קשה עורף - מחזירין קשי ערפם לנגד מוכיחיהם וממאנים לשמוע. (שמות לב ט)
טעם קשה עורף שלא ישמע מה שצוה, משל לאדם הולך לדרכו במרוצה ולא ישיב עורף לקורא אליו, וזה המשל בעבור שהיו ישראל בארץ מצרים עובדי ע"ז, והשם שלח להם נביאים לאמר איש גלולי מצרים השליכו, כי כן כתוב... (שם)
עם קשה עורף - ולא פתאים המאמינים לכל דבר, לכן עשיתי להם כל המופתים שיגיעו לאמונה, והנה הם עדיין על טבעם. (שם)
קשה עורף - לא יסורו מעקשותם אף במכות, לאבן עזרא הולכים במרוצה ולא ישיבו עורף לקורא אליו. והנכון בהמיים שאינם רואים את הנולד ונמשכים אחר תאותם, כי מי שערפו קשה לא יוכל להביט אחוריו ולראות הבא עליו. (שם)
והנה עם קשה עורף הוא - גיד ברזל ערפם ולא יפנו לשמוע דבר שום מורה צדק באופן שאין תקוה שישובו בתשובה. (שמות לב ט)
קשה עורף - דעת החלטי של האדם הוא בכח המח של העורף, כמו שכתב ראב"ע שבאחרית המח הזכירה, משום הכי מי שאינו נח לשבר טבעו מקרי קשה עורף, וישראל עזין כדאיתא בביצה כ"ה, ואמר ה' אחר שהם עם קשה עורף לא יכנסו לעול תורה ומצות הנדרש להשגחתו... (שם)
במדרש שמע ישראל... וענין קשה עורף אתה, כי הנה יש בחינת פנים ואחור, כי יש בכל דבר פנימיות וחיצוניות, ונשמע הוא בחינת פנים ופנימיות, וכמו כן מצד הפנימיות ירשו בני ישראל ארץ ישראל ומברכין גם עתה על ארץ חמדה וכו' שהנחלת לאבותינו וכו', אבל תיקון החיצוניות הוא בחינת נעשה, ולכן כתב מקודם אמרתי אלהים אתם וגו'... וזהו קשה עורף אתה מצד חיצוניות הגוף, בחינת אחור ועורף, ולכן לא היו יכולין לכבוש א"כ בצדקתם, ולכן לא נתקיים בידינו בשלימות עד לעתיד... (עקב תרנ"ו)
...והנה איש פירושו מין אדם הבנוי על תוכחות, כי גם היותר גדול צריך תוכחה, כי איש מורה על גדולת האדם, ואם גם האיש אפילו, אם מקשה ערפו, פתע ישבר, ומי לנו גדול מדור המדבר, והוצרכו לתוכחה...
ומה מאד מאמת זה הפסוק את דברינו, בפרשת עגל "סרו מהר מן הדרך" וגו', היש עון גדול מזה, והנה כתוב אחר זאת "ראיתי את העם והנה עם קשה עורף הוא, ועתה הניחה לי ואכלם". והנה לכאורה נגד עון גדול כע"ז מה שייך להזכיר קשה עורף, והלשון משמע דוקא בשביל כי "ראיתי והנה עם קשה עורף הוא", ולכן אכלם, אלא ודאי כי אין יותר גדול מקשיות עורף, כי רחוק מתשובה, ולכן אכלם... אלו לא היו עם קשה עורף והיו אוהבים התוכחה, בנקל היה מוחל להם, ולכן בחר ר"י דרך טוב לאדם שיבחר לו חבר טוב המצוי עמו תמיד להוכיחו... (חלק א סג)
...אבל כל זה הוא כלא וכאין נגד היצר עצמו, שהיצר זהו הוא בעצמו, ה"רע" בעצמותו, שרש כל החטאים הוא היצר, הוא הנהו האתחלתא של החטא, וכל החטאים הנם סוף סוף בגדר מקרים, שורש כל החטאים הוא "חולק על רבו", וזהו "וערפכם לא תקשו עוד".
בחטא העגל כתיב (שמות ל"ב) "ראיתי את העם הזה והנה עם קשה עורף הוא". תמיד רגילים להבין כי קשה עורף אינו מעיקר החטא, עיקר החטא הוא מעשה העגל, ורק שהיתה שם עוד טענה צדדית מצד קשה עורף. לפי דברינו מתבאר ש"קשה עורף" זהו באמת שרש החטא, שלא הוזכרה כלל הטענה על החטא עצמו, משום שהחטא לעומת "קשה עורף" הריהו כטפל. והקב"ה אמר בזה למשה כי נתגלה כאן כי הוא עוד עם קשה עורף, ואם כן אין תיקון החטא מועיל כלל, שכל זמן שיש השורש אזי "היום אומר לו עשה כך ולמחר וכו'" (שבת ק"ח), ועיקר התיקון הוא ב"קשה עורף"... (דעת תורה דברים עמוד קסח)
ומהו קשיות העורף? יש בני אדם אשר אם גם יראו האמת בעיניהם לא ישנו דרכם הרעה, ואז"ל רשעים אפילו על פתחו של גיהנם אינן חוזרין בתשובה, כי אם גם יראו את רוע מעלליהם, והעונש המר שיגיעם יהיה בחוש לפניהם, לא יועילו להם כל אלה לחזור בהם, כי אינם יכולים להפוך פניהם אחורנית מפני קושי ערפם, וזה לשון הספורנו (דברים ט' י') כי עם קשה עורף אתה, שאי אפשר שיהיו צדק ויושר לבב עם קושי העורף. אמנם קשה העורף הוא ההולך אחר שרירות לבו... אף על פי שיודיעוהו... בראיה ברורה שמחשבתו... מביאה אל ההפסד לא יפנה, כאילו ערפו קשה כגיד ברזל שלא יוכל לפנות אנה ואנה...
נתבונן נא, הלא כתבנו כמה פעמים כי כל עונש הבא ממנו ית' אל האדם אינו בא אלא ללמדו ולהחזירו למוטב. וכל גזירת כליון ומיתה, פירושה שאין לאדם ההוא תקנה להביאו לידי תשובה, וממילא תיקונו - כלייתו...
אבל כל זה (תפלתו של משה רע"ה) לא הועילה אלא שעה, ואם כן במה נתקנו אחר כך, מה עשה משה אשר למרות קשיות העורף שבו בתשובה? הדבר הראשון אשר עשה גם טרם ששרף את העגל, הוא אשר שבר את הלוחות... שבירת הלוחות לעיניהם, ועל ידי משה, ואותיות פורחות - ראיית כל אלה בקעה דרך קושי העורף ואיפשרה את התשובה. בזה גילתה לנו התורה שיש רפואה אפילו לקשיות עורף, דהיינו התעוררות חזקה מאד וקיצונית... (חלק א עמוד סג)