיקין בערב שבת. (בשלח-ויסע פרשה א)

תלמוד בבלי:

אמר רב הונא בר יהודה אמר רבי מנחם אמר ר' אמי מאי דכתיב ועוזבי ה' יכלו, זה המניח ספר תורה ויוצא, רבי אבהו נפיק בין גברא לגברא, בעי רב פפא בין פסוקא לפסוקא מהו, תיקו. רב ששת מהדר אפיה וגריס, אמר אנן בדידן ואינהו בדידהו. אמר רב הונא בר יהודה אמר רבי אמי לעולם ישלים אדם פרשיותיו עם הצבור שנים מקרא ואחד תרגום ואפילו עטרות ודיבון, שכל המשלים פרשיותיו עם הצבור מאריכין לו ימיו ושנותיו... כדאמר להו ר' יהושע בן לוי לבניה אשלימו פרשיותייכו עם הצבור שנים מקרא ואחד תרגום... (ברכות ח א)

אמר רב יהודה... מנין לברכת התורה לפניה מן התורה, שנאמר כי שם ה' אקרא הבו גודל לאלקינו, אמר ר' יוחנן למדנו ברכת התורה לאחריה מן ברכת המזון מקל וחומר, וברכת המזון לפניה מן ברכת התורה לאחריה מקל וחומר, ברכת התורה לאחריה מן ברכת המזון מקל וחומר, ומה מזון שאין טעון לפניו טעון לאחריו, תורה שטעונה לפניה אינו דין שטעונה לאחריה... ומה לתורה שכן חיי עד. (שם כא א)

...מכאן אמרו הזבים והמצורעים ובאין על נדות מותרים לקרות בתורה ובנביאים ובכתובים לשנות במשנה וגמרא ובהלכות ובאגדות אבל בעלי קריין אסורין... (שם כב א)

אמר ר' שמעון בן פזי מנין שאין המתרגם רשאי להגביה קולו יותר מן הקורא, שנאמר משה ידבר והאלקים יעננו בקול... ואם אי אפשר למתרגם להגביה קולו כנגד הקורא ימעך הקורא קולו ויקרא. (שם מה א)

ואמר רב יהודה שלשה דברים מקצרים ימיו ושנותיו של אדם, מי שנותנין לו ספר תורה לקרות ואינו קורא... (שם נה א)

ובעשור של חומש הפקודים קורא על פה, אמאי, נגלול וניקרי, אמר רב הונא בריה דרב יהושע אמר רב ששת לפי שאין גוללין ספר תורה בציבור מפני כבוד ציבור, ונייתי אחרינא ונקרי, רב הונא בר יהודה אמר משום פגמו של ראשון, וריש לקיש אמר משום ברכה שאינה צריכה... (יומא ע א, וראה שם עוד)

היכי עבדי, אמר אביי מצפרא עד פלגא דיומא מעייני במילי דמתא, מכאן ואילך ריבעא דיומא קרינן בספרא ואפטרתא... (תענית יב ב)

תנא בראשית (קורין) בשנים, יהי רקיע באחד, בשלמא יהי רקיע באחד, תלתא פסוקי הוו, אלא בראשית בשנים מאי טעמא, ה' פסוקי הוין, ותנינן הקורא בתורה אל יפחות מג' פסוקים, רב אמר דולג, ושמואל אמר פוסק, רב דאמר דולג מאי טעמא לא אמר פוסק, קסבר כל פסוקא דלא פסקיה משה אנן לא פסקינן ליה, ושמואל אמר פוסק, ומי פסקינן, והאמר רבי חנינא קרא צער גדול היה לי אצל ר' חנינא הגדול ולא התיר לי לפסוק אלא לתינוקות של בית רבן, הואיל ולהתלמד עשוין... ושמואל אמר פוסק מאי טעמא לא אמר דולג, גזירה משום הנכנסין וגזירה משום היוצאין... תא שמע דתניא בשחרית ובמוסף נכנסין לבית הכנסת וקורין כדרך שקורין כל השנה, ובמנחה יחיד קורא אותה על פה, אמר ר' יוסי וכי יחיד יכול לקרות דברי תורה על פה בצבור, אלא כולן נכנסין וקורין אותה על פה כקורין את שמע. (שם כז ב, וראה שם עוד)

בשני וחמישי בשבת במנחה קורין שלשה, אין פוחתין מהן ואין מוסיפין עליהן ואין מפטירין בנביא, הפותח והחותם בתורה מברך לפניה ולאחריה. בראשי חדשים ובחולו של מועד קורין ארבעה אין פוחתין מהן ואין מוסיפין עליהן ואין מפטירין בנביא, הפותח והחותם בתורה מברך לפניה ולאחריה. זה הכלל כל שיש בו מוסף ואינו יום טוב קורין ארבעה, ביום טוב חמשה, ביום הכפורים ששה, בשבת שבעה, אין פוחתין מהן אבל מוסיפין עליהן ומפטירין בנביא, הפותח והחותם בתורה מברך לפניה ולאחריה. תנא מה שאין כן בתורה (אין קורין בצבור מיושב). מנהני מילי, אמר רבי אבהו דאמר קרא ואתה פה עמד עמדי, ואמר רבי אבהו אלמלא מקרא כתוב אי אפשר לאומרו, כביכול אף הקב"ה בעמידה.

תנו רבנן בתורה אחד קורא ואחד מתרגם, ובלבד שלא יהא אחד קורא ושנים מתרגמין, ובנביא אחד קורא ושנים מתרגמין, ובלבד שלא יהו שנים קורין ושנים מתרגמין...

הני שלשה כנגד מי, אמר רב אסי כנגד תורה נביאים וכתובים, רבא אמר כנגד כהנים לוים וישראלים. אלא הא דתני רב שימי אין פוחתין מי' פסוקין בבית הכנסת וידבר עולה מן המנין, הני עשרה כנגד מי, א"ר יהושע בן לוי כנגד עשרה בטלנין שבבית הכנסת, רב יוסף אמר כנגד עשרת הדברות שנאמרו למשה בסיני, רבי לוי אמר כנגד עשרה הלולין שאמר דוד בספר תהלים, ורבי יוחנן אמר כנגד עשרה מאמרות שבהן נברא העולם... אמר רבא ראשון שקרא ד' משובח, שני שקרא ד' משובח, שלישי שקרא ד' משובח...

תנא הפותח מברך לפניה והחותם מברך לאחריה, והאידנא דכולהו מברכי לפניה ולאחריה היינו טעמא דתקינו רבנן גזירה משום הנכנסין ומשום היוצאין... (מגילה כא א, וראה שם עוד)

ואמר רבי תנחום אמר ריב"ל כשם שאין מתחילין בפרשה פחות מג' פסוקים כך אין משיירין בפרשה פחות משלשה פסוקים... תא שמע זה הכלל כל שיש בו ביטול מלאכה לעם, כגון תענית צבור ותשעה באב קורין ג', ושאין בו ביטול מלאכה לעם כגון ראשי חדשים וחולו של מועד, קורין ד' שמע מינה... אלא נקוט האי כללא בידך, כל דטפי ליה מילתא מחבריה טפי ליה גברא יתירא, הלכך בראשי חדשים ומועד דאיכא קרבן מוסף קורין ארבעה, ביום טוב דאסור בעשיית מלאכה חמשה, ביום הכפורים דענוש כרת ששה, שבת דאיכא איסור סקילה שבעה. (שם כב א)

הני שלשה חמשה ושבעה כנגד מי, פליגי בה רבי יצחק בר נחמני וחד דעמיה ומנו רבי שמעון בן פזי, ואמרי לה ר' שמעון בן פזי וחד דעמיה ומנו רבי יצחק בר נחמני, ואמרי לה ר' שמואל בר נחמני, חד אמר כנגד ברכת כהנים וחד אמר כנגד שלשה שומרי הסף, חמשה מרואי פני המלך, שבעה רואי פני המלך... אמר ליה יעקב מינאה לרב יהודה הני ששה דיום הכפורים כנגד מי, אמר ליה כנגד ששה שעמדו מימינו של עזרא וששה משמאלו, שנאמר ויעמוד עזרא הסופר על מגדל עץ אשר עשו לדבר...

תנו רבנן הכל עולים למנין שבעה ואפילו קטן ואפילו אשה, אבל אמרו חכמים אשה לא תקרא בתורה מפני כבוד צבור. איבעיא להו מפטיר מהו שיעלה למנין שבעה, רב הונא ור' ירמיה בר אבא חד אמר עולה, וחד אמר אינו עולה... דאמר עולא מפני מה המפטיר בנביא צריך שיקרא בתורה תחלה, מפני כבוד תורה, וכיון דמשום כבוד תורה הוא למנינא לא סליק... (שם כג א)

...ואין קורין בתורה ואין מפטירין בנביא... פחות מעשרה... מנא הני מילי, אמר ר' חייא בר אבא א"ר יוחנן דאמר קרא ונקדשתי בתוך בני ישראל, כל דבר שבקדושה לא יהא פחות מעשרה... (שם כג ב)

הקורא בתורה לא יפחות משלשה פסוקים, ולא יקרא למתורגמן יותר מפסוק אחד ובנביא שלשה, היו שלשתן שלש פרשיות קורין אחד אחד. מדלגין בנביא ואין מדלגין בתורה, ועד כמה הוא מדלג עד כדי שלא יפסוק המתורגמן. הני ג' פסוקין כנגד מי, אמר רב אסי כנגד תורה נביאים וכתובים, ולא יקרא למתורגמן יותר מפסוק אחד ובנביא שלשה ג' פסוקים... (שם)

קטן קורא בתורה ומתרגם אבל אינו פורס על שמע ואינו עובר לפני התיבה ואינו נושא את כפיו, פוחח פורס את שמע ומתרגם, אבל אינו קורא בתורה... (שם כד א)

מעשה ראובן נקרא ולא מתרגם, מעשה תמר נקרא ומתרגם, מעשה עגל הראשון נקרא ומתרגם, והשני נקרא ולא מתרגם, ברכת כהנים מעשה דוד ואמנון נקראין ולא מתרגמין... מעשה בראשית נקרא ומתרגם... מעשה לוט ושתי בנותיו נקרא ומתרגם... מעשה תמר ויהודה נקרא ומתרגם... מעשה עגל הראשון נקרא ומתרגם... דניחא להו דתהויא להו כפרה, קללות וברכות נקרין ומתרגמין... אזהרות ועונשין נקרין ומתרגמין... מעשה אמנון ותמר נקרא ומתרגם... מעשה פילגש בגבעה נקרא ומתרגם... הודע את ירושלים נקרא ומתרגם... ואלו נקראין ולא מתרגמין, מעשה ראובן נקרא ולא מתרגם... מעשה עגל השני נקרא ולא מתרגם, איזה מעשה עגל השני, מן ויאמר משה עד וירא משה... ברכת כהנים נקרין ולא מתרגמין, מאי טעמא משום דכתיב ישא, (שלא יאמרו הקב"ה נושא להם פנים ואינן כדאי). מעשה דוד ואמנון לא נקרין ולא מתרגמין.

תנו רבנן כל המקראות הכתובין בתורה לגנאי קורין אותן לשבח, כגון ישגלנה ישכבנה... (שם כה א)

ראש חודש אדר שחל להיות בשבת קורין בפרשת שקלים, חל להיות בתוך השבת מקדימין לשעבר ומפסיקין לשבת אחרת, בשניה זכור, בשלישית פרה אדומה, ברביעית החודש הזה לכם, בחמישית חוזרין לכסדרן, לכל מפסיקין בראשי חדשים בחנוכה ובפורים בתעניות ובמעמדות וביום הכפורים... אלא למאן דאמר צו את קרבני מי מתרמי בההיא זימנא, אין לבני מערבא דמסקי לדאורייתא בתלת שנין. (שם כט א, וראה שם עוד)

בפסח קורין בפרשת מועדות של תורת כהנים, בעצרת שבעה שבועות, בראש השנה בחדש השביעי באחד לחדש, ביום הכפורים אחרי מות, ביום טוב הראשון של חג קורין בפרשת מועדות שבתורת כהנים, ובשאר כל ימות החג בקרבנות החג. בחנוכה בנשיאים, בפורים ויבא עמלק, בראשי חדשים ובראשי חדשיכם, במעמדות במעשה בראשית, בתעניות ברכות וקללות, אין מפסיקין בקללות אלא אחד קורא את כולן, בשני ובחמישי בשבת במנחה קורין כסדרן ואין עולים להם מן החשבון, שנאמר וידבר משה את מועדי ה' אל בני ישראל, מצותן שיהו קורין כל אחד ואחד בזמנו.

תנו רבנן, בפסח קורין בפרשת מועדות ומפטירין בפסח גלגל, והאידנא דאיכא תרי יומי יומא קמא בפסח גלגל ולמחר בפסח יאשיהו, ושאר ימות החג מלקט וקורא מענינו של פסח, מאי היא אמר רב פפא מאפ"ו סימן, יום טוב האחרון של פסח קורין ויהי בשלח ומפטירין וידבר דוד, ולמחר כל הבכור ומפטירין עוד היום, אמר אביי והאידנא נהוג עלמא למיקרי משך תורה, קדש בכספא, פסל במדבר שלח בוכרא. בעצרת שבעה שבועות ומפטירין בחבקוק, אחרים אומרים בחדש השלישי ומפטירין במרכבה, והאידנא דאיכא תרי יומי עבדינן כתרוויהו ואיפכא. בראש השנה בחדש השביעי ומפטירין הבן יקיר לי אפרים, ויש אומרים וה' פקד את שרה ומפטירין בחנה, והאידנא דאיכא תרי יומי יומא קמא כיש אומרים למחר והאלקים ניסה את אברהם, ומפטירין הבן יקיר, ביום הכפורים קורין אחרי מות ומפטירין כי כה אמר רם ונשא, ובמנחה קורין בעריות ומפטירין ביונה... יום טוב הראשון של חג קורין בפרשת מועדות שבתורת כהנים ומפטירין הנה יום בא לה', והאידנא דאיכא תרי יומי למחר מקרא הכי נמי קרינן, אפטורי מאי מפטירין, ויקהלו אל המלך שלמה, ושאר כל ימות החג קורין בקרבנות החג, יום טוב האחרון קורין כל הבכור מצות וחוקים ובכור, (רש"י: אלא שמתחילין עשר תעשר לפי שיש באותה פרשה מצות וחוקים הרבה הנוהגות בחג), ומפטירין ויהי ככלות שלמה, למחר קורין וזאת הברכה ומפטירין ויעמד שלמה. אמר רב הונא אמר רב שבת שחל להיות בחולו של מועד בין בפסח בין בסוכות מקרא קרינן ראה אתה, אפטורי בפסח העצמות היבשות, ובסוכות ביום בא גוג. בחנוכה בנשיאים ומפטירין בנרות שלמה, ואי מיקלעי שתי שבתות קמייתא בנרות דזכריה בתרייתא בנרות שלמה... ראש חודש שחל להיות בשבת מפטירין והיה מדי חודש בחדשו, באחד בשבת מאתמול מפטירין ויאמר לו יהונתן מחר חודש. אמר רב הונא ראש חודש אב שחל להיות בשבת מפטירין חדשיכם ומועדיכם שנאה נפשי היו עלי לטורח... בתשעה באב גופיה מאי מפטרינן, אמר רב איכה היתה לזונה, מקרא מאי, תניא אחרים אומרים ואם לא תשמעו לי, ר' נתן בר יוסף אומר עד אנה ינאצוני העם הזה, ויש אומרים עד מתי לעדה הרעה הזאת, אמר אביי האידנא נהוג עלמא למיקרי כי תוליד בנים, ומפטירין אסוף אסיפם.

במעמדות במעשה בראשית, מנהני מילי, א"ר אמי אלמלא מעמדות לא נתקיימו שמים וארץ, שנאמר אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי... אמר לו כבר תקנתי להם סדר קרבנות, כל זמן שקורין בהן מעלה אני עליהן כאילו מקריבין לפני קרבן ומוחל אני על כל עונותיהם.

ואין מפסיקין בקללות, מנא הני מילי אמר ר' חייא בר גמדא אמר רבי אסי דאמר קרא מוסר ה' בני אל תמאס, ריש לקיש אמר לפי שאין אומרים ברכה על הפורענות... ר' שמעון בן אלעזר אומר עזרא תיקן להן לישראל שיהו קורין קללות שבתורת כהנים קודם עצרת ושבמשנה תורה קודם ראש השנה, מאי טעמא אמר אביי ואיתימא ריש לקיש כדי שתכלה השנה וקללותיה...

תנו רבנן מקום שמפסיקין בשבת שחרית שם קורין במנחה, במנחה שם קורין בשני, בשני שם קורין בחמישי, בחמישי שם קורין לשבת הבאה, דברי ר' מאיר, ר' יהודה אומר מקום שמפסיקין בשבת שחרית שם קורין במנחה ובשני ובחמישי ולשבת הבאה, אמר רבי זירא הלכה מקום שמפסיקין בשבת שחרית שם קורין במנחה ובשני ובחמישי ולשבת הבאה.

תנו רבנן פותח ורואה גולל ומברך וחוזר ופותח וקורא, דברי רבי מאיר, רבי יהודה אומר פותח ורואה ומברך וקורא, מאי טעמא דרבי מאיר, כדעולא, דאמר עולא מפני מה אמרו הקורא בתורה לא יסייע למתורגמן, כדי שלא יאמרו תרגום כתוב בתורה, הכא נמי כדי שלא יאמרו ברכות כתובין בתורה, ורבי יהודה תרגום איכא למיטעי ברכות ליכא למיטעי...

אמר ר' זירא אמר רב מתנה הלוחות והבימות אין בהן משום קדושה. אמר ר' שפטיה אמר ר' יוחנן הגולל ספר תורה צריך שיעמידנו על התפר, ואמר ר' שפטיה א"ר יוחנן הגולל ספר תורה גוללו מבחוץ ואין גוללו מבפנים, וכשהוא מהדקו מהדקו מבפנים ואינו מהדקו מבחוץ. ואמר ר' שפטיה א"ר יוחנן עשרה שקראו בתורה הגדול שבהם גולל ספר תורה, הגוללו נוטל שכר כולן... אלא אימא קיבל שכר כנגד כולן... אמר רבי פרנך אמר רבי יוחנן כל האוחז ספר תורה ערום נקבר ערום, ערום סלקא דעתך, אלא אימא נקבר ערום בלא מצוות, בלא מצות סלקא דעתך, אלא אמר אביי נקבר ערום בלא אותה מצוה. אמר רבי ינאי בריה דרבי ינאי סבא משמיה דרבי ינאי רבה מוטב תיגלל המטפחת ואל יגלל ספר תורה. וידבר משה את מועדי ה' אל בני ישראל, מצותן שיהו קורין אותן כל אחד ואחד בזמנו. (שם ל ב)

כי ההוא דאתא לקמיה דרבי אמי אמר ליה מוחזקני בזה שהוא כהן, א"ל מה ראית, אמר ליה שקרא ראשון בבית הכנסת, בחזקת שהוא כהן או בחזקת שהוא גדול, שקרא אחריו לוי, והעלהו ר' אמי לכהונה על פיו... (כתובות כה ב)

ומפני מה אין מצויין תלמידי חכמים לצאת תלמידי חכמים מבניהן... רבינא אומר שאין מברכין בתורה תחלה. דאמר רב יהודה אמר רב מאי דכתיב מי האיש החכם ויבן את זאת, דבר זה נשאל לחכמים ולנביאים ולא פירשוהו עד שפירשו הקב"ה בעצמו, דכתיב ויאמר ה' על עזבם את תורתי... אמר רב יהודה אמר רב שאין מברכין בתורה תחלה. (נדרים פא א)

אמר רבא בר רב הונא כיון שנפתח ספר תורה אסור לספר אפילו בדבר הלכה, שנאמר וכפתחו עמדו כל העם, ואין עמידה אלא שתיקה, שנאמר ותוחלתו כי לא ידברו כי עמדו לא ענו, ר' זירא אמר רב חסדא מהכא, ואזני כל העם אל ספר התורה... ואין הקורא רשאי לקרות בתורה עד שיכלה אמן מפי הצבור, ואין המתרגם רשאי להתחיל בתרגום עד שיכלה פסוק מפי הקורא, ואין הקורא רשאי להתחיל בפסוק אחר עד שיכלה תרגום מפי המתרגם. אמר רבי תנחום א"ר יהושע בן לוי המפטיר בנביא צריך שיקרא בתורה תחלה. ואמר רבי תנחום אמר רבי יהושע בן לוי אין המפטיר רשאי להפטיר בנביא עד שיגלל ספר תורה. ואמר רבי תנחום אמר רבי יהושע בן לוי אין שליח צבור רשאי להפשיט את התיבה בצבור מפני כבוד צבור, ואמר רבי תנחום אמר רבי יהושע בן לוי אין הצבור רשאין לצאת עד שינטל ספר תורה ויניח במקומו. (סוטה לא א)

חזן הכנסת נוטל ספר תורה ונותנה לו לראש הכנסת, וראש הכנסת נותנה לסגן, והסגן נותנו לכהן גדול, וכהן גדול עומד ומקבל, וקורא אחרי מות ואך בעשור, וגולל את התורה ומנחה בחיקו, ואומר יתר ממה שקריתי לפניכם כתוב כאן, ובעשור שבחומש הפקודים קורא על פה, ומברך עליה שמונה ברכות, על התורה ועל העבודה ועל ההודייה ועל מחילת העון ועל המקדש ועל ישראל ועל הכהנים ועל ירושלים והשאר תפלה... כולה משום כבודו דכהן גדול הוא. ורמינהי מדלגין בנביא ואין מדלגין בתורה... אלא אמר אביי לא קשיא כאן בענין אחד כאן בשני עניינין... ובעשור שבחומש הפקודים קורא על פה, וליכרכיה לספר וליקרי, א"ר הונא בר יהודה א"ר ששת לפי שאין גוללין ספר תורה בצבור, וליתי ספר תורה אחרינא וליקרי, רב הונא בר יהודה אמר משום פגמו של ראשון, ר"ש בן לקיש אמר לפי שאין מברכין ברכה שאינה צריכה... מכאן ואילך כל אחד ואחד מביא ספר תורה מתוך ביתו וקורא בו, וכל כך למה, כדי להראות חזותו לרבים, (התנאה לפניו במצות, בספר תורה נאה). (שם מ ב)

מיתיבי (עבד)... או שהניח תפילין בפני רבו... או שקרא שלשה פסוקים בבית הכנסת בפני רבו הרי זה לא יצא לחירות... (גיטין מ א)

אלו דברים אמרו מפני דרכי שלום, כהן קורא ראשון ואחריו לוי ואחריו ישראל מפני דרכי שלום... מנא הני מילי, אמר רב מתנה דאמר קרא ויכתוב משה את התורה הזאת ויתנה אל הכהנים בני לוי, אטו אנא לא ידענא דכהנים בני לוי נינהו, אלא כהן ברישא והדר לוי... אמר אביי נקטינן אין שם כהן מתפרדה חבילה, ואמר אביי נקטינן אין שם לוי קורא כהן, איני והאמר רבי יוחנן כהן אחר כהן לא יקרא משום פגמו של ראשון... כי קאמרינן באותו כהן... שלחו ליה בני גלילא לרבי חלבו אחריהן מי קוראין, לא הוה בידיה, אתא ושייליה לרבי יצחק נפחא, א"ל אחריהן קוראין תלמידי חכמים הממונין פרנסים על הציבור, ואחריהן בני תלמידי חכמים שאבותיהן ממונים פרנסים על הצבור, ואחריהן ראשי כנסיות וכל אדם. שלחו ליה בני גליל לר' חלבו מהו לקרות בחומשים בבית הכנסת, לא הוה בידיה, אתא שייליה לר' יצחק נפחא לא הוה בידיה, אתא שאיל בי מדרשא ופשטיה מהא דא"ר שמואל בר נחמני א"ר יוחנן ספר תורה שחסר יריעה אחת אין קורין בו, ולא היא, התם מחסר במילתיה הכא לא מחסר במילתיה, רבה ורב יוסף דאמרי תרוייהו אין קוראין בחומשין בבית הכנסת משום כבוד צבור... (שם נט א)

עשרה תקנות תקן עזרא, שקורין במנחה בשבת, וקורין בשני ובחמישי... והא מעיקרא הוה מיתקנא, דתניא וילכו שלשת ימים במדבר ולא מצאו מים, דורשי רשומות אמרו אין מים אלא תורה, שנאמר הוי כל צמא לכו למים, כיון שהלכו שלשה ימים בלא תורה נלאו, עמדו נביאים שביניהם ותיקנו להם שיהו קורין בשבת ומפסיקין באחד בשבת, וקורין בשני ומפסיקין שלישי ורביעי, וקורין בחמישי ומפסיקין ערב שבת, כדי שלא ילינו ג' ימים בלא תורה. מעיקרא תקנו חד גברא תלתא פסוקי, אי נמי תלתא גברי תלתא פסוקי כנגד כהנים לוים וישראלים, אתא הוא תיקן תלתא גברי ועשרה פסוקי כנגד עשרה בטלנין. (בבא קמא פב א)

תלמוד ירושלמי:

ראש חדש שחל להיות בתענית היך מזכיר הוא... במה קורין, ר' יוסי אומר קורין ברכות וקללות... יצק סחורא שאל לר' יצחק ר"ח שחל להיות בחנוכה במה קורין, א"ל קורין שלשה בר"ח ואחד בחנוכה. ר' פנחס ור' סימון ר' אבא בר זמינא מטו בה בשם רבי אבדומי דמן חיפא קורין שלשה בחנוכה וא' בר"ח, להודיעך שלא בא הרביעי אלא מחמת ר"ח... (ברכות לא ב, וראה שם עוד)

ר' אבא בריה דר' חייא בר אבא ר' חייא בשם רבי יוחנן היה קורא בתורה ונשתתק זה שהוא עומד מתחתיו יתחיל ממקום שהתחיל הראשון, אם אמר את ממקום שפסק, הראשונים נתברכו לפניהן ולא נתברכו לאחריהן, והאחרונים נתברכו לאחריהן ולא נתברכו לפניהן, וכתיב תורה ה' תמימה משיבת נפש, שתהא כולה תמימה. תני לא יהו שנים קורין בתורה ואחד מתרגם, א"ר זעירא מפני הברכה... (שם מ א)

מניין לקריאת הפרשה, ר' אידי בשם ר' יצחק ויעש, מה תלמוד לומר כאשר צוה ה' את משה, מיכן לקריאת הפרשה (ביום הכפורים)... ר' ירמיה בשם רשב"ל שאין גלין ספר תורה ברבים, ר' יוסה בעי הגע עצמך שהיתה פרשה קטנה (שאין שם שהיה בגלילה), אלא כדי שישמעו ישראל תורה על סדר, והא תנינן קורא אחרי מות ואך בעשור, שנייא היא שהיא סדרו של יום, תדע לך דארשב"ל בכל מקום אינו קורא על פה והכא קורא. ר' יוסה מפקד לבר עולא חזנא דכנישתא דבבליא, כד דהיא חדא אוריא תהא גייל לה להדי פרוכתא (תהא גולל לפני פרכת ואין אתה צריך להכניסה לתוך הארון ולהוציאה שנית), כד אינו תרתי תי מייבל חדא ומייתא חדא (ולא תוציא שני ס"ת כאחד). (יומא לו ב)

רב חונה אמר ג' קרויות שבתורה לא יפחתו מי' פסוקים, חזקיה אמר כנגד עשרת הדברות, והא תנינן ביום הראשון בראשית ויהי רקיע, והא לית בהון אלא תמנייא, ר' אידי אמר איתפלגון כהנא ואסא, חד אמר חוזר (על פסוק), וחורנה אמר חותך (פסוק אחד לשנים)... התיב רבי פליפה בר פריטה קומי ר' זעירא והרי פרשת עמלק, א"ל שנייה היא שהוא סדרו של יום. התיב ר' לעזר בר מרום קומי ר' יונה והא תני המפטיר בנביא לא יפחות מכ"א פסוקים... (תענית כא ב)

ר' שמואל בר נחמן בשם ר' יונתן תורה חסירה אין קוראין בה ברבים, והא תני בבראשית עד המבול, בויקרא עד ויהי ביום השמיני, בוידבר עד ויהי בנסוע הארון מותר לקרות בו ברבים, (אם כתובה מבראשית עד מעשה המבול שהוא ענין בפני עצמו מותר, כל שכן מחומש מלא), הדא ארסקינס אוקיר אורייתא, (לא מדינא קאמר אלא לכבוד תורה), דצנבראי אתון שאלון לר' יונה ולר' יוסה מהו לקראות בספר ברבים (ספר חסר), אמר לון אסור, לא דאסור אלא מן נו דנפשהון עגימה אינון זבנין להון אחורי. (מגילה כג ב)

אמר רב חסדא צער גדול היה להן, בכל אתר את אמר הולכין אצל התורה, והכא את אמר מוליכין את התורה אצלן, אלא על ידי שהן בני אדם גדולים התורה מתעלה בהן. והא תמן מויבלין אוריתא גבי ריש גלותא, אמר רבי יוסי בי ר' בון על ידי שזרעו של דוד משוקע שם אינו עבדין כמנהג אבהתון... ואין מדלגין בתורה, ר' ירמיה בשם רשב"ל לפי שאין גוללין ספר תורה ברבים, רבי יוסי בעי הגע עצמך שהיתה פרשה קטנה, אלא כדי שישמעו ישראל על סדר... (סוטה לג א)

מילתיה דרבי שמעון בן יוחי אמר שהוא מדברי תורה, דתני בי ר' שמעון בן יוחי ויכתוב משה את התורה הזאת ויתנה אל הכהנים בני לוי וגו' ואחר כך ואל כל זקני ישראל, מילתיה דרבי יהושע בן לוי שהוא מדבריהן, דאמר ר' יהושע מיימי לא ברכתי לפי כהן, ולא הנחתי לברך ישראל לפניו... (גיטין לב ב)

מדרש רבה:

ומאימתי הוא קורא בתורה, א"ר אבינא אתפלגון ר' הונא ור' יהודה תרויהון בש"ר שמואל, חד אמר משהוא יודע לברך ואחרנא אמר עד שיודע טיב ברכה, שיודע למי מברכין. (בראשית צא ג)

הלכה אדם מישראל מהו שיהא מותר לו לקרות התוכחות בקריות הרבה, כך שנו חכמים אין מפסיקין בקללות אלא אחד קורא את כולם, לימדונו רבותינו למה אין מפסיקין בקללות, א"ר חיא בר גמדא לפי שכתוב (משלי ג') מוסר ה' בני אל תמאס ואל תקוץ בתוכחתו, אל תעשה את התוכחות קוצין קוצין אלא אחד קורא את כולן. דבר אחר למה אין מפסיקין בקללות, א"ר יהושע דסכנין בש"ר לוי, אמר הקב"ה אני כתבתי על כבודי (תהלים צ"א) עמו אנכי בצרה, אין שורת הדין שיהו בני מתקללין ואני מתברך, כיצד אם יקראו את התוכחות קריות הרבה אין קרוי וקרוי שאין מברך ב' פעמים, לפניה ולאחריה, אלא אחד קורא את כולן, רבנן אמרי אמר הקב"ה לא לרעתם נתתי להם ברכות וקללות, אלא להודיען איזו דרך טובה שיבחרו אותה כדי שיטלו שכר, מנין ממה שקרינו בענין, ראה אנכי נותן לפניכם וגו'. (דברים ד א)

ויקרא משה אל כל ישראל, הלכה אדם מישראל שעמד לקרות בתורה מהו שיהא מותר לו לקראות פחות מג' פסוקים, כך שנו חכמים הקורא בתורה לא יפחות מג' פסוקים, לימדונו רבותינו למה התקינו שלא יפחות מג' פסוקים, כנגד אברהם יצחק ויעקב, דבר אחר כנגד משה אהרן ומרים שניתנה תורה על ידיהן. (שם ז ט)

כי המצוה הזאת, הלכה אדם מישראל שעומד לקרות בתורה כיצד מברך, כך שנו חכמים הפותח והחותם בתורה מברך לפניה ולאחריה. ומנין שטעונה ברכה לפניה ולאחריה, שכתוב (תהלים קי"ט) ברוך אתה ה' למדני חקיך, הרי ברכה לפניה, ומנין שטעונה ברכה לאחריה, א"ר שמואל בר נחמן בש"ר יונתן שכתוב אחר השירה וזאת הברכה, מששנה להן את התורה אחר כך בירך הרי ברכה לאחריה, דבר אחר אמר הקב"ה אם נזקקת לברכתה של תורה אף אני מברך אותך, שנאמר (שמות כ') בכל המקום אשר אזכיר את שמי וגו', דבר אחר רבנין אמרי אמר הקב"ה אם ברכת את התורה לעצמך את מברך, מנין שנאמר (משלי ט') כי בי ירבו ימיך ויוסיפו לך שנות חיים. (שם ח ב)

וזאת הברכה, הלכה אדם מישראל שעלה לקרות בתורה אין מותר לו לקרות עד שלא יברך תחלה מברך ואחר כך קורא, ומשה בשעה שזכה לקבל התורה תחלה בירך ואחר כך קרא, א"ר אלעזר אי זו היא הברכה שבירך משה בתורה תחלה, בא"י אמ"ה אשר בחר בתורה הזאת וקדשה ורצה בעושיה... (שם יא ה)

...כך אף על פי שישראל עוסקין במלאכתן כל ששת ימים ביום השבת משכימים ובאים לבית הכנסת, וקורין קריאת שמע ועוברין לפני התיבה וקורין בתורה ומפטירין בנביא, והקב"ה אומר להם, בני הגביהו קולכם כדי שישמעו חברים... (שיר השירים ח טו)

א"ר יודן בשעה שישראל קורין בתורה בחבורות קולך השמיעיני, ואם לאו ברח דודי. (שם שם טז)

כל האומות מונין את ישראל ואומרין להם אלקיכם הסתיר פניו מכם וסילק שכינתו מכם עוד אינו חוזר עליכם, והן בוכין ומתאנחין, וכיון שנכנסין לבתי כנסיות ולבתי מדרשות וקורין בתורה ומוצאין שכתוב (ויקרא כ"ו) ופניתי אליכם והפריתי אתכם ונתתי משכני בתוככם והתהלכתי בתוככם, והן מתנחמין... לכך נאמר זאת אשיב אל לבי, ואין זאת אלא תורה, שנאמר וזאת התורה... (איכה ג יט)

מדרש תנחומא:

ילמדנו רבינו, המתרגם בתורה מהו שיהא מסתכל בספר תורה ומתרגם, כך שנו רבותינו, המתרגם אסור לו להסתכל בספר תורה ולתרגם, כדי שלא יאמרו תרגום כתוב בתורה, והקורא אסור ליתן עיניו חוץ לתורה, שלא נתנה התורה אלא בכתב, שנאמר וכתבתי על הלוחות את הדברים (שמות ל"ד), ואסור למתרגם ברבים ליתן עיניו בתורה. א"ר יהודה בן פזי מקרא מלא, שנאמר כתב לך את הדברים האלה, הרי התורה שנתנה בכתב, כי על פי הדברים האלה, הרי תרגום שנתן על פה... (וירא ה)

דבר אחר וידבר אלקים, זה שאמר הכתוב אז ראה ויספרה הכינה וגם חקרה (איוב כ"ה), ואחרי כן ויאמר לאדם, למדך תורה שאם תהיה בן תורה לא תהא רוחך גסה לומר דבר לפני הצבור עד שתפשוט אותה בינך ובין עצמך שנים שלשה פעמים. מעשה ברבי עקיבא שקראו החזן ברבים לקרות בספר תורה בצבור, ולא רצה לעלות, אמרו לו תלמידיו רבינו לא כך למדתנו כי הוא חייך ואורך ימיך, ולמה נמנעת מלעלות, אמר להם העבודה לא נמנעתי לקראות אלא על שלא סדרתי אותה פרשה שנים שלשה פעמים, שאין אדם רשאי לומר דברי תורה לפני הצבור עד שיפשוט אותו ב' ג' פעמים בינו לבין עצמו... (יתרו טו)

ילמדנו רבינו הקורא בתורה עד כמה חייב לקרות, כך שנו רבותינו הקורא בתורה לא יפחות משלשה פסוקים, כנגד שלשה אבות שבזכותן נתנה תורה לישראל, שנאמר (שמות י"ט) ומשה עלה אל האלקים ויקרא אליו ה' מן ההר לאמר... תשא כח)

תנא דבי אליהו:

ועוד אמר דוד לפני הקב"ה רבונו של עולם, עני במה יקרא שמו לפניך, בשלמא העשיר יקרא שמו לפניך על שם עשרו על שם כסף וזהב אבנים טובות ומרגליות ועל שם כלי חמדה שבעולם, אבל העני במה יקרא שמו לפניך, אלא יקרא שמו על שם בנו, הא כיצד אם עומד בנו בבית הכנסת ובבית המדרש וקורא בתורה ואומרים הבריות בן מי זה, אומר בן איש פלוני עני הוא ונמצאו הרבים מברכים שמו הגדול על ידו, וכן אם עומד בנו ושואל הלכות בבית המדרש... (פרק יח)

מסכת סופרים:

משה הקנא התורה... הקניא להם לישראל שהיו קורין בתורה בשבתות וימים טובים ובראשי חדשים ובחולו של מועד שנאמר וידבר משה את מועדי ה' אל בני ישראל. עזרא תיקן להם לישראל שיהו קורין בתורה בשני ובחמישי ובשבת במנחה. (פרק י)

מי שהוא אוחז ספר תורה נחלקו בדבר שני תנאין, חדא אמר פותח ורואה וגולל ומברך וחדא אמר פותח ומברך, ומה טעם דכתיב (נחמיה ח') ובפתחו עמדו כל העם, ומה כתיב בתריה ויברך עזרא את ה' האלקים הגדול, במה גדלו רב אמר גדלו בשם המפורש, רבא אמר בברכה גדלו, והיכי מברך, בעשרה אומרים ברכו את ה' המבורך ביחיד כשהוא משכים לקרא אומר בא"י אלקינו מלך העולם אשר נתן לנו תורה מן השמים חיי עולמים ממרומים, ברוך אתה ה' נותן התורה, וגולל ואומר ברוך אתה ה' אלקינו מלך העולם אשר נתן לנו תורת אמת וחיי עולם נטע בתוכנו, ברוך אתה ה' נותן התורה. (פרק יג)

ילקוט שמעוני:

מעשה באחד שעמד לקרות בתורה וסמך עצמו לכותל והחזירו רבי שמואל בר יצחק. (תהלים ב, תרכג)

תורת ה' תמימה, רבי חייא בשם רבי יוחנן היה קורא בתורה ונשתתק, זה שהוא עומד תחתיו מתחיל ממקום שהאחר התחיל, אם אומר אתה ממקום שהאחר פסק הראשונים נתברכו לפניהם ולא נתברכו לאחריהם, והאחרונים נתברכו לאחריהם ולא נתברכו לפניהם, וכתיב תורת ה' תמימה משיבת נפש, שתהא כלה תמה. (שם יט, תרעד)

אל תעמוד בדבר רע, תנן הפותח פותח בדבר טוב, בברכות קורא ומפסיק, בקללות קורא ואינו מפסיק, אלא אחד קורא את כלם, למה אין מפסיקין בקללות, רבי יוסי אומר אל תעמוד בדבר רע, רבי יהושע אומר עמו אנכי בצרה, אמר הקב"ה אינו בדין שיהו בני מתקללין ואני מתברך... (קהלת פרק ח, תתקעח)

מדרש הגדול:

ויקהל משה, אמר להן הקב"ה לישראל אם נקהלין אתם בכל שבת ושבת לבתי כנסיות וקורין בתורה מעלה אני עליכם כאלו העדתם עלי שאני מלככם, וכן ישעיה מפרש ואומר אתם עדי נאם ה' ואני א-ל (ישעיה מג יב)... (שמות לה א)

מיתיבי היכן קוראין בעזרה, ר' אליעזר בן יעקב אומר בהר הבית, שנאמר ויקרא בו לפני הרחוב אשר לפני שער המים (נחמיה ח'), אמר רב חסדא בעזרת נשים, שנאמר ויברך עזרא את ה' האלקים הגדול (שם), מאי אמר, רב יוסף אמר ברוך המבורך, רב מתנה אמר ברוך ה' אלקי ישראל מן העולם ועד העולם, אמר ליה אביי לרב דימי אימא שגידלו בשם המפורש, אמר ליה אין אומרין שם המפורש בגבולין... שמע מינה קריאה לעולם בעזרת נשים, ודעזרא בהר הבית, ואין מזכירין שם המפורש אלא בעזרה, ודעבד עזרא הוראת שעה היתה. (ויקרא טז כב)

ילקוט ראובני:

ויאמר עשו הלעיטני נא מן האדום האדום הזה, שליחא דצבורא כד קרא בספר תורה צריכין דיתכוונין מילין ולא יעיל ליה בהלעטה כגוונא דעשו שאתמר ביה הלעיטני נא מן האדום האדם וגו', ואלו הוו צבורא נוחין ליה אתמר ביה ואף ה' חרה בעם. (תולדות)

ואם לא תשמעו לי מקללם בכ"ב, מכאן אין נראה לי פירוש רב נסים גאון דפירש דהאי דמחלוקת וילך מאתם נצבים כשיש שתי שבתות בין ראש השנה בלא י"ט שהם פרשיות קטנות ומחברים מטות ומסעי שהם גדולים ביותר, היינו משום דבעינן שיתמו שנה וקללותיה, שיש קללות באתם נצבים, ואין אנו רוצים לקרות תוכחות של שנה שעברה בשנה הבאה... (בחקתי)

משנה תורה:

משה רבינו תיקן להם לישראל שיהו קורין בתורה ברבים בשבת ובשני ובחמישי בשחרית כדי שלא ישהו שלשה ימים בלא שמיעת תורה, ועזרא תיקן שיהו קורין כן במנחה בכל שבת משום יושבי קרנות, וגם הוא תיקן שיהו קורין בשני ובחמישי שלשה בני אדם, ולא יקראו פחות מעשרה פסוקים.

ואלו הן הימים שקורין בהם בתורה בציבור, בשבתות ובמועדים ובראשי חדשים ובתעניות ובחנוכה ובפורים ובשני וחמישי שבכל שבוע ושבוע, ואין מפטירין בנביאים אלא בשבתות וימים טובים ותשעה באב בלבד.

ואין קורין בתורה בציבור בפחות מעשרה אנשים גדולים בני חורין, ואין קורין פחות מעשרה פסוקים, וידבר עולה מן המנין, ולא יהיו הקורין פחות משלשה אנשים, ואין מתחילין בפרשה פחות משלשה פסוקים, ואין משיירין בפרשה פחות משלשה פסוקים, ולא יקרא הקורא פחות משלשה פסוקים.

שלשה שקראו עשרה פסוקים שנים קוראין שלשה שלשה ואחד ארבעה, ובין שהיה הקורא ארבע ראשון או אחרון או אמצעי הרי זה משובח.

כל אחד ואחד מן הקורין פותח ספר תורה ומביט למקום שהוא קורא בו, ואחר כך אומר ברכו את ה' המבורך, וכל העם עונין ברוך ה' המבורך לעולם ועד, וחוזר ומברך ברוך אתה ה' אלקינו מלך העולם אשר בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו ברוך אתה ה' נותן התורה. וכל העם עונין אמן, ואחר כך קורא עד שישלים לקרות, וגולל הספר ומברך ברוך אתה ה' אלקינו מלך העולם, אשר נתן לנו תורתו תורת אמת וחיי עולם נטע בתוכנו, ברוך אתה ה' נותן התורה.

אין הקורא בתורה רשאי לקראות בתורה עד שיכלה אמן מפי הצבור. קרא וטעה אפילו בדקדוק אות אחת מחזירין אותו עד שיקראנה בדקדוק, ולא יקראו שנים בתורה אלא האחד לבדו. קרא ונשתתק יעמוד אחר תחתיו ויתחיל ממקום שהתחיל הראשון שנשתתק, ומברך בסוף.

אין הקורא רשאי לקרות עד שיאמר לו גדול שבציבור לקרות, ואפילו חזן הכנסת או ראש הכנסת אינו קורא מעצמו עד שיאמרו לו הציבור או גדול שבהם לקרות, וצריך אחד לעמוד עמו בשעת קריאה כדרך חזן העומד עם הקוראין.

הקורא יש לו לדלג ממקום למקום בענין אחד, כגון אחרי מות ואך בעשור שבפרשת אמור אל הכהנים, והוא שלא יקרא על פה, שאסור לקרות שלא מן הכתב אפילו תיבה אחת, ולא ישהה בדילוג אלא כדי שישלים התורגמן תרגום הפסוק.

וכיון שהתחיל הקורא לקראות בתורה אסור לספר אפילו בדבר הלכה, אלא הכל שומעין ושותקין ומשימין לבם למה שהוא קורא, שנאמר ואזני כל העם אל ספר התורה, ואסור לצאת מן הכנסת בשעה שהקורא קורא, ומותר לצאת בין איש לאיש, ומי שהוא עוסק בתורה תמיד ותורתו אומנותו מותר לו לעסוק בתלמוד תורה בשעה שהקורא קורא בתורה.

מימות עזרא נהגו שיהא שם תורגמן מתרגם לעם מה שהקורא קורא בתורה, כדי שיבינו ענין הדברים, והקורא קורא פסוק אחד בלבד ושותק עד שיתרגם אותו התורגמן, וחוזר וקורא פסוק שני, ואין הקורא רשאי לקרות למתורגמן יותר מפסוק אחד. אין הקורא רשאי להגביה קולו יותר מן המתרגם, והמתרגם לא יגביה קולו יותר מן הקורא, ואין המתרגם רשאי לתרגם עד שיכלה הפסוק מפי הקורא, ואין הקורא רשאי לקרות פסוק אחד עד שיכלה התרגום מפי התורגמן, ואין התורגמן נשען לא לעמוד ולא לקורה אלא עומד באימה וביראה, ולא יתרגם מתוך הכתב על פה, ואין הקורא רשאי לסייע לתורגמן, שלא יאמרו תרגום כתוב בתורה, והקטן מתרגם על ידי גדול, ואין כבוד לגדול שיתרגם על ידי קטן, ולא יהיו המתרגמין שנים כאחד, אלא אחד קורא ואחד מתרגם.

ולא כל המקראות מתרגמינן בצבור, מעשה ראובן וברכת כהנים ומעשה העגל מן ויאמר משה אל אהרן עד וירא משה את העם וגו' ועוד פסוק אחד ויגף ה' את העם כולם נקראין ולא מתרגמין, ובמעשה אמנון במקום שאמר אמנון בן דוד נקרא ולא מתרגם... (תפלה יב א והלאה)

כמה הן הקוראין, בשבת בשחרית קוראין שבעה, וביום הכפורים ששה, ובימים טובים חמשה, אין פוחתין מהן אבל מוסיפין עליהם. בראשי חדשים ובחולו של מועד קורין ארבעה, בשבת וביום הכפורים במנחה ובשני ובחמישי של כל השנה ובחנוכה ובפורים בשחרית ובימי התענית בשחרית ובמנחה קורין שלשה, אין פוחתין ממנין זה ואין מוסיפין עליהן.

אשה לא תקרא בציבור מפני כבוד הציבור, קטן היודע לקרות ויודע למי מברכין עולה ממנין הקוראים, וכן מפטיר עולה מהמנין, שהרי הוא קורא בתורה, ואם הפסיק שליח ציבור בקדיש בין משלים ובין המפטיר אינו עולה מן המנין. ציבור שלא היה בהם יודע לקראות אלא אחד עולה וקורא, ויורד וחוזר וקורא שנייה ושלישית עד שיגמור מנין הקוראים של אותו היום.

בכל קריאה וקריאה מאלו כהן קורא ראשון ואחריו לוי ואחריו ישראל, ומנהג פשוט הוא היום שאפילו כהן עם הארץ קודם לקרות לפני חכם גדול ישראל, וכל מי שהוא גדול מחברו בחכמה קודם לקרות, והאחרון שגולל ספר תורה נוטל שכר כנגד הכל, לפיכך עולה ומשלים אפילו גדול שבציבור.

אין שם כהן עולה ישראל, ולא יעלה אחריו לוי כלל, אין שם לוי כהן שקרא ראשון חוזר וקורא הוא עצמו פעם שנייה במקום לוי, אבל לא יקרא אחריו כהן אחר שמא יאמרו הראשון פסול ולפיכך עולה כהן אחר. וכן לא יקרא לוי אחר לוי, שמא יאמרו אחד משניהם פסול.

כיצד סדר הקריאה בתורה, אחר התפלה כל יום שיש בו תפלת מוסף אחר שיגמור שליח צבור תפלת שחרית אומר קדיש, ומוציא ספר תורה וקורא לאחד אחד מן הציבור ועולין וקורין בתורה, וכשגומרין מחזיר ספר תורה למקומה ואומר קדיש ומתפללין תפלת מוסף, וימים שיש בהן מפטיר ומוסף נהגו לומר קדיש קודם שיעלה המפטיר, ויש מקומות שנהגו לומר קדיש אחר המפטיר.

ובמנחה של שבת ושל יום הכפורים אחר שיגמור שליח ציבור תהלה לדוד וסדר היום אומר קדיש ומוציא ספר תורה ועולין וקורין בו, ומחזירו ואומר קדיש ומתפללין מנחה, וכן בתענית קוראין במנחה ואחר כך אומר קדיש ומתפללין תפלת מנחה, אבל ביום טוב לא נהגו לקרות במנחה.

ויום שאין בו מוסף כשגומר תפלת שחרית אומר קדיש ומוציא ספר תורה וקוראין בו, ומחזירו ואומר קדיש, ואחר כך אומר תהלה לדוד וסדר היום, כדרך שאומרין בכל יום, ואומר קדיש וכל העם נפטרין.

אין קוראין בחומשין בבתי כנסיות משום כבוד ציבור, ואין גוללין ספר תורה בציבור מפני טורח הציבור, שלא יטריח עליהם להיותן עומדין עד שיגלול ספר תורה, לפיכך אם יצטרכו לקרות שני ענינים מוציאין שני ספרי תורה, ולא יקרא איש אחד ענין אחד בשתי תורות, שמא יאמרו ספר ראשון פגם היה, ולפיכך קורא בשני.

כל הגולל ספר תורה גוללו מבחוץ וכשהוא מהדקו מהדקו מבפנים, וצריך להעמידו על התפר כדי שלא יקרע. מקום שמוציאין ספר תורה אחר שקוראין בו ומוליכין אותו לבית אחר להצניעו אין הצבור רשאין לצאת עד שיצא ספר תורה, וילוו אותו והם אחריו עד המקום שמצניעין אותו בו. (שם שם טז והלאה)

המנהג הפשוט בכל ישראל שמשלימין את התורה בשנה אחת, מתחילין בשבת שאחר חג הסוכות, וקורין בסדר בראשית, בשניה אלה תולדות, בשלישית ויאמר ה' אל אברם, וקוראין והולכין על הסדר הזה עד שגומרין את התורה בחג הסוכות, ויש מי שמשלים את התורה בשלש שנים ואינו מנהג פשוט.

עזרא תיקן להם לישראל שיהו קורין קללות שבספר ויקרא קודם עצרת, ושבמשנה תורה קודם ראש השנה, והמנהג הפשוט שיהו קוראין במדבר סיני קודם עצרת, ואתחנן אחר תשעה באב, אתם נצבים קודם ראש השנה, צו את אהרן קודם הפסח בשנה פשוטה, לפיכך יש שבתות שקורין שחרית שני סדרין, כגון אשה כי תזריע וזאת תהיה תורת המצורע, אם בחקותי עם בהר סיני, וכיוצא בהן כדי שישלימו בשנה ויקראו אותן הסדרים בעונתן.

מקום שמפסיקין בשבת בשחרית שם קוראין במנחה ובשני ובחמישי ולשבת הבאה, כיצד, שבת ראשונה קורין בשחרית בסדר בראשית, במנחה קורין אלה תולדות נח עשרה פסוקים או יותר, וכן בשני ובחמישי, וכן לשבת הבאה בשחרית מתחילין מאלה תולדות נח, וקורא עד סוף הסדר, ועל דרך זו קורין כל השנה, ומפטירין בכל שבת ושבת בנביא מעין שקרא בתורה.

ובראשי חדשים הראשון קורא שלשה פסוקים מפרשת צו, והשני חוזר וקורא פסוק ג' שקרא הראשון ושני פסוקים שאחריו, כדי שישייר בפרשה שלשה פסוקים, והשלישי קורא שלשה פסוקים ששייר השני עם וביום השבת, והרביעי קורא ובראשי חדשיכם. ואם חל ראש חודש להיות בשבת מוציאין שני ספרים בשחרית, באחד קורין בו סדר אותה שבת, ובשני קורא בו המשלים ובראשי חדשיכם, והמפטיר קורא ענין ראש חודש, ומפטירין והיה מדי חדש בחדשו. וראש חדש אב שחל להיות בשבת מפטירין חדשיכם מועדיכם שנאה נפשי, וראש חדש שחל להיות באחד בשבת מפטירין בשבת שלפניו ויאמר לו יהונתן מחר חודש.

כל העולה לקרות בתורה פותח בדבר טוב ומסיים בדבר טוב, אבל פרשת האזינו קורא הראשון עד זכור ימות עולם, והשני מתחיל מזכור ימות עולם עד ירכיבהו, והשלישי מירכיבהו עד וירא ה' וינאץ, והרביעי מן וירא ה' וינאץ עד לו חכמו, והחמישי מן לו חכמו עד כי אשא אל שמים ידי, והשישי מכי אשא אל שמים ידי עד סוף השירה, ולמה פוסקין בה בענינות אלו, מפני שהן תוכחה, כדי שיחזרו העם בתשובה.

שמונה פסוקים שבסוף התורה מותר לקראות אותם בבית הכנסת בפחות מעשרה, אף על פי שהכל תורה היא ומשה מפי הגבורה אמרם, הואיל ומשמען שהם אחר מיתת משה הרי נשתנו, ולפיכך מותר ליחיד לקרות אותם. (ראה ראב"ד).

קללות שבתורת כהנים אין מפסיקין בהן, אלא אחד קורא אותן, ומתחיל בפסוק שלפניהם ומסיים בפסוק של אחריהם, וקללות שבמשנה תורה אם רצה לפסוק בהם פוסק, וכבר נהגו העם שלא לפסוק בהן אלא אחד קורא אותן.

מפסיקין למועדות וליום הכפורים וקוראין בענין המועד לא בסדר שבת, ומשה תיקן להם לישראל שיהו קוראין בכל מועד ענינו, ושואלין ודורשין בענינו של יום כל מועד ומועד. ומה הן קורין, בפסח בפרשת מועדות שבתורת כהנים, וכבר נהגו העם לקראות ביום ראשון משכו וקחו לכם, ומפטירין בפסח גלגל, וביום טוב שני שור או כשב ומפטירין בפסח יאשיהו, בשלישי קדש לי כל בכור, ברביעי אם כסף תלוה, בחמישי פסל לך, בששי ויעשו בני ישראל את הפסח במועדו, ביום טוב אחרון ויהי בשלח עד סוף השירה עד כי אני ה' רופאך, ומפטירין וידבר דוד, ובשמיני כל הבכור ומפטירין עוד היום.

בעצרת קורין בשבעה שבועות ומנהג פשוט שקורים ביום טוב הראשון בחדש השלישי ומפטירין במרכבה, ובשני קורין בפרשת מועדות כל הבכור, ומפטירין בחבקוק. בראש השנה קורין בחדש השביעי באחד לחדש, ומנהג פשוט שקורין ביום ראשון וה' פקד את שרה ומפטירין ויהי איש אחד מן הרמתים, ובשני קורין והאלקים נסה את אברהם ומפטירין הבן יקיר לי אפרים.

ביום הכפורים בשחרית קורין אחרי מות, ומפטירין כה אמר רם ונשא, במנחה קורין בעריות שבאחרי מות כדי שיזכור ויכלם כל מי שנכשל באחת מהן ויחזור בתשובה, והשלישי קורא בתורה ומפטיר ביונה. בסוכות בשני ימים טובים הראשונים קורין בפרשת המועדות שהיא שור או כשב או עז וגו', ומפטירין ביום ראשון הנה יום בא לה' וביום שני ויקהלו אל המלך שלמה, וביום טוב אחרון קורין כל הבכור ומפטירין ויהי ככלות שלמה, ולמחר קורין וזאת הברכה ומפטירין ויעמוד שלמה, ויש מי שמפטירין ויהי אחרי מות משה, ובשאר ימות החג קורין בקרבנות החג. 

כיצד בכל יום ויום מחולו של מועד קורא שתי פרשיות, ביום השלישי שהוא חולו של מועד קורא הכהן וביום השני, ולוי קורא וביום השלישי, וישראל קורא ביום השלישי, והרביעי חוזר וקורא ביום השני וביום השלישי, וכן ביום הרביעי שהוא שני של חולו של מועד קורין וביום השלישי וביום הרביעי, ועל דרך זו בכל יום ויום.

בכל יום ויום מימים טובים וכן ביום הכפורים ובשעת ימי הפסח מוציאין שני ספרים בשחרית, הראשון קורא בו אלו הענינות שאמרנו, והשני קורא בו קרבן אותו היום האמור בחומש הפקודים בתורה, והקורא ענין הקרבן הוא מפטיר בנביא. ובכל יום שמוציאין שני ספרים או שלשה, אם הוציאו זה אחר זה כשמחזיר את הראשון אומר קדיש ומוציא השני, וכשמחזיר את האחרון אומר קדיש, וכבר אמרנו שהמנהג הפשוט לומר קדיש אחר שקורא המשלים לעולם, ואחר כך מפטירין בנביא.

שבת שחלה להיות בחולו של מועד, בין בפסח בין בסוכות קורין באותה שבת ראה אתה אומר אלי, ומפטירין בפסח העצמות היבשות, ואם חלה בתוך החג ביום בא גוג.

בחנוכה ביום ראשון קורין מברכת כהנים עד סוף קרבן המקריב ביום הראשון, וביום שני קורין קרבן נשיא שהקריב בשני, וכן עד יום השמיני, ביום שמיני קורין עד סוף הקרבנות, עד סוף הסדר, ומפטירין בשבת של חנוכה בנרות זכריה, ואם היו שתי שבתות בחנוכה מפטירין בשבת ראשונה בנרות זכריה ובשניה בנרות שלמה, והקורא בענין חנוכה הוא שמפטיר בנביא, בפורים קורין בשחרית ויבא עמלק.

בתשעה באב קורין בשחרית כי תוליד בנים, ומפטירין אסף אסיפם נאם ה', ובמנחה קורין ויחל משה כשאר ימי התעניות, ובשאר התעניות שאנו מתענין כל מה שאירע לאבותינו קורין בשחרית ומנחה הראשון קורא ויחל משה ארבע פסוקים, וקורא השני והשלישי מפסל לך עד אשר אני עושה עמך. ובתעניות שגוזרין אותן הצבור מפני הצרות, כגון בצורת ודבר וכיוצא בהן קורין ברכות וקללות כדי שישובו העם ויכנע לבבם כשישמעו אותם.

נהגו העם להיות מפטירין קודם תשעה באב בשלש שבתות בדברי תוכחות, שבת ראשונה מפטירין בדברי ירמיהו, שניה חזון ישעיהו, שלישית איכה היתה לזונה, וכן שבת שאחר תשעה באב מפטירין נחמו נחמו עמי, ומנהג פשוט בעירנו להיות מפטירין בנחמות ישעיהו מאחר תשעה באב עד ראש השנה, ושבת שבין ראש השנה ויום הכפורים מפטירין שובה ישראל.

ראש חודש אדר שחל להיות בשבת קורין בפרשת שקלים, ומפטירין ביהוידע הכהן, וכן אם חל ראש חודש אדר להיות בתוך השבת, ואפילו בערב שבת מקדימין וקורין בשבת שלפניו בפרשת שקלים, בשנייה קורין זכור, ומפטירין פקדתי את אשר עשה עמלק, אי זו היא שבת שניה כל שחל פורים להיות בתוכה, ואפילו בערב שבת, בשלישית קורין פרה אדומה, ומפטירין וזרקתי עליכם, ואי זו היא שבת שלישית הסמוכה לרביעית, ברביעית קורין החדש הזה ומפטירין בראשון באחד לחדש, ואי זו היא רביעית כל שחל ראש חדש ניסן להיות בתוכה, ואפילו בערב שבת. נמצאת אומר שפעמים תהיה הפסקה בין שבת ראשונה ושניה או בין שניה ושלישית, ופעמים יהיו שתי הפסקות בין ראשונה לשניה ובין שניה ושלישית, אבל בין שלישית לרביעית אין מפסיקין.

כל פרשה מארבע פרשיות האלו אחד קורא אותה בספר שני אחר שקורין סדר אותה שבת בספר שהוציאו ראשון. חל ראש חדש אדר להיות בשבת והיה סדר אותה שבת בואתה תצוה, קורין ששה מואתה תצוה עד ועשית כיור נחשת, והשביעי חוזר וקורא מכי תשא עד ועשית כיור, ואם היה סדר אותה שבת כי תשא עצמו קורין ששה מכי תשא עד ויקהל, והשביעי חוזר וקורא בספר שני מכי תשא עד ועשית כיור נחשת.

ראש חדש אדר שחל להיות בשבת מוציאין שלשה ספרים, הראשון קורא בו סדר היום, והשני קורא בו ענין ראש חדש, והשלישי קורין בו כי תשא. וכן ראש חודש ניסן שחל להיות בשבת מוציאין שלשה ספרים, קורין סדר היום בראשון, וענין ראש חדש בשני, והחדש הזה בשלישי...

אף על פי שאדם שומע כל התורה כולה בכל שבת בצבור, חייב לקרות לעצמו בכל שבוע ושבוע סדר של אותה שבת שנים מקרא ואחד תרגום, ופסוק שאין בו תרגום קוראהו שלש פעמים עד שישלים פרשיותיו עם הצבור. (שם יג א והלאה)

ספר חסידים:

כשקורין ויחל בתענית שותק החזן הקורא בתורה עד שיאמרו הקהל שוב מחרון אפך והנחם על הרעה לעמך, וגם ה' ה' א-ל רחום, לומר כי הקהל אומר אותו כעין תפלה ומתכוונים לבם בלשון בקשה, והחזן אינו רשאי לקרות בלשון בקשה, אלא כך עשה משה, והאיך היתה מעשה שמשה בקש ומספר כל הענין רחום א', וחנון ב', ארך אפים ג', ורב חסד ד', ואמת ה', נוצר חסד לאלפים ו', נושא עון ז', ופשע ח', וחטאה ט', ונקה י', וסלחת לעונינו י"א, ולחטאתינו י"ב, ונחלתנו י"ג. (רנ)

אחד היה רגיל לעמוד בתוכחה בספר תורה, פעם אחת כעס שליח צבור ואמר, לכבודך אני מתכוין, אמר אותו האיש, מאחר שאתה סבור לכבדני בתוכחה אל תקראני בה, קרא אחר ואחר כך נתפייסו וקראו בתוכחה, ובאותה שבת היתה בת אותו האיש חולה ומתה במוצאי שבת שקרא התוכחה בה, אף על פי שנתכוון לטובה היה לו לקבל בושתו משליח צבור שחשדו שלכבודו נתכוין, אף על פי כן הראשונים היו קוראים עם הארץ לתוכחה, כדי שלא יהא אדם חשוב קורא ויתקיימו דבריו, והוא אמר ומקללך אאור, אף על פי כן לא יתכן לכל מי שיקרא שליח צבור שימנע מלעמוד, שנאמר (משלי ג') "ואל תקוץ בתוכחתו". (תשסו)

יזהר החזן שלא יקרא מי שסומא בעינו האחת בפרשת עורת או שבור, או מי שבראשו נתק לקרותו בפרשת נתקים "והתגלח ואת הנתק לא יגלח" וגו', מפני שמביישו... ולא יתכן שחזן יקרא בפרשת עריות אדם שחשוד עליהם. ועל כל דבר שאדם חשוד לא יתכן שיקרא אותו החזן שאי אפשר שראובן יעמוד ויאמר ארור שוכב עם אשת אביו אם חטא ש"מ שלא חטא, ועוד שלא ילבין פניו. והקורא בבית הכנסת "ויעבור" בקריאת התורה אין לחשוב בלבו לשון רחמים אלא קורא לפניו, אבל הצבור אומרים לשון רחמנות כאדם שמתפלל בלא שליח צבור. וכן כשקורא החזן הברכות הכתובים לפני התוכחות אין לקורא לחשוב לברך את חבירו, וכשהוא קורא הקללות אין לחשוב בשעת הקריאה על אותם נכרים, וכן כשקורא את שמע לא יחשוב על אוהביו למען ירבו ימיכם ולא על אויביו ואבדתם מהרה, אלא לא יחשוב דבר. אבל כשמתפלל יכול לחשוב. (תשסח)

מי שאביו מומר אין קוראין לספר תורה בשם אביו, שנאמר (ויקרא כ"א) "את אביה היא מחללת", ואם יהיה חתן ולחתן קוראים לספר תורה או אם יהיה צריך לחתום בשטר יקראו לו על שם אבי אביו, אבל אם היה אביו ואבי אביו מומרים לא יקראו לו אלא על דור שהוא רביעי לו, זקנו הרביעי. (תשצא)

מבעלי התוספות:

וקשה שאין קורין הפרשה בכל שבת, ואם מפני שהיא רק ב' פסוקים אפשר להתחיל מצו את בני ישראל כבראש חודש, שכל קריאת הפרשיות משום כפרה, כבתענית, שאם קורין סדר קרבנות מעלה אני עליהם כאילו הקריבום ומכפר להם, אבל בשבת לא כתב כפרה לפיכך אין קורין, דבר אחר דכתיב אלה מועדי ה' אשר תקראו, ובשבת לא כתוב כן, ולא איקרי מועד, וראש חודש איקרי מועד. (במדבר כח ט)

...ולפי החשבון שיצאו ביום ה' ממצרים נתנו לוחות ראשונות ביום ה' ושניות ביום ב' ביום הכפורים, ולכך נוהגין לקרא בתורה שני וחמישי. ובהם בית דין יושבין, כי באים לשמע קריאת התורה, ובימים אלו מזל צדק שולט בשני בתחלת הלילה ובחמישי בתחלת היום. (דברים י י)

חזקוני:

ראה אתה אומר אלי - מה שקורין פרשה זו בשבת חולו של מועד לפי שהוזכרה בה שבת באמצע הרגלים, ובמגלה פרש"י לפי שיש שם מצות שבת ורגלים, ורמז חולו של מועד דכתיב "את חג המצות תשמור שבעת ימים", ולמדו מכאן איסור מלאכה בחולו של מועד במסכת חגיגה. (שמות לג יב)

הרקאנטי:

וקדשתו כי את לחם אלקיך הוא מקריב קדוש יהיה לך וגו', ארז"ל וקדשתו לכל דבר שבקדושה, לפתוח ראשון וכו', הטעם כי הוא ראש לבנין כאשר פירשתי, ועל כן אחריו לוי וישראל אחריהם, וצריכין לקרות בין כלם לפחות עשרה פסוקים כנגד עשרה מאמרות, ובשבת קורין ז' כנגד ז' ימי בראשית, שהשבת מקבלת מכלם, וארז"ל הכל עולין למנין ז', ואפילו אשה וכו', הטעם כי הוא רמז לכלה הכלולה הנקראת שבת, ביום טוב חמשה כנגד ה' ספירות הראשונות, ביום הכפורים ששה עם המכריע לכפר. ואם אין שם לוי כהן קורא במקומו כי הגדול בחלוף הקטן, אמנם אם אין שם כהן נתפרדה חבילה, חבילה ודאית. (אמור)

ספר חרדים:

להטות אוזן לשמוע קריאת התורה מפי שליח צבור כאלו מקבלו עתה מפי ה' בסיני, ויהיה כמאן דלית ליה פומא, ולא יסייע שום אדם להשליח צבור, ולא יוציא מפיו מלה אפילו ממה שקורא השליח צבור, שנאמר "ואזני כל העם אל ספר התורה", כן כתבו הגאונים והרמב"ם ז"ל ובזהר החמיר הרבה מאד בדבר. (פרק ג' מצות עשה מדברי קבלה ומדברי סופרים התלויות באוזן)

מהר"ל:

...מכל מקום קשיא, כיון דאין אנו בקיאין בחסירות ויתרות האיך אנו יוצאים בקריאת ספר תורה, והרי אין אנו בקיאים בחסרות ויתרות. ואפשר לומר הא דקאמר דלא בקיאין אנחנו בחסירות ויתירות הני מילי לסמוך על זה למפשט בעיין שימנו האותיות, אבל מכל מקום אין לפסול ספר תורה מספק לומר דלא בקיאין אנחנו בחסרות ויתרות, ולפי זה אם נמצא ספר תורה חסר אות או תיבה בודאי אסור לקרות בו, דהא בודאי היא חסירה, וכל שכן אם נמצאת חסירה תיבה שאין לקראות בה, דהא כיון דחסירה אות פסולה, וכן כתב בטור יו"ד סימן רע"ט ספר תורה שאינה מוגה אסור להשהותה יותר משלשים יום... אפילו קרא בה בדיעבד לא יצא כיון שהוא חסר או יתר אות אחת. אבל קשה מתוך הסוגיא דגיטין ס', דאמר שלחו בני גליל לר' חלבו מהו לקרות בחומשים בבית הכנסת בצבור... ופשטוה מהא דאמר ר' שמואל בר נחמני אמר רבי יוחנן ספר תורה שחסר יריעה אחת אין קורין בה, ולא היא, התם מחסר במלתיה, הכא לא מחסר במלתיה. ומדאמר היכא שחסרה יריעה אחת אין קורין משמע הא חסרה תיבה אחת קורין בה, ויש דוחין ראיה זאת דהתם איירי שהיריעה מונחת אצל הספר תורה, אפילו הכי אין קורין בה, וזה אינו, דמנא לן לומר כך... ובפרק הקורא כתב הר"ן בשם הרמב"ן ז"ל דבסתמא פסול, אפילו אם חסר אות אחת, דהא אמרינן בפרק הקומץ אמר רב יהודא לא נצרכה אלא לקוצו של יו"ד, אלמא גבי תפילין ומזוזות פסולים אפילו בקוצו של יו"ד, ותנן אין בין ספרים לתפילין ומזוזות וכו' אבל לענין חסר זה וזה שוים... וכתב הר"ן שם דאין ראיה מהא דלענין טעות זה וזה שוים, דודאי לענין כתיב אפילו אות אחת מעכב, אבל לענין קריאה לצאת תקנת נביאים ועזרא אין ללמוד ספר תורה מתפילין...

ואני תמיה עוד על הרמב"ן ז"ל שהביא ראיה מהא דקוצו של יו"ד מעכב בתפילין ובמזוזות ואין חילוק בין ספר תורה ובין מזוזות ותפילין, ומזה למד דאות אחת מעכב, ואפילו אם נאמר דקוצו של יו"ד מעכב שאין עליה קדושת ספר תורה, אבל לענין קריאה בצבור כיון דחזינן דאי לאו טעמא דמשום כבוד הצבור היה מותר לקרות בחומשין בצבור, ואף על גב דלא הוי לחומש קדושת ספר תורה, אם כן מנא לן לומר שאין קורין בה היכא שחסר תיבה או פסוק עד יריעה אחת, כיון דשם ספר תורה עליה, אפילו אם נאמר שאם חסרה קוצו של יו"ד אין עליה קדושת ספר תורה... ועוד אפילו אם נאמר דלהא מלתא נמי יוצא בה, דאם לא כן לא היה נמצא בזמננו שיהיה מצוה בכתיבת ספר תורה, כיון דאמרינן דאנו לא בקיאין בחסירות ויתירות, ואף על גב דאמרינן לעיל דאיכא למדחי דחיישינן דאין אנו בקיאין מכל מקום כיון דאמר סתמא אנו לא בקיאין בחסירות ויתירות אין אנו מחזיקין ספר תורה שלנו כתובה בחסירות ויתירות שפיר יש לומר דהכי קאמר אין בין ספרים לתפילין ומזוזות אלא שהספרים נכתבים בכל לשון, ומשמע הא לכל שאר מילי, אף לענין קוצו של יו"ד מעכב בהן היינו לענין דאל תשכן באהלך עולה, אבל אינה פסולה בשביל קוצו של יו"ד עד שאין לקרות בה...

אלא על כרחך ספר תורה נמי מותר לקרות בו היכא שנשמטו אותיות או תיבות, ואף על גב דספר תורה חמורה דהא ד' טעיות בכל דף יגנז, ואילו במגילה לא אמרינן הכי, מכל מקום מצאנו שחסר נמי כשר בספר תורה, לכך לא קתני זה החלוק...

...אבל לא שייך הא מלתא בקריאה, דאפילו בחומשין היו קורין אי לאו משום כבוד הצבור, דלא בעינן לקריאה בצבור ספר תורה רק קריאת הפרשה, ולפיכך הקריאה לא תליא בהו כדאמר רבי יוחנן ספר תורה שחסרה יריעה אחת אין קורין בה, הא תיבות אף אם הרבה חסרים שפיר קורין בה, ולפיכך אם יש תוספת אותיות או תיבות בודאי מותר לקרות בה אפילו לכתחלה, ומכל שכן שאין צריך להוציא אחרת, וכן אם חסר בה אותיות שבשביל אותו חסרון אין משתנה הקריאה, כגון במלא ובחסר מותר לקראות בה, דלא שייך לומר דאסור משום דברים שבכתב אי אתה רשאי לאומרם בעל פה, דהא לא שייך בחסר אות שהיה צריך להיות מלא, אבל חסרון אותיות המקלקלין הקריאה בזה יש לאסור, ולא משום שהיא ספר תורה פסולה, אלא משום דברים שבכתב אי אתה רשאי לאומרם בעל פה... (תפארת ישראל פרק סז, וראה שם עוד)

של"ה:

תמיהה גדולה בעיני על מורי הוראה שנתפשט הוראה זו ביניהם, וכן הוא בלבוש מלכות קמ"ג אהא דמוציאין ספר תורה אחרת כשנמצא טעות בספר תורה זהו דוקא בטעות גמור שנשתנה משמעות הענין, אבל כשלא נשתנה הענין לא, מנין להם דבר זה, דאפילו אות אחת שחסר הספר תורה פסולה, ומה שכתב רמ"א דמשום חסירות ויתירות אין להוציא ספר תורה אחרת וכו' זהו דוקא בחסירות ויתירות שהתיבה נקראת כמות שהיא נתנה מפי הקב"ה, וגם מטעם שכתב רמ"א שאין ספרי תורות שלנו מדויקים כל כך, שנאמר שהאחרת תהיה יותר כשירה, וזהו לא שייך אלא בחסירות ויתרות לפי שאין בקיאין בהם כל כך, אבל בשינוי קריאת התיבה וטעות גמור הידוע שהוא טעות, אף שלא נשתנה הענין כגון כבש כתב כשב פשוט בעיני שצריך להוציא אחרת... (מסכת שבת, וראה שם עוד)

כשהחזן מתחיל לקרות בתורה יהיו אזני כל העם אל ספר התורה, והמצוה מן המובחר שיהי ביד כל אחד חומש ויבינו בו מלה במלה לכל דבר שהחזן קורא, ובזה לא יפנה מחשבתו לשום דבר אחר בעולם, כי הוא עון פלילי לדבר בעוד שהחזן קורא בספר תורת הא-ל ית', ואפילו בדברי תורה אחרים אין ראוי כי אם לשמוע את הדברים אשר יוצאין מפי הקורא ולכוין בהם כפי יכלתו, והמשנה בזה עובר משום כי את דבר ה' בזה חס ושלום, ועתיד ליתן את הדין ה' יצילנו, וגם צריך שלא יסיחו דעתם מהקריאה כדי שיענו אמן אחר המברכים על קריאתם, ואחר ברכו עונין ברוך ה' המבורך ועלה להם כאלו הם ברכו הברכה ולהשלים החשבון המאה ברכות... ואין ראוי להקל בדבר כלל, ואפילו מי שקרא הפרשה ועבר עליה כמה פעמים, ואפילו הוא תלמיד חכם ואפילו שהוא עוסק בדברי תורה ראוי לו לבטל בעוד שהחזן קורא בספר תורה שהוא כתוב כהלכתו, וכל התורה כולה שמותיו של הקב"ה, ואין לנו בעולם הזה ובעולם הבא כי אם אותם הדברים שכתובים בו, והם קיימים וחזקים לעולמי עד ומהם ובהם משתלשלים כל העולמות כולם, והם קיום והעמדה לכל כללות הבריאה כולה... וכל בעל נפש ראוי לו להשגיח בזה ולכבדה בכל האפשרות ואל יחלל אותה בעיני עם הארץ והקלים בראותם את בעלי תורה עוסקים בעניניהם ולמודם ומניחים שמיעתה ואין חוששין לכבוד ספר תורה הפתוח לעיני כל מהבילים הם בעיניהם גם הנ' דברי הדת והדין ועוסקים גם הם בהבליהם ובשיחת חולין ואינם חוששין לשמוע, ונמצא גורם חילול גדול חס ושלום... (שם וראה שם עוד)

ועוד תתבונן ותראה ענין נפלא הנה דבר בעתו מה טוב, ואנחנו רואים שהפרשיות שהם תמיד בשבתות דבין המצרים, דהיינו מטות ומסעי ודברים שבהם מוזכר ניצוח ישראל להאומות וחילוק הארץ, והוא ההיפך מעת רעה שבאותן הימים, ולפעמים גם כן פרשת פנחס בהתחלת המצרים ועם כל מועדי ה', אלא הענין הוא כמו שכתבנו, שהצומות יתהפכו למועדים והגלות גורם קיום הארץ לעתיד ובמקום חדשיכם ומועדיכם שנאה נפשי יתהפך מאבל ליום טוב... (מסכת תענית)

ראה עוד שם ענין ספר תורה וענין בית הכנסת.

רמח"ל:

והנה צריך שתדע, שמן התקונים הגדולים שביררו הנביאים לישראל היה ענין הקריאה בתורה, וזה נכלל בשתי בחינות, האחת קריאת ספר התורה על הסדר עד תומו, וחוזר חלילה על דרך זה, והשנית קריאת פרשיות מיוחדות בזמנים מיוחדים, וזה כי הנה ספר התורה הוא כלל מה שנמסר לנו ממנו ית' להיות הוגים בו, שעל ידי זה תמשך לנו הארתו, וכמו שכתבנו בחלק ראשון ובחלק זה גם כן פרק שני. והנה לקבל הארה זו בתמידות תקנו שנהיה הוגים בו במקהלותינו בתמידות על הסדר, וזה מלבד ההגיון הפרטי הראוי לכל אחד ואחד בפרטו. והנה על ידי הקריאה התמידית הזאת מתמיד בנו אור הקדושה הזאת, וגם בזמנים המיוחדים כפי ענינם, ראו שנקרא הפרשיות הנוגעות לענינים ההם, לחזק הארת הימים על ידי כח התורה, שהוא הכח היותר חזק שיש לנו. (דרך ה' חלק ד פרק ח ו)

תורה תמימה:

זכור - שתהא שונה בפיך, תורת כהנים ריש בחוקתי, ושיעור שכחה י"ב חודש, אם כן במשך השנה צריך להזכיר הענינים, ויוצא כשטת רש"י בתוס' מגלה י"ז ב' דענין קריאת התורה מדאורייתא, ומה שהקשו תוספות דעזרא תיקן קריאת התורה לא קשה, דמדאורייתא אין קבוע לקריאת הפרשיות זמן, וגם יש פרשיות שאין חיוב לזוכרם, ותיקן עזרא לקראות כל התורה על הסדר... (דברים ט ז, וראה שם עוד)

שפת אמת:

קבעו חז"ל קריאת פרשת תמידין ומוספין בבין המצרים, לעורר לבות בני ישראל להשתוקק על עבודת בית המקדש, וגם הקריאה בשבת קודש יהי חשוב לפני כאלו הקרבנו... (פינחס תרמ"ב)

פרי צדיק:

והענין שבכל שבת יש קדושה מיוחדת לאותו שבת, וכמו שאמרנו כמה פעמים שעל זה נאמר שבת בשבתו, והקדושה היא קדושת הפרשה שקורין בשבת זו ומיוחדת לה, כמו שכתוב בזהר הקדש, ולא יפסיק מלין דפרשתא דא בפרשתא דשבתא אחרא וכו'... ואף שהפרשה היא היא הכתובה בתורה ונקראה בשנה העברה, מכלל שבכל שבת מופיע קדושה חדשה לאותו שבת מקדושת הפרשה שקורין שיש בה גם כן אור מחודש בכל שנה, ועל זה נאמר עולת שבת בשבתו... (תצוה ז, וראה עוד פסח יט)