(ראה גם: אבלות)
וישב ראובן אל הבור והנה אין יוסף בבור, ויקרע את בגדיו. (בראשית לז כט)
ויקרע יעקב שמלותיו וישם שק במתניו, ויתאבל על בנו ימים רבים. (שם שם לד)
ויקרעו שמלותם, ויעמוס איש על חמורו וישובו העירה. (שם מג יג)
ויאמר משה אל אהרן ולאלעזר ולאיתמר בניו ראשיכם אל תפרעו ובגדיכם לא תפרומו ולא תמותו ועל כל העדה יקצוף, ואחיכם כל בית ישראל יבכו את השריפה אשר שרף ה'. (ויקרא י ו)
ויהי כקרא מלך ישראל את הספר ויקרע בגדיו, ויאמר האלקים אני להמית ולהחיות כי זה שולח אלי לאסף איש מצרעתו, כי אך דעו נא וראו כי מתאנה הוא לי. (מלכים ב ה ז)
ויבא אליקים בן חלקיה אשר על הבית ושבנא הסופר ויואח בן אסף המזכיר אל חזקיהו קרועי בגדים, ויגידו לו את דברי רבשקה. (שם יח לז)
ומרדכי ידע את כל אשר נעשה ויקרע מרדכי את בגדיו וילבש שק ואפר, ויצא בתוך העיר ויזעק זעקה גדולה ומרה. (אסתר ד א)
ואמר רבי אלעזר משום בי יוסי בן זמרא כל היושב בתענית בשבת קורעין לו גזר דינו של שבעים שנה... (ברכות לא ב)
קם רבי אדא בר אהבה אהדר קרעיה לאחוריה וקרע קריעה אחרינא, אמר נח נפשיה דרב וברכת מזונא לא גמרינן. (שם מב ב)
...והקורע על מנת לתפור שתי תפירות... היכי משכחת לה, דעבדה כי כיסתא, (שאין הבגד שוה ובולט בבגד כמין כיס וצריך לקרוע הבגד למטה ומולל לפניו והתפירה מתיישבת). הקורע בחמתו ועל מתו וכל המקלקלין פטורין... ורמינהו, הקורע בחמתו ובאבלו ועל מתו חייב, ואף על פי שמחלל את השבת יצא ידי קריעה, לא קשיא, הא במת דידיה הא במת דעלמא, והא מתו קתני, לעולם במת דידיה, ובהנך דלאו בני אבילות נינהו... דתניא ר' שמעון בן אלעזר אומר העומד על המת בשעת יציאת נשמה חייב לקרוע... אמר רבי אבין האי נמי מתקן הוא, דקעביד נחת רוח ליצרו, וכהאי גונא מי שרי, והתניא ר"ש בן אלעזר אומר משום חילפא בר אגרא שאמר משום ר' יוחנן בן נורי, המקרע בגדיו בחמתו והמשבר כליו בחמתו והמפזר מעותיו בחמתו יהא בעיניך כעובד ע"ז, שכך אומנתו של יצר הרע, היום אומר לו עשה כך ולמחר אומר לו עשה כך, עד שאומר לו עבוד ע"ז והולך ועובד... לא צריכא דקא עביד למירמא אימתא אאנשי ביתיה. (שבת קה א וב)
אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יוחנן עם הארץ מותר לקורעו כדג, אמר רבי שמואל בר יצחק ומגבו. (פסחים מט ב)
וא"ר יצחק ד' דברים מקרעין גזר דינו של אדם, אלו הן צדקה צעקה שינוי השם ושינוי מעשה... (ראש השנה טז ב)
ואמר ר' אלעזר לא הכל בקריעה ולא הכל בנפילה, משה ואהרן בנפילה, יהושע וכלב בקריעה... דכתיב ויהושע בן נון וכלב בן יפנה קרעו בגדיהם... השתא דכתיב ויהושע, הא והא עביד. (תענית יד ב)
תני רבי אדא דמן קיסרי קמיה דר' יוחנן שמע שמועה קרובה בשבת ולמוצאי שבת נעשית רחוקה אינו נוהג אלא יום אחד, קורע או אינו קורע, רבי מני אמר אינו קורע, רבי חנינא אמר קורע... והתניא איסי אבוה דרבי זירא ואמרי לה אחוה דרבי זירא קמיה דר' זירא מי שאין לו חלוק לקרוע ונזדמן לו בתוך שבעה קורע, לאחר שבעה אינו קורע, עני ר' זירא בתריה במה דברים אמורים בחמשה מתי מצוה, אבל על אביו ועל אמו קורע והולך, כי תניא ההיא לכבוד אביו ואמו... אמימר שכיב ליה בר בריה, קרע עילויה, אתא בריה קרע באפיה, אידכר דמיושב קרע, קם קרע מעומד, אמר ליה רב אשי לאמימר קריעה דמעומד מנלן, דכתיב ויקם איוב ויקרע את מעילו... אלא מהכא ויקם המלך ויקרע את בגדיו. (מועד קטן כ ב)
...על כל המתים כולן קורע טפח, על אביו ואמו עד שיגלה את לבו, א"ר אבהו מאי קרא ויחזק דוד בבגדיו ויקרעם, ואין אחיזה פחות מטפח. על כל המתים כולן אפילו לבוש עשרה חלוקין אינו קורע אלא עליון, על אביו ועל אמו קורע את כולן, ואפיקרסותו אינה מעכבת, אחד האיש ואחד אשה, ר"ש בן אלעזר אומר האשה קורעת את התחתון ומחזירתו לאחוריה וחוזרת וקורעת את העליון. על כל המתים כולן רצה מבדיל קמי שפה שלו רצה אינו מבדיל, (שאינו בשפה שלפני הצואר אלא קמי שפה שלפני השפה שלפני הצואר שאינה קרועה וקורע תחתיה כדי שיהיה נראה הקרע), על אביו ועל אמו מבדיל (קמי שפה כדי שיהא נראה הקרע). רבי יהודה אומר כל קריעה שאינו מבדיל קמי שפה שלו אינו אלא קרע של תיפלות. אמר רבי אבהו מאי טעמא דר' יהודה, דכתיב ויחזק בבגדיו ויקרעם לשנים קרעים, ממשמע שנאמר ויקרעם איני יודע שהן לשנים, אלא שנראין קרועים כשנים. על כל המתים כולן שולל לאחר שבעה ומאחה לאחר שלשים, על אביו ועל אמו שולל לאחר ל' ואינו מאחה לעולם, והאשה שוללת לאלתר מפני כבודה. כי אתא רבין א"ר יוחנן על כל המתים רצה קורע ביד רצה קורע בכלי, על אביו ועל אמו ביד. וא"ר חייא בא אבא א"ר יוחנן על כל המתים רצה קורע ביד רצה קורע בכלי, על אביו ועל אמו ביד. וא"ר חייא בר אבא א"ר יוחנן על כל המתים כולן מבפנים, על אביו ועל אמו קורע מבחוץ, אמר רב חסדא וכן לנשיא. (שם כב ב)
...הכי שמיע לכו אמר רב תחליפא בר אבימי אמר שמואל אבל שלא פרע ושלא פירם חייב מיתה, שנאמר ראשיכם אל תפרעו ובגדיכם לא תפרומו ולא תמותו וגו', הא אחר שלא פרע ושלא פירם חייב מיתה... דאמר שמואל כל קרע שאינו בשעת חימום אינו קרע... והא אמרו ליה לשמואל נח נפשיה דרב, קרע עליה תריסר מני, אמר אזל גברא דהוה מסתפינא מיניה... תניא אבל כל שבעה קורעו לפניו, ואם בא להחליף מחליף וקורע (אף על פי שאינו שעת חימום), בשבת קורעו לאחוריו, ואם בא להחליף מחליף ואינו קורע, כי תניא ההיא בכבוד אביו ואמו. אותן קרעין מתאחין או אין מתאחין, פליגי בה אבוה דרב אושעיא ובר קפרא, חד אמר אין מתאחין וחד אמר מתאחין. (שם כד א)
אין קורעין ולא חולצין ואין מברין אלא קרוביו של מת... והתניא חכם שמת הכל קרוביו, הכל קורעין עליו, והכל חולצין עליו... ואי אדם כשר הוא חיובי מיחייב למיקרע, דתניא מפני מה בניו ובנותיו של אדם מתים כשהן קטנים... אלא מפני שלא בכה והתאבל על אדם כשר, שכל הבוכה ומתאבל על אדם כשר מוחלין לו על כל עונותיו בשביל כבוד שעשה לו... דתניא רבי שמעון בן אלעזר אומר העומד על המת בשעת יציאת נשמה חייב לקרוע, למה זה דומה לספר תורה שנשרף שחייב לקרוע... אמר ליה אביי תנינא חכם כל זמן שעוסקין בהספד חייבין לקרוע, סבור למיקרע לאלתר, אמר להו אביי תניא חכם כבודו בהספידו. (שם כה א)
תנו רבנן ואלו קרעין שאין מתאחין, הקורע על אביו ועל אמו, ועל רבו שלימדו תורה, ועל נשיא ועל אב בית דין, ועל שמועות הרעות, ועל ברכת השם, ועל ספר תורה שנשרף, ועל ערי יהודה ועל המקדש ועל ירושלים, וקורע על מקדש ומוסיף על ירושלים... תנו רבנן אחד השומע ואחד השומע מפי השומע (את הגידוף) חייב לקרוע, והעדים אינן חייבין לקרוע שכבר קרעו בשעה ששמעו... א"ר חלבו אמר רב הונא הרואה ספר תורה שנקרע חייב לקרוע שתי קריעות אחד על הגויל ואחד על הכתב...
אמר ר' אלעזר הרואה ערי יהודה בחורבנן אומר ערי קדשך היו מדבר וקורע, ירושלים בחורבנה אומר ציון מדבר היתה ירושלים שממה וקורע, בית המקדש בחורבנו אומר בית קדשנו ותפארתנו אשר הללוך אבותינו היה לשריפת אש וכל מחמדינו היה לחרבה וקורע... תנו רבנן וכולן רשאין לשוללן ולמוללן וללוקטן ולעשותן כמין סולמות אבל לא לאחותן. אמר רב חסדא ובאיחוי אלכסנדרי.
תנו רבנן הקורע מתוך השלל מתוך המלל מתוך הלקט מתוך הסולמות לא יצא, מתוך האיחוי יצא... תנו רבנן תחילת קריעה טפח, ותוספת שלש אצבעות, (כגון שאירעו אבל אחר), דברי רבי מאיר, רבי יהודה אומר תחילת קריעה שלש אצבעות ותוספת כל שהוא... תנו רבנן אמרו לו מת אביו וקרע, מת בנו והוסיף, תחתון מתאחה עליון אינו מתאחה... מת אביו מת אמו מת אחיו מתה אחותו קורע קרע אחד לכולן, רבי יהודה בן בתירה אומר על כולן קרע אחד, על אביו ואמו קרע אחד, לפי שאין מוסיפין על קרע אביו ואמו, מאי טעמא, אמר רב נחמן בר יצחק לפי שאינן בתוספת... עד היכן קורע, עד טיבורו, ויש אומרים עד לבו, אף על פי שאין ראיה לדבר זכר לדבר, שנאמר וקרעו לבבכם ואל בגדיכם, הגיע לטיבורו מרחיק שלש אצבעות וקורע נתמלא מלפניו מחזירו לאחוריו, מתמלא מלמעלה הופכו מלמטה, והקורע מלמטה ומן הצדדין לא יצא, אלא שכהן גדול פורם מלמטה. פליגו בה רב מתנה ומר עוקבא ותרוייהו משמיה דאבוה דשמואל ולוי, חד אמר כל שבעה קורע לאחר שבעה מוסיף, וחד אמר כל שלשים קורע לאחר שלשים מוסיף...
תנו רבנן חולה שמת לו מת אין מודיעין אותו שמת, שמא תטרף דעתו עליו, ואין מקרעין בפניו, ומשתקין את הנשים מפניו, ומקרעין לקטן מפני עגמת נפש, וקורעין על חמיו ועל חמותו מפני כבוד אשתו. (שם כו א וב)
...אמרו ליה לא כך היה המעשה בבית הכנסת של טבריא בנגר שיש בראשו גלוסטרא שנחלקו בו רבי אלעזר ור' יוסי עד שקרעו ספר תורה בחמתן, קרעו סלקא דעתך, אלא אימא שנקרע ספר תורה בחמתן, והיה שם רבי יוסי בן קיסמא אמר תמיה אני אם לא יהיה בית הכנסת זו עבודת כוכבים, וכן הוה. (יבמות צו ב)
אמרו ליה רבנן לבר קפרא זיל עיין, אזל אשכחיה דנח נפשיה, קרעיה ללבושיה ואהדריה לקרעיה לאחוריה... (כתובות קד א)
אמר רב נחמן ברבי יצחק לומר שאין מקרעין שטר כתובה. (נדרים סה ב)
והא גבי קרעים דכתיב על על, דכתיב על שאול ועל יהונתן בנו, ותניא אמרו לו מת אביו וקרע ואחר כך נמצא בנו יצא ידי קריעה, אמרי לא קשיא הא בסתם והא במפרש, והתניא אמרו לו מת אביו וקרע ואחר כך נמצא בנו לא יצא ידי קריעה, אמרו לו מת לו מת וכסבור אביו הוא וקרע אחר כך נמצא בנו יצא ידי קריעה... (שם פז א)
שמואל קרע מאניה עליה ההוא מרבנן דאסבריה אחד יורד לאמת השחי ואחד פותח כיון. אמר עולא תלמידי חכמים שבבבל עומדין זה מפני זה וקורעין זה על זה. (בבא מציעא לג א)
...נקרע (השטר על ידי אדם) פסול, נתקרע (מעצמו) כשר, הכי דמי נקרע הכי דמי נתקרע, אמר רב יהודה נקרע קרע של בית דין, נתקרע קרע שאינו של בית דין, היכי דמי קרע של בית דין, א"ר יהודה מקום עדים ומקום הזמן ומקום התורף, אביי אמר שתי וערב. (בבא בתרא קסח ב)
...נגמר הדין לא הורגין בכינוי, אלא מוציאין כל אדם לחוץ שואלין את הגדול שביניהן ואומר לו אמור מה ששמעת בפירוש, והוא אומר, והדיינין עומדין על רגליהן וקורעין ולא מאחין... (סנהדרין נו א)
...קורעין מנלן, דכתיב ויבא אליקים בן חלקיהו ושבנא הסופר ויואח בן אסף המזכיר אל חזקיהו קרועי בגדים ויגידו לו את דברי רבשקה. לא מאחין מנלן, א"ר אבהו אתיא קריעה קריעה, כתיב הכא קרועי בגדים, וכתיב התם ואלישע רואה והוא מצעק אבי אבי רכב ישראל ופרשיו ולא ראהו עוד ויחזק בבגדיו ויקרעם לשנים קרעים, ממשמע שנאמר ויקרעם לשנים איני יודע שהן קרעים, ומה תלמוד לומר קרעים, מלמד שהן קרועים לעולם. תנו רבנן אחד השומע ואחד שומע מפי שומע... אמר רב יהודה אמר שמואל השומע אזכרה מפי העובד כוכבים אינו חייב לקרוע, ואם תאמר רבשקה, ישראל מומר היה. ואמר רבי יהודה אמר שמואל אין קורעין אלא על שם המיוחד בלבד, לאפוקי כינוי דלא, ופליגי דרבי חייא בתרווייהו, דאמר רבי חייא השומע אזכרה בזמן הזה אינו חייב לקרוע, שאם אי אתה אומר כן נתמלא כל הבגד קרעים... (סנהדרין ס א)
שוב פעם היו עולין לירושלים, כיון שהגיעו להר הצופים קרעו בגדיהם... (מכות כד ב)
ועוד מן הדא דתני קרע וחזרה בו נשמה אם על אתר אינו צריך לקרוע, אם לאחר זמן צריך לקרוע, וכמה הוא על אתר כדי דיבור... (ברכות יג א)
הקורע מן המלל מן השלל מן הרדיד אינו קרע, מן האיחוי הרי זה קרע, אי זהו איחוי א"ר אחא כל שאין מקומו ניכר. עשרה קרעים אסורין באיחוי, הקורע על אביו ועל אמו, ועל רבו שלימדו חכמה, ועל הנשיא, ועל אב בית דין, ועל שמועות הרעות, ועל קללת השם, ועל שריפת תורה, ועל ירושלים ועל בית המקדש... (מועד קטן יז א)
אריב"ל אם קרעתם לבבכם בתשובה אין אתם קורעין בגדיכם לא על בניכם ולא על בנותיכם אלא על ה' אלקיכם, למה כי חנון ורחום הוא ארך אפים ורב חסד ונחם על הרעה. (תענית ט א)
...א"ל מה קלא במדינתא, א"ל חד רבן דמך וכל עמא פריין מיטפלא ביה, ידע ר' יוחנן דהוא רבי חנינא, שלח ואייתי מאנין טבין דשובתא ובזעון, ולא כן תני כל קרע שאינו של בהלה אינו קרע. (בבא מציעא י א)
דתני על כל המתים אין מבדיל קנה שפה, אלא על אביו ועל אמו, דברי ר' מאיר, ר' יודן אומר כל קרע שאינו מבדיל קנה שפה הרי זה קרע של תפלות. (סנהדרין י א)
אחות לנו קטנה, זה אברהם שאיחה את כל באי העולם, בר קפרא אמר כזה שהוא מאחה את הקרע. (בראשית לט ג)
רבי יוחנן אמר מעולי גולה היה (איוב), וישראלי היה, ומדרשו בטבריה, לפיכך למדו ממנו קריעה וברכת אבלים... (שם נז ג)
ויקרע יעקב שמלותיו, רבי פנחס בשם ר' הושעיה אמר שבטים גרמו לאביהן לקרוע, והיכן נפרע להם, במצרים, שנאמר (בראשית מ"ד) ויקרעו שמלותם וגו'. יוסף גרם לשבטים לקרוע, עמד בן בנו ונפרע לו, שנאמר (יהושע ז') ויקרע יהושע שמלותיו. בנימין גרם לשבטים לקרוע, והיכן נפרע לו בשושן הבירה, שנאמר (אסתר ד') ויקרע מרדכי את בגדיו. מנשה גרם לשבטים לקרוע, לפיכך נתקרעה נחלתו חציה בארץ הירדן וחציה בארץ כנען. (שם פד יט)
...א"ר שמואל בר רב נחמן מסתברא כמאן דאמר שמלתו של אחיה, שדרך הצדיקים להיות קורעים בשעה שמחלוקת במלכות בית דוד, ודכוותה (ש"א ט"ו) ויסב שמואל ללכת ויחזק בכנף מעילו ויקרע, מעילו של מי, רב ולוי חד אמר מעילו של שאול וחרינא אמר מעילו של שמואל, ומסתברא כמאן דאמר כנף מעילו של שמואל, שדרך הצדיקים להיות קורעים בשעה שאין נטיעתן משבחת. (רות ז יא)
המאבד עצמו לדעת אין מתעסקין עמו בכל דבר, רבי ישמעאל אומר קורין עליו הוי נטלה הוי נטלה, א"ל ר"ע הנח לו בסתמו, אל תכבדהו ואל תקללהו, אין קורעין עליו... (פרק ב)
על כל המתים כולן אינו קורע אלא על רבו שלמדו חכמה, רשב"א אומר חכם שמת כל שעומדים בשעת מיתתו קורעים עליו, כל שאין עומדין עליו בשעת מיתתו אין קורעין עליו... על כל המתים קורע בסכין, על אביו ועל אמו אינו קורע בסכין... על כל המתים אינו מבדיל קמי שפה על אביו ועל אמו מבדיל קמי שפה, א"ר יהודה כל קרע שאינו מבדיל קמי שפה הרי זה קרע של תפלות, רבי יהודה אומר כל קרע שהוא בתחילה קורע שלשה אצבעות ותוספתו כל שהוא. אין קורעין אלא עד הטיבור, הקטנים אחרים קורעים להם, הקורע לשם כבוד הרי זה מאחה מיד. אפיקרסין אין מעכבין את הקריעה, רבי בנימין משום ר"ע אומר קורעין אפיקרסין. על כל המתים כולם הוא קורע את העליון, על אביו ועל אמו אף על פי שיש עליו מאה קורעין, האשה אינה קורעת אלא את העליון, רבי יהודה אומר האשה קורעת את הפנימי והופכתו לאחוריה וחוזרת וקורעת את השאר. על כל המתים שולל לאחר ז' ומאחה אחר ל', ועל אב ואם אינו מאחה לעולם. האשה שוללת לאחר ז' ומאחה אחר ל', ר"י אומר האשה שוללת מיד ומאחה אחר ג'...
אמרו לו מת אביו וקרע והוא אינו אלא אמו יצא, אמו וקרע והוא אינו אלא אביו לא יצא. מת אביו וקרע והוא אינו אלא אחד מן הקרובים יצא, אחד מן הקרובים והוא אינו אלא אביו לא יצא. מי שמתו אביו ואמו קורע קרע אחד לשניהם, רבי יהודה בן תימא אומר קורע על זה בפני עצמו ועל זו בפני עצמו. מי שמתו עשרה בניו כאחת קורע קרע אחד על כולן, משקרע בישרו אותו שמת בנו וקרע הרי זה קורע והולך עד שהוא מגיע לטיבור, הגיע לטיבור הופך את הקרע לאחוריו... (פרק ט)
אמר ר' תחליפא דקסרי בשעה שעבר שאול על גזירתו של הקב"ה בעמלק ושמואל בא והוכיחו (ש"א ט"ו) כי מאסת את דבר ה', כיון שבקש לילך קרע לו את מעילו, שנאמר (שם) ויסב שמואל ללכת ויחזק בכנף מעילו ויקרע, אמר לו שמואל (שם) קרע ה' את ממלכות ישראל וגו', אמר לו ומי הוא זה, אמר לו איני אומר לך אלא אני רומז לך מי שהוא קורע לך את מעילך הוא עתיד ליטול את מלכותך, כיון שנכנס למערה וקרע דוד את כנף המעיל אשר לשאול מיד הכיר שאול מה שאמר לו שמואל, התחיל אומר (שם כ"ד), הנה ידעתי כי מלוך תמלוך, מלוך בעולם הזה, תמלוך לעולם הבא. (מזמור נז)
ויהושע בן נון וכלב בן יפונה מן התרים את הארץ קרעו בגדיהם, מיכן אמרו אדם הגון שרואה פירוק המצות חייב לקרוע. (שלח לך)
תניא ר' שמעון בן אלעזר אומר העומד על המת בשעת יציאת נשמה חייב לקרוע, הא למה זה דומה לספר תורה שנשרף שהכל חייבים לקרוע, ופירש רש"י ז"ל שעדיין היה זה יכול ללמוד והוה ספר תורה, ולפי הפירוש הזה נראה שאין מצוה זו נוהגת בנשים, אלא אפילו היה עומד בשעת יציאת נשמה אין חייב לקרוע, וקשה הדבר לומר שיקרעו על העתיד... ולי נראה שהנפש בגוף כאזכרות בגוילין, ומשל בעלמא הוא, לומר שהוא הפסד גדול וחרדה רבה, וחייב אדם לקרוע עליה כאלו נשרף ספר תורה לפניו...
נמצינו למדין דבשעת יציאת נשמה על המת, כולן חייבין לקרוע, וכדברי רש"י אין דין זה בנשים אלא באנשים. שלא בשעת יציאת נשמה על אדם כשר ומוחזק חייב לקרוע בפניו, על סתם בני אדם אינו קורע. על חכם ועל תלמיד חכם הכל קורעין ואפילו בעיר אחרת, בשמועה קרובה קורעין בכל מקום. על רבו שלמדו חכמה או שהאיר עיניו במשנה אחת, וכגון חברים שלומדין חכמה זה מזה אפילו בסוף העולם בשעת שמועה חייב לקרוע ואינו מאחה לעולם. ולענין קרובים כל שהוא חייב להתאבל עליו חייב בקריעה. וחיוב קריעה מנא לן, מדאמר להו רחמנא לבני אהרן "ראשיכם אל תפרעו ובגדיכם לא תפרומו", מכלל דכולי עלמא מיחייבי... (תורת האדם ענין הקריעה, וראה שם עוד)
והא דאמרינן בגמרא אבלות לחוד וקריעה לחוד, פירשו בו מפני שקריעה מן התורה ואבלות מדבריהם... ולא נראית לי זאת הסברא, שהקריעה עצמה מדברי סופרים, וספיקא לקולא... דודאי לא אשכחן קריעה מפורשת בתורה, אלא באסמכתא בעלמא מייתו לה, מדאמר ליה רחמנא לבני אהרן "ראשיכם אל תפרעו ובגדיכם לא תפרומו"... תדע דהא התם משום עבודה קא מזהר להו רחמנא... (שם)
אבל חייב לקרוע על מתו, שנאמר "ובגדיכם לא תפרומו ולא תמותו", הא אחר חייב לפרום. ואין קריעה אלא מעומד, שנאמר "ויקם המלך ויקרע את בגדיו", ומהיכן קורע, מלפניו, והקורע מאחריו או מן הצדדין או מלמטה לא יצא ידי חובת קריעה, אלא כהן גדול שהוא פורם מלמטה.
כמה שיעור הקרע, טפח, ואין צריך להבדיל שפת הבגד, ומותר לו לקרוע בכלי, ויש לו לקרוע בפנים שלא בפני אדם, לפיכך יש לו להכניס ידו בפנים וקורע בצנעה, ואינו חייב לקרוע אלא בגד העליון בלבד.
כל שבעת ימי אבלות הקרע לפנים, ואם בא להחליף מחליף ואינו קורע קרע אחר, שכל קרע שאינו בשעת חימום אינו קרע, במה דברים אמורים בשאר המתים חוץ מאביו ואמו, אבל על אביו ועל אמו קורע עד שמגלה את לבו, ומבדיל שפת הבגד, ואינו קורע בכלי אלא בידו מבחוץ בפני כל העם, וקורע כל הבגדים שעליו, ובגד הזיעה הדבוק לבשרו אינו מעכב, ואם החליף בגד אחר חייב לקרוע כל שבעה, וכן על אביו ועל אמו חולץ כתיפו ומוציא זרועו מן החלוק עד שיתגלה כתיפו וזרועו, והולך כך לפני המטה, ואחר שיקבר אביו ואמו אינו חייב לחלוץ.
קורעין לקטן מפני עגמת נפש, וחולה שמת אין מקרעין לו ולא מודיעין לו שלא תטרף עליו דעתו, ומשתקין את הנשים מפניו.
וקורע אדם על חמיו ועל חמותו מפני כבוד אשתו, וכן האשה קורעת על חמיה ועל חמותה מפני כבוד בעלה.
מי שאין לו חלוק לקרוע ונזדמן לו חלוק בתוך שבעה קורע, לאחר שבעה אינו קורע, ועל אביו ועל אמו אפילו לאחר שבעה קורע כל שלשים יום, וכל היוצא בבגד קרוע לפני מתים כלומר שהוא קרע עתה עליהן הרי זה גונב דעת הבריות וזלזל בכבוד החיים והמתים.
האומר לחבירו השאילני חלוקך ואבקר את אבי שהוא חולה, והלך ומצאו שמת, קורע ומאחה ומחזיר לו את חלוקו ונותן לו דמי קרעו, ואם לא הודיעו שהוא מבקר לו חולה הרי זה לא יגע בו.
מי שהיה לו חולה בתוך ביתו ונתעלף וסבור שמת וקרע, ואחר כך מת, אם בתוך כדי דבור אינו חוזר וקורע, ואם לאחר כדי דבור מת חוזר וקורע קרע אחר. וכן מי שאמרו לו מת אביו וקרע ואחר כך נמצא שמת בנו, אמרו לו מת לו מת וכסבור שאביו וקרע, ואחר כך נמצא בנו, אם תוך כדי דבור נודע לו אמיתת הדבר יצא ידי קריעה, ואם לאחר כדי דבור לא יצא, וחייב לקרוע קרע אחר.
מי שמת לו מת וקרע עליו, ואחר כך מת לו מת אחר, אם בתוך שבעה קורע קרע אחר, ואם לאחר שבעה מוסיף על הקרע הראשון כל שהוא. מת לו מת שלישי אחר שבעה של שני מוסיף כל שהוא וכן מוסיף והולך עד טבורו, הגיע לטבורו מרחיק שלש אצבעות וקורע, נתמלא מלפניו מחזירו לאחוריו, נתמלא מלמעלה הופכו למטה. אמרו לו מת אביו וקרע, ואחר שבעה מת בנו והוסיף, מתאחה התחתון ולא העליון כמו שיתבאר. אמרו לו מת בנו וקרע, ואחר שבעה מת אביו אינו מוסיף אלא קורע קרע אחר, שאין אביו ואמו בתוספת. (אבל ח א והלאה)
כל הקרעים שקורע אדם על שאר קרוביו שולל הקרע לאחר שבעה ומאחה לאחר שלשים, על אביו ועל אמו שולל לאחר שלשים ואינו מאחה לעולם. והאשה קורעת ושוללת מיד אפילו על אביה ועל אמה מפני הצניעות.
כדרך שקורע אדם על אביו ועל אמו כך חייב לקרוע על רבו שלמדו תורה, ועל הנשיא ועל אב בית דין, ועל רוב הצבור שנהרג, ועל ברכת השם, ועל ספר תורה שנשרף, ועל ערי יהודה ועל ירושלים ועל המקדש.
כל אלו הקרעים קורע עד שמגלה את לבו ואינו מאחה לעולם, ואף על פי שאין מתאחין מותר לשוללן למללן וללקטן ולעשותם כמין סולמות, ולא אסרו אלא באיחוי אלכסנדרי בלבד. וכל הקורע מתוך השלל או המלל או הלקוט לא עשה כלום, אבל קורע מתוך האיחוי האלכסנדרי בלבד, אפילו הפך הכלי ונעשה שפתו למטה לא יאחה. וכשם שהמוכר אסור לאחותו כך הלוקח, לפיכך המוכר צריך להודיע ללוקח שקרע זה אינו מתאחה...
מי שעמד עם המת בשעת יציאת נשמתו, אף על פי שאינו קרובו חייב לקרוע, וכן אדם כשר שמת הכל חייבין לקרוע עליו, אף על פי שאינו חכם, וקורעין טפח כשאר האבלים, אבל חכם שמת הכל קרוביו, והכל קורעין עליו עד שמגלין את לבם וחולצין מימין, ובית מדרשו של אותו חכם בטל כל שבעה. וכבר נהגו תלמידי חכמים בכל מקום לקרוע זה על זה טפח, אף על פי שהן שוין ואין אחד מהם מלמד את חבירו.
כל הקורעים על החכם שמת כיון שהחזירו פניהן מאחורי המטה שוללין. ויראה לי שהקורע על החכם מאחה למחר, שאפילו רבו שמת אין מתאבל עליו אלא יום אחד בלבד, או יום מיתה או יום שמועה, וכן יראה לי שהקורע על הנשיא וכיוצא בו שולל למחר, אף על פי שאינו מאחה עליהם לעולם.
חכם שבאה שמועתו שמת אין קורעין עליו אלא בשעת הספדו, וזהו כבודו, ושולל בו ביום ומאחה למחר. אב בית דין שמת הכל קורעין עליו וחולצין משמאל, וכל בתי מדרשות שבעירו בטלין, ובני בית הכנסת נכנסין לבית הכנסת ומשנין את מקומן, היושבין בדרום ישבו בצפון, והיושבים בצפון ישבו בדרום.
נשיא שמת הכל קורעין עליו, וחולצין שתי הידים מכן ומכאן, ובכל בתי מדרשות בטלים, ובני בית הכנסת נכנסין בשבת לבית הכנסת וקוראין שבעה, ולא יטילו בשוק אלא יושבין משפחות משפחות דוים כל היום. (שם ט א והלאה)
...פירוש הקריעה הוא דין גמור לקרוע את בגדיו, ואין דבר יותר מזה כמו שהוא הקריעה, ולכך אינו בא רק על מעשה של הפסד גמור שנעשה, וכאן עדיין לא נעשה דבר שהיה קורע מרדכי עליו, ואם כן איך נעשה דבר זה מן הצדיק מרדכי, ולכך דרשו בנימין גורם זה, שהוא גרם לשבטים שהיו קורעים, ואף כי בנימין לא עשה דבר, מכל מקום על ידו היה זה, ואין מגלגלין חובה כי אם על ידי חייב, ולכך ויקרע מרדכי את בגדיו... (אור חדש ד"ה ומרדכי ידע)
וקרע אותו - כבר בארתי שהקריעה כולל בכל אופן ובכל מקום שיקרע ואף קרע כל שהוא, וזה ההבדל בין קריעה לפרימה. ובכל זאת במקום שנזכר שם הפעול אחריו או מלת אותו שעומד במקום הפעול יכוין על קריעה גמורה... (ויקרא יג נו)
קריעה כולל כל מקום וכל אופן שיקרע בבגדו אף קרע כל שהוא, ולכן בא בהשאלה על עצמים הגיוניים, "קרוע אקרע את הממלכה" (מ"א י"א), אבל הפרימה היא הקריעה במקום השפה דוקא, ודוקא בבית הצואר למעלה וביד. בכל זאת במקום שנזכר אחר הקריעה שם הפעול או מלת "אותו" שעומד במקום הפעול יכוין על קריעה גמורה, כמו "ויקרע את בגדיו", "וקרע מן" וכדומה כשבא סתם יכוין על קריעה וכריתת העצם עצמו, וכשבא אחריהם שמוש המ"ם יכוין שיקרע ויבדיל יחתוך ויכרות דבר מדבר אחר שהוא מחובר בו. ולזה בנגעי בגדים אם היה אומר וקרע אותו סתם היה די שיקרע הנגע לשנים ויהיה מחובר אל הבגד, אבל כשאומר וקרע אותו מן הבגד, צריך שינתקנה מן הבגד לגמרי. (הכרמל)
ויקרע יעקב שמלותיו - רק במקרים נדירים אנחנו מוצאים "קרע שמלות", בדרך כלל תמיד "קרע בגד", בגד הוא הלבוש המייצג את האדם בהופעתו החיצונית, הקורע את בגדיו מתוך צער, אבל או בושה, הרי הוא מבטא כי אירע קרע ביחסיו החיצוניים, כבודו ואשרו נפגעו ונקרעו, מכאן גם הביטוי לאבלות... והנה שמלה היא הלבוש המכסה את מערומי הגוף, "שמלתו לעורו" יעקב קרע את בגדיו עד לעורו... (בראשית לז לד)