(ראה גם: יציאת מצרים, שירה-בים סוף)
ויאמר ה' אל משה מה תצעק אלי, דבר אל בני ישראל ויסעו. ואתה הרם את מטך ונטה את ידך על הים ובקעהו, ויבואו בני ישראל בתוך הים ביבשה. ואני הנני מחזק את לב מצרים ויבואו אחריהם, ואכבדה בפרעה ובכל חילו ברכבו ובפרשיו... ויט משה את ידו על הים ויולך ה' את הים ברוח קדים עזה כל הלילה וישם את הים לחרבה, ויבקעו המים, ויבאו בני ישראל בתוך הים ביבשה, והמים להם חומה מימינם ומשמאלם. וירדפו מצרים ויבואו אחריהם כל סוס פרעה רכבו ופרשיו, אל תוך הים. ויהי באשמורת הבקר וישקף ה' אל מחנה מצרים בעמוד אש וענן, ויהם את מחנה מצרים... ויאמר ה' אל משה נטה את ידך על הים, וישובו המים על מצרים על רכבו ועל פרשיו. ויט משה את ידו על הים וישב הים לפנות בקר לאיתנו ומצרים נסים לקראתו, וינער ה' את מצרים בתוך הים... (שמות יד טו)
ויגער בים סוף ויחרב, ויוליכם בתהומות כמדבר. (תהלים קו ט)
כעין זה, כשעברו ישראל את הים, באו מלאכי השרת לומר באותו הלילה שירה לפני הקב"ה, אמר להם הקב"ה, והרי מעשי ידי טובעים בים ואתם אומרים שירה, אז ולא קרב זה אל זה כל הלילה... (בראשית ב תט)
א"ל ר' יוסי, ולא, והרי בזמן שבקע הקב"ה את הים לישראל היה קורע את הים לאלו והלכו ביבשה, והמים היו חוזרים מצד אחר וטבעו את אלו ומתו, ונמצא נס מכאן ודין מכאן הכל ביחד.
אמר לו, וזה הוא (שקריעת ים סוף היה) קשה לפניו, כי כאשר הקב"ה עושה נס ודין ביחד, אינו במקום אחד, ולא בבית אחד, ואם נעשה (במקום אחד, כמו בקריעת ים סוף), הוא קשה לפניו, כי הכל למעלה לא נעשה אלא בשלמות, (כולו) כאחד ובמקום אחד, או נס או דין, ולא לחצאים, שיהיה חציו נס וחציו דין... (וירא שעא)
...ועל כן קשים לפניו (זווגין) כקריעת ים סוף, כי קריעת ים סוף היה כדי לפתוח בו שבילים למעלה, וכמו שנפתחים שבילים ואורחות בו, כן נתבקע ונתפתח... (כל הקושי שבקריעת ים סוף היה, שב' פעולות הפוכות היו בה, שהיה צריך להטביע את המצרים הנמשכים מג"ר דחכמה שבשמאל, שאין זה אלא בכח גילוי המנעולא שה"ס שביל, והיה צריך להמשיך חיים והצלה לישראל הנמשכים מו"ק דחכמה שבשמאל, שאין זה אלא בגניזו דמנעולא וגילוי המפתחא, כי אין מוחין נמשכים אלא בסוד המפתחא שה"ס ארח. וזה אמרו שקריעת ים סוף היתה פתוח שבילים למעלה, דהיינו לגלות המנעולא כדי להטביע את המצרים, ונמצא שהיו נפתחים שבילים בסוד המנעולא להטביע את המצרים, ואורחות בסוד המפתחא בשביל ישראל, ב' פעולות הפוכות זו מזו). (ויגש נח, ועיין שם עוד)
...כמו שביארנו, משל ליונה עם הנץ וכו', כך ישראל היו קרבים אל הים, והיו רואים הים לפניהם הולך וסוער, וגליו זקופים למעלה, היו יראים, נשאו עיניהם וראו את פרעה וחילו ואבני גירין וחצים, אז ויראו מאד. מה עשו, ויצעקו בני ישראל, מי גרם זה שקרבו ישראל לאביהם של מעלה, זה שאמר ופרעה הקריב, והרי נתבאר...
התיצבו וראו, אין לכם לעשות מלחמה, כי הקב"ה יעשה מלחמה בשבילכם, כמו שאמר ה' ילחם לכם ואתם תחרישון. תא חזי, בלילה ההוא אסף הקב"ה את הפמליא שלו ודן דינם של ישראל, ואם לא הקדימו האבות להתפלל על ישראל לא היו ניצולים מן הדין, ר' יהודה אומר זכותו של יעקב הגין עליהם על ישראל, זה שאמר לולי ה' שהיה לנו יאמר נא ישראל, ישראל סבא, (דהיינו יעקב). (בשלח סז)
תא חזי הכא, כשקרב פרעה לעשות מלחמה עם ישראל, בעת ההיא לא רצה הקב"ה שיעוררו ישראל התעוררות מלמטה כלל, כי התעוררות מלמעלה היה, כי האבות הקדימו ועוררו התעוררות זה מלמעלה, וזכותם עמד לפניו, ולא רצה הקב"ה שישראל יתעוררו למטה כלל, זה שאמר ה' ילחם לכם ואתם תחרישון, תחרישון ודאי ולא תעוררו דבר שלא צריך לכם... (שם עה)
א"ר שמעון, אוי לאלו שאינם רואים ואינם מסתכלים בתורה, והתורה קוראה לפניהם בכל יום ואינם משגיחים, תא חזי, מצד הגבורה מתעוררים מים בעולם, ויוצאים מים, ועתה רצה הקב"ה ליבש המים, למה אמר הכתוב ונטה את ידך שהוא יד שמאל, (דהיינו גבורה).
אלא הרם את מטך הוא ליבש המים. ונטה את ידך הוא להשיב המים, לעורר צד הגבורה ולהשיב המים על המצרים. ועל כן הם שני דברים כאן, שכתוב, הרם את מטך ונטה את ידך על הים ובקעהו, (זה ליבש המים וזה להשיב המים על המצרים).
(איך נעשה יבשה בתוך הים), הרי היו שם תהומות, אלא הקב"ה עשה נס בתוך נס, כמו שאמר קפאו תהומות בלב ים, והיו הולכים ביבשה תוך הים, זה שאמר ויבואו בני ישראל בתוך הים ביבשה. (שם צב)
תא חזי כמה מרכבות על מרכבות נמצאים, וגלגלי המרכבה רצים במהירות, וסומכי המרכבה אינם מתעכבים מנסוע עליהם, וכן כולם, תא חזי, המרכבה של הממונה על מצרים, שבארוה שמרכבה שלמה לא נמצא, כי כתוב ויסר את אופן מרכבותיו, כמה מרכבות היו שהיו נוסעות על סומך גלגל אחד, שנתמנה עליהם, כיון שזה הוסר משליטתו, כל המרכבות נעברו משליטתם ולא נסעו, אז כולם שלמטה (בעולם הזה), נעברו משליטתם, שכתוב, על מצרים ועל פרעה ועל הבוטחים בו...
ובזמן ההוא ממשלת מצרים היתה מושלת על כל שאר העמים, כיון שנשבר הכח של המצרים, (דהיינו הכח של מלכות הממותקת הנ"ל, שממנה ינקו המצרים כל הכח שלהם), נשבר הכח של שאר העמים, מאין לנו, שכתוב אז נבהלו אלופי אדום וגו', וכתוב, שמעו עמים ירגזון, משום שכולם היו נאחזים בעבודת מצרים ונאחזים במצרים שיושיעו להם, ובזמן ההוא, בקשו כולם עזרה ממצרים להתחזק, ועל כן כיון ששמעו הגבורות שעשה הקב"ה במצרים, רפו ידיהם, ולא יכלו לעמוד, וכולם הזדעזעו ונשברו משליטתם.
ודאי כשנשבר הכח שלהם למעלה, ונשבר הכח של כל אלו הנאחזים בו, כי כיון שנשבר הכח של כולם למעלה נשברו כל אלו שלמטה, משום הכח ההוא שנשבר תחילה, ומשום זה ויסר את אופן מרכבותיו, (דהיינו הכח של מעלה), וינהגהו בכבדות, כי כשזה נשבר לא היו הולכים... (שם קה)
ותא חזי, בשעה שרצה הקב"ה להעביר המוניו של פרעה למטה, העביר תחילה אותו הכח שלהם כמו שבארנו (למעלה), מה עשה, העביר והסיר אותו מקום הקדוש העליון, (דהיינו נקודת המלכות הממותקת בבינה המתוקן בחיה הקדושה, שהיתה מנהיגה לכל אלו המרכבות של שר מצרים למעלה, כי כל המרכבות ברשותה היא, ואפילו דס"א), כיון שזו הסתלקה כל המחנות (והמרכבות) לא יכלו לנהג, וכיון שלא יכלו, הוסר הממונה של מצרים ממשלתו, והעבירו אותו באש דולק, ואז הוסר ממשלת מצרים, ועל כן (אמרו) אנוסה מפני בני ישראל, מה הטעם, משום שראו את הממונה של מצרים נשרף באש.
ר' יצחק אומר, בשעה שקרבו ישראל אל הים, קרא הקב"ה את השר הממונה על הים, אמר לו בשעה שעשיתי את העולם פקדתי אותך על הים, ויש לי תנאי עם הים, שיבקעו מימיו לפני בני, עתה הגיע הזמן שיעברו בני בתוך הים, ואחר כך מה כתוב, וישב הים לפנות בוקר לאיתנו, מהו לאיתנו, לתנאו שהיה לו עם הקב"ה כשברא את העולם, (כי לאיתנו הוא אותיות לתנאו).
והיו ישראל שורים על הים, וישראל היו רואים גלי הים עולים ויורדים, נשאו עיניהם וראו פרעה והמונו, יראו וצעקו, וכבר נתבאר. הים ראה, מה ראה הים, ארונו של יוסף ראה וברח מלפניו, מה הטעם, משום שכתוב (ביוסף) וינס ויצא החוצה, ועל כן (בזכות הזה) הים ראה וינס, וכתוב ויסר את אופן מרכבותיו וגו' אנוסה מפני ישראל, מה הטעם, הוא משום שראו את ארץ מצרים כאלו היא נשרפת באש, אז אמרו, אנוסה מפני בני ישראל. (שם קיא)
...אז כתוב, ויאמר ה' אל משה מה תצעק אלי, ולמדנו בספרא דצניעותא, אלי הוא בדיוק, (שהוא מדת ז"א), כי הכל תלוי בעתיק, בה בשעה נגלה עתיקא קדישא ונמצא הרצון בכל עולמות העליונים, ואז האיר האור של הכל. (פירוש נודע כי חכמת המצרים היתה מצד שמאל, בסוד התנין הגדול הרובץ בתוך יאוריו, וחכמה זו יש לה שורש בבינה דא"א שיצאו לחוץ מראשו, ולקריעת ים סוף ולהטביע את המצרים היה צריך מתחילה לבטל את שורשם הגבוה שבקדושה, שבא"א, וזה לא היה אפשר זולת באור הגדול של עתיקא קדישא שהיא שורש הכל)...
א"ר יצחק אז כשהאיר הכל יחד, (כי אור עתיקא אף על פי שהוא חסדים מכוסים, עם כל זה כולל בתוכו גם חכמה, משום שהחכמה שבא"א מקובלת ממנו בהכרח, ועל כן החסדים דעתיק חשובים מחכמה דא"א ונחשב שכולל אותו, והחכמה וחסדים מאירים בו יחד, ועל כן) עשה הים החוקים העליונים, (דהיינו להטביע את המצרים ולהציל את ישראל) שנמסרו בידו העליונים ותחתונים, ומשום זה אמרינן שבני חיי ומזוני הכל קשה לפני הקב"ה, כמו קריעת ים סוף, והכל אומרים כך, מהו הטעם, משום שקריעת ים סוף נתלה בעתיקא. (שם קפ)
רמה בים, אמר ר' יהודה, בו בלילה התעוררה גבורה חזקה, שכתוב בה, ויולך ה' את הים ברוח קדים עזה כל הלילה, באותו זמן בקשה המטרוניתא מן המלך כל אלו המונה (המצרים) של מטה וכל אלו השרים של מעלה, שימסרו בידיה, וכולם נמסרו בידיה לעשות בהם נקמות, זה שאמר סוס ורוכבו רמה בים, בים סתם, ויורה (בין בים) שלמעלה (ובין בים) שלמטה. (שם רכט)
...ועל כן עבודת הקב"ה היא לאהוב אותו בכל (שיתנהג עמך), כמו שכתוב ואהבת את ה' אלקיך, זה א-לי ואנוהו, שכל ישראל ראו על הים מה שלא ראה יחזקאל הנביא, ואפילו העוברים שבמעי אמם היו רואים ומשבחים להקב"ה, וכולם היו אומרים זה א-לי ואנוהו אלקי אבי וארוממנהו, (אלקי אבי הוא) כמו שאמר אלקי אברהם... (שם רמז)
ר' יהודה פתח ואמר, ראוך מים אלקים ראוך מים יחילו וגו', בשעה שעברו ישראל את הים אמר הקב"ה למלאך הממונה על הים חלוק את מימיך, אמר לו למה, אמר לו כדי שבני יעברו בתוכך, אמר לו פריקת החשבון הוא אמת, (פירוש, סליחת החטאים הוא אמת, כי הקב"ה סולח ומוחל עונות), אבל מה ההפרש בין אלו לאלו, (אם אתה מוחל לישראל מחול גם כן למצרים).
אמר לו הקב"ה על תנאי הזה עשיתי את הים בשעה שבראתי את העולם, (דהיינו על תנאי שיהיה נקרע בשביל ישראל). מה עשה הקב"ה, העיר את הגבורה שלו ונקמטו המים, זה שאמר ראוך מים אלקים ראוך מים יחילו. אמר לו הקב"ה (לשר של ים), הרוג כל אלו ההמונים ואחר כך תשליך אותם לחוץ, לאחר כך כסה עליהם הים, זה שאמר מרכבות פרעה וחילו ירה בים... (שם רס)
...והרי הערנו בבכור פרעה שהוא מדרגה אחת, שהרגה הקב"ה ושברה מן השלשלת שלה החזקה, תחת ממשלתה, כמה מרכבות וכמה צבאות של גבורים מצד שמאל, מהם אחוזים במקום עליון של ממשלתם, ומהם אחוזים תחת ארבע החיות כמו שלמדנו.
וכולם נמסרו בידיה של דין המלכות, שנקרא ים הגדול, לשבור אותם ממדרגתם, וכשאלו נשברו מלמעלה, כל אלו שלמטה נשברו ונאבדו בים התחתון. זה שאמר מרכבות פרעה וחילו ירה בים, בים סתם, (שיורה על ים שלמעלה לשרים שלהם, והן ים שלמטה למצרים התחתונים)...
תא חזי, הרי למדנו שכל עשר המכות שעשה הקב"ה במצרים הכל היה יד אחד, כי יד השמאל היתה כלולה בימין, ועשר אצבעות היו כלולות זו בזו, כנגד עשרה מאמרות שהקב"ה נקרא בהם אחר כך. וכנגד כולם היה זה של הים חזק וגדול ושליט, כמו שאמר והאחרון הכביד, זה שאמר מרכבות פרעה וחילו ירה בים וגו', ולעתיד לבא עתיד הקב"ה להרוג המונים וקוזתורנתין וקונטיריסין וקלטירולסין (שמות של שרים של אדום), זה שאמר מי זה בא מאדום וגו'. (שם רסג)
נטית ימינך תבלעמו ארץ, (הלא הימין פועל חסד), הרי למדנו (שפירושו) הרימות ידך, (ונשאר השמאל לבדו ועשה דין). אמר ר' יצחק הרי העירו בה החברים, כשהוציא הקב"ה את המצרים מתים מתחת המים אמר לארץ, אסוף אותם בתוכך, ולא רצתה עד שהושיט הקב"ה את הימין כנגדה, והשביע אותה, אז בלעתם הארץ, זה שאמר תבלעמו ארץ... (שם שכז)
כן היו ישראל, שהיו רואים ומסתכלים בכבוד אדונם, מה שלא היה כן על הים, כי לא הוסר מהם הזוהמא בזמן ההוא, וכאן בסיני שפסקה הזוהמא מן הגוף, אפילו עוברים שבמעי אמם היו רואים ומסתכלים בכבוד אדונם, וכולם, כל אחד ואחד קבל כראוי לו. (יתרו תקעג)
...והוא עושה עמהם לפנים משורת הדין, וזן ומפרנס אותם כפי חסד העליון הנמשך ונוזל על כל בני העולם, ובו הוא זן ומפרנס לכל לצדיקים ולחסידים ולרשעים ולכל בני העולם, ולכל חיות ובהמות השדה... אף על פי שקשה לפניו מחמת מעשים של בני העולם, כקריעת ים סוף.
וכי קריעת ים סוף היה קשה לו, והרי כתוב גוער בים ויבשהו, הקורא למי הים וישפכם על פני הארץ, והרי כיון שעלה הרצון לפניו, הכל הוא כאין לפניו, ואתה אומר שקריעת ים סוף קשה לפניו.
אלא בזמן שישראל קרבו אל הים ורצה הקב"ה לקרע להם את הים סוף, בא רהב הממונה של מצרים ובקש דין מהקב"ה, אמר לפניו, רבון העולם, למה אתה רוצה לעשות דין במצרים ולקרוע את הים לישראל, הרי כולם רשעים לפניך, וכל דרכיך בדין ואמת, אלו עובדים ע"ז ואלו עובדים ע"ז, אלו חוטאים בגילוי עריות, ואלו בגילוי עריות, אלו שופכים דמים ואלו שופכים דמים.
בשעה ההיא היה קשה לפניו לעבור על דרך הדין. והנה ישראל היו נוסעים על הים, שכתוב, ויאמר ה' וגו' דבר אל בני ישראל ויסעו... ולולא שהביט הקב"ה בזכות אברהם שהקדים בבקר לעשות מצות רבונו ורצונו, שכתוב, וישכם אברהם בבקר, היו כולם נאבדים בים, משום שבכל הלילה ההוא היה הקב"ה בדין על ישראל.
שלמדנו מה שכתוב ולא קרב זה אל זה כל הלילה, מלמד שבאו מלאכי עליון לשבח בלילה ההוא לפני הקב"ה, אמר להם, וכי מעשי ידי טובעים בים ואתם משבחים לפני, מיד ולא קרב זה אל זה כל הלילה, (כי זה אל זה נאמר במלאכים המשבחים לקב"ה), מה כתוב, ויהי באשמורת הבקר, שהביט הקב"ה בזכות אברהם שהשכים בבקר לעשות רצון אדונו, כמו שכתוב וישכם אברהם בבקר, אז חזר הים והמים ברחו מפני ישראל... (תרומה תתיב, ועיין שם עוד)
והרי העירו החברים, בשעה ההיא שישראל היו מוכנים לעבור את הים ולהפרע ממצרים, אמר (המקטרג) אני עברתי בארץ הקדושה, ואני רואה שאין אלו ראוים לכנוס בתוכה, אם אתה דן דין, הרי דיניהם כן (כמו) המצרים, מה נשתנו אלו מאלו... ולא אתה הוא שאמרת ועבדום ועינו אותם ארבע מאות שנה, והרי לא עברו מהחשבון אלא ר"י שנים ולא יותר.
אמר הקב"ה מה אעשה, התעסקות צריכים להביא כאן ולקרב לפניו, אתן לו במה שיתעסק ויעזוב את בני, והנה נמצא במי שיתעסק, מיד אמר לו השמת לבך אל עבדי איוב כי אין כמוהו בארץ, ומיד הפסיק בדברים את הקטגור... (אמור רלט)
...ומשום זה (כתוב) מוליך לימין משה זרוע תפארתו (שהיא המלכות), ובוקע מים, שקרעת הים בשביל בניו בי"ב קרעים כחשבון וו, ובזכות (הא' שבמילוי ו"ו, הרומזת על הארת הבינה) עשית את הים ליבשה, ובה טבעו המצרים שאינם מאמינים בוא"ו, (שהוא ז"א), שהוא בגימטריא אחד, ולעתיד לבא יתקיים בישראל זרע אברהם כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות, ובך יתקיים מוליך לימין משה זרוע תפארתו ובוקע מים של תורה מפניהם לעשות לך שם עולם, ושם תרויח הכלה שלך. (כי תצא יח)
דאמר ר' ישמעאל מה תצעק אלי, בזכות ירושלים אני אקרע להם את הים, שנאמר עורי עורי לבשי עוזך ציון לבשי בגדי תפארתך ירושלים עיר הקדש כי לא יוסיף יבא בך עוד ערל וטמא, ואומר עורי עורי לבשי עוז זרוע ה' עורי כימי קדם דורות עולמים, הלא את היא המחצבת רהב מחוללת תנין, הלא את היא המחרבת ים מי תהום רבה, השמה מעמקי ים דרך לעבור גאולים. דבר אחר בשביל הבטחה שהבטיחנו אברהם אביכם אני אקרע לכם את הים, שנאמר והיה זרעך כעפר הארץ ופרצת ימה וקדמה, רמז לו פרוץ את הים...
ובני ישראל הלכו ביבשה בתוך הים, רבי שמעון בן יוחאי אומר כבר חמה ולבנה מעידין בהם שקרעתי להם את הים, שנאמר כה אמר ה' נותן שמש לאור יומם חוקות ירח וכוכבים לאור לילה, רוגע הים ויהמו גליו ה' צב-אות שמו. ר' בנאה אומר בזכות מצוה שעשה אברהם אני אקרע להם את הים, שנאמר ויבקע עצי עולה, וכתיב הכא ויבקעו המים. ר' שמעון התימני אומר בזכות המילה אני אקרע את הים, שנאמר אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי, אמרת אי זו היא ברית שהיא נוהגת ביום ובלילה הוי אומר זו ברית מילה... ר' אומר כדי היא האמנה שהאמינו בי שאקרע להם את הים, שנאמר וישובו ויחנו וגו'. ר' אלעזר בן עזריה אומר בזכות אברהם אביהם אני קורע להם את הים, שנאמר כי זכר את דבר קדשו וגו', וכתיב ויוציא עמו בששון וגו'. ר' אליעזר בן יהודה איש ברתותא אומר בזכות השבטים אני קורע להם את הים, שנאמר נקבת במטיו ראש פרזיו וגו', מהו אומר לגוזר ים סוף לגזרים. שמעיה אומר כדי היא האמנה שהאמין בי אברהם אביהם שאקרע להם את הים, שנאמר ויאמן העם וישמעו וגו'. שמעון איש קטרון אומר בזכות עצמות של יוסף אני קורע להם את הים, שנאמר ויעזב בגדו אצלה, וכתיב הים ראה וינוס...
אחרים אומרים דבר גדול עשו ישראל, כדי היא האמונה שהאמינו בי שאקרע להם את הים, שלא אמרו למשה היאך אנו יוצאים במדבר שאין בידינו מחיה לדרך, אלא האמינו והלכו אחרי משה... ר' יוסי הגלילי אומר כשנכנסו ישראל לים כבר הר במוריה נעקר ממקומו ומזבחו של יצחק הבנוי עליו ומערכתו הערוכה עליו, ויצחק כאלו עקוד עליו ונתון על המזבח, ואברהם כאלו פשט ידו ולקח את המאכלת לשחוט את בנו... אמר המקום למשה, משה בני נתונים בצרה והים סוגר ושונא רודף ואתה עומד ומאריך בתפלה, אמר לפניו ומה בידי לעשות, א"ל הרם את מטך ונטה את ידך על הים וגו', ואתה תהא מרומם ומשבח ונותן שיר ושבח והודאה וגדולה ותפארת והוד והלל למי שהמלחמות שלו. (בשלח פרשה ג)
ואתה הרם את מטך, עשרה נסים נעשו לישראל על הים, נבקע הים, נעשה כמן כיפה, שנאמר נקבת במטיו ראש פרזיו יסערו להפיצני, נחלק לשנים עשר גזרים, שנאמר נטה את ידך על הים ובקעהו, נעשה הים יבשה, שנאמר ובני ישראל הלכו ביבשה, נעשה כמין טיט שנאמר דרכת בים סוסיך חומר מים רבים, נעשה פרורין, שנאמר אתה פוררת בעזך ים, נעשה סלעים סלעים שנאמר שברת ראשי תנינים על המים, נעשה גזרים גזרים, שנאמר לגוזר ים סוף לגזרים, נעשה ערימות ערימות, שנאמר וברוח אפיך נערמו מים, נעשו כמו נד, שנאמר נצבו כמו נד נוזלים, הוציא להם מתוקים מתוך מלוחים, שנאמר ויצא נוזלים מסלע ויור כנהרות מים. הקפיא להם את הים לשני חלקים ונעשה כמן כלים של זכוכית, שנאמר קפאו תהומות בלב ים...
ויט משה את ידו על הים, התחיל הים עומד כנגדו, אמר לו משה בשם הקב"ה שיבקע ולא קבל עליו, הראהו המטה ולא קבל עליו... עד שנגלה הקב"ה עליו בכבודו, וכיון שנגלה הקב"ה בכבודו ובגבורתו התחיל הים בורח, שנאמר הים ראה וינוס...
אף כאן אתה אומר ויולך ה' את הים ברוח קדים עזה, בעזה שברוחות, ואי זו זו רוח קדים. וישם את הים לחרבה, עשאן כמין חרבה, שנאמר ויבקעו המים, כל מים שבעולם נחרבו ומנין אתה אומר המים שבבורות ושבשיחין ושבמערות... מנין, שנאמר ויבקעו המים, והלא כבר נאמר וישם את הים לחרבה, הא למדת שכל מים שבעולם נחרבו, כל מים שבעולם נבקעו. ומנין אתה אומר אף המים העליונים שבשמים ושבתחתונים ושבתהומות נבקעו, שנאמר ראוך מים אלקים ראוך מים יחילו אף ירגזו תהומות, ראוך מים אלו מים שעברו ישראל שנחרבו בדבר הקב"ה, שנאמר הים ראה וינוס, ראוך מים יחילו אלו העליונים, אף ירגזו תהומות אלו התחתונים... (שם פרשה ד)
ויבאו בני ישראל, ר' מאיר אומר בלשון אחד, כשעמדו שבטים על הים זה אומר אני יורד תחלה לים וזה אומר אני יורד תחלה לים, מתוך שהיו עומדין וצווחין קפץ שבטו של בנימין וירד לים תחלה, שנאמר שם בנימין צעיר רודם שרי יהודה רגמתם וגו', אל תיקרי רודם אלא רד ים, התחילו שרי יהודה מרגמין אותם באבנים... אמר להם, בני שניכם לא כוונתם אלא לכבודי, אף אני לא אקפח שכרכם, כך אמר הקב"ה מה שכר יטלו בני בנימן שירדו לים תחלה, שרת שכינה בחלקו, שנאמר בנימין זאב יטרף, ואומר לבנימין אמר ידיד ה' ישכן לבטח עליו וגו'. ומה שכר נטלו שבטו של יהודה שהיו רוגמין אותם, זכו למלכות, שנאמר שרי יהודה רגמתם, ואין רגמה אלא מלכות, שנאמר באדין אמר בלשאצר והלבישו לדניאל ארגונא והמניכא דדהבא על צואריה...
ורבי יהודה אומר בלשון אחר, ויבואו בני ישראל בתוך הים, כיון שעמדו שבטים לים, זה אומר אין אני יורד תחלה לים, וזה אומר אין אני יורד תחלה לים, שנאמר סבבוני בכחש אפרים ובמרמה בית ישראל, מתוך שהיו עומדין ונוטלין עצה קפץ נחשון בן עמינדב ונפל לים, עליו הכתוב אומר הושיעני אלקים כי באו מים עד נפש, ואומר טבעתי ביון מצולה ואין מעמד באתי במעמקי מים ושבולת מים שטפתני... מיד אמר המקום למשה ידידי טובעים והים סוגר ושונא רודף ואתה עומד ומרבה בתפלה, אמר לפניו, רבונו של עולם ומה בידי לעשות, א"ל ואתה הרם את מטך...
כבר היה רבי טרפון וזקנים יושבין בצלו של שובך של יבנה ונשאלת שאלה זו לפניהם... באי זו זכות זכה יהודה למלכות... אמר להם כשעמדו שבטים על הים, זה אומר אני יורד תחלה וזה אומר אני יורד תחלה, שנאמר סבבוני בכחש אפרים וגו', מתוך שהיו נוטלין עצה אלו ואלו קפץ נחשון בן עמינדב ושבטו אחריו לתוך גלי הים, לפיכך זכה למלכות, שנאמר בצאת ישראל ממצרים בית יעקב מעם לועז, היתה יהודה לקדשו, לכך ישראל ממשלותיו, אמר להם הקב"ה מי שקדש שמי על הים יבא וימשול על ישראל. (שם פרשה ה)
ויאמר ה' אל משה נטה את ידך על הים, אין הים עומד לנגדך ולא ישנה בדבורך, וישובו המים על מצרים על רכבו ועל פרשיו, יחזור עליהם הגלגל ויחזיר עליהם זדונם, שבמחשבה שחשבו מצרים לאבד את ישראל בה אני דנן, הם חשבו לאבד את בני במים, איני נפרע מהם אלא במים...
ומצרים נסים לקראתו, ללמדך שכל מקום ומקום שהיו מצרים נסים היה הים רץ כנגדו... וינער ה' את מצרים, כאדם שמנער את הקדרה התחתון שלה עומד למעלה ועליון יורד למטה. דבר אחר וינער ה' את מצרים, מסרם בידי מלאכים נערים ובידי מלאכי אכזרים, שנאמר ומלאך אכזרי אשלח בם... ויכסו את הרכב, אף לפרעה, דברי ר' יהודה, שנאמר מרכבות פרעה וחילו וגו', ר' נחמיה אומר חוץ מפרעה, עליו הכתוב אומר בעבור זאת העמדתיך. ויש אומרים באחרונה ירד פרעה וטבע, שנאמר כי בא סוס פרעה ברכבו ובפרשיו בים.
והיו מלאכי השרת תמיהים לומר, בני אדם עובדים ע"ז מהלכין בים ביבשה בתוך הים, ומנין שאף הים נתמלא עליהם חמה, שנאמר והמים להם חומה, אל תקרי חומה אלא חמה. מי גרם להם לישראל להנצל, מימינם ומשמאלם, מימינם בזכות התורה שעתידין לקבל, שנאמר מימינו אש דת למו, ומשמאלם זו תפלה. דבר אחר מימינם זו מזוזה שעתידין ישראל לעשות, ומשמאלם זו תפילין...
וירא ישראל את מצרים מת על שפת הים, מפני ארבעה דברים ראו ישראל את המצרים מתים, כדי שלא יהו אומרים כשם שעלינו מן הים מצד זה כך המצרים עלו מן הים מצד אחר, וכדי שלא יהו אומרים המצרים, כשם שאבדנו בים כך אבדו ישראל בים, וכדי שיקחו ישראל הבזה שהיו המצרים טעונים כסף וזהב ואבנים טובות ומרגליות, וכדי שיהיו ישראל נותנים עיניהם בהם ומכירים אותם מתים ומוכיחין בהם...
דבר אחר וירא ישראל את מצרים מת, כמה מיתות משונות מיתות חמורות זו מזו, לפי שהביא עליהם כמה מיתות בים. רבי יוסי הגלילי אומר מנין שלקו המצרים במצרים עשר מכות ועל הים לקו חמשים מכות, במצרים מה הוא אומר ויאמרו החרטמים אל פרעה אצבע וגו', ועל הים מהו אומר וירא ישראל את היד הגדולה וגו', כמה לקו באצבע אשר מכות, אמור מעתה במצרים לקו עשר מכות ועל הים לקו חמשים מכות. רבי אליעזר אומר, מנין אתה אומר שכל מכה ומכה שלקו המצרים במצרים היתה של ארבע מכות וגו', רבי עקיבא אומר מנין אתה אומר שכל מכה ומכה שלקו המצרים במצרים היתה של חמש מכות, ועל הים לקו מאתים מכות... (שם פרשה ו)
סוס ורוכבו, מגיד שהסוס קשור ברכבו ורכבו קשור בסוס, עולים במרום ויורדים לתהום ואין נפרדים זה מזה. כתוב אחד אומר רמה בים וכתוב אחד אומר ירה בים, כיצד יתקיימו שני כתובים הללו, רמה שהיו עולין למרום, ירה שהיו יורדים לתהום. (שם שירה פרשה ב)
ה' איש מלחמה... מגיד שנגלה עליו בכל כלי זין, נגלה עליהם כגבור חגור חרב, שנאמר חגור חרבך על ירך גבור, נגלה עליהם כפרש, שנאמר וירכב על כרוב ויעף וגו', נראה עליהם כשריין וכובע כגבור, שנאמר וילבש צדקה כשריין... (שם פרשה ד, וראה שם עוד)
תהומות יכסיומו... אלא שעלה תהום התחתון ותהום העליון, והיו המים נלחמים בהם בכל מיני פורעניות, לכך נאמר תהומות יכסיומו... הם ירדו לשני תהומות, שנאמר תהומות יכסיומו, יונה ירד למצולה אחת והם ירדו לשתים... במדה שאדם מודד בה מודדין לו, הן אמרו וראיתן על האבנים, אף אתה עשית להם המים כאבנים, והיו המים מכין אותם על מקום האבנים, לכך נאמר כמו אבן. דבר אחר כמו אבן היא היתה מכה בינונית, הרשעים שבהן היו מטורפין כקש, הבינוניים כאבן, הפקחים כעופרת... (שם פרשה ה)
...נצבו כמו נד, מה נד צרור אינו לא מוציא ולא מכניס, כך היתה נפשם של מצרים צרורה בהם ולא מוציאין ולא מכניסין, וישראל אוכלין ושותין ושמחים, יצאו להם מים מתוקין מתוך מלוחים, שנאמר ויצא נוזלים מסלע... וישראל נעשה להם הים מיני בשמים, שנאמר ים ישים כמרקחה... (שם פרשה ו)
באי זו זכות ניתנה להם קבורה, בזכות שאמר ה' הצדיק, אמר הקב"ה אם צדקתם עלי את הדין אני לא אקפח שכרכם ואתן לכם מקום קבורה, שנאמר נטית ימינך תבלעמו ארץ. דבר אחר מגיד שהים זורקן ליבשה והיבשה זורקן לים, אמרה יבשה ומה בשעה שלא קבלתי אלא דם הבל שהוא יחידי נאמר לי ארור אתה וגו', עתה איך אוכל לקבל דמן של אכלוסין הללו, עד שנשבע לה הקב"ה שאיני מעמידך בדין, שנאמר נטית ימינך תבלעמו ארץ, ואין ימין אלא שבועה... (שם פרשה ט)
וישמע יתרו... ר' אליעזר אומר קריעת ים סוף שמע ובא, שבשעה שנקרע ים סוף נשמע מסוף העולם ועד סופו, שנאמר ויהי כשמוע כל מלכי האמורי. (יתרו הקדמה)
ולכל המורא הגדול, זו קריעת ים סוף. (ברכה בסוף)
...דאמר הכי, מודים אנחנו לך ה' אלקינו שהוצאתנו מארץ מצרים ופדיתנו מבית עבדים ועשית לנו נסים וגבורות על הים ושרנו לך. (ברכות יד ב)
לכדתניא היה ר' מאיר אומר מנין שאפילו עוברין שבמעי אמן אמרו שירה על הים, שנאמר במקהלות ברכו אלקים ה' ממקור ישראל. (שם נ א)
תנו רבנן הרואה מעברות הים ומעברות הירדן... על כולן צריך שיתן הודאה ושבח לפני המקום... (שם נד א)
אמר הואיל ואתעביד לי ניסא בהאי קרא דרשינא ליה, לך ה' הגדולה זו מעשה בראשית, וכן הוא אומר עושה גדולות עד אין חקר, והגבורה זו יציאת מצרים, שנאמר וירא ישראל את היד הגדולה... (שם נח א)
אמר רב שיזבי משמיה דרבי אלעזר בן עזריה קשין מזונותיו של אדם כקריעת ים סוף, דכתיב נותן לחם לכל בשר, וסמיך ליה לגוזר ים סוף לגזרים. אמר ר"א בן עזריה קשין נקביו של אדם כיום המיתה וכקריעת ים סוף... מאי טעמא אמרינן האי (הלל), משום שיש בו ה' דברים הללו, יציאת מצרים וקריעת ים סוף ומתן תורה ותחיית המתים וחבלו של משיח... וכדדרש רבה בר מרי מאי דכתיב וימרו על ים בים סוף, מלמד שהמרו ישראל באותה שעה ואמרו כשם שאנו עולין מצד אחד כך מצרים עולים מצד אחר, אמר לו הקב"ה לשר של ים פלוט אותן ליבשה, אמר לפניו, רבונו של עולם כלום יש עבד שנותן לו רבו מתנה וחוזר ונוטל ממנו, אמר לו אתן לך אחד ומחצה שבהן, אמר לו רבונו של עולם יש עבד שתובע את רבו, אמר לו נחל קישון יהא לי ערב, מיד פלט אותן ליבשה, ובאו ישראל וראו אותן... (פסחים קיח א וב)
דבי ר' ישמעאל תנא נאמר כאן בתוך ונאמר להלן בתוך, ויבואו בני ישראל בתוך הים, מה להלן שביל, דכתיב והמים להם חומה, אף כאן שביל... (יומא ד ב)
תנו רבנן דרש רבי יוסי הגלילי בשעה שעלו ישראל מן הים נתנו עיניהם לומר שירה, וכיצד אמרו שירה, עולל מוטל על ברכי אמו ותינוק יונק משדי אמו, כיון שראו את השכינה עולל הגביה צוארו, ותינוק שמט דד מפיו ואמרו זה א-לי ואנוהו, שנאמר מפי עוללים ויונקים יסדת עוז... (סוטה ל ב)
יהודה מאי היא, דתניא היה ר' מאיר אומר כשעמדו ישראל על הים היו שבטים מנצחים זה עם זה, זה אומר אני יורד תחלה לים, וזה אומר אני יורד תחלה לים, קפץ שבטו של בנימין וירד לים תחילה, שנאמר שם בנימין צעיר רודם, אל תקרי רודם אלא רד ים, והיו שרי יהודה רוגמים אותם, שנאמר שרי יהודה רגמתם, לפיכך זכה בנימין הצדיק ונעשה אושפיזכן לגבורה, שנאמר ובין כתפיו שכן. אמר לו רבי יהודה לא כך היה מעשה... (שם לז ב, וראה עוד במכילתא לעיל)
עשרה נסים נעשו לאבותינו במצרים ועשרה על הים, עשר מכות הביא הקב"ה על המצרים במצרים ועשרה על הים. (אבות ה ד)
תניא אמר ר' יהודה עשר נסיונות ניסו אבותינו להקב"ה, שנים בים... אחת בירידה ואחת בעלייה, בירידה דכתיב המבלי אין קברים במצרים, בעליה כדרב הונא, דא"ר הונא ישראל שבאותו הדור מקטני אמנה היו, כדרבה בר מרי דאמר רבה בר מרי מאי דכתיב וימרו על ים בים סוף ויושיעם למען שמו, מלמד שהיו ישראל ממרים באותה שעה ואומרים כשם שאנו עולים מצד זה כך מצרים עולים מצד אחר... (ערכין טו א)
ארבע כתים נעשו אבותינו על הים, אחת אומרת נפול לים, ואחת אומרת נחזור למצרים, ואחת אומרת נעשה עמהן מלחמה, ואחת אומרת נצווח כנגדן, זו שאמרה נפול לים אמר להן משה התיצבו וראו את ישועת ה' וכו', זו שאמרה נחזור למצרים, אמר להן משה כי אשר ראיתם את מצרים היום וגו', וזו שאמרה נעשה עמהן מלחמה אמר להן משה ה' ילחם לכם, וזו שאמרה נצווח כנגדן אמר להן משה ואתם תחרישון. (תענית י ב)
רבי נחמיה אומר בשעה שעלו אבותינו מן הים ראו פיגרי אנשים חטאים שהיו משעבדין בהן בפרך בעבודה קשה וכולם פגרים מתים מושלכים על שפת הים, ביקשו לומר שירה ושרת עליהן רוח הקדש, ואפילו קטן שבישראל היה אומר שירה כמשה, הדא היא דכתיב ויזכר ימי עולם משה עמו איה המעלם מים, את רועה הצאן אין כתיב כאן אלא את רועה צאנו, מלמד שעשה כולם רועים... (סוטה כד ב)
א"ר יוחנן תנאין התנה הקב"ה עם הים שיהא נקרע לפני ישראל, הדא הוא דכתיב (שמות י"ד) וישב הים לאיתנו, לתנאין שהתנה עמו... הדא הוא דכתיב (ישעיה מ"ה) אני ידי נטו שמים וכל צבאם צויתי, צויתי את הים שיהא נקרע לפני ישראל, ציויתי את השמים ואת הארץ שישתקו לפני משה... (בראשית ה ד)
...ריב"ל אמר גדולה (פרנסה) מקריעת ים סוף, שנאמר (תהלים קל"ז) לגוזר ים סוף לגזרים, ואומר (שם) נותן לחם לכל בשר כי לעולם חסדו. (שם כ כב)
...וחד מנהון דרש, כבר כתיב (שמות י"ד) ויסע מלאך האלקים ההולך לפני מחנה ישראל וילך מאחריהם, מה תלמוד לומר ויסע עמוד הענן מפניהם ויעמוד מאחריהם, אלא אותו מדת הדין שהיתה מתוחה כנגד ישראל הפכה הקב"ה ומתחה כנגד המצרים. (שם לה ד)
ר' חייא בר יוסי בשם ר' מיאשה ותני לה בשם ר' בניה, בשכר ב' בקיעות שבקע אברהם אבינו עצי עולה זכה להבקע הים לפני בני ישראל, נאמר ויבקע עצי עולה, ונאמר להלן ויבקעו המים. (שם נה יב)
הים לא נקרע אלא בזכותו של יוסף, הדא הוא דכתיב (תהלים ע"ז) ראוך מים אלקים ראוך מים יחילו גאלת בזרוע עמך בני יעקב ויוסף... (שם פד ד)
שמעון איש קטרון אומר, בזכות עצמותיו של יוסף נקרע הים לישראל, הדא הוא דכתיב (תהלים קי"ד) הים ראה וינוס, בזכות ויעזוב בגדו בידה וינס. (שם פז י)
ר' פנחס בשם ר' הושיעה אמר נטל הקב"ה רגליו של יעקב אבינו והעמידן על הים, ואמר לו ראה נסים שאני עושה עם בניך, הדא הוא דכתיב (תהלים קי"ד) בצאת ישראל ממצרים, ישראל סבא. רבי הונא בשם ר' אחא אמר אף רגליהם של אבות העמיד על הים, הדא הוא דכתיב (שם ע"ח) נגד אבותם עשה פלא. (שם צב ב)
...וכיון שהגיע זמן מולידיהן הולכות ויולדות בשדה תחת התפוח... וכשנגלה הקב"ה על הים הם הכירוהו תחלה, שנאמר (שמות ט"ו) זה א-לי ואנוהו. (שמות א טז)
...מיד שרן של מצרים ירד לאבדם, שנאמר והנה מצרים נוסע אחריהם, פרעה נוסע אחריהם לא נאמר אלא מצרים, זה השר שלהן, מיד וייראו מאד, א"ל הקב"ה אל תיראו, א"ל הקב"ה למשה נטה ידך על הים, מיד ויט משה את ידו, ומצרים נסים לקראתו, היה צריך לומר מצרים נסים אחריהם, וכי יש אדם בורח מן הבריה ונס לקראתו, אלא שהטעה אותם הקב"ה ולא היו מוצאין היכן לנוס, והיו נסים לקראתו עד שנשתקעו בתהומות, שנאמר (שמות י"ד) וינער ה' את מצרים בתוך הים, ורוח הקדש צווחת ואומרת (איוב י"ב) ועיני רשעים תכלינה ומנוס אבד מנהם. (שם טו טז)
...באותה שעה היו עומדים ולא היו יודעים מה לעשות, והיה הים סוגר, והשונא רודף והחיות מן המדבר, שנאמר סגר עליהם המדבר... כיון שראו ישראל שהיו מוקפין מג' רוחות, הים סוגר, והשונא רודף, והחיות מן המדבר, תלו עיניהם לאביהם שבשמים וצעקו להקב"ה, שנאמר ויצעקו בני ישראל אל ה'. ולמה עשה הקב"ה להם כך, אלא שהיה הקב"ה מתאוה לתפלתן. אמר ריב"ל למה הדבר דומה, למלך שהיה בא בדרך והיתה בת מלכים צועקת לו בבקשה ממך הצילני מיד הלסטים. שמע המלך והצילה, לאחר ימים ביקש לישא אותה לאשה, היה מתאוה שתדבר עמו ולא היתה רוצה, מה עשה המלך, גירה בה הליסטים כדי שתצעוק וישמע המלך... באותה שעה אמר הקב"ה לכך הייתי מבקש לשמוע קולכם, שנאמר (שיר ב') יונתי בחגוי הסלע השמיעני קול אינו אומר, אלא השמיעני את קולך. כיון שהתפללו אמר הקב"ה למשה מה אתה עומד ומתפלל, כבר קדמה תפלתן של בני לתפלתך, שנאמר מה תצעק אלי. (שם כא ה)
ואתה הרם את מטך, אמר משה לפני הקב"ה, אתה אומר לי שאקרע את הים ואעשה את הים יבשה, והכתיב (ירמיה ה') אשר שמתי חול גבול לים, והרי נשבעת שאין אתה קורעה לעולם... אמר הקב"ה לא קראת מתחלת התורה, מה כתיב (בראשית א') ויאמר אלקים יקוו המים, אני הוא שהתניתי עמו כך התניתי עמו מתחלה שאני קורעו, שנאמר וישב הים לפנות בקר לאיתנו, לתנאו שהתניתי עמו בתחלה. מיד שמע משה להקב"ה והלך לקרוע הים, וכיון שהלך לקרוע את הים לא קבל עליו להקרע, א"ל הים מפניך איני נקרע אני גדול ממך, שאני נבראתי בג' ואתה נבראת בו', כיון ששמע משה כך הלך ואמר להקב"ה אין הים רוצה להקרע, מה עשה הקב"ה, נתן ימינו על ימינו של משה, שנאמר (ישעיה ס"ג) מוליך לימין משה וגו', מיד ראה הקב"ה וברח, שנאמר (תהלים קי"ד) הים ראה וינוס, מה ראה, אלא שראה הקב"ה שנתן יד ימינו על משה ולא יכול לעכב אלא ברח מיד... מיד כיון שהרים משה ידו על הים נבקע, שנאמר ויבקעו המים, אינו אומר ויבקע הים אלא ויבקעו המים, מלמד שכל המים שהיו בכל המעינות ובבורות ובכל מקום נבקעו, שנאמר ויבקעו המים, וכן בשעה שחזרו חזרו כל המים, שכן הוא אומר וישובו המים... (שם שם ו)
...כך בשעה שיצאו ישראל ממצרים עמד סמאל המלאך לקטרג אותן, אמר לפני הקב"ה, רבונו של עולם עד עכשיו היו אלו עובדי ע"ז ואתה קורע להם את הים, מה עשה הקב"ה, מסר לו איוב שהיה מיועצי פרעה, דכתיב בו (איוב א') איש תם וישר, א"ל הנה בידך, אמר הקב"ה עד שהוא מתעסק עם איוב ישראל עולים לים ויורדים, ואחר כך אציל את איוב... באותה שעה אמר הקב"ה למשה, משה הרי מסרתי איוב לשטן, מה בידך לעשות, דבר אל בני ישראל ויסעו... אמש היית אומר המבלי אין קברים במצרים... יסיעו דבר מלבן. רבי אומר אמר הקב"ה כדי היא האמנה שהאמינו בי ישראל שאקרע להם הים, שלא אמרו למשה היאך נחזור לאחורינו שלא לשבור לב טף ונשים שעמנו, אלא האמינו בי והלכו אחר משה.
רבי אליעזר אומר, א"ל הקב"ה למשה, עת לקצר ועת להאריך, בני שרוים בצער והים סוגר והאויב רודף ואתה עומד ומרבה בתפלה, דבר אל בני ישראל ויסעו... יסיעו רגליהם מן היבשה לים ואתה רואה נסים שאעשה להם... ר"ש אומר כבר הכתבתי עליך בכל ביתי נאמן הוא, ואתה ברשותי והים ברשותי, וכבר עשיתיך גזבר עליו. (שם שם ז)
ויבואו בני ישראל בתוך הים ביבשה, אם בים למה ביבשה, ואם ביבשה למה בתוך הים, אלא מכאן אתה למד שלא נקרע להם הים עד שבאו לתוכו עד חוטמן ואחר כך נעשה להם יבשה. דרש ר' נהוראי היתה בת ישראל עוברת בים ובנה בידה ובוכה, ופושטת ידה ונוטלת תפוח או רמון מתוך הים ונותנת לו, שנאמר (תהלים ק"ו) ויוליכם בתהומות כמדבר, מה במדבר לא חסרו כלום, אף בתהומות לא חסרו כלום, הוא שמשה א"ל זה ארבעים שנה ה' אלקיך עמך לא חסרת דבר. (שם שם ט)
ויאמר מצרים אנוסה מפני ישראל, מה עשה הקב"ה רמז לארץ מצרים ועלתה, והיו רואין מלחמה בים, שנאמר ויאמר מצרים אנוסה. (שם שם י)
דבר אחר וישובו המים, א"ר יוחנן כיון שעלה אחרון שבישראל מן הים ירד לתוכו אחרון של מצרים, ורשב"ל אומר על אלו ואלו ננעל הים מד' רוחותיו, אמר משה לפני הקב"ה מה יעשו ישראל, א"ל אי אתה זקוק למה שאני עושה להם נס, באותה שעה שלח הקב"ה את ידו והעלן מן הים, שנאמר (תהלים י"ח) ישלח ממרום יקחני ימשני ממים רבים... כך אמרו ישראל להקב"ה יהי שלום על אותן שתי ידיך, אחת שהיתה מצלת אותנו מן הים, ואחת שהיתה מנערת המצרים, שנאמר ימינך ה' נאדרי בכח, ימינך ה' וגו'. (שם כב ב)
וישובו המים, וישב המים לא נאמר אלא וישובו המים, מכאן שכל המימות חזרו, על המצריים לא נאמר אלא על מצרים, שנטל הקב"ה שר שלהם תחלה וטבעו בים, ואחר כך ירדו כולם אחריו. (שם שם ג)
ולמה צריך להזכיר קריעת ים סוף באמת ויציב, לפי שכיון שקרע להם את הים האמינו בו, שנאמר ויאמינו בה' ובמשה עבדו, ובזכות האמנה שהאמינו זכו לומר שירה ושרתה עליהם שכינה... (שם שם ד)
מהו דימיתיך רעיתי, שנדמו גלי הים לסוסיות נקבות ומצרים הרשעים לסוסים זכרים מזוהמין, והיו רצים אחריהם עד שנשתקעו בים, שנאמר סוס ורוכבו רמה בים. והיה המצרי אומר לסוסו אתמול הייתי מושכך להשקותך מים ולא היית בא אחרי, עכשיו אתה בא לשקעני בים, והיה הסוס אומר לו רמה בים, ראה מה בים, רומו של עולם אני רואה בים... (שם כג יד)
הדא הוא דכתיב הלה' תגמלו זאת (דברים ל"ב), ר' ששא בנו של ר' אבא היה כותב ה"א למטן ולמ"ד למעלן, כלומר הוי הלה' תגמלו זאת, אחר כל הנסים שעשה לכם, שקרע לכם את הים לי"ב קרעים, ושקע את המצריים בים, והיתה ידו אחת משקעתן וידו אחת מצלת אתכם, שנאמר (שמות ט"ו) ימינך ה' נאדרי בכח ימינך ה' וגו', והעלה אתכם מן הים ונתן לכם כספם וזהבם וכל מה שהיה על סוסיהם שהיו מקושטים בכסף ובזהב... (שם כד א)
וכן הוא אומר וימרו על ים בים סוף, מהו שני פעמים, אלא על הים המרו שלא היו רוצים לירד, אילולא שבט יהודה שקפץ תחלה וקדש שמו של הקב"ה, שנאמר בצאת ישראל ממצרים היתה יהודה לקדשו (תהלים קי"ד), ובים סוף מנין שהמרו, אלא כיון שירדו לתוך הים היה מלא טיט, שהיה עד עכשיו לח מן המים והיה בו כמין טיט, שנאמר (חבקוק ג') דרכת בים סוסיך חומר מים רבים, והיה אומר ראובן לשמעון במצרים בטיט ובים בטיט... (שם)
דבר אחר הלה' תגמלו זאת, א"ל אחר שעשה לכם כל הנסים אתם מסרבין בו, דכתיב (תהלים ק"ו) וימרו על ים בים סוף, על ים על שפת הים, בים כמשמעו, באותה שעה נתמלא עליהם חמה שר של ים ובקש לשוטפן, עד שגער בו הקב"ה ויבשו, שנאמר (נחום א') גוער בים ויבשהו, ואומר (תהלים ק"ו) ויגער בים סוף ויחרב. כיון שראה משה כך הסיען מחטאין של ים, לכך נאמר ויסע משה את ישראל... (שם שם ב)
דבר אחר וישמע יתרו, הדא הוא דכתיב (ירמיה ט"ז) ה' עוזי ומעוזי ומנוסי ביום צרה אליך גוים יבואו מאפסי ארץ, אמרו ישראל להקב"ה כשעשית לנו נסים בים אמרנו לפניך עזי וזמרת י-ה, הלא שמעה רחב ובאת ודבקה בך, שנאמר (יהושע ב') ידעתי כי נתן ה' לכם את הארץ וגו', כי שמענו את אשר הוביש ה' את מי ים סוף. (שם כז ד)
ד"א לנו בשת הפנים ושלך הצדקה, ישראל עוברים בים וכספו של צלם מיכה עובר בים, שנאמר (זכריה י') ועבר בים צרה, והיה הים נקרע לפניהם, הוי לך ה' הצדקה ולנו בושת הפנים. (שם מא א)
...בים עמד לו מן הצד, א"ל הקב"ה ואתה הרם את מטך ובקעהו, לומר שאם אין אתה בוקעו אין אחר בוקעו. (שם ויקרא א ה)
...אמר לה לא כך אמרתי לך, אם קלה היא בעיניך קשה היא לפני הקב"ה כקריעת ים סוף, שנאמר אלקים מושיב יחידים ביתה מוציא אסירים בכושרות, מאי בכושרות, בכי ושירות, דבעי אמר שירה, דלא בעי בכה. (שם ח א)
...אמר הקב"ה אני הוא שאני עתיד לעשות ים יבשה, ולא כבר עשיתי על ידי משה דכתיב ואתה הרם את מטך, אני הוא שעתיד לפקוד עקרות כבר עשיתי, וה' פקד את שרה... (שם כז ד)
למה נקרא שמו נחשון, על שם שירד תחלה לנחשול שבים, אמר רשב"י אמר הקב"ה למשה, מי שקידש את שמי בים הוא יקריב תחלה, וזה היה נחשון. (במדבר יג ט)
...וכשיצאו ישראל ממצרים לא עשה להם נסים אלא על המים, מנין, שנאמר (תהלים י"ד) הים ראה וינוס, מה ראה, רבי נהוראי אמר שם המפורש ראה חקוק על המטה ונקרע, ר' נחמיה אמר כביכול ידו של הקב"ה ראה ונקרע, שנאמר (תהלים ע"ז) ראוך מים יחילו. (דברים ג י)
א"ר לוי שלש קוויות טובות קוו ישראל על הים, קוו לתורה, קוו לדגלים קוו למשכן... (שיר ב יא)
תנא דבי רבי ישמעאל, בשעה שיצאו ישראל ממצרים למה היו דומין, ליונה שברחה מפני הנץ ונכנסה לנקיק הסלע ומצאה שם הנחש מקנן ונכנסה לפנים ולא היתה יכולה להכנס שעדיין הנחש מקנן, תחזור לאחוריה לא היתה יכולה שהנץ בחוץ, מה עשתה היונה, התחילה מצווחת ומטפחת באגפיה כדי שישמע לה בעל השובך ויבא ויצילה. כך היו ישראל דומים על הים, לירד לים לא היו יכולין שעדיין לא נקרע להם הים, לחזור לאחוריהם לא היו יכולין שכבר פרעה הקריב, מה עשו וייראו מאד ויצעקו בני ישראל אל ה', מיד ויושע ה' ביום ההוא... (שם שם ל, וראה שם עוד)
ואתה הרם את מטך, עשרה נסים נעשה להם על הים, נבקע להם הים, ונבקע כמין כפה, שנאמר (חבקוק ג') נקבת במטיו ראש פרזיו וגו', ונחלק לי"ב שבילים, שנאמר ונטה ידך על הים ובקעהו, ונעשה יבשה, שנאמר ובני ישראל הלכו ביבשה, ונעשה כמין טיט, שנאמר (שם) דרכת בים סוסיך חומר מים רבים, ונעשה המים פרורים, שנאמר (תהלים ע"ד) אתה פוררת בעזך ים, ונעשה סלעים סלעים, שנאמר (שם) שברת ראשי תנינים על המים, ונעשה גזרים, שנאמר (שם קל"ו) לגוזר ים סוף לגזרים, ונעשה ערמות ערמות, שנאמר וברוח אפיך נערמו מים, ונעשה כמו נד, שנאמר נצבו כמו נד, ויצאו להם כדי מים מתוקין מתוך מלוחין, וקפאו המים ונעשו ככלי זכוכית, שנאמר קפאו תהומות. (בשלח י)
קפאו תהומות, עשאן כמין כפה, בלב ים, היכן לבו של אדם נתון משני חלקים, כך קפא עליהם הים משני חלקים, הים לא היה לו לב וניתן לו לב... יבא הים שלא היה לו לב ונתן לו לב, ויפרע מן המצרים שהיה להם לב ושעבדו ישראל בכל מיני פורעניות. (שם יז)
וכשנפרע משונאיהם בהשקפה, שנאמר ויהי באשמורת הבקר וגו', שהיה עמוד הענן יורד ועושה אותה כטיט, ועמוד אש מרתיחן וטלפות סוסיהן משתבשות, הזכר מלמעלן והנקבה מלמטן... ויסר את אופן מרכבותיו, ר"י אומר מחמת אש שלמעלה נשרפו גלגליו של מטה, והיו מוטות ומרכבות רצות ונכנסות בעל כרחן, שהיו של כסף וזהב ואבנים טובות ומרגליות, כדי שיטלו ישראל את הבזה. (שם כג)
ואשר להיות כבר היה, אם יאמר לך אדם שעתיד הקב"ה לעשות את הים יבשה, אמור לו כבר עשה כן בימי משה, שנאמר ובני ישראל הלכו ביבשה בתוך הים. (אמור ט)
וכן את מוצא כשיצאו ישראל ממצרים ראה מה עשה פרעה, לקח שש מאות רכב בחור וגו' שלשים איש יצאו על כל אחד ואחד מישראל, ראה כמה אוכלסין יצאו עם פרעה, כשראו ישראל כך נבהלו מפניהם, מה כתיב (שמות י"ד) ויסע מלאך האלקים וגו', וישראל אומרין מי יוכל לעמוד כנגד אלו, אמר להם הקב"ה, חייכם כל אלו חשובים לפני כאיש אחד וכרכב אחד, שנאמר (שם ט"ו) כי בא סוס פרעה, וכולן מתו בנשימה אחת, שנאמר (שם) נשפת ברוחך כסמו ים... (ראה ט)
...לשחרית עלו ישראל מן הים ונשקעו מצרים, ובאותה שעה אמרו ישראל שירה, ויום חמישי בשבת היה, והוא היה יום אחרון של פסח. (פרק ה)
מנין אתה אומר שבכל מקום שהיה מצרי רץ שם היה הים מקדמו, תלמוד לומר ומצרים נסים לקראתו... כיון שעלה האחרון שבישראל מן הים ירדו מצרים אחריהם, סתם עליהם הים מארבע רוחותיו כדי לאבדן, והיו מלאכי השרת מזרקין בהן אבני ברד ואבני אלגביש, כענין שנאמר ונשפטתי אתו בדבר ובדם וגו' (יחזקאל ל"ח כ"ב). וינער ה' את מצרים בתוך הים כאדם שמנער את הקדרה שתחתון עולה למעלה ועליון יורד למטה. דבר אחר וינער ה' את מצרים בתוך הים, נתן בהן כח נערות כדי שיהו יכולין לקבל פורענות. דבר אחר וינער ה' את מצרים בתוך הים, מסרן למלאכים נערים למלאכים אכזרין כדי שישמטו את נפשותן, כענין שנאמר (משלי י"ז) ומלאך אכזרי ישלח בו. (שמות יד כז)
...כיון שראו שאבד פרעה וחילו בים ואבדו מלכות מצרים ושפטים שנעשו בע"ז שלהן פתחו כולן פיהן והודו למקום, ואמרו מי כמוך באלים ה', ולא ישראל בלבד, אלא אף אומות העולם כיון שראו מה שאירע למצרים וע"ז שלהן כפרו כולן בע"ז שלהן, והודו במקום ואמרו מי כמכה באלים ה'... (שם טו יא)
...וראו ישראל את המצרים ונתייראו הרבה מאד, ושם השליכו כל תועבת מצרים מעליהם, ועשו תשובה גדולה וקראו לאלקים, שנאמר ופרעה הקריב וישאו בני ישראל את עיניהם, וראה משה בצרתן של ישראל ועמד להתפלל עליהם... מה עשה הקב"ה שלח למיכאל השר הגדול ונעשה לחומת אש בין ישראל ובין מצרים, והיו רצים לבא אחר ישראל ולא היו יכולים לבא מפני האש. וראו העליונים בצרתן של ישראל כל הלילה ולא נתנו שבח והודאה ליוצרם, אמר הקב"ה למשה, משה נטה את ידך על הים ובקעהו, ונטה משה את ידו על הים ולא קבל עליו להבקע, והראהו ארון יוסף והמטה שחקק עליו שם המפורש ולא קבל, ושב משה לפני הקב"ה ואמר, רבון כל העולמים, הים איננו שומע לי, מיד נגלה עליו הקב"ה בכבודו על הים, וברח הים, ורגזו המים וחלו ורעדו וירדו לתהומות שנאמר (תהלים ע"ז) ראוך מים אלקים ראוך מים יחילו. רבי אליעזר אומר ביום שנקוו המים ביום ג' נקפאו ונעשו לי"ב שבילים שהם כנגד י"ב שבטים, ונעו חומות מים, ובין שביל ושביל חלונות, והיו רואין אלו את אלו, וראו הקב"ה מהלך לפניהם ועקבות רגליו לא ראו ולא נודעו, שנאמר (תהלים ס"ח) ראו הליכותיך אלקים, וכתיב (שם) בים דרכך ושבילך במים רבים ועקבותיך לא נודעו...
והיו המצרים רצים לבא אחרי ישראל וחוזרים לאחוריהם יראים שמא ישובו עליהם המים, וראו המצרים לפרעה שנכנס בים, נכנסו כלם אל הים אחריו, שנאמר (שמות י"ד) וירדפו מצרים אחריהם, מיד שבו המים וכיסום, שנאמר וישובו המים ויכסו את הרכב ואת הפרשים, בן עזאי אומר הכל במדה, כשם שנתגאו המצרים והשליכו הילדים ליאור כך השליך אותם הקב"ה לים, שנאמר אשירה לה' כי גאה גאה... ר' סימון אומר ביום רביעי חנו ישראל על שפת הים, ומנגב לים, והיו המצרים צפים כנאדות על פני המים, ויצאה רוח צפון והשליך אותן כגנד מחנה ישראל, והלכו ישראל וראו אותם והיו מכירין כל אחד ואחד, שנאמר וירא ישראל את מצרים...
וכששמעו אנשי כנען יציאת מצרים וקריעת ים סוף רגזו וחלו, וברחו ממקומן, שנאמר (שמות ט"ו) שמעו עמים ירגזון, אמר משה לפני הקב"ה רבון כל העולמים תן פחדך ויראתך עליהם עד שיעברו ישראל את הים... (פרק מב)
כנגד עשר נסיונות שנתנסה אברהם אבינו ובכולן נמצא שלם, וכנגדן עשה הקב"ה י' נסים לבניו במצרים... כנגדן נעשו לישראל עשרה נסים על הים, כנגדן הביא עשר מכות על המצרים בים. מצריים הרעימו עליהם בקולם, אף הקב"ה הרעים עליהם בקול על הים, שנאמר (איוב ל"ז) ירעם א-ל בקולו נפלאות. מצריים באו על הים בקשת ובחצים, והקב"ה נגלה עליהם בקשת ובחצים, שנאמר (חבקוק ג') עריה תעור קשתך, ואומר (תהלים י"ח) וישלח חציו ויפיצם. מצריים באו על הים בחרבות, אף הקב"ה בא עליהם בחרבות שנאמר וישלח חציו ויפצם ברק ויהם, ואין ברק אלא חרב, שנאמר חרב חדה הוחדה וגם מרוטה למען טבוח טבח, הוחדה למען היה לה ברק מורטה. מצריים נתגאו במגן וצנה, והקב"ה עשה כמו כן, שנאמר (תהלים ל"ח) החזק מגן וצנה וקומה בעזרתי. מצריים באו בחנית וכך הקב"ה, שנאמר (חבקוק ג') לנוגה ברק חניתך. מצרים באו באבנים בקלעים והקב"ה נתגאה עליהם באבני אלגביש, שנאמר מנוגה נגדו עביו עברו ברד וגחלי אש. בשעה שעמדו אבותינו על הים אמר להם משה קומו עברו, אמרו לו לא נעבור עד שנראה הים נקבים נקבים נטל משה מטהו והכה על הים ונעשה הים נקבים נקבים, שנאמר (חבקוק ג') נקבת במטיו ראש פרזיו. אמר להם משה קומו עברו, אמרו לו לא נעבור עד שנעשה הים בקעה לפנינו, הכה משה על הים ונעשה בקעה לפניהם, שנאמר (תהלים ע"ח) בקע ים ויעבירם, אמר להם משה קומו עברו, אמרו לא נעבור עד שנעשה לפנים גזרים גזרים, שנאמר (תהלים קל"ו) לגוזר ים סוף לגזרים, אמר להם משה קומו עברו, אמרו לא נעבור עד שנעשה לפנינו חומר, נטל משה המטה והכה הים ונעשה לפניהם טיט, שנאמר (חבקוק ג') דרכת בים סוסיך חומר מים רבים. אמר להם משה קומו עברו, אמרו לא נעבור עד שיעשה לפנינו מדבר, נטל משה את המטה והכה על הים, שנאמר (תהלים ק"ו) ויוליכם בתהומות כמדבר. אמר להם משה קומו עברו, אמרו לא נעבור עד שיעשה לפנינו פירורים פירורים, נטל משה את המטה והכה על הים, שנאמר (שם ע"ד) אתה פוררת בעזך ים. אמר להם משה קומו עברו, אמרו לא נעבור עד שיעשה לפנינו סלעים סלעים, נטל המטה והכה על הים שנאמר (שם) שברת ראשי תנינים על המים, הוי אומר ראשי תנינים אין משתברין אלא על הסלעים. אמר להם משה קומו עברו, אמרו לא נעבור עד שיעשה לנו יבשה, נטל משה את המטה והכה על הים, שנאמר (שם ס"ו) הפך ים ליבשה. אמר להם משה קומו עברו, אמרו לא נעבור עד שיעשה לפנינו חומות, נטל משה את המטה והכה על הים, שנאמר (שמות י"ד) והמים להם חומה מימינם ומשמאלם. אמר להם משה קומו עברו, אמרו לא נעבור עד שיעשו לפנינו נאדות, נטל משה את המטה והכה על הים, שנאמר נצבו כמו נד נוזלים... והיו הנודות מושכין שמן ודבש לתוך פיהן של תינוקות, והן יונקין מהם, שנאמר (דברים ל"ב) ויניקהו דבש מסלע, ויש אומרים היה יוצא להם מים חיים מן הים ושותין... וענני כבוד למעלה מהם שלא ישלוט בהם השמש, ועברו ישראל כן כדי שלא יצטערו. רבי אליעזר אומר תהום כפה עליהם מלמעלה ועברו בו ישראל כדי שלא יצטערו, רבי אלעזר ורבי שמעון אומרים מים העליונים והתחתונים היו מנערין את המצריים, שנאמר וינער ה' את מצרים בתוך הים. (פרק לג)
ויראו אפיקי מים, את מוצא בשעה שאמר הקב"ה למשה (שמות י"ד) ואתה הרם את מטך, נבקעו כל מעינות תהום שבעולם, אפילו מים שבכדים ושבגתות ושבצלוחיות נחלקו, באותה שעה הוי ויראו אפיקי מים ויגלו מוסדות תבל אלו שבים.
ישלח ממרום יקחני, רבי יודן אמר כיון שעלה אחרון מישראל מן הים עלה אחרון שבמצרים בים, א"ר יודן מה היו עושין התשושין שבהם שנכנסו כביכול היה הקב"ה נותן ידו ושולח אותם מן הים, שנאמר ימשני ממים רבים. א"ר שמעון בן לקיש על אלו ועל אלו הפך הים, מה היה עושה, ימינו אחת מצלת לישראל וימינו אחת שוקעת למצריים, שנאמר ימינך ה' נאדרי בכח לישראל, ימינך ה' תרעץ למצרים. ר' שמעון בן לקיש אמר אף הראשונים שבמצרים הגיעו ליבשה וביקשו לילך, והביא הקב"ה את הים ודיבקם וכסה אותם, שנאמר (הושע כ"ד) ויבא עליו את הים ויכסהו... (מזמור יח)
ומהו ועל במותי ידריכני, על במותי בימאות שלי ידריכני, אלו המצריים, שכיון שנשתקעו בים רמז הקב"ה לים והשליכם ליבשה, והיו ישראל רואין אותם מתים, שנאמר (שמות י"ד) וירא ישראל, ומכירין אותם, מה היו עושין להן כל אחד ואחד מישראל נוטל כלבו והולך ונותן רגלו על צוארו של מצרי, והיה אומר לכלבו אכול מן היד הזו שנשתעבדה בי, אכול מן המעים הללו שלא חסו לי, שכן כתיב (תהלים ס"ח) למען תמחץ רגלך בדם לשון כלביך וגו'. (מזמור כב)
דבר אחר ה' אורי וישעי, אורי בים, שנאמר (שמות י"ד) ויאר את הלילה, וישעי בים, שנאמר (שם) התיצבו וראו את ישועת ה', ממי אירא, (שם) ויאמר משה אל העם אל תיראו. ה' מעוז חיי, (שם ט"ו) עזי וזמרת י-ה. ממי אפחד, (שם) תפול עליהם אימתה ופחד, בקרוב עלי מרעים, (שם י"ד) ופרעה הקריב... (מזמור כז)
ועשה הקב"ה להם עשרה נסים על הים, א', עשאו חומות חומות, ואין חומה שאין בה מגדל, ואין מגדל שאין בה שומר, והיו מלאכי השרת משמרים את ישראל שלא ינזקו, אמר להן משה בואו ועברו, אמרו לו היאך נעבור בין החומות הללו, שנאמר (שמות י"ד) והמים להם חומה, הקפיא לב הים ועלה הים ומלא את כל גדותיו, ב', ועשאו כמין כיפים, שנאמר (חבקוק ג') נקבת במטיו, אמר להם משה באו ועברו, אמרו כשהיו המים שתים מלמטן ואחת מלמעלן לא היינו יכולים לעבור, ועכשיו ששנים מלמעלה ואחת מלמטן על אחת כמה וכמה. ג', עשאו כמין פלטיות, שנאמר (שם) ראש פרזיו, ואין פרזי אלא פלטיות, שנאמר פרזות תשב ירושלים, ד', הוציא להם מתוקין מתוך מלוחין ושתו הם ובהמתם, שנאמר (תהלים ע"ה) ויוציא נוזלים, ה', עשאו כטיט, שנאמר (חבקוק ג') דרכת בים סוסיך חומר. ו', עשאו כמתבן, שנאמר (שמות ט"ו) נצבו כמו נד נוזלים, ז', ועשאו כמין פרורות פרורות, שנאמר (תהלים ע"ד) פוררת בעזך ים. ח', עשאו גזרים, שנאמר (שם קל"ז) לגוזר ים סוף לגזרים. ט', עשאו כיבשה, שנאמר (שמות י"ד) ובני ישראל הלכו ביבשה. י', עשאו כמין בקעה והעלה עשבים והיו ישראל רועים בה, שנאמר (ישעיה ס"ג) כבהמה בבקעה תרד.
ראה הים ישראל עושין מלחמה זה עם זה על קדושת שמו, אמר הים מה אני עומד, מיד ברח, שנאמר הים ראה וינוס. דבר אחר לא היה רוצה הים ליקרע, למה שהיו ממרים, אמר הם ממרים ואני אקרע לפניהם, הדא הוא דכתיב, (תהלים ק"ו) וימרו על ים בים סוף, ומהו בים סוף, שאף בים היו ממרים, והתחילו המים לטבען, שנאמר (שם כ"ט) הושיעני אלקים כי באו מים עד נפש, מיד גער בו הקב"ה, שנאמר (שם ק"ו) ויגער בים סוף, כיון שראה כן ברח, שנאמר (ישעיה כ"ג) בושי צידון כי אמר ים, אמר הים אני שאין לי אלא מעוז הים פוחדני מפניו שלא גדלתי בחורים ולא רוממתי בתולות אתה על אחת כמה וכמה... (מזמור קטו)
...והיה בדעתו של הקב"ה שיעלה נילוס הנהר ויאבד את מצרים כולה אחרי שיצאו ישראל ממצרים, מפני שהשליכו את בני ישראל ליאור, ומפני מה הטביעם בים סוף, ברוך המקום ברוך הוא, שאין לפניו משוא פנים, פושעים היו בישראל באותה שעה והיו אומרים בבריחה אנו בורחים כדרך שבני אדם בורחים, ואין בו כח להציל, מיד אמר הקב"ה למשה דבר אל בני ישראל וישובו וגו'... פי החירות מצד א', מצריים מצד א', מגדול מצד א' ובעל צפון מצד אחד וישראל באמצע, ואראה אני אותם אם יש כח בידי להציל אותם אם לאו... (פרק ז)
ועתה דבר אל בני ישראל ויסעו, ויען משה לפני הקב"ה רבונו של עולם ואני מה אעשה, אמר לו טול המטה אשר נתתי לך ולך לים בשליחותי, ואמור לו אני שלוחו של יוצר בראשית גלה דרכיך לבני שיעברו בך. מיד הלך משה אל הים ואמר לו דברי הקב"ה, ויען הים למשה לא אעשה כדבריך לפי שאתה ילוד אשה, ולא זו בלבד אלא שאני גדול ממך שלשה ימים, שאני נבראתי ביום השלישי ואתה לא נבראת עד יום הששי... ואמר לו הקב"ה למשה, עבד מסרב לרבו מה עושין לו, א"ל משה מלקין אותו במטה, אמר לו הקב"ה אף אתה הרם את מטך ונטה ידך על הים ובקעהו... והיו יראין ישראל לבא בים עד שקפץ נחשון בן עמינדב וירד תחלה בים, ואחריו באו כל ישראל ביבשה והמים להם חומה... (מדרש ויושע)
וברוח אפיך נערמו מים, כשראו מים של ים אהבה שאהב הקב"ה את ישראל השפילו המים עצמם בשביל כבוד ישראל, ואף הים השפיל את עצמו ועשה את עצמו לשנים עשר קרעים כנגד שנים עשר שבטי ישראל והגביה את גליו מלמעלה שש מאות מיל, והקפיא עצמו מלמטה והמתיק את מימיו, ונעשה להם כחומה ונעשו בו חלונות שהיו ישראל רואין זה את זה ומהללים להקב"ה בשירות ותושבחות ומהלכים בתוך הים כאדם שהוא מהלך בביתו עד שיצאו ליבשה.
וברוח אפיך, בשעה שאמר הקב"ה למשה נטה ידך על הים נטה משה את ידו על הים ולא רצה הים לקרוע וליבקע מפני בני ישראל, מיד נגלה הקב"ה עליהן, וכיון שראה הים את הקב"ה נבהל ונזדעזע וחזר ונדח, שנאמר הים ראה וינוס הירדן יסוב לאחור, וכיון שנבקע הים נשמע קולו מסוף העולם עד סופו, וגבהו המים למעלה אלף ושש מאות מילין, גער בו הקב"ה ואמר לו מפני מה לא בקעת לפני בני, אמר לפניו, רבונו של עולם לא הייתי יודע שבשליחותך היו באים, אלא מעכשיו הרי אני עושה צרכן. כפה הים את עצמו לפני הקב"ה ונעשה י"ב קרעים ונעשה להם כחומה והמתיק להם את מימיו והצמיח להם כל אילני פירות וכל רוח טוב... (שם)
ראה עוד ערך מילה, אגדת בראשית פרק יז.
ויהי באשמורת הבקר, בלילה רצה גבריאל להרוג את מצרים, א"ל הקב"ה המתן להם עד אותה שעה שפעל אביהם עמי, שנאמר וישכם אברהם בבקר, כיון ששמע גבריאל כך לא נגע בהן כל הלילה, שנאמר ולא קרב זה אל זה. היו המצריים עושין כשפים ועולין מן הים, אמר הים פקדון שהפקיד לי הקב"ה היאך אניחנו, מיד היו המים רצין אחר כל מצרי ומצרי ומורידן לים, שנאמר ומצרים נסים וגו', לקראתם לא נאמר אלא לקראתו, של כל מצרי ומצרי. שני מכשפים היו במצרים יוחני וממרא, ועשו להן כנפים בכשפים ופרחו באויר ונתלו ברומו של עולם, אמר גבריאל ברוב גאונך תהרוס קמיך, מיד אמר הקב"ה למיכאל לך ועשה בהם דין, תפסן מיכאל בציצית ראשן וקעקען על פני המים, הדא הוא דכתיב אתה פוררת בעזך ים שברת ראשי תנינים על המים. (שמות פרק יד, רלה)
...באותה שעה ענה עוזא (שר של מצרים) ואמר, רבונו של עולם יודע אני בעצמי שהן חייבין, אלא שב עליהם במדת רחמים, באותה שעה עמד גבריאל ולקח מלבן של טיט ועמד לפני הקב"ה ואמר, רבונו של עולם הלא שעבדו בניך שעבוד קשה, תרחם עליהם, מיד חזר הקב"ה וישב עליהן במדת הדין, וחזר וטבעם בים, לכך נאמר וירא ישראל את היד הגדולה.
דבר אחר למה באז, אמר משה באז קראתי תגר לפני הקב"ה, שנאמר ומאז באתי אל פרעה, בלשון שסרחתי בו בלשון אני מתקן ואקלס אותך. דבר אחר א' אחד, ז' שבעה, הרי שמונה, אמר משה בזכות המילה שנתנה לשמונה נקרע הים, באז נקלס. אמר רבי לוי לגוזר ים סוף לגזרים, שכן בלשון ארמי קורין למהולין גזורין, בזכות המילה נקרע הים. (שם פרק טו, רמא)
א"ר חמא בר חנינא בשעה שיצאו ישראל ממצרים עמד שר של מצרים ונשתטח לפני הקב"ה, אמר לפניו, רבונו של עולם במדת רחמים בראת עולמך ואת מתראה בחזקה, מיד קרא הקב"ה לכל שרי האומות והיה מסדר לפניהם כל המארע, אמר שפטו נא ביני ובין זה. שבתחלה ירדו בני למצרים ולא ירדו אלא לגור... עמד פרעה וכבשן לעבדים, בתחלה עשאם רועים... חזר ועשאם בנאים... אמר לפניו רבונו של עולם הדין עמך ועמך האמת, אלא אם רצונך תושיע את ישראל ולא תאבד את מצרים, א"ר יהושע בן לוי כיון שראה מיכאל ששרי האומות מלמדין סניגוריא על מצרים רמז לגבריאל וטס למצרים טיסה אחת, ושמט לבנה עם טיטה ותינוק אחד מה ששקעוהו בבנין, עמד לו לפני הקב"ה אמר לפניו רבונו של עולם בזה ענין שעבדו בניך, כיון שראתה מדת הדין, אמרה עשה דין לבניך במצרים שרובן חייבין, מיד טבעו מצרים, שנאמר דרכת בים סוסיך חומר מים רבים אותו חומר שהביא גבריאל גרם למצרים לטבען. (שם רמג)
וברוח אפיך נערמו מים, במדה שמדדו בה מדדת להם, הם אמרו הבה נתחכמה לו, אף אתה נתת ערמומית במים, והיו המים נלחמים בהן בכל מיני פורענות, לכך נאמר וברוח אפיך נערמו מים... דבר אחר נצבו כמו נד, מה נוד צרור עומד לא מוציא ולא מכניס, כך היתה נפשם של מצרים צרורה בהן לא מוציאין ולא מכניסין, מעולפין מריח המים, שנאמר ירתיח כסיר מצולה. וישראל נעשה להם הים כל מיני בשמים, שנאמר ים ישים כמרקחה... (שם רמח)
עוד א"ר יהודה בר אלעאי כיון שירדו ישראל על הים נקרעה להם ים סוף, שנאמר לגוזר ים סוף וגו', והיו המים עומדות חומות חומות, חלונות חלונות, והיו ישראל מסתכלין ורואין ומספרים זה עם זה כדי שתשיב דעתם עליהם, שנאמר והמים להם חומה מימינם ומשמאלם, והיה גבריאל מקיפן ומשמרן כחומה בתוך הים, ומכריז ואומר למים שהיו מימינם הזהרו בישראל שהם עתידין לקבל התורה שבימינו של הקב"ה, שנאמר מימינו אש דת למו, חוזר ואומר למים שמשמאלם הזהרו בישראל שהן עתידין להניח תפילין בשמאלם, שנאמר וקשרתם לאות על ידך, חזר ואמר להם למים שלפניהם הזהרו בישראל שהן זהירין בברית מילה, שנאמר זאת בריתי אשר תשמרו, חזר ואמר למים שלאחריהם הזהרו בישראל שהן עתידין ליזהר בציצית, והיו המים משמרין אותם ויצאו בשלום. (תהלים מזמור קלו)
וינהגהו בכבדות, במדה שמדדו בה מדדת להן, הם אמרו תכבד העבודה (שמות ח'), אף אתה באותה מדה מדדת להן וינהגהו בכבדות. לשעבר פרדות מושכות את המרכבה, עכשו מרכבה מושכת את הפרדות. וינהגו בכבדות, ר' יהודה בר' שמעון אומר, לפי שיצאו מצרים כולם בסוסים, לפי כך העמיד להן הקב"ה סוסים של אש בים, והיו מכין את הפרדות כולן ומחזירין אותן ליבשה, והגלגלים משיבין אותן לים, לכך נאמר וינהגהו בכבדות. ר' מאיר אומר כשנגלה הקב"ה על המצרים בים נגלה עליהן בתשעים אלפים רבוא ממלאכי חבלה, מהן מלאכי זיע, ומהן מלאכי רתת, ומהן מלאכי ברד, ומהן מלאכי שלהבת, וחלחלה אוחזת למי שרואה אותן, אמרו לפניו רבונו של עולם הנח לנו ונעשה רצונך במצרים, אמר להן אין דעתי מתקוררת עד שאני בעצמי נפרע משונאיהן שלישראל, לכך נאמר וינהגהו בכבדות... (שמות יד כה)
אמר ר' יודן משל למלך שנשבה בנו, ולבש קנאה למלך, והלך לפדות את בנו, באו אוהביו וקרוביו לסייעו, אלו בחרבות ואלו ברמחים, אמר להן עבורו מן הכא, איני צריך לכם. כך כשבא הקב"ה לעשות מלחמתן שלבניו וליפרע מן המצרים על הים, באו מלאכי השרת לסייעו, אלו בברד ואלו בגחלים, אמר להם עבורו מן הכא, איני צריך לכם, הדא היא דכתיב מנגה נגדו עביו, נסו אין כתיב כן אלא עביו, עברו ברד וגחלי אש. (דברים ה ו)
חיל פרעה שהלך אחרי ישראל ונטבעו בים היו ת"ר קרונות, ומאתים אלף שכירים, וחמשים אלף סוסים. (בשלח)
ורדפו מצראי בתריהון ואדביקו יתהון כד שרן על ימא כנסין מרגליין ואבנין טבן דדבר פישון מגינוניתא דעדן לגו גיחון, וגיחון דברינון לימא דסוף, וימא דסוף רמא יתהון על גיפי... (שמות יד ט)
ועלו בני ישראל גו ימא ביבשתא, ומיא קרשוון היא כשורין דמן תלת מאה מילין מימינהון ומשמאלהון. (שם שם כב)
והות במטרת צפרא בדינא דאתיין חיילי מרומא לשבחא ואוריק ברגוז עליו משריתהון דמצראי בעמודא דאישתא למירמי עליהון גומרין דאישא, ובעמודא דעננא למרמא עליהון ברדין, ושעמם ית משריית מצראי. (שם שם כד)
...ועלים ה' ית מצראי בגו ימא דלא ימותון במיצעיה מן בגלל דיקבלון פורענות דמשתלחא להון. (שם שם כז)
ובני ישראל הליכו ביבשתא בגו ימא, ותמן סלקון עינוון בסימן ואילני מיכלא וירקי ומיגרי בארעית ימא. (שם טו יט)
ויבא עליו - על כל אחד ואחד, שגל רודפו וקולטו אם אינו רוצה ליכנס לים. (יהושע כד ז)
ואתה - אמר השם למשה הרם את מטך ובקע את הים טרם שיסעו, כי לא אמר לו שיכה הים רק שיטה ידו על הים במטה, כדרך "ויט משה את מטהו על השמים", וידענו כי המטה לא בקע הים, רק מרגע נטות משה ידו על הים יוליך השם את הים ברוח קדים עזה או יבקעו המים. (שמות יד טז)
ואני - ידענו כי אין ים סוף בין מצרים ובין ארץ ישראל, ואין צורך שיכנסו בים, רק צוה ה' לעשות כך בעבור שיכנסו המצרים אחריהם ויטבעו, וממדבר איתם נכנסו ישראל אל הים ולמדבר איתם יצאו. (שם שם יז)
...ישתחקו עצמות חוי הכלבי שאמר כי משה ידע עת מיעוט הים ברדתו, ועת רבותו בעלותו בהמשכו, והוא העביר עמו במיעוט המים כמשפטו, ופרעה לא ידע מנהג הים על כן טבע, ואלה דברי שגעון, כי מנהג הים ברדתו לא ייבש המקום וישארו חומות מים מימינו ומשמאלו כי הכל ייבש, ועוד כי לא יתברר סוף רדת הים ותחלת עלותו רק אחר שעות, ועוד לא השלימו ישראל לעבור עד שטבע פרעו וחילו. (שם שם כז)
ובני ישראל - טעם להזכיר זה פעם אחרת, כי פרעה היה טובע ועוד נשארו אנשים מישראל בים עוברים, וזה היה פלא בתוך פלא, כי במקום שהיו ישראל עוברים בים היה שם רוח קדים מייבש, ובמקום פרעה וחילו הביא השם רוח אחרת להמס המים שנקרשו ונעשו חומות, ושני המקומות קרובים... ואל תתמה איך יכלו לעבור כל הלילה, וכי שש מאות אלף רגלי לא היה רביעית המחנה, אולי על דרך אחר עברו, או נקרע לי"ב קרעים כאשר אמרו חז"ל, וישראל לא עברו הים כנגד הרוחב רק נכנסו באורך ויצאו אל מדבר שור אשר נכנסו משם, כאשר אפרש. (שם שם כט)
ויולך ה' את הים ברוח קדים עזה - היה הרצון לפניו ית' לבקע הים ברוח קדים מיבשת, שיראה כאלו הרוח היא המחרבת ים, כענין שכתוב, "יבא קדים רוח ה' ויבוש מקורו ויחרב מעינו", השגיא למצרים ויאבדם, כי בעבור זה חשבו אולי הרוח שם הים לחרבה, ולא יד ה' עשתה זאת בעבור ישראל, אף על פי שאין הרוח בוקעת הים לגזרים, לא שמו לבם גם לזאת, ובאו אחריהם מרוב תאותם להרע להם, וזה טעם "וחזקתי את לב פרעה ויבואו אחריהם", שחזק לבם לאמר ארדוף אויבי ואשיגם בים ואין מידי מציל, ולא זכרו עתה כי ה' נלחם להם במצרים. (שם שם כז)
...ועל דרך האמת בעבור כי ישועת הים כולה היתה על יד מלאך האלקים, שכתוב עליו כי שמי בקרבו, וכמו שאמר "וירא ישראל את היד הגדולה", כי היד ירמוז למדת הדין אשר היא היד הגדולה והנוקמת, והיא המקרעת הים, כמו שפירש הנביא, "עורי עורי לבשי עוז הלא את היא המחרבת ים מי תהום רבה", וכמו שכתב למעלה, בעבור כן אמר כי עזי וזמרת י-ה הזה כי בי-ה ה' צור עולמים, וכן ביאור "מה לך הים כי תנוס וגו' מלפני א-לוה יעקב", וכן אמרו במכילתא ירדו לים שכינה עמהם, שנאמר "ויסע מלאך האלקים", ובאלה שמות רבה אמר אין עוז אלא דין, שנאמר "ועוז מלך משפט אהב". (שם טו ב)
...ולדעתי בדרך הפשט הוא סדור בפסוק הראשון ממנו, כי מתחלה אמר שטבעו בים וירדו במצולות, והיה זה כאשר שבו המים ויכסו את הרכב ואת הפרשים, ואחר כך שב לומר איך נעשה זה, כי ברוח אפיך היא רוח קדים עזה נערמו מים מתחלה וקפאו תהומות, ומפני זה חשב האויב שירדוף וישיגם בים ויחלק שללם, ותמלא נפשו מהם. ונשפת אליהם ברוחך וכסמו הים. והזכיר זה כי גם במחשבתו זאת סבה ופלא מאת השם, שחזק לבם וסכל עצתם לבא בים כאשר פירשתי למעלה, על כן אמר אחריו "מי כמוכה באלים" עושה גדולות ונפלאות בדבר והפכו. (שם שם ט)
וטעם צללו כעופרת - שבאו במצולה כמו העופרת, והזכיר זה בשירה כמו אבן, כעופרת, כי גם זה להם מיד ה', שהיו בהם אנשים רבים יודעים לשחות, והיו קרוב ליבשה, אף כי רוכבי הסוסים במים כלם היו ראוים להנצל, כי הסוסים שטים הרבה על פני המים וכן תופשי המגינים נצלים במים, ובכאן לא נמלט מהם אחד, וזהו טעם "וינער ה' את מצרים" שהיה השם מגביהם ברוחו הקשה ומשפילם בים, מלשון "וינערו רשעים ממנה"... (שם שם י)
ויבקעו המים - משמע עד קרקעיתו של ים, וכתוב אחר אומר קפאו תהומות בלב ים, דמשמע שלא נבקעו לגמרי אלא ים זה גדוש הוא (מלא על גדותיו), ואילו לא נבקעו המים כלל הוצרכו ישראל לטרוח ולעלות למעלה, ואם נבקעו לגמרי הוצרכו לירד עד תהום, לפיכך נבקע הגודש דתילתא הוי (רום המים מעל לשפה שליש מכל העומק), ונעשה לישראל חומה מזה ומזה, ושתי הידות קפאו, היינו בלב ים, מה לבו של אדם בשליש גופו אף המים בשלישם קפאו, וכשעברו ישראל בים לא הוצרכו לעלות ולרדת, כי המים שוים לארץ, והוא שיסד הפייט "פונו כאן וכאן שליש רום מימות, צועו הנותרים למדרס פעמות". (שם יד כא)
ויבאו בני ישראל בתוך הים - לא שעברו בני ישראל את הים על דרך רוחבו, כי ידוע שאין הים מפסיק בין ארץ מצרים ובין ארץ כנען, אלא לא היה צורך שיכנסו בו רק כדי שיכנס פרעה אחריהם ויטבע, ונכנסו בו בחצי עגול, שהרי ממדבר איתם נכנסו לים ולמדבר איתם חזרו מן הים. (שם שם כב)
נסים לקראתו - בתחלה הגלידו המים, וכשהיו המצרים סבורים לצאת דרך שפת הים שהיה גבוה נמוחו המים ובאו לקראת המצרים. (שם שם כז)
...ענין קריעת ים סוף זהו שאמר "וגאלתי אתכם בזרוע נטויה ובשפטים גדולים", וזהו רמז לקריעת ים סוף, שאז נחשבו גאולים, כי העבד היוצא מתחת יד האדון הקשה אשר מרר את חייו בכמה מיני שעבודין והוצרך לשלחו מאתו ולעשותו בן חורים על כרחו, עוד העבד ירא ומתפחד פן ירדוף אדוניו אחריו, ואין הגאולה שלמה אצל העבד עד שיתברר במיתת האדון, וזהו שלא תמצא לשון גאולה ביציאת מצרים רק אחר אבדן המצריים, שנאמר (שמות י"ד) "וינער ה' את מצרים בתוך הים", וסמיך ליה "ויושע ה' ביום ההוא את ישראל", ומה שהזכיר בזרוע נטויה על שם שכתוב בבקיעת ים סוף (שם) "וירא ישראל את היד הגדולה", ועליה הזכיר הנביא (ישעיה נ"א) "עורי עורי לבשי עוז זרוע ה'". והזכיר בשפטים גדולים, על שם שנדונו בים בכמה דינין, וכמו שדרשו ז"ל... (שמות ו ו)
...וכענין הנסיון בישראל כשיצאו ממצרים, שרוב הנסים אשר נעשו להם במדבר היו כדי לבחון את לבם ולהביאם לידי נסיון, כענין קריעת ים סוף שלא נקרע הים להם ביחד לעשות להם בתוכו שביל ארוך מתחלתו ועד סופו, אלא מעט מעט, כי הים היה נס מפניהם ומדי עברם היו רואים הים לעיניהם, וכן אמר דוד ע"ה (תהלים קי"ד) "הים ראה וינוס"... (שמות יג יז הקדמה)
ואתה הרם את מטך - לסלקו מידו, לפי שהיו מהעם מחוסרי אמונה שבישראל אומרים שאין כח ביד משה לקרוע את הים אלא בכח המטה שבידו, לכך אמר הרם את מטך, סלקהו מידך, וכן תמצא במדרש אמרו אין כח ביד משה לעשות דבר אלא במטה שבידו, לכך אמר הרם את מטך, סלקהו מידך... ועל כן הוצרך לומר "ויאמינו בה' ובמשה עבדו", ומה תלמוד לומר ויאמינו, והלא כבר נאמר "ויאמן העם", אלא לפי שחזרו ולא האמינו, הוצרך לומר שעכשיו בקריעת ים סוף האמינו. (שם יד טז)
ויבקעו המים - באורו, אחר שנבקעו המים, כי בקיעת המים היתה תחלה ואחר כך רוח קדים עזה כדי ליבש לחלוחית קרקע הים כדי להיותו לחרבה. ובמדרש ויבקעו המים - כל מימות שבעולם נבקעו, והוצרכו לדרוש כן ממה שלא אמר ויבקעו מימיו, ועוד אודיעך סבת קריעת ים סוף, ומשם תבין כי ענין מוכרח היה שיבקעו כל מימיות שבעולם ושישתנה הטבע בכלם...
ודע כי זה הים שעברו בו ישראל ים סוף היה, ואף על פי שלא הזכיר זה בפירוש לא בצווי השם ולא במעשה כי אם סתם, והנה בשירה שאמרו אותה מדי עברם הזכיר "טבעו בים סוף", כן אחרי עברם הזכיר "ויסע משה את ישראל מים סוף", והוא ים האחרון, על כן נקרא ים סוף... אמנם יש מדה הנקראת ים, שעל ידה עברו ישראל את הים, וזהו "וימרו על ים בים סוף" נקרא גם כן ים סוף כי הוא סוף המעלות. (שם שם כא)
לאיתנו - ובמדרש תנאי התנה הקב"ה עם הים שיקרע לפני ישראל... והעולה לנו מזה כי מששת ימי בראשית ואילך אין שום שנוי טבע מחדש, כי בעת שנברא אותו הדבר הושם בטבעו שיהיה כך וכך בחפץ השי"ת, וזהו לשון נבראו שהזכירו החכמים, כי הטבע היוצא מן החפץ הקדמון יקראוהו בריאה ותנאי והוא אצל החפץ הקדמון טבע, ולעיני הרואים שנוי טבע, וכאשר הגיע זמן השתנות הטבע לעיני הרואים לא יהיה בזה שנוי רצון מאת השי"ת שירצה בו עתה מה שלא רצהו תחלה, כי כן היה ברצונו הקדום שישתנה הטבע בזמנו לעיני הרואים על יד הצדיקים שבדורות. (שם שם כז)
וירא ישראל את היד הגדולה - על דרך הפשט יד לשון מכה... ועל דרך המדרש מכאן דרשו ז"ל על הים לקו חמשים מכות... ועל דרך הקבלה את היד הגדולה היא ה"א אחרונה שבשם, והיא מדת הדין רפה של מטה הנקראת מלכות, שעל ידו נקרע הים, ולכך אנו אומרים בתפלה "מלכותך ראו בניך בוקע ים לפני משה, זה א-לי ענו הודו והמליכו"... וטעם הגדולה, כי היא שואבת מן החסד, כי לכך נזכרה בשירה בלשון ימינך... (שם שם לא)
נערמו מים - ...ותבין עוד בלשון מים כי ירמוז למדת החסד, וכאשר פסקה ההמשכה ממדת החסד ולא התפשטה למטה אל השכלים הנפרדים בקיום העולם כמנהגו וטבעו, ועל כן נקרע הים ונבקעו כל מימות שבעולם, כי שרו של ים מכלל הכחות הנפרדים, וראיה לדברי מה שמצאתי בתרגום ירושלמי, קפאו תהומות בלב ים, בגו פלגס דימא רבא. (שם טו ח)
ועשרה על הים - הראשון "ויאר את הלילה", וכמו שתרגם אונקלוס והוה חשוכא וקבלא למצראי ולישראל נהר כל לילה. השני והשלישי "וישקף ה' אל מחנה מצרים בעמוד אש וענן", ענן יורד ועושה אותו כטיט, ועמוד אש מרתיחו וטלפי סוסיהם משתמטות. הרביעי "ויסר את אופן מרכבותיו", שהסיר האופנים מן העגלות ונפלו המצרים ונשתברו. החמישי "וינהגהו בכבדות", אחר שנפלו ונשתברו לא היו יכולין לעמוד, ובמקום שנפלו שם נשארו. הששי שרצו לנוס ולא יכלו, כמו שנאמר "ויאמר מצרים אנוסה מפני ישראל". השביעי "וינער ה' את מצרים", השמיני שבלעה אותם הארץ אשר בתחתית הים, כמו שנאמר "נטית ימינך תבלעמו ארץ", התשיעי שירדו בכובד לעומקי הים כמו עופרת, כמו שנאמר "צללו כעופרת במים אדירים", העשירי שפלט אותם הים, שנאמר "וירא ישראל את מצרים מת על שפת הים". (אבות ה ה)
אבל היתר אלו הקשרים הוא דבר אחד, שמדרכי השי"ת הוא להביא עצות מרחוק להפיל שונאו בדינו ולקחת נקמתו מהם... ואלו הודיע משה לפרעה הענין בתחלה שהגיע קצם להגאל אין ספק שהיה מסכים בכך מתוקף המצוה, ולא היה רודף אחריהם עוד... אבל שיאמר שהם הולכים דרך שלשת ימים לזבוח, שכאשר יגידו לו אחר כך כי ברח העם יחשוב פרעה מה שחשב, ולזאת הסבה עצמה צוה "וישאלו איש מאת רעהו", שעם היות שממונם היה מותר להם ויכולין לקחתו, צוה שיבאו בעקבה, שאף על פי שיהיה זה לישראל דבר זר... וכל זה הגיעם בלי ספק לרדפם... ולסבת כל זה היה ראוי שיספקו ישראל בשליחותו של משה, אף על פי שהאמינו בו בתחלה, והוא שרמז ואמר "וירא ישראל את היד הגדולה" וגו', כלומר אז הכירו שכל מה שהיו מופלאים ממנו תחלה ומסתפקים בו לא היה רק לסבב שמצרים עצמם יכנסו בים. ולזאת הסבה בעצמה הוא שכתוב בקריעת ים סוף "ויולך ה' את הים ברוח קדים עזה כל הלילה" וגו', ואין ספק כי הרוח הזה לא היה מספיק לקרוע את הים, אבל רצה השי"ת להטעות את פרעה שיחשבו שהפעל ההוא היה טבעי ולא נס, שאלולי היה חושב כן לא היה רודף אחריהם... (דרוש יא)
נחית בחסדך - עתה מבאר התכלית, אף שהמצרים טבעו ונעלמו יזכר הנס, כי כל העמים סביבם שמעוהו וירפו ידיהם עד שישראל יגיעו לארץ. (שמות טו יג)
ויושע ה' ביום ההוא - כי בנס הגדול היו כוונות רבות, א', להושיעם מיד מצרים, ב' שיראו את השגחתו, ג' שראו אופני השגחתו... (שם יד ל)
הרם את מטך - אל הרוח שישים הים לחרבה. ונטה את ידך על הים - שיחצו המים הנה והנה כענין באליהו. (שם שם טז)
ויהם - במיני חלאים, כענין בפלשתים "ותהי יד ה' בעיר מהומה גדולה מאד" ואותם מיני חלאים הם מדוי מצרים הרעים, והיא היד הגדולה אשר עשה ה' במצרים שראו ישראל וייראו, כאמרו "אשר יגורת מפניהם", אמנם פרטי המכות שהזכירה התורה לא היה בהם שום חולי זולתי השחין, והנה התורה הזכירה שחין מצרים וגם הזכירה מדוי מצרים. (שם שם כד)
ומצרים נסים לקראתו - שמתחלת אשמורת הבקר יד ה' היתה בם להומם, ואז אמרו אנוסה, ונסו עד פנות הבקר דרך הבקיעה, ובעת פנות בקר שב הים לאיתנו לשאת גליו במקום הבקיעה אשר הגיעו שם מצרים באותה שעה, ונמצאו נסים לקראת הים. וינער ה' - המלך ועמו נער אותם מעל המרכבות אל קרקע הים. (שם שם כז)
את כל אשר עשה ה' לפרעה ולמצרים על אודות ישראל - במשיב נקם לצרי עמו, וזה במה שלקו בגופם על הים, כאמרו "ישלח בם חרון אפו עברה וזעם וצרה משלחת מלאכי רעים", ובזה הורה כי בחר בישראל לסגלה מכל העמים. (שם יח ח)
ירה בים - המרכבות שקעו בטיט ים סוף, והרימם והשליכם בים, ושלישיו קלי המירוץ טבעו בים סוף בטיט ולא יכלו להציל נפשם. וברוב גאונך תהרוס - אם הייתה מתנהג לפי רוב גאונך היית שולח שליח להרסם והיה אוכלם כקש ברגע, אבל לא עשית כן אלא באת בעצמך ונתת להם כח לסבל ונהלתם לאט. (שם טו ד)
ויש להקשות אחר שעשה הקב"ה עשרה נסים עם ישראל במצרים למה הוצרך לעשות על הים? ויראה לומר כי השי"ת עשה נסים לישראל כדי שיהיו אל השי"ת לגמרי, כמו שאמר הכתוב "אנכי ה' אלקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים", כי מפני שהוצאתי אתכם מארץ מצרים ראוי שיהיה השי"ת לכם לא-לוה, ומפני כי ההצלה היא בשנים, האחד ההצלה מן המתנגד הוא האדם שהוא בעל בחירה, והמתנגד השני הוא הטבע... ולפיכך הוציא הקב"ה את ישראל ממצרים על ידי נסים והציל אותם מן המתנגד שהוא בעל שכל, הוא פרעה ומצריים שהיו באים עליהם בכח ובגבורה, והיו עומדים בפניהם שלא יצאו מתוכם, והשי"ת הוציא אותם וגם עשה עמהם נסים על הים שהוא מתנגד הטבעי, שלא היו עוד תחת רשות פרעה, והוציא את ישראל מתוך הים, וקרע להם הים הטבעי שהיה עומד בפניהם, הרי הציל את ישראל ממתנגד הטבעי וממתנגד בעל שכל, ועל ידי זה קנה השי"ת את ישראל לגמרי.
ועוד יש לך לדעת ולהבין כי חלוק יש, כי הקב"ה הוציא את ישראל ממצרים דהיינו מפרעה זה שהיה באותה שעה, אבל עדיין לא הוציא אותם ממצרים, דהיינו מן האומה בכלל, כי מאחר שהיו תחתיהם אף כי יצאו מרשות של אותם מצריים לא יצאו מכלל מצרים שכולל אותם שהם בזמן הזה ואשר יהיו לעתיד, וזה היה על ידי קריעת ים סוף שיצאו ישראל מן הארץ בכללם על ידי נסים בים, ושקע כל מצרים בתוכו בפעם אחת, ובדבר זה יצאו ממצרים בכלל, ולפיכך אצל קריעת ים סוף לא נזכר רק לשון יחיד, "והנה מצרים נוסע אחריהם"... ועל פי זה הסוד דרשו רז"ל שראו שר של מצרים בא לעזור למצרים, ולפיכך וייראו מאד, וכל זה מפני כי הנצוח הזה לא לאלו מצרים, רק לכל האומה אשר הם תחת השר שלה, וכאשר נצחו השר שלהם בשביל כך נצחו את האומה בכלל, ועל דבר זה באה קריעת ים סוף, ולפיכך כתיב, "כאשר ראיתם את מצרים היום לא תוסיפו לראותם עוד עד עולם". (דרך חיים ה ה)
דבר אל בני ישראל ויסעו, אין להם אלא ליסע, שאין הים עומד לפניהם כלל, כדאי הוא זכות אבות וכו'... והא דאמר לקמן שישראל היו נתונים בדין אם להטבע עם המצרים, שלא היה פשוט להציל אותם, הכי פירושו, שלא היה להם להתרעם עד שיאמרו "המבלי אין קברים", שאין להם אלא ליסע, אבל עכשיו שנתרעמו היו נתונים בדין. (גור אריה שמות יד טו)
ויבקעו המים - כל מימות שבעולם... כשבקע הקב"ה את הים שהוא יסוד כל המים, לקו כל המימות עמו, אף המים שבצלוחים נבקעו, כי אחר שהקב"ה נטל היסוד שלהם נלקו עמו הפרטים והם שאר המים שהם תחת הכלל ונבקעו עמו, וראיה לזה שהים נתבטל כחו כאשר נקרע, כדכתיב "וישב הים לפנות בקר לאיתנו", משמע שבתחלה לא היה באיתנו. (שם שם כ)
ועתה אבינך הסוד הזה כי רב הוא, דע, שאחיזת הקליפות ויניקתן היא למטה, אבל תוקפן הוא מאחרי הבינה, והבן היטב, כי מלכי אדום הראשונים מן הבינה יצאו, לכן משם הם מתחזקים למטה להתקיים, והבן היטב, כי הבינה דינין מתערין מינה, ומשם מתחזקים אלה למטה, אבל ממנה ולמעלה הכל רחמים גמורים. והנה כשיצאו ישראל ממצרים בראשונה, מתוך תגבורת המאורות היה שלא יכלה הקליפה לעמוד ברוב אורם, אבל אחר כן חוזרת ומקשה ערפה ורוצה להתדבק. והאמת שיותר מבראשונה היתה רוצה להתחזק, כי כבר יצאו מתחת ידה פעם אחת, ואז נתעורר העתיקא, ונגלה למטה, וקרע את הים העליון לפניו, ובקרקעו הים הזה, שהוא הבינה, הנה נכרתו הקליפות, שלא יעצרו כח עוד כאשר עשו בראשונה מן המקום שאמרתי, ואז נכרתו ואבדו. והנה כן יעשה עוד לעתיד... (מאמר הגאולה)
והנה זהו מ"ש למעלה שכשעלו ישראל מן הים היה זמן לתקון השבירה, כי הגלות היה תולדה מן השבירה, והגאולה מן התיקון, והיו יכולים להשלים התיקונים בהתעוררותם, אבל טעו בסברתם, כי הם חשבו שצריך לתקן המתקלקל והיינו ימלוך כנ"ל, ובאמת היה צריך להחזיק המתוקן שהוא המתקן אחר הקלקול, והיינו מלך דצל"ם כנ"ל... (אדיר במרום דף ל, ועיין עוד בדף נא)
ויבואו בני ישראל בתוך הים ביבשה - כאן הקדים תוך הים ליבשה, ובסמוך אמר בהפך ביבשה בתוך הים, גם כל הפסוק ההוא מיותר... ועל פי זה נוכל לומר שהיו בישראל כיתות כיתות על הים, מקצתם צדיקים מקצתם קטני אמנה, והנה הטובים מישראל באו תיכף אל הים באמצעיתו אף על פי שלא ראו היבשה עדיין, מכל מקום האמינו בה' ובאו אל תוך הים, ואחר כך ראו היבשה, ולהם המים חומה להגין בעדם, אבל הפחותים הלכו תחילה ביבשה, כי לא האמינו באלקים, על כן לא נכנסו אל תוך הים עד שראו תחילה היבשה, ולהם היו המים חימה עזה, כי היו נתונים בדין אם להנצל או להטבע, ומטעם זה נאמר למעלה "ויבאו", להורות שמיד בבואם נכנסו אל הים קודם שראו היבשה, ולמטה נאמר הלכו, כי אף על פי שראו היבשה מכל מקום לא האמינו עד שהלכו תחילה ביבשה, ואחר כך נכנסו גם אל תוך הים.
וי"א שבבואם לים היינו בכניסתם היו צדיקים גמורים, לכך נאמר אצלם חומה מלא, אמנם כאשר הלכו על שפתו השני ממרים היו עם ה', שנאמר "וימרו על ים בים סוף", על כן היו להם המים לחימה וקצף. (שמות יד כב)
ושאלה אשה משכנתה - ...למה יעשה ה' הדבר דרך ערמה, כי חס ושלום לא קצור קצרה ידו מפדות ישראל בעל כרחם ולהוציא ממונם, ונראה לומר כי נתכוין ה' בזה להטעותם כדי שירדפו אחרימם להכבד בפרעה וכו', וזולת ההשאלה בדרך זה על דעת לחזור לא היו המצרים רודפים אחריהם... (שמות ג יח)
ופרעה הקריב - ..כי אין מנהג המלך להקדים למחנה, והם ראו השר נוסע אחריהם, פירוש קודם המחנה, לזה רעשו כי חשבו כי שרי מעלה באו לערוך עמם מלחמה, והגם שקדם להם מה שקדם לא הספיק להם כשראו מלאכים באו להלחם עמהם, כי הוא אות כי ה' חזר ממחשבתו הטובה, כי זולת זה לא היה מסכים על מלאכו לבא כנגדם, ולזה צעקו וגו', ואלו לא היה פרעה מקדים או אם היה סדר הרגיל שיקדים המלך, הם היו תולים הדבר כי לא למלחמה בא אלא לעמוד לפני המלך כחוק שרי מעלה ולא היו מפחדים. וטעם שלא מנע ה' המלאך מבא לב' טעמים, הא' כדי להורגו בפניהם... וטעם ב' כדי שיפחדו ויחזרו בתשובה שלימה ויקרבו לבם לשמים, כדי שבאמצעות זה יעשה ה' להם הנס העצום של קריעת ים סוף, ודבר זה לא הובטחו בו קודם. ותמצא שדרשו ז"ל בתיבת "הקריב", שהקריב לבן של ישראל לאביהם שבשמים. (שם יד י)
מה תצעק אלי - ...אכן יתבאר הענין על פי מאמרם ז"ל שישראל היו נתונין בדין, מה אלו וכו', ודבר ידוע הוא כי כח הרחמים הוא מעשים טובים אשר יעשה האדם למטה יוסיפו כח במדת הרחמים, ולהיפך בר מינן ימעיטו הכח, והנה לצד שראה א-ל עליון כי ישראל קטרגה עליהם מדת הדין, והן אמת כי חפץ ה' לצדק ישראל, אבל אין כח ברחמים לצד מעשיהם כנזכר, אשר על כן אמר למשה תשובה נצחת מה תצעק אלי, פירוש כי אין הדבר תלוי בידי, הגם שאני חפץ עשות נס, כיון שהם אינם ראוים מדת הדין מונעת, דבר אל בני ישראל, פירוש זאת העצה היעוצה להגביר צד החסד והרחמים, דבר אל בני ישראל ויתעצמו באמונה בכל לבם ויסעו אל הים קודם שיחלק על סמך הבטחון כי אני עושה להם נס, ובאמצעות זה תתגבר הרחמים. ואתה הרם את מטך, פירוש באמצעות מעשה הטוב נעשה להם הנס ובקע הים, כי גדול הבטחון והאמונה הלז להכריעם לטובה... (שם שם טו)
ואני הנני מחזק - בחמלת ה' עליהם נתכוון להודיע קודם לבל יפחדו בראותם כי הים נשאר חלוק לפני המצרים, ישובו לחשוב מחשבות ולהמעיט האמונה בלבם, לזה הודיעם ואמר דעו לכם כי ממני היו הדברים להכבד בו. (שם שם יז)
ויט משה את ידו - הגם שאמר הכתוב ויולך ה' וגו' וישם את הים לחרבה, לא שם לחרבה את מים העמוקים כדי שלא יבקעו כל מי הים ויצטרכו ישראל לרדת למעמקים ויאריכו בהליכה וביגיעה, ולזה הקדים רוח קדים להקפות עמקי המים, והוא אומרו "קפאו תהומות בלב ים", וחלק שלא נקפא נבקע, ואם לא היה טעם זה לא היה צריך לרוח קדים... (שם שם כא)
לאיתנו - וקשה דאין זה מקום התנאי אלא בשעת החלוקה שם יזכיר תנאי זה... ואם כן למה נרעש בפעם הזאת כמאמרם ז"ל שהתריס נגד משה ואמר לו אין אני נקרע מפניך וכו', עד שנטה ה' ימינו לימין משה. ועוד רואני כי ליחידי סגולה היה נקרע בעל כרחו, כמעשה שהובא בחולין ברבי פנחס בן יאיר... אכן תנאי זה הוא בכלל התנאים שהתנה ה' על כל מעשה בראשית להיות כפופים לתורה ועמליה, ולעשות כל אשר יגזרו עליהם וממשלתם עליהם כממשלת הבורא ב"ה... והנה ביציאת ישראל ממצרים עדין לא קבלו התורה ואין גזירתם על הנבראים גזירה, ולזה לא הסכים הים ליחלק להם, וטען לזה... ולזה נתחכם ה' והוליך ימינו לימין משה, פירוש הראהו כי הוא בן תורה המתיחס להימין, כתוב מימינו וגו', וכשראהו תכף ומיד נקרע כתנאי הראשון... (שם שם כז)
נערמו - כנגד ג' מלאכות שעשה ה' בים, הא' שנבקעו ונתקבצו כולם יחד ולא נשארו מפוזרים במקום הפנוי אלא נעשו כולן ערימה אחת לעשות מדרך לרגלי ישראל, ב', המימות שהיו מתקבצים ובאים ושופכים בים מהצדדין היו נצבים במקום שנעמדו הראשונים, והוא אומרו "נצבו כמו נד נוזלים", פירוש אותם שנוזלים ובאים נצבו כמו נד. ד', לפי מה שהעלינו כי לא נחלק כל הים כדי שלא יצטרכו לרדת מעמקי הים, וחלק שלא נחלק נקפא ונעשה כיבשה, וכנגד זה אמר קפאו וכו'. (שם שם ח)
נשפת ברוחך - ג' פורעניות כנגד ג' מחשבות, כנגד מה שאמר אחלק שלל כסמו ים, בזה הגם שימלטנו סוס וישוט בים הנה שללו אבד. וכנגד העינוי שחשב על היהודים באומרו תמלאמו נפשי, גם מה שחשב להריק חרבו, אמר צללו וגו', פירוש מתו, ולא מתו תכף ומיד אלא צללו כעופרת, ואמרו ז"ל שהיו המים מעלים אותם עד לשמים ומורידים אותם עד התהום והיו מתים באריכות זמן... במים אדירים, שהם יעלום ממעל וימנעום ממות תכף ומיד. (שם שם י)
נטית ימינך - ...ולזה טען הים יש עבד שנותן לו רבו וכו', הכוונה כי חפץ הוא לגמור המצוה במכעיסי א-ל, ותמצא כי כל שרי מעלה וכל ברואי מעלה ומטה חפצים וחושקים לעשות מצות ה', כי הם האביונים בדבר לצד שאין להם מצותה... והשיבו א-ל עליון כדרך שעשה לגבריאל, כי לעתיד ימצא לו זכות אחרת לאבד עם רשע חלק ומחצה, והוא מחנה סיסרא. עוד יש טעם בטענת הים, שהיה חפץ שתגמר מיתתם בים לקחת כל כוחות החיונים שהם כל הנפשות של העם, כי מטבע נפשות העמים לעמוד במקום מיתתן... וכי תצא נפשם בים יזכה השר בהם לבחינה המושגת אצלו מהענין, ולזה כשאמר אליו לפולטן חיים, שאז תהיה הארץ זוכה בדבר כי קונים מקומן במקום הנחתם צעק לבו יש עבד וגו'... (שם שם יב)
...בפסוק א' שאמר ויבואו בני ישראל בתוך הים ביבשה, שהישראל היו בתוך הים, ובני דן ההולכים אחריהם היו עדיין ביבשה, לכן כתיב והמים להם חומה, דלא היה עדיין קטרוג חטא כלל, ובאותו העת היה המים להם חומה להגן ולהצילם, אולם לבסוף בעלייתם כאשר קצה הראשון מהשבטים עלו מן הים ליבשה, ואז היה מחנה דן האחרונים בתוך הים ופסל מיכה עמהם, ובעת כי הוצרכו מחנה דן לנס לעבור בתוך הים היה הקטרוג איך יעשה הקב"ה ניסא אחר כי התועבה עמהם... אז המים להם חמה מלא חימה וכעס מרוב הקטרוג. (קול אליהו בשלח נח)
ויבאו בני ישראל - ...לכן הפליא השי"ת חסדו בקע לפניהם גבהו של ים עד משום שהיו המים שוים עם הארץ, ואותו החלק הגבוה בקע וגזר לגזרים כמין חומה מימינם ומשמאלם, אבל המים השוים עם פני הארץ נעשו כמין קרח ועליהם דרכו בני ישראל, וזה שאמר "והים בקעת לפניהם". היינו המים הגבוהים, ואחר כך "ויעברו ביבשה". ובאותן המים עצמם את רודפיהם השלכת... וישב הים לאיתנו היינו המים הגבוהים אשר קמו כמו נד הגישו אחד לאחד ולא נפרצו כל החומות כאחד, אלא החלק שהיה אחורי מצרים הוא ששב למקומו, לכן כשהפכו פניהם לנוס כתיב "ומצרים נסים לקראתו", אבל החלק מחומות המים שהיה כנגד ישראל עדין נצבו כמו נד, וזה שאמר עוד הפעם "ובני ישראל הלכו ביבשה", ואמר כאן ביבשה ואחר כך בתוך הים, מפני שמסדר הנס הפך דרך מפלת מצרים, ובמפלתם כתיב טבעו בים סוף, היינו במים שלמטה מהם, ואחר כך תהומות יכסיומו, היינו החומות שלמעלה שנצבו כמו נד, וכאשר ראו המצרים ששבו המים לאחוריהם הפכו שוב פניהם לנוס דרך הלכו גאולים, זה שאמר אחר כך "וישובו המים ויכסו", היינו המים שלפני המצרים דרך אחורי ישראל שבו גם כן לכסות. (שמות יד כב)
ואתה הרם את מטך - ...ובכח נטית יד משה נחצו המים לשנים והיה דרך באמצע, וזה נס אחד, ובאשר לפי הטבע יחזרו המים שבשני הצדדים אל הדרך שביניהם, היתה פעולת הרוח הקרה הנושבת שנקפאו המים שמכאן ומכאן ונעשה חומה של קרח מכאן ומכאן, ושתי החומות האלה סגרו בעד המים שלא ישובון אל האמצע, וזה נס ב'. ובאשר היה עמוק מאד והגם שנחרבו מי הים אי אפשר לרדת מן שפת הים אל התהום, היה הנס שאמר ראב"י שהוגבה קרקע התהום למעלה שוה לשפת הים עד שנעשה דרך ישר ושוה, ועל זה אמר "ויבואו בני ישראל בתוך הים", שהיה לו לומר וירדו לתוך הים. והנה בעת שהוגבה קרקע התהום למעלה לא הוגבה הדרך שבאמצע לבד, רק עמו הוגבהו גם שני החומות שנעשו משני הצדדים... והנה לא נבקע כל הים בפעם אחת, רק המקום שנכנסו בו ישראל נקפא, וכל שנכנסו יותר בים כן נקפא חלק גדול במקום מהלכם והמותר היה עדיין ים, ועל זה אמר בתוך הים ביבשה... (שם שם טז)
ויסע מלאך - היה צריך שלא יקרבו מחנה מצרים אל מחנה ישראל טרם נקרע הים, שלא יראו שנקרע הים בנס וישראל נכנסים לתוכו והמים להם חומה, שאז לא היו נבערים מדעת לכנוס למקום הנורא הזה, והיה צריך שגם בעת שיבאו מצרים בתוך הים לא ירגישו שהם בתוך הים, רק יחשבו שהוא יבשה, וזה לא היה אפשר בעוד שעמדו שני החומות מימינם ומשמאלם... (שם שם יט)
ויבא בין - עמוד הענן האפיל על המצרים שלא יראו את עמוד האש ואת מחנה ישראל, שאם היו רואים היו יראים לצעוד הלאה. (שם שם כ)
ויולך ה' את הים - על ידי נטיית ידו של משה נבקעו המים, והרוח מאת ה' לא הניח המים להתאחד רק נצבו כשתי חומות, וגם על ידי שהיה הרוח קר מאד נקפאו המים... (שם שם כא)
מימינם ומשמאלם - לא מאחריהם, כי תיכף שעבר האחרון שבישראל ממקום ההוא בא לשם עמוד האש שהלך אחרי מחנה ישראל, ועל ידי חום אשו נמסו חומות הקרח שבשני צדדים, ומטעם זה הלך עמוד האש לאחריהם, שלא יראו מצרים החומות וימנעו מעבור. (שם שם כב)
וישב הים - ...וכאשר נסו מצרים לחזור למקומם בצד מזרח, פגעו במי הים שסגרו לפניהם הדרך בצד השפה, וזה שאמר "ומצרים נסים לקראתו", ועמדו במקומם כעומד על אי המוקף מן הים סביב, ואז וינער ה' - שאז נשבר התהום שהוא הקרקע שעמדו עליו שהיה רצוף מאבני קרח דבוקים איש אל אחיו, וכאשר נמס הקרח נרפו האבנים מחבורם ומצרים העומדים עליהם נפלו אל המצולה, והאבנים נפלו עליהם ושברו ראשיהם... (שם שם כז)
ירה בים - מרכבות פרעה שעמדו באמצע הים, ששם המקום עמוק מאד, עליהם אמר ירה בים, ועל מבחר שלישיו שהיו קרובים לשפת הים שאין המקום עמוק שם נטבעו בטיט. (שם שם ד)
ויסע מלאך האלקים - הים לא יסוג מפני מלאך האלקים, אלא מפני האדם הבוטח בה'. (שם שם יט)
ומבחר שלישיו - ראשי החיל לא ט בעו אלא טובעו, על ידי כוח אחר, ולא בים סתם, אלא בים סוף, אלה ראשי החיל, שעליהם היה להפעיל ולהוביל את כל מסע הצבא, אבדו כל כושר פעולה, כוח עליון אחז בהם, הטביעם והחזיק בהם במקום שקיעתם, ודבר זה לא קרה בים כל שהוא, בים שלא ידעוהו, אלא בים סוף, באותו ים שהיה בודאי ידוע היטב למבחר קציני המטה הבקיאים בשטח... (שם טו ד)
מה תצעק אלי - ...בעת שהניצוח הוא בדרך הטבע, כמו מלחמת עמלק ומדין צריך תפלה, מה שאינו כן אם הכל בדרך נס וגם הישועה ברורה אין מקום לתפלה, והיינו שהתפלל משה כאן, שאף על גב שידע שיהיה נס במקום הים, מכל מקום עד שיגיעו לים ומצרים הולכים אחריהם ומורים חצים וכדומה, קרוב שיהרגו כמה מישראל, משום הכי נצרך לתפלה. וא"ל שאין השעה צריכה לכך, כי יהי נס גם בזה, שעמד עמוד הענן ביניהם. (שם יד טו)
הרם את מטך - המטה היה מיועד לכל דבר נסיי שבנגלה, מה שאינו כן ידיו של משה היו מועילות שיהיה נס נסתר לישועה, והיה רצון ה' לתלות קריעת ים סוף בהכנת ישראל אם יקפצו לתוך הים יהי נקרע פתאום בנס נגלה, ואם לא יקפצו יהי מתייבש בסיבת הרוח מעט מעט ויהי נס נסתר, והיו מחולקים שבט יהודה ובנימין אם לקפוץ בתוך הים בעודנו במלאתו או לא (ראה דברים ל"ג י"ב). על כן א"ל ה' שיעשה שני דברים, נטיית היד בעצמו ונטיית המטה.. (שם שם טז)
הנני מחזק את לב - גם המון העם גם הרכב ופרשים שכולם ירדפו וילכו עד סמוך לים, ולא ישימו לב להבין איך נכנסו ישראל לים, והיו סבורים שנתייבש קצת רוחב הים כפי המורגל. (שם שם יז)
ויולך ה' את הים - מדרך מהלכו אל הצד כמרחק פרסה או יותר, וישם את הים לחרבה - עוד זאת עשה הרוח שהוביש את השטח שהלכו המים ממנו אל הצד, ועדיין היה טיט ורפש, בא הרוח והחריבו. ויבקעו המים - במקום שלא הספיק הרוח בדרך הטבע לעשות כל כך, על פי שהיה העומק הרבה, וכבר קפצו ישראל לשם, נעשה בקיעה בדרך נס. (שם שם כא)
והמים להם חומה - מגינים מן המצרים שלא יבואו עליהם מן הצד. (שם שם כב)
ויאמר מצרים - הם ההמון שכבר נכנסו לתוך הבקיעה, אחר שראו שהרכב והסוסים עומדים ומתנהגים בכבדות, אמרו אנוסה - אף על גב שפרעה וחילו מתקשים בדבר ומנסים כחם למשוך את הרכב בכבדות, אבל אנו ננוס, ואמרו מפני ישראל, שהבינו שרק זכות גדולי ישראל עומד להם... (שם שם כה)
וינער ה' את מצרים - המון העם שהלכו שם ברגל נערו בהם, אבל הרכב והפרשים עדיין לא נשטפו, כי דרך סוסים לשוט בטוב על פני המים, והיו יכולים לילך הלאה, וגם כמה מהמון מצרים שהיו סמוכים ליבשה ניצולו באמת במה ששטו על המים בחזרה, וזה היה כפי ההשגחה על כל אחד. (שם שם כז)
וישובו המים ויכסו - אז נשקעו כולם... משום חיל פרעה שבאו אחורי הרכב והסוס, משום שמתחלה הלכו בכבדות והיה החיל עוזרים למשוך את הרכב, ומשום זה לא יכלו הסוסים לשוט כי החיל עמדו לפניהם, וזהו דיוק לשון "לכל" חיל פרעה, משום כל חיל. (שם שם כח)
וירא ישראל - הענין כמו שדרשו במכילתא היד הגדולה שהיו חמשים מכות או מאתים מכות, והגיע לכל אחד מרודפי ישראל מיתה משונה לפי מעשיו שהרעו לישראל בהיותם בקרבם... ומזה בפרט נודע להם השגחתו ית' בפרטות על כל יחיד אפילו על גוים. ויאמינו בה' ובמשה - שעד כה היה מקום עדיין לחשוב אולי כח משה בכשוף או בידיעת שמות הקודש, אבל עתה שראו הגמול לכל אחד בהשגחה כפי מעשיו האמינו כי אך יד ה' הוא... (שם שם לא)
טובעו בים סוף - מקום קנה ובצה, היה בהשגחה פרטית שנכנס הסוס למקום הסוף ולא יכול לצאת. (שם טו ד)
תהומות יכסיומו - יש מהם שמזו הסיבה לא יכלו לצאת, שעלה התהום למעלה מראש הסוס וכסהו. או ירדו במצולות - בהשגחה פרטית ירדו הסוס הקל ורוכבו כמו אבן מבלי יכולת לצאת בלי שום סבה נראית. (שם שם ה)
בפסוק החודש הזה לכם, כי השי"ת שינה כל הטבע ביציאת מצרים בשביל בני ישראל, ובאמת היה זה עדות על הבורא ית"ש כי הוא הבורא והוא העושה כרצונו, וגם היה עדות על בני ישראל כי כל העולם נברא בשבילם, כי הלא היה יכול השי"ת לגאול אותנו בדרך הטבע, אך כל הגלות היה לברר כי הקב"ה משנה עולמו עבור בני ישראל, ויתכן כי יציאת מצרים היה עדות על בני ישראל, וקריעת ים סוף עדות על הבורא ית', כי כבר היו בני ישראל נגאלין רק למען שמו ית', ולכן אז ישיר משה וגו' כי גאה גאה, ויציאת מצרים היתה בעבורינו, לכן כתב החודש הזה לכם וגו', בעבורכם נתחדש זה הדרך של נסים ונפלאות... (בא תרמ"ט)
מה שנאמר לבני ישראל וישובו וגו', כדי לקרוע להם הים ושיאמרו שירה, כי יציאת מצרים היתה בהבטחה לאבות, ולא היה שייך לומר שירה על זה... כי ביציאת מצרים נתברר כי בריאת שמים וארץ מהשי"ת בלבד, וקריעת ים סוף הוא בחינה גדולה מזה, לברר כי יכולין בני ישראל לפעול במעשים טובים שינוי הטבע לגמרי, להיות הנהגתו עמהם למעלה מהטבע... וזה שאמר "וישובו", לשורש העליון שלמעלה מהטבע, וזה פי החירות, כי אין חירות רק בשורש שלמעלה מן הטבע. (בשלח תרל"ב)
ענין קריעת ים סוף אחר יציאת מצרים, כי יציאת מצרים היתה לצורך גאולת ישראל בלבד, אבל לא נתברר עדיין כבוד מלכותו ית' אשר היא בכל משלה, להודיע שגם כח פרעה וחילו וכל כח הסט"א הכל על פי השגחה עליונה, ובקריעת ים סוף נתברר זה, והוא מה שאמר יתרו, "עתה ידעתי וגו' כי בדבר אשר זדו עליהם", וזה ענין השירה, מה שביררו ישראל כי כל הבריאה היא המשכה אחת מרום מעלות עד תהום רבה... (שם תרל"ה)
ענין קריעת ים סוף אחר יציאת מצרים, שכתוב במדרש יציאת מצרים קשה וכו', כי יציאת מצרים היתה בנס שלא על פי זכות בני ישראל, רק על ידי השבועה, והיה זה הכנה שיוכלו אחר כך בני ישראל לתקן במעשיהם עד שזכו בקריעת ים סוף לנס על פי מעשיהם, ודבר זה נוהג תמיד בכלל ובפרט, שמקודם יש ישועה מהקב"ה, אחר כך צריך להכין עצמו במעשי עצמו, הגם כי לעולם אי אפשר בלא חסד השי"ת, אבל יש חסד שהוא על פי משפט, וזה שאמר שהיו בני ישראל נתונים בדין וכו'. והנה בני ישראל מסרו נפשם למקום, כמאמר הפסוק "וייראו מאד ויצעקו וגו' אל ה' וגו' ויאמרו אל משה המבלי" וגו', ולכאורה הם דברים הסותרין, אבל נראה כי לא היו מצפים לישועה מגודל היראה, והיה בעיניהם כמסירת נפש בעת הסתלקות האדם... לכן אמר משה "התיצבו וראו" וגו', כי זה המסירות נפש היתה הישועה. ובני ישראל הבינו זה, כי צריכין לתקן מעשיהם ולא היה להם כח... (שם תרל"ו)
בענין יציאת מצרים וקריעת ים סוף, יתכן לפרש שהיה צריך ב' גאולות, בבחינת יוסף ויהודה, משיח בן יוסף ומשיח בן דוד, שצריך להיות הגאולה בב' הבחינות, והוא ברית המעור וברית הלשון, לכן ביציאת מצרים איתא שמלו בני ישראל עצמם, וכתוב "ויקח משה את עצמות יוסף עמו", אך כדי לפתוח הפה בשירה ותפילה היה בחינת קריעת ים סוף, לכן נאמר "סגר עליהם המדבר", כלומר שעדיין צריכין לגאולה בבחינת הדיבור, בחינת יהודה ודוד, לכן כתוב על הים "היתה יהודה לקדשו", וכן מתעורר בכל יום בחינת יציאת מצרם וקריעת ים סוף, כמו שכתוב שירה חדשה שבחו גאולים, שיש בכל יום התחדשות השירה... (שם תרמ"ג)
סמיכות הפרשה לאות על ידך וגו' ויהי בשלח פרעה, דענין קריעת ים סוף אחר יציאת מצרים, איתא במדרש יציאת מצרים קשה וכו', כי יציאת מצרים היתה הגאולה מהגלות במעשה ובשיעבוד הגוף, וקריעת ים סוף היתה הגאולה בנפש, שאחר הגלות היה נשאר מחשבות והרהורים מטומאות המצרים, כעין דאיתא דהנשמות עוברין בנהר דינור קודם שעולין לגן עדן, לעזוב כל הרהורים מעולם הזה, כן עברו בים קודם קבלת התורה... שהיה הגאולה לעקור שורש הגלות... לכן בעוד שלא נתקן הכל גם במחשבה לא אמרו שירה, כי שירה היא אחר שלימות כל הגאולה... (שם תרמ"ה)
בענין קריעת ים סוף דכתיב "ואכבדה בפרעה" וגו', כי יציאת מצרים היתה לצורך גאולת בני ישראל, כמו שאמר במדרש יציאת מצרים קשה, וקריעת ים סוף היה רק לכבודו ית', שנתעלו כל הניצוצות שהיה נמצא במצרים, לכן בזה אמרו שירה, שקיבלו תוספות על חלק עצמות, ואז יש הודאה, כמו שכתוב גבי לאה "הפעם אודה", וזה שאמר "גאה גאה", פירוש בשר ודם המתגאה מפיל הלוחם עמו, אבל הקב"ה בקריעת ים סוף נודע כי כל הגיאות שהיה למצרים היא גיאות הבורא ית' בעצמו, וזה שאמר "בהכבדי בפרעה ובכל חילו" וגו', כי להם היתה מפלה, אבל הכח שהיה כבוש תחת ידם נתעלה ונעשה ממנו כבוד הבורא ית', וזהו האמונה שכתוב ויאמינו, שכל המעשים שהיו בגלות מתחילתו ועד סופו היה כחו ית' בלבד... (שם תרמ"ח)
ענין קריעת ים סוף אחר יציאת מצרים, ובמדרש איתא יציאת מצרים קשה, ולכן אם לא הזכיר מחזירין אותו. כי יציאת מצרים הוא מה שזוכין לצאת מן המיצר, וכמו כן החירות באדם שלא להיות מקושר בתאוות הגוף והגשמיות, אבל קריעת ים סוף הוא להעביר כל המצרים (צדי קמוצה), והוא בחינת השבת, כדאיתא במדרש סוף פרשת בא, כי שביעי של פסח הוא בחינת השבת, ונקרא נחלה בלי מצרים, וכמו שהיה אז כי מקודם נגאלו מתחת יד פרעה, אבל היה עוד חשש פן ינחם העם וכו', אבל בקריעת ים סוף נאבדו כל המצרים... (שם תרנ"ג)
במדרש יונתי בחגוי הסלע וכו', אצלי הם כיונה פותה, אבל לאומות הם כאריות. הענין הוא שאיש ישראל צריך להיות בו כל המדות לשמו ית', כדאיתא במשנה הוי עז כנמר וכו', הגם שהן מדות סותרות, אבל כולן לצורך עבודת הבורא ית"ש הם, ולפעמים צריך להשתמש במדת עזות להלחם עם הסט"א, וכן בגלות מצרים היה שימוש בני ישראל בבחינת אריות, כמו שכתוב "כי חיות הנה", אבל באמת מדה המיוחדת לבני ישראל היא להיות משוכה אחריו ית' כיונה, והתגברות בבחינת עזות היא להם מכח האומות, כענין שנאמר "ולאום מלאום יאמץ"... וביציאת מצרים כתיב וחמושים עלו, שהרויחו זאת המדה במצרים, ועתה בקריעת ים סוף התחיל להיות עיקר העבודה בבחינת הביטול והאמונה, ואז ה' ילחם לכם, וב' אלו הם בחינת יעקב וישראל, יעקב על שם המלחמה, "וידו אוחזת" וגו', אך שם ישראל הוא התמשכות אחר השי"ת ולבטל כל החכמה והדעת... (שם תרנ"ה)
דבר אל בני ישראל וישובו וכו', ולמה צוה השי"ת שיחזרו למצרים, ויראה כי על ידי שיציאת מצרים היתה שלא על פי זכות ישראל, רק על ידי שהבטיח השי"ת לאבות להוציאנו ממצרים, ורצה השי"ת שישובו ויהיה להם גאולה שניה מצד זכותם, וזה שאמר בקריעת ים סוף שהיו נתונים בדין, שהיה הרצון עתה להיות נושעים גם על פי הדין, והרי זכו בדין גם כן, על ידי שהאמינו ושבו לצד מצרים. וכתיב "נפלאותיך ומחשבותיך אלינו", כי ודאי בלי הקדמת יציאת מצרים לא היו יכולין לזכות מעצמם, ועשה השי"ת כן שאחר שראו הנסים במצרים יוכלו לחזק באמונתם ולזכות מעצמם גם כן. וזה שאמר "וייראו מאד", ואין מובן מאחר שהבטיח השי"ת שישובו כדי לאבד חיל פרעה ופרשיו, מה היה להם לירא, בפרט משה רבינו דכתיב מה תצעק, למה צעק. אך ידעו זה שצריכין להיות גוברים על פי זכות עצמם, ולכך יראו, אף שראו במצרים כל הנסים, ובודאי האמינו בהשי"ת שיוכל להושיעם כהרף עין, רק כנ"ל שהיה בדעתם שלא יהיה להם נס רק שיהיה הכל בכחם, והרגישו שאין להם כח כל כך...
וזה ההפרש שבין יציאת מצרים לקריעת ים סוף, כי יציאת מצרים רק שיוצאין מהמיצר אבל נשאר המיצר, וקריעת ים סוף הוא שנדחה כל המיצר מפניהם, והוא מטעם שיציאת מצרים היה רק בחסד השי"ת, ולא יוכל להיות נדחה המיצר רק על ידי עבודת האדם, שזכו בקריעת ים סוף לנס מצדם, וממילא נעשה הנס תוך גוף המיצר... ולכך כתיב כי לא נקרע עד שירדו לים עד חוטמם, וזה שאמר "היתה יהודה לקדשו וגו' ממשלותיו", שבכחם נקרע הים, וזהו שמשבחין שלא קרע השי"ת הים רק על ידי ירידת ישראל. (פסח תרל"א)
ומצינו בגמרא שליחידים נקרע הים, כההוא דר' פנחס בן יאיר, אם כן מה הפלא שנקרע הים לכל בני ישראל, אם כי אמת שבשעת קריעת ים סוף נשאר זה לדורות גם כן, אף על פי כן יש לומר עוד, כי עיקר הנס היה להיות נקרע אף לאותן שאמרו "המבלי אין קברים", כמו שכתוב במדרש שהיו ד' כתות בים, ואף על פי כן נתברר שכלל ישראל מעלין השפלים גם כן מטומאה להטהרה, והעצה על ידי ביטולם להכלל, כמו שאמר להם משה רבינו ע"ה, שיחרישו ועל ידי זה יהיו נושעים גם כן. (שם תרל"ב)
והנה ברגע אחד נהפכו מאמירת "המבלי אין קברים" לומר "זה א-לי ואנוהו", ודרשו ז"ל ראתה שפחה על הים וכו', כי בודאי קריעת ים סוף לא היתה בים עצמו, רק בכל איש ישראל גם כן... וזה היה עיקר הישועה לבטל כל הפעולות עבור מאמר השי"ת, וכתיב "הים ראה וינוס", פשוט יש לומר, שראה שנסו לתוך המים עבור מאמר השי"ת "ויסעו", והוא מסירות נפש לגמרי, ומזה נשא הים קל וחומר בעצמו לנוס גם כן... ועיקר העצה בעת צרה לברר ולקבל רצון השי"ת בכל לב, ולהיות מצפה רק שיושיע השי"ת למען שמו שיראה גבורתו ית', והים הוא המרעיש תמיד יותר מכל הנבראים, ונעשה כאבן דומם, וכמו כן היה בבני ישראל "ואתם תחרישון", וזה עיקר קריעת ים סוף, ואפשר קנו בני ישראל זה על ידי נס קריעת ים סוף... וכן להיפוך גם כן, שעל ידי קריעת ים סוף נקבע בישראל מסירות נפש להשי"ת, כמו שכתוב ויאמינו... שצריכין לעורר עצמו על ידי קריעת ים סוף כנ"ל כי כמו שנשאר נס קריעת ים סוף לדורות, כמו שכתוב "זמן חירותינו", כמו כן האמונה והיראה שהיה להם, וזה עיקר הנס שנעשה קריעת ים סוף, שהוא ביטול החומר בכל איש ישראל, שזה חירות גמור, שמי שישלוט ברוחו הוא בן חורין, וזה שאמר "ויושע ה' את ישראל", דייקא אותם עצמם כנ"ל, עיקר השירה היה על זה האמונה והיראה. (שם)
ענין יציאת מצרים וקריעת ים סוף, כי במצרים היו בני ישראל תחת יד פרעה, וכשהגיע הקץ נגאלו ולא היה לו ממשלה עליהם, רק שבא בדרך מלחמה, ויציאת מצרים היתה הכנה לכל הבאין על ישראל בבחינת מלחמה... ולזאת אמר הכתוב עתה שיצאו בני ישראל חשב הקב"ה גאולה על בחינת מלחמה גם כן, וזה שאמר "ה' ילחם לכם" וגו', והגיד מו"ז ז"ל בשם מכילתא אף שעתה תחרישו ולא יהיה לכם כח לצעוק, מכל מקום ילחם לכם. (שם תרל"ד)
במדרש בשלח מה תצעק אלי, הדא הוא דכתיב וה' שמע, מהו כן, ב' ירושות הנחיל, ליעקב הקול וידים לעשו... אכן יש לפרש כי הכח שניתן להרשעים לעשות רע הוא כדי להכרית מארץ זכרם, שעל ידי זה כשיצעקו הצדיקים יהיה להם מפלה, כאשר היה במעשה פרעה, שניתן לו חיזוק. וכן הענין בב' ירושות הללו, כי בכח בני ישראל על ידי הקול לנצח ולזכות גם בידי עשו, כמו שאמרו ז"ל כשהקול קול יעקב אין הידים ידי עשו... והנה ענין קריעת ים סוף אחר יציאת מצרים הוא, שמתחלה יצאו לחירות מתחת רשות פרעה, ואחר כך רצה הקב"ה שיהיו בני ישראל גוברין על פרעה ושולטין עליו, וזה נעשה בקריעת ים סוף, שנמסרו המצרים תחת יד בני ישראל ונאבדו מן העולם בעבורם, ועל ידי הצעקה מגודל השעבוד עלו עד להיות שולטין על השונאים כנ"ל... (שם)
וישב הים לאיתנו, דרשו חז"ל לתנאו, ומקשים דהיה לו לומר זה אצל הבקיעה, אבל נראה הפירוש כי רצו בזה להודיע כי נס קריעת ים סוף נשאר לעולם אף שחזר לאיתנו, מכל מקום כוחו עתה הוא מצד תנאי הנ"ל... וקריעת ים סוף הוא ביטול כל הטבע, ואחר קריעת ים סוף נתברר זה בטבע להיות בטל עבור עבדי ה'. (שם תרל"ה)
הפרש הגאולה שביציאת מצרים לקריעת ים סוף, על פי מה דאיתא שבני ישראל נקראים עבדים ובנים, וביציאת מצרים קבלו מלכות שמים, כמו שאמרו הללו עבדי ה' ולא עבדי פרעה, אחר כך קריעת ים סוף בחינת בנים... כי השי"ת העמיד את בני ישראל במדריגה פחותה מאד בעת קריעת ים סוף, כמו שאמרו שהיה קטרוג הללו עובדי ע"ז והללו וכו', כדי שתהיה הצלה רק מצד שהם בניו, לא מצד זכות מעשיהם, לכן נזכר כמה פעמים בניו, "המעביר בניו", "וראו בניו"... הכל בבחינת בנים, כי מקודם היה הגאולה צורך להצילם מכח המצרים, אבל אחר כך שנאמר "וישובו" וגו' היה רק לתוספות חיבה יתירה, והוא בחינת בנים. ומקודם כתיב "לא תצאו איש מפתח ביתו" וגו', שלא היו יכולין לראות במפלת הרשעים, אחר כך כתיב "וירא ישראל את מצרים מת". (שם תרל"ח)
בפסוק ששת ימים תאכל מצות וביום השביעי עצרת לה', דאיתא במדרש סוף פרשת בא, כי שביעי של פסח הוא במקום יום השבת, כי כל הימים היו עסוקים במלחמה ורדיפת המצריים, ועתה באבוד רשעים רנה, ובאו למנוחה בקריעת ים סוף, וכן עשה הקב"ה זכר לנפלאותיו לכל השנים, ששת ימים תאכל מצות, הוא לשון מצה ומריבה, ובשביעי של פסח יום המנוחה עצרת לה'... והנה בהבטחת הקב"ה לאבות היה רק להוציאנו ממצרים, וקריעת ים סוף היה תוספות, וכבר אמרו רז"ל כי תוספתו של הקב"ה מרובה על העיקר, והוא בחינת יום השבת, נשמה יתירה, שהוא למעלה מהכנת התחתונים, לכן בקריעת ים סוף ה' ילחם לכם ואתם תחרישון, והיתה הגאולה בשורש העליון, כמו שכתוב "והנה מצרים נוסע", שרן של מצרים, ומול זה ה' ילחם לכם, כי היתה המלחמה בשמים... ולכן היתה ישועה לדורות... ולכן נקבעה השירה לדורות, וכן כתוב "לעושה נפלאות גדולות לבדו משום כי לעולם חסדו", והשירה הזו היתה הכנה לכל המתנות טובות שבישראל עד לעתיד, התורה ובנין המקדש... (שם תרמ"ה)
בענין קריעת ים סוף אחר יציאת מצרים, דכתיב ויוציאם בכסף וזהב, כי אחר יציאת מצרים זכו בני ישראל לאהבת ה', כדכתיב "זכרתי לך וגו' אהבת כלולותיך לכתך אחרי במדבר", ואחר קריעת ים סוף זכו ליראת ה', כמו שכתוב "וייראו העם את ה'", ואיתא במדרש, תורי זהב זו ביזת הים, נקודות הכסף ביזת מצרים, כי ביציאת מצרים נתברר כל הפסולת מאהבות ורצונות שנתפשטו בתערובות טוב ורע, וכמו כן הוצרך להתברר יראות רעות מתערובות טוב ורע, וזה נעשה בקריעת ים סוף, והישועה בקריעת ים סוף היתה לדורות, כדכתיב, "יראת ה' טהורה עומדת לעד", לכן נרמז בתורי זהב, שהוא מסודר ומתישב בקביעות יותר, ואהבה נקרא נקודות הכסף, כי התלהבות האהבה אינה בקביעות כמו היראה, וב' אלו אהבה ויראה כוללים כל המדות, לכן מסיים הפסוק, "ואין בשבטיו כושל"... (שם תרנ"ב)
איתא במדרש יציאת מצרים קשה, כמו שכתוב "לקחת לו גוי מקרב גוי" וכו'. כי ביציאת מצרים נבדלנו מן התועים ונבחרנו להיות עבדי ה', לכן יציאת מצרים עיקר, ואחר כך כשנבדלנו מהם התחילו להיות רודפים אותנו, ולזה היתה הישועה בקריעת ים סוף, לכן צריכין לזכור יציאת מצרים וקריעת ים סוף, והישועה בקריעת ים סוף היתה לדורות, כי לעולם בני ישראל נרדפים מהאומות, ומכל מקום עיקר שמחת בני ישראל במה שהוציאנו ממצרים להיות נבדל מהם, נמצא יציאת מצרים עיקר, וקריעת ים סוף ישועה לדורות, ועל ב' אלו משבחין להקב"ה כי הוא פודה ומציל. (שם תרנ"ו)
איתא גדולה ביזת הים מביזת מצרים, דכתיב מוציא אסירים בכושרות, בכות ושירות, דכל הגלות מצרים היתה להוציא הניצוצות קדושה שנתפזרו שם, וכתוב באוה"ח על פסוק "והייתם לי סגולה מכל העמים", כי כשבני ישראל זוכין יכולין להעלות כל הניצוצות קדושה בכח התורה. ובקריעת ים סוף על ידי השירה הוציאו ניצוצות קדושות ממצרים יותר ממה שהוציאו ביציאת מצרים, ולא לחנם נאמר "ואכבדה בפרעה וגו' וידעו וגו' כי אני ה'". וזה שכתוב "עזי וזמרת י-ה ויהי לי לישועה", שכל הישועה יהיה בכח התורה והשירה לא על ידי יסורין, שירות ולא בכות. (שם תרנ"ט)
איתא לגוזר ים סוף לגזרים, שנגזר לי"ב גזרים, לכל שבט דרך אחר, ומאי נפקא מינה בזה, רק להודיע שכל שבט כדאי לגזור הים בשבילו, ולא זו בלבד רק כל איש ישראל ראוי לקרוע הים בשבילו, לכן כתוב "פוררת בעזך ים", משמע לפירורין, לכל איש ישראל היה חלק בקריעת ים סוף... (שם תרס"ד)
ונראה עוד לומר, דהנה כבר דקדקנו היות שעל הים מצינו שהיו כמה מקטרגים על ישראל, ולמה לא מצינו כן בעת היציאה שקטרגו. וכבר הגדנו הטעם, מפני שהיציאה היתה בחסד ה', וכענין שכתוב בבריאת העולם, (תהלים פ"ט) עולם חסד יבנה, וכמשל מלך שנותן מתנת חנם לאחד אין שייך לקטרג ולומר שאינה מגיעה לו, אבל בים היתה הכוונה שישראל יזכו מחמת זכותם, אז היה שייך קטרוג... אבל מכל מקום היה שייך קטרוג ת' מאות שנה נאמר להשתעבד ועדיין לא שלמו, דבזה לא שייך התירוץ שהוא מתנת חנם, שבשביל מתנה לזה אין שייך ליקח מזה את שכבר זכה בו...
אשר על כן נראה לומר טעם אחר על פי דברי הרבי מלובלין והמגיד מקאזניץ זצללה"ה, שקטרוג אינו שייך אלא כשדנין על האדם עצמו, אבל על צער השכינה לא שייך קטרוג, ועל כן כשאדם מתפלל אל יתפלל על ישועת עצמו, שאז יש כמה מקטרגים, אלא יתפלל על צער השכינה... והנה ביציאת מצרים אחרי שהעיז פרעה לומר מי ה' אשר אשמע בקולו, ועוד הרע לעשות להכביד את העבודה, והיה הדבר נוגע לכבוד שמים, ולא עוד אלא שנסתעפה משליחות השי"ת רעה תחת טובה, על כן יציאת מצרים היה בה צורך גבוה להציל מחילול ה', ועל כן כל המקטרגים בהכרח נסתם פיהם. אבל על הים לא היה כל כך חילול ה' בעיני החיצונים, שהיו סבורים ששינה משה רבינו ע"ה במה שלא צוה לחזור אחר שלשה ימים ומדעת עצמם ברחו, על כן אז חגרו שארית כחם לקטרג כל מה שיכלו.
ומעתה מובן אשר כל ההצלה מקטרוג החיצונים היתה מחמת השליחות הראשונה שפרעה העיז פניו והרע לעשות להכביד השעבוד על ישראל, ונראה שזוהי מדה הנהוגה לדורות, שהשי"ת משתף את כבודו בצערן של ישראל... שיהיה חלול השם בדבר, והטעם כדי שתהיה ישועת ישראל מוכרחת, והמקטרגים בעל כרחם יסתמו פיהם... (שמות תרפ"א)
והנה העושה כפי מאמר השי"ת בתמימות ואינו מתחכם אלא הולך בתום ובבטחון אי אפשר שתבוא לו מזה שום רעה, ואף לא שום מגור ופחד לשעתו... ועל כן אם עדיין היו עומדים ישראל בתמימותם כמו שהיו ביום א' וביום ג', אף שראו המצרים נוסעים אחריהם ביום הששי, ואפילו השר של מצרים, היה ראוי שיהיה לשחוק בעיניהם, אחר שכבר ראו בעיניהם מכת בכורות ששבו כרגע פגרים מתים, והיה להם לבטוח בהקב"ה שבודאי כן יהיה גם כאן שיפלו פגרים מתים בצעד האחרון שישיגם או באופן אחר, ועל כן כשראם משה שהם ביראה ופחד מפני המצרים, ופגמו במדת התמימות, מה גם כשאמרו המבלי אין קברים במצרים, שנתנו שאור בעיסה, נתירא מאד פן חס ושלום נתקלקל כל הענין, שהרי אינם ראויים לגמר הגאולה עתה מצד הדין, והנה הם נתונים בדין, כי עתה נוהג במדת הדין, כמו שהיתה הכונה שתהיה גמר הגאולה מצד הדין... ועל כן התפלל תפלת צעקה לעורר עליהם רחמים רבים שינצלו על כל פנים מצד מדת החסד והרחמים אם לא אפשר בדין. וזה שאמר לו הקב"ה מה תצעק אלי, דבר אל בני ישראל ויסעו, שעדיין יש תיקון ושיזכו אף במדת הדין ולא נצרך לעורר חסד ורחמים, אלא יסעו לתוך הים וימסרו נפשם, ובזה יתוקן הדבר ויחזרו לתמימותם, ושוב יזכו לגמר הגאולה בדין כמה שהיתה הכונה בראשונה. (בשלח תרע"ב)
במדרש רבה (כ"ג) אז ישיר משה, הדא הוא דכתיב נכון כסאך מאז וגו'... כך אמרו ישראל, באמת עד שלא בראת עולמך היית אתה, ומשבראת אותו אתה הוא, אלא כביכול עומד, שנאמר "עמד וימודד ארץ" אבל משעמדת בים ואמרנו שירה לפניך באז, נתישבה מלכותך וכסאך נכון... והנה ההפרש בין עמידה לישיבה, כי עמידה היא באקראי וישיבה היא בקביעות... ולפי הנחה זו יש לומר דכל הנסים שנעשו לקודמים באשר לא היתה התועלת אלא לשעתו, כי באשר היו בעת צרה נעשו להם נסים, ואם לא היו בעת צרה לא היו נעשים להם נסים, אם כן הנסים הם רק באקראי, וזה נקרא עמידה, אבל הנסים שבים סוף שהיתה הכונה לקידוש שם שמים, ואיננו תלוי במעשה זה, אדרבה מעשה זה היה בשביל לעשות נסים כנ"ל, זו נקראת ישיבה, ומאז נתקדש שמו הגדול בעולם ונתפרסם הנס בכל העולם, שהרי אפילו כל מימות שבעולם נבקעו, וישראל פרסמו בשירות שהשי"ת הוא העושה נסים, אם כן כביכול נתיישב.
ועוד יש ליישב בלשון אחר, על פי דברי הש"ס פסחים קי"ח, דכ"ו דורות זן הקב"ה את עולמו בחסדו... אבל משעמדו ישראל על הים ופרסמו כבוד קדושת שמו, התחילה הנהגה אחרת, זוהי הנהגה של מדה במדה לפי מעשי התחתונים, ובאמת שהנהגה זו היא של נסים גמורים, אלא שהם נסים נסתרים... ואם כן כל ההנהגה על צד הנסיי לא באקראי אלא בקביעות, וזה נקרא כביכול יושב. (שם תרע"ג)
והנה מה שהגאולה היתה נחלקת לשתים, יציאת מצרים לבד וקריעת ים סוף אחר שבעה ימים, הגדנו כבר כי יציאת מצרים היתה באהבה וחסד שהוזמנו למיכל אל פתורא (שולחן) דאבוהון, ונמשכו אחרי השי"ת בעבותות אהבה, וכמו שכתוב "זכרתי לך חסד נעוריך אהבת כלולותיך" וגו', והיא קדושת רעותא דליבא, כי אהבה וחסד הם תוצאות הלב. ועל הים כתוב וייראו העם את ה', ויראה היא תוצאות המוח, והיינו כי על הים זכו ישראל למדרגת קדושת המוח, ובאשר בענין קדושת הלב נתמרקו ישראל במצרים לגמרי, אבל לא כן בקדושת המוח, על כן הקדים היציאה ממצרים, שהיא שזכו לקדושת הלב, אבל לקדושת המוח עדיין לא זכו עד שאחר שבטלו את דעתם ורצונם ושמעו לקולו של משה ושבו וחנו לפני פי החירות, ולא אמרו היאך נתקרב אל רודפינו, אלא אמרו אין לנו אלא דברי בן עמרם, ובמה שבטלו את שכלם מפני רצון ה' זכו אז לקדושת המוח... ועל כן זכו נמי לומר "זה א-לי ואנוהו", וכענין לעתיד שכתוב (ישעיה כ"ה) "ואמר ביום ההוא הנה אלקינו זה" וגו', שאז תהיה נשלמת קדושת המוח לגמרי, כן נמי בים השיגו לשעתו על כל פנים מדרגה זו... אבל כנראה שלא היה אז הגמר של תיקון קדושת המוח, אלא באשר לא היה באפשר לזכות למתן תורה בלתי קדושת המח, שהתורה היא שכל אלקי, על כן סיבב השי"ת כל ענין הים כדי שיבטלו את שכלם, כדי שיזכו לשעתו על כל פנים לקדושת המוח... ונראה שהביטול הזה נמי לא מהם היה, אלא מפאת משה רבינו ע"ה שהשפיע בהם מבחינתו שהיא קדושת המוח, ועל כן לא נשארו בבחינה זו לעולם, כי ידוע שכל מדרגה שזכה אליה האדם בזכותו יש לה קיום יותר... (שם תרע"ו)
ה' איש מלחמה ה' שמו, פירש"י מלחמותיו לא בכלי זיין אלא בשמו הוא נלחם. ויש להבין מה השמיענו בזה. ונראה לפרש על פי דברי האר"י ז"ל, בהא דאמרו ז"ל נתן עיניו בו ונעשה גל של עצמות, היינו משום שכל דבר חיותו רק מצד הניצוץ הקדוש שבו, וכאשר נתן עיניו בו נמשך הניצוץ הקדוש אחר עיניו ונשאר הרשע ריק משם ניצוץ הקדושה, ועל כן נעשה גל של עצמות מחמת שנפסקה חיותו. כן יש לומר שהיה על הים, שמחמת התגלות האלקות שהיתה שם נמשכו כל חלקי הקדושה שהיו מובלעים עדיין בין המצרים ונדבקו במקור החיים, והם ממילא נשארו בלי חיות. והנה ידוע ששמאל דוחה וימין מקרבת, מדת הדין מתייחסת לשמאל, ועל כן מי שפוגעת בו מדת הדין נקרא ששמאל דוחה אותו, אבל במצרים לא היה כן, שלא היתה מפלתם על ידי שלוחי הדין, אלא אדרבה ימין המקרבת קירבה את כל חלקי הקדושה שהיו מובלעים ביניהם, אם כן בשמו של רחמים נלחם עמהם, וזהו ה' איש מלחמה ה' שמו... (שם תרע"ו)
ויהי בשלח פרעה את העם, יש לדקדק למה לא כתיב את בני ישראל. ובליקוטי תורה מהאריז"ל פירש דהכונה על ערב רב, כי בעבורם לא נחם אלקים לישראל וכו' אלא חשש פן ינחם העם, היינו הערב רב ושבו מצרימה. וכיון שראה משה שהיו מוכרחים לילך דרך המדבר ים סוף, ויהיו צריכין לעבור הים, לקח עצמות יוסף עמו לבקוע הים, כענין "הים ראה וינוס". ויש להבין, שהרי היו צריכין לקנות האמונה, כמו שכתוב "וירא ישראל את היד הגדולה וגו' ויאמינו בה'... ואם היו הולכים דרך ארץ פלשתים לא היו מגיעים להר סיני...
ולפי האמור אתיא פרשתנו על נכון, לפי פירוש האריז"ל שרק בשביל העם שהם הערב רב לא נחם אלקים דרך ארץ פלשתים, שהם בלתי מאמינים, על כן פן ינחמו בראותם מלחמה ושבו מצרימה, ועל כן הוצרכו לקריעת ים סוף לקנות אמונה, אבל מבלעדי ערב רב שום דבר טבע לא היה עומד בפניהם, וממילא מובן שלא היו צריכין לקנות אמונה על ידי נס קריעת הים, ובודאי אם היה עומד לפניהם ים או נהר בדרך, אם לא ים סוף, היה יכול להיות הים הגדול כשהיו עוברים דרך ארץ פלשתים, היו עוברים בו בלתי קריעתו, וכמו לעתיד "כי תעבור במים אתך אני ובנהרות לא ישטפוך"...
אך נראה שדוקא בזמן הזה שהדברים החומריים עודם בעירוב טוב ורע על כן ניתנה התורה דוקא במדבר, מקום שאין שם הדברים הטבעיים החומריים, אבל לעתיד לבא שיהיה הכל מבורר בלתי עירוב טוב ורע כלל, יהיו כל הדברים החומריים נמי קודש הלולים לה', שוב לא יעכבו מליתן התורה בישוב בארץ ישראל, ומעתה אם לא היה הערב רב יש לומר שהיה אז מעין העתיד, והיה הישוב ראוי לנתינת התורה, לא היו נזקקים להר סיני דוקא, ובודאי היה יותר טוב בארץ ישראל מקום מוקדש. (שם תרע"ז)
ולפי האמור יובן הענין מה שהירידה לים היתה בלילה ובשחרית אמרו השירה, כברש"י, דבודאי לא היה זה במקרה... ועל כן בלילה שהוא זמן אסיפתם וקיבוצם של כחות הנפש לתוך הלב בלתי מתגלה בדבור פה גורם רננה, אך ביום שהוא זמן התגלות מתגלה נמי האהבה העצורה בלב, וזוהי שמחה בצפרא, ועל כן כמו למטה כן למעלה, בלילה שהוא זמן אסיפה והעלם שורה בחינת אמונה, וביום שהוא זמן התגלות שוררת בחינת אמת... ולפי האמור יתבאר שהירידה לים שהיא בחינת אמונה היתה בלילה, אבל השירה ובכללה הערכת הלב לשירה כמעיין הנובע שהיא בחינת אמת היתה ביום... (שם תרע"ח)
התיצבו וראו את ישועת ה' וגו' ואתם תחרישון. וכ"ק אבי אדומו"ר זצללה"ה דקדק, למה ביציאת מצרים הוצרכו שתי מצות, פסח ומילה כדי שיהיו ראוים להגאל, ועל הים לא הצריכם כלום, ולא עוד אלא שנאמר להם "ואתם תחרישון", ותירץ שהועילה להם מסירות הנפש... ונראה דהנה כבר דקדקנו למה היתה הגאולה חלוקה לשתים, יציאת מצרים בלבד, וקריעת ים סוף לבד...
ונראה דהנה כתיב (תהלים ע"ז) "גאלת בזרוע עמך בני יעקב ויוסף סלה", משמע בשני הזכותים של יעקב ושל יוסף השתמשו בהגאולה, ויש לומר דהיות ידוע דיעקב הוא הרחמן שבאבות, על כן היציאה שהיתה בחסד ורחמים היתה בזכות יעקב... וכמו בגאולה העתידה בעתה עליו לגאלם אפילו יהיו חס ושלום רשעים, כך היה אם נשלמו הד' מאות שנה במצרים וזה היה בזכות אברהם, אך ליעקב מצינו לו עוד הבטחה (בראשית מ') "ואנכי אעלך גם עלה", ובמדרש, (ב"ר צ"ד) אותך ואת כל הצדיקים כיוצא בך, והנה היתה הבטחה שיגאל צדיקים, וידוע שהיו ישראל אז במצרים במצב מוזר מאד, במ"ט שערי הטומאה ולא יכלו להתמהמה... על כן דלג על החשבונות ונחשב משנולד יצחק, והוציא את ישראל בעודם צדיקים, ואף שהיו במ"ט שערי טומאה, מכל מקום נחשבו צדיקים, שהרי בזמן מועט נשתנו לטובה וקרבו לפני הר סיני ופסקה זוהמתן, וכל שבידו לאו מחוסר מעשה דמי... מעתה מובן שהיציאה היתה בזכותו של יעקב ומדת הבטחתו, והקטרוג לא היה שייך כנ"ל, שהרי היה בחסד וברחמים... וזהו הענין שהוצרכו לשתי מצות פסח ומילה כדי שיגאלו, היינו שיהיו על כל פנים ראויין להגאל, ולא שבזכותם נגאלו, אלא שעל כל פנים נסתם פי שרי האומות, שמעתה אין כל אפין שוין, שאלו ראויין לגאולה ולחסד ואלו אינן ראויין לחסד.
אך בקריעת ים סוף, שלא היה צורך ללכת לים סוף כלל, אדרבה בתחבולה נמשך לב פרעה לרדוף אחריהם, אם כן לא היתה הבטחת יעקב מספקת, שהרי בלאו הכי כבר הוציאם צדיקים, ולא היה צורך כלל לנסי ים סוף, אלא כל הצורך הוא לקידוש שם שמים בעולם, על כן לא היה מצד החסד ורחמים אלא בדין ממש, ואז עמדה להם זכותו של יוסף, שגודל האמונה שהראו ישראל מיום צאתם ממצרים, בזה נשלמה בישראל מדתו של יוסף, ומעתה נחשבו עושין כמעשיו ובוחרים בדרכיו כדי שזכותו תתקיים עליהם, ועל כן ניצולו גם על פי מדת הדין...
ומעתה מבואר מה שלא הוצרכו למצוות כדי לקרע להם הים, שלא לבד שיהיו ראויים להגאל הוצרכו, שזה דבר נקל לקריעת ים סוף, אלא אף גם זאת שתהיה להם זכות בדין... ובפסוק "דבר אל בני ישראל ויסעו" כתב רש"י כדאי זכות אבותיהם והם והאמונה שהאמינו בי ויצאו לקרוע להם הים. (שם)
ועם מה שאמרנו יתיישב דקדוק כ"ק אבי אדמו"ר זצללה"ה, למה ביציאת מצרים הוזקקו למצות פסח ומילה, כדי שיהיו ראויים להגאל, ועל הים לא הוזקקו לשום מצות מעשיות, ולפי דרכנו הדבר כמבואר, שכל ענין קריעת ים סוף היה בבחינת המוח והשכל, ואין בו ענין לעשיה. (שם תר"פ)
ומאן דאמר קריעת ים סוף שמע ובא, סבירא ליה נמי כנ"ל, אלא שלרגלי גודל אוטם הלב שהיה על לב יתרו משורש קין לא נושע אלא על ידי קריעת ים סוף, דהנה בספר גבורות השם להמהר"ל שענין קריעת ים סוף הוא ביטולו של החומר, שמים הם חומרים ובקיעת הים הוא ביטול החומר, ולפירוש הזוה"ק והאר"י ז"ל שהוא התגלות אורות עליונים, ואלו ואלו דברי אלקים חיים, דשני ענינים היו בים, ישועת ישראל ועונש מצרים, ישועת ישראל היתה על ידי התגלות אורות עליונים גבוהים רמים ונשאים, ומדת התדבקם בעולם העליון כל כך עד שנעשו נביאים וראתה שפחה על הים וכו', לא היה לים החומרי מציאות נגדם. אבל לעונש מצרים היה על ידי ביטול החומר, ומצרים הם חמורים, ובהתבטל כלל החומר שהוא הים, נתבטלו גם הם, ואם כן היתה אז התחברות העולמות על ידי ביטול המסך המבדיל משני צדדים, מצד התגלות מלמעלה למטה, ומצד ביטול כח החומרי מלמטה למעלה... (יתרו תרע"ב)
וכן מאן דאמר קריעת ים סוף שמע ובא, כי הנה אמרו ז"ל הים ראה וינוס, מה ראה, ארונו של יוסף ראה, עוד אמרו בזכות אברהם נבקע הים, וי"א בזכות יעקב, ובמכילתא מונה הולך כמה זכותים שהיו עוד ביד ישראל. ויש לפרש דכולם אית להו גזרה שוה דוינוס. והיינו דהנה קריעת ים סוף היו בה שני ענינים, בפשיטות דרך לעבור בו גאולים, ולהטביע את מצרים, ולזה היה די שהמים יעמדו נד אחד כמו בירדן, אך באמת היתה קריעת ים סוף באופן עוד יותר נעלה, והיינו שהיתה התגלות אלקות עצומה מאד, ואמרו ז"ל ראתה שפחה על הים וכו', שמחמת זה הים ראה וינוס, כי לשון ניסה מורה מפני פחד נזק ועתיד, כי היה לו פחד של ביטול במציאות... ואף שאין המים בעלי דעה והרגש, אך אין לך דבר למטה שאין לו שורש למעלה, או שתאמר בלשון שר של ים. ומה שהיתה קריעת ים סוף באופן זה ולא סגי ליה בפשיטות שיהיו המים נפעלים מחמת רצון הבורא כמו יתר האותות, זה היה בזכות יוסף וינס ויצא החוצה, ולא הספיקו לזה הזכותים שמנה במכילתא, כי כל אלה לא הספיקו אלא שיהיה דרך לעבור גאולים ולהטביע את מצרים, אבל לזכות להתגלות בחינת עתיקא שאין לשום נברא שייכות בו, אי אפשר שיבא מחמת שום זכות אלא דוקא מחמת הבריחה מדבר חיצוני וטומאה בכח גדול מאד למעלה מטבע אנושי... על כן בזכותו היו באין לדרגין גבוהין כל כך בעתיקא תליא מילתא, והיא הארה למעלה למעלה גבוהה מכל סדר הנבראים.
וכאשר שמע יתרו זה התעורר מאד שלו נאה ולו יאה להשליך את כל שבעה כחות הרע כנ"ל, ולא יפלא שגם הוא ישיג מעלות רמות, ובאמת ראה יפה, שהקישו הכתוב ליוסף, שנאמר מבנות פוטיאל, ואמרו ז"ל מבנות יוסף שפטפט ביצרו, ומבנות יתרו שפיטם עגלים לע"ז... שבשבחו דיבר הכתוב, שהיו מעשיו דומים למעשה יוסף הצדיק שברח כנ"ל, כן היה יתרו שהיה כל כך דבוק בע"ז וברח ממנה. (שם)
בירושלמי שקלים (א' ג') חד אמר כל דעבר בימא יתן (מחצית השקל)... נראה לפרש דענין קריעת ים סוף הוא שמחמת התגלות אלקות הים ראה וינוס... ועל כן ראתה שפחה על הים וכו', כי לעולם אין רוח הקדש שורה על הנביאים אלא כפי הכנתם להיישיר את הכחות הטבעיים שיהיו נכנעים לשכל, אבל בים שמחמת התגלות אלקות בלי אתערותם נכנעו הכחות הטבעיים, כמו שהים ראה וינוס, ובלשון מהר"ל שהמים הם חומריים ונדחה החומר מפני השכל, על כן היה רוח הקדש שורה על כולם, ואפילו על השפחות, שלא היה אז החומר למסך מבדיל, ומזה נשאר רושם בלב ישראל, אפילו כשהם בשפל המצב חס ושלום, הם מוכנים לקבל הארה אלקית, ומפני ההארה האלקית שבאה בהם אף בהיותם בשפל מצבם, מצד זה עצמו נדחו הכחות החומריים ושוב הם כלים לקבל האלקות, בקיצור שההארה האלקית קודמת... (משפטים תרע"ד)
במכילתא (בשלח י"ד) והמים להם חומה מימינם ומשמאלם, מימינם זו מזוזה שעתידין ישראל לעשות, ומשמאלם זו תפילין. יש לפרש דהנה בקריעת ים סוף היו שני ענינים, אחד שנדחה החומר, כמו שכתב המהר"ל, והיינו שאין הגוף והחומר של הישראלי מושל כל כך על כחות הנפש שלו, והשני שעוד עלו לרום המעלות, ואלו הן שתי המצות מזוזה ותפילין, כי מזוזה היא שלא יהיה ביכולת הרע לקרב אל הבית, וכמו שאמרו חז"ל מזוזת נוטריקון זז מות, ותפילין הן להתקשר בהשי"ת... (פסח תרע"א)
במד"ר (שמות פ' כ"ב) שנו רבותינו, הקורא את שמע צריך להזכיר קריעת ים סוף ומכת בכורים באמת ויציב, ואם לא הזכיר אין מחזירין אותו, אבל אם לא הזכיר יציאת מצרים מחזירין אותו וכו'. ומה בין יציאת מצרים לקריעת ים סוף, אלא שיציאת מצרים קשה. ולמה צריך להזכיר קריעת ים סוף באמת ויציב, לפי שכיון שקרע להם את הים האמינו בו. ויש להבין, דמאחר דיציאת מצרים קשה מקריעת ים סוף, היה להם לקנות האמונה ביותר ביציאת מצרים מבים סוף?
ונראה דתרי גווני אמונה נינהו, אמונה פשוטה שהקב"ה כל יכול ומשגיח ומעניש ומשכיר ומשדד הטבע, וזו היתה להם במסורת האבות, ובעיניהם ראו זאת במצרים, אלא בקריעת ים סוף נתחדשה להם אמונה שכל עניני האדם, הדחקות והמניעות רחמנא ליצלן, אף שהם למירוק ודיחוי הפסולת, מכל מקום יש להם תועלת עצומה ותוספת מרובה, כמו שהיה על הים, שלכאורה היה זה ללא צורך, שהרי דרכם לסיני לא היה דרך הים כלל. ומתחילה היו סוברים שזה למירוק לשבר את הלבבות שיזדככו עוד יותר, אבל אחר כך כשראו את המעלות הטובות שהשיגו על הים, עד שכל שמם עברים על שם עברו ים, וראתה שפחה על הים וכו', מה שאי אפשר היה להם להשיג אם לא באו אל הים, בזה קנו אמונה שלימה אשר כל ענינם וכל המאורעות שלהם הן לטוב והן למוטב כולם לתועלת עצומה להם ולא לדיחוי הרע בלבד... ובזכות אמונה זו זכו לומר שירה שהיא דביקות, מאחר שהרגישו שלא נשלכו כלל בשביל מעשיהם הרעים ובשביל מה שהמרו על הים, אלא הם דבוקים עדיין בהשי"ת ועשה להם נסים גבוהים כל כך ומדרגות נבואה פנים אל פנים, נתעוררה בקרבם אהבה עזה ודביקות עצומה. (שם תרע"ב)
ונראה לפרש, דהנה אמרו ז"ל ראתה שפחה על הים וכו'... ועל כן על הים שהיתה מסירת הנפש עצומה והשליכו את נפשם מנגד ושוב לא היה הגוף שלהם מפסיק, והיתה הנשמה יכולה לבוא להשגות היותר גדולות מה שלא ראו הנביאים כנ"ל, ולפי זה יובן נמי מה שלא היו צריכין למצוות מעשיות לבוא לבחינה גבוהה כמו לעתיד, מהאי טעמא גופא הוא, שמסירות נפשם היא שהביאתם לבחינה גבוהה זו.
וכשאני לעצמי נראה לי עוד טעם שלא היו צריכין למצוות מעשיות, דהנה ביציאת מצרים שהיו צריכין פסח ומילה, כבר אמרנו שהיה לתקן חטא אדם הראשון באכילת עץ הדעת טוב ורע... והנה בקריעת ים סוף והנסיון שלו היו צריכין לתקן חטא נח שלא התפלל על דורו, ובזוהר הקדוש דחטא מניעת הדיבור במקום הראוי חשוב פגם הדיבור ונגעים באין עליו, כמו על לשון הרע... עוד איתא בזוהר הקדוש שחטא נח היה שלא הקריב קרבן על דורו, והקרבן שהקריב לבתר היה לו להקריב מקודם כדי לשכך כעס וחימה, ועל כן נחשב כאלו הוא הביא את המבול ונקרא מי נח. והנה ישראל תקנו שני חטאים אלה, כי בתפלתם על הים שהיתה לרצון, שעליה נאמר הראיני את מראיך השמיעיני את קולך כי קולך ערב וכו', תקנו חטא מניעת התפלה של נח, ובמה שמסרו נפשם ונכנסו במים עד חוטמם שנחשב כאלו הקריבו עצמם לקרבן לה' תקנו חטא מניעת הקרבן של נח, ועל כן כמו שלרגלי נח נהפך היבשה לים, נהפך לרגליהם ים ליבשה. ומעתה יובן שלא הוצרכו עוד למצוות מעשיות, כי התפלה ומסירת הנפש השלימו את התיקון. (שם)
והנה ישראל במצרים שהיו מדוכאים עד מאד והתיאשו בחיים, וברש"י שיר השירים נואש הייתי עד תום קץ ד' מאות שנה, וברמב"ן וימת מלך מצרים ויאנחו וגו', שהיו אומרים אבדה תקותנו נגזרנו לנו, ואם כן היתה תפילתם עולה למעלה למעלה ביותר, ועתה על הים שהיה מתבקש שתתגלה פנימות לבם של ישראל על ידי תפלה, היתה נדרשת תפלה כזו מדכדוכה של נפש, והנה איש שכבר מורגל בנסים אי אפשר שיהיה כל כך מדוכא כמו איש שלא ראה עוד נסים ואינו יודע מקום הצלה, כי מי שמורגל בנסים עוד לא אבדה תקותו על צד המופת על כל פנים, ועל כן אחר שכבר הורגלו ישראל בנסים מיציאת מצרים, לא היה אפשר להיות תפלתם כל כך מעומק הלב, מה עשה הקב"ה, הביאם במיצר מכל צד, כמו שכתוב, יונתי בחגוי הסלע, הנחש מבפנים והנץ מבחוץ, ועוד שהיו רואים את שר של מצרים נוסע אחריהם, לא האמינו עוד בחיים והיו בעיניהם כמתיאשים, אפילו על צד המופת, ונעשו מדוכאים מאד, והיתה תפלתם מפנימיות עומק הלב, כמו שמתבקש מהם. וזה שאיתא במדרש אמר הקב"ה לכך הייתי מבקש וכו' השמיעיני קול אינו אומר, אלא השמיעיני את קולך, אותו הקול שכבר שמעתי במצרים. הנה מפורש שהיו להם שני מיני קולות, היינו שני מיני תפלה, אבל מתבקשת מהם תפלה כאותה שהיתה במצרים דוקא... (שם תרע"ג)
במד"ר (שמ"ר כ"א) ר' בניה אומר בזכות אברהם אני בוקע להם את הים, בעבור מה שעשה שנאמר ויבקע עצי העולה, ואומר ויבקעו המים. נראה הפירוש דבמה שבקע אברהם את עצי העולה זה לאות על עצם רצונו לעקידה ולא בשביל הכרח, דאם היה שום צד הכרח בדבר לא היה עושה טצדקי (עצות) להסיר המניעות. והנה הוא חשש רחוק שמא לא ימצא עצים כשרים לקרבן, ואם היה שום צד הכרח בדבר, אם לא היה מוצא עצים והיה נמנע להקריבו לא היה אשם בדבר, ושוב לא היה הכרח, ומזה נבחנה אמיתת לבבו שחפצו שיתקיים רצון השי"ת... ובזה נבחנה נקודת לבו של אברהם, שהוא דבוק בהשי"ת למעלה מן הטעם, אלא שרצונו זה רצונו, ועל כן זכותו נמי לעומתו שהשי"ת בחר בזרעו אחריו ורוצה ה' בעמו ישראל למעלה מהטעם אלא רצון עצמי, והנה כל סדרי הטבע הכל הוא על פי טעם וסדר, ונדחה מפני בני ישראל, שרוצה ה' בהם למעלה מן הטעם.
ועוד יש לומר, דהנה במדרש ששר של מצרים קטרג עליהם הללו עובדי ע"ז והללו עובדי ע"ז, מה נשתנו אלו מאלו, והקב"ה השיבו, שכל מה שעשו הוא מחמת טירוף ובלבול הדעת ורשעת המצרים שהפחידום ואיימו עליהם. והיינו דבעצם ישראל הם דבקים במקום למעלה מן הטעם, ודבר זה ירושה להם מאברהם כנ"ל, ועוד שכמים פנים אל פנים, שכמו שהקב"ה רוצה בהם למעלה מן הטעם, כן גורם לעומתו שישראל דבקים בו ית"ש למעלה מן הטעם, ועל כן אף שהם לפעמים נטו מדרך האמת, היא סיבה צדדית, ובסור הסיבה ישובו בני ישראל לדבוק במקום באהבה. (שם)
במכילתא ויט משה את ידו על הים, משל למה הדבר דומה, למלך שהיו לו שתי גנות זו לפנים מזו, מכר הפנימית ובא הלוקח ליכנס לגן הפנימי, ולא הניחו השומר, אמר הלוקח להשומר בשם המלך ולא קיבל עליו, הראהו את הטבעת ולא קיבל עליו, עד שניהג הלוקח את המלך בעצמו ובא, וכיון שבא המלך התחיל השומר בורח. ביאור הדברים, שבקריעת ים סוף נתגלו אורות גדולים פנימיים, זהו 'מכר הפנימית', אך באשר עוד לא הזדככו ישראל לגמרי עד מתן תורה שפסקה זוהמתן, והיו צריכין עוד מירוק וזיכוך הנפש הבהמית, זהו החיצונית שלא נמכרה ולא הניחו השומר, כי אין לבוא אל הפנימית כי אם דרך החיצונית, וכן הוא בנמשל שאין לבא אל שער המלך בלבוש שק, עד שהנהיג הלוקח את המלך בעצמו וכו', שמחמת התגלות האלקות נדחתה החיצוניות לשעתה, וכמו שהים הגשמי ראה וינס, כן החיצוניות שבאדם נדחתה לשעתו, עד שלא הפסיקה בעד הפנימיות, ועל כן ראתה שפחה על הים יותר מהנביאים, שבלתי אפשר היה להם לקבל הנבואה אלא לפי שיעור הזיכוך, אבל יורדי הים שהזיכוך לא בא מצדם אלא מחמת התגלות אלקות שנדחתה החיצוניות כלא היתה בלי שיעור וגבול, על כן זכו נמי לפנימיות בלא גבול. (שם תרע"ד)
במדרש (סוף בא) שיום הראשון של פסח הוא כמו שבת, וכן יום שביעי של פסח הוא שבת... ויש להתבונן אלו מה עבידתייהו, וכבר אמרנו באנפי טובי, ונראה עוד לומר, דהנה כאשר נתבונן במהות הנסים של יציאת מצרים ובמהות הנסים שעל הים נראים משונים זה מזה, כי נסי יציאת מצרים היו נגוף למצרים עשר מכות, וממילא נמשך רפוא לישראל, שלעומת ביטול עשרה המאמרות על ידי עשר המכות למצרים נפתחו עשרה המאמרות לישראל, ומכל מקום עצם הנס היה מפלת מצרים, והתרוממות ישראל היתה רק פרי הנצמח והמסובב מן המכות שבמצרים עד שהיה פרעה מוכרח לשלחם, אבל לא היה נס בראשון ועצם לישראל, אלא בשביל ישראל. אך בנסי ים סוף היה להיפוך, הנסים בראש וראשון היו הצלת ישראל שנקרע להם הים, ובאו בני ישראל בתוך הים ביבשה, וזה היה עיקר הנס יוצא מהיקש הטבע, אבל מה שנטבע פרעה וחילו בים לא היה נס יוצא מהיקש הטבע, שהרי כאשר סר מאמר השי"ת להיות יבשה ממילא שב הים לטבעו, לשטוף ולטבוע כל הבא בו, ומאמר השי"ת וישובו המים על מצרים איננו נס יוצא מהיקש הטבע, אם כן הנס בעצם היה הצלת ישראל, והפרי והמסובב ממנו ממנו היה טביעת פרעה וחילו.
ונראה שהיה צריך לעשות הנס על הים משונה ממהות הנסים ביציאת מצרים, על פי מה דאיתא בספר המגיד לב"י, דפרעה הוה סבר דקב"ה הוא פועל הרעות בעצם והטובות הן רק במקרה, ואילו הוה הקב"ה מפיק לישראל על כרחייהו דמצראי ולא הוצרך שפרעה ישלחם מדעתו לא הרהיב עוז למרדף אחר ישראל... ולפי זה מובן שהיה צורך נסי הים שיהיה בעצם הצלת טובות ישראל, ובזה יש לפרש הכתוב "וידעו מצרים כי אני ה'", שהוא שם של רחמים, שהיינו שאני המכה בהם במצרים הוא שם הוי"ה פועל הטובות. (שם תרע"ג)
יש להתבונן מה שנאמר בדברי חז"ל בענין קריעת ים סוף יורדי הים, הלא הים גבוה מן הארץ... אם כן היה להם להזכירם עולי הים, או לפחות עוברי ים כלישנא דקרא, אך הלשון יורדי הים צריך ביאור. דהנה כ"ק אבי אדומו"ר זצללה"ה הגיד שבכל נסיונות מסלקין מן האדם המדרגות שלו, דאי לאו הכי לא היה נסיון כלל, וכן היה אברהם בעת העקידה, שלפי דביקות אברהם אבינו ע"ה בהשי"ת לא היה ראוי לקראות זה נסיון, אלא שניטלו ממנו המדרגות, וזהו שכתוב "וירא את המקום מרחוק", היינו שראה את השי"ת שנקרא מקום מרוחק ממנו אז, וזה שבמדרש (ב"ר נ"ו) שאברהם התפלל שלא ינסנו עוד, ומדמה נסיונותיו של אברהם אבינו ע"ה לגירושין, כי הנסיון לא היה אפשר בלתי גרושין מקודם ממדרגתו. ואף אנו נאמר שכן היה הענין בקריעת ים סוף, שהיה אז נסיון גדול לישראל, שלא נבקע להם הים עד שנכנסו לתוך הים עד חוטמיהם, היה צריך נמי קודם כל לסלק כל המדרגות, דאי לאו הכי לא היה כל כך נסיון, אלא שהיו אז ירודים ושפלים בלי שום הארה, ובבחינה זו נכנסו לים עד חוטמיהם, על כן נקראו יורדי הים, באשר היה אז בבחינת ירידה, ומדמה להם שיורדין, ואף על פי כן על מנת כן נכנסו אפילו על מנת לירד לבאר שחת, אין לנו אלא דברי בן עמרם, וזה לימוד לכל אדם שאפילו בהיותו בירידה ובשפלות המוחין עליו לזכור כי עתה הגיע הזמן שמנסין אותו מן השמים... (שם תרע"ד)
ויש לומר שזה היה ההפרש בין יציאת מצרים לקריעת ים סוף, שגוף היציאה היתה ברחמים ובחסד, אחרי שכבר נסתלקו הדינים במכות בכורות, ומהיציאה לא נעשו עוד דינים במצרים שאז שלטו חסד ורחמים פשוטים, אבל בנס קריעת ים סוף, אף אחר שכבר נצולו ישראל היה הדין על מצרים ונטבע פרעה וחילו, ולכוונה זו כתיב "ויסע מלאך אלקים". ויצדקו הדברים על פי מה שכבר הגדנו שיציאת מצרים היתה במדת החסד וקריעת ים סוף במדת הדין... ועל כן ביציאת מצרים קנו ישראל מדת אהבת ה', וכתיב "זכרתי לך חסד נעוריך, אהבת כלולותיך" וגו', ובים קנו מדת יראת ה'. (שם תרע"ו)
וכעין זה יש לפרש הא דמה תצעק אלי, דבצעקת התפלה מעורר הישועה באותו פרט שהוא בצרה, אך קריעת ים סוף לא היתה הישועה מאותה צרה לבד, אלא ישועה כללית למעלה מכל הפרטים, ועל כן ישראל נקראו עברים, על שם עוברי ים, שמהות ישראל כוללת הכל, ומעלה זו השיגו על הים. וזהו הפירוש בעתיקא תליא מילתא, שלשון עתיקא הגיד כ"ק אבי אדומו"ר זצללה"ה מלשון העתקה, היינו שהעתיק מבריותיו, מלשון ויעתק משם, והיא מדרגה גבוהה שכוללת כל הבריאה באשר היא למעלה מכל הבריאה, ולהשיג מדרגה כוללת כמו שהשיגו ישראל על הים זה תלוי בעתיקא, ועל כן אין להשיג זה בתפלה אלא על ידי מסירת נפש באופן הנ"ל, שאין מציאותם בעיני עצמם נחשבת מציאות כלל, כאילו אין לו שום מציאות אף בשום פרט מהפרטים זוכין לעומתה למדרגה הכוללת כל הבריאה וכל הפרטים. וזה שאמר מה תצעק אלי, שבשביל הצעקה אי אפשר לזכות למדרגה זו המתבקשת על ידי עתיקא כנ"ל, אלא במסירת הנפש דוקא, על כן דבר אל בני ישראל ויסעו לתוך הים בעוד הים הולך וסוער, שיבטלו את כל מציאותם לרצון השי"ת.
ומעתה מובן מה שלא ניתנה להם מצוה מן המצוות למען יהיו ראויין לעשות להם נס הים, שבזכות המצוה לא היו יכולין לזכות אלא בפרטות ענין אותה המצוה, כענין מי שמקריב עולה שכר עולה בידו ולא יותר, אלא דוקא על ידי מסירת נפש. (שם תרע"ח)
בקריעת ים סוף לא נתבקשו מהם מצות, כמו ביציאת מצרים שניתנו להם פסח ומילה. וכ"ק אבי אדומו"ר זצללה"ה הגיד, כי אם היו ישראל מעוררים את קריעת ים סוף על ידי מצוות לא היו המצרים משתגעים לרדוף אחריהם. ויש לפרש שידוע דחסדים מתפשטים אף לאינו ראוי, ומכל מקום גם לזה יש דין מי הראוי לקבל החסדים, ועל כן מועילות תפילה וזכות לחסדים, ועל כן אם היתה קריעת ים סוף על ידי זכות או תפילה, והשר שלהם היה מרגיש שזכות ישראל הוריד החסדים, לא היה לו מקום לרדוף אחריהם אל הים, וכלפי לייא, שלפי דעתו להרע לישראל שוב אין כאן קריעה, על כן לא היתה שום מצוה ואפילו תפלה, וכמו שכתוב ואתם תחרישון, והיה הדבר נראה כאילו הכל הוא ברחמים פשוטים, ועל כן חשב כאלו כך אלו. (שם תרפ"א)
כ"ק אבי אדמו"ר זצללה"ה דקדק... נראה דכל ענין יציאת מצרים וקריעת ים סוף היה לפועל דמיוני על לעתיד... היציאה מגלות ופריקת עול שעבוד מלכות הרשעה לבד, וענין קריעת ים סוף שהיא התגלות הנעלם לבד. ונראה עוד לומר, דלעומת דביציאת מצרים הוצרכו לשתי מצות פסח ומילה, וכבר פירשנו שהוצרכו שתיהן, כי ישראל היו צריכין גאולה בכפלים, לצאת מתחת יד שעבוד מצרים, וזה לבד לא הספיק, כי ישראל אין להם מציאות בסדר הטבע ומשטרי הכוכבים והמזלות, כי אברהם לא היה ראוי להוליד מצד הטבע, וכל מציאות ישראל היא רק מהשי"ת לבדו, על כן היציאה ממצרים לבד עדיין לא הספיקה, אלא נוסף לזה הוצרכו שיקחם השי"ת לו לעם, וכן מפורש בלשונות הגאולה... ועל כן הוצרכו למצוות פסח ומילה, ומילה היא סילוק הפסולת, זה מעורר סילוק שעבוד מצרים, פסח הוא הזמנה למיכל על פתורא דאבוהון, זה מעורר הלקיחה לו לעם, וזהו ענין הפקידה הכפולה שהיתה מסורת ביד ישראל שהגואל יזכיר פקידה כפולה, דבלאו הכי אי אפשר. ואחר כל זה עדיין הוצרכו לקריעת ים סוף להתגלות הנעלם אחר הגאולה, וכן יהיה לעתיד... (שם)
אך נראה דהנה ישראל נקראו עברים על שם שעברו ים, וידוע דשם של דבר מורה על מהותו, ומוכרח דזה מהות ישראל שעברו את הים. ויש לפרש דהנה גבולות חלק הקב"ה בעולמו, דבריות שביבשה אינם יכולים לחיות בים בדרך הטבע, וכן בריות הים אינם יכולים לחיות ביבשה, וישראל שעברו את הים מורה אשר מהותם היא למעלה מהטבע, ועל כן נקרא שמם על שם העברת הים. והנה ידוע דלמעלה מהטבע אינו נופל תחת הזמן, ועל כן נמצא הרבה בדברי נביאים עבר במקום עתיד, מהאי טעמא כי עין הנביא היא למעלה מהטבע וצופה ומביטה על העבר ועל העתיד כאחד, אחר שנגזר הדבר ההוא מאת אדון כל, ועל כן מקמי העברת הים נקראו ישראל עברים על שם עברו ים, משום שהוא למעלה מהזמן, ומאז שנבחרו ישראל ועלה הרצון לפניו לקרוע להם את הים הרי הוא כאילו כבר עשהו, וכן נמי למטה תיכף כשקבלו ישראל לירד לתוך הים, נחשב להם העתיד כעבר, וכאילו כבר עברו ים ושרו את השירה ונמחלו עוונותיהם. וכבר הגדנו שענין מחילת העונות על ידי השירה שמאחר שנדבקה נפשם בשרשם היו כענין מים שנטמאו ומשיקן והן טהורין, ומחמת זה עצמו שנחשב העתיד כעבר נתקשרו תיכף באהבה באביהן שבשמים, והרגישו בעצמם תיכף הדביקות והשמחה הנצמחת ממחילת העונות העתידה של אחר השירה... (ויקהל תרע"ו)
ובקריעת ים סוף היה התחלת התעוררות מתן תורה, שעיקר התורה הוא התגלות איך השי"ת מנהיג העולם והכל הוא ממנו ואין עוד מלבדו, ובקריעת ים סוף נתגלה זה דרך ראיה, כמ"ש (במכילתא וזהר בשלח) ראתה שפחה על הים מה שלא ראה יחזקאל, וכמו ששמעתי שמתן תורה הוא בקנין מה שהיה בקריעת ים סוף בראייה, דהראיה אינה קנין בלב... (חלק ה רסיסי לילה עמוד קיח)
...והנה אף שיצאו ישראל ממצרים מטומאתם לא נעקר השורש שלהם עד קריעת ים סוף, דכתוב "כי אשר ראיתם את מצרים היום לא תוסיפו לראותם עוד", כי במצרים היו שקועים כעובר במעי אמו, שלולי רחמי שמים לא היו יכולים לינצל כלל, ואף אחר יציאת מצרים מה שרדפו אחריהם הוא שעדיין לא נעקר השורש מלב בני ישראל לגמרי עד קריעת ים סוף, דאז נעקר שורש זה ונשארו רק הענפים שאדם יכול לינצל מהם בקל. וזהו מצות זכירת יציאת מצרים וקריעת ים סוף בכל יום ולילה, לדעת כי כבר הוציאנו השי"ת משורש טומאה זו והשקיעה בה. וקריעת ים סוף היתה רק מצד הקב"ה, וכמו שכתוב בזוהר הקדוש, דקריעת ים סוף בעתיקה תלייא בלא אתערותא דלתתא, כי העיקר מה שהשי"ת עוזרו, וכמו שנאמר "ה' לא יעזבנו בידו"... (פרי צדיק בשלח יג)
להבין הענין למה עשה השי"ת הרוח קדים כמו שצריך סיבה לבקיעת המים, שמצינו בגמרא (גיטין ל"א) רוח קדים חרישית וכו', בשעה שמנשבת עושה תלמים תלמים בים, והלא בקיעת הים לא היתה על ידי הרוח, כמו שנאמר "מה לך הים כי תנוס וגו' מלפני אדון חולי ארץ", וכמו שאמרו במדרש (כ"א) שהים לא רצה להקרע עד שנתן הקב"ה ימינו על ימינו של משה, ואם כן למה נצרך הרוח קדים.
אך הענין הוא, דשורש הגליות הוא לתקן פגם הברית, שהוא חטא דור המבול, שנאמר כי השחית כל בשר וגו', ונשטפו במים, וגלות ראשון היה במצרים שהיא ערות הארץ, כדי שיתבררו ישראל במדת צדיק, ואיתא בכתבי האר"י ז"ל דאותן הנפשות בעצמן שהיו במבול היו במצרים, ונגזר עליהם היאורה תשליכוהו, רק דמשה הצילם... ואף דאיתא במדרש (שה"ש ד' י"א) שלא נמצא אחד מהם פרוץ בערוה וכו', והקטרוג על ישראל איתא במדרש שהיה הללו עובדי ע"ז, אך בזוהר הקדש (תרומה ק"ע ב') מפורש קטרוג רהב בגילוי עריות וע"ז ושפיכות דמים... ואיתא בזוהר הקדש מה חמא ימא, ארונא דיוסף חמא וערק מקמיה, בגין דכתיב וינס ויצא החוצה, וע"ד הים ראה וינוס... ולאשר שאז בקריעת ים סוף היה עוד טענות על ישראל בענין זה, לזה נאמר "ויולך ה' את הים ברוח קדים עזה כל הלילה" וגו', ועל ידי זה נשב בלבבות ישראל רוח טהרה לטהרם מתאוות הנקראים מים הזידונים, וישם את הים לחרבה ויבקעו המים, ועל ידי זה אחר כך ממילא הים ראה וינוס, שראה ארונו של יוסף... (שם פסח לח)
ואחר כך במכילתא, באותה שעה היו ישראל דומין ליונה שברחה מפני הנץ, ונכנסה לנקיק הסלע והיה הנחש נושף בה... אך מהמשל מבואר שהים סוגר נגד הנץ, והשונא רודף נגד הנחש שנשף בה, והיינו דעיקר הרדיפה היה מה שברחו מקליפת מצרים, והים סוגר מלברוח על דרך מה שכתוב במכילתא, והמים להם חמה, אל תיקרי חומה אלא חימה, שאף הים נתמלא עליהם חמה והיה מקטרג עליהם הללו וכו' והללו וכו', והיינו שרצה להכניס בהם יצר הרע אחר שזכו לשעה במכת בכורות לעקור יצר הרע, ומצרים שהיו אז ראש הקליפה נמשלו לנחש, ואף שבקליפת נחש אשת זנונים מלכות דקליפה, מכל מקום כבר אמרנו דכמו דבקדושה כ"ע איהו כתר מלכות, כן לעו"ז בקליפת עשו מלכות הרשעה ועמלק ראשית גוים דקליפה והכל אחד, ועמלק יצרא בישא, וזה היה אז פרעה ומצרים, וזהו השונא רודף שרצה להחזירם למצרים להיות משוקעים לעולמי עד כעובר בבטן אמו.
והנה רוח הקודש מצינו שהיא מדה אחרונה, כמו שכתוב "ותלבש אסתר מלכות", שלבשתה רוח הקדש, ומצינו דעת רוח הקודש ודעת היא פנימיות מכ"ע, אך עיקר הדעת הוא דעה את ה'... וכאן שהיה הים סוגר קטרוג היצר הרע, והנחש ראשית דקליפה כאמור השונא רודף, נתנו עיניהם בתפלה, עיניהם היינו מהמוח, ואין המכוון על תפלה בפה, רק על דרך מה שנאמר צעק לבם אל ה', אך משורש המוח... וכן כאן שזכו להתקשר בשורש להדעת שבא על ידי בינה ליבא, אז היה כל הדברי תורה מפורש להם בלבם, וזה שאמר קולך ערב בתפלה... וזה הועיל מהים סוגר תחלת קטרוג היצר הרע, ומראך נאוה בת"ת להועיל להנצל מראשית דקליפה השונא רודף להטביעם בנ' שערי טומאת מצרים כשיחזירם חס ושלום... (שם מג, ועיין שם עוד)
...והנה כל הז' ימים שפיתה הקב"ה למשה שילך בשליחותו היתה טענתו של משה באיזו זכות אגאלם, והיינו שאמר משה שעבור זה "לא יאמינו לי", שהם מרגישים בעצמם שאין להם שום זכות שיזכו בעבורו לגאולה, ועל זה השיב לו השי"ת שהם מאמינים בני מאמינים בני אברהם שהאמין בי, שאני יכול לשלוח הארה בתוך לבו של אדם, אף שאין לו מצד עצמו כלל, וזה היתה אמונתם במצרים, שנאמר "ויאמן העם", וכן היה ששלח להם השי"ת הארה ואהבה יתרה והוציאם משם. אבל באמת רצונו של השי"ת היה שיהיה להם התעוררות גם מצד עצמן בלי אתערותא דלעילא, לכן ניטלה מהם אותה ההארה שהיתה להם בליל א' דפסח מצד אתערותא דלעילא עד יום ו' דפסח בערב, שנאמר בו "ופרעה הקריב", וראו כי צר להם ויצעקו אל ה', והקריב לבם של ישראל לתשובה, ואותה התעוררות היתה מצד ישראל בלי אתערותא דלעילא, וכבר דברנו שיש כמה מדרגות באמונה, כדר"ש (תמיד כ"ח) "יחזיק באמונה יתירה". והנה בקריעת ים סוף שהגיע זמנם של ישראל לומר שירה מתוך מעמקי לבם, והשי"ת הביט בתוך לבבם וראה שעדיין אינם בגדר האמונה בשלימות, לכן הוצרכו לתשובה שלימה, ופרעה הקריב לבם לתשובה, ועל זה נאמר "ויאר את הלילה", והיינו שהיה מאיר והולך אור האמונה, בתוך לבם בפועל עד לפנות בוקר שנקבעה האמונה בלבם באמת, ולזה הוצרך השי"ת לנהג ברוח קדים עזה כל הלילה, הלא אם רצה כביכול ית"ש שיבקעו המים כמו רגע הפך ים ליבשה, אך היה צריך שיוקבע האמונה בלב ישראל, שכל מעשה בראשית תלוים במאמרו ואין שום טבע בעולם זולת הנהגת השי"ת, כדרך שאמר ר' חנינה בן דוסא (תענית כ"ה) מי שאמר לשמן וידלוק יאמר לחומץ וידלוק, שהיה ברור לנגד עיניו שאין שום דבר טבע והרגל בעולם רק מה שהשי"ת משפיע בזה כחו וטבעו בכל עת וזמן. וכל זמן שלא היה נקבע בלבם האמונה בשלימות לא זכו עוד לקריעת ים סוף, וזהו "ויולך ה' את הים ברוח קדים עזה כל הלילה", כדרך שנאמר "ויפח באפיו נשמת חיים ויהי האדם לנפש חיה", ותרגם אונקלוס לרוח ממללא, והוא נגד בחינה הד' מחנות, אחר הרוח רעש וכו', וזהו שהיו ישראל אוכלים ושמחין, כי שמחה היא שייכת למי שיש לו חיות בתוך לבבו, אבל באמת היו נתונים עוד בצרה, כי לא היה נקבע האמונה בשלימות עד לפנות בוקר... ואחר כך אמר "ויאמינו בה' ובמשה עבדו", כי משה היה כלל כל נשמת ס' רבוא שבישראל... היינו כיון שהאמינו שמשה עבד ה' והם ענפים ממנו, על ידי זה זכו לאמונה שלימה, ולזה זכו בקריעת ים סוף. (שם מה)
והנה ישראל הכירו כי יש מנהיג ופטרון לעולם, אבל רק מה ששכל האדם יכול להשיג, מה שאינו כן בים, "ראתה שפחה על הים" וכו', "זה א-לי ואנוהו", פירוש כי שם נתקרב הוא ית' להם, להראותם יותר הרבה מטבע האנושי, ולכן אמרו שירה חדשה, כי שיר בא מהמחשבה, וחדש נופל על דבר למעלה מהטבע, כנאמר "ואין כל חדש תחת השמש", הא למעלה מהשמש יש חדש... וזהו הכנה לתפלה, להבין כי כל מה שהאדם החכם האנושי מבין גדולתו ית', כאין נגד חכם התורה... (חלק ב ב)
איתא במכילתא פרשת בשלח, "דבר אל בני ישראל ויסעו", אין להם אלא ליסע, שאין הים עומד בפניהם, כדאי זכות אבותיהם והם והאמונה שהאמינו בי ויצאו לקרוע להם הים. וצריך להבין דקדוק המלים, כדאי זכות אבותיהם והם והאמונה, שמשמע שזכות אבותיהם ואמונתם פעלו שאין הים עומד בפניהם. אמנם אין אנו מבינים מה היא הזכות הגדולה הזאת שנקרע להם הים בשביל שהאמינו ויצאו, כי אחרי שראו כל כך הרבה נסים ונפלאות הבורא וידו הגדולה במצרים, איך היה אפשר לא להאמין. אבל זהו רק מפני שחסרה לנו הידיעה בגודל ערכה ובכחה הנפלא של זכות אף כשתמצא במדה משהי... וכאן היתה סכנה שהים יעמוד בפניהם והיו זקוקים דוקא לזכויות מיוחדות כדי שינצלו, והלא הקב"ה הוא מקור החסד והרחמים, האם לא היתה מדת רחמיו מספקת להצילם אף אם לא היתה המדה השלמה של זכות ואמונה הדרושה?
אבל אחרי שזכינו לדעת את מדת המשפט אשר קבע הקב"ה בבריאה, יאיר אור הדעת לפנינו לראות ולהתבונן עד כמה מדוקדק המשפט האמיתי. כי אף שבגודל רחמיו היה רוצה להציל את ישראל, בכל זאת אלמלי היה הים עומד בפניהם ותובע את תפקידו שניתן לו בבריאה לא היה אפשר לעבור על חקו וגבולו שנתנו לו מבראשית, אלא מכיון שלתקון העולם והשלמת יעודו היה דרוש שעם ישראל ינצל, לכן במחשבתו הראשונה, שבה שוערו בסקירה אחת על המדה האמיתית כל עניני הבריאה, ונסדר בה כל הדרוש לתבל למען יגיע אל תכליתו, נכנס בחשבון גם ענין זה, והוכנה בחוק הבריאה הסבה להצלתם. הים עושה את שלו לפי כח בריאתו, ואין מקפחים את כחו כלל, אלא שכנגדו נתקן כח אחר, שהוא סבה טבעית הפכית הפועלת בזמן ובאופן ידוע ומתנגדת לטבע הים, סבה זו רופאת את הסכנה הכרוכה על ידי הים ואינה מנחת אותו לטבע את בני ישראל.
ואלמלא היו זכותם ואמונתם, שהן הסבות על פי חקי הטבע העליונים שנסדרו להצילם מספיקות, ולא היו כדאים להנצל, ודאי שהיה הים עומד בפניהם ותובע את תפקידו ולא היה נקרע.
אמנם גם זאת צריך לדעת, כי באמת אינם יוצאים לפועל ענינים מוזרים כאלה, כי לפי ידיעת הצופה ומגיד מראשית אחרית אי אפשר שלא תמצאינה הסבות הדרושות במקום שתמצאנה, והקב"ה צופה ויודע מראש כי בודאי האמונה מספקת וכדאים להנצל. (חלק א עמוד קכח משפטו)
ובאמת בכל המתנות שנותנים מן השמים כך הוא, וכך שמעתי אומרים בשם רבינו ירוחם זצ"ל, אין חידושו של קריעת ים סוף במה שנקרע הים, לא בזה הוא הנס, אדרבא תמיד ימים נקרעים בלי הפסק, קשין מזונותיו כקריעת ים סוף וכו', אך הנס והחידוש הוא אשר אנו מרגישים נס וחידוש בזה... (חלק א עמוד קד)